רקע
שאול טשרניחובסקי
עַל הַדָּם (כְּלִיל סוֹנֵיטוֹת)
mנחלת הכלל [?]
tשירה

וְנִקֵּיתִי דָּמָם לֹא-נִקֵּיתִי.

(יואל, ד', כ"א)


א

עֲיֵפֵי אֱנוֹשִׁיּוּת וִירֵשַׁת הַדּוֹרוֹת

וּטְעוּנֵי לֵב קָט, שֶׁנִּתְרוֹקֵן מִתּוֹכוֹ,

נֵתַע אִישׁ לְעֶבְרוֹ, לְלֹא רְצוֹנוֹ וְלֹא בְכֹחוֹ,

וּכְאוֹתוֹ סוּס עִוֵּר הַנִּתְקָל בְּבוֹרוֹת.

כִּגְרוּפֵי יָם סוֹעֵר נָשׁוּטָה עַל צְרוֹרוֹת,

וּכְפֶגֶר עֲפִיאָן, שֶׁנִּסְרַח בּוֹ מֹחוֹ;

וְאִישׁ אִישׁ עַל קִנּוֹ מִתְקַנֵּא בְּאֶפְרוֹחוֹ –

פֶן יִפְקַח זֶה עֵינָיו אֶל-מוּל פְּנֵי הַמְּאוֹרוֹת.

חֲזִיז-אֵל קוֹרֵעַ מֶרְחֲבֵי עֲנָנִים

מִקְּצוֹת הַשָּׁמַיִם עַד קְצוֹתָם, אִם קוֹלְטוֹ

הָרְאִי הַקְּטַנְטַן – דְּמוּת נִיצוֹץ הוּא פוֹלְטוֹ; –

כֵּן בְּמַעֲשֵׂה-בְרֵאשִׁית נִתְבּוֹנֵן פַּזְלָנִים,

מִמַּעֲבֵה עַרְפִלֵּי-סְתָרִים נְמַקִּים,

וְעֵינֵינוּ תִכְלֶינָה לִמְאוֹרוֹת מֶרְחַקִּים.

ב

עֵינֵינוּ תִּכְלֶינָה לִמְאוֹרוֹת-מֶרְחַקִּים

מֵחֻלִּין יוֹם יוֹם וּמִתּוֹךְ קְרַב-קְטַנּוֹת,

הַמְּשִׁמִּים לִבֵּנוּ בִדְאָגוֹת וּטְעָנוֹת,

בְּמוּסָר שֶׁל קוֹפִים טִפְּשָׁנִים וּמְחַקִּים.

כִּבְיָמִים הָיִינוּ תִינוֹקוֹת עוֹד רַכִּים

עַל בִּרְכֵּי אוֹמֶנֶת וְסַבְתּוֹת מִתְעַנּוֹת,

הַקּוֹלְעוֹת סִפּוּרֵי-בַדֵּיהֶן וּמְתַנּוֹת

עַל צָרוֹת קְדוֹשִׁים מְסוּרִים לַמַּכִּים.

וּבְמִדְרָשׁ-בִּן-יוֹמוֹ צָץ בְּמֹחַ נְמָלִים,

בִּלְשׁוֹן סַרְדִּיּוֹטִין וְחִדּוּדֵי גַמָּלִים

יָבֹאוּ אֵלֵינוּ הֲמוֹן יְרַקְרַקִּים.

כַּף-זְכוּתָם עַל אַלְפֵי פִשְׁעֵיהֶם מְכַסָּה,

הַמְחַדְּשִׁים אֱמוּנָה, אֱמוּנָה כִּי פַסָּה;

נִזְקָנָה לַפֶּלֶא הַגָּדוֹל מְחַכִּים.

ג

נִזְקָנָה לַפֶּלֶא הַגָּדוֹל מְחַכִּים – – –

לֵב יֶלֶד, לֵב טִפֵּשׁ, בְּשָׁעָה לֹא-טוֹבָה

מִי זְרָעֲךָ אַהֲבָה, חֶסֶד וְחוֹבָה

וְיִמְתַּח בְּךָ נִימִים אֲנִינִים וְדַקִּים?

