תירגם מיוונית, הוסיף מבוא והערות: יורם ברונובסקי

מהדירים אחדים ייחסו את הדיאלוג הקצר “שלדג” (“אלקיון”) לאפלטון, אחרים ייחסוהו ללוקיאנוס איש סמוסטה (190־120 לספירה). סביר מאוד שאיש משני הסופרים היוונים הללו איננו מחברה האמיתי של היצירה הקטנה הזאת, אף שלוקיאנוס הוא מועמד סביר יותר מאפלטון.

לראשונה נתקלתי באזכורו של הדיאלוג הפסוודו־לוקיאני (או הפסוודו־אפלטוני) הזה בין סוקרטס לבין תלמידו הנאמן כיירופון תוך קריאה ברומאן של הסופר אנגלי בן המאה הי"ט וולטר פייטר, “מריוס האפיקוראי” (1885).

אחד מגיבורי הרומאן ההיסטורי הזה, המתרחש בשלהי הקדמוניות הקלאסית, מצטט קטע ארוך מתוך הדיאלוג הזה המהלל את עוצמת הטבע והכוחות האלוהיים, ותוהה אם אפשר שמחברו הוא “מי שמלעיג כיום על הכל, לוקיאנוס איש סמוסטה”. מהדיר הרומאן של וולטר פייטר בסדרת “פנגווין קלאסיקס”, מייקל ליוי, מציין בהערותיו ש“אלקיון” שוב אינו מיוחס כיום ללוקיאנוס. ובכל זאת אני מוצא את הדיאלוג בכרך השמיני של מהדורת כל כתבי לוקיאנוס ב“ספרייה הקלאסית של לאב” (LCL), בעריכת מ. ד. מקלוד (1979). המבוא הקצר לדיאלוג הזה מציין את המחלוקת שבין המלומדים אם לייחסו לאפלטון או ללוקיאנוס, ומטעים שככל הנראה גם לוקיאנוס אינו המחבר האמיתי. הטקסט במהדורה הזאת, המלווה בתרגומו האנגלי של מקלוד עצמו, שימש אותי בתרגום לעברית.

הדיאלוג הקטן והמקסים הזה עוסק בעניין שהעסיק הרבה את אנשי המדע ואת הסופרים הקדמונים, ואינו זר גם למודרנים, ובהם דארווין וקפקא: המטמורפוזה, אפשרות גלגולה של צורת חיים אחת באחרת. הדיאלוג הסוקרטי, או הפסוודו־סוקרטי, מבוסס על האמונה העממית שהיתה רווחת ביוון בדבר היות השלדג אשה שהתגלגלה לציפור (ראה הערה 8). יצוין כאן שלוקיאנוס הוא מחברו הוודאי של “החמור”, סיפור הרפתקותיו של איש צעיר שהתגלגל לחמור. משתתפי הדיאלוג הם סוקרטס וכיירופון.

כיירופון: מהו הקול המגיע אלינו, הו סוקרטס, מכיווּן החוף ההוא, שם מן הצוק שבמרחק? כמה ערב הוא לאוזניים! איזהו בעל־החיים היכול להוציא מגרונו קול ענוג שכזה? והרי בעלי־החיים המתגוררים ליד הים הם נטולי־קול.

סוקרטס: זוהי, כיירופון חביבי, ציפור ימית אחת ושמה שלדג, והיא מרבה לקונן כך ולבכות. סיפור עתיק נמסר על אודותיה בפי בני־אדם. אומרים שלפנים היתה זו אשה, בתו של איאולוס¹, בנו של הלן, שהיתה מבכה באהבה לוהטת את בעלה המת, קאיוקס איש טראכיס, בן כוכב־השחר, בן יפה של אב יפה. לאחר שאיבדה אותו היתה נודדת על פני האדמה כולה, ולא עלה בידיה לאתרו, עד שלבסוף, בצו האלים, צימחה כנפיים, והיתה לצפור, והיא מרחפת על פני הים לחפשו.

כיירופון: ובכן זהו, לדבריך, השלדג. מעולם לפני כן לא שמעתי את קולה של הציפור הזאת, אבל עכשיו כשאני מאזין לה אני מבחין שקולה קול קינה. מה למעשה גודלה של הציפור הזאת, הו סוקרטס?

סוקרטס: אין היא גדולה. אך האלים כיבדוה בשל האהבה שרוחשת הציפור הזאת לבעלה. על כן כאשר מקננות הציפורים הללו, זוכה העולם בימי־השלדגים², שהם ימים של מזג־אוויר נפלא ביותר בעצם ימי החורף, בדיוק כמו היום שאנו מתענגים עליו עכשיו. הלא תראה את השמים הבהירים שממעל, כמה הם חלקים ושאננים, דומים, כמו שנהוג לומר, לראי?

כיירופון: אתה צודק בהחלט. נראה שהיום הוא יום־שלדג, ואתמול היה גם כן יום כזה. אך אמור נא לי, בשם האלים, סוקרטס, הכיצד אפשר להאמין באגדות הקדומות הללו הגורסות שלפנים הציפורים היו מתגלגלות לנשים ונשים לציפורים? הלא דבר שכזה אינו סביר מכל־וכל.

