חשוון תרפה, (“קונטרס” קצג)

מהוויכוח במועצת החלוץ בדנציג    🔗

מועצה זו היתה לי הפתעה משמחת– נתגלה בה גידול ושפע של כוחות חדשים. נראה, שמרכז תנועתנו בחו"ל עובר לתנועת החלוץ והנוער המתרכז סביבו. אני מעריך ומחשיב גם את הביטוי המגומגם, שניתן לתנועת הנוער בועידה שקדמה, אם גם ועידת הנוער לא עמדה על הגובה. החברים, שביקרו קשה את ועידת הנועד לא צדקו,– לא לפי דבריה וביטוייה נשפוט את תנועת הנוער, אלא לפי הכוחות הטמירים הגנוזים ומקופלים בחוּבה, שתנועת הפועלים בארץ צריכה ויכולה לסייע לגילויים וצמיחתם. וגם החלוץ, המרכז בתוכו כוחות יותר מבוגרים, אף הוא צריך לטפח– בהבנה רבה וביחס חברים נאמן– את קשריו, קשרי עבודה משותפת, את אגודות הנוער.

בוועידת ההסתדרות הבאה נצטרך להעמיד את שאלת פעולותינו בחו“ל, וביחוד בחלוץ ובנוער, כי האפשרויות והפרובלימות הכרוכות כעת בתנועת החלוץ והנוער הן נוגעות ונוקבות עד תהום קיומה– של תנועתנו בא”י.

חברי החלוץ דורשים במועצה זו מאת החברים בא“י תשובה ברורה ופוסקת בשאלת ההכשרה. היש צורך בהכשרה אם אין? אם בהכשרה אתם מתכוונים לקבוע דרך הפעולה וענף העבודה וצורת החיים של החלוץ לאחר בואו לארץ– הרי תשובתי היא שלילית. איני מאמין שדבר זה ניתן להעשות בחו”ל. הכשרה כזו נעשית בא“י, ורק בא”י. תנאי העבודה בא“י אינם תלויים בדרכי ההכשרה שלכם פה. דרכי הבנין והעבודה בא”י אינם נתונים למפרע, ושום הכשרה בחו"ל לא תקבע את גורלם מראש. יודעים אתם, שהעליה החלוצית האחרונה, לאחר המלחמה, באה לארץ בשאיפה של התיישבות חקלאית, וההכשרה היתה כמעט כולה חקלאית. אולם כשבאו לארץ ולא נמצאו האפשרויות והאמצעים להתישבות– אחזו בענפי עבודת אחרים, בכביש ובניין, מבלי שהיתה הכשרה מוקדמת. בעבודה הכשרנו את עצמנו. לא היתה לנו כל הכשרה בטבק– והנה נתגלתה פתאום אפשרות רחבה של עבודה בטבק, והיינו נאלצים להעביר מאות פועלים של בנין וענפי עבודה אחרים לעבודת הטבק.

גם ההכשרה החברתית הניתנת פה אינה מכרעת ומבטחת את צורת החיים בארץ. אתם פה אינכם יודעים ואינכם חיים את כל הקושי והסבל והניגודים וחבלי היצירה והמלחמה של הפועל בארץ. מה שנראה פה פשוט ובהיר וישר– מתנגש בארץ באלפי מעצורים. ורק בתוך חיי המציאות והתאבקויותיה הקשות נבחן הדרך ונקבעת הצורה ונמדדים הכוחות.

הדעה, שהובעה ע"י חברים אחדים, שההסתדרות תדאג בסידור העבודה באופן מיוחד לחלוצים– היא מוטעת ומסוכנת, היא סותרת את עצם מהות החלוץ והיא עלולה להביא תקלה לכל עבודתנו בארץ. “היות חלוץ” זאת לא אומרת תביעת זכויות– אלא העמס חובות. החלוץ בארץ אינו חלוץ,– אלא פועל. וההסתדרות אינה יכולה להפלות בחלוקת העבודה בין מי שהוא חלוץ ובין מי שהוא “סתם” פועל. אנו מחשיבים את החלוץ, שעליו לטפח בחבריו את החלוציות, אבל החלוציות אינה מתחילה בכניסה להסתדרות “החלוץ” ואינה מסתיימת בעליה לארץ– החלוציות האמיתית מתגלה בעבודה בארץ, בפעולות ובנאמנות בעבודה בארץ.

