אִישׁ הָיָה בְּאֶרֶץ שְׁוִיצְיָה, שׁוֹעַ זָקֵן, וַיְהִי לוֹ בֵן כְּסִיל אֲשֶׁר לֹא יָדַע דָּבָר וְלֹא לָמַד דָּבָר, כִּי נִבְעָר לִבּוֹ מֵהָבִין אֶת לִמּוּדָיו. וַיְהִי הַיּוֹם וַיִּקְרָא לוֹ אָבִיו וַיֹּאמַר: “שְׁמַע, בְּנִי, הִנֵּה כָבַד לִבְּךָ בְּךָ וְיָדִי קָצְרָה בְכָל עֲמָלִי הָרַב לְהָבִיא תוֹרָה בְלִבֶּךָ, לָכֵן אַחַת חָרַצְתִּי, כִּי תַעֲזוֹב אֶת הַבַּיִת הַזֶּה וּבָאתָ לְעִיר אָחֶרֶת לְבֵית מוֹרֶה מְהֻלָּל, אוּלַי יַצְלִיחַ הָאִישׁ הַזֶּה לְהָבִיא מְעַט חָכְמָה בְלִבֶּךָ”. וַיִּשְׁלַח אֶת הַנַּעַר לְעִיר נָכְרִיָּה וַיֵּשֶׁב הַנַּעַר בְּבֵית הַמּוֹרֶה שָׁנָה תְמִימָה. וַיְהִי מִקֵּץ הַיָּמִים וַיָּשָׁב הַנַּעַר. וַיִּשְׁאָלֵהוּ אָבִיו: “מַה־לָּמַדְתָּ, בְּנִי?” – לָמַדְתִּי – עָנָה – לְהָבִין אֶת נִבְחַת הַכְּלָבִים“. וְאָבִיו קָרָא: הָרִים, נִפְלוּ עָלַי! הֲזֶה כָל הַדָּבָר אֲשֶׁר לָמַדְתָּ? הָבָה אֶשְׁלַח אוֹתְךָ לְעִיר אַחֶרֶת וּבָאתָ לְמוֹרֶה אַחֵר”. וַיִּשְׁלָחֵהוּ לְעִיר אַחֶרֶת, וַיֵּשֶׁב גַּם בְּבֵית הַמּוֹרֶה הֶחָדָשׁ שָׁנָה תְמִימָה. וַיְהִי כְּבֹאוֹ מֵאֵת הַמּוֹרֶה הַזֶּה, וַיִּשְׁאָלֵהוּ אָבִיו: “מַה־לָּמַדְתָּ, בְּנִי?” “לָמַדְתִּי – עָנָה – לְהָבִין אֶת אֲשֶׁר תְּדַבֵּרְנָה הַצִּפֳּרִים”. וַיִּתְקַצֵּף אָבִיו מְאֹד וַיִּקְרָא: "הוֹי, בֶּן־אָדָם לֹא־יוֹעִיל! שִׁחַתָּ אֶת עִתְּךָ לַשָּׁוְא וְלֹא לָמַדְתָּ דָבָר, וּכְלִמָּה לֹא תְכַסֶּךָ לָבוֹא לְהֵרָאוֹת אֶת פָּנֶיךָ. הִנְנִי וְאֶשְׁלַח אוֹתְךָ לְמוֹרֶה שְׁלִישִׁי, וְהָיָה אִם גַּם הַפַּעַם לֹא תִלְמַד דָּבָר, לֹא אוֹסִיף עוֹד לִהְיוֹת לְךָ לְאָב עַד עוֹלָם. וַיֵּשֶׁב הַנַּעַר גַּם בְּבֵית הַמּוֹרֶה הַשְּׁלִישִׁי שָׁנָה תְמִימָה. וַיְהִי בְּשׁוּבוֹ וַיִּשְׁאָלֵהוּ אָבִיו: “מַה־לָּמַדְתָּ, בְּנִי?” – “לָמַדְתִּי – עָנָה – לְהָבִין