א    🔗

בַּבֹּקֶר הַהוּא, וְיוֹם רִאשׁוֹן בַּשַּׁבָּת הָיָה, קָרָא אֵלָיו הַנַּחְתֹּם סוּרָא שֶׁבִּרְחוֹב טוֹרֶן אֶת נַעֲרוֹ מְשָׁרְתוֹ וְאָמַר לוֹ:

– הִנֵּה הָרְקִיקִים הַקְּטַנִּים שֶׁל מַר בּוֹנִיקַר… לֵךְ וְהָבֵא אוֹתָם וְשׁוּב חִישׁ… כִּמְדֻמַּנִי, שֶׁהַוֶּרְסַיְאִים נִכְנְסוּ לְפָרִיז.

הַנַּעַר הַקָּטֹן, שֶׁלֹּא הֵבִין מְאוּמָה בְעִנְיְנֵי פּוֹלִיטִיקָה, שָׂם אֶת הָרְקִיקִים בְּעוֹדָם חַמִּים לְתוֹךְ הַמַּחֲבַת, אֶת הַמַּחֲבַת כִּסָּה בְמַפִּית לְבָנָה, וְאֶת הַכֹּל הֶעֱמִיד עַל כּוֹבָעוֹ וְיָצָא בִדְהָרָה אֶל הָאִי סַן־לוּאִי, אֲשֶׁר שָׁם הָיְתָה דִירָתוֹ שֶׁל מַר בּוֹנִיקַר. הַבֹּקֶר הָיָה מָלֵא הוֹד. אֶחָד מִימֵי הָאוֹרָה שֶׁל חֹדֶשׁ הָאָבִיב, הַמַּעֲנִיק אֶת חֲנֻיּוֹת הַפֵּרוֹת אֲגֻדּוֹת לִילָךְ¹ וּצְרוֹרוֹת דֻּבְדְּבָנִים. לַמְרוֹת קוֹל הַיְרִיָּה שֶׁעָלָה מֵרָחוֹק וּתְקִיעוֹת הַשּׁוֹפָרוֹת בִּקְצֵה הָרְחוֹבוֹת, הָיָה מַרְאֵה הָרֹבַע מָרֶה שָׁלֵו וְשַׁאֲנָן כְּדַרְכּוֹ. בָּאֲוִיר הָרְגַּשׁ רוּחַ יוֹם הָרִאשׁוֹן בַּשַּׁבָּת, כְּנוּפְיוֹת שֶׁל נְעָרִים עָמְדוּ בִקְצֵה הַחֲצֵרוֹת, נְעָרוֹת הָיוּ מְשַׂחֲקוֹת בִּפְקָק לִפְנֵי הַפְּתָחִים, וְאוֹתָהּ הַבְּבוּאָה הַלְּבָנָה, שֶׁפָּסְעָה וְעָבְרָה עַל פְּנֵי הַדֶּרֶךְ הַסְּלוּלָה וְהַשּׁוֹמֵמָה בְּתוֹךְ רֵיחַ נָעִים שֶׁל רְקִיקִים חַמִּים, הִשְׁלִימָה וְנָתְנָה לְבֹקֶר זֶה שֶׁל מִלְחָמָה מַשֶּׁהוּ מִן הַתְּמִימוּת וּמִן הַחֲגִיגוּת שֶׁל יוֹם רִאשׁוֹן. נִדְמָה הָיָה, כִּי כָל הַהִתְלַהֲבוּת שֶׁל הָרֹבַע הִתְפַּשְּׁטָה בִרְחוֹב רִיבוֹלִי. שָׁם הוֹבִילוּ כְלֵי תוֹתָח, בָּנוּ וְעָשׂוּ בָרִיקַדּוֹת; עַל כָּל צַעַד עָמְדוּ כְנוּפְיוֹת, חַיָּלִים מִן הַצָּבָא הַלְּאֻמִּי עָסְקוּ בַעֲבֹדָה. אַךְ הַנַּחְתּוֹם הַקָּטָן לֹא אָבַד לִבּוֹ לוֹ. הַנְּעָרִים הֲלָלוּ רְגִילִים כָּל כָּךְ לָלֶכֶת בֵּין הֲמוֹן אָדָם רָב וּבֵין שְׁאוֹן הָרְחוֹב! בִּימֵי הַחַגִּים וְהַמּוֹעֲדִים, בִּימֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה, בִּימֵי מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה יֵשׁ לָהֶם לָרוּץ יוֹתֵר מִכָּל הַיָּמִים; וּלְפִיכָךְ אֵין הַמַּהְפֵּכוֹת מַפְלִיאוֹת אוֹתָם כִּמְעָט.