הוֹי נִימִים אֲנִינִים! יֵשׁ שִׁירִים… גַּנְזַכִּים…

אַךְ בִּיְּשָׁם הָאָדָם… מֵרָזוֹן… מִשֹּׂבַע…

וְקוֹלָם לֹא נִשְׁמָע (וִישׁוּעָה לֹא קְרוֹבָה)

בִּמְהוּמַת תַּגָּרִים וּשְׁרִיקַת קוֹזַקִּים.

וּמַחֲשִׁים אוֹרִים צְבָא-מָרוֹם מִמָּעַל,

וְהָעַוְלָה הַגְּדוֹלָה בָאָרֶץ מֶמְשַׁלְתָּהּ,

וּפִצְעֲךָ גָדוֹל, אִם נַפְשְׁךָ הִצַּלְתָּ,

וַחֲלוֹמְךָ עוֹד אִתְּךָ, רִחַקְתָּ מִמַּעַל…

וּמָתַי קֵץ חָזוֹן? לַמּוֹעֵד? לְדוֹרוֹת?

נָתוּרָה אַף-נַחְפֹּשׂ בְּמִסְתּוֹרִין שֶׁל תּוֹרוֹת…

ד

נָתוּרָה אַף-נַחְפֹּשׂ בְּמִסְתּוֹרִין שֶׁל תּוֹרוֹת

מְגֻדְּלֵי-הַפֶּרַע וּמְהַלְּכֵי-קֵרֵחַ,

וּבְשִׂיג חוֹלֵי-נוֹפְלִים וּמֻכֵּי-יָרֵחַ,

הַתּוֹעִים וְהַמַּתְעִים וְהָעוֹשִׂים בָּם סְחוֹרוֹת.

וְכַאֲשֶׁר יוּעַם עַרְפֶל-הַמָּסֹרוֹת

כֵּן יְעַוֵּר עֵינֵינוּ, כְּשֶׁמֶשׁ זוֹרֵחַ;

וּמֵי מַעְיָן נִרְפָּשׂ שֶׁהֶעֱלוּ רֵיחַ

יְרַכְּכוּ הַלְּבָבוֹת לַעֲשׂוֹתָם כִּנּוֹרוֹת.

רוּחֵנוּ כִּי קָצְרָה, מִהַרְנוּ נוֹאַשְׁנוּ

מֵעִיּוּן, מֵאוֹר הַמַּשּׂוּאוֹת יָרַשְׁנוּ,

שֶׁהֶעֱלוּן אַנְשֵׁי הַדְּרִישָׁה הַגְּאוֹנִית.

וּכְאוֹתָהּ נִשֹּׁבֶת עַל פִּתְחֵי מַמְּגוֹרוֹת

קַלּוֹנוּ, מַכְרִיזִים מַחֲשָׁבָה אַיְלוֹנִית,

אֶל שְׁבִילֵי הַדִּמְיוֹן נָסוּרָה וּמְקוֹרוֹת.

ה

אֶל שְׁבִילֵי הַדִּמְיוֹן נָסוּרָה וּמְקוֹרוֹת…

בַּלֶּחֶם הַקְּלוֹקֵל, פֵּרוּרִים נִמְאָסִים,

נִשְׁתַּחֲוֶה נִכְרָעָה שְׂפַת חָנֵף, וְשָׂשִׂים

לִמְתַקְּנֵי-הָעוֹלָם מַסִּיעֵי הַקּוֹרוֹת

לְבִנְיָן הַפְּלָאוֹת מַשְׁכִּיחַ הַמְּרוֹרוֹת,

וּבְהִבָּנוֹתוֹ – מִגְדַּל נַנָּסִים –

אַף-נִתְקַע כַּף עָלָיו: פַּנָּסִים, פַּנָּסִים!

לָאֵלֶּה יִחַלְנוּ, הֵן הֵמָּה הַמְּאוֹרוֹת!

הֵתָיוּ הַנָּזִיד וּזְכִיתֶם בִּמְחִירוֹ

גַּם-חֹפֶשׁ, גַּם-חֵרוּת הַגּוּף וְהַנֶּפֶשׁ…

הַקּוֹנֶה, הַלְוַאי וְנִמְשַׁלְנוּ לִבְעִירוֹ!

