(שֶׁהִבְטִיחַ לִי גֵ’ירַארְדֶין!…)

הַאִם לֹא אֵרַע לְךָ, הַקּוֹרֵא, לָצֵאת מִבֵּיתְךָ בְרֶגֶל קַלָּה וּבְלֵב שָׂמֵחַ, וּמִקֵּץ שְׁתֵּי שָׁעוֹת שֶׁל טִיּוּל בִּרְחוֹבוֹת פָּרִיז לָשׁוּב לְבֵיתְךָ מְדֻכְדָּךְ, עָמוּס מַשָּׂא יָגוֹן בְּאֵין סִבָּה, עַצְבוּת שֶׁאֵין לְהָבִין מוֹצָאָהּ? שׁוֹאֵל אַתָּה אֶת נַפְשֶׁךָ: “מַה זֶה הָיָה לִי?…” אַךְ לַשָּׁוְא תְּבַקֵּשׁ, מְאוּמָה לֹא תִמְצָא. כָּל הַדֶּרֶךְ שֶׁעָבַרְתָּ הָיְתָה נָאָה, הַקַּרְקַע תַּחַת רַגְלֶיךָ הָיָה יָבֵשׁ, הַשֶּׁמֶשׁ עַל רֹאשְׁךָ הָיָה חָם; וּבְכָל זֹאת אַתָּה חָשׁ בְּקֶרֶב לִבְּךָ כְאֵב שֶׁל צַעַר, כְּמוֹ הָרֹשֶׁם שֶׁל צָרָה שֶׁפָּגְעָה בָךְ.

זֶה הַדָּבָר, כִּי בָעִיר פָּרִיז הַגְּדוֹלָה, אֲשֶׁר הֲמוֹן בְּנֵי אָדָם חוֹשְׁבִים אֶת עַצְמָם לִבְנֵי חוֹרִין, שֶׁאֵין רוֹאֶה אוֹתָם, אֵין אָדָם יָכֹל לִפְסֹעַ פְּסִיעָה אַחַת בְּלִי לִהְיוֹת נִתְקָל בְּצָרָה כָל שֶׁהִיא, הַתּוֹקֶפֶת אוֹתְךָ וּמַתִּיזָה עָלֶיךָ וּמַשְׁאִירָה בְךָ רֹשֶׁם בְּעָבְרֶךָ. אֵין אֲנִי מְדַבֵּר רַק עַל אֹדוֹת הַפְּגָעִים הָאֵלֶּה, שֶׁאָדָם יוֹדֵעַ אוֹתָם, שֶׁאָדָם מִשְׁתַּתֵּף בָּהֶם, עַל אֹדוֹת הַצָּרוֹת שֶׁל יְדִיד, שֶׁהֵן בְּמִקְצָת צָרוֹתֵינוּ אָנוּ, וּכְשֶׁהֵן נִרְאוֹת לָנוּ פִתְאֹם, הֲרֵי הֵן לוֹחֲצוֹת אֶת לִבֵּנוּ כְּרֶגֶשׁ נֹחַם; אַף לֹא עַל אֹדוֹת הַצָּרוֹת שֶׁל מַה בְּכָךְ, שֶׁאַתָּה שׁוֹמֵעַ אוֹתָן רַק בְּאֹזֶן אַחַת וְהֵן קוֹרְעוֹת אֶת לִבְּךָ שֶׁלֹּא מִדַּעְתֶּךָ. אֲנִי מְדַבֵּר עַל אֹדוֹת הַיִּסּוּרִים הַזָּרִים לְגַמְרֵי, שֶׁאָדָם רוֹאֶה אוֹתָם דֶּרֶךְ אַגַּב, רֶגַע אֶחָד, בְּתוֹךְ כְּדֵי הֲלִיכָתוֹ וּבְתוֹךְ הֲמוֹנוֹ שֶׁל רְחוֹב.

