שיחות ספר שני
מאתוילהלם גרים, יעקב גרים
החידה
מאתוילהלם גרים, יעקב גרים
בֶּן־מֶלֶךְ הָיָה בְשָׁנִים קַדְמֹנִיּוֹת אֲשֶׁר חָשְׁקָה נַפְשׁוֹ לִנְסֹעַ הָלוֹךְ וְנָסוֹעַ בָּאָרֶץ לְאָרְכָּהּ וְּלְרָחְבָּה, וּבְצֵאתוֹ לְמַסָּעָיו לֹא לָקַח אִישׁ עִמּוֹ בִּלְתִּי־אִם עַבְדּוֹ הַנֶּאֱמָן. וַיְהִי הַיּוֹם וְהוּא בָא עַד לְיַעַר גָּדוֹל וְהַשֶּׁמֶשׁ בָּאָה לוֹ שָׁם, וַיְבַקֵּשׁ לוֹ מָלוֹן וְלֹא מָצָא. וְיִשָּׂא אֶת עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה נַעֲרָה הוֹלֶכֶת לִקְרָאתוֹ וּפָנֶיהָ אֶל בַּיִת קָטָן, וְיִקְרַּב לָבֹא וְיִרְאֶנָּה וְהִנֵּה הִיא נַעֲרָה צְעִירָה וִיפַת־תֹּאַר מְאֹד וַיְדַבֵּר אֵלֶיהָ וַיִּשְׁאָלֶנָּה: “הֲלֹא תַגִּידִי לִי, בִּתִּי, הַאֵין מָקוֹם בַּבַּיִת הַזֶּה לִי וּלְעַבְדִּי לָלוּן שָׁם הַלַּיְלָה?” וַתֵּאָנַח הַנַּעֲרָה בִּמְרִירוּת וַתֹּאמַר: "יֵשׁ, הַבַּיִת פָּתוּחַ לְפָנֶיךָ, אַךְ רְאֵה, הִנֵּה אָנֹכִי אִיעָצְךָ: “סוּר מִזֶּה וְאַל תָּבֹא בוֹ”. וּבֶן־הַמֶּלֶךְ שָׁאַל: “מַדּוּעַ־זֶה לֹא אָבֹא בוֹ?” וְהַנַּעֲרָה נֶאֶנְחָה שֵׁנִית וַתֹּאמַר: “כִּי אִמִּי הַחֹרֶגֶת עֹשָׂה בִלְהָטִים רָעִים וְהִיא חוֹשֶׁבֶת רָעָה עַל כָּל זָר הָעוֹבֵר פֹּה”. וַיָּבֶן בֶּן־הַמֶּלֶךְ כִּי בָא עַד בֵּית מְכַשֵּׁפָה, וְרַק יַעַן אֲשֶׁר הַיּוֹם רַד מְאֹד וְאֶת הַדֶּרֶךְ לֹא רָאָה, וְגַם יַעַן אֲשֶׁר לֹא יָדַע פַּחַד מֵעוֹדוֹ, לָכֵן הִבְלִיג עַל כָּל רָע וַיָּסַר אֶל הַבָּיִת. וְהַזְּקֵנָה יָשְׁבָה בִרְפִידָתָהּ עַל יַד הָאֵשׁ הַמְּבֹעֶרֶת וַתַּבֵּט בְּעֵינֶיהָ הָאֲדֻמּוֹת עַל הָאֹרְחִים. וַתִּנְהֹם וַתְּדַבֵּר בִּשְׂפָתֶיהָ שָׁלוֹם לָהֶם וַתֹּאמַר: “בְּרוּכִים הַבָּאִים, שְׁבוּ לָכֶם וְנוּחוּ פֹּה כְּאַוַת נַפְשְׁכֶם”. וַתִּפַּח בַּגֶּחָלִים אֲשֶׁר עַל הָאָח, וְעַל הַגֶּחָלִים סִיר קְטַנָּה וְהִיא מְבַשֶּׁלֶת בָּהּ נָזִיד. וּבִתָּהּ הִזְהִירָה אֶת הָאֲנָשִׁים לִהְיוֹת נִזְהָרִים מְאֹד לְנַפְשָׁם לְבִלְתִּי אֲכֹל דָּבָר וּלְבִלְתִּי שְׁתוֹת דָּבָר מִכָּל אֲשֶׁר תִּתֵּן לָהֶם הַזְּקֵנָה, כִּי מֹזֶגֶת הִיא לָהֶם שִׁקּוּיִים רָעִים. וְהָאֲנָשִׁים שָׁכְבוּ לִישׁוֹן וַיִּישְׁנוּ בְשָׁלוֹם עַד הַבֹּקֶר. וַיְהִי בַבֹּקֶר וַיָּקוּמוּ לָצֵאת לְדַרְכָּם וּבֵן־הַמֶּלֶךְ עָלָה עַל סוּסוֹ, וַתִּגַּשׁ אֵלָיו הַזְּקֵנָה וַתֹּאמַר: “שָׁלוֹם לְךָ, רַק חַכֵּה נָא עוֹד רֶגַע עַד מָסְכִי לָכֶם כּוֹס בְּרָכָה לַדֶּרֶךְ”. וַתִּפֶן לְהַסִּיךְ אֶת הַנֶּסֶךְ, אַךְ בֶּן־הַמֶּלֶךְ לֹא חִכָּה לָהּ וְיִרְכַּב לְדַרְכּוֹ, וְרַק הָעֶבֶד עוֹד עָשָׂה כֹּה וָכֹה וַיְהִי אוֹסֵר אֶת הַכַּר אֶל גַּב הַסּוּס, וַתָּבֹא הַמְכַשֵּׁפָה וְהַכּוֹס בְּיָדָהּ וַתֹּאמַר: “אֶת זֶה תָבִיא לַאֲדוֹנֶיךָ”. אַךְ בָּרֶגַע הַהוּא הִתְפּוֹצְצָה הַכּוֹס וַתַּז1 אֶת הָרַעַל עַל־פְּנֵי הַסּוּס, וְהָרַעַל חָזָק וְעַז מְאֹד, וְיִפֹּל הַסּוּס כְּרֶגַע מֵת אָרְצָה. וְהָעֶבֶד רָץ אַחֲרֵי אֲדוֹנוֹ וַיַּשִּׂיגֵהוּ וַיְסַפֵּר לוֹ אֵת אֲשֶׁר נַעֲשָׂה, וְאַחֲרֵי־כֵן שָׁב אֶל נִבְלַת הַסּוּס, כִּי חָמַל עַל הַכַּר וַיְהִי עִם לִבּוֹ לְקַחְתּוֹ. הוּא בָא אֶל הַנְּבֵלָה וַיַּרְא וְהִנֵּה עֹרֵב יָרַד עָלֶיהָ וְאוֹכֵל מִבְּשָׂרָהּ, וַיֹּאמֶר בְּלִבּוֹ: “מִי יוֹדֵעַ אִם נִמְצָא כַיּוֹם טוֹב מִמֶּנּוּ לִהְיוֹת לָנוּ לְמַאֲכָל”, וַיָּקָם וַיַּהֲרֹג אֶת הָעֹרֵב וַיִּקָּחֵהוּ עִמּוֹ. אָז נָסְעוּ שְׁנֵיהֶם, הוּא וַאֲדוֹנוֹ, כָּל הַיּוֹם בְּתוֹךְ הַיַּעַר וְלֹא מָצְאוּ מִמֶּנּוּ מוֹצָא. וּבַעֲרֹב הַיּוֹם וַיִּמְצְאוּ מָלוֹן וַיָּסוּרוּ אֵלָיו. וְהָעֶבֶד נָתַן לְבַעַל־הַמָּלוֹן אֶת הָעֹרֵב הַמּוּמָת לְבַעֲבוּר בַּשֵּׁל אוֹתוֹ לָאֲרֻחָה. אַךְ בֵּית־הַמָּלוֹן הָיָה מָעוֹן לְשׁוֹדְדִים, מְעָרַת מְרַצְּחִים הָיָה, וַיְהִי בְּאִישׁוֹן לַיְלָה וַיָבֹאוּ שְׁנֵים־עָשָׂר רוֹצְחִים וַיֹּאמְרוּ לַהֲרֹג אֶת הָאֹרְחִים וְלִשְׁלֹל אֶת שְׁלָלָם. אֶפֶס טֶרֶם יַעֲשׂוּ אֶת הַמְּלָאכָה, וַיֵּשְׁבוּ כֻלָּם אֶל הַשֻּׁלְחָן לְאֱכֹל, וְגַם הַמְכַשֵּׁפָה בָאָה, וַיֹּאכְלוּ כֻלָּם יַחְדָּו אֶת הַמָּרָק אֲשֶׁר הֵכִינוּ לָהֶם, וְאֶל הַמָּרָק הוּשַׂם בְּשַׂר הָעֹרֵב. עוֹד הַבָּשָׂר עַל לְשׁוֹנָם, כִּמְעַט טָעֲמוּ אֶת טַעֲמוֹ, וַיִפְּלוּ כֻלָּם מֵתִים אַרְצָה כִּי עָלָה הָרַעַל מִן הַסּוּס וַיָּבֹא בִּבְשַׂר הָעֹרֵב, לְהָמִית אֶת כָּל הַנֹּגֵעַ בּוֹ. וּמִכָּל אַנְשֵׁי הַבַּיִת לֹא נוֹתַר אִישׁ בִּלְתִּי אִם בַּת בַּעַל־הַמָּלוֹן, וְהִיא, נַעֲרָה יִשְׁרַת־לֵב אֲשֶׁר לֹא חֵלֶק לָהּ בְּכָל עֲלִילוֹתֵיהֶם וַתֵּלֶךְ, וַתִּפְתַּח לִפְנֵי הָאֹרְחִים אֶת דַּלְתוֹת כָּל הַבַּיִת וַתַּרְאֶה אוֹתָם אֶת כָּל הָאוֹצָרוֹת הָרַבִּים וְאֶת כָּל הַמַּטְמוֹנִים אַךְ בֶּן־הַמֶּלֶךְ לֹא אָבָה לָקַחַת קְטַנָּה אוֹ גְדוֹלָה וַיֹּאמֶר לָהּ: יְהִי לָךְ אֲשֶׁר לָךְ וַיִּפֶן, הוּא וְעַבְדּוֹ וַיִּרְכְּבוּ לְדַרְכָּם.
הֵמָּה עוֹבְרִים אֶת הָאָרֶץ וַיָבֹאוּ, עַד לְעִיר גְּדוֹלָה אֲשֶׁר שָׁם בַּת־מֶלֶךְ יְפַת־מַרְאֶה מְאֹד, וְרַק לִבָּהּ גָּבַהּ וְעֵינֶיהָ רָמוּ, וְלָכֵן הֶעֱבִירָה קוֹל בְּכָל הָאָרֶץ לֵאמֹר: מִי הָאִישׁ אֲשֶׁר יָחוּד לָהּ חִידָה וְהִיא אֶת חִידָתוֹ לֹא תִמְצָא עַד עֲבֹר שְׁלֹשֶׁת יָמִים וְהָיְתָה לוֹ לְאִשָּׁה, אַךְ אִם תִּמְצָא אֶת הַחִידָה וְחִיֵּב הָאִישׁ אֶת רֹאשׁוֹ לָהּ וְכָרְתוּ אֶת רֹאשׁוֹ. וּבַת־הַמֶּלֶךְ נַעֲרָה חֲכָמָה עַד לְהַפְלִיא וַתְּהִי, מוֹצֵאת אֶת כָּל חִידָה עוֹד בְּטֶרֶם יַעֲבֹר הַמּוֹעֵד הָאָמוּר וַיְהִי, מִסְפָּר הַגְּבָרִים אֲשֶׁר חִיְּבוּ לָהּ אֶת רֹאשָׁם עַד כֹּה תִּשְׁעָה וַיּוּמְתוּ, כֻלָּם וּבֶן־הַמֶּלֶךְ עִם עַבְדּוֹ בָּא גַּם הוּא וַיַּרְא אֶת יָפְיָהּ הַגָּדוֹל וַיֶּחֱשַׁק בָּהּ מְאֹד, וְיִשְׁכַּח אֶת כָּל הָרָעָה אֲשֶׁר נֶגֶד פָּנָיו, וַיְהִי נָכוֹן לָשִׂים אֶת נַפְשׁוֹ בְּכַפּוֹ. וְיֵלֵךְ וַיָּבֹא לִפְנֵי בַת־הַמֶּלֶךְ וַיָּחַד לָהּ אֶת הַחִידָה לֵאמֹר: “מָה־זֹּאת? הֹרַג וְלֹא הָרַג וְאַחַר־כֵּן הָרַג שְׁנֵים־עָשָׂר” וְלֹא יָכְלָה בַת־הַמֶּלֶךְ לְהַגִּיד אֶת הַחִידָה וַתַּחְקֹר הַרְבֵּה וְלֹא מָצְאָה, וַתִּקְרָא בְסֵפֶר־הַחִידוֹת אֲשֶׁר לָהּ וְלֹא הָיָה שָׁם פִּתְרוֹן, וַתִּתְבַּלַּע כָּל חָכְמָתָהּ. וַתֵּרֶא כִּי לֹא תוּכַל וַתַּעַשׂ בְּעַרְמָה וַתִּקַּח אֶת שִׁפְחָתָהּ וַתִּשְׁלָחֶנָּה לַחֲדַר־הַמִּשְׁכָּב אֲשֶׁר לְבֶן־הַמֶּלֶךְ לְמַעַן אֲשֶׁר תַּאֲזִין לַחֲלֹמוֹתָיו, אוּלַי יְדוֹבֵב אֶת שְׂפָתָיו2 בִּשְׁנָתוֹ וִיגַלֶּה אֶת סוֹדוֹ. אַךְ הָעֶבֶד הֵעָרוּם עָלָה עַל מִטַּת אֲדוֹנוֹ וַיִּשְׁכַּב שָׁם תַּחְתָּיו, וַיְהִי כְּבֹא הַשִּׁפְחָה וּכְגִשְׁתָּה אֶל הַמִּטָּה, וַיַּחֲזֶק בָּהּ וְיִפְשֹׁט מֵעַלֶיהָ אֶת אַדַּרְתָּהּ אֲשֶׁר הִסְתַּתְּרָה בָּהּ, וַיָּנֶף עָלֶיהָ אֶת שׁוֹטוֹ וַיְגָרְשֶׁנָּה. בַּלַּיְלָה הַשֵּׁנִי וַתִּשְׁלַח בַּת־הַמֶּלֶךְ אֶת נַעֲרָתָהּ לְבַעֲבוּר תַּקְשִׁיב, אוּלַי תַּצְלִיחַ הַנַּעֲרָה הַזֹּאת יוֹתֵר מִן הַשִּׁפְחָה, וַיִּתְפֹּשׂ אוֹתָהּ הָעֶבֶד גַּם הִיא וַיִּפְשֹׁט מֵעָלֶיהָ אֶת אַדַּרְתָּהּ וַיָּנֶף עָלֶיהָ אֶת שׁוֹטוֹ וְיְגָרְשֶׁנָּה. וַיְהִי בַּלַּיְלָה הַשְּׁלִישִׁי, וַיַחְשֹׁב בֶּן־הַמֶּלֶךְ כִּי עַתָּה יוּנַח לוֹ, וַיֵּלֶךְ וַיִּשְׁכַּב עַל מִטָּתוֹ וַתָּבֹא בַת־הַמֶּלֶךְ אֵלָיו הַחַדְרָה, וְהִיא עֹטָה3 אַדֶּרֶת כְּעֵין הָעוֹפֶרֶת הַכֵּהָה, וַתֵּשֶׁב לְמַרְגְּלוֹתָיו, כִּי אָמְרָה: אוּלַי יְדוֹבֵב אֶת שְׂפָתָיו בַּחֲלוֹמוֹ וְאֶשְׁמַע אוֹ אֶשְׁאֲלָה אֶת פִּיו בִּהְיוֹתוֹ יָשֵׁן, וְהוּא יַעֲנֶה, כַּאֲשֶׁר יַעֲשׂוּ לִפְעָמִים הַיְשֵׁנִים. אַךְ בֶּן־הַמֶּלֶךְ לֹא יָשֵׁן, וְרַק עֵינָיו הָיוּ סְגֻרוֹת כְּיָשֵׁן, וַיָּבֵן וַיֵּדַע אֶת כָּל הַנַּעֲשָׂה. וַתִּשְׁאָלֵהוּ בַת־הַמֶּלֶךְ וַתֹּאמַר: “הֹרַג וְלֹא הָרַג − מָה זֹּאת?” וּבֶן־הַמֶּלֶךְ עָנָה: “עֹרֵב הוּא אֲשֶׁר אָכַל מִנִּבְלַת סוּס מָרְעָל וַיֵּהָרֵג וְהוּא לֹא הָרַג מֵעוֹדוֹ וּבַת־הַמַּלְכָּה הוֹסִיפָה וַתִּשְׁאַל: “אַחַר־כֵּן הָרַג שְׁנֶים־עָשָׂר − מָה־זֹּאת?” וּבֶן־הַמֶּלֶךְ עָנָה: “שְׁנֵים־עָשָׂר רוֹצְחִים הֵם, אֲשֶׁר אָכְלוּ מִבְּשַּׂר הָעֹרֵב וַיָּמוּתוּ בְרַעֲלוֹ”. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר יָדְעָה אֶת הַחִידָה וַתָּקָם בַּלָּאט לְמַעַן הִתְגַּנֵּב וְלָצֵאת, וַיִּתְפֹּשׂ בֶּן־הַמֶּלֶךְ בְּאַדַּרְתָּהּ וַתַּעֲזֹב אֶת אַדַּרְתָּהּ בְּיָדוֹ וַתִּמָּלֵט וַתֵּצֵא, וּבִהְיוֹת הַבֹּקֶר וַתַּעֲבֵר בַּת־הַמֶּלֶךְ קוֹל בְּכָל הָעִיר כִּי מָצְאָה אֶת הַחִידָה, וַתִּקְרָא לִשְׁנֵים־עָשָׂר הַשּׁוֹפְטִים וַתַּגֶּד לָהֶם אֶת הַפִּתְרוֹן. אַךְ הָעֶלֶם שָׁאַל, כִּי יִשְׁמְעוּ לוֹ, וַיֹּאמַר: בָּאָה אֵלַי בַּת־הַמֶּלֶךְ בְּהֵחָבֵא בַלַּיְלָה וַתַּחְקְרֵנִי וְלוּלֵא שָׁאֲלָה אוֹתִי לֹא מָצְאָה אֶת חִידָתִי”. וַיֹּאמְרוּ הַשּׁוֹפְטִים: “תְּנָּה לָנוּ אוֹת כִּי אֱמֶת דְּבָרֶיךָ”. וַיּוֹצֵא הָעֶבֶד אֶל הַשּׁוֹפְטִים אֶת שָׁלֹשׁ הָאַדָּרוֹת. וְכִרְאוֹת הַשּׁוֹפְטִים אֶת הָאַדֶּרֶת כְּעֵין הָעוֹפֶרֶת הַכֵּהָה, אֲשֶׁר תִּלְבַּשׁ בַּת הַמֶּלֶךְ, וַיֹּאמֵרוּ: “צַוּוּ וְיִרְקְמוּ אֶת הָאַדֶּרֶת רִקְמַת כֶּסֶף וְזָהָב וְהָיְתָה לָכֶם לִלְבוּשׁ פְּאֵר בְּיוֹם חֲתֻנַּתְכֶם”.
העכבר והצפור והנקניק
מאתוילהלם גרים, יעקב גרים
עַכְבָּר וְצִפּוֹר וְנַקְנִיק נִפְגְּשׁוּ בְּאַחַד הַיָּמִים וַיִּתְחַבְּרוּ אִישׁ עִם אָחִיו, וַיְהִי לָהֶם בַּיִת אֶחָד וַאֲחֻזָּה אַחַת יַחְדָּו וְכִיס אֶחָד לְכֻלָּם, וַיֵּשְׁבוּ בְשָׁלוֹם יַחַד וַיִּתְעַנְּגוּ עַל רֹב טוֹב. וַתְּהִי מְלֶאכֶת הַצִּפּוֹר לָעוּף יוֹם יוֹם הַיַּעְרָה וּלְהָבִיא עֵצִים, וְהָעַכְבָּר שָׁאַב מַיִם וַיָּבֵא וְהַנַּקְנִיק הָיָה לִמְבַשֵּׁל.
אַךְ מִי אֲשֶׁר שָׁמֵן חֶלְקוֹ, וְהִלֵּךְ זֶה בִּגְּדוֹלוֹת מִמֶּנּוּ! וּבְכֵן וַתָּעָף הַצִּפּוֹר הַיַּעְרָה לְקוֹשֵׁשׁ עֵצִים, וַתִּפְגֹּשׁ אֶת רְעוּתָהּ, צִפּוֹר כָּמוֹהָ, וַתְּסַפֵּר לָהּ אֶת כָּל אֲשֶׁר נַעֲשָׂה עִמָּהּ וְאֶת רֹב טוֹּבָהּ וְאֶת נַחַת שֻׁלְחָנָהּ וְאֶת כָּל שַׁלְוָתָהּ. אַךְ הַצִּפּוֹר הַשֵּׁנִית עָנְתָה: “רַק פְּתַיָּה אַתְּ! הֵן רַק עָלַיִךְ רֹבֶצֶת כָּל הָעֲבוֹדָה וְיֶתֶר הַשְּׁנַיִם יוֹשְׁבִים בְּחִבּוּק־יָדָיִם. אִם הִבְעִיר הָעַכְבָּר מְעַט אֵשׁ עַל־הָאָח וְשָׁאַב מְעַט מַיִם, וְעָלָה כְרֶגַע לְחֶדְרוֹ לָנוּחַ שָׁם עַד הִקָּרְאוֹ לְמוֹעֵד הָאֹכֶל. וְאִם פָּקַח הַנַּקְנִיק רֶגַע אֶחָד אֶת עֵינוֹ עַל הַנָּזִיד לְשָׁמְרוֹ מִפֶּגַע, וְהָיְתָה זֹאת כָּל מְלַאכְתּוֹ, וְאַחַר־כֵּן יֵשֵׁב לְאֱכֹל וְהִתְעַנֵּג. וְרַק אַתְּ נוֹדֶדֶת כָּל הַיּוֹם בַּיַּעַר, וּבְבֹאֵךְ הַבַּיְתָה וְרָאִית וְהִנֵּה כִלּוֹּ הֵמָּה לְאֱכֹל וְשֹׁכְבִים עַל מְנוּחָתָם וִישֵׁנִים עַד הַבֹּקֶר”. וְתִּשְׁמֹר הַצִּפּוֹר אֶת הַדָּבָר בְּלִבָּהּ.
וַיְהִי מִמָּחֳרָת וַתְּמָאֵן הַצִּפּוֹר לַבֹא הַיַּעְרָה לְלַקֵּט עֵצִים וְתֹאמַר: “רַב לִי הֱיוֹת לָכֶם לְשִׁפְחָה וְלָתֵת לְהָתֵל בִּי כְּהַתֵל בִּפְתַיָּה, נְנַסֶּה נָא וְנַחֲלִיף הַפַּעַם אֶת דְּבַר הָעֲבוֹדָה וְעָשִׂינוּ אִישׁ אֶת עֲבוֹדַת רֵעֵהוּ”. אָז הִתְחַנְּנוּ הָעַכְבָּר וְהַנַּקְנִיק אֵלֶיהָ עַל נַפְשָׁם, וְלֹא הוֹעִילוּ, וַתִּגְבַּר הַצִּפּוֹר. וַיֵּלְכוּ וַיַּפִּילוּ גֹּרָלוֹת, וְיִפֹּל הַגֹּרָל עַל הַנַּקְנִיק לִהְיוֹת לָהֶם לִמְקוֹשֵׁשׁ עֵצִים וְהָעַכְבָּר הָיָה לִמְבַשֵּׁל וְהַצִּפּוֹר שָׁאֲבָה אֶת הַמַּיִם.
אָז בָּאָה הַצָּרָה כְּשֹׁד מִן הַשָּׁמַיִם. יָצָא הַנַּקְנִיק אֶל הַיַּעַר לְלַקֵּט אֶת הָעֵצִים, קָמָה הַצִּפּוֹר וַתַּבְעֵר אֶת הָאֵשׁ וְנִגָּשׁ הָעַכְבָּר וְהֶעֱמִיד אֶת הַסִּיר עַל הֶאָח, וְהֵמָּה מְחַכִּים אֶל הַנַּקְנִיק עַד שׁוּבוֹ הַבַּיְתָה וְהֵבִיא עִמּוֹ אֶת הָעֵצִים לַיּוֹם הַשֵּׁנִי. אַךְ הַנַּקְנִיק הִתְמַהְמֵהַּ מְאֹד וְלֹא בָא, וַיִּתְעַצְּבוּ הַשְּׁנַיִם אֶל לִבָּם וְלִבָּם נִבָּא לָהֶם רָע. וְהַצִּפּוֹר לֹא יָכְלָה לְהִתְאַפֵּק עוֹד, וַתָּעָף דֶּרֶךְ מְבֹא הַיַּעַר לִקְרַאת הַנַּקְנִיק לְבַקְּשׁוֹ. הִיא עוֹדָהּ בַּדֶּרֶךְ, וְכֶלֶב רָץ לִקְרָאתָהּ וְלֹא כִחֵד מִמֶּנָּה כִּי נָפַל הַנַּקְנִיק לְשָׁלָל לוֹ, כִּי תָפַשׂ בּוֹ בְּמָצְאוֹ אוֹתוֹ וַיְחַנְּקֵהוּ. וְהַצִּפּוֹר צָעֲקָה אֵלָיו בְּמַר נַפְשָׁהּ, כִּי לֹא יַעֲשֶׂה כָכָה אִישׁ יְשַׁר־לֵב וְכִי שֹׁד גָּלוּי הוּא לְעֵינֵי הַשֶּׁמֶשׁ. אַךְ מַה הוֹעִילָה כִּי צָעֲקָה? הַכֶּלֶב הָיָה בְאַחַת, כִּי הָיָה הַנַּקְנִיק מְרַגֵּל וְכִי טוֹב עָשָׂה אֲשֶׁר בִּעֵר אוֹתוֹ מִן הָאָרֶץ.
וְהַצִּפּוֹר הֶעֱמִיסָה אֶת הָעֵצִים עַל עָרְפָּהּ וַתָּשָׁב הַבַּיְתָה נְכֵאָה2 וַעֲצוּבַת־רוּחַ וַתְּסַפֵּר אֶת כָּל אֲשֶׁר רָאֲתָה וְאֶת אֲשֶׁר שָׁמְעָה. וְיִהְיוּ שְׁנֵיהֶם עֲצוּבִים, וְיִכְרְתוּ בְרִית חֲדָשָׁה לָשֶׁבֶת יַחַד שֶׁבֶת אַחִים כָּל יְמֵי חַיֵּיהֶם. וַתְּהִי הַצִּפּוֹר עֹרֶכֶת אֶת הַשֻּׁלְחָן וְהָעַכְבָּר מֵכִין אֶת הַנָּזִיד לְשִׂימוֹ עַל הַשֻּׁלְחָן, וַיֵּצֵא הָעַכְבָּר רֶגַע אֶחָד הַחוּצָה לַעֲשׂוֹת כְּמִשְׁפָּט הַנַּקְנִיק לְהָבִיא מְעַט יָרָק, וְלֹא שָׁב עוֹד, כִּי מְצָאָהוּ אַחַד הַשּׁוֹמְרִים הַסּוֹבְבִים בַּחוּץ, מִמִּשְׁפַּחַת הַחֲתוּלִים, וַיִּתְפֹּשׂ בּוֹ וַיְחַנְּקֵהוּ וַיִפַצִפְּצֵהוּ וַיּעַשׂ אוֹתוֹ כָלָה.
וְהַצִּפּוֹר עָרְכָה אֶת הַשֻּׁלְחָן וַתְּחַכֶּה וְהִנֵּה אֵין מְבַשֵּׁל עוֹד. וַתֶּחֱרַד הַצִּפּוֹר וַתִּלָּפֵת, וְתִקְרָא וַתְּבַקֵּשׁ, וְלֹא יָכְלָה עוֹד לִמְצֹא אֶת מְבַשְּׁלָהּ. וְיַעַן אֲשֶׁר לֹא נִזְהֲרָה הֵיטֵב, וַתִּפֹּל אֵשׁ בָּעֵצִים וַתְּהִי שְׁרֵפָה גְּדוֹלָה מְאֹד, וַתְּמַהֵר הַצִּפּוֹר וַתֵּחָפֵז לְהָבִיא מַיִם וְיִפֹּל הַדְּלִי אֶל הַבְּאֵר, וְגַם הִיא נָפְלָה עִמּוֹ יַחְדָּו וְלֹא יָכְלָה עוֹד לְהִתְחַזֵּק וַתִּטְבַּע בַּבְּאֵר וַתָּמֹת.
ירקמה, האשה הממונה על השלג
מאתוילהלם גרים, יעקב גרים
אִשָּׁה הָיָתָה בָאָרֶץ וַתִּהְיֶינָה לָהּ שְׁתֵּי בָנוֹת, וַתְּהִי הָאַחַת יְפַת־מַרְאֶה וַחֲרוּצַת־יָדַיִם וְהַשֵּׁנִית רָעַת־תֹּאַר וַעֲצֵלָה. וְהָאִשָּׁה אָהֲבָה אֶת רָעַת־הַתֹּאַר וְהָעֲצֵלָה, כִּי בִתָּהּ הִיא מִבָּטֶן, וְאֶת יְפַת־הַמַּרְאֶה וַחֲרוּצַת־הַיָּדַיִם לֹא אָהֵבָה, כִּי בַת־חֹרֶגֶת הִיא לָהּ, וַתָּשֶׂם עָלֶיהָ כָּל עֲבוֹדָה קָשָׁה אֲשֶׁר בַּבַּיִת וַתַּרְדְּ בָּהּ בְּפָרֶךְ. וְהַנַּעֲרָה הָאֻמְלָלָה שׂוּמָה הָיְתָה עָלֶיהָ לָשֶׁבֶת יוֹם־יוֹם בָּרְחוֹב עַל־יַד הַבְּאֵר וְלִטְווֹת עַד זַנֵּק הַדָּם מִתּוֹךְ אֶצְבְּעוֹתֶיהָ. וַיְהִי הַיּוֹם וַיִּמָּלֵא הַכִּישׁוֹר דָּם, וַתָּקָם הַנַּעֲרָה וְתִשְׁתַּחֲוֶה עַל הַבְּאֵר לִרְחֹץ אוֹתוֹ בְמַיִם, וַיִּצְנַח הַכִּישׁוֹר מִיָּדָהּ וְיִפֹּל הַמָּיְמָה. וְתֵבְךְ הַנַּעֲרָה וַתָּרָץ לְאִמָּהּ לְהַגִּיד לָהּ אֶת דְּבַר הָאָסוֹן אֲשֶׁר קָרָהּ. וְאִמָּהּ גָּעֲרָה בָהּ בְּקוֹל גָּדוֹל עַד לְאֵין־חֻמְלָה וַתִּצְעַק וַתֹּאמַר: “כִּי הִפַּלְתְּ אֶת הַכִּישׁוֹר מִיָּדֵךְ, לְכִי עַתָּה וְהַעֲלִיהוֹּ”. וַתֵּלֶךְ הַנַּעֲרָה וַתָּשָׁב אֶל הַבְּאֵר וְלֹא יָדְעָה מַה לַּעֲשׂוֹת, וַיְהִי כִּגְבֹר עָלֶיהָ פָּחֲדָהּ וְתִתְנַפֵּל אֶל תּוֹךְ הַבְּאֵר, לְבַעֲבוּר הָעֲלוֹת אֶת הַכִּישׁוֹר. אָז הִתְבַּלְּעוּ כָּל חוּשֶׁיהָ בָּהּ, וַיְהִי כַּאֲשֶׁר שָׁב אֵלֶיהָ רוּחָהּ וַתֵּרֶא וְהִנֵּה הִיא שׁוֹכֶבֶת עַל־פְּנֵי נְוַת־דֶּשֶׁא נֶחְמָדָה, אֲשֶׁר שָׁם תִּזְרַח הַשֶּׁמֶשׁ וְאַלְפֵי פְרָחִים עוֹטְרִים עָלֶיהָ מִסָּבִיב. וַתָּקָם הַנַּעֲרָה וַתֵּלֶךְ וַתָּבֹא עַד תַּנּוּר־אֵשׁ, וְהַתַּנּוּר מָלֵא לֶחֶם אָפוּי, וְיִקְרָא הַלֶּחֶם אֵלֶיהָ וַיֹּאמַר: “בֹּאִי וּרְדִי1 אוֹתִי, בּוֹאִי וּרְדִי אוֹתִי פֶּן אֲאֻכָּל כִּי נֶאֱפֵתִי כֻלִּי”. וֵתִּגַּשׁ הַנַּעֲרָה וַתִּקַּח אֶת הַמַּרְדֶּה2 וַתּוֹצֵא מִן הַתַּנּוּר אֶת הַלֶּחֶם כֻּלּוֹ. וַתֵּלָךְ מִשָּׁם וַתָּבֹא עַד עֵץ בַּשָּׂדֶה, מָלֵא תַּפּוּחִים וְיִקְרָא אֵלֶיהָ הָעֵץ וַיֹּאמַר: “בֹּאִי וַהֲנִיעִי אוֹתִי, בֹּאִי וַהֲנִיעִי אוֹתִי כִּי בָשְׁלוֹּ כָּל תַּפּוּחַי כֻּלָּם יַחְדָּו”. וַתִּגַּשׁ הַנַּעֲרָה וַתָּנַע אֶת הָעֵץ וַיִּפְּלוּ הַתַּפּוּחִים אַרְצָה, וַיְהִי כִּמְטַר תַּפּוּחִים, עַד בִּלְתִּי הֱיוֹת עוֹד תַּפּוּחַ עַל הָעֵץ אַף לֹא אֶחָד. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר עָרְכָה אֶת הַתַּפּוּחִים וַתַּעֲשֵׂם לְגַל גָּדוֹל, וַתָּקָם וַתֵּלֶךְ לְדַרְכָּהּ. וַתָּבֹא הַנַּעֲרָה עַד לִמְקוֹם בַיִת קָטָן וַתֵּרֶא וְהִנֵּה אִשָּׁה זְקֵנָה נִשְׁקֶפֶת בְּעַד הַחַלּוֹן וְיִהְיוּ שִׁנַּיִם גְּדוֹלוֹת בְּפִיהָ, וַתִּירָא מִפָּנֶיהָ וַתֹּאמֶר לִבְרֹחַ. אַךְ הָאִשָּׁה קָרְאָה: “לָמָּה תִּירְאִי, בִּתִּי? שְׁבִי פֹה עִמִּי בְּבֵיתִי, וְהָיָה אִם תַּעֲשִׂי אֶת כָּל הַמְּלָאכָה אֲשֶׁר בַּבַּיִת לִרְצוֹנִי, וְרָאִית כִּי הֵיטִיב אֵיטִב עִמָּךְ. רַק הִתְאַמְּצִי־נָא וְהַצִּיעִי לִי אֶת מִטָּתִי הֵיטֵב וְחִבְטִי אֶת נוֹצוֹתֶיהָ עַד הִתְעוֹפְפָן וְהָיָה שֶׁלֶג עַל־פְּנֵי חוּץ − כִּי יָרְקְמָה אָנֹכִי, הָאִשָּׁה הַמְּמֻנָּה עַל הַשָּׁלֶג”. עַל כֵּן יֹאמְרוּ הַמּוֹשְׁלִים: אֵין שֶׁלֶג עַל־פְּנֵי חוּץ, אוֹת הוּא כִּי חָבְטָה יָרְקְמָה אֶת נוֹצוֹת מִטָּתָהּ. וַיְהִי כִּי דִּבְּרָה הַזְּקֵנָה עַל לִבָּהּ בְּאַהֲבָה וּבְרוּחַ נְדִיבָה, וַתֵּאוֹת לָהּ הַנַּעֲרָה וַתְּהִי לָהּ לִמְשָׁרֶתֶת, וַתַּעַשׂ הַנַּעֲרָה אֶת כָּל הַמְּלָאכָה אֲשֶׁר בַּבַּיִת, וַתִּמְצָא חֵן בְּעֵינֵי גְּבִרְתָּהּ, וְאֶת כָּרֶיהָ וְכִסְתוֹתֶיהָ חָבְטָה לָהּ, עַד הִתְעוֹפְפוּ הַנּוֹצוֹת פֹּה וְשָׁם וְהֵנָּה וַהֲלוֹם וַתִּהְיֶינָה כִּפְתוֹתֵי שֶׁלֶג. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר אָרְכוּ הַיָּמִים, וַתִּתְעַצֵּב הַנַּעֲרָה אֶל לִבָּהּ וְלֹא יָדְעָה אֶת אֲשֶׁר הָיָה לָהּ, וַתְּבַקֵּשׁ שֹׁרֶשׁ דָּבָר וַתָּבֶן כִּי נִכְסְפָה נַפְשָׁהּ לְמוֹלַדְתָּה וּלְבֵית אִמָּהּ. וְגַם אָמְנָם יָדְעָה כִּי טוֹב לָהּ פֹּה מִשָּׁם, וְלֹא יָכְלָה בְּכָל זֶה לְהַבְלִיג3 עַל תְּשׁוּקָתָהּ וַתִּתְחַזֵּק וַתִּגַּשׁ אֶל הָאִשָּׁה וַתֹּאמַר: “שַׁלְחִינִי נָא. הֵן טוֹב לִי פֹּה בָּעוֹלָם הַתַּחְתּוֹן מְאֹד מְאֹד, אַךְ הִנֵּה אֲחָזַתְנִי כְּמוֹ זַעֲוָה4 פִתְאֹם אֶל מוֹלַדְתִּי וְאֶל בֵּיתִי, וְלֹא אֶשְׁקֹט עַד עָלִיתִי וְעַד רָאִיתִי אֶת פְּנֵיהֶם”. וְיָרְקְמָה עָנְתָה: “רַק אֱלֹהִים יְבָרֵךְ טַעְמֵךְ כִּי הָיָה כַדָּבָר הַזֶּה עִם לִבֵּךְ, וְעַתָּה כִּי עֲבַדְתִּנִי בֶאֱמוּנָה, לָכֵן אָנֹכִי אָנֹכִי5 אַעֲלֶה אוֹתָךְ מִזֶּה”. וַתּאֹחֶז בְּיָדָהּ וַתְּבִיאֶנָה עַד לִפְנֵי פֶּתַח שַׁעַר גָּדוֹל, וַיִפָּתַח הַשַּׁעַר לְפָנֶיהָ, וּבַעֲמֹד הַנַּעֲרָה עַל סִפּוֹ, וַיֵּרֶד פִּתְאֹם עָלֶיהָ מְטַר זָהָב רָב, וַיִּדְבַּק הַזָּהָב אֶל הַנַּעֲרָה, וַתְּהִי הַנַּעֲרָה מְכֻסָּה כֻלָּהּ בַּזָּהָב מִכַּף־רַגְלָהּ וְעַד קָדְקֳדָהּ. וְיָרְקְמָה הוֹסִיפָה וַתֹּאמַר: “כָּל־זֶה נָתוּן לָךְ עֵקֶב אֲשֶׁר שָׁקַדְתְּ6 עַל מְלַאכְתֵּךְ וַתַּעֲשִׂי בֶאֱמוּנָה”. וַתִּתֵּן לָהּ גַּם אֶת הַכִּישׁוֹר אֲשֶׁר נָפַל מִיָּדָהּ אֶל הַבְּאֵר, וְאַחַר־כֵּן נִסְגַּר הַשַּׁעַר, וְהַנַּעֲרָה רָאֲתָה כִּי בָאָה פִתְאֹם אֶל הָעוֹלָם הָעֶלְיוֹן וְהִיא קְרוֹבָה אֶל בֵּית אִמָּהּ. וּבְבֹאָהּ אֶל הָחָצֵר, וַיְהִי הַתַּרְנְגֹל יוֹשֵׁב עַל שְׂפַת הַבְּאֵר וְקוֹרֵא
"קִיקִירִיקִי,
נַעֲרָתֵנוּ הַמֻּזְהָבָה הִנֵּה שָׁבָה הִנֵּה הִיא".
וַתָּבֹא הַנַּעֲרָה לַחֲדַר אִמָּהּ, וַיְהִי מִהְיוֹתָהּ כְּבֵדָה בְזָהָב וַתִּשְׂמַחְנָה לִקְרָאתָהּ אִמָּהּ וַאֲחוֹתָהּ וַתְּכַבֵּדְנָה אוֹתָהּ בְּלִבָּן וַתְּהִי לָהֶן לְרָצוֹן.
וְהַנַּעֲרָה סִפְּרָה אֶת כָּל אֲשֶׁר עָבַר עָלָיהָ וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ אִמָּהּ אֶת הַדְּבָרִים וְאֵיזֶה דֶרֶךְ בָּא לָהּ עָשְׁרָהּ הַגָּדוֹל, וַתֶּחֲשַׁק נַפְשָׁהּ לְהָבִיא בְרָכָה כָּזֹאת גַּם עַל בִּתָּהּ הָעֲצֵלָה וַתְּהִי שׂוּמָה גַּם עַל זֹאת לָשֶׁבֶת עַל־יַד הַבְּאֵר וְלִטְווֹת, וַתֵּלֶךְ וַתִּשְׂרֹט אֶת בְּשַׂר אֶצְבְּעוֹתֶיהָ בְּחוֹחֵי הַגָּדֵר לְמַעַן תָּזֹבְנָה דָם וְהִתְאַדָּם הַכִּישׁוֹר, וְאַחַר־כֵּן הִשְׁלִיכָה אֶת הַכִּישׁוֹר אֶל תּוֹךְ הַבְּאֵר וַתִּתְנַפֵּל שָׁמָּה גַּם הִיא. אָז בָּאָה גַם הִיא עַד נְוַת־הַדֶּשֶׁא הַנֶּחְמָדָה, וַתֵּלֶךְ מִשָּׁם וַתָּבֹא עַד הַתַּנוּר, וַיִּקְרָא הַלֶּחֶם מִן הַתַּנּוּר וַיֹּאמַר: “בֹּאִי וּרְדִי אוֹתִי, בֹּאִי וּרְדִי אוֹתִי, פֶּן אֲאֻכָּל, כִּי נֶאֱפֵיתִי כֻלִּי”. אַךְ הָעֲצֵלָה עָנְתָה: “הָיֹה לֹא תִהְיֶה, כִּי לֹא אֶחְפֹּץ לְטַנֵּף אֶת יָדַי” − וַתָּקָם וַתֵּלֶךְ לְדַרְכָּהּ. הִיא בָאָה עַד הָעֵץ וְהָעֵץ קָרָא וַיֹּאמַר: “בֹּאִי וַהֲנִיעִי אוֹתִי, בֹּאִי וַהֲנִיעִי אוֹתִי, כִי בָשְׁלוּ כָּל תַּפּוּחַי כֻּלָּם יַחְדָּו”. אַךְ הַנַּעֲרָה עָנְתָה: “הָיֹה לֹא תִהְיֶה, כִּי יָרֵאתִי פֶּן יִפֹּל הָאֶחָד עַל קָדְקֳדִי וּמָחַץ רֹאשִׁי” − וַתָּקָם וַתֵּלֶךְ לְדַרְכָּהּ. אָז בָּאָה עַד לִפְנֵי פֶּתַח בֵּית יָרְקְמָה הַזְּקֵנָה, וְלֹא נִבְהֲלָה מִפְּנֵי הָאִשָּׁה וּמִפְּנֵי שִׁנֶּיהָ הַגְּדוֹלוֹת, כִּי כְבָר שָׁמְעָה אֶת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה מִפִּי אֲחוֹתָהּ, וֵתִּגַּשׁ וַתִּשָּׂכֵר אֵלֶיהָ כְּרָגַע. וַיְהִי בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן, וַתִּתְאַמֵּץ כְּכָל אֲשֶׁר יָכְלָה וַתְּהִי שׁוֹקֶדֶת עַל הַמְּלָאכָה כָּל הַיּוֹם וְגַם שָׁמְעָה בְקוֹל גְּבִרְתָּהּ לְכָל אֲשֶׁר צִוַתָּה, כִּי כָל מַחְשְׁבוֹתֶיהָ הָיוּ בַזָהָב הָרַב אֲשֶׁר תִּתֵּן לָהּ הָאִשָּׁה. אַךְ בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי רָפְתָה רוּחָהּ מֵעָלֶיהָ וְלֹא עָשְׂתָה עוֹד בִּלְתִּי־אִם מְעַט, וּבַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי לֹא עָשְׂתָה עוֹד דָּבָר וְגַם חָפֹץ לֹא חָפְצָה לָקוּם מֵעַל מִשְׁכָּבָהּ. וְאַף גַּם אֶת הַמִּטָּה לֹא הִצִּיעָה, כַּאֲשֶׁר שָׁאֲלָה מִמֶּנָּה יָרְקְמָה, וְלֹא חָבְטָה אֶת נוֹצוֹתֶיהָ לְמַעַן תָּעוֹפְנָה. אָז נִלְאֲתָה יָרְקְמָה לָשֵׂאת, וַתֹּאמֶר לָהּ כִּי מוּסָרָה הִיא מִהְיוֹת לָהּ לְשִּׁפְחָה. וְהָעֲצֵלָה שָׂמְחָה עַל הַדָּבָר, כִּי אָמְרָה: עַתָּה יֵרֵד מְטַר הַזָּהָב. וְיָרְקְמָה נָהֲגָה גַם אוֹתָהּ אֶל הַשַּׁעַר וַיְהִי כַּאֲשֶׁר עָמְדָה הַנַּעֲרָה עַל הַסַּף וַתֵּרֶא וְהִנֵּה תַּחַת הַזָּהָב נִשְׁפְּכָה אַרְצָה קַלַּחַת7 מְלֵאָה זֶפֶת. וְהָאִשָּׁה אָמְרָה: “הֵא שְׂכָרֵךְ תַּחַת עֲבוֹדָתֵךְ!” וַתִּסְגֹּר אַחֲרֶיהָ אֶת הַשַּׁעַר. וַתָּשָׁב הַנַּעֲרָה אֶל מוֹלַדְתָּה וְאֶל אִמָּהּ וְהִיא מְכֻסָּה כֻלָּהּ בַּזֶּפֶת מִכַּף־רַגְלָהּ וְעַד קָדְקֳדָהּ. וּבְבֹאָהּ אֶל הֶחָצֵר, וַיְהִי הַתַּרְנְגֹל יוֹשֵׁב עַל שְׂפַת הַבְּאֵר וְקֹרֵא:
"קִיקִירִיקִי,
נַעֲרָתֵנוּ הַמְּגֹאָלָה הִנֵּה שָׁבָה, הִנֵּה הִיא".
וְהַזֶּפֶת דָּבַק אֵלֶיהָ וְלֹא סָר עוֹד, וַתְּהִי הַנַּעֲרָה מְכֻסָּה בַזֶּפֶת כָּל יְמֵי חַיֶּיהָ.
שבעה הערבים
מאתוילהלם גרים, יעקב גרים
אִישׁ הָיָה בְיָמִים קַדְמֹנִים וַיִּהְיוּ לוֹ שִׁבְעָה בָנִים, וּבַת לֹא הָיְתָה לוֹ. וַיִּתְאַו הָאִישׁ תַּאֲוָה גְדוֹלָה כִּי תִּוָּלֵד לוֹ בַת, וַיְהִי כִי בֵרַךְ אֱלֹהִים אֶת אִשְׁתּוֹ בַּפַּעַם הַשְּׁמִינִית, וַיִשְׁמַע, אֱלֹהִים אֶת שְׁאֵלָתוֹ וַתֵּלֶד לוֹ בַת. וַיִּשְׂמַח הָאִישׁ מְאֹד מְאֹד, אַךְ הַנַּעֲרָה קְטַנָּה מְאֹד וְדַלָּה וְּרְפַת־כֹּחַ. וַיִּשְׁלַח אֶת אֶחָד מִבָּנָיו לְהָבִיא לוֹ מַיִם מִן הַנַּחַל, כִּי אָמַר: אֶרְחַץ אֶת הַנַּעֲרָה בְּמַיִם חַיִּים וְעָלְתָה לָהּ אֲרֻכָה1. וַיָרוּצוּ עִמּוֹ גַם שֵׁשֶׁת הַנְּעָרִים הַנּוֹתָרִים. וַיְהִי כִּי חָפֵץ אִישׁ אִישׁ מֵהֶם לִהְיוֹת הָרִאשׁוֹן לִשְׁאֹב אֶת הַמַּיִם וַתִּפֹּל הַכַּד הַמַּיְמָה וַתִּשָּׁבֵר. וְיַעַמְדוּ הַנְּעָרִים וְלֹא יָדְעוּ מַה לַּעֲשׂוֹת, וַיִּירְאוּ לָשׁוּב הַבַּיְתָה. וַיְהִי כִּי הִתְמַהְמְהוּ מְאֹד, וַתִּקְצַר נֶפֶשׁ אֲבִיהֶם לְחַכּוֹת וַיִּקְרָא: “אֵין זֹאת כִּי הַנְּעָרִים הַשּׁוֹבָבִים יָשְׁבוּ לְצַחֵק וַיִּשְׁכְּחוּ אֶת אֲשֶׁר צֻוּוּ”. וַיֵּצֶר לוֹ מְאֹד בִּרְאוֹתוֹ אֶת הַנַּעֲרָה חֹלָה, וַיְהִי בְּקִצְפּוֹ וַיִּקְרָא: “מִי יִתֵּן וְנֶהֶפְכוּ הַנְּעָרִים כֻּלָּם וְהָיוּ לְעֹרְבִים!” הַמִּלָּה עוֹדָהּ עַל לְשׁוֹנוֹ וְאָזְנָיו שָׁמְעוּ קוֹל־הֲמוֹת2 אַדִּיר מִמַּעַל לְרֹאשׁוֹ, וַיִּשָּׂא אֶת עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה שִׁבְעָה עֹרְבִים שְׁחוֹרִים מִתְעוֹפְפִים הַשָּׁמָיְמָה וּנְגוֹזִים3.
וְהָאִישׁ וְהָאִשָּׁה לֹא יָכְלוּ לְהָשִׁיב עוֹד אֶת הַקְּלָלָה אֲשֶׁר יָצְאָה וַיִּתְעַצְּבוּ מְאֹד אֶל לִבָּם עַל אָבְדָן שִׁבְעַת בְּנֵיהֶם, וַתְּהִי נֶחָמָתָם רַק בִּתָּם, כִּי הָלְכָה בִתָּם הָלוֹךְ וְטוֹבֶה וַתִּתְחַזַּק וַתִּיף מְאֹד וַתִּגְדָּל. וְהַנַּעֲרָה לֹא יָדְעָה דָבָר, וְלֹא יָדְעָה כִּי הָיוּ אַחִים לָהּ, כִּי נִשְׁמְרוּ אֲבוֹתֶיהָ לְנַפְשָׁם מֵהַגִּיד לָהּ אֶת הַדָּבָר. וַיְהִי הַיּוֹם וַיִּקָּר מִקְרֶה וַתִּשְׁמַע אֶת שְׁכֵנֶיהָ מְדַבְּרִים אִישׁ אֶל אָחִיו לֵּאמֹר: “אָכֵן יָפָה הַנַּעֲרָה וְנֶחְמָדָה, וּבְכָל זֹאת הִיא הַסִּבָּה לַאֲסוֹן שִׁבְעַת אַחֶיהָ”. וַתִּתְעַצֵּב הַנַּעֲרָה מְאֹד וַתָּבֹא אֶל אָבִיהָ וְאֶל אִמָּהּ וַתִּשְׁאַל אִם הָיוּ לָהּ אַחִים וְאָנָה בָאוּ? וְלֹא יָכְלוּ עוֹד אֲבוֹתֶיהָ לְהַצְפִּין אֶת הַדָּבָר וַיַּגִּידוּ לָהּ, וַיֹּאמְרוּ כִּי מֵאֱלֹהִים הָיָתָה נְסִבָּה וְהִיא לֹא אֲשֵׁמָה. אַךְ הַנַּעֲרָה נָתְנָה אֶת הַדָּבָר אֶל לִבָּהּ וַיֵּצֶר לָהּ מְאֹד וְכִלְיוֹתֶיהָ יִסְּרוּהָ יוֹם־יוֹם וַתֹּאמֶר בְּלִבָּהּ: לֹא יוּנַח לִי עַד אִם אָקוּם וּגְאַלְתִּים. וַיְהִי הַיּוֹם וַתָּקָם בַּסֵּתֶר וַתֵּצֵא לְבַקֵּשׁ אֶת אַחֶיהָ בְּכָל הָאָרֶץ, כִּי לֹא תִשְׁקֹט וְלֹא תָנוּחַ עַד אִם מָצְאָה אוֹתָם וְעַד אִם גְּאָלָתַם. וּבְצֵאתָהּ לֹא לָקְחָה עִמָּהּ דָּבָר בִּלְתִּי־אִם טַבַּעַת קְטַנָּה אֲשֶׁר נָתְנוּ לָהּ אֲבוֹתֶיהָ לְזִכָּרוֹן וְכִכָּר לֶחֶם לְרַעֲבוֹנָהּ וְצַפַּחַת4 מַיִם לִצְמָאָהּ וְכִסֵּא קָטֹן לָשֶׁבֶת עָלָיו כַּאֲשֶׁר תִּיעָף.
וְהַנַּעֲרָה הָלְכָה יוֹם וָלַיְלָה, יוֹם וָלַיְלָה, עַד כִּי בָאָה עַד קְצֵה תֵבֵל. וַיְהִי כִּי קָרְבָה אֶל הַשֶּׁמֶשׁ, וַתֵּרֶא וְהִנֵּה הַשֶּׁמֶשׁ לֹהֶטֶת מְאֹד וְנוֹרָאָה מְאֹד וְאֹכֶלֶת יְלָדִים קְטַנִּים. וַתָּנָס הַנַּעֲרָה מִפָּנֶיהָ וַתָּבֹא עַד הַיָּרֵחַ. וַתֵּרֶא וְהִנֵּה הַיָּרֵחַ קַר מְאֹד וְזֹעֵם מְאֹד, וּבִרְאוֹתוֹ אוֹתָהּ וַיֹּאמַר: “רֵיחַ בְּשַׂר אָדָם עֹלֶה בְאַפִּי”. וַתְּמַהֵר הַנַּעֲרָה וַתִּבְרַח מִפָּנָיו וַתָּבֹא עַד הַכּוֹכָבִים. וְהַכּוֹכָבִים פְּנֵיהֶם צֹהֲלִים וְלִבָּם טוֹב אֵלֶיהָ, וְאִישׁ אִישׁ מֵהֶם יוֹשֵׁב עַל כִּסְּאוֹ הַנָּכוֹן לוֹ. וְהַשַּׁחַר קָם מֵעַל כִּסְּאוֹ וַיִּתֶּן־לָהּ כַּף־רֶגֶל תַּרְנְגֹל וַיֹּאמֶר לָהּ: “בְּכַף־רֶגֶל זֹאת תִּפְתְּחִי אֶת הַר־הַזְּכוּכִית, וְאִם תֹּאבַד הַכַּף מִמֵּךְ לֹא תִפְתָּחִיהוּ וּבְהַר־הַזְּכוּכִית פְּנִימָה יוֹשְׁבִים אֶחָיִךְ”.
וְהַנַּעֲרָה לָקְחָה אַתְּ כַּף־הָרֶגֶל וַתָּצַּר אוֹתָהּ בַּמִּטְפַּחַת וַתֵּלֶךְ מִשָּׁם, הָלוֹךְ וְנָסוֹעַ הָלוֹךְ וְנָסוֹעַ, עַד בּוֹאָהּ אֶל הַר־הַזְּכוּכִית. וְהַשַּׁעַר סָגוּר, וַתְּבַקֵּשׁ הַנַּעֲרָה אֶת כַּף־הָרֶגֶל, וַיְהִי כְּפָתְחָהּ אֶת מִטְפַּחְתָּהּ וַתֵּרֶא וְהִנֵּה רֵיקָה, כִּי אָבְדָה לָהּ הַמַּתָּנָה אֲשֶׁר נָתְנוּ לָהּ הַכּוֹכָבִים הַטּוֹבִים. וַתֵּבְךְ הַנַּעֲרָה בְּקוֹל גָּדוֹל וְלֹא יָדְעָה מַה־לַּעֲשׂוֹת. אֶת אַחֶיהָ אָמְרָה לִגְאֹל וְהִנֵּה אֵין לָהּ מַפְתֵּחַ לְהַר־הַזְּכוּכִית. וַתִּתְחַזֵּק הַנַּעֲרָה הַטּוֹבָה וַתִּקַּח שַׂכִּין וְתִכְרֹת בּוֹ אֶת אֶצְבָּעָהּ הַקְּטַנָּה וַתָּשֶׂם אוֹתָהּ בְּחוֹר הַשַּׁעַר וַתִּפְתָּחֵהוּ. הִיא בָאָה הַשַּׁעֲרָה וְהִנֵּה גַמָּד5 לִקְרָאתָהּ וַיִּשְׁאָלֶנָּה וַיֹּאמַר: “בִּתִּי מַה תְּבַקְּשִׁי?” וְהַנַּעֲרָה עָנְתָה: “אֶת אַחַי אָנֹכִי מְבַקֶּשֶׁת, אֶת שִׁבְעַת הָעֹרְבִים”. וַיּוֹסֵף הַגַּמָּד וַיֹּאמַר: “אֵין אֲדוֹנַי הָעֹרְבִים בְּבֵיתָם, אַךְ אִם יֵשׁ אֶת לִבֵּךְ לְחַכּוֹת לָהֶם, בֹּאִי הֶהָרָה פְנִימָה”. וְהַגַּמָּד הֵבִיא אֶת מַאֲכָל הָעֹרְבִים בְּשֶׁבַע קְעָרוֹת קְטַנּוֹת וּבְשִׁבְעָה גְּבִיעִים קְטַנִּים וַיָּשֶּׂם עַל הַשֻּׁלְחָן. וְהַנַּעֲרָה אָכְלָה שֶׁבַע פְּתוֹתִים6, פָּתוֹת אַחַת מִכָּל קְעָרָה וַתְּגַמֵּא7 שֶׁבַע גְּמִיעוֹת, גְּמִיעָה אַחַת מִכָּל גָּבִיעַ, וְאֶת הַטַּבַּעַת אֲשֶׁר לָקְחָה עִמָּהּ הִפִּילָה אֶל הַגָּבִיעַ הָאַחֲרוֹן.
בָּרֶגַע הַהוּא וְשָׁמְעָה קוֹל מַשַּׁק כְּנָּפַיִם וְקוֹל־הֲמוֹת תַּחַת הַשָּׁמַיִם, וְהַגַּמָּד אָמַר: “הִנֵּה אֲדוֹנַי הָעֹרְבִים בָּאִים”, וְהָעֹרְבִים בָּאוּ, וְיַחְפְּצוּ לְאֱכֹל וַיֹּאמְרוּ לִשְׁתּוֹת, וַיְבַקְשׁוּ אֶת קַעֲרוֹתֵיהֶם וְאֶת גְּבִיעֵיהֶם. אָז יְדַבֵּר אִישׁ־אִישׁ מֵהֶם: “מִי אָכַל מִקַּעֲרָתִי? מִי שָׁתָה מִגְּבִיעִי? רַק אֵין־זֶה כִּי פִי אָדָם הָיָה בָזֶה”. וּבִשְׁתוֹת הַשְּׁבִיעִי אֶת גְּבִיעוֹ עַד הַיְסוֹד, וְהִנֵּה הַטַּבַּעַת לְנוֹכַח עֵינָיו. וַיַּבֵּט אֶת הַטַּבַּעַת וַיַּכִּירֶנָּה, וַיֵּדַע כִּי הִיא הַטַּבַּעַת אֲשֶׁר לְאָבִיו וְאִמּוֹ וְיֹאמַר: “יִתֵּן אֱלֹהִים וְהָיָתָה אֲחוֹתֵנוּ בָזֶה כִּי אָז נִגְאָלְנוּ”. וְהַנַּעֲרָה עוֹמֶדֶת מֵאַחֲרֵי מְזוּזַת הַדֶּלֶת, וַיְהִי כְּשָׁמְעָהּ אֶת הַדְּבָרִים וַתִּפְרֹץ הַחַדְרָה. בָּרֶגַע הַהוּא וְיֵהָפְכוּ הָעֹרְבִים, וַתָּשָׁב לָהֶם תַּבְנִית אָדָם. וְיִפְּלוּ אִישׁ אִישׁ עַל צַוָּארֶיהָ וַיחֲבְּקוּ אִישׁ לְאָחִיו וַיִּשְּׁקוּ אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ, וַיָּקוּמוּ וַיִּסְעוּ אֶל מוֹלַדְתָּם שְׂמֵחִים וְטוֹבֵי־לֵב.
אדמונית
מאתוילהלם גרים, יעקב גרים
הָיֹה הָיְתָה נעֲרָה קְטַנָּה וְנֶחְמָדָה, וְהָיָה כָל־הָרֹאֶה אוֹתָהּ וַיֶּאֱהָבֶהָ. אַךְ מִכֻּלָּם אָהֲבָה אוֹתָהּ אִמָּהּ־זְקֶנְתָּהּ, וְלֹא יָדְעָה מַה־לָּתֵת עוֹד לַיַּלְדָּה מַתָּנוֹת עַל־הַמַּתָּנוֹת אֲשֶׁר נָתְנָה לָהּ, וַתִּתֵּן־לָהּ מִצְנֶפֶת אֲדֻמָּה עֲשׂוּיָה אֵטוּן מֶשִׁי, וַתְּהִי הַמִּצְנֶפֶת הָאֲדֻמָּה הַזֹּאת נָאוָה לִלְחָיֶיהָ מְאֹד, וַתַּחֲבֹשׁ אוֹתָהּ לְרֹאשָׁהּ כָּל־הַיּוֹם וְלֹא חָפְצָה עוֹד לַהֲסִירָהּ, עַל־כֵּן קָרְאוּ לָהּ שֵׁם − אַדְמוֹנִית. וַיְהִי הַיּוֹם וַתִּקְרָא לָהּ אִמָּהּ וַתֹּאמֶר אֵלֶיהָ: “קוּמִי אַדְמוֹנִית, הִנֵּה לָךְ פֹּה עֻגַּת דְּבַשׁ וּבַקְבֻּק יַיִן, צְאִי אֶל אִמֵּךָ זְקֶנְתֵּךְ וְהֵבֵאת אֵלֶיהָ אֶת אֵלֶּה; חֹלָה הִיא וְּרְפַת־כֹּחַ, וְהָיָה לָהּ זֶה לְמֵשִׁיב נָפֶשׁ. אַךְ מַהֲרִי וּלְכִי בְּטֶרֶם יֵחַם הַיּוֹם, וּבְצֵאתֵךְ הַחוּצָה וְהָלַכְתְּ לְאִטֵּךְ, אַל תָּרוּצִי וְאַל תִּטִּי מִן הַדֶּרֶךְ, פֶּן תִּכָּשְׁלִי וְשָׁבַרְתְּ אֶת הַבַּקְבֻּק וּלְאִמֵּךְ־זְקֶנְתֵּךְ לֹא תָבִיאִי דָבָר. וְכִי תָבֹאִי אֵלֶיהָ הַחַדְרָה אַל נָא תִשְׁכְּחִי לְבָרְכָהּ בַּשָּׁלוֹם וְאַל נָא תָתוּרִי אַחֲרֵי עֵינַיִךְ לְהַבִּיט שָׁם אֶל כָּל פִּנָּה וְאֶל כָּל זָוִית”.
וְאַדְמוֹנִית אָמְרָה: “בִּטְחִי בִי כִּי אֶעֱשֶׂה כָל־דָּבָר כַּמִּשְׁפָּט”. וַתִּתְקַע לָהּ אֶת כַּפָּהּ לְאוֹת אֱמֶת. וְהָאִשָּׁה הַזְּקֵנָה הִתְגּוֹרְרָה בַיַעַר כְּמַהֲלַךְ חֲצִי שָׁעָה מִן הַכְּפָר. וַיְהִי כְּבֹא אַדְמוֹנִית הַיַּעֲרָה וַיִּפְגְּשֶׁנָּה הַזְּאֵב בַּדָּרֶךְ. וְאַדְמוֹנִית לֹא יָדְעָה מַה־זֶּה זְאֵב וְכִי חַיָּה רָעָה הִיא, וְלֹא יָרְאָה מִפָּנָיו.
אָז יֹאמַר הַזְּאֵב: “שָׁלוֹם לָךְ, אַדְמוֹנִית”, וְאַדְמוֹנִית עָנְתָה: “הֱיֵה שָׁלוֹם, הַזְּאֵב”. "עַל מַה קִדַּמְתְּ
כָּכָה הַיַּעֲרָה אַדְמוֹנִית?" − “כִּי הוֹלֶכֶת אֲנִי אֶל אִמִּי זְקֶנְתִּי”. “וּמַה לָךְ פֹּה תַּחַת מִטְפַּחְתֵּךְ?” − ״עֻגַת דְּבַשׁ וּבַקְבֻּק יַיִן, כִּי אֶתְמוֹל אָפִינוּ, וְאֶת אֵלֶּה אֲנִי נֹשֵׂאת לְאִמִּי־זְקֶנְתִּי; אִשָּׁה חֹלָה הִיא וְּרְפַת־כֹּחַ וְסָעֲדָה בָהֶם אֶת לִבָּהּ". “וְאַיֵּה בֵּית אִמֵּךְ־זְקֶנְתֵּךְ, אַדְמוֹנִית?” וְאַדְמוֹנִית עָנְתָה: “עוֹד מַהֲלַךְ רֶבַע שָׁעָה עַד מַעֲבֵה הַיַּעַר, הִנֵּה שָׁם בֵּיתָהּ, כִּי יוֹשֶׁבֶת הִיא תַּחַת שָׁלֹשׁ הָאֵלוֹת הַגְּדוֹלוֹת אֲשֶׁר עִם גִּדְרוֹת הָאֱגוֹזִים, הֲלֹא יָדַעְתָּ אֵיפֹה הֵם”. וְהַזְּאֵב חָשַׁב בְּלִבּוֹ “אָכֵן נֵתַח טוֹב הַנֶּפֶשׁ הָרַכָּה וְהַצְּעִירָה הַזֹּאת, אֲשֶׁר תִּטְעַם לְחִכִּי גַם מִן הַזְּקֵנָה, וְלָכֵן אֶעֱשֶׂה נָא בְעָרְמָה לְבַעֲבוּר לָכֹד אֶת שְׁתֵּיהֶן יַחְדָּו”. וַיֵּלֶךְ אַט רֶגַע אֶחָד עַל־יַד אַדְמוֹנִית, וְאַחַר־כֵּן אָמַר: “רְאִי, אַדְמוֹנִית מַה־יָפִים הַפְּרָחִים הַמְּצִיצִים פֹּה מִסָּבִיב וְאַתְּ טֶרֶם תִּרְאִי וְטֶרֶם תָּשִׂימִי לֵב! הֲגַם אֶת זִמְרַת־הַצִּפֳּרִים הַמְּתוּקָה לֹא תִשְׁמָעִי? הִנֵּה אַתְּ הוֹלֶכֶת לְדַרְכֵּךְ כְּנַעֲרָה הַהוֹלֶכֶת אֶל בֵּית־הַסֵּפֶר, וְהַיַּעַר נֶחְמָד כָּכָה מִסָּבִיב!”
וְאַדְמוֹנִית נָשְׂאָה אֶת עֵינֶיהָ וַתַּבֵּט כֹּה וָכֹה וַתֵּרֶא וְהִנֵּה קַרְנֵי הַשֶּׁמֶשׁ מְפַזְּזוֹת בֵּין הָעֵצִים אָנֶה וָאָנָה וְהַפְּרָחִים מְצִיצִים מִסָּבִיב, כֻּלָּם יָפִים וְכֻלָּם נֶחְמָדִים, וַתֹּאמֶר בְּלִבָּהּ: “אֶקְטָף־נָא לִזְקֶנְתִּי פְּרָחִים אֲחָדִים וְאֶצְרֹר אוֹתָם בִּצְרוֹר, וְהָיָה לָהּ לְשִׂמְחָה גְדוֹלָה. הֵן קִדַּמְתִּי מְאֹד לָקוּם הַיּוֹם, וְעוֹד הַמּוֹעֵד רָב לָבוֹא לִזְקֶנְתִּי”. וַתֵּט מִן הַדֶּרֶךְ וַתַּרְחֵק לָבוֹא הַיַּעֲרָה וַתְּבַקֵּשׁ בֵּין הַפְּרָחִים, וְהָיָה כַּאֲשֶׁר תִּקְטֹף אֶת הָאֶחָד וְחָשְׁבָה בְּלִבָּהּ כִּי הַפֶּרַח הַקָּרוֹב יָפֶה מִמֶּנּוּ וּמִהֲרָה אֵלָיו, וְכָכָה הִרְחִיקָה מֵרֶגַע לְרֶגַע וַתַּעֲמֵק לָבוֹא הַיַּעֲרָה. בֵּין כֹּה וָכֹה וְהַזְּאֵב הָלַךְ דֶרֶךְ יְשָׁרָה וַיָּבֹא עַד בֵּית הָאִשָּׁה הַזְּקֵנָה וַיִּתְדַּפֵּק עַל הַדָּלֶת. “מִי שָׁם בַּחוּץ?” − “אַדְמוֹנִית אָנֹכִי וְעֻגַּת דְּבַשׁ וְיַיִן אָנֹכִי מְבִיאָה אֵלַיִךְ, קוּמִי, פִּתְחִי אֶת הַדָּלֶת”. וְהַזְּקֵנָה קָרְאָה מִבַּיִת: "רַק לַחֲצִי־נָא אֶת כַּף הַמַּנְעוּל, הִנֵּה רָפָה אָנֹכִי מִקוּם וְלֹא אוּכַל לִפְתֹּחַ לָךְ. וְהַזְּאֵב לָחַץ אֶת כַּף הַמַּנְעוּל וַתִּפָּתַח הַדֶּלֶת לִרְוָחָה, וַיְמַהֵר הַזְּאֵב, לֹא דִּבֶּר דָּבָר, וַיֵּלֶךְ דֶּרֶךְ יְשָׁרָה אֶל הַמִּטָּה אֲשֶׁר שָׁכְבָה עָלֶיהָ הַזְּקֵנָה וַיִּבְלָעֶנָּה. אַחַר־כֵּן לָבַשׁ אֶת בְּגָדֶיהָ וַיָּשֶּׂם עַל רֹאשׁוֹ אֶת צְנִיפָהּ וַיִּשְׁכַּב עַל מִטָּתָהּ, וְאֶת מָסַךְ הַמִּטָּה הוֹרִיד מִלְּפָנָיו.
וְאַדְמוֹנִית שׁוֹטְטָה אָנֶה וָאָנָה לְבַקֵּשׁ פְּרָחִים בַּיַּעַר, וַיְהִי כַּאֲשֶׁר מָלֵא הַצְּרוֹר בְּיָדָהּ עַד בִּלְתִּי יְכֹלֶת עוֹד לָשֵׂאת, וַתִּזְכֹּר אֶת אִמָּהּ־זְקֶנְתָּהּ וַתְּמַהֵר וַתֵּלַךְ. הִיא בָאָה עַד הַבַּיִת, וַיִּפָּלֵא בְּעֵינֶיהָ כִּי הַדֶּלֶת פְּתוּחָה, וְגַם בְּבֹאָה הַחַדְרָה וַיְהִי כָל־דָּבָר וְכָל־מַרְאֶה זָר וְנִפְלָא בְּעֵינֶיהָ מְאֹד, וַתֹּאמֶר בְּלִבָּהּ: “הוֹי אֵלִי, מַה הָאֵימָה הַנּוֹפֶלֶת עָלַי הַיּוֹם פֹּה, וַאֲנִי תָּמִיד חָמַדְתִּי כָּכָה לַשֶּׁבֶת בְּבֵית אִמִּי־זְקֶנְתִּי!” אָז קָרְאָה: “שָׁלוֹם לְךָ, אִמִּי־זְקֶנְתִּי!” אַךְ אֵין עֹנֶה דָבָר. וַתִּגַּשׁ אֶל הַמִּטָּה וַתְּגַל אֶת הַמָּסָךְ וַתֵּרֶא וְהִנֵּה אִמָּהּ־זְקֶנְתָּהּ שׁוֹכֶבֶת לְעֵינֶיהָ וּצְעִיפָהּ חָבוּשׁ עָלֶיהָ עַד לִקְצוֹת פָּנֶיהָ וּמַרְאֶהָ זָר מְאֹד. “הוֹי זְקֶנְתִּי, לָמָּה גְדֹלוֹת כָּכָה אָזְנֶיךָ?” − ״לְבַעֲבוּר אוּכַל לִשְׁמֹעַ הֵיטֵב אֶת קוֹל צְעָדָיִךְ“. “הוֹי זְקֶנְתִּי, לָמָּה גְדֹלוֹת כָּכָה עֵינָיִךְ?” − “לְבַעֲבוּר אוּכַל לִרְאוֹתֵךְ הֵיטֵב בְּגִשְׁתֵּךְ”. “הוֹי זְקֶנְתִּי, לָמָּה גְדֹלוֹת כָּכָה יָדַיִךְ?” − לְבַעֲבוּר אוּכַל לְתָפְשֵׂךְ הֵיטֵב בָּהֵנָּה”. “אֲבָל זְקֶנְתִּי לָמָּה גָּדוֹל וְנוֹרָא כָּכָה פִּיךְ?” − “לְבַעֲבוּר אוּכַל לִבְלֹעַ אוֹתַךְ הֵיטֵב”. הַמִּלִּים עוֹדָן בְּפִי הַזְּאֵב, וְהוּא קָפַץ בְּפֶתַע פִתְאֹם מֵעַל הַמִּטָּה וַיִּבְלַע אֶת אַדְמוֹנִית הָאֻמְלָלָה.