וְדִמְיוֹנוֹת הַקֶּסֶם? – נַכְפִּישֵׁם בָּרֶפֶשׁ!

הוֹי, טִפְּשִׁים, חָלַמְנוּ, אֲנַחְנוּ הַמְּזַכִּים,

הַצְּמֵאִים לְאִמְרֵי-הָאֱמֶת הַזַּכִּים.

ו

צְמֵאִים לְאִמְרֵי-הָאֱמֶת הַזַּכִּים

נְשַׁלְּמָה כְּסִיטוֹן מַס כָּפוּל וָמֶכֶס

בִּלְשַׁד נְּעוּרֵינוּ וּבְתֹם בְּאֵין פְּחֶתֶת,

וּבְחֹם אֲבִיבֵנוּ וְכֹחוֹתָיו מְפַּכִּים

כְּעֵינוֹת הַמְּשׁוּבָה מִמְּעָרוֹת-מַחֲשַׁכִּים…

עַד בּוֹא יוֹם-הַזִּקְנָה תַּשׁ כֹּחוֹ, וּכְעֶכֶס,

שֶׁפָּרַשׂ עוֹר-שְׁנָתוֹ, נִתְחַבֵּא בָרֶכֶס,

וְאֵין חַמָּה רוֹמֶזֶת בְּעַד הַחֲרַכִּים.

חֲלוֹמוֹת הַנֹּעַר, פַּרְפָּרִים בְּנֵי יוֹמָם!

עִם פְּרָחִים לִבְלַבְתֶּם… אַיָּמוֹ, אֵי מְקוֹמָם?

וַתֵּאָלֵמוּ עִם שִׁיר הַשְּׁרַקְרַקִּים…

אַיֶּךָּ, הַגִּבּוֹר, הוֹי גִּבּוֹר-אֶצְבָּעִי?

הַנּוֹפֵל כִּי נִכְשַׁל בְּדִבְרֵי הֲבָאִי

מִפַּח אֶל פִּי-פַחַת, מִתְּהוֹם אֶל מַעֲמַקִּים.

ז

מִפַּח אֶל פִּי-פַחַת, מִתְּהוֹם אֶל מַעֲמַקִּים

נִקָּלַע נִחָרִים כִּפְלֵיטַת הַשְּׂרֵפָה,

מְאֻשָּׁרִים-עֲלוּבִים בַּבְּרָכָה הַטְּרֵפָה,

בֵּרְכָנוּ הַ’שֵּׂכֶל' בִּשְׂפַת-חֲלַקְלַקִּים,

הַמְּחַנֵּק בְּנַפְשֵׁנוּ כָל-קוֹלוֹת צוֹעֲקִים

בְּעֹשֶׁר רִנָּתָם וְסֻמְפּוֹנְיוֹת מַגְרֵפָה;

וּסְיָגִים וּגְדָרִים וְחֹק נְצָרֵפָה,

הַנָּחָה לְהַנָּחָה וְשִׁגְיוֹנוֹת שֶׁל כְּרָכִּים.

וְנִהְיֶה אַךְ פַּעַם כִּקְטַנִּים בִּקְטַנִּים,

כְּשִׂיחַ הַשָּׂדֶה וּכְטִפָּה בַזֶּרֶם!

לְאֵין מֶחְקָר, אֵין תַּכְלִית, אֵין מוֹשְׁלִים, אֵין מְעַנִּים,

כַּאֲשֶׁר הָיִינוּ מִקֶּדֶם, וּבְטֶרֶם

בִּינוֹנוּ, מָלַכְנוּ בָאָרֶץ וּמְאוֹרוֹת,

וּנְבִיאִים הֶלְאוּנוּ וּמְבַשְּׂרֵי הַבְּשׂוֹרוֹת.

ח

וּנְבִיאִים הֶלְאוּנוּ וּמְבַשְּׂרֵי הַבְּשׂוֹרוֹת

הַכּוֹאֲבִים לְאָדָם וּלְיֵשַׁע בְּתֵבֵל,

וּמְפִיצֵי תוֹרוֹתָם עֲמוּסֵי הַסֵּבֶל

הַמְּמַלְּאִים פְּנֵי אֶרֶץ מִזְבְּחוֹת אֵין-סְפוֹרוֹת.