איני שולל את פעולת ההכשרה הנעשית עכשיו ע“י החלוץ– אם הכשרה זו אינה באה לעכב את העליה. לפני מונחת החלטת המועצה השלישית של החלוץ ברומניה האומרת “שאין הסתדרות החלוץ יכולה לכוון את עבודתה רק לפי צרכי השעה בארץ, כי אם לפי כל הפרספקטיבה ההיסטורית של בנין א”י העובדת”. ריזולוציה זו נתקבלה בתור תשובה לתביעת ההסתדרות להחיש את עלית החלוצים, לספק את צרכי העבודה, שנתרבו בארץ בעבודת הטבק. החברים מרומניה חושבים, שלא צרכי העבודה הממשיים שבכל שעה ובכל רגע קובעים ומכוונים את פעולותינו בא"י– אלא “הפרספקטיבה ההיסטורית” של הבחורים היושבים בצ’רנוביץ או בעיירה אחרת ברומניה. ובשם “פרספקטיבה היסטורית” זו מעכבים את עלית החלוצים הנדרשים לעבודה בארץ. אנחנו בארץ עושים את המאמצים הכי גדולים להאחז בכל עבודה. קטנה או גדולה, המתגלה לנו. אנו חותרים בתמצית כוחנו לכבוש כל עמדה, קלה וקשה, ואנו ננעצים בצפרנינו בכל אפשרות והזדמנות של עבודה,– ובהחלוץ יושבים אנשים בעלי “פרספקטיבה היסטורית”, שאינם רוצים “להשפיל” עצמם עד כדי סיפוק “צרכי השעה”– והפועל העברי בארץ עלול מחוסר עובדים להפסיד הזדמנות עבודה גדולה, שאולי לא תשוב עוד זמן רב.

הכשרה חלוצית היא זו המכשירה את החבר להיות מוכן להשתתף בעבודת הפועל העברי בארץ בכל התנאים. איני רואה את החלוץ כדבר נפרד מההסתדרות. תנועתנו בארץ וחו“ל היא חטיבה אחת, והסתדרות החלוץ, בכל אופן, צריכה להיות חלק אורגני של הסתדרות העובדים הכללית בארץ. עבודת ההסתדרות וצרכיה– הם עבודת החלוץ וצרכיו. הפרספקטיבה של ההסתדרות היא הפרספקטיבה של החלוץ– אנו מהווים מחנה עובד אחד, והמפקדה של המחנה הזה נמצאת בא”י, כי חזית־ההגשמה שלנו היא בארץ.

אנו עומדים עכשו בשעת־רצון בלתי מצויה בארץ. כל התנאים בעם היהודי ובעולם הגדול, התנאים המדיניים והכלכליים, הם ברגע זה רצויים. א“י נעשית להמונים הרחבים לשאלת החיים. העליה לארץ מתגברת. אולי יש בעליה זאת גם מן הפסיכוזה החולנית. איני בטוח, שכל אלה ההולכים עכשיו מפולין לא”י ייקלטו, אבל עליה זו היא רמז לאפשרויות העצומות, שאין אנו מעיזים כרגע לחלום עליהן. המצב בארץ הוא נוח. יש אפשרויות של רכישת קרקעות במידה עצומה. מצד התנאים המדיניים אין מניעה לעבודה רבה ואינטנסיבית. ומה שנחוץ עכשיו הוא כוח מאורגן גדול, שיש לו הכשרון והרצון לפעולה רחבה וגדולה ושיש לו תבנית פעולה. בלי תכנית בנין לא תיתכן הגשמת הציונות. מעשה רב ועצום זה דורש אמצעים כבירים וכוחות ענקיים, רצון דרוך והבנה צלולה מה ואיך לעשות. נחוצה תכנית של ריכוז כוחות וגיוסם, של פעולה ושל בנין. הדבר הגדול והענקי הזה לא ניתן להעשות באקראי, בסנוורים, ממילא.

באמרי תבנית בניין, איני מתכוון לאותה שאלה, שדנים בה עכשיו בחוגי החלוץ: מושב וקבוצה. אני מתכוון לתכנית המכוונת את כל כוחות התנועה בחו"ל ובארץ, המאספת את כל האמצעים הדרושים והמכוונת את בנין הארץ בקווים כוללים ויסודיים. הציונות הבורגנית לא תמלא את התפקיד הזה. לנו יש יתרון אחד גדול, שאין לציונות הבורגנית. יש לנו מרכז בארץ: הסתדרות העובדים הכללית. והוא הבסיס והמנוף של עבודתנו ותנועתנו העולמית, זהו גם המרכז והנושא של כל פעולת הבנין בארץ. מרכז־העבודה הוא הרכוש הנוצר והמגובש של התנועה הציונית בארץ, הוא גם בית–היוצר, הכוח המניע של הציונות המתגשמת.

