קליטתם של שמונים רבוא עולים במשך שמונה שנות קיום המדינה הביאה תמורה מהפכנית בארץ. כפרים חדשים צמחוּ ורבבות בתים נבנו לעולים, נוסדו ערים ועיירות חדשות וחלה התפתחוּת במלאכה ובתעשייה, במסחר, בבניין ובתחבוּרה.

מפעל רב זה של הבאת המוני־העולים לארץ, קליטתם והשרשתם, כרוך בהשקעת אמצעים גדולים. הסוכנות היהוּדית השקיעה בפעולה זו למעלה מ־700 מיליון דולר. אך גם סכומים גדולים אלה לא היה בהם כדי להשריש את כל העולים, ועל הממשלה היה להשקיע סכומים נוספים מתקציבי הפיתוּח, שהסתכמו במילארד ל"י, ולמעלה מזה בתעשיה ובמלאכה, בחקלאות, בבנין ובתחבורה – כדי להניח את היסודות לקליטה הכלכלית של העליה בארץ.

בפעם הראשונה בתולדות התישבוּתנוּ נתבענו ליישב במהירות אלפי משפחות של אזרחים חדשים בארץ, ללא כל הכשרה נפשית וגופנית לעבודת־כפיים בכלל ולעבודת־אדמה בפרט. כשניגשו המוסדות המיישבים לעצב את דמוּתה של ההתישבוּת החדשה עמדה לפניהם מטרה משולשת:

א. ניצול אופטימאלי של מקורות־המים ושטחי־הקרקע, הכשרת אוצרות־הטבע לקליטה מאכסימאלית של מפרנסים בחקלאות, ובמקביל לכך – הגברה מאכסימאלית של ייצור־המזון.

ב. יישוב שטחי־הארץ שנשארו שוממים ומסוכנים בעזובתם אחרי מלחמת השחרור, ופיזוּר האוכלוסיה, הוותיקה והחדשה, על פני מרחבים אלה.

ג. ביצור גבולותיה של הארץ על־ידי הקמת חומת־מגן חיה של ישובי־ספר.

עתה אפשר לומר, שהנסיון הנועז כבר עבר את שלב חבלי־הלידה ועומד בעצם מבחן ההתבגרוּת שלו.

מספר הישובים החקלאיים בארץ הגיע ל־720 ואוכלוסייתם עולה על 50,000 משפחות, מהם 444 ישובים חדשים והרחבות, הכוללים 31.000 יחידות־משק חדשות. על גידול האוכלוסיה החקלאית בהתישבות החדשה אפשר ללמוד מן הלוח הבא:

חשיבותה של ההתישבוּת החדשה מתבטאת בעובדות הבאות: מספר הישובים החדשים שהוקמו בשבע השנים האחרונות עולה על מספר הישובים שהוקמוּ בשבעים השנים שקדמוּ להן; מ־3,5 מיליון דונם אדמה מעובדת בארץ נמצאים 1,5 מיליון בתחומי ההתישבוֹּת החדשה; מחציתם של מטעי־ההדר ניטעו על־ידי המתישבים החדשים ומרבית מטעי־הבעל ההרריים מצויים כיום בתחומי התישבוּת זו; ייצורה החקלאי של ההתישבוּת החדשה הגיע בשנת 1955 ל־100 מיליון ל"י, כלומר לשליש מהייצור החקלאי בארץ. ויש לזכור שהתישבוּת זו עדיין נמצאת בראשית התפתחוּתה.

כל זה קם והיה תודות למפעל־המים הגדול: אמת־המים המוליכה את מי הנהרות, הבארות והמעיינות, מן הצפון למרכז, לדרום ולנגב. מתוך מאות בארות הכרויות ברחבי הארץ, המעיינות ומבועי־המים הגדולים והקטנים מעבירה ‘מקורות’, וכן מפעלי־מים גדולים וקטנים אחרים, את המים להשקייה. חברת ‘מקורות’ עומדת לסיים כמה מפעלי־השקייה אזוריים גדולים: קו הירקון–נגב, מפעל הגליל המערבי, מפעל עמק־יזרעאל, מפעל החולה ועוד. מפעלים אלה מהווים כיום יחידות בפני עצמן, אך בעתיד ישתלבו במערכת־השקייה כל־ארצית, שעמוד־שדרתה יהיה המפעל הארצי: ירדן־נגב.

צרכי החקלאות מחייבים אותנו לסיים את בנייתם של המפעלים האזוריים הנ"ל תוך ארבע השנים הקרובות ולהכפיל את כמות מימיהם.

באותה תקופה עצמה חייבים אנו לבנות במקביל את המפעל הארצי (שבנייתו תימשך 8–10 שנים). כדי למנוע השהיה והפרדה מסוכנת בין השלב הסופי של פיתוח מפעלי־המים האזוריים לבין השלב ההתחלתי של אספקת המים מהמפעל הארצי.

