מִמַּעַל לַדֶּלֶת, דֶּלֶת שֶׁל עֵץ שֶׁאֵינָהּ מְחֻבֶּרֶת יָפֶה, שֶׁבְּעַד רֶוַח גָּדוֹל חָדַר הַחוֹל שֶׁל הַגַּן וְהֶעָפָר שֶׁל הַדֶּרֶךְ, הָיְתָה תְלוּיָה זֶה זְמָן רַב מוֹדָעָה, הַנָּחָה בִימֵי שֶׁמֶשׁ שֶׁל הַקַּיִץ וּמִתְנוֹדֶדֶת בָּרוּחַ שֶׁל הַסְּתָו, וְעָלֶיהָ הַכְּתֹבֶת: “בַּיִת עוֹמֵד לִמְכִירָה”, וְנִדְמֶה הָיָה, כִּי הַבַּיִת עָזוּב וְשׁוֹמֵם, עַד כֹּה שָׂרְרָה הַדְּמָמָה מִסָּבִיב.

וְאוּלָם יָשֹׁב יָשַׁב שָׁם אִישׁ אֶחָד. עָשָׁן קָטֹן וּכְחַלְחַל, שֶׁעָלָה דֶרֶךְ אֲרֻבָּה שֶׁל לְבֵנִים, אֲשֶׁר הִתְנַשְּׂאָה קְצָת מֵעַל הַגַּג, גִּלָּה אֶת מַחְבּוֹאָהּ שֶׁל נֶפֶשׁ אַחַת, צְנוּעָה וַעֲצוּבָה כְעָשָׁן זֶה שֶׁל הָאֵשׁ הַדַּלָּה. מִלְּבַד זֹאת, הִנֵּה בְעַד הַקְּרָשִׁים הַנָּעִים שֶׁל הַדֶּלֶת, בְּתוֹךְ הָעֲזוּבָה וְהַשְּׁמָמָה, בְּתוֹךְ חֲלַל הָאֲוִיר שֶׁבָּא וּמֵעִיד עַל מְכִירַת הַבַּיִת, עַל יְצִיאַת בְּעָלָיו, נִרְאוּ שְׂדֵרוֹת־עֵצִים מְסֻדָּרוֹת בְּשׁוּרָה יְשָׁרָה, סֻכּוֹת מְעֻגָּלוֹת, מַשְׁפֵּכִים סְמוּכִים לְמִקְוֵה מַיִם וּכְלֵי עֲבוֹדָה שֶׁל גַּנָּן נִשְׁעָנִים עַל הַבַּיִת הַקָּטָן. אֵין זֶה כִּי אִם בֵּית אִכָּר, שֶׁהֶעֱמִיד מַעֲמָד עַל קַרְקַע מְשֻׁפַּע עַל יְדֵי כֶבֶשׁ קָטֹן הָעוֹמֵד מִצַּד צָפוֹן לַקּוֹמָה הָרִאשׁוֹנָה וְעוֹד אֶחָד מִצַּד דָּרוֹם לַקּוֹמָה הַתַּחְתּוֹנָה. מִצַּד זֶה הָיָה הַמַּרְאֶה כְמַרְאֵה גַן חֹרֶף. שָׁם הָיוּ פַעֲמוֹנִי זְכוּכִית צִבּוּרִים צִבּוּרִים עַל גַּבֵּי הַמַּעֲלוֹת, עֲצִיצִים רֵיקִים שֶׁל פְּרָחִים וּפִיהֶם לְמַטָּה, עֲצִיצִים אֲחֵרִים הָיוּ עֲרוּכִים בְּפִרְחֵי הַגֶּרָנִיּוּם וְהַבֶּרְבֶּן עַל חוֹל חַם וְלָבָן. וּמִלְבַד שְׁנַיִם אוֹ שְׁלֹשָׁה עֲצֵי אָדָר¹ הָיָה הַגַּן כֻּלּוֹ שָׁרוּי בְּאוֹר שָׁמֶשׁ. עֲצֵי פְרִי, בִּדְמוּת מְנִיפוֹת עַל גַּבֵּי חוּטִים שֶׁל בַּרְזֶל אוֹ בִדְמוּת מִשְׁעָנוֹת אֶל הַקִּיר, הָיוּ מִתְפַּשְׁטִים לְאוֹר הַשֶּׁמֶשׁ, נְטוּלֵי עָלִים בְּמִקְצָת, וְעוֹמְדִים שָׁם בִּשְׁבִיל פִּרְיָם. הָיוּ שָׁם גַּם נְטִיעוֹת שֶׁל גַּרְגְּרֵי אֲדָמָה, צִמְחֵי הַחִמָּץ עַל בַּדִּים גְּבוֹהִים; וּבְתוֹךְ כָּל אֵלֶּה, בְּתוֹךְ הַסֵּדֶר הַזֶּה וְהַמְנוּחָה הַזֹּאת, הָיָה אִישׁ זָקֵן, חֲבוּשׁ מִגְבַּעַת שֶׁל תֶּבֶן, מִתְהַלֵּךְ כָּל הַיּוֹם בֵּין הַשְּׁדֵרוֹת, מַשְׁקֶה אֶת הָעֲרוּגוֹת, זוֹמֵר וּמְנַקֶּה אֶת הָעֲנָפִים וְאֶת הַקְּצָווֹת.