אֶת אֲשֶׁר תְּקַרְקַרְנָה הַצְּפַרְדְּעִים”. אָז עָלְתָה חֲמַת אָבִיו עַד לְהַשְׁחִית וַיִּקְרָא אֶת עֲבָדָיו וַיֹּאמַר: “הַנַּעַר הַזֶּה אֵינֶנּוּ בְּנִי עוֹד, הִנֵּה אָנֹכִי מַדִּיחַ¹ אוֹתוֹ מִלְּפָנַי כַּיּוֹם הַזֶּה וְאֶתְכֶם אָנֹכִי מְצַוֶּה: הָבִיאוּ אוֹתוֹ הַיַּעֲרָה וַהֲמִיתוּהוּ”. וַיּוֹצִיאוּהוּ וַיְבִיאוּהוּ הַיַּעֲרָה, וַיְהִי בְּגִשְׁתָּם לַהֲמִיתוֹ, וַיַּחְמְלוּ עָלָיו וַיַּעַזְבוּהוּ לְנַפְשׁוֹ, וַיִּקְחוּ לָהֶם צְבִיָה וַיְנַקְרוּ אֶת עֵינֶיהָ וְאֶת לְשׁוֹנָהּ כָּרְתוּ מִפִּיהָ, וַיָּבִיאוּ אֶל הַזָּקֵן לִהְיוֹת לוֹ לְאוֹתוֹת, וַיֵּדַע כִּי הֵמִיתוּ אֶת בְּנוֹ.

וְהַנַּעַר הָלַךְ הָלוֹךְ וְנָסוֹעַ וַיָּבוֹא עַד לְאַרְמוֹן זָר וַיִּשְׁאַל מֵעִם אַנְשֵׁי הָאַרְמוֹן לָתֵת לוֹ מָקוֹם לָלון בַּלָּיְלָה. וַאדוֹנֵי הָאַרְמוֹן עָנָהוּ: “הִנֵּה אִתָּנוּ מָקוֹם רַק עוֹד בַּמִּגְדָּל הַיָּשָׁן אֲשֶׁר בָּעֵמֶק, לָכֵן אִם חָפַצְתָּ, לִינָה שָׁם הַלַּיְלָה, וְאוּלָם דַּע לְךָ כִּי נוֹרָא הַמָּקוֹם הַהוּא – וַאֲנִי הִזְהַרְתִּיךָ. הִנֵּה מָלֵא הַמִּגְדָּל כְּלָבִים פְּרָאִים וְעַזֵּי־רוּחַ, וְהֵם נוֹבְחִים וּמֵילִילִים בִּבְלִי מַעְצוֹר וְשֹׁאֲלִים לְנַפְשָׁם מֵעֵת לְעֵת גַּם נֶפֶשׁ אָדָם וְאָכְלוּ אוֹתוֹ כְרָגַע”. וְאַנְשֵׁי כָל הָאָרֶץ אֲשֶׁר מִסָּבִיב נֶאֶנְחוּ כָל הַיָּמִים וַיִּתְאַבְּלוּ עַל הַצָּרָה הַזֹּאת, אַךְ הַנַּעַר לֹא יָדַע פַּחַד וַיֹּאמַר: הֲבִיאוּנִי נָא אֶל הַכְּלָבִים הַנּוֹבְחִים וּרְאִיתֶם כִי אֵלַי לֹא תְאֻנֶּה הָרָעָה, רַק תְּנוּ עַל יָדִי מַעט בָּשָׂר וְכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל לְמַעַן אֲשֶׁר אַשְלִיךְ אוֹתָם בְּבֹאִי". וַיְהִי כִּי רָאוּ כִּי מִתְאַמֵּץ הַנַּעַר לָלֶכֶת וְלֹא יָשִׂים לִבּוֹ אֶל אֲשֶׁר הִזְהִירוּהוּ, וַיִּתְּנוּ לוֹ אֹכֶל