עֲנָוִים עַל-כָּרְחָם, צֹאן-קֹדֶשׁ וּצְחוֹרוֹת

עַד לֹא נָחֲלוּ אֶרֶץ – וּזְרַע שֹׁד וָתֶבֶל,

קְהַל זְאֵבִים רְעַבְתָּנִים, בְּהַשְׁרִישָׁם, בַּחֶבֶל

נֶעֶטְרֵי זֵר דַּפְנָא וְתוֹפְשֵׂי תִמּוֹרוֹת.

וְאִלּוּ נִסְתַּחֲפוּ נַהֲרוֹת הַדָּמִים,

שֶׁשָּׁפְכוּ תַּלְיָנֵי-הַקֹּדֶשׁ הַצָּמִים,

מִדְבָּרָה אַל חֶגַ’ס וּצְחִיחַת הַגָּלִיל,

וְנָתְנוּ יְבוּלָם עִדָּן וְעִדָּנִים,

וְהָפַךְ הַמִּדְבָּר אֲגַם דֶּשֶׁא קַלִיל, –

אֲרוּרִים כֹּהֲנֵי הַבֵּל וְהַחַמָּנִים!

ט

אֲרוּרִים כֹּהֲנֵי הַבֵּל וְהַחַמָּנִים,

כָּל יוֹצֵר-שָׁמַיִם וּמוֹשִׁיב אֱלִילִים,

וּמְחוֹקְקֵי דָתָם בָּאֶבֶן וּגְוִילִים,

בְּאוֹתוֹת וּבְמוֹפְתִים וְעֵדוּת נֶאֱמָנִים;

מְשַׁלְּמִים אֱמוּנָה בְּמָעוֹת מְזֻמָּנִים;

וְאֵלִים מַרְעִימִים וְשׁוֹפְטִים פְּלִילִים,

וּפוּלְסֵי דְּנוּרָא לְבָנִים אֱוִילִים,

מְצַוִּים עַל אֹשֶׁר בְּכֹחוֹת-אֵיתָנִים!

וּבְכֹחוֹת-אֵיתָנִים עַל-גַּב מִזְבְּחוֹתָם

גַּם יִשְׁפְּכוּ דָמִים, קָרְבְּנוֹת צוּר עוֹשָׂם,

יַכְרִיעוּ לַטֶּבַח לִרְבָבוֹת לִרְבָבוֹת

כָּל אֲשֶׁר לֹא יֵצֵא עִמָּהֶם בִּמְחוֹלָם,

כָּל גֵּאֵי הָרוּחַ וּנְדִיבֵי הַלְּבָבוֹת,

וּנְבִיאֵי-הָאֱמֶת וְהַנִּשְׁמָעִים בְּקוֹלָם.

י

וּנְבִיאֵי-הָאֱמֶת וְהַנִּשְׁמָעִים בְּקוֹלָם…

חֲרָבוֹת בִּידֵיהֶם פִּיפִיּוֹת וּשְׁתָּיִם:

הָאֱמֶת וְהָאַהֲבָה, נֶשֶׁק הַפְּלָאִים;

וְזָרְעוּ בִתְפִלָּה, מִימִינָם, מִשְּׂמֹאלָם

עַל נֶפֶשׁ נְחוּשָׁה וְלֵב-אֶבֶן מֵעוֹלָם,

מִתְנַכְּלִים לַטּוֹבִים, מַעֲרִימִים לָרָעִים,

בְּאֵשׁ וּבַדָּם יַטִּיפוּ לִפְרָאִים

בְּטִפְּשׁוּת קַנָּאִים וּקְשִׁי-עֹרֶף גּוֹלָם.

וּמָלַךְ הַשֶּׁקֶר, וְהָאֱמֶת נֶעְדֶּרֶת,

הָאַהֲבָה תֶחְמַץ כִּשְׂאֹר בַּמִּשְׁאֶרֶת,

תַּסְרִיחַ עַל מוֹקְדוֹת הַמִּינִים וּשְׁכוֹלָם.

כָּל הוֹגֶה מַחֲשָׁבָה וְהָיָה לְאָלָה,

אִם הוּא נַפְשׁוֹ כְגָאֳלָם נַפְשָׁם לֹא גְאָלָהּ,

אַף-יוּאַר לָעַד שֵׁם מְתַקְּנֵי-הָעוֹלָם!