הַזָּקֵן הַזֶּה לֹא יָדַע אִישׁ בַּמָּקוֹם הַזֶּה. מִלְבַד הָעֲגָלָה שֶׁל הַנַּחְתֹּם, שֶׁהָיְתָה עוֹמֶדֶת לְיַד כָּל הַפְּתָחִים בָּרְחוֹב הָאֶחָד שֶׁל הַכְּפָר, לֹא בָא אֶל בֵּיתוֹ שׁוּם אִישׁ. פְּעָמִים שֶׁאַחַד הָעוֹבְרִים, הַמְבַקֵּשׁ לִקְנוֹת לוֹ חֶלְקַת אֲדָמָה בַמְּקוֹמוֹת הַפּוֹרִים הָאֵלֶּה הַיָּפִים לְגַנֵּי פֶרִי, הָיָה עוֹמֵד לְצַלְצֵל בַּפַּעֲמוֹן, בִּרְאוֹתוֹ אֶת הַלּוּחַ עִם הַכְּתֹבֶת. בַּתְּחִלָּה נִשְׁאַר הַבַּיִת כְּחֵרֵשׁ, לְקוֹל הַצִּלְצוּל הַשֵּׁנִי הָלַךְ וְקָרַב קוֹל פְּסִיעוֹת נַעֲלֵי עֵץ לְאַט מִתּוֹךְ הַגַּן, וְהַזָּקֵן פָּתַח אֶת דַּלְתּוֹ בְּפָנִים זוֹעֲמִים:

– מַה רְצוֹנֶךָ?

– הַבַּיִת עוֹמֵד לִמְכִירָה?

– כֵּן, - עָנָה הָאִישׁ הַזָּקֵן בְּהִתְאַמְצוּת, כֵּן… הַבַּיִת עוֹמֵד לִמְכִירָה, אַךְ אוֹמֵר אֲנִי לְךָ מֵרֹאשׁ, כִּי מְבַקְשִׁים מְחִיר רָב… - וְיָדוֹ הַנְכוֹנָה לִסְגֹּר אֶת הַדֶּלֶת, נָעֲלָה אוֹתָהּ בְּפָנָיו. עֵינָיו גֵּרְשׁוּ אֶת הָאֹרֵחַ הַחוּצָה, עַד כֹּה הָיוּ מַבִּיעוֹת חֵמָה, וְהוּא עָמַד עַל מְקוֹמוֹ לִשְׁמֹר כִּדְרָקוֹן אֶת עֲרוּגוֹת הַיְרָקוֹת שֶׁלּוֹ וְאֶת חֲצֵרוֹ הַקְטַנָּה שֶׁחוֹל פָּזוּר עָלֶיהָ. וְאָז הָיוּ הָאֲנָשִׁים עוֹבְרִים לְדַרְכָּם וְשׁוֹאֲלִים אֶת עַצְמָם, מַה טִיבוֹ שֶׁל מְשֻׁגָּע זֶה וּמֶה הָיָה שִׁגְעוֹנוֹ לְהַכְרִיז עַל בֵּיתוֹ שֶׁעוֹמֵד לִמְכִירָה בִּזְמָן שֶׁיֵּשׁ בְּלִבּוֹ רָצוֹן רַב לְשָׁמְרוֹ לְעַצְמוֹ.

