– הוּא מֵת!… – סָח לִי אָדָם בַּעֲלוֹתִי עַל הַמַּעֲלוֹת.

זֶה כַמָּה יָמִים יָדַע לִבִּי, כִּי הַשְּׁמוּעָה הָרָעָה הַזֹּאת בֹּא תָבֹא. יָדַעְתִּי כִּי הַיּוֹם אוֹ מָחָר אֶמְצָא אוֹתָהּ לְיַד פֶּתַח הַבַּיִת הַזֶּה; וּבְכָל זֹאת הָלְמָה אוֹתִי הַשְּׁמוּעָה כְּדָבָר שֶׁבָּא וְלֹא צִפִּיתִי לוֹ. בְּלֵב עָגוּם, בִּשְׂפָתַיִם רוֹעֲדוֹת, נִכְנַסְתִּי לְתוֹךְ דִּירָה דַלָּה זוֹ שֶׁל אִישׁ הַסֵּפֶר, אֲשֶׁר חֲדַר הָעֲבוֹדָה תָפַס בָּהּ אֶת הַמָּקוֹם הַיּוֹתֵר רָחָב, אֲשֶׁר הָעִיּוּן וְהַלִּמּוּד בְּלִי הֶרֶף כָּבְשׁוּ אֶת כָּל הַנַּחַת, אֶת כָּל הָאוֹרָה שֶׁל הַבָּיִת.

הוּא שָׁכַב עַל מִטָּה קְטַנָּה שֶׁל בַּרְזֶל נְמוּכָה מְאֹד, וְשֻׁלְחָנוֹ הֶעָמוּס גִּלְיוֹנוֹת, כְּתָבוֹ הַגָּדוֹל שֶׁנִּפְסַק בְּאֶמְצַע הָעַמּוּדִים, עֵטוֹ הַנָּתוּן עוֹד בְּתוֹךְ הַקֶּסֶת הֵעִידוּ, כִּי הַמָּוֶת חֲטָפוֹ פִתְאֹם. מֵאַחֲרֵי הַמִּטָּה עָמַד אֲרוֹן אַלּוֹן גָּבֹהַּ, מָלֵא וְגָדוּשׁ כִּתְבֵי יָד, כְּתָבִים שֶׁלֹּא נִשְׁלְמוּ, וְהוּא פָתוּחַ כִּמְעַט מֵעַל לְרֹאשׁוֹ. הַכֹּל מִסָּבִיב – סְפָרִים, אֵין מְאוּמָה מִלְּבַד סְפָרִים: בְּכָל מָקוֹם, עַל הָאִצְטַבָּאוֹת, עַל הַכִּסְאוֹת, עַל הַשֻּׁלְחָן, צִבּוּרִים צִבּוּרִים עַל הַקַּרְקַע בְּכָל הַפִּנּוֹת עַד כַּרְעֵי הַמִּטָּה. כְּשֶׁהָיָה הָאִישׁ יוֹשֵׁב אֶל שֻׁלְחָנוֹ וְכוֹתֵב פֹּה, יָכְלוּ הַצִּבּוּרִים הָאֵלֶּה, הָעַרְבּוּבִיָּה הַזֹּאת לִמְצֹא חֵן בְּעֵינֵי הָרוֹאֶה: הָיָה בָהֶם רוּחַ הַחַיִּים, נֶפֶשׁ הָעֲבוֹדָה. אַךְ בַּחֶדֶר הַזֶּה שֶׁל הַמָּוֶת הָיָה הַמַּרְאֶה הַזֶּה שׁוֹמֵם. כָּל הַסְּפָרִים הָעֲלוּבִים הָאֵלֶּה שֶׁנֶּעֶרְמוּ תִלִים תִּלִים נִרְאוּ כְעוֹמְדִים לָצֵאת לַדֶּרֶךְ, לְהֵעָלֵם בְּתוֹךְ הַבִּבְלִיּוֹתֵּקָה הַגְּדוֹלָה הָאַרְעִית, הַפְּזוּרָה בַחֲנֻיּוֹת, עַל שְׂפַת הַנָּהָר, בְּחַלּוֹנוֹת הָרַאֲוָה וְהָרוּחַ יַהֲפֹךְ אֶת דַּפֵּיהֶם.