אולם רוצה אני, שתדעו, חברים, שההסתדרות עוד איננה שלמה. הרצון השלם, המאוחד והמזוקק של מעמד הפועל בארץ טרם התגבש. במקום רצון מרכזי, מדריך ורב־אונים עוד מתרוצצים רצונות נפרדים, שבורים ולקויים; במקום דרך אחת, דרך המלך של תנועת הפועלים, שיש לפניה משאת היסטורית– עוד מתפתלים שבילים צרים ועקלקלים המכוּוונים לצדדים; במקום משק הפועלים האחד, רב הענפים ועמוֹק־השרשים, אבל יחיד הגזע והסדן, יש לנו משקי פועלים רפים, מפוררים ומתחרים. עוד רעל הפירוד וההתפלגות מחלחל בתוכנו ומחליש את כוחנו. אך מאמין אנוכי באמת הגדולה, המקננת עמוק עמוק בנשמת תנועתנו, ברגש האחריות המפעם בתוך תוכה, ברצון היצירה המבריח אותה לכל חלקיה ופלוגותיה, ואני בטוח שהיא תדע להאזין לתביעת הרגע ותמלא את הצוו ההיסטורי, הקורא לה להֵחָלץ, להתלכד ולגייס סביבה את כל הכוחות ושברי הכוחות הנפוצים בכל הארצות: בחלוץ, בנוער, במפלגות הציוניות הסוציאליות, בכל אלה אשר יתאספו סביב הדגל של הסתדרות העובדים בתנועה הציונית ובתנועת הפועלים.

גידול כוחות החלוץ מעיד על הגברת כוחה של ארץ־ישראל העובדת, על השפעתה המוסרית של ההסתדרות. תנועת החלוץ עכשיו היא יותר מהסתדרות להכשרה במובן הצר. בתנועה זו אני רואה התפרצות של כוחות כבולים, שהכוח המגנטי של הפועל בארץ מביא לידי גילוי ואקטיביות. בחו“ל אנחנו מפורדים ומפולגים עוד יותר מאשר בארץ, ופגימה זו מבקשת ומוצאת תיקונה בחלוץ. החלוץ הולך ונעשה לכלי האוגד ועוצר את כל חלקי התנועה האקטיבית שלנו בחו”ל, ונדמה לי, שהחלוץ עתיד למלא בחו"ל, בלא יודעים ובלי כוונה למפרע, את התפקיד שההסתדרות ממלאה בארץ. זהו, אולי, ערכו ותפקידו הגדול של החלוץ.

השלמה והכשרה להסתדרות– זו היא תעודת החלוץ וזו היא ההכשרה שצריכה לשלוט בחלוץ. לא הכנת חברים למשק זה או שני, לקיבוץ זה או אחר– אלא לקיבוץ האחד והמאוחד של מעמד הפועלים בארץ ששמו “הסתדרות כללית” ולמשק האחד והמאוחד ששמו “חברת העובדים”. בית קליטה אחד לכל החלוצים הבאים לארץ– בית העבודה של הפועל העברי בכל תנאיה, בכל סבלה, בכל קשיה וחדוות יצירתה וחבליה. ההכרה שהחלוץ צריך לנטוע בלב חבריו היא– ההכרה המעמדית, ההכרה שמעמד הפועלים הוא אחראי על גורל האומה ובידו גורל האומה. מעמד הפועלים בארץ איננו מועבר מחוץ על ידי העליה כהוויתו ובצורתו הקבועה והמסוימת בחוץ– הוא מהותך ומגובש מחדש בכור העבודה בארץ־ישראל. והחלוץ שעליו הוטל להשתתף בהכרה, באחריות ובנאמנות בעיצוב מעמד הפועלים, צריך להתכונן לתפקיד זה בהבנת כל הקשי של המעבר והחדירה לחיי העבודה.

הכלי הנאמן של עבודת כיבושנו בארץ זה הוא הקיבוץ, העובד על יסוד עזרה הדדית ואחריות משותפת בעבודה. כל הכיבושים הגדולים והקשים של הפועל העברי בארץ נעשו על ידי הקיבוץ. אנו עומדים כרגע לפני כיבושים חדשים– בהתישבות העמק, בחשמול, בבנין נמל. בחדירה לנגב– ונצליח למלא תפקידים אלה, אם לרשותנו יעמדו קיבוצים מסודרים ומאורגנים, מלאי־אחריות וחניכי משמעת בעבודה ובחיים. הצורה הכללית, שבה צריך החלוץ לחנך את חבריו היא הצורה הקיבוצית. אבל משגה כבד יעשו חברינו, אשר יחשבו שבקיבוצים הם פותרים את כל שאלות העבודה והחברה בא“י. הקלוּת והשטחיות שבהן נוהגים עכשיו בחו”ל, בחוגים אחדים של החלוץ, לפתור את כל שאלות ההתיישבות והחברה בא“י– הן מקור של קלקול מוסרי וחברתי לחלוץ ועלולות להזיק לכל עבודתנו בא”י. ישנם בארץ אנשים, שהתחנכו בחו"ל בקיבוץ וחיו בארץ בקיבוץ ובהתנקשות הראשונה את המציאות הקשה יצאו מהקיבוץ ונעשו חברי פרקצית הפועלים. חיי הקיבוץ אינם אידיליה נוחה וקלה. חברי הקיבוץ מתחבטים בשאלות קשות ומורכבות, שעדיין לא מצאו להן פתרון. השאלה המרכזית והיסודית בפעולתנו המשקית היא לא צורת המשק– אלא סוד הצלחתה הכלכלית.