דְּבַר הַפֶּלֶא הַטָּמִיר הַזֶּה נוֹדַע לִי. בְּאַחַד הַיָּמִים, בְּעָבְרִי עַל פְּנֵי הַבַּיִת הַקָּטֹן הַזֶּה, שָׁמַעְתִּי קוֹלוֹת עֵרִים, שְׁאוֹן וִכּוּחַ דְּבָרִים.

– צָרִיךְ לִמְכֹּר, אַבָּא, צָרִיךְ לִמְכֹּר… הֵן הִבְטַחְתָּ לַעֲשׂוֹת זֹאת…

וְהַקּוֹל שֶׁל הַזָּקֵן עָנָה בִרְעָדָה:

– אַךְ, בָּנַי, אַף אֲנִי רוֹצֶה מְאֹד לְמָכְרוֹ… רְאוּ! הֲרֵי לְפִיכָךְ תָּלִיתִי מוֹדָעָה.

הֵבַנְתִּי אֵפוֹא, כִּי אֵלֶּה הֵם בָּנָיו, כַּלּוֹתָיו, חֶנְוָנִים פְּעוֹטִים בְּפָרִיז, הַמְאַלְצִים אֶת הַזָּקֵן לַעֲזֹב אֶת פִּנָּתוֹ הַחֲבִיבָה עָלָיו מְאֹד, בִּשְׁבִיל מָה? לֹא יָדָעְתִּי. בָּרִי הָיָה לִי רַק זֶה, כִּי חָשְׁבוּ וּמָצְאוּ אֶת הָעִנְיָן יָגֵעַ מְאֹד, וּמִן הַיּוֹם הַהוּא וָהָלְאָה הָיוּ בָאִים כַּסֵּדֶר בְּכָל רִאשׁוֹן בַּשַׁבָּת לְהַלְאוֹת אֶת הַזָּקֵן הֶעָלוּב, לְאַלְצֵהוּ כִּי יִשְׁמֹר אֶת הַבְטָחָתוֹ. מִצַּד הַדֶּרֶךְ, בְּתוֹךְ הַדְּמָמָה הַגְּדוֹלָה שֶׁל יוֹם הָרִאשׁוֹן, אֲשֶׁר הָאֲדָמָה עַצְמָה שׁוֹבֶתֶת מִן הָעֲבוֹדָה שֶׁעִבְּדוּהָ וּזְרָעוּהָ כָל יְמֵי הַשָּׁבוּעַ, שָׁמַעְתִּי אֶת כָּל הַדְּבָרִים יָפֶה מְאֹד. הַחֶנְוָנִים סָחוּ זֶה עִם זֶה, הִתְוַכְּחוּ תּוֹךְ כְּדֵי מִשְׂחָקָם בְּתֵבַת־חוֹרִים, וְהַמִּלָּה כֶסֶף הָיָה לָהּ צְלִיל יָבֵשׁ בְּתוֹךְ הַקוֹלוֹת הַגַּסִים הָאֵלֶּה כִצְלִיל לוּחוֹת הַקֶּלַע שֶׁפָּגְעוּ בְמִשְׂחָקָם. בָּעֶרֶב הָיוּ הַכֹּל הוֹלְכִים מִן הַמָּקוֹם הַזֶּה; וְאַחֲרֵי אֲשֶׁר פָּסַע הַזָּקֵן פְּסִיעוֹת אֲחָדוֹת בַּדֶּרֶךְ לְשַׁלְּחָם, הָיָה שָׁב חִישׁ מְאֹד וְסוֹגֵר בְשִׂמְחָה רַבָּה אֶת הַשַּׁעַר הַגָּדוֹל, כִּי יֵשׁ לוֹ אַרְכָּה לְשִׁבְעָה יָמִים. שָׁבוּעַ יָמִים נִשְׁאַר הַבַּיִת דּוֹמֵם. בְּתוֹךְ הַגַּן הַקָּטֹן הַבּוֹעֵר בְּאֵשׁ שֶׁמֶשׁ לֹא נִשְׁמַע מְאוּמָה מִלְבַד קוֹל הַחוֹל הַנִּרְמָס בְּרֶגֶל קָשָׁה אוֹ הַגָּרוּר בְּמַגּוֹב².

