המושג ותולדותיו    🔗

המלה “קואופרציה” פירושה – פעולה שיתופית, ובמובן הרחב – כל התאגדות לפעולה שיתופית. הפעולה השיתופית יכולה להיות בשטחי חיים שונים; עם התפתחות התרבות המשקית היתה הקואופרציה למכשיר משקי כביר.

את ניצני הקואופרציה אפשר למצוא עוד בימים קדומים. הדייג, הצייד, החקלאות הפרימיטיבית וכדומה הוצאו לפועל בכוחות משותפים של העדה הקדומה. ברוסיה שלפני המהפכה הבולשבית תפס מקום חשוב בחקלאות “משטר האדמה העדתית” (Общинное ЗемлевладҌніе), וצורה זו נתנה יסוד לבעלי חלומות סוציאליים שונים לחשוב, כי רוסיה תפסח על התקופה הבלתי-נעימה של הקפיטליזם ותעבור ישר למשטר הסוציאליסטי.

בקוים כלליים מחלקים את הקואופרציה לארבעה סוגים: חקלאית, יצרנית, אשראית וצרכנית. את הדחיפה להקמת התנועה הקואופרטיבית המודרנית נתנה התפתחות הקפיטליזם, אשר הביאה לדלדול ההמונים, הקימה פרוליטריון, השפיעה לרעה על תנאי החיים בכפר וזעזעה את מעמד בעלי-המלאכה בעיר.

וכשם שהקואופרציה הצרכנית היתה התשובה של מעמד הפועלים, אשר חיפש בה אמצעי להיטיב את מצבו ולהגדיל בעקיפין את שכר עבודתו, כן הופיעה הקואופרציה האשראית כתשובה של מעמד בעלי-המלאכה והסוחרים-הזעירים ללחץ הקפיטליזם הכובש את העולם.

עריסתה של הקואופרציה האשראית היתה גרמניה. עוד בשנת 1848 נתקל אבי הקואופרציה האשראית פריץ שולצה, מעיר דליטש שבגרמניה (הנקרא משום כך שולצה-דליטש), בפרובלימה של בעלי-מלאכה, אשר עקב התפתחותו של הקפיטליזם עבר עליהם משבר קשה. זעקתם הגיעה סוף-סוף לאזני הממשלה והיא מסרה לשולצה-דליטש, חבר האספה הלאומית של פרוסיה (Preussische Nationalversammlung) ויושב-ראש של ועדה מיוחדת מטעם אספה זו, לחקור את מצב בעלי המלאכה ותנאי חייהם. כתוצאה מהמחקר הזה בא שולצה לידי מסקנה, שצריך להקים קופות-מלוה שתספקנה לבעלי-המלאכה, הסובלים תחת לחץ הזמן מחוסר אמצעים כספיים, אשראי בתנאים נוחים. שולצה-דליטש תפס רעיון אחד, אשר הביא לנצחונה של הקואופרציה האשראית. הוא הבין שההון איננו הכל-יכול והכל-יוצר, אלא יש ערך משקי רב גם לאיש היוצר ולעמלו שהוא יכול לשמש בסיס גם לאשראי. הוא הבין שאם אל כושר-האשראי אשר לכל בעל-מלאכה ישר ועובד נצרף גם את עמלו, אין לך אשראי בטוח מזה. את הרעיון הפשוט הזה הניח ביסוד האגודה הקואופרטיבית שלו והנה הקואופרציה חוגגת כעת את נצחונה כמעט בכל העולם.

מה תכנה החברתי והכלכלי של הקואופרציה? הגדרות שונות ניתנו למושג “קואופרטיב”. אבל המקובלת ביותר היא ההגדרה של העסקן הקואופרטיבי הגרמני המפורסם קויפמן. לפיו, ‏“קואופרטיב” הוא אגודה מורכבת ממספר בלתי-מוגבל של אנשים, או “התאגדות אנשים המוסרים, על יסוד הסכם חפשי ובתנאי-אחריות-וזכויות שווים, תפקידים משקיים לעסק שיתופי לשם הפקת תועלת משקית ידועה”. ההגדרה הזאת נכונה, אלא שהיא חסרה סימן חשוב, היינו: שהון הקואופרטיב אינו מסוים והוא מורכב מאמצעים חולפים.

 

מה בין עסק קואופרטיבי לקפיטליסטי?    🔗

בעסק קפיטליסטי ההון הוא המומנט המכריע, ואילו בעסק קואופרטיבי הסיפוק מכריע, הצורך הכלכלי של האדם. הקואופרטיב, בניגוד לעסק הקפיטליסטי, איננו התאגדות של הון, אלא התאגדות של אישים, אשר על-ידי עזרה הדדית הם משתדלים להפיק מן ההתאגדות את התועלת המשקית הנחוצה להם.

רעיון חשוב אחד של הקואופרציה מצא לו ביטוי בהגדרתו של קויפמן, והוא: שויון הזכויות והחובות של החברים. בו בזמן שבחברה למניות, למשל, האישיות מפנה את המקום להון, ו“למאה גם הדעה”, וייתכן שאיש אחד בעל הרבה מניות יהיה לו יותר כוח בחברה מאשר למאות אנשים שמספר המניות בידיהם מועט, הרי בקואופרטיב, אשר כל חבריו שווים בזכויותיהם ובחובותיהם, דבר כזה הוא בלתי-אפשרי לגמרי.

עסק קפיטליסטי – המטרה הסופית שלו הוא הריוח. מה שאין כן הקואופרטיב, שהמטרה הסופית שלו היא התועלת המשקית שהחבר מפיק ממנו (למשל – הקואופרטיב לאשראי, מטרתו הסופית היא רק המצאת אשראי בתנאים נוחים ומתאימים למטרה).

הצד השווה שבהם הוא, ששניהם מאורגנים על יסודות עסקיים, שעל כן גם צורת ההנהלה צריכה להיות שווה: הנהלת החשבונות, ההנהלה הכללית וכו'. אבל בו בזמן שרוח-החיים בעסק הקפיטליסטי היא הרדיפה אחרי הבצע, הרי במוסד קואופרטיבי השרות לחבר היא המטרה העיקרית של מנגנון ההנהלה ושל מכשיריה.

הקואופרטיב בא לאַחד לא אנשים אמידים אלא עניים וחלשים, את בעל-המלאכה הקטן ואת הסוחר הזעיר, כלומר, את האלמנטים העמלים שבחברה, אשר עמלם ואחריותם ההדדית, ולא הונם, היא הבטוחה העיקרית לאשראי שניתן להם. מכאן המבנה המיוחד של הקואופרטיב. את הפסיבה הוא בונה על דמי-חבר ועל חסכונות ופקדונות שחבריו העמלים (או אפילו לא-חברים השייכים לסוג של אנשי עבודה) חוסכים קמעה-קמעה ליום רע ואשר בכלל אין להם כספים ממין אלה שמפקידים אותם בבנק בצורת “עובר-ושב”. גם האקטיבה בנויה כאן באופן אחר. לא נכיון שטרות תופס בהם את המקום הראשון אלא הלואות בשני ערבים או יותר. אלמנטים קפיטליסטיים או קפיטליסטיים-למחצה המשתמשים בשטרות מבקשים להם מקום לנכיון שטרות. “האיש הקטן”, חבר המוסד הקואופרטיבי, אינו זקוק לאופרציה זו משום שאין לו שטרות. דבר זה ראוי הוא שנבