(קטעים אחדים מפרק ראשון לספר היובל).
מאת. י. קרניאל
בשנת תרמ"ב.
הימים ימי בכורי רעיון שיבת א"י בגולה. כמו בשעה אחת וברגע אחד קמו בכל פנות בית ישראל מתנבאים לשיבת ציון. כמעט בכל השפות שבתפוצות הגולה הטיפו מטיפים וכתבו הכותבים. החלוצים הראשונים ברוסיה הרימו דגל של “בית יעקב לכו ונלכה” (ביל"ו) ויבואו לארץ אבותיהם להאחז בה.
ולא רק בבית ישראל, אבל גם מחוצה לו קמו מתנבאים לשיבת ציון. התיר האנגלי הגדול השר לאהרנס אוליפאנט, נוצרי מלידה ומבטן, היה אחד הראשונים אשר העביר קול במחנה, כי אין טוב לישראל ולארצו בלתי אם ישוב הענף אל שרשו והבן הנדח אל אמו…
בשנת 1881 נסע מאמריקה לקושטא לקחת דברים בשם בני חבורתו עם השולטן ולהטות את לבבו, כי ישיב את ארץ ישראל לעם בני ישראל. ובדרך מסעו באירופה בשם קרן המעון לישראל Mansion home foud שנוסדה אז על ידו לטובת יהודי רוסיה, בא גם לעיר יאסי, עיר ואם בישראל אשר בארץ רומיניה. והעיר יאסי סואנה. כל גדולי העיר: שמואל פינילס. יוסף אבליס ודוקטור נתן קרפל ליפא ואחריהם כמעט כל נכבדי המקום, “ממגרש האדונים” ועד “הגשר האדום”, כלם נהרו ובאו אל המלון אשר בו גר השר האנגלי המרומם, לקבל את פניו בתרועת ששון.
ובימים ההם, בימים שלאחר הקונגרס הברליני, בימים שתוחלתם של בני ישראל למתן שווי־זכיות נוחלה ונכזבה – אז היתה רוחם של יהודי רומניה תוססת. דברי השר האנגלי אל אותם האנשים הנרגשים עשו את פעולתם: “אתם רואים כולכם היום, כי חסותכם בחסד לאומים משענת קנה רצוץ היא, כי כל הקרבנות שאתם מקריבים על מזבחות זרים יכלו כעשן, כי כל עוד בנים אתם לאם חורגת, גם יתרונותיכם יהיו לצנינים בעיניה, והיא תוסיף יום יום להרגיז את האדמה תחתיכם. ובכן, שובו אל חיק הורתכם העזובה, שובו לארץ אבותיכם ותמצאו מרגוע לנפשכם ומנוח לכף רגלכם!”…
ואחרי התיעצות של קהלות רבות החליטו לקרא לאספה גדולה בעיר המרכזית פוקשאני. נשלחו חוזרים לכל ערי רומיניה לבחור צירים לאספה. בחדש כסלו תרמ“ב נקבצו ובאו לפוקשאני שליחי הקהלות שבכל רומיניה ואחרי ישיבות רבות שנמשכו שלשה ימים רצופים נבחר הועד המרכזי לישוב א”י שמושבו יהיה בעיר גאלאץ בהשתתפות ראשי כל האגודות והחברות הנוסדות למטרה זו ברומיניה, וסניפים למרכז ברב ערי הארץ. לחברי המרכז נבחרו ארבעה מגאלאץ: יצחק לאביל, שמואל פיניליס, מרדכי שיין ויוסף אביליס.
הכנסות האגודות הנזכרות היו: נדבות החברים לשבועות ולירחים והקרן היסודית – נתינת האנשים אשר בחר בהם הועד לישב אותם בא“י במושבה העתידה להוסד, איש איש לפי מצבו ומעמדו. התשלומים החלו מסך 2000 פרנק עד 700 פרנק לכ”א, אך נמצאו גם רבים אשר נבחרו מאת הועד להיות לאכרים במושבה החדש חנם אין כסף.
כל החברה בפני עצמה בררה לה מאנשי עירה את האנשים שמצאתם ראויים והגונים להיות נשלחים בתור אכרים בא"י ותציגם לפני הועד המרכזי, והיה כל בן־חיל המסוגל ומוכשר ביותר לעבודת־האדמה וליגיע כפים ומשפחתו קטנה ואינה למשא עליו, בו בחר הועד המרכזי לספחהו אל המושבה החדשה. ככה היה הועד עושה לפי האמצעים שהיו ברשותו ולפי כמות הכסף שהמציאו לו האגודות מכל הארץ.
קנית הכפר זמארין 🔗
שתי עשרה משפחות מבחירי הועד אשר חפצו להיות מן הזוכים הראשונים לראות בבנין המושב ובהתיסדותו, מהרו ויעפילו לעלות אל ארה"ק עוד בטרם אשר נקנתה האדמה הדרושה לו.
ואלה שמות העולים הראשונים – עשר משפחות מגאלאץ ואחת מפושקאני:
נחמן רפפורט.
האחים זלמן וירחמיאל הלפרין.
משה קורלנד
יחזקאל הורנשטיין.
יששכר שפעטר.
אפרים אשכנזי.
קליסטר.
אלתר אדלשטיין.
אייזיק הרשקוביץ ובנו אביגדור.
יצחק קלינוב
אלתר ווינשטוק.
