אֵם דָּן שׁוֹאֶלֶת: “לְאָן, דָּן?” דָּן עֹנֶה: “לְרִבְקָה”. “עֲשֵׂה בְחָכְמָה, דָּן!” – “אֶעֱשֶׂה. שָׁלוֹם, אִמִּי!” – “שָׁלוֹם, דָּן”.
דָּן בָּא לְבֵית רִבְקָה. “שָׁלוֹם, רִבְקָה!” – “שָׁלוֹם דָּן! מָה הֵבֵאתָ לִי?” – “לֹא הֵבֵאתִי, כִּי אִם אֶקַּח”. רִבְקָה נוֹתֶנֶת לְדָן מַחַט בְּמַתָּנָה. דָּן אוֹמֵר “שָׁלוֹם, רִבְקָה!” – “שָלוֹם, דָּן”.
דָּן לוֹקֵחַ אֶת הַמַּחַט, טוֹמֵן אוֹתוֹ בְּתוֹךְ עֲגָלָה מְלֵאָה חָצִיר, הוֹלֵךְ אַחֲרֵי הָעֲגָלָה וְשָׁב הַבָּיְתָה. “שָׁלוֹם, אִמִּי!” – “שָׁלוֹם, דָּן! אֵיפֹה הָיִיתָ?” – “בְּבֵית רִבְקָה הָיִיתִי”. – “מָה הֵבֵאתָ לָהּ?” – “לֹא הֵבֵאתִי, כִּי־אִם נָתָנָה”. – “מָה נָתְנָה לְךָ רִבְקָה?” – “מַחַט נָתָנָה”. – “אַיֵּה הַמַּחַט, דָּן?” – “טְמַנְתִּיהָ בְּעֶגְלַת חָצִיר”. – “הִסְכַּלְתָּ מְאֹד, דָּן! הֵטִיבוֹתָ לַעֲשׂוֹת לוּ שַׂמְתָּ אֶת הַמַּחַט בִּכְנַף מְעִילֶךָ”. – “אֵין דָּבָר, אֲתַקֵּן!”
“לְאָן, דָּן?” – “לְרִבְקָה, אִמִּי!” – “עֲשֵׂה בְחָכְמָה דָּן!” – “אֶעֱשֶׂה. שָׁלוֹם, אִמִּי!” – “שָׁלוֹם, דָּן!”
דָּן בָּא לְבֵית רִבְקָה. “שָׁלוֹם, רִבְקָה!” – “שָׁלוֹם, דָּן! מָה הֵבֵאתָ לִי?” – “לֹא הֵבֵאתִי, כִּי־אִם אֶקָּח”. רִבְקָה נוֹתֶנֶת לְדָן שַׂכִּין בְּמַתָּנָה. “שָׁלוֹם, רִבְקָה!” – “שָׁלוֹם, דָּן!”.
דָּן לוֹקֵחַ אֶת הַשַּׂכִּין, טוֹמֵן אוֹתוֹ בִּכְנַף מְעִילוֹ וְהוֹלֵךְ הַבָּיְתָה. “שָׁלוֹם, אִמִּי!” – “שָׁלוֹם, דָּן! אֵיפֹה הָיִיתָ?” – “בְּבֵית רִבְקָה הָיִיתִי”. – “מָה הֵבֵאתָ לָהּ?” – לֹא הֵבֵאתִי כִּי־אִם נָתָנָה". – “מַה־נָּתְנָה לְךָ רִבְקָה?” – “שַׂכִּין נָתָנָה”. – “אַיֵּה הַשַּׂכִּין?” – “טְמַנְתִּיו בִּכְנַף מְעִילִי”. – “הִסְכַּלְתָּ מְאֹד, דָּן! הֱטִיבוֹתָ לַעֲשׂוֹת לוּ שַׂמְתָּ אֶת הַשַּׂכִּין בְּכִיסֶךָ”. – “אֵין דָּבָר, אֲתַקֵּן”.
“לְאָן, דָּן?” – “לְרִבְקָה, אִמִּי!” – “עֲשֵׂה בְחָכְמָה, דָּן!” – “אֶעֱשֶׂה, שָׂלוֹם, אִמִּי!” – “שָׁלוֹם, דָּן!”
