א. מִקְצֵה שִׁבְחָהּ שֶׁל רִנָּה    🔗

כִּמְדֻמֶּה, שֶׁעַל רִנָּה לֹא נִזְדַּמֵּן לִי עוֹד לְסַפֵּר לָכֶם אַף פַּעַם. וְהִיא דַוְקָא יַלְדָּה מְיֻחָדָה בְּמִינָהּ, שֶׁכְּדַאי לְהַכִּיר אוֹתָהּ. הַמוֹרֶה כַּרְמִי אָמַר פַּעַם, שֶׁהִיא הַטוֹבָה בַתַּלְמִידוֹת שֶׁבְּכִתָּה גִמֶּל. לְשֵׁם הָאֱמֶת עָלַי לְהַגִיד, שֶׁהַמּוֹרֶה הִפְרִיז בְּשִׁבְחָהּ מְעָט. אִם תְּחַפְּשׂוּ, תִּמְצְאוּ בְּאוֹתָהּ כִּתָּה יְלָדוֹת, שֶׁאֵינָן נוֹפְלוֹת מִמֶּנָּה. וְלָמָּה הִפְלִיג הַמּוֹרֶה בְּשִׁבְחָהּ? פָּשׁוּט מְאֹד – מִשּׁוּם שֶׁהַמּוֹרֶה כַּרְמִי אוֹהֵב אֶת הַתַנַּ“ךְ יוֹתֵר מִכָּל הַלִּמּוּדִים שֶׁבָּעוֹלָם, וּלְפִי דְבָרָיו, אֵין בְּכָל הַכִּתָּה תַּלְמִידָה יוֹדַעַת תַנַּ”ךְ וּבְקִיאָה בּוֹ כְּמוֹ רִנָּה. וּבָזֶה דַוְקָא לֹא הִפְרִיז. רִנָּה זוֹ, לֹא דַי שֶׁהִיא יוֹדַעַת כָּל מַה שֶׁעָבְרָה הַכִּתָּה, כִּי אִם הִיא קוֹרֵאת בְּעַצְמָהּ תָּמִיד בְּסִפּוּרֵי הַמִּקְרָא וְיוֹדַעַת אֲפִילוּ מַה שֶׁלֹּא לָמְדוּ עֲדַיִן בְּבֵית־הָסֵּפֶר. יַלְדָּה קְטַנָּה כָּזוֹ יְכוֹלָה לְסַפֵּר לָכֶם לֹא רַק עַל יְמֵי הַמַּבּוּל וְעַל מְכִירַת יוֹסֵף וְעַל יְצִיאַת־מִצְרָיִם, כִּי אִם גַּם עַל שִׁמְשׁוֹן הַגִּבּוֹר וְעַל יִפְתָּח וְעַל שָׁאוּל וְדָוִד הַמֶּלֶךְ. הִיא יוֹדַעַת כָּל נְבִיאִים רִאשׁוֹנִים עַל־פֶּה מַמָּשׁ.

כֵּיוָן שֶׁסִפַּרְתִּי בְשִׁבְחָהּ שֶׁל רִנָּה, רַשַׁאי אֲנִי לְסַפֵּר מְעַט גַם בִּגְנוּתָהּ. לֹא זֶה, שֶׁהִיא יַלְדָּה רָעָה אוֹ רַשְׁלָנִית אוֹ מוֹאֶסֶת בַּעֲבוֹדָה, חָלִילָה וְחַס! הַכֹּל יוֹדְעִים, שֶׁרִנָּה הִיא טוֹבַת לֵב וּזְרִיזָה וְעוֹשָׂה כָל מְלָאכָה בַּבַּיִת מִתּוֹךְ שִׂמְחָה. רַק מִדָּה מְגֻנָּה אַחַת מְצוּיָה בָהּ – שֶׁהִיא צַעֲקָנִית מְעָט, וְשֶׁקוֹלָהּ מְצַלְצֵל מִסוֹף הַבַּיִת וְעַד סוֹפוֹ. כָּךְ מִתְאוֹנֶנֶת אִמָּא תָּמִיד. טֶבַע מְשֻנֶּה שֶׁל יַלְדָּה – לְהָרִים קוֹל כָּזֶה בִּשְׁעַת הַדִּבּוּר, שֶׁאֲפִילוּ הֶחָתוּל שֶׁבַּבַּיִת, הוּא נֹהַם, שֶׁאָזְנָיו כָּבְדוּ מִזֹּקֶן וְאֵינוֹ אֶלָּא מְנַמְנֵם כָּל הַיּוֹם בִּקְצֵה הַשָׁטִיחַ – אַף הוּא מִזְדַּעְזֵעַ כֻּלּוֹ לְקוֹלָהּ וְקָם מֵרִבְצוֹ זְקוּף־זָנָב וַאֲחוּז בֶּהָלָה כֻּלּוֹ.