וְאוּלָם מִשָּׁבוּעַ לְשָׁבוּעַ הָיוּ מְאַלְצִים וּמַלְאִים אֶת הַזָּקֵן יוֹתֵר וְיוֹתֵר, הַחֶנְוָנִים הִשְׁתַּמְשׁוּ בְכָל הַתַּחְבּוּלוֹת. הָיוּ מְבִיאִים אֶת הַתִּינוֹקוֹת לָקַחַת אֶת לִבּוֹ. “שְׁמַע נָא, סָבָא, כַּאֲשֶׁר יִמָּכֵר הַבַּיִת, תָּבֹא לָגוּר עִמָּנוּ. מַה טוֹב וּמַה נָעִים לָנוּ לָשֶׁבֶת יַחְדָּו …!” וְכָאן בָּאוּ שִׂיחוֹת בְּכָל הַפִּנּוֹת, טִיּוּלִים בְּלִי סוֹף דֶּרֶךְ שְׂדֵרוֹת הָאִילָנוֹת, חֶשְׁבּוֹנוֹת בְּקוֹל רָם. פַּעַם אַחַת שָׁמַעְתִּי אַחַת הַבָּנוֹת קוֹרְאָה בְקוֹל:

– הַחֻרְבָה הַזֹּאת אֵינָהּ שָׁוָה מֵאָה סוּ… רְאוּיָה הִיא לְמַפֹּלֶת.

הַזָּקֵן הָיָה שׁוֹמֵעַ מִבְּלִי דַבֵּר דָּבָר, הָיוּ מְדַבְּרִים עָלָיו כְּאִלּוּ הָיָה מֵת, עַל בֵּיתוֹ כְאִלּוּ כְבָר נֶחֱרָב. הוּא הָלַךְ כָּפוּף כֻּלוֹ, בְּעֵינָיו דְמָעוֹת, וּמִתּוֹךְ הֶרְגֵּל הָיָה מְבַקֵּשׁ בְּעָבְרוֹ עָנָף לְתַקְנוֹ, פְּרִי לְשַׁפְּרוֹ; נִכָּר הָיָה, כִּי נַפְשׁוֹ שֶׁל אָדָם זֶה הִכְּתָה שָׁרָשִׁים עֲמֻקִים כָּל כָּךְ בְּכִבְרַת אֲדָמָה זוֹ, עַד כִּי לְעוֹלָם לֹא יַעֲצֹר כֹּחַ לְהִנָּתֵק מִמֶּנָּה, וְאָמְנָם כֵּן, כַּמָּה שֶׁהָיוּ מַעְתִּירִים עָלָיו, הָיָה דוֹחֶה מִיּוֹם לְיוֹם אֶת שְׁעַת יְצִיאָתוֹ. בִּימֵי הַקַיִץ, בִּזְמַן שֶׁבָּשְׁלוּ פֵרוֹתָיו הַחֲמוּצִים קְצָת, הַדֻּבְדְּבָנִים, עִנְבֵי הַשוּעָל³, הָאֻכְמָנִיּוֹת⁴, הָיָה אוֹמֵר:

– נְחַכֶּה נָא עַד יַעֲבֹר הָאָסִיף… אַחֲרֵי כֵן מָכֹר אֶמְכֹּר מִיָּד.

