אִישׁ הָיָה בָאָרֶץ וַתְּהִי לוֹ בַת וַיִּקְרְאוּ לָהּ שֵׁם לֵאָה הַחֲכָמָה. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר גָּדְלָה הַנַּעֲרָה וַיֹּאמַר אָבִיהָ: “עַתָּה נִתֵּן אֶת בִּתֵּנוּ לְאִישׁ”. וְאִמָּהּ עָנְתָה: “כֵּן דִּבַּרְתָּ, וְלוּ רַק יָבֹא אִישׁ וְיִקָּחֶנָּה”. וְאִישׁ בָּא מֵאֶרֶץ רְחוֹקָה וּשְׁמוֹ דָּן וַיַּרְא אֶת הַנַּעֲרָה וַיֹּאמֶר לְקַחְתָּהּ, וּמֵרֹאשׁ הִגִּיד כִּי רַק בָּזֹאת יִקָּחֶנָּה אִם חֲכָמָה הִיא בֶאֱמֶת. וְאָבִיהָ אָמַר: “אִם לָזֹאת – יֵרָגַע נָא לִבְּךָ, כִּי חָכְמָתָהּ בַּחוּץ תָּרֹן”. וְאִמָהּ הוֹסִיפָה: “עֵינֶיהָ רוֹאוֹת אֶת הָרוּחַ בְּרוּצוֹ וְאָזְנֶיהָ שׁוֹמְעוֹת אֶת הַזְּבוּבִים בְּדַבְּרָם”. וְדָן אָמַר: “אִם לֹא חֲכָמָה הִיא בַּכֹּל, לֹא אֶקָּחֶנָּה”. וַיְהִי בְּשִׁבְתָּם אֶל הַשֻּׁלְחָן וְהֵמָּה אוֹכְלִים וְחוֹגְגִים, וַתֹּאמֶר אִמָּהּ: “לֵאָה, לְכִי אֶל הַמַּרְתֵּף וְהָביאִי שֵׁכָר”. וַתֵּלֶךְ לֵאָה הַחֲכָמָה וַתִּקַּח אֶת הַכַּד מֵעַל הַקִּיר וַתֵּרֶד אֶל הַמַּרְתֵּף, וּבַדֶּרֶךְ בְּלֶכְתָּהּ קִשְׁקְשָׁה בִגְבוּרָה בְּכִסּוּי הַכַּד הָלֹךְ וְקַשְׁקֵשׁ, לְבִלְתִּי תֶאֱרַךְ הָעֵת לָהּ. וּבְבֹאָהּ אֶל הַמַּרְתֵּף, וַתִּקַּח לָהּ כִּסֵּא וַתְּשִׂימֵהוּ לִפְנֵי הֶחָבִית, לְבִלְתִּי הַטּוֹת אֶת עָרְפָּהּ, פֶן יִכְאַב גֵּוָהּ עָלֶיהָ. אַחַר כֵּן הִצִּבָה אֶת הַכַּד לָאָרֶץ וַתִּפְתַּח אֶת הַבֶּרֶז, וְהָיָה בִּשְׁטֹף הַשֵּׁכָר אֶל תּוֹךְ הַכַּד, וְלֹא חָפְצָה לָשֶׁבֶת בְּטֵלָה וַתִּשָּׂא אֶת עֵינֶיהָ וַתַּבֵּט בֵּין כֹּה וָכֹה עַל סְבִיבֶיהָ, אוּלַי תֵּרֶא דָבָר אֲשֶׁר יוֹעִיל לָהּ. וַתֵּרֶא וְהִנֵּה קַרְדֹּם תָּלוּי עַל הַתִּקְרָה מִלְמַעְלָה, אֲשֶׁר שָׁכְחוּ אוֹתוֹ הַבּוֹנִים בַּעֲשׂוֹתָם פֹּה אֶת מְלַאכְתָּם. וַיְהִי כִּרְאוֹת לֵאָה הַחֲכָמָה אֶת הַקַּרְדֹּם וַתָּרֶם אֶת קוֹלָהּ וַתֵּבְךְּ וַתֹּאמַר: “אִם יִקָּחֵנִי דָן לוֹ לְאִשָּׁה וְאִם אֵלֵד לוֹ בֵן וְהוּא יִגְדַּל וַאֲנַחְנוּ נִשְׁלַח אוֹתוֹ אֶל הַמַּרְתֵּף לְהָבִיא לָנוּ שֵׁכָר, וִנָשַׁל¹ הַקַּרְדֹּם מִן הַתִּקְרָה פִתְאֹם וּמָצָא אֶת רֹאשׁוֹ וֶהֱמִיתוֹ”. וַתֵּשֶׁב לֵאָה הַחֲכָמָה וַתֵּבֵךְּ וַתִּזְעַק בְּכָל לִבָּהּ עַל הָאָסוֹן אֲשֶׁר יִקְרֶנָּה. וְאַנְשֵׁי הַבַּיִת הַיּוֹשְבִים אֶל הַשֻּׁלְחָן חִכּוּ אֶל הַשֵּׁכָר, וְלֵאָה לֹא בָאָה. וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה אֶל הַשִּׁפְחָה: “רְדִי אֶל הַמַּרְתֵּף וּרְאִי מֶה הָיָה לְלֵאָה”. וַתֵּרֶד הַשִּׁפְחָה וַתִּמְצָא אֶת לֵאָה יוֹשֶׁבֶת לִפְנֵי הֶחָבִית וְזוֹעֶקֶת מָרָה, וַתִּשְׁאַל: “לֵאָה לָמָה תִבְכִּי?” וְלֵאָה עָנְתָה: “אֵיךְ זֶה לֹא אֶבְכֶּה? הֵן אִם יִקָּחֵנִי דָן לוֹ לְאִשָּׁה וַאֲנִי אֵלֵד לוֹ בֵן – וְהוּא יִגְדַּל וַאֲנַחְנוּ נִשְׁלַח אוֹתוֹ אֶל הַמַּרְתֵּף לְהָבִיא לָנוּ מַשְׁקֶה, וְנָפַל פִּתְאֹם הַקַּרְדֹּם מִן הַתִּקְרָה עַל רֹאשׁוֹ וֶהֱמִיתוֹ”. וַתֹּאמֶר הַשִּׁפְחָה: “מַה־גְּדוֹלָה חָכְמַת לֵאָה שֶׁלָּנוּ!” וַתֵּשֶׁב עַל יָדָהּ וַתֵּבְךְּ גַּם הִיא. וְהָאֲנָשִׁים אֲשֵׁר בַּבַּיִת רָאוּ, כִּי בוֹשְׁשָׁה² הַשִּׁפְחָה לָבוֹא וְהֵם צְמֵאִים אֶל הָשֵּׁכָר וַיֹּאמֶר הָאִישׁ אֶל הָעֶבֶד: “לֵךְ רֵד אֶל הַמַּרְתֵּף וְרָאִיתָ מֶה הָיָה לְלֵאָה וְלַשִּׁפְחָה”. וַיֵּרֶד הָעֶבֶד וַיַּרְא וְהִנֵּה לֵאָה הַחֲכָמָה וְהַשִּׁפְחָה יוֹשְׁבוֹת יַחַד ובוֹכוֹת, וַיִּשְׁאַל: “מָה אַתֶּן בּוֹכוֹת?” וְלֵאָה עָנְתָה: “אֵיךְ זֶה לֹא אֶבְכֶּה? הֵן יִקָּחֵנִי דָן לְאִשָּׁה וְאֵלֵד לוֹ בֵן וְהוּא יִגְדַּל וְיָרַד הֵנָּה לִבְרֹז³ מִן הֶחָבִית וְנָפַל הַקַּרְדֹּם עַל רֹאשׁוֹ וֶהֱמִיתוֹ”. וַיֹּאמֶר הָעֶבֶד: מַה־גְּדוֹלָה חָכְמַת לֵאָה שֶׁלָּנוּ!" וַיֵּשֶׁב עַל יָדָהּ וַיֵּבְךְ גַּם