אֵלֶּה הֵם קִרְעֵי שִׂיחוֹת מְקֻטָּעוֹת עִם מַסַּע מֶרְכָּבוֹת, דְּאָגוֹת חֵרְשׁוֹת וְעִוְרוֹת שֶׁמְּדַבְּרוֹת בַּעֲדָן בְּקוֹל רָם, כְּתֵפַיִם לֵאוֹת, תְּנוּעוֹת מְטֹרָפוֹת, עֵינַיִם קוֹדְחוֹת, פָּנִים חִוְּרִים נְפוּחִים מִדִּמְעָה, אֵבֶל קָרוֹב שֶׁלֹּא נִמְחָה יָפֶה עַל הַצָּעִיף הַשָּׁחוֹר. אַחֲרֵי כֵן הִנֵּה פְרָטִים טְמִירִים, קַלִּילִים כָּל כָּךְ! צַוָּארוֹן שֶׁל מְעִיל בָּלֶה, שֶׁמְּבַקֵּשׁ מַחֲבֹא צֵל, מְזַמֶּרֶת בְּאֵין קוֹל שָׁבָה רֵיקָם תַּחַת סַף בַּיִת, סֶרֶט שֶׁל קְטִיפָה בְצַוָּאר שֶׁל גִּבֵּן, הַקָּשׁוּר קֶשֶׁר נָאֶה בֵּין הַכְּתֵפַיִם הַמְכֹעָרוֹת… כָּל אֵלֶּה הַחֶזְיוֹנוֹת שֶׁל הַפְּגָעִים הַנַּעֲלָמִים עוֹבְרִים חִישׁ וְאַתָּה שׁוֹכֵחַ אוֹתָם תּוֹךְ הֲלִיכָתֶךָ, אַךְ חָשׁ אַתָּה אֶת מַגַּע הַיָּגוֹן שֶׁבָּהֶם, בְּגָדֶיךָ סוֹפְגִים אֶת הָעַצֶּבֶת הַנִּגְרֶרֶת אַחֲרֵיהֶם, וְעִם כְּלוֹת הַיּוֹם אַתָּה מַרְגִּישׁ וְהִנֵּה זָז בְּקִרְבְּךָ כָּל מַה שֶׁנִּקְלַט מִן הַצַּעַר וּמִן הַחֶמְלָה, כִּי שֶׁלֹּא מִדַּעְתְּךָ נֶאֱחַזְתָּ בְּפִנָּה שֶׁל רְחוֹב, עַל מִפְתָּן שֶׁל פֶּתַח, בְּאוֹתוֹ הַחוּט הַטָּמִיר, הַמְקַשֵּׁר אֶת כָּל הַפְּגָעִים וּמֵנִיעַ אוֹתָם בְּזַעֲזוּעַ אֶחָד.

בַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה הִרְהַרְתִּי בְּבֹקֶר אֶחָד – כִּי עַל הָרֹב מְגַלָּה פָּרִיז אֶת נְגָעֶיהָ בַבֹּקֶר – בִּרְאוֹתִי הוֹלֵךְ לְפָנַי אָדָם עָלוּב אֶחָד עָטוּף בִּמְעִיל קָצָר מְאֹד, שֶׁגִּלָּה אֶת רַגְלָיו הָאֲרֻכּוֹת וְהִפְלִיג פֶּרֶא אֶת כָּל תְּנוּעוֹתָיו. הָאִישׁ הַזֶּה הָלַךְ בְּחִפָּזוֹן רָב, כְּפוּף קוֹמָה וּמִתְנוֹדֵד כְּעֵץ לִפְנֵי רוּחַ, מִזְּמָן לִזְמָן הָיָה נוֹתֵן יָדוֹ לְתוֹךְ כִּיסוֹ מֵאֲחוֹרָיו, פּוֹרֵס שָׁם פְּרֻסּוֹת לֶחֶם, שֶׁהָיָה אוֹכֵל בְּהֵחָבֵא, כְּאִלּוּ הִתְבַּיֵּשׁ עַל שֶׁהוּא אוֹכֵל בַּשּׁוּק.