אַךְ הִנֵּה תַם הָאָסִיף, עָבְרוּ יְמֵי הַדֻּבְדְּבָנִים וּבָא הַתּוֹר שֶׁל הָאֲפַרְסְקִים, אַחֲרֵי כֵן בָּאוּ הָעֲנָבִים, וְאַחֲרֵי הָעֲנָבִים בָּא הַפְּרִי הַנָּאֶה וְהַשָּׁחוֹר, פְּרִי הַ“נֵפֶל” ⁵, שֶׁאוֹסְפִים אוֹתוֹ כִמְעַט תַּחַת הַשָּׁלֶג. וּבְכֵן הִגִּיעַ הַחֹרֶף, הַשָּׂדוֹת שׁוֹמְמִים, הַגַּן רֵיק. אֵין קוֹנִים. הַחֶנְוָנִים אַף הֵם חָדְלוּ לָבֹא בָרִאשׁוֹן בַּשַׁבָּת. שְׁלֹשָׁה יְרָחִים שְׁלֵמִים שֶׁל מְנוּחָה לְהָכִין אֶת הַזֶּרַע, לִזְמֹר אֶת עֲצֵי הַפְּרִי, וְאוֹתוֹ זְמָן הָיְתָה הַמּוֹדָעָה לַשָׁוְא מִתְנוֹדֶדֶת אֶל מוּל הַדֶּרֶךְ וְהַגֶשֶׁם וְהָרוּחַ הָיוּ הוֹפְכִים בָּהּ.

אָרְכוּ הַיָּמִים, וְהַבָּנִים שֶׁקָצְרָה רוּחָם בְּהִוָּכְחָם, כִּי הַזָּקֵן עוֹשֶׂה כָל מַה שֶׁבְּיָדוֹ לְהַרְחִיק אֶת הַקּוֹנִים, הֶחֱלִיטוּ הַחְלָטָה רַבָּה. אַחַת מִכַּלּוֹתָיו, אֵשֶׁת בְּנוֹ, בָאָה לָשֶׁבֶת אֶצְלוֹ, אִשָּׁה גוּצָה בַּעֲלַת חָנוּת, מְקֻשֶׁטֶת מֵאָז הַבֹּקֶר, וּפָנֶיהָ הָיוּ מַצְהִיבִים וּמַבִּיעִים נְעִימוּת מְזֻיֶּפֶת, אֲדִיבוּת תְּפֵלָה שֶׁל אֲנָשִׁים הָרְגִילִים בְּתַגְרָנוּת. נִדְמָה, כִּי הַדֶּרֶךְ רְשׁוּתָהּ הִיא. הִיא הָיְתָה פוֹתַחַת אֶת הַדֶּלֶת לָרְוָחָה, מְשִׂיחָה בְקוֹל רָם, מְחַיֶכֶת לְעֻמַת הָעוֹבְרִים כְּאוֹמֶרֶת:

– הִכָּנְסוּ… רְאוּ… הַבַּיִת עוֹמֵד לִמְכִירָה.

פָּסְקָה הָאַרְכָּה לְזָקֵן עָלוּב זֶה. פְּעָמִים שֶׁהָיָה מְנַסֶּה לִשְׁכֹּחַ, כִּי הִיא יוֹשֶׁבֶת בְּבֵיתוֹ, הָיָה חוֹפֵר עֲרוּגוֹתָיו, זוֹרֵעַ זֶרַע חָדָשׁ, כְּאוֹתָם הָאֲנָשִׁים הַהוֹלְכִים לָמוּת שֶׁאוֹהֲבִים לַעֲשׂוֹת בְּדִמְיוֹנָם תָּכְנִיּוֹת לֶעָתִיד כְּדֵי לְרַמּוֹת אֶת פַּחְדָּם. כָּל אוֹתָהּ שָׁעָה הָיְתָה הַחֶנְוָנִית הוֹלֶכֶת אַחֲרָיו, מַקְנִיטָה אוֹתוֹ בִדְבָרִים:

– הוֹ! לָמָּה לְךָ הָא?… עָמָל זֶה שֶׁאַתָּה עָמֵל הֲרֵי בִשְׁבִיל אֲחֵרִים הוּא.