נִגַּשְׁתִּי אֶל מִטָּתוֹ לְנַשֵּׁק לוֹ וְעָמַדְתִּי לְהִתְבּוֹנֵן אֵלָיו, וְכָל נַפְשִׁי תְקוּפָה עַל יְדֵי הַמַּגָּע שֶׁל הַמֵּצַח הַקַּר הַזֶּה וְהַקָּשֶׁה כָאָבֶן. פִּתְאֹם נִפְתְּחָה הַדָּלֶת. מְשָׁרֵת שֶׁל חֲנוּת סְפָרִים, טָעוּן מַשָּׂא, נוֹשֵׁם בִּכְבֵדוּת, נִכְנַס בְּדִיצָה וְשָׂם עַל הַשֻּׁלְחָן חֲבִילָה שֶׁל סְפָרִים, שֶׁזֶּה עַתָּה יָצְאוּ מִבֵּית הַדְּפוּס.

– שְׁלוּחִים הֵם מֵאֵת בַּשְׁלִין – קָרָא הַנָּעַר; אַחֲרֵי כֵן, בִּרְאוֹתוֹ אֶת הַמִּטָּה, נִרְתַּע לַאֲחוֹרָיו, הֵסִיר כּוֹבָעוֹ מֵעַל רֹאשׁוֹ וְיָצָא בַחֲשָׁאי.

מַה שֶׁהוּא מִן הָאִירוֹנְיָה הַנּוֹרָאָה הָיָה בַחֲבִילָה זוֹ, הַשְּׁלוּחָה מֵאֵת חֲנוּת הַסְּפָרִים שֶׁל בַּשְׁלִין בְּאִחוּר זְמָן שֶׁל חֹדֶשׁ יָמִים, שֶׁהַחוֹלֶה חִכָּה לָהּ בְּקֹצֶר רוּחַ כָּל כָּךְ וְשֶׁקִּבֵּל אוֹתָהּ לְאַחַר מוֹתוֹ… יְדִיד עָלוּב! זֶה הָיָה סִפְרוֹ הָאַחֲרוֹן, זֶה שֶׁקִּוָּה מִמֶּנּוּ לִגְדוֹלוֹת. בְּכַמָּה שְׁקִידָה תִקֵּן הָאִישׁ בְּיָדָיו, שֶׁרָעֲדוּ מֵחֹם קַדַּחַת, אֶת עֲלֵי הַהֲגָהָה! כַּמָּה אָץ הָאִישׁ לֶאֱחֹז בְּיָדוֹ אֶת הַסֵּפֶר שֶׁיָּצָא רִאשׁוֹן! בִּימֵי חַיָּיו הָאַחֲרוֹנִים, כַּאֲשֶׁר חָדַל לְדַבֵּר, הָיוּ עֵינָיו נְעוּצוֹת מוּל הַפָּתַח; וְאִלּוּ יָכְלוּ הַמַּדְפִּיסִים, הַמַּגִּיהִים, הַכּוֹרְכִים, כָּל אֵלֶּה הָעוֹסְקִים בְּחִבּוּרוֹ שֶׁל אָדָם אֶחָד, לִרְאוֹת בְּעֵינֵיהֶם אֶת ¹הַמֶּבָּט הַזֶּה הַמָּלֵא צַעַר וְצִפִּיָּה, הָיוּ יְדֵיהֶם זְרִיזוֹת, הָאוֹתִיּוֹת הָיוּ מִתְחַבְּרוֹת לְעַמּוּדִים, הָעַמּוּדִים מִצְטָרְפִים לִכְרָכִים, כְּדֵי שֶׁיַּגִּיעַ הַסֵּפֶר בִּזְמַנּוֹ, זֹאת אוֹמֶרֶת: יוֹם אֶחָד קֹדֶם, וְיָבִיא לָאִישׁ הַגּוֹסֵס אֶת הַשִּׂמְחָה לָשׁוּב וְלִמְצֹא בְצוּרָה רַעֲנַנָּה, בְּתוֹךְ הָרֵיחַ הַנָּעִים שֶׁל סֵפֶר חָדָשׁ וְהַבְּהִירוּת שֶׁל אוֹתִיּוֹת הַדְּפוּס, אֶת מַחֲשַׁבְתּוֹ זוֹ שֶׁחָשׁ כְּבָר, כִּי הוּעֲמָה בְנַפְשׁוֹ וּפָרְחָה מִקִּרְבּוֹ.