מדיניות כלכלית של קליטה    🔗

מדיניוּתה הכלכלית של ישראל מכוונת כיום למטרה משולשת: כל עוד מאיימות עלינו ארצות־ערב לכלותנו, חייבים אנוּ להקדיש יתר כוח־אדם ואמצעים לצרכי בטחון והגנה. זהו תפקידנוּ הראשון בשעה זו. תפקידנו השני הוּא – החשת עצמאותה הכלכלית של המדינה. עלינו לקיים רמת־חיים ההולמת את מצבנו האמיתי, עד היום בו יספק ייצורנו את מלוא תצרוכתנו. התפקיד השלישי צריך להתבטא בהתמדה בעליה ובקליטה, על־ידי הקמת ישובים חקלאיים ותעשייתיים חדשים. על אף המאמצים הרבים שהשקענו, עדין לא נקלטו כל העולים קליטה אורגאנית ולא הספיקו להכות שורש עד כדי יכולת לקיים את עצמם ולשאת בעול קיומה של המדינה. רב ביניהם מספרם של המחפשים עדיין מקור־תעסוקה־ויצירה קבוע.

מספרם של מחוסרי בסיס כלכלי בארץ נאמד כיום ב־30–40 אלף איש. אם נצרף למספר הזה את מבקשי־העבודה מבין אלה שיתבגרו בינתים, תעמוד לפנינוּ בעוד ארבע שנים הבעיה של יצירת 60–70 אלף מקומות־עבודה במפעלי חקלאות וחרושת; וזאת – בלי להביא בחשבון את מספרם של העולים החדשים שיתוספו בפרק־זמן זה. לפי קווי התכנית שבידינו, תצריך קליטתם של 60 אלף מבקשי־עבודה השקעה של 1.800 מיליון ל"י, בקירוב.

בהשקעה של ביליון דולר יוכלו להיקלט 10.000 משפחות בחקלאות, 27.000 בתעשיה ובמלאכה, בענפי הכימיה, המתכת, הטכסטיל, העץ, הבנין, הזכוּכית והמזון. 8,000 משפחות ייקלטו בתחבורה, בתיירות, במחקר ומדע. היתרה של 15.000 מפרנסים תתוסף למעגל המועסקים במסגרת השירותים, שיתפתחוּ עם פיתוּח ענפי־המשק היצרניים.

האמצעים למימונה של תוכנית זו עתידים לבוא מהמקורות הבאים:

עם קליטתם הכלכלית של מבקשי־העבודה הנ"ל תביא ההשקעה לצורך העסקתם להקטנת הגרעון המסחרי שלנו (300 מיליון דולר) כדי מחציתו.

התכניות ל־4 השנים הקרובות    🔗

ועתה נברר את התכניות לארבע השנים הקרובות, הן לגבי קליטתם המלאה של העולים הנמצאים כבר בארץ והן לגבי עליה נוספת. ארבעה הם התפקידים בשטח ההתישבות: ביסוסם של המתישבים החדשים בהתישבוּת שהוקמה מיום קום המדינה; תוספת מתישבים חדשים לישובים החקלאיים החדשים; הקמת ישובים חדשים בדרום, בנגב ובאזורי הספר; פיתוח ההר והכשרתו לקליטת עולים חדשים בעתיד.

חלק ניכר ממשקי ההתישבוּת הצעירה כבר עברו את תקופת ההסתגלוּת והגיעוּ לכלל בגרות, התובעת את גמר ביסוסם המשקי בקצב מזורז. שוּב אין לדחות את הביסוּס הזה בלי לערער את יסודות המשק ולסכן את כל ההשקעות והמאמצים שנעשו. מן ההכרח, לכן, לסיים את הביסוס של ההתישבוּת הצעירה הקיימת בהקדם האפשרי. הסכום הנדרש לביסוסה של משפחה במשק חקלאי מגיע בממוצע ל־24,000 ל"י ומיועד למטרות דלקמן:

לביסוס ההתישבוּת החדשה יידרש סכום של כ־250 מילין ל"י.

יש הכרח להמשיך בפיתוּח מספר ניכר של ענפי־משק שהוחל בהם. כך, למשל, מצריכים המטעים שניטעו עד היום בתחומי ההתישבוּת החדשה, המגיעים ל־90,000 דונם (מהם 30,000 דונם פרדסים) השקעות מתמידוּת עד הגיעם לגיל הפוריות. השקעות אלה יש לסיים במועד קצוב. כן יש לזכור, שבהתישבות החדשה פותחו ענפי־חקלאוּת וגידולים שונים שימשוּ יסוד לתעשיה ענפה ויצעידו את המדינה בדרך לעצמאות כלכלית, כגון: הכותנה, הבטנים, סלק־הסוכר, הבטטות ועוד. הוא הדין בענפים של יצוא חקלאי, כגון: הדרים, בננות וירקות המקדימים להבשיל.

ההתישבות הקיימת – החדשה והוותיקה כאחת – יכולה להרחיב את מסגרתה בארבע השנים הקרובות ולקלוט 8,000–10,000 משפחות נוספות. מחציתן תיקלט בתחומי ההתישבות החדשה ומחציתן במשקים הוותיקים, במשקי ההדר ובחקלאות הפרטית. נוסף על כך יש באפשרותנו להקים, בלחץ צרכי הקליטה, עוד כ־10,000 יחידות משק במישורי הארץ ובהריה.

