הָיֹה הָיָתָה אִשָּׁה עֲנִיָּה וַתֵּלֶד בֵּן, וַיְהִי בְּהִוָּלְדוֹ וַיִּרְאוּ, כִּי עֹטֶה הוּא עוֹר דַּק, אֲשֶׁר יִקָּרֵא לוֹ עוֹר־בְּרָכוֹת, וַיְנַבְּאוּ לוֹ כִּי יִהְיֶה לִבְרָכָה בְּאָרֶץ וְכִי בִּמְלֹאת לוֹ אַרְבַּע־עֶשְׂרֵה שָׁנָה וְלָקַח אֶת בַּת־הַמֶּלֶךְ לְאִשָּׁה. בָּעֵת הַהִיא וְהַמֶּלֶךְ בָּא עַד הַמָּקוֹם הַהוּא, וְאִישׁ לֹא יָדַע כִּי הוּא הַמֶּלֶךְ, וְיִשְׁאַל אֶת אַנְשֵׁי הַכְּפָר לַחֲדָשׁוֹת, וַיַּגִּידוּ לוֹ: “הִנֵּה יֶלֶד יֻלַּד בִּמְקוֹמֵנוּ, וַיְהִי לוֹ עוֹר־בְּרָכוֹת בְּהִוָּלְדוֹ, וְלָכֵן כָּל־מַעֲשֶׂה אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה יִהְיֶה לוֹ לִבְרָכָה וְאֶל כָּל אֲשֶׁר יִפְנֶה יַצְלִיחַ וְאֶת־כָּל אֲשֶׁר יַחְפֹּץ יַשִּׂיג, וְגַם הִנֵּה נִבְּאוּ לוֹ כִּי בִּהְיוֹתוֹ בֶּן אַרְבַּע־עֶשְׂרֵה שָׁנָה וְהָיָתָה לוֹ בַּת־הַמֶּלֶךְ לְאִשָּׁה”. וְהַמֶּלֶךְ אִישׁ רַע־לֵב וַיִּחַר לוֹ, וַיַּבֹא אֶל בֵּית אֲבוֹת הַיֶּלֶד, וַיְדַבֵּר שָׁלוֹם בְּפִיו וְיֹאמַר: “הֲלֹא אֲנָשִׁים עֲנִיִּים אַתֶּם, תְּנוּ אֶת הַיֶּלֶד עַל־יָדִי וְאֶדְאַג לוֹ”. וְלֹא חָפְצוּ הָאֲנָשִׁים לִשְׁמֹעַ לוֹ. וַיְהִי כִּי הִרְבָּה הָאִישׁ הַנָּכְרִי לִשְׁקֹל עַל כַּפָם כֶּסֶף רַב תַּחַת הַיֶּלֶד, וַיַּחְשְּׁבוּ הָאֲנָשִׁים בְּלִבָּם לֵאמֹר: “הֲלֹא יֶלֶד־בְּרָכוֹת הוּא, אֲשֶׁר יַצְלִיחַ בְּכָל אֲשֶׁר יִפְנֶה, וְלָכֵן גַּם זֶה יִהְיֶה לוֹ לְטוֹבָה”, וַיֵּאוֹתוּ לוֹ וַיִּתְּנוּ אֶת הַיֶּלֶד עַל־יָדוֹ.
וְהַמֶּלֶךְ שָׂם אֶת הַיֶּלֶד בְּתֵבָה קְטַנָּה וַיִּפֶן וַיִּרְכַּב עַל סוּסוֹ, וּבְבֹאוֹ אֶל נַחַל־מַיִם עָמֹק, וַיַּשְׁלֵךְ אֶת הַתֵּבָה הַמַּיְמָה וּבְלִבּוֹ אָמַר: “זֹאת הַפַּעַם הוֹשַׁעְתִּי אֶת בִּתִּי מֵחָתָן לֹא שָׁאוּל”. אַךְ הַתֵּבָה לֹא שָׁקְעָה, כִּי־אִם צָפָה עַל־פְּנֵי הַמַּיִם כְּמוֹ אֳנִיָּה, וְגַם נֵטֶף מַיִם אֶחָד לֹא חָדַר אֵלֶיהָ. וַתְּהִי הַתֵּבָה צָפָה עַל־פְּנֵי הַמַּיִם הָלֹךְ וַצוֹף וַתְּהִי רְחוֹקָה מֵעִיר הַמֶּלֶךְ רַק עוֹד דֶּרֶךְ שְׁנֵי מִילִים וַתָּבֹא עַד הַמָּקוֹם אֲשֶׁר שָׁם בֵּית־טַחֲנָה וַתִּדְבַּק אֶל הַסּוֹלְלָה אֲשֶׁר לוֹ וַתַּעֲמֹד. וְהַנַּעַר אֲשֶׁר בְּבֵית־הַטַּחֲנָה רָאָה אֶת הַתֵּבָה מֵרָחוֹק וַיִּשְׁלַח וָו לִמְשׁוֹת אוֹתָהּ מִן הַמַּיִם, כִּי חָשַׁב: אוֹצָר טוֹב מָצָאתִי, וַיּפְתְּחֶנָּה וַיַּרְא וְהִנֵּה יֶלֶד יְפֵה־עֵינַיִם וְטוֹב־רֹאִי שׁוֹכֵב בַּתֵּבָה. וַיָּבֵא אֶת הַיֶּלֶד אֶל הַטּוֹחֵן וְאִשְׁתּוֹ, וְהָאֲנָשִׁים אֲנָשִׁים עֲקָרִים, אֵין לָהֶם בֵּן אוֹ בַת, וַיִּשְׂמְחוּ מְאֹד עַל הַדָּבָר וַיֹּאמְרוּ: “רַק אֱלֹהִים שָׁלַח לָנוּ אֶת הַבְּרָכָה הַזֹּאת”. וַיַּאַסְפוּהוּ הַבַּיְתָה וַיְכַלְכְּלוּהוּ וַיְגַדְּלוּהוּ, וַיֵּלֶךְ הַנַּעַר הָלֹךְ וְגָדֵל, וַיִּלְמַד וַיַּשְׂכֵּל, וַיִּמְצָא חֵן בְּעֵינֵי כֹל.