גַּם בְּעֶצֶם עֲלוּמָיו יֵשׁ לוֹ בָזֶה לַסּוֹפֵר תַּעֲנוּג עַד בְּלִי דָי. מַה נָעִים הָרֶגֶשׁ לַסּוֹפֵר לִפְתֹּחַ אֶת הָאֶקְסֶמְפְּלַר הָרִאשׁוֹן שֶׁל חִבּוּרוֹ, לִרְאוֹת אוֹתוֹ קָבוּעַ כְּצוּרָה בוֹלֶטֶת וְלֹא בְתוֹךְ רְתִיחָה רַבָּה זוֹ שֶׁל הַמֹּחַ, שֶׁבּוֹ הוּא תָמִיד מְבֻלְבָּל קְצָת! כְּשֶׁהַסּוֹפֵר צָעִיר לְיָמִים, גּוֹרֵם לוֹ הַדָּבָר סַמְיוּת² : הָאוֹתִיּוֹת מְבַצְבְּצוֹת, מְפִיצוֹת קַרְנֵי אוֹר, כְּאִלּוּ יֵשׁ לָהֶן שֶׁמֶשׁ בְּרֹאשָׁן. בִּרְבוֹת הַיָּמִים בָּאָה לְתוֹךְ שִׂמְחָה זוֹ תַעֲרֹבֶת שֶׁל תּוּגָה, שֶׁל צַעַר עַל שֶׁלֹּא הִבִּיעַ הַסּוֹפֵר אֶת כָּל אֲשֶׁר אָמַר לְהַבִּיעַ. הַחִבּוּר שֶׁאָדָם נוֹשֵׂא בְקֶרֶב לִבּוֹ נִרְאֶה תָמִיד בְּעֵינָיו יָפֶה שִׁבְעָתַיִם מִזֶּה שֶׁהֶעֱלָה עַל הַגִּלָּיוֹן. כַּמָּה דְּבָרִים אוֹבְדִים בְּדֶרֶךְ זוֹ מִן הַמֹּחַ אֶל הַיָּד!

אוֹיָה! לֹא הַשִּׂמְחָה הַזֹּאת אַף לֹא הַתּוּגָה הַזֹּאת לֹא יָדַע עוֹד הָאִישׁ הַמִּסְכֵּן הַזֶּה מֵחִבּוּרוֹ הָאַחֲרוֹן. מַחֲזֶה קוֹרֵעַ לֵב הוּא לִרְאוֹת אֶת הָרֹאשׁ הַזֶּה, חֲסַר־הַתְּנוּעָה וְהַכָּבֵד, שֶׁנִּרְדַּם עַל גַּבֵּי הַכָּר, וּבְצִדּוֹ שֶׁל זֶה מֻנָּח סֵפֶר חָדָשׁ כֻּלּוֹ, שֶׁעָתִיד לְהֵרָאוֹת בְּחַלּוֹנוֹת הָרַאֲוָה, לְהִתְעָרֵב עִם הֲמוֹנוֹ שֶׁל רְחוֹב, עִם הַחַיִּים שֶׁל הַיּוֹם, וְהָעוֹבְרִים וְהַשָּׁבִים יִקְרְאוּ אֶת שְׁמוֹ שֶׁלֹּא מִדַּעַת, יִקְלְטוּ אוֹתוֹ בְזִכְרוֹנָם, יִסְפְּגוּ אוֹתוֹ בְעֵינָם יַחַד עִם שְׁמוֹ שֶׁל הַמְחַבֵּר, שֵׁם זֶה הָרָשׁוּם בַּפִּנְקָס הַקּוֹדֵר שֶׁל הַמֵּתִים וְהַכָּתוּב בְּאוֹתִיּוֹת עַלִּיזוֹת עַל גַּב הַשַּׁעַר הַבָּהִיר שֶׁל הַסֵּפֶר. נִדְמָה, כִּי פֹה עוֹמֶדֶת בְּכָל קוֹמָתָהּ הַחִידָה שֶׁל הַגּוּף וְהַנְּשָׁמָה, פֹּה בֵין הַגּוּף הַקָּפוּא, הָעוֹמֵד לְהִקָּבֵר וּלְהִשָּׁכֵחַ, וְהַסֵּפֶר הַזֶּה שֶׁנִּפְרַד מִמֶּנּוּ, כְּמוֹ… נְשָׁמָה נִרְאִית לָעַיִן, נְשָׁמָה חַיָּה וְאוּלַי בַּת אַל מָוֶת…

–… הוּא הִבְטִיחַ לָתֵת לִי אֶקְסֶמְפְּלַר אֶחָד… – נִשְׁמַע סָמוּךְ לִי קוֹל בַּכְיָנִי.