דָּן בָּא לְבֵית רִבְקָה. “שָׁלוֹם, רִבְקָה!” – “שָׁלוֹם, דָּן! מָה הֵבֵאתָ לִי?” – “לֹא הֵבֵאתִי, כִּי־אִם אֶקָּח”. רִבְקָה נוֹתֶנֶת לוֹ עֵז רַכָּה בְּמַתָּנָה. “שָׁלוֹם, רִבְקָה!” – “שָׁלוֹם, דָּן!”.
דָּן לוֹקֵחַ אֶת הָעֵז, אוֹסֵר אֶת רַגְלֶיהָ וְשָׂם אוֹתָהּ בְּכִיסוֹ. כְּבֹאוֹ הַבָּיְתָה וְהִנֵּה נֶחֱנְקָה. “שָׁלוֹם, אִמִּי!” – “שָׁלוֹם, דָּן! אֵיפֹה הָיִיתָ?” – “בְּבֵית רִבְקָה הָיִיתִי”. – “מָה הֵבֵאתָ לָהּ?” – לֹא הֵבֵאתִי כִּי־אִם נָתָנָה". – “מַה־נָּתְנָה לְךָ רִבְקָה?”– “עֵז נְתָנָה”. – “אַיֵּה הָעֵז, דָּן?” – “טְמַנְתִּיהָ בְּכִיסִי”. – “הִסְכַּלְתָּ מְאֹד, דָּן! הֱטִיבוֹתָ לַעֲשׂוֹת לוּ קָשַׁרְתָּ אֵלֶיהָ חֶבֶל וּנְהַגְתָּהּ”. – “אֵין דָּבָר, אֲתַקֵּן”.
“לְאָן, דָּן?” – “לְרִבְקָה, אִמִּי!” – “עֲשֵׂה בְחָכְמָה, דָּן!” – “אֶעֱשֶׂה, שָׁלוֹם, אִמִּי!” – “שָׁלוֹם, דָּן!”
דָּן בָּא לְבֵית רִבְקָה. “שָׁלוֹם, רִבְקָה!” – “שָׁלוֹם, דָּן! מָה הֵבֵאתָ לִי?” – “לֹא הֵבֵאתִי, כִּי־אִם אֶקָּח”. רִבְקָה נוֹתֶנֶת לְדָן נֵתַח בָּשָׂר בְּמַתָּנָה. “שָׁלוֹם, רִבְקָה!” – “שָׁלוֹם, דָּן!”.
דָּן לוֹקֵחַ אֶת נֵתַח הַבָּשָׂר, קוֹשֵׁר אֵלָיו חֶבֶל וְנוֹהֲגוֹ. הַכְּלָבִים בָּאִים וְאוֹכְלִים אֶת הַבָּשָׂר. כְּבֹאוֹ הַבַּיְתָה וְהִנֵּה הַחֶבֶל בְּיָדוֹ, וְרַק בָּשָׂר אָיִן. “שָׁלוֹם, אִמִּי!” – “שָׁלוֹם, דָּן! אֵיפֹה הָיִיתָ?” – “בְּבֵית רִבְקָה הָיִיתִי”. – “מָה הֵבֵאתָ לָהּ?” – לֹא הֵבֵאתִי כִּי־אִם נָתָנָה". – "מַה־נָּתְנָה לְךָ רִבְקָה – “נְתַח בָּשָׂר נָתָנָה”. – “אַיֵּה הַבָּשָׂר, דָּן?” – "קָשַרְתִּי אֵלָיו
תמונה 2
חֶבֶל וּנְהַגְתִּיו, בָּאוּ הַכְּלָבִים, אָכְלוּ אוֹתוֹ“. – הִסְכַּלְתָּ מְאֹד, דָּן! הֱטִיבוֹתָ לַעֲשׂוֹת לוּ שַׂמְתָּ אוֹתוֹ עַל רֹאשְׁךָ וּנְשָׂאתוֹ”. – “אֵין דָּבָר, אֲתַקֵּן!”
“לְאָן, דָּן?” – “לְרִבְקָה, אִמִּי!” – “עֲשֵׂה בְחָכְמָה, דָּן!” – “אֶעֱשֶׂה, שָׁלוֹם, אִמִּי!” – “שָׁלוֹם, דָּן!”
דָּן בָּא לְבֵית רִבְקָה. “שָׁלוֹם, רִבְקָה!” – “שָׁלוֹם, דָּן! מָה הֵבֵאתָ לִי?” – “לֹא הֵבֵאתִי, כִּי־אִם אֶקָּח”. רִבְקָה נוֹתֶנֶת לְדָן עֵגֶל בְּמַתָּנָה. “שָׁלוֹם, רִבְקָה!” – “שָׁלוֹם, דָּן!”