הוּא לֹא הָיָה עוֹנֶה לָהּ מְאוּמָה וְהָיָה מִתְדְּבַּק בַּעֲבוֹדָתוֹ בְעַקְשָׁנוּת מְשֻׁנָּה. אִם יַזְנִיחַ אֶת גַּנּוֹ, הֲרֵי הוּא מְאַבֵּד אוֹתוֹ קְצָת, הֲרֵי זוֹ תְחִלַּת פְּרֵדָה מִמֶּנּוּ, וּבְכֵן, לֹא הָיָה בִשְׂדֵרוֹת הָאִילָנוֹת אַף קֶלַח עֵשֶׂב, הָעֵצִים לֹא הָיוּ מְסֻרְבָּלִים נְצָרִים יְתֵרִים.

בֵּין כֹּה וָכֹה לֹא בָאוּ קוֹנִים. הַדָּבָר הָיָה בִימֵי הַמִּלְחָמָה, וְהָאִשָּׁה עָמְדָה לַשָּׁוְא בְּפֶתַח הַבַּיִת, מְצַפָּה בְעֵינַיִם נְעִימוֹת אֶל הַדֶּרֶךְ, לֹא נִרְאוּ כִּי אִם עוֹבְרִים מִדִּירָה לְדִירָה, לֹא חָדַר כִּי אִם אֲבַק חוּץ. מִיּוֹם לְיוֹם הָלְכָה הָאִשָּׁה וְהִתְמַרְמָרָה. הָעֲסָקִים קָרְאוּ לָהּ לָשׁוּב פָּרִיזָה. שָׁמַעְתִּי וְהִנֵּה הִיא מֵעְתִּירָה עַל חָמִיהָ דִבְרֵי תּוֹכָחָה, בָּאָה עִמּוֹ בְרִיב מַמָּשׁ, טוֹפַחַת עַל הַדָּלֶת. הַזָּקֵן הָיָה כוֹפֵף קוֹמָתוֹ בְּלִי עֲנוֹת דָּבָר וּמוֹצֵא תַנְחוּמִים לְנַפְשׁוֹ בְּהִתְבּוֹנְנוֹ אֶל צִמְחֵי הַחִמָּץ הָעוֹלִים מִן הָאָרֶץ; וְהַמּוֹדָעָה הָיְתָה תְלוּיָה כָל הַיָּמִים עַל מְקוֹמָהּ: בַּיִת עוֹמֵד לִמְכִירָה.