הַבַּנָּאִים גּוֹרְמִים לִי הֲנָאָה, כְּשֶׁאֲנִי רוֹאֶה אוֹתָם יוֹשְׁבִים עַל הַמַּדְרֵכוֹת וְלוֹעֲסִים בְּשִׁנֵּיהֶם אֶת הַחַלָּה הַחַמָּה. מְקַנֵּא אֲנִי גַם בַּמְשָׁרְתִים הַצְּעִירִים, כְּשֶׁהֵם עוֹבְרִים בִּמְרוּצָה וְשָׁבִים מִבֵּית הַנַּחְתֹּם אֶל לִשְׁכַּת עֲבוֹדָתָם, הָעֵט לְמַעְלָה מֵאָזְנָם, הַפֶּה מָלֵא, וְהֵם נֶהֱנִים מִסְּעֻדָּתָם תַּחַת כִּפַּת הָרָקִיעַ. אַךְ כָּאן רָאִיתִי חֶרְפַּת הָרָעָב מַמָּשׁ, וְצַר הָיָה לִרְאוֹת אֶת הָאִישׁ הֶעָלוּב הַזֶּה, שֶׁלֹּא הֵעֵז לֶאֱכֹל כִּי אִם בְּצָבְטוֹ פִתִּים מִן הַלֶּחֶם הַטָּמוּן בְּכִיסוֹ.

רֶגַע אֶחָד הָלַכְתִּי אַחֲרָיו, וּפִתְאֹם – כַּאֲשֶׁר יְהִי לְעִתִּים קְרוֹבוֹת עִם הָאֲנָשִׁים שֶׁנָּטוּ מִמְּסִלַּת חַיֵּיהֶם – שִׁנָּה אֶת פָּנָיו וְאֶת מַחְשַׁבְתּוֹ, וּבַהֲסִבּוֹ רֹאשׁוֹ עָמַד פָּנִים אֶל פָּנִים עִמָּדִי. – רְאֵה נָא! הִנֵּה כְבוֹדוֹ… בְּמִקְרֶה יָדַעְתִּי קְצָת אֶת הָאִישׁ הַזֶּה. הוּא הָיָה אֶחָד מִן הָעַסְקָנִים, שֶׁרַבִּים כְּמוֹהֶם בְּחוּצוֹת פָּרִיז, בַּעַל הַמְצָאוֹת, מְיַסֵּד עִתּוֹנִים שֶׁאֵין לָהֶם יְסוֹד, שֶׁזְּמָן מַה זָכוּ לְפִרְסוּם רַב וְיָצְאוּ בְקוֹלֵי קוֹלוֹת, וּמִקֵּץ שְׁלשָׁה חֳדָשִׁים נֶעֶלְמוּ בְתוֹךְ תְּהוֹם רַבָּה. אַחֲרֵי יָמִים מוּעָטִים שֶׁל רְתִיחָה בִמְקוֹם הַמַּפָּלָה הִתְאַחֲדוּ הַגַּלִּים וְסָגְרוּ אֶת פִּיהֶם, עַד אֲשֶׁר לֹא נִשְׁאַר זֵכֶר לָהֶם. כַּאֲשֶׁר רָאָה הָאִישׁ אֶת פָּנַי הִתְבַּלְבֵּל וּכְדֵי לַעֲנוֹת בִּקְצָרָה עַל שְׁאֵלָתִי, וְגַם וַדַּאי כְּדֵי לְהָסֵב עֵינַי מִמַּלְבּוּשׁוֹ הַמְדֻלְדָּל וּמִלֶּחֶם הָעֹנִי שֶׁלּוֹ, פָּתַח לְדַבֵּר אֵלַי בְּחִפָּזוֹן רַב, בְּקוֹל שֶׁל עַלִּיזוּת מְזֻיֶּפֶת… עֲסָקָיו הוֹלְכִים יָפֶה, יָפֶה מְאֹד… אֵין זֶה אֶלָּא הַפְסָקָה לִזְמַן קָצָר. בְּשָׁעָה זוֹ הוּא עוֹמֵד לִפְנֵי עֵסֶק נִפְלָא… עִתּוֹן גָּדוֹל מְצֻּיָּר מֻקְדָּשׁ לְעִנְיְנֵי תַעֲשִׂיָּה… כֶּסֶף רָב מַשְׁקִיעִים, מוֹדָעוֹת מֻבְטָחוֹת לְעִתּוֹנוֹ!.. וּפָנָיו מִתְלַהֲבִים בְּדַבְּרוֹ. קוֹמָתוֹ מִזְדַּקֶּפֶת. מְעַט מְעַט הוּא פוֹתֵחַ בְּקוֹל שֶׁל פַּטְרוֹן, כְּאִלּוּ הוּא יוֹשֵׁב בְּלִשְׁכַּת הַמַּעֲרֶכֶת שֶׁל עִתּוֹנוֹ, אַף הוּא מְבַקֵּשׁ מִמֶּנִּי מַאֲמָרִים…