וַיְהִי הַיּוֹם וַיִּקָּר מִקְרֶה וְהַמֶּלֶךְ סָר אֶל בֵּית־הַטּוֹחֲנִים לְחַכּוֹת עַד אֲשֶׁר יַעֲבֹר הַגֶּשֶׁם בַּחוּץ, וַיַּרְא אֶת הַנַּעַר הַגָּדוֹל וְיִשְׁאַל אֶת פִּיהֶם: הַבְּנָם הוּא אִם לֹא? וַיַּעֲנוּהוּ: “לֹא, כִּי אָסוּף הוּא מִן הַחוּץ, כִּי זֶה אַרְבַּע־עֶשְׂרֵה שָׁנָה בָּא בְתֵבָה צָפָה עַל־פְּנֵי הַמַּיִם וַיִּמְשֵׁהוּ מִשָּׁם הַמְּשָׁרֵת אֲשֶׁר בְּבֵית־הַטַּחֲנָה”. וַיָּבֶן הַמֶּלֶךְ כִּי הוּא הַנַּעַר בְּעוֹר־הַבְּרָכוֹת, אֲשֶׁר הֵטִיל אוֹתוֹ הַמָּיְמָה לִפְנֵי אַרְבַּע־עֶשְׂרֵה שָׁנָה, וַיִּתַּמַם הַמֶּלֶךְ וַיֹּאמַר: “תְּנוּנִי נָא, אֲנָשִׁים טוֹבִים, וְאֶתֵּן מִכְתָּב עַל־יַד הַנַּעַר הַזֶּה לַהֲבִיאוֹ אֶל הַמַּלְכָּה אִשְׁתִּי, וְגַם הִנֵּה לוֹ שְׁנֵי אֲדַרְכְּמוֹת זָהָב לִהְיוֹת לוֹ לְשָׂכָר”. וְהָאֲנָשִׁים עָנוּ: כַּאֲשֶׁר יְצַוֶּה אֲדוֹנֵנוּ הַמֶּלֶךְ כֵּן יִהְיֶה", וְאֶת הַנַּעַר צִוּוּ לִהְיוֹת נָכוֹן. וַיֵּשֶׁב הַמֶּלֶךְ וַיִכְתֹּב מִכְתָּב אֶל הַמַּלְכָּה אִשְׁתּוֹ, וַיְהִי כָתוּב בּוֹ לֵאמֹר: “כְּבֹא הַנַּעַר עִם הַמִּכְתָּב הַזֶּה וַהֲמִתֶּם אוֹתוֹ כְרֶגַע וּקְבַרְתֶּם אוֹתוֹ וַעֲשִׂיתֶם אֶת־כָּל אֵלֶּה בְּטֶרֶם שׁוּבִי”.
וְהַנַּעַר יָצָא עִם הַמִּכְתָּב, וַיֵּתַע בַּדֶּרֶךְ וַיֵּלֶךְ כָּל הַיּוֹם, וַיָּבֹא בַנֶשֶׁף עַד לִפְנֵי יַעַר גָּדוֹל. וַיַּרְא מֵרָחוֹק אוֹר נוֹצֵץ וַיֵּלֶךְ לִקְרַאת הָאוֹר וַיָּבֹא עַד בַּיִת קָטָן. וַיְהִי בְּבֹאוֹ הַבַּיְתָה, וַיִּמְצָא אִשָּׁה זְקֵנָה יוֹשֶׁבֶת אֶל הָאֵשׁ אֲשֶׁר עַל הָאָח לְבַדָּהּ. וְהָאִשָּׁה הִתְחַלְחְלָה מְאֹד בִּרְאוֹתָהּ אֶת הַנַּעַר הַבָּא וַתִּשְׁאָלֵהוּ: “אֵי־מִזֶּה בָאתָ וּלְאָן אַתָּה הוֹלֵךְ?” וְהַנַּעַר עָנָה: “מִבֵּית־הַטַּחֲנָה אֲנִי בָא וְאֶל הַמַּלְכָּה אֲנִי הוֹלֵךְ לְהָבִיא אֵלֶיהָ מִכְתָּב, וָאֵתַע בַּדֶּרֶךְ בַּיַעַר, עַל־כֵּן אָמַרְתִּי לְבַקֵּשׁ פָּנַיִךְ לָתֵת לִי פֹּה מָקוֹם לָלוּן”. וְהָאִשָּׁה אָמְרָה: “הוֹי נַעַר אֻמְלָל! הֵן הַבַּיִת הַזֶּה אֲשֶׁר בָּאתָ אֵלָיו בֵּית־שׁוֹדְדִים הוּא, וְהָיָה בְּבֹאָם וַהֲרָגוּךָ”. וְהַנַּעַר עָנָה: “יְהִי אֲשֶׁר יִהְיֶה, לֹא אֵדַע פַּחַד, רַק הִנֵּה עָיַפְתִּי מְאֹד וְלֹא אוּכַל עוֹד לָלֶכֶת”, וַיִּצְנַח עַל אַחַת הַמִּטּוֹת וַיֵּרָדַם. וְהַשּׁוֹדְדִים שָׁבוּ הַבַּיְתָה וַיִּמְצְאוּ אֶת הַנַּעַר הַזָּר וַיִּקְצְפוּ מְאֹד וַיִּשְׁאֲלוּ מִי הוּא. וְהָאִשָּׁה אָמְרָה: יֶלֶד תָּמִים הוּא, וַיֵּתַע