מִקֵּץ רְגָעִים אֲחָדִים כַּאֲשֶׁר הֵשַךְ הַזְּאֵב אֶת תַּאֲוָתוֹ, וַיָּשָׁב וַיִּשְׁכַּב עַל הַמִּטָּה, וַיֵּרָדֵם וַיִּישָׁן, וַיְהִי קוֹל־נַחֲרָתוֹ נוֹרָא מְאֹד. בָּרֶגַע הַהוּא וְהַצַּיָד עָבַר בַּחוּץ עַל הַבַּיִת וַיֹּאמֶר בְּלִבּוֹ: מָה־נוֹרָאָה נַחֲרַת הַזְּקֵנָה הַפַּעַם, אָסוּרָה־נָא וְאֶרְאֶה מֶה הָיָה לָהּ". וַיַּבֹא אֶל הַחֶדֶר פְּנִימָה, וַיְהִי בְּגִשְׁתּוֹ אַל הַמִּטָּה וַיַּרְא וְהִנֵּה הַזְּאֵב שׁוֹכֵב עָלֶיהָ. אָז קָרָא: “הִנֵּה פֹה מְצָאתִיךָ, חוֹטֵא זָקֵן, וַאֲנִי זֶה בִקַּשְׁתִּיךָ יָמִים רַבִּים!” וַיֹּאמֶר לִפְגֹעַ בוֹ בִּקְנֵה־הָרֹבִים אֲשֶׁר בְּיָדוֹ, אַךְ מַחֲשָׁבָה בָּאָה בְלִבּוֹ לֵאמֹר: “אוּלַי בָּלַע הַזְּאֵב אֶת הַזְּקֵנָה וַאֲנִי עוֹד אוּכַל לְהַצִּילָה”, עַל־כֵּן לֹא יָרָה בוֹ, כִּי־אִם לָקַח מִסְפָּרִים וַיָּחֶל לִגְזֹר בָּהֶם אֶת בֶּטֶן הַזְּאֵב הַיָּשֵׁן. הוּא כִמְעַט הֵחֵל, וְהַמִּצְנֶפֶת הָאֲדֻמָּה הִצְהִירָה פִתְאֹם לְנֶגֶד עֵינָיו, וְכַאֲשֶׁר הוֹסִיף לִגְזֹר עוֹד, וַתִּקְפֹּץ הַנַּעֲרָה וַתֵּצֵא שְׁלֵמָה כֻלָּהּ וַתִּקְרָא: “מַה גָּדוֹל פַּחְדִּי אֲשֶׁר פָּחַדְתִּי וּמַה נּוֹרָא הַחֹשֶׁךְ בְּבֶטֶן הַזְּאֵב!” אַחַר־כֵּן יָצְאָה גַּם הַזְּקֵנָה חַיָּה, וְלֹא יָכְלָה כִמְעַט לִשְׁאֹף רוּחַ. וְאַדְמוֹנִית מִהֲרָה וַתָּבֵא אֲבָנִים גְּדֹלוֹת וַתְּמַלֵּא בָהֶן אֶת בֶּטֶן הַזְּאֵב, וַיְהִי בַהֲקִיצוֹ וַיַּחְפֹּץ לִקְפֹּץ מִשָּׁם וּלְהִמָּלֵט, וְלֹא יָכוֹל, כִּי כָבְדוּ הָאֲבָנִים מְאֹד, וַיִּפֹּל מֵת אָרְצָה.
אָז הָיוּ שְׁלָשְׁתָּם שְׂמֵחִים; הַצַּיָּד הִפְשִׁיט אֶת הָעוֹר מֵעַל הַזְּאֵב וַיִּקָּחֵהוּ וַיֵּלֶךְ אֶל בֵּיתוֹ, הַזְּקֵנָה אָכְלָה אֶת הָעֻגָּה וַתֵּשְׁתְּ אֶת הַיַּיִן, אֲשֶׁר הֵבִיאָה אַדְמוֹנִית, וַתָּשָׁב אֵלֶיהָ רוּחָהּ, וְאַדְמוֹנִית אָמְרָה אֶל לִבָּהּ: “כָּל הַיָּמִים אֲשֶׁר אֶחְיֶה לֹא אָסוּר עוֹד מִן הַדֶּרֶךְ הַיַּעֲרָה, אֲשֶׁר צִוְּתָה אִמִּי לְבִלְתִּי סוּר מִמֶּנָּה”.
וְיֵשׁ אֲשֶׁר מְסַפְּרִים לֵאמֹר: בְּאַחַד הַיָּמִים וְאַדְמוֹנִית הֵבִיאָה שֵׁנִית מַאֲפֵה־תַנּוּר לְאִמָּהּ־זְקֶנְתָּהּ, וַיִּפְגְּשֶׁנָּה בַדֶרֶךְ זְאֵב אַחֵר וַיֹּאמֶר לַהֲגוֹתָהּ1 מִן הַמְּסִלָּה. אַךְ אַדְמוֹנִית נִשְׁמְרָה לְנַפְשָׁהּ וַתְּמַהֵר וַתֵּלֶךְ לְדַרְכָּהּ, וּבְבֹאָהּ לִזְקֶנְתָּהּ וַתְּסַפֵּר כִּי פְגָשָׁהּ הַזְּאֵב וְכִי בֵרַךְ אוֹתָהּ בַּשָּׁלוֹם, וְרַק אֲשֶׁר מִתּוֹךְ עֵינָיו הִבִּיטָה רָעַת לִבּוֹ. “לוּלֵא פְּגָשַׁנִי עַל פְּנֵי הַמְּסִלָּה הַיֶשָׁרָה, כִּי עַתָּה אֲכָלָנִי”. “בֹּאִי”, אָמְרָה הַזְּקֵנָה, “נִסְגָּר־נָא אֶת הַדֶּלֶת, וְלֹא יָבֹא אֵלֵינוּ הַבַּיְתָה”. אָז הִתְדַּפֵּק הַזְּאֵב עַל הַדֶּלֶת וַיִּקְרָא: “פִּתְחִי־נָא, אֵם זְקֵנָה, אַדְמוֹנִית אָנֹכִי וּמַאֲפֵה־תַנּוּר הֵבֵאתִי לָךְ”. אַךְ שְׁתֵּיהֶן הֶחֱרִישׁוּ וְאֶת הַדֶּלֶת לֹא פָתָחוּ. וְהַזְּאֵב הִקִּיף אֶת הַבַּיִת פְּעָמִים אֲחָדוֹת וַיִּתְחָרֶשׁ2 כָּל הַיּוֹם, וְאַחַר־כֵּן קָפַץ וַיַּעַל עַל הַגַּג וַיֹּאמֶר לְחַכּוֹת עַד שׁוּב אַדְמוֹנִית בָּעֶרֶב הַבַּיְתָה, וְאָז יֵלֵךְ אַחֲרֶיהָ חֶרֶשׁ וְיֹאכַל אוֹתָהּ בַּחֹשֶׁךְ. אוּלָם הַזְּקֵנָה הֵבִינָה אֶת אֲשֶׁר זָמַם3 וַתְּבַקֵּשׁ עֵצָה. וְלִפְנֵי הַבַּיִת עִם הַקִּיר חָבִית גְּדוֹלָה, וַתֹּאמֶר הַזְּקֵנָה אֶל הַנַּעֲרָה: "קְחִי אֶת הַדְּלִי, אַדְמוֹנִית, הִנֵּה בִשַּׁלְתִּי אֶתְמוֹל נַקְנִיקֵי בָשָּׂר, וְעַתָּה שַׁאֲבִי אֶת הַמַּיִם אֲשֶׁר בִּשַּׁלְתִּי אוֹתָם בָּהֵמָּה וְשִׁפְכִי אוֹתָם אֶל הֶחָבִית, הָלֹךְ וְשָׁפֹךְ הָלֹךְ וְשָׁפֹךְ, עַד כִּי מָלְאָה הֶחָבִית הַגְּדוֹלָה וְהָרְחָבָה עַד לִשְׂפָתָהּ. וְרֵיחַ הַנַּקְנִיקִים עָלָה בְּאַף הַזְּאֵב, וַיָּרַח וַיַּבֵּט לָאָרֶץ, וְאַחֲרֵי־כֵּן הֶאֱרִיךְ צַוָּארוֹ הָלֹךְ וְהַאֲרֵךְ, וּפִתְאֹם וְלֹא יָכוֹל עוֹד לְהִתְחַזֵּק וַיִּשָּׁמֵט; כָּכָה נִשְׁמַט מִן הַגַּג וַיִּפֹּל אֶל תּוֹךְ הֶחָבִית וַיִּטְבַּע בָּהּ. וְאַדְמוֹנִית שָׁבָה הַבַּיְתָה שְׂמֵחָה וְטוֹבַת־לֵב וְלֹא אֻנָּה לָהּ כָּל רָע.
מנגני עיר אלקוש
מאתוילהלם גרים, יעקב גרים
חֲמוֹר הָיָה לְאִישׁ, וַיְהִי הַחֲמוֹר נֹשֵׂא אֶת הַשַּׂקִּים אֶל בֵּית הַטַּחֲנָה שָׁנָה עַל שָׁנָה וְלֹא נִלְאָה, וְרַק כִּכְלוֹת כֹּחוֹ לְעֵת זִקְנָה וְהוּא לֹא יָכוֹל עוֹד לָשֵׂאת, וַתִּרְפֶּה עֲבוֹדָתוֹ הָלֹךְ וְרָפֹה מִיּוֹם אֶל יוֹם. אָז חָשַׁב אֲדוֹן הַחֲמוֹר מַחֲשָׁבוֹת רָעוֹת עָלָיו, לְהַעֲבִיר אוֹתוֹ מִן הָאֵבוֹס. אוּלָם הַחֲמוֹר הֵבִין אֶת הָרָעָה אֲשֶׁר נֶגֶד פָּנָיו וַיָּקָם וַיִּבְרַח, וְהוּא בַדֶּרֶךְ בֹּאֲכָה עִירָה אֶלְקוֹשׁ, וּבְלִבּוֹ אָמַר אָבֹא נָא אֶל הָעִיר הַזֹּאת וְאֶהְיֶה שָׁם לִמְנַגֵּן בֵּין מְנַגְּנֵי הֵעִיר וַיְהִי בְלֶכְתּוֹ, וַיִּפְגַּע בְּכֶלֶב צַיָּד שׁוֹכֵב בַּדֶּרֶךְ, וְהוּא מִתְיַפֵּחַ כְּעָיֵף מִמְּרוּצָתוֹ. “לָמָה אַתָּה מִתְיַפֵּחַ, נַבָּח?” שְׁאָלוֹ הַחֲמוֹר. “אוֹי לִי”, עָנָה הַכֶּלֶב, "כִּי זָקַנְתִּי וְכִי הוֹלֵךְ אֲנִי וְדַל מִיּוֹם אֶל יוֹם וְגַם בְּיוֹם צַיִד לֹא יִשָּׂאוּנִי עוֹד רַגְלַי, עַל־כֵּן אָמַר אֲדוֹנִי לְהָרְגֵנִי, וַאֲנִי קִדַּמְתִּי וּבָרַחְתִּי. אַךְ בַּמָּה אֶמְצָא עַתָּה אֶת לַחְמִי?״. “הִנֵּה זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ”, עָנָהוּ הַחֲמוֹר: “רְאֵה הִנֵּה אָנֹכִי הוֹלֵךְ לָבוֹא אֶלְקוֹשָׁה לִהְיוֹת שָׁם לִמְנַגֵּן עִם מְנַגְּנֵי הָעִיר, קוּם וּבֹא עִמִּי, וְנִסְפַּחְתָּ שָׁם גַּם אַתָּה אֶל הַמַּקְהֵלָה. אָנֹכִי אֲנַגֵּן בְּכִנּוֹר וְאַתָּה תְנַצֵּחַ עַל הַתֻּפִּים”. וַיִּמְצָא הַדָּבָר חֵן בְּעֵינֵי הַכֶּלֶב וְיֵלְכוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו. הֵם הוֹלְכִים, וְהִנֵּה חָתוּל יוֹשֵׁב בַּדֶּרֶךְ וּפָנָיו זְעוּמִים כִּשְׁלֹשֶׁת יְמֵי גֶּשֶׁם. “מָה־זֶּה הָיָה לָךְ, מְלַקֵּק זָקֵן?” שְׁאָלוֹ הַחֲמוֹר. וְהֶחָתוּל עָנָה: “אֵיךְ אֶשְׂמַח וְהָרָעָה הִגִּיעָה עַד הַצַּוָּאר? כִּי זָקַנְתִּי וּבָאתִי בַּיָּמִים וְשִׁנַּי הֵחֵלּוּ קֵהוֹת, וַאֲנִי בָחַרְתִּי לָשֶׁבֶת עַל אֲחוֹרֵי הַתַּנּוּר מִרְדוֹף אַחֲרֵי עַכְבָּרִים, וַתָּקָם עָלַי גְּבִרְתִּי וַתֹּאמֶר לְהַטְבִּיעֵנִי בַּמָּיִם. אָכֵן נִמְלַטְתִּי מִיָּדָהּ בְּעוֹד מוֹעֵד וְנִצַּלְתִּי, אַךְ עַתָּה יְקָרָה עֵצָה מִפְּנִינִים: אָנָה אֶפְנֶה וָאָנָה אָבֹא?” “קוּם וּבֹא עִמָּנוּ עִירָה אֶלְקוֹשׁ, הֵן יוֹדֵעַ נַגֵּן אַתָּה, כִּי יָדַעְתִּי אֶת נְגִינָתְךָ בַלַּיְלָה, וְהָיִיתָ גַּם אַתָּה לִמְנַגֵּן עִם מְנַגְּנֵי הָעִיר”. וַתִּמְצָא הָעֵצָה חֵן בְּעֵינֵי הֶחָתוּל, וַיֵּלֶךְ עִמָּהֶם גַּם הוּא. וּשְׁלֹשֶׁת הַפְּלִיטִים עָבְרוּ עַל פֶּתַח הַשַּׁעַר אֲשֶׁר לְאַחַת הַחֲצֵרוֹת, וְהִנֵּה תַרְנְגֹל יוֹשֵׁב עַל גַּפֵּי הַשַּׁעַר וְקֹרֵא בְּקוֹל גָּדוֹל. “מָה־לְּךָ כִּי תִּזְעַק כָּכָה?” שְׁאָלוֹ הַחֲמוֹר, “הֲלֹא תִבָּקַע הָאָרֶץ לְקוֹלֶךָ!” וְהַתַּרְנְגֹל עָנָה: “כִּי מָחָר יוֹם־טוֹב, וַאֲנִי שָׁמַעְתִּי בְּדַבֵּר גְּבִרְתִּי עִם הַמְבַשֶּׁלֶת בְאָמְרָהּ לָהּ, אֲשֶׁר חָשְׁקָה נַפְשָׁהּ לֶאֱכֹל מָחָר מָרָק וְאוֹתִי תָשִׂים בַּפָּרוּר, וְלָכֶן שׂוּמָה עָלַי לָתֵת הַיּוֹם בָּעֶרֶב אֶת צַוָּארִי לַהוֹרְגִים. הִנֵּה זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר אָנֹכִי יוֹשֵׁב פֹּה וְצֹעֵק כָּל־עוֹד הַנְּשָׁמָה בְקִרְבִּי”. “רַב לָךְ, אַדְמוֹנִי”, עָנָה הַחֲמוֹר, “הֲלֹא טוֹב מִזֶּה כִּי תֵלֵךְ עִמָּנוּ, כִּי הוֹלְכִים אֲנַחְנוּ אֶלְקוֹשָׁה וְנִבְחָר1 מִמָּוֶת תִּמְצָא בְּכָל אֲשֶׁר תָּבֹא; הִנֵּה קוֹלְךָ עָרֵב, וְאִם נְנַגֵּן כֻּלָּנוּ וְהָיִינוּ לְנֵס”2. וַיִּמְצָא הַדָּבָר חֵן בְּעֵינֵי הַתַּרְנְגֹל וַיֵּלְכוּ אַרְבַּעְתָּם יַחְדָּו.
וְאֶלְקוֹשׁ עִיר רְחוֹקָה, אֲשֶׁר לֹא יַשִׂיגוּהָ דֶּרֶךְ יוֹם, וַיְהִי בָעֶרֶב וַיָבֹאוּ עַד לְיַעַר וַיֹּאמְרוּ לָלוּן שָׁם. וַיִּשְׁכְּבוּ הַחֲמוֹר וְהַכֶּלֶב תַּחַת עֵץ גָּדוֹל, וְהֶחָתוּל וְהַתַּרְנְגֹל עָלוּ אֶל בֵּין הָעֲנָפִים. אַךְ הַתַּרְנְגֹל הִתְעוֹפֵף גַם מִשָּׁם וָמַעְלָה וַיָּבוֹא עַד הַצַּמֶּרֶת3 הָרָמָה, כִּי אָמַר: רַק שָׁם אָלִין לָבֶטַח. הוּא טֶרֶם יִישַׁן, וְעֵינָיו שׁוֹטְטוּ עוֹד הַפַּעַם עַל סְבִיבָיו לְאַרְבַּע הָרוּחוֹת, וַיַּרְא וְהִנֵּה כִדְמוּת נִיצוֹץ־אֵשׁ מַזְהִיר אֵלָיו מֵרָחוֹק, וַיִּקְרָא אֶל חֲבֵרָיו וַיֹּאמֶר לָהֶם: “אֵין זֶה כִּי־אִם בַּיִת, כִּי כִדְמוּת נֵר אָנֹכִי רֹאֶה”. אָז יֹאמַר הַחֲמוֹר: “הָבוּ, אֵיפֹא, אַחַי, לְכוּ וְנֵלְכָה אֶל הַמָּקוֹם הַהוּא, כִּי פֹה הַמָּלוֹן רָע”. וְהַכֶּלֶב עָנָה אַחֲרָיו גַּם הוּא, "כִּי לֹא תִגְעַל4 נַפְשׁוֹ בָּרֶגַע הַזֶּה עֶצֶם שְׁמֵנָה וּמְעַט בָּשָׂר עָלֶיהָ. וַיָּקוּמוּ כֻלָּם וַיֵּלְכוּ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר מִשָּׁם נִרְאָה הָאוֹר, וּבְלֶכְתָּם וַיִּרְאוּ וְהִנֵּה הָאוֹר הוֹלֵךְ וְגָדֵל, הוֹלֵךְ וְקָרֵב, עַד כִּי גָדַל מְאֹד, וּפִתְאֹם וְהִנֵּה הֵם עוֹמְדִים לִפְנֵי בֵית־שׁוֹדְדִים גָּדוֹל וְנֵרוֹת רַבִּים מְאִירִים אוֹתוֹ. וְהַחֲמוֹר נִגָּשׁ אֶל הַחַלּוֹן כִּי הוּא הַגָּדוֹל מִכֻּלָּם, וַיַּבֵּט אֶל הַבַּיִת פְּנִימָה. “מָה אַתָּה רֹאֶה הַצָּחוֹר?” שְׁאָלוֹ הַכֶּלֶב. “מָה אֲנִי רוֹאֶה?” עָנָה הַחֲמוֹר, “שֻׁלְחָן עָרוּךְ אֲנִי רֹאֶה עִם מַאֲכָל נִבְחָר וְעִם יַיִן רָב וְשׁוֹדְדִים יוֹשְׁבִים וּמֵיטִיבִים אֶת לִבָּם”. “מִי יִתֵּן וְהָיִינוּ אֲנַחְנוּ תַּחְתֵּיהֶם”, אָמַר הַתַּרְנְגֹל. וְהַחֲמוֹר עָנָה: “לוּ רַק הָיִינוּ בַבַּיִת פְּנִימָה!” וַיִּוָּעֲצוּ הַחַיּוֹת יַחְדָּו, לָדַעַת מַה לַעֲשׂוֹת לְמַעַן יוּכְלוּ לְהָנִיס אֶת הַשּׁוֹדְדִים מִן הַבַּיִת, וַיִּמְצְאוּ עֵצָה. אָז הִתְיַצֵּב הַחֲמוֹר בְּרַגְלָיו הַקְּדוּמוֹת עַל־פְּנֵי הַחַלּוֹן, וְהַכֶּלֶב קָפַץ עַל עֹרֶף הַחֲמוֹר, וְהֶחָתוּל טִפֵּס עַל גַּב הַכֶּלֶב, וְהַתַּרְנְגֹל הִתְעוֹפֵף וַיֵּשֶׁב עַל רֹאשׁ הֶחָתוּל. אַחֲרֵי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיִנָּתֵן אוֹת, וַיָּחֵלּוּ כֻלָּם פִּתְאֹם אֶת נְגִינָתָם יָחַד: הַחֲמוֹר נָעַר, הַכֶּלֶב נָבַח, הֶחָתוּל שָׁרַק, וְהַתַּרְנְגֹל קָרָא; וּפִתְאֹם הִשְׂתָּעֲרוּ כֻלָּם וַיִּתְפָּרְצוּ בְּעַד הַחַלּוֹן הַבַּיְתָה בְּפַעַם אַחַת, עַד כִּי נֻפְּצוּ הַזְּכוּכִיּוֹת אֲשֶׁר בַּחַלּוֹן לְקוֹלָם. וְהַשּׁוֹדְדִים הִתְחַלְחְלוּ מְאֹד, וַיֶחֶרְדוּ כֻלָּם מִמְּקוֹמָם בְּקוֹל צְעָקָה גְדוֹלָה, כִּי חָשְׁבוּ: רַק שֵׁדִים בָּאוּ הַבַּיְתָה פִתְאֹם, וַיִּירְאוּ יִרְאָה גְדוֹלָה, וַיָּנוּסוּ כֻלָּם הַיָּעֲרָה. אָז יָשְׁבוּ אַרְבַּעַת הָאוֹרְחִים אֶל הַשֻּׁלְחָן, וְיֹאמְרוּ טוֹב לְיֶתֶר הַפְּלֵיטָה אֲשֶׁר הוֹתִירוּ לָהֶם הַשּׁוֹדְדִים אַחֲרֵי אָכְלָם, וְיֹאכְלוּ כַּאֲשֶׁר יֵאָכֵל אַחֲרֵי צוּם חֹדֶשׁ יָמִים.
וַיְהִי כַּאֲשֶׁר כִּלּוּ לֶאֱכֹל, וַיְכַבּוּ אֶת הַנֵּרוֹת וַיְבַקְשׁוּ לָהֶם מְקוֹמוֹת לָלוּן אִישׁ אִישׁ כְּפִי מִשְׁפָּטוֹ וּכְפִי דַרְכּוֹ. הַחֲמוֹר רָבַץ עַל־פְּנֵי הַדֹּמֶן, הַכֶּלֶב שָׁכַב אַחֲרֵי הַדֶּלֶת, הֶחָתוּל עָלָה עַל הַכִּירַיִם אֶל הָאֵפֶר הַחַם וְהַתַּרְנְגֹל יָשַׁב עַל הַבַּד אֲשֶׁר עִם הַתִּקְרָה וְכֻלָּם עֲיֵפִים מִן הַדֶּרֶךְ הָרְחוֹקָה וַיֵרָדְמוּ מַהֵר וַיִּישָׁנוּ. וַיְהִי בַּחֲצוֹת הַלַּיְלָה, וְהַשּׁוֹדְדִים רָאוּ מֵרָחוֹק כִּי כֻבּוּ הַנֵּרוֹת בַּבַּיִת וְאֵין קוֹל וְאֵין קֶשֶׁב, וַיֹּאמֶר הָרֹאשׁ: “אָכֵן נִסְכַּלְנוּ מְאֹד הַפַּעַם כִּי בָרַחְנוּ בְּאֵין רוֹדֵף”, וַיְצַו אֶת אֶחָד מֵאֲנָשָׁיו לָבוֹא אֶל הַבַּיִת לְרַגֵּל אוֹתוֹ. וְהָאִישׁ בָּא אֶל הַבַּיִת וַיַּרְא וְהִנֵּה אֵין מְצַפְצֵף וְאֵין נוֹדֵד כָּנָף, וַיָּסַר אַל הַמְבַשְׁלוֹת לְהַעֲלוֹת נֵר, וַיְהִי בִּרְאוֹתוֹ אֶת עֵינֵי הֶחָתוּל הַלֹּהֲטוֹת, וַיַּחְשֹׁב בְּלִבּוֹ כִּי גֶּחָלִים בֹּעֲרוֹת הֵן, וַיֵּט אֲלֵיהֶן עֵץ־גָּפְרִית לְהַעֲלוֹת בּוֹ אֵשׁ, אַךְ הֶחָתוּל לֹא נָתַן לְהַתֵּל בּוֹ, וַיִּקְפֹּץ אֶל פְּנֵי הָאִישׁ וַיְנַקֵּר אֶת עֵינָיו וַיִּפְגָּעֵהוּ, וְהָאִישׁ הִתְחַלְחַל מְאֹד וַיְמַהֵר אֶל הַדֶּלֶת אֲשֶׁר מֵאָחוֹר לְהִמָּלֵט, אַךְ הַכֶּלֶב הַשּׁוֹכֵב אַחֲרֵי הַדֶּלֶת הִתְנַפֵּל עָלָיו וַיִּשָּׁכֵהוּ בְרַגְלוֹ, וְהָיָה בְּרוּצוֹ וְהוּא עוֹבֵר עַל הַדֹּמֶן דֶּרֶךְ הֶחָצֵר וַיָּקָם עָלָיו גַּם הַחֲמוֹר וְיִבְעַט בּוֹ בְּרַגְלוֹ וַיַּכֵּהוּ מַכָּה גְדוֹלָה וְנֶאֱמָנָה. וְהַתַּרְנְגֹל הֵקִיץ לְקוֹל הָרַעַשׁ, וַיִּתְעוֹרֵר וַיִּתְעוֹדֵד, וַיִּקְרָא פִתְאֹם מֵעַל הַתִּקְרָה: “קִיקִירִיקִי!” אָז רָץ הַשּׁוֹדֵד כְּכָל אֲשֶׁר יָכְלוּ רַגְלָיו לָשֵׂאת אוֹתוֹ וַיָּבֹא אֶל הָרֹאשׁ וַיֹּאמַר: “אַלְלַי לִי! הִנֵּה מְכַשֵּׁפָה רָעָה יוֹשֶׁבֶת בַּבַּיִת וְהִיא קָפְצָה אֶל פָּנַי וַתְּנַקֵּר אֶת עֵינַי בְּאֶצְבְּעוֹתֶיהָ הָאֲרֻכּוֹת וְאַחֲרֵי הַדֶּלֶת עוֹמֵד אִישׁ וּמַאֲכֶלֶת בְּיָדוֹ וַיִּדְקְרֵנִי בְרַגְלִי, וּבֶחָצֵר שׁוֹכֶבֶת חַיָּה נוֹרָאָה וַתַּכֵּנִי בְּבוּל־עֵץ, וְעַל הַגַּג מִלְמַעְלָה יוֹשֵׁב הַשּׁוֹפֵט וְהוּא קָרָא: “הִגִּישׁוּ אֵלַי אֶת הַנָּבָל”! − וָאֶבְרַח עַל נַפְשִׁי”. לְמִן הַיּוֹם הַהוּא לֹא מָצְאוּ עוֹד הַשּׁוֹדְדִים אֶת לִבָּם לָבוֹא אֶל הַבַּיִת, אַךְ אַרְבַּעַת הַמְּנַגְּנִים חָמְדוּ אֶת הַבַּיִת מְאֹד מְאֹד וְלֹא חָפְצוּ עוֹד לְעָזְבוֹ עַד עוֹלָם. וָזֶה אֲשֶׁר סִפֵּר אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בַּפַּעַם הָאַחֲרוֹנָה הִנֵּה פִיו עוֹדוֹ חָם.
העצם המנגנת
מאתוילהלם גרים, יעקב גרים
בְּאַחַת הָאֲרָצוֹת הָיָה כָל־הָעָם מִסָּבִיב מִתְאוֹנֵן מְאֹד מְאֹד. חֲזִיר־פֶּרֶא עֹלֶה מִן היַּער וּמְכַרְסֵם כְּפַעַם בְּפַעַם אֶת הַשָּׂדוֹת אֲשֶׁר לָאִכָּרִים וְאֶת הַבְּהֵמָה יִטְרֹף וְאֶת הָאָדָם יְשַׁסּע בְּמַלְתְּעוֹתָיו. אָז הֶעֱבִיר הַמֶּלֶךְ קוֹל בָּאָרֶץ, כִּי מִי אִישׁ אֲשֶׁר יִגְאַל אֶת הָאָרֶץ מִן הַמַּכָּה הַזֹּאת וְנִּתַּן לוֹ שָׂכָר רָב. אַךְ הַחַיָּה הָרָעָה גְּדוֹלָה וַחֲזָקָה מְאֹד, וְלֹא מָצָא אִישׁ אֶת לִבּוֹ לִקְרֹב אֶל הַיַּעַר אֲשֶׁר שָׁם יִשְׁכֹּן. וַיּוֹסֵף הַמֶּלֶךְ וַיַעֲבֵר קוֹל שֵׁנִית לֵאמֹר: מִי אִישׁ אֲשֶׁר יִלְכֹּד אֶת חֲזִיר־הַיַּעַר אוֹ הָרֹג יַהַרְגֶנּוּ וְנָתַן לוֹ הַמֶּלֶךְ אֶת בִּתּוֹ יְחִידָתוֹ לְאִשָּׁה.
וּבָאָרֶץ הָיוּ שְׁנֵי אַחִים, בְּנֵי אִישׁ עָנִי, וַיָבֹאוּ שְׁנֵיהֶם לַחֲצַר הַמֶּלֶךְ לְהַגִּיד כִּי נְכוֹנִים הֵם לָשִׂים נַפְשָׁם בְּכַפָּם, אוּלַי יַצְלִיחוּ. וַיְהִי הַבְּכוֹר אִישׁ עָרוּם וְנָבוֹן, אֲשֶׁר עָשָׂה אֶת הַדָּבָר מִגַּאֲוָה וּמִגֹּדֶל־לֵב, וְהַצָּעִיר אִישׁ תָּמִים וְנִבְעַר, הָעֹשֶׂה מִלֵּב טוֹב. וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם הַמֶּלֶךְ: “קוּמוּ וּלְכוּ שְׁנֵיכֶם הַיַּעֲרָה מִשְּׁנֵי עֲבָרִים, אֶחָד מֵעֵבֶר מִזֶּה וְאֶחָד מֵעֵבֶר מִזֶּה, כִּי כָכָה תִמְצְאוּ אֶת הַחַיָּה אֶל־נָכוֹן”. וַיֵּלֶךְ הַבְּכוֹר מִן הַמַּעֲרָב וְהַצָּעִיר הָלַךְ מִן הַמִּזְרָח. וַיְהִי אַחֲרֵי לֶכֶת הַצָּעִיר רְגָעִים אֲחָדִים, וַיִּמְצָאֵהוּ גַּמָּד בַּדֶּרֶךְ וּבְיָדוֹ חֲנִית שְׁחוֹרָה, וַיִּגַּשׁ אֵלָיו וַיֹּאמֶר לוֹ: “כִּי לִבְּךָ תָמִים וְרוּחֲךָ טָהוֹר, לָכֵן אָנֹכִי נוֹתֵן לְךָ אֶת הַחֲנִית הַזֹּאת; בָּהּ תַּעֲרֹךְ אֶל הַחֲזִיר וְיָכָלְתָּ אוֹתוֹ, וְלְךָ לֹא יְאֻנֶּה רָע”. וַיּוֹדֶה הַנַּעַר לָאִישׁ וַיָּשֶּׂם אֶת הַחֲנִית עַל שִׁכְמוֹ וַיֵּלֶךְ וְלֹא יָדַע פָּחַד. הוּא הוֹלֵךְ רְגָעִים מְעַטִּים וְעֵינָיו רָאוּ אֶת הַחֲזִיר מֵרָחוֹק. וְהַחֲזִיר הִשְׂתָּעֵר עָלָיו בַּחֲמת־קֶצֶף גְּדוֹלָה. וַיֵּט הַנַּעַר אֶת חֲנִיתוֹ, וְלֹא רָאָה הַחֲזִיר מֵרֹב חֵמָה וַיִּפֹּל עַל הַחֲנִית, וַיִּקָּרַע לִבּוֹ לִשְׁנָיִם וַיִּפֹּל מֵת. וְהַנַּעַר לָקַח אֶת הַנְּבֵלָה וַיְשִׂמֶנָּה עַל שִׁכְמוֹ וַיֵּלֶךְ לְדַרְכּוֹ הָעִירָה, לְמַעַן הָבִיא אֶת שְׁלָלוֹ אֶל הַמֶּלֶךְ.
וַיְהִי בְּצֵאתוֹ מִן הַיַּעַר מֵעֵבֶר הַשֵּׁנִי, וַיַּרְא וְהִנֵּה מִמּוּל בִּמְבוֹא הַיַּעַר וַאֲנָשִׁים יוֹשְׁבִים וְשׁוֹתִים יַיִן, חוֹגְגִים וּשְׂמֵחִים. וְהִנֵּה אָחִיו הַבְּכוֹר יוֹשֵׁב בַּבַּיִת הַהוּא, כִּי בָא בוֹ טֶרֶם יָבוֹא הַיַּעֲרָה כִּי אָמַר: הֵן הַחֲזִיר לֹא יִמָּלֵט, לָכֵן אֵשֵׁב פֹּה מְעַט וְאֵלֵךְ וַאֲחַזֵּק לִבִּי, לְמַעַן יָקוּם בִּי רוּחַ. וְהָיָה בִּרְאוֹתוֹ אֶת אָחִיו הַצָּעִיר בָּא מִן הַיַּעַר וּשְׁלָלוֹ עַל שִׁכְמוֹ, וְלֹא יָדַע עוֹד מְנוּחָה בְּנַפְשׁוֹ מִקִּנְאָה וּמֵרֹעַ־לֵב, וַיִּקְרָא לוֹ וְיֹאמַר: “סוּר נָא הֵנָּה אָחִי הַנֶּחְמָד וְהִנָּפֶשׁ פֹּה וְסָעַדְתָּ אֶת לִבְּךָ בְּכוֹס יַיִן”. וְהַצָּעִיר לֹא הִבִּיט וְיֵלֵךְ וַיָּסַר הַבַּיְתָה וַיְסַפֵּר אֵת כָּל־אֲשֶׁר קָרָהוּ וְאֶת־דְּבַר הַחֲנִית אֲשֶׁר נָתַן לוֹ הַגַּמָּד נְדִיב־הַלֵּב וְכִי הָרַג בַּחֲנִית הַזֹּאת אֶת חֲזִיר־הַיַּעַר, וַיַּעַצְרֵהוּ אָחִיו הַבְּכוֹר עַד הָעֶרֶב, וַיֵּלְכוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו. וַיְהִי בִּהְיוֹת הַחֹשֶׁךְ וְהֵם עוֹבְרִים אֶת הַגֶּשֶׁר אֲשֶׁר עַל הַמַּיִם, וְיִתְּנֵהוּ הַבְּכוֹר לַעֲבוֹר לְפָנָיו וְהוּא הוֹלֵךְ אַחֲרָיו, וַיֶּהְדֳּפֵהוּ פִתְאֹם מֵאָחוֹר וַיַּפִּילֵהוּ, וַיִּפֹּל הַצָּעִיר מֵת אֶל הַמַּיִם. וְהַבְּכוֹר מָשָׁה אֶת פִּגְּרוּ מִן הַמַּיִם וַיִּקְבְּרֵהוּ אַחֲרֵי הַגֶּשֶׁר, וְאֶת נִבְלַת הַחֲזִיר שָׂם עַל שִׁכְמוֹ וַיְבִיאֶהָ אֶל הַמֶּלֶךְ, וְלַמֶּלֶךְ הִגִּיד כִּי הוּא הַהֹרֵג אֶת הַחֲזִיר, וַיִּקַּח לוֹ אֶת בַּת־הַמֶּלֶךְ לְאִשָּׁה. וְהָאֲנָשִׁים רָאוּ כִּי לֹא שָׁב הַצָּעִיר, וְיֹאמַר הַבְּכוֹר: “אָכֵן חֲזִיר־הַיַּעַר טְרָפֵהוּ” − וְיַאֲמִין כָּל אִישׁ.
אַךְ מֵעִם אֱלֹהִים לֹא נִסְתָּר דָּבָר, וְגַם הַמַּעֲשֶׂה הָרָע הַזֶּה נָגַהּ אוֹר עָלָיו. וַיְהִי מִקֵּץ שָׁנִים רַבּוֹת וְאַחַד הָרֹעִים בָּא עִם עֶדְרוֹ עַד מֵאַחֲרֵי הַגֶּשֶׁר וַיַּרְא וְהִנֵּה בַחוֹל עֶצֶם קְטַנָּה לְבָנָה מִשֶּׁלֶג, וַיָּרֶם אוֹתָהּ וְיֹאמַר: "רַק זֹאת תִּצְלַח לִי לַעֲשׂוֹת מִמֶּנָּה פֶּה לָשִׂים עַל־פִּי חֲלִילִי, וַיַּעַשׂ אֶת הַפֶּה וַיִּפְעָלֶנוּ בְשַׂכִּינוֹ וַיְשִׂימֶנוּ עַל־פִּי חֲלִילוֹ וַיְהִי כִּי חִלֵּל בּוֹ בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה, וְהִנֵּה פֶלֶא: הֵחֵל הֶחָלִיל לְנַגֵּן מֵאֵלָיו לֵאמֹר:
"הוֹי, רֹעֶה יְקָרִי,
עֶצֶם זֹאת עַצְמִי הִיא וּבְשָׂרִי,
כִּי אָחִי הֲרָגָנִי
וְעִם־הַגֶּשֶׁר קְבָרָנִי,
לָקַח חֲזִירִי וַיֵּלֶךְ,
וַיִּקַּח אֶת בַּת־הַמֶּלֶךְ".
וְהָרֹעֶה אָמַר: “מַה־נִּפְלָא הֶחָלִיל הַזֶּה הַמְּנַגֵּן מֵאֵלָיו! אֵלְכָה־נָא וְאָבֵא אֶת־זֶה אֶל הַמֶּלֶךְ”. וַיְהִי כְּבֹאוֹ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ וַיָּחֶל הֶחָלִיל שֵׁנִית לְנַגֵּן אֶת נְגִינָתוֹ. וְהַמֶּלֶךְ הֵבִין אֶת הַדְּבָרִים, וַיְצַּו וַיַּחְפְּרוּ אֶת הֶעָפָר אֲשֶׁר מֵאַחֲרֵי הַגֶּשֶׁר, וְיִמְצְאוּ אֶת שֶׁלֶד הֶהָרוּג כֻּלּוֹ. וְלֹא יָכוֹל הָאָח הַפּוֹשֵׁעַ לְכַחֵשׁ עוֹד, וַיְשִׂימוּהוּ בְשַּׂק וַיַּשְׁלִיכוּ אוֹתוֹ הַמַּיְמָה חַי וַיִּטְבָּע, וְאֶת עַצְמוֹת הַנִּרְצָח לָקְחוּ וַיִּקְבְּרוּ אוֹתָן בְּמִבְחָר הַקְּבָרִים בְּכָבוֹד גָּדוֹל.
השטן ושלש שערות הזהב
מאתוילהלם גרים, יעקב גרים
הָיֹה הָיָתָה אִשָּׁה עֲנִיָּה וַתֵּלֶד בֵּן, וַיְהִי בְּהִוָּלְדוֹ וַיִּרְאוּ, כִּי עֹטֶה הוּא עוֹר דַּק, אֲשֶׁר יִקָּרֵא לוֹ עוֹר־בְּרָכוֹת, וַיְנַבְּאוּ לוֹ כִּי יִהְיֶה לִבְרָכָה בְּאָרֶץ וְכִי בִּמְלֹאת לוֹ אַרְבַּע־עֶשְׂרֵה שָׁנָה וְלָקַח אֶת בַּת־הַמֶּלֶךְ לְאִשָּׁה. בָּעֵת הַהִיא וְהַמֶּלֶךְ בָּא עַד הַמָּקוֹם הַהוּא, וְאִישׁ לֹא יָדַע כִּי הוּא הַמֶּלֶךְ, וְיִשְׁאַל אֶת אַנְשֵׁי הַכְּפָר לַחֲדָשׁוֹת, וַיַּגִּידוּ לוֹ: “הִנֵּה יֶלֶד יֻלַּד בִּמְקוֹמֵנוּ, וַיְהִי לוֹ עוֹר־בְּרָכוֹת בְּהִוָּלְדוֹ, וְלָכֵן כָּל־מַעֲשֶׂה אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה יִהְיֶה לוֹ לִבְרָכָה וְאֶל כָּל אֲשֶׁר יִפְנֶה יַצְלִיחַ וְאֶת־כָּל אֲשֶׁר יַחְפֹּץ יַשִּׂיג, וְגַם הִנֵּה נִבְּאוּ לוֹ כִּי בִּהְיוֹתוֹ בֶּן אַרְבַּע־עֶשְׂרֵה שָׁנָה וְהָיָתָה לוֹ בַּת־הַמֶּלֶךְ לְאִשָּׁה”. וְהַמֶּלֶךְ אִישׁ רַע־לֵב וַיִּחַר לוֹ, וַיַּבֹא אֶל בֵּית אֲבוֹת הַיֶּלֶד, וַיְדַבֵּר שָׁלוֹם בְּפִיו וְיֹאמַר: “הֲלֹא אֲנָשִׁים עֲנִיִּים אַתֶּם, תְּנוּ אֶת הַיֶּלֶד עַל־יָדִי וְאֶדְאַג לוֹ”. וְלֹא חָפְצוּ הָאֲנָשִׁים לִשְׁמֹעַ לוֹ. וַיְהִי כִּי הִרְבָּה הָאִישׁ הַנָּכְרִי לִשְׁקֹל עַל כַּפָם כֶּסֶף רַב תַּחַת הַיֶּלֶד, וַיַּחְשְּׁבוּ הָאֲנָשִׁים בְּלִבָּם לֵאמֹר: “הֲלֹא יֶלֶד־בְּרָכוֹת הוּא, אֲשֶׁר יַצְלִיחַ בְּכָל אֲשֶׁר יִפְנֶה, וְלָכֵן גַּם זֶה יִהְיֶה לוֹ לְטוֹבָה”, וַיֵּאוֹתוּ לוֹ וַיִּתְּנוּ אֶת הַיֶּלֶד עַל־יָדוֹ.
וְהַמֶּלֶךְ שָׂם אֶת הַיֶּלֶד בְּתֵבָה קְטַנָּה וַיִּפֶן וַיִּרְכַּב עַל סוּסוֹ, וּבְבֹאוֹ אֶל נַחַל־מַיִם עָמֹק, וַיַּשְׁלֵךְ אֶת הַתֵּבָה הַמַּיְמָה וּבְלִבּוֹ אָמַר: “זֹאת הַפַּעַם הוֹשַׁעְתִּי אֶת בִּתִּי מֵחָתָן לֹא שָׁאוּל”. אַךְ הַתֵּבָה לֹא שָׁקְעָה, כִּי־אִם צָפָה עַל־פְּנֵי הַמַּיִם כְּמוֹ אֳנִיָּה, וְגַם נֵטֶף מַיִם אֶחָד לֹא חָדַר אֵלֶיהָ. וַתְּהִי הַתֵּבָה צָפָה עַל־פְּנֵי הַמַּיִם הָלֹךְ וַצוֹף וַתְּהִי רְחוֹקָה מֵעִיר הַמֶּלֶךְ רַק עוֹד דֶּרֶךְ שְׁנֵי מִילִים וַתָּבֹא עַד הַמָּקוֹם אֲשֶׁר שָׁם בֵּית־טַחֲנָה וַתִּדְבַּק אֶל הַסּוֹלְלָה אֲשֶׁר לוֹ וַתַּעֲמֹד. וְהַנַּעַר אֲשֶׁר בְּבֵית־הַטַּחֲנָה רָאָה אֶת הַתֵּבָה מֵרָחוֹק וַיִּשְׁלַח וָו לִמְשׁוֹת אוֹתָהּ מִן הַמַּיִם, כִּי חָשַׁב: אוֹצָר טוֹב מָצָאתִי, וַיּפְתְּחֶנָּה וַיַּרְא וְהִנֵּה יֶלֶד יְפֵה־עֵינַיִם וְטוֹב־רֹאִי שׁוֹכֵב בַּתֵּבָה. וַיָּבֵא אֶת הַיֶּלֶד אֶל הַטּוֹחֵן וְאִשְׁתּוֹ, וְהָאֲנָשִׁים אֲנָשִׁים עֲקָרִים, אֵין לָהֶם בֵּן אוֹ בַת, וַיִּשְׂמְחוּ מְאֹד עַל הַדָּבָר וַיֹּאמְרוּ: “רַק אֱלֹהִים שָׁלַח לָנוּ אֶת הַבְּרָכָה הַזֹּאת”. וַיַּאַסְפוּהוּ הַבַּיְתָה וַיְכַלְכְּלוּהוּ וַיְגַדְּלוּהוּ, וַיֵּלֶךְ הַנַּעַר הָלֹךְ וְגָדֵל, וַיִּלְמַד וַיַּשְׂכֵּל, וַיִּמְצָא חֵן בְּעֵינֵי כֹל.
וַיְהִי הַיּוֹם וַיִּקָּר מִקְרֶה וְהַמֶּלֶךְ סָר אֶל בֵּית־הַטּוֹחֲנִים לְחַכּוֹת עַד אֲשֶׁר יַעֲבֹר הַגֶּשֶׁם בַּחוּץ, וַיַּרְא אֶת הַנַּעַר הַגָּדוֹל וְיִשְׁאַל אֶת פִּיהֶם: הַבְּנָם הוּא אִם לֹא? וַיַּעֲנוּהוּ: “לֹא, כִּי אָסוּף הוּא מִן הַחוּץ, כִּי זֶה אַרְבַּע־עֶשְׂרֵה שָׁנָה בָּא בְתֵבָה צָפָה עַל־פְּנֵי הַמַּיִם וַיִּמְשֵׁהוּ מִשָּׁם הַמְּשָׁרֵת אֲשֶׁר בְּבֵית־הַטַּחֲנָה”. וַיָּבֶן הַמֶּלֶךְ כִּי הוּא הַנַּעַר בְּעוֹר־הַבְּרָכוֹת, אֲשֶׁר הֵטִיל אוֹתוֹ הַמָּיְמָה לִפְנֵי אַרְבַּע־עֶשְׂרֵה שָׁנָה, וַיִּתַּמַם הַמֶּלֶךְ וַיֹּאמַר: “תְּנוּנִי נָא, אֲנָשִׁים טוֹבִים, וְאֶתֵּן מִכְתָּב עַל־יַד הַנַּעַר הַזֶּה לַהֲבִיאוֹ אֶל הַמַּלְכָּה אִשְׁתִּי, וְגַם הִנֵּה לוֹ שְׁנֵי אֲדַרְכְּמוֹת זָהָב לִהְיוֹת לוֹ לְשָׂכָר”. וְהָאֲנָשִׁים עָנוּ: כַּאֲשֶׁר יְצַוֶּה אֲדוֹנֵנוּ הַמֶּלֶךְ כֵּן יִהְיֶה", וְאֶת הַנַּעַר צִוּוּ לִהְיוֹת נָכוֹן. וַיֵּשֶׁב הַמֶּלֶךְ וַיִכְתֹּב מִכְתָּב אֶל הַמַּלְכָּה אִשְׁתּוֹ, וַיְהִי כָתוּב בּוֹ לֵאמֹר: “כְּבֹא הַנַּעַר עִם הַמִּכְתָּב הַזֶּה וַהֲמִתֶּם אוֹתוֹ כְרֶגַע וּקְבַרְתֶּם אוֹתוֹ וַעֲשִׂיתֶם אֶת־כָּל אֵלֶּה בְּטֶרֶם שׁוּבִי”.
וְהַנַּעַר יָצָא עִם הַמִּכְתָּב, וַיֵּתַע בַּדֶּרֶךְ וַיֵּלֶךְ כָּל הַיּוֹם, וַיָּבֹא בַנֶשֶׁף עַד לִפְנֵי יַעַר גָּדוֹל. וַיַּרְא מֵרָחוֹק אוֹר נוֹצֵץ וַיֵּלֶךְ לִקְרַאת הָאוֹר וַיָּבֹא עַד בַּיִת קָטָן. וַיְהִי בְּבֹאוֹ הַבַּיְתָה, וַיִּמְצָא אִשָּׁה זְקֵנָה יוֹשֶׁבֶת אֶל הָאֵשׁ אֲשֶׁר עַל הָאָח לְבַדָּהּ. וְהָאִשָּׁה הִתְחַלְחְלָה מְאֹד בִּרְאוֹתָהּ אֶת הַנַּעַר הַבָּא וַתִּשְׁאָלֵהוּ: “אֵי־מִזֶּה בָאתָ וּלְאָן אַתָּה הוֹלֵךְ?” וְהַנַּעַר עָנָה: “מִבֵּית־הַטַּחֲנָה אֲנִי בָא וְאֶל הַמַּלְכָּה אֲנִי הוֹלֵךְ לְהָבִיא אֵלֶיהָ מִכְתָּב, וָאֵתַע בַּדֶּרֶךְ בַּיַעַר, עַל־כֵּן אָמַרְתִּי לְבַקֵּשׁ פָּנַיִךְ לָתֵת לִי פֹּה מָקוֹם לָלוּן”. וְהָאִשָּׁה אָמְרָה: “הוֹי נַעַר אֻמְלָל! הֵן הַבַּיִת הַזֶּה אֲשֶׁר בָּאתָ אֵלָיו בֵּית־שׁוֹדְדִים הוּא, וְהָיָה בְּבֹאָם וַהֲרָגוּךָ”. וְהַנַּעַר עָנָה: “יְהִי אֲשֶׁר יִהְיֶה, לֹא אֵדַע פַּחַד, רַק הִנֵּה עָיַפְתִּי מְאֹד וְלֹא אוּכַל עוֹד לָלֶכֶת”, וַיִּצְנַח עַל אַחַת הַמִּטּוֹת וַיֵּרָדַם. וְהַשּׁוֹדְדִים שָׁבוּ הַבַּיְתָה וַיִּמְצְאוּ אֶת הַנַּעַר הַזָּר וַיִּקְצְפוּ מְאֹד וַיִּשְׁאֲלוּ מִי הוּא. וְהָאִשָּׁה אָמְרָה: יֶלֶד תָּמִים הוּא, וַיֵּתַע בַּיַּעַר, וְאֶחְמֹל עָלָיו וָאֶתֵּן לוֹ מָקוֹם לָלוּן, וְגַם הִנֵּה הוּא נֹשֵׂא בְחֵיקוֹ מִכְתָּב אֶל הַמַּלְכָּה". וְהַשּׁוֹדְדִים פָּתְחוּ אֶת הַמִּכְתָּב וַיִּקְרָאוּהוּ וַיִּמְצְאוּ כָתוּב בּוֹ, אֲשֶׁר יוּמַת הַנַּעַר כְּרֶגַע בְּבֹאוֹ, וַיַּחְדְּלוּ מִקְּשִׁי־לִבָּם וַיַּחְמְלוּ עָלָיו גַּם הֵם, וְהָרֹאשׁ אֲשֶׁר עַל הַשּׁוֹדְדִים קָרַע אֶת הַמִּכְתָּב וַיִכְתֹּב תַּחְתָּיו מִכְתָּב אַחֵר, וַיְהִי כָתוּב בּוֹ לֵאמֹר, כִּי בְּבֹא הַנַּעַר, וְנָתְנוּ לוֹ אֶת בַּת־הַמֶּלֶךְ לְאִשָּׁה בַּיּוֹם הַהוּא. אָז נָתְנוּ לוֹ לִישׁוֹן עַד אוֹר הַבֹּקֶר, וּבַבֹּקֶר כַּאֲשֶׁר הֵקִיץ וַיַּרְאוּהוּ אֶת הַדֶּרֶךְ הַנְּכוֹנָה וַיֵּלַךְ. וְהַמַּלְכָּה קָרְאָה אֶת הַמִּכְתָּב אֲשֶׁר הֵבִיא אֵלֶיהָ הַנַּעַר וַתַּעַשׂ כַּאֲשֶׁר צֻוְּתָה, וַתָּכֶן מִשְׁתֶּה גָּדוֹל וַתִּתֶּן אֶת בַּת־הַמֶּלֶךְ לְאִשָּׁה לְיֶלֶד־הַבְּרָכוֹת. וּבִהְיוֹת הַבָּחוּר יְפֵה־תֹאַר וְטוֹב־לֵב, וַתֶּאֱהָבֵהוּ אִשְׁתּוֹ מְאֹד וְיִהְיוּ שְׁנֵיהֶם שְׂמֵחִים וּשְׁלֵוִים.
וַיְהִי מִקֵּץ יָמִים וַיָּשָׁב הַמֶּלֶךְ לְהֵיכָלוֹ וַיַּרְא וְהִנֵּה בָאָה הַנְּבוּאָה אֲשֶׁר נִבְּאוּ לְיֶלֶד־הַבְּרָכוֹת וּבִתּוֹ נְתוּנָה לוֹ לָאִשָּׁה. וַיִּקְרָא: “אֵיךְ הָיָה כַדָּבָר הַזֶּה וַאֲנִי לֹא כֵן צִוִּיתִי כִּי־אִם אַחֶרֶת!” וַתִּתֵּן לוֹ הַמַּלְכָּה אֶת הַמִּכְתָּב, לְמַעַן יִרְאֶה בְעֵינָיו. וְהַמֶּלֶךְ קָרָא הַמִּכְתָּב וַיָּבֵן כִּי הֵמִירוּ אוֹתוֹ בְּאַחֵר, וַיִּשְׁאַל אֶת פִּי הָעֶלֶם הַיָּד לוֹ אֶת־אֲשֶׁר עָשָׂה בַּמִּכְתָּב אֲשֶׁר הִפְקִיד בְּיָדוֹ וְלָמָּה הֵמִיר אוֹתוֹ בְּאַחֵר. וְהָעֶלֶם עָנָה: “לֹא יָדַעְתִּי דָּבָר. אֵין זֶה כִּי־הֵמִירוּ אוֹתוֹ לִי בַלַּיְלָה בְּתוֹךְ הַיַּעַר כַּאֲשֶׁר יָשַׁנְתִּי”. וְהַמֶּלֶךְ קַצֵּף וַיֹּאמַר: “אַל־נָא תַחְשֹׁב כִּי עַל־נְקַלָּה תָבוֹא אֶל מַטָּרָתֶךָ. אִישׁ הֶחָפֵץ לְהִתְחַתֵּן בִּי וְהֵבִיא לִי הָאִישׁ הַזֶּה בָרִאשׁוֹנָה מִן הַשְּׁאוֹל שָׁלֹשׁ שַׂעֲרוֹת זָהָב מֵרֹאשׁ הַשָּׂטָן. אִם תָּבִיא לִי אֲשֶׁר אֹמַר, וְשָׁבָה בִתִּי אֲשֶׁר לָקַחְתָּ וְהָיְתָה לְךָ לְאִשָּׁה עַד עוֹלָם”. וְהַמֶּלֶךְ חָשַׁב בְּלִבּוֹ: זֹאת הַפַּעַם אִנָּקֶה מִמֶּנּוּ עַד עוֹלָם. יֶלֶד־הַבְּרָכוֹת עָנָה: “אֶת שַׂעֲרוֹת הַזָּהָב אֲשֶׁר אָמַרְתָּ אָבִיא וְאֶת הַשָּׂטָן לֹא יָרֵאתִי”. וַיִּפָּרֵד מֵעַל אִשְׁתּוֹ וּמֵעַל כָּל הָאֲנָשִׁים וַיֵּצֵא וַיֵּלֶךְ לְמַסָּעָיו.
הוּא בַדֶרֶךְ וַיָּבֹא עַד עִיר גְּדוֹלָה, וַיַּחְקְרֵהוּ הַשּׁוֹמֵר אֲשֶׁר בְּשַׁעַר הָעִיר וַיִּשְׁאָלֵהוּ לִמְלַאכְתּוֹ וְּלְמִשְׁלַח־יָדוֹ וּמָה הַדָּבָר אֲשֶׁר הוּא יוֹדֵעַ, וַיַּעַן הָעֶלֶם: “אֶת הַכֹּל יָדָעְתִּי”. וַיֹּאמֶר אֵלָיו הַשּׁוֹעֵר: עַתָּה עֲשֵׂה עִמָּנוּ חֶסֶד וְהַגִּידָה לָנוּ: לָמָּה יָבְשָׁה הַבְּאֵר אֲשֶׁר בִּרְחוֹב הָעִיר, וְגַם מַיִם לֹא תִתֵּן, תַחַת אֲשֶׁר לְפָנִים הֵקֵרָה לָנוּ יַיִן? וְהָעֶלֶם עָנָה: “אֶת הַדָּבָר הַזֶּה אַגִּיד לָכֶם, רַק חַכּוּ נָא עַד שׁוּבִי”. וַיִּסַּע מִשָּׁם וַיָּבֹא עַד עִיר אַחֶרֶת, וַיַּחְקְרֵהוּ הַשּׁוֹעֵר גַּם זֶה וַיִּשְׁאָלֵהוּ לִמְלַאכְתּוֹ וְּלְמִשְׁלַח־יָדוֹ וּמָה הַדָּבָר אֲשֶׁר הוּא יוֹדֵעַ. וַיַּעַן הָעֶלֶם: “אֶת הַכֹּל יָדָעְתִּי”. וַיֹּאמֶר אֵלָיו הַשּׁוֹעֵר: “כִּי עַתָּה עֲשֵׂה עִמָּנוּ חֶסֶד וְהַגִּידָה לָנוּ: “עֵץ הָיָה בְעִירֵנוּ וַיִּתֶּן־לָנוּ תָּמִיד תַּפּוּחֵי־פָז, וְעַתָּה לָמָּה נָבַל כֻּלּוֹ וְגַם עָלִים לֹא יַעֲשֶׂה?” וְהָעֶלֶם עָנָה: “אֶת הַדָּבָר הַזֶּה אַגִּיד לָכֶם, רַק חַכּוּ נָא עַד שׁוּבִי”. וַיִּסַּע מִשָּׁם וַיַּבֹא עַד נַחַל גָּדוֹל וַיֹּאמֶר לַעֲבֹר אוֹתוֹ. וְהָאִישׁ אֲשֶׁר עַל הַמַּעְבָּרָה חָקַר אוֹתוֹ גַּם בָּזֶה וַיִּשְּׁאָלֵהוּ לִמְלַאכְתּוֹ וְּלְמִשְׁלַח־יָדוֹ וּמָה הַדָּבָר אֲשֶׁר הוּא יוֹדֵעַ. וַיַּעַן הָעֶלֶם: אֶת הַכֹּל יָדָעְתִּי”. וַיֹּאמֶר אֵלָיו הָאִישׁ אֲשֶׁר עַל הַמַּעְבָּרָה: “כִּי עַתָּה עֲשֵׂה עִמִּי חֶסֶד וְהַגִּידָה לִי: לָמָּה־זֶה שׂוּמָה עָלַי לַעֲבֹר יוֹם־יוֹם מִשְּׂפַת הַנַּחַל וְעַד שְׂפַת הַנַּחַל, עָבֹר וָשׁוֹב, וְאֵין אִישׁ בָּא לְמָלֵא מְקוֹם תַּחְתַּי?” וַיַּעַן הָעֶלֶם: “אֶת הַדָּבָר הַזֶּה אַגִּיד לְךָ רַק חַכֵּה עַד שׁוּבִי”.
וַיְהִי אַחֲרֵי עָבְרוֹ אֶת הַנַּחַל, וַיִּמְצָא אֶת פֶּתַח שַׁעַר הַשְּׁאוֹל, וְהַשְּׁאוֹל שְׁחוֹרָה וַעֲשֵׁנָה כֻלָּהּ, וְאֵין הַשָּׂטָן בְּבֵיתוֹ, וְרַק לִילִית אִמּוֹ יוֹשֶׁבֶת עַל כִּסְאָה הָרָחָב. וּפְנֵי לִילִית לֹא רָעֲמוּ הַפַּעַם וַתִּשְׁאָלֵהוּ: “מָה אַתָּה מְבַקֵּשׁ פֹּה?” − שָׁלֹשׁ שְׂעָרוֹת אָנֹכִי מְבַקֵּשׁ מִשַּׂעֲרוֹת הַזָּהָב אֲשֶׁר עַל רֹאשׁ הַשָּׂטָן כִּי בִלְעֲדֵיהֶן לֹא תִנָּתֵן לִי אִשְׁתִּי לְאִשָּׁה". וְלִילִית עָנְתָה: "הִקְשֵׁיתָ מְאֹד לְבַקֵשׁ, הֵן יָשׁוּב הַשָּׂטָן הַבַּיְתָה וּמְצָאֲךָ פֹה, וְהָיִיתָ בְּכָל רָע. אָכֵן רְאֵה, הִנֵּה חָמַלְתִּי עָלֶיךָ, וְלָכֵן אֶחְקְרָה וַאֲבַקֵּשׁ, אוּלַי אֶמְצָא עֵצָה, וַתְּהַפְּכֵהוּ לִנְמָלָה וַתֹּאמֶר אֵלָיו: “בֹּא הֵחָבֵא בְּכַנְפוֹת שִׂמְלָתִי וְשָׁם תֵּשֵׁב לָבֶטַח”. וְהָעֶלֶם אָמַר: “טוֹב מְאֹד, אַךְ הִנֵּה עוֹד שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים לִי אֵלַיִךְ לָדַעַת אוֹתָם: לָמָּה יָבְשָׁה בְּאֵר, אֲשֶׁר נָתְנָה יַיִן עַד־כֹּה, וְעַתָּה גַּם מַיִם לֹא תִתֵּן? לָמָּה נָבַל עֵץ, אֲשֶׁר עָשָׂה לְפָנִים תַּפּוּחֵי־פָז, וְעַתָּה גַם עָלִים לֹא יִתֵּן? וְלָמָּה יַעֲבֹר אִישׁ אֲשֶׁר לוֹ מַעְבָּרָה מִשְּׂפַת הַנַּחַל לִשְׂפַת הַנַּחַל יוֹם־יוֹם, עָבֹר וָשׁוֹב, וְאֵין אִישׁ בָּא לְמָלֵּא מְקוֹמוֹ תַּחְתָּיו?” וְהָאִשָּׁה עָנְתָה: “הַשְּׁאֵלוֹת אֲשֶׁר שָׁאַלְתָּ כָּבְדוּ מְאֹד, אַךְ אַתָּה שֵׁב דּוּמָם וּשְׁמַע הֵיטֵב אֶת כָּל דָּבָר אֲשֶׁר יְדַבֵּר הַשָּׂטָן אֵלַי לְעֵת מָרְטִי שָׁלֹש שַׂעֲרוֹת זָהָב מִשַּׂעֲרוֹת רֹאשׁוֹ”.
וַיְהִי בִּהְיוֹת הָעֶרֶב וַיָּבֹא הַשָּׂטָן הַבַּיְתָה. הוּא עוֹדוֹ בַסַף וַיֵּדַע כִּי רוּחַ חֲדָשָׁה בַבַּיִת. “הִנֵּה רֵיחַ עֹלֶה בְּאַפִּי”, אָמַר, “כְּרֵיחַ בְּשַׂר אָדָם. אֵין הַבַּיִת כְּמִשְׁפָּטוֹ כִדְבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ”. וַיָּחֶל לְחַפֵּשׂ אֶת כָּל פִּנָּה, וְלֹא מָצָא דָבָר. וְלִילִית גָּעֲרָה בּוֹ וְתֹאמַר: “רַק טֵאטֵאתִי1 עַתָּה אֶת הַבַּיִת, שַׂמְתִּי סְדָרִים לְכָל־דָּבָר, וְאַתָּה בָא וְעֹשֶׂה בַכֹּל תֹּהוּ עַל בֹּהוּ. כָּל הַיָּמִים תָּמִיד רַק רֵיחַ בְּשַׂר אָדָם בְּאַפֶּךָ! לֵךְ וָשֵׁב וְאָכַלְתָּ אֶת לַחְמֶךָ, וְאַל תִּשְׁעֶה בַּהֲבָלִים”. וְהַשָּׂטָן אָכַל אֶת לַחְמוֹ וַיֵּשְׁתְּ אֶת יֵינוֹ, וְהוּא עָיֵף וְיָגֵעַ, וַיָשֶׂם אֶת רֹאשׁוֹ עַל בִּרְכֵּי לִילִית, לְמַעַן תִּפְלֶה2 אֶת רֹאשׁוֹ מְעַט, וּמִקֵּץ רְגָעִים אֲחָדִים נִרְדַּם וַיִּישַׁן וַיִּתֵּן קוֹל נַחֲרָה. וְהַזְּקֵנָה תָפְשָׂה שַׂעֲרַת־זָהָב אַחַת מִשַּׂעֲרוֹת רֹאשׁוֹ וַתִּמְרְטֶנָּה, וַתְּשִׂימֶנָּה עַל הַשֻּׁלְחָן לְפָנֶיהָ. “אוֹי, מָה עָשִׂית לִי?” קָרָא הַשָּׂטָן, וְלִילִית עָנְתָה: “חֲלוֹם נוֹרָא חָלַמְתִּי, וְלֹא שַׂמְתִּי לֵב, וָאֶתְפֹּשׂ אוֹתְךָ בְּשַׂעֲרוֹתֶיךָ בִּשְׁגָגָה”. וְהַשָּׂטָן שָׁאַל: “מָה הַחֲלוֹם אֲשֶׁר חָלָמְתְּ?” − “בַּחֲלוֹמִי וְהִנֵּה בְאֵר בִּרְחוֹב הָעִיר, וְהַבְּאֵר הֵקֵרָה תָמִיד יַיִן, וּפִתְאֹם חָרְבָה וְגַם מַיִם לֹא תִתֵּן וְאֵין אִישׁ יוֹדֵעַ מַדּוּעַ”. “הָאֲנָשִׁים אֵינָם יוֹדְעִים”, עָנָה הַשָּׂטָן, “אַךְ אֲנִי יָדַעְתִּי. עַקְרָב רוֹבֵץ בַּבְּאֵר תַּחַת אֶבֶן, וְלוּ הָרְגוּ אֶת הָעַקְרָב כִּי עַתָּה שָׁבָה הַבְּאֵר לְהַזִּיל יָיִן”. וְלִילִית הוֹסִיפָה לִפְלוֹת אֶת רֹאשׁוֹ, וְיֵרָדַם שֵׁנִית וַיִּתֵּן קוֹל נָחֲרָה אֲשֶׁר צָלְלוּ הַזְּכוּכִיּוֹת בַּחַלּוֹן. אָז מָרְטָה אֶת הַשַּׂעֲרָה הַשֵּׁנִית מִשַּׂעֲרוֹת רֹאשׁוֹ. “אוֹיָה! מֶה עָשִׂית לִי?” קָרָא הַשָׂטָן בַּחֲמָתוֹ. וְלִילִית עָנְתָה: “אַל־נָא בְקִצְפְּךָ בְּנִי, כִּי מִדֵּי חָלְמִי עֲשִׂיתִיהָ”. וְהַשָׂטָן שָׁאַל: “מֶה חָלַמְתְּ הַפַּעַם?” “בַּחֲלוֹמִי וְהִנֵּה עִיר וּבָהּ עֵץ, וַיְהִי הָעֵץ נוֹתֵן מִדֵּי שָׁנָה בְשָׁנָה תַּפּוּחֵי־פָז, וְעַתָּה קָמַל וְגַם עָלִים לֹא יַעֲשֶׂה − וְאֵין אִישׁ יוֹדֵעַ מַדּוּעַ”. “כֵּן”, עָנָה הַשָׂטָן, “אֵין אִישׁ יוֹדֵעַ מַדּוּעַ, אַךְ אֲנִי הִנֵּה יָדַעְתִּי. עַכְבָּר רוֹבֵץ עַל הָאָרֶץ וְנוֹקֵר3 אֶת שֹׁרֶשׁ הָעֵץ, וְהָיָה אִם יָמִיתוּ אֶת הָעַכְבָּר וְשָׁב הָעֵץ לִפְרֹחַ, וְאִם לֹא יְמִיתוּהוּ וְנָבַל הָעֵץ כֻּלּוֹ. אַךְ עַתָּה רָב לְךָ, אַל־נָא תְאַלְצִינִי עוֹד בַּחֲלוֹמוֹתַיִךְ, פֶּן תַּפְרִיעִינִי בַשְׁלִישִׁית מִשְּׁנָתִי וְהָיָתָה יָדִי בְלֶחֱיֵךְ”. וְלִילִית דִּבְּרָה עַל לִבּוֹ וַתְּפַל אֶת רֹאשׁוֹ בַשְׁלִישִׁית, וַיֵּרָדֵם וַיִּישַׁן, וַיִּתֵּן קוֹל נַחֲרָה נוֹרָאָה. אָז תָּפְשָׂה אֶת שַׂעֲרַת רֹאשׁוֹ הַשְּׁלִישִׁית וַתִּמְרְטֶנָּה. וְהַשָׂטָן הִשְׂתָּעֵר מִשְּׁנָתוֹ וַיִּצְעַק, וַיֹּאמֶר לְהִתְנַפֵּל עָלֶיהָ, אַךְ לִילִית דִּבְּרָה אֵלָיו רַכּוֹת וַתָּשֶׁב אוֹתוֹ מֵחֲרוֹן אַפּוֹ גַּם הַפַּעַם וְתֹאמַר: “מִי אִישׁ מוֹשֵׁל בַּחֲלוֹמוֹתָיו!” וְהַשָּׂטָן שָׁאַל: “מָה אֵפוֹא חָלַמְתְּ עוֹד הַפָּעַם?” כִּי הָיָה מִתְאַוֶּה מְאֹד לָדַעַת. “בַּחֲלוֹמִי וְהִנֵּה אִישׁ אֲשֶׁר לוֹ מַעְבָּרָה, וְהוּא מִתְאוֹנֵן רָע, כִּי שׂוּמָה עָלָיו לַעֲבֹר יוֹם־יוֹם מִשְׂפַת־הַנַּחַל הָאַחַת וְעַד שְׂפַת־הַנַּחַל הַשֵּׁנִית, עָבֹר וָשׁוֹב, וְאֵין אִישׁ בָּא לְמַלֵּא מְקוֹמוֹ תַחְתָּיו − וְהָאֲנָשִׁים אֵינָם יוֹדְעִים מַדּוּעַ”. “הוֹי הַכְּסִיל!” קָרָא הַשָׂטָן, “כִּי יָבוֹא אִישׁ לַעֲבֹר אֶת הַנַּחַל, יִתֶּן־נָא בְיָדוֹ אֶת הַמּוֹט, וְאָז חָפְשִׁי יִהְיֶה לְרוּחוֹ וְהַשֵּׁנִי יַעֲבֹר תַּחְתָּיו”. וְלִילִית רָאֲתָה כִּי שָׁלֹשׁ שַׂעֲרוֹת הַזָּהָב בְּיָדָהּ וְכִי יֵשׁ מַעֲנֶה עַל שָׁלֹש הַשְּׁאֵלוֹת וַתֶּרֶף מִן הַמִּתְקוֹטֵט4 הַזָּקֵן וַתַּנַח לוֹ וַיִּישַׁן עַד אוֹר הַבֹּקֶר.
וּבַבֹּקֶר כַּאֲשֶׁר עָזַב הַשָׂטָן אֶת הַשְּׁאוֹל וַיֵּצֵא לְפָעֳלוֹ כְּפַעַם בְּפַעַם, וַתּוֹצֵא לִילִית אֶת הַנְּמָלָה מִכַּנְפוֹת בִּגְדָהּ וַתָּשֶׁב לָהּ תְּמוּנַת אָדָם וַיְהִי לְיֶלֶד־בְּרָכוֹת כְּבָרִאשׁוֹנָה וַתֹּאמֶר אֵלָיו: “הֵא לְךָ אֶת שְׁלֹש הַשְׁעָרוֹת אֲשֶׁר שָׁאַלְתָּ, וְאֶת אֲשֶׁר אָמַר הַשָׂטָן לְשָׁלֹש שְׁאֵלוֹתֶיךָ הֲלֹא שָׁמַעְתָּ”. וְהָעֶלֶם עָנָה: “כֵּן, שָׁמַעְתִּי הֵיטֵב וְלֹא אֶשְׁכַּח”. וַתֹּאמֶר לוֹ: “כִּי עַתָּה נוֹשַׁעְתָּ, וְאַתָּה לֵךְ לְדַרְכֵּךְ בְּשָׁלוֹם”. וַיּוֹדֶה הַנַּעַר לָאִשָּׁה הַזְּקֵנָה עַל הַיְשׁוּעָה אֲשֶׁר עָשְׂתָה לוֹ בְצָרָתוֹ, וַיַּעֲזֹב אֶת הַשְּׁאוֹל וַיֵּלֶךְ וַיְהִי שָׂמֵחַ וְטוֹב־לֵב, כִּי רָאָה כִּי הִצְלִיחַ בַּכֹּל. וַיְהִי כְּבֹאוֹ אֶל הָאִישׁ אֲשֶׁר עִם הַמַּעְבָּרָה וַיֹּאמֶר אֵלָיו: “עוֹד מְעַט וְהִגַּדְתִּי לְךָ אֶת שְׁאֵלָתְךָ אֲשֶׁר שָׁאַלְתָּ, הַעֲבֵר אוֹתִי בָרִאשׁוֹנָה עַד שְׂפַת־הַנַּחַל הַשֵּׁנִית”. וּבְבֹאוֹ לִשְׂפַת־הַנַּחַל הַשֵּׁנִית וַיֹּאמֶר לוֹ אֶת עֲצַת הַשָׂטָן: “כִּי יָבוֹא אִישׁ לַעֲבֹר אֶת הַנַּחַל, וְנָתַתָּ אֶת הַמּוֹט עַל יָדוֹ, וְאַתָּה תִגָּאֵל”. וַיָּקָם לָבוֹא עַד הָעִיר אֲשֶׁר שָׁם הָעֵץ הַנּוֹבֵל, וַיִּמְצָא אֶת הַשּׁוֹעֵר, וְהוּא מְחַכֶּה לִדְבָרָיו, וַיַּגֵּד לוֹ אֶת דִּבְרֵי הַשָׂטָן לֵאמֹר: “הָמִיתוּ אֶת הָעַכְבָּר הַנּוֹקֵר אֶת שֹׁרֶשׁ הָעֵץ, וְשָׁב הָעֵץ לִפְרֹחַ וְעָשָׂה תַּפּוּחֵי־פָז”. וַיּוֹדֶה לוֹ הַשּׁוֹעֵר וַיִּתֵּן לוֹ שְׁנֵי חֲמוֹרִים נוֹשְׂאֵי שַׂקִּים מְלֵאֵי זָהָב, וַיֵּלְכוּ הַחֲמוֹרִים אַחֲרָיו. אַחַר־כֵּן בָּא עַד הָעִיר אֲשֶׁר שָׁם הַבְּאֵר הַחֲרֵבָה, וַיַּגֵּד לַשּׁוֹעֵר אֶת כָּל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר הַשָׂטָן לֵאמֹר: “הִנֵּה עַקְרָב רוֹבֵץ בַּבְּאֵר מִתַּחַת לְאֶבֶן, וְהָיָה כִּי תְּבַקְשׁוּ וּמְצָאתֶם אֶת הָעַקְרָב וַהֲמִיתֶּם אוֹתוֹ וְשָׁבָה הַבְּאֵר לְהַזִּיל יַיִן”. וַיּוֹדֶה לוֹ הַשּׁוֹעֵר גַּם הוּא וַיִּתֵּן לוֹ גַם הוּא שְׁנֵי חֲמוֹרִים נוֹשְׂאֵי שַׂקִּים מְלֵאֵי זָהָב.
אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיָּבוֹא הָעֶלֶם לְבֵיתוֹ, וַתִּשְׂמַח עָלָיו אִשְׁתּוֹ מְאֹד וַתִּשְׁמַע כִּי הִצְלִיחַ בְּכָל מַעֲשָׂיו. וְאֶל הַמֶּלֶךְ הֵבִיא אֶת אֲשֶׁר שָׁאַל, אֶת שָׁלֹשׁ שַׂעֲרוֹת הַזָּהָב אֲשֶׁר לַשָּׂטָן. וַיְהִי בִּרְאוֹת הַמֶּלֶךְ אֶת אַרְבַּעַת הַחֲמוֹרִים עִם שַׂקֵּי הַזָּהָב, וַתְּהִי שִׂמְחָתוֹ שְׁלֵמָה וְיֹאמַר: “הִנֵּה מִלֵּאתָ אַחֲרַי כְּכֹל אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי אֲלֶיךָ, וְעַתָּה לֵךְ וְּשְׂמַח עִם הָאִשָּׁה אֲשֶׁר אֵרַשְׂתָּ לְךָ, כִּי לְךָ יָאָתָה. אַךְ הַגִּידָה נָא לִי, חֲתָנִי הַנֶּחְמָד, אֵי־מִזֶּה לָקַחְתָּ אֶת כָּל הַזָּהָב הָרַב הַזֶּה? הֲלֹא אוֹצְרוֹת מְלָכִים הֵבֵאתָ!” וְהָעֶלֶם עָנָה: “בְּנַחַל מַיִם עָבַרְתִּי וָאֶקְחָה לִי אֶת הַזָּהָב הַזֶּה, הִנֵּה הוּא שָׁם עַל הַחֹף תַּחַת חוֹל”. “הַאוֹּכַל גַּם אֲנִי לָקַחַת לִי מִמֶּנּוּ מִן הַמָּקוֹם הַהוּא?” שָׁאַל הַמֶּלֶךְ וְתַאֲוָתוֹ בָּעֲרָה בְלִבּוֹ. וְהָעֶלֶם עָנָה: “כְּכֹל אֲשֶׁר תַּחְפֹּץ וּכְכֹל אֲשֶׁר תּוּכַל לָשֵׂאת. הִנֵּה אִישׁ יוֹשֵׁב שָׁם עִם הַמַּעְבָּרָה וְהֶעֱבִיר אוֹתְךָ עַד לִשְׂפַת־הַנַּחַל הַשֵּׁנִית, וּמִלֵּאתָ שָׁם אֶת שַׂקֶּיךָ”. וְהַמֶּלֶךְ הַנִּבְהָל לְהוֹן מִהֵר וַיֵּצֵא לַדֶּרֶךְ וַיָּבֹא אֶל הַנַּחַל וַיַּרְא אֶת הָאִישׁ עִם הַמַּעְבָּרָה וַיִּקְרָא לוֹ, לְמַעַן יַעֲבִירוֹ אֶת הַנָּחַל. וַיַעֲבֹר הָאִישׁ עִמּוֹ, וַיְהִי כְּבֹאָם אֶל הַחֹף מֵעֵבֶר מִזֶּה, וְיִתֵּן אֶת הַמּוֹט עַל יָדוֹ אֲשֶׁר בּוֹ יַחְתֹּר, וַיַּחֲזֵק הַמֶּלֶךְ בַּמּוֹט וְהָאִישׁ נִמְלַט וַיֵּעָלֵם, וַיְהִי הַמֶּלֶךְ לְמַלָּח לְהַעֲבִיר אֶת הַמַּעְבָּרָה יוֹם־יוֹם, וַיֵּעָנֵשׁ תַּחַת כָּל הַחֲטָאִים אֲשֶׁר חָטָא.
"וְהוּא יוֹשֵׁב שָׁם וּמַעֲבִיר אֶת הַמַּעְבָּרָה עַד הַיּוֹם הַזֶּה.
- “אֶל נָכוֹן! הֵן לֹא יִוָּאֵל אִישׁ לָבוֹא וְלָקַחַת אֶת הַמּוֹט מִיָּדוֹ”.
פרעש ויתוש
מאתוילהלם גרים, יעקב גרים
פַּרְעשׁ וְיִתּוֹשׁ הִתְחַבְּרוּ יַחְדָּו וַיְהִי לִשְׁנֵיהֶם בַּיִת אֶחָד, יָשְׁבוּ בִקְלִפָּה אֲשֶׁר לְבֵיצָה וַיְבַשְּׁלוּ שָׁם שֵׁכָר. וַיִּפֹּל הַיִּתּוֹשׁ וַיִּכָּוֶה. וַיַּרְא הַפַּרְעשׁ כִּי נִכְוָה הַיִּתּוֹשׁ וַיִּזְעַק מָר. וַתִּשְׁמַע הַדֶּלֶת הַקְּטַנָּה אֲשֶׁר בַּחֶדֶר וַתֹּאמַר: “מַה־לְּךָ כִּי תִזְעַק, פַּרְעשׁ?” − “כִּי נִכְוָה הַיִּתּוֹשׁ”.
וַתִּתְחַלְחַל הַדֶּלֶת וַתָּחֶל לִרְעשׁ מִדֵּי אֲשֶׁר תִּסּוֹב עַל צִירָהּ. וַיִּשְׁמַע מַטְאֲטֵא קָטָן אֲשֶׁר עָמַד בִּקְצֵה הַחֶדֶר וְיֹאמַר: “מַה־לָּךְ תִּרְעֲשִׁי, דֶּלֶת?” − “אֵיךְ זֶה לֹא אֶרְעַשׁ?”
הֵן נִכְוָה הַיִּתּוֹשׁ,
הֵן זָעַק הַפַּרְעשׁ".
וַיִּשְׁמַע הַמַּטְאֲטֵא וַיָּחֶל לְטַאטֵא בְּשֶׁצֶף־קָצֶף. וַתֵּרֶא עֲגָלָה מֵרָחוֹק וַתְּמַהֵר וַתָּבוֹא, וַתֹּאמַר: “מָה־לְּךָ תְטַאטֵא, מַטְאֲטֵא?” אֵיךְ זֶה לֹא אֲטַאטֵא?
הֵן נִכְוָה הַיִּתּוֹשׁ,
הֵן זָעַק הַפַּרְעשׁ,
הֵן רָעֲשָׁה הַדֶּלֶת".
וַתֹּאמֶר הָעֲגָלָה: “כִּי עַתָּה אָרוּץ”, וַתָּחֶל לָרוּץ בְּשֶׁצֶף־קָצֶף וַיַּרְא הַדֹּמֶן2 אֶת הָעֲגָלָה: בְּרוּצָהּ עַל פָּנָיו וַיֹּאמַר: “מָה־לָךְ תָּרוּצִי עֲגָלָה?” − "אֵיךְ זֶה לֹא אָרוּץ?
הֵן נִכְוָה הַיִּתּוֹשׁ,
הֵן זָעַק הַפַּרְעשׁ,
הֵן רָעֲשָׁה הַדֶּלֶת,
הֵן טֵאטֵא הַמַּטְאֲטֵא".
וַיֹּאמֶר הַדֹּמֶן: "כִּי עַתָּה אֶבְעַר בְּשֶׁצֶף־קָצֶף. וַתִּצְלַח אֵשׁ וַיָּחֶל לִבְעֹר בְּחָזְקָה. וַיַּרְא הָעֵץ הָעוֹמֵד עַל יַד הַדֹּמֶן וַיֹּאמַר: “דֹּמֶן, מַה־לְךָ, תִבְעַר?” − "אֵיךְ זֶה לֹא אֶבְעַר?
הֵן נִכְוָה הַיִּתּוֹשׁ,
הֵן זָעַק הַפַּרְעשׁ,
הֵן רָעֲשָׁה הַדֶּלֶת,
הֵן טֵאטֵא הַמַּטְאֲטֵא,
הֵן רָצָה הָעֲגָלָה".
וַיֹּאמֶר הָעֵץ: “כִּי עַתָּה אָנוּעַ”, וַיָּחֶל לָנוּעַ אָנֶה וָאָנָה עַד אֲשֶׁר נָשְׁלוּ אָרְצָה כָּל עָלָיו. וַתֵּרֶא נַעֲרָה וְהִיא בָאָה עִם כַּדָהּ וְתֹּאמַר: “עֵץ, מַה לְךָ תָנוּעַ?” − "אֵיךְ זֶה לֹא אָנוּעַ?
הֵן נִכְוָה הַיִּתּוֹשׁ,
הֵן זָעַק הַפַּרְעשׁ,
הֵן רָעֲשָׁה הַדֶּלֶת,
הֵן טֵאטֵא הַמַּטְאֲטֵא,
הֵן רָצָה הָעֲגָלָה,
הֵן בָּעַר הַדֹּמֶן".
וַתֹּאמֶר הַנַּעֲרָה: “כִּי עַתָּה אֲשַׁבֵּר אֶת כַּדִי”, וַתְּשַׁבֵּר אֶת כַּדָהּ. וַתֵּרֶא הַבְּאֵר, אֲשֶׁר מִמֶּנָּה שָׁאֲבָה אֶת הַמַּיִם, וְתֹאמַר: “נַעֲרָה, מַה־לָּךְ תְּשַׁבְּרִי אֶת כַּדֵּךְ?” − "אֵיךְ זֶה לֹא אֲשַׁבֵּר אֶת כַּדִי?
הֵן נִכְוָה הַיִּתּוֹשׁ,
הֵן זָעַק הַפַּרְעשׁ,
הֵן רָעֲשָׁה הַדֶּלֶת,
הֵן טֵאטֵא הַמַּטְאֲטֵא,
הֵן רָצָה הָעֲגָלָה,
הֵן בָּעַר הַדֹּמֶן,
הֵן נָע הָעֵץ".
“אִם כָּכָה הוּא”, עָנְתָה הַבְּאֵר, “כִּי עַתָּה אָחֵל לִשְׁטֹף”, וַתָּחֶל לִשְׁטֹף בְּשֶׁצֶף־קָצֶף. וַיִּטְבְּעוּ כֻלָּם בְּמֵימֶיהָ: הַנַּעֲרָה, הָעֵץ, הַדֹּמֶן, הָעֲגָלָה, הַמַּטְאֲטֵא, הַדֶּלֶת, הַפַּרְעשׁ, הַיִּתּוֹשׁ − כֻּלָּם טָבְעוּ יַחְדָּו.
הנערה בלי ידים
מאתוילהלם גרים, יעקב גרים
הָיֹה הָיָה אִישׁ אֲשֶׁר לוֹ בֵית־טַחֲנָה, וַיֵּלֶךְ הָאִישׁ הָלֹךְ וְהִוָּרֵשׁ1 מִיּוֹם אֶל יוֹם, וְלֹא הָיָה לוֹ עוֹד דָּבָר בִּלְתִּי
אִם בֵּית־הַטַּחֲנָה וְעֵץ־תַּפּוּחִים גָּדוֹל אֲשֶׁר מֵאַחֲרֵי הַבָּיִת. וַיְהִי הַיּוֹם וַיֵּצֵא הַטּוֹחֵן הַיַּעֲרָה לְקוֹשֵׁשׁ עֵצִים, וַיִּמְצָאֵהוּ אִישׁ זָקֵן וְזָר אֲשֶׁר אֶת פָּנָיו לֹא רָאָה מֵעוֹדוֹ, וַיִּגַּשׁ אֵלָיו וַיֹּאמֶר לוֹ: “מַה לְּךָ לְעַנּוֹת נַפְשְׁךָ וּלְקוֹשֵׁשׁ עֵצִים כָּל הַיּוֹם? הִנֵּה אָנֹכִי מַעֲשִׁיר אוֹתְךָ וּמְמַלֵּא אֶת בֵּיתְךָ כֶּסֶף וְזָהָב, אִם רַק תִּשָּׁבַע לִי כִּי אֶת הָעוֹמֵד מֵאַחֲרֵי בֵית־הַטַּחֲנָה תִּתֵּן לִי לִהְיוֹת לִי עַד עוֹלָם”. וְהַטּוֹחֵן חָשַׁב בְּלִבּוֹ: “מַה־זֶּה עוֹמֵד מֵאַחֲרֵי בֵית־הַטַּחֲנָה? הֲלֹא עֵץ־הַתַּפּוּחַ!” וַיִּשָּׂבַע לוֹ וַיֹּאמֶר: “כֵּן”, וַיִכְתֹּב וַיַּחְתֹּם עַל דְּבָרָיו. וְהָאִישׁ הַזָּר נָתַן פִּתְאֹם קוֹל שְׂחוֹק לַעַג וְיֹאמַר: “מִקֵּץ שָׁלשׁ שָׁנִים אָבֹא וְאֶקַּח אֶת אֲשֶׁר לִי” − וְיֵלֵךְ. וַיְהִי כְּבֹא הַטּוֹחֵן הַבַּיְתָה, וַתֵּצֵא אִשְׁתּוֹ לִקְרָאתוֹ וְתֹּאמַר: “הַגִּידָה־נָא לִי, טוֹחֵן, אֵי־מִזֶּה לָנוּ פִתְאֹם כָּל הָעשֶׁר הָרַב אֲשֶׁר מָלֵא בֵיתֵנוּ אוֹתוֹ? כָּל אַרְגָּזֵינוּ וַאֲרוֹנוֹתֵינוּ מָלְאוּ כֶסֶף וְזָהָב וְכָל טוֹב, וְאִישׁ לֹא הֱבִיאָם שָׁמָּה, וַאֲנִי לֹא יָדַעְתִּי אֵיךְ הָיָה כַּדָּבָר הַזֶּה”. וְהַטּוֹחֵן עָנָה: “עַל־פִּי הָאִישׁ הַזָּר הָיָתָה שׂוּמָה2, אֲשֶׁר פְּגָשַׁנִי בַּיַּעַר וַאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לָתֶת־לִי אוֹצְרוֹת מְלָכִים תַּחַת אֲשֶׁר אֶתֵּן לוֹ אֶת הָעוֹמֵד מֵאַחֲרֵי בֵית־הַטַּחֲנָה, וַאֲנִי דִמִּיתִי: הֵן יָכֹל נוּכַל לָתֵת לוֹ אֶת הַתַּפּוּחַ תַּחַת כָּל הָעשֶׁר הַגָּדוֹל הַזֶּה!”. “הוֹי אִישִׁי − קָרְאָה הָאִשָּׁה בַּחֲרָדָה גְּדוֹלָה − מֶה עָשִׂיתָ? הֵן הַשָּׂטָן הָיָה הָאִישׁ אֲשֶׁר פְּגָשְׁךָ, וְלֹא אֶל הָעֵץ הָיָה לִבּוֹ בְּדַבְּרוֹ, כִּי־אִם אֶל בִּתֵּנוּ, כִּי הִיא אֲשֶׁר עָמְדָה בָּרֶגַע הַהוּא מֵאַחֲרֵי בֵית־הַטַּחֲנָה וַתְּטַאטֵא אֶת הֶחָצֵר!”
וּבַת הַטּוֹחֵן נַעֲרָה יָפָה מְאֹד וְיִרְאַת־אֱלֹהִים מֵאֵין כָּמוֹהָ. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר שָׁמְעָה אֶת הַדָּבָר וַתֵּשֶׁב שָׁלשׁ שָׁנִים בּוֹדֵדָה, לֹא עָשְׂתָה דָּבָר, בִּלְתִּי־אִם הִתְפַּלְּלָה אֶל אֱלֹהִים, וְכָל חֵטְא וְכָל עָוֹן רָחֲקוּ מִמֶּנָּה. וְלִתְקוּפַת הַיָּמִים, כְּבֹא הַיּוֹם, אֲשֶׁר יָבֹא הַשָּׂטָן לְקַחְתָּהּ, וַתִּתְרַחֵץ הַנַּעֲרָה וַתִּתְקַדֵּשׁ, וַתַּעַשׂ לָהּ מַעְגָּל סָבִיב וַתֵּשֶׁב בְּתוֹכוֹ. וְהַשָּׂטָן בָּא בַבֹּקֶר עִם אוֹר הַיּוֹם, וַיִּגַּשׁ עַד הַמַּעְגָּל וְלֹא יָכֹל לַעֲבֹר אוֹתוֹ וְלָגֶשֶׁת אֵלֶיהָ לְקָחַתָּה. וַיִּתְקַצֵּף הַשָּׂטָן מְאֹד וַיֹּאמֶר אֶל הַטּוֹחֵן: “הַעֲבֵר כְּרֶגַע מִבֵּיתְךָ אֶת־כָּל מַיִם, וְלֹא תִּתְרַחֵץ וְלֹא תִּתְקַדֵּשׁ עוֹד, וּמָחָר אָבֹא וְאֶקָּחֶנָּה”. וַיִּירָא הַטּוֹחֵן יִרְאָה גְדוֹלָה, כִּי לֹא יָדַע אֶת אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה הַשָּׂטָן לוֹ, וַיַעֲבֵר מִן הַבַּיִת אֶת כָּל הַמָּיִם. וַיְהִי מִמָּחֳרָת בַּבֹּקֶר וַיָּבֹא הַשָּׂטָן שֵׁנִית לְקָחַתָּה. וְהַנַּעֲרָה בָּכְתָה כָל הַלַּיְלָה וְדִמְעוֹתֶיהָ יָרְדוּ עַל יָדֶיהָ וַתִּטָּהַרְנֶה, וְלֹא יָכֹל הַשָּׂטָן לָגֶשֶׁת גַּם הַפָּעַם. וַיִּתְקַצּף הַשָּׂטָן מְאֹד וַיִּקְרָא אֶל הַטּוֹחֵן: קַצֵּץ אֶת יָדֶיהָ וְלֹא תִטָּהַרְנָה עוֹד, וּמָחָר אָבֹא וְאֶקָּחֶנָּה“. וְהַטּוֹחֵן חָרַד מְאֹד בְּשָׁמְעוֹ אֶת הַדְּבָרִים הַנּוֹרָאִים הָאֵלֶּה, וַיֵּבְךְ וְיֹאמַר: אֵיךְ אֲקַצֵּץ אֶת יָדֶיהָ וַאֲנִי אָבִיהָ?”, אַךְ הַשָּׂטָן קָרָא: “אִם תַּמְרֶה אֶת פִּי, וְאֶקָּחֲךָ אוֹתְךָ תַּחְתֶּיהָ!” וְהַטּוֹחֵן אִישׁ רְפֵה־רוּחַ וַיִּירָא מְאֹד לְנַפְשׁוֹ, וַיְהִי בְּצֵאת הַשָּׂטָן, וַיִּגַּשׁ אֶל בִּתּוֹ וְיֹאמַר: "אָנָּא סִלְחִי לִי עַל כָּל הָרָע אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה לָּךְ, וּבִתּוֹ נִחֲמַתְהוּ בִדְבָרֶיהָ וַתָּשֶׂם אֶת שְׁתֵּי יָדֶיהָ עַל הַשֻּׁלְחָן וַיְקַצְּצֵן. מִמָּחֳרָת בַּבֹּקֶר וַיָּבֹא הַשָּׂטָן בַּשְּׁלִישִׁית לְקַחְתָּהּ וְהַנַּעֲרָה בָּכְתָה כָל הַלַּיְלָה וַתֵּרַדְנָה דִּמְעוֹתֶיהָ עַל גַּרְדֻּמֵי יָדֶיהָ הַקְּצוּצוֹת וַיִּטַּהֲרוּ, וְלֹא יָכֹל הַשָּׂטָן לָגֶשֶׁת אֵלֶיהָ גַּם בַּשְּׁלִישִׁית. וַיָּסַר הַשָּׂטָן מִפָּנֶיהָ וְלֹא הוֹסִיף עוֹד לָבֹא, הוּא בָא שָׁלֹשׁ פְּעָמִים וְלֹא יָכֹל, לָכֵן הָיָתָה נְקִיָּה מִמֶּנּוּ.
וְהַטּוֹחֵן חָמַל אֶת בִּתּוֹ הָאֻמְלָלָה וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ: "הַכֶּסֶף אֲשֶׁר מָצָאתִי בִגְלָלְךָ לָךְ אֶתְּנֵהוּ וְהָיָה לָךְ זֶה לְנֶחָמָה מְעַט, וְהַנַּעֲרָה אָמְרָה: “יְהִי לְךָ אֲשֶׁר לְךָ, וַאֲנִי לֹא אוּכַל לָשֶׁבֶת עוֹד פֹּה, לָכֵן אֵלֵךְ אֶל אֲשֶׁר יִהְיֶה רוּחִי לָלֶכֶת, וְהָיָה הַמְּעַט אֲשֶׁר יֶחְסַר לִי, אוֹתוֹ יִתְּנוּ לִי אַנְשֵׁי חָסֶד”. וַתְּבַקֵּשׁ וַיִּקְשְׁרוּ לָהּ אֶת גַּרְדֻּמֵי יָדֶיהָ מֵאֲחוֹרֶיהָ, וּבַעֲלוֹת הַשַּׁחַר יָצְאָה לַדֶּרֶךְ, וַתֵּלֶךְ כָּל הַיּוֹם עַד הֱיוֹת הָעֶרֶב. בָּעֶרֶב וַתָּבֹא עַד לִפְנֵי גַּן נֶחְמָד, וַתֵּרֶא לְאוֹר הַיָּרֵחַ וְהִנֵּה הוּא מָלֵא עֲצֵי פְרִי, וְרַק מָבוֹא אֵלָיו אַיִן, כִּי נַחַל־מַיִם סְבָבָהוּ. וְהִיא עֲיֵפָה מְאֹד אַחֲרֵי לֶכְתָּהּ כָּל הַיּוֹם וְהָרָעָב הֵצִיק לָהּ, וַתֹּאמֶר בְּלִבָּהּ: מִי יִתֶּן וְהָיִיתִי בְּתוֹךְ הַגַּן, לְמַעַן אֹכַל מִפִּרְיוֹ וְלֹא תִתְעַטֵּף3 בִּי נַפְשִׁי בָּרָעָב! וַתֵּבְךְ וַתְּפָרֵשׂ אֶת כַּפֶּיהָ וַתִּתְפַּלֵּל. וַיָּבֹא מַלְאָךְ אֲדֹנָי וַיִּסְגֹּר אֶת אַחַת הָאֲרֻבּוֹת אֲשֶׁר בַּמַּיִם, וַתֶּחֱרַב הַתְּעָלָה, וַתַּעֲבֹר הַנַּעֲרָה אֶת הַנַּחַל בְּרָגֶל. וַתָּבֹא אֶל הַגַּן וְהַמַּלְאָךְ הוֹלֵךְ אַחֲרֶיהָ − וְהִיא טֶרֶם תֵּדַע, כִּי בָאָה אֶל גַּן הַמֶּלֶךְ. וַתֵּרֶא עֵץ עֹשֶׂה אֲגָסִים יָפִים, וְהָאֲגָסִים סְפוּרִים כֻּלָּם, אֲשֶׁר לֹא יֶחְסַר וְלֹא יִגָּנֵב מֵהֶם אַף אֶחָד. וַתִּגַּשׁ אֶל הָעֵץ וַתִּקְטֹף בְּפִיהָ אֲגָס וְתֹאכַל, לְבַעֲבוּר שְׁבֹר אֶת רַעֲבוֹנָהּ. וְלֹא אָכְלָה בִּלְתִּי־אִם אֶחָד. וְהַגַּנָּן רָאָה אֶת הַדָּבָר מֵרָחוֹק, וְהִנֵּה מַלְאָךְ אֱלֹהִים נִצָּב עָלֶיהָ, וַיִּירָא לְנַפְשׁוֹ וַיַּחְשֹׁב כִּי לֹא נַעֲרָה הִיא בִּלְתִּי־אִם רוּחַ, וְלֹא מָצָא אֶת לִבּוֹ לְהַשְׁמִיעַ קוֹל וּלְדַבֵּר אֶל הָרוּחַ. וְהַנַּעֲרָה אַחֲרֵי אָכְלָהּ אֶת הָאֲגָס וַתִּשְׂבַּע, וַתֵּלֶךְ וַתִּתְחַבֵּא תַּחַת הַשִּׂיחִים. וַיְהִי מִמָּחֳרָת בַּבֹּקֶר וְהַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר לוֹ הַגַּן בָּא וַיִּסְפֹּר אֶת הָאֲגָסִים וַיַּרְא וְהִנֵּה נִפְקַד4 הָאֶחָד, וַיִּשְׁאַל אֶת הַגַּנָּן אַיֵּה הוּא, כִּי אַרְצָה לֹא נָפַל מִן הָעֵץ, וְהוּא אֵינֶנּוּ. וַיַּעַן הַגַּנָּן וְיֹאמַר: “בָּא רוּחַ בַּלַּיְלָה, אֲשֶׁר יָדַיִם אֵין לוֹ, וְיֹאכַל אֶת הָאֲגָס בְּפִיו”. וַיִּשְׁאַל הַמֶּלֶךְ: “אֵיךְ בָּא הָרוּחַ וְאֵיךְ עָבַר אֶת הַנַּחַל, וְאָנָה פָּנָה אַחֲרֵי אָכְלוֹ אֶת הָאֲגָס?” וַיַּעַן הַגַּנָּן: “מַלְאָךְ בָּא מִן הַשָּׁמַיִם, וְהוּא לָבוּשׁ מְעִיל לָבָן, וַיִּסְגֹּר אֶת הָאֲרֻבָּה אֲשֶׁר בַּמַּיִם וַתֶּחֱרַב הַתְּעָלָה וַיַעֲבֹר הָרוּחַ אוֹתָהּ, וַאֲנִי יָרֵאתִי מִפְּנֵי הַמַּרְאֶה וְלֹא קָרָאתִי וְלֹא דִּבַּרְתִּי דָבָר, וְהָרוּחַ אַחֲרֵי אָכְלוֹ אֶת הָאֲגָס הָלַךְ וַיֵּעָלֵם”. וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ: “עִמְּךָ אָלִין פֹּה הַלַּיְלָה וְאֶרְאֶה אֶת אֲשֶׁר יִהְיֶה”.
וַיְהִי בָעֶרֶב וַיָּבֹא הַמֶּלֶךְ אֶל הַגַּן וַיָּבֵא עִמּוֹ אִישׁ קָדוֹשׁ, לְבַעֲבוּר יִהְיֶה לְמֵלִיץ בֵּינוֹ וּבֵין הָרוּחַ. וְיֵשְׁבוּ שְׁלָשְׁתָּם תַּחַת הָעֵץ וַיְחַכּוּ. בַּחֲצוֹת הַלַּיְלָה וְהַנַּעֲרָה יָצְאָה מִמַּחֲבוֹאָהּ מִתַּחַת הַשִּׂיחִים וַתָּבֹא בַּלָּאט וַתִּגַּשׁ אֶל הָעֵץ וַתִּקְטֹף בְּפִיהָ אֲגָס וַתֹּאכַל. וּמַלְאַךְ הָאֱלֹהִים בִּלְבוּשׁוֹ הַלָּבָן עוֹמֵד עָלֶיהָ. וַיַּרְא הַקָּדוֹשׁ וַיָּקָם וְיֹאמַר: “הֲמֵאֱלֹהִים אַתְּ בָּאָה אוֹ מִן הָאֲדָמָה? הָרוּחַ אַתְּ אוֹ אִם אָדָם?” וְהַנַּעֲרָה עָנְתָה: “לֹא רוּחַ אָנֹכִי כִּי־אִם אֻמְלָלָה מִבְּנוֹת אָדָם, עֲזוּבָה אָנֹכִי מִכָּל וְרַק אֱלֹהִים לֹא עֲזָבַנִי”. וְהַמֶּלֶךְ אָמַר: “אִם עֲזוּבָה אַתְּ מֵאָדָם, אָנֹכִי לֹא אֶעֶזְבֵךְ”. וַיִּקַּח אוֹתָהּ עִמּוֹ אֶל הֵיכָלוֹ, וַיַּרְא כִּי נֶחְמָדָה הִיא וְיִרְאַת־אֱלֹהִים, וַיֶּאֱהָבֶהָ וַיְצַּו וַיַעֲשׂוּ לָהּ יְדֵי זָהָב תַּחַת יְדֵי הַבָּשָׂר וַיִּקַּח אוֹתָהּ לוֹ לְאִשָּׁה.
וַיְהִי לִתְקוּפַת הַשָּׁנָה וְהַמֶּלֶךְ יָצָא לְמִלְחָמוֹת וַיַּפְקֵד אֶת הַמַּלְכָּה הַצְּעִירָה בְּיַד אִמּוֹ וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ: “כִּי תֵלֵד בֵּן וְשַׂמְתְּ עָלֶיהָ אַתְּ עֵינֵךְ לְטוֹבָה וְכִלְכַּלְתְּ אוֹתָהּ וּפִנַּקְתְּ אוֹתָהּ הֵיטֵב וּבִשַּׁרְתְּ לִי אֶת הַדָּבָר כְּרָגַע”. וְהַמַּלְכָּה יַלְדָּה בֵּן, נֶחְמָד לְמַרְאֶה וִיפֵה־עֵינַיִם, וַתְּמַהֵר אֵם הַמֶּלֶךְ וַתִּכְתֹּב אֵלָיו מִכְתָּב וַתְּבַשֵּׂר אוֹתוֹ אֶת הַבְּשׂוֹרָה הַטּוֹבָה. וְהַצִּיר הַהוֹלֵךְ עִם הַמִּכְתָּב יָשַׁב בַּדֶּרֶךְ עַל שְׂפַת נַחַל, כִּי עָיֵף בְּלֶכְתּוֹ, וַיֵּרָדַם וַיִּישַׁן. וַיָּבֹא הַשָּׂטָן, כִּי כָל־הַיָּמִים חָשַׁב מַחֲשָׁבוֹת רָעוֹת עַל הַמַּלְכָּה וְלֹא חָדַל, וַיִּגְנֹב אֶת הַמִּכְתָּב וַיְמִירֵהוּ בְאַחֵר, וַיְהִי כָתוּב בּוֹ: אֲשֶׁר יָלְדָה הַמַּלְכָּה מִפְלֶצֶת וְלֹא אָדָם. וַיֶּחֱרַד הַמֶּלֶךְ מְאֹד בְּקָרְאוֹ אֶת הַמִּכְתָּב וַיִּתְעַצֵּב אֶל לִבּוֹ, וּבְכָל זֶה כָּתַב בְּמִכְתָּבוֹ אֲשֶׁר עָנָה כִּי יְכַלְכְּלוּ אֶת הַמַּלְכָּה הֵיטֵב וִיפַנְּקוּ אוֹתָהּ הֵיטֵב עַד שׁוּבוֹ. וְהַצִּיר הַהוֹלֵךְ עִם הַמִּכְתָּב יָשַׁב שֵׁנִית בַּדֶּרֶךְ עַל שְׂפַת הַנַּחַל כְּבָרִאשׁוֹנָה, וַיֵּרָדַם וַיִּישַׁן. וַיָּבֹא הַשָּׂטָן גַּם הַפַּעַם וַיִּגְנֹב אֶת הַמִּכְתָּב וַיָּשֶּׂם בְּחֵיק הָאִישׁ מִכְתָּב אַחֵר וּבוֹ כָתוּב לֵאמֹר: אֲשֶׁר יָמִיתוּ אֶת הַמַּלְכָּה וְאֶת בְּנָהּ כְּרָגַע. וַיְהִי כִּקְרֹא אֵם הַמֶּלֶךְ הַזְּקֵנָה אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְתֶחֱרַד חֲרָדָה גְּדוֹלָה מְאֹד וְלֹא הֶאֱמִינָה, וַתִּכְתֹּב אֶל הַמֶּלֶךְ מִכְתָּב שֵׁנִי, וְלֹא קִבְּלָה מֵאֵת הַמֶּלֶךְ מִכְתָּב עוֹד, כִּי הֶחֱלִיף הַשָּׂטָן כְּפַעַם בְּפַעַם אֶת הַמִּכְתָּבִים אֲשֶׁר בְּיָד הַצִּיר, וּבַמִּכְתָּב הָאַחֲרוֹן הָיָה כָתוּב: אֲשֶׁר תִּקַּח אִמּוֹ אֶת לְשׁוֹן הַמַּלְכָּה הַמּוּמָתָה וְאֶת עֵינֶיהָ וְהִצְפִּינָה אוֹתָן עַד בֹּא הַמֶּלֶךְ, לִהְיוֹת לְאוֹת.
וְאֵם הַמֶּלֶךְ הַזְּקֵנָה בָּכְתָה עַל־דְּבַר הַדָּם הַנָּקִי אֲשֶׁר יִשָּׁפֵךְ, וַתְּצַו וַיָּבִיאוּ לָהּ בַּלַּיְלָה אַיָּלָה וַתִּכְרֹת מִמֶּנָּה אֶת לְשׁוֹנָהּ וְאֶת עֵינֶיהָ וַתַּצְפִּינֵן, וְאֶל הַמַּלְכָּה אָמְרָה: “לֹא אוּכַל לַהֲמִיתֵךָ כִּדְבַר הַמֶּלֶךְ, אַךְ חָלִילָה מִמֵּךְ לְהוֹסִיף לָשֶׁבֶת פֹּה. קוּמִי וּלְכִי עִם הַנַּעַר אֶל כָּל אֲשֶׁר תִּשָּׂאֵךְ רוּחֵךְ וְלֹא תּוֹסִיפִי עוֹד לָשׁוּב עַד עוֹלָם”. וַתָּשֶׂם אֶת הַיֶּלֶד עַל שִׂכְמָהּ וַתִּקְשְׁרֵהוּ אֵלֶיהָ וַתֵּבְךְ הָאִשָּׁה הָאֻמְלָלָה מְאֹד מְאֹד וַתֵּלַךְ. וַתָּבֹא הָאִשָּׁה עִם בְּנָהּ עַד לְיַעַר גָּדוֹל וְעָבֹת, וַתִּפְרֹשׂ אֶת כַּפֶּיהָ וַתִּתְפַּלֵּל. וַיֵּרָא אֵלֶיהָ מַלְאַךְ אֲדוֹנָי, וַיָּבֵא אוֹתָהּ לְבַיִת קָטָן, וְעַל שַׁעַר הַבַּיִת לוּחַ וְכָתוּב עָלָיו: “פֹּה מִשְׁכָּן לְכָל אָדָם”. וּמִן הַבָּיִת יָצְאָה אִשָּׁה, לְבָנָה כַּשֶּׁלֶג וְתֹאמַר: “שָׁלוֹם לָךְ, מַלְכָּה”, וַתְּבִיאֶהָ אֶל הַבַּיִת. וַתְּפַתַּח הָאִשָּׁה הַזָּרָה אֶת מוֹסְרוֹת הַנַּעַר וַתִּקָּחֵהוּ מֵעַל שֶׁכֶם אִמּוֹ וַתְּנִיקֵהוּ, וַתַּשְׁכִּיבֵהוּ עַל מִטָּה צְחוֹרָה5. וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה הָאֻמְלָלָה: “מִי זֶה הִגִּיד לָךְ כִּי מַלְכָּהּ הָיִיתִי?” וַתַּעַן הָאִשָּׁה הַלְּבָנָה: “מִגַּן־עֵדֶן אָנֹכִי וֵאלֹהִים שְׁלָחַנִּי לִהְיוֹת מֵינֶקֶת לִבְנֵךָ וּלְכַלְכֵּל אוֹתָךְ, וְאֶת הַבַּיִת הַזֶּה בָּנוּ מַלְאָכִים בַּלַּיְלָה לִהְיוֹת לָךְ לְמִסְתּוֹר”. וַתֵּשֶׁב הָאִשָּׁה בַּבַּיִת הַזֶּה שֶׁבַע שָׁנִים, וֵאלֹהִים בֵּרַךְ אוֹתָהּ וַתְּחִלֶּינָה יָדֶיהָ הַקְּצוּצוֹת לְצַמֵּחַ.
וַיְהִי מִקֵּץ הַיָּמִים וְהַמֶּלֶךְ שָׁב מִמִּלְחֲמוֹתָיו וַתְּהִי רֵאשִׁית חֶפְצוֹ לִרְאוֹת אֶת אִשְׁתּוֹ וְאֶת בְּנוֹ. וְאִמּוֹ שָׁמְעָה אֶת הַדְּבָרִים וַתֵּבְךְ וַתִּקְרָא: “הוֹי אִישׁ רַע־לֵב, לָמָּה־זֶה כָּתַבְתָּ אֵלַי וַתְּצוֵּנִי לִשְׁפֹּךְ דְּמֵי שְׁתֵּי נְפָשׁוֹת נְקִיּוֹת?” וַתַּרְאֵהוּ אֶת שְׁנֵי הַמִּכְתָּבִים אֲשֶׁר הָיְתָה בָם יָד הַשָּׂטָן בְּמַעֲלוֹ, וַתּוֹסֶף וַתֹּאמַר: “עָשִׂיתִי כְּכָל אֲשֶׁר צִוִּיתַנִי”, וַתַּרְאֵהוּ גַם אֶת שְׁנֵי הָאוֹתוֹת: אֶת הַלָּשׁוֹן וְאֶת הָעֵינַיִם. וַיֵּבְךְ הַמֶּלֶךְ בְּכִי גָּדוֹל עַל אִשְׁתּוֹ וְעַל בְּנוֹ, וַתַּחְמֹל עָלָיו הָאִשָּׁה הַזְּקֵנָה וְלֹא יָכְלָה עוֹד לְהִתְאַפֵּק וַתֹּאמַר: “הִנָּחֵם בְּנִי, עוֹד אִשְׁתְּךָ חַיָּה וְגַם בִּנְךָ חָי, הִנֵּה צִוִּיתִי לִשְׁחֹט אַיָּלָה בַּסֵּתֶר וּמִמֶּנָּה לָקַחְתִּי אֶת הָאוֹתוֹת וְאֶת אִשְׁתְּךָ קָרָאתִי וָאָשִׂים עַל שִׂכְמָהּ אֶת הַיֶּלֶד וָאֶקְשְׁרֵהוּ אֵלֶיהָ וָאֲצַוֶּנָה לָלֶכֶת אֶל כָּל אֲשֶׁר יִשָּׁאֶנָּה הָרוּחַ, וְרַק הִשָּׁמֵר תִּשָּׁמֵר לְנַפְשָׁהּ מִשּׁוּב הֵנָּה עַד עוֹלָם לְבַעֲבוּר הִסָּתֵר מִפְּנֵי זַעְמֶךָ”. וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ: אֵלְכָה־נָא גַם אֲנִי כָּל עוֹד הַתְּכֵלֶת בַּשָּׁמַיִם, לֹא אָנוּחַ וְלֹא אַרְגִּיעַ, לֹא אֹכַל וְלֹא אֵשְׁתְּ עַד אִם מָצָאתִי אֶת אִשְׁתִּי וְאֶת בְּנָהּ, וְלוּ רַק לֹא מֵתוּ בָרָעָב בְּרָב־הַיָּמִים".
וְהַמֶּלֶךְ יָצָא לַדֶּרֶךְ וַיַעֲבֹר אֶת הָאָרֶץ לְאָרְכָּהּ וְּלְרָחְבָּהּ, וַיֵּלֶךְ שֶׁבַע שָׁנִים וַיְבַקֵּשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ בְּכָל הַמְּעָרוֹת וּבִסְעִיפֵי6 כָל הַסְּלָעִים, וְלֹא מְצָאָהּ, וַיַּחְשֹׁב בְּלִבּוֹ כִּי מֵתָה הִיא וּבְנָהּ בָּרָעָב. לֶחֶם לֹא אָכַל וּמַיִם לֹא שָׁתָה כָל הַיָּמִים, וֵאלֹהִים נָתַן לוֹ כֹחַ לִחְיוֹת. וַיְהִי מִקֵּץ הַיָּמִים וַיָּבֹא עַד הַיַּעַר הַגָּדוֹל וַיִּמְצָא אֶת הַבַּיִת הַקָּטָן, וַיַּרְא אֶת הַלּוּחַ אֲשֶׁר עַל שַׁעַר הַבַּיִת וְכָתוּב עָלָיו: “פֹּה מִשְׁכָּן לְכָל אָדָם”. וְהָאִשָּׁה הַלְּבָנָה יָצְאָה לִקְרָאתוֹ וַתְּבָרְכֵהוּ בְשָׁלוֹם וַתֹּאמַר: “שָׁלוֹם לְךָ, אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ”, וַתִּשְׁאָלֵהוּ: אֵי־מִזֶּה בָא? וְהַמֶּלֶךְ עָנָה: “שֶׁבַע שָׁנִים אָנֹכִי עוֹבֵר אֶת הָאָרֶץ לְאָרְכָּהּ וְּלְרָחְבָּהּ וּמְבַקֵּשׁ אֶת אִשְׁתִּי וְאֶת בְּנָהּ, וְאֶת מְקוֹמָם לֹא אֵדַע עַד הַיּוֹם הַזֶּה”. וַתִּתֵּן לוֹ הָאִשָּׁה לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת וְלֹא קִבֵּל, וַיְבַקֵּשׁ לוֹ מָקוֹם לָנוּחַ מְעַט, וַיִּשְׁכַּב וַיֵּרָדַם וְאֶת פָּנָיו כִּסָּה בִשְׂמִיכָה.
וְהָאִשָּׁה הַלְּבָנָה בָּאָה אֶל הַחֶדֶר אֲשֶׁר שָׁם הַמַּלְכָּה וּבְנָהּ, וְהַמַּלְכָּה קָרְאָה לִבְנָהּ שֵׁם בֶּן־אוֹנִי, וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה אֵלֶיהָ: “קוּמִי צְאִי אַתְּ וּבְנֵךְ, כִּי בַעְלֵךְ בָּא”. וַתֵּצֵא הַמַּלְכָּה וַתֵּרֶא אוֹתוֹ שׁוֹכֵב עַל מִשְׁכָּבוֹ, וְהַשְּׂמִיכָה שָׁמְטָה מֵעַל פָּנָיו, וַתֹּאמֶר לִבְנָהּ: “לֵךְ, בֶּן־אוֹנִי, וְהָרֵם אֶת הַשְּׂמִיכָה מֵעַל הָאָרֶץ וְכִסִּיתָ בָּהּ אֶת פְּנֵי אָבִיךָ”. וְהַנַּעַר הֵרִים אֶת הַשְּׂמִיכָה וַיִּפְרֹשׂ אוֹתָהּ עַל פְּנֵי הַמֶּלֶךְ. וַיִּשְׁמַע הַמֶּלֶךְ אֶת הַדְּבָרִים בְּעוֹדוֹ יָשֵׁן, וַיָּשָׁב וַיַּפֵּל אֶת הַשְּׂמִיכָה אָרְצָה. וְהַנַּעַר נִלְאָה7 מֵהָרִים אוֹתָהּ שֵׁנִית וְיֹאמַר: “אֵיךְ זֶה אֲכַסֶּה אֶת פְּנֵי אָבִי, וְאַתְּ, אִמִּי, הִגַּדְתְּ לִי כִּי אֵין לִי אָב!” וְהַמֶּלֶךְ בְּשָׁמְעוֹ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הִתְעוֹרֵר וַיִּשְׁאַל: “מִי אַתְּ?” כִּי לֹא הִכִּירָה. וַתַּעַן וַתֹּאמַר: “אִשְׁתְּךָ אֲנִי וְזֶה בִנְךָ בֶּן־אוֹנִי”. וַיַּבֵּט אֶת יָדֶיהָ הַחֲדָשׁוֹת אֲשֶׁר צָמְחוּ לָהּ, וַיֹּאמַר: “יְדֵי זָהָב הָיוּ לְאִשְׁתִּי וְלָךְ הִנֵּה יְדֵי בָשָר”. וַתֹּאמַר: “אֶת יְדֵי־הַבָּשָׂר הָאֵלֶּה נָתַן לִי אֱלֹהִים בְּחַסְדוֹ, כִּי שָׁבוּ לְצַמֵּחַ”. וְהָאִשָּׁה הַלְּבָנָה יָצְאָה אֶל הַחֶדֶר וַתָּבֵא אֶת יְדֵי הַזָּהָב וַתַּרְאֵן לוֹ, וַיַּרְא הַמֶּלֶךְ כִּי אִשְׁתּוֹ הִיא וְזֶה בְנָהּ וַיִּשַּׁק לָהֶם וַיְהִי שָׂמֵחַ וְטוֹב־לֵב וַיֹּאמַר: “אֶבֶן גְּדוֹלָה נָגֹלָּה מֵעַל לִבִּי”. וַתִּתֵּן לָהֶם הָאִשָּׁה הַלְּבָנָה לֶאֱכֹל עוֹד הַפַּעַם, וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ, וְאַחַר־כֵּן קָמוּ וַיָּשׁוּבוּ אֶל אִמּוֹ הַזְּקֵנָה, וַיִּשְׂמְחוּ כֻלָּם שִׂמְחָה גְדוֹלָה, וְהַמֶּלֶךְ וְהַמַּלְכָּה חָגְגוּ אֶת חַג חֲתֻנָּתָם שֵׁנִית וַיִּחְיוּ בְשָׁלוֹם וּבְכָל טוֹב עַד זִקְנָה וְשֵׂיבָה.
דן הפקח
מאתוילהלם גרים, יעקב גרים
אֵם דָּן שׁוֹאֶלֶת: “לְאָן, דָּן?” דָּן עֹנֶה: “לְרִבְקָה”. “עֲשֵׂה בְחָכְמָה, דָּן!” – “אֶעֱשֶׂה. שָׁלוֹם, אִמִּי!” – “שָׁלוֹם, דָּן”.
דָּן בָּא לְבֵית רִבְקָה. “שָׁלוֹם, רִבְקָה!” – “שָׁלוֹם דָּן! מָה הֵבֵאתָ לִי?” – “לֹא הֵבֵאתִי, כִּי אִם אֶקַּח”. רִבְקָה נוֹתֶנֶת לְדָן מַחַט בְּמַתָּנָה. דָּן אוֹמֵר “שָׁלוֹם, רִבְקָה!” – “שָלוֹם, דָּן”.
דָּן לוֹקֵחַ אֶת הַמַּחַט, טוֹמֵן אוֹתוֹ בְּתוֹךְ עֲגָלָה מְלֵאָה חָצִיר, הוֹלֵךְ אַחֲרֵי הָעֲגָלָה וְשָׁב הַבָּיְתָה. “שָׁלוֹם, אִמִּי!” – “שָׁלוֹם, דָּן! אֵיפֹה הָיִיתָ?” – “בְּבֵית רִבְקָה הָיִיתִי”. – “מָה הֵבֵאתָ לָהּ?” – “לֹא הֵבֵאתִי, כִּי־אִם נָתָנָה”. – “מָה נָתְנָה לְךָ רִבְקָה?” – “מַחַט נָתָנָה”. – “אַיֵּה הַמַּחַט, דָּן?” – “טְמַנְתִּיהָ בְּעֶגְלַת חָצִיר”. – “הִסְכַּלְתָּ מְאֹד, דָּן! הֵטִיבוֹתָ לַעֲשׂוֹת לוּ שַׂמְתָּ אֶת הַמַּחַט בִּכְנַף מְעִילֶךָ”. – “אֵין דָּבָר, אֲתַקֵּן!”
“לְאָן, דָּן?” – “לְרִבְקָה, אִמִּי!” – “עֲשֵׂה בְחָכְמָה דָּן!” – “אֶעֱשֶׂה. שָׁלוֹם, אִמִּי!” – “שָׁלוֹם, דָּן!”
דָּן בָּא לְבֵית רִבְקָה. “שָׁלוֹם, רִבְקָה!” – “שָׁלוֹם, דָּן! מָה הֵבֵאתָ לִי?” – “לֹא הֵבֵאתִי, כִּי־אִם אֶקָּח”. רִבְקָה נוֹתֶנֶת לְדָן שַׂכִּין בְּמַתָּנָה. “שָׁלוֹם, רִבְקָה!” – “שָׁלוֹם, דָּן!”.
דָּן לוֹקֵחַ אֶת הַשַּׂכִּין, טוֹמֵן אוֹתוֹ בִּכְנַף מְעִילוֹ וְהוֹלֵךְ הַבָּיְתָה. “שָׁלוֹם, אִמִּי!” – “שָׁלוֹם, דָּן! אֵיפֹה הָיִיתָ?” – “בְּבֵית רִבְקָה הָיִיתִי”. – “מָה הֵבֵאתָ לָהּ?” – לֹא הֵבֵאתִי כִּי־אִם נָתָנָה". – “מַה־נָּתְנָה לְךָ רִבְקָה?” – “שַׂכִּין נָתָנָה”. – “אַיֵּה הַשַּׂכִּין?” – “טְמַנְתִּיו בִּכְנַף מְעִילִי”. – “הִסְכַּלְתָּ מְאֹד, דָּן! הֱטִיבוֹתָ לַעֲשׂוֹת לוּ שַׂמְתָּ אֶת הַשַּׂכִּין בְּכִיסֶךָ”. – “אֵין דָּבָר, אֲתַקֵּן”.
“לְאָן, דָּן?” – “לְרִבְקָה, אִמִּי!” – “עֲשֵׂה בְחָכְמָה, דָּן!” – “אֶעֱשֶׂה, שָׂלוֹם, אִמִּי!” – “שָׁלוֹם, דָּן!”
דָּן בָּא לְבֵית רִבְקָה. “שָׁלוֹם, רִבְקָה!” – “שָׁלוֹם, דָּן! מָה הֵבֵאתָ לִי?” – “לֹא הֵבֵאתִי, כִּי־אִם אֶקָּח”. רִבְקָה נוֹתֶנֶת לוֹ עֵז רַכָּה בְּמַתָּנָה. “שָׁלוֹם, רִבְקָה!” – “שָׁלוֹם, דָּן!”.
דָּן לוֹקֵחַ אֶת הָעֵז, אוֹסֵר אֶת רַגְלֶיהָ וְשָׂם אוֹתָהּ בְּכִיסוֹ. כְּבֹאוֹ הַבָּיְתָה וְהִנֵּה נֶחֱנְקָה. “שָׁלוֹם, אִמִּי!” – “שָׁלוֹם, דָּן! אֵיפֹה הָיִיתָ?” – “בְּבֵית רִבְקָה הָיִיתִי”. – “מָה הֵבֵאתָ לָהּ?” – לֹא הֵבֵאתִי כִּי־אִם נָתָנָה". – “מַה־נָּתְנָה לְךָ רִבְקָה?”– “עֵז נְתָנָה”. – “אַיֵּה הָעֵז, דָּן?” – “טְמַנְתִּיהָ בְּכִיסִי”. – “הִסְכַּלְתָּ מְאֹד, דָּן! הֱטִיבוֹתָ לַעֲשׂוֹת לוּ קָשַׁרְתָּ אֵלֶיהָ חֶבֶל וּנְהַגְתָּהּ”. – “אֵין דָּבָר, אֲתַקֵּן”.
“לְאָן, דָּן?” – “לְרִבְקָה, אִמִּי!” – “עֲשֵׂה בְחָכְמָה, דָּן!” – “אֶעֱשֶׂה, שָׁלוֹם, אִמִּי!” – “שָׁלוֹם, דָּן!”
דָּן בָּא לְבֵית רִבְקָה. “שָׁלוֹם, רִבְקָה!” – “שָׁלוֹם, דָּן! מָה הֵבֵאתָ לִי?” – “לֹא הֵבֵאתִי, כִּי־אִם אֶקָּח”. רִבְקָה נוֹתֶנֶת לְדָן נֵתַח בָּשָׂר בְּמַתָּנָה. “שָׁלוֹם, רִבְקָה!” – “שָׁלוֹם, דָּן!”.
דָּן לוֹקֵחַ אֶת נֵתַח הַבָּשָׂר, קוֹשֵׁר אֵלָיו חֶבֶל וְנוֹהֲגוֹ. הַכְּלָבִים בָּאִים וְאוֹכְלִים אֶת הַבָּשָׂר. כְּבֹאוֹ הַבַּיְתָה וְהִנֵּה הַחֶבֶל בְּיָדוֹ, וְרַק בָּשָׂר אָיִן. “שָׁלוֹם, אִמִּי!” – “שָׁלוֹם, דָּן! אֵיפֹה הָיִיתָ?” – “בְּבֵית רִבְקָה הָיִיתִי”. – “מָה הֵבֵאתָ לָהּ?” – לֹא הֵבֵאתִי כִּי־אִם נָתָנָה". – “מַה־נָּתְנָה לְךָ רִבְקָה – “נְתַח בָּשָׂר נָתָנָה”. – “אַיֵּה הַבָּשָׂר, דָּן?” – “קָשַרְתִּי אֵלָיו חֶבֶל וּנְהַגְתִּיו, בָּאוּ הַכְּלָבִים, אָכְלוּ אוֹתוֹ”. – הִסְכַּלְתָּ מְאֹד, דָּן! הֱטִיבוֹתָ לַעֲשׂוֹת לוּ שַׂמְתָּ אוֹתוֹ עַל רֹאשְׁךָ וּנְשָׂאתוֹ”. – “אֵין דָּבָר, אֲתַקֵּן!”
“לְאָן, דָּן?” – “לְרִבְקָה, אִמִּי!” – “עֲשֵׂה בְחָכְמָה, דָּן!” – “אֶעֱשֶׂה, שָׁלוֹם, אִמִּי!” – “שָׁלוֹם, דָּן!”
דָּן בָּא לְבֵית רִבְקָה. “שָׁלוֹם, רִבְקָה!” – “שָׁלוֹם, דָּן! מָה הֵבֵאתָ לִי?” – “לֹא הֵבֵאתִי, כִּי־אִם אֶקָּח”. רִבְקָה נוֹתֶנֶת לְדָן עֵגֶל בְּמַתָּנָה. “שָׁלוֹם, רִבְקָה!” – “שָׁלוֹם, דָּן!”
דָּן לוֹקֵחַ אֶת הָעֵגֶל, שָׂם אוֹתוֹ עַל רֹאשׁוֹ, הָעֵגֶל רוֹמֵס לוֹ עַל פָּנָיו וְדוֹרְסָם. “שָׁלוֹם, אִמִּי!” – “שָׁלוֹם, דָּן! אֵיפֹה הָיִיתָ?” – “בְּבֵית רִבְקָה הָיִיתִי”. – “מָה הֵבֵאתָ לָהּ?” – לֹא הֵבֵאתִי כִּי־אִם נָתָנָה". – “מַה־נָּתְנָה לְךָ רִבְקָה?” – “עֵגֶל נָתָנָה”. – “אַיֵּה הָעֵגֶל, דָּן?” – “שַׂמְתִּיו עַל רֹאשִׁי, רָמַס, דָּרָס”. – “הִסְכַּלְתָּ מְאֹד, דָּן! הֱטִיבוֹתָ לַעֲשׂוֹת לוּ נָהַגְתָּ אֶת הָעֵגֶל וְהֵבֵאתָ אוֹתוֹ אֶל הַמַּרְבֵּק” – “אֵין דָּבָר, אֲתַקֵּן”.
“לְאָן, דָּן?” – “לְרִבְקָה, אִמִּי!” – “עֲשֵׂה בְחָכְמָה, דָּן!” – “אֶעֱשֶׂה, שָׁלוֹם, אִמִּי!” – “שָׁלוֹם, דָּן!”
דָּן בָּא לְבֵית רִבְקָה. “שָׁלוֹם, רִבְקָה!” – “שָׁלוֹם, דָּן! מָה הֵבֵאתָ לִי?” – “לֹא הֵבֵאתִי, כִּי־אִם אֶקָּח”. רִבְקָה אוֹמֶרֶת לְדָן: “אֵלֶךְ־נָא עִמָּךְ”.
דָּן לוֹקֵחַ אֶת רִבְקָה, קוֹשֵׁר אֵלֶיהָ חֶבֶל, נוֹהֵג אוֹתָהּ בַּיָּד וּמְבִיאָהּ אֶל הַמַּרְבֵּק וְאוֹסֵר אוֹתָהּ אֵלָיו. בָּא אַחַר־כֵּן לִפְנֵי אִמּוֹ. “שָׁלוֹם, אִמִּי!” – “שָׁלוֹם, דָּן! אֵיפֹה הָיִיתָ?” – “בְּבֵית רִבְקָה הָיִיתִי”. – “מָה הֵבֵאתָ לָהּ?” – “לֹא הֵבֵאתִי”. – “מַה־נָּתְנָה לְךָ רִבְקָה?” – לֹא נָתְנָה, בָּאָה עִמִּי". – “אַיֵּה הִיא?” – “קָשַׁרְתִּי אֵלֶיהָ חֶבֶל, הֵבֵאתִי אוֹתָהּ אֶל הַמַּרְבֵּק, אָסַרְתִּי אוֹתָהּ אֵלָיו, שַׂמְתִּי לְפָנֶיהָ חָצִיר”. – “הִסְכַּלְתָּ מְאֹד, דָּן! הֱטִיבוֹתָ לַעֲשׂוֹת לוּ שַׂמְתָּ עָלֶיהָ עַיִן לְטוֹבָה”. – “אֵין דָּבָר, אֲתַקֵּן!”.
דָּן יוֹצֵא אֶל הָרֶפֶת, מְנַקֵּר אֶת עֵינֵי כָל הָעֲגָלִים וְהַצֹּאן, בּוֹחֵר מִן הָעֵינָיִם אֶת הַגְּדוֹלָה וְהַטּוֹבָה מִכֻּלָּן וְשָׂם אוֹתָהּ עַל רִבְקָה, לְבַעֲבוּר קַיֵּם אֶת מַאֲמַר אִמּוֹ: לָשִׂים עָלֶיהָ עָיִן. אָז הִתְקַצְפָה רִבְקָה מְאֹד, נִתְּקָה אֶת מוֹסְרוֹתֶיהָ, בָּרְחָה עַל נַפְשָׁהּ – וְהִיא הָיְתָה לְפָנִים כַּלָּה לְדָן.
שלש הלשונות
מאתוילהלם גרים, יעקב גרים
אִישׁ הָיָה בְּאֶרֶץ שְׁוִיצְיָה, שׁוֹעַ זָקֵן, וַיְהִי לוֹ בֵן כְּסִיל אֲשֶׁר לֹא יָדַע דָּבָר וְלֹא לָמַד דָּבָר, כִּי נִבְעָר לִבּוֹ מֵהָבִין אֶת לִמּוּדָיו. וַיְהִי הַיּוֹם וַיִּקְרָא לוֹ אָבִיו וַיֹּאמַר: “שְׁמַע, בְּנִי, הִנֵּה כָבַד לִבְּךָ בְּךָ וְיָדִי קָצְרָה בְכָל עֲמָלִי הָרַב לְהָבִיא תוֹרָה בְלִבֶּךָ, לָכֵן אַחַת חָרַצְתִּי, כִּי תַעֲזוֹב אֶת הַבַּיִת הַזֶּה וּבָאתָ לְעִיר אָחֶרֶת לְבֵית מוֹרֶה מְהֻלָּל, אוּלַי יַצְלִיחַ הָאִישׁ הַזֶּה לְהָבִיא מְעַט חָכְמָה בְלִבֶּךָ”. וַיִּשְׁלַח אֶת הַנַּעַר לְעִיר נָכְרִיָּה וַיֵּשֶׁב הַנַּעַר בְּבֵית הַמּוֹרֶה שָׁנָה תְמִימָה. וַיְהִי מִקֵּץ הַיָּמִים וַיָּשָׁב הַנַּעַר. וַיִּשְׁאָלֵהוּ אָבִיו: “מַה־לָּמַדְתָּ, בְּנִי?” – לָמַדְתִּי – עָנָה – לְהָבִין אֶת נִבְחַת הַכְּלָבִים“. וְאָבִיו קָרָא: הָרִים, נִפְלוּ עָלַי! הֲזֶה כָל הַדָּבָר אֲשֶׁר לָמַדְתָּ? הָבָה אֶשְׁלַח אוֹתְךָ לְעִיר אַחֶרֶת וּבָאתָ לְמוֹרֶה אַחֵר”. וַיִּשְׁלָחֵהוּ לְעִיר אַחֶרֶת, וַיֵּשֶׁב גַּם בְּבֵית הַמּוֹרֶה הֶחָדָשׁ שָׁנָה תְמִימָה. וַיְהִי כְּבֹאוֹ מֵאֵת הַמּוֹרֶה הַזֶּה, וַיִּשְׁאָלֵהוּ אָבִיו: “מַה־לָּמַדְתָּ, בְּנִי?” “לָמַדְתִּי – עָנָה – לְהָבִין אֶת אֲשֶׁר תְּדַבֵּרְנָה הַצִּפֳּרִים”. וַיִּתְקַצֵּף אָבִיו מְאֹד וַיִּקְרָא: "הוֹי, בֶּן־אָדָם לֹא־יוֹעִיל! שִׁחַתָּ אֶת עִתְּךָ לַשָּׁוְא וְלֹא לָמַדְתָּ דָבָר, וּכְלִמָּה לֹא תְכַסֶּךָ לָבוֹא לְהֵרָאוֹת אֶת פָּנֶיךָ. הִנְנִי וְאֶשְׁלַח אוֹתְךָ לְמוֹרֶה שְׁלִישִׁי, וְהָיָה אִם גַּם הַפַּעַם לֹא תִלְמַד דָּבָר, לֹא אוֹסִיף עוֹד לִהְיוֹת לְךָ לְאָב עַד עוֹלָם. וַיֵּשֶׁב הַנַּעַר גַּם בְּבֵית הַמּוֹרֶה הַשְּׁלִישִׁי שָׁנָה תְמִימָה. וַיְהִי בְּשׁוּבוֹ וַיִּשְׁאָלֵהוּ אָבִיו: “מַה־לָּמַדְתָּ, בְּנִי?” – “לָמַדְתִּי – עָנָה – לְהָבִין אֶת אֲשֶׁר תְּקַרְקַרְנָה הַצְּפַרְדְּעִים”. אָז עָלְתָה חֲמַת אָבִיו עַד לְהַשְׁחִית וַיִּקְרָא אֶת עֲבָדָיו וַיֹּאמַר: “הַנַּעַר הַזֶּה אֵינֶנּוּ בְּנִי עוֹד, הִנֵּה אָנֹכִי מַדִּיחַ1 אוֹתוֹ מִלְּפָנַי כַּיּוֹם הַזֶּה וְאֶתְכֶם אָנֹכִי מְצַוֶּה: הָבִיאוּ אוֹתוֹ הַיַּעֲרָה וַהֲמִיתוּהוּ”. וַיּוֹצִיאוּהוּ וַיְבִיאוּהוּ הַיַּעֲרָה, וַיְהִי בְּגִשְׁתָּם לַהֲמִיתוֹ, וַיַּחְמְלוּ עָלָיו וַיַּעַזְבוּהוּ לְנַפְשׁוֹ, וַיִּקְחוּ לָהֶם צְבִיָה וַיְנַקְרוּ אֶת עֵינֶיהָ וְאֶת לְשׁוֹנָהּ כָּרְתוּ מִפִּיהָ, וַיָּבִיאוּ אֶל הַזָּקֵן לִהְיוֹת לוֹ לְאוֹתוֹת, וַיֵּדַע כִּי הֵמִיתוּ אֶת בְּנוֹ.
וְהַנַּעַר הָלַךְ הָלוֹךְ וְנָסוֹעַ וַיָּבוֹא עַד לְאַרְמוֹן זָר וַיִּשְׁאַל מֵעִם אַנְשֵׁי הָאַרְמוֹן לָתֵת לוֹ מָקוֹם לָלון בַּלָּיְלָה. וַאדוֹנֵי הָאַרְמוֹן עָנָהוּ: “הִנֵּה אִתָּנוּ מָקוֹם רַק עוֹד בַּמִּגְדָּל הַיָּשָׁן אֲשֶׁר בָּעֵמֶק, לָכֵן אִם חָפַצְתָּ, לִינָה שָׁם הַלַּיְלָה, וְאוּלָם דַּע לְךָ כִּי נוֹרָא הַמָּקוֹם הַהוּא – וַאֲנִי הִזְהַרְתִּיךָ. הִנֵּה מָלֵא הַמִּגְדָּל כְּלָבִים פְּרָאִים וְעַזֵּי־רוּחַ, וְהֵם נוֹבְחִים וּמֵילִילִים בִּבְלִי מַעְצוֹר וְשֹׁאֲלִים לְנַפְשָׁם מֵעֵת לְעֵת גַּם נֶפֶשׁ אָדָם וְאָכְלוּ אוֹתוֹ כְרָגַע”. וְאַנְשֵׁי כָל הָאָרֶץ אֲשֶׁר מִסָּבִיב נֶאֶנְחוּ כָל הַיָּמִים וַיִּתְאַבְּלוּ עַל הַצָּרָה הַזֹּאת, אַךְ הַנַּעַר לֹא יָדַע פַּחַד וַיֹּאמַר: הֲבִיאוּנִי נָא אֶל הַכְּלָבִים הַנּוֹבְחִים וּרְאִיתֶם כִי אֵלַי לֹא תְאֻנֶּה הָרָעָה, רַק תְּנוּ עַל יָדִי מַעט בָּשָׂר וְכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל לְמַעַן אֲשֶׁר אַשְלִיךְ אוֹתָם בְּבֹאִי". וַיְהִי כִּי רָאוּ כִּי מִתְאַמֵּץ הַנַּעַר לָלֶכֶת וְלֹא יָשִׂים לִבּוֹ אֶל אֲשֶׁר הִזְהִירוּהוּ, וַיִּתְּנוּ לוֹ אֹכֶל לַכְּלָבִים כַּאֲשֶׁר שָׁאַל, וַיְבִיאוּהוּ אֶל הַמִּגְדָּל. הוּא עוֹדוֹ עַל הַמִּפְתָּן, וַיִּשְׁרוֹק בִּשְׂפָתָיו וַיְהִי קוֹלוֹ כְּאַחַד מֵהֶם, וַיַּכְתִּירוּהוּ הַכְּלָבִים וַיְכַשְׁכְּשׁוּ בִזְנָבָם בְּאַהֲבָה וּבְשָׁלוֹם וַיְלַקְּקוּ בִלְשׁוֹנָם אֶת כַּפּוֹת יָדָיו וַיֹּאכְלוּ אֶת אֲשֶׁר נָתַן לָהֶם, וְלֹא נָפַל מִשַּׂעֲרוֹת רֹאשׁוֹ אַרְצָה. וַיְהִי בַבֹּקֶר וַיֵּצֵא מִן הַמִּגְדָּל בְּשָׁלוֹם, וַיִּשְׁתָּאוּ אֵלָיו כָּל הָאֲנָשִׁים וַיְבִיאוּהוּ אֶל אֲדוֹנֵי הָאַרְמוֹן, וַיֹּאמַר: “שָׁמַעְתִּי אֶת דִּבְרֵי הַכְּלָבִים, כִּי מֵבִין אָנֹכִי אֶת לְשׁוֹנָם, וְלָכֵן יָדַעְתִּי מֶה הָיָה לָהֶם וְעַל מָה הֵם יוֹשְׁבִים פֹּה וּמְבִיאִים עַל יוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ אֶת כָּל הַצָּרָה הַזֹּאת: הִנֵּה הָיָה מְכַשֵּׁף אֲשֶׁר קָבַב2 אוֹתָם וַיָּשֶׂם עֲלֵיהֶם עֹנֶשׁ לָשֶׁבֶת פֹּה וְלִשְׁמוֹר אֶת הָאוֹצָר הַגָּדוֹל הַטָּמוּן מִתַּחַת לַמִּגְדָּל, וְהֵם לֹא יוּכְלוּ לָבוֹא אֶל הַמְּנוּחָה עַד אִם יַחְפּוֹר אִישׁ אֶת הָאוֹצָר הַזֶּה מִמַּעֲמַקִּים וְיִגְאָלֵם, וְגַם אֶת מִשְׁפַּט הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר עַל הָאִישׁ לַעֲשׂוֹת בְּבוֹאוֹ לַחְפּוֹר הִגִּידוּ לִי וַאֲנִי יָדָעְתִּי”. וַיִּשְׂמְחוּ כָל הָאֲנָשִׁים שִׂמְחָה גְדוֹלָה, וַאדוֹנֵי הָאַרְמוֹן הִגִּיד לוֹ, כִּי יִקַּח אוֹתוֹ לְבֵן לוֹ אִם יַעֲשֶׂה אֶת כָּל הַדָּבָר הַזֶּה. וַיֵּרֵד הַנַּעַר שֵׁנִית וַיָּבוֹא אֶל הַמִּגְדָּל, וַיַּעַשׂ כְּכֹל אֲשֶׁר דִּבְּרוּ אֵלָיו הַכְּלָבִים, וַיָּשָׁב מִשָׁם וַיָּבֵא עִמּוֹ אָרוֹן כָּבֵד בְּזָהָב. וְיִלְלַת הַכְּלָבִים חָדְלָה וְלֹא נֵשְׁמְעָה עוֹד לְמִן הַיּוֹם הַהוּא, כִּי נֶעֶלְמוּ הַכְּלָבִים כְּפֶתַע פִתְאֹם, וַתִּגָּאֵל הָאָרֶץ מִן הַצָּרָה הַגְּדוֹלָה.
וַיְהִי מִקֵּץ יָמִים רַבִּים וַתֶּחֱשַׁק נֶפֶשׁ הַנַּעַר לַעֲלוֹת לְעִיר הַמְּלוּכָה, וַיַּעֲזוֹב אֶת הָאַרְמוֹן וַיֵּלֶךְ לְמַסָּעָיו. הוּא הוֹלֵךְ בַּדֶּרֶךְ וַיַּעֲבוֹר עַל שְׂפַת נַחַל מַיִם וַיִּשְׁמַע וְהִנֵּה הַצְּפַרְדְּעִים מְקַרְקְרוֹת מִן הַמַּיִם וּמְדַבְּרוֹת אֵלָיו דְּבָרִים אֲשֶׁר לְשָׁמְעָם פָּג3 לִבּוֹ בְקִרְבּוֹ, כִּי נִבְּאוּ לוֹ גְדוֹלוֹת. וַיָּבֹא לְעִיר־הַמְּלוּכָה וַיִּשְׁמַע וְהִנֵּה אַנְשֵׁי הָעִיר מְסַפְּרִים אִישׁ לְאָחִיו כִּי מֵת הַמֶּלֶךְ בַּלָּיְלָה וְכִי יִבְחֲרוּ לְמֶלֶךְ תַּחְתָּיו רַק אִישׁ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֹלִהים עִמּוֹ פִתְאוֹם אוֹת אוֹ מוֹפֵת. וְהַנַּעַר עָלָה אֶל שַׁעַר הָעִיר אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יֵאָסְפוּ אֵלָיו הַזְּקֵנִים לָשִׂים עֲלֵיהֶם מֶלֶךְ, וַיְהִי בְּרֶגַע בֹּאוֹ וַתֵּרַדְנָה שְׁתֵּי יוֹנִים לְבָנוֹת כַּשֶּׁלֶג וַתֵּשַׁבְנָה עַל כִּתְפֵי הָעֶלֶם אַחַת מִזֶּה וְאַחַת מִזֶּה. וַיִּרְאוּ הַזְקֵנִים אֶת הַנַּעֲשָׂה וַיָּבִינוּ כִּי הוּא הָאִישׁ אֲשֶׁר שָׁלַח אֱלֹהִים לִפְנֵיהֶם לִהְיוֹת לָהֶם לְמֶלֶךְ, עֵקֶב אֲשֶׁר נָתַן בּוֹ אוֹת וּמוֹפֵת, וַיִּשְׁאָלוּהוּ אִם יֵשׁ עִם נַפְשׁוֹ לָשִׂים אֶת הַכֶּתֶר בְּרֹאשׁוֹ. וְהַשּוֹעַ הַצָּעִיר פָּסַח עַל שְׁתֵּי הַסְּעִפִּים4, כִּי לֹא יָדַע אִם יִצְלַח לַמְּלוּכָה וְאִם לֹא, וְהוּא אִישׁ אֲשֶׁר לָמַד מְעַט, אַךְ הַיּוֹנִים הֵאִיצוּ בוֹ לַעֲנוֹת “כֵּן” וַיַּעַן וַיֹּאמַר: “כֵּן”. וַיִּמְשְׁחוּ אוֹתוֹ הַזְּקֵנִים וַיְהִי לְמֶלֶךְ, וּבְזֹאת בָּאוּ הַדְּבָרִים אֲשֶׁר נִבְּאוּ הַצְּפַרְדְּעִים בַּדֶּרֶךְ וְאֲשֶׁר לִבּוֹ פָג מֵהַאֲמִין לָהֶם. וַיְהִי בִּהְיוֹתוֹ יוֹשֵׁב עַל הַכִּסֵּא לִשְׁפּוֹט אֶת הָעָם וְהוּא לֹא יָדַע אֶת אֲשֶׁר יַגִּיד, וַתָּבֹאנָה הַצִּפֳּרִים מֵאַרְבַּע רוּחוֹת הַשָּׁמַיִם וַתּוֹרֶינָה אוֹתוֹ כְפַעַם בַּפַעם אֵת אֲשֶׁר יְדַבֵּר וְהַיּוֹנִים יָשְׁבוּ עַל כְּתֵפָיו וְלֹא סָרוּ מִשָּׁם וַתִּלְחַשְׁנָה תָמִיד עַל אָזְנָיו אֶת־כָּל דָּבָר וְדָבָר וַתְּהִי הַמְּלוּכָה נָכוֹנָה בְיָדוֹ עַד יוֹמוֹ הָאַחֲרוֹן.