וּכְבוֹדוֹ יוֹדֵעַ – הוֹסִיף הָאִישׁ בַּקּוֹל חוֹגֵג – זֶה הוּא עֵסֶק בָּטוּחַ… אֲנִי פוֹתֵחַ בִּסְכוּם שֶׁל שְׁלשׁ מֵאוֹת אֶלֶף פְרַנְק, שֶׁהִבְטִיחַ לִי גִּ’ירַרְדֶּן!

גִּ’ירַרְדֶּן!

זֶה הוּא הַשֵּׁם הָעוֹלֶה תָּמִיד עַל שִׂפְתֵי בַעֲלֵי הַחֲלוֹמוֹת הָאֵלֶּה. כְּשֶׁאָדָם מוֹצִיא מִפִּיו לְפָנַי אֶת הַשֵּׁם הַזֶּה נִדְמֶה לִי, כִּי רוֹאֶה אֲנִי רָבְעֵי־עִיר חֲדָשִׁים, בִּנְיָנִים גְּדוֹלִים שֶׁלֹּא נִשְׁלָמוּ, עִתּוֹנִים שֶׁזֶּה עַתָּה נִדְפְּסוּ עִם רְשִׁימוֹת שֶׁל אַקְצְיוֹנֵרִים וּמְנַהֲלִים. כַּמָּה פְעָמִים, כְּשֶׁעָסְקוּ בְּהַצָּעוֹת שֶׁל עִנְיָנִים שִׁגְעוֹנִיִּים, שָׁמַעְתִּי אוֹמְרִים: צָרִיךְ לְדַבֵּר עַל אֹדוֹת זֶה עִם גִּ’ירַרְדֶּן!.."

אַף הוּא, עָלוּב זֶה, עָלָה בְלִבּוֹ הָרַעְיוֹן לְדַבֵּר בְּעִנְיָנוֹ עִם גִּ’ירַרְדֶּן. כָּל הַלַּיְלָה וַדַּאי הֵכִין אֶת הַתָּכְנִית, סִדֵּר אֶת הַמִּסְפָּרִים; אַחֲרֵי כֵן יָצָא, וּבִשְׁעַת הֲלִיכָתוֹ, בִּשְׁעַת הִתְעוֹרְרוּתוֹ, לָבַשׁ הָעֵסֶק בְּעֵינָיו צוּרָה נָאָה כָל כָּךְ, עַד כִּי בְרֶגַע פְּגִישָׁתֵנוּ נִדְמָה לוֹ, כִּי אִי אֶפְשָׁר הַדָּבָר שֶׁגִּ’ירַרְדֶּן יִמְנַע מִמֶּנּוּ אֶת שְׁלשׁ מֵאוֹת הָאֶלֶף פְרַנְק. וּבְאָמְרוֹ אֵלַי, כִּי הִבְטִיחַ לָתֵת לוֹ, לֹא שִׁקֵּר לִי הֶעָלוּב הַזֶּה, הוּא רַק הִמְשִׁיךְ אֶת דְּבַר חֲלוֹמוֹ.