לַכְּלָבִים כַּאֲשֶׁר שָׁאַל, וַיְבִיאוּהוּ אֶל הַמִּגְדָּל. הוּא עוֹדוֹ עַל הַמִּפְתָּן, וַיִּשְׁרוֹק בִּשְׂפָתָיו וַיְהִי קוֹלוֹ כְּאַחַד מֵהֶם, וַיַּכְתִּירוּהוּ הַכְּלָבִים וַיְכַשְׁכְּשׁוּ בִזְנָבָם בְּאַהֲבָה וּבְשָׁלוֹם וַיְלַקְּקוּ בִלְשׁוֹנָם אֶת כַּפּוֹת יָדָיו וַיֹּאכְלוּ אֶת אֲשֶׁר נָתַן לָהֶם, וְלֹא נָפַל מִשַּׂעֲרוֹת רֹאשׁוֹ אַרְצָה. וַיְהִי בַבֹּקֶר וַיֵּצֵא מִן הַמִּגְדָּל בְּשָׁלוֹם, וַיִּשְׁתָּאוּ אֵלָיו כָּל הָאֲנָשִׁים וַיְבִיאוּהוּ אֶל אֲדוֹנֵי הָאַרְמוֹן, וַיֹּאמַר: “שָׁמַעְתִּי אֶת דִּבְרֵי הַכְּלָבִים, כִּי מֵבִין אָנֹכִי אֶת לְשׁוֹנָם, וְלָכֵן יָדַעְתִּי מֶה הָיָה לָהֶם וְעַל מָה הֵם יוֹשְׁבִים פֹּה וּמְבִיאִים עַל יוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ אֶת כָּל הַצָּרָה הַזֹּאת: הִנֵּה הָיָה מְכַשֵּׁף אֲשֶׁר קָבַב² אוֹתָם וַיָּשֶׂם עֲלֵיהֶם עֹנֶשׁ לָשֶׁבֶת פֹּה וְלִשְׁמוֹר אֶת הָאוֹצָר הַגָּדוֹל הַטָּמוּן מִתַּחַת לַמִּגְדָּל, וְהֵם לֹא יוּכְלוּ לָבוֹא אֶל הַמְּנוּחָה עַד אִם יַחְפּוֹר אִישׁ אֶת הָאוֹצָר הַזֶּה מִמַּעֲמַקִּים וְיִגְאָלֵם, וְגַם אֶת מִשְׁפַּט הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר עַל הָאִישׁ לַעֲשׂוֹת בְּבוֹאוֹ לַחְפּוֹר הִגִּידוּ לִי וַאֲנִי יָדָעְתִּי”. וַיִּשְׂמְחוּ כָל הָאֲנָשִׁים שִׂמְחָה גְדוֹלָה, וַאדוֹנֵי הָאַרְמוֹן הִגִּיד לוֹ, כִּי יִקַּח אוֹתוֹ לְבֵן לוֹ אִם יַעֲשֶׂה אֶת כָּל הַדָּבָר הַזֶּה. וַיֵּרֵד הַנַּעַר שֵׁנִית וַיָּבוֹא אֶל הַמִּגְדָּל, וַיַּעַשׂ כְּכֹל אֲשֶׁר דִּבְּרוּ אֵלָיו הַכְּלָבִים, וַיָּשָׁב מִשָׁם וַיָּבֵא עִמּוֹ אָרוֹן כָּבֵד בְּזָהָב. וְיִלְלַת הַכְּלָבִים חָדְלָה וְלֹא נֵשְׁמְעָה עוֹד לְמִן הַיּוֹם הַהוּא, כִּי נֶעֶלְמוּ הַכְּלָבִים כְּפֶתַע פִתְאֹם, וַתִּגָּאֵל הָאָרֶץ מִן הַצָּרָה הַגְּדוֹלָה.