לאה החכמה
מאתוילהלם גרים, יעקב גרים
אִישׁ הָיָה בָאָרֶץ וַתְּהִי לוֹ בַת וַיִּקְרְאוּ לָהּ שֵׁם לֵאָה הַחֲכָמָה. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר גָּדְלָה הַנַּעֲרָה וַיֹּאמַר אָבִיהָ: “עַתָּה נִתֵּן אֶת בִּתֵּנוּ לְאִישׁ”. וְאִמָּהּ עָנְתָה: “כֵּן דִּבַּרְתָּ, וְלוּ רַק יָבֹא אִישׁ וְיִקָּחֶנָּה”. וְאִישׁ בָּא מֵאֶרֶץ רְחוֹקָה וּשְׁמוֹ דָּן וַיַּרְא אֶת הַנַּעֲרָה וַיֹּאמֶר לְקַחְתָּהּ, וּמֵרֹאשׁ הִגִּיד כִּי רַק בָּזֹאת יִקָּחֶנָּה אִם חֲכָמָה הִיא בֶאֱמֶת. וְאָבִיהָ אָמַר: “אִם לָזֹאת – יֵרָגַע נָא לִבְּךָ, כִּי חָכְמָתָהּ בַּחוּץ תָּרֹן”. וְאִמָהּ הוֹסִיפָה: “עֵינֶיהָ רוֹאוֹת אֶת הָרוּחַ בְּרוּצוֹ וְאָזְנֶיהָ שׁוֹמְעוֹת אֶת הַזְּבוּבִים בְּדַבְּרָם”. וְדָן אָמַר: “אִם לֹא חֲכָמָה הִיא בַּכֹּל, לֹא אֶקָּחֶנָּה”. וַיְהִי בְּשִׁבְתָּם אֶל הַשֻּׁלְחָן וְהֵמָּה אוֹכְלִים וְחוֹגְגִים, וַתֹּאמֶר אִמָּהּ: “לֵאָה, לְכִי אֶל הַמַּרְתֵּף וְהָביאִי שֵׁכָר”. וַתֵּלֶךְ לֵאָה הַחֲכָמָה וַתִּקַּח אֶת הַכַּד מֵעַל הַקִּיר וַתֵּרֶד אֶל הַמַּרְתֵּף, וּבַדֶּרֶךְ בְּלֶכְתָּהּ קִשְׁקְשָׁה בִגְבוּרָה בְּכִסּוּי הַכַּד הָלֹךְ וְקַשְׁקֵשׁ, לְבִלְתִּי תֶאֱרַךְ הָעֵת לָהּ. וּבְבֹאָהּ אֶל הַמַּרְתֵּף, וַתִּקַּח לָהּ כִּסֵּא וַתְּשִׂימֵהוּ לִפְנֵי הֶחָבִית, לְבִלְתִּי הַטּוֹת אֶת עָרְפָּהּ, פֶן יִכְאַב גֵּוָהּ עָלֶיהָ. אַחַר כֵּן הִצִּבָה אֶת הַכַּד לָאָרֶץ וַתִּפְתַּח אֶת הַבֶּרֶז, וְהָיָה בִּשְׁטֹף הַשֵּׁכָר אֶל תּוֹךְ הַכַּד, וְלֹא חָפְצָה לָשֶׁבֶת בְּטֵלָה וַתִּשָּׂא אֶת עֵינֶיהָ וַתַּבֵּט בֵּין כֹּה וָכֹה עַל סְבִיבֶיהָ, אוּלַי תֵּרֶא דָבָר אֲשֶׁר יוֹעִיל לָהּ. וַתֵּרֶא וְהִנֵּה קַרְדֹּם תָּלוּי עַל הַתִּקְרָה מִלְמַעְלָה, אֲשֶׁר שָׁכְחוּ אוֹתוֹ הַבּוֹנִים בַּעֲשׂוֹתָם פֹּה אֶת מְלַאכְתָּם. וַיְהִי כִּרְאוֹת לֵאָה הַחֲכָמָה אֶת הַקַּרְדֹּם וַתָּרֶם אֶת קוֹלָהּ וַתֵּבְךְּ וַתֹּאמַר: “אִם יִקָּחֵנִי דָן לוֹ לְאִשָּׁה וְאִם אֵלֵד לוֹ בֵן וְהוּא יִגְדַּל וַאֲנַחְנוּ נִשְׁלַח אוֹתוֹ אֶל הַמַּרְתֵּף לְהָבִיא לָנוּ שֵׁכָר, וִנָשַׁל1 הַקַּרְדֹּם מִן הַתִּקְרָה פִתְאֹם וּמָצָא אֶת רֹאשׁוֹ וֶהֱמִיתוֹ”. וַתֵּשֶׁב לֵאָה הַחֲכָמָה וַתֵּבֵךְּ וַתִּזְעַק בְּכָל לִבָּהּ עַל הָאָסוֹן אֲשֶׁר יִקְרֶנָּה. וְאַנְשֵׁי הַבַּיִת הַיּוֹשְבִים אֶל הַשֻּׁלְחָן חִכּוּ אֶל הַשֵּׁכָר, וְלֵאָה לֹא בָאָה. וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה אֶל הַשִּׁפְחָה: “רְדִי אֶל הַמַּרְתֵּף וּרְאִי מֶה הָיָה לְלֵאָה”. וַתֵּרֶד הַשִּׁפְחָה וַתִּמְצָא אֶת לֵאָה יוֹשֶׁבֶת לִפְנֵי הֶחָבִית וְזוֹעֶקֶת מָרָה, וַתִּשְׁאַל: “לֵאָה לָמָה תִבְכִּי?” וְלֵאָה עָנְתָה: “אֵיךְ זֶה לֹא אֶבְכֶּה? הֵן אִם יִקָּחֵנִי דָן לוֹ לְאִשָּׁה וַאֲנִי אֵלֵד לוֹ בֵן – וְהוּא יִגְדַּל וַאֲנַחְנוּ נִשְׁלַח אוֹתוֹ אֶל הַמַּרְתֵּף לְהָבִיא לָנוּ מַשְׁקֶה, וְנָפַל פִּתְאֹם הַקַּרְדֹּם מִן הַתִּקְרָה עַל רֹאשׁוֹ וֶהֱמִיתוֹ”. וַתֹּאמֶר הַשִּׁפְחָה: “מַה־גְּדוֹלָה חָכְמַת לֵאָה שֶׁלָּנוּ!” וַתֵּשֶׁב עַל יָדָהּ וַתֵּבְךְּ גַּם הִיא. וְהָאֲנָשִׁים אֲשֵׁר בַּבַּיִת רָאוּ, כִּי בוֹשְׁשָׁה2 הַשִּׁפְחָה לָבוֹא וְהֵם צְמֵאִים אֶל הָשֵּׁכָר וַיֹּאמֶר הָאִישׁ אֶל הָעֶבֶד: “לֵךְ רֵד אֶל הַמַּרְתֵּף וְרָאִיתָ מֶה הָיָה לְלֵאָה וְלַשִּׁפְחָה”. וַיֵּרֶד הָעֶבֶד וַיַּרְא וְהִנֵּה לֵאָה הַחֲכָמָה וְהַשִּׁפְחָה יוֹשְׁבוֹת יַחַד ובוֹכוֹת, וַיִּשְׁאַל: “מָה אַתֶּן בּוֹכוֹת?” וְלֵאָה עָנְתָה: “אֵיךְ זֶה לֹא אֶבְכֶּה? הֵן יִקָּחֵנִי דָן לְאִשָּׁה וְאֵלֵד לוֹ בֵן וְהוּא יִגְדַּל וְיָרַד הֵנָּה לִבְרֹז3 מִן הֶחָבִית וְנָפַל הַקַּרְדֹּם עַל רֹאשׁוֹ וֶהֱמִיתוֹ”. וַיֹּאמֶר הָעֶבֶד: מַה־גְּדוֹלָה חָכְמַת לֵאָה שֶׁלָּנוּ!" וַיֵּשֶׁב עַל יָדָהּ וַיֵּבְךְ גַּם הוּא. וִהָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר בַּבַּיִת חִכּוּ אֶל הָעֶבֶד וְהוּא לֹא בָא, וַיֹאמֶר הָאִישׁ אֶל הָאִשָּׁה: “לְכִי אַתְּ אֶל הַמַּרְתֵּף וּרְאִי מֶה הָיָה לְלֵאָה”. וַתֵּלֶךְ הָאִשָּׁה וַתָּבוֹא וַתִּרְאֶה אֶת שְׁלָשְׁתָּם בּוֹכִים וּמֵילִילִים, וַתִּשְׁאַל מֶה הָיָה לָהֶם, וַתְּסַפֵּר לֵאָה גַם לָהּ, כִּי הַיֶּלֶד אֲשֶׁר תֵּלֵד יוּמַת בַּקַּרְדֹּם אִם יֵרֵד אֶל הַמַּרְתֵּף לְהָבִיא שִׁכָר אַחֲרֵי אֲשֶׁר יִגְדַּל, כִּי יָלְדָה אוֹתוֹ לְדָן אַחֲרֵי קַחְתּוֹ אוֹתָהּ לוֹ לְאִשָּׁה, וְנָפַל הַקַּרְדֹּם עַל רֹאשׁוֹ וָמֵת. וַתֹּאמֶר אִמָּהּ גַם הִיא: "מַה־גְּדוֹלָה חָכְמַת לֵאָה שֶׁלָּנוּ!” וַתֵּשֶׁב עַל יָדָהּ וַתֵּבְךְּ גַּם הִיא. וְהָאִישׁ חִכָּה עוֹד רֶגַע
וַיַּרְא וְהִנֵּה אִשְׁתּוֹ לֹא שָׁבָה וּצְמָאוֹ הוֹלֵךְ וְגָדֵל, וַיֹּאמַר: “אֵרְדָה־נָא אֲנִי וְאֶרְאֶה מֶה הָיָה לְלֵאָה”. וַיְהִי כְּבֹאוֹ אֶל הַמַּרְתֵּף וְעֵינָיו רָאוּ אֶת כֻּלָּם יוֹשְׁבִים יַחַד וּבוֹכִים וְלֵאָה הִגִּידָה לוֹ אֶת פֵּשֶׁר הַדָּבָר וְכִי מֵעִם הַיֶּלֶד הִיא שׂוּמָה אֲשֶׁר יָלֹד תֵּלֵד אֶל נָכוֹן לְאִישָּׁה דָּן אִם רַק יִקַּח אוֹתָהּ לוֹ לְאִשָּׁהּ וְאִם רַק יִשְׁלְחוּ אוֹתוֹ אֶל הַמַּרְתֵּף לְהָבִיא שֵׁכָר כַּאֲשֶׁר יִגְדַל וְאִם רַק יִשַּׁל הַקַּרְדֹּם מִן הַתִּקְרָה וְנָפַל וּמָצָא אֶת רֹאשׁוֹ וְהִכָּהוּ וָמֵת, – וַיִּקְרָא גַם הוּא: “מַה־גְּדוֹלָה חָכְמַת לֵאָה!” וַיֵּשֶׁב וַיֵּבְךְּ עִמָּם. וְהֶחָתָן נִשְׁאַר לְבַדּוֹ בַבַּיִת וַיְחַכֶּה, וַיְהִי כַּאֲשֶׁר רָאָה כִּי אֵין שָׁב וַיֹּאמֶר בְּלִבּוֹ: “אֵין זֶה כִּי אִם מְחַכִּים הֵם לִי שָׁמָּה, לָכֵן אֵלְכָה־נָא וְאֶרְאֶה מֶה הָיָה לָהֶם”. וַיָּבֹא וַיַּרְא וְהִנֵּה יוֹשְׁבִים הַחֲמִשָּׁה וּבוֹכִים וּמֵילִילִים וְצוֹעֲקִים בּקוֹל גָּדוֹל וְאִישׁ מֵאָחִיו יַגְדִּיל, וַיֶּחֱרַד גַּם הוּא וַיִּשְׁאַל: “מָה הָאָסוֹן אֲשֶׁר קָרָה אֶתְכֶם?” וְלֵאָה עָנְתָה: “הוֹי דָּן הַנֶּחְמָד! הֵן יֵש אֲשֶׁר אֶלָּקַח לְךָ לְאִשָּׁה וְאֵלֵד לְךָ בֵּן וְיִגְדַּל וְיֵשׁ אֲשֶׁר יִהְיֶה עִם לְבָבֵנוּ לִשְׁלֹחַ אוֹתוֹ הֵנָּה לְהָבִיא שֵׁכָר מִן הֶחָבִית וְיֵשׁ אֲשֶׁר הַקַּרְדֹּם הַתָּלוּי פֹּה עַל הַתִּקְרָה כִּי שְׁכָחוּהוּ הַבּוֹנִים יִזַּח4 פִּתְאֹם וְיִפֹּל עַל קָדִקָדוֹ וִירוֹצְצֵהוּ וְלֹא יָקוּם עוֹד וָמֵת. הַעַל אֵלֶּה לֹא נִבְכֶּה?” וְדָן אָמַר: “מַה לִּי עוֹד לִדְרֹשׁ חָכְמָה עַל הַחָכְמָה הַזֹּאת? זֹאת הַפַּעַם רָאִיתִי כִּי לֵאָה הַחֲכָמָה אַתְּ בֶּאֱמֶת, וְאוֹתָךְ אֶקַּח לִי לְאִשָּׁה!” וַיִּתְפֹּשׂ אוֹתָהּ בְּיָדָהּ וַיַּעֲלֶהָ מִן הַמַּרְתֵּף וַיָּחֹגּוּ אֶת חַג חֲתֻנָּתָם.
וַיְהִי מִקֵּץ יָמִים וְדָן אָמַר אֶל אִשְׁתּוֹ: “אֵצֵא נָא לִמְלָאכָה וְאָבִיא שָׂכָר טוֹב, וְאַתּ צְאִי הַשָּׂדֶה וְקָצַרְתְּ אֶת הַדָּגָן וְהָיָה לָנוּ לָחֶם”. וְלֵאָה עָנְתָה: “טֹוב דִּבַּרְתָּ, אִישִׁי, כִּדְבָרֶיךָ כֵּן אֶעֱשֶׂה”. וַיֵּצֵא דָן. וְלֵאָה קָמָה וַתְּבַשֵּׁל לָהּ נָזִיד טוֹב וַתִּקָּחֵהוּ עִמָּהּ אֶל הַשָּׂדֶה. וַיְהִי כְּבֹאָהּ אֶל הַקָּמָה, וַתְּדַבֵּר אֶל לִבָּה וַתֹּאמַר: “מֶה עָלַי לַעֲשׂוֹת עַתָּה? הַאֶקְצֹר בָּרִאשׁוֹנָה וְאִם אֹכַל בָּרִאשׁוֹנָה? הֲלֹא טוֹב כִּי אֹכַל לִמַבָּרִאשׁוֹנָה?” וַתֵּשֶׁב וַתָּרֶק אֶת הַנָּזִיד אֶל קִרְבָּהּ מְלוֹא הַסִּיר וַתֹּאכַל לָשׂבַע, וְאַחַר־כֵּן הוֹסִיפָה וַתֹּאמַר: “מֶה עָלַי לַעֲשׂוֹת עַתָּה? הַאֶקְצֹר בָּרִאשׁוֹנָה וְאִם אִישַׁן בָּרִאשׁוֹנָה? הֲלֹא טוֹב כִּי אִישַׁן לְמַבָּרִאשׁוֹנָה”. וַתִּצְנַח5 לָאָרֶץ בְּתוֹךְ הַקָּמָה וַתִּשְׁכַּב וַתִּישָׁן. וְדָן עָשָׂה אֶת מְלַאכְתּוֹ וַיָּשָׁב לְבֵיתוֹ, וְלֵאָה עוֹד אֵינֶנָּה, וַיֹּאמֶר אֶל לִבּוֹ: “מַה־גְּדוֹלָה חָכְמַת לֵאָה שֶׁלִּי! חָרוּצָה הִיא וְשֹׁקֶדֶת עַל הַמְּלָאכָה כָל הַיּוֹם, וְגַם לְעֵת הָאֹכֶל לֹא שָׁבָה הַבָּיְתָה”. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר קָרַב הָעֶרֶב וַיֵּלֶא לִחַכּוֹת וַיֵּצֵא הַשָּׂדֶה לִרְאוֹת אֶת אֲשֶׁר קָצְרָה, וַיַּרְא וְהִנֵּה לֹא קָצְרָה דָבָר וְהִיא שׁוֹכֶבֶת בַּקָּמָה וִישֵׁנָה. וַיְמַהֵר הַבַּיְתָה וַיָּבֵא לוֹ פְּתִילֶי חוּטִים מַעֲשֵׂה רֶשֶׁת עִם פַּעֲמוֹנִים קְטַנִּים וַיָּשֶׂם אוֹתָם עָלֶיהָ, וְהִיא לֹא הֵקִיצָה וַתִּישָׁן. אַחַר־כֵּן רָץ הַבַּיְתָה וַיִּסְגֹּר אֶת הַדֶּלֶת בַּעֲדוֹ וַיֵּשֶׁב עַל כִּסְאוֹ וַיַּעַשׂ אֶת מְלַאכְתּוֹ. וְלֵאָה הַחֲכָמָה יָשְׁנָה כָל הַיּוֹם, וַיְהִי כִּי חָשְׁכָה הַשֶּׁמֶשׁ כָּלִיל, וַתִּיקַץ וַתָּקָם, וְהִנֵּה קוֹל רַעַשׁ מִסָּבִיב לָהּ וְקוֹל פַּעֲמוֹנִים מְצַלְצְלִים בְּכָל אֲשֶׁר תִּפְנֶה אוֹ תָנוּעַ. וַתִּתְחַלְחֵל מְאֹד וַתְּהִי זָרָה פִתְאֹם לְנַפְשָׁהּ וּלְעַצְמָהּ וְלֹא יָדְעָה אִם לֵאָה הַחֲכָמָה הִיא אִם לֹא. וַתִּשְׁאַל אֶת נַפְשָׁהּ: “הֲלֵאָה אֲנִי אִם לֹא?” וַתַּעֲמֹד וְלֹא יָדְעָה מַה לְּהָשִׁיב. אַחַר־כֵּן בָּאָה מַחֲשָׁבָה בְּלִבָּהּ לֵאמֹר: “אָרוּצָה נָא הַבַּיְתָה וְאֶשְׁאֲלָה אֶת אִישִׁי וְהוּא הֲלֹא יֵדַע!” וַתָּרָץ וַתָּבֹא עַד לִפְנֵי בֵיתָהּ וַתִּמְצָא אֶת הַדֶּלֶת סְגוּרָה, וַתִּתְדַּפֵּק עַל הַחַלּוֹן וַתִּקְרָא: “דָן, הֲלֵאָה בַבַּיִת?” וְדָן עָנָה: “כֵּן, בַּבַּיִת הִיא”, כִּי הֵתֶל בָּהּ. וַתֶּחֱרַד לֵאָה מְאֹד וַתֹּאמַר: “כִּי עַתָּה אֵינֶנִּי לֵאָה!” וַתֵּלֶךְ וַתָּבֹא אֶל דֶּלֶת בַּיִת אַחֵר. אַךְ הָאֲנָשִׁים בְּשָׁמְעָם אֶת צְלִיל הַפַּעֲמוֹנִים לֹא אָבוּ לִפְתֹּחַ, וְלֹא מָצְאָה לֵאָה הַחֲכָמָה מָקוֹם לָלוּן הַלָּיְלָה. אָז רָצָה הָלֹךְ וְרוּץ מִן הַכְּפָר וַתַּחֲלֹף וַתֵּעָלַם, וְלֹא יָסַף עֹוד אִישׁ לִרְאוֹתָהּ עַד עוֹלָם.
החיט בשמים
מאתוילהלם גרים, יעקב גרים
וַיְהִי הַיּוֹם וֵאלֹהִים אֱלֹהֵי הַצְּבָאוֹת אָמַר לָשׂוּחַ מְעַט לִפְנוֹת עֶרֶב בְּעֵדֶן הַגַּן אֲשֶׁר בַּשָּׁמָיִם. וַיָּקָם הוּא וְכָל מַלְאָכָיו, וְאֶת כָּל קְדוֹשָׁיו לָקַח עִמּוֹ, וַיֵּצֵא לָשׂוּחַ, וְלֹא נוֹתֵר בַשָּמַיִם בִּלְתִּי אִם הַמַּלְאָךְ גַּבְרִיאֵל לְבַדּוֹ לִהְיוֹת שׁוֹמֵר אֶת הַשָּׁעָר. וֵאלֹהִים צִוָּה אֶת גַּבְרִיאֵל לְבִלְתִּי תֵת לָאִישׁ לָבוֹא הַשָּׁמַיְמָה עַד שׁוּבוֹ מִשּׂוּחַ. וַיַּעֲמֹד גַּבְרִיאֵל עַל הַמִּשְׁמָר וַיִּתְיַצֵּב עַל יַד הַשָּׁעַר. הוּא עוֹדוֹ עוֹמֵד, וְהִנֵּה אִישׁ מִתְדַּפֵּק. וְגַבְרִיאֵל שָׁאַל: “מִי שָׁם וּמַה יִּשְׁאָל?” וַיַּעֲנֵהוּ קוֹל דַּק מְאֹד: “חַיָּט עָנִי אָנֹכִי וּנְקִי־כַפַּיִם וּמָבוֹא אֲבַקֵשׁ לִי בַשָּׁמָיִם”. וְגַבְרִיאֵל אָמַר: “יָדַעְתִּי אֶת נִקְיוֹן כַּפֶּיךָ! אֵין זֶה כִּי אִם נָקִי אַתָּה כְגַנָּב בְּהִתָּלוֹתוֹ. הֲלֹא אָרְכוּ לִפְעָמִים אֶצְבְּעוֹתֶיךָ וְדָבַק בָּהֶן מִן הָאֶרֶג אֲשֶׁר נָתְנוּ עַל יָדְךָ הָאֲנָשְׁים לִתְפֹּר לָהֶם בְּגָדִים. אַךְ לֹא לִי הַמִּשְׁפָּט – וְאֶל הַשָּׁמִים לֹא תָבֹא, כִּי צִוָּה אֲדוֹנִי אוֹתִי לְבִלְתִּי תֵת לְאִישׁ לָבוֹא עַד שׁוּבוֹ מִשּׂוּחַ”. וְהַחַיָּט קָרָא: “חֲמָל־נָא, חוּס־נָא, רַחֶם־נָא אֲדוֹני הַמַּלְאָךְ! אֵלֶּה מַפְּלֵי1 הַסְּחָבוֹת אֲשֶׁר נָפְלוּ מֵעַל הַשֻּׁלְחָן בַּעֲשׂוֹתִי אֶת הַמְּלָאכָה וְנִשְׁאֲרוּ בְיָדִי אֵינָם שׁוִים לְדַבֵּר בָּם. רְאֵה הִנֵּה פִסֵּחַ אָנֹכִי אֶת רַגְלִי הָאַחַת וְכַפּוֹת רַגְלַי בָּצְקוּ בַּדֶּרֶךְ הָרְחוֹקָה וְלֹא אוּכַל לָשׁוּב. תְּנֵנִי נָא וִאָבֹא הַשָּׁמַיְמָה וְאֶעֱשֶׂה לָכֶם פֹּה אֶת כָּל הַמְּלָאכָה הַקָּשָׁה אֲשֶׁר תִּהְיֶה לַעֲשׂוֹת, אֶת הַיְלָדִים אֶשָּׂא עַל כַּפַּי וְאֶת הַסַּפְסָלִים אֲטַהֵר אֲשֶר עֲלֵיהֶם שִׁעַשְׁעוּ, אֶת חִתּוּלֵיהֶם אֲכַבֵּס וְאֶת בְּשָׂרָם אֶרְחַץ, אֶת כָּתְנוֹתֵיהֶם אֶתְפֹּר וְאֶת שִׂמְלוֹתֶיהֶם אֲטַלֵּא טִלָאִים, רַק תְּנֵנִי־נָא וְאָבֹא הַשָּׁמָיְמָה”. וְהַמַּלְאָךְ גַּבְרִיאֵל חָמַל עָלָיו וַיִּפְתַּח לוֹ פֶתַח כְּחֹד הַמַּחַט, וּבַעַל־הַמַּחַט דַּק הַבָּשָׂר דָּחַק אֶת בְּשָׂרוֹ הַדַּק וַיִּלְחַץ וַיָּבֹא הַשָּׁמָיְמָה. וַיְצַוֵּהוּ גַבְרִיאֵל וַיֵּשֶׁב דּוּמָם מֵאַחֲרֵי הַדֶּלֶת, דָּבָר לֹא יְדַבֵּר וְהֶגֶה לֹא יוֹצִיא מִפִּיו, וְהָיָה בְּבֹא אֲדוֹן הַצְּבָאוֹת לֹא יָשִׂים לֵב אֵלָיו וְלֹא יִחַר אַפּוֹ. וְהַחַיָּט עָשָׂה כַּאֲשֶׁר צֻוָּה וְרַק כַּעֲשׂוֹת גַּבְרִיאֵל רֶגַע אֶחָד כֹּה וָכֹה בְּהַפְנוֹתוֹ אֶת שִׁכְמוֹ, וַתִּתְקְפֵהוּ תַּאֲוָה עַזָּה מְאֹד וְלֹא יָכֹל עוֹד לְהִתְאַפֵּק, וַיָּקָם וַיִּתְהַלֵּךְ בַּשָּׁמַיִם לְאָרְכָּם וּלְרָחְבָּם וַיָּתַר אֶת כָּל פִּנָּה וְאֶת כָּל זָוִית וַיַּבֵּט וַיַּרְא אֶת כָּל נִפְלְאוֹת הַשָּׁמָיִם. אָז יָבֹא עַד הַמָּקוֹם אֲשֶׁר שָׁם כִּסְאוֹת רַבִּים, יָפִים וְנֶחְמָדִים מְאֹד, וּבַתָּוֶךְ כִּסֵּא רָם וְנִשָּׂא, כֻּלּוֹ זָהָב טָהוֹר וּכְסוּי אַבְנֵי שֹׁהַם וְיַהֲלֹם וּבָרֶקֶת, וּמִתַּחַת לוֹ הֲדוֹם זָהָב, וַיָּבֶן הַחַיָּט כִּי הוּא הַכִּסֵּא אֲשֶׁר עָלָיו יוֹשֵׁב אֲדוֹן הַצְּבָאוֹת וּמִשָּׁם הוּא רֹאֶה אֶת כָּל הָאָרֶץ לְפָנָיו. וְהַחַיָּט נִצָּב מַחֲרִישׁ רֶגַע אֶחָד, כִּי תִפְאֶרֶת הַכִּסֵּא הֲמָמַתּוּ. וּפִתְאֹם תָּקַף אוֹתוֹ יֵצֶר רָע וְלֹא יָכֹל לִכְבֹּשׁ אוֹתוֹ בְּקִרְבּוֹ, וַיָּקָם וַיַּעַל עַל הַכִּסֵּא וַיֵּשֶׁב עָלָיו רֶגַע אֶחָד. וַיַּרְא הַחַיָּט אֶת מְלוֹא כָל הָאָרֶץ לְפָנָיו, לֹא הָיָה דָבָר אֲשֶׁר נִסְתָּר מִמֶּנּוּ. וַיַּרְא וְהִנֵּה אִשָּׁה זְקֵנָה וּבְזוּיַת־מַרְאֶה עוֹמֶדֶת עַל שְׂפַת נַחַל מַיִּם וּמְכַבֶּסֶת אֶת אֲשֶׁר תְּכַבֵּס וְהִיא מַעְלִימָה בַסֵּתֶר שְׁתֵּי מִטְפָּחוֹת מֵאֲשֶׁר נִתַּן עַל יָדָהּ לְכַבֵּס. וַיִּתְקַצֵּף הַחַיָּט מְאֹד בִּרְאוֹתוֹ אֶת הֶחָמָס, וַיִּתְפֹּשׂ בְּקִצְפּוֹ בַּהֲדוֹם הַזָּהָב אֲשֶׁר לְרַגְלָיו וַיְקַלְּעֵהוּ לְרֹחַב הַשָּׁמַיִם וַיַּשְׁלִיכֵהוּ לָאָרֶץ עַל רֹאשׁ הַגַּנֶּבֶת הַזְּקֵנָה. וַיְהִי בִרְאוֹתוֹ אַחֲרֵי כֵן כִּי יָדוֹ קָצְרָה מֵהָשִׁיב אֶת הֲדוֹם הַזָּהָב מִן הָאֲדָמָה הַשָּׁמַיְמָה, וַיִּתְגַּנֵּב חֶרֶשׁ וַיֵּרֶד מֵעַל הַכִּסֵּא וַיָּשָׁב לְאִטּוֹ אֶל מְקוֹמוֹ אֲשֶׁר מֵאַחֲרֵי הַדֶּלֶת וַיִּתַּמָּם. וַיְהִי כְּאִישׁ אֲשֶׁר לֹא דָלַח מַיִם בְּרַגְלָיו מֵעוֹדוֹ.
וֵאלֹהֵי הַצְּבָאוֹת עִם מַלְאָכָיו וְעִם כָּל קְדוֹשָׁיו שָׁב מִשּׂוּחַ בְּגַנּוֹ וְלֹא שָׂם לֵב אֶל הַחַיָּט אֲשֶׁר מֵאַחֲרֵי הַדֶּלֶת, וְרַק בְּגִשְׁתּוֹ אֶל כִּסְאוֹ לָשֶׁבֶת עָלָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה אֵין הֲדוֹם לְרַגְלָיו. וְאֶת גַּבְרִיאֵל הַמַּלְאָךְ שָׁאַל עַל הָאֲבֵדָה וְלֹא יָדַע לְהָשִׁיב, וַיִּשִׁאָלֵהוּ אִם הָיָה בָזֶה אִישׁ וְאִם לֹא הֵבִיא זָר הַשָּׁמַיְמָה, וַיַּעַן הַמַּלְאָךְ הַשּׁוֹעֵר וַיֹּאמַר: “לֹא הָיָה בָזֶה אִישׁ זוּלָתִי חַיָּט פִּסֵּחַ, וְהוּא יוֹשֵׁב עוֹד מֵאַחֲרֵי הַדָּלֶת”. וַיְצַו אֲדוֹן הַצְּבָאוֹת וַיָּבִיאוּ לְפָנָיו אֶת הַחַיָּט, וַיִּשְׁאָלֵהוּ אִם לָקַח אֶת הֲדוֹם הַזָּהָב וּמֶה עָשָׂה בּוֹ. וַתְּחִי רוּחַ הַחַיָּט בִּרְאוֹתוֹ כִּי לֹא גָדַל הַזַּעַם, וַיְמַהֵר וַיֹאמַר: “אֵלְי, סְלַח בְּרָב־חַסְדֶּךָ! בַּחֲרוֹנִי וָאֶקַּח אֶת הֲדוֹם הַזָּהָב וָאֲקַלְּעֵהוּ וָאַשְׁלִיכֵהוּ לָאָרֶץ עַל רֹאשׁ אִשָּׁה זְקֵנָה אֲשֶׁר גָּנְבָה שְׁתֵּי מִטְפָּחוֹת מֵאֲשֶׁר כִּבֵּסָה”. וֵאלֹהִים אָמַר: “הוֹי אֱנוֹשׁ יָהִיר! לוּ אָמַרְתִּי לִשְפֹּט כַּאֲשֶׁר שָׁפַטְתָּ אַתָּה, הֲלֹא גַם אַחֲרִיתְךָ הָיְתָה מָרָה. כָּל כְּלֵי בֵיתִי פֹה לֹא יִשְׂפְּקוּ לִי וְלֹא הָיָה לִי עוֹד כִּסֵּא וְסַפְסָל וְשֻׁלְחָן אוֹ יָעֶה לַחְתּוֹת בּוֹ גֶחָלִים מִן הַתַּנּוּר, אִם אֶת כָּל אֵלֶּה הָיִיתִי מַשְׁלִיךְ יוֹם־יוֹם עַל רֹאשׁ הַחוֹטְאִים. קוּם וַעֲזֹב אֶת הַשָּׁמַיִם כַּיּוֹם הַזֶּה וְשׁוּב אֶל מֵעֵבֶר הַשַׁעַר, וּבִקַּשְׁתָּ לְךָ מָקוֹם בַּאֲשֶׁר תִּמְצָא, כִּי פֹה עִמָּנוּ אֵין לְךָ מָקוֹם. לֹא לְאָדָם פֹּה לִשְׁפֹּט וְלַעֲנֹשׁ כִּי אִם לִי לְבַדִּי, אֲדוֹן אֱלהֵי הַצְּבָאוֹת!”
וְגַבְרִיאֵל לָקַח אֶת הַחַיָּט וַיּוֹצִיאֵהוּ אֶל מִחוּץ לַשַּׁעַר וַיּוֹרִידֵהוּ. וַיְהִי בִּהְיוֹת לוֹ נְעָלִים בָּלוֹת וְרַגְלַיִם בְּצֵקוֹת, וַיִּקַּח לוֹ מַטֶּה בְיָדוֹ וַיֵּלֶךְ, וַיָּבֹא עַד הָעִיר אֲשֶׁר שָׁם הָעִוְרִים וְהַפִּסְחִים יוֹשְׁבִים וַיֵּשֶׁב עִמָּם עַד הַיּוֹם הַזֶּה.
-
דְּבָרִים אֵין חֵפֶץ בָּהֶם, שֶׁמַּפִּילִים אוֹתָם עַל הָאָרֶץ, פְּסֹלֶת. ↩
שלחן ערוך, חמור זהב ומקל, הגלה מן השק
מאתוילהלם גרים, יעקב גרים
בַּיָּמִים מִקֶּדֶם הָיָה חַיָּט בָּאָרֶץ וְלוֹ שְׁלֹשָה בָנִים וְעֵז רַק אֶחָת. וַיְהִי כִּי כִלְכְּלָה הָעֵז אֶת כֻּלָּם יַחַד בַּחֲלָבָהּ וַיִּדְאֲגוּ לָהּ לָתֶת לָהּ תָּמִיד אֶת טַרְפָּהּ1 בְּעִתָּהּ וַיִּנְהֲגוּ אוֹתָהּ יוֹם־יוֹם הַשָּׂדֶה וַיְבַקְשׁוּ לָהּ מִרְעֶה שָׁמֵן. כָּכָה יַעֲשׂוּ שְׁלֹשֶת הָאַחִים כָּל הַיָּמִים, אִישׁ יוֹמוֹ. וַיְהִי הַיּוֹם וַיִּנְהַג אוֹתָהּ הַבְּכוֹר עַד לַחֲצַר שְׂדֵה־הַקְּבָרִים, אֲשֶׁר שָׁם מִבְחַר הָעֵשֶׂב, וַתֹּאכַל וַתְּרַקֵּד שָׁם כָּל הַיּוֹם. וּבִפְנוֹת הַיּוֹם וַיְהִי מוֹעֵד לָשׁוּב הַבַּיְתָה, וַיִּשְׁאָלֶנָּה הַנַּעַר וַיֹּאמַר: “עֵז, הֲשָׂבַעַתְּ?” וְהָעֵז עָנְתָה:
"שָׂבַעְתִּי מְלוֹא הַקֵּבָה,
כָּל עָלֶה לִי תוֹעֵבָה: מֶה! מֶה!"
וְהַנַּעַר אָמַר: “כִּי עַתָּה אֵפוֹא נָשׁוּב הַבַּיְתָה”, וַיִּתְפְּשֶׂנָּה בְחַבְלָהּ אֲשֶׁר בְּצַוָּארָהּ וַיִּנְהָגֶהָ וַיְבִיאֶהָ אֶל הָרֶפֶת וַיִּקְשְׁרֶנָּה שָׁם אֶל הַמּוֹט. וְהַחַיָּט הַזָּקֵן שָׁאַל: “הֲנָתַתָּ לָעֵז אֶת טַרְפָּהּ דַּיָּהּ?” וַיַּעֲנֵהוּ בְּנוֹ: “אַל תִּדְאַג לָהּ, אָבִי! שָׂבְעָה מְלוֹא הַקֵּבָה, כָּל עָלֶה לָהּ תּוֹעֵבָה”. אַךְ הַחַיָּט הַזָּקֵן לֹא בָטַח בּוֹ וַיֵּלֶךְ וַיֵּרֶד אֶל הָרֶפֶת לִרְאוֹת בְּמוֹ עֵינָיו וַיְמַשֵּׁשׁ בְּיָדוֹ אֶת חֶלְקַת צַוָּארָהּ וַיִּשְׁאַל: “עִזִּי, הֲשָׂבַעַתְּ?” וְהָעֵז עָנְתָה:
"מָה אֶשְׂבַּע וְלֹא הִשְׂבִּיעוּנִי?
רַק עַל קְבָרִים הִרְקִידוּנִי,
וְאַף עָלֶה לֹא נְתָנוּנִי 2 : מֶה! מֶה!
“הוֹי לְאָזְנַי שֶׁכָּכָה שׁוֹמְעוֹת!” קָרָא הַחַיָּט וַיָּרָץ וַיְמַהֵר הַבַּיִתָה וַיִּצְעַק אֶל הַנַּעַר: “דּוֹבֵר שְׁקָרִים אָתָּה! אֵיךְ תֹּאמַר שְׂבֵעָה הָעֵז וְאַתָּה רַק הַרְעֵב הִרְעַבְתָּהּ?” וַיִּתְפֹּשׂ בַּחֲרוֹנוֹ אֶת הָאַמָּה אֲשֶׁר עַל הַקִּיר וַיַּךְ בָּהּ אֶת הַנַּעַר הָלוֹךְ וְהַכּוֹת וַיְגָרְשֵׁהוּ מִבֵּיתוֹ.
מִמָּחֳרָת הַיּוֹם וַיְהִי תּוֹר הַבֵּן הַשֵּׁנִי לְהָבִיא אֶת הָעֵז הַשָּׂדֶה, וַיִּקַּח הַנַּעַר וַיִּנְהָגֶנָּה אֶל כִּכַּר הַשָּׂדֶה מֵאַחֲרֵי מְשׂוּכַת הַגַּן, אֲשֶׁר שָׁם הַדֶּשֶׁא הַטּוֹב, וַתֹּאכַל הָעֵז כָּל הַיּוֹם וַתְּלַחֵךְ אֶת כָּל אֲשֶׁר לְפָנֶיהָ. וּבָעֶרֶב, בְּבֹא הָעֶת לֶאֱסֹף אֶת הַמִּקְנֶה הַבַּיְתָה, וַיִּשְׁאָלֶנָּה: “עֵז, הֲשָׂבַעַתְּ?” וְהָעֵז עָנְתָה:
"שָׂבַעְתִּי מְלוֹא הַקֵּבָה,
כָּל עָלֶה לִי תוֹעֵבָה: מֶה! מֶה!"
וְהַנַּעַר אָמַר: “כִּי עַתָּה אֵפוֹא נָשׁוּב הַבַּיְתָה”, וַיִּמְשְׁכֶהָ וַיְבִיאֶהָ אֶל הָרֶפֶת וַיִּקְשְׁרֶהָ אֶל הַמּוֹט. וְהַחַיָּט הַזָּקֵן שָׁאַל: “הֲנָתַתָּ לָעֵז אֶת טַרְפָּהּ דַּיָּהּ?” וַיַּעֲנֵהוּ בְּנוֹ: “אַל תִּדְאַג לָהּ, אָבִי! שָׂבְעָה מְלוֹא הַקֵּבָה, כָּל עָלֶה לָהּ תּוֹעֵבָה”. אַךְ הַזָּקֵן לֹא הֶאֱמִין וַיֵּרֶד אֶל הָרֶפֶת וַיִּשְׁאַל: “עִזִּי, הֲשָׂבַעַתְּ?” וְהָעֵז עָנְתָה:
"מָה אֶשְׂבַּע וְלֹא הִשְׂבִּיעוּנִי?
רַק עַל קְבָרִים הִרְקִידוּנִי,
וְאַף עָלֶה לֹא נְתָנוּנִי: מֶה! מֶה!"
“הוֹי בֶּן־בְּלִיַּעַל” קָרָא הַחַיָּט, “אֵיךְ קָם בּוֹ לִבּוֹ לְהַרְעִיב נֶפֶשׁ בְּהֵמָה זַכָּה כָּזֹאת!” וַיְמַהֵר הַבַּיְתָה וַיַּךְ בְּאַמָּתוֹ אֶת הַנַּעַר הָלוֹךְ וְהַכּוֹת וַיְגָרְשֵׁהוּ מִבֵּיתוֹ.
וַיְהִי מִמָּחֳרָת וַיֹּאמֶר הַבֵּן הַשְּלִישׁי בְּלִבּוֹ: אַחַי הִרְשִׁיעוּ וַאֲנִי אֵיטִיב, וַיֵּלֶךְ וַיְבַקֶּש־לוֹ בֵּין הַסְּבָכִים כִּכָּר כֻּלָּהּ דֶּשֶׁן אֲשֶׁר שָׁם עָלִים וַעֲנָפִים בְּאֵין מִסְפָּר, וַתְּהִי הָעֵז אוֹכֶלֶת שָׁם כָּל הַיּוֹם. וּבָעֶרֶב, בְּבוֹא הָעֵת לָשׁוּב, וַיִּשְׁאָלָהּ: “עֵז, הֲשָׂבַעַתְּ?” וְהָעֵז עָנְתָה:
"שָׂבַעְתִּי מְלוֹא הַקֵּבָה,
כָּל עָלֶה לִי תוֹעֵבָה: מֶה! מֶה!
וְהַנַּעַר אָמַר: “כִּי עַתָּה אֵפוֹא נָשׁוּב הַבַּיְתָה”, וַיְבִיאֶהָ אֶל הָרֶפֶת וַיִּקְשְׁרָהּ אֶל הַמּוֹט. וְהַחַיָּט הַזָּקֵן שָׁאַל: “הֲנָתַתָּ לָעֵז אֶת טַרְפָּהּ דַּיָּהּ?” וַיַּעֲנֵהוּ בְּנוֹ: “אַל תִּדְאַג לָהּ, אָבִי! שָׂבְעָה מְלוֹא הַקֵּבָה, כָּל עָלֶה לָהּ תּוֹעֵבָה”. וְהַזָּקֵן לֹא נִסְמַךְ עָלָיו וַיֵּרֶד וַיִּשְׁאַל: “עִזִּי, הֲשָׂבַעַתְּ?” אַךְ הַבְּהֵמָה הָרְשָׁעָה עָנְתָה:
"אֵיךְ אֶשְׂבַּע וְלֹא הִשְׂבִּיעוּנִי?
רַק עַל קְבָרִים הִרְקִידוּנִי,
וְאַף עָלֶה לֹא נְתָנוּנִי: מֶה! מֶה!"
“הוֹי חֶבְרַת מְכַזְּבִים כֻּלָּם!” קָרָא הַחַיָּט, “כֻּלָּם סָרֵי־סוֹרְרִים, כֻּלָּם בּוֹגְדֵי בָגֶד! לֹא אוֹסִיף עוֹד לִהְיוֹת לָהֶם לְפֶתִי לְהָתֵל בִּי!” וְלֹא יָדַע נַפְשׁוֹ מֵרֹב חֲרוֹן־אַף, וַיֵּחָפֵז הַבַּיְתָה וַיַּחֲרֹש עַל גַּב הַנַּעַר בְּאַמָּתוֹ בְּאֵין חֶמְלָה, וְהַנַּעַר נִמְלַט וַיָּנֹס.
וְהַחַיָּט הַזָּקֵן נִשְׁאַר רַק הוּא לְבַדּוֹ עִם עִזּוֹ, וַיְהִי מִמָּחֳרָת בַּבֹּקֶר וַיֵּצֵא אֵלֶיהָ אֶל הָרֶפֶת, וַיִּתְרַפֵּק3 עָלֶיהָ וַיְדַבֵּר אֵלֶיהָ וַיֹּאמַר: “בֹּאִי, בְּהֶמְתִּי הַנֶּחֱמָדָה, אֲנִי־אֲנִי אֲבִיאֵךְ אֶל הַמִּרְעֶה וּרְעִיתִיךְ”. וַיִּתְפְּשֶׂנָּה בַחֶבֶל וַיִּנְהָגֶנָּה אֶל יְרַק הַסִּירִים וּבֵין סִבְכֵי עֵשֶׂב הַצֹּאן וְאֶל כָּל אֲשֶׁר תֹּאכַלְנָה הָעִזִּים בְּחֶמְדָּה. “הִנֵּה פֹה מָקוֹם לָךְ לֶאֱכֹל הַפַּעַם כְּנַפְשֵׁךְ שָׁבְעֵךְ!” דִּבֶּר אֵלֶיהָ וַיִּרְעֶנָּה עַד הָעָרֶב. אָז יִשְׁאַל: עֵז, הֲשָׂבַעַתְּ?" וְהָעֵז עָנְתָה:
"שָׂבַעְתִּי מְלוֹא הַקֵּבָה,
כָּל עָלֶה לִי תוֹעֵבָה: מֶה! מֶה!
וְהַחַיָּט אָמַר: “כִּי עַתָּה אֵפוֹא נָשׁוּב הַבַּיְתָה”, וַיְבִיאֶהָ אֶל הָרֶפֶת וַיִּקְשְׁרֶנָּה אֶל הַמּוֹט. הוּא טֶרֶם יֵלֵךְ וַיֶּפֶן אֶת רֹאשׁוֹ אֵלֶיהָ עוֹד הַפַּעַם וַיֹּאמַר: “זֹאת הַפַּעַם הֲלֹא שָׂבַעַתְּ!” אַךְ הָעֵז לֹא נָשְׂאָה אֶת פָּנָיו גַּם הִיא וַתִּקְרָא:
"אֵיךְ אֶשְׂבַּע וְלֹא הִשְׂבִּיעוּנִי?
רַק עַל קְבָרִים הִרְקִידוּנִי,
וְאַף עָלֶה לֹא נְתָנוּנִי: מֶה! מֶה!
וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ הַחַיָּט אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיַּעֲמֹד נִבִהָל, וַיָּבֶן כִּי חָטָא לְבָנָיו חֲטָאָה גְדוֹלָה וְכִי גֵרְשָׁם מֵעַל פָּנָיו וְהֵמָּה נְקִיִּים. וַיִּקְרָא: “חַכִּי־נָא אַתְּ, בְּהֵמָה שְׁכֵחַת־טוֹבָה! הַמְּעַט לִי לְגָרֵשׁ אוֹתָךְ מֵעַל פָּנַי הַיּוֹם, כִּי גַם אוֹת אָשִׂים בָּךְ אֲשֶׁר לֹא תוּכְלִי עוֹד לְעוֹלָם לָבוֹא בִקְהַל חַיָּטִים יִשְׁרֵי־לֵב!” וַיָּרָץ בְּחִפָּזוֹן הַבַּיְתָה וַיִּקַּח לוֹ תַעַר אֲשֶׁר בּוֹ יִתְגַּלַּח וַיִּמְשַׁח אֶת רֹאשׁ הָעֵז בַּבֹּרִית וַיְגַלַּח אוֹתָהּ וַתְּהִי חֲלָקָה כֻלָּה, כְּחֶלְקַת כַּף יָדוֹ. וַיִּבֶז בְּעֵינָיו לָקַחַת אֶת הָאַמָּה, פֶּן יְחַלֵּל אֶת כְּבוֹדָהּ, וַיִּקַּח לוֹ שׁוֹט וַיַּךְ בּוֹ אֶת הָעֵז הָלוֹךְ וְהַכּוֹת, הָלוֹךְ וְהַכּוֹת, וַתְּרַקֵּד הָעֵז עַד לְכֶפֶל4 קוֹמָתָהּ וַתָּנָס וַתִּבְרָח.
וְהַחַיָּט נִשְׁאַר בְּבֵיתוֹ בּוֹדֵד וְגַלְמוּד, שְׁכוּל־בָּנִים וּשְׁכוּל־עֵז, וַיִּתְקְפֵהוּ5 יָגוֹן גָּדוֹל, כִּי עָרְגָה נַפְשׁוֹ אֶל בָּנָיו וְהֵם אֵינָם, וְאִישׁ לֹא יָדַע אֶת מְקוֹמָם. וְהַבֵּן הַבְּכוֹר בְּעְזבוֹ אֶת בֵּית אָבִיו בָּא לְעִיר רְחוֹקָה וַיָּסַר לְבֵית חָרַשׁ־עֵצִים, וַיִּלְמַד אֶת מְלַאכְתּוֹ, וַיְהִי חָרוּץ בְּלִמּוּדָיו וַיִּשְׁקֹד עַל הַמְּלָאכָה יוֹמָם וָלַיְלָה, וּבְהַשְׁלִימוֹ אֶת חֻקּוֹ וּבְבֹא עִתּוֹ לָצֵאת לְמַסָּעָיו וַיִּתֶּן לוֹ אֲדוֹנוֹ שֻׁלְחָן קָטָן מַתָּנָה, לֹא הָדָר לוֹ וְלֹא מַרְאֶה לוֹ,הַשֻׁלְחָן עָשׂוּי עֵץ כְּאַחַד הָעֵצִים, וְרַק יִתְרוֹן טוֹב הָיָה לוֹ: כַּאֲשֶׁר יַצִּיג אִישׁ אֶת הַשֻּׁלְחָן אַרְצָה וְאָמַר: “שֻׁלְחָן עָרוּךְ!” וְהָיָה פִתְאֹם הַשֻּׁלְחָן עָרוּךְ בַּכֹּל: מִטְפַּחַת לְבָנָה פְּרוּשָׂה עָלָיו וְעָלֶיהָ קְעָרָה וְשַׂכִּין וּמַזְלֵג עִם סִירוֹת מְלֵאוֹת צָלִי וְנָא6, כְּכָל אֲשֶׁר יוּכַל הַשֻּׁלְחָן שֵׂאת, וְכוֹס גְּדוֹלָה מְלֵאָה יין אָדֹם הִצְהִירָה מִשָּם, אֲשֶׁר לְמַרְאֵהוּ יָגִיל לְבַב אָדָם. וְהַפּוֹעֵל הַצָּעִיר אָמַר אֶל לִבּוֹ: “בָּאֵלֶּה תִשְׂבַּע וְלֹא תִרְעַב כָּל יָמֶיךָ עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה”, וַיְהִי שָׂמֵחַ וְטוֹב לֵב וַיִּסַּע הָלוֹךְ וְנָסוֹעַ בָּאָרֶץ לְאָרְכָּהּ וּלְרָחְבָּהּ, וְלֹא שָׂם לֵב אִם טוֹב וְאִם רַע בֵּית־הַמָּלוֹן אֲשֶׁר בָּא אֵלָיו וְאִם יֵשׁ שָׁם דָּבָר לֶאֱכֹל וְאִם לֹא, וְיֵשׁ אֲשֶׁר לֹא סָר אֶל בֵּית־מָלוֹן אוֹ אֶל בֵּית־אוֹרְחִים ולן בְּעוֹדוֹ בְשָׂדֶה אוֹ בְיַעַר אוֹ עַל־פְּנֵי נְוַת־דֶּשֶׁא וְלָקַח אֶת שֻׁלְחָנוֹ מֵעַל שִׁכְמוֹ וְהִצִּיגוֹ אַרְצָה וְקָרָא: “שֻׁלְחָן עָרוּךְ!” וְהָיָה הַשֻּׁלְחָן עָרוּךְ פִּתְאֹם בַּכֹּל כְּכָל אֲשֶׁר תְּאַוֶּה נַפְשׁוֹ. וַיְהִי הַיּוֹם וְנַפְשׁוֹ חָשְׁקָה פִתִאֹם לָשׁוּב אֶל בֵּית אָבִיו. אָמַר: אֵין זֹאת כִּי־אִם בִּרְבוֹת הַיָּמִים שָׁבָה חֲמָתוֹ מֵעָלַי וְגַם כַּפֵּר אֲכַפֵּר פָּנָיו בַּשֻּׁלְחָן הַזֶּה וְלֹא יִחַר עוֹד אַפּוֹ. בַדֶּרֶךְ וַיָּבוֹא בָעֶרֶב לְבֵית־אוֹרְחִים וְהַבַּיִת מָלֵא אֲנָשִׁים וְהַאֲנָשִׁים בֵּרְכוּהוּ לְשָׁלוֹם וָיִּקְרְאוּ לוֹ לָשֶׁבֶת עִמָּהֶם לֶאֱכֹל מֵאֲשֶׁר לָהֶם, כִּי הַלַּיְלָה בָא וְלֹא יֵקַל לוֹ לִמְצֹא אֹכֶל לְנַפְשׁוֹ. אַךְ הֶחָרָשׁ הַצָּעִיר עָנָה: “לָמָה אַכְרִית אֶת בִּלְעֲכֶם מִפִּיכֶם וְהוּא מְעַט גַּם בִּלְעָדָי? הֲלֹא טוֹב כִּי תִהְיוּ אַתֶּם לִי לְאוֹרְחִים וַאֲנִי אֲנִי אַאֲכִילְכֶם”. וְהַאֲנָשִׁים שָׂחֲקוּ לִדְבָרָיו, כִּי חָשְׁבוּ רַק מְהַתֵּל הוּא בָהֶם.
אָז הוֹרִיד אֶת שֻׁלְחָנוֹ וַיַּצִּיבֵהוּ בַחֶדֶר בַּתָּוֶךְ וַיִּקְרָא: “שֻׁלְחָן עָרוּךְ!” – וַיְהִי פִתִאֹם הַשֻּׁלְחָן עָרוּךְ בַּכֹּל, כָּל מַעֲדַנֵּי7 מֶלֶךְ עָלָיו, אֲשֶׁר לֹא יִהְיוּ כְמוֹהֶם לְבַעַל בֵּית־הָאוֹרְחִים עַד עוֹלָם, וְרֵיחַ הַמַּאֲכָלִים הַטּוֹבִים עָלָה בְאַפָּם וַיּוֹרִירוּ אֶת רִירָם עַל זְקָנָם מֵרֹב תַּאֲוָה. וְהַפּוֹעֵל קָרָא: “גְּשׁוּ וְאִכְלוּ, רֵעַי”, וְהָאֲנָשִׁים רָאוּ כִּי בְלֵב תָּמִים הוּא מְדַבֵּר אֲלֵיהֶם, וַיִּגְּשׁוּ וַיֹּאכְלוּ וַיֵּיטִיבוּ אֶת לִבָּם. וְזֹה הַגְּדוֹלָה מִן הַנִּפְלָאוֹת אֲשֶׁר רָאוּ עֵינֵיהֶם: כִּמְעַט הוּרַק אַחַד הַכֵּלִים אוֹ אַחַת הַקְּעָרוֹת אֲשֶׁר עַל הַשֻּׁלְחָן, וַיִּמָּלְאוּ כְרֶגַע שֵׁנִית. וּבַעַל בֵּית־הָאוֹרְחִים עָמַד בַּפִּנָּה וַיַּרְא אֶת כָּל הַגְּדוֹלוֹת וְאֶת כָּל הַנִּפְלָאוֹת הָאֵלֶּה וַיֹּאמֶר אֶל לִבּוֹ: “מִי יִתֶּן־לִי מְבַשֵּׁל כָּזֶה, כִּי עַתָּה הָיָה בֵית־הָאוֹרְחִים אֲשֶׁר לִי לְנֵס בְּכָל הָאָרֶץ!” וְהֶחָרָשׁ וַאֲנָשָׁיו אָכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ וַיֵּיטִיבוּ אֶת לִבָּם וַיְאַחֲרוּ מְאֹד לָשֶׁבֶת, וְאַחֲרֵי־כֵן שָׁכְבוּ לִישׁוֹן, וְגַם הַפּוֹעֵל הַצָּעִיר עָלָה עַל מִשְׁכָּבוֹ אֲשֶׁר הוּכַן לוֹ וְאֶת שֻׁלְחָנוֹ סָמַךְ אֶל הַקִּיר. וּבַעַל בֵּית־הַמָּלוֹן לֹא שָׁקַט, כִּי מַחְשְׁבוֹתָיו לֹא הִנִּיחוּ לוֹ לִישׁוֹן, וַיִּזְכֹּר כִּי בֵין שִׁבְרֵי הַכֵּלִים אֲשֶׁר לוֹ נִמְצָא שֻׁלְחָן קָטָן אֲשֶׁר מַרְאֵהוּ כְּמַרְאֵה הַשֻּלְחָן אֲשֶׁר לֶחָרָשׁ. וַיֵּלֶךְ בַּלָּאט וַיְבִיאֵהוּ וַיְמִירֵהוּ8 בְּשֻׁלְחָן־הַפְּלָאוֹת. וַיְהִי מִמָּחֳרָת בַּבֹּקֶר וְהַפּוֹעֵל הַצָּעִיר שִׁלֵּם אֶת שְׂכַר־מְלוֹנוֹ וַיִּקַּח אֶת הַשֻּׁלְחָן הַקָּטָן, וְלֹא יָדַע כִּי לֹא שֻׁלְחָנוֹ הוּא, וַיְשִׂימֵהוּ עַל שִׁכְמוֹ וַיֵּלֵךְ. בַצָּהֳרַיִם וַיָּבוֹא עַד בֵּית־אָבִיו, וַיֶּחֱרַד הַזָּקֵן לִקְרָאתוֹ וַיִּשְׂמַח עָלָיו מְאֹד־מְאֹד. וַיִּשְׁאָלֵהוּ וַיֹּאמַר: “מַה לָּמַדְתָּ, בְּנִי?” וַיַּעֲנֵהוּ הָעֶלֶם “חָרַשׁ־עֵצִים אָנֹכִי”. וְאָבִיו הוֹסִיף וַיֹּאמַר: “הַמְּלָאכָה מְלָאכָה טוֹבָה, בְּנִי, אַךְ מָה הֵבֵאתָ עִמְּךָ מִן הַדָּרֶךְ?” – “אֶת הַשֻּׁלְחָן אֲשֶׁר אַתָּה רֹאֶה פֹה”, עָנָה בְנוֹ, “אוֹתוֹ הֵבֵאתִי עִמִּי”. וְהַחַיָּט הִתְבּוֹנֵן אֶל הַשֻּׁלְחָן מִכָּל עֲבָרָיו וַיֹּאמַר: "נִפְלָא מִמֶּנִּי לְהַגִּיד כִּי פֹּעַל אָמָן9 פָּעַלְתָּ בָזֶה, עֵץ יָשָׁן הוּא וְרַע וַחֲסַר־תֹּאַר. אַךְ הֶחָרָשׁ מִהֵר וַיֹּאמַר: “אֲבָל, אָבִי, שֻׁלְחָן עָרוּךְ הוּא! אִם רַק אַצִּיג אוֹתוֹ אַרְצָה וְאֶקְרָא אֶת הַמִּלִּים: “שֻׁלְחָן עָרוּךְ” – וְהָיָה הַשֻּׁלְחָן כְּרֶגַע עָרוּךְ בַּכֹּל וּמָלֵא מַעֲדַנִּים וְכָל נֵתַח טוֹב וְכוֹס יַיִן נִבְחָר תַּצְהִיר מֵעָלָיו אֲשֶׁר יִשְמַח לֵב אָדָם לְמַרְאֵהוּ. קוּם אֵפוֹא, אָבִי, וּקְרָא לְכָל קְרוֹבֶיךָ וּמְיֻדָּעֶיךָ, וְעָשִׂינוּ לָהֶם מִשְׁתֶּה וְאָכלוּ הַפַּעַם הַזֹּאת וְשָׂבְעוּ כְּאַוַּת נַפְשָׁם, כִּי שֻׁלְחָנִי יַשְׂבִּיעַ לְכֻלָּם”. וְהַחַיָּט הִקְדִישׁ10 אֶת קְרֻאָיו וַיָּבוֹאוּ כֻלָּם וַיַּצֵּג הֶחָרָשׁ אֶת הַשֻּׁלְחָן בַּחֶדֶר בַּתָּוֶךְ וַיִּקְרָא אֶת קְרִיאָתוֹ “שֻׁלְחָן עָרוּךְ!” אַךְ הַשֻּׁלְחָן לֹא נָע וְלֹא זָע וַיְהִי רֵיק כְּבָרִאשׁוֹנָה וַיְהִי כְכָל שֻׁלְחָן בָּאָרֶץ אֲשֶׁר לֹא יִשְׁמַע אֶת לְשׁוֹנוֹ. וְהֶחָרָשׁ עָמַד וַיֶּחֱרַד, וַיָּבֶן כִּי הוּמַר שֻׁלְחָנוֹ בְּאַחֵר וַיִּכָּלֵם מְאֹד, כִּי הָיָה לִמְדַבֵּר כְּזָבִים בְּעֵינֵי כֹל. וְהַקְּרוֹבִים וְהָרֵעִים לָעֲגוּ לוֹ וַיֵּלִכוּ וַיָּשׁוּבוּ אִישֹ־אִישֹ לְבֵיתוֹ בְּלִי אָכוֹל וּבְלִי שָׁתֹה, וְאָבִיו שָׁב לִסְחָבוֹתָיו11 וַיְהִי תּוֹפֵר וּמְטַלֵּא12 טְלָאִים כְּבָרִאשׁוֹנָה וּבְנוֹ בָא לְבֵית חָרַשׁ־עֵצִים לַעֲשׂוֹת שָׁם מְלָאכָה.
וְהַבֵּן הַשֵּׁנִי בָּא לְבֵית־טַחֲנָה אֶל אַחַד הַטּוֹחֲנִים וַיִּלְמַד שָׁם אֶת הַמְּלָאכָה. וַיְהִי בְּבֹא הַתּוֹר לוֹ, כְּכַלּוֹתוֹ אֶת חֻקּוֹ וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲדוֹנָיו: “כִּי עָבַדְתָּ בֶאֱמוּנָה וְאֶת מְלַאכְתְּךָ לָמַדְתָּ הֵיטֵב, לָכֵן אָנֹכִי נוֹתֵן לְךָ מַתָּנָה אֶת הַחֲמוֹר אֲשֶׁר אַתָּה רֹאֶה בָזֶה, וְאַתָּה דַע כִּי מִשְׁפָּטוֹ נִפְלָא: אֵינֶנּוּ מוֹשֵׁךְ בָּעֲגָלָה וְגַם שַׂקִּים אֵינֶנּוּ נוֹשֵׂא”. וְהַפּוֹעֵל הַצָּעִיר שָׁמַע וַיֹּאמַר: “מַה יּוֹעִילֵנִי זֶה אֵפוֹא?” וַיַּעַן הַטּוֹחֵן וַיֹּאמַר: “זָהָב הוּא יוֹרֵק וְזֶה כָּל מְלַאכְתּוֹ. וְהָיָה בְּפָרְשְׂךָ שִׂמְלָה עַל הָאָרֶץ וּבְאָמְרְךָ אֵלָיו “רִיק־לִי־זְרִיק!” וְיָרְקָה הַבְּהֵמָה הַטּוֹבָה הַזֹּאת לְעֵינֶיךָ שִׁקְלֵי זָהָב מִפָּנִים וּמֵאָחוֹר”. וְהַפּוֹעֵל אָמַר: “מַה־טּוֹב וּמַה־נָּעִים!” וַיּוֹדֶה לַאדוֹנוֹ אֶת חַסְדּוֹ וַיִּסַּע לְמַסָּעָיו. וְהָיָה כְּפַעַם־בְּפַעַם בִּהְיוֹת לוֹ חֵפֶץ בְּזָהָב, לֹא עָשָׂה דָּבָר בִּלְתִּי־אִם קָרָא בְּאָזְנֵי חֲמוֹרוֹ אֶת הַקְּרִיאָה “רִיק־לִי־זְרִיק!” וּכְרֶגַע הִמְטִיר הַחֲמוֹר לְעֵינָיו אֶת שִׁקְלֵי הַזָּהָב עַד בִּלְתִּי סְפוֹר מֵרֹב, וְעָלָיו הְיָתה שׂוּמָה13 רַק לְהִשְׁתַּחֲווֹת אַרְצָה וְלַהֲרִימָם. וְלָכֵן אֶל כָּל אֲשֶׁר יָבוֹא וְאֶל כָּל אֲשֶׁר יִפְנֶה, וּבִקֵּשׁ לוֹ הַפּוֹעֵל הַצָּעִיר אֶת כָּל נִבְחָר וְאֶת כָּל יָקָר וְשִלֵּם בִּמְחִירָם בְּיָד מְלֵאָה וּפְתוּחָה, כִּי תָמִיד הָיָה כִיסוֹ מָלֵא. וַיְהִי מִקֵּץ יָמִים וַתַּעֲרֹג נֶפֶשׁ הַנַּעַר פִּתְאֹם אֶל אָבִיו לָבוֹא וְלִרְאוֹת אֶת פָּנָיו, וַיֹּאמֶר בְּלִבּוֹ: “אָבוֹא־נָא עַתָּה אֶל בֵּיתוֹ וְאֶת חֲמוֹר הַזָּהָב אָבִיא עִמִּי, וְשָׁכַח אֶת חֲרוֹן־אַפּוֹ וְשָׁב וְחַנַּנִי בִּגְלָלוֹ”. הוא בַדֶּרֶךְ, וַיִּקָּר מִקְרֵהוּ לָסוּר אֶל בֵּית־הַמָּלוֹן אֲשֶׁר לָן שָׁם גַּם אָחִיו בַּלַּיְלָה וַאֲשֶׁר שָׁם הֵמִירוּ אֶת שֻׁלְחָנוֹ בְּאַחֵר. וַיְהִי בְּבֹאוֹ וְאֶת חֲמוֹרוֹ נָהַג אַחֲרָיו, וַיֶּחֱרַד בַּעַל בֵּית־הַמָּלוֹן לִקְרָאתוֹ וַיֹּאמֶר לָקַחַת אֶת בְּהֶמְתּוֹ מִיָּדוֹ לְבַעֲבוּר קָשְׁרָהּ אֶל אֲבוּסָהּ14, אַךְ הַפּוֹעֵל הַצָּעִיר עָנָהוּ: “חֲשׂךְ מֵעָמָל נַפְשְךָ אֶת חֲמוֹרִי אָבִיא אֶל הָרֶפֶת בְּעֶצֶם יָדִי וְאֶקְשְׁרֵהוּ אֶל מְקוֹמוֹ. אָז אֵדַע בְּכָל רֶגַע אֵיפֹה הוּא”. וַיְהִי הַדָּבָר לְפֶלֶא בְּעֵינֵי אֲדוֹן־הַמָּלוֹן, כִּי אָמַר: אִישׁ אֲשֶׁר בְּנַפְשׁוֹ יִשְקֹד עַל בְּהֶמְתּוֹ אֵין לוֹ רָב לְבַעֲבוּר תִּחְיֶה גַם נַפְשִׁי בִּגְלָלוֹ; אַךְ בִּרְאוֹתוֹ כִּי הָאוֹרֵחַ שָׂם אֶת יָדוֹ בְּכִיסוֹ וַיִּתֵּן עַל יָדוֹ שְׁנֵי שִׁקְלֵי זָהָב לְהָכִין לוֹ אֶת כָּל נִבְחָר וְאֶת כָּל יָקָר, וַיִּשְׁתּוֹמֵם שִׁבְעָתַיִם, וַיָּרָץ וַיָּכֶן לוֹ אֶת־כָּל־נִבְחָר וְאֶת־כָּל־נֶחְמָד אֲשֶׁר הִשִּׂיגָה יָדוֹ. וַיְהִי אַחַר אָכְלוֹ, וּבַעַל־הַמָּלוֹן חִשֵּׁב עִם אוֹרְחוֹ וַיְבַקֵּשׁ לְנַצֵּל אֶת כִּיסוֹ כְּכֹל אֲשֶׁר יוּכַל, וַיִּדְרֹש מִמֶּנּוּ בִּמְחִיר כָּל דָּבָר פִּי־שִׁבְעָה, וְהָיָה בְּהָבִיא הַפּוֹעֵל אֶת יָדוֹ אֶל כִּיסוֹ לְהוֹצִיא מִשָּׁם עוֹד שִׁקְלֵי־זָהָב אֲחָדִים, וַיַּרּא כִּי תַּם הַזָּהָב שָׁם, כִּי לֹא הֵכִין לוֹ, וַיֹּאמַר: “חַכֵּה לִי רֶגַע עַד אָבִיא לִי זָהָב מְעָט”, וְאֶת הַשִּׂמְלָה לָקַח אִתּוֹ. וּבַעַל־הַמָּלוֹן לֹא יָדַע אֶת פֵּשֶׁר15 הַדָּבָר וַיְהִי בְעֵינָיו לְפֶלֶא, וְהוּא מִתְאַוֶּה מְאֹד־מְאֹד לָדַעַת מַה יֵּעָשֶׂה, וַיִּתְגַּנֵּב וַיֵּלֶךְ אַחֲרָיו בַּלָּאט, וּבִרְאוֹתוֹ כִּי אוֹרְחוֹ סָגַר אֶת דֶּלֶת הָרֶפֶת אַחֲרָיו, וַיִּתְיַצַּב וַיַּבֵּט אֶל הָרֶפֶת בְּעַד אַחַד הַחוֹרִים. אָז רָאָה כִּי פָרַשׂ אֶת הַשִּׂמְלָה עַל הָאָרֶץ תַּחַת רַגְלֵי הַחֲמוֹר וְהָיָה בְּקָרְאוֹ אֶת הַקְּרִיאָה “רִיק־לִי־זְרִיק”, וַיָּחֶל הַחֲמוֹר כְּרֶגַע לְהָקִיא זָהָב מִפָּנִים וּמֵאָחוֹר, וַתִּמָּלֵא כָל הַשִּמְלָה אוֹתוֹ. וַיֹּאמֶר בַּעַל־הַבַּיִת בְּלִבּוֹ: “הִנֵּה פֹה אֵפוֹא בֵּית־הַמְּלָאכָה אֲשֶׁר בּוֹ יֵעָשֶׂה הַזָּהָב! חֲמוֹר אֲשֶׁר כָּזֶה לֹא תִגְעַל16 נַפְשִׁי גַּם אָנִי”. וְהָאוֹרֵחַ שִׁלֵּם כְּכֹל אֲשֶׁר הוּשַׁת עָלָיו וַיַּעַל עַל מִשְׁכָּבוֹ וַיִּישָׁן. וּבַעַל־הַבַּיִת לֹא מָצָא מְנוּחָה לְנַפְשׁוֹ, וַיִּתְגַּנֵּב בַּלַּיְלָה וַיָּבוֹא אֶל הָרֶפֶת וַיִּקַּח לוֹ אֶת הַחֲמוֹר עֹשֵׂה־הַזָּהָב, וַיַּעֲמֵד תַּחְתָּיו חֲמוֹר אַחֵר וַיַּאַסְרֵהוּ אֶל הָאֵבוּס. וַיְהִי בַבֹּקֶר וַיִּקַּח הַפּוֹעֵל אֶת הַחֲמוֹר הָעוֹמֵד עַל הָאֵבוּס, וְלֹא יָדַע כִּי לֹא חֲמוֹרוֹ הוּא, וַיֵּצֵא לַדֶּרֶךְ, וַיָּבוֹא בַצָּהֳרַיִם עַד בֵּית אָבִיו. וְאָבִיו חָרַד לִקְרָאתוֹ וַיִּשְׂמַח עָלָיו מְאֹד־מְאֹד, וַיִּשְׁאָלֵהוּ וַיֹּאמַר: “מַה מְּלַאכְתְּךָ, בְּנִי?” וַיַּעֲנֵהוּ וַיֹּאמַר: “טוֹחֵן אָנֹכִי, אָבִי”. וְאָבִיו הוֹסִיף וַיִּשְׁאַל: “וּמָה הֵבֵאתָ עִמְּךָ מִן הַדֶּרֶךְ בְּמַסָּעֶיךָ?” “אֶת הַחֲמוֹר אֲשֶׁר אַתָּה רֹאֶה בָזֶה, אָבִי”, עָנָהוּ בְנוֹ, “אוֹתוֹ הֵבֵאתִי עִמִּי”. וְאָבִיו אָמַר: “הֲמִבְּלִי אֵין דֵּי חֲמוֹרִים בִּמְקוֹמֵנוּ כִּי הֵבֵאתָ אֶת הָאֶחָד מֵרָחוֹק? נִבְחֲרָה בְעֵינַי עֵז טוֹבָה מִשִּׁבְעַת חֲמוֹרִים יָחַד”. אַךְ הַטּוֹחֵן מִהֵר וַיֹּאמַר: “אֲבָל, אָבִי, חֲמוֹר זָהָב הוּא! אִם רַק אֶקְרָא בְאָזְנָיו אֶת הַקְּרִיאָה: “רִיק־לִי־זְרִיק!” וְרָאִיתָ וְהִנֵּה מְקִיאָה הַבְּהֵמָה הַטּוֹבָה הַזֹּאת שִׁקְלֵי־זָהָב מִפָּנִים וּמֵאָחוֹר מְלוֹא הַשִּׂמְלָה. קוּם אֵפוֹא, אָבִי, וּקְרָא לְכָל קְרוֹבֵינוּ וְגוֹאֲלֵינוּ וְאֶעֱשֶׂה אוֹתָם כֻּלָּם לַעֲשִׁירִים”. וְהַחַיָּט אָמַר: “אִם כָּזֶה הוּא הַחֲמוֹר אֲשֶׁר אָמַרְתָּ, לֹא אֶבְעַט17 בּוֹ!” וַיְמַהֵר וַיָּרָץ הַחוּצָה לְהַקְדִּישֹ אֶת קְרֻאָיו. וַיְהִי כְּבֹא הָאֲנָשִׁים, וַיּוֹשִׁיבֵם הַטּוֹחֵן מִסָּבִיב וַיִּפְרֹשׂ אֶת הַשִּׂמְלָה עַל־פְּנֵי רִצְפַת18 הַבַּיִת וְאֶת הַחֲמוֹר הֵבִיא הַבָּיְתָה. “עַתָּה שְׁבוּ וּרְאוּ”, אָמַר וַיִּקְרָא אֶת קְרִיאָתוֹ: “רִיק־לִי־זְרִיק!” אַךְ לֹא זָהָב הָיָה זֶה הַנּוֹפֵל מִן הַחֲמוֹר לָאָרֶץ, כִּי לֹא כָל חֲמוֹר מִן הַחוּץ יֶחְכַּם לַעֲשׂוֹת בַּזָּהָב. וְהַטּוֹחֵן הָאֻמְלָל נִבְעַת בִּרְאוֹתוֹ אֶת הַמַּרְאֶה, וַיָּבֶן כִּי רִמָּה אוֹתוֹ אִישׁ בַּדֶּרֶךְ וַיִּתֶּן־לוֹ חֲמוֹר אַחֵר תַּחַת חֲמוֹרוֹ, וַיְחַל אֶת פְּנֵי הָאֲנָשִׁים לִסְלֹחַ לוֹ וַיָּשׁוּבוּ כֻלָּם אִישׁ־אִישׁ לְבֵיתוֹ עֲנִיִּים כַּאֲשֶׁר בָּאוּ. וְהַחַיָּט לֹא מָצָא עֵצָה בִּלְתִּי־אִם לִתְפֹּשׂ מַחַט כְּבְרִאשׁוֹנָה, וְהַנַּעַר בִּקֶּשׁ־לוֹ עֲבוֹדֹה בְּבֵית אַחַד הַטּוֹחֲנִים וַיִּשָׂכֶר־לוֹ.