הֲסִבּוֹתִי רֹאשִׁי וָאֵרֶא תַּחַת מִשְׁקָפַיִם שֶׁל זָהָב עֵינַיִם קְטַנּוֹת, זְרִיזוֹת וְאוֹרְבוֹת, שֶׁאֲנִי יְדַעְתִּין, וְגַם אַתֶּם, יְדִידַי הַסּוֹפְרִים, כֻּלְּכֶם יוֹדְעִים אוֹתָן. זֶה הוּא חוֹבֵב סְפָרִים, הָאִישׁ הַבָּא אֶל בֵּיתְכֶם, אַךְ נִדְפְּסָה הַמּוֹדָעָה כִּי יוֹצֵא לְאוֹר סִפְרְכֶם הֶחָדָשׁ, מְצַלְצֵל בְּדַלְתְּכֶם שְׁנֵי צִלְצוּלִים חֲשָׁאִים וְתַקִּיפִים, הַדּוֹמִים לְטִיב נַפְשׁוֹ. הוּא נִכְנָס, מְחַיֵּךְ, קוֹמָתוֹ כְפוּפָה, עֵינָיו אוֹרְבוֹת סְבִיבוֹתֵיכֶם, פּוֹנֶה אֲלֵיכֶם בְּשֵׁם “אֲדוֹנִי הַמּוֹרֶה” וְאֵינוֹ יוֹצֵא מִבֵּיתְכֶם קֹדֶם שֶׁקִּבֵּל מִכֶּם אֶת סִפְרְכֶם הָאַחֲרוֹן. רַק בָּזֶה הָאַחֲרוֹן הוּא רוֹצֶה! כָּל שְׁאָר סִפְרֵיכֶם יֵשׁ לוֹ, וְרַק אֶת זֶה הוּא חָסֵר. הֲיֵשׁ תַּחְבּוּלָה לִמְנֹעַ מִמֶּנּוּ? יוֹדֵעַ הוּא לְכַוֵּן אֶת הַשָּׁעָה, לָבֹא בְאֶמְצַע הַשִּׂמְחָה שֶׁל הַסּוֹפֵר שֶׁדִּבַּרְנוּ עָלֶיהָ, בְּתוֹךְ הָעַרְבּוּבִיָּה שֶׁל הַסְּפָרִים הַנִּשְׁלָחִים וְהַנִּתָּנִים לְרֵעִים וְלַחֲבֵרִים. הָהּ! זֶה הָאִישׁ הַקָּטֹן וְהַנּוֹרָא, שֶׁאֵין דָּבָר הַמּוֹנֵעַ אוֹתוֹ מִבֹּא, לֹא הַדְּלָתוֹת הַנְּעוּלוֹת, לֹא קַבָּלַת פָּנָיו בִּקְרִירוּת, לֹא הָרוּחַ, לֹא הַגֶּשֶׁם, לֹא הַמֶּרְחָק. בַּבֹּקֶר הוּא מִתְדַּפֵּק עַל דַּלְתּוֹ שֶׁל סוֹפֵר פְּלוֹנִי וּבָעֶרֶב הוּא הוֹלֵךְ וְנוֹשֵׂא תַחַת בֵּית־שֶׁחְיוֹ אֶת סִפְרוֹ שֶׁל אַלְמוֹנִי. וְכָךְ הוּא הוֹלֵךְ כָּל יָמָיו, מְבַקֵּשׁ כָּל יָמָיו, מְבַלֶּה אֶת יְמֵי חַיָּיו בְּלִי מַעֲשִׂים וּמְמַלֵּא אֶת אֲרוֹנוֹ סְפָרִים בְּלִי מְחִיר.

אָכֵן, גְּדוֹלָה הַתַּאֲוָה לִסְפָרִים בְּלִבּוֹ שֶׁל אָדָם זֶה, עַד שֶׁהֵבִיאָה אוֹתוֹ כָךְ אֶל מִטָּה זוֹ שֶׁל הַסוֹפֵר הַמֵּת.

הוֹי! קַח לְךָ אֶת הָאֶקְסֶמְפְּלַר שֶׁלְּךָ – אָמַרְתִּי אֵלָיו מִתּוֹךְ קֹצֶר רוּחַ.