בַּיַּעַר, וְאֶחְמֹל עָלָיו וָאֶתֵּן לוֹ מָקוֹם לָלוּן, וְגַם הִנֵּה הוּא נֹשֵׂא בְחֵיקוֹ מִכְתָּב אֶל הַמַּלְכָּה". וְהַשּׁוֹדְדִים פָּתְחוּ אֶת הַמִּכְתָּב וַיִּקְרָאוּהוּ וַיִּמְצְאוּ כָתוּב בּוֹ, אֲשֶׁר יוּמַת הַנַּעַר כְּרֶגַע בְּבֹאוֹ, וַיַּחְדְּלוּ מִקְּשִׁי־לִבָּם וַיַּחְמְלוּ עָלָיו גַּם הֵם, וְהָרֹאשׁ אֲשֶׁר עַל הַשּׁוֹדְדִים קָרַע אֶת הַמִּכְתָּב וַיִכְתֹּב תַּחְתָּיו מִכְתָּב אַחֵר, וַיְהִי כָתוּב בּוֹ לֵאמֹר, כִּי בְּבֹא הַנַּעַר, וְנָתְנוּ לוֹ אֶת בַּת־הַמֶּלֶךְ לְאִשָּׁה בַּיּוֹם הַהוּא. אָז נָתְנוּ לוֹ לִישׁוֹן עַד אוֹר הַבֹּקֶר, וּבַבֹּקֶר כַּאֲשֶׁר הֵקִיץ וַיַּרְאוּהוּ אֶת הַדֶּרֶךְ הַנְּכוֹנָה וַיֵּלַךְ. וְהַמַּלְכָּה קָרְאָה אֶת הַמִּכְתָּב אֲשֶׁר הֵבִיא אֵלֶיהָ הַנַּעַר וַתַּעַשׂ כַּאֲשֶׁר צֻוְּתָה, וַתָּכֶן מִשְׁתֶּה גָּדוֹל וַתִּתֶּן אֶת בַּת־הַמֶּלֶךְ לְאִשָּׁה לְיֶלֶד־הַבְּרָכוֹת. וּבִהְיוֹת הַבָּחוּר יְפֵה־תֹאַר וְטוֹב־לֵב, וַתֶּאֱהָבֵהוּ אִשְׁתּוֹ מְאֹד וְיִהְיוּ שְׁנֵיהֶם שְׂמֵחִים וּשְׁלֵוִים.
וַיְהִי מִקֵּץ יָמִים וַיָּשָׁב הַמֶּלֶךְ לְהֵיכָלוֹ וַיַּרְא וְהִנֵּה בָאָה הַנְּבוּאָה אֲשֶׁר נִבְּאוּ לְיֶלֶד־הַבְּרָכוֹת וּבִתּוֹ נְתוּנָה לוֹ לָאִשָּׁה. וַיִּקְרָא: “אֵיךְ הָיָה כַדָּבָר הַזֶּה וַאֲנִי לֹא כֵן צִוִּיתִי כִּי־אִם אַחֶרֶת!” וַתִּתֵּן לוֹ הַמַּלְכָּה אֶת הַמִּכְתָּב, לְמַעַן יִרְאֶה בְעֵינָיו. וְהַמֶּלֶךְ קָרָא הַמִּכְתָּב וַיָּבֵן כִּי הֵמִירוּ אוֹתוֹ בְּאַחֵר, וַיִּשְׁאַל אֶת פִּי הָעֶלֶם הַיָּד לוֹ אֶת־אֲשֶׁר עָשָׂה בַּמִּכְתָּב אֲשֶׁר הִפְקִיד בְּיָדוֹ וְלָמָּה הֵמִיר אוֹתוֹ בְּאַחֵר. וְהָעֶלֶם עָנָה: “לֹא יָדַעְתִּי דָּבָר. אֵין זֶה כִּי־הֵמִירוּ אוֹתוֹ לִי בַלַּיְלָה בְּתוֹךְ הַיַּעַר כַּאֲשֶׁר יָשַׁנְתִּי”. וְהַמֶּלֶךְ קַצֵּף וַיֹּאמַר: “אַל־נָא תַחְשֹׁב כִּי עַל־נְקַלָּה תָבוֹא אֶל מַטָּרָתֶךָ. אִישׁ הֶחָפֵץ לְהִתְחַתֵּן בִּי וְהֵבִיא לִי הָאִישׁ הַזֶּה בָרִאשׁוֹנָה מִן הַשְּׁאוֹל שָׁלֹשׁ שַׂעֲרוֹת זָהָב מֵרֹאשׁ הַשָּׂטָן. אִם תָּבִיא לִי אֲשֶׁר אֹמַר, וְשָׁבָה בִתִּי אֲשֶׁר לָקַחְתָּ וְהָיְתָה לְךָ לְאִשָּׁה עַד עוֹלָם”. וְהַמֶּלֶךְ חָשַׁב בְּלִבּוֹ: זֹאת הַפַּעַם אִנָּקֶה מִמֶּנּוּ עַד עוֹלָם. יֶלֶד־הַבְּרָכוֹת עָנָה: “אֶת שַׂעֲרוֹת הַזָּהָב אֲשֶׁר אָמַרְתָּ אָבִיא וְאֶת הַשָּׂטָן לֹא יָרֵאתִי”. וַיִּפָּרֵד מֵעַל אִשְׁתּוֹ וּמֵעַל כָּל הָאֲנָשִׁים וַיֵּצֵא וַיֵּלֶךְ לְמַסָּעָיו.