כְּדֵי שֶׁתֵּדְעוּ בְּבַת־אַחַת אֶת כָּל חֶסְרוֹנוֹתֶיהָ שֶׁל רִנָּה, חוֹבָתִי לְגַלוֹת לָכֶם, שֶׁהִיא גַם סַרְבָּנִית לִפְעָמִים וְעוֹמֶדֶת עַל דַעְתָּהּ נֶגֶד כָּל אַנְשֵׁי הַבַּיִת. כְּשֶׁיַלְדָּה זוֹ מִתְעַקֶשֶׁת – שָׁמַעְתִּי מִפִּי אִמָּהּ בְּפֵרוּשׁ: – יְכוֹלִים לָבוֹא כָּל מַלְכֵי מִזְרָח וּמַעֲרָב וְלא יָזִיזוּ אוֹתָהּ מִמְּקוֹמָהּ"…

וְכָל זֶה לָמָּה? אֲנִי מַבְטִיחַ אֶתְכֶם – רַק מִשּׁוּם שֶׁרִנָּה הִיא בַּת־זְקוּנִים, וְאַבָּא וְאִמָּא מְפַנְקִים אוֹתָהּ וּשְׁתֵּי אַחְיוֹתֶיהָ הַגְּדוֹלוֹת עוֹשׂוֹת מַה שֶׁלִבָּהּ חָפֵץ, וְהָאוֹרְחִים, בָּאֵי הַבַּיִת, כֻּלָּם עוֹשִׂים תָּמִיד רְצוֹנָהּ. אֵין פֶּלֶא, שֶׁכָּל זֶה אֵינוֹ מַשְׁפִּיעַ עָלֶיהָ לְטוֹבָה. וַאֲפִילוּ הַמוֹרֶה כַּרְמִי בְּעַצְמוֹ, שֶׁהוּא, כְּיָדוּעַ לָכֶם, מְחַבֵּב מְאֹד אֶת רִנָּה, – אַף הוּא אוֹמֵר: יַלְדָּה שֶׁהַכֹּל מְפַנְקִים אוֹתָה, סוֹפָהּ שֶׁהִיא מִתְקַלְקֶלֶת מְעָט.

בְּכַוָּנָה לֹא כִסִּיתִי מִכֶּם גַּם אֶת חֶסְרוֹנוֹתֶיהָ שֶׁל רִנָּה. אֶפְשָׁר, שֶׁזֶּה לֹא יָפֶה מִצִּדִּי, אֲבָל בָּטוּחַ אֲנִי, שֶׁבִּגְלַל זֶה לֹא תֶחְדַּל רִנָּה לִהְיוֹת בְּעֵינֵיכֶם יַלְדָּה חֲבִיבָה. כְּלָל זֶה יִהְיֶה לָכֶם: כְּשֶׁאָדָם חָבִיב, גַּם חֶסְרוֹנוֹתָיו חֲבִיבִים. וּכְלוּם יֵשׁ אָדָם בָּאָרֶץ, אֲפִילוּ גָדוֹל, שֶׁיִהְיֶה נָקִי מִכָּל פְּגָם? קַל וָחֹמֶר יַלְדָּה קְטַנָּה, שֶׁרַק בְּחֹרֶף זֶה תִּמְלֶאנָה לָהּ עֶשֶׂר שָׁנִים.

ב. רִנָּה שְׁרוּיָה בְּעֶצֶב    🔗

עַכְשָׁו שֶׁאַתֶּם מַכִּירִים אֶת רִנָּה, אֲנִי יָכוֹל לַעֲבוֹר לְעֶצֶם הַסִּפּוּר. וְעֶצֶם הַסִּפּוּר מַתְחִיל בָּזֶה, שֶׁמִּשֶׁהִגִיעוּ יְמֵי־הַחֹפֶשׁ שֶׁל הַקַּיִץ, נָחָה פִתְאֹם רוּחַ שֶׁל עֶצֶב עַל רִנָּה. פָּנֶיהָ הָעַלִּיזים נָפְלוּ, וַאֲפִילוּ קוֹלָהּ שֶׁהָיָה מְצַלְצֵל מִסוֹף הַבַּיִת וְעַד סוֹפוֹ, לֹא נִשְׁמַע עוֹד כִּמְעַט. אִישׁ לֹא יָדַע טַעְמוֹ שֶׁל עֶצֶב זֶה. אֵיךְ יְכוֹלָה יַלְדָּה קְטַנָּה לִהְיוֹת עֲצוּבָה בַּחֹפֶשׁ, כְּשֶׁהַיָּם בַּמּוֹרָד שׂוֹחֵק וְצוֹהֵל וּמְקַשְׁקֵשׁ בְּגַלָּיו כָּל הַיּוֹם וְקוֹרֵא לִרְחֹץ, לָשִׁיר, לִשְׂמוֹחַ? אִישׁ בַּבַּיִת לֹא יָדַע, לָמָּה נָפְלוּ פְנֵי רִנָּה. וְאִמָּא שֶׁהָיְתָה תָמִיד מִתְאוֹנֶנֶת עַל קוֹלָהּ הַמְצַלְצֵל שֶׁל רִנָּה, עַכְשָׁו כְּשֶׁהִיא נִכְנֶסֶת אֶל הַבַּיִת מִן הַחוּץ וְאֵינָהּ שׁוֹמַעַת אֶת הַפַּעֲמוֹן הָעַלִּיז הַזֶה, נוֹפֵל עָלֶיהָ פַּחַד כִּמְעָט. כַּמָּה רֵיק הַבַּיִת, כְּשֶׁאֵין צָהֳלַת רִנָּה עוֹלָה מִתּוֹכוֹ!