אָכֵן תַּעֲנוּג הָיָה לִרְאוֹת אֶת הַכּוֹבַע הַקָּטֹן וְהַלָּבָן נִדְחָק לְתוֹךְ קוֹבָעֵי הַחַיָּלִים הַמְזֻיָּנִים בְּכִידוֹנִים, נִמְלָט מִן הַפְּגִיעוֹת, צוֹעֵד בִּנְעִימוּת, פַּעַם מֵחִישׁ צְעָדָיו וּפַעַם הוֹלֵךְ לְאַט מִתּוֹךְ הֶכְרָח, שֶׁרוֹאִים בּוֹ עוֹד אֶת הַחֵשֶׁק הָרַב לָרוּץ. מַה לוֹ לַנַּעַר הַזֶּה וְלַמִּלְחָמָה?! הָעִקָּר הוּא לוֹ לָבֹא אֶל בֵּית בּוֹנִיקַר בִּשְׁעַת הַצָּהֳרָיִם, לְקַבֵּל שָׁם מַהֵר אֶת הַפְּרָס הַקָּטֹן הַמְּחַכֶּה לוֹ עַל סַף הַחַלּוֹן בַּפְּרוֹזְדוֹר.

פִּתְאֹם קָם בֵּין הֶהָמוֹן לַחַץ נוֹרָא; וּפִרְחֵי הָרֶפֻּבְּלִיקָה עָבְרוּ שׁוּרוֹת שׁוּרוֹת בִּפְסִיעוֹת מְהִירוֹת, בְּקוֹל רִנָּה. אֵלֶּה הָיוּ נְעָרִים מִבְּנֵי שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה עַד חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה, אֲזוּרִים רוֹבִים, חֲגוּרִים חֲגוֹרוֹת אֲדֻמּוֹת, נְעוּלִים מַגָּפִים רְחָבִים, וְהֵם מִתְיָהֲרִים בְּמַלְבּוּשֵׁי הַחַיָּלִים אֲשֶׁר עֲלֵיהֶם, כְּמוֹ בִימֵי חַג הַמַּסֵּכוֹת, בִּזְמָן שֶׁהֵם חוֹבְשִׁים מִגְבָּעוֹת שֶׁל נְיָר וְגוֹרְרִים סְחָבָה שֶׁל סוֹכֵך וַרְדִּי מְשֻׁנֶּה בְּתוֹךְ הַבֹּץ שֶׁל הַבּוּלְבַר. הַפַּעַם הַזֹּאת, בְּתוֹךְ הַדֹּחַק הַזֶּה עָלָה לוֹ לַנַּחְתֹּם הַקָּטֹן בְּעָמָל רַב לֶאֱחֹז מַשָּׂאוֹ וְלַעֲבֹר בְּשָׁלוֹם; אַךְ גַּם הַמַּחֲבַת גַּם הוּא הָיוּ מְצוּיִים עַל פְּנֵי חֶלְקַת הַקֶּרַח בִּימוֹת הַחֹרֶף, הָיוּ רְגִילִים כָּל כָּךְ בִּרְקִידוֹת עַל רֶגֶל אַחַת, עַד כִּי הַנַּחְתֹּם הַקָּטֹן יָצָא בְלִי פֶגַע. לַאֲסוֹנוֹ, בְּיוֹם דִּיצָה זוֹ, רִנָּה זוֹ, הַחֲגוֹרוֹת הָאֲדֻמּוֹת, הַהִתְפַּעֲלוּת, הַסַּקְרָנוּת, יְעוֹרְרוּ בְלֵב הַנַּעַר חֵשֶׁק לָלֶכֶת מַהֲלָךְ מְעָט אַחֲרֵי חֶבְרָה נָאָה זוֹ; וּבְעָבְרוֹ שֶׁלֹּא מִדַּעַת אֶת בֵּית פְּקִידוּת הָעִיר וְאֶת הַגְּשָׁרִים שֶׁל הָאִי סַן־לוּאִי, רָאָה אֶת עַצְמוֹ נִשָּׂא אֶל מָקוֹם לֹא נוֹדָע בְּתוֹךְ הָאָבָק וְהָרוּחַ שֶׁל מְרוּצַת שִׁגָּעוֹן זוֹ.