הוּא בַדֶרֶךְ וַיָּבֹא עַד עִיר גְּדוֹלָה, וַיַּחְקְרֵהוּ הַשּׁוֹמֵר אֲשֶׁר בְּשַׁעַר הָעִיר וַיִּשְׁאָלֵהוּ לִמְלַאכְתּוֹ וְּלְמִשְׁלַח־יָדוֹ וּמָה הַדָּבָר אֲשֶׁר הוּא יוֹדֵעַ, וַיַּעַן הָעֶלֶם: “אֶת הַכֹּל יָדָעְתִּי”. וַיֹּאמֶר אֵלָיו הַשּׁוֹעֵר: עַתָּה עֲשֵׂה עִמָּנוּ חֶסֶד וְהַגִּידָה לָנוּ: לָמָּה יָבְשָׁה הַבְּאֵר אֲשֶׁר בִּרְחוֹב הָעִיר, וְגַם מַיִם לֹא תִתֵּן, תַחַת אֲשֶׁר לְפָנִים הֵקֵרָה לָנוּ יַיִן? וְהָעֶלֶם עָנָה: “אֶת הַדָּבָר הַזֶּה אַגִּיד לָכֶם, רַק חַכּוּ נָא עַד שׁוּבִי”. וַיִּסַּע מִשָּׁם וַיָּבֹא עַד עִיר אַחֶרֶת, וַיַּחְקְרֵהוּ הַשּׁוֹעֵר גַּם זֶה וַיִּשְׁאָלֵהוּ לִמְלַאכְתּוֹ וְּלְמִשְׁלַח־יָדוֹ וּמָה הַדָּבָר אֲשֶׁר הוּא יוֹדֵעַ. וַיַּעַן הָעֶלֶם: “אֶת הַכֹּל יָדָעְתִּי”. וַיֹּאמֶר אֵלָיו הַשּׁוֹעֵר: “כִּי עַתָּה עֲשֵׂה עִמָּנוּ חֶסֶד וְהַגִּידָה לָנוּ: “עֵץ הָיָה בְעִירֵנוּ וַיִּתֶּן־לָנוּ תָּמִיד תַּפּוּחֵי־פָז, וְעַתָּה לָמָּה נָבַל כֻּלּוֹ וְגַם עָלִים לֹא יַעֲשֶׂה?” וְהָעֶלֶם עָנָה: “אֶת הַדָּבָר הַזֶּה אַגִּיד לָכֶם, רַק חַכּוּ נָא עַד שׁוּבִי”. וַיִּסַּע מִשָּׁם וַיַּבֹא עַד נַחַל גָּדוֹל וַיֹּאמֶר לַעֲבֹר אוֹתוֹ. וְהָאִישׁ אֲשֶׁר עַל הַמַּעְבָּרָה חָקַר אוֹתוֹ גַּם בָּזֶה וַיִּשְּׁאָלֵהוּ לִמְלַאכְתּוֹ וְּלְמִשְׁלַח־יָדוֹ וּמָה הַדָּבָר אֲשֶׁר הוּא יוֹדֵעַ. וַיַּעַן הָעֶלֶם: אֶת הַכֹּל יָדָעְתִּי”. וַיֹּאמֶר אֵלָיו הָאִישׁ אֲשֶׁר עַל הַמַּעְבָּרָה: “כִּי עַתָּה עֲשֵׂה עִמִּי חֶסֶד וְהַגִּידָה לִי: לָמָּה־זֶה שׂוּמָה עָלַי לַעֲבֹר יוֹם־יוֹם מִשְּׂפַת הַנַּחַל וְעַד שְׂפַת הַנַּחַל, עָבֹר וָשׁוֹב, וְאֵין אִישׁ בָּא לְמָלֵא מְקוֹם תַּחְתַּי?” וַיַּעַן הָעֶלֶם: “אֶת הַדָּבָר הַזֶּה אַגִּיד לְךָ רַק חַכֵּה עַד שׁוּבִי”.