אֶת רִנָּה תִּמְצְאוּ בַּבַּיִת רַק לְעִתִּים רְחוֹקוֹת מְאֹד. הִיא מִתְחַבֵּאת, כְּמִנְהָגָהּ, בְּסֻכַּת־הַגָּן וְקוֹרֵאת אֶת סְפָרֶיהָ הַחֲבִיבִים. וּמַה סֵפֶר חָבִיב בָּעוֹלָם מִסֵפֶר שׁוֹפְטִים? עוֹלָם נִפְלָא זֶה וְהוּא מָלֵא כֻּלּוֹ אֲנָשִׁים עַזֵי־נֶפֶשׁ וְגִבּוֹרֵי־חָיִל. כַּמָּה הִיא אוֹהֶבֶת אוֹתָם– אֶת עָתְנִיאֵל בֶּן קְנַז זֶה, אֲחִי כָּלֵב הַקָּטָן, הַכּוֹבֵשׁ אֶת הָעִיר דְּבִיר וּמְקַבֵּל חֵלֶף גְבוּרָתוֹ אֶת בַּת אָחִיו עַכְסָה, – בַּחוּרָה חֲכָמָה שֶׁהִיא צוֹנַחַת מִן הַחֲמוֹר וּמוֹצִיאָה מִידֵי אַבָּא בְּחָכְמָתָה חֶלְקַת שָׂדֶה דְּשֵׁנָה; אֶת אֵהוּד בֶּן גֵּרָא, אִטֵּר זֶה, הַשּׁוֹלֵחַ לַעֲזָאזֵל אֶת הַמֶּלֶךְ עֶגְלוֹן הֶעָרִיץ וּמֵבִיא יְשׁוּעָה לְיִשְׂרָאֵל; אֶת דְּבוֹרָה אֵשֶׁת לַפִּידוֹת, שֶׁאֶת שִׁירָתָהּ הִיא מְבִינָה אָמְנָם בְּקשִׁי, אֲבָל אוֹתָהּ עַצְמָהּ הִיא מַעֲרִיצָה בְּכָל לִבָּהּ; אֶת גִּדְעוֹן, הַחוֹבֵט חִטִּים בַּגַּת, וְהִנֵּה אִישׁ אֱלֹהִים בָּא וְאוֹמֵר אֵלָיו: “יְיָ עִמְּךָ, גִּבּוֹר הֶחָיִל!” – וְסוֹפוֹ שֶׁהוּא וּשְׁלשׁ מֵאוֹת הַמְלַקְקִים מַכִּים שׁוֹק עַל יָרֵךְ אֶת אַנְשֵׁי מִדְיָן הַפְּרָאִים.

אֶת כָּל הַסִּפּוּרִים הָאֵלֶּה כְּבָר קָרְאָה מֵאָה פְעָמִים, וְהֵם עוֹד כַּחֲדָשִׁים בְּעֵינֶיהָ. רַק אֶת הַסִּפּוּר הֶעָגוּם עַל בַּת־יִפְתָּח אֵינָהּ אוֹהֶבֶת, וְגַם בְּקָרְאָהּ עַל שִׁמְשׁוֹן, הַגִּבּוֹר מִצָּרְעָה, הִיא מְדַלֶגֶת תָּמִיד עַל הַסּוֹף. רִנָּה אַמִיצַת־לֵב הִיא מִטִּבְעָה. שָׁכַחְתִּי לְסַפֵּר לָכֶם, שֶׁהִיא יוֹדַעַת כְּבָר לִשְׂחוֹת וְאֵינָהּ יְרֵאָה לָלֶכֶת לְבַדָּה בַּלָּיְלָה. כְּשֶׁהִיא מְבַקֶרֶת אֶת בֶּן־דּוֹדָהּ אַמְנוֹן, הַיוֹשֵׁב בִּכְפַר־הָעֵמֶק, הִיא רוֹכֶבֶת עַל חֲמוֹר וּמְטַפֶּסֶת עַל הַסְלָעִים וּמִתְקָרֶבֶת אֲפִילוּ אֶל הַכַּוֶּרֶת, בַּמָּקוֹם שֶׁהַדְּבוֹרִים מְזַמְזְמוֹת מְלֵאוֹת חֵמָה עַל הָאֲנָשִׁים, הַתּוֹקְעִים אֶת חָטְמָם לְמָקוֹם שֶׁאֵינָם מִתְבַּקְשִׁים. אֲבָל עִם כָּל אֹמֶץ לִבָּהּ, אֵין רִנָּה אוֹהֶבֶת סִפּוּרִים שֶׁסּוֹפָם עָצוּב, וּכְשֶׁהִיא מַגִּיעָה בְּ“אַהֲבַת צִיּוֹן” לְמָקוֹם שֶׁאַמְנוֹן נִמְכָּר לְעֶבֶד וְתָמָר בּוֹכָה עַל דּוֹדָהּ שֶׁהָלַךְ, אַף עֵינֶיהָ הַיָּפוֹת זוֹלְגוֹת דְּמָעוֹת. בְּעֵינַי רָאִיתִי זֹאת, כְּשֶׁבָּאתִי פַעַם אֶל הַבַּיִת, אַף כִּי רִנָּה הִתְבַּיְשָׁה מִפָּנַי וּבָרְחָה תֵכֶף הַחוּצָה. מָצָאתִי אֶת הַסֵּפֶר פָּתוּחַ בַּמָּקוֹם הֶעָצוּב הַהוּא, וַהֲבִינוֹתִי לְנַפְשָׁהּ, שֶׁכֵּן גַם אֲנִי אֵינִי אוֹהֵב סִפּוּרִים, שֶׁסּוֹפָם עָצוּב, אַף כִּי כְּבָר גָּדַלְתִּי וְזָקַנְתִּי וְהָיִיתִי רַשַּׁאי לִהְיוֹת חָכָם יוֹתֵר וּלְהָבִין, שֶׁאֵין זֶה אֶלָּא מַעֲשִׂיָּה בִלְבָד!

