מִי שֶׁעוֹמֵד עַל הַמִּרְפֶּסֶת הַגְבוֹהָה שֶׁל הַבַּיִת וּמַבִּיט לְמַטָּה אֶל הֶחָצֵר הַקְּטַנָּה, רוֹאֶה מַשֶּׁהוּ, הַדּוֹמֶה לְפֶרַח־זָהָב גָּדוֹל, וּבֶאֱמֶת אֵין זֶה, אֶלָּא רֹאשָׁהּ הַנֶּחְמָד שֶׁל יַלְדָּה קְטַנָּה. וְאִם יוֹסִיף לְהִתְבּוֹנֵן יַבְחִין גַם שְׁתֵּי עֵינַיִם חוּמוֹת, מַזְהִירוֹת כְּעֵינֵי אַיָּלָה רַכָּה, וּפֶה קָטָן וּמָתוֹק, שֶׁאֵינוֹ פּוֹסֵק לָשִׁיר וְאֵינוֹ פּוֹסֵק לְפַטְפֵּט מִן הַבֹּקֶר וְעַד הָעֶרֶב.
וְזֹאת הִיא זִיוָה.
זִיוָה זוֹ אֵינָהּ מְבַקֶרֶת עוֹד אֶת הַגָּן – בְּסוֹף הַקַּיִץ, כְּשֶׁתִּהְיֶה כְּבָר יַלְדָּה גְדוֹלָה, הִבְטִיחָה לָהּ אִמָּהּ לִרְשׁוֹם אוֹתָהּ בְּגַנָּהּ שֶׁל גְּאֻלָּה. אֲבָל כֵּיוָן שֶׁהַגָּן קָרוֹב לַבַּיִת שׁוֹמַעַת זִיוָה יוֹם־יוֹם מִדֵּי הִתְהַלְכָהּ בֶּחָצֵר אֶת הַשִּׁירִים וְהַפִּזְמוֹנוֹת שֶׁשָּׁרִים שָׁם הַתִּינוֹקוֹת. וְכַמָּה מֵהֶם שְׁגוּרִים כְּבָר בְּפִיהָ. כְּדַאי לָכֶם לִשְׁמוֹעַ אֶת הַשִּׁירִים הָאֵלֶּה, כְּשֶׁהֵם יוֹצְאִים מִפִּיהָ הַקָּטָן – אֵין כְּמוֹהֶם אָז לִמְתִיקוּת.
אֵין פֶּלֶא, שֶׁקְטַנָּה זוֹ חֲבִיבָה עַל כָּל יוֹשְׁבֵי הַבַּיִת – הַקְּטַנִים וְהַגְּדוֹלִים. אֵין זֶה בְּכֹחוֹ שֶׁל מִי שֶׁהוּא לַעֲבוֹר עַל פְּנֵי זִיוָה וְלֹא לְהַחֲלִיק עַל רֹאשָׁהּ הַנָּאֶה אוֹ עַל שְׁתֵּי לְחָיֶיהָ הַפּוֹרְחוֹת כִּשְׁנֵי תַּפּוּחוֹנִים צוֹנְנִים וְלא לִלְאוֹט לָהּ עַל אָזְנָהּ הַוְרֻדָּה כְּרַקֶפֶת נָאָה, שֶׁהִיא נֶחְמֶדֶת.
יֵשׁ מִי שֶׁאוֹהֵב אֶת זִיוָה עַל חִנָּהּ וְיֵשׁ מִי שֶׁאוֹהֵב אוֹתָהּ עַל חָכְמָתָהּ, וַאֲנִי אוֹהֵב אוֹתָהּ בְּעִקָּר עַל זֶה, שֶׁלִּבָּהּ הַקָּטָן טוֹב תָּמִיד וְרוּחָה אֵינָהּ נוֹפֶלֶת עָלֶיהָ גַם כְּשֶׁאַבָּא וְאִמָּא הוֹלְכִים לַעֲבוֹד וְהִיא נִשְׁאֶרֶת לְבַדָּהּ עַד הַצָּהֳרַיִם בֶּחָצֵר הַקְּטַנָּה. כְּצִפּוֹר קְטַנָּה הִיא מֵיטִיבָה אָז אֶת לִבָּה בְּזֶמֶר, וּכְמוֹ בְּשִׁיר הַצִּפּוֹר אֵין אִישׁ מַכִּיר בָּהּ אִם שָׁרָה הִיא מֵעֶצֶב אוֹ מִשִּׂמְחָה. יוֹדַעַת הִיא לָשִׁיר “שֶׂה וּגְדִי” וְ“הַשָּׁפָן הַקָּטָן” וְזוֹכֶרֶת גַם אֶת הַשִׁיר “טוּ בִּשְׁבָט”, אַף שֶׁהַיָּמִים יְמֵי הַקַּיִץ וְהַתִּינוֹקוֹת שֶׁבַּגַּן שָׁרִים כְּבָר פִּזְמוֹנוֹת עַל לַג־בָּעֹמֶר, עַל הֲבָאַת בִּכּוּרִים.
מַה לַּעֲשׂות? אָדָם שָׁר מַה שֶׁמְּנַגֵּן מִתּוֹךְ לִבּו, לֹא מַה שֶׁמְּחַיֶבֶת הָעוֹנָה.
לְאַחַר שֶׁיַּלְקוּט שִׁירֶיהָ הַקָּטָן שֶׁל זִיוָה מִתְרוֹקֵן, הִיא סְתָם מְפַטְפֶּטֶת – מְפַטְפֶּטֶת לְעַצְמָהּ, כֵּיוָן שֶׁכָּל הַיְלָדִים הָלְכוּ אֶל הַגַּן מֵאָז הַבֹּקֶר וְהִיא נִשְׁאֲרָה לְבַדָּהּ. אֲבָל מִי שֶׁשָּׁמַע כָּמוֹנִי פִּטְפּוּט זֶה יוֹדֵעַ, שֶׁאַף הוּא מָתוֹק כְּשִׁיר.
לֹא טוֹב לְזִיוָה הֱיוֹת לְבַדָּהּ, וּמִדֶּרֶךְ הַטֶבַע הוּא שֶׁהִיא מְחַכָּה כָּל יוֹם בְּכִלְיוֹן־עֵינַיִם לְמֹשֶׁה וְיוֹנָתָן מִן הַגָּן וּמִבֵּית־הַסֵּפֶר. אַךְ לְפִי שָׁעָה הִיא שְׂמֵחָה גַם שֶׁמִּזְדַּמֶּנֶת עַל הַגָּדֵר צִפּוֹר צִבְעוֹנִית הַמִּשְׁתַּפֶּכֶת בַּשִׁיר. אוֹהֶבֶת הִיא בְּיִחוּד אֶת הַפַּרְפָּרִים, הַמְרַחֲפִים עַל עֲרוּגַת הַפְּרָחִים. הִנֵּה יָרַד פַּרְפָּר לָבָן לִינוֹק עֲסִיס הַחַרְצִּית וְדָבַק בָּהּ עַד שֶׁהוּא נִרְאֶה כְּנִרְדָּם בְּחֵיקָהּ. אוֹתָהּ שָׁעָה רָצָה זִיוָה אֶל הַפֶּרַח, שׁוֹלַחַת אֶת יָדָהּ, לְתָפְשׂוֹ, אַךְ בּוֹ בָּרֶגַע הַפַּרְפָּר פּוֹרֵשׂ אֶת כְּנָפָיו, – וְאֵינוֹ.
וְאַף כִּי זִיוָה הִיא יַלְדָּה טוֹבַת־לֵב וְאֵינָהּ נוֹחָה לִכְעוֹס, לִבָּהּ הַקָּטָן מַר עַל הַפַּרְפָּר שֶׁרִמָּה אוֹתָהּ, וְהִיא קוֹרֵאת אַחֲרָיו:
– פַּרְפָּר רַע! זִיוָה אֵינָהּ אוֹהֶבֶת אוֹתְךָ אַף טִפָּה.
