(האדון דוד שוב, מיסד המושבות “ראש פנה” ו“משמר הירדן”.)
דפדפתי בכרך העבה של “חולמים ולוחמים” ועברתי בכל שלש מאות וחמשים הדפים על כל “הציורים והרשימות” מחייהם ופעולותיהם של יוצרי “הישוב החדש בא”י משנת תרל“א עד תרפ”א“. חפשתי ולא מצאתי אף דבור אחד ע”א החלוץ הראשון בגליל העליון. בדקתי בשבע עינים את כל התמונות הרבות, החל מביתו של גיסין, הוטל ירקון בפ"ת, ועד סוסתו של גבורנו אברהם שפירא ובנותיה, ממיסדי הבמה העברית עד חברי “השומר” וישראל שוחט ולא פגשתי את תמונתו ובבואתו1 הנאה של דוד שוב.
ולפיכך, מצאתי לחובה קדושה ונעימה לי בחג היובל המכופל שלו, למלאת שבעים שנה לימי חייו וחמשים שנה לימי עבודתו בעד א“י – להקדיש שורות אחדות לכבוד הישיש היקר שלנו. כי בפקדי ביום גדול זה את כל מהותו ואיכותו של בעל היובל בזכרון לפני, ובהביאי בחשבון את כל מפעליו עד כה וכוללם יחד, מוצא הנני אותו דגול מבני גילו. ע”כ אמרתי, כי כל מי שדן את חלוצינו הראשונים בשתיקה, ביודעים ובלא יודעים, נקרא חוטא להיסתוריה של תנועתנו הלאומית בא“י. ידעו־נא הדורות הצעירים כי דברי ימי הישוב שלנו אינם מתחילים מהכרזת בלפור אף לא מהאניה “רוסלן” שהגיעה הראשונה לחופי יפו אחר הכבוש האחרון ויזכרו נא נואמינו ומטיפנו המושבעים כי לפני ארבעים שנה היתה במזרח ארופה לא רק יהדות רוסית וגליצאית, אלא גם יהדות רומינית, שהשתתפה לא מעט בבנין א”י עד היום הזה.
עוד בשנת תרל“ד – והוא אז בן עשרים שנה – אחרי אשר נוסד ביה”ס “מקוה ישראל” ע“י קרל נטר, בימי הציונים הראשונים, הרבנים הגדולים צבי קלישר ואלי' גרידיצר המכונה “גוטמכר”, קרא דוד שוב את “מסעות שמעון”, ספר קטן שחובר ע”י ר' שמעון ברמן ע“א הישוב בא”י ובצפת עיה“ק, ועוד מאמרים בעתונות העברית, שעוררו בלב השוחט הצעיר ממוינשט עיר מולדתו ברומיניה את האהבה לציון וביחד עם עוד אחרים מבני עירו החליטו להחל בעבודה הקדושה הזו. וראשית עבודתם היתה לנסע לא”י כדי למצא מקום ליסד מושבה למשפחות אחדות מבני עירם. ואולם בינתים פרצה המלחמה בין תורקיה ורוסיה ושבו לארץ הדמים בלב נשבר ונשתקע הדבר עד שנת תרמ"א, עד בוא העת המוכשרה.
בשנת תרמ“א אחרי אשר ארץ רומיניה השתחררה מעולה של תורקיה עפ”י הסכמת העמים בכנסיה בברלין, בימים שתוחלתם של היהודים למתן שווי־זכיות נוחלה אבדה בידי “מרשיעי־ברית”, נתעורר שוב הרעיון של ישוב א“י. בימים ההם, נמצאה שעת הכשר לכל איש בעל דעת ורצון כביר לחולל נפלאות בארץ רומיניה. מזגם של יהודי רומיניה חם מאד והם נוחים להתפעל למשמע כל מלה שיש לה צלצול חדש. ובשעת־הכשר הזו בא דוד שוב עם חבריו בדעה ודברו על לב העם הנרגש לטובת א”י, לשוב אל חיק הורתם העזובה, אל ארץ אבותיהם ולמצא מרגע לנפשם ומנוח לכף רגליהם. ואז נוסדה ברומיניה החברה הראשונה של ישוב א“י ע”י עבודת אדמה.