ג. גִּדְעוֹן    🔗

אֲבָל אֲנִי נִמְשָׁךְ יוֹתֵר מִדַּי אַחַר דְּבָרִים, שֶׁאֵינָם נוֹגְעִים אֶל הָעִנְיָן, וְיָרֵא אֲנִי שֶׁבְּאֹפֶן כָּזֶה לֹא נָגִיעַ אֶל הַסִּפּוּר עַצְמוֹ לְעוֹלָם. עָלֵינוּ קֹדֶם כֹּל לָדַעַת עַל מָה לִבָּהּ שֶׁל רִנָּה רַע עָלֶיהָ. וְדַיֵנוּ שֶׁנִּקְרָא אֶת הָאִגֶּרֶת הַקְּטַנָּה, שֶׁרִנָּה קִבְּלָה לִפְנֵי יָמִים אֲחָדִים מִבֶּן־דּוֹדָהּ גִּדְעוֹן, כְּדֵי שֶׁנֵּדַע אֶת סוֹד יְגוֹנָהּ. מִכְתָּב זֶה אֵינָהּ פּוֹסֶקֶת לִקְרֹא בֵּין פֶּרֶק לְפֶרֶק שֶׁבְּסֵפֶר שׁוֹפְטִים, אַף כִּי הִיא יוֹדַעַת גַּם אוֹתוֹ כְּבָר, כְּשֵׁם שֶׁהִיא יוֹדַעַת אֶת סִפּוּרֵי שׁוֹפְטִים, עַל פֶּה כֻּלּוֹ, אִגֶּרֶת קְצָרָה הִיא וּכְתוּבָה, כַּנִּרְאֶה, בְּחִפָּזוֹן. וְזוֹ לְשׁוֹנָהּ:

רִנָּה, יַלְדָּתִי הַחֲבִיבָה! הַיוֹם אֲנִי יוֹצֵא עִם חֲבֵרַי לִכְפַר־הַשּׁוֹמְרוֹן לַעֲבוֹדַת הַבָּצִיר, שֶׁכֵּן הַשָּׁנָה הַזֹּאת חֲסֵרִים פּוֹעֲלִים, וְרֹב בָּתֵּי־הַסֵּפֶר שׁוֹלְחִים אֶת תַּלְמִידֵיהֶם לְעֶזְרַת הָאִכָּרִים. צַר לִי מְאֹד, רִנָּה, שֶׁלֹּא נוּכַל לְבָלוֹת יַחַד אֶת יְמֵי הַחֹפֶשׁ כְּמִיָמִים יָמִימָה. אֲבָל שָׂמֵחַ אֲנִי מְאֹד לָצֵאת הַשָּׂדֶה וְלָשֶׁבֶת כַּמָּה שָׁבוּעוֹת בַּכְּפָר וְלַעֲבוֹד בַּכְּרָמִים. מֻבְטָחְנִי, שֶׁמְּלֶאכֶת הַבָּצִיר עַלִּיזָה יוֹתֵר מִכָּל הַמְלָאכוֹת שֶׁבָּעוֹלָם.

וְגִדְעוֹן זֶה אֵינוֹ אֶלָּא נַעַר שְׁחַרְחַר וְעַלִּיז עֵינַיִם, שׁוֹבָב כְּשֵׁד, וְהוּא שֶׁקִבֵּל הַשָּׁנָה פְּרָס בְּעַד עֲרוּגַת הַפְּרָחִים הַיּוֹתֵר נָאָה בְּגִנַּת בֵּית־הַסֵּפֶר שֶׁטִּפֵּל בָּהּ. מִשֶּׁהוּא בָּא לְהִתְאָרֵחַ בְּבֵית דּוֹדוֹ, כָּל אַנְשֵׁי הַבַּיִת נִמְלָטִים עַל נַפְשָׁם מִן הָרַעַשׁ שֶׁהוּא וְרִנָּה מְקִימִים. אֲבָל אוֹתָהּ שָׁעָה אֵין אָדָם מְאֻשָּׁר בָּעוֹלָם מֵרִנָּה. גִּדְעוֹן זֶה מְמַלֵּא אֶת כָּל לִבָּהּ הַקָּטָן שֶׁל רִנָּה. הִיא, הַקְּטַנָּה מִמֶּנּוּ בְּשָׁלשׁ שָׁנִים, כְּרוּכָה אַחֲרָיו וְלוֹקַחַת חֵלֶק תָּמִיד בְּכָל הַמִּשְׂחָקִים שֶׁהוּא מַמְצִיא וּמִתְפָּעֶלֶת מִכָּל אַמְצָאוֹתָיו וְתַעֲלוּלָיו וְחָכְמוֹתָיו – מִכָּל מַה שֶׁהוּא עוֹשֶׂה.