הוּא. וִהָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר בַּבַּיִת חִכּוּ אֶל הָעֶבֶד וְהוּא לֹא בָא, וַיֹאמֶר הָאִישׁ אֶל הָאִשָּׁה: “לְכִי אַתְּ אֶל הַמַּרְתֵּף וּרְאִי מֶה הָיָה לְלֵאָה”. וַתֵּלֶךְ הָאִשָּׁה וַתָּבוֹא וַתִּרְאֶה אֶת שְׁלָשְׁתָּם בּוֹכִים וּמֵילִילִים, וַתִּשְׁאַל מֶה הָיָה לָהֶם, וַתְּסַפֵּר לֵאָה גַם לָהּ, כִּי הַיֶּלֶד אֲשֶׁר תֵּלֵד יוּמַת בַּקַּרְדֹּם אִם יֵרֵד אֶל הַמַּרְתֵּף לְהָבִיא שִׁכָר אַחֲרֵי אֲשֶׁר יִגְדַּל, כִּי יָלְדָה אוֹתוֹ לְדָן אַחֲרֵי קַחְתּוֹ אוֹתָהּ לוֹ לְאִשָּׁה, וְנָפַל הַקַּרְדֹּם עַל רֹאשׁוֹ וָמֵת. וַתֹּאמֶר אִמָּהּ גַם הִיא: "מַה־גְּדוֹלָה חָכְמַת לֵאָה שֶׁלָּנוּ!” וַתֵּשֶׁב עַל יָדָהּ וַתֵּבְךְּ גַּם הִיא. וְהָאִישׁ חִכָּה עוֹד רֶגַע

וַיַּרְא וְהִנֵּה אִשְׁתּוֹ לֹא שָׁבָה וּצְמָאוֹ הוֹלֵךְ וְגָדֵל, וַיֹּאמַר: “אֵרְדָה־נָא אֲנִי וְאֶרְאֶה מֶה הָיָה לְלֵאָה”. וַיְהִי כְּבֹאוֹ אֶל הַמַּרְתֵּף וְעֵינָיו רָאוּ אֶת כֻּלָּם יוֹשְׁבִים יַחַד וּבוֹכִים וְלֵאָה הִגִּידָה לוֹ אֶת פֵּשֶׁר הַדָּבָר וְכִי מֵעִם הַיֶּלֶד הִיא שׂוּמָה אֲשֶׁר יָלֹד תֵּלֵד אֶל נָכוֹן לְאִישָּׁה דָּן אִם רַק יִקַּח אוֹתָהּ לוֹ לְאִשָּׁהּ וְאִם רַק יִשְׁלְחוּ אוֹתוֹ אֶל הַמַּרְתֵּף לְהָבִיא שֵׁכָר כַּאֲשֶׁר יִגְדַל וְאִם רַק יִשַּׁל הַקַּרְדֹּם מִן הַתִּקְרָה וְנָפַל וּמָצָא אֶת רֹאשׁוֹ וְהִכָּהוּ וָמֵת, – וַיִּקְרָא גַם הוּא: “מַה־גְּדוֹלָה חָכְמַת לֵאָה!” וַיֵּשֶׁב וַיֵּבְךְּ עִמָּם. וְהֶחָתָן נִשְׁאַר לְבַדּוֹ בַבַּיִת וַיְחַכֶּה, וַיְהִי כַּאֲשֶׁר רָאָה כִּי אֵין שָׁב וַיֹּאמֶר בְּלִבּוֹ: “אֵין זֶה כִּי אִם מְחַכִּים הֵם לִי שָׁמָּה, לָכֵן אֵלְכָה־נָא וְאֶרְאֶה מֶה הָיָה לָהֶם”. וַיָּבֹא וַיַּרְא וְהִנֵּה יוֹשְׁבִים הַחֲמִשָּׁה וּבוֹכִים וּמֵילִילִים וְצוֹעֲקִים בּקוֹל גָּדוֹל וְאִישׁ מֵאָחִיו יַגְדִּיל, וַיֶּחֱרַד