הפעולה הראשונה להתקרב אל מטרתם היתה לשלח ציר לתור את הארץ ולבחור את המקום אשר עליהם להתישב שם, ומי ילך לפניהם? – דוד שוב!
בחנכה שנת תרמ“ב יצא מרומיניה ובא לקושטא עם מכתב בקשה להחכם באשי בחתימת שלש מאות משפחות מערי רומיניה לקבלם תחת חסות השולטן ולתת להם מקום מנוחה בארץ אבות. החוף הראשון שעלה עליו בבואו לא”י היה בירות, משם עלה צפתה אל דודו הרב המפורסם וחובב ציון נלהב וקנה את אדמת “ג’עונה” מיהודי צפת וייסד את מושבת ראש־פנה, וראוי לציין כי המושבה הזו נוסדה הראשונה על יסוד שתפני. עפ"י התקנות הראשונות שלהם, “מוכרחים הם לעבוד את האדמה בשותפות וכל אחד כעשיר כעני יביא את צרור כספו לידי סוכן אחד אשר יבחר, שיתעסק בבנין הבתים ויכלכל את העבודה בשדה, וכעשיר כעני יקחו חלק בעבודה ובשכר וגם באדמה שוה בשוה”.
כן נוסדה המושבה הראשונה בא"י על יסוד שתפני ודוקא מאנשים שומרי דת…
בשנת תרמ“ה נמנה דוד שוב מטעם הפקידות של הנדיב למנהל בה”ס בר“פ והוא היה הראשון בגליל העליון, שהתחיל ללמד עברית בעברית בבה”ס. לא עברו עשר שנים אחרי יסודה של ראש־פנה ודוד שוב שם לבו ליסד מושבה שניה בשביל הפועלים שעבדו במושבות הנדיב בגליל. ובעזרתו של ה' יצחק אפשטיין נוסדה המושבה “משמר־הירדן”, שנתמכה ע“י חובבי־ציון באודיסה וחברת עזרא בברלין והודות להשתדלותו של דוד שוב נתקבלה אח”כ תחת חסותה של היק"א.
אין כונתי בזה לפרט את כל תולדותיו של איש המעשה הזה בארצנו, ואולם מה לעשות והן כרוכות ושלובות כלן בדברי ימי הישוב וקובעות פרק מיוחד ומענין מאד בהיסתוריה החדשה שלנו?
שלש שנים אחר הוסד “משמר הירדן” יצא דוד שוב לארופה בשליחות־תעמולה לטובת המושבה הזאת ויחד עם זה קבל שליחות מלשכת ב“ב “שער ציון” ביפו לנהל תעמולה בשביל בית־החולים “שער־ציון”, ולרגלי בקוריו בכל הלשכות בגרמניה ואוסתריה עלה בידו לרכש נפשות רבות לחבת ציון. זה היה השד”ר הראשון החדיש בשביל הישוב החדש בא“י! בהיותו בוינה נתודע אל ה' יוחנן קרמינצקי והמנוח ד”ר צלינוב. עפ“י הזמנת החברה הציונית “קדימה” בוינה הרצה באריכות ע”א הישוב בא"י והרצאתו נדפסה בחוברת מיוחדה ובהקדמה גדולה של הסופר ראובן בריינין.