וְאֵין פֶּלֶא. רִנָּה הַמִּסְכֵּנָה אוֹהֶבֶת אֶת גִּדְעוֹן אַהֲבַת נֶפֶשׁ, וְהוּא בְּעֵינֶיהָ כְּאַחַד הַגִּבּוֹרִים אַנְשֵׁי הַשֵּׁם. פְּעָמִים הוּא נִרְאֶה לָהּ כְּאַמְנוֹן בְּ“אַהֲבַת צִיּוֹן” וְהִיא עַצְמָהּ כְּתָמָר, וּפְעָמִים – הִיא רוֹאָה אוֹתוֹ כְּעָתְנִיאֵל בֶּן קְנַז אֲחִי־כָלֵב הַקָּטָן, שֶׁכָּבַשׁ אֶת דְּבִיר, וְאֶת עַצְמָהּ כְּעַכְסָה, הַצּוֹנַחַת מֵעַל הַחֲמוֹר וְזוֹכָה בְנַחֲלָה נוֹסֶפֶת… קִצּוּרוֹ שֶׁל דָּבָר: גִּדְעוֹן זֶה לָקַח אֶת כָּל לִבָּהּ, וְהִיא חִכְּתָה לוֹ גַם הַקַּיִץ בְּכִלְיוֹן־עֵינָיִם, וּפִתְאֹם – יְדִיעָה מַעֲצִיבָה כָזוֹ! רִנָּה יוֹדַעַת, כַּמָּה יָפֶה הַדָּבָר, שֶׁהַנְּעָרִים יוֹצְאִים בַּקַּיִץ לַעֲבוֹד בַּכְּרָמִים, וְאַף־עַל־פִּי־כֵן הִיא רוֹאָה סִמָּן רַע בַּדָּבָר, שֶׁגִּדְעוֹן הָלַךְ אֶל הַשּׁוֹמְרוֹן לְכָל יְמֵי־הַחֹפֶשׁ וְלֹא בָא אֶל בֵּיתָם כְּמִיָּמִים יָמִימָה – סִמָּן שֶׁאֵינוֹ אוֹהֵב אוֹתָהּ כְּלָל. מִשֶׁקִּבְּלָה רִנָּה מִכְתָּב זֶה, הֶחְלִיטָה שֶׁכָּל הַנְּעָרִים רָעִים וּמְקֻלְקָלִים הֵם וְאֵין לְהַאֲמִין בָּהֶם. אוֹתָהּ שָׁעָה אָבַד לַחֹפֶשׁ כָּל חִנּוֹ. וּבֶאֱמֶת – מַה טַעַם לְיָמִים אֲרֻכִּים אֵלֶּה בְּלִי גִּדְעוֹן? הוֹי, הָעוֹלָם נִרְאָה עַתָּה לְרִנָּה רֵיק כֻּלּוֹ, – עוֹלָם מְשַׁעֲמֵם, בְּלִי עִנְיָן, בְּלִי שִׂמְחָה!

ד. הנוֹסֵעַ מִירוּשָׁלַיִם    🔗

עַד שֶׁרִנָּה מִתְעַכֶּבֶת וּמִשְׁתַּעְמֶמֶת כָּאן וְלִבָּהּ מַר וְכָל הָעוֹלָם שׁוֹמֵם עָלֶיהָ – יוֹרֵד לוֹ בָּחוּר בֶּן אַחַת־עֶשְׂרֵה מִגִּבְעַת רְחַבְיָה שֶׁבִּירוּשָׁלַיִם לִרְחוֹב יָפוֹ, יַלְקוּטוֹ עַל גַבּוֹ וּמַקֵל שֶׁל צוֹפִים בְּיָדוֹ, וּבִרְאוֹתוֹ כִּי הָאוֹטוֹ הַגָּדוֹל הַהוֹלֵךְ לְתֵל־אָבִיב עוֹמֵד לָזוּז מִמְּקוֹמוֹ, הוּא קוֹפֵץ קְפִיצָה אַחַת וּשְׁתָּיִם, וַהֲרֵיהוּ יוֹשֵׁב כְּבָר עַל הַדְּלִי הֶהָפוּךְ – הַמָּקוֹם הָאֶחָד, שֶׁנִּשְׁאַר עוֹד פָּנוּי – וְנוֹסֵעַ לְתֵל־אָבִיב.