וְהָאָח הַשְּׁלִישִׁי בָּא לְבֵית חָרַשׁ כְּלֵי־עֵץ לִלְמֹד אֶת הַמְּלָאכָה, וְיַעַן אֲשֶׁר תִּכְבַּד הַמְּלָאכָה, כִּי הִיא מְלֶאכֶת מַחֲשֶׁבֶת, לָכֵן הֶאֱרִיךְ מֵאֶחָיו עַד כַּלּוֹתוֹ אֶת חֻקּוֹ. וְאָז כָּתְבוּ אֵלָיו מִכְתָּבִים וַיּוֹדִיעוּהוּ אֶת אֲשֶׁר קָרָם וְכִי אִישׁ בְּלִיַּעַל בַּעַל בֵּית־הַמָּלוֹן גָּנַב אֶת חֶפְצֵיהֶם אֲשֶׁר בָּם יַעֲשׂוּ אֶת הַנִּפְלָאוֹת. וַיְהִי כִּי הִשְׁלִים גַּם הוּא אֶת לִמּוּדָיו, וַיִּתֶּן לוֹ אֲדוֹנוֹ שַׂק, עַל אֲשֶׁר הֵיטִיב לִלְמֹד, וַיֹּאמַר: “הִנֵּה לְךָ שַׂק אֲשֶׁר אָנֹכִי נוֹתֵן לְךָ מַתָּנָה, וּבוֹ מַקַּל עֵץ”. וַיַּעַן הַנַּעַר וַיֹּאמַר: “אֶת הַשַּׂק אֶעְטֶה19 וְהָיָה לִי לִבְרָכָה, אַךְ לָמָּה הַמַּקֵּל אֲשֶׁר בּוֹ? הֲלֹא רַק יִהְיֶה לִי לְסֵבֶל”20. וַאדוֹנוֹ אָמַר: “אֶת זֹאת אַגִּיד לָךְ: כִּי יַעֲשֶׂה לְךָ אִישׁ רָעָה אוֹ עָוֶל, וְאָמַרְתָּ רַק אֶת הַמִּלִּים: מַקֵּל, הִגָּלֵה מִן הַשַּׂק!” וְרָאִיתָ כִּי יִקְפֹּץ הַמַּקֵּל פִּתְאֹם הַחוּצָה וְרִקֵּד עַל גַּב הָאֲנָשִׁים עוֹשֵׂי הָרָעָה וְהָלַם21 אוֹתָם וְהִכָּה אוֹתָם וּמָחַץ אוֹתָם, אֲשֶׁר לֹא יוּכְלוּ לְהִתְהַפֵּךְ מִצַּד אֶל צַד שְׁמוֹנַת יָמִים תְּמִימִים, וְהוּא לֹא יֶחְדַּל עַד אִם אָמַרְתָּ: “מַקֵּל, הֵאָסֵף אֶל הַשַּׂק!” – וְהַפּוֹעֵל הוֹדָה לַאדוֹנוֹ אֶת חַסְדּוֹ וַיַּחְגֹּר אֶת הַשַּׂק וַיֵּלַךְ. וְהָיָה בִּהְיוֹתוֹ בַּדֶּרֶךְ וְאִישׁ קָם עָלָיו לִצְרוֹר אוֹתוֹ אוֹ לִהְיוֹת לוֹ לְמִפְגָּע22 וְעָנָה הַפּוֹעֵל הַצָּעִיר וְאָמַר רַק אֶת הַמִּלִּים: “מַקֵּל, הִגֵּלֵה מִן הַשָּׂק!” – וּכְרֶגַע קָפַץ הַמַּקֵּל הַחוּצָה וְעָלָה עַל גַּב הָאִישׁ וְחָבַט לוֹ אֶת מְעִילוֹ אוֹ אֶת אַדַּרְתּוֹ בְּעוֹדָם עַל בְּשָׂרוֹ, טֶרֶם יִפְשְׁטַם וּמִן הָאִישׁ עָלָה עַל גַּב אִישׁ שֵׁנִי, אוֹיֵב אוֹ צוֹרֵר, אוֹ עַל עֵדָה שְׁלֵמָה, מֵאִישׁ אֶל אִישׁ, וַיַּחְבְּטֵם וַיֶּהֶלְמֵם וַיַּכֵּם אִישׁ אַחֲרֵי אָחִיו בְּחִפָּזוֹן נִמְרָץ. וְעַד אֲשֶׁר יִבְלַע הָרִאשׁוֹן אֶת רֻקּוֹ, וְשָׁב הַמַּקֵּל אֵלָיו, כִּי הִגִּיעַ לוֹ הַתּוֹר23 שֵׁנִית. וְהַפּוֹעֵל הַצָּעִיר בָּא בָעֶרֶב עַד לְבֵית־הַמָּלוֹן אֲשֶׁר שָׁם לָנוּ גַם אֶחָיו מִדֵּי עָבְרָם בַּדֶּרֶךְ הַזֹּאת וַאֲשֶׁר שָׁם רִמּוּ אוֹתָם. וַיַּנַּח הַנַּעַר אֶת תַּרְמִילוֹ24 עַל־פְּנֵי הַשֻּׁלְחָן אֲשֶׁר לְפָנָיו, וַיְסַפֵּר בְּאָזְנֵי שׁוֹמְעָיו אֶת דְּבַר כָּל־הַנִּפְלָאוֹת אֲשֶׁר רָאָה בַדֶּרֶךְ בְּמַסָּעָיו הָרַבִּים וַיֹּאמַר: “יֵשׁ אֲשֶׁר יִהְיֶה לְאִישׁ שֻׂלְחָן עָרוּךְ עֹשֵׂה־פֶלֶא, יֵשׁ אֲשֶׁר יִהְיֶה לוֹ חֲמוֹר זָהָב, וְכָל אֵלֶּה הֲלֹא דְבָרִים נֶחְמָדִים מְאֹד אֲשֶׁר לֹא אָבוּז לָהֶם גַּם אָנִי, אַךְ כָּל אֵלֶּה כְּאַיִן יִהְיוּ נֶגֶד הָאוֹצָר הַנֶּחְמָד אֲשֶׁר לִי פֹה בְשַׂקִּי”. וּבַעַל־הַמָּלוֹן בְּשָׁמְעוֹ אֶת הַדְּבָרִים פָּקַח אֶת אָזְנָיו הֵיטֵב וּבְלִבּוֹ אָמַר: “נִפְלָא מִמֶּנִּי לָדַעַת אֶת אֲשֶׁר לוֹ שָׁם, רַק אֵין זֶה כִּי־אִם מָלֵא הַשַּׂק אֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרִגָּלִיּוֹת! אֶעֱשֶׂה־נָא בְחָכְמָה וְהָיָה לִי גַם זֶה לְנַחֲלָה. אֶת הַשְּׁנַיִם לָקַחְתִּי – וְאֵין בְּרָכָה כִּי־אִם בִּשְׁלֹשָׁה”. וַיְהִי בִּהְיוֹת עֵת הַשֵּׁנָה, וַיִּשְׁכְּבוּ כָל הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר בַּבַּיִת אִישׁ אִישֹ עַל מִשְׁכָּבוֹ, וְהַפּוֹעֵל הַצָּעִיר הִתְמוֹדֵד עַל הַסַּפְסָל וַיִּשְׁכַּב גַּם הוּא וְאֶת הַשַּׂק שָׂם מְרַאֲשׁוֹתָיו לִהְיוֹת לוֹ לְכָר. וּבַעַל בֵּית־הַמָּלוֹן חָשַׁב כִּי יָשֵׁן הוּא, וַיִּגַּשׁ אֵלָיו בַּלָּאט, וַיְנַס לִמְשֹׁךְ אֶת הַשַּׂק מִתַּחַת לְרֹאשׁוֹ, כִּי אָמַר: אוּלַי אוּכַל וְאוֹצֵיאֶנּוּ מִשָּׁם וְאָשִׂים שַׂק אַחֵר תַּחְתָּיו. אַךְ חָרַשׁ־כְּלֵי־הָעֵץ הַצָּעִיר לֹא יָשֵׁן, כִּי רַק חִכָּה אֶל הָרֶגַע הַהוּא, וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הִתְאַמֵּץ בַּעַל בֵּית־הַמָּלוֹן לְהַתִּיק25 אֶת הַשַּׂק בְּחָזְקָה בְּפַעַם אַחַת, וַיִּקְרָא הָעֶלֶם: “מַקֵּל, הִגָּלֵה מִן הַשַּׂק!” וְהַמַּקֵּל קָפַץ פִּתְאֹם הַחוּצָה וַיִּשְׂתָּעֵר עַל גַּב בַּעַל־הַמָּלוֹן וַיַּמְטֵר עָלָיו מַהֲלֻמוֹת וַיֶּהֶלְמֵהוּ כַּאֲשֶׁר יַהֲלֹם הַכַּשִּׁיל26 וּבַעַל בֵּית־הַמָּלוֹן זָעַק עַד לְחֻמְלָה, אַךְ כַּאֲשֶׁר יִזְעַק כֵּן יַגְדִּיל הַמַּקֵּל אֶת מַכּוֹתָיו וְכֵן יַאְדִּיר, עַד אֲשֶׁר שָׁכַב הָאִישׁ מִתְעַלֵּף27 אָרְצָה. אָז יֹאמַר הָעֶלֶם: “אִם לֹא תָשִׁיב כְּרֶגַע אֶת הַשֻּׁלְחָן הֶעָרוּךְ וְאֶת חֲמוֹר הַזָּהָב אֲשֶׁר גָּנַבְתָּ מֵעִם אַחַי, וְשָׁב מַקְלִי כְרֶגַע לְתוֹפֵף שֵׁנִית עַל גַּבֶּךָ”. וְהָאִישׁ אָמַר בִּשְׁפַל קוֹלוֹ: “נָתֹן אֶתֵּן לְךָ אֶת כֹּל כְּרֶגַע, רַק הָסֵר מֵעָלַי אֶת הַשֵּׁד הָאָרוּר הַזֶּה וְצִוִּיתוֹ וְשָׁב אֶל שַׂקּוֹ”. וְהָעֶלֶם עָנָה: “אֶעֱשֶׂה חֶסֶד תַּחַת מִשְׁפָּט, רַק הִשָׁמֶר־נָא מֵהַתֵּל בִּי, כִּי רָעָה תִהְיֶה בָּאַחֲרוֹנָה!” וְאֶל הַמַּקֵּל אָמַר: “מַקֵּל, הֵאָסֵף אֶל הַשַּׂק!” וַיִּרֶף הַמַּקֵּל מֵן הַמֻּכֶּה וַיֵּאָסֵף אַל שַׂקּוֹ.
וּמִמָּחֳרָת בַּבֹּקֶר נָסַע הַפּוֹעֵל הַצָּעִיר עִם הַשֻּׁלְחָן הֶעָרוּךְ וְעִם חֲמוֹר הַזָּהָב וַיָּבוֹא אֶל בֵּית אָבִיו. וְאָבִיו חָרַד לִקְרָאתוֹ וַיִּשְׂמַח עָלָיו מְאֹד־מְאֹד וַיִּשְׁאָלֵהוּ גַם אוֹתוֹ לִמְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר לָמָד. וַיַּעֲנֵהוּ בְנוֹ: “חָרַשׁ כְּלֵי־עֵץ אָנֹכִי”. וְהַחַיָּט הַזָּקֵן הוֹסִיף וַיֹּאמַר: “אָכֵן מְלֶאכֶת חוֹשֵׁב מְלַאכְתֶּךָ, אַךְ מָה הֵבֵאתָ עִמְּךָ מִן הַדָּרֶךְ?” “חֵפֶץ יָקָר הֵבֵאתִי עִמִּי”, עָנָה בְנוֹ, “מַקֵּל בַּשָּׂק”. וְאָבִיו קָרָא: “מַקֵּל! הַאִם יֵשְׁוֶה זֶה בַּעֲמָלְךָ אֲשֶׁר עָמַלְתָּ בּוֹ לָשֵׂאת אוֹתוֹ כָּל הַדָּרֶךְ? וְאִם תִּקְצַר יָדְךָ לִכְרֹת לְךָ כָמוֹהוּ מִכָּל עֵץ?” וְהַנַּעַר עָנָה: “לֹא, אָבִי, כָּמוֹהוּ לֹא תִמְצָא לְעוֹלָם. אִם אָמֹר אֹמַר: “מַקֵּל, הִגָּלֵה מִן הַשַּׂק!” יִקְפֹּץ פִּתְאֹם הַמַּקֵּל הַחוּצָה וְהִתְנַּפֵּל עַל כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יֹאמַר לִנְגֹּעַ בִּי לְרָעָה אוֹ אֲשֶׁר לִבּוֹ לֹא טֹוב עָלַי, וְדָשׁ אֶת בְּשָׂרוֹ עַד בִּלְתִּי חֶמְלָה וְלֹא יִרֶף מִמֶּנּוּ עַד אֲשֶׁר יֹאמָר: “חָטָאתִי”. רְאֵה־נָא, אָבִי, בַּמַּקֵּל הַזֶּה הוֹצֵאתִי אֶת הַשֻּׁלְחָן הַעָרוּךְ וְאֶת חֲמוֹר הַזָּהָב מִיַּד גַּנָּב אֲשֶׁר עָשַׁק אֶת אַחַי וַיִּגְנְבֵם מֵאִתָּם בְּלִינָם בְּבֵיתוֹ. לָכֵן אֵפוֹא קְרָא־נָא עַתָּה לְאַחַי וּלְכָל קְרוֹבֵינוּ וּמְיֻדָּעֵינוּ, וְאַאֲכִיל אוֹתָם וְאַשְׁקֶה אוֹתָם וְאֶת כִּיסָם אֲמַלֵּא זָהָב”. וְהַחַיָּט הַזָּקֵן לֹא הֶאֱמִין בְּכָל לִבּוֹ, אַךְ הִתְאַפֵּק לֹא יָכוֹל וַיּוֹעֶד28 אֶת קְרֻאָיו. וְחָרַשׁ כְּלֵי־הָעֵץ פָּרַשׂ שִׂמְלָה עַל־פְּנֵי רִצְפַת הַבַּיִת וַיָּבֵא אֶת חֲמוֹר הַזָּהָב, וַיֹּאמֶר אֶל אָחִיו: “דַּבֶּר־נָא עִמּוֹ אָתָּה”. וְהַטּוֹחֵן אָמַר: “רִיק־לִי־זְרִיק!” – וְכָרֶגַע נִתְּכוּ שִׁקְלֵי הַזָּהָב אַרְצָה כְּמוֹ מַבּוּל סוֹחֵף29 וַיִּפְּלוּ עַל־פְּנֵי הַשִּׂמְלָה, וְהַחֲמוֹר לֹא חָדַל עַד כִּי לִקְּטוּ אוֹתָם כָּל הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר בַּבַּית חֳמָרִים חֳמָרִים וַיַּחְדְּלוּ גַם הֵם כִּי לֹא יָכְלוּ עוֹד לָשֵׂאת. אַחַר־כֵּן הֵבִיא חָרַשׁ כְּלֵי־הָעֵץ אֶת הַשֻּׁלְחָן הַבַּיְתָה וַיֹּאמֶר אֶל אָחִיו הַשֵּׁנִי: “דַּבֶּר־נָא אַתָּה עִמּוֹ”. וַיְדַבֵּר אָחִיו וַיֹּאמַר: “שֻׁלְחָן עָרוּךְ!”, וַיְהִי הַשֻּׁלְחָן פִּתִאֹם עָרוּךְ בַּכֹּל, בְּמַעֲדַנִּים וּבְמִשְׁמַנִּים וּבְכָל מַאֲכָל נִבְחָר וּבַיַּיִן, וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ וַיֵּיטִיבוּ אֶת לִבָּם עַד חֲצִי הַלָּיְלָה. וְהַחַיָּט טָמַן בָּאָרוֹן אֶת מַחְטוֹ וְאֶת חוּטוֹ, אֶת אַמָּתוֹ וְאֶת הַבַּרְזֶל אֲשֶׁר בּוֹ יְגָהֵץ30, וְלֹא יָסַף עוֹד לְדַעְתָּם, וַיֵּשֶׁב עִם שְׁלֹשֶׁת בָּנָיו יַחְדָּו וַיִּתְעַנְּגוּ עַל כָּל טוֹב עַד אַחֲרִית הַיָּמִים.
אַךְ אָנָה חָלְפָה וְאָנָה בָאָה הָעֵז אֲשֶׁר בִּגִלָלָהּ הִדִּיחַ הַחַיָּט אֶת בָּנָיו מֵעַל פָּנָיו? הָבָה וַאֲסַפְּרָה לְךָ גַּם אֶת זֹאת. בּוֹשָׁה הָעֵז עַל דְּבַר רֹאשָׁהּ הַקֵּרֵחַ וַתָּרָץ וַתָּבוֹא עַד מְעָרַת שׁוּעָל וַתִּטָּמֵן שָׁם. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר שָׁב הַשּׁוּעָל אֶל מְאוּרָתוֹ31, וַיַּרְא וְהִנֵּה שְׁתֵּי עֵינַיִם גְּדוֹלוֹת נוֹצְצוֹת לְנֶגְדּוֹ מִן הַחֲשֵׁכָה, וַיִּבָּהֵל מְאֹד וַיָּנֹס. עוֹדוֹ נָס, וַיִּמְצָאֵהוּ הַדֹּב בַּדֶּרֶךְ וַיַּרְא וְהִנֵּה כֻלּוֹ חָרֵד וַיִּשְׁאָלֵהוּ: “מַה־לְּךָ, אָחִי הַשּׁוּעָל, כִּי כָכָה זָעֲפוּ פָנֶיךָ?” וַיַּעֲנֵהוּ הָאַדְמוֹנִי32 וַיֹּאמַר: “אוֹי לִי! חַיָּה נוֹרָאָה יוֹשֶׁבֶת בִּמְאוּרָתִי וְהִיא הִבִּיטָה בִּי בְּעֵינֵי אֵשׁ”. וְהַדֹּב אָמַר: “אֶת הַמְּכַשֵּׁפָה הַזֹּאת שַׁלַּח נְשַׁלַּח מִשָּׁם”. וַיֵּלֶךְ עִמּוֹ אֶל הַמְּעָרָה וַיַּבֵּט אֵלֶיהָ, אַךְ בִּרְאוֹתוֹ אֶת הָעֵינַיִם הַלּוֹהֲטוֹת אָחֲזָה רְעָדָה גַּם אוֹתוֹ, וְלֹא חָשְׁקָה עוֹד נַפְשׁוֹ לָבוֹא בִדְבָרִים עִם הַחַיָּה הַנּוֹרָאָה וַיֶּפֶן אֶת שִׁכְמוֹ וַיִּבְרָח. וַיְהִי בְּבָרְחוֹ וַתִּפְגְּשֵׁהוּ דְבוֹרָה בַדֶּרֶךְ וַתֹּאמֶר אֵלָיו: “מַה־לְּךָ, הַדֹּב, כִּי נִבְהֲלוּ כָכָה עַצְמוֹתֶיךָ וְאָנָה הָלַךְ רוּחֶךָ?” וְהַדֹּב קָרָא: “נָקֵל לָךְ לְדַבֵּר, אַךְ הִנֵּה חַיָּה נוֹרָאָה יוֹשֶׁבֶת בִּמְעָרַת הָאַדְמוֹנִי וְעֵינֵי אֵשׁ לָהּ, וְנִבְצְרָה33 מִמֶּנִּי לְגָרְשָׁהּ מִשָּׁם”. וְהַדְּבוֹרָה אָמְרָה: “צַר לִי עָלֶיךָ, הַדֹּב, רֶמֶשׂ חַלָּשׁ אָנֹכִי וְאֵין־אוֹנִים, אֲשֶׁר נְקַלּוֹתִי בְעֵינֵיכֶם מֵהִתְבּוֹנֵן עָלַי בְּעָבְרִי, אַךְ חוֹשֶׁבֶת אָנֹכִי כִּי לִי עֵצָה לְהוֹשִׁיעַ”. וַתְּמַהֵר וַתָּעָף אֶל מְאוּרַת הַשּׁוּעָל וַתֵּשֶׁב עַל רֹאשׁ הָעֵז הַגָּזוּז וַתִּשֹּׁךְ אוֹתָהּ בְּחָזְקָה, וַתִּקְפֹּץ הָעֵז מִמְּקוֹמָהּ בְּמַכְאוֹבָה וַתִּקְרָא “מֶה! מֶה!” וַתָּרָץ כִּמְשֻׁגַּעַת הָלוֹךְ וָרוּץ אֶל אֲשֶׁר תִּשָּׂאֶנָּה הָרוּחַ, וְאֵין אִישׁ יוֹדֵעַ עַד הַיּוֹם הַזֶּה אָנָה בָאָה.
-
מַאֲכָלָהּ, מִחְיָתָהּ. ↩
-
נָתְנוּ לִי. ↩
-
הִנִּיחַ אֶת יָדָיו עָלֶיהָ בְּחִבָּה, חִבְּקָהּ. ↩
-
פִּי־שְׁנַיִם, פַּעֲמַיִם. ↩
-
גָּבֶר עָלָיו. ↩
-
צָלוּי מְעַט, צָלוּי לְמֶחֱצַה. ↩
-
מַאֲכָלִים טוֹבִים וּמְתוּקִים לְחֵךְ. ↩
-
הֶחֱלִיפוֹ. ↩
-
בַּעַל־מְלָאכָה חָרוּץ, שֶׁמַּעֲשֵׂי יָדָיו מִצְטַיְּנִים בִּשְׁלֵמוּת מְלָאכְתָם. ↩
-
זִמֵּן, קָרָא. ↩
-
בְּגָדִים בָּלִים וּקְרוּעִים. ↩
-
תּוֹפֵר גִּזְרֵי אֶרֶג עַל קִרְעֵי בְגָדִים. ↩
-
הָיָה מוּטָל. ↩
-
כְּלִי שֶׁנּוֹתְנִים בּוֹ מִסְפּוֹא לַּבְּהֵמוֹת. ↩
-
פִּתְרוֹן, פֵּרוּשׁ. ↩
-
תִּמְאַס. ↩
-
אֶהְדֹּף, אַרְחִיק בְּבוּז. ↩
-
קַרְקַע רָצוּף אֲבָנִים אוֹ קְרָשׁים. ↩
-
אֶתְכַּסֶּה, אֶלְבַּשׁ. ↩
-
לְמַשָּׂא. ↩
-
יַכֶּה מַכּוֹת גְּדוֹלוֹת. ↩
-
שָׂם מִכְשׁוֹל. ↩
-
הַזְּמָן הַנּוֹעָד, הַקָּבוּעַ. ↩
-
יַלְקוּטוֹ, שַׂקּוֹ. ↩
-
לְהָזִיז, לְהַסִּיעַ. ↩
-
הַפָּטִישׁ. ↩
-
פָּג לִבּוֹ, הָיָה כַּמֵּת. ↩
-
זִמֵּן, קָרָא. ↩
-
שוֹטֵף בְּחָזְקָה. ↩
-
יַחֲלִיק אֶת הָאֶרֶג. ↩
-
מְעָרָתוֹ, חוֹרוֹ. ↩
-
בַּעַל הַשֵּׂעָר הָאָדֹם. ↩
-
אֵין בִּיכָלְתִּי. ↩
בהן יד
מאתוילהלם גרים, יעקב גרים
אִישׁ הָיָה בָאָרֶץ, אִכָּר תְּמִים־לֵב וִישַׁר־רוּחַ, וַיֵּשֶׁב הָאִישׁ בְּנֶשֶׁף בְּעֶרֶב יוֹם לִפְנֵי הַכִּירַיִם2 וַיַּחְתֶּה3 אֶת הַגֶּחָלִים מִן הַיָּקוּד4 וְאִשְתּוֹ יָשְׁבָה וַתִּטְוֶה. וַיֹּאמֶר הָאִישׁ: “מָה אָבְלוּ פִּנּוֹת בֵּיתֵנוּ, כִּי אֵין לָנוּ יְלָדֵים! זָוִיּוֹתֵינוּ שׁוֹמֵמוֹת וְדוֹמֵמוֹת. וּבְבָתִּים אֲחֵרִים קוֹל צִהֳלָה וְקוֹל שָׁאוֹן!” וְהָאִשָּׁה נֶאֶנְחָה וַתֹּאמַר: “וְלוּ רַק אֶחָד יִהְיֶה לָנוּ, וְלוּ רַק כְּבֹהֶן יַד אִישׁ יִגְדַּל, וְהָיָה לָנוּ גַם זֶה לְמֵשִׁיב נֶפֶשׁ אֲשֶׁר אָהֹב נֶאֱהַב אוֹתוֹ בְּכָל לִבָבֵנוּ!” וֵאלֹהִים שָׁמַע אֶת שֶׁאֱלָתָהּ, וַיְהִי מִקֵּץ שִׁבְעָה חֳדָשִׁים, וַתֵּלֶד הָאִשָּׁה בֵּן, וַיְהִי הַנַּעַר שָׁלֵם בְּכָל יְצֻרֵי גֵווֹ וְרַק קוֹמָתוֹ הָיְתָה קְטַנָּה מְאֹד, לֹא גָדְלָה מִבֹּהֶן יַד אִישׁ, וַיֹּאמְרוּ הָאֲנָשִׁים: “כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְנוּ כֵּן עָשָׂה אֱלֹהִים, אַךְ אֲנַחְנוּ אָהֹב נֶאֱהַב אֶת בְּנֵנוּ בְּכָל לְבָבֵנוּ”, וַיִּקְרְאוּ לוֹ שֵׁם בֹּהֶן־יָד עַל שֵׁם קוֹמָתוֹ הַדַּלָּה. וְהָאֲנָשִׁים כִּלְכְּלוּ אֶת הַנַּעַר, לֹא חִסְּרוּ נַפְשׁוֹ מִכָּל טוֹב, אַךְ הַנַּעַר לֹא גָדַל וְלֹא גָבָר וַיְהִי גַמָּד5 כְּבָרִאשׁוֹנָה, כַּאֲשֶׁר הָיָה בָּרֶגַע הָרִאשׁוֹן בְּהִוָּלְדוֹ, וְרַק מֵעֵינָיו הִצְהִירָה6 תְבוּנָתוֹ, וְהָיָה כַּאֲשֶׁר יַרְבֶּה יָמִים כֵּן יִגְדַּל שִׂכְלוֹ וַיְהִי מַשְׂכִּיל בְּכָל דְּרָכָיו וְכֹל אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה יַצְלִיחַ.
וַיְהִי הַיּוֹם וְהָאִכָּר אָמַר לָצֵאת הַיַּעֲרָה לַחֲטוֹב עֵצִים וַיְדַבֵּר אֶל לִבּוֹ בְּקוֹל לֵאמֹר: “לוּ הָיָה לִי אִישׁ אֲשֶׁר יָבִיא אַחֲרַי אֶת הָעֲגָלָה אֶל הַיָּעַר!” וּבֹהֶן־יָד שָׁמַע בְּדַבֵּר אָבִיו אֶת הַדְּבָרִים וַיִּקְרָא: “אָנֹכִי, אָבִי, אָנֹכִי אָבִיא אֶת הָעֲגָלָה אַחֲרֶיךָ הַיַּעֲרָה, וְאַתָּה בְּטַח בִּי כִּי אֶעֱשֶׂה אֶת הַדָּבָר וְלַמּוֹעֵד הַיָּעוּד תִּמְצָא אֶת הָעֲגָלָה בַּיָּעַר”. וַיִּצְחַק אָבִיו וַיֹּאמַר: "אֵיךְ תַּעֲשֶׂה כַּדָּבָר הַזֶּה וְאַתָּה קָטָן מִנְּהֹג אֶת הַסּוּס וְאֶת רִסְנוֹ7 וְהַקָּטָן עָנָה: “אֵין דָּבָר, אָבִי, רַק תּוֹאֶל־נָא אִמְּי לִרְתֹּם8 אֶת הַסּוּס לָעֲגָלָה, וַאֲנִי אֵשֵׁב בְּאֹזֶן הַסּוּס וְאוֹר9 אוֹתוֹ כְּפַעַם בְּפַעַם אֶת הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר בָּהּ יֵלֵךְ”. וְאָבִיו אָמַר: “נִנַסֶּה הַפָּעַם”. וַיְהִי בְּהַגִּיעַ הַתֹּר, וַתִּרְתֹּם הָאִשָּׁה אֶת הָעֲגָלָה לַסּוּס וְאֶת בֹּהֶן־יָד הוֹשִׁיבָה בְּאֹזֶן הַסּוּס, וַיִּקְרָא הַקָּטָן מִשָּׁם כְּפַעַם בְּפַעַם אֶת קְרִיאוֹתָיו: “יוּ! יוֹ! הוֹט! עֲמוֹד!” וַיֵּלֶךְ הַסּוּס בַּדֶּרֶךְ הַנְּכוֹנָה, לֹא נָטָה מִן הַמְּסִלָּה, וַיַּעֲבֹר דֶּרֶךְ יְשָׁרָה הַיַּעֲרָה, וּבֹהֶן־יָד מַטֶּה אוֹתוֹ כַּאֲשֶׁר יַטֶּה רַכָּב אָמָן. וַיְהִי בִּנְטוֹתוֹ אֶל אַחַת הַקְּצָוֹת וּבְפִיו יִקְרָא “יוֹ! הוֹט!” וְהִנֵּה שְׁנֵי אֲנָשִׁים לִקְרָאתוֹ, וְאִישׁ הִשְׁתָּאָה אֶל רֵעֵהוּ וַיֹּאמַר: “מַה־זֹּאת? הִנֵּה עֲגָלָה וְקוֹל רַכָּב וּתְמוּנַת־אִישׁ לֹא תֵרָאֶה”. וְרֵעֵהוּ עָנָה: “רַק אֵין זֶה כִּי־אִם מַעֲשֵׂה לְהָטִים10! נֵלֶךְ־נָא אַחֲרֵי הָעֲגָלָה וְנִרְאֶה מַה־יִּהְיֶה”. וְהָעֲגָלָה עָבְרָה וַתָּבוֹא אֶל תּוֹךְ הַיַּעַר עַד הַמָּקוֹם אֲשֶׁר שָׁם יֵחָטְבוּ הָעֵצִים. וַיְהִי כִרְאוֹת בֹּהֶן־יָד אֶת אָבִיו וַיִּקְרָא אֵלָיו: “אָבִי, הִנְנִי פֹה עִם הָעֲגָלָה, וְעַתָּה הוֹרִידֵנִי־נָא”. וְאָבִיו אָחַז בִּשְׂמֹאלוֹ בְּרֶסֶן הַסּוּס וּבִימִינוֹ הוֹרִיד אֶת בְּנוֹ מִתּוֹךְ אָזְנוֹ, וַיֵּלֶךְ הַנַּעַר וַיֵּשֶׁב עַל רֹאשׁ שִׁבֹּלֶת וַיְהִי שָׂמֵחַ וְטוֹב־לֵב. וְהַשְּׁנַיִם רָאוּ אֶת בֹּהֶן־יָד וַיִּשְׁתּוֹמְמוּ מְאֹד אֶל הַמַּרְאֶה וְלֹא יָדְעוּ מַה לְּהַגִּיד. וַיִּקְרָא הָאֶחָד אֶת רֵעֵהוּ הַצִּדָה וַיֹּאמֶר אֵלָיו: “הַגַּמָּד הַזֶּה יִהְיֶה לָנוּ לִבְרָכָה, כִּי בְכֶסֶף נַרְאֵהוּ לְעֵינֵי הַקָּהָל בֶּעָרִים הַגְּדוֹלוֹת; הָבָה וְנִקֶּן אוֹתוֹ לָנוּ”. וַיִּגְשׁוּ אֶל הָאִכָּר וַיֹּאמְרוּ: “מִכְרָה לָנוּ אֶת הַגַּמָּד הַזֶּה וַאֲנַחְנוּ הֵיטֵב נֵיטִיב עִמּוֹ”. וַיְמָאֵן הָאִכָּר וַיֹאמַר: “לֹא, אֲדוֹנַי! יֶלֶד שַׁעֲשֻׁעִים הוּא לִי, אֲשֶׁר נַפְשִׁי קְשׁוּרָה בוֹ, וְאוֹתוֹ לֹא אֶמְכֹּר בְּכָל הוֹן וּסְגֻלּוֹת מֶלֶךְ”. וּבֹהֶן־יָד שָׁמַע אֶת הַדְּבָרִים וְאֶת אֲשֶׁר יֹאמְרוּ לִקְנוֹתוֹ וַיִּתְפֹּשׂ בְּכַנְפֵי מְעִיל אָבִיו וַיְטַפֵּס וַיַּעַל וַיִּתְיַצֵּב עַל שִׁכְמוֹ וַיִּלְאַט11 בְּאָזְנוֹ לֵאמֹר: “מָכְרֵנִי־נָא, אָבִי, וְאַתָּה בְּטַח בִּי כִּי אָשׁוּב מְהֵרָה”. וַיִּשְׁמַע לוֹ אָבִיו וַיִּמְכְּרֵהוּ בְּכֶסֶף מָלֵא לָאֲנָשִׁים הַשְּׁנָיִם. וְהָאֲנָשִׁים שָׁאֲלוּ אֶת הַקָּטָן: “אֵי־זֶה הַמָּקוֹם אֲשֶׁר תִּבְחַר לְךָ לָשֶׁבֶת?” וְהַקָּטָן עָנָה: “הוֹאִילוּ וְהוֹשִׂיבוּ אוֹתִי עַל שׁוּלֵי הַמִּגְבַּעַת אֲשֶׁר בְּרֹאשְׁכֶם, שָׁם אֶתְהַלֵּךְ אַחַת אָנֶה וְאַחַת אָנָה וְאֶרְאֶה אֶת כָּל הָאָרֶץ אֲשֶׁר לְפָנַי, וְלֹא אֶפֹּל אָרְצָה”. וְהָאֲנָשִׁים עָשׂוּ אֶת שֶׁאֱלָתוֹ, וַיִּפָּרֵד בֹּהֶן־יָד מֵעִם אָבִיו וַיָּקוּמוּ וַיֵּלְכוּ. הֵם הוֹלְכִים עַד עֲרֹב הַיּוֹם, וּבֹהֶן־יָד קָרָא פִתְאֹם: “הוֹרִידוּנִי־נָא כִמְעַט רֶגַע, כִּי יֶשׁ־לִי דָבָר וְהוּא נָחוּץ”. וְהָאִישׁ אֲשֶׁר יָשַׁב הַקָּטָן עַל רֹאשׁוֹ, אָמַר: “הֱיֵה בַּאֲשֶׁר אַתָּה שָׁם וַעֲשֵׂה אֶת אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה וַאֲנִי לֹא אָשִׂים לֵב. הֵן גַּם הַצִּפֳּרִים בַּשָּׁמַיִם מַפִּילוֹת עָלֵינוּ לִפְעָמִים אֶת אֲשֶׁר תַּפֵּלְנָה וְאִישׁ לֹא יָשִׂים לֵב”. אַךְ הַגַּמָּד עָנָה: “לֹא, אֲדוֹנֵי, אִם קָטֹנְתִּי בְעֵינֶיךָ, לֹא קָטֹנְתִּי מִדַּעַת אֵת אֲשֶׁר יָשָׁר לַעֲשׂוֹת וְאֵת אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ יָשָׁר; שָׂאֵנִי־נָא מַהֵר וְהוֹרִידֵנִי, כִּי הַדָּבָר נִמְרָץ”. וְהָאִישׁ הֵסִיר אֶת מִגִבַּעְתּוֹ וַיּוֹרֶד אֶת הַקָּטָן אַרְצָה וַיּוֹשִׁיבֵהוּ עַל נִיר12 הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר עִם הַדֶּרֶךְ, וְהַקָּטָן קָפַץ מִשָּׁם וָהָלְאָה וַיִּתְגַּנֵּב לָבוֹא אֶל בֵּין הָרְגָבִים13, וּפִתְאֹם הַחֱלִיק מִשָּׁם וַיִּטָּמֶן בִּמְאוּרַת עַכְבָּרִים אֲשֶׁר מָצָא, וַיִּקְרָא: “הֱיוּ שָׁלוֹם, אֲדוֹנַי! לְכוּ עַתָּה וְשׁוּבוּ אֶל בָּתֵּיכֶם בִּלְעָדַי”, וַיִּלְעַג לָהֶם. וְהָאֲנָשִׁים מִהֲרוּ אֶל הַמָּקוֹם, וַיַּחְפְּרוּ בְּמַקְלוֹתֵיהֶם אֶת עֲפַר הַמְּאוּרָה וַיְבַקְשׁוּהוּ, וַיְהִי עֲמָלָם לָרִיק, כִּי מִהֵר בֹּהֶן־יָד וַיִּזְחַל14 גַּם מִשָּׁם וָהָלְאָה, וְהַחֹשׁךְ כִּסָּה בֵין כֹּה וָכֹה אֶת פְּנֵי־הָאֲדָמָה, וַיָּשׁוּבוּ הָאֲנָשִׁים מֵאַחֲרָיו בְּרֹגֶז־לֵב וּבְכִיס רֵיק וַיַּעַזְבוּהוּ וַיֵּלֵכוּ.
וּבֹהֶן־יָד הֵבִין כִּי הָלְכוּ הָאֲנָשִׁים, וַיֵּצֵא מִמְּעָרָתוֹ – וַיַּרְא וְהִנֵּה חֹשֶׁךְ מִסָּבִיב וַיֹּאמֶר אֶל לִבּוֹ: “מַה־כָּבֵד לָלֶכֶת בְּאִישׁוֹן לַיְלָה עַל־פְּנֵי הַשָּׂדֶה! בְּטֶרֶם יָשִׂים אִישׁ לֵב וְהִנֵּה מָעֲדוּ רַגְלָיו וּמַפְרַקְתּוֹ15 נִשְׁבָּרָה”. הוּא עוֹדוֹ זוֹחֵל, וַיִּפְגַּע בְּדַרְכּוֹ בִּקְלִפַּת־חִלָּזוֹן16 רֵיקָה וַיֹאמַר: “אוֹדֶה לָאֵל חַסְדּוֹ! פֹּה אָלִין הַלַּיְלָה וְאֶשְׁכַּב לָבֶטַח”, וַיָּבוֹא אֶל הַקְּלִפָּה וַיֵּשֶׁב בָּהּ. וַיְהִי מִקֵּץ רְגָעִים אֲחָדִים, כִּמְעַט אָמֶר לִסְגֹּר אֶת עֵינָיו, וַיִּשְׁמַע וְהִנֵּה שְׁנֵי אֲנָשִׁים עוֹבְרִים עַל פָּנָיו וְהֵם מְדַבְּרִים אִישׁ אֶל אָחִיו. וְהָאֶחָד אָמַר: “מֶה עָלֵינוּ לַעֲשׂוֹת לְבַעֲבוּר נַצֵּל17 אֶת רֹאשׁ־הַקָּהָל הֶעָשִׁיר וְלָקַחַת אֶת זְהָבוֹ וְאֶת כַּסְפּוֹ?” “אָנֹכִי, אָנֹכִי”, קָרָא בֹהֶן־יָד פִּתְאֹם מִמַּחֲבֹאוֹ, “אָנֹכִי אַגִּיד לָכֶם זֹאת”. וְהַגַּנָּבִים בְּשָׁמְעָם אֶת הַקּוֹל פִּתְאֹם נִבְהֲלוּ וְהָאֶחָד אָמַר: “מַה־זֹּאת? הֲלֹא אִישׁ דִּבֶּר בָּזֶה!” וַיִּתְיַצְּבוּ שְׁנֵיהֶם וַיַּקְשִׁיבוּ. וּבֹהֶן־יָד הוֹסִיף וַיִּקְרָא: “קָחוּנִי עִמָּכֶם כִּי אָז אֶעֱזָרְכֶם!” וְהַאֲנָשִׁים שָׁאֲלוּ: “אַיֵּה אֵיפֹה אָתָּה?” וַיֹאמַר: “בַּקְשׁוּנִי־נָא עַל־פְּנֵי הֶעָפָר, וְהָיָה בְּלֶכְתְּכֶם אַחֲרֵי קוֹלִי וּמְצָאתֻנִי”. וַיִּמְצָאוּהוּ הַגַּנָּבִים וַיְרִימוּהוּ מִן הָאָרֶץ. וַיִּרְאוּהוּ וַיֵּקַל בְּעֵינֵיהֶם וַיֹּאמְרוּ: “הוֹי זֵד קָטָן! בַּמֶּה תוֹשִׁיעֵנוּ?” וּבֹהֶן־יָד עָנָה: “בְּעַד חֲרַכֵּי18 הַבַּרְזֶל אֶזְחַל לַחֲדַר רֹאשׁ־הַקָּהָל וְאוֹשִׁיט אֲלֵיכֶם אֶת כָּל אֲשֶׁר חָשְׁקָה נַפְשְׁכֶם”. וְהַאֲנָשִׁים אָמְרוּ: “טוֹב הַדָּבָר! נִרְאֶה אֵת אֲשֶׁר תַּשִּׂיג יָדֶךָ”. וַיְהִי כְּבֹאָם אֶל בֵּית רֹאשׁ־הַקָּהָל, וַיִּזְחַל בֹּהֶן־יָד בְּעַד הַשְּׂבָכָה19 וַיָּבוֹא אֶל הַחֶדֶר פְּנִימָה, וּפִתְאֹם הֵרֵים אֶת קוֹלוֹ וַיִּצְעַק בְּכֹחַ: “הַחֲפֵצִים אַתֶּם אֶת כָּל אֲשֶׁר בָּזֶה?” וְהַגַּנָּבִים נִבְהֲלוּ וַיֹּאמְרוּ: “דַּבֵּר אֵלֵינוּ בִדְמָמָה, פֶּן יָקִיצוּ הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר בַּבָּיִת”. אַךְ בֹּהֶן־יָד הָיָה כְלֹא־שׁוֹמֵעַ אֲשֶׁר לֹא יָבִין אֶת חֶפְצָם וַיּוֹסֶף וַיִּזְעַק בְּקוֹל גָּדוֹל: “מָה אַתֶּם חֲפֵצִים? הַחֲפֵצִים אַתֶּם אֶת כָּל אֲשֶׁר בָּזֶה?” וְהַמְבַשֶּׁלֶת הַיְשֵׁנָה בַּחֲדַר־הַכִּירַיִם שָׁמְעָה אֶת הַדְּבָרִים, וַתִּתְעוֹדֵד20 וַתֵּשֶׁב עַל הַמִּטָּה וַתַּקְשֵׁב. בָּרֶגַע הַזֶּה וְהַגַּנָּבִים שָׁבוּ עַל עֲקֵבָם וַיִּסְתַּתְּרוּ, וְאַחַר־כֵּן חִזְּקוּ אֶת לִבָּם וַיָּבוֹאוּ שֵׁנִית, כִּי אָמְרוּ: “רַק מְהַתֵּל בָּנוּ הַקָּטָן כִּמְעַט”, וַיְדַבְּרוּ אֵלָיו בַּלָּאט וַיֹּאמְרוּ: “עַתָּה הֱיֶה תָמִים כִּי בָא מוֹעֵד. עַתָּה הוֹשִׁיטָה אֵלֵינוּ אֶת כָּל אֲשֶׁר תּוֹשִׁיט”. אַךְ בֹּהֶן־יָד הֵרִים אֶת קוֹלוֹ שִׁבְעָתַיִם כְּבָרִאשׁוֹנָה וַיִּצְעַק: “הֲלֹא נָתוֹן אֶתֵּן לָכֶם אֶת כֹּל, רַק אֶת יְדֵיכֶם תְּנוּ הֵנָּה”. וְהַמְבַשֶּׁלֶת שְׁמָעה אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הֵיטֵב, וַתִּקִפֹּץ מֵעַל מִטָּתָהּ וַתִּתְפָּרֵץ הַחֶדְרָה. אָז יִבְרְחוּ הַגַּנָּבִים עַל נַפְשָׁם וַיָּרוּצוּ כַּאֲנָשִׁים אֲשֶׁר מַלְאַךְ אֱלֹהִים רוֹדְפָם, וְהַמְבַשֶּׁלֶת לֹא רָאֲתָה דָּבָר וַתֵּלֶךְ לְהַעֲלוֹת נֵר. בֵּין כֹּה וָכֹה וְגַם בֹּהֶן־יָד נִמְלַט בְּטֶרֶם תִּרְאֵהוּ, וַיָּבוֹא אל הַגֹּרֶן אֲשֶׁר בֶּחָצֵר. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר חִפְּשָׂה הַשִּׁפְחָה אֶת כָּל פִּנּוֹת הַבַּיִת וְלֹא מָצְאָה דָבָר, וַתֵּלֶךְ וַתָּשָׁב אֶל מִטָּתָהּ, וַתַּחְשֹׁב בְּלִבָּהּ כִּי רַק חֲלוֹם חָלְמָה בְּעֵינַיִם פְּתוּחוֹת וּבִאָזְנַיִם פְּקוּחוֹת.
וּבֹהֶן־יָד זָחַל בֵּינוֹת לְשִׁבֲּלֵי הֶחָצֵר וַיִּמְצָא לוֹ מָקוֹם טוֹב אֲשֶׁר יִשְׁכַּב שָׁם לָבֶטַח, וַיֹּאמֶר לִישׁוֹן עַד אוֹר הַבֹּקֶר וְלָשׁוּב אַחַר־כֵּן אֶל בֵּית אֲבוֹתָיו. אַךְ לֹא כַאֲשֶׁר חָפֵץ כֵּן בָּא; לֵב אָדָם יְחַשֵּׁב חִשְׁבוֹנוֹת, וּלְרָגְלָיו יֶאֶרְבוּ פֶגַע וְצָרָה רַבָּה. כַּאֲשֶׁר רַק הִלְבִּינוּ פְּנֵי הַשָּׁמַיִם, בְּטֶרֶם יַעֲלֶה הַשַּׁחַר, וְהַשִּׁפְחָה יָרְדָה מֵעַל מִטָּתָהּ לָתֵת מִסְפּוֹא לַבְּהֵמָה, וַתְּהִי רֵאשִׁית דַּרְכָּהּ הַגֹּרְנָה. וַתִּקַּח מִשָּׁם מְלוֹא חָפְנֶיהָ חָצִיר, וּבֵין הַשִּׁבֳּלִים אֲשֶׁר לָקְחָה הָיְתָה גַם הַשִּׁבֹּלֶת אֲשֶׁר בָּהּ שָׁכַב בֹּהֶן־יָד. וּבֹהֶן־יָד נִרְדַּם תַּרְדֵּמָה עַזָּה מְאֹד וְלֹא יָדַע דָּבָר וְלֹא הֵקִיץ עַד אִם הָיָה בְּפִי הַפָּרָה. אָז יִקְרָא: “הוֹי אֵלֵי, מַה־נּוֹרָא בֵּית־הַטַּחֲנָה הַזֶּה אֲשֶׁר בּוֹ בָאתִי!” וַיָּבֶן כָּרֶגַע אֶת אֲשֶׁר נַעֲשָׂה. וְאֶל לִבּוֹ אָמַר: “זֹאת הַפַּעַם עָלַי לִהְיוֹת נִזְהָר מְאֹד לְבִלִתִּי בֹא אֶל בֵּינוֹת־הַשִּׁנַּיִם, פֶּן אֶטָּחֵן”. וַיְהִי כִּי לֹא בָא אֶל בֵּין הַשִּׁנַּיִם, וַיָּבוֹא וַיֵּרֶד אֶל תּוֹךְ הַקֵּבָה, וַיּוֹסֶף וַיֹּאמֶר אֶל לִבּוֹ: “אֵין חַלּוֹנוֹת פֹּה בַחֶדֶר הַזֶּה וְלֹא יָאִיר אוֹתוֹ הַשֶּׁמֶשׁ וְגַם נֵרוֹת לֹא הֵבֵאתִי עִמִּי לְהָאִיר”. וְלֹא מָצָא מִשְׁכָּנוֹ הֶחָדָשׁ חֵן בְּעֵינָיו. אַךְ הִנֵּה גָדְלָה הָרָעָה שִׁבְעָתַיִם, כִּי מֵרֶגַע לְרֶגַע יָרַד אֶל תּוֹךְ הַקֵּבָה חָצִיר חָדָשׁ וְהַמָּקוֹם הָלַךְ הָלוֹךְ וָצָר. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר גָּדַל פַּחְדּוֹ, וַיִּתֶּן־קוֹלוֹ וַיִּזְעַק: “חִדְלוּ מִתֵּת מִסְפּוֹא חָדָשׁ! חִדְלוּ מִתֵּת מִסְפּוֹא חָדָשׁ!” וְהַשִּׁפְחָה יוֹשֶׁבֶת עַל הָאָרֶץ וְחוֹלֶבֶת אֶת הַפָּרָה. וַיְהִי כִּי שָׁמְעָה אֶת הַקּוֹל וְכָל־תְּמוּנָה לֹא רָאֲתָה וְהַקּוֹל קוֹל הוּא אֲשֶׁר שָׁמְעָה גַם בַּלַּיְלָה, וַתֶּחֱרַד וַתִּלָּפֵת21 וַתִּפֹּל לָאָרֶץ וְאֶת הֶחָלָב שָׁפָכָה. וַתָּרָץ בְּחִפָּזוֹן הַבַּיְתָה אֶל אֲדוֹנָהּ וַתִּקְרָא: “הוֹשִׁיעָה, אֲדוֹנִי! הַפָּרָה מְדַבֶּרֶת”. וַאדוֹנָהּ עָנָה: “רַק מְשֻׁגָּעָה אַתְּ”, וּבְכַל זֶה בָּא אֶל הָרֶפֶת לִרְאוֹת בְּמוֹ עֵינָיו אֶת הַנַּעֲשָׂה. הוּא עוֹדוֹ עַל הַמִּפְתָּן וּבֹהֶן־יָד קָרָא בְקוֹל גָּדוֹל שֵׁנִית: “חִדְלוּ מִתֵּת מִסְפּוֹא חָדָשׁ! חִדְלוּ מִתֵּת מִסְפּוֹא חָדָשׁ!” וַיֶּחֱרַד רֹאשׁ־הַקָּהָל גַּם הוּא, וַיַּחְשֹׁב: רַק רוּחַ רָעָה בָּאָה עַל הַפָּרָה וַיְצַו לַהֲמִיתָהּ. וַיִּשְׁחֲטוּ את הַפָּרָה, וְאֶת הַקֵּבָה אֲשֶׁר בֹּהֶן־יָד בָּהּ הִשְׁלִיכוּ עַל־פְּנֵי הַדֹּמֶן22. וּבֹהֶן־יָד עָמַל עָמָל רַב לְהֵחָלֵץ מִן הַקֵּבָה וַיִּתְגַּלְגֵּל וַיִּתְאַמֵּץ וַיָּבוֹא עַד קָצֶהָ, וַיְהִי כִּי הִצְלִיחַ וְאֶת רֹאשׁוֹ שָׁלַח הַחוּצָה וּבְעוֹד רֶגַע יִתְיַצֵּב עַל־פְּנֵי הָאֲדָמָה, וְהִנֵּה צָרָה חֲדָשָׁה: בָּא זְאֵב רָעֵב מִן הַדֶּרֶךְ וַיִּבְלַע אֶת הַקֵּבָה וְאֶת כָּל אֲשֶׁר בָּהּ בְּפַעַם אֶחָת. אַךְ בֹּהֶן־יָד לֹא אָמַר נוֹאָשׁ וַיֹּאמֶר בְּלִבּוֹ: “אוּלַי אוּכַל לְנַסּוֹת דְּבָרִים אֵלָיו”, וַיִּקְרָא מִן הַבֶּטֶן וַיֹאמַר: “אֲדוֹנִי הַזְּאֵב, הִנֵּה מָקוֹם לִי אֵלֶיךָ אֲשֶׁר שָׁם תִּמְצָא אֲכִילָה טוֹבָה”. וְהַזְּאֵב שָׁאַל: “אַיֵּה הוּא?” וּבֹהֶן־יָד אָמַר: “הִנֵּה בַיִת לִי בִּמְקוֹם פְּלוֹנִי אַלְמוֹנִי, וְהָיָה בְּבֹאֲךָ שָׁמָּה וְדַקֹּתָ אֶת בְּשָׂרְךָ הֵיטֵב וְנִלְחַצְתָּ לָבוֹא פְּנִימָה בְּעַד שֶׁפֶךְ הַדֶּשֶׁן וְשָׁם תִּמְצָא חֵלֶב וְנַקְנִיקִים23 וּבָשָׂר כְּכֹל אֲשֶׁר תְּאַוֶּה נַפְשֶׁךָ”. וְהַבַּיִת אֲשֶׁר אָמַר הַגַּמָּד בֵּית אֲבוֹתָיו הוּא, וַיְתָו24 אוֹתוֹ לוֹ הֵיטֵב־הֵיטֵב לְבִלְתִּי יַחֲטִיא בְּבֹאוֹ. וְהַזְּאֵב שָׁמַר אֶת הַדְּבָרִים בְּלִבּוֹ, וַיְהִי בִּהְיוֹת הַלַּיְלָה וַיָּבוֹא וַיִּלָּחֵץ אֶל תּוֹךְ הַחוֹר אֲשֶׁר לְשֶׁפֶךְ הַדֶּשֶׁן וַיֹּאכַל בַּחֲדַר־הָאָסָם25 כְּאִוַּת נַפְשׁוֹ. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר שָׂבַע, וַיֹּאמֶר לָשׁוּב דֶּרֶךְ הַחוֹר וְלֹא יָכֹל, כִּי בְשָׂרוֹ שָׁמַן מֵרֹב אֲכֹל וְהַחוֹר צָר וּבֹהֶן־יָד חַכֵּה חִכָּה רַק לַדָּבָר הַזֶּה, כִּי אוֹתוֹ חָשַׁב מֵרֵאשִׁית, וַיָּחֶל פִּתְאֹם לִזְעֹק זְעָקָה גְדוֹלָה בְּקוֹל גָּדוֹל וּבְרַעַשׁ גָּדוֹל. וְהַזְּאֵב אָמַר: “הֲלֹא תַחֲרִישׁ עַתָּה, פֶּן תְּעוֹרֵר אֶת הָאֲנָשִׁים מִשְּׁנָתָם!” אַךְ הַקָּטָן עָנָהוּ: “הִנֵּה אָכַלְתָּ וְשָׂבַעְתָּ וֶהֱטִיבוֹתָ אֶת לִבְּךָ, וְלָכֵן אַל תֵּרַע עֵינְךָ בִי אִם אֵיטִיב גַּם אֲנִי אֶת לִבִּי עַל־פִּי דַרְכִּי”, וַיִּזְעַק שִׁבְעָתַיִם מִבָּרִאשׁוֹנָה וְאָבִיו וְאִמּוֹ הֵקִיצוּ מִשְּׁנָתָם לְקוֹל הַזְּעָקָה וַיִמַהֲרוּ לַחֲדַר הָאָסָם וַיַּבִּיטוּ בוֹ בְּעַד אַחַד הַבְּקִיעִים וַיִּרְאוּ וְהִנֵּה זְאֵב בֶּחָדֶר: וַיָּרוּצוּ וַיָּבִיאוּ הָאִישׁ אֶת הַקַּרְדֹּם וְהָאִשָּׁה אֶת הַחֶרְמֵשׁ26 וַיָּבוֹאוּ לַחֲדַר־הָאָסָם, וְהָאִישׁ אָמַר אֶל אִשְׁתּוֹ: “הִתְיַצְּבִי נָא אַתְּ מֵאַחֲרַי, וְהָיָה בְּהַכּוֹתִי בְרֹאשׁוֹ בְּקַרְדֻּמִי מַכָּה אַחַת וְהוּא לֹא יִפּוֹל מֵת אַרְצָה, וּבָאת אַתְּ וִמִלֵּאת אַחֲרַי וְהִכֵּית בַּחֶרְמֵשׁ בִּבְשָׂרוֹ וְשִׁסַּעַתְּ27 לוֹ אֶת בִּטְנוֹ”. וּבֹהֶן־יָד שָׁמַע אֶת קוֹל אָבִיו בְּדַבְּרוֹ וַיִּקְרָא: “פֹּה אָנֹכִי, אָבִי, בְּבֶטֶן הַזְּאֵב אָנֹכִי!” וְאָבִיו קָרָא: “הַפַּעַם אוֹדֶה אֵל, נִמְצָא בְּנֵנוּ!” וַיְצַו אֶת אִשְׁתּוֹ לַחֲדֹל מִן הַחֶרְמֵשׁ, פֶּן יַשְׁחִיתוּ אֶת בֹּהֶן־יָד. אַחַר־כֵּן הֵנִיף אֶת קַרְדֻּמוֹ תְּנוּפָה אַחַת עַל רֹאשׁ הַזְּאֵב וַיְמִיתֵהוּ וַיִפֹּל מֵת אָרְצָה. וַיִּקְחוּ לָהֶם הָאִישׁ וְאִשְתּוֹ שׂכִּין וּמִסְפָּרַיִם וַיִּגְזְרוּ אֶת בֶּטֶן הַזְּאֵב וַיִּמְשׁוּ28 אֶת הַקָּטָן מִשָּׁם, וְהָאִכָּר אָמַר: "מַה־דָּאַגְנוּ לְךָ, בְּנֵנוּ, וּמֶה עָרַגְנוּ29 לְךָ. וְהַקָּטָן עָנָה: “רְאֵה, אָבִי, הִנֵּה עָבַרְתִּי בָּאָרֶץ הַגְּדוֹלָה וְהָרְחָבָה וְרַבּוֹת רָאִיתִי, וְעַתָּה בָּרוּךְ אֱלֹהִים כִּי שַׁבְתִּי וָאָשׁוּב לִרְאוֹת בְּאוֹר הַשָּׁמֶש”. “אַיֵּה אֵיפֹה הָיִיתָ?” “בִּמְאוּרַת עַכְבָּרִים הָיִיתִי וּבִבֶטֶן פָּרָה וּבְבֶטֶן זְאֵב, וְעַתָּה בָאתִי וְעִמָּכֶם אֵשֵׁב פֹּה וְלֹא אֶעֱזָבְכֶם עוֹד”. “וַאֲנַחְנוּ”, עָנוּ אֲבוֹתָיו, “לֹא נִמְכֹּר עוֹד אוֹתְךָ גַּם אִם יִתֵּן אִישׁ בִּמְחִירְךָ מְלוֹא בֵיתֵנוּ פְּנִינִים וַאֲבָנִים יְקָרוֹת”, וַיִּשְּׁקוּ לוֹ וַיִּתְרַפְּקוּ עָלָיו, וַיִּתְּנוּ לוֹ לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת וַיַּעֲשׂוּ לוֹ בְּגָדִים חֲדָשִׁים, כִּי הַבְּגָדִים אֲשֶׁר הָיוּ לוֹ נִשְׁחֲתוּ בַדֶּרֶךְ בְּמַסָּעָיו.
-
בהן – הָאֶצְבַּע הַקִּיצוֹנָה הֶעָבָה. ↩
-
תַּנּוּר קָטָן. ↩
-
וַיִּגְרֹף, וַיִּמְשֹׁךְ. ↩
-
מִן הַמָּקוֹם שֶׁשָּׁם יוֹקֶדֶת (בּוֹעֶרֶת) הָאֵשׁ. ↩
-
קְטַן־קוֹמָה. ↩
-
הֵאִירָה. ↩
-
פַּס בַּרְזֶל קָשׁוּר בֶּחֲבָלִים (מוֹשְׁכוֹת) מִשְּׁנֵי צִדָּיו, שֶׁשָּׂמִים בפי הַסּוּס לְמַעַן הַטּוֹתוֹ בְּנָקֵל אֶל כָּל אֲשֶׁר יַחְפֹּץ רוֹכְבוֹ. ↩
-
לִקְשֹׁר, לחבר. ↩
-
וְאַרְאֶה. ↩
-
כְּשָׁפִים. ↩
-
דִּבֶּר בְּקוֹל דְּמָמָה, בַּלָּאט. ↩
-
שְׂדֵה־זֶרַע. ↩
-
גּוּשֵׁי עָפָר. ↩
-
רָמַשׂ, הָלַךְ עַל יָדָיו וְעַל רַגְלָיו. ↩
-
עַצְמוֹת הַשְּׂדֵרָה שֶׁמֵּאֲחוֹרֵי הַצַּוָּאר. ↩
-
מִין שֶׁרֶץ הַחַי בְּתוֹךְ קְלִפַּת־עֶצֶם הַמְחֻבֶּרֶת אֵלָיו, וּבְלֶכְתּוֹ קְלִפָּתוֹ־בֵיתוֹ נִגְרֶרֶת אַחֲרָיו. ↩
-
הָרֵק; הָרֵק הוֹן רֵעֵהוּ, גָּנוֹב. ↩
-
סִדְקֵי, חוֹרֵי. ↩
-
רֶשֶׁת הַחַלּוֹן. ↩
-
וַתִּתְחַזֵּק. ↩
-
רָעֲדָה, הִתְכַּוְּצָה מִפַּחַד. ↩
-
הָרֶפֶשׁ. ↩
-
כַּרְכְּשָׁאוֹת, מְעֵי בְהֵמָה מְמֻלָּאִים בָּשָׂר. ↩
-
רָשַׁם. ↩
-
חֲדַר־הַמָּזוֹן. ↩
-
כְּלי בַרְזֶל בְּתַבְנִית שַׂכִּין כָּפוּף, עָשׂויּ לְקְצֹר אֶת תְּבוּאַת הַשָּׂדֶה. ↩
-
וְקָרַעַתְּ, וְגָזַרְתְּ. ↩
-
וַיִּמְשְׁכוּ, וַיּוֹצִיאוּ. ↩
-
חָשַׁקְנוּ, נִכְסַפְנוּ לִרְאוֹתְךָ. ↩
חתנת אשת השועל
מאתוילהלם גרים, יעקב גרים
מָשָׁל רִאשׁוֹן.
הָיֹה הָיָה שׁוּעָל זָקֵן בַּעַל תִּשְׁעָה זְנָבוֹת, וְלֹא הֶאֱמִין הַשּׁוּעָל כִּי נֶאֶמָנָה אִשְׁתּוֹ עִמּוֹ וַיֹּאמֶר לְנַסּוֹתָהּ. וַיֵּלֶךְ וַיִּגְהַר1 עַל הָאָרֶץ תַּחַת הַסַּפְסָל וַיִּשְׁכַּב דּוּמָם, לֹא נָשַׁף בְּרוּחוֹ וְלֹא הֵנִיד רֶגֶל אוֹ זָנָב, וַיַּחְשְׁבוּ אוֹתוֹ לְמֵת. וְאֵשֶׁת הַשּׁוּעָל בָּאָה חֶדֶר בְּחֶדֶר וַתִּסְגֹּר אֶת הַדֶּלֶת בַּעֲדָהּ, וְשִׁפְחָתָהּ אֲשֶׁר לָהּ, הַבְּתוּלָה־הַחֲתוּלָה, יָשְׁבָה עַל־פְּנֵי הַכִּירַיִם וַתְּבַשֵּׁל. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר נוֹדַע בַּקָּהָל כִּי מֵת הַשּׁוּעָל הַזָּקֵן, וַיָּבֹאוּ הַבַּחוּרִים מִכָּל אַפְסָיִם2 לְדַבֵּר עַל לֵב הָאַלְמָנָה לָקַחַת אוֹתָהּ לְאִשָּׁה. וַתִּשְׁמַע הַשִּׁפְחָה כִּי אִישׁ עוֹמֵד מֵאַחֲרֵי הַדֶּלֶת וּמִתְדַּפֵּק3, וַתֵּלֶךְ וַתִּפְתַּח, וַתֵּרֶא וְהִנֵּה שׁוּעָל צָעִיר עוֹמֵד בַּפָּתַח. וַיְדַבֵּר אֵלֶיהָ הַשּׁוּעָל בְּחֵן וַיֹּאמַר:
"מַה־שְּׁלוֹם הַיְפֵהפִיָּה, הַבְּתוּלָה־הַחֲתוּלָה?
הַיְשֵׁנָה אִם עֵרָה? מֶה חָדָשׁ בִּגְבוּלָהּ?"
וְהַשִּׁפְחָה הַחֲתוּלָה עָנָתָה:
"לֹא יְשֵׁנָה אָנֹכִי כָעֵת כִּי־אִם עֵרָה.
וּשְׁלוֹמִי מַה הוּא? אֲנִי עַל הַקְּדֵרָה
אֶעֱמֹד וַאֲבַשִׁל לִי שֵׁכָר עִם בֵּיצָה –
יֹאכַל אֲדוֹנִי אִם נַפְשׁוֹ חֲפֵצָה".
וְהַשּׁוּעָל אָמַר: “הֲיִי בְרָכָה, בְּתוּלָתִי! וּמַה־שְּׁלוֹם גְּבִרְתֵּךְ, מָרַת שׁוּעָל?” אָז תַּעֲנֶה הַשִּׁפְחָה:
"יוֹשֶׁבֶת בְּחֶדְרָהּ גַּלְמוּדָה בִמְעוֹנָהּ
וּבוֹכָה כָל הַיּוֹם עַל שִׁבְרָהּ וַאֲסוֹנָהּ,
וּבוֹכָה כָל הַיּוֹם וּבוֹכָה כָל הָעֵת
עַל אֲדוֹנֵנוּ הַשּׁוּעַל הַזָּקֵן כִּי מֵת".
וְהַשּׁוּעָל הַצָּעִיר אָמַר: “לְכִי וְהַגִּידִי לָהּ, בְּתוּלָתִי, כִּי בָא שׁוּעָל צָעִיר וְהוּא אוֹמֵר לְאָרֵשׂ אוֹתָהּ לוֹ לְאִשָּׁה”. “הִנְנִי לִפְקוּדָתְךָ, אֲדוֹנִי הַצָּעִיר!”
וַתַּעַל הֲחתוּלָה חֲזִיק־וַחַזָק
וַתִּסֹּב הַדֶּלֶת דְּפִיק־וּדְפָק:
– הֲפֹה אַתְּ, גְּבִרְתִּי, גְּבֶרֶת הַחֵן?
– חֲתוּלָתִי הַטּוֹבָה! פֹּה אֲנִי, כֵּן!
– דְּעִי לָךְ, גְּבִרְתִּי, הִנֵּה חָתָן בָּא!
– וּמַה מַרְאֵהוּ, הַגִּידִי־נָא,
הַיֵּשׁ גַּם לוֹ תִּשְׁעָה זְנָבוֹת יָפִים כַּאֲשֶׁר הָיוּ לַאֲדוֹנֵנוּ הַשּׁוּעָל הַזָּקֵן, עָלָיו־הַשָּלוֹם?" “לֹא, גְּבִרְתִּי”, עָנְתָה הַחֲתוּלָה, “רַק אֶחָד לוֹ”. “כִּי עַתָּה אֵין לִי חֵפֶץ בּוֹ”.
וְהַבְּתוּלָה־הַחֲתוּלָה יָרְדָה וַתְּשַׁלַּח אֶת הֶחֶתָן מֵעַל פָּנֶיהָ. אָז יָבוֹא שׁוּעָל שֵׁנִי וְיִתְדַּפֵּק עַל הַדֶּלֶת, כִּי אָמַר לְאָרֵשׂ לוֹ לְאִשָּׁה אֶת מָרַת הַשּׁוּעָל, וְלוֹ שְׁנֵי זְנָבוֹת; וַיְהִי גוֹרָלוֹ כְּגוֹרַל הָרִאשׁוֹן. אַחֲרֵי־כֵן בָּאוּ שׁוּעָלִים עוֹד אֲחֵרִים, אִישׁ אִישׁ וְלוֹ זָנָב נוֹסָף עַל מִסְפַּר הַזְּנָבוֹת אֲשֶׁר לְרֵעֵהוּ הַהוֹלֵךְ לְפָנָיו, וְכֻלָּם הָלְכוּ כַּאֲשֶׁר בָּאוּ. וַיְהִי בָאַחֲרוֹנָה וַיָּבוֹא אֶחָד שׁוּעָל אֲשֶׁר לוֹ תִּשְעָה זְנָבוֹת כְּמִסְפַּר הַזְּנָבוֹת אֲשֶׁר לַשּוּעָל הַזָּקֵן, וַתִּשְׁמַע הָאַלְמָנָה וַתִּשְׂמַח שִׂמְחָה גְדוֹלֹה וַתֹּאמֶר אֶל שִׁפְחָתָהּ הַחֲתוּלָה:
"פִּתְחִי אֶת הַשַּׁעַר, הַמַּטְאֲטֵא פֹה הֵילִיכִי,
וְאֶת הַשּׁוּעָל הַזָּקֵן הַחוּצָה הַשְׁלִיכִי".
וַיְהִי כַּאֲשֶׁר אָמְרוּ לָחֹג אֶת חַג הַחֲתֻנָּה, וַיִּתְעוֹרֵר הַשּׁוּעָל הַזָּקֵן מִתַּחַת לַסַּפְסָל, וַיַּךְ אֶת כָּל הָאֲסַפְסוּף4 מַכּוֹת נֶאֱמָנוֹת וַיְגָרֶשׁ אֶת כֻּלָּם מִבֵּיתוֹ עִם אִשְׁתּוֹ יָחַד.
מָשָׁל שֵׁנִי.
וַיְהִי כַּאֲשֶׁר מֵת הַשּׁוּעָל הַזָּקֵן, וַיָּבוֹא הַזְּאֵב לִהְיוֹת לְחָתָן וַיִּתְדַּפֵּק עַל הַדֶּלֶת, וְהַחֲתוּלָה אֲשֶׁר הָיְתָה לְשִׁפְחָה בְּבֵית מָרַת הַשּׁוּעָל פָּתְחָה לוֹ. וְהַזְּאֵב בֵּרַךְ אוֹתָהּ בְּשָׁלוֹם וַיֹּאמַר:
"שָׁלוֹם לָךְ, בַּת־נָדִיב לְמִשְפַּחַת לַקְקָנִים!
לָמָּה תֵשְׁבִי בָדָד, אַתְּ בַּעֲלַת הַדְרַת־פָּנִים?
וּמֶה חָדָשׁ נַעֲשָׂה פֹה?
וְהַחֲתוּלָה אָמְרָה:
"אֲבַשֵּׁל לִי חָלָב וּפִתְפּוּת5 שֶׁל־בֵּיצָה.
יֹאכַל אֲדוֹנִי אִם נַפְשׁוֹ חֲפֵצָה".
“תּוֹדָה לָךְ, גְּבִרְתִּי הַחֲתוּלָה”, עָנָה הַזְּאֵב. “וּגְבִרְתֵּנוּ מָרַת הַשּׁוּעָל אֵינָה בַּבָּיִת?”
וְהַחֲתוּלָה עָנְתָה:
"יוֹשֶׁבֶת בְּחֶדְרָהּ גַּלְמוּדָה בְתוֹךְ מְעוֹנָהּ
וּבוֹכָה כָל הַיּוֹם עַל שִׁבְרָהּ וַאֲסוֹנָהּ,
וְעוֹשָׂה מִסְפֵּד מַר כָּל הָעֵת, כָּל הָעֵת,
עַל אֲדוֹנֵנוּ הַשּׁוּעַל הַזָּקֵן כִּי מֵת".
וְהַזְּאֵב אָמַר:
"אִם יֵשׁ עִם נַפְשָׁהּ לִהְיוֹת לְאִישׁ אַחֵר,
תֵּרֶד־נָא הֵנָּה וְתָבוֹא וְאַל תְּאַחֵר".
אָז תַּעֲבוֹר הַחֲתוּלָה, טַפֵּס וְעָבֹר,
וַתָּבוֹא עַד לִפְנֵי הָאוּלָם,
וַתִּדְפֹּק בִּזְהַב חֲמֵשׁ טַבְּעוֹתֶיהָ:
"גְּבִרְתִּי, גְּבִרְתִּי, הַבְחֶדְרָהּ הִנֶּהָ?
אִם יֵשׁ עִם נַפְשָׁהּ לִהְיוֹת לְאִישׁ אַחֵר,
תֵּרֶד־נָא, תָּבוֹא נָא חִישׁ וְאַל תְּאַחֵר".
וּמָרַת הַשּׁוּעָל שָׁאֲלָה: “הֲיֵשׁ לֶחָתָן מִכְנָסַיִם אֲדֻמִּים וְאִם יֵשׁ לוֹ פֶה חַד?” “לֹא”, עָנְתָה הַחֲתוּלָה. “כִּי עַתָּה יֵשְׂטְ מֵעָלַי, כִּי אֵין לִי בוֹ חֵפֶץ”.
וַיְהִי כַּאֲשֶׁר יָצָא הַזְּאֵב רֵיקָם, וַיָּבוֹא הַכֶּלֶב, וְאַחֲרָיו הַצְּבִי, וְאַחֲרָיו הַשָּׁפָן, וְאַחֲרָיו הַדֹּב, וְאַחֲרָיו הָאַרְיֵה, כָּל הַחַיּוֹת אֲשֶׁר בַּיַּעַר בָּאוּ. וּלְאִישׁ אִישׁ מֵהֶם תֶּחְסַר אַחַת הַסְּגֻלּוֹת מִן הַסְּגֻלּוֹת אֲשֶׁר הָיוּ לַשּׁוּעָל הַזָּקֵן, וַתָּשֶׁב הַחֲתוּלָה אֶת פְּנֵיהֶם וַתְּשַׁלְּחֵם כְּפַעַם בְּפָעַם. וַיְהִי בָאַחֲרוֹנָה וַיָּבוֹא שׁוּעָל צָעִיר. וּמָרַת הַשּׁוּעָל שָׁאֲלָה: " הֲיֵשׁ לוֹ מִכְנָסַיִם אֲדֻמִּים וְאִם יֵשׁ לוֹ פֶה חַד?" וַתַּעַן הַחֲתוּלָה וַתֹּאמַר: “יֵשׁ”. “כִּי עַתָּה יָבוֹא נָא הֵנָּה”, אָמְרָה מָרַת הַשּׁוּעָל וְאֶת שִׁפְחָתָהּ צִוְּתָה לְהָכִין אֶת מִשְׁתֵּה הַחֲתֻנָּה.
"טַאטְאִי אֶת הַבַּיִת, הַמַּטְאֲטֵא הֵילִיכִי,
וְאֶת הַשּׁוּעָל הַזָּקֵן הַחוּצָה הַשְׁלִיכִי,
הֵבִיא לוֹ עַכְבָּר שָׁמֵן וְעָב,
וְלִי לֹא נָתַן מְעַט אוֹ רָב,
וַיֹּאכַל לְבַדּוֹ מִקֶּרֶב וְעַד גָּב".
וַיָּחֹגוּ אֶת חַג הַחֲתֻנָּה אֲשֶׁר לְמָרַת הַשּׁוּעָל עִם הַשּׁוּעָל הַצָּעִיר, וַתְּהִי הַשִּׂמְחָה גְדוֹלָה מְאֹד, וַיְפַזְּזוּ וַיְכַרְכְּרוּ, וְאִם לָא חָדְלוּ עוֹד, כִּי עַתָּה הֵם מִפַזְּזִים וּמְכַרְכְּרִים עַד הַיּוֹם הַזֶּה.
הגמדים
מאתוילהלם גרים, יעקב גרים
מָשָׁל רִאשׁוֹן.