לאחר שובו ממסעו בארופה נמנה למנהל המושבה “עין־זיתים” הסמוכה לצפת. ואחר עבור שנה אחת הוזמן לברלין לנהל את התערוכה הא“י שבראשה עמדו הד”ר הירש הלדסהיימר ובמבוס. אז התודע ע“י ולפסון לד”ר הרצל ובבוא השיירה הידועה להתיצב לפני הקיסר וילהלם בירושלם תחת ראשותו של הרצל, הוזמן דוד שוב ע“י הרצל ללוותם בכל משך נסיעתם בא”י. בשנה ההיא רשמו הציונים בגליל את שמו בספר־הזהב לאות הכרת טובה בעד עבודתו למכירת מניות של הבנק הציוני. כשנמסרו מושבות הנדיב לחברת היק“א התפטר ממשמרתו ב”עין־זיתים" ויסד טחנה אירופית בר“פ בשותפות עם ולפסון וקרמינצקי. ואולם מפני ההתחרות וביחוד מפני מכשולי הממשלה התורקית לא הצליח הנסיון התעשיתי הזה ונאלץ לעזוב את א”י ולנוד לאמריקה. וגם שם לא שכח את א“י ויסד בניו־יורק את גן־הילדים העברי הראשון, שבו למדו רק עברית. גם בי”ס עברי יסד בעיר הרטפורד באמריקה בעזרת מר ד. ליבוביץ מגדרה2, אחד הבילו"ים שלנו, שנמצא אז שם…
בשובו לא“י החלה תקופת העמידה: דוד שוב נמנה למזכיר ועד־המושבה בזכרון־יעקב תחת נשיאותו של אבי המנוח ר' מרדכי קרניאל ז”ל ושם יסד גם את לשכת ב“ב “אדולף קרויזה”, מז”י עבר לביה“ס של הכי”ח בירושלם ללמודי השפה העברית: אחר כך נמנה לגזבר “בצלאל” עד פרץ המלחמה ויסד סניף למוסד הזה לעבודת “פיליגרין” ע“י תימנים. אחר הכבוש יסד את הביתן של בצלאל למכירת מלאכת־אמנות בירושלם. מפני זקנותו עזב את משרתו הכבדה עליו בביתן וירד לטבריה לנהל את עניני “המזרחי” ומשם עלה שוב צפתה ונמנה למזכיר ועד־העדה, למנהל בית־היתומים של אגודת “עזרת הגליל” ולנשיא לשכת ב”ב בצפת.
__________
אלה תולדות דוד שוב, אחד החלוצים הראשונים בא“י, שהקדיש את כל חייו בעד ארצנו. שלשלת ארוכה של פעולות ומעשים בשביל א”י, חוליות חוליות של עבודה בלתי נפסקת על שדה הישוב והחנוך, בלי רעש ובלי שאון ובלי תרועות גדולות בעתונים. מי שרואה את הזקן־הצעיר, את פרקו הנאה וזקנו המגודל ההרצלי, וביחוד את קומתו הזקופה והגבוהה ורוחו הצעירה והחיה, ומי ששמע את קולו הערב והרענן גם עכשו לא יאמין כי עברו עליו שבעים שנה ומיטב שנותיו בא“י. גדולה היתה השפעתו על מהלך הישוב בגליל וביחוד על בנו יחידו הד”ר י. דויד, אחד הרופאים המצוינים של “הדסה” ומחברו של השיר העממי הלאמי הידוע, “קומו הגולים!”
בקצור זה הוא אחד הפרצופים החשובים והמעטים בארצנו המזכירים את אלעזר רוקח ז“ל את יואל משה סלמון ז”ל, אך יותר חדיש ויותר מתאים לחיינו עכשיו. למרות שבע עשרות שנותיו, הוא נשאר איש החברה והחיים והשפעתו נכרת עדיין בתוך חוג מכיריו וידידיו הרבים בצפת, שהחליטו לחג את חג יובל השבעים שלו.
וכשם שפותחים בברכה כך מסיימים בברכה. ויהי רצון מלפני בונה־הגליל, שר' דוד שוב ימשיך את עבודתו בארצנו, ויהי חלקו עם אלה מגבורי התחיה המעטים שכחם רב להם אף בימי זקנתם ולא נס ליחם ולא כהתה עינם. כשם שזכינו ליובל השבעים, כך נזכה ליובל הגבורה שלו על הרי הגליל.
י. קרניאל
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.