וַיְהִי מִקֵּץ יָמִים רַבִּים וַתֶּחֱשַׁק נֶפֶשׁ הַנַּעַר לַעֲלוֹת לְעִיר הַמְּלוּכָה, וַיַּעֲזוֹב אֶת הָאַרְמוֹן וַיֵּלֶךְ לְמַסָּעָיו. הוּא הוֹלֵךְ בַּדֶּרֶךְ וַיַּעֲבוֹר עַל שְׂפַת נַחַל מַיִם וַיִּשְׁמַע וְהִנֵּה הַצְּפַרְדְּעִים מְקַרְקְרוֹת מִן הַמַּיִם וּמְדַבְּרוֹת אֵלָיו דְּבָרִים אֲשֶׁר לְשָׁמְעָם פָּג³ לִבּוֹ בְקִרְבּוֹ, כִּי נִבְּאוּ לוֹ גְדוֹלוֹת. וַיָּבֹא לְעִיר־הַמְּלוּכָה וַיִּשְׁמַע וְהִנֵּה אַנְשֵׁי הָעִיר מְסַפְּרִים אִישׁ לְאָחִיו כִּי מֵת הַמֶּלֶךְ בַּלָּיְלָה וְכִי יִבְחֲרוּ לְמֶלֶךְ תַּחְתָּיו רַק אִישׁ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֹלִהים עִמּוֹ פִתְאוֹם אוֹת אוֹ מוֹפֵת. וְהַנַּעַר עָלָה אֶל שַׁעַר הָעִיר אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יֵאָסְפוּ אֵלָיו הַזְּקֵנִים לָשִׂים עֲלֵיהֶם מֶלֶךְ, וַיְהִי בְּרֶגַע בֹּאוֹ וַתֵּרַדְנָה שְׁתֵּי יוֹנִים לְבָנוֹת כַּשֶּׁלֶג וַתֵּשַׁבְנָה עַל כִּתְפֵי הָעֶלֶם אַחַת מִזֶּה וְאַחַת מִזֶּה. וַיִּרְאוּ הַזְקֵנִים אֶת הַנַּעֲשָׂה וַיָּבִינוּ כִּי הוּא הָאִישׁ אֲשֶׁר שָׁלַח אֱלֹהִים לִפְנֵיהֶם לִהְיוֹת לָהֶם לְמֶלֶךְ, עֵקֶב אֲשֶׁר נָתַן בּוֹ אוֹת וּמוֹפֵת, וַיִּשְׁאָלוּהוּ אִם יֵשׁ עִם נַפְשׁוֹ לָשִׂים אֶת הַכֶּתֶר בְּרֹאשׁוֹ. וְהַשּוֹעַ הַצָּעִיר פָּסַח עַל שְׁתֵּי הַסְּעִפִּים⁴, כִּי לֹא יָדַע אִם יִצְלַח לַמְּלוּכָה וְאִם לֹא, וְהוּא אִישׁ אֲשֶׁר לָמַד מְעַט, אַךְ הַיּוֹנִים הֵאִיצוּ בוֹ לַעֲנוֹת “כֵּן” וַיַּעַן וַיֹּאמַר: “כֵּן”. וַיִּמְשְׁחוּ אוֹתוֹ הַזְּקֵנִים וַיְהִי לְמֶלֶךְ, וּבְזֹאת בָּאוּ הַדְּבָרִים אֲשֶׁר נִבְּאוּ הַצְּפַרְדְּעִים בַּדֶּרֶךְ וְאֲשֶׁר לִבּוֹ פָג מֵהַאֲמִין לָהֶם. וַיְהִי בִּהְיוֹתוֹ יוֹשֵׁב עַל הַכִּסֵּא לִשְׁפּוֹט אֶת הָעָם וְהוּא לֹא יָדַע אֶת אֲשֶׁר יַגִּיד, וַתָּבֹאנָה הַצִּפֳּרִים מֵאַרְבַּע רוּחוֹת הַשָּׁמַיִם וַתּוֹרֶינָה אוֹתוֹ כְפַעַם בַּפַעם אֵת אֲשֶׁר יְדַבֵּר וְהַיּוֹנִים יָשְׁבוּ עַל כְּתֵפָיו וְלֹא סָרוּ מִשָּׁם וַתִּלְחַשְׁנָה תָמִיד עַל אָזְנָיו אֶת־כָּל דָּבָר וְדָבָר וַתְּהִי הַמְּלוּכָה נָכוֹנָה בְיָדוֹ עַד יוֹמוֹ הָאַחֲרוֹן.