ב    🔗

זֶה עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ שָׁנָה, לְכָל הַפָּחוֹת, הָיָה מִנְהָג קָבוּעַ בְּבֵיתוֹ שֶׁל בּוֹנִיקַר לֶאֱכֹל רְקִיקִים קְטַנִּים בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן. בִּשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁעוֹת בְּדִיּוּק, כְּשֶׁכָּל בְּנֵי הַבַּיִת – הַקְּטַנִּים עִם הַגְּדוֹלִים – נֶאֶסְפוּ בַּטְּרַקְלִין, נִשְׁמַע צִלְצוּל חַי וְעַלִּיז, שֶׁהוֹצִיא מִפִּי הַכֹּל אֶת הַקְּרִיאָה:

– הֶאָח!.. הִנֵּה הַנַּחְתֹּם בָּא.

אוֹתָהּ שָׁעָה הָיוּ מַסִּיעִים אֶת הַכִּסְאוֹת בְּרַעַשׁ, הַשְּׂמָלוֹת הִשְׁמִיעוּ רִשְׁרוּשׁ שֶׁל חַג, הַתִּינוֹקוֹת שֶׁיָּשְׁבוּ לִפְנֵי הַשֻּׁלְחָן הֶעָרוּךְ הִתְעוֹרְרוּ בְגִילָה, וְכָל בְּנֵי הַבַּיִת הַשַּׁאֲנָן תָּפְסוּ לָהֶם מָקוֹם מִסָּבִיב לָרְקִיקִים הַקְּטַנִּים הַסְּדוּרִים יָפֶה זֶה עַל גַּבֵּי זֶה עַל פְּנֵי הַמַּחְתָּה שֶׁל כָּסֶף.

אַךְ בַּיּוֹם הַהוּא נָדַּם קוֹל הַפַּעֲמוֹן. בְּחֵמָה רַבָּה הִבִּיט מַר בּוֹנִיקַר אֶל הָאוֹרְלוֹגִין שֶׁלּוֹ, כְּלִי שָׁעוֹת עַתִּיק שֶׁהִתְנוֹסֵס עַל גַּבֵּי פוֹחָל שֶׁל חַוָּרִית וְשֶׁמִּיָּמָיו לֹא הִקְדִּים וְלֹא אֵחַר בְּמַהֲלָכוֹ. הַיְלָדִים הֵצִיצוּ בְעַד הַחַלּוֹנוֹת, אָרְבוּ בְּפִנַּת הָרְחוֹב, שֶׁנַּעַר הַנַּחְתֹּם הָיָה רָגִיל לִנְטוֹת מִשָּׁם. הַשִּׂיחוֹת הִתְנַהֲלוּ בִכְבֵדוּת; וְהָרָעָב שֶׁבָּא עִם שְׁנֵים עָשָׂר הַקּוֹלוֹת שֶׁל הָאוֹרְלוֹגִין, הֵטִיל עַצְבוּת רַבָּה עַל חֲדַר הָאֹכֶל הַגָּדוֹל לַמְרוֹת כְּלֵי הַכֶּסֶף הַנּוֹצְצִים עַל גַבֵּי מַפָּה שֶׁל אֵטוּן דַּמֶּשֶׂק וְהַמַּפִּיוֹת הַכְּרוּכוֹת הַמֻנָּחוֹת עַל הַשֻּׁלְחָן מִסָּבִיב, דְּמוּת קַרְנַיִם קְטַנּוֹת קָשׁוֹת וּלְבָנוֹת.

זֶה כַמָּה פְעָמִים בָּאָה הַמְּשָׁרֶתֶת הַזְּקֵנָה וְלָחֲשָׁה עַל אָזְנוֹ שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת… הַצָּלִי הִקְדִּיחַ… הַחִמָּץ² הִתְקַלְקֵל… אַךְ מַר בּוֹנִיקַר הִתְעַקֵּשׁ לִבְלִי שֶׁבֶת אֶל הַשֻּׁלְחָן בְּלִי הָרְקִיקִים הַקְּטַנִּים; וּבְכַעֲסוֹ כַּעַס גָּדוֹל עַל הַנַּחְתֹּם סוּרָא, גָּמַר בְּלִבּוֹ לָלֶכֶת בִּכְבוֹדוֹ וּבְעַצְמוֹ וְלִרְאוֹת, מַה גָרַם לְאֵחוּר זֶה שֶׁלֹּא נִשְׁמַע כָּמוֹהוּ. כְּשֶׁיָּצָא וְהֵנִיף מַטֵּהוּ מָלֵא חֵמָה, הִזְהִירוּ בוֹ הַשְּׁכֵנִים: – הִשָּׁמֵר, מַר בּוֹנִיקַר,… אוֹמְרִים כִּי הַוֶּרְסַיְאִים נִכְנְסוּ לְפָרִיז.