מִתּוֹךְ הָאַדְמוּמִית הַקַּלָּה, שֶׁנִּזְרְקָה בְּפָנָיו הַחִוְרִים וּמִתּוֹךְ עֵינָיו הַנּוֹצְצוֹת, אֶפְשָׁר לְהַכִּיר עַד כַּמָּה הוּא מְאֻשָּׁר, שֶׁעָלָה בְיָדוֹ לִתְפֹּס מָקוֹם תֵּכֶף וּמִיָּד וְשֶׁלֹא נִכְשַׁל, כְּמִנְהָגוֹ, בִּקְפִיצָתוֹ. עֻזִּי (כַּךְ שְׁמוֹ שֶׁל הַבָּחוּר) רוֹאֶה סִמָּן טוֹב בַּדָּבָר, שֶׁנִּזְדַּמְּנָה לוֹ תֵכֶף וּמִיָּד אֶפְשָׁרוּת לַנְּסִיעָה – סִמָּן לְהַצְלָחָה! כִּי אַף־עַל־פִּי שֶׁעֻזִּי אֵינוֹ אֶלָּא נַעַר בֶּן אַחַת עֶשְׂרֵה, הוּא רוֹאֶה אֶת עַצְמוֹ כַּחֲסַר מַזָל וְהוּא יָרֵא אֶת הַחַיִּים מְאֹד. מֵעֶצֶם יַלְדוּתוֹ הוּא נַעַר רָפֶה וְכוֹשֵׁל וַחֲסַר זְרִיזוּת וּבִטָּחוֹן בְּעַצְמוֹ. בְּכָל הַלִּמּוּדִים הַקָּשִׁים עֻזִּי מִצְטַיֵּן מְאֹד, – רַק בְּהִתְעַמְלוּת הוּרַע כֹּחוֹ; וְהַמּוֹרֶה (אַל יֵחָשֵׁב לוֹ לְעָוֹן שֶׁהוּא מְצַעֵר נַעַר טוֹב כָּזֶה!) מְלַגְלֵג עָלָיו וּמִתְעַלֵּל בּוֹ מַמָּשׁ עַל חֹסֶר זְרִיזוּתוֹ, עַד שֶׁדְּמָעוֹת עוֹמְדוֹת בְּעֵינָיו. כַּנִּרְאֶה, אִי אֶפְשָׁר לוֹ לָאָדָם שֶׁיִצְטַיֵּן בַּכֹּל.

גַּם עַכְשָׁו הוּא נוֹסֵעַ לְתֵל־אָבִיב וְלִבּוֹ מָלֵא חֲשָׁשׁוֹת רַבִּים. נוֹסֵעַ הוּא אֶל בֵּית דּוֹדוֹ, מָקוֹם שֶׁהַכֹּל אוֹהֲבִים אוֹתוֹ; אֲבָל הָאַחַת, שֶׁבִּגְלָלָהּ הוּא נוֹסֵעַ, זוֹ רִנָּה, בַּת דּוֹדוֹ הַקְּטַנָּה, אֵינָהּ נוֹתֶנֶת אֶת דַּעְתָּהּ עָלָיו כִּמְעַט. הוּא רוֹאֶה בָרוּר, שֶׁכָּל לִבָּהּ נָתוּן לְגִדְעוֹן. וְהוּא אָמְנָם מַצְדִּיק עַל עַצְמוֹ אֶת הַדִּין. גִּדְעוֹן זֶה הוּא הַהֵפֶךְ מִמֶּנּוּ: כֻּלּוֹ זְרִיזוּת, קַלוּת, עַלִּיזוּת, וְהָעִקָּר – בָּטוּחַ הוּא בְעַצְמוֹ, וּמִמֵּילָא כָּל דִּבּוּר הַיּוֹצֵא מִפִּיו מְחֻכָּם וְכָל מַעֲשֶׂה שֶׁהוּא עוֹשֶׂה – מַצְלִחַ בְּיָדוֹ.

אַף־עַל־פִּי־כֵן לֹא נִתְיָאֵשׁ עֻזִּי, כִּי יָדַע לִפְעָמִים גַּם הוּא לָקַחַת אֶת לִבָּהּ שֶׁל רִנָּה, לֹא פָחוֹת מְגִדְעוֹן. מֻמְחֶה הוּא לְסַפֵּר סִפּוּרִים וְגַם הוּא, כְּרִנָּה, בָּקִי בְּתַנַּ"ךְ לְהַפְלִיא. כְּשֶׁאֵין גִּדְעוֹן, רִנָּה מִתְרַחֶקֶת עִמּוֹ בְּרָצוֹן לְפִנָּה בַגָּן וְשָׁם הוּא מְסַפֵּר לָהּ הֲמוֹן דְּבָרִים מְעַנְיְנִים, הַלוֹקְחִים אֶת לְבָבָהּ. בְּאֵין אִישׁ עִמָּם, עֻזִּי גַם מִתְמַלֵא אֹמֶץ לֵב וּבִטָחוֹן וְיוֹדֵעַ לְבַדֵּחַ אֶת חֲבֶרְתּוֹ לֹא פָחוֹת מְגִדְעוֹן, חֲבַל שֶׁבִּימֵי הַחֹפֶשׁ הוּא מִזְדַּמֵּן תָּמִיד בְּבֵית הַדּוֹד עִם גִּדְעוֹן, וְגִדְעוֹן (הוּא עַצְמוֹ מוֹדֶה בַדָּבָר) עוֹלֶה עָלָיו וְקָשֶׁה לְהִתְחָרוֹת בּוֹ.