וַיְהִי אַחֲרֵי עָבְרוֹ אֶת הַנַּחַל, וַיִּמְצָא אֶת פֶּתַח שַׁעַר הַשְּׁאוֹל, וְהַשְּׁאוֹל שְׁחוֹרָה וַעֲשֵׁנָה כֻלָּהּ, וְאֵין הַשָּׂטָן בְּבֵיתוֹ, וְרַק לִילִית אִמּוֹ יוֹשֶׁבֶת עַל כִּסְאָה הָרָחָב. וּפְנֵי לִילִית לֹא רָעֲמוּ הַפַּעַם וַתִּשְׁאָלֵהוּ: “מָה אַתָּה מְבַקֵּשׁ פֹּה?” − שָׁלֹשׁ שְׂעָרוֹת אָנֹכִי מְבַקֵּשׁ מִשַּׂעֲרוֹת הַזָּהָב אֲשֶׁר עַל רֹאשׁ הַשָּׂטָן כִּי בִלְעֲדֵיהֶן לֹא תִנָּתֵן לִי אִשְׁתִּי לְאִשָּׁה". וְלִילִית עָנְתָה: "הִקְשֵׁיתָ מְאֹד לְבַקֵשׁ, הֵן יָשׁוּב הַשָּׂטָן הַבַּיְתָה וּמְצָאֲךָ פֹה, וְהָיִיתָ בְּכָל רָע. אָכֵן רְאֵה, הִנֵּה חָמַלְתִּי עָלֶיךָ, וְלָכֵן אֶחְקְרָה וַאֲבַקֵּשׁ, אוּלַי אֶמְצָא עֵצָה, וַתְּהַפְּכֵהוּ לִנְמָלָה וַתֹּאמֶר אֵלָיו: “בֹּא הֵחָבֵא בְּכַנְפוֹת שִׂמְלָתִי וְשָׁם תֵּשֵׁב לָבֶטַח”. וְהָעֶלֶם אָמַר: “טוֹב מְאֹד, אַךְ הִנֵּה עוֹד שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים לִי אֵלַיִךְ לָדַעַת אוֹתָם: לָמָּה יָבְשָׁה בְּאֵר, אֲשֶׁר נָתְנָה יַיִן עַד־כֹּה, וְעַתָּה גַּם מַיִם לֹא תִתֵּן? לָמָּה נָבַל עֵץ, אֲשֶׁר עָשָׂה לְפָנִים תַּפּוּחֵי־פָז, וְעַתָּה גַם עָלִים לֹא יִתֵּן? וְלָמָּה יַעֲבֹר אִישׁ אֲשֶׁר לוֹ מַעְבָּרָה מִשְּׂפַת הַנַּחַל לִשְׂפַת הַנַּחַל יוֹם־יוֹם, עָבֹר וָשׁוֹב, וְאֵין אִישׁ בָּא לְמָלֵּא מְקוֹמוֹ תַּחְתָּיו?” וְהָאִשָּׁה עָנְתָה: “הַשְּׁאֵלוֹת אֲשֶׁר שָׁאַלְתָּ כָּבְדוּ מְאֹד, אַךְ אַתָּה שֵׁב דּוּמָם וּשְׁמַע הֵיטֵב אֶת כָּל דָּבָר אֲשֶׁר יְדַבֵּר הַשָּׂטָן אֵלַי לְעֵת מָרְטִי שָׁלֹש שַׂעֲרוֹת זָהָב מִשַּׂעֲרוֹת רֹאשׁוֹ”.
וַיְהִי בִּהְיוֹת הָעֶרֶב וַיָּבֹא הַשָּׂטָן הַבַּיְתָה. הוּא עוֹדוֹ בַסַף וַיֵּדַע כִּי רוּחַ חֲדָשָׁה בַבַּיִת. “הִנֵּה רֵיחַ עֹלֶה בְּאַפִּי”, אָמַר, “כְּרֵיחַ בְּשַׂר אָדָם. אֵין הַבַּיִת כְּמִשְׁפָּטוֹ כִדְבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ”. וַיָּחֶל לְחַפֵּשׂ אֶת כָּל פִּנָּה, וְלֹא מָצָא דָבָר. וְלִילִית גָּעֲרָה בּוֹ וְתֹאמַר: “רַק טֵאטֵאתִי1 עַתָּה אֶת הַבַּיִת, שַׂמְתִּי סְדָרִים לְכָל־דָּבָר, וְאַתָּה בָא וְעֹשֶׂה בַכֹּל תֹּהוּ עַל בֹּהוּ. כָּל הַיָּמִים תָּמִיד רַק רֵיחַ בְּשַׂר אָדָם בְּאַפֶּךָ! לֵךְ וָשֵׁב וְאָכַלְתָּ אֶת לַחְמֶךָ, וְאַל תִּשְׁעֶה בַּהֲבָלִים”. וְהַשָּׂטָן אָכַל אֶת לַחְמוֹ וַיֵּשְׁתְּ אֶת יֵינוֹ, וְהוּא עָיֵף וְיָגֵעַ, וַיָשֶׂם אֶת רֹאשׁוֹ עַל בִּרְכֵּי לִילִית, לְמַעַן תִּפְלֶה2 אֶת רֹאשׁוֹ מְעַט, וּמִקֵּץ רְגָעִים אֲחָדִים נִרְדַּם וַיִּישַׁן וַיִּתֵּן קוֹל נַחֲרָה. וְהַזְּקֵנָה תָפְשָׂה