הָיֹה הָיָה רַצְעָן אֲשֶׁר רֻשַּׁשׁ וְהוּא לֹא אָשֵׁם, כִּי בֶאֱמוּנָה שָׁקַד עַל מְלַאכְתּוֹ, וַיֵּלֶךְ הָרַצְעָן הָלֹךְ וְדַל וְלֹא נוֹתַר לוֹ מִכָּל אֲשֶׁר לוֹ זוּלָתִי מְעַט עוֹר לְזוּג־נִעָלִים אֶחָד. וַיְהִי בָעֶרֶב וַיִּגְזֹר אֶת הָעוֹר לִגְזָרִים לִהְיוֹת נְכוֹנִים לְמָחֳרָת הַיּוֹם לַעֲשׂוֹת בָּהֶם אֶת הַנְּעָלִים, וְהָיָה בִּהְיוֹת לִבּוֹ טָהוֹר וְרוּחוֹ נָכוֹן, וַיַּעַל עַל מִשְׁכָּבוֹ בְשָׁלוֹם וַיַּפְקֵד רוּחוֹ בְּיַד אֱלֹהִים וַיִּישַׁן לָבֶטַח. וְכַאֲשֶׁר עָלָה הַשַּׁחַר וַיָּקָם הָאִישׁ וַיִּתְפַּלֵּל וַיֹּאמֶר לָגֶשֶׁת אֶל הַמְּלָאכָה, וְהִנֵּה שְׁתֵּי הַנְּעָלִים נִצָּבוֹת עַל הַשֻּׁלְחָן שְׁלֵמוֹת וּנְכוֹנוֹת. וַיִּשִׁתָּאֶה הָאִישׁ מְאֹד־מְאֹד וְלֹא יָדַע אֶת אֲשֶׁר הָיָה. וַיִּקַּח אֶת הַנְּעָלִים בְּיָדוֹ וַיְּמַשֵּׁשׁ אוֹתָן פַּעַם בְּכֹה וּפַעַם בְּכֹה, וַיַּרְא וְהִנֵּה הַמְּלָאכָה נְקִיָּה וְטוֹבָה, אֵין תְּפָר אֲשֶׁר לֹא יִהְיֶה בִמְקוֹמוֹ הַנָּכוֹן, וְהַנְּעָלִים עֲשׂוּיוֹת לְהַפְלִיא אֶת הָעָיִן. הוּא עוֹדוֹ מִשִׁתָּאֶה לְמַרְאֵיהֶן וְאִישׁ בָּא הַבַּיְתָה לִקְנוֹת אֶת הַנְּעָלִים, וַיְהִי בְּמָצִאָן חֵן בְּעֵינָיו מְאֹד וַיְשַׁלֵּם בִּמְחִירָן פִּי־שְׁנָיִם. וְהָרַצְעָן קָנָה בַּכֶּסֶף הַזֶּה עוֹר חָדָשׁ. וְהָיָה לוֹ לִשְׁנֵי זוּגֵי־נְעָלִים, וּבָעֶרֶב גָּזַר אֶת הָעוֹר לִגְזָרִים לִהְיוֹת נָכוֹן לְמָחָר. אַךְ מִמָּחֳרָת בַּבֹּקֶר וַיַּרְא וְהִנֵּה מְלַאכְתּוֹ רַק לְמוֹתָר, כִּי הַנְּעָלִים הָיוּ שְׁלֵמוֹת בַּכֹּל. וְקוֹנִים בָּאוּ גַם הַפַּעַם וַיַּרְבּוּ בִמְחִירָן וַיְשַׁלְּמוּ דֵּי קְנוֹת בְּכֶסֶף הַמִּמְכָּר עוֹר חָדָשׁ לְאַרְבָּעָה זוּגֵי־נְעָלִים. וְאַרְבַּעַת זוּגֵי־הַנְּעָלִים הָיוּ גַם הֵם שְׁלֵמִים וּנְכוֹנִים מִמָּחֳרָת הַיּוֹם בַּבֹּקֶר, וְכַמִּשְׁפָּט הַזֶּה הָיָה כָּל הַיָּמִים: כֹּל אֲשֶׁר גָּזַר בָּעֶרֶב לִגְזָרִים, וְהָיָה בַבֹּקֶר וְהִנֵּה נְעָלִים שְׁלֵמוֹת. כָּכָה עָשָׂה הָאִישׁ חַיִל וַיִּמְצָא אֶת לַחְמוֹ לִרְוָחָה, וּבָאַחֲרוֹנָה גָדַל וַיַּעֲשִׁיר. וַיְהִי לִתְקוּפַת הַיָּמִים לְמוֹעֵד חַג הַחֲנֻכָּה, וַיֵּשֶׁב הָרַצְעָן בָּעֶרֶב לִגְזֹר עוֹר לִגְזָרִים כְּפַעַם בְּפַעַם, וְהָיָה בְּטֶרֶם יִשְׁכַּב וְאָמַר לְאִשְׁתּוֹ: “הַאִם לֹא טוֹב נַעֲשֶׂה לוּ עֵרִים נִהְיֶה הַלַּיְלָה הַזֶּה, לְבַעֲבור נִרְאֶה מִי הוּא זֶה הַנּוֹתֵן לָנוּ כְּפַעַם בְּפַעַם אֶת יָדוֹ הַנְּדִיבָה לְעָזְרֵנוּ?” וְהָאִשָּׁה גַם הִיא אָמְרָה טוֹב לַדָּבָר הַזֶּה, וַתַּעַל נֵר, וַיֵּלְכוּ וַיִּתְחַבְּאוּ בְּפִנּוֹת הַבַּיִת מִתַּחַת לַבְּגָדִים הַתְּלוּיִם שָׁם וַיֵּשְׁבוּ בְּעֵינַיִם פְּקוּחוֹת. וַיְהִי בַּחֲצוֹת הַלַּיְלָה וְהִנֵּה שְׁנֵי גַמָּדִים עֲרֻמֵּי־בָּשָׂר וּמְלֵאֵי־חֵן בָּאוּ הַבַּיְתָה, וַיֵּשְׁבוּ אֶל שֻׁלְחַן הָרַצְעָן וַיִּקְחוּ אֶת גִּזְרֵי הָעוֹר הַמּוּכָנִים וַיָּחֵלּוּ לַעֲשׂוֹת בְּאֶצְבְּעוֹתֵיהֶם הַקְּטַנּוֹת אֶת הַמְּלָאכָה וַיַּעֲשׂוּ אוֹתָהּ בְּחִפָּזוֹן נִמְרָץ, רָצְעוּ, זִפְּפוּ1, תָּפְרוּ, סִמְּרוּ וְלֹא יָכול הָרַצְעָן לְהָסֵב אֶת עֵינָיו מֵהֶם, כִּי לִבּוֹ הִשְׁתּוֹמֵם בּוֹ אֶל הַמַּרְאֶה. וְהַגַּמָּדִים לֹא חָדְלוּ עַד אִם שָׁלְמָה כָּל הַמְּלָאכָה וְעַד עֲמֹד הַנְּעָלִים שְׁלֵמוֹת עַל הַשֻּׁלְחָן, וַיָּקוּמוּ פִתְאֹם וַיֵּעָלֵמוּ.
וּמִמָּחֳרָת בַּבֹּקֶר וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה אֶל אִישָׁהּ: “רְאֵה, הִנֵּה הָאֲנָשִׁים הַקְּטַנִּים הֶעֱשִׁירוּ אוֹתָנוּ, הַעַל זֹאת לֹא נַרְאֶה אוֹתָם אוֹת תּוֹדָה וּבְרָכָה? הִנֵּה הֵם עֲרֻמִּים וְהַקֹּר אוֹכֵל אֶת בְּשָׂרָם, לָכֵן זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ: אֶתְפָּר־נָא לָהֶם כֻּתָּנוֹת וּמְעִילִים וּמִכְנָסַיִם וְגַם פֻּזְמָקוֹת2 אֶעֱשֶׂה לָהֶם וְאַתָּה עֲשֵׂה לָהֶם זוּג נְעָלִים לְאִישׁ”. וַיִּמְצָא הַדָּבָר חֵן בְּעֵינֵי הָאִישׁ, וַיַּעֲשׂוּ כֵן. וַיְהִי בִּהְיוֹת כָּל אֵלֶּה נְכוֹנִים, וַיַּנִיחוּ אוֹתָם בָּעֶרֶב עַל פְּנֵי הַשֻּׁלְחָן, וְגִזְרֵי עוֹר לֹא הִנִּיחוּ, וַיִּתְחַבְּאוּ גַם הַפַּעַם בְּפִנּוֹת הַבַּיִת לִרְאוֹת אֶת אֲשֶׁר יַעֲשׂוּ הַגַּמָּדִים בְּבֹאָם. וְהַגַּמָּדִים בָּאוּ בַּחֲצוֹת הַלַּיְלָה וַיְבַקְשׁוּ גִזְרֵי־עוֹר נְכוֹנִים לְבַעֲבוּר עֲשׂה אֶת הַמְּלָאכָה וְלֹא מָצְאוּ, וַיִּמְצְאוּ תַחְתֵּיהֶם בְּגָדִים יָפִים. וַיִּשְׁתָּאוּ הַגַּמָּדִים מְאֹד בָּרִאשׁוֹנָה וְאַחֲרֵי־כֵן שָׂמְחוּ שִׂמְחָה גְדוֹלָה. וַיְמַהֲרוּ וַיִּלְבְּשׁוּ אֶת הַבְּגָדִים וַיַּחֲלִיקוּ אוֹתָם לְפִי בְשָׂרָם וַיְזַמְּרוּ:
"הָאֵין אָנוּ נְעָרִים יְפֵי־תֹאַר וִיפֵי־פָנִים?
לֹא נוֹסִיף עוֹד לִהְיוֹת עַד עוֹלָם רַצְעָנִים!"
וַיְפַזְּזוּ וַיְכַרְכְּרוּ, וַיְרַקְּדוּ עַל־פְּנֵי הַכִּסְאוֹת וְהַשֻּׁלְחָנוֹת, וַיָּבֹאוּ עַד פֶּתַח הַדֶּלֶת מִדֵּי רַקְּדָם, וַיַּחְלפוּ וַיֵּעָלֵמוּ. וְלֹא יָסְפוּ עוֹד הַגַּמָּדִים לָבוֹא עַד עוֹלָם, וְהָרַצְעָן הָלַךְ מֵחַיִל אֶל חָיִל, וַיִּגְבַּר וַיֶּעֱשַׁר וַיַּעַשׂ הוֹן רַב וּבְכֹל אֲשֶׁר פָּנָה הִצְלִיחַ.
מָשָׁל שֵׁנִי.
הָיֹה הָיְתָה שִׁפְחָה עֲנִיָּה, וַתְּהִי הַשִּׁפְחָה חָרוּצָה בִמְלַאכְתָּהּ וְאֹהֶבֶת נִקָּיוֹן, וַתְּטַאטֵא יוֹם־יוֹם אֶת הַבַּיִת וְאֶת הַדֹּמֶן הִשְׁלִיכָה הַחוּצָה וַיְהִי שָׁם לַעֲרֵמָה3 גְדוֹלָה. וַיְהִי הַיּוֹם וַתִּגַּשׁ בַּבֹּקֶר לַעֲשׂוֹת אֶת מְלָאכְתָּהּ כְּפַעַם בְּפַעַם וַתִּמְצָא עַל־פְּנֵי הָעֲרֵמָה מִכְתָּב, וְהִיא לֹא יָדְעָה לִקְרֹא וַתַּצֵּג אֶת הַמַּטְאֲטֵא בַקָּצֶה וַתֵּלֶךְ וַתָּבֵא אֶת הַמִּכְתָּב לַאדוֹנֶיהָ, וַיִּקְרָאוּהוּ לְפָנֶיהָ וַיִּמְצְאוּ וְהִנֵּה הַגַּמָּדִים כּוֹתְבִים אֶל הַנַּעֲרָה כִּי קֹרְאִים הֵם לָהּ לָבוֹא לִבְרִית־מִילָה לִהְיוֹת שָׁם לְסִנְדָּקִית. וְהַנַּעֲרָה לֹא יָדְעָה מַה־לַּעֲשׂוֹת, וַיְהִי כִּי הִרְבּוּ הָאֲנָשִׁים לְדַבֵּר עַל לִבָּהּ וּלְהַגִּיד לָהּ כִּי לֹא יֵעָשֶׂה כֵן לְהָשִׁיב פְּנֵי גַמָּדִים וַתֵּאוֹת4 לָלֶכֶת. וּשְׁלֹשָׁה גַמָּדִים בָּאוּ וַיָּבִיאוּ אוֹתָהּ אֶל הַר תָּלוּל5 אֲשֶׁר שָׁם מִשְׁכַּן הַקְּטַנִּים. וְהָיָה כָּל אֲשֶׁר רָאֲתָה וְהִנֵּה הוּא קָטָן וּמְעַט, וְרַק מָלֵא כָל דָּבָר חֵן וְתִפְאֶרֶת אֲשֶׁר קָצְרָה לְשׁוֹן אִישֹ מֵהַגִּיד. וְהַיּוֹלֶדֶת שׁוֹכֶבֶת בְּמִטַּת הָבְנִים6 שְׁחוֹרָה, מְעֻלֶּפֶת7 כַּפְתּוֹרִים וּפְנִינִים, וְהַכְּסָתוֹת מְרֻקָּמוֹת8 זָהָב וְהָעֶרֶשׂ עֲשׂוּיָה שֵׁן9 וְסִיר הָרַחַץ – זָהָב. וְהַנַּעֲרָה הָיְתָה לְסִנְדָּקִית לְהָבִיא אֶת הַנִּמּוֹל לְכִסֵּא אֵלִיָּהוּ, וַתָּקָם אַחֲרֵי־כֵן וַתֹּאמֶר לָשׁוּב הַבָּיְתָה. אַךְ הַגַּמָּדִים לֹא נְתָנוּהָ לָלֶכֶת וַיִּפְצְרוּ בָהּ לָשֶׁבֶת עִמָּם עוֹד שְׁלֹשָה יָמִים, וַתֵּאוֹת לָהֶם, כִּי יָרְאָה לְהַכְלִימָם, וַתֵּשֶׁב עִמָּם שְׁלֹשֶת יָמִים. וַהַיָּמִים הָיוּ יְמֵי שִׂמְחָה וְשָׂשׂוֹן וְתַּעֲנוּגוֹת רַבִּים, כִּי לֹא מָנְעוּ הַגַּמָּדִים מִמֶּנָּה דָבָר. וַיְהִי מִקֵּץ שְׁלֹשֶת יָמִים וַתָּקָם הַנַּעֲרָה לָלֶכֶת וַיְמַהֲרוּ הַגַּמָּדִים וַיִּתְּנוּ לָהּ זָהָב וּפְנִינִים וַאֲבָנִים יְקָרוֹת, כְּכָל אֲשֶׁר יָכִיל כִּיסָהּ, וַיָּבִיאוּ אוֹתָהּ אֶל מִחוּץ לָהָר. וַתֵּלֶךְ הַנַּעֲרָה וַתָּבוֹא אֶל בֵּיתָהּ, וַתֹּאמֶר לָגֶשֶׁת אֶל הַמְּלָאכָה כְּפַעַם בְּפָעַם, וַתִּקַּח אֶת הַמַּטְאֲטֵא אֲשֶׁר עָמַד בַּקָּצֶה וַתָּחֶל לְטַאטֵא. אָז יָצְאוּ אֲנָשִׁים זָרִים מִן הַבַּיִת, אֲשֶׁר לֹא רָאֲתָה אֶת פְּנֵיהֶם מֵעוֹדָהּ, וַיִּשְׁאֲלוּ אוֹתָהּ מַה־הִיא וּמִי הִיא וּמַה־מַּעֲשֶׂיהָ פֹה. וַיִּגָּלֶה הַדָּבָר כִּי לֹא יָשְׁבָה בָהָר עִם הַגַּמָּדִים שְׁלֹשָה יָמִים, כַּאֲשֶׁר חָשְׁבָה, כִּי אֵם שֵׁבַע שָׁנִים תְּמִימוֹת, וְהַאֲנָשִׁים אֲשֶׁר עָבְדָה אוֹתָם לְפָנִים מֵתוּ בְּקֶרֶב הַשָּׁנִים הָרַבּוֹת וַיָּבוֹאוּ אֲחֵרִים תַּחְתֵּיהֶם.
מָשָׁל שְׁלִישִׁי.
וַתְּהִי אִשָּׁה וְלָהּ יֶלֶד, וַיָּבוֹאוּ הַגַּמָּדִים בַּלַּיְלָה וַיִּקְחוּ אֶת הַיֶּלֶד הַשּׁוֹכֵב בָּעֶרֶשׂ וַיַּשְׁכִּיבוּ תַחְתָּיו יֶלֶד אַחֵר, מִפֶלֶצת הָיָה, עִם קָדְקֹד עָב וְעֵינַיִם קָמוֹת, אֲשֶׁר לֹא יָדַע דָּבָר בִּלְתִּי־אִם אָכֹל וְשָׁתֹה. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הִתְעַצְּבָה הָאִשָּׁה אֶל לִבָּהּ מְאֹד־מְאֹד עַל הָאָסוֹן אֲשֶׁר קָרָה אוֹתָהּ, וַתֵּלֶךְ לִדְרֹש אֶת שְׁכֶנְתָּהּ, אוּלַי תֵּדַע עֵצָה. וּשְׁכֶנְתָּה הִגִּידָה לָהּ: לְכִי וּקְחִי אֶת בֶּן־הַנֵּכָר וִשָׂאִיהוּ אֶל הַמְבַשְׁלוֹת וְהוֹשַׁבְתְּ אוֹתוֹ עַל פְּנֵי הַכִּירַיִם, וְשַׂמְתְּ אֵשׁ עַל הָאָח וּבִשַּׁלְתְּ מַיִם בִּשְׁתֵּי קְלִפּוֹת בֵּיצָה, וְהָיָה בִּרְאוֹת הַיֶּלֶד אֶת הַמַּרְאֶה הַזֶּה וְנָתַן בִּשְׂחוֹק קוֹלוֹ, כִּי לֹא יוּכַל לְהִתְאַפֵּק, וּבָזֹאת יָבֹא קִצּוֹ, כִּי שׂוּמָה עָלָיו מֵעִם הַגַּמָּדִים לְבִלְתִּי שַׂחֵק לְעוֹלָם. וְהָאִשָּׁה עָשְׂתָה כַּאֲשֶׁר אָמְרָה שְׁכֶנְתָּהּ, וַיְהִי כַּאֲשֶׁר שָׂמָה אֶת קְלִפּוֹת הַבֵּיצָה עִם הַמַּיִם עַל הָאָח הַמְּבֹעֶרֶת, וַיָּחֶל עַב־הַקָּדְקֹד לְדַבֵּר וַיֹּאמַר:
"זָקַנְתִּי וְשַׂבְתִּי,
בַּיַּעַר שֶׁעָזַבְתִּי,
וְלֹא רָאִיתִי קְלִפּוֹת בֵּיצָה וּבָהֶן יְבֻשַּׁל נָזִיד".
וַיִּתֵּן קוֹלוֹ בִּשְׂחוֹק גָּדוֹל, כִּי הָיָה לוֹ הַדָּבָר לִשְׂחוֹק, וַיָּבוֹאוּ פִתְאֹם הַגַּמָּדִים בְּהָמוֹן רַב מְאֹד, וַיָּבִיאוּ עִמָּם אֶת בֶּן הָאִשָּׁה אֲשֶׁר לָקְחוּ, וַיּוֹשִׁיבוּהוּ עַל הַכִּירַיִם, וְאֶת הַיֶּלֶד עִם הַקָּדְקֹד הָעָב וְעִם הָעֵינַיִם הַקָּמוֹת לָקְחוּ עִמָּם וַיֵּלֵכוּ.
הגזלן החתן
מאתוילהלם גרים, יעקב גרים
טוֹחֵן הָיָה בִּימֵי קֶדֶם, וְלוֹ בַת יְפַת־תֹּאַר. וַיְהִי כִּי גָדְלָה הַנַּעֲרָה, וַיְבַקֵּשׁ אָבִיהָ אִישׁ אֲשֶׁר תִּמְצָא יָדוֹ לְכַלְכֵּל אוֹתָהּ בְּכָבוֹד וַאֲשֶׁר בְּבֵיתוֹ יִיטַב לָהּ, וַיֹּאמֶר אֶל לִבּוֹ: “יָבוֹא נָא אִישׁ אֲשֶׁר כָּזֶה, וְאֶתְּנֶנָּה לוֹ לְאִשָּׁה”. וַיָּבוֹא אִישׁ מִקֵּץ יָמִים לָקַחַת אוֹתָהּ לוֹ, וּמַעֲשֵׂהוּ וְכָל דַּרְכּוֹ כְּאַחַד הָעֲשִׁירִים הַגְּדוֹלִים, וַיְהִי כִּי לֹא מָצָא הַטּוֹחֵן בּוֹ דֹפִי1, וַיִּיעָדֶנָּה לוֹ. אַךְ הַנַּעֲרָה לֹא אָהַבָה אֶת הָעֶלֶם כַּאֲשֶׁר תֶּאֱהַב נַעֲרָה חָתָן, כִּי לֹא הֶאֱמִינָה לוֹ, וְהָיָה בְכָל רֶגַע אֲשֶׁר תֵּרֶא אוֹתוֹ אוֹ אֲשֶׁר תֶּהְגֶּה2 בוֹ וְאָחֲזָה אֶת לִבָּהּ אֵימָה פִתְאֹם. וַיְהִי הַיּוֹם וַיְדַבֵּר אֵלֶיהָ וַיֹּאמַר: “הִנֵּה כַלָּתִי אַתְּ וְאֶל בֵּיתִי לֹא בָאת אַף פַּעַם אֶחָת”. וַתַּעֲנֵהוּ וַתֹּאמַר: “לֹא יָדַעְתִּי אַיֵּה בֵיתֶךָ”. וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ: “מִחוּץ לָעִיר בַּעֲבִי הַיַּעַר שָׁם בֵּיתִי”. וְהַנַּעֲרָה בִקְשָׁה פִתְחוֹן־פֶּה וַתֹּאמֶר לוֹ כִּי לֹא תֵדַע אֶת הַדֶּרֶךְ, אַךְ הָעֶלֶם אָמַר: “בַּשַּׁבָּת הַבָּאָה בּוֹא תָבוֹאִי וִיהִי מָה, כִּי הִנֵּה הִקְדַּשְתִּי אֶת קְרֻאַי לַיּוֹם הַהוּא, וְאֶת הַדֶּרֶךְ בְּתוֹךְ הַיַּעַר תִּמְצְאִי, כִּי אֵפֶר אֲפַזֵּר לָךְ בַּדֶּרֶךְ וְהָלַכְתְּ בִּנְתִיב הָאֵפֶר”. וַיְהִי כִּי בָא יוֹם הַשַּׁבָּת, טֶרֶם תָּקוּם הַנַּעֲרָה לָלֶכֶת, וְלִבָּהּ הִכָּה אוֹתָהּ מְאֹד־מְאֹד וְלֹא יָדְעָה מָה, וַתֵּלֶךְ וַתִּקַּח לָהּ פּוֹל וַעֲדָשִׁים מְלוֹא הַכִּיס, לְמַעַן תַּתְוֶה לָהּ בָּהֵמָּה אֶת הַדֶּרֶךְ גַּם הִיא. הִיא בָאָה הַיַּעֲרָה וַתֵּרֶא וְהִנֵּה אֵפֶר זָרוּעַ עַל־פְּנֵי הָאָרֶץ מִמְּבוֹא הַיַּעַר וָהָלְאָה, וַתֵּלֶךְ בַּדֶּרֶךְ הַזֹּאת, וּבְלֶכְתָּהּ הִשְׁלִיכָה רֶגַע־רֶגַע גַּם הִיא אַרְצָה מְעַט פּוֹל וּמְעַט עֲדָשִׁים יָמִין וּשְׂמֹאל. וְהַנַּעֲרָה הָלְכָה כָל הַיּוֹם עַד כִּי בָאָה אֶל עַב הַיַּעַר אֲשֶׁר שָׁם עֲרָפֶל כֻּלּוֹ, וַתֵּרֶא וְהִנֵּה בַיִת בּוֹדֵד וְנֶעֱזָב לְפָנֶיהָ, וְהַבַּיִת קֹדֵר וְנוֹרָא כֻּלּוֹ, וַתִּירָא הַנַּעֲרָה יִרְאָה גְדוֹלָה. וּבְבֹאָהּ אֶל הַבַּיִת פְּנִימָה, וְהִנֵּה אֵין אִישׁ, וּדְמָמָה כְבֵדָה רוֹבֶצֶת עַל כָּל פִּנּוֹתָיו. פִּתְאֹם וְהִנֵּה קוֹל קוֹרֵא אֵלֶיהָ:
"שׁוּבִי לָךְ, שׁוּבִי, כַּלָּה צְעִירַת שָׁנִים,
הִנֵּה עוֹמְדוֹת רַגְלַיִךְ בְּבֵית הַגַּזְלָנִים".
וְהַנַּעֲרָה נָשְׂאָה אֶת עֵינֶיהָ וַתַּבֵּט כֹּה וָכֹה וַתֵּרֶא וְהִנֵּה צִפּוֹר יוֹשֶׁבֶת בִּכְלוּב עַל הַקִּיר, וְהַקּוֹל קוֹלָהּ. וְהַצִּפּוֹר שָׁבָה וַתִּקְרָא שֵׁנִית:
"שׁוּבִי לָךְ, שׁוּבִי, כַּלָּה צְעִירַת שָׁנִים,
הִנֵּה עוֹמְדוֹת רַגְלַיִךְ בְּבֵית הַגַּזְלָנִים".
וַתּוֹסֶף הַכָּלָּה לָלֶכֶת וַתָּבוֹא מֵחֶדֶר לְחֶדֶר, וַתַּעֲבֹר אֶת כָּל הַבַּיִת, וְהִנֵּה הוּא רֵיק כֻּלּוֹ, אֵין בּוֹ נְשָׁמָה. וַתּוֹסֶף וַתֵּלֶךְ וַתָּבוֹא גַם עַד הַמַּרְתֵּף, וַתֵּרֶא וְהִנֵּה שָׁם אִשָּׁה זְקֵנָה מְאֹד־מְאֹד וְהַזְּקֵנָה מְנִידָה בְרֹאשָׁהּ. וַתִּשְׁאָלֶנָּה הַנַּעֲרָה וַתֹּאמַר: “הֲלֹא תַגִּידִי לִי, הֲפֹה מִשְׁכַּן חֲתָנִי?” וְהַזְּקֵנָה אָמְרָה: “הוֹי נַעֲרָה אֻמְלָלָה, לְאָן הוֹבִילוּךְ רַגְלָיִךְ! הֲלֹא בִמְעָרַת פְּרִיצִים אָתְּ. הִנֵּה אַתְּ חוֹשֶׁבֶת בְּלִבֵּךְ: כַּלָּה אָנֹכִי וְאֶת חַג חֲתֻנָּתִי אָחֹג מְהֵרָה, אַךְ אֶת חֲתֻנָּתֵךְ תָּחֹגִּי עִם הַמָּוֶת. רְאִי נָא, הִנֵּה פֹה קַלַּחַת גְּדוֹלָה אֲשֶׁר בָּהּ אַרְתִּיחַ מַיִם, כִּי כֵן צִוּוּנִי, וְהָיָה כַּאֲשֶׁר תַּשִׂיג יָדָם אוֹתֵךְ, וּפִצְפְּצוּ אוֹתָךְ בִּבְלִי־חֶמְלָה וּבִשְּׁלוּ אוֹתָךְ וַאֲכָלוּךְ, כִּי־אוֹכְלֵי־בְשַׁר־אָדָם הֵמָּה. לוּלֵא אֶחְמֹל עָלַיִךְ וְאַצִּילֵךְ, כִּי עַתָּה אָבָדְתְּ”.
וְהַזְּקֵנָה לָקְחָה אוֹתָהּ וַתְּבִיאֶנָּה אֶל מֵאַחֲרֵי חָבִית גְּדוֹלָה וַתַּסְתִּירֶנָּה שָׁם, וַתֹּאמֶר אֵלֶיהָ: “שְׁבִי לָךְ דּוּמָם כְּמוֹ עַכְבָּר, אַל תָּנוּדִי וְאַל תָּנוּעִי, פֶּן תִּדְבָּקֵךְ הָרָעָה. וְהָיָה בִּהְיוֹת הַלַּיְלָה וְהַשׁוֹדְדִים יִישְׁנוּ אֶת שְׁנָתָם, וְנָקוּם שְׁנֵינוּ וְנִבְרַח, כִּי לָזֹאת חִכִּיתִי יָמִים וְשָׁנִים”. הִיא כִמְעַט כִּלְּתָה לְדַבֵּר וְהָעֵדָה הָרָעָה בָּאָה הַבַּיְתָה וַיָּבִיאוּ עִמָּהֶם נַעֲרָה אַחֶרֶת סָחוֹב וְהָבִיא, וְהֵם שִׁכּוֹרִים כֻּלָּם וְלֹא שָׁמְעוּ לְקוֹל זַעֲקָתָהּ וְיִלְלָתָהּ. וְאֶת הַנַּעֲרָה הִשְׁקוּ יַיִן גַּם הִיא שָׁלשׁ כּוֹסוֹת תְּמִימוֹת, כּוֹס אַחַת יַיִן לָבָן, כּוֹס אַחַת יַיִן אָדֹם וְכוֹס אַחַת יַיִן צָהֹב, וְתֵּשְׁתְּ הַנַּעֲרָה הָאֻמְלָלָה, וַיִּבָּקַע לִבָּהּ. וְהָאֲנָשִׁים לָקְחוּ אוֹתָהּ וַיִּקְרְעוּ מֵעָלֶיהָ אֶת שִׂמְלוֹתֶיהָ הַיָּפוֹת וַיַּשְׁכִּיבוּהָ עַל־פְּנֵי שֻׁלְחָן וַיְבַתְּרוּ אֶת בְּשָׂרָהּ הַיָּפֶה לִבְתָרִים וַיִּזְרוּ עָלֶיהָ מֶלַח. וְהַכַּלָּה הָאֻמְלָלָה יָשְׁבָה מֵאַחֲרֵי הֶחָבִית וַתֶּחֳרַד וַתִּתְפַּלֵּץ, כִּי רָאֲתָה וַתָּבֶן אֶת מְנָת חֶלְקָהּ גַּם הִיא אֲשֶׁר חָשְׁבוּ הַגַּזְלָנִים לְהָכִין לָהּ. וְאֶחָד מִן הַגַּזְלָנִים רָאָה עַל אֶצְבַּע הַנִּרְצָחָה טַבַּעַת זָהָב, וַיְנַס לְהַעֲבִיר אוֹתָהּ מֵעַל אֶצְבָּעָהּ וְלֹא יָכֹל, וַיִּקַּח אֶת הַקַּרְדֹּם וַיְקַצֵּץ בּוֹ אֶת הָאֶצְבַּע, אַךְ הָאֶצְבַּע נִתְּזָה מִשָּׁם וָהָלְאָה עַד מֵאַחֲרֵי הֶחָבִית וַתִּפֹּל אֶל חֵיק הַכַּלָּה. וְהַגַּזְלָן לָקַח נֵר בְּיָדוֹ לְחַפֵּשׂ אֶת הָאֶצְבַּע, וְלֹא מְצָאָהּ. וַיֹּאמַר אֵלָיו הַשֵּׁנִי: "הַחִפַּשְׂתָּ אוֹתָהּ גַּם אַחֲרֵי הֶחָבִית? אַךְ הַזְּקֵנָה קָרְאָה: “בֹּאוּ וּשְׁבוּ לֶאֱכֹל, כִּי עָרוּךְ הַשֻּׁלְחָן, וְאֶת הָאֶצְבַּע הַנִּיחוּ עַד הַבֹּקֶר, הֵן לֹא חַיָּה הִיא וְתִבְרַח מִפְּנֵיכֶם”.
וְהַשּׁוֹדְדִים אָמְרוּ: “צָדְקָה הַזְּקֵנָה”, וַיַחְדְּלוּ מֵחַפֵּשׂ, וַיֵּשְׁבוּ לֶאֱכֹל, וְהַזְּקֵנָה הִטִּיפָה לָהֶם סַם־שֵׁנָה אֶל יֵינָם, וַיִּפְּלוּ יְשֵׁנִים אַרְצָה בְּעוֹדָם בַּמַּרְתֵּף, וַיֵּרָדְמוּ תַרְדֵּמָה גְדוֹלָה וַחֲזָקָה מְאֹד. וְהַכַּלָּה רָאֲתָה כִּי יְשֵׁנִים הֵם וְאֶת קוֹל נַחֲרָתָם שָׁמְעָה, וַתָּקָם בַּלָּאט וַתֵּצֵא מֵאַחֲרֵי הֶחָבִית וַתִּפְסַח עַל רָאשֵׁי הַיְשֵׁנִים הַשּׁוֹכְבִים עַל הָאָרֶץ מַעֲרָכוֹת־מַעֲרָכוֹת, וַתִּירָא לְנַפְשָׁהּ פֶּן תִּגַּע בָּם כַּף רַגְלָהּ וּתְעִירֵם. אַךְ אֱלֹהִים הָיָה לָהּ לְמוֹשִׁיעַ וַתַּעֲבֹר בְּשָׁלוֹם, וְהַזְּקֵנָה עָלְתָה עִמָּהּ גַּם הִיא וַתִּפְתַּח לָהּ אֶת הַדֶּלֶת, וַתֵּחָפַזְנָה שְׁתֵּיהֶן כְּכָל אֲשֶׁר יָכְלוּ וַתַּעֲזֹבְנָה אֶת מְעָרַת־הַפָּרִיצִים. וְאֶת הָאֵפֶר הַזָּרוּעַ נָשָׂא הָרוּחַ, וְרַק הַפּוֹל וְהָעֲדָשִׁים הֶעֱלוּ נִצָּה וַיִּצְמְחוּ, וַיַּרְאוּ אֶת הַדֶּרֶךְ לְאוֹר הַלְּבָנָה. וַתֵּלַכְנָה הַשְּׁתַּיִם כָּל הַלַּיְלָה וַתָּבֹאנָה בַבֹּקֶר עַד בֵּית־הַטַּחֲנָה. וַתְּסַפֵּר הַנַּעֲרָה לְאָבִיהָ אֶת כָּל הַמּוֹצְאוֹת אוֹתָהּ.
וַיְהִי כְּבֹא הַיּוֹם אֲשֶׁר יָעֲדוּ לָחֹג בּוֹ אֶת חַג הַחֲתֻנָּה, וַיָּבֹא הֶחָתָן, וְהַטּוֹחֵן קָרָא לְכָל קְרוֹבָיו וּמְיֻדָּעָיו, וַיָּבֹאוּ גָם הֵם. הֵמָּה יוֹשְׁבִים אֶל הַשֻּׁלְחָן וְאוֹכְלִים וְשׁוֹתִים, וַתְּהִי שׂוּמָה עַל כָּל אִישׁ וָאִישׁ לְסַפֵּר דָּבָר בְּאָזְנֵי הַקְּרֻאִים מִכָּל אֲשֶׁר קָרָהוּ. וְהַכַּלָּה יָשְׁבָה מַחֲרִישָׁה וְלֹא דִבְּרָה דָבָר. וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ הֶחָתָן: “הֲרַק אַתְּ לֹא תֵדְעִי דָבָר לְמַעַן תְּסַפֵּרִי? פִּתְחִי פִיךְ, חֶמְדַּת נַפְשִׁי, וְיָאִירוּ דְבָרָיִךְ”. וְהַנַּעֲרָה אָמְרָה: "כִּי עַתָּה אֲסַפְּרָה לָכֶם אֶת חֲלוֹמִי. בַּחֲלוֹמִי וַאֲנִי הוֹלֶכֶת לְבַדִּי בְיַעַר וָאָבוֹא עַד לְבַיִת עָזוּב, וְהַבַּיִת רֵיק אֵין בּוֹ נְשָׁמָה, וְרַק צִפּוֹר יוֹשֶׁבֶת בִּכְלוּב עַל־פְּנֵי הַקִּיר וַתִּקְרָא אֵלַי:
"שׁוּבִי לָךְ, שׁוּבִי, כַּלָּה צְעִירַת שָׁנִים,
הִנֵּה עוֹמְדוֹת רַגְלַיִךְ בְּבֵית הַגַּזְלָנִים".
וַתִּקְרָא בְאָזְנַי אֶת הַקְּרִיאָה הַזֹּאת גַּם שֵׁנִית. אַל תִּירָא, מַחְמַד עֵינַי, הֵן רַק חֲלוֹם חָלָמְּתִּי. וַאֲנִי עָבַרְתִּי אֶת הַחֲדָרִים כֻּלָּם, וְהֵמָּה רֵיקִים וּמַרְאֵיהֶם מַה נוֹרָא! אָז אָבוֹא אֶל הַמַּרְתֵּף, וְשָׁם אִשָּׁה זְקֵנָה מְאֹד־מְאֹד וְהִיא מְנִידָה בְרֹאשָׁהּ, וָאֶשְׁאָלֶהָ: “הֲפֹה מִשְׁכַּן חֲתָנִי?” וְהָאִשָּׁה עָנְתָה: “הוֹי נַעֲרָה אֻמְלָלָה, הֵן לִמְעָרַת־פָּרִיצִים הוֹבִילוּךְ רַגְלָיִךְ. אָמְנָם, פֹּה יִשְׁכֹּן חֲתָנֵךְ, אַךְ דְּעִי לָךְ, כִּי חָפֵץ הוּא לְבַתְּרֵךְ לִבְתָרִים, וְאַחַר־כֵּן יְבַשְּלֵךְ וְיֹאכְלֵךְ”. אַל תִּירָא, מַחְמַד עֵינַי, הֵן רַק חֲלוֹם חָלָמְתִּי. וְהָאִשָּׁה הַזְּקֵנָה הֶחְבִּיאַתְנִי מֵאַחֲרֵי חָבִית גְּדוֹלָה, וַיְהִי כִּמְעַט נִסְתַּרְתִּי, וְהִנֵּה עֲדַת הַגַּזְלָנִים בָּאָה וַיָּבִיאוּ עִמָּהֶם, סָחֹב וְהָבִיא, נַעֲרָה אֻמְלָלָה, וַיַּשְקוּ אוֹתָהּ יַיִן שָׁלשׁ כּוֹסוֹת, לָבָן וְאָדֹם וְצָהֹב, וַיִּבָּקַע לִבָּהּ בִּשְׁתוֹתָהּ. אַל תִּירָא מַחְמַד עֵינַי, הֵן רַק חֲלוֹם חָלָמְתִּי. אַחֲרֵי־כֵן הִפְשִׁיטוּ מֵעָלֶיהָ אֶת שִׂמְלוֹתֶיהָ הַיָּפוֹת וַיַּעֲלוּהָ עַל־פְּנֵי שֻׁלְחָן וַיִּגְזְרוּ לִגְזָרִים אֶת בְּשָׂרָהּ הַיָּפֶה וַיִּזְרוּ עָלָיו מֶלַח. אַל תִּירָא, מַחְמַד עֵינַי, הֵן רַק חֲלוֹם חָלָמְתִּי. וְאֶחָד מִן הַשּׁוֹדְדִים רָאָה כִּי עוֹד טַבַּעַת זָהָב עַל אַחַת מֵאֶצְבְּעוֹתֶיהָ, וַיְנַס לְהַעֲבִירֶנָּה וְלֹא יָכֹל, וַיִּקַּח לוֹ קַרְדֹּם וַיְקַצְּצִנָּה, וְהָאֶצְבַּע נִתְּזָה מִשָּׁם וָהָלְאָה וַתִּפֹּל עַד מֵאַחֲרֵי הֶחָבִית אֶל תּוֹךְ חֵיקִי. וּפֹה לָכֶם הָאֶצְבַּע עִם הַטַּבָּעַת". וּבְדַּבְּרָהּ אֶת הַדְּבָרִים, וַתּוֹצֵא אֶת הָאֶצְבַּע וַתַּרְאֶנָּה לְעֵינֵי כָל הַקְּרֻאִים.
וְהַגַּזְלָן בְּשָׁמְעוֹ אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר סִפְּרָה וַיֶּחֶוְרוּ פָנָיו כַּשִּׂיד, וַיִּשְׂתָּעֵר מִמְּקוֹמוֹ פִתְאֹם וַיֹּאמֶר לִבְרֹחַ, אַךְ הַקְּרֻאִים תָּפְשׂוּ אוֹתוֹ וַיַּחֲזִיקוּ בוֹ וַיַּסְגִּירוּהוּ בְּיַד הַשּׁוֹפְטִים, וַיִּשְׁפְּטוּ הַשּׁוֹפְטִים אוֹתוֹ וְאֶת כָּל הָעֵדָה הָרָעָה כְּכָל עֲלִילוֹתֵיהֶם וְתוֹעֲבוֹתֵיהֶם וַיִּתְלוּ אוֹתָם.
אליפלט הגביר
מאתוילהלם גרים, יעקב גרים
וַיְהִי בָאָרֶץ תַּרְנְגֹל וְתַרְנְגֹלֶת וַתֶּחֱשַׁק נַפְשָׁם לִנְסֹעַ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו בַּדָּרֶךְ, וַיָּקָם הַתַּרְנְגֹל וַיִּבֶן לוֹ עֲגָלָה יָפָה, וְלָהּ אַרְבָּעָה אוֹפַנִּים אֲדֻמִּים, וַיִּרְתֹּם אוֹתָהּ אֶל אַרְבָּעָה עַכְבָּרִים. וְהַתַּרְנְגֹלֶת וְהַתַּרְנְגֹל עָלוּ עַל הָעֲגָלָה וַיִּסָּעוּ. הֵם בַּדֶּרֶךְ, וַתִּפְגּשׁ אוֹתָם חָתוּל וַתֹּאמַר: “לְאָן אַתֶּם נוֹסְעִים?” וְהַתַּרְנְגֹל עָנָה:
"מִן־הָעִיר, מִן־הָעִיר,
עַד־בָּאנוּ אֶל־בֵּית אֱלִיפֶלֶט הַגְּבִיר".
וְהָחָתוּל קָרְאָה: “קָחוּנִי עִמָּכֶם גַּם אָנִי”. וַיֹּאמֶר הַתַּרְנְגֹל: "טוֹב מְאֹד, וְרַק עֲלִי וּשְׁבִי מֵאָחוֹר, פֶּן תֵּשְׁבִי מִפָּנִים וְנָפָלְתְּ.
וְאַתְּ שִׂימִי אֶל־לֵב
וְאֶת אוֹפַנַּי הָאֲדֻמִּים לֹא תְטַנְּפִי אַחֲרֵי גֵו.
הָאוֹפַנִּים, הִתְגַּלְגֵּלוּ!
הָעַכְבָּרִים, הִתְהוֹלֵלוּ!
מִן־הָעִיר, מִן־הָעִיר,
עַד־בָּאנוּ אֶל־בֵּית אֱלִיפֶלֶט הַגְּבִיר".
וְאַחֲרֵי־כֵן בָּאָה גַם אֶבֶן־רֵחַיִם, וְאַחֲרֵי־כֵן בֵּיצָה, וְאַחֲרֵי־כֵן בֶּן־אַוָּז, וְאַחֲרֵי־כֵן מַסְמֵר, וְאַחֲרֵי־כֵן מַחַט, וַיַּעֲלוּ כֻלָּם עַל הָעֲגָלָה וַיִּסְעוּ גַם הֵם עִם הַנּוֹסְעִים. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר בָּאוּ עַד הַבַּיִת אֲשֶׁר לֶאֱלִיפֶלֶט הַגְּבִיר, וְהִנֵּה אֵין אֱלִיפֶלֶט הַגְּבִיר בְּבֵיתוֹ. וְהָעַכְבָּרִים הִסִּיעוּ אֶת הָעֲגָלָה הַגֹּרְנָה, וְהַתַּרְנְגֹל וְהַתַּרְנְגֹלֶת הִתְעוֹפְפוּ וַיַּעֲלוּ עַל הַבַּד וַיֵּשְׁבוּ שָׁם, וְהֶחָתוּל עָלְתָה עַל הַכִּירַיִם, וּבֶן־הָאַוָּז עָלָה עַל הַבַּד אֲשֶׁר עִם הַמַּיִם, וְהַבֵּיצָה הִתְעַטְּפָה בְּתוֹךְ מִטְפַּחַת־הַיָּד, וְהַמַּסְמֵר נִתְקַע בַּכַּר אֲשֶׁר עַל הַכִּסֵּא, וְהַמַּחַט עָלָה עַל הַכְּסָתוֹת וַיִּטָּמֵן בְּכַר הַמִּטָּה, וְאֶבֶן־הָרֵחַיִם רָבְצָה עַל סַף הַדָּלֶת. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר שָׁב אֱלִיפֶלֶט הַגְּבִיר הַבַּיְתָה וַיִּגַּשׁ אֶל הַכִּירַיִם לְהִתְחַמֵּם, וַתַּמְטֵר הֶחָתוּל מְטַר־אֵפֶר אֶל פָּנָיו. וַיְמַהֵר וַיָּרָץ אֶל הַמְבַשְּׁלוּת לְבַעֲבוּר הִטָּהֵר בַּמַּיִם, וַיֵּז בֶּן־הָאַוָּז מַבּוּל מַיִם אֶל פָּנָיו. וַיִּפֶן אֶל מִטְפַּחַת־הַיָּד לְבַעֲבוּר הִנָּקֵה בָהּ, וַתִּתְגַּלְגֵּל הַבֵּיצָה עָלָיו וַתִּשָּבֵר וַתִּדְבַּק בְּעֵינָיו. אָז אָמַר לְהִנָּפֵשׁ רֶגַע אֶחָד וַיֵּשֶׁב עַל הַכִּסֵּא, וַיִּתָּקַע הַמַּסְמֵר בִּבְשָׂרוֹ וַיִדְקְרֵהוּ. וַיִּתְקַצֵּף וַיַּעַל עַל הַמִּטָּה לָנוּחַ, וְעָלָה הַמַּחַט בְּקָדְקֹד רֹאשׁוֹ וַיִּקְּבֵהוּ. אָז יִזְעַק בְּמַכְאוֹבוֹ, וְאֶל הַדֶּלֶת רָץ לְבַעֲבוּר יָנוּס עַל נַפְשׁוֹ, וַתִּפְגַּע בּוֹ אֶבֶן־הָרֵחַיִם וַתִּפֹּל עָלָיו וַתְּמִיתֵהוּ. וְעַל־פִּי כָל אֵלֶּה אָנוּ רוֹאִים, כִּי הָיָה אֱלִיפֶלֶט הַגְּבִיר רָשָׁע עָרִיץ, וְעַל כֵּן בָּאָה עָלָיו כָּל זֹאת.
הסנדק
מאתוילהלם גרים, יעקב גרים
הָיֹה הָיָה אִישׁ עָנִי וְדַל מְאֹד, וַיִּהְיוּ לוֹ בָּנִים רַבִּים עַד בִּלְתִּי־סְפֹר, וַיַּעַל מִסְפַּר הַיִּלּוֹדִים לוֹ עַל מִסְפַּר מְיֻדָּעָיו אֲשֶׁר לָהֶם יִקְרָא כְפַעַם־בְּפַעַם לִהְיוֹת לוֹ לְסִנְדָּקִים. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר נוֹלַד לוֹ בֵּן חָדָשׁ וְלֹא יָדַע עוֹד בֵּין מְיֻדָּעָיו אִישׁ אֲשֶׁר יִקְרָא לוֹ לָתֶת־לוֹ אֶת הַכָּבוֹד הַזֶּה. וְהָאִישׁ לֹא יָדַע מַה־לַּעֲשׂוֹת וַיִּשְׁכַּב עַל מִטָּתוֹ וַיֵּרָדֵם. וַיֻּגַּד לוֹ בַחֲלוֹמוֹ, כִּי יֵצֵא לִפְנֵי שַׁעַר בֵּיתוֹ, וְהָיָה הָרִאשׁוֹן אֲשֶׁר יָבוֹא לִקְרָאתוֹ, אוֹתוֹ יִקְרָא לִהְיוֹת לוֹ לְסִנְדָּק. וַיִּיקַץ הָאִישׁ מִשְּׁנָתוֹ וַיֵּצֵא הַחוּצָה, וַיִּמְצָא אִישׁ וַיִּקְרָאֵהוּ וַיְהִי לוֹ לְסִנְדָּק. וַיִּתֶּן־לוֹ הַזָּר מַתָּנָה כּוֹס מַיִם וַיֹּאמֶר אֵלָיו: “בַּמַּיִם הָאֵלֶּה תַעֲשֶׂה נִפְלָאוֹת גְּדוֹלוֹת, כִּי בָם תְּרַפֵּא אֶת כָּל חוֹלֶה מֵחָלְיוֹ, וְרַק הַבֵּט תַּבִּיט בָּרִאשׁוֹנָה אֶת הַמָּקוֹם אֲשֶׁר שָׁם עוֹמֵד מַלְאַךְ־הַמָּוֶת. וְהָיָה אִם יַעֲמֹד מְרַאֲשֹׁתֵי הַחוֹלֶה, וְהִשְׁקֵיתָ אֶת הַחוֹלֶה מִן הַמַּיִם וְשָׁב וָחַי, וְאִם מַרְגְּלֹתָיו יַעֲמֹד, וְיָדַעְתָּ כּי כָל עֲמַל אָדָם לָרִיק, כִּי מוֹת יָמוּת”. וְהָאִישׁ יָדַע לְהַגִּיד מִן הַיּוֹם הַהוּא וָהָלְאָה אִם יֵרָפֵא חוֹלֶה מֵחָלְיוֹ וְאִם מוֹת יָמוּת.
וַיֵּצֵא שְׁמוֹ בְּכָל הָאָרֶץ וַיֶּעֱשַׁר עשֶׁר רָב. וַיְהִי הַיּוֹם וַיִּקָּרֵא אֶל בֵּית־הַמֶּלֶךְ, כּי הַיֶּלֶד אֲשֶׁר לַמֶּלֶךְ חָלָה, וַיְהִי בְּבֹאוֹ וַיַּרְא אֶת מַלְאַךְ־הַמָּוֶת עוֹמֵד מְרַאֲשֹׁתֵי הַיֶּלֶד, וַיְרַפֵּא אוֹתוֹ בְּמֵימָיו וַיֶּחִי, וְגַם בַּפַּעַם הַשֵּׁנִית בַּחֲלוֹת הַיֶּלֶד עָשָׂה כֵן, וְרַק בַּפַּעַם הַשְּׁלִישִׁית רָאָה אֶת מַלְאַךְ־הַמָּוֶת עוֹמֵד מַרְגְּלֹתָיו, וַיָּמָת הַיָּלֶד.
וַתֶּחֱשַׁק נֶפֶשׁ הָאִישׁ לִרְאוֹת אֶת פְּנֵי הַסִּנְדָּק, לְבָרֵךְ אוֹתוֹ עַל כָּל חֲסָדָיו עִמּוֹ וּלְהַגִּיד לוֹ אֶת אֲשֶׁר עָשָׂה בְּמֵימָיו עַד הַיּוֹם הַהוּא, וַיַּעַל אֵלָיו. הוּא בָא אֶל הַבַּיִת, וַיַּרְא וְהִנֵּה נִפְלָא כָל־הַמַּרְאֶה אֲשֶׁר שָׁם. בְּבֹאוֹ אֶל הַמַּעֲלָה הָרִאשׁוֹנָה, וַיָּרֶב הַמַּטְאֲטֵא עִם הַמֶּגְרָפָה וַיִּתְנַפְּלוּ אִישׁ עַל אָחִיו. אָז יִשְׁאַל: “הֲפֹה מִשְׁכַּן הַסִּנְדָּק?” וְהַמַּטְאֲטֵא אָמָר: “עֲלֵה מִזֶּה עוֹד מַעֲלָה אֶחָת”.
הוּא עָלָה עוֹד מַעֲלָה אַחַת, וַיַּרְא וְהִנֵּה אֶצְבְּעוֹת־מֵתִים שׁוֹכְבוֹת עַל הָאָרֶץ. וַיִּשְׁאַל: “הֲפֹה מִשְׁכַּן הַסִּנְדָּק?” וְאַחַת הָאֶצְבָּעוֹת אָמְרָה: “עֲלֵה מִזֶּה עוֹד מַעֲלָה אֶחָת”.
וַיָּבוֹא אֶל הַמַּעֲלָה הַשְּׁלִישִׁית וַיִּמְצָא שָׁם גֻּלְגְּלוֹת־מֵתִים חֳמָרִים־חֳמָרִים, וַתּוֹרֶינָה לוֹ אֶת הַדֶּרֶךְ לַעֲלוֹת עוֹד מַעֲלָה אֶחָת.
וּבַמַּעֲלָה הָרְבִיעִית רָאָה וְהִנֵּה דָגִים עַל־פְּנֵי הָאָח הַמְבֹעֶרֶת, וְהַדָּגִים מְפַעְפְּעִים בְּחֶמְאָה עַל הַמַּחֲבַת, כִּי יֵאָפוּ בְּאֵין אִישׁ, וְגַם הֵם אָמְרוּ: “עֲלֵה מִזֶּה עוֹד מַעֲלָה אֶחָת”.
אָז עָלָה בַמַּעֲלָה הַחֲמִישִׁית וַיָּבוֹא עַד דֶּלֶת חֶדֶר, וַיַּבֵּט אֶל חוֹר הַמַּנְעוּל וַיַּרְא וְהִנֵּה הַסִּנְדָּק יוֹשֵׁב וּבְרֹאשׁוֹ שְׁתֵּי קְרָנַיִם אֲרֻכּוֹת. וַיְהִי בְּפָתְחוֹ אֶת הַדֶּלֶת וּבְבֹאוֹ הַחֶדְרָה, וַיְמַהֵר הַסִּנְדָּק וַיִּגְהַר עַל מִטָּתוֹ וַיִּתְכָּס. וַיֹּאמֶר הָאִישׁ: “אֲדוֹנִי הַסִּנְדָּק, לָמָּה נִפְלָא כָכָה כָּל הַמַּרְאֶה אֲשֶׁר פֹּה בְּבֵיתֶךָ! בְּבֹאִי אֶל הַמַּעֲלָה הָרִאשׁוֹנָה וַיָּרִיבוּ הַמַּטְאֲטֵא וְהַמֶּגְרָפָה וַיִּתְנַפְּלוּ אִישׁ עַל אָחִיו בְּחָזְקָה”. וְהַסִּנְדָּק אָמַר: “בַּעַר אַתָּה מֵאִישׁ! הֲלֹא זֶה עֶבֶד וְשִׁפְחָה וְהֵם מְדַבְּרִים אִישׁ עִם אָחִיו”. אַךְ עַל־פְּנֵי הַמַּעֲלָה הַשֵּׁנִית רָאִיתִי אֶצְבְּעוֹת־מֵתִים שׁוֹכְבוֹת עַל הָאָרֶץ“. “אִישׁ סָכָל אַתָּה וְאֵין הָבִין! הַלֹא רַק שָׁרְשֵׁי לֶפֶת רָאִיתָ עַל הָאָרֶץ”. “וּבַמַּעֲלָה הַשְּׁלִישִׁית רָאִיתִי וְהִנֵּה גֻּלְגְּלוֹת־מֵתִים חֳמָרִים־חֳמָרִים”. “פֶּתִי אַתָּה וּמַאֲמִין לְכָל דָּבָר! רַק גֻּלְגְּלוֹת כְּרוּב וִירָקוֹת רָאִיתָ”. “וּבַמַּעֲלָה הָרְבִיעִית רָאִיתִי דָגִים עַל הַמַּחֲבַת וְהֵם מְפַעְפְּעִים וְנֶאֱפִים מֵאֲלֵיהֶם”. הוּא עוֹדוֹ מְדַבֵּר וְהַדָּגִים בָּאוּ וַיַּעֲלוּ עַל הַשֻּׁלְחָן בְּאֵין אִישׁ. “וּבְבֹאִי אֶל הַמַּעֲלָה הַחֲמִישִׁית וָאַבִּיט בְּעַד חוֹר הַמַּנְעוּל אֲשֶׁר בַּדֶּלֶת וָאֶרְאֶה אוֹתְךָ וְהִנֵּה קְרָנַיִם גְּדוֹלוֹת וַאֲרֻכּוֹת בְּמִצְחֶךָ”. רַק דּוֹבֵר־שְׁקָרִים אַתָּה!” וְהָאִישׁ יָרֵא פִתְאֹם יִרְאָה גְדוֹלָה וַיִּבְרַח, וּמִי יוֹדֵעַ אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לוֹ הַסִּנְדָּק לוּלֵא בָרַח מִפָּנָיו.
עדה המכשפה
מאתוילהלם גרים, יעקב גרים
הָיֹה הָיְתָה נַעֲרָה קְטַנָּה, קְשַׁת־עֹרֶף וּמִתְעָרֶבֶת בִּדְבָרִים לֹא לָהּ, וּבְדַבֵּר אֵלֶיהָ אֲבוֹתֶיהָ וְלֹא שָמְעָה בְקוֹלָם – הֲיִפָּלֵא אֵפוֹא אִם רָעָה הָיְתָה אַחֲרִיתָהּ? וַיְהִי הַיּוֹם וַתֹּאמֶר לַאֲבוֹתֶיהָ: “הִנֵּה רַבּוֹת שָׁמְעוּ אָזְנַי בִּדְבַר הָאִשָּׁה עָדָה, אֵלְכָה־נָא אֵפוֹא אֵלֶיהָ וְאֶרְאֶה אֶת אֲשֶׁר עִמָּהּ: הֵן אוֹמְרִים הָאֲנָשִׁים כִּי בֵיתָהּ נִפְלָא וּמַעֲשֶׂיהָ וּדְרָכֶיהָ זָרִים, וְלָכֵן בָּעֲרָה־בִּי תַּאֲוָתִי לִרְאוֹת וְלָדָעַת”. וַאֲבוֹתֶיהָ צִוּוּ עָלֶיהָ בְחָזְקָה מֵעֲשׂוֹת כַּדָּבָר הַזֶּה וַיֹּאמְרוּ: “אִשָּׁה רָעָה וְחַטָּאָה הָאִשָּׁה הַזֹּאת, וְהִיא עֹשָׂה מַעֲשִׂים אֲשֶׁר לֹא יֵעָשׂוּ, וְהָיָה בְּיוֹם לֶכְתֵּךְ אֵלֶיהָ וְחָדַלְתְּ מִהְיוֹת לָנוּ לְבַת”. אַךְ הַנַּעֲרָה לֹא שָׁעֲתָה אֶל אֲבוֹתֶיהָ וְאֶל דִּבְרֵיהֶם, וַתָּקָם וַתֵּלַךְ. וַיְהִי כְּבֹאָהּ אֶל בֵּית עָדָה, וַתִּשְׁאָלֶהָ הָאִשָּׁה וַתֹּאמַר: “לָמָה הִלְבִּינוּ כָכָה פָּנָיִךְ?” וְהַנַּעֲרָה מִתְפַּלֶּצֶת כֻּלָּהּ וַתַּעַן: “כִּי נִבְהַלְתִּי מִפְּנֵי הַמַּרְאוֹת אֲשֶׁר רָאִיתִי בְּבֹאִי הֲלוֹם”. “מָה רָאִית?” “בַּעֲלוֹתִי אֶת הַמַּעֲלוֹת וָאֶרְאֶה אִישׁ שָׁחוֹר כֻּלּוֹ”. “הֲלֹא זֶה הַפּוֹעֵל בְּפֶחָם”. “וְאַחֲרָיו רָאִיתִי אִישׁ יָרוֹק כֻּלּוֹ”. “הֲלֹא זֶה הַצַּיָּד”. “וְאַחֲרָיו רָאִיתִי אִישׁ אָדֹם כֻּלּוֹ”. “הֲלֹא זֶה הַטַּבָח”. “הוֹי, גְּבִרְתִּי עָדָה! מַה הִתְפַּלְּצָה נַפְשִׁי, כִּי בְּעַד הַחַלּוֹן הִבַּטְתִּי וְלֹא רָאִיתִי אוֹתָךְ, וְרַק אֶת הַשָּׂטָן רָאִיתִי וְרֹאשׁוֹ אֵשׁ לֹהָטֶת”. וְהַמְכַשֵּׁפָה אָמְרָה: “כִּי עַתָּה רָאִית אֶת הַמְּכַשֵּׁפָה בְּכָל תִּפְאַרְתָּהּ! הֵן רַבּוֹת חִכִּיתִי אֵלַיִךְ וְנַפְשִׁי צָמְאָה לָךְ לְבַעֲבוּר תִּהְיִי לִי לְאוֹר מֵאִיר”. וַתִּקְסָם־קֶסֶם וַתַּהֲפֹךְ אֶת הַנַּעֲרָה לְבוּל עֵץ, וַתַּשְׁלֵךְ אֶת הָעֵץ אֶל הָאֵשׁ. וַיְהִי כַּעֲלוֹת הַלֶּהָבָה, וַתֵּשֶׁב לְפָנֶיהָ וַתִּתְחַמַּם וַתֹּאמַר: “גָּדוֹל הָאוֹר הַפַּעַם וּמַה־נָעִים חֻמּוֹ!”
מלאך המות − סנדק
מאתוילהלם גרים, יעקב גרים
אִישׁ הָיָה בִּימֵי קֶדֶם, עָנִי וְדַל מְאֹד, וַיִּהְיוּ לוֹ שְׁנֵים־עָשָׂר יְלָדִים, וְהָאִישׁ עָמֵל יוֹם וָלַיְלָה, יוֹם וָלַיְלָה, לְבַעֲבוּר הָבִיא לָהֶם אֶת הַלֶּחֶם אֲשֶׁר הֵם אוֹכְלִים. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר נוֹלַד לוֹ הַבֵּן הַשְּׁלשָׁה־עָשָׂר וְלֹא יָדַע הָאִישׁ מַה־לַּעֲשׂוֹת בְּצָרָתוֹ, וַיָּנָס וַיֵּצֵא הַחוּצָה וַיֵּתַע בַּשָּׂדֶה. וַיִּמְצָאֵהוּ מַלְאַךְ אֱלֹהִים וַיְדַבֵּר אֵלָיו וַיֹּאמַר: “אֻמְלָל אַתָּה וְצָרָתְךָ נָגְעָה אֶל לִבִּי. אָנֹכִי אֶהְיֶה לְסִנְדָּק לְבִנְךָ וְאֶדְאַג לוֹ כָל יְמֵי חַיָּיו וְהָיָה מַצְלִיחַ בְּכֹל אֲשֶׁר יִפְנֶה”. וְהָאִישׁ שָׁאַל: “מִי אָתָּה?” וְהַמַּלְאָךְ עָנָה: “אָנֹכִי גַבְרִיאֵל הַמַּלְאָךְ וּמֵעִם אֱלֹהִים אָנֹכִי שָׁלוּחַ”. וְהָאִישׁ הִקְשָׁה אֶת לִבּוֹ וַיֹּאמַר: “לֹא חָפַצְתִּי בְךָ כִּי תִהְיֶה לִי לְסִנְדָּק. הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר בִּשְׁמוֹ תְדַבֵּר נוֹתֵן לָעֲשִׁירִים אֶת כֹּל וְאֶת הָעֲנִיִּים יַרְעִיב”. וְהָאִישׁ דִּבֶּר כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה מִבִּלְתִּי הֲבִינוֹ אֶת מִפְעֲלוֹת אֱלֹהִים וְכִי בְחָכְמָה יְחַלֵּק עשֶׁר וָעֹנִי, וַיִּפֶן מֵעִם הַמַּלְאָךְ וַיֵּלַךְ. וַיִּמְצָאֵהוּ הַשָּׂטָן וַיְדַבֵּר אֵלָיו וַיֹּאמַר: “מָה אַתָּה מְבַקֵּשׁ? אָנֹכִי אֶהְיֶה לְסִנְדָּק לְבִנְךָ וְאֶתֵּן לוֹ מְלוֹא בֵיתוֹ זָהָב וָכֶסֶף וְכָל תַּעֲנֻגוֹת בְּנֵי הָאָדָם”. וְהָאִישׁ שָׁאַל: “מִי אָתָּה?” וְהַשָּׂטָן עָנָה: “אָנֹכִי הַשָּׂטָן”. וַיַּעַן הָאִישׁ: “לֹא חָפַצְתִּי בְךָ לְקַחְתְּךָ לְסִנְדָּק לִבְנִי. בְּמִרְמָה אַתָּה עוֹשֶׂה עִם בְּנֵי הָאָדָם וְאַתָּה מַתְעֶה אוֹתָם כָּל הַיָּמִים”. וַיִּפֶן מִמֶּנּוּ וַיֵּלַךְ. וַיִּמְצָאֵהוּ מַלְאְך־הַמָּוֶת דַּק־הָעֲצָמוֹת וּרְזֵה־הָרַגְלַיִם וַיֹּאמֶר אֵלָיו: “קַח־נָא אוֹתִי לְסִנְדָּק לִבְנֶךָ”. וְהָאִישׁ שָׁאָל: “מִי אָתָּה?” וַיַּעֲנֵהוּ וַיֹּאמֶר: “אָנֹכִי מַלְאַךְ־הַמָּוֶת הַמַּשְׁוֶה אֶת כָּל בְּנֵי הָאָדָם יָחַד”. וַיֹּאמַר הָאִישׁ: “אַתָּה הָאִישׁ אֲשֶׁר בִּקָּשְׁתִּי. אֶת הֶעָשִׁיר וְאֶת הֶעָנִי תִּקַּח גַּם יָחַד, אַתָּה תִּהְיֶה לִי לְסִנְדָּק”. וַיּוֹסֶף מַלְאַךְ־הַמָּוֶת וַיֹּאמַר: “אֶת בִּנְךָ אַעֲשִׁיר וְאֶעֱשֶׂה לוֹ שֵׁם תִּפְאֶרֶת עַל־פְּנֵי כָל הָאֲדָמָה, כִּי מִי אֲשֶׁר יִבְטַח בִּי לֹא יֵבוֹשׁ לָנֶצַח”. וְהָאִישׁ אָמַר: “בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי יִמּוֹל הַיֶּלֶד וְאַתָּה בֹא לַמּוֹעֵד הַנָּכוֹן”. וּמַלְאַךְ־הַמָּוֶת בָּא לְעֵת מוֹעֵד וַיְהִי לְסִנְדָּק לַנַּעַר לְכָל מִשְׁפָּטָיו וְחֻקּוֹתָיו.
וַיְהִי כַּאֲשֶׁר גָּדַל הַנַּעַר וַיָּבוֹא אֵלָיו סִנְדָּקוֹ וַיֹּאמֶר אֵלָיו: לֵךְ עִמִּי. וַיֵּלֶךְ עִמּוֹ וַיְבִיאֵהוּ הַיַּעֲרָה וַיַּרְאֵהוּ עֵשֶׂב צוֹמֵחַ מִן הָאֲדָמָה וַיֹּאמֶר אֵלָיו: “הִנֵּה אָנֹכִי נוֹתֵן לְךָ פֹה אֶת הַמַּתָּנָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לְאָבִיךָ לָתֶת־לְךָ וְאֶעֱשֶׂה אוֹתְךָ לְרוֹפֵא מְהֻלָּל בְּכָל הָאָרֶץ. וְהָיָה כַּאֲשֶׁר תָּבוֹא אֶל בֵּית חוֹלֶה וְאִקָּרֶה גַם אָנֹכִי שָׁמָּה כְּפַעַם־בְּפַעַם, וְעָמַדְתָּ וְרָאִיתָ, וְהָיָה אִם מְרַאֲשֹׁתָיו אֶעֱמֹד, וְאָמַרְתָּ בְגֹדֶל־לֵבָב כִּי רַפֵּא תְרַפֵּא אוֹתוֹ אֶל־נָכוֹן, וְנָתַתָּ לוֹ מִן הָעֵשֶׂב, וְשָׁב וְחָיָה; אַךְ אִם מַרְגְּלֹתָיו אֶעֱמֹד, וְיָדַעְתָּ כִּי לֹא יִמָּלֵט עוֹד מִיָּדִי וְכִי כָל תְּשׁוּעָה לָרִיק, כִּי אֵין רוֹפֵא אֲשֶׁר יַצִּילֵהוּ. רַק הִשָּׁמֵר לְנַפְשֶׁךָ מִתֵּת אֶת הָעֵשֶׂב לְאִישׁ אֲשֶׁר נִצַּבְתִּי מַרְגְּלֹתָיו, פֶּן רָעָה תִהְיֶה אַחֲרִיתֶךָ”.
וְהַיָּמִים לֹא אָרְכוּ וַיְהִי הָעֶלֶם לַמְהֻלָּל בְּכָל הָרוֹפְאִים אֲשֶׁר עַל־פְּנֵי הָאֲדָמָה וַיֹּאמְרוּ עָלָיו לֵאמֹר: “אִם רַק הַבֵּט יַבִּיט אֶל־פְּנֵי חוֹלֶה, וְיָדַע כְּרֶגַע אִם יָשׁוּב וָחַי וְאִם מוֹת יָמוּת”. וַיָּבֹאוּ אֲנָשִׁים מִקָּרוֹב וּמֵרָחוֹק וַיְבִיאוּהוּ אֶל חוֹלֵיהֶם, וַיִּשְׁקְלוּ עַל כַּפּוֹ כֶסֶף וְזָהָב לָרֹב, וַיֶּעֱשַר הָאִישׁ מְאֹד־מְאֹד. וַיְהִי הַיּוֹם וְהַמֶּלֶךְ נָפַל לְמִשְׁכָּב וַיֶחֱלֶה, וַיִּקְרְאוּ אֶל־הָרוֹפֵא לְמַעַן יַגִּיד הֲיֵשׁ מַרְפֵּא אִם לֹא. הוּא עוֹדוֹ בְּפֶתַח הַדֶּלֶת, וַיַּרְא וְהִנֵּה מַלְאַךְ־הַמָּוֶת נִצָּב עַל הַחוֹלֶה מַרְגְּלֹתָיו, וַיֵּדַע כִּי אֵין עֵשֶׂב לַחוֹלֶה הַזֶּה לִגְאֹל אוֹתוֹ מִמָּוֶת. וַיֹּאמֶר בְּלִבּוֹ: “הֲתִקְצַר יָדִי מֵהוֹנוֹת אֶת מַלְאַךְ־הַמָּוֶת רַק זֹאת הַפָּעַם? יָדַעְתִּי כִּי יֵרַע הַדָּבָר בְּעֵינָיו, אֲבָל סִנְדָּקִי הוּא וְיִשָּׂא לִי וְלָכֵן אָשִׂים נָא נַפְשִׁי בְכַפִּי וַאֲנַסֶּה”. וַיֶּחֱזַק בְּיַד הַחוֹלֶה וַיַּשְׁכִּיבֵהוּ לְהֶפֶךְ, רֹאשׁוֹ מִזֶּה וְרַגְלָיו מִזֶּה, וְלֹא עָמַד עוֹד מַלְאַךְ־הַמָּוֶת מַרְגְּלֹתָיו כִּי־אִם מְרַאֲשֹׁתָיו, וְאַחַר־כֵּן נָתַן לוֹ מִן הָעֵשֶׂב, וַיִּתְחַזֵּק הַמֶּלֶךְ וַיֵּרָפֵא וַיָּשָב וַיֶּחִי. וּמַלְאַךְ־הַמָּוֶת בָּא אֶל הָרוֹפֵא וּפָנָיו לֹא הָיוּ עוֹד כִּתְמוֹל שִׁלְשׁוֹם, כִּי־אִם זֹעֲפִים וְקֹדְרִים, וַיַּזְהֵר אוֹתוֹ בְאֶצְבָּעוֹ וַיֹּאמַר: “הִנֵּה עָקֹב עֲקַבְתַּנִי וְזֹאת הַפַּעַם אֶשָּׂא לְךָ, כִּי סִנְדָּקְךָ אֲנִי, אַךְ דַּע לְךָ כִּי אִם יִמְלָאֲךָ לִבְּךָ לַעֲשׂוֹת כַּדָּבָר הַזֶּה שֵׁנִית אֶת נַפְשְׁךָ אַתָּה קוֹבֵעַ, כִּי לָקֹחַ אֶקַּח גַּם אוֹתָךְ”.
וַיְהִי מִקֵּץ יָמִים וַתֶּחֱלֶה בַת־הַמֶּלֶךְ מַחֲלָה עַזָּה מְאֹד וְהִיא יְחִידָה לַמֶּלֶךְ, אֵין לוֹ בִלְתָּהּ בֵּן אוֹ בַת, וַיֵּבְךְּ הַמֶּלֶךְ יוֹם וָלַיְלָה וַתֻּכֶּינָה עֵינָיו בַּסַּנְוֵרִים, וַיַּעֲבֵר קוֹל בָּאָרֶץ לֵאמֹר: “מִי אֲשֶׁר יַצִּיל אֶת בִּתִּי מִמָּוֶת, וְנָתַתִּי אוֹתָהּ לוֹ לְאִשָּׁה וְעַל כִּסְאִי יֵשֵׁב אַחֲרָי”. וַיָּבוֹא הָרוֹפֵא, וַיַּרְא וְהִנֵּה מַלְאַךְ־הַמָּוֶת נִצָּב עַל הַחוֹלָה מַרְגְּלֹתֶיהָ. וִיפִי הַנַּעֲרָה לָקַח אֶת כָּל לִבּוֹ וְתִקְוָתוֹ לִהְיוֹת לָהּ לְבַעַל עִוְּרָה אֶת עֵינָיו, וַיִּשְׁכַּח אֶת כָּל אֲשֶׁר הִזְהִיר אוֹתוֹ מַלְאַךְ־הַמָּוֶת וְלֹא שָׂם לֵב. וּמַלְאַךְ־הַמָּוֶת עוֹמֵד וּמַזְהִיר אוֹתוֹ בְּאֶצְבָּעוֹ הָרָזָה וּמְהַלֵּךְ עָלָיו אֵימָה בְּאֶגְרוֹפוֹ הַצָּנוּם וְאֶת עֵינָיו יִלְטשׁ לוֹ בְזַעַם, אַךְ הָעֶלֶם לֹא יִרְאֶה וְלֹא יַבִּיט, וַיֵּלֶךְ וַיָּרֶם אֶת הַחוֹלָה וַיַּשְׁכִּיבֶנָּה וְהָיָה רֹאשָׁהּ בַּאֲשֶׁר הָיוּ רַגְלֶיהָ לְפָנִים, וְאַחַר־כֵּן נָתַן לָהּ מִן הָעֵשֶׂב, וַתִּתְאַדַּמְנָה לְחָיֶיהָ וַתִּתְעוֹרֵר וַתָּשָׁב לְחַיִּים חֲדָשִים.