ה. לְפֶתַע פִּתְאֹם    🔗

לוּלֵא אָרְכוּ הַדְּבָרִים, הָיָה כְדַאי לְצַיֵּר אֶת פְּגִישַׁת רִנָּה וְעֻזִּי בְּכָל פְּרָטֶיהָ; אֵיךְ רִנָּה יָשְׁבָה לְבַדָּהּ עֲצוּבַת־רוּחַ בְּפִנַּת הַגָּן, וְאֵיךְ הִרְגִישָׁה בוֹ, בְּעֻזִּי זֶה, שֶׁלֹּא נֶחְשַׁב בְּעֵינֶיהָ מֵעוֹלָם וּמֵעוֹלָם לֹא נָתְנָה דַעְתָּהּ עָלָיו, וְעַכְשָׁו חָרְדָה מִיָּד לִקְרָאתוֹ בְּשִׂמְחָה, וְנָשְׁקָה לַנַּעַר הַנָּבוֹךְ אַחַת וּשְׁתַּיִם וְשָׁלשׁ (מֻמְחִית גְּדוֹלָה הָיְתָה רִנָּה לִמְלָאכָה זוֹ וּבִשְׁעַת הִתְלַהֲבוּתָהּ לֹא הָיָה מָנוֹס מִנְשִׁיקוֹתֶיהָ), וְהִכְנִיסָה אוֹתוֹ בִּתְרוּעוֹת־גִּיל אֶל הַבָּיִת, וּמֵאוֹתָהּ שָׁעָה לֹא זָזָה יָדָהּ מִתּוֹךְ יָדוֹ. כָּל הַיּוֹם הָיוּ קוֹרְאִים יַחַד וּמְשַׂחֲקִים וּמְטַיְּלִים וְרוֹחֲצִים, וְאִישׁ לֹא יָכֹל עוֹד לְהַפְרִיד בֵּינֵיהֶם! הֱיִיתֶם רוֹאִים, אֵיךְ הַכֹּל מִשְׁתַּנֶּה כְּשֶׁמִּשְׁתַּנֶּה עַל אָדָם מַזָּלוֹ: אֵיךְ הַכֹּל בָּא לוֹ בְּבַת אֶחָת, וְיוֹתֵר מִשֶּׁפִּלֵּל, יוֹתֵר מִשֶּׁקִּוָּה – וַהֲרֵי עֻזִּי הַמִּסְכֵּן לֹא פִלֵּל אֲפִילוּ לִמְעָט! מֵאוֹתוֹ יוֹם הָיָה עֻזִּי לְאִישׁ אַחֵר. לֹא הָיִיתֶם מַכִּירִים בָּחוּר בַּיְשָׁן וְרַךְ־לֵב זֶה, שֶׁלֹּא הָיָה זָז מִמְּקוֹמוֹ וְשֶׁלא יִכָּשֵׁל בְּמַשֶּׁהוּ, שֶׁלֹּא יִשְׁפֹּךְ בִּשְׁעַת הַסְּעוּדָה מָרָק עַל הַמַּפָּה, שֶׁלֹּא יַהֲפוֹךְ בְּלֶכְתּוֹ כִּסֵּא וְשֶׁלֹא יִשְׁבּוֹר כְּלִי. עַכְשָׁו, מִשֶּׁעָלָה כּוֹכָבוֹ, נַעֲשָׂה פִתְאֹם זָרִיז שֶׁבַּזְּרִיזִים, וְכָל מַה שֶּׁעָשָׂה, הָיָה מַצְלִיחַ בְּיָדוֹ.

שֶׁמָּא אַתֶּם חוֹשְׁבִים, שֶׁרִנָּה שָׁכְחָה בִּגְלָלוֹ אֶת גִּדְעוֹן, אֵינְכֶם אֶלָא טוֹעִים, אֲבָל לֵב רִנָּה הָיָה טוֹב לְנַעַר זֶה עַד אֵין קֵץ. “הִנֵּה הִיא הָאַהֲבָה הָאֲמִתִּית!” – חָשְׁבָה בְלִבָּהּ, בִּרְאוֹתָהּ עַד כַּמָּה עֻזִּי נֶאֱמָן לָהּ. “הוּא לֹא הָלַךְ לִכְפַר־הַשּׁוֹמְרוֹן וְלֹא הִפְקִיר אוֹתָהּ לַשִּׁעֲמוּם, כְּגִדְעוֹן!” אֲבָל אֵיךְ אֶפְשָׁר לִשְׁכֹּחַ אֶת גִּדְעוֹן? עֻזִּי יֶלֶד נֶחְמָד – בָּזֶה אֵין סָפֵק, וְהוּא יָקָר בְּעֵינֶיהָ מְאֹד; אֲבָל לִבָּהּ יִכְלֶה לְגִדְעוֹן. הוֹי, לוּ בָא גַם הוּא מִן הַשּׁוֹמְרוֹן! הַאֻמְנָם יִשְׁהֶה שָׁם בַּכְּרָמִים כָּל הַקַּיִץ וְלֹא יִפְקוֹד אֶת בֵּיתָם בְּחֹפֶשׁ זֶה!

ו. גַּם הוּא    🔗

אַתֶּם מְבִינִים כְּבָר בְּוַדַּאי מֵעַצְמְכֶם, בַּמֶּה נִגְמַר הַדָּבָר! כֵּן, מְצָאתֶם! בְּאֶחָד מִימֵי הַחֹפֶשׁ הָאַחֲרוֹנִים, בְּשָׁעָה שֶׁרִנָּה כְבָר נִתְיָאֲשָׁה לְגַמְרֵי מְגִדְעוֹן, הוֹפִיעַ גַּם הוּא.