סוקרטס: הו כיירופון חביבי! דומני שקוצר־ראייתנו מונע מאתנו לחלוטין לפסוק מה סביר ומה אינו סביר. לפי יכולתנו האנושית אנו קובעים את דיעותינו באשר למה שהוא סביר ומה שאינו סביר. מכאן שדברים רבים, שהם קלים לגמרי, אנו חושבים לנמנעים, ומה שניתן להשגה אנו סבורים שאיננו מושג, והרבה משיפוטנו הוא תוצאה של חוסר־ניסיון או סתם טיפשות. ובאמת כל אדם אינו אלא ילד טיפש, ואפילו הוא ישיש מופלג, שהרי, בהשוואה לנצח, מה קצר הוא זמן חייו, והוא חולף חיש קל כתור הילדות. הנה כי כן, יקירי, מה יכולים כל אלה שאינם יודעים מאומה על כוחם של אלים ושל דֵמונים, ועל כוחות הטבע באשר הם, לומר על מה שהוא סביר ומה שאינו סביר? הלא ראית, כיירופון, מה עז היה החורף לפני שלושה ימים בלבד? אימה אוחזת בנו לעצם המחשבה על הברקים הללו, על אנקת הרעמים, על עוזם השיגעוני של הרוחות. אפשר היה לחשוב שהעולם כולו עומד להיחרב.

והנה מקץ זמן קצר היתה התבהרות הנמשכת עד היום. ומה לדעתך קשה יותר: להפוך את הסופה האימתנית ההיא למזג־האוויר הנפלא הזה, למלא את העולם כולו בדממה ערבה, או להפוך את צורתה של אשה לצורתה של ציפור? בדיוק כמו שהילדים אצלנו, היודעים להדביק פיסות חומר או דונג, יכולים בנקל לעצב צורות שונות מאותם החומרים, כך האלוהות, אשר לה יתרון שאין לתארו עלינו, יכולה על נקלה לעשות מעשה שכזה. בכמה גדולים ממך – להערכתך – השמים? מה תאמר?

כיירופון: מיהו בן־אנוש שיוכל לדעת זאת או להביע זאת? והלא המלים לוקות לנוכח משימה כזאת.

סוקרטס: וכי אין אנו רואים שגם בני־אדם שונים זה מזה בהרבה בכישרונותיהם ובחסרונותיהם? ראה את ההבדל העצום שבין האיש הבוגר והתינוק שמלאו לו חמישה או עשרה ימים, כשהמדובר בעוצמה ובהעדרה באשר לכל פעולות החיים, בין אלה התובעים פיקחות יתרה וכישרונות מיוחדים, ובין אלה המתבצעות מאליהן בנפש ובגוף. הרי התינוקות אינם מסוגלים כל־עיקר לפעולות הללו.

וכך מבחינת העוצמה עולה האדם המבוגר על התינוק אלף מונים, וגבר אחד יכול להכניע רבבות בריות קטנות כאלו. עניין טבעי הוא שמנת חלקם של אנשים בתחילתם הוא גיל הינקות, כשאתה חסר אונים לחלוטין לנוכח כל הדברים. ואם כל אדם, כפי שמתברר, שונה כל כך מזולתו, למה ידמו, בהשוואה אלינו, השמים באשר הם? על כן בצדק סבורות הבריות שעוצמת היקום עולה על כישרונותיהם של סוקרטס או של כיירופון, וכוח־שכלו של היקום (הקוסמוס) הזה שונה לגמרי מכוח שכלנו.

הלא יש דברים רבים שאין קלים מהם בשביל אחרים, וכלל אינם לפי כוחי או כוחך, או כוחם של רבים כמונו. והן הנגינה על חליל למי שאינו יודע לנגן, וכתיבה וקריאה למי שאינם³ יודעים קרוא וכתוב הם בבחינת נמנעות ממש, וכך נפלא מאתנו הכוח להפוך נשים לציפורים וציפורים לנשים.

אך הטבע, שמיקם תחילה ביערת־דבש ברייה שאין לה רגליים וכנפיים, הצמיד לה כנפונים יפי־דגם וקישטם בכל שלל הצבעים המתנוצצים להפליא, ועיצב את הדבורה, היצרנית המחוכמת של הדבש האלוהי. מן הביצים נטולות הקול ונטולות הנפש מפיק הטבע הרבה מינים של יישויות מכונפות, החיות ביבשה או באוויר, ומסייעים לו בכך כוחות שיש הטוענים כי הם אלוהיים, ומושבם במרומי־האתר הגדול.

ועל כן, על כי גדול כוחם של בני האלמוות, אנו שהננו בני־תמותה, עלובים לגמרי ולא מסוגלים להכיר דברים גדולים או גם קטנים, ואפילו תועים באשר לנעשה בסביבתנו המיידית, איננו יכולים לדבר בביטחה לא על אודות השלדגים ולא על אודות הזמירים⁴.

הו ציפור קטנה, המקננת בניגון ערב! כפי שאבותינו מסרו לנו את המיתוס על אודות שירייך, אמסרנו גם אני לבני ולעתים קרובות אשיר באוזני נשותי, קסנטיפה ומירטו⁵, על אודות אהבתך הקדושה והנאמנה לבעלך. ובייחוד אזכיר את הכבוד שנחלת בזכותה של אהבה זו מיד האלים הגדולים. התעשה כמוני, הו כיירופון?

כיירופון: מן הראוי שאעשה כך, הו סוקרטס, והרי מה שסיפרת כולל לקח כפול לנשים ולבעליהם באשר ליחסיהם ההדדיים.

סוקרטס: אם כן הגיע הזמן שניפרד מעל השלדג, ונשוב העירה מחוף פלרון.

כיירופון: בהחלט, כך נעשה.

15.9.93