אַךְ הוּא לֹא אָבָה שְׁמֹעַ מְאוּמָה, אַף לֹא הִטָּה אֹזֶן אֶל קוֹל הַיְרִיּוֹת שֶׁעָלָה מֵעֵבֶר סֶכֶר הַמַּיִם, אַף לֹא אֶל קוֹל הַבֶּהָלָה שֶׁל הַתּוֹתָח בְּבֵית פְּקִידוּת הָעִיר, אֲשֶׁר הִרְעִיד אֶת כָּל זְגוּגִיּוֹת הַחַלּוֹנוֹת בָּרֹבַע הַהוּא.

– הָהּ! סוּרָא זֶה!.. סוּרָא זֶה!..

וּמִתּוֹךְ הֲלִיכָתוֹ הַזְּרִיזָה הוּא מְדַבֵּר אֶל עַצְמוֹ וְהוּא רוֹאֶה בְדִמְיוֹנוֹ אֶת עַצְמוֹ עוֹמֵד סָמוּךְ לַחֲנוּתוֹ שֶׁל הַנַּחְתֹּם, דּוֹפֵק בְּמַטֵּהוּ עַל רִצְפַּת הָאֶבֶן, מַרְעִיד אֶת הַזְּכוּכִית שֶׁל חַלּוֹן הָרַאֲוָה וְאֶת הַקְּעָרוֹת עִם מַעֲשֵׂי הָאֹפֶה. הַבָּרִיקַדָּה לְיַד הַגֶּשֶׁר לוּאִי־פִילִיפּ הִפְסִיקָה אֶת כַּעֲסוֹ. שָׁם עָמְדוּ חַיָּלִים אֲחָדִים מִצְּבָא הַקּוֹמוּנָה וּפְנֵיהֶם אֵימָה וְהֵם בּוֹסְסִים עַל הַקַּרְקַע שֶׁנֶּהֶרְסָה הַמִּרְצֶפֶת אֲשֶׁר עָלָיו.

– לְאָן אַתָּה הוֹלֵךְ, אֶזְרָח?

הָאֶזְרָח מְבָאֵר אֶת טַעַם הֲלִיכָתוֹ; אַךְ הַמַּעֲשֶׂה בָרְקִיקִים הַקְּטַנִּים נִרְאָה חָשׁוּד, וּמַה גַם כִּי מַר בּוֹנִיקַר הָיָה לָבוּשׁ מְעִיל יָפֶה, מִשְׁקָפַיִם שֶׁל זָהָב עַל חָטְמוֹ, וּמַרְאֵהוּ כֻּלּוֹ מַרְאֵה רֵאַקְצְיוֹנֵר זָקֵן.

– מְרַגֵּל הוּא – אִמְרוּ הַחַיָּלִים זֶה לָזֶה – צָרִיךְ לְהוֹלִיכוֹ לְרִיגוֹל.

וּמִיָּד עָמְדוּ אַרְבָּעָה אֲנָשִׁים מִתְנַדְּבִים, שֶׁנּוֹחַ הָיָה לָהֶם לַעֲזֹב אֶת הַבָּרִיקַדָּה, וְהָדְפוּ לִפְנֵיהֶם בְּמַכּוֹת שֶׁל יְדוֹת הַנֶּשֶׁק אֶת הָאִישׁ הֶעָלוּב הַמָּלֵא יֵאוּשׁ.