הָאִישׁ לֹא לָקַח אוֹתוֹ, כִּי אִם בְּלָעוֹ. וְאַחֲרֵי אֲשֶׁר שָׁקַע הַסֵּפֶר וְיָרַד לְתוֹךְ כִּיסוֹ, נִשְׁאַר הָאִישׁ יוֹשֵׁב בְּלִי נוֹעַ, בְּלִי אֹמֶר וְרֹאשׁוֹ כָפוּף עַל כְּתֵפָיו. וְהוּא מוֹחֶה אֶת מִשְׁקָפָיו וּפָנָיו מַבִּיעִים רֹךְ… לְמָה הוּא מְחַכֶּה? מַה יַעַצְרֵהוּ בַמָּקוֹם הַזֶּה? אוּלַי יֵשׁ לוֹ קְצָת מְבוּכָה לָצֵאת תֵּכֶף וּמִיָּד, כְּאִלּוּ לֹא בָא אֶלָּא בִשְׁבִיל זֶה?

אוּלָם לֹא זֶה הַטַּעַם!

עַל הַשֻּׁלְחָן בְּתוֹךְ גִּלָּיוֹן שֶׁל נְיָר לַחֲבִישָׁה פָּתוּחַ לְמֶחֱצָה, רָאָה הָאִישׁ זֶה עַתָּה אֶקְזֶמְפְּלָרִים אֲחָדִים מְיֻחָדִים לְחוֹבְבִים, קְצוֹת הַדַּפִּים עָבִים, לֹא גְזוּרִים, שׁוּלֵי הָעַמּוּדִים רְחָבִים, מְקֻשָּׁטִים; וְלַמְרוֹת יְשִׁיבָתוֹ בַעֲנָוָה, הִנֵּה עֵינוֹ וְלִבּוֹ הָיוּ פֹה… הוּא פָזַל³ בְּעֵינָיו, הֶעָלוּב הַזֶּה!

כַּמָּה גָדוֹל כֹּחוֹ שֶׁל הַהֶרְגֵּל לְהִסְתַּכֵּל! יָצָאתִי מִתּוֹךְ הִתְעוֹרְרוּתִי וּבָאתִי לְהִתְבּוֹנֵן בְּעַד דִּמְעוֹת עֵינַי אַל הַקּוֹמֵדִיָּה הַקְּטַנָּה הַזֹּאת שֶׁנֶּעֶרְכָה לִמְרַאֲשׁוֹתָיו שֶׁל מֵת. אַט אַט, בִּפְסִיעוֹת קְטַנּוֹת לֹא נִרְאוֹת, נִגַּשׁ הַחוֹבֵב אֶל הַשֻּׁלְחָן. כְּמוֹ דֶרֶךְ מִקְרֶה, שָׂם יָדוֹ עַל אֶחָד מִן הַכְּרָכִים; הוּא הָפַךְ וְחָזַר וְהָפַךְ אוֹתוֹ, פְּתָחוֹ, מִשֵּׁשׁ אֶת הַגִּלָּיוֹן. מְעַט מְעַט הֻדְלְקָה אֵשׁ בְּעֵינָיו, לְחָיָיו הִתְאַדָּמוּ. הַקֶּסֶם שֶׁל הַסֵּפֶר לָקַח אוֹתוֹ שֶׁבִי… סוֹף סוֹף לֹא הִתְאַפֵּק עוֹד, וְהוּא לָקַח אֶחָד מִן הַסְּפָרִים.

– הֲרֵי זֶה בִשְׁבִיל מַר סַן־בֵּב – אָמַר אֵלַי בְּקוֹל שָׁפָל, וּמִתּוֹךְ רֶטֶט, מִתּוֹךְ בִּלְבּוּל, מִתּוֹךְ פַּחַד פֶּן יִקְחוּ מִמֶּנּוּ אֶת הַסֵּפֶר, וְאוּלַי גַּם כְּדֵי לִקְבֹּעַ בְּלִבִּי אֱמוּנָה, כִּי הַסֵּפֶר נוֹעַד בִּשְׁבִיל מַר סַן־בֵּב, הוֹסִיף הָאִישׁ בְּקוֹל שֶׁל חֲשִׁיבוּת שֶׁאֵין לְמָסְרוֹ בִדְבָרִים: “חָבֵר הָאֲקַדֶּמְיָה הַצָּרְפַתִּית…” וְהוּא נֶעְלַם. –