בְּמֶשֶׁךְ זְמַן שִׂיחָתֵנוּ נֶהְדַפְנוּ, נִדְחַפְנוּ אֶל קִיר הַחוֹמָה. הַדָּבָר הָיָה עַל גַבֵּי הַמִּדְרָכָה בְּאֶחָד מֵאֵלֶּה הָרְחוֹבוֹת הַהוֹמִים, הַהוֹלְכִים מִן הַבּוּרְסָה אֶל הַבַּנְק, הַמְּלֵאִים בְּנֵי אָדָם אָצִים, פְּזִיזִים, שְׁקוּעִים כֻּלָּם בְּעִסְקֵיהֶם, חֶנְוָנִים טְרוּדִים, הָרָצִים לְקַבֵּל שִׁטְרוֹתֵיהֶם, סַרְסוּרִים בַּעֲלֵי קוֹמָה כְפוּפָה, שֶׁמּוֹסְרִים זֶה לָזֶה מִפֶּה לָאֹזֶן מִסְפָּרִים תּוֹךְ כְּדֵי הֲלִיכָה. וּבְשָׁמְעִי כָל דִּבְרֵי הַתָּכְנִית בְּתוֹךְ הֶהָמוֹן הַזֶּה, בְּתוֹךְ הָרֹבַע שֶׁל סַפְסָרִים, שֶׁשָּׁם מָרְגָּשׁ הַחִפָּזוֹן וְרוּחַ הַבֶּהָלָה שֶׁל מִשְׂחָקִים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם סַכָּנָה, חָלַף בְּגוּפִי רֶטֶט, כְּאִלּוּ שָׁמַעְתִּי בְלֵב יָם סִפּוּר עַל סְפִינָה שֶׁנִּטְרָפָה. רָאִיתִי בָרוּר אֶת כָּל אֲשֶׁר דִּבֵּר אֵלַי הָאִישׁ, אֶת אֲסוֹנוֹתָיו עַל פָּנִים שֶׁל אֲחֵרִים וְאֶת תִּקְווֹתָיו הַמַּזְהִירוֹת בְּעֵינַיִם תּוֹעוֹת אֲחֵרוֹת. הוּא עָזַב אוֹתִי לְפֶתַע, כְּמוֹ שֶׁנִּגַּשׁ אֵלַי פִּתְאֹם, וְשָׁקַע רֹאשׁוֹ וְרֻבּוֹ בְתוֹךְ סוּפָה זוֹ שֶׁל שִׁגְעוֹנוֹת, שֶׁל חֲלוֹמוֹת, שֶׁל שְׁקָרִים, כָּל זֶה שֶׁהָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה קוֹרְאִים בְּקוֹל שֶׁל חֲשִׁיבוּת בְּשֵׁם “עֲסָקִים.”

מִקֵּץ חֲמִשָּׁה רְגָעִים שָׁכַחְתִּי אֶת הָאִישׁ, אַךְ בָּעֶרֶב, בְּשׁוּבִי אֶל בֵּיתִי, כַּאֲשֶׁר נָעַרְתִּי יַחַד עִם אָבָק הָרְחוֹבוֹת כָּל הַיְגוֹנִים שֶׁל הַיּוֹם, חָזַרְתִּי וְרָאִיתִי אֶת הַגּוּף הַמִּתְנוֹדֵד וְאֶת הַפָּנִים הַחִוְּרִים, אֶת פַּת הַלֶּחֶם בִּפְרוּטָה, וְאֶת הַתְּנוּעָה שֶׁל הָאִישׁ שֶׁהִדְגִּישׁ אֶת דִּבּוּרוֹ בְהִתְפָּאֲרוֹ: “בִּשְׁלשׁ מֵאוֹת אֶלֶף פְרַנְק שֶׁהִבְטִיחַ לִי גִ’ירַרְדֶּין!”