אֵינִי יוֹדֵעַ אֶת אֲשֶׁר עָבַר בֵּינֵיהֶם, אַךְ מִקֵּץ חֲצִי שָׁעָה עָמְדוּ כֻלָּם בְּשׁוּרָה וּבָאוּ לְהִסָּפַח עַל שׁוּרָה אֲרֻכָּה שֶׁל שְׁבוּיִים, שֶׁהָיוּ נְכוֹנִים לָצֵאת לַדֶּרֶךְ לְוֶרְסַי. מַר בּוֹנִיקַר מָחָה יוֹתֵר וְיוֹתֵר, הֵרִים מַטֵּהוּ, סִפֵּר סִפּוּרוֹ בַפַּעַם הַמֵּאָה. לַאֲסוֹנוֹ, הָיְתָה הַבְּדָיָה שָׁלֵו עַל אֹדוֹת הָרְקִיקִים הַקְּטַנִּים טִפְּשִׁית כָּל כָּךְ וְקָשָׁה לְהַאֲמִין בְּעֵינֵי אַנְשֵׁי הַצָּבָא שֶׁל הַמַּהְפֵּכָה הַגְּדוֹלָה הַזֹּאת, עַד כִּי עוֹרְרָה רַק צְחוֹק בְּקֶרֶב הָאוֹפִיצֵרִים.

– טוֹב וְיָפֶה, זָקֵן… סַפֵּר תְּסַפֵּר זֹאת בְּוֶרְסַי.

וְדֶרֶךְ שְׂדוֹת אֱלִישָׁע, הַחִוְּרִים עוֹד מֵעֲשַׁן הַיְרִיּוֹת, הִתְנַהֲלָה הַשּׁוּרָה שֶׁל הַשְּׁבוּיִים בֵּין שְׁנֵי טוּרִים שֶׁל אַנְשֵׁי צָבָא.

ג    🔗

הַשְּׁבוּיִים הָלְכוּ חֲמִשָּׁה חֲמִשָּׁה בְשׁוּרוֹת דְּחוּקוֹת וּצְפוּפוֹת. וּכְדֵי שֶׁלֹּא תִּתְפָּרֵד הַחֲבִילָה שֶׁל הַשְּׁבוּיִים, צִוּוּ עֲלֵיהֶם לֶאֱחֹז זֶה בְיַד זֶה; וְעֵדֶר אָרֹךְ זֶה שֶׁל בְּנֵי אָדָם, הָרוֹמֵס את אֲבַק הַדֶּרֶךְ, הִשְׁמִיעַ קוֹל כְּקוֹל מָטָר סוֹחֵף.

בּוֹנִיקַר הָאֻמְלָל חָשַׁב, כִּי חֲלוֹם רַע הוּא. כְּסוּי זֵעָה, שׁוֹאֵף בִּכְבֵדוּת, נִדְהָם מִפַּחַד וּמֵעֲיֵפוּת הִתְנַהֵל הָאִישׁ בִּקְצֵה הַשּׁוּרָה בֵּין שְׁתֵּי מְכַשְּׁפוֹת זְקֵנוֹת, שֶׁנָּדַף מֵהֶן רֵיחַ שֶׁל נֵפְט וְיַיִן־שָׂרוּף. וְכַאֲשֶׁר שָׁמְעוּ אוֹתוֹ חוֹזֵר עַל הַמִּלִּים: “נַחְתֹּם, רְקִיקִים קְטַנִּים” מִתּוֹךְ גִדּוּפִים, חָשְׁבוּ הָאֲנָשִׁים מִסָּבִיב לוֹ, כִּי יָצָא מִדַּעְתּוֹ.

וְאָמְנָם הָיָה הָאִישׁ הֶעָלוּב הַזֶּה כִמְטֹרָף. בַּמַּעֲלוֹת וּבַמּוֹרָדוֹת אֲשֶׁר בַּדֶּרֶךְ, בִּזְמָן שֶׁחֲבִילַת הַשְּׁבוּיִים הִתְפָּרְדָה מְעָט, הַאִם לֹא נִדְמָה לוֹ, כִּי עֵינָיו רוֹאוֹת שָׁם, בְּתוֹךְ הָאָבָק הַמְמַלֵּא אֶת הֶחָלָל, אֶת הַמָּתְנִיָּה הַלְּבָנָה וְאֶת הַכּוֹבַע שֶׁל הַנַּעַר הַמְּשָׁרֵת בְּבֵית סוּרָא? וְעֶשֶׂר פְּעָמִים רָאָה חִזָּיוֹן זֶה בַדָּרֶךְ! הַמַּרְאֶה הַמַּבְהִיק הַזֶּה עָבַר לְנֶגֶד עֵינָיו לְהַרְעִימוֹ, אַחֲרֵי כֵן נֶעְלַם בְּתוֹךְ הֲמוֹן אֵלֶּה בִגְדֵי הַשְּׂרָד, הַחֻלְצוֹת, הַסְּחָבוֹת.