וּמַלְאַךְ־הַמָּוֶת רָאָה כִּי הוֹנָה אוֹתוֹ הָעֶלֶם מֵאֲשֶׁר לוֹ זֶה פַעֲמַיִם, וַיְמַהֵר וַיִּצְעַד אֵלָיו בְּחִפָּזוֹן וַיֹּאמַר: “עַתָּה בָא קִצְּךָ גַּם אָתָּה, הִנֵּה הִגִּיעַ הַתֹּר אֵלֶיךָ!” וַיֹּאחֶז בּוֹ בְחָזְקָה בְּיָדוֹ הַקָּרָה, וְלֹא יָכֹל עוֹד הָעֶלֶם לְהִתְיַצֵּב בְּפָנָיו, וַיִּקָּחֵהוּ עִמּוֹ וַיְבִיאֵהוּ לִמְעָרָה גְדוֹלָה אֲשֶׁר מִתַּחַת לָאֲדָמָה. וַיַּרְא וְהִנֵּה אֶלֶף אַלְפֵי אֲלָפִים נֵרוֹת בּוֹעֲרִים, וְיֵשׁ בָּהֶם גְּדוֹלִים, וְיֵשׁ עַד הַחֵצִי, וְיֵשׁ קְטַנִּים. וּמִן הַנֵּרוֹת יִכְבּוּ בְּכָל רֶגַע וָרֶגַע אֲחָדִים וְעָלוּ תַחְתֵּיהֶם אֲחֵרִים פִּתְאֹם, וְהָיוּ חֲלִיפוֹת לַלַּבּוֹת הַאֵלֶּה, אֲשֶׁר לֹא יַחְדְּלוּ רָגַע. וּמַלְאַךְ־הַמָּוֶת אָמָר: “אֵלֶּה הֵמָּה נֵרוֹת־הַחַיִּים אֲשֶׁר לִבְנֵי־הָאָדָם. הַנֵּרוֹת הַגְּדוֹלִים נֵרוֹת הַיְלָדִים הֵם, הַנֵּרוֹת עַד הַחֵצִי נֵרוֹת הָאֲנָשִׁים הֵם אֲשֶׁר הִגִּיעוּ לַחֲצִי יְמֵיהֶם וְהַנֵּרוֹת הַקְּטַנִּים נֵרוֹת הַזְּקֵנִים הֵמָּה. אוּלָם יֵשׁ גַּם בֵּין הַיְלָדִים וּבֵין בְּנֵי־הַנְּעוּרִים אֲשֶׁר נֵרוֹתֵיהֶם קְטַנִּים”. וְהָרוֹפֵא הִתְחַנֵּן אֵלָיו וַיֹּאמַר: “הַרְאֵנִי נָא אֶת נֵרִי”, כִּי חָשַׁב: עוֹד גָּדוֹל נֵר־חַיָּיו. וּמַלְאַךְ־הַמָּוֶת הוֹרָה אוֹתוֹ בְאֶצְבָּעוֹ נֵר קָטָן וָדַל, אֲשֶׁר עוֹד מְעַט יִדְעַךְ, וַיֹּאמַר: שָׂא עֵינֶיךָ וּרְאֵה: הִנֵּה זֶה נֵרֶךָ". וְהָרוֹפֵא נִבְהַל מְאֹד וַיִּקְרָא: “הוֹי, סִנְדָּקִי הַטּוֹב! הַעֲלֵה נָא לִי נֵר חָדָשׁ, עֲשֵׂה נָא עִמִּי אֶת הַחֶסֶד הַזֶּה, לְבַעֲבוּר אוּכַל לְהִתְעַנֵג עַל חַיַּי, לִהְיוֹת לְמֶלֶךְ וְלִהְיוֹת לְבַעַל לְבַת־הַמֶּלֶךְ הַיָּפָה”. וּמַלְאַך־הַמָּוֶת עָנָה: “אֶת הַדָּבָר הַזֶּה לֹא אוּכַל לַעֲשׂוֹת. רַק בָּזֹאת יִבְעַר נֵר חָדָשׁ, אִם כָּבֹה יִכְבֶּה בָרִאשׁוֹנָה נֵר יָשָׁן”. וְהָרוֹפֵא הוֹסִיף וַיִּתְחַנַן אֵלָיו וַיֹּאמַר: “שִׂים־נָא אֶת שְׁאֵרִית הַיָּשָׁן עַל־פְּנֵי חָדָשׁ, וְהוֹסִיף וּבָעַר בְּלִי־מַעְצוֹר בְּבֹא הַיָּשָׁן אֶל קִצּוֹ”.
וּמַלְאַך־הַמָּוֶת עָשָׂה כֹה וָכֹה, וַיְהִי כְּאוֹמֵר לַעֲשׂוֹת אֶת שֶׁאֱלָתוֹ, לִשְׁלֹחַ אֶת יָדוֹ וְלָקַחַת נֵר חָדָשׁ וְגָדוֹל, אַךְ לִבּוֹ לֹא הָיָה עִמּוֹ בַּעֲשׂוֹתוֹ, כִּי חָפֵץ לְהִנָּקֵם מִן הָרוֹפֵא עַל מַעֲשֵׂהוּ אֲשֶׁר עָשָׂה לוֹ, וַיְשַׂכֵּל אֶת יָדוֹ וַיִּתְפֹּשׂ בִּשְׁאֵרִית הַנֵּר הַקָּטָן, וַתִּפֹּל הַשְּאֵרִית לָאָרֶץ וַתִּכְבֶּה. בָּרֶגַע הַזֶּה וְגַם הָרוֹפֵא נָפַל לָאָרֶץ וַיְהִי נָתוּן בְּיַד מַלְאַךְ־הַמָּוֶת גַּם הוּא.
אצבעוני וכל המוצאות אותו
מאתוילהלם גרים, יעקב גרים
בֵּן הָיָה לְחַיָּט, קְצַר־קוֹמָה וּקְצַר־מִדָּה עַד לִמְאֹד, רַק כְּאֶצְבַּע אִישׁ גָּדְלוֹ, לָכֵן קָרְאוּ לוֹ אֶצְבְּעוֹנִי. אַךְ הַנַּעַר נַעַר עָלֵז וְאַמִּיץ־לֵב, וַיִּגַּשׁ אֶל אָבִיו וַיּאֹמַר: “אָבִי, הִנֵּה בָא מוֹעֵד לִי לָצֵאת לִרְאוֹת אֶת הָאָרֶץ לְאָרְכָּהּ וּלְרָחְבָּהּ”. וַיִּשְׂמַח אָבִיו עַל הַדָּבָר וַיֹּאמַר: “טוֹב דִּבַּרְתָּ, בְּנִי”. וַיִּקַּח מַחַט אָרֹךְ וַיִקְשֹׁר בּוֹ חוּט וַיַּחְמְרֵהוּ בְּחוֹמֶר חוֹתָם בְּלַבַּת הַנֵּר הַבּוֹעֵר וַיּאֹמֶר אֵלָיו: “הִנֵּה־לְךָ גָּם חֶרֶב עַל יְרֵכְךָ בְּצֵאתְךָ לַדָּרֶךְ”. וְהַנַּעַר טֶרֶם צֵאתוֹ חָשְׁקָה נַפְשׁוֹ לֶאֱכֹל רַק עוֹד הַפַּעַם עִם אַבוֹתָיו, וַיְנַתֵּר וַיָּבוֹא אֶל הַמְבַשְּׁלוֹת לִרְאוֹת אֶת אֲשֶׁר בִּשְׁלָה לוֹ אִמּוֹ בַּפַּעַם הָאַחֲרוֹנָה. אַךְ הַנָּזִיד עוֹד טֶרֶם יוּכַן וְהַקְּעָרָה עוֹמֶדֶת עַל הַכִּירַיִם, וַיִּפֶן אֶל אִמּוֹ וַיֹּאמַר: “אִמִּי, מַה תִּתְּנִי לָנוּ לֶאֱכֹל הַיּוֹם?” וְאִמּוֹ עָנָתָה: “הַבִּיטָה וּרְאֵה בְּעֵינֶיךָ”. וַיְּנַתֵּר הַחַיָּט הַקָּטָן וַיַּעַל עַל הַכִּירַיִם, לְבַעֲבוּר הַבִּיט אֶל הַקְּעָרָה וַיָּכֹף אֶת רֹאשׁוֹ עָלֶיהָ וְאֶת צַוָּארוֹ הֶאֱרִיךְ, וַיּאֹחֲזֵהוּ פִתְאֹם הָאֵד הָעוֹלֶה מִן הַקְּעָרָה וַיִּשָּׁאֵהוּ וַיַּעֲלֵהוּ עִמּוֹ אֶל אֲרֻבַּת־הֶעָשָׁן, וְהַנַּעַר רָכַב רֶגַע אֶחָד עַל כַּנְפֵי הַקִּיטוֹר בִּין הַשָּׁמַיִם וּבֵין הָאָרֶץ, וְאַחֲרֵי־כֵן יָרַד אָרְצָה. וַיְהִי בְּנָשְׂאוֹ אֶת עֵינָיו, וַיַּרְא וְהִנֵּה הוּא בַחוּץ בְּקֶרֶב הָאָרֶץ בַּמֶּרְחַקִּים. וַיִּסַּע מִשָּׁם וָהָלְאָה, הָלוֹךְ וְנָסוֹעַ, וַיָּסַר בָּאַחֲרוֹנָה אֶל בֵּית חַיָּט לְבַקֶּשׁ־לוֹ עֲבוֹדָה. אַךְ הַמָּזוֹן אֲשֶׁר נָתְנָה לוֹ בַּעֲלַת־הַבַּיִת לֹא מָצָא חֵן בְּעֵינָיו, וַיֹּאמַר: "גְּבִרְתִּי בַעֲלַת־הַבַּיִת! אִם לֹא תִתְּנִי לִי מָזוֹן טוֹב מִזֶּה, וְהָלַכֵתִּי לִי, וְעַל מְזוּזַת בֵּיתֵךְ אֶכְתֹּב מָחָר בַּבֹּקֶר בְּיֶתֶר:
"תַּפּוּחֵי־אֲדָמָה רַבִּים וּבָשָׂר מְעָט,
שָׁלוֹם לָךְ, קַמְצָנִית, אֲנִי הוֹלֵךְ לִי לְאָט".
וּבַעֲלַת־הַבַּיִת צָעָקָה: “מָה אַתָּה אוֹמֵר, הַמְּנַתֵּר!” וַתִּתְפֹּש בִּסְמַרְטוֹט וַתֹּאמֶר לְהַכּוֹת בּוֹ, אַךְ אֶצְבְּעוֹנִי נֶחְפַּז וַיִּתְחַבֵּא מִתַּחַת לְכִסּוּי־אֶצְבַּע וַיּוֹצֵא אֶת רֹאשׁוֹ מִלְּמַטָּה וַיִּשְׁלַח לָשׁוֹן לְנֶגְדָּהּ. וְהָאִשָּׁה הֵרִימָה אֶת כִּסּוּי־הָאֶצְבַּע וַתֹּאמֶר לְתָפְשׂוֹ, וַיִּמָּלֵט הַקָּטָן וַיְנַתֵּר מִשָּׁם וַיִּתְחַבֵּא בֵּין הַסְּמַרְטוֹטִים, וְהָאִשָּׁה מִהֲרָה אֶל הַסְּמַרְטוֹטִים וַתְּפַזְּרֵם, וַיִּמָּלֵט הַקָּטָן וַיְנַתֵּר מִשָּׁם וַיִּתְחַבֵּא בַּחֲרִיץ הַשֻּׁלְחָן. “הִנֵּנִי, גְּבִרְתִּי”, קָרָא וְאֶת רֹאשׁוֹ נָשָׂא לְמַעְלָה, וּבְבֹא בַּעֲלַת־הַבַּיִת לְהַכּוֹת בּוֹ, וַיִּקְפֹּץ פִּתְאֹם וַיֵּרֶד אֶל אַרְגַּז הַשֻּׁלְחָן מִתָּחַת, אַךְ בַּעֲלַת־הַבַּיִת הֶחֱזִיקָה בּוֹ וַתִּתְפְּשֵׂהוּ, וַתְּגָרְשֵׁהוּ מִן הַבָּיִת.
וְהַחַיָּט הַקָּטָן נָסַע הָלוֹךְ וְנָסוֹעַ עַד לְיַעַר גָּדוֹל. וַיִּפְגַּע בַּעֲדַת שׁוֹדְדִים אֲשֶׁר אָמְרוּ לִגְנֹב מֵאוֹצַר הַמֶּלֶךְ, וַיְהִי בִּרְאוֹתָם אוֹתוֹ וַיֹּאמְרוּ בְלִבָּם: הַקָּטָן הַזֶּה יָכֹל יוּכַל לִזְחֹל הַבַּיְתָה בְּעַד חוֹר הַמַּנְעוּל וְהָיָה לָנוּ כְמוֹ מַפְתֵּחַ לְפְתֹּחַ בּוֹ. וַיִּקְרָא הָאֶחָד אֵלָיו: “גֶּשׁ־הֵנָּה, אַתָּה, גָּלְיַת הַפְּלִישְׁתִּי! הֲיֵשׁ עִם לְבָבְךָ לָלֶכֶת עִמָּנוּ אֶל אוֹצַר הַמֶּלֶךְ? הֲלֹא בְעַד חוֹר הַדֶּלֶת תִּתְגַּנֵּב לָבוֹא הַבַּיְתָה וְאֶת הַכֶּסֶף תַּשְׁלִיךְ אֵלֵינוּ הַחוּצָה”. וְאֶצְבְּעוֹנִי חָשַׁב מַחֲשָׁבוֹת רֶגַע אֶחָד וְאַחַר־כֵּן אָמַר: “הִנֵּנִי”, וַיֵּלֶךְ עִמָּהֶם לְאוֹצָר הַמֶּלֶךְ. אָז הִתְבּוֹנֵן אֶל הַדֶּלֶת מִמַּעַל וּמִתַּחַת לִרְאוֹת אִם אֵין בָּהּ בְּקִיעַ לִפְרֹץ בּוֹ אֶל הַבַּיִת פְּנִימָה, וַיִּמְצָא בְּקִיעַ רָחָב אֲשֶׁר יַעֲבָר־בּוֹ. הוּא עוֹד עוֹשֶׂה כֹה וָכֹה וַיִּרְאוּהוּ שׁוֹמְרֵי־הַסַּף הַנִּצָּבִים לִפְנֵי הַדֶּלֶת וַיּאֹמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו: “מִי־זֶה וּמַה־זֶּה הָעַכָּבִישׁ הַנִּמְאָס הָרֹמֵשׂ פֹּה לְעֵינֵינוּ?” וַיִּשְׁלַח הָאֶחָד אֶת רַגְלוֹ לְרָמְסוֹ, אַךְ הַשֵּׁנִי אָמַר: “תֵּן לָרֶמֶשׂ הַדַּל וְיִרְמֹשׂ, כִּי לֹא עָשָׂה לְךָ רָעָה”. וְאֶצְבְּעוֹנִי בָּא בְשָׁלוֹם אֶל בֵּית־הָאוֹצָר פְּנִימָה וַיִּפְתַּח אֶת הַחַלּוֹן, וְהַשּׁוֹדְדִים מְחַכִּים לוֹ לִפְנֵי הַחַלּוֹן, וַיַּשְׁלֵךְ אֲלֵיהֶם הַחוּצָה שֶׁקֶל אַחֲרֵי שָׁקֶל. וַיְהִי בְּעוֹדוֹ עוֹשֶׂה אֶת מְלַאכְתּוֹ וַיִּשְׁמַע אֶת קוֹל צַעֲדֵי הַמֶּלֶךְ בְּבֹאוֹ, כִּי חָפֵץ הַמֶּלֶךְ לִרְאוֹת בְּאוֹצָרוֹ, וַיְמַהֵר אֶצְבְּעוֹנִי וַיִּסְתַּתֵּר. וְהַמֶּלֶךְ רָאָה כִּי רַבִּים מִן הַשְּׁקָלִים חָסְרוּ, וְלֹא יָדַע אֶת אֲשֶׁר הָיָה, כִּי הַמִּסְגְּרוֹת וְהַבְּרִיחִים הָיוּ שְׁלֵמִים כְּבָרִאשׁוֹנָה, לֹא נִפְקַד דָּבָר. וַיָּקָם הַמֶּלֶךְ לָשׁוּב וַיָּבוֹא אֶל שׁוֹמְרֵי־הַסַּף וַיֹּאמַר: “שִׁמְרוּ הֵיטֵב וְתִהְיֶינָה עֵינֵיכֶם פְּקוּחוֹת הֵיטֵב, כִּי אִישׁ הִתְגַּנֵּב הַחַדְרָה אֶל הַכָּסֶף”. וַיְהִי כִּי שָׁב אֶצְבְּעוֹנִי לַעֲשׂוֹת אֶת מְלַאכְתּוֹ, וַיִּשְׁמְעוּ אַנְשֵׁי־הַמִּשְׁמָר אֶת קוֹל הַכֶּסֶף בְּצַלְצְלוֹ, צְלִיל וּצְלָל, צְלִיל וּצְלָל, וַיְּמַהֲרוּ הַבַּיְתָה לְבַעֲבוּר תְּפֹשׂ אֶת הַגַּנָּב. אַךְ הַחַיָּט הַקָּטָן מִהֵר מֵהֶם, וּבְשָׁמְעוֹ אֶת קוֹל צַעֲדֵיהֶם וַיִּמָלֵט וַיִּתְחַבֵּא בַפִּנָּה תַּחַת אַחַד הַשְּׁקָלִים וְלֹא נִרְאָה עוֹד. וּבְכָל זֶה לֹא שָׁקַט רוּחוֹ עַד אִם הֵתֶל בָּם וַיִּקְרָא: “פֹּה הִנֵּנִי!”. וְהַמִּשְׁמָרוֹת מִהֲרוּ אֶל הַמָּקוֹם וַיְחַפְּשׂוּ וְלֹא מָצְאוּ אִישׁ, כּי בֵין כֹּה וָכֹה וְאֶצְבְּעוֹנִי נִתַּר מִשָּׁם וָהָלְאָה וַיָּבֹא אֶל פִּנָּה אַחֶרֶת וַיִּתְחַבֵּא שָׁם תַּחַת שֶׁקֶל אַחֵר, וַיִּקְרָא גַם מִשָּׁם: “פֹּה הִנֵּנִי!” וְהַמִּשְמָרוֹת מִהֲרוּ גַם הַפַּעַם לְתָפְשׂוֹ, וְהוּא נִמְלַט בֵּין כֹּה וָכֹה וַיִּתְחַבֵּא בְּפִנָּה שְׁלִישִׁית וַיִּקְרָא: “פֹּה הִנֵּנִי!” כָּכָה הֵתֶל בָּם וְכָכָה הִתְעֶה אוֹתָם מִפִּנָּה לְפִנָּה עַד כִּי עָיְפוּ מֵרְדוֹף אַחֲרָיו וַיֵּצְאוּ הַחוּצָה. אָזְ יַשְׁלִיךְ אֶצְבְּעוֹנִי בְּעַד הַחַלּוֹן אֶת הַשְּׁקָלִים עַד תֻּמָּם, וּבְבוֹא אֶל הָאַחֲרוֹן וִיְקַלַּע אוֹתוֹ בְּכָל כֹּחוֹ, וְהוּא הֶחֱזִיק בּוֹ וַיִּתְנוֹפֵף עָלָיו בְּחִפָּזוֹן נִמְרָץ וַיִּתְעוֹפֵף עִמּוֹ יַחְדָּו בְּעַד הַחַלּוֹן הַחוּצָה. וְהַשּׁוֹדְדִים הִלְּלוּ אוֹתוֹ בְּקוֹל גָּדוֹל עַל כָּל מַעֲשָׂיו וַיּאֹמְרוּ: “גִּבּוֹר אַתָּה מֵאֵין כָּמוֹךָ, הֲתַחְפֹּץ לִהְיוֹת לָנוּ לְרֹאשׁ?” אַך אֶצְבְּעוֹנִי הוֹדָה לָהֶם עַל חַסְדָּם זֶה וְלֹא אָבָה לָלֶכֶת עִמָּהֶם, כִּי שׂוּמָה עָלָיו בָּרִאשׁוֹנָה לִרְאוֹת אֶת הָאָרֶץ וּלְהִתְהַלֵּךְ בָּהּ. אָז יְחַלְּקוּ אֶת הַשָּלָל וְגַם לְאֶצְבְּעוֹנִי אָמְרוּ לָתֵת, אַךְ אֶצְבְּעוֹנִי לֹא שָאַל מֵעִמָּם בִּלְתִּי־אִם אֲגוֹרָה אַחַת, כִּי כָבֵד מִמֶּנּוּ לָשֵׂאת יוֹתֵר מֵאֲגוֹרָה.
וְאֶצְבְּעוֹנִי חָגַר אֶת חַרְבּוֹ וַיִּקְרָא שָׁלוֹם לַשּׁוֹדְדִים וַיֹּשָּׂא אֶת רַגְלָיו שָׂמֵחַ וְטוֹב־לֵב וַיֵּלַךְ. אָז יָבוֹא לְבֵית חַיָּטִים שׁוֹנִים לַעֲבֹד עִמָּם אֶת עֲבוֹדָתוֹ, וְלֹא מָצְאוּ חֵן בְּעֵינָיו, וַיָּקָם וַיִּשָּׂכֵר לְעֶבֶד בְּבֵית מְלוֹן־אוֹרְחִים. וְהַשְּׁפָחוֹת אֲשֶׁר בַּבַּיִת לֹא אֲהֵבוּהוּ, כּי לֹא רָאוּהוּ, תַּחַת אֲשֶׁר רָאָה הַקָּטָן אֶת כָּל אֲשֶׁר הֵן עוֹשׂוֹת בַּסֵּתֶר וְאֵת אֲשֶׁר הֵן גּוֹנְבוֹת כְּפַעַם־בְּפַעַם מִכֹּל אֲשֶׁר בַּקְּעָרוֹת וַאֲשֶׁר בַּמַּרְתֵּף, וַיֵּלֶךְ וַיְסַפֵּר לַאֲדוֹנָיו. וְהַשְּפָחוֹת אָמְרוּ: “יָבוֹא יוֹם וְהוּא יִשְׁתֶּה גַּם מִכּוֹסֵנוּ”, וַתֶּחְלַטְנָה לַעֲשׂוֹת עִמּוֹ שַׁעֲרוּרָה. וַיְהִי כְּבוֹא אַחַת הַשְּׁפָחוֹת אֶל הַגַּן לִקְצֹר אֶת הֶחָצִיר, וְאֶצְבְּעוֹנִי מְקַפֵּץ עַל הָעֵשֶׂב וּמְדַלֵּג עַל הַיֶּרֶק, וַתְּהִי כְלֹא רוֹאָה וַתִּקְצֹר בְּחָפְזָה גַּם אוֹתוֹ עִם הֶחָצִיר יַחְדָּו, וַתָּשֶׂם אֶת כָּל הָעֲרֵמָה בְּמִטְפַּחַת גְּדוֹלָה וַתִּשָּׂא וַתַּשְׁלֵךְ אוֹתָהּ לַפָּרוֹת. וּבֵין הַפָּרוֹת אַחַת גְּדוֹלָה וּשְׁחוֹרָה, וַתִּבְלַע אֶת אֶצְבְּעוֹנִי עִם הֶחָצִיר יַחְדָּו, וְלֹא הִכְאִיבָה לוֹ. וַיִהְי אֶצְבְּעוֹנִי בְּבֶטֶן הַפָּרָה, וְשָׁם אֵין אוֹר וְאֵין נֵר לְהָאִיר, וַיֵּרַע הַדָּבָר בְּעֵינָיו. וַיְהִי כִּי בָאוּ לַחֳלֹב אֶת הַפָּרָה, וַיִּתֵּן אֶת קוֹלוֹ וַיִּקְרָא:
"פְּלֵה, פְּלוֹ, פְּלִי –
הַעוֹד לֹא מָלֵא הַדְּלִי?
אַךְ מִקּוֹל הֲמֻלַּת הַפָּרָה בְּהֵחָלְבָהּ לֹא נִשְׁמַע קוֹלוֹ וְלֹא הֶאֱזִין אִישׁ בְּקָרְאוֹ. וּבַעַל־הַבַּיִת בָּא אֶל הָרֶפֶת וַיֹּאמַר: “מָחָר וְנִשְׁחַט אֶת הַפָּרָה”. וְאֶצְבְּעוֹנִי שָׁמַע וַיִּירָא יִרְאָה גְדוֹלָה וַיִּקְרָא בְקוֹל־גָּדוֹל: “הוֹצִיאוּנִי־נָא בָרִאשׁוֹנָה, כִּי פֹה אָנֹכִי”. וּבַעַל־הַבַּיִת שָׁמַע אֶת הַדְּבָרִים וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה, וְלֹא יָדַע אֵי־מִזֶּה הוֹלֵךְ הַקּוֹל, וַיִּשְׁאַל: “אַיֵּה אָתָּה?” וְאֶצְבְּעוֹנִי עָנָה: “בְּבֶטֶן הַשְּׁחוֹרָה”, אַךְ הָאִישׁ לֹא יָדַע אֶת אֲשֶׁר הוּא מְדַבֵּר, וַיִּפֶן וַיֵּלֶךְ.
וַיְהִי מִמָּחֳרָת בַּבֹּקֶר וַיִּשְׁחֲטוּ אֶת הַפָּרָה. וֵאלהִים הָיָה עִם אֶצְבְּעוֹנִי וְלֹא קָרָהוּ אָסוֹן מִדֵּי שַׁסְּעָם וּמִדֵּי נַתְּחָם אֶת הַפָּרָה לִנְתָחֶיהָ, וַיְהִי חֶלְקוֹ עִם הַנְּתָחִים אֲשֶׁר יַעֲשׂוּ מֵהֶם נַקְנִיקִים. וְהַקַּצָּב בָּא לַעֲשׂוֹת אֶת מְלַאכְתּוֹ, וַיִּקְרָא אֵלָיו אֶצְבְּעוֹנִי: “אַל תַּעֲמֵק לַחְצֹב, אַל תַּעֲמֵק לַחְצֹב, הֲלֹא עִם הַבָּשָׂר אָנֹכִי”, אַךְ מִשְּׁאוֹן הַמַּאֲכָלוֹת וְהַשַּׂכִּינִים וְהַקַּרְדֻּמִּים לֹא נִשְׁמַע קוֹלוֹ בְּדַבְּרוֹ וְלֹא שָׁת אֵלָיו אִישׁ אֶת לִבּוֹ. וְהַצָּרָה הָיְתָה גְדוֹלָה מְאֹד, וַתַּעֲשֵׂהוּ הַצָּרָה קַל בְּרַגְלָיו, וַיְהִי מְפַזֵּז וּמְכַרְכֵּר בְּחִפָּזוֹן בֵּינוֹת לַשַּׂכִּינִים וְלֹא נָגַע בּוֹ שַׂכִּין לְרָעָה. אַךְ לְהִמָּלֵט מִשָּׁם לֹא יָכֹל, וַיֵּצֵא גוֹרָלוֹ לִהְיוֹת נִלְחָץ עִם פְּתוֹתֵי חֵלֶב הַכְּסָלִים אֶל תּוֹךְ אַחַד הַנַּקְנִיקִים, וַיְהִי הַמָּעוֹן צַר לוֹ, וַתִּמְעַט מִמֶּנּוּ כָּל זאֹת, וַיִּקְחוּ אֶת הַנַּקְנִיק וַיִּתְלוּהוּ בַאֲרֻבַּת־הֶעָשֶׁן לְמַעַן יְעֻשָּׁן, וַיְהִי תָלוּי שָׁם עַד יְמֵי הַחֹרֶף. וּבִהְיוֹת הַחֹרֶף וַיּוֹרִידוּ אֶת הַנַּקְנִיק, כִּי אָמְרוּ לָשִׂים אוֹתוֹ לִפְנֵי אוֹרֵחַ לִהְיוֹת לוֹ לְאָכְלָה, וַתָּקָם בַּעֲלַת־הַבַּיִת וַתְּפַלַּח אֶת הַנַּקְנִיק לִפְלָחִים אֶל תּוֹךְ הַקְּעָרָה, וְאֶצְבְּעוֹנִי נִשְׁמַר לְנַפְשׁוֹ לְבִלְתִּי שְׁלֹחַ אֶת רֹאשׁוֹ הַחוּצָה מִן הַגְּבוּל וָהָלְאָה, פֶּן יִגַּע הַשַּׂכִּין בְּצַוָּארוֹ, וַיְהִי כַּאֲשֶׁר מָצָא רֶגַע נָכוֹן וַיִּקְפֹּץ מִשָּׁם וַיִּמָּלֵט.
וְאֶצְבְּעוֹנִי לֹא חָפֵץ לְהוֹסִיף לָשֶׁבֶת בַּבַּיִת אֲשֶׁר מָצְאוּ אוֹתוֹ שָׁם כָּל הָרָעוֹת הָאֵלֶּה, וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ לְמַסָּעָיו. וִימֵי שַׁלְוָתוֹ לֹא אָרְכוּ גַם הַפַּעַם, וַיְהִי בִּהְיוֹתוֹ בַּשָּׂדֶה, וַיִּמְצָאֵהוּ שׁוּעָל וַיִּטְרְפֵהוּ וְלֹא יָדַע כִּי טְרָפוֹ. וְהַחַיָּט הַקָּטָן קָרָא אֵלָיו מִמַּעֲמַקִּים: “מָה אַתָּה עוֹשֶׂה, אֲדוֹנִי הַשּׁוּעָל? הַלֹּא זֶה אָנֹכִי הַיּוֹשֵׁב פֹּה בְּצַוָארְךָ, וְאַתָּה לֹא יָדָעְתָּ. הֲקִיאֵנִי נָא וְאֶחְיֶה!” וְהַשּׁוּעָל עָנָה: “אָמְנָם צָדַקְתָּ, הֵן כָּמוֹךָ כְּאָיִן וּמִמְּךָ לֹא אֶשְׂבַּע וְאוּלָם הָקֵא לֹא אֲקִיאֲךָ עַד אִם נִשְׁבַּעְתָּ לִי לָתֵת לִי אֶת הַתַּרְנְגֹלוֹת אֲשֶׁר בַּחֲצַר בֵּית אָבִיךָ”. וְאֶצְבְּעוֹנִי אָמַר: “בְּחֵפֶץ לֵב אֶתְּנֵן לְךָ, הַתַּרְנְגלוֹת אֲשֶׁר בַּחֲצַר בֵּית אָבִי לְךָ הֵן, בְּנַפְשִׁי נִשְׁבָּעְתִּי”. וַיְקִיאֵהוּ הַשּׁוּעָל וְעַל שִׁכְמוֹ נָשָׂא אוֹתוֹ לְהֲבִיאֵהוּ אֶל בֵּית אָבִיו. וַיְהִי בִרְאוֹת הַחַיָּט הַזָקָן אֶת פְּנֵי בְּנוֹ הַנֶּחְמָד וַיִּתֵּן בְּחֵפֶץ לֵב לַשּׁוּעָל אֶת כָּל הַתַּרְנְגֹלוֹת אֲשֶׁר בַּחֲצַר בֵּיתוֹ. וְאֶצְבְּעוֹנִי אָמַר: “הִנֵּה אָנֹכִי נוֹתֵן לְךָ תַּחַת אֵלֶּה אֶת כָּל רְכוּשִׁי אֲשֶׁר הֵבֵאתִי עִמִּי מִן הַדָּרֶךְ”. וַיּוֹצֵא אֶת הָאֲגוֹרָה אֲשֶׁר הָיְתָה לוֹ בְכִיסוֹ וַיִּתְּנֶנָּה לְאָבִיו.
“אַךְ לָמָּה נָתְנוּ לַשּׁוּעָל אֶת הַתַּרְנְגֹלוֹת הָאֻמְלָלוֹת לְאָכְלָה?” “הוֹי פֶּתִי קָטָן! הֵן תִּיקַר לְאָבִיךָ נֶפֶשׁ בְּנוֹ מִכָּל הַתַּרְנְגֹלוֹת אֲשֶׁר בַּחֲצֵרוֹ”.
הצפור אשר לחמור בן בעור
מאתוילהלם גרים, יעקב גרים
מְכַשֵּף הָיָה בִּימֵי קֶדֶם, וַיִּלְבַּשׁ כְּפַעַם־בְּפַעַם דְּמוּת עָנִי הַשּׁוֹאֵל עַל הַפְּתָחִים, וַיֵּלֶךְ מִבַּיִת לְבַיִת וַיְהִי מְצוֹדֵד1 אֶת הַנְּעָרוֹת הַיָּפוֹת. וְאִישׁ לֹא יָדַע אָנָה הוּא מוֹלִיךְ אֶת הַנְּעָרוֹת, כִּי לֹא שָׁבָה מֵהֶן אַף אַחַת וְלֹא נִרְאֲתָה עוֹד. וַיְהִי הַיּוֹם וַיָּבוֹא עַד פֶּתַח בֵּית אִישׁ אֲשֶׁר לוֹ שָׁלשׁ בָּנוֹת יָפוֹת, וּמַרְאֵהוּ כְּמַרְאֵה עָנִי חַלָּש וְעַל שִׁכְמוֹ יַלְקוּט2, וְהָיָה כִּמְלַקֵּט בּוֹ נְדָבוֹת. וַיִּתְחַנַּן אֶל אַנְשֵׁי הַבַּיִת לָתֶת־לוֹ מְעַט אֹכֶל, וַיְהִי כִּי יָצְאָה הַבְּכִירָה לָתֶת־לוֹ פַּת־לֶחֶם, וְלֹא עָשָׂה הָאִישׁ דָּבָר בִּלְתִּי־אִם נָגַע בָּהּ בְּאֶצְבָּעוֹ, וְהַנַּעֲרָה קָפְצָה פִתְאֹם אֶל תּוֹךְ הַיַּלְקוּט. אָז מִהֵר וַיַּרְחֵב צְעָדָיו בְּחִפָּזוֹן וַיִּשָּׂאֶהָ וַיְבִיאֶהָ אֶל יַעַר עָבֹת3 אֶל בֵּיתוֹ אֲשֶׁר בְּתוֹךְ הַיַּעַר בֵּין הַסְּבָכִים. וְהַבַּיִת מָלֵא תִפְאֶרֶת וְכָל טוֹב, וַיִּתֶּן־לָהּ אָת כָּל אֲשֶׁר שָׁאֲלָה נַפְשָׁהּ, לֹא מָנַע מִמֶּנָּה דָבָר, וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ: “יָדַעְתִּי, אוֹצָרִי הַטּוֹב, כִּי יִמְצָא בֵיתִי חֵן בְּעֵינַיִךְ. כִּי כָל אֲשֶׁר יִשְׁאַל לִבֵּךְ תִּמְצְאִי פֹה”. וַיְהִי מִקֵּץ יָמִים אֲחָדִים וַיָּקָם הָאִישׁ לָלֶכֶת וַיְדַבֵּר אֵלֶיהָ וַיֹּאמַר: “הִנֵּה אָנֹכִי יוֹצֵא לַדֶּרֶךְ, כִּי נָחוּץ הַדָּבָר, וְאוֹתָךְ אֶעֱזֹב יָמִים אֲחָדִים לְבַדֵּךְ. הִנֵּה לָךְ פֹּה כָל־הַמַּפְתְּחוֹת אֲשֶׁר לַבַּיִת, וְיָצָאת וּבָאת אֶל כָּל אֲשֶׁר יִהְיֶה רוּחֵךְ לָלֶכֶת וְרָאִית אֶת כָּל אֲשֶׁר תְּאַוֶּה נַפְשֵׁךְ לִרְאוֹת, וְרַק אֶל הַחֶדֶר הַקָּטָן אֲשֶׁר לוֹ הַמַּפְתֵּחַ הַקָּטָן הַזֶּה לֹא תָבוֹאִי, רְאִי צִוִּיתִיךְ, כִּי מִשְׁפַּט־מָוֶת לָךְ”. וְגַם בֵּיצָה נָתַן לָהּ וַיּאֹמַר: “שִׁמְרִי לִי אֶת הַבֵּיצָה הַזֹּאת הֵיטֵב, שְׂאִי אוֹתָהּ עִמָּךְ כָּל הַיָּמִים, כִּי בְּיוֹם אָבְדָהּ אוֹ הִשָּׁבְרָהּ וְהָיָה זֶה לָנוּ לְאָסוֹן אֲשֶׁר לֹא יִמָּד”. וְהַנַּעֲרָה לָקְחָה אֶת הַמַּפְתְּחוֹת וְאֶת הַבֵּיצָה וַתִּשָּׁבַע לוֹ וַתּאֹמֶר כִּי אֶת כֶּל אֲשֶׁר צִוָּה תַּעֲשֶׂה. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר יָצָא מִן הַבַּיִת וַתֵּלֶךְ הַנַּעֲרָה וַתַּעֲבֹר אֶת כָּל הַחֲדָרִים אֲשֶׁר בַּבַּיִת מִתַּחַת וּמִמַּעַל וַתֵּרֶא אֶת רֹב תִּפְאַרְתָּם וְאֶת כָּל הַכֶּסֶף וְאֶת כָּל הַזָּהָב אֲשֶׁר עַל כָּל מִדְרַךְ כַּף רֶגֶל עִם אַבְנֵי שֹׁהַם וּבְדֹלַח4, וַתִּשְׁתּוֹמֵם עַל הַמַּרְאֶה, כִּי לֹא רָאֲתָה כָזֶה מֵעוֹדָהּ. אָז בָּאָה עַד הַחֶדֶר אֲשֶׁר צֻוָּה עָלֶיהָ לְבִלְתִּי בֹא אֵלָיו, וַתֹּאמֶר לַעֲבֹר עָלָיו וְלֹא יָכְלָה, כִּי תַאֲוָתָהּ חָזְקָה עָלֶיהָ. וַתִּתְבּוֹנֵן אֶל הַמַּפְתֵּחַ הַקָּטָן, וְהִנֵּה הוּא כְּכָל הַמַּפְתְּחוֹת, וַתָּשֶׂם אוֹתוֹ בְּחוֹר הַמַּנְעוּל וַיִּתְהַפֵּךְ בְּיָדָהּ מְעַט, וְהַדֶּלֶת נִתְּרָה 5 פִתְאֹם וַתִּפָּתַח לִרְוָחָה. אַךְ מַה הִבִּיטוּ עֵינֶיהָ בְּבוֹאָהּ אֶל הַחֶדֶר? מִזְרָק מָלֵא דָם נִצָּב בַּחֶדֶר בַּתָּוֶךְ וּבַמִּזְרָק גּוּפוֹת אֲנָשִׁים מֵתִים, כְּתוּתִים 6 וּמְבֻקָּעִים, וְעַל־יַד הַמִּזְרָק סַדַּן 7 –עֵץ וְעָלָיו קַרְדֹּם מְלֻטָּשׁ. וְהַנַּעֲרָה הִתְחַלְחֲלָה מְאֹד בִּרְאוֹתָהּ, וַתִּפֹּל מִיָּדָהּ הַבֵּיצָה אֲשֶׁר הֶחֲזִיקָה בָּהּ וַתִּתְגַּלְגַּל וַתִּצְנַח 8 בְּתוֹךְ הַמִּזְרָק. וַתְּמַהֵר הַנַּעֲרָה וַתּוֹצִיאֶנָּה מִן הַמִּזְרָק וַתֹּאמֶר לִמְחוֹת אוֹתָה מִן הַדָּם אֲשֶׁר דָּבַק אֵלֶיהָ, וְלַשָּׁוְא, כִּי שָׁב הַדָּם כְּרֶגַע לִהְיוֹת עָלֶיהָ כְּבָרִאשׁוֹנָה, וַתְּמָרֶק וַתְּגָרֶד 9 אוֹתָה וְלֹא יָכְלָה לְהַעֲבִיר אֶת הַדָּם מֵעַל הַבֵּיצָה.
וַיְהִי מִקֵּץ יָמִים וַיָּשָׁב הַקּוֹסֵם מִדַּרְכּוֹ וַתְּהִי רֵאשִׁיתוֹ לִשְׁאֹל מֵעִם הַנַּעֲרָה אֶת הַמַּפְתֵּחַ וְאֶת הַבֵּיצָה. וְהַנַּעֲרָה נָתְנָה לוֹ אֶת אֲשֶׁר שָׁאַל וְעַצְמוֹתֶיהָ רָעֲדוּ מִפַּחַד, וַיַּרְא הָאִישׁ אֶת הַבֶּהָרוֹת 10 הָאֲדֻמּוֹת, וַיֵּדַע וַיָּבֶן כְּרֶגַע כִּי הָיְתָה בַחֲדַר־הַדָּמִים. וַיֹּאמַר: “כִּי עָשִׂית זֹאת וַתָּבוֹאִי אֶל הַחֶדֶר וְלֹא רְצוֹנִי, לָכֵן בֹּא תָבוֹאִי עַתָּה אֵלָיו וְלֹא רְצוֹנֵךְ”. וַיַּפִּילָה עַל הָאָרֶץ וַיִּסְחָבֶהָ בְּשַׂעֲרוֹת רֹאשָׁהּ הַשְׁלֵךְ וְסָחוֹב אֶל הַחֶדֶר, וַיְשִׂימֶהָ עַל הַסַּדָּן וַיִּכְרֹת אֶת רֹאשָׁהּ מֵעָלֶיהָ בַּקַּרְדֹם, וַיִּשְטֹף דָּמָהּ לָאָרֶץ, וְאַחַר־כֵּן הִשְׁלִיךְ אוֹתָהּ אֶל הַמִּזְרָק אֶל יֶתֶר הַגּוּפוֹת.
וְהַמְכַשֵּׁף אָמָר: “עַתָּה אֵלְכָה וְאָבִיאָה לִי אֶת הַשֵּׁנִית”. וַיֵּלַךְ. וַיְהִי לוֹ גַם הַפַּעַם דְּמוּת כִּדְמוּת עָנִי שׁוֹאֵל עַל הַפְּתָחִים, וַיִּתְיַצֵּב לִפְנֵי פֶּתַח בֵּית הָאִישׁ אֲשֶׁר לוֹ הַבָּנוֹת. וְהַנַּעֲרָה הַשֵּׁנִית הֵבִיאָה לוֹ פַּת־לָחֶם. וַיְהִי רַק בְּנָגְעוֹ בָהּ בְּאֶצְבָּעוֹ, וַיְצוֹדְדֶנָּה וַיִּשָּׂאֶנָּה עִמּוֹ. וַיְהִי גּוֹרַל הַשֵּׁנִית גַּם הִיא כְּגוֹרַל הָרִאשׁוֹנָה, כִּי לֹא יָכְלָה לִכְבּשׁ11 אֶת תַּאֲוָתָהּ וַתִּפְתַּח אֶת חֲדַר־הַדָּמִים וַתָּבוֹא בוֹ, וַתּוּמַת גַּם הִיא. אָז הָלַךְ וַיָּבֵא לוֹ אֶת הַשְּׁלִישִׁית, וְהִיא נַעֲרָה חֲכָמָה וַעֲרוּמָה. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר נָתַן לָהּ אֶת הַמַּפְתְּחוֹת וְאֵת הַבֵּיצָה וַיֵּצֵא לְדַרְכּוֹ, וַתֵּלֶךְ וַתַּסְתֵּר בָּרִאשׁוֹנָה אֶת הַבֵּיצָה הֵיטֵב וְאַחַר־כֵּן בָּאָה לִרְאוֹת אֶת הַבַּיִת וְאֶת כָּל חֲדָרָיו, וַתָּסַר גַּם אֶל הַחֶדֶר אֲשֶר צֻוְּתָה לְבִלְתִּי בֹא אֵלָיו. אָז הִבִּיטָה וְהִנֵּה נוֹרָא הַמַּרְאֶה! שְׁתֵּי אַחְיוֹתֶיהָ הָאֲהוּבוֹת שׁוֹכְבוֹת מֵתוֹת בַּמִזְרָק וְהֵן נִרְצָחוֹת וּמְבֻקָּעוֹת. וַתְּלַקֵּט עֶצֶם אֶל עֶצֶם וַתְּשִׂימֵן יַחַד, רֹאשׁ וְרֹאשׁ, וְאֶת הַבֶּטֶן וְאֶת הַיָּדַיִם וְאֶת הָרַגְלָיִם. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר לֹא חָסַר עוֹד דָּבָר, וַתִּקְרַבְנָה הָעֲצָמוֹת עֶצֶם אֶל עֶצֶם וַתִּתְעוֹרַרְנָה, וַתִּפְקַחְנָה שְׁתֵּי הַנְּעָרוֹת אֶת עֵינֵיהֶן וַתִּחְיֶינָה. וַתִּשְׂמַחְנָה שְׁלָשְׁתָּן מְאֹד מְאֹד וַתִּשַּׁקְנָה אִשָׁה לַאֲחוֹתָה וַתִּתְרַפֵּקְנָה12 אִשָּׁה עַל אֲחוֹתָהּ. וְהָאִישׁ שָׁב מִקֵּץ יָמִים אֲחָדִים וַיִּשְׁאַל אֶת הַמַּפְתֵּחַ וְאֶת הַבֵּיצָה, וַיְהִי בְּבַקְּשׁוֹ וְלֹא יָכֹל לִמְצוֹא עַל־פְּנֵי הַבֵּיצָה אוֹת דָּם וַיֹּאמַר: “אַחַת אַתְּ אֲשֶׁר יָצָאת מִן הַמַּסָּה13 בְשָׁלוֹם, לָכֵן כַּלָּתִי אַתְּ וְלָקַחְתִּי אוֹתָךְ לִי לְאִשָּׁה”. וּבְזֹאת סָר מִמֶּנּוּ כֹּחוֹ לִהְיוֹת שַׁלִּיט בָּהּ, וַיְהִי לְהֶפֶךְ, כִּי הֵחֵלָּה לִשִׁלֹט בּוֹ וַתְּהִי שׂוּמָה עָלָיו לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל אֲשֶׁר שָׁאָלָה. וַתְּצַוֵּהוּ וַתֹּאמַר: “עַתָּה קַח לְךָ סַל וּמַלֵּא אוֹתוֹ זָהָב וְנָשָׂאתָ אוֹתוֹ עַל שִׁכְמְךָ אֶל בֵּית אָבִי וְאִמִּי, כִּי רַק בְּזֹאת אֶהְיֶה לְךָ לְאִשָּׁה, וְהָיָה בְּלֶכְתְּךָ, וְאָכִין פֹּה לְיוֹם חֲתֻנָּתֵנוּ אֶת כָּל אֲשֶׁר יוּכָן”. וְהִיא מִהֲרָה וַתָּרָץ הַחַדְרָה אֶל אַחְיוֹתֶיהָ, אֲשֶׁר הֶחְבִּיאָה אוֹתָן שָׁם, וַתֹּאמַר: “הִנֵּה בָא הָרֶגַע אֲשֶׁר אֶגְאַל אֶתְכֶן מִזֶּה, וְאַתֶּן דַּעְנָה, כִּי הָאִישׁ הָרָע וְהַזֵּד בְּעֶצֶם יָדוֹ יִשָּׂא אֶתְכֶן עַל שִׁכְמוֹ הַבַּיְתָה אֶל אֲבוֹתֵינוּ, אַךְ כְּבֹאֲכֶן הַבַּיְתָה מַהֵרְנָה־נָא וּשְׁלַחְנָה אֵלַי אֲנָשִׁים לַעֲזֹר לִי”. וַתָּשֶׂם אֶת שְׁתֵּיהֶן בְּסַל גָּדוֹל וַתְּמַלְאֵהוּ זָהָב עַד לְמַעְלָה וַתְּכַס אוֹתָן בַּזָּהָב וְלֹא נִרְאוּ עוֹד, וְאַחַר־כֵּן קָרְאָה אֶת הַמְכַשֵּׁף הַחַדְרָה וַתֹּאמַר: “לֵךְ עַתָּה וְשָׂא אֶת הַסַּל הַזֶּה, אַךְ אַל תַּעֲמֹד בַּדֶּרֶךְ וְאַל תָּנוּחַ רֶגַע, כִּי נִשְקֶפֶת אָנֹכִי פֹה בְעַד חַלּוֹנִי וְרֹאָה אֶת כָּל אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה”.
וְהַמְכַשֵּׁף שָׂם אֶת הַסַּל עַל שִׁכְמוֹ וַיִּשָּׂאֵהוּ וַיֵּלַךְ, וַיְהִי הַמַּשָּׂא כָּבֵד עַל שִׁכְמוֹ עַד לְהָעִיק 14, וַיֵּרָאוּ נִטְפֵי הַזֵּעָה עַל פָּנָיו. וְהָיָה כַּאֲשֶׁר יֵשֵׁב רֶגַע לָנוּחַ וְקָרְאָה הָאַחַת מִן הַסַּל: “בְּעַד חַלּוִני אֲנִי נִשְׁקֶפֶת וָאֵרֶא בְנוּחֲךָ, קוּם כְּרֶגַע וָלֵךְ!” וְהָאִישׁ יַחְשֹׁב כִּי כַלָּתוֹ קוֹרֵאת אֵלָיו מִמֶּרְחַקִּים וְקָם כְּרֶגַע וְהָלָךְ. וְגַם בַּפַּעַם הַשֵּׁנִית כַּאֲשֶׁר הָיָה עִם לִבּוֹ לָשֶׁבֶת מְעַט וְלָנוּחַ, וְקָרָא כְרֶגַע הַקּוֹל מִן הַסַּל: “בְּעַד חַלּוֹנִי נִשְׁקַפְתִּי וְרָאִיתִי כִּי תָנוּחַ, עֲמֹד עַל רַגְלֶיךָ כְרֶגַע וָלֵךְ!” וְכֵן יִהְיֶה כְפַעַם־בְּפַעַם, כַּאֲשֶׁר יַעֲמֹד כֵּן יִקְרָא אֵלָיו וְכֵן יֵחָפֵז בְּלֶכְתּוֹ, וְהוּא מִתְיַפֵּחַ וְנִשְׁמַת־פִּיו הוֹלֶכֶת הָלוֹךְ וּכְבֵדָה, עַד הֲבִיאוֹ אֶת הַסַּל עִם הַזָּהָב וְעִם שְׁתֵּי הַנְּעָרוֹת אֶל בֵּית אֲבִיהֶן.
בֵּין כֹּה וָכֹה וְהַכַּלָּה הֵכִינָה אֶת כָּל אֲשֶׁר תָּכִין לְחַג הַחֲתֻנָּה, וַתִּשְׁלַח וַתִּקְרָא לְכָל רֵעֵי הַמְכַשֵּׁף וּלְכָל מְיֻדָּעָיו לָבוֹא. אַחַר־כֵּן לָקְחָה גֻּלְגֹּלֶת־מֵת אֲשֶׁר שִׁנַּיִם מְפֻשָּׂקוֹת15 לָהּ וַתַּעַד אוֹתָהּ צְרוֹר פְּרָחִים וַתְּפָאֲרֶנָּה גַם בְּמַכְלֻלִים16, וַתֵּלֶךְ וַתִּשָּׂאֶנָּה אֶל הָעֲלִיָה אֲשֶׁר מִתַּחַת לַגַּג וַתִּתְקָעֶנָּה בְּפִי הָאֶשְׁנָב, לְמַעַן תִּשָּׁקֵף מִשָּׁם הַחוּצָה. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר תַּמָּה כָּל־הַמְּלָאכָה, וַתֵּלֶךְ וַתִּטְבֹּל אֶת בְּשָׂרָהּ בְּחָבִית מְלֵאָה דְבַשׁ, וְאַחֲרֵי־כֵן גָּזְרָה אֶת הַכָּרִים וְאֶת הַכְּסָתוֹת לִגְזָרִים וַתִּתְגַּלְגַּל עַל הַמִּטָּה בְּתוֹךְ הַנּוֹצָה וַתָּקָם, וַיְהִי מַרְאֶהָ כְּצִפּוֹר נִפְלָאָה וְזָרָה וְלֹא יָכֹל אִישׁ לְהַכִּירָהּ. אָז תֵּצֵא לִפְנֵי פֶּתַח הַבַּיִת, וְרַבִּים מִן הַקְּרֻאִים בָּאוּ וַיִּמְצָאוּהָ בַחוּץ וַיִּשְׁאָלוּהָ:
“אַתְּ, צִפּוֹר בֶּן־בְּעוֹר, מֵאַיִן אַתְּ בָּאָה?”
“מִבֵּית־חֳמוֹר בֶּן־בְּעוֹר הַקּוֹסֵם אֲנִי בָאָה”.
“מַה־שְּׁלוֹם הַכַּלָּה הַצְּעִירָה אֲשֶׁר שָׁמָּה?”
"טַאטְאָה הַבַּיִת מִמַּסַּד 17 וְעַד הָעֲלִיָּה
“וּבְעַד הָאֶשְׁנָב הִיא עַתָּה צוֹפִיָּה”.
אָז יִפְגּשׁ אוֹתָהּ גַּם חֲתָנָהּ, וְהוּא שָׁב מִן הַדֶּרֶךְ וּמִתְנַהֵל בִּכְבֵדוּת, וַיִּשְׁאַל אוֹתָהּ גַּם הוּא:
“אַתְּ, צִפּוֹר בֶּן־בְּעוֹר, מֵאַיִן אַתְּ בָּאָה?”
“מִבֵּית חֲמוֹר בֶּן־בְּעוֹר הַקּוֹסֵם אֲנִי בָאָה”.
“מַה־שְּלוֹם כַּלָּתִי הַצְּעִירָה אֲשֶׂר שָׁמָּה?”
"טַאטְאָה הַבַּיִת מִמַּסַּד עַד הָעֲלִיָּה
“וּבְעַד הָאֶשְנָב הִיא עַתָּה צוֹפִיָּה”.
וְהֶחָתָן הִבִּיט לְמַעְלָה וַיַּרְא אֶת הַגֻּלְגֹּלֶת עִם עֶדְיָהּ וְעִם מַכְלֻלֶיהָ,וַיַּחְשֹׁב כִּי כַלָּתוֹ הִיא, וַיִּרְזֹם אֵלֶיהָ בְּעֵינָיו וַיָּנָד בְּרֹאשׁוֹ לְשָׁלוֹם. וַיְהִי כְּבֹאוֹ הוּא וְרֵעָיו וְכָל קְרֻאָיו הַבַּיְתָה, וַיָּבוֹאוּ אֲחֵי הַכַּלָּה וְכָל קְרוֹבֶיהָ וּמְיֻדָּעֶיהָ, כִּי שֻׁלְּחוּ כֻלָּם לְהוֹשִׁיעַ לָהּ, וַיִּסְגְּרוּ אֶת כָּל הַדְּלָתוֹת וְאֶת כָּל הַשְּׁעָרִים אֲשֶׁר לַבַּיִת, וְלֹא יָכֹל אִישׁ לְהִמָּלֵט, וַיַּעֲלוּ אֶת הַבַּיִת בָּאֵשׁ, וַיִּשָּׂרֵף כָּל הַבַּיִת עַל הַמְכַשֵּׁף וְעַל כָּל הָאֲסַפְסֻף אֲשֶׁר בּוֹ, וַיָּמוּתוּ כֻלָּם בְּמַכְאוֹבִים רַבִּים.
-
לוֹכֵד. ↩
-
שַק, שֶׁמַּנִיחִים אֶל תּוֹכוֹ (מְלַקְּטִים) חֲפָצִים שׁוֹנִים. ↩
-
יַעַר, שֶׁעַנְפֵי עֵצָיו מְרֻבִּים וּמְסֻבָּכִים. ↩
-
מִינֵי אבָנִים יְקָרוֹת ↩
-
קָפְצָה, נשְמָטה מִמְּקוֹמָהּ. ↩
-
רְצוּצִים, שְׁבוּרִים. ↩
-
בּוּל־עֵץ עָבֶה. ↩
-
טֻבְּעָה, נִתְקְעָה. ↩
-
וַתְּקלֵּף. ↩
-
הַכְּתָמִים. ↩
-
לְהַכְנִיעַ, לְהִתְגַּבֵּר עַל… ↩
-
וַתְּחַבֵּקְנָה. ↩
-
הַנִּסָּיוֹן. ↩
-
לִלְחֹץ, לְהַכְבִּיד. ↩
-
גְּלוּיוֹת, נִרְאוֹת הַחוּצָה מִבֵּין הַשְּׂפָתָיִם. ↩
-
בְּגָדִים יְקָרִים, כְּלִילֵי יֹפִי. ↩
-
מַסַּד – יְסוֹד, קַרְקַע הַבַּיִת. ↩
עץ הלבונה
מאתוילהלם גרים, יעקב גרים
בְּיָמִים קַדְמוֹנִים וְרַבִּים מְאֹד, זֶה כְּאַלְפַּיִם שָׁנָה, הָיָה אִישׁ עָשִׁיר וְלוֹ אִשָּׁה יָפָה וְטוֹבַת־לֵב, וַיֶּאֱהֲבוּ אִישׁ אֶת אָחִיו מְאֹד, וַיְהִי כִּי לֹא הָיָה לָהֶם בֵּן אוֹ בַת, וַיִּשְׁאֲלוּ לָהֶם בֵּן אוֹ בַת בְּכָל לְבָבָם, וְהָאִשָּׁה הִתְפַּלְּלָה אֶל אֱלֹהִים יוֹם וָלַיְלָה לָתֶת־לָהּ אֶת שֶׁאֱלָתָהּ – וְאֵין בֵּן וְאֵין בַּת. וְלִפְנֵי בֵיתָם חָצֵר וּבְתוֹךְ הֶחָצֵר עֵץ לְבוֹנָה, וַתַּעֲמֹד הָאִשָּׁה בְּאַחַד הַיָּמִים בַּחֹרֶף תַּחַת הָעֵץ וַתְּפַלַּח2 לָהּ תַּפּוּחַ וַתִּפְצַע אֶת אֶצְבָּעָהּ בַּשַּׂכִּין וַיָּזָב דָּמָהּ עַל־פְּנֵי הַשָּׁלֶג. וְהָאִשָּׁה רָאֲתָה אֶת זוֹב דָּמָהּ לְפָנֶיהָ וַתֵּאָנַח בְּכָל לִבָּהּ וַתִּתְעַצֵּב וַתֹּאמַר: “מִי יִתֵּן וְהָיָה לִי בֵן אָדֹם כַּדָּם וְלָבָן כַּשָּׁלֶג!” וַיְהִי כְּדַבְּרָהּ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, וַיֵּרָגַע 3 בָּהּ לִבָּהּ פִּתְאֹם וַיִּמָּלֵא פִתְאֹם חֶדְוָה: אָז הֶאֱמִינָה כִּי שָׁמַע אֱלֹהִים אוֹתָהּ, וַתֵּלֶךְ הַבָּיְתָה. וַיַּעֲבֹר חֹדֶשׁ – וַיַּחֲלֹף הַשָּׁלֶג. וּשְׁנַיִם חֳדָשִׁים עָבְרוּ – וַיְהִי הַיֶּרֶק עַל הָאָרֶץ. וּשְׁלשָׁה חֳדָשִׁים עָבְרוּ – וַיָּצִיצוּ הַפְּרָחִים מִן הָאֲדָמָה. וְאַרְבָּעָה חֳדָשִׁים – וַיָּנַע כָּל הָעֵץ אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה, וְהָעֲנָפִים הָרַעֲנַנִּים שָׂגְאוּ, וַיְזַמֵּר בָּהֶם כָּל עוֹף כָּנָף, וַיָּרַע כָּל הַיַּעַר, וְהַצִּיצִים נָפְלוּ מִן הָעֵצִים. וְהַחֹדֶשׁ הַחֲמִישִׁי עָבַר – וַתַּעֲמֹד תַּחַת עֵץ הַלְּבוֹנָה, וַיְהִי רֵיחוֹ כְעֵדֶן, וַיִּרְקַד לִבָּהּ בָּהּ וַיִּצְהַל, וַתִּפֹּל עַל בִּרְכֶּיהָ וְלֹא יָדְעָה מָה. וְכַאֲשֶׁר עָבַר הַחֹדֶשׁ הַשִּׁשִּׁי וּפְרִי כָל עֵץ עָבָה וַיִּגְדַּל – וַתְּהִי בְּקֶרֶב לִבָּה דְמָמָה גְדוֹלָה. וּבַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי – וַתֹּאחֶז בְּסַנְסִנֵי 4 הַלְּבוֹנָה וַתֹּאכַל אֶת גַּרְגְּרֵיהֶם בְּתַאֲוַת־נָפֶשׁ; אָז הִתְעַצְּבָה וַתֶּחֱלֶה. וְהַחֹדֶשֹ הַשְּׁמִינִי בָּא – וַתִּקְרָא לְאִישָׁהּ וַתֵּבְךְּ לְפָנָיו וַתֹּאמֶר אֵלָיו: “אִם אָמוּת וּקְבַרְתַּנִי תַּחַת עֵץ הַלְּבוֹנָה”. וּבְדַבְּרָהּ אֶת הַדְּבָרִים נֶהְפַּךְ בָּהּ לִבָּהּ, וַתִּשְׁקֹט פִּתְאֹם וַתִּשְמָח. וּבִהְיוֹת הַחֹדֶשׁ הַתְּשִׁיעִי – וַתֵּלֶד בֵּן, וַיְהִי לָבָן כַּשֶּׁלֶג וְאָדֹם כַּדָּם. וּבִרְאוֹתָהּ אֶת מַרְאֵהוּ, וַתְּהִי הַשִּׂמְחָה גְדוֹלָה, וְלֹא יָכְלָה לַהֲכִילָהּ5 וַתָּמֹת.
וְהָאִישׁ קָבַר אוֹתָהּ תַּחַת עֵץ הַלְּבוֹנָה, וַיִּשָּׂא אֶת קוֹלוֹ וַיֵּבְךְּ. אָז יַעַבְרוּ יָמִים, וַיֶּרֶף בִּכְיוֹ מְעַט, וְהָיָה בִּבְכוֹתוֹ רֶגַע וְחָדַל, וְאַחֲרֵי־כֵן עָבְרוּ יָמִים עוֹד חֲדָשִׁים וַיֵּלֶךְ וַיִּקַּח לוֹ אִשָּׁה חֲדָשָׁה.
וְהָאִשָּׁה הַחֲדָשָׁה אֲשֶׁר לָקַח יָלְדָה לוֹ בַת – וְהַנַּעַר אֲשֶׁר יָלְדָה לוֹ הָאִשָּׁה הָרִאשׁוֹנָה הָיָה קָטָן וְנֶחְמָד, כִּי הָיָה אָדֹם כַּדָּם וְלָבָן כַּשָּׁלֶג, וְהָיָה כְפַעַם־בְּפַעַם כַּאֲשֶׁר תַּבִּיט הָאִשָּׁה אֶת פְּנֵי בִתָּהּ, וַתַּחְמֹד אוֹתָהּ בְּלִבָּהּ, וְכַאֲשֶׁר תַּבִּיט אֶת פְּנֵי הַנַּעַר הַקָּטָן, וְאָחַז אוֹתָהּ רַעַד, וַתִּהְיֶינָה מַחְשְׁבוֹתֶיהָ כָּל הַיּוֹם לְהָסֵב אֶת כָּל הוֹן אִישָׁהּ לְבִתָּהּ, וְהַשָׂטָן עָמָד עַל־יַד יְמִינָהּ לַהֲסִיתָהּ6 לִשְׂנוֹא אֶת הַנַּעַר הַקָּטָן, וַתֶּהְדְּפֵהוּ וַתִּדְחָפֵהוּ מִפִּנָּה לְפִנָּה, וַתִּגַּח אוֹתוֹ עַל יִמין וַתִּגֹּף7 אוֹתוֹ עַל שְׂמֹאל, וַיְהִי הַנַּעַר הָאֻמְלָל וְלֹא מָצָא מְנוּחָה לְרָגַע.
וַיְהִי הַיּוֹם וְהָאִשָּׁה עָלְתָה הַחַדְרָה, וַתַּעַל אַחֲרֶיהָ הַנַּעֲרָה הַקְּטַנָּה גַם הִיא וַתֹּאמַר: “אִמִּי, תְּנִי לִי תַפּוּחַ”, וַתַּעַן הָאִשָּׁה: “כֵּן, בִּתִּי”, וַתִּפְתַּח אֶת הָאָרוֹן וַתִּתֶּן־לָהּ מִשָּׁם תַּפּוּחַ נֶחְמָד לְמַרְאֶה. וְהָאָרוֹן מִכְסֶה כָבֵד וְגָדוֹל לוֹ וּמַנְעוּל לוֹ עָשׂוּי בַּרְזֶל חַד, וְהַנַּעֲרָה הוֹסִיפָה וַתֹּאמַר: “אִמִּי, הַאִם לֹא תִתְּנִי גַּם לְאָחִי?” וַיִּחַר הַדָּבָר לְאִמָּהּ, אַךְ בְּפִיהָ אָמְרָה: “כֵּן, יָבוֹא נָא מֵחֲדַר־מְלַמְּדוֹ וְאֶתֵּן לוֹ”. וַיְהִי בְּהַבִּיטָהּ בְּעַד הַחַלּוֹן וּבִרְאוֹתָהּ כִּי הוּא בָא, וַתַּחְשֹׁב בְּלִבָּהּ כִּי בָא הַשָּׂטָן, וַתְּמַהֵר וַתַּחֲטֹף אֶת הַתַּפּוּחַ מִיַּד בִּתָּהּ וַתֹּאמַר: “לֹא יִהְיֶה לָךְ הַתַּפּוּחַ עַד אִם יִהְיֶה אֶחָד גַּם לְאָחִיךְ”. וַתַּשְׁלֵךְ אֶת הַתַּפּוּחַ אֶל הָאָרוֹן וַתִּסְגֹּר אוֹתוֹ, וְאֶת הַנַּעֲרָה שִׁלֵּחָה. וְהַנַּעַר הַקָּטָן בָּא בְּפֶתַח הַדֶּלֶת, וַיְסִיתֶהָ הַשָּׂטָן לְדַבֵּר אֵלָיו טוֹבוֹת וַתֹּאמַר: “בְּנִי, הֶחָשְׁקָה נַפְשְׁךָ בְּתַפּוּחַ?” וַתַּבֶּט־בּוֹ וַתִּבְחָנֵהוּ בְּעֵינֶיהָ. וְהַנַּעַר הַקָּטָן אָמַר: “אִמִּי, מַה־נַּעֲווּ פָנָיִךְ! כֵּן, תְּנִי לִי תַפּוּחַ”. “בּוֹא עִמִּי”, אָמְרָה הָאִשָּׁה וַתִּפְתַּח אֶת מִכְסֵה הָאָרוֹן, “קַח לְךָ אֶחָד מִשָּׁם”. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הִטָּה הַנַּעַר אֶת רֹאשׁוֹ אֶל תּוֹךְ הָאָרוֹן, וַיִּיעָצֶנָּה הָשָּׂטָן וְהִנֵּה – “עוּף!”, אֶת מִכְסֵה הָאָרוֹן הֵטִילָה טַלְטֵלָה עַזָּה לְאָחוֹר, וְרֹאשׁ הַנַּעַר נִתַּז8 וַיִּפֹּל אֶל בֵּין הַתַּפּוּחִים הָאֲדֻּמִּים. וְהָאִשָּׁה חָרְדָה פִתְאֹם חֲרָדָה גְדוֹלָה וַתֹּאמֶר בְּלִבָּהּ: “מִי יִתֵּן וְהֶעֱבַרְתִּי אֶת זֶה מִן הַמָּקוֹם הַזֶּה!” וַתְּמַהֵר וַתָּבוֹא אֶל חַדְרַהּ מִתַּחַת וַתִּפְתַּח אֶת הָאַרְגָּז אֲשֶׁר בְּמֶלְתַּחְתָּהּ וַתִּקַּח לָהּ מִשָּׁם מִטְפַּחַת לְבָנָה, וַתָּשָׁב וַתָּשֶׂם אֶת הָרֹאשׁ עַל צַוְּארֵי הַנַּעַר וַתְּחַזְּקֵהוּ בַּמִּטְפַּחַת אֲשֶׁר לֹא יַכִּיר אִישׁ, וַתּוֹשִׁיבֵהוּ עַל כִּסֵּא לִפְנֵי פֶּתַח הַבַּיִת וְאֶת הַתַּפּוּחַ שָׂמָה בְיָדוֹ.
וּמִרְיָם־חַנָּה הַנַּעֲרָה בָּאָה אַחֲרֵי־כֵן אֶל אִמָּה אֶל הַמְבַשְּׁלוֹת, וַתִּמְצָא אוֹתָהּ עוֹמֶדֶת עַל הָאֵשׁ אֲשֶׁר עַל הָאָח וּלְפָנֶיהָ סִיר מְלֵאָה מַיִם חַמִּים, וְהִיא בוֹחֶשֶׁת 9 אֶת הַמַּיִם בְּכַף הָלוֹךְ וּבָחוֹשׁ. וַתֹּאמֶר מִרְיָם־חַנָּה: “אִמִּי, הִנֵּה אָחִי יוֹשֵׁב לְפֵני פֶּתַח הַדֶּלֶת, לָבָן כֻּלּוֹ, וּבְיָדוֹ תַפּוּחַ, וָאֶתְחַנַּן אֵלָיו וָאֹמַר לוֹ כּי יִתֵּן לִי אֶת הַתַּפּוּחַ, וְלֹא עָנָה אוֹתִי דָבָר, וָאִירָא פִתְאֹם יִרְאָה גְדוֹלָה”. וְאִמָּהּ עָנָתָה: “לְכִי וְשׁוּבִי אֵלָיו עוֹד הַפַּעַם, וְהָיָה כִּי לֹא יַעֲנֶה, וְהִכִּית אוֹתוֹ עַל הַלֶּחִי”. וַתֵּלֶךְ מִרְיָם־חַנָּה וַתֹּאמַר: “אָחִי, תֶּן־לִי אֶת הַתַּפּוּחַ”, וְאָחִיהָ הֶחֱרִישׁ וְלֹא עָנָה דָבָר. וַתַּךְ אוֹתוֹ עַל הַלֶּחִי, וַיִּפֹּל פִּתְאֹם רֹאשׁוֹ לָאָרֶץ. וַתֶּחֱרַד הַנַּעֲרָה מְאֹד וַתִּשָּׂא אֶת קוֹלָהּ וַתֵּבְךְּ, וַתָּרָץ לְאִמָּהּ וַתֹּאמַר: “הוֹי אִמִּי, הִנֵּה קִצַּצְתִּי אֶת רֹאשׁ אָחִי מֵעָלָיו”. וַתֵּבְךְּ וַתָּשָׁב וַתֵּבְךְּ וְלֹא יָכְלָה לְהִתְאַפֵּק. וְאִמָּהּ אָמְרָה: “מִרְיָם־חַנָּה, מֶה עָשִׂית! וְאוּלָם הַחֲרִישִׁי וְלֹא יֵדַע אִישׁ, כִּי אֶת הַנַּעֲשָׂה אֵין לְהָשִׁיב. וַאֲנִי הִנֵּה אֶקְחָה אוֹתוֹ וַאֲבַשְּׁלֵהוּ פֹה בַמָּרָק”. וְהָאִשָּׁה לָקְחָה אֶת הַנַּעַר הַקָּטָן וַתְּבַקְּעֵהוּ וַתְּנַתְּחֵהוּ לִנְתָחִים וַתְּשִׁימֵהוּ בַסִּיר וַתְּבַשְׁלֵהוּ בַמָּרָק. וּמִרְיָם־חַנָּה עָמְדָה בְּבַשֵּׁל אִמָּה וַתֵּבְךְּ וַתָּשָׁב וַתֵּבְךְּ, וְדִמְעוֹתֶיהָ נָפְלוּ אֶל הַסִּיר,וַיְהִי כָל־מֶלַח לְמוֹתָר.
וַאֲבִי הַיְלָדִים בָּא לְבֵיתוֹ וַיֵּשֶׁב אֶל הַשֻּלְחָן וַיִּשְׁאַל: “אַיֵּה־זֶה בְּנִי?” וַתָּשֶׂם הָאִשָּׁה עַל הַשֻּׁלְחָן קְעָרָה גְדוֹלָה עִם הַמָּרָק, וּמִרְיָם־חַנָּה בּוֹכָה וּבוֹכָה וְלֹא תוּכַל לְהִתְאַפֵּק. וַיּוֹסֶף אָבִיהָ וַיִּשְׁאַל: “אַיֵה־זֶה בְּנִי?” וְהָאִשָּׁה עָנָתָה: “נָסַע מִזֶּה אֶל בֵּית דּוֹד אִמּוֹ וְשָׁם יֵשֵׁב יָמִים אֲחָדִים”. וְאָבִיו צָעַק: “מַה־יַעֲשֶׂה שָׁם? וְהֵן גַּם שָׁלוֹם לֹא אָמַר לִי בְּטֶרֶם צֵאתוֹ!” “אֵין דָּבָר”, עָנְתָה הָאִשָּׁה, “נִכְסְפָה נַפְשׁוֹ לְבֵית דּוֹדוֹ, וְאָמַרְתִּי: יֵּשֵׁב שָׁם הַנַּעַר שִׁשָּׁה שָׁבוּעוֹת, כִּי שָׁם יִמְצָאֶנּוּ רַק טוֹב”. וְאָבִיו אָמַר: “הוֹי מַה־דָּוֶה 10 עָלַי לִבִּי! לֹא טוֹב הַדָּבָר אֲשֶׁר עָשָׂה, וְלוּ שָׁלוֹם אָמַר לִי בְּטֶרֶם צֵאתוֹ!” וּמִדֵּי דַבְּרוֹ הֵחֵל לֶאֱכֹל וַיֹּאמַר: “מִרְיָם־חַנָּה, לָמֶה תִבְכִּי? הֵן שׁוֹב יָשׁוּב אָחִיךְ מַהֵר”. וּלְאִשְׁתּוֹ אָמַר: “לָמָּה נֶחְמָד כָּכָה הַמַּאֲכָל הַיּוֹם? תְּנִי לִי עוֹד מִמֶּנּוּ”. וְכַאֲשֶׁר תּוֹסִיף לָתֶת־לוֹ, כֵּן יִשְׁאַל מִמֶּנָּה עוֹד, וְכַאֲשֶׁר יוֹסִיף לֶאֱכֹל, כֵּן תֶּחְשַׁק נַפְשׁוֹ עוֹד וְלֹא יִשְׂבָּע, וְהוּא קוֹרֵא: “הוֹסִיפִי לִי עוֹד, אַל תּוֹתִירִי דָבָר, הֵן כֻּלּוֹ לִי”. וְהָאִישׁ אוֹכֵל וְשָׁב וְאוֹכֵל, וְאֶת הָעֲצָמוֹת הוּא מַשְׁלִיךְ תַּחַת הַשֻּׁלְּחָן, עַד כַּלּוֹתוֹ לֶאֱכֹל אֶת כָּל אֲשֶׁר לְפָנָיו. וּמִרְיָם־חַנָּה הָלְכָה אֶל מֶלְתַּחְתָּהּ 11 וַתִּקַּח לָהּ מִשָּׁם אֶת הַטּוֹבָה מִשִּׁמְלוֹת־הַמֶּשִׁי אֲשֶׁר לָהּ, וַתְּלַקֵּט מִתַּחַת הַשֻּׁלְחָן אֶת כָּל הָעֲצָמוֹת, וְאֶת הַיָּדַיִם וְאֶת הָרַגְלַיִם, וַתִּצְרֹר אוֹתָן בִּצְרוֹר בְּשִׂמְלַת־הַמֶּשִׁי וַתִּשָּׂא וַתָּבֵא אוֹתָן הַחוּצָה לִפְנֵי פֶּתַח הַבַּיִת וַתֵּבְךְּ וְלֹא חָדֵלָה. אַחֲרֵי־כֵן הִנִּיחָה אֶת הָעֲצָמוֹת תַּחַת עֵץ הַלְּבוֹנָה עַל־פְּנֵי הַדֶּשֶׁא הַיָּרוֹק. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הִנִּיחָתַן, וַיֵּקַל לִבָּה עָלֶיהָ פִתְאֹם וְלֹא בָכְתָה עוֹד. וְעֵץ־הַלְּבוֹנָה הֵחֵל לָנוּעַ פִּתְאֹם וַעֲנָפָיו הִתְפָּרְדוּ רֶגַע וְרֶגַע הִתְקַבְּצוּ, וַיְהִי כְּמוֹ אִישׁ אֲשֶׁר יִשְׂמַח בְּכָל לִבּוֹ וּבְיָדָיו יָנִיעַ. וְאֵד יָצָא מִן הָעֵץ וּבְתוֹךְ הָאֵד כְּמוֹ אֵשׁ בּוֹעֶרֶת, וּמִן הָאֵשׁ הִתְנַשֵּׂא פִתְאֹם צִפּוֹר מְעוֹפֵף נִפְלָא לְמַרְאֶה וַיְזַמֵּר עַד לְהַפְלִיא, וַיִּתְרוֹמֵם וַיָּעָף הַשָּׁמַיְמָה, וְכַאֲשֶׂר הִתְעוֹפֵף וַיֵּעָלַם, וַיְהִי עֵץ־הַלְּבוֹנָה כְּבָרִאשׁוֹנָה, וְגַם הַשִּׂמְלָה עִם הָעֲצָמוֹת נֶעֶלְמָה וְלֹא נִרְאֲתָה עוֹד. וּלְמִרְיָם־חַנָּה הוּקַל פִּתְאֹם וַתְּהִי פִתְאֹם עַלִּיזָה וּשְׂמֵחָה, וַיִּיטַב לָהּ כְּמוֹ אָז בְּעוֹד אָחִיהָ חָי. וַתֵּלֶךְ הַנַּעֲרָה שְׂמֵחָה וְטוֹבַת־לֵב וַתָּשָׁב הַבַּיְתָה וַתֵּשֶׁב לֶאֱכֹל.