הוֹי, כַּמָּה נִבְהֲלָה רִנָּה בָּרֶגַע הָרִאשׁוֹן לְמַרְאֵהוּ! הוּא הָיָה כֻּלּוֹ שָּזוּף, שָׁחוֹר כְּצוֹעֲנִי, מְלְכְלָךְ וּפָרוּעַ, וּבִבְגָדָיו לֹא הָיָה מְתֹם – כָּל זֶה עָשְׂתָה מְלֶאכֶת הַבָּצִיר, הַנִּפְלָאָה מִכָּל הַמְלָאכוֹת שֶׁבָּעוֹלָם! אֲבָל גִּדְעוֹן הָיָה עַלִּיז וּמְאֻשָּׁר כָּל־כַּךְ, שֶׁעִם בּוֹאוֹ הַבַּיִת כֻּלּוֹ הָמָה מִשִׂמְחָה. כָּל אַנְשֵׁי הַבַּיִת לֹא מָצְאוּ לָהֶם עוֹד פִּנַּת־שֶׁקֶט כָּל יְמֵי שִׁבְתּוֹ בְּתֵל־אָבִיב. אָכֵן, אִישׁ לֹא הִתְאוֹנֵן עַל הַיְלָדִים שֶׁהָיוּ כֻּלָּם מְאֻשָּׁרִים כָּל כָּךְ. כֵּן – כֻּלָם! לֹא תַאֲמִינוּ, אִם אֲסַפֵּר לָכֶם, שֶׁלֹּא רַק רִנָּה, כִּי אִם גַּם עֻזִּי שָׂמַח עַל בּוֹאוֹ שֶׁל גִּדְעוֹן בְּכָל לִבּוֹ. הוּא הָיָה כָּל־כַּךְ בָּטוּחַ עַכְשָׁו בְּרִנָּה, כִּי לִבָּהּ טוֹב לוֹ, שֶׁלֹּא קִנֵּא לָהּ כָּל־עִקָּר כְּשֶׁהֶרְאֲתָה גַם לְגִדְעוֹן סִמָּנֵי חִבָּה. וְגִדְעוֹן – עַל לִבּוֹ גַם לֹא עָלָה, שֶׁמִּי שֶׁהוּא עָלוּל, חוּץ מִמֶּנּוּ, לָקַחַת אֶת לֵב רִנָּה… חוּץ מִזֶּה, הָיָה עָסוּק יוֹתֵר מִדַּי בְּעִנְיָנִים שׁוֹנִים, שֶׁיִּתֵּן אֶת דַעְתּוֹ עַל דְּבָרִים טְפֵלִים כָּאֵלֶּה.

וְרִנָּה? הִיא לֹא יָדְעָה אֶת נַפְשָׁהּ. הִיא רַק יָדְעָה, שֶׁטּוֹב לָהּ עִם שְׁנֵי דוֹדָנֶיהָ, וְאִם יֵלֵךְ הָאֶחָד, שִׂמְחָתָהּ לֹא תִהְיֶה שְׁלֵמָה. פְּעָמִים הָיְתָה בְטוּחָה, שֶׁלִבָּהּ נָתוּן, כְּמִקֹּדֶם, רַק לְגִדְעוֹן; אֲבָל בְּלִי עֻזִּי – אֵיךְ אֶפְשָׁר בְּלִי עֻזִּי? לֹא, חָלִילָה לָהּ לְהַעֲלִיב אֶת הַנַּעַר כְּחוֹל־הָעֵינָיִם, שֶׁהוּא אוֹהֵב אוֹתָהּ כָּל כָּךְ!

כָּךְ עָבְרוּ יַרְחֵי הַחֹפֶשׁ, יַרְחֵי פְלָאִים, כְּיוֹם שֶׁכֻּלּוֹ חָג. אִישׁ לֹא חָשַׁב, כִּי יָבוֹא פַּעַם קֵץ לְאֹשֶׁר זֶה; וְאַף־עַל־פִּי־כֵן בָּא יוֹם וּשְׁנֵי הַנְּעָרִים הַנֶאֱהָבִים וְהַנְעִימִים נָסְעוּ לָהֶם אִישׁ לִמְקוֹמוֹ.

אָכֵן, עוֹד יָמִים רַבִּים הָמָה לִבָּהּ שֶׁל רִנָּה לְזֵכֶר הַיָּמִים הַטוֹבִים הָאֵלֶּה, וּבְעַרְבֵי הַסְתָו הָאַרֻכִּים, כְּשֶׁדָּפַק הַגֶּשֶׁם עַל זְגוּגִיוֹת הַחַלּוֹנוֹת וְרִנָּה יָשְׁבָה מְכֻנֶּסֶת בַּכֻּרְסָה וְקָרְאָה בְסֵפֶר הַתַנַּ"ךְ, הָיְתָה מַעֲלָה עַל לִבָּהּ, בֵּין פֶּרֶק לְפֶרֶק, אֶת זֵכֶר יְמֵי הַחֹפֶשׁ שֶׁעָבְרוּ עָלֶיהָ כַּחֲלוֹם.