סוֹף סוֹף, עִם רֶדֶת הַיּוֹם, בָּאוּ לְוֶרְסַי; וְכַאֲשֶׁר רָאָה הֶהָמוֹן אֶת הַבּוּרְגָנִי הַזָּקֵן הַזֶּה בַּעַל הַמִּשְׁקָפַיִם, הַלָּבוּשׁ בְּרִשּׁוּל, הַמְכֻסֶּה אָבָק, וּפָנָיו זוֹעֲפִים. בָּאוּ כֻלָּם לִידֵי הֶסְכֵּם, כִּי זֶה הוּא אֶחָד מֵרָאשֵׁי הָרַצְחָנִים. אָמָרוּ:

– זֶה הוּא פֶלִיקְס פִיאַ!.. לֹא! בֶּלֶק לוּז הוּא!

הַחַיָּלִים שֶׁלִּוּוּ אֶת הַשְּׁבוּיִים טָרְחוּ וְעָמְלוּ הַרְבֵּה לַהֲבִיאוֹ בְשָׁלוֹם עַד הֶחָצֵר שֶׁל גַּן הַחֹרֶף. רַק שָׁם יָכֹל הָעֵדֶר הֶעָלוּב לְהִתְפָּרֵד, לְהִשְׁתַּטַּח עַל גַּבֵּי קַרְקַע, לִשְׁאֹף רוּחַ. הָיוּ שָׁם אֲנָשִׁים שֶׁנִּמְנְמוּ, אֲחֵרִים גִּדְּפוּ, אֲחֵרִים הִשְׁתַּעֲלוּ, אֲחֵרִים בָּכוּ; וְאוּלָם בּוֹנִיקַר לֹא נָם, לֹא בָכָה. הוּא יָשַׁב בִקְצֵה אַחַד הַמְּבוֹאוֹת, רֹאשׁוֹ בְּתוֹךְ כַּפָּיו, כִּמְעַט מֵת מֵרָעָב, מֵחֶרְפָּה, מֵעֲיֵפוּת, וְהֶעֱלָה בְרוּחוֹ אֶת הַיּוֹם הָרָע הַזֶּה, זָכַר אֶת יְצִיאָתוֹ מִבֵּיתוֹ, אֶת הַמְסֻבִּין הַדּוֹאֲגִים לוֹ, אֶת קַעֲרָתוֹ הָעוֹמֶדֶת עַל הַשֻּׁלְחָן וּמַמְתִּינָה לוֹ, אַחֲרֵי כֵן זָכַר אֶת הַקָּלוֹן, אֶת הַגִּדּוּפִים, אֶת הַמַּכּוֹת בִּידוֹת הַנֶשֶׁק, וְכָל זֶה בָאוּ לוֹ עֵקֶב הַמַּעַל שֶׁמָּעַל הַנַּחְתֹּם.

– אֲדוֹנִי בּוֹנִיקַר, הִנֵּה הָרְקִיקִים הַקְּטַנִּים שֶׁלָּךְ!… – קָרָא פִתְאֹם קוֹל קָרוֹב אֵלָיו; וְאִישׁ הֵרִים אֶת רֹאשׁוֹ וְהִשְׁתָּאָה לִרְאוֹת אֶת הַנַּעַר הַמְּשָׁרֵת שֶׁל הַנַּחְתֹּם סוּרָא, אֲשֶׁר נֶאֱסַר יַחַד עִם פִּרְחֵי הָרֶפֻּבְּלִיקָה, וְהוּא מְגַלֶּה וּמוֹשִׁיט לוֹ אֶת הַמַּחֲבַת הַטְּמוּנָה תַּחַת סִנָּרוֹ הַלָּבָן.

הִנֵּה כִּי כֵן, לַמְרוֹת הַקֶּשֶׁר וִישִׁיבָתוֹ בַכֶּלֶא, אָכַל מַר בּוֹנִיקַר בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן הַזֶּה רְקִיקִים קְטַנִּים כְּמִנְהָגוֹ בְכָל רִאשׁוֹן בַּשַּׁבָּת. –