מראשית התנחלותנו בארץ יישבנו בעיקר את העמק ואת המישור, את חוף הים, ואת הנגב, לאורך צינור המים. בתקופת השנים הקרובות נתרכז ביישוב אזורי ההרים. על ההר בשומרון, ביהוּדה ובגליל עברו מאות שנים של הרס מדרגות, השמדת יערות וסחף קרקע. אולם ניתן להכשיר את האדמה בסיקול, עיזוק ודירוג. כך החייתה הקרן־הקיימת בשנים האחרונות כמאה וחמישים אלף דונם אדמה, המשמשים יסוד קרקעי לאלפי משפחות, סגולותיו הטבעיות של ההר, מבנה הקרקע שלו, אקלימו המבורך, הגשום והטלול, יש בהם כדי לסייע לפיתוח משק חקלאי אינטנסיבי שיהיה מבוסס על מטע פירות, גידולי־ירקות, מראה טבעי לצאן ולבקר, לול ויער, בלי שיהיה הכרח במים מרובים להשקייה בימות הקיץ. למבצע זה יידרש סכום נוסף של 240–250 מיליון ל“י. הסכום הכולל הדרוש איפוא להרחבת ההתישבוּת ולהקמת נקודות־התישבוּת חדשות בארבע־חמש השנים הקרובות הוא כ־500 מיליון ל”י.

עליה נוספת וקליטתה    🔗

במשך 8 שעות קיום המדינה עלו לארץ 782,000 נפש. לתנועת־עליה זו היו שנות גיאות ושנות שפל: מ־240,000 נפש ב־1949 היא ירדה ל־10,000 נפש בשנת 1953. בשנת 1955, עם החרפת המצוקה של יהדוּת צפון־אפריקה, שוב גברה העליה. ממארס 1955 עד מארס 1956 עלו לארץ 42,000 עולים. אם יימשך קצב־העליה הזה יגיעוּ לארץ בארבע השנים הבאות 40–50 אלף משפחות־עולים, או כ־200–250 אלף נפש, בקירוב, מהם 25,000 בני־נוער מארצות ערב, מארצות־הברית ומארצות אירופה.

בתחומי העליה הזאת יעלו גם אלפי משפחות שייאחזו בארץ באמצעיהן העצמאיים, אך יזדקקו לעזרה כספית מסוימת. את המספרים שהזכרנו יש לראות כמספרי־הנחייה בלבד, כיוון שקצב העליה יוכתב על ידי המציאות. ייתכן מאד שרדיפת יהוּדים בארצות מסוימת, או מתן אפשרות יציאה ליהדות מארצות הגוש הסובייטי – דבר שאנו מצפים ומקווים לו – יביאו לעליה של 100 אלף עולים לשנה במשך התקופה הקרובה, ולא ל־40–50 אלף נפש כפי שניתן לשער עתה. אם נזכה לעליה זו תגדל אוכלוסיית הארץ כעבור ארבע שנים ותגיע לרבע הראשון של המיליון השלישי.

אם נניח שמספר העולים יהיה רק 200–250 אלף הנפש, הרי שניתן לקבוע באורח כולל שיהיה מקום לקליטתם בענפים הבאים: 10,000 משפחה בחקלאות, 15,000 בתעשיה ובמלאכה, 5,000 בבניה ובסלילת־דרכים, 10.000 בשירותים, אלפי משפחות אחרות תסודרנה במקצועות שאין לקבעם מראש. קליטת־עליה זאת תחול בתקופה בה יהיה עלינו לדאוג, כאמור, לסידורן ולהיאחזותן של כ־60 אלף משפחות מהאוכלוסיה הקיימת בארץ במשלחי־יד יצרניים. אין בכוח האוכלוסיה ובכוח המדינה הצעירה, על משקה המגשש והמחפש את דרכו, לשאת לבדן בעול הכבד של עליה, התישבוּת ובטחון. משום כך ראוֹי שחלקם של התנוּעה הציונית והעם היהודי במפעל הקליטה וההתישבות בשנים הבאות יתבטא במטרות ובסיכומים הבאים.

על הממשלה יהיה לגייס מהשילומים, ממלוות פנים וחוץ, מעזרה בינלאומית ומהשקעות פרטיות, סכום של ביליון דולר, בקירוב, לצרכי בטחון ופיתוח משק המדינה, ולקליטת העולים בתעשיה, בחקלאות ובשאר ענפי התעסוקה. זאת, כמובן, נוסף על תקציבי השירותים לחינוך, לבריאות, לבטחון וכו'. ישראל תהיה נאמנה לחוק־השבות שחקקה ושעריה יהיוּ פתוחים לרווחה. אך אין די בכך; כדי שעולים יוכלו לבוא יש הכרח באמצעים כספיים גדולים. קצב העליה ומכסתה תלויים איפוא בתנועה הציונית ובעם היהוּדי.

1955