יש בתוכנו הרבה חברים נאמנים גם לציונות וגם לסוציאליות, שאינם מאמינים בהצלחה הכלכלית של הקבוצה או אינם מוצאים לעצמם מקום בקבוצה והם דורשים אחריות אישית גמורה ומלאה על העבודה ועל המשק. ומושב העובדים יש לו מקום בהסתדרות. סכנה גדולה היינו ממיטים על עצמנו אילו נתנו בארץ ליצור הסתדרות עובדים מיוחדת או אפילו רק מפלגה מיוחדת של מושבי עובדים. הקומוניסט הפוסל את השתתפות חבר מושב העובדים בהסתדרות הוא משולל הכרה מעמדית. נושא הקומוניזם איננו החבר העובד בקומונה, אלא מעמד הפועלים כולו. כל החי על עבודתו מבלי נצל עבודת זולתו הוא חלק אורגני של מעמד הפועלים. ומי שיפריד ממעמד הפועלים את כל חברי מושבי העובדים, כל זמן שהם חברים בהסתדרות ושומרים על העיקר של עבודה עצמית ושמשקם הוא בחברת העובדים– הוא מתנקש בכוחו ושלמותו של מעמד הפועלים ומעמיד בסכנה גם את היצירה הקיבוצית שלנו בארץ. ברגע שנברא בארץ מפלגות־משק אנו מהרסים את יסוד בניננו בארץ. סוד הצלחתנו בארץ, סוד כשרון היצירה והכיבוש, נוכח תנאים קשים והתנגדות וחתירה מצד כל האלמנטים הרקובים של הישוב– הוא בהצלחתנו להקים את חזית העבודה המאוחדת, חזית המעמד. כל נסיון להעמיד במקום חזית זו– המקפת ומכנסת את כל החיים על עבודתם– חזית של צורה ישובית אחת, הנלחמת בצורה הישובית השניה ומתחרה בה– מערער את הבסיס המוסרי והחברתי של קיומנו.

עוד דבר: אנו עובדים לא רק במשקים שלנו. יש בארץ גם משק פרטי והוא הולך ומתפתח. וכל זמן שאין הוא מכוון נגד העבודה העברית– אנו מקדמים את צמיחתו ברצון. אנו מברכים כל אפשרות של הרחבת בסיס העבודה וכשרון הקליטה של הארץ. אולם כאן, במשק הפרטי, יש לנו מלחמה קשה, מלחמה כפולה: על זכות העבודה ועל תנאי העבודה. וגם לעבודה זו– ואולי ביחוד לעבודה זו– נחוצים חלוצים, בעלי הכרה מעמדית והכשרה נפשית חלוצית. החלוץ צריך לחנך את חבריו להשתתפות פעילה ונאמנה באגודה המקצועית, להבנת ולהכרת השאלות הקשות והמסובכות, שבהן אנו מתחבטים במצב המיוחד של שוק העבודה בארץ, בחוסר כל חוקי הגנת הפועל ובמציאות שוק רחב של עבודה זולה, בלתי מאורגנת, שהמשק הפרטי מנצל אותה במלחמתו נגד הפועל העברי ונגד הסתדרותו.

החלוץ צריך גם לפתח בחבריו את העֵרות המדינית והציבורית. העליה השלישית, שנתנה לארץ שפע של כוחות עבודה ויצירה, שהגבירו וחידשו את פעולתנו המשקית– לקויה במידה גדולה של פסיביות ציבורית ומדינית, העלולה להחליש את עמדותיו של הפועל העברי בישוב, בתנועה הציונית ובתנועת הפועלים בין־הלאומית. לתנועת הפועלים בארץ יש הרבה חזיות. חזית העבודה היא, כמובן, המכרעת והיסודית, אולם אין אנו יכולים ורשאים לזלזל גם בשאר החזיות של הפעולה הישובית הציבורית והמדינית. מכוחנו והשפעתנו בחזיות אלו תלוי גם גורל עבודתנו והתישבותנו. וגם אלה דורשים הכשרה.

תעודת החלוץ היא הכשרת חבריו למילוי תפקידי העבודה, ההתישבות והכבוש של ההסתדרות הכללית בארץ, לפתח בהם את ההכרה, האחריות והמשמעת המעמדית, לחנך אותם להשתתפות פעילה, ערה ונאמנה בכל הפעולה הישובית והציבורית של תנועת הפועלים ובנין המשק של חברת העובדים בארץ.

דנציג, ח אלול תרצד [קונטרס קצג]