אַךְ זֶה יָמִים אֲחָדִים זִמֵּן לָהּ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא בְּיַרְכְּתֵי הַמִּגְרָשׁ הַקָרוֹב יְצוּר מְשֻׁנֶּה, שֶׁהוּא מַעֲסִיק אוֹתָהּ לְאֵין שִׁעוּר. זֶהוּ צָב קָטָן, שֶּׁשִּׁרְיוֹן גַּבּוֹ הַמַּבְהִיק בְּרִבּוּעָיו הַחוּמִים מָשַׁךְ אֶת לִבָּהּ. סְבוּרָה הָיְתָה קֹדֶם, שֶׁאֵין זֶה אֶלָּא נַרְתִּיק נוֹצֵץ, וְרַק אַחַר־כָּךְ גִּלְּתָה, כִּי דָבָר חַי הוּא וְהַנַּרְתִּיק הַמְשֻׁנֶּה הוּא בֵּיתוֹ. חָפְצָה לְהַגִיד לוֹ דְבַר־מָה, אַךְ מִשֶׁהִרְגִישׁ בָּהּ הִכְנִיס מִיָּד אֶת רֹאשׁוֹ לְתוֹךְ הַצַּוָּאר הָרַךְ וְקָלַט אֶת זְנָבוֹ – וְאִישׁ לֹא יָכוֹל לְהַכִּיר שֶׁיֵּשׁ כָּאן יְצוּר חַי. אַךְ מִשֶּׁהִכִּיר הַצָּב שֶׁזּוֹהִי זִיוָה, וְשֶׁהִיא לֹא תַּעֲשֶׂה לוֹ כָּל רָעָה, לֹא הָיָה חוֹשֵׁשׁ עוֹד לְהוֹצִיא אֶת רֹאשׁוֹ הַחוּצָה וְלִפְשׁוֹט אֶת זְנָבוֹ הַמְכֻסֶּה קַשְׂקַשִּׂים. הוּא לֹא יָכֹל, כַּמוּבָן, לְהַחֲלִיק בְּיָדָיו הַקְצָרוֹת עַל רֹאשָׁהּ וְלִלְאוֹט עַל אָזְנָהּ הַוְּרֻדָּה שֶׁהִיא נֶחְמֶדֶת, אַךְ עֵינָיו הַקְּטַנּוֹת הִבִּיטוּ אֵלֶיהָ יָשָׁר, כְּאוֹמְרוֹת:
– מִפְּנֵי זִיוָה אֵינִי יָרֵא, וּכְדַאי שֶׁתֵּדַע, שֶׁאֲנִי גַם אוֹהֵב אוֹתָהּ קְצָת…
כִּי גַם צָב, שֶׁהוּא בִּרְיָה אִלֶּמֶת וְעַד שֶׁהוּא זָז מִמְקוֹמוֹ, כִּמְעַט שֶׁיּוֹצֵאת הַנְּשָׁמָה, יָדַע, שֶׁאֵין בְּכָל הַבַּיִת יַלְדָּה מְתוּקָה כְּזִיוָה.
וְכֵיוָן שֶׁגַּם הוּא וְגַם זִיוָה הָיוּ בּוֹדְדִים בֶּחָצֵר הַקְּטַנָּה, נַעֲשׂוּ מַהֵר יְדִידִים נֶאֱמָנִים. מֵאָז לֹא הָיָה עוֹד פִּטְפּוּטָהּ שֶׁל זִיוָה מְכֻוָּן לְעַצְמָהּ, כִּי אִם אֶל הַצָּב הַקָּטָן. וּמִי שֶׁעָמַד עַל הַמִּרְפֶּסֶת לְמַעְלָה, הָיָה שׁוֹמֵעַ אָז אֶת הַקְּטַנָּה אוֹמֶרֶת: “צָב קָטָן, רוֹצֶה אַתָּה, נְשַׂחֵק שְׁנֵינוּ בְּמַחֲבוֹאִים”. אוֹ: “צָב קָטָן, אִמָּא הָלְכָה אֶל הַשּׁוּק וְתָבִיא לָנוּ אֲבַטִּיחַ”…
כָּךְ הָיְתָה מְדַבֶּרֶת אֶל הַצָּב, – שׁוֹאֶלֶת וּמְשִׁיבָה בַּעֲדוֹ. כִּי הַצָּב אֵין כֹּחוֹ בְּדִבּוּר.