וְהַצִּפּוֹר הִתְעוֹפֵף וַיֵּשֶׁב עַל גַּג הַבַּיִת אֲשֶׁר לְצוֹרֵף 12 וַיִּפְתַּח אֶת פִּיו וַיְשׁוֹרֵר:
"אִמִּי שְׁחָטַתְנִי,
אָבִי אֲכָלַנִי,
מִרְיָם־חַנָּה אֲחוֹתִי
לִקְטָה כָּל־עַצְמוֹתַי,
צְרָרָתַן בִּשִׂמְלַת־מֶשִׁי,
שָׂמָתַן תַּחַת הַלְּבוֹנָה.
צְוִיץ־צְוִיץ, מַה־יָפִיתִי אָנֹכִי הַצִּפּוֹר!"
וְהַצּוֹרֵף יוֹשֵׁב בַּחֲדַר־חֲרָשְׁתּוֹ13 וְעֹשֶׂה שַׁרְשֶרֶת־זָהָב, וַיִּשְׁמַע אֶת קוֹל הַצִּפּוֹר הַמְזַמֵר עַל גַּג בֵּיתוֹ, וַיֵּצֵא לִבּוֹ בְּזַמְּרוֹ, וַיָּקָם לָצֵאת, וַיְהִי כְּעָבְרוֹ אֶת חֲדַר־הָאוּלָם, וַתֹּאבַד לוֹ נַעֲלוֹ הָאַחַת מֵעַל כַּף רַגְלוֹ. וְלֹא יָכֹל לְהִתְאַפֵּק וַיֵּצֵא הַחוּצָה, וְעַל כַף רַגְלוֹ הָאַחַת נַעַל וְעַל כַּף רַגְלוֹ הַשֵּׁנִית פֻּזְמָק. וְהַצּוֹרֵף חָגוּר אֶת חֲגוֹרָתוֹ אֲשֶׁר בָּהּ יַעֲשֶׂה אֶת מְלַאכְתּוֹ, וּבְיָדוֹ הָאַחַת שַׁרְשֶׁרֶת־הַזָּהָב וּבְיָדוֹ הַשֵּׁנִית מֶלְקָחַיִם – וְהַשֶּׁמֶשׁ מְאִירָה עַל הָאָרֶץ בְּכָל עֻזָּה. וְהוּא הוֹלֵךְ וְעוֹמֵד וּמַבִּיט אֶל הַצִּפּוֹר וּמִשְׁתָּאֶה14. “צִפּוֹר”, קָרָא, “מַה־תֵּיטִיב לָשִׁיר! שִׁירָה־נָא לִי אֶת שִׁירְךָ עוֹד הַפָּעַם”. וְהַצִּפּוֹר עָנָה: “פַּעֲמַיִם לֹא אָשִׁיר חִנָּם. תֶּן־לִי אֶת שַׁרְשֶׁרֶת־הַזָּהָב וְאָשִׁיר לְךָ שֵׁנִית”. וְהַצּוֹרֵף אָמַר: “הֵא לְךָ אֶת שַׁרְשֶׁרֶת־הַזָּהָב, רַק זַמְּרָה לִי עוֹד הַפָּעַם”. וַיֵּרֶד הַצִּפּוֹר וַיִּקַּח אֶת שַׁרְשֶׁרֶת־הַזָּהָב בְּכַף רַגְלוֹ הַיְמָנִית וַיֵּשֶׁב לִפְנֵי הַצּוֹרֵף וַיְשׁוֹרֵר:
"אִמִּי שְׁחָטַתְנִי,
אָבִי אֲכָלַנִי,
מִרְיָם־חַנָּה אֲחוֹתִי
לִקְטָה כָּל־עַצְמוֹתַי,
צְרָרָתַן בִּשִׂמְלַת־מֶשִׁי,
שָׂמָתַן תַּחַת הַלְּבוֹנָה.
צְוִיץ־צְוִיץ, מַה־יָפִיתִי אָנֹכִי הַצִּפּוֹר!
וְהַצִּפּוֹר הִתְעוֹפֵף מִשָּׁם וַיֵּשֶׁב עַל גַּג הַבַּיִת אֲשֶׁר לְרַצְעָן וַיְשׁוֹרֵר:
"אִמִּי שְׁחָטַתְנִי,
אָבִי אֲכָלַנִי,
מִרְיָם־חַנָּה אֲחוֹתִי
לִקְטָה כָּל־עַצְמוֹתַי,
צְרָרָתַן בִּשִׂמְלַת־מֶשִׁי,
שָׂמָתַן תַּחַת הַלְּבוֹנָה.
צְוִיץ־צְוִיץ, מַה־יָפִיתִי אָנֹכִי הַצִּפּוֹר!"
וְהָרַצְעָן שָׁמַע בְּזַמְּרוֹ וַיָּרָץ הַחוּצָה, רַק כֻּתָּנְתּוֹ לְעוֹרוֹ וּבְלִי מְעִיל, וַיַּבֵּט אֶל הַגַּג וְאֶת כַּף־יָדוֹ שָׂם לִפְנֵי עַפְעַפָּיו, פֶּן תְּנַקֵּר הַשֶּׁמֶשׁ אֶת עֵינָיו. “צִפּוֹר”, קָרָא, “מַה־תֵּיטִיב לָשִיר!” וַיִּפֶן אֶל פֶּתַח הַדֶּלֶת וַיִּקְרָא בְקוֹל: “אִשְתִּי, צְאִי־נָא הֵנָּה, הִנֵּה פֹה צִפּוֹר וְהוּא מֵיטִיב לָשִׁיר!” וְאַחַר־כֵּן קָרָא אֶת בִּתּוֹ וְאֶת יְלָדָיו וְאֶת הַפּוֹעֲלִים וְגַם אֶת הָעֶבֶד וְאֶת הַשִּׁפְחָה וַיָּבוֹאוּ כֻלָּם וַיֵּצְאוּ הַחוּצָה וַיִּרְאוּ אֶת הַצִּפּוֹר וְאֶת כָּל יָפְיוֹ, אֳדֻמָּה נוֹצָתוֹ וִירוֹקָה נוֹצָתוֹ וְצַוָּארוֹ זָהָב כֻּלּוֹ וְעֵינָיו מְאִירוֹת בְּרֹאשׁוֹ כַּכּוֹכָבִים. וְהָרַצְעָן אָמַר: “שִׁירָה, הַצִּפּוֹר, שִׁירָה־נָא לִי אֶת שִׁירְךָ עוֹד הַפָּעַם!” וְהַצִּפּוֹר עָנָה: “חִנָּם לֹא אָשִׁיר פַּעֲמַיִם, תֶּן־לִי אֲשֶׁר־תִּתֵּן וְאָשִׁיר”. וְהָרַצְעָן אָמַר לְאִשְׁתּוֹ: “לְכִי־נָא הַבַּיְתָה אֶל הָעַמּוּד, אֶל הַקֵּן אֲשֶׁר מִלְמַעְלָה, וּקְחִי לִי מִשָּׁם אֶת הַנְּעָלִים הָאֲדֻמּוֹת וַהֲבֵאתִן אֵלָי”, וַתֵּלֶךְ הָאִשָּׁה וַתָּבֵא אֶת הַנְּעָלִים, וַיִּקָּחֵן הָאִישׁ וַיֹּאמַר: “הֵא לְךָ אֶת הַנְּעָלִים, הַצִפּוֹר, רַק שִׁירָה לִי אֶת שִׁירְךָ עוֹד הַפָּעַם”. וַיֵּרֶד הַצִּפּוֹר וַיִּקַּח אֶת הַנְּעָלִים בְּטַלְפּוֹ הַשְׂמָאלִית וַיָּשָׁב וַיִּתְעוֹפֵף עַל הַגַּג וַיְשׁוֹרֵר:
"אִמִּי שְׁחָטַתְנִי,
אָבִי אֲכָלַנִי,
מִרְיָם־חַנָּה אֲחוֹתִי
לִקְטָה כָּל־עַצְמוֹתַי,
צְרָרָתַן בִּשִׂמְלַת־מֶשִׁי,
שָׂמָתַן תַּחַת הַלְּבוֹנָה.
צְוִיץ־צְוִיץ, מַה־יָפִיתִי אָנֹכִי הַצִּפּוֹר!"
וְהַצִפּוֹר כְּכַלּוֹתוֹ לָשִׁיר, וַיִּתְנַשֵּׂא וַיִּתְרוֹמֵם וַיָּעֹף, וַתְּהִי הַשַּׁרְשֶׁרֶת בְּכַף רַגְלוֹ הַיְמָנִית וְהַנְּעָלִים בַּשְּׂמָאלִית, וַיָּעָף לְמֶרְחַקִּים וַיָּבוֹא עַד לִפְנֵי בֵּית־טַחֲנָה. וּבֵית־הַטַּחֲנָה נוֹתֵן שְׁאוֹן קוֹלוֹ “דְּפִיק־דְּפַק, דְּפִיק־דְּפַק, דְּפִיק־דְּפַק”, וְשָׁם עֶשְׂרִים נְעָרִים יוֹשְׁבִים עַל הַמְּלָאכָה, מִתְדַּפְּקִים עַל אֶבֶן וּמַכִּים בָּהּ “הַכֵּה־הַךְ, הַכֵּה־הְך, הַכֵּה־הַךְ”, וּבֵית־הַטַּחֲנָה עוֹנֶה בִּשְׁאוֹן קוֹלוֹ: “דְּפִיק־דְּפַק, דְּפִיק־דְּפַק, דְּפִיק־דְּפַק”. אָז יָשַׁב הַצִּפּוֹר עַל רֹאשׁ הָאַלּוֹן אֲשֶׁר לִפְנֵי בֵּית־הַטַּחֲנָה וַיְשׁוֹרֵר:
“אִמִּי שְׁחָטַתְנִי” –
וַיֶּחְדַּל הָאֶחָד מִן הַנְּעָרִים לַעֲשׂוֹת אֶת מְלַאכְתּוֹ.
“אָבִי אֲכָלַנִי” –
וַיַּחְדְּלוּ עוֹד שְׁנַיִם וַיַּאֲזִינוּ.
“מִרְיָם־חַנָּה אֲחוֹתי” –
וַיַּחְדְּלוּ עוֹד אַרְבָּעָה.
"לִקְּטָה כָּל־עַצְמוֹתַי,
צְרָרָתַן בְּשִׂמְלַת־מֶשִׁי" –
וַיִּשָּׁאֲרוּ רַק עוֹד שְׁמוֹנָה וַיַּכּוּ.
“שְׂמָתַן” –
וַיִּהְיוּ רַק עוֹד חֲמִשָּׁה.
“תַּחַת הַלְּבוֹנָה” –
וַיְהִי רַק עוֹד אֶחָד לְבַדּוֹ.
“צְוִיץ־צְוִיץ, מַה־יָפִיתִי אָנֹכִי הַצִּפּוֹר!”
וַיֶּחְדַּל גַּם הָאַחֲרוֹן מֵעֲשׂוֹת אֶת מְלַאכְתּוֹ וַיִּשְׁמַע עוֹד אֶת הַדְּבָרִים הָאַחֲרוֹנִים. וְהַנַּעַר קָרָא: “צִפּוֹר, מַה־תֵּיטִיב לָשִׁיר! תְּנֵנִי־נָא וְאֶשְׁמַע גַּם אָנֹכִי, שִׁירָה לִי אֶת שִׁירְךָ עוָד הַפָּעַם”. “לֹא”, עָנָה הַצִּפּוֹר, “פַּעֲמַיִם לֹא אָשִׁיר חִנָּם, אִם תִּתֶּן לִי אֶת אֶבֶן־הַטַּחֲנָה בְּשִׁירִי וְאָשִׁיר”. וְהַנַּעַר עָנָה: “כֵּן, לוּ הָיְתָה הָאֶבֶן לִי לְבַדִּי, כִּי עַתָּה נְתַתִּיהָ לָךְ”. וַיַּעֲנוּ אַחֲרָיו גַּם יֶתֶר הַנְּעָרִים: “כֵּן, אִם יָשִׁיר לָנוּ אֶת שִׁירוֹ שֵׁנִית וְנָתַנּוּ לוֹ אֶת הָאֶבֶן”. וַיֵּרֶד הַצִּפּוֹר מִן הָעֵץ, וְהַטּוֹחֲנִים, עֶשְׂרִים בְּמִסְפָּר, תָּפְשׂוּ בָאֶבֶן בַּכֹּחַ וַיַּתִּיקוּהָ 15, “אוּ־אוּף, אוּ־אוּף, אוּ־אוּף” וַיְבִיאוּהָ. וְהַצִּפּוֹר שָׂם אֶת צַוָּארוֹ בְּחוֹר הָאֶבֶן, וַתְּהִי לוֹ כְּמוֹ עֲנָק 16 לְגַרְגְּרוֹתָיו, וַיָּשָׁב וַיָּעָף וַיֵּשָׁב עַל רֹאשׁ הָעֵץ וַיְשׁוֹרֵר:
"אִמִּי שְׁחָטַתְנִי,
אָבִי אֲכָלַנִי,
מִרְיָם־חַנָּה אֲחוֹתִי
לִקְטָה כָּל־עַצְמוֹתַי,
צְרָרָתַן בִּשִׂמְלַת־מֶשִׁי,
שָׂמָתַן תַּחַת הַלְּבוֹנָה.
צְוִיץ־צְוִיץ, מַה־יָפִיתִי אָנֹכִי הַצִּפּוֹר!"
וּכְכַלּוֹתוֹ לָשִׁיר אֶת הַדְּבָרִים, וַיִּפְרֹשׂ אֶת כְּנָפָיו, וּבְכַף רַגְלוֹ הַיְמָנִית הַשַׁרְשֶׁרֶת וּבַשְּׂמָאלִית הַנְּעָלִים וְעַל צַוָּארָיו הָאֶבֶן, וַיָּעָף לְמֶרְחַקִּים עַד הַבַּיִת אֲשֶׁר לְאָבִיו.
וּבַבַּיִת יָשְׁבוּ אָבִיו וְאִמּוֹ וּמִרְיָם־חַנָּה אֶל הַשֻּׁלְחָן, וְאָבִיו אָמַר: “מַה־תְּרֵנֵּן בִּי נַפְשִׁי פִתְאֹם וּמַה־תָּגֶל כָּל־רוּחִי!” “לֹא”, עָנְתָה הָאִשָּׁה, “לִבִּי בִי חָרֵד פִּתְאֹם וְהָיָה כְמוֹ לִפְנֵי סוּפָה”. וּמִרְיָם־חַנָּה יוֹשֶׁבֶת וּבוֹכָה וְלֹא תֶחְדַּל. וּבָרֶגַע הַהוּא בָּא הַצִּפּוֹר בְּעוּפוֹ וַיֵּשֶב עַל הַגָּג. וְהָאִישׁ אָמַר: “כָּל קְרָבַי בִּי יָרֹנּוּ וּבַשָּׁמַיִם תִּצְהַל שֶׁמֶשׁ בְּיָפְיָהּ, וְהָיָה כְּמוֹ אָבוֹא לִרְאוֹת מַהֵר פְּנֵי אוֹהֵב מִלְּפָנִים”. “לֹא”, אָמְרָה הָאִשָּׁה, “לִבִּי בִי חָרֵד וְשִׁנַּי בְּפִי מְקַשְׁקְשׁוֹת 17 וּבְתוֹךְ גִּידַי כְּמוֹ אֵשׁ בּוֹעָרֶת”. וּמִרְיָם־חַנָּה יוֹשֶׁבֶת בַּפִּנָּה וּבוֹכָה, מִטְפַּחְתָּהּ לְמוֹ עֵינֶיהָ וְהַמִּטְפַּחַת לַחָה כֻלָּהּ מִדְּמָעוֹת. בָּרֶגַע הַהוּא וְהַצִּפּוֹר יָשַׁב עַל עֵץ־הַלְּבוֹנָה וַיְשׁוֹרֵר:
“אִמִּי שְׁחָטַתְנִי” –
וְהָאִשָּׁה אָטְמָה אֶת אָזְנֶיהָ וְלֹא אָבְתָה לְשְׁמֹעַ, עָצְמָה אֶת עֵינֶיהָ וְלֹא חָפְצָה לִרְאוֹת, וְהַדְּבָרִים סָעֲרוּ בְאָזְנֶיהָ כְּמוֹ רוּחַ סְעָרָה וְעֵינֶיהָ בָּעֲרוּ בְחוֹרֵיהֶן וַתָּפֹזְנָה 18 כְּמוֹ בְרָקִים.
“אָבִי אֲכָלַנִי”, –
“הוֹי אִשָּׁה”, קָרָא הָאִישׁ, “מַה־נֶּחְמָד הַצִּפּוֹר וְשִׁירוֹ מַה־נִּפְלָא! וּבַשָּׁמַיִם מְאִירָה הַשֶּׁמֶשׁ בְּיָפְיָהּ וְרֵיחַ מִסָּבִיב כְּרֵיחַ הַפְּרָחִים”.
“מִרְיָם־חַנָּה אֲחוֹתִי” –
וּמִרְיָם־חַנָּה שָׂמָה אֶת רֹאשָׁהּ עַל בִּרְכֶּיהָ וַתֵּבְךְּ בְּקוֹל גָּדוֹל, וְאָבִיהָ אָמַר: “הִנֵּה אָנֹכִי יוֹצֵא הַחוּצָה לִרְאוֹת אֶת הַצִּפּוֹר מִקָּרוֹב”. “חָלִילָה מִמְּךָ”, קָרְאָה הָאִשָּׁה, “אַל תֵּלֵךְ, הִנֵּה אֵשׁ יָרְדָה מִשָּׁמַיִם וְהָיָה כְּמוֹ אָחֲזָה בְּאַרְבַּע פִּנּוֹת הַבַּיִת וְהָיָה לְלֶהָבָה”. אַךְ הָאִישׁ לֹא שָׁמַע בְּקוֹלָהּ וַיֵּצֵא לִרְאוֹת בַּצִּפּוֹר.
לִקְטָה כָּל־עַצְמוֹתַי,
צְרָרָתַן בִּשִׂמְלַת־מֶשִׁי,
שָׂמָתַן תַּחַת הַלְּבוֹנָה.
צְוִיץ־צְוִיץ, מַה־יָפִיתִי אָנֹכִי הַצִּפּוֹר!"
בָּרֶגַע זֶה וְהַצִּפּוֹר הִפִּיל אֶת הַשַּׁרְשֶׁרֶת מֵעַל כַּף רַגְלוֹ הַיְמָנִית וַתִּפֹּל עַל צַוְּארֵי הָאִישׁ וְלֹא הֶחֱטִיאָה, וְהִיא סוֹבֶבֶת אֶת צַוָּארוֹ סָבִיב־סָבִיב כְּמוֹ עֲנָק. וְהָאִישׁ בָּא הַבַּיְתָה וַיֹּאמַר: “רְאִי, מַה־נֶּחְמָד הַצִּפּוֹר, וְשַׁרְשֶׁרֶת־זָהָב נָתַן לִי תַּאֲוָה לָעֵינָיִם”. אַךְ הָאִשָּׁה לֹא שָׁמְעָה עוֹד דָּבָר, כִּי צָנְחָה עַל הַכִּסֵּא זֶה־כַּמָּה וּמִצְנַפְתָּהּ שָׁמְטָה מֵעַל רֹאשָׁהּ. וְהַצִּפּוֹר הֵחֵל שֵׁנִית לָשִׁיר:
“אִמִּי שְׁחָטַתְנִי” –
“לוּ אַלְפֵי מִיל הָיִּיתִי מִתַּחַת לָאֲדָמָה לְבִלְתִּי שְׁמֹעַ אֶת כָּל זֹאת!”
“אָבִי אֲכָלַנִי” –
וְהָאִשָּׁה נָפְלָה לָאָרֶץ כְּמוֹ מֵתָה.
“מִרְיָם־חַנָּה אֲחוֹתִי” –
וּמִרְיָם־חַנָּה קָרְאָה: “אֵצֵא נָא וְאֶרְאֶה אִם יִתֵּן הַצִּפּוֹר מַתָּנָה גַם לִי”, וַתֵּצֵא הַחוּצָה.
"לִקְּטָה כָּל־עֲצְמוֹתַי
צְרָרָתַן בְּשְׂמְלַת־מֶשִׁי" –
וַיַּשְׁלֵךְ אֶת הַנְּעָלִים אֵלֶיהָ אָרְצָה.
"שְׂמָתַן תַּחַת הַלְּבוֹנָה.
צְוִיץ־צְוִיץ, מַה־יָפִיתִי אָנֹכִי הַצִּפּוֹר!"
וַיּוּקַל לָהּ פִּתְאֹם וַתְּהִי פִתְאֹם עַלִּיזָה וּשְׂמֵחָה. אָז הִנְעִילָה אֶת רַגְלֶיהָ בַּנְּעָלִים הַחֲדָשׁוֹת וְהָאֲדֻמּוֹת וַתְּרַּקֵד וַתְּכַרְכֵּר וַתָּבוֹא הַבָּיְתָה. “רְאוּ נָא”, קָרְאָה, “עֲצוּבַת לֵב הָיִיתִי בְּצֵאתִי וְעַתָּה מַה־קַּל לִבִּי בְּתוֹכִי! אָכֵן נֶחְמָד הַצִּפּוֹר מְאֹד וְגַם נְעָלִים אֲדֻמּוֹת נָתַן לִי”. וְהָאִשָּׁה קָרְאָה: “רַב לִי!” וַתִּתַּר מֵעַל הָאָרֶץ וְשַׂעֲרוֹתֶיהָ נִצְּבוּ כְּמוֹ־נֵד, וַתִּהְיֶינָה כְּמוֹ לַבּוֹת אֵשׁ. “רַק אֵין זֶה כִּי עוֹד מְעַט וְהָאֲדָמָה תִתְפַּלֵּץ וּבָא קֵץ לְכָל־הַיְקוּם! אֵצֵא נָא גַם אֲנִי, אוּלַי יוּקַל לִי רָגַע”. וַיְהִי רַק כְּצֵאתָהּ מִפֶּתַח הַבַּיִת וְהִנֵּה – “עוּף!”, הִשְׁלִיךְ הַצִּפּוֹר אֶת אֶבֶן הַטַּחֲנָה עָלֶיהָ וַיָּרִץ אֶת גֻּלְגָּלְתָּהּ וַתִּפֹּל לָאָרֶץ מֵתָה. וְהָאִישׁ וּבִתּוֹ מִרְיָם־חַנָּה שָׁמְעוּ בְנָפְלָהּ וַיְמַהֲרוּ הַחוּצָה, וַיִּרְאוּ וְהִנֵּה אֵד יוֹצֵא מִן הָאֲדָמָה אֲשֶׁר הִיא שׁוֹכֶבֶת שָׁם, וְעַמּוּד אֵשׁ עוֹלֶה הַשָּׁמַיְמָה וְלַבּוֹת אֵשׁ מִתְלַקְּחוֹת, וּבְסוּר הֶעָנָן מִלִּפְנֵיהֶם וְהַמַּרְאוֹת חָלְפוּ, וְהִנֵּה הַנַּעַר הַקָּטָן עוֹמֵד לִפְנֵיהֶם. וְהַנַּעַר אָחַז בְּיַד אָבִיו וּבְיַד אֲחוֹתוֹ וַיִּהְיוּ שְׁלָשְתָּם שְׂמֵחִים וְטוֹבֵי־לֵב וַיָּבוֹאוּ הַבַּיְתָה וַיֵּשְׁבוּ אֶל הַשֻּלְּחָן וַיֹּאכֵלוּ.
-
מִין שְׂרָף. ↩
-
וַתְּבַקַּע, וַתִּכְרֹת. ↩
-
נָח, שָׁקַט. ↩
-
בְּעַנְפֵי. ↩
-
לְהַחֲזִיקָהּ (הַשִּׂמְחָה הָיְתָה גְדוֹלָה מְאֹד וְצַר הָיָה לִבָּה מִמְּצוֹא לָהּ מָקוֹם בְּתוֹכוֹ). ↩
-
לְגָרוֹת אוֹתָהּ. ↩
-
וַתִּגַּח וַתִּגֹף – וַתַהְדֹּף וַתִּדְחַף ↩
-
נֶחְתַּךְ, נִפְרַד מֵעַל הַגּוּף וְנִזְרַק הַרְחֵק מִמֶּנּוּ. ↩
-
מְנִיעָה אֶת הַכַּף וְחוֹתֶרֶת בָּהּ בְּתוֹךְ הַמַּיִם, מוֹסֶכֶת. ↩
-
כּוֹאֵב. ↩
-
חֲדַר־הַבְּגָדִים שֶׁלָּה. ↩
-
מַתִּיךְ מְטִילֵי זָהָב וְכֶסֶף וְעוֹשֶׂה מֵהֶם כֵּלִים שׁוֹנִים. ↩
-
בַּחֶדֶר שֶׁהוּא חוֹרֵשׁ (עוֹשֶׂה אֶת מְלַאכְתּוֹ) בּוֹ. ↩
-
וּמִתְּפַּלֵּא. ↩
-
וַיַּסִיעוּהָ מִמְּקוֹמָה. ↩
-
עַדִי זָהָב אוֹ כֶסֶף הָעוֹנֵק (סוֹבֵב) אֶת הַצַּוָּאר. ↩
-
נוֹקְשׁוֹת זוֹ לָזוֹ, דּוֹפְקוֹת. ↩
-
הִתִּיזוּ נִיצוֹצוֹת. ↩
שולטן הזקן
מאתוילהלם גרים, יעקב גרים
כֶּלֶב הָיָה לְאִכָּר, נֶאֱמָן וְטוֹב, וּשְׁמוֹ שׁוּלְטָן, וַיִּזְקַן הַכֶּלֶב וַתִּפֹּלְנָה כָל שִׁנָּיו, וְלֹא יָכֹל עוָד לִתְפֹּשׂ בְּפִיו דָּבָר. וַיְהִי הַיּוֹם וְהָאִכָּר וְאִשְתּוֹ נִצָּבִים פֶּתַח בִּיָתם וַיְדַבֵּר הָאִישׁ וַיֹּאמַר: "מָחָר וְאוֹר 1 אֶת שׁוּלְטָן וַאֲמִיתֵהוּ, כִּי זָקֵן הוּא וְאֵין בּוֹ מוֹעִיל עוֹד. וְהָאִשָּׁה חָמְלָה בְּלִבָּהּ עַל הַחַיָּה הַנֶּאֱמָנָה וַתַּעַן: “הֵן עֲבָדָנוּ הַכֶּלֶב יִמים וְשָׁנִים וַיְהִי נֶאֱמָן עִמָּנוּ תָּמִיד, הַעַל זֹאת נָחוּס עַתָּה עַל מְעַט הַלֶּחֶם וְלֹא נִתֵּן לוֹ אֶת אָכְלוֹ חִנָּם?” אוּלָם הַאִישׁ הִתְעַבָּר2 בה וַיּאמַר: “רַק כִּפְתַיָּה תְדַבֵּרִי! שֵׁן אֵין בְּפִיו וְגַנָּב לֹא יִירָא עוֹד אוֹתוֹ, וְלָכֵן יוֹמוֹ הִנֵּה זֶה בָא. אִם עֲבָדָנוּ בֶאֱמוּנָה הִנֵּה גַם לַחְמוֹ נָתַנּוּ לוֹ בֶאֲמוּנָה”.
וְהַכֶּלֶב שׁוֹכֵב בַּחוּץ שָׁטוּחַ לְעֵין הַשֶּׁמֶשׁ לְמַעַן הִתְחַמֵּם, וְהוּא קָרוֹב אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר שָׁם אֲדוֹנוֹ וְאִשְׁתּוֹ, וַיִּשְׁמַע אֶת כָּל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבְּרוּ וַיִּתְעַצֵב מְאֹד אֶל לִבּוֹ, כִּי שָׁמַע כִּי מָחָר יוֹמוֹ הָאַחֲרוֹן בָּא. וְלַכֶּלֶב רֵעַ קָרוֹב, הוּא הַזְּאֵב, וַיִּתְגַּנֵּב הַכֶּלֶב בָּעֶרֶב וַיֵּצֵא אֵלָיו הַיַּעֲרָה וַיֵּבְךְּ לְפָנָיו וַיְסַפֵּר לוֹ אֶת כָּל אֲשֶׁר שֻמָעַ וְכִי הָרָעָה קְרוֹבָה לָבוֹא. וַיֹּאמֶר הַזְּאֵב: "שְׁמַע נָא רֵעַ! אַל יִפֹּל עָלֶיךָ לִבֶּךָ, כִּי אָנֹכִי אֲחַלֶּצְךָ מן הרעה. הִנֵּה זֹאת חָקַרְתִּי וְאַתָּה שְׁמַע. מָחָר בַּבֹּקֶר יֵצֵא אֲדוֹנְךָ הַשָּׂדֶה, הוּא וְאִשְׁתּוֹ, וְגַם אֶת הַיֶּלֶד אֲשֶׁר לָהֶם הֵם לוֹקְחִים עִמָּם, כִּי אֵין אִישׁ בַּבַּיִת לְנָטְשׁוֹ 3 עָלָיו. וְאַתָּה הַלֹא יָדַעְתָּ כּי מִדֵּי יַעֲשׂוּ אֶת עֲבוֹדָתָם בַּשָּׂדֶה וְלָקְחוּ אֶת הַיֶּלֶד וְהִשְׁכִּיבוּ אוֹתוֹ בַּצֵּל מֵאַחֲרֵי הַגָּדֵר, לָכֵן לֵךְ וּשְכַב שָׁם גַּם אַתָּה וְהָיִיתָ כְּשׁוֹמֵר לְרֹאשׁוֹ. וַאֲנִי הִנֵּה אֵצֵא מִן הַיַּעַר וְאֶגְזֹל אֶת הַיֶּלֶד מִן הַמָּקוֹם אֲשֶׁר הוּא שָׁם, וְאַתָּה תָקוּם וְאָזַרְתָּ אֶת שְׁאֵרִית כֹּחַךָ וְרָדַפְתַּ אַחֲרַי לְבַעֲבוּר מַלֵּט אֶת שְׁלָלִי מִפִּי, וְהָיָה בִּרְאוֹתִי כִּי רוֹדֵף אַתָּה אַחֲרַי, וְאַפִּיל אֶת הַיֶּלֶד אָרְצָה וְהֶחֱזַקְתָּ בּוֹ מַהֵר וְהֵבֵאתָ אוֹתוֹ אֶל אֲבוֹתָיו, וְחָשְׁבוּ הָאֲנָשִׁים הַתְּמִימִים כִּי אַתָּה הוּא הַמַּצִּיל, אָז יִמָּלֵא לִבָּם בְּרָכָה אֵלֶיךָ וְלֹא יוֹסִיפוּ עוֹד לְהָרַע לְךָ, וְהָיָה לְהֶפֶךְ, כִּי הֵיטִיב יֵיטִיבוּ עִמְּךָ וְגָדַל הַחֶסֶד אֲשֶׁר יַעֲשׂוּ עִמְּךָ מִכָּל הַטּוֹב אֲשֶׁר עָשׂוּ לְךָ עַד הַיּוֹם הַזֶּה.
וְהָעֵצָה מָצְאָה חֵן בְּעֵינֵי הַּכֶלֶב, וּכְכָל אֲשֶׁר חָשְבוּ כֵּן הָיָה. מִמָּחֳרָת הַבֹּקֶר וַיַּרְא הָאִכָּר וְהִנֵּה הַזְּאֵב נוֹשֵׂא מִסִּבְכֵי הַגָּדֵר אֶת הַיֶּלֶד וְרָץ עַל פְּנֵי הַשָּׂדֶה, וַיֶּחֱרַד מְאֹד וַיִּזְעַק זְעָקָה גְדוָלה. הוּא עוֹדוֹ צוֹעֵק, וְשׁוּלְטָן הַזָּקֵן עָלָה פִתְאֹם וַיִּדְלֹק 4 אַחֲרָיו וַיַּדְבִּיקֵהוּ 5 וּבְעוֹד רֶגַע שָׁב וְהַיֶלֶד עִמּוֹ. וְהָאִכָּר הִתְרַפֵּק עַל הַכֶּלֶב וַיְאַמְּצֵהוּ אֵלָיו וַיַּחֲלֵק בְּיָדוֹ אֶת צַוָּארוֹ וַיֹּאמַר: “חַי אָנִי אִם יִפֹּל מִשַּׂעֲרַת רֹאשׁךָ אָרְצָה! עִמָּנוּ תֵּשֵׁב כָּל יְמֵי חַיֶּיךָ וְלַחְמְךָ יִנָּתֵן לְךָ בְּכָבוֹד”. וְאֶל אִשְׁתּוֹ אָמַר: “מַהֲרִי לְכִי הַבַּיְתָה וּבַשְּׁלִי לְשׁוּלְטָן זְקֵנֵנוּ בִרְיָה 6 בְחֶמְאָה, וְהָיָה לוֹ מַאֲכָל רַךְ אֲשֶׁר לֹא יֻשַּׁךְ בַּשִּׁנַּיִם, וְאֶת הַכַּר אֲשֶׁר לְרֹאשִׁי קְחִי מִן הַמִּטָּה, כִּי אוֹתוֹ נָתַתִּי לוֹ מַתָּנָה לְבַעֲבוּר יִשְׁכַּב עָלָיו”. וְשׁוּלְטָן הַזָּקֵן הִתְעַנֵּג עַל כָּל טוּב לְמִן הַיּוֹם וְהָלְאָה, לֹא נִגְרַע מִמֶּנּוּ דָבָר מִכָּל אֳשֶׁר שָׁאֲלָה נַפְשׁוֹ. וַיְהִי הַיּוֹם וַיָּבוֹא אֵלָיו הַזְּאֵב מִן הַיַּעַר לִרְאוֹת אֶת שְׁלוֹמוֹ, וַיִּשְמַח מְאֹד בִּרְאוֹתוֹ כִּי כָל אֲשֶׁר עָשׂוּ הִצְלִיחוּ, וַיְדַבֵּר אֶל הַכֶּלֶב וַיֹּאמַר: “וְאַתָּה, רֵעִי, הֲלֹא תַעֲצֹם אֶת עֵינֶיךָ וְהָיִיתָ כְלֹא־רֹאֶה בִהְיוֹת מִקְרֶה וַאֲנִי אָבוֹא לַחֲתוֹף 7 לִי שֶׂה שְׁמֵנָה מִן הַצֹּאן אֶׁשר לַאדוֹנֶיךָ. הֵן יָדַעְתָּ גַם אַתָּה כִּי הַיָּמִים יָמִים רָעִים וְכָבֵד עַתָּה עַל כָּל יְשַׁר־לֵב לִמְצוֹא אֶת לַחְמוֹ בִרְחָבָה”. אוּלָם הַכֶּלֶב עָנָהוּ: “אִם לָזֹאת אַל נָא תְקַוֶּה אֵלַי. נֶאֱמָן הָיִיתִי לַאדוֹנִי וְנֶאֱמָן אֶהְיֶה לוֹ כָל הַיָּמִים וְלֹא אֶתֵּן לִנְגוֹעַ בְּכָל אֲשֶׁר לוֹ אִם רַב וְאִם מְעָט”. וְהַזְּאֵב חָשַׁב כִי רַק הֲתֻלִּים יְדַבֵּר, וַיִּתְגַנֵּב וַיָּבוֹא בַלָּאט בַּלַּיְלָה וַיֹּאמֶר לָקַחַת לוֹ אֶת הַשֶּׂה אֲשֶׁר רָאָה לוֹ. אַךְ שׁוּלְטָן הַנֶּאֱמָן גָּלָה אֶת אֹזֶן אֲדוֹנָיו, וַיַּעֲמֹד הָאִכָּר כָּל הָעֶרֶב וַיְצַפֶּה אֶל בּוֹא הַזְּאֵב, וַיְהִי בְּבֹאוֹ וַיִּתְנַפֵּל עָלָיו בְּמַטֵּה הַחוֹבְטִים8 אֲשֶׁר לוֹ וַיָּדָשׁ אֶת בְּשָׂרוֹ עַד זוֹב דָּמוֹ. וְהַזְּאֵב נִמְלָט עַל נַפְשׁוֹ וַיָּנָס, וְאֶל הַכֶּלֶב קָרָא בְנוּסוֹ: “חַכֵּה נָא, בוֹגֵד, כִּי שַׁלֵּם אֲשַׁלֵּם לְךָ פָּעֳלֶךָ”.
וַיְהִי מִמָּחֳרָת בַּבֹּקֶר וַיִּשְׁלַח הַזְּאֵב אֶת הַחֲזִיר וַיָּשֶׂם בְּפִיו דְּבָרִים לִפְקוֹד עַל הַכֶּלֶב לָצֵאת אֵלָיו הַיַּעֲרָה לְכַלֵּה אֶת דְּבַר הָרִיב אֲשֶׁר בֵּינֵיהֶם. וְהַכֶּלֶב לֹא מָצָא לוֹ עֵזֶר בְּמִלְחַמְתּוֹ בִלְתִּי אִם חָתוּל זַקֵן, אֲשֶׁר לוֹ רַק שָׁלשׁ רַגְלַיִם, וַיֵּלְכוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו. וְהֶחָתוּל צֹלֵעַ הָלוֹךְ וְצָלֹעַ כָּל הַדֶּרֶךְ, וַיִּזְקֹף9 אֶת זְנָבוֹ מֵרֹב מַכְאוֹב. בָּעֵת הַהִיא וְהַזְּאֵב וְעֶזְרוֹ בָּאוּ גַם הֵם אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יָעֲדוּ10, וַיְּהִי בִרְאוֹתָם אֶת בַּעַל רִיבָם בָּא, וַיַּחְשְבוּ כִּי חֶרֶב הוּא מֵבִיא עִמּוֹ, כִּי אֶת זְנַב הֶחָתוּל הַזָּקוּף רָאוּ כִרְאוֹת חֶרֶב. וְהֶחָתוּל הוֹלֵךְ וּמְנַתֵּר11 עַל שָׁלשׁ רַגְלָיו, וַיַּחְשְׁבוּ מֵרָחוֹק כִּי אֲבָנִים הוּא מְלַקֵּט מִן הָאֲדָמָה כְפַעַם בְּפַעַם לִהְיוֹת לוֹ לִירוֹת בָּהֶם, וַיִּירְאוּ פִתְאֹם מְאֹד, וַיִּתְחַבֵּא הַחֲזִיר בֵּין הַסְּבָכִים12 וְהַזְּאֵב קָפַץ וַיַּעַל עַל אַחַד הָעֵצִים. בָּרֶגַע הַהוּא וְהֶחָתוּל וְהַכֶּלֶב בָּאוּ, וַיִּפָּלֵא בְעֵינֵיהֶם כִּי אֵין עוֹד אִישׁ. אַךְ הַחֲזִיר לֹא יָכֹל לְהִסְתַּתֵּר הֵיטֵב וַתִּהְיֶינָה אָזְנָיו בּוֹלְטוֹת13 הַחוּצָה, וַיְהִי כַאֲשֶׁר הִבִּיט הֶחָתוּל כֹּה וָכֹה וְהַחֲזִיר הֵנִיעַ בְּאָזְנָיו, וַיַּחְשֹׁב הֶחָתוּל כִּי עַכְבָּר הוּא, וַיִּקְפֹּץ וַיָּגַח14 עָלָיו וַיִּשְׁלַח בּוֹ אֶת שִנָּיו וַיִּשָּׁכֵהוּ בַכֹּחַ. וְהַחֲזִיר צָעַק צְעָקָה גְדוֹלָה וַיִּבְרַח וַיִּמָּלֵט, וּבְהִמָּלְטוֹ קָרָא: “מַה לָּכֶם תִּפְגְּעוּ15 בִי? הַלֹּא עַל הָעֵץ שָׁם יוֹשֵׁב הַחוֹטֵא!” וְהַכֶּלֶב וְהֶחָתוּל נָשְאוּ אֶת עֵינֵיהֶם וַיִּרְאוּ וְהִנֵּה אֱמֶת הַדָּבָר, יוֹשֵׁב הַזְּאֵב עַל הָעֵץ. וְהַזְּאֵב נִכְלָם מְאֹד עַל מֹרֶךְ לִבּוֹ וְעַל פַּחְדּוֹ, וַיְהִי בֶּאֱמֹר לוֹ הַכֶּלֶב כִּי לְשָׁלוֹם בָּא וַיְמַהֵר וַיּוֹשֶׁט אֶת רַגְלוֹ וַיִּכְרֹת עִמּוֹ בְרִית שָׁלוֹם.
-
אֶזְרֹק כַּדּוּר־עֹפֶרֶת. ↩
-
כָּעַס. ↩
-
לְעָזְבוֹ. ↩
-
וַיִּרְדֹף ↩
-
וַיַּשִׂיגֵהוּ. ↩
-
מַאֲכָל קַל. ↩
-
לָקַחַת פִּתְאֹם בְּכֹחַ, לִגְזֹל. ↩
-
הַמַּכִּים לְהוֹצִיא מִן הַשִּׁבָּלִים אֶת גַּרְגִּירֵי הַתְּבוּאָה; הַדָּשִׁים. ↩
-
וַיָּרֶם. ↩
-
קָבְעוּ. ↩
-
וּמְקַפֵּץ. ↩
-
הָעֵצִים הַסְּבוּכִים זֶה בָזֶה. ↩
-
יוֹצְאוֹת. ↩
-
וַיִּתְנַפֵּל. ↩
-
תִּגְּעוּ לְרָעָה. ↩
ששה אוזי השדה
מאתוילהלם גרים, יעקב גרים
מֶלֶךְ הָיָה בָאָרֶץ וַיֵּצֵא הוּא וַאֲנָשָׁיו הַיַּעְרָה לָצוּד צַיִד, וְהַיַּעַר גָּדוֹל מְאֹד, וַיִּרְדֹּף הַמֶּלֶךְ אַחֲרֵי צֵידוֹ כָּל הַיּוֹם וַיַּרְחֵק מְאֹד, וְלֹא יָכֹל אִישׁ מֵאֲנָשָׁיו לְהַשִּׂיגוֹ. וַיְהִי כִּי קָרַב הַלַּיְלַה, וַיַּעֲמֹד הַמֶּלֶךְ וַיַּבֵּט כֹּה וָכֹה וַיַּרְא וְהִנֵּה סָר מִן הַדֶּרֶךְ וְהוּא תֹעֶה בַיָּעַר. וַיְבַקֵּשׁ מוֹצָא מִן הַיַּעַר פַּעַם בְּכֹה וּפַעַם בְּכֹה וְלֹא מָצָא. עוֹד הוּא מְבַקֵּשׁ וְאִשָּׁה זְקֵנָה בָאָה לִקְרָאתוֹ וְהִיא מְכַשֵׁפָה. וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ הַמֶּלֶךְ: “אִשָּׁה טוֹבַת־לֵב! הֲתוּכְלִי לְהַרְאוֹתֵנִי אֶת הַדֶּרֶךְ לָצֵאת מִן הַיָּעַר?” וְהָאִשָּׁה עָנְתָה: “כֵּן, אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ, יָכֹל אוּכַל לְהַרְאוֹתְךָ אֶת הַדֶּרֶךְ, וְאוּלָם דָּבָר אֶחָד אָנֹכִי שׁוֹאֶלֶת מֵעִמְּךָ בִּשְׂכָרִי, וְהָיָה אִם לֹא תַעֲשֶׂנּוּ לִי, לֹא תֵצֵא מִן הַיַּעַר עַד הָעוֹלָם, כִּי אִם פֹּה תָמוּת בְּרָעָב”. וְהַמֶּלֶךְ אָמַר: “מַה הַדָּבָר אֲשֶׁר תִּשְׁאָלִי?” וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה: “הִנֵּה בַת לִי, נַעֲרָה יָפָה מֵאֵין כָּמוֹהָ בְּכָל הָאַרָצוֹת וּבְכָל הַמְּדִינוֹת, אֲשֶׁר נָאוֶה לְרֹאשָׁהּ כֶּתֶר מַלְכוּת, לָכֵן זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר אֲנִי שֹׁאֶלֶת מֵעִמָּךְ: הִשָּׁבְעָה לִי כִי לָקֹחַ תִּקַּח אוֹתָהּ לְךָ לְאִשָּׁה, כִּי רַק בְּזֹאת אַרְאֲךָ אֶת הַדֶּרֶךְ לָצֵאת מִן הַיָּעַר”. וְהַמֶּלֶךְ רָאָה כִי אֵין מִפְלָט וַיִּירָא מְאֹד וַיֵּאוֹת לָהּ, וַתֵּלֶךְ הַזְּקֵנָה וַתְּבִיאֵהוּ אֶל בֵּיתָהּ, וּבִתָּהּ יוֹשֶׁבֶת שָׁם עַל יַד הַחַלּוֹן. וְהַנַּעֲרָה קִדְּמָה אֶת פְּנֵי הַמֶּלֶךְ, וַתְּהִי כִּמְחַכָּה לוֹ וּכְיוֹדַעַת כִּי בוֹא יָבוֹא. וַיַּרְא הַמֶּלֶךְ וְהִנֵּה אֱמֶת הַדָּבָר, יָפָה הַנַּעֲרָה מְאֹד מְאֹד וְרַק לִבּוֹ לֹא הָיָה עִמּוֹ וְלֹא יָשְׁרָה בְעֵינָיו, כִּי בְהַבִּיטוֹ אֵלֶיהָ וַיִּמָּלֵא לִבּוֹ חֲרָדוֹת וְהוּא לֹא יָדַע מָה. וּבְכָל זֶה מִלֵּא הַמֶּלֶך אַחֲרֵי דְבָרָיו וַיּוֹשִׁיבֶנָּה עַל סוּסוֹ וְהַזְּקֵנָה הֶרְאֲתָה אוֹתוֹ אֶת הַדֶּרֶךְ, וַיִּרְכַּב וַיָּבוֹא אֶל הֵיכַל מַלְכוּתוֹ, וַיָּחֹג שָׁם אֶת חַג חֲתֻנָּתוֹ.
וְהַמֶּלֶךְ הָיָה לְפָנִים בַּעַל לְאִשָּׁה, וַתֵּלֶד לוֹ אִשְׁתּוֹ הָרִאשׁוֹנָה שִׁבְעַת יְלָדִים, שִׁשָּׁה נְעָרִים וּבַת אַחַת, וַיֶּאֱהַב אוֹתָם הַמֶּלֶךְ כְּנַפְשׁוֹ. וַיְהִי בְּיָרְאוֹ כִּי הָאֵם־הַחוֹרֶגֶת1 תְּעַנֶּה אוֹתָם אוֹ תִשְׁלַח בָּם יָד, וַיֵּלֵךְ וַיָּבֵא אוֹתָם אֶל הֵיכָל בּוֹדֵד אֲשֶׁר בַּעֲבִי2 אַחַד הַיְעָרוֹת. וְהַהֵיכָל נֶחְבָּא בֵּין הַסְּבָכִים הַרְחֵק מִן הַמְּסִלָּה אֲשֶׁר לֹא יִמְצָא אוֹתוֹ אִישׁ, וְגַם הוּא לֹא יָדַע לִמְצוֹא אוֹתוֹ, לוּלֵא פַּקַּעַת־הַחוּטִים 3 אֲשֶׁר נָתְנָה לוֹ אִשָּׁה חֲכָמָה, וּלְפַקַּעַת הַחוּטִים סְגֻלָּה נִפְלָאָה מְאֹד, כִּי בְהַשְׁלִיךְ אוֹתָהּ אִישׁ עַל הָאָרֶץ, וְהִתְגוֹלְלָה מֵאֵלֶיהָ הָלוֹךְ וְהִתְגוֹלֵל עַד כִּי הִגִּיעָה אֶל הַהֵיכָל הַנִּסְתָּר. וְהַמֶּלֶך הוֹלֵךְ אֶל יְלָדָיו הַנֶּחְמָדִים יוֹם יוֹם, וְהַמַּלְכָּה לֹא יָדְעָה אֶת אֲשֶׁר עִמּוֹ וּלְאָן הוּא הוֹלֵךְ. וַתִּבְעַר בָּהּ תַּאֲוָתָהּ לָדַעַת אֶת אֲשֶׁר הוּא עוֹשֶׂה יוֹם יוֹם בַּיַּעַר, וַתַּט אֶת לֵב מְשָׁרְתָיו בְּשֹׁחַד וַיְגַלּוּ לָהּ אֶת סוֹד הַמֶּלֶךְ, וְגַם אֶת דְּבַר הַפַּקַּעַת הִגִּידּו לָהּ הַמּוֹרָה4 אֶת הַדֶּרֶךְ. וְהַמַּלְכָּה לֹא שָׁקְטָה עַד אִם יָדְעָה אֶת הַמָּקוֹם אֲשֶׁר שָׁם מַסְתִּיר הַמֶּלֶךְ אֶת הַפַּקַּעַת, וַתֵּלֶךְ וַתַּעַשׂ כֻּתָּנוֹת קְטַנּוֹת, כֻּלָּן מֶשִׁי לָבָן, וַיְהִי כִי לָמְדָה אִמָּהּ אוֹתָהּ גַּם אֶת מַעֲשֵׂה הַכְּשָׁפִים, לָכֵן שָׂמָה בַּכֻּתָּנוֹת מִדֵּי תָפְרָהּ אוֹתָן גַּם כְּשָׁפִים שׁוֹנִים. וַיְהִי הַיּוֹם וְהַמֶּלֶךְ יָצָא לָצוּד, וַתָּקָּם הַמַּלְכָּה וַתִּקַּח אֶת הַכֻּתָּנוֹת וַתֵּלֶךְ הַיַּעְרָה, וּפַקַּעַת הַחוּטִים מִתְגוֹלֶלֶת לְפָנֶיהָ לְהוֹרוֹתָהּ אֶת הַדָּרֶךְ. וְהַיְלָדִים רָאוּ מֵרָחוֹק וְהִנֵּה כִדְמוּת אִישׁ בָּא, וַיַּחְשְׁבוּ כִי אֲבִיהֶם הוּא, וַיִּשְׂמְחוּ מְאֹד וַיֶּחְרְדוּ לִקְרָאתוֹ, וַתְּמַהֵר הַמַּלְכָּה וַתַּשְׁלֵךְ עֲלֵיהֶם אֶת הַכֻּתָּנוֹת, כֻּתֹּנֶת לְאִישׁ, כֻּתֹּנֶת לְאִישׁ, וַיֵּהָפְכוּ כֻלָּם בִּן־רֶגַע 5 אֶחָד וַיִּהְיוּ לְאַוְזֵי־שָׂדֶה, וַיִּתְעוֹפְפוּ פִתְאֹם עַל פְּנֵי הַיַּעַר וַיֵּעָלֵמוּ. וְהַמַּלְכָּה שָׁבָה לְבֵיתָהּ שְׂמֵחָה וְטוֹבַת־לֵב, כִּי הֶאֱמִינָה כִּי נִקְּתָה הַפַּעַם מִן הַיְלָדִים הַחוֹרְגִים, וְהִיא לֹא יָדְעָה כִי לָכְדָה רַק אֶת שֵׁשֶׁת הַנְּעָרִים וְכִי הַנַּעֲרָה נִשְׁאֲרָה מֵאַחֶיהָ בְּתוֹךְ הַהֵיכָל אֲשֶׁר בַּיַּעַר, כִּי לֹא הָיְתָה עִם אַחֶיהָ בְּרוּצָם לִקְרַאת הַמַּלְכָּה. וַיְהִי מִמָּחֳרָת הַיּוֹם וְהַמֶּלֶךְ בָּא כְפַעַם בְּפַעַם אֶל הַהֵיכָל לִרְאוֹת אֶת בָּנָיו, וְלֹא מָצָא בִלְתִּי אֶת הַנַּעֲרָה לְבַדָּהּ. וַיִּשְׁאַל אוֹתָהּ: “אַיֵּה אַחַיִךְ?” וְהַנַּעֲרָה עָנְתָה: “לֹא יָדַעְתִּי, אָבִי, גָּזוּ6 וְאֵינָם וְאוֹתִי הִשְאִירוּ”. וַתְּסַפֵּר לוֹ אֶת אֲשֶׁר רָאֲתָה בְעַד הַחַלּוֹן וְכִי נֶהֶפְכוּ הַנְּעָרִים פִּתְאֹם לְאַוְזֵי־שָׂדֶה וַיִּתְעוֹפְפוּ מִן הַיַּעַר וָהָלְאָה. וְגַם מַפְּלֵי־נוֹצָה 7 הֶרְאֳתָה לוֹ מֵאֲשֶׁר לִקְּטָה מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה, כִּי הִפִּילוּ אוֹתָם אַוְזֵי־הַשָּׂדֶה בְעוּפָם. וְהַמֶּלֶךְ הִתְאַבֵּל עַל בָּנָיו, וְעַל לִבּוֹ לֹא עָלְתָה הַמַּחֲשָׁבָה כִּי הַמַּלְכָּה הִיא הָעוֹשָׂה אֶת הַתּוֹעֵבָה, וַיְהִי כִּי יָרֵא פֶּן תִּגָּזֵל מִמֶנּוּ גַם בִּתּוֹ, וַיַּחֲרֹץ בְּלִבּוֹ לָקַחַת אוֹתָהּ מִזֶּה עִמּוֹ. אַךְ הַנַּעֲרָה יָרְאָה מִפְּנֵי הָאֵם הַחוֹרֶגֶת, וַתִּתְחַנֵּן אֵלָיו לַעֲשׂוֹת עִמָּהּ אֶת הַחֶסֶד וּלְהַשְׁאִיר אוֹתָה לָלוּן רַק עוֹד לַיְלָה אֶחָד בַּהֵיכָל אֲשֶׁר בַּיָּעַר.
וְהַנַּעֲרָה אָמְרָה אֶל לִבָּהּ: “הֵן לאֹ אוּכַל עוֹד לָשֶׁבֶת פֹּה, אֵלְכָה נָא וַאֲבַקְּשָׁה אֶת אַחַי”, וַתָּקָם בְּבֹא הַלַּיְלָה וַתִּבְרַח וַתָּבוֹא אֶל תּוֹךְ הַיָּעַר. וַתֵּלֶךְ הַנַּעֲרָה כָּל הַלַּיְלַה וְכָל יוֹם הַמָּחֳרָת וַתִּיעָף מְאֹד וְלֹא יָכְלָה עוֹד לָלֶכֶת. וַתַּרְא מֵרָחוֹק וְהִנֵּה סֻכָּה בְּתוֹךְ הַיַּעַר, וַתָּבוֹא בָּהּ וַתִּמְצָא שָׁם חֶדֶר, וּבַחֶדֶר שֵׁשׁ מִטּוֹת קְטַנּוֹת וְלֹא מְלָאָהּ לִבָּהּ לִשְׁכַּב עַל אַחַת הַמִּטּוֹת, כִּי אִם זָחֲלָה אֶל מִתַּחַת לְאַחַת מֵהֵנָּה וַתִּשְׁכַּב שָׁם עַל הָאָרֶץ וַתֹּאמֶר לָלוּן שָׁם הַלָּיְלָה. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הָיָה הַשֶּׁמֶשׁ לָבוֹא וַתִּשְׁמַע הַנַּעֲרָה וְהִנֵּה קוֹל כְּקוֹל מַשַּׁק 8 כְּנָפַיִם, וְשִׁשָּׁה אַוְזֵי־שָׂדֶה עָפוּ וַיָּבוֹאוּ הַבַּיְתָה בְעַד הַחַלּוֹן. וְהָאַוָּזִים יָשְׁבוּ עַל הָאָרֶץ וַיִפְּחוּ בְּפִיהֶם אִישׁ עַל אָחִיו וַיַּשִּׁיבוּ בְרוּחָם אִישׁ מֵעַל אָחִיו אֶת כָּל הַנּוֹצָה אֲשֶׁר עָלָיו, וַיִּפֹּל עוֹר־הָאַוָּזִים מֵעֲלֵיהֶם כַּאֲשֶׁר תִּפֹּל כֻּתֹנֶת אִישֹ אַחֲרֵי הִתְפַּשְׁטוֹ אוֹתָהּ. וְהַנַּעֲרָה רָאַתָה אוֹתָם וַתַּכִּירֵם וְהִנֵּה אַחֶיהָ הֵמָּה, וַתִּשְׂמַח מְאֹד מְאֹד וַתִּזְחַל וַתֵּצֵא מִתַּחַת לַמִּטָּה. וְהַנְּעָרִים שָׂמְחוּ גַם הֵם מְאֹד בִּרְאוֹתָם אֶת אֲחוֹתָם, אַךְ שִׂמְחָתָם הָיְתָה רַק רָגַע. וַיַּעֲנוּ וַיֹּאמְרוּ אֵלֶיהָ: “נִבְצְרָה 9 מִמֵּךְ לָשֶׁבֶת פֹּה, כִּי הַבַּיִת הַזֶּה מָלוֹן לְשׁוֹדְדִים, וְהָיָה בְּבֹאָם וְרָאוּ אוֹתֵךְ, וְקָמוּ עָלַיִךְ וַהֲרָגוּךְ”. וְהַנַּעֲרָה שָׁאֲלָה: “הֲתִקְצַר יֶדְכֶם מִהְיוֹת מָגֵן לִי?” “לֹא”, עָנוּ, “אֶת הַדָּבָר הַזֶּה לֹא נוּכַל לַעֲשׂוֹת, כִּי רַק עֲשֶׂרֶת רְגָעִים נְתוּנִים לָנוּ מִדֵּי יוֹם בָּעֶרֶב לְהַפְשִׁיט מֵעָלֵינוּ אֶת עוֹר הָאַוָּזִים וְלִלְבּוֹשׁ דְּמוּת אָדָם, וְאַחַר כֵּן נָשׁוּב וְנֶהְפַּכְנוּ לַאַוְזֵי־שָׂדֶה”. וְהַנַּעֲרָה בָכְתָה וַתֹּאמַר: “הַאֵין גְאֻלָּה לָכֶם כִּי תִגָּאֵלוּ?” "לֹא,, אָמְרוּ, “כִּי תִכְבַּד מִמֵּךְ לַעֲשׂוֹת אֶת אֲשֶׁר יוּשַׁת בִּשְׂכַר גְּאֻלָּתֵנוּ. כִּי הִנֵּה שׂוּמַה עָלַיִךְ לְבִלְתִּי דַבֵּר וּלְבִלְתִּי שַׂחֵק שֵׁשׁ שָׁנִים תְּמִימוֹת וּבְקֶרֶב הַשָּׁנִים הָאֵלֶּה תִּתְפְּרִי לָנוּ שֵׁשׁ כֻּתָּנוֹת עֲשׂוּיוֹת פִּרְחֵי־כֹכָבִים. אַךְ אִם תֵּצֵא מִפִּיךְ מִלָּה אַחַת, וְהָיְתָה כָל עֲבוֹדָתֵךְ חִנָּם”. וּבִכְלוֹת אַחֶיהָ לְדַבֵּר, וְהִנֵּה תַמּוּ עֲשֶׂרֶת הָרְגָעִים, וַיֵּהָפְכוּ הַנְּעָרִים לְאַוְזֵי־שָׂדֶה וַיִּתְעוֹפְפוּ בְעַד הַחַלּוֹן.
וְהַנַּעֲרָה חָרְצָה בְּלִבָּהּ לִגְאוֹל אֶת אַחֶיהָ וִיהִי מָה, וַתַּעֲזֹב אֶת הַסֻּכָּה וַתֵּלֶךְ וַתָּבוֹא עַד מַעֲבֵה הַיַּעַר וַתֵּשֶׁב עַל עֵץ וַתָּלֶן שָׁם הַלַּיְלָה. וּבִהְיוֹת הַבֹּקֶר יָרְדָה, וַתֵּלֶךְ לִלְקוֹט פִּרְחֵי־כֹכָבִים וַתָּחֶל לִתְפּוֹר. דָּבָר לֹא דִבְּרָה, כִּי לֹא הָיָה אִישׁ לְדַבֵּר אֵלָיו, וּשְׂחוֹק לֹא עָבַר עַל פִּיהָ, כִּי לֹא הָיְתָה לָהּ עֵת לִשְׂחוֹק, וַתֵּשֶׁב וַתַּעַשׂ אֶת מְלַאכְתָּהּ. וַיְהִי מִקֵּץ יָמִים, וְהַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר בַּמְּדִינָה בָּא הַיַּעֲרָה לָצוּד, וְצַיָּדָיו הִגִּיעוּ עַד הָעֵץ אֲשֶׁר שָׁם הַנַּעֲרָה יוֹשֶׁבֶת. וַיִּקְרְאוּ אֵלֶיהָ וַיֹּאמְרוּ: “בַּת מִי אַתְּ?” וְהַנַּעֲרָה לֹא עָנְתָה אוֹתָם דָּבָר. וַיּוֹסִיפוּ וַיֹּאמְרוּ אֵלֶיהָ: “רְדִי אֵלֵינוּ מִן הָעֵץ, כִּי לֹא נַעֲשֶׂה עִמָּךְ רָעָה”, וְלֹא עָנְתָה הַנַּעֲרָה גַם הַפַּעַם וַתָּנָד בְּרֹאשָׁהּ. וַיְהִי כִּי הוֹסִיפוּ לִפְצוֹר10 בָּהּ, וַתַּשְׁלֵךְ לָהֶם אֶת שַׁרְשֶׁרֶת הַזָּהָב אֲשֶׁר עַל צַוָּארָהּ כִּי אָמְרָה: יִקְּחוּ לָהֶם אֶת הַשַּׁרְשֶׁרֶת וְיִרְפּוּ מִמֶּנָּה. אַךְ הָאֲנָשִׁים לֹא הִרְפּוּ מִמֶּנָּה, וַתּוֹסֶף וַתַּשְׁלֵךְ לָהֶם אֶת חֲגוֹרָתָהּ. וְהָאֲנָשִׁים לֹא הִרְפּוּ מִמֶּנָּה גַם הַפַּעַם, וַתַּשְלֵךְ לָהֶם אֶת הַקִּשּׁוּרִים אֲשֶׁר בְרַגְלֶיהָ. כָּכָה הִשְׁלִיכָה לָהֶם אֶת כָּל אֲשֶׁר הָיָה עָלֶיהָ, לֹא הוֹתִירָה לְנַפְשָׁהּ בִּלְתִּי אִם אֶת הַכֻּתֹּנֶת אֲשֶׁר עַל בְּשָׂרָהּ. אַךְ הַצַּיָּדִים לֹא חָדְלוּ מִמֶּנָּה, וַיַּעֲלוּ אֵלֶיהָ עַל הָעֵץ וַיּוֹרִידוּהָ וַיְבִיאוּהָ אֶל הַמֶּלֶךְ. וְהַמֶּלֶךְ רָאָה אוֹתָהּ וַיִּשְּׁאָלֶהָ: “בַּת מִי אַתְּ? וּמַה מַעֲשַׂיִךְ עַל הָעֵץ?” וְלֹא עָנְתָה הַנַּעֲרָה דָבָר. וַיִּשְׁאָלֶהָ בְּכָל הַשָּׂפוֹת אֲשֶׁר יָדַע, וַתְּהִי הַנַּעֲרָה נֶאֱלָמָה כְדָג. וְהַמֶּלֶךְ הִבִּיט אֶת יָפְיָהּ הָרַב, וַיָּנָּד בּוֹ לִבּוֹ וַיֶּאֱהָבֶהָ. וַיַּעַט 11 אוֹתָהּ אֶת אַדַּרְתּוֹ 12 וַיּוֹשִׁיבֶנָּה עַל סוּסוֹ מִלְּפָנָיו וַיְבִיאֶהָ אֶל הֵיכָלוֹ. וַיַּעַשׂ לָהּ הַמֶּלֶךְ שְׂמָלוֹת יְקָרוֹת, וַתְּהִי הַנַּעֲרָה מַזְהִירָה בְּיָפְיָהּ כְּזֹהַר הָרָקִיעַ, וְרַק דָּבָר לֹא דִבֵּרָה. וַיּוֹשֶׁב הַמֶּלֶךְ אוֹתָהּ עַל שֻׁלְחָנוֹ לִימִינוֹ, וְהַנַּעֲרָה צְנוּעָה בְשִׁבְתָּהּ וַעֲנָוָה בְכָל אֲשֶׁר הִיא עוֹשָׂה, וַתִּיטַב בְּעֵינָיו הָלוֹךְ וְטוֹב מִיּוֹם אֶל יוֹם וַיֹּאמַר: “אֶת הַנַּעֲרָה הַזֹּאת אֶקַּח לִי לְאִשָּׁה, כִּי אֵין כָּמוֹהָ עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ”. וּמִקֵּץ יָמִים אֲחָדִים חָגְגוּ אֶת חַג חֲתֻנָּתָם.
וְלַמֶּלֶךְ אֵם, וְהִיא אִשָּׁה רָעָה מְאֹד, וְלֹא יָשַׁר הַדָּבָר בְּעֵינֶיהָ, כִּי לָקַח הַמֶּלֶךְ אֶת הַנַּעֲרָה לְאִשָּׁה, וַתְּדַבֵּר בָּהּ רָע תָּמִיד וַתֹּאמַר: “מִי יוֹדֵעַ אֵי מִזֶּה בָאָה אֲסוּפַת־חוּץ 13 זֹאת, אֲשֶׁר פֶּה לָהּ וְלֹא תְדַבֵּר; לֹא נָאוָה לַמֶּלֶךְ אִשָּׁה כָזֹאת”. וַיְהִי לִתְקוּפַת־הַשָּׁנָה 14 וַתֵּלֶד הַמַּלְכָּה הַצְּעִירָה בֵן, וַתָּבוֹא הַזְּקֵנָה בַסֵּתֶר וַתִּקַּח מֵעִמָּהּ אֶת בְּנָהּ וַתִּמְשַׁח בְּדָם אֶת שִׂפְתֵי הַמַּלְכָּה מִדֵּי יָשְנָה אֶת שְׁנָתָהּ, וְאַחַר־כֵּן בָּאָה אֶל הַמֶּלֶךְ וַתְּדַבֵּר שִׂטְנָה עַל הַמַּלְכָּה כִּי הָרְגָה אֶת בְּנָהּ וְהִיא אוֹכֶלֶת בְּשַׂר אָדָם. וְהַמֶּלֶךְ לֹא אָבָה לְהַאֲמִין וְלֹא נָתַן לִנְגֹעַ בָּהּ לְרָעָה. וְהַמַּלְכָּה יָשְׁבָה כָּל הַיָּמִים וַתִּתְפֹּר אֶת הַכֻּתָּנוֹת וְלֹא שָׂמָה לֵב אֶל כָּל דָּבָר. וַיְהִי בְּלִדְתָּה בַּפַּעַם הַשֵּׁנִית, וַתַּעַשׂ הַזְּקֵנָה בְעָרְמָה גַם הַפַּעַם כְּכָל אֲשֶׁר עָשְתָּה בָרִאשׁוֹנָה, וְלֹא הֶאֱמִין הַמֶּלֶךְ לִדְבָרֶיהָ וַיֹּאמַר: “רַק יִשְׁרַת לֵב הִיא וִירֵאַת אֱלֹהִים מֵעֲשׂוֹת כַּדָּבָר הַזֶּה. לוּלֵא הִיא אִלֶּמֶת, אֲשֶׁר נִבְצְרָה מִמֶּנָּה לְהִצְטַדֵּק, כִּי עַתָּה נִגְלְתָה כַשַּׁחַר צִדְקָתָהּ”. אַךְ בְּלֶדֶת הַמַּלְכָּה בַּשְּׁלִישִׁית וְהַזְּקֵנָה גָזְלָה אֶת הַבֵּן הַיִּלּוֹד וַתָּבוֹא לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ לְשִׂטְנָה, וְלֹא יָכֹל עוֹד הַמֶּלֶךְ לַעֲצוֹר בְּעַד הָרָעָה, וַיַּסְגֵּר15 אֶת הַמַּלְכָּה בְּיַד הַשּׁוֹפְטִים, וְהַשּׁוֹפְטִים שָׁפְטוּ אוֹתָהּ לְהִשָּׂרֵף בָּאֵשׁ עַל הַמּוֹקֵד.
וַיְהִי בְּבֹא הַיּוֹם אֲשֶׁר תּוּצָא הַמַּלְכָּה לְהִשָּׂרֵף, וַיִּקָּר מִקְרֶה כִּי בְעֶצֶם הַיּוֹם הַהוּא מָלְאוּ גַם שֵׁשׁ הַשָּׁנִים אֲשֶׁר נִשְׁבְּעָה לְנַפְשָׁהּ לְבִלְתִּי דַבֵּר וּלְבִלְתִּי שָׂחוֹק, וּבָזֹאת גָּאֲלָה אֶת אַחֶיהָ הָאֲהוּבִים מִיַּד הַכְּשָׁפִים אֲשֶׁר הָיְתָה עֲלֵיהֶם. וְגַם שֵׁשׁ הַכֻּתָּנוֹת הָיוּ נְכוֹנוֹת וּשְׁלֵמוֹת, וְרַק הַכְּתֹנֶת הָאַחֲרוֹנָה חָסְרָה עוֹד אֶת הַשַּׁרְווּל 16 הַשְּׂמָאלִי. וַיְהִי כִּי הוֹצִיאוּ אוֹתָהּ אֶל הַמְּדוּרָה, וַתָּשֶׂם אֶת הַכֻּתָּנוֹת עַל זְרוֹעָהּ, וַתַּעֲמֹד עַל הַבָּמָה, וְהָעֲבָדִים עוֹשִׂים כֹּה וָכֹה לְהַצִּית 17 אֶת הָאֵשׁ, וַתִּשָּׂא אֶת עֵינֶיהָ וַתַּרְא וְהִנֵּה שִׁשָּׁה אַוְזֵי־שָׂדֶה מְעוֹפְפִים תַּחַת הַשָּׁמָיִם. אָז יָדְעָה כִי גְאֻלָּתָהּ בָאָה, וַיִּמָּלֵא לִבָּה שִׂמְחָה. וְשֵׁשֶׁת אַוְזֵי־הַשָּׂדֶה רָעֲשׁוּ מִמַּעַל לָהּ וַיֵּרְדוּ אֵלֶיהָ, וַתְּמַהֵר וַתַּשְׁלֵךְ עֲלֵיהֶם אֶת הַכֻּתָּנוֹת, וַיְהִי רַק נָגְעוּ הַכֻּתָּנוֹת עַל בְּשָׂרָם, וַיִּפְּלוּ מֵעֲלֵיהֶם עוֹרוֹת אַוְזֵי־הַשָּׂדֶה, וַיַּעַמְדוּ פִתְאֹם לְפָנֶיהָ שֵׁשֶׁת אַחֶיהָ חַיִּים וּשְׁלֵמִים. וְכֻלָּם נֶחְמָדִים לְמַרְאֶה, וְרַק הַצָּעִיר בָּהֶם חָסֵר אֶת זְרוֹעוֹ הַשְּׂמָאלִית, וַתְּהִי לוֹ כְנַף אַוַּז־שָׂדֶה עַל כְּתֵפוֹ. וַיְחַבְּקוּ וַיִּשְּׁקוּ אִישׁ־אִישׁ לַאֲחוֹתָם, וְהַמַּלְכָּה בָאָה לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ, וְהוּא עוֹמֵד נִבְהָל כֻּלּוֹ, וַתָּחֶל לְדַבֵּר וַתֹּאמֶר אֵלַיו: “דַּע לְךָ, בַּעֲלִי, כִּי בָרֶגַע הַזֶּה עָבַר הַמּוֹעֵד אֲשֶׁר לְנִדְרִי וַאֲנִי אוּכַל לְדַבֵּר וּלְגַלּוֹת לְךָ סוֹדִי כִי נְקִיָּה אֲנִי מִכָּל פֶּשַׁע וְכִי רַק עֲלִילוֹת דְּבָרִים שָׂמוּ לִי”, וַתְּסַפֵּר לוֹ אֶת כָּל הַנְּבָלָה אֲשֶׁר עָשְׂתָה הַזְּקֵנָה וְכִי גָזְלָה מֵעִמָּה אֶת יְלָדֶיהָ וַתַּחְבִּיאֵם. וְהַיְלָדִים הוּבְאוּ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ וַיִּשְׂמַח עֲלֵיהֶם הַמֶּלֶךְ מְאֹד, וְאֶת הַזְּקֵנָה אָסְרוּ וַיַּעֲלוּהָ עַל הַמְּדוּרָה 18 וַתִּשָּׁרֵף וַתְּהִי לְאֵפֶר. וְהַמֶּלֶךְ וְהַמַּלְכָּה וְשֵׁשֶת אֲחֶיהָ הֶאֱרִיכוּ יָמִים עַל הָאָרֶץ וַיִּתְעַנְּגוּ עֶל כָּל טוֹב וְשָׁלוֹם.
-
אֵשֶׁת הָאָב בְּיַחַס לְבָנָיו שֶׁנּוֹלְדוּ לוֹ מֵאִשָׁה אַחֶרֶת (שׁטיפפ־מוּטטער). ↩
-
בִּסְבַךְ. ↩
-
חוּטִים כְּרוּכִים יַחַד בְּצוּרַת עִגּוּל. ↩
-
הַמַּרְאֶה. ↩
-
בְּרֶגַע. ↩
-
עָבְרוּ חִישׁ. ↩
-
הַנּוֹצוֹת שֶׁנָּפְלוּ. ↩
-
רַעַשׁ. ↩
-
הַדָּבָר נִמְנַע. ↩
-
לְבַקֵּשׁ, לִדְרוֹשׁ. ↩
-
וַיַּעֲטֹף. ↩
-
לְבוּשׁוֹ הָעֶלְיוֹן הָרָחָב ↩
-
נֶאֱסְפָה מִן הַחוּץ וְאֵין יוֹדְעִין אָבִיהָ וְאִמָּהּ. ↩
-
כַּעֲבוֹר שָׁנָה ↩
-
וַיִּמְסוֹר. ↩
-
בֵּית־הַזְרוֹעַ. ↩
-
לְהַבְעִיר. ↩
-
הַמּוֹקֵד. ↩
- דניאל פריש
- יהודית להב
- שלי אוקמן