שַׂעֲרַת־זָהָב אַחַת מִשַּׂעֲרוֹת רֹאשׁוֹ וַתִּמְרְטֶנָּה, וַתְּשִׂימֶנָּה עַל הַשֻּׁלְחָן לְפָנֶיהָ. “אוֹי, מָה עָשִׂית לִי?” קָרָא הַשָּׂטָן, וְלִילִית עָנְתָה: “חֲלוֹם נוֹרָא חָלַמְתִּי, וְלֹא שַׂמְתִּי לֵב, וָאֶתְפֹּשׂ אוֹתְךָ בְּשַׂעֲרוֹתֶיךָ בִּשְׁגָגָה”. וְהַשָּׂטָן שָׁאַל: “מָה הַחֲלוֹם אֲשֶׁר חָלָמְתְּ?” − “בַּחֲלוֹמִי וְהִנֵּה בְאֵר בִּרְחוֹב הָעִיר, וְהַבְּאֵר הֵקֵרָה תָמִיד יַיִן, וּפִתְאֹם חָרְבָה וְגַם מַיִם לֹא תִתֵּן וְאֵין אִישׁ יוֹדֵעַ מַדּוּעַ”. “הָאֲנָשִׁים אֵינָם יוֹדְעִים”, עָנָה הַשָּׂטָן, “אַךְ אֲנִי יָדַעְתִּי. עַקְרָב רוֹבֵץ בַּבְּאֵר תַּחַת אֶבֶן, וְלוּ הָרְגוּ אֶת הָעַקְרָב כִּי עַתָּה שָׁבָה הַבְּאֵר לְהַזִּיל יָיִן”. וְלִילִית הוֹסִיפָה לִפְלוֹת אֶת רֹאשׁוֹ, וְיֵרָדַם שֵׁנִית וַיִּתֵּן קוֹל נָחֲרָה אֲשֶׁר צָלְלוּ הַזְּכוּכִיּוֹת בַּחַלּוֹן. אָז מָרְטָה אֶת הַשַּׂעֲרָה הַשֵּׁנִית מִשַּׂעֲרוֹת רֹאשׁוֹ. “אוֹיָה! מֶה עָשִׂית לִי?” קָרָא הַשָׂטָן בַּחֲמָתוֹ. וְלִילִית עָנְתָה: “אַל־נָא בְקִצְפְּךָ בְּנִי, כִּי מִדֵּי חָלְמִי עֲשִׂיתִיהָ”. וְהַשָׂטָן שָׁאַל: “מֶה חָלַמְתְּ הַפַּעַם?” “בַּחֲלוֹמִי וְהִנֵּה עִיר וּבָהּ עֵץ, וַיְהִי הָעֵץ נוֹתֵן מִדֵּי שָׁנָה בְשָׁנָה תַּפּוּחֵי־פָז, וְעַתָּה קָמַל וְגַם עָלִים לֹא יַעֲשֶׂה − וְאֵין אִישׁ יוֹדֵעַ מַדּוּעַ”. “כֵּן”, עָנָה הַשָׂטָן, “אֵין אִישׁ יוֹדֵעַ מַדּוּעַ, אַךְ אֲנִי הִנֵּה יָדַעְתִּי. עַכְבָּר רוֹבֵץ עַל הָאָרֶץ וְנוֹקֵר3 אֶת שֹׁרֶשׁ הָעֵץ, וְהָיָה אִם יָמִיתוּ אֶת הָעַכְבָּר וְשָׁב הָעֵץ לִפְרֹחַ, וְאִם לֹא יְמִיתוּהוּ וְנָבַל הָעֵץ כֻּלּוֹ. אַךְ עַתָּה רָב לְךָ, אַל־נָא תְאַלְצִינִי עוֹד בַּחֲלוֹמוֹתַיִךְ, פֶּן תַּפְרִיעִינִי בַשְׁלִישִׁית מִשְּׁנָתִי וְהָיָתָה יָדִי בְלֶחֱיֵךְ”. וְלִילִית דִּבְּרָה עַל לִבּוֹ וַתְּפַל אֶת רֹאשׁוֹ בַשְׁלִישִׁית, וַיֵּרָדֵם וַיִּישַׁן, וַיִּתֵּן קוֹל נַחֲרָה נוֹרָאָה. אָז תָּפְשָׂה אֶת שַׂעֲרַת רֹאשׁוֹ הַשְּׁלִישִׁית וַתִּמְרְטֶנָּה. וְהַשָׂטָן הִשְׂתָּעֵר מִשְּׁנָתוֹ וַיִּצְעַק, וַיֹּאמֶר לְהִתְנַפֵּל עָלֶיהָ, אַךְ לִילִית דִּבְּרָה אֵלָיו רַכּוֹת וַתָּשֶׁב אוֹתוֹ מֵחֲרוֹן אַפּוֹ גַּם הַפַּעַם וְתֹאמַר: “מִי אִישׁ מוֹשֵׁל בַּחֲלוֹמוֹתָיו!” וְהַשָּׂטָן שָׁאַל: “מָה אֵפוֹא חָלַמְתְּ עוֹד הַפָּעַם?” כִּי הָיָה מִתְאַוֶּה מְאֹד לָדַעַת. “בַּחֲלוֹמִי וְהִנֵּה אִישׁ אֲשֶׁר לוֹ מַעְבָּרָה, וְהוּא מִתְאוֹנֵן רָע, כִּי שׂוּמָה עָלָיו לַעֲבֹר יוֹם־יוֹם מִשְׂפַת־הַנַּחַל הָאַחַת וְעַד שְׂפַת־הַנַּחַל הַשֵּׁנִית, עָבֹר וָשׁוֹב, וְאֵין אִישׁ בָּא