אַךְ מִשֶּׁבָּא יוֹרָם אֶל סַבָּא שֶׁלּוֹ וְיוֹרֵד אֵלֶיהָ, זִיוָה עוֹזֶבֶת אֶת יְדִידָהּ הַשַּׁתְקָן וּמְשַׂחֶקֶת עִם הַנַּעַר הַלָבוּשׁ בִּגְדֵי־מַלָּח עִם כַּפְתּוֹרִים מֻזְהָבִים וְנוֹצְצִים, מִשֶּׁיוֹרֵד יוֹרָם לְמַטָּה, זִיוָה קוֹפֶצֶת כְּנֶגְדּוֹ בְּשִׂמְחָה גְדוֹלָה, וּמִיָּד הֶחָצֵר מִזְדַּעְזַעַת כֻּלָּהּ מִקְּפִיצוֹתֵיהֶם וּמִצִּוְחוֹתֵיהֶם, כְּאִלּוּ עוֹבֵר בָּהּ גְדוּד חַיָּלִים.
אוֹתָהּ שָׁעָה הַצָּב מִסְתַּתֵּר כֻּלּוֹ בְּנַרְתִּיקוֹ מִפַּחַד. הוּא נֶעֱלָב מְאֹד, שֶׁחֲבֶרְתּוֹ הָאֲהוּבָה עָזְבָה אוֹתוֹ בִּגְלַל הַנַּעַר עִם הַכַּפְתּוֹרִים הַנּוֹצְצִים, אֲבָל כֵּיוָן שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לְדַבֵּר, הוּא סוֹבֵל מִתּוֹךְ שְׁתִיקָה.
בֵּינָתַיִם יוֹרֵד יוֹנָתָן מִן הַקוֹמָה הַשְּׁלִישִׁית – הוּא יוֹנָתָן שֶׁיוֹרָם מְחַכֶּה לוֹ כָּל הַזְּמַן, וּמִשֶּׁהוּא בָּא, שְׁנֵיהֶם פּוֹרְשִׁים לְמִשְׂחָק, בּוֹרְחִים וְעוֹזְבִים אֶת הַיַלְדָּה הַקְּטַנָּה בְּלֹא בּוּשָׁה.
זִיוָה רָצָה אַחֲרֵיהֶם, קוֹרֵאת אַחֲרֵיהֶם, מִתְחַנֶּנֶת שֶׁיְסַפְּחוּ גַם אוֹתָהּ לַמִּשְׂחָק, אֲבָל הֵם עֲסוּקִים בְּשֶׁלָּהֶם וְאֵינָם שׁוֹעִים אֵלֶיהָ. הֵם מְשַׂחֲקִים בְּחַיָּלִים, נִכְנָסִים לַמִּקְלָט וְיוֹצְאִים מִתּוֹכוֹ בִּתְרוּעוֹת־מִלְחָמָה. הֵם רוֹאִים אֶת עַצְמָם כְּבַחוּרִים גְדוֹלִים וְלֹא נָאֶה לָהֶם לְשַׂחֵק עִם פְּעוֹטָה כָּמוֹהָ. עֵינֵי זִיוָה הַזּוֹרְחוֹת מִתְמַלְאוֹת רֶגַע דְּמָעוֹת גְדוֹלוֹת. אֲבָל בְּעוֹד רֶגַע הִיא שׁוֹכַחַת אֶת עֶלְבּוֹנָהּ וְהִיא שׁוּב מְדַדָּה כְּעֶפְרוֹנִי קָטָן בֶּחָצֵר, כְּאִלּוּ לֹא קָרָה דָבָר.
וְרַק כְּשֶׁהִיא נִּגֶשֶׁת אֶל הַצָב, הִיא אוֹמֶרֶת לוֹ בְּקוֹל־בּוֹכִים:
– צָב קָטָן, אַל תֶּאֱהַב אֶת יוֹרָם! וְגַם אֶת יוֹנָתָן אַל תֶּאֱהַב – אַף טִפָּה, יְלָדִים רָעִים הֵם – אֵינָם רוֹצִים לְשַׂחֵק עִם זִיוָה…
וּבְעוֹד הַדְּמָעוֹת מַזְהִירוֹת בְּעֵינֶיהָ הַיָּפוֹת, פִּיהָ הַקָּטָן כְּבָר חוֹזֵר וּמְחַיֵּךְ וּמְפַטְפֵט עִם הַצָּב, כְּאִלּוּ לֹא קָרָה דָבָר.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.