יא

אַף-יוּאָר לָעַד שֵׁם מְתַקְּנֵי-הָעוֹלָם!

סָרִיסֵי-הַלֵּב וְנִפְתְּלֵי-אֱמוּנָה,

הַסּוּמִים בְּמֹחָם, וּבְנֶפֶשׁ עֲנֻגָּה

יַבְחִינוּ אַךְ עֶדְנָם וְתָפְתֶּה שְׁאוֹלָם.

נִגָּרִים כִּרְגָבִים סוּמָאִים בְּמִשְׁעוֹלָם,

מְרַטְּשִׁים וְרוֹצְצִים מִתּוֹךְ קֹר-מְכוּנָה

גַּם חָרָשֵׁי-חֵמָר גַּם פְּסִילֵי אַתּוּנָה,

מִכֹּבֶד רָב פֶּגֶר לֹא יִשְׁמְעוּ קוֹל-עָם.

עַד לֹא מָלְכוּ הֵם, עַד נֶחְבְּאוּ בַּסֶּדֶק

יָשִׁירוּ לְחֹפֶשׁ וְיִנַּבְּאוּ לְצֶדֶק

תַּלְיָנִים בִּקְדֻשָּׁה וּמַשְׁוִים עַקְשָׁנִים;

אַךְ סוֹף מַנְגִּינָתָם – אֲזִקִּים, גַּרְדֻּמּוֹת

לָעֲבַרְיָנִים וּלְאַנְשֵׁי-הַתְּרוּמוֹת,

כֹּהֲנֵי הַיֹּפִי וּמַכְחוֹל-אֳמָנִים.

יב

כֹּהֲנֵי הַיֹּפִי וּמַכְחוֹל-אֳמָנִים,

אִישׁ אִישׁ רוּחוֹ טָהוֹר וְקָדוֹשׁ לַפִּידוֹ;

אִם מָצָא זְרַע-אֱמֶת, מְצָאוֹ לְפִידוֹ

וּלְחַבּוּרָתוֹ בִקְהַל הַנִּרְגָּנִים.

וּפְרָס כִּי תִנְחָלוּ – כְּלִיל קוֹץ וּבַרְקָנִים.

הֲגַם מִכֶּם יֵצֵא צַר יֹפִי לַכְחִידוֹ?

כָּל קַלְוִין וְקַלְוִין וְסֶרְוֵיטוֹ1 בְצִדּוֹ?

עֲנוּ בִי, כָּל חוֹלֵם חֲלוֹם שִׁיר וּגְוָנִים!

מִתְּהוֹם אִי-הֲוָיָה קָרָאנוּ לִתְחִיָּה

לִרְבֲבוֹת קוֹלוֹת בִּסְעָרָה מַפְלִיאָה,

אַךְ אֵין בִּגְלָלֵנוּ אֲנָחָה, אֵין קִינָה;

וְאוֹצָרוֹת שֶׁל גְּוָנִים וּצְבָעִים שָׁפַכְנוּ;

מֵאַרְגְּמַן-הַקֹּדֶשׁ נְקִיִּם אֲנַחְנוּ

הָרוֹדִים בַּשִּׁירָה וּמִסְתְּרֵי חִנָּהּ.

יג

הָרוֹדִים בַּשִּׁירָה וּמִסְתְּרֵי חִנָּהּ,

אַךְ אַתֶּם מְאַחֲדִים עֲבָרִים וַעֲתִידוֹת,

וּבְהִמְנוֹן אַכְנֵטוֹן, שָׁר בֵּין פִּירָמִידוֹת2,

וּזְמִירוֹת בֶּן-יִשַׁי נִשְׁתַּפֵּךְ בִּתְחִנָּה.

שִׁיר-עֶרֶשׂ, שִׁיר אֶחָד וּמָלֵא חֲנִינָה,

לְשִׁפְחָה בַת-עֶבֶד וּלְשִׁדָּה בַשִּׁדּוֹת;

וְעֶרֶב יִתְכַּוֵּץ עִם גּוֹנֵי הַחִידוֹת

לֵב אֲמוֹדָאִים וְלֵב עָמֵל בַּטְּחִינָה.