דָּן לוֹקֵחַ אֶת הָעֵגֶל, שָׂם אוֹתוֹ עַל רֹאשׁוֹ, הָעֵגֶל רוֹמֵס לוֹ עַל פָּנָיו וְדוֹרְסָם. “שָׁלוֹם, אִמִּי!” – “שָׁלוֹם, דָּן! אֵיפֹה הָיִיתָ?” – “בְּבֵית רִבְקָה הָיִיתִי”. – “מָה הֵבֵאתָ לָהּ?” – לֹא הֵבֵאתִי כִּי־אִם נָתָנָה". – “מַה־נָּתְנָה לְךָ רִבְקָה?” – “עֵגֶל נָתָנָה”. – “אַיֵּה הָעֵגֶל, דָּן?” – “שַׂמְתִּיו עַל רֹאשִׁי, רָמַס, דָּרָס”. – “הִסְכַּלְתָּ מְאֹד, דָּן! הֱטִיבוֹתָ לַעֲשׂוֹת לוּ נָהַגְתָּ אֶת הָעֵגֶל וְהֵבֵאתָ אוֹתוֹ אֶל הַמַּרְבֵּק” – “אֵין דָּבָר, אֲתַקֵּן”.
“לְאָן, דָּן?” – “לְרִבְקָה, אִמִּי!” – “עֲשֵׂה בְחָכְמָה, דָּן!” – “אֶעֱשֶׂה, שָׁלוֹם, אִמִּי!” – “שָׁלוֹם, דָּן!”
דָּן בָּא לְבֵית רִבְקָה. “שָׁלוֹם, רִבְקָה!” – “שָׁלוֹם, דָּן! מָה הֵבֵאתָ לִי?” – “לֹא הֵבֵאתִי, כִּי־אִם אֶקָּח”. רִבְקָה אוֹמֶרֶת לְדָן: “אֵלֶךְ־נָא עִמָּךְ”.
דָּן לוֹקֵחַ אֶת רִבְקָה, קוֹשֵׁר אֵלֶיהָ חֶבֶל, נוֹהֵג אוֹתָהּ בַּיָּד וּמְבִיאָהּ אֶל הַמַּרְבֵּק וְאוֹסֵר אוֹתָהּ אֵלָיו. בָּא אַחַר־כֵּן לִפְנֵי אִמּוֹ. “שָׁלוֹם, אִמִּי!” – “שָׁלוֹם, דָּן! אֵיפֹה הָיִיתָ?” – “בְּבֵית רִבְקָה הָיִיתִי”. – “מָה הֵבֵאתָ לָהּ?” – “לֹא הֵבֵאתִי”. – “מַה־נָּתְנָה לְךָ רִבְקָה?” – לֹא נָתְנָה, בָּאָה עִמִּי". – “אַיֵּה הִיא?” – “קָשַׁרְתִּי אֵלֶיהָ חֶבֶל, הֵבֵאתִי אוֹתָהּ אֶל הַמַּרְבֵּק, אָסַרְתִּי אוֹתָהּ אֵלָיו, שַׂמְתִּי לְפָנֶיהָ חָצִיר”. – “הִסְכַּלְתָּ מְאֹד, דָּן! הֱטִיבוֹתָ לַעֲשׂוֹת לוּ שַׂמְתָּ עָלֶיהָ עַיִן לְטוֹבָה”. – “אֵין דָּבָר, אֲתַקֵּן!”.
דָּן יוֹצֵא אֶל הָרֶפֶת, מְנַקֵּר אֶת עֵינֵי כָל הָעֲגָלִים וְהַצֹּאן, בּוֹחֵר מִן הָעֵינָיִם אֶת הַגְּדוֹלָה וְהַטּוֹבָה מִכֻּלָּן וְשָׂם אוֹתָהּ עַל רִבְקָה, לְבַעֲבוּר קַיֵּם אֶת מַאֲמַר אִמּוֹ: לָשִׂים עָלֶיהָ עָיִן. אָז הִתְקַצְפָה רִבְקָה מְאֹד, נִתְּקָה אֶת מוֹסְרוֹתֶיהָ, בָּרְחָה עַל נַפְשָׁהּ – וְהִיא הָיְתָה לְפָנִים כַּלָּה לְדָן.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.