גַּם הוּא וַיִּשְׁאַל: “מָה הָאָסוֹן אֲשֶׁר קָרָה אֶתְכֶם?” וְלֵאָה עָנְתָה: “הוֹי דָּן הַנֶּחְמָד! הֵן יֵש אֲשֶׁר אֶלָּקַח לְךָ לְאִשָּׁה וְאֵלֵד לְךָ בֵּן וְיִגְדַּל וְיֵשׁ אֲשֶׁר יִהְיֶה עִם לְבָבֵנוּ לִשְׁלֹחַ אוֹתוֹ הֵנָּה לְהָבִיא שֵׁכָר מִן הֶחָבִית וְיֵשׁ אֲשֶׁר הַקַּרְדֹּם הַתָּלוּי פֹּה עַל הַתִּקְרָה כִּי שְׁכָחוּהוּ הַבּוֹנִים יִזַּח⁴ פִּתְאֹם וְיִפֹּל עַל קָדִקָדוֹ וִירוֹצְצֵהוּ וְלֹא יָקוּם עוֹד וָמֵת. הַעַל אֵלֶּה לֹא נִבְכֶּה?” וְדָן אָמַר: “מַה לִּי עוֹד לִדְרֹשׁ חָכְמָה עַל הַחָכְמָה הַזֹּאת? זֹאת הַפַּעַם רָאִיתִי כִּי לֵאָה הַחֲכָמָה אַתְּ בֶּאֱמֶת, וְאוֹתָךְ אֶקַּח לִי לְאִשָּׁה!” וַיִּתְפֹּשׂ אוֹתָהּ בְּיָדָהּ וַיַּעֲלֶהָ מִן הַמַּרְתֵּף וַיָּחֹגּוּ אֶת חַג חֲתֻנָּתָם.

וַיְהִי מִקֵּץ יָמִים וְדָן אָמַר אֶל אִשְׁתּוֹ: “אֵצֵא נָא לִמְלָאכָה וְאָבִיא שָׂכָר טוֹב, וְאַתּ צְאִי הַשָּׂדֶה וְקָצַרְתְּ אֶת הַדָּגָן וְהָיָה לָנוּ לָחֶם”. וְלֵאָה עָנְתָה: “טֹוב דִּבַּרְתָּ, אִישִׁי, כִּדְבָרֶיךָ כֵּן אֶעֱשֶׂה”. וַיֵּצֵא דָן. וְלֵאָה קָמָה וַתְּבַשֵּׁל לָהּ נָזִיד טוֹב וַתִּקָּחֵהוּ עִמָּהּ אֶל הַשָּׂדֶה. וַיְהִי כְּבֹאָהּ אֶל הַקָּמָה, וַתְּדַבֵּר אֶל לִבָּה וַתֹּאמַר: “מֶה עָלַי לַעֲשׂוֹת עַתָּה? הַאֶקְצֹר בָּרִאשׁוֹנָה וְאִם אֹכַל בָּרִאשׁוֹנָה? הֲלֹא טוֹב כִּי אֹכַל לִמַבָּרִאשׁוֹנָה?” וַתֵּשֶׁב וַתָּרֶק אֶת הַנָּזִיד אֶל קִרְבָּהּ מְלוֹא הַסִּיר וַתֹּאכַל לָשׂבַע, וְאַחַר־כֵּן הוֹסִיפָה וַתֹּאמַר: “מֶה עָלַי לַעֲשׂוֹת עַתָּה? הַאֶקְצֹר בָּרִאשׁוֹנָה וְאִם אִישַׁן בָּרִאשׁוֹנָה? הֲלֹא טוֹב כִּי אִישַׁן לְמַבָּרִאשׁוֹנָה”. וַתִּצְנַח⁵ לָאָרֶץ בְּתוֹךְ הַקָּמָה וַתִּשְׁכַּב וַתִּישָׁן. וְדָן עָשָׂה אֶת מְלַאכְתּוֹ וַיָּשָׁב לְבֵיתוֹ, וְלֵאָה עוֹד אֵינֶנָּה, וַיֹּאמֶר אֶל לִבּוֹ: “מַה־גְּדוֹלָה חָכְמַת לֵאָה שֶׁלִּי! חָרוּצָה הִיא וְשֹׁקֶדֶת עַל הַמְּלָאכָה כָל הַיּוֹם, וְגַם לְעֵת הָאֹכֶל לֹא שָׁבָה הַבָּיְתָה”. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר קָרַב הָעֶרֶב וַיֵּלֶא לִחַכּוֹת וַיֵּצֵא הַשָּׂדֶה לִרְאוֹת אֶת אֲשֶׁר קָצְרָה, וַיַּרְא וְהִנֵּה לֹא קָצְרָה דָבָר וְהִיא שׁוֹכֶבֶת בַּקָּמָה וִישֵׁנָה. וַיְמַהֵר הַבַּיְתָה וַיָּבֵא לוֹ פְּתִילֶי חוּטִים מַעֲשֵׂה רֶשֶׁת עִם פַּעֲמוֹנִים קְטַנִּים וַיָּשֶׂם אוֹתָם עָלֶיהָ, וְהִיא לֹא הֵקִיצָה וַתִּישָׁן. אַחַר־כֵּן רָץ הַבַּיְתָה וַיִּסְגֹּר אֶת הַדֶּלֶת בַּעֲדוֹ וַיֵּשֶׁב עַל כִּסְאוֹ וַיַּעַשׂ אֶת מְלַאכְתּוֹ. וְלֵאָה הַחֲכָמָה יָשְׁנָה כָל הַיּוֹם, וַיְהִי כִּי חָשְׁכָה הַשֶּׁמֶשׁ כָּלִיל, וַתִּיקַץ וַתָּקָם, וְהִנֵּה קוֹל רַעַשׁ מִסָּבִיב לָהּ וְקוֹל פַּעֲמוֹנִים מְצַלְצְלִים בְּכָל אֲשֶׁר תִּפְנֶה אוֹ תָנוּעַ. וַתִּתְחַלְחֵל מְאֹד וַתְּהִי זָרָה פִתְאֹם לְנַפְשָׁהּ וּלְעַצְמָהּ וְלֹא יָדְעָה אִם לֵאָה הַחֲכָמָה הִיא אִם לֹא. וַתִּשְׁאַל אֶת נַפְשָׁהּ: “הֲלֵאָה אֲנִי אִם לֹא?” וַתַּעֲמֹד וְלֹא יָדְעָה מַה לְּהָשִׁיב. אַחַר־כֵּן בָּאָה מַחֲשָׁבָה בְּלִבָּהּ לֵאמֹר: “אָרוּצָה נָא הַבַּיְתָה וְאֶשְׁאֲלָה אֶת אִישִׁי וְהוּא הֲלֹא יֵדַע!” וַתָּרָץ וַתָּבֹא עַד לִפְנֵי בֵיתָהּ וַתִּמְצָא אֶת הַדֶּלֶת סְגוּרָה, וַתִּתְדַּפֵּק עַל הַחַלּוֹן וַתִּקְרָא: “דָן, הֲלֵאָה בַבַּיִת?” וְדָן עָנָה: “כֵּן, בַּבַּיִת הִיא”, כִּי הֵתֶל בָּהּ. וַתֶּחֱרַד לֵאָה מְאֹד וַתֹּאמַר: “כִּי עַתָּה אֵינֶנִּי לֵאָה!” וַתֵּלֶךְ וַתָּבֹא אֶל דֶּלֶת בַּיִת אַחֵר. אַךְ הָאֲנָשִׁים בְּשָׁמְעָם אֶת צְלִיל הַפַּעֲמוֹנִים לֹא אָבוּ לִפְתֹּחַ, וְלֹא מָצְאָה לֵאָה הַחֲכָמָה מָקוֹם לָלוּן הַלָּיְלָה. אָז רָצָה הָלֹךְ וְרוּץ מִן הַכְּפָר וַתַּחֲלֹף וַתֵּעָלַם, וְלֹא יָסַף עֹוד אִישׁ לִרְאוֹתָהּ עַד עוֹלָם.