וּבָאָה יְצִירַתְכֶם וְקָרְאָה לִנְדִיבוֹת

מִתּוֹךְ לֵב מִתְלַהֵב וּשְׁאִיפוֹת מַרְהִיבוֹת

מְצָרְפָה נִיצוֹצוֹת וּפְעֻלָּה לִפְעֻלָּה

לְאִטָּם וּכְהַפְרוֹת חֹם-אָבִיב הַגִּנָּה.

אִם צִוָּה הָאֵל וְהוּא עָתִיד לִגְאֻלָּה,

יִגְּאֲלוּ הָעוֹלָם בְּשִׁיר וּמַנְגִּינָה.

יד

יִגְאֲלוּ הָעוֹלָם בְּשִׁיר וּמַנְגִּינָה,

וְהָיְתָה הַרְמוֹנְיָה אַחַת נִפְלָאָה…

בֵּינְתַיִם – וַתִּתְגַּל הַחַיָּה הָרָעָה

בְּעִמְקֵי הָאָדָם, הֵגִיחָה מִקִּנָּהּ.

וּבְלוֹיֵי-הַסְּחָבוֹת שֶׁל תַּרְבּוּת מְגִנָּה

הִתְפָּרְקָה, וַתּוֹפַע בְּנַוְלוּת-הַזְּוָעָה…

הוֹי, יוֹבְלוֹת שֶׁל פִּילוֹסוֹפְיָה נִשָּׂאָה!

אַתֶּן מַה-פְּעַלְתֶּן אֱמוּנָה וּבִינָה?

שִׁבֳּלֵי אַרְגְּמַן-הַקֹּדֶשׁ הַטְּהוֹרוֹת

מְכַסּוֹת פְּנֵי אֶרֶץ, וְאָדָם טוֹבֵעַ…

דִּמְדּוּמִים שֶׁל תַּרְבּוּת… וּבִלְבּוּל שֶׁל תְּחוּמִים…

עֲלָטָה גוֹבֶרֶת אוֹ שַׁחַר בּוֹקֵעַ?

נִדְהָמִים נִתְבּוֹנֵן בְּמַעֲבֵה דִמְדּוּמִים,

עֲיֵפֵי אֱנוֹשִׁיּוּת וִירֵשַׁת הַדּוֹרוֹת.

טו

עֲיֵפֵי אֱנוֹשִׁיּוּת וִירֵשַׁת הַדּוֹרוֹת

תִּכְלֶינָה עֵינֵינוּ לִמְאוֹרוֹת מֶרְחַקִּים;

נִזְקָנָה, לַפֶּלֶא הַגָּדוֹל מְחַכִּים.

נָתוּרָה נַחְפֹּשָׂה בְּמִסְתּוֹרִין שֶׁל תּוֹרוֹת,

אֶל שְׁבִילֵי הַדִּמְיוֹן נָסוּרָה וּמְקוֹרוֹת,

צְמֵאִים לְאִמְרֵי-הָאֱמֶת הַזַּכִּים.

מִפַּח אֶל פִּי פַחַת, מִתְּהוֹם אֶל מַעֲמַקִּים

הֶלְאוּנוּ הַנְּבִיאִים וּמְבַשְּׂרֵי הַבְּשׂוֹרוֹת.

אֲרוּרִים כֹּהֲנֵי הַבֵּל וְהַחַמָּנִים!

וּנְבִיאֵי הָאֱמֶת וְהַנִּשְׁמָעִים בְּקוֹלָם!

אַף יוּאַר לָעַד שֵׁם מְתַקְּנֵי-הָעוֹלָם!

אַךְ כֹּהֲנֵי הַיֹּפִי וּמַכְחוֹל-אֳמָנִים,

הָרוֹדִים בַּשִּׁירָה וּמִסְתְּרֵי חִנָּהּ,

יִגְאֲלוּ הָעוֹלָם בְּשִׁיר וּמַנְגִּינָה.


אודיסה, ברלין, 1923


  1. קלוין הריפורמטור הוציא להרג את סרויטו – אף הוא ריפורמטור  ↩

  2. המלך הריפורמטור, בשעתו, אשר הניח אחריו המנונים נעלים.  ↩

המלצות קוראים
תגיות