וביום ג' לחדש אב תרמ"ב (1881) עזבו המשפחות האלה את ארץ רומיניה בלוית יהודי מוינשט אשר קנו את הכפר ג’עוני לרגלי הר כנען אשר על יד צפת ויסדו שם את המושב ראש פנה. כל העיר גאלאץ לוותה את העולים הראשונים וערכה להם לויה נהדרה. אליהם נספחה קבוצה מיוחדת בת 8 משפחות מברלאד ומקירז' בראשותו של מרדכי קרניאל, שלא היו מבחירי הועד המרכזי בגאלאץ ועמדו ברשות עצמם. ואלה שמותם:
מברלאד: מרדכי קרניאל; זיידה גולדשטיין; זלמן פומרנץ; חיים־בר שווארץ.
מקירז': שמואל קירז’ר; משה קירז’ר; יעקב אורבך; שמואל פינקלשטיין.
בדרך נסיעתם באניה מגאלאץ פרצה מריבה בין יהודי מוינשט ובין עולי גאלאץ. חסידי מוינשט האשימו אחדים מבין 11 אנשי גאלאץ, כי אינם מתנהגים בכשרות שלמה, ובהגיעם לחוף בירות נפלגו מהם הגאלאצים ונסעו לחיפה, ויהודי מוינשט ועמם גם עולי ברלאד וקירז' נסעו ביבשה לצפת.
בעיר חיפה מצאו העולים את שמואל איגנרר אדם כשר וישר, אשר בא במו“מ עם הצרפתי ג’רמין, שהיה אז קונסול בלגיה, לקנות ממנו את נחלת “זמרין” אשר על ההר למול פני הים הגדול. ובבקר קיץ אחד בסוף שנת תרמ”ב יצאו שלשה מהחלוצים הראשונים: משה קורלנד, קליסטר ואלתר וויינשטוק לראות את אדמת זמרין אשר על ההר. בחול המועד סוכות תרמ“ג יצא לאור ע”י בא כח הועד המרכזי – שמואל איגנר – דבר קנין הנחלה זמרין מיד בעליה הצרפתי ג’רמין במחיר 45000 פרנק, מלבד 5000 פרנק שהוצאו על הערכת ספר המקנה (קושאנים) על שם יצחק ליבל, ראש הועד המרכזי בגאלאץ. מלבד נחלת זמרין שעל גבנוני הר הכרמל קמה למושב זה לאחוזה גם כברת ארץ גדולה (3 פידאנים) בכפר טנטורה (דור) השוכן לחוף הים.
כפי החשבון יכלו להתנחל על אדמת המושב ששים משפחות, ומכתבים חוזרים נשלחו מאת הועד המרכזי לסניפים השונים אשר בארץ לבחור מבין המעמדים ששים אכרים אשר יסעו לא“י. ואולם כמעט החלו גולי רומניה לבוא חבורות חבורות, כאמור לעיל, להאחז בארה”ק, והנה יצאה גזרה מקושטא האוסרת על היהודים להתישב בפלשתינה. בבוא הגולים באניות אל ערי החוף יצאו פקידי עבדול חמיד לקראתם ויקדמו את פניהם ולא נתנום לרדת העירה; והיה כאשר התעשתו הגולים לשוב אל האניה ומצאו גם את הדרך הזאת סגורה לפניהם מצד בעלי האניות אשר הנוסעים העברים לא היו לרצון לפניהם. כשחזרו הגולים שנית אל החוף, מצאו התנגדות מצד הפקידים אשר לא נתנו בידם גם להציג כפות רגלם על אדמת הקודש, וכן נדדו החלוצים הראשונים מן החוף אל האניה ומן האניה אל החוף. על רבים מהגולים עברה רעת הגזרה הזאת באופן מבהיל, כי נאלצו להתגלגל ולשבע נדודים באניה משך שלושה חדשים, והימים ימי חורף, ימי קור וקרח. סופה וסערה!…
באחרונה עלתה בידם ע“י כמה תחבולות לבוא דרך בירות. כדי שלא להטיל רעש גדול ברדת כל המשפחות בחיפה, נחלקו 60 המשפחות לשלש קבוצות. הקבוצה הראשונה נפגשה ע”י מר פראנק, שיצא לקראתה והורידה מעל האניה, וכעבור ימים מספר הגיעה הקבוצה השניה. ה' פראנק הזמין אליו מחיפה את אברהם יוסף מורגנשטרן, מסרסורי החוף בא“י, וגמר עמו לשלם לו 3 נפוליון זהב לכל משפחה למען הורידן בחיפה, ובמשך ארבעה ירחים כבר נקבצו ובאו אל המושב כל הגולים במספר ששים וחמשה איש. כל המשפחות ישבו יחד ב”כאן זאכלאן", כי הערבים מאנו להשכיר את בתיהם לדירה ליהודים, ואחרי עמל רב עלה בדיהם לסדר את משפחותיהם בין הגויים.
הנשים והטף נשארו יושבים במעונות אשר להם בחיפה, והגברים נקבצו יחד וביום השני לחנוכה תרמ"ג שמו פעמיהם אל המושבה, לא ברכב כי אם ברגל, ותחת גשם שוטף ומטרות עז הבקיעו להם דרך בביצות ובאגמי המים ויעפילו אל ההר…
הערבים, שוכני הכפר, קבלו את החלוצים בספ“י, אספו אותם אל בתי החומר שלהם, אף הסיקו אש לחממם. אז יקום הזקן שבחבורה וברך את הנר השלישי של חנוכה לזכר היום, יום ג' חנוכה תרמ”ג, שבו דרכה רגלם בפעם הראשונה על נחלתם בא"י.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.