… בְּשָׁנָה זוֹ, כְּשֶׁבָּאתִי לִנְאוֹת דֶּשֶׁא, מָצָאתִי שׁוּב אֶת הַבַּיִת הַזֶּה; אַךְ אֲהָהּ! הַמּוֹדָעָה אֵינֶנָּהּ. שְׁאָר מוֹדָעוֹת קְרוּעוֹת, רְטֻבּוֹת, תְּלוּיוֹת עוֹד לְאֹרֶךְ הַכְּתָלִים. תַּם וְנִשְׁלָם; נִמְכַּר הַבָּיִת! בִּמְקוֹם הַמָּבוֹא הַגָּדוֹל הָאָפוֹר עָמַד שַׁעַר יָרוֹק, שֶׁצִּבְעוֹ חָדָשׁ, עִם כִּפָּה מְעֻגָּלָה בְרֹאשׁוֹ, וְצֹהַר קָטֹן עָשׂוּי לְהַשְׁקִיף בַּעֲדוֹ אֶל הַגָּן. זֶה לֹא הָיָה עוֹד אוֹתוֹ הַגַּן הַשַּׁאֲנָן שֶׁהָיָה לְפָנִים, כִּי אִם עַרְבּוּבִיָּה שֶׁל טְנָאִים, דְּשָׁאִים, אֲשֵׁדוֹת, וְכָל אֵלֶּה בִצְבְּצוּ בְתוֹךְ כַּדּוּר גָּדוֹל שֶׁל מַתֶּכֶת, שֶׁהָיָה מִתְנוֹדֵד לִפְנֵי הַמָּבוֹא. בְּתוֹךְ הַכַּדּוּר הַזֶּה נִרְאוּ הַשְּׂדֵרוֹת בִּדְמוּת טוּרִים שֶׁל פְּרָחִים בְּהִירִים, וּשְׁתֵּי צוּרוֹת רְחָבוֹת וּמֻפְרָזוֹת הִתְפַּשְּׁטוּ שָׁם: גֶּבֶר בָּרִיא וְאָדֹם, כֻּלּוֹ מֵזִיעַ, יוֹשֵׁב שָׁקוּעַ בְּכִסֵּא הַמְיֻחָד לִבְנֵי כְפָר, וְאִשָּׁה גְדוֹלָה אַחַת נוֹשֶׁמֶת בִּכְבֵדוּת, מְנַפְנֶפֶת בְּמַשְׁפֵּךְ וְקוֹרְאָהּ:

– שַׂמְתִּי אַרְבָּעָה עָשָׂר לְתוֹךְ פִּרְחֵי הַבַּלְזָמִינָה!

בָּנוּ עֲלִיָּה עַל הַבַּיִת, חִדְּשׁוּ אֶת הַסּוֹרָג⁶; וּבְתוֹךְ הַפִּנָּה הַמְחֻדָּשָׁה, שֶׁעֲדַיִן נָדַף מִמֶּנָּה רֵיחַ הַצֶּבַע, נִשְׁמַע קוֹל הַפְּסַנְתֵּר שֶׁנִּגֵּן נִגּוּנֵי הַקַּדְרִיל הַמְפֻרְסָמִים וְנִגּוּנֵי הַפּוּלְקָה שֶׁל הַמִּשְׁתָּאוֹת. אֵלֶּה נִגּוּנֵי הַמְּחוֹלוֹת, שֶׁיָּרְדוּ עַל הַדֶּרֶךְ וְהִתְבּוֹלְלוּ עִם אֲבַק הַקַּיִץ, זֶה הַשָּׁאוֹן שֶׁל הַפְּרָחִים הַגַּסִּים, הַנָּשִׁים הַגַּסּוֹת, זוֹ הָעַלִּיזוּת הָעוֹבֶרֶת גְּבוּל וְהָהֲמוֹנִית לָחֲצוּ אֶת לִבִּי. הִרְהַרְתִּי בְאוֹתוֹ הַזָּקֵן הַמִּסְכֵּן שֶׁהָיָה מְטַיֵּל בַּמָּקוֹם הַזֶּה בְנַחַת רוּחַ, בְּלֵב שָׁקֵט; וְאָנֹכִי תֵאַרְתִּיו לִי בְדִמְיוֹנִי וְהִנֵּה הוּא עַתָּה בְּפָרִיז, חָבוּשׁ מִגְבַּעַת הַתֶּבֶן שֶׁלּוֹ, פּוֹסֵעַ כְּפוּף קוֹמָה בִקְצֵה חָנוּת שֶׁמֵּאָחוֹר, שׁוֹמֵם, נָבוֹךְ, עֵינָיו מְלֵאוֹת דִּמְעָה, וְאוֹתָהּ שָׁעָה כַלָּתוֹ חוֹגֶגֶת נִצְחוֹנָהּ לְיַד הַשֻּׁלְחָן הֶחָדָשׁ בַּחֲנוּתָהּ, שֶׁשָּׁם מְצַלְצְלוֹת הַמַּטְבְּעוֹת הַחֲדָשׁוֹת שֶׁקִּבְּלָה בִמְחִיר הַבַּיִת הַקָּטָן. –