לְמַלֵּא מְקוֹמוֹ תַחְתָּיו − וְהָאֲנָשִׁים אֵינָם יוֹדְעִים מַדּוּעַ”. “הוֹי הַכְּסִיל!” קָרָא הַשָׂטָן, “כִּי יָבוֹא אִישׁ לַעֲבֹר אֶת הַנַּחַל, יִתֶּן־נָא בְיָדוֹ אֶת הַמּוֹט, וְאָז חָפְשִׁי יִהְיֶה לְרוּחוֹ וְהַשֵּׁנִי יַעֲבֹר תַּחְתָּיו”. וְלִילִית רָאֲתָה כִּי שָׁלֹשׁ שַׂעֲרוֹת הַזָּהָב בְּיָדָהּ וְכִי יֵשׁ מַעֲנֶה עַל שָׁלֹש הַשְּׁאֵלוֹת וַתֶּרֶף מִן הַמִּתְקוֹטֵט4 הַזָּקֵן וַתַּנַח לוֹ וַיִּישַׁן עַד אוֹר הַבֹּקֶר.
וּבַבֹּקֶר כַּאֲשֶׁר עָזַב הַשָׂטָן אֶת הַשְּׁאוֹל וַיֵּצֵא לְפָעֳלוֹ כְּפַעַם בְּפַעַם, וַתּוֹצֵא לִילִית אֶת הַנְּמָלָה מִכַּנְפוֹת בִּגְדָהּ וַתָּשֶׁב לָהּ תְּמוּנַת אָדָם וַיְהִי לְיֶלֶד־בְּרָכוֹת כְּבָרִאשׁוֹנָה וַתֹּאמֶר אֵלָיו: “הֵא לְךָ אֶת שְׁלֹש הַשְׁעָרוֹת אֲשֶׁר שָׁאַלְתָּ, וְאֶת אֲשֶׁר אָמַר הַשָׂטָן לְשָׁלֹש שְׁאֵלוֹתֶיךָ הֲלֹא שָׁמַעְתָּ”. וְהָעֶלֶם עָנָה: “כֵּן, שָׁמַעְתִּי הֵיטֵב וְלֹא אֶשְׁכַּח”. וַתֹּאמֶר לוֹ: “כִּי עַתָּה נוֹשַׁעְתָּ, וְאַתָּה לֵךְ לְדַרְכֵּךְ בְּשָׁלוֹם”. וַיּוֹדֶה הַנַּעַר לָאִשָּׁה הַזְּקֵנָה עַל הַיְשׁוּעָה אֲשֶׁר עָשְׂתָה לוֹ בְצָרָתוֹ, וַיַּעֲזֹב אֶת הַשְּׁאוֹל וַיֵּלֶךְ וַיְהִי שָׂמֵחַ וְטוֹב־לֵב, כִּי רָאָה כִּי הִצְלִיחַ בַּכֹּל. וַיְהִי כְּבֹאוֹ אֶל הָאִישׁ אֲשֶׁר עִם הַמַּעְבָּרָה וַיֹּאמֶר אֵלָיו: “עוֹד מְעַט וְהִגַּדְתִּי לְךָ אֶת שְׁאֵלָתְךָ אֲשֶׁר שָׁאַלְתָּ, הַעֲבֵר אוֹתִי בָרִאשׁוֹנָה עַד שְׂפַת־הַנַּחַל הַשֵּׁנִית”. וּבְבֹאוֹ לִשְׂפַת־הַנַּחַל הַשֵּׁנִית וַיֹּאמֶר לוֹ אֶת עֲצַת הַשָׂטָן: “כִּי יָבוֹא אִישׁ לַעֲבֹר אֶת הַנַּחַל, וְנָתַתָּ אֶת הַמּוֹט עַל יָדוֹ, וְאַתָּה תִגָּאֵל”. וַיָּקָם לָבוֹא עַד הָעִיר אֲשֶׁר שָׁם הָעֵץ הַנּוֹבֵל, וַיִּמְצָא אֶת הַשּׁוֹעֵר, וְהוּא מְחַכֶּה לִדְבָרָיו, וַיַּגֵּד לוֹ אֶת דִּבְרֵי הַשָׂטָן לֵאמֹר: “הָמִיתוּ אֶת הָעַכְבָּר הַנּוֹקֵר אֶת שֹׁרֶשׁ הָעֵץ, וְשָׁב הָעֵץ לִפְרֹחַ וְעָשָׂה תַּפּוּחֵי־פָז”. וַיּוֹדֶה לוֹ הַשּׁוֹעֵר וַיִּתֵּן לוֹ שְׁנֵי חֲמוֹרִים נוֹשְׂאֵי שַׂקִּים מְלֵאֵי זָהָב, וַיֵּלְכוּ הַחֲמוֹרִים אַחֲרָיו. אַחַר־כֵּן בָּא עַד הָעִיר אֲשֶׁר שָׁם הַבְּאֵר הַחֲרֵבָה, וַיַּגֵּד לַשּׁוֹעֵר אֶת כָּל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר הַשָׂטָן לֵאמֹר: “הִנֵּה עַקְרָב רוֹבֵץ בַּבְּאֵר מִתַּחַת לְאֶבֶן, וְהָיָה כִּי תְּבַקְשׁוּ וּמְצָאתֶם אֶת הָעַקְרָב וַהֲמִיתֶּם אוֹתוֹ וְשָׁבָה הַבְּאֵר לְהַזִּיל יַיִן”. וַיּוֹדֶה לוֹ הַשּׁוֹעֵר גַּם הוּא וַיִּתֵּן לוֹ גַם הוּא שְׁנֵי חֲמוֹרִים נוֹשְׂאֵי שַׂקִּים מְלֵאֵי זָהָב.
אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיָּבוֹא הָעֶלֶם לְבֵיתוֹ, וַתִּשְׂמַח עָלָיו אִשְׁתּוֹ מְאֹד וַתִּשְׁמַע כִּי הִצְלִיחַ בְּכָל מַעֲשָׂיו. וְאֶל הַמֶּלֶךְ הֵבִיא אֶת אֲשֶׁר שָׁאַל, אֶת שָׁלֹשׁ שַׂעֲרוֹת הַזָּהָב אֲשֶׁר לַשָּׂטָן. וַיְהִי בִּרְאוֹת הַמֶּלֶךְ אֶת אַרְבַּעַת הַחֲמוֹרִים עִם שַׂקֵּי הַזָּהָב, וַתְּהִי שִׂמְחָתוֹ שְׁלֵמָה וְיֹאמַר: “הִנֵּה מִלֵּאתָ אַחֲרַי כְּכֹל אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי אֲלֶיךָ, וְעַתָּה לֵךְ וְּשְׂמַח עִם הָאִשָּׁה אֲשֶׁר אֵרַשְׂתָּ לְךָ, כִּי לְךָ יָאָתָה. אַךְ הַגִּידָה נָא לִי, חֲתָנִי הַנֶּחְמָד, אֵי־מִזֶּה לָקַחְתָּ אֶת כָּל הַזָּהָב הָרַב הַזֶּה? הֲלֹא אוֹצְרוֹת מְלָכִים הֵבֵאתָ!” וְהָעֶלֶם עָנָה: “בְּנַחַל מַיִם עָבַרְתִּי וָאֶקְחָה לִי אֶת הַזָּהָב הַזֶּה, הִנֵּה הוּא שָׁם עַל הַחֹף תַּחַת חוֹל”. “הַאוֹּכַל גַּם אֲנִי לָקַחַת לִי מִמֶּנּוּ מִן הַמָּקוֹם הַהוּא?” שָׁאַל הַמֶּלֶךְ וְתַאֲוָתוֹ בָּעֲרָה בְלִבּוֹ. וְהָעֶלֶם עָנָה: “כְּכֹל אֲשֶׁר תַּחְפֹּץ וּכְכֹל אֲשֶׁר תּוּכַל לָשֵׂאת. הִנֵּה אִישׁ יוֹשֵׁב שָׁם עִם הַמַּעְבָּרָה וְהֶעֱבִיר אוֹתְךָ עַד לִשְׂפַת־הַנַּחַל הַשֵּׁנִית, וּמִלֵּאתָ שָׁם אֶת שַׂקֶּיךָ”. וְהַמֶּלֶךְ הַנִּבְהָל לְהוֹן מִהֵר וַיֵּצֵא לַדֶּרֶךְ וַיָּבֹא אֶל הַנַּחַל וַיַּרְא אֶת הָאִישׁ עִם הַמַּעְבָּרָה וַיִּקְרָא לוֹ, לְמַעַן יַעֲבִירוֹ אֶת הַנָּחַל. וַיַעֲבֹר הָאִישׁ עִמּוֹ, וַיְהִי כְּבֹאָם אֶל הַחֹף מֵעֵבֶר מִזֶּה, וְיִתֵּן אֶת הַמּוֹט עַל יָדוֹ אֲשֶׁר בּוֹ יַחְתֹּר, וַיַּחֲזֵק הַמֶּלֶךְ בַּמּוֹט וְהָאִישׁ נִמְלַט וַיֵּעָלֵם, וַיְהִי הַמֶּלֶךְ לְמַלָּח לְהַעֲבִיר אֶת הַמַּעְבָּרָה יוֹם־יוֹם, וַיֵּעָנֵשׁ תַּחַת כָּל הַחֲטָאִים אֲשֶׁר חָטָא.
"וְהוּא יוֹשֵׁב שָׁם וּמַעֲבִיר אֶת הַמַּעְבָּרָה עַד הַיּוֹם הַזֶּה.
- “אֶל נָכוֹן! הֵן לֹא יִוָּאֵל אִישׁ לָבוֹא וְלָקַחַת אֶת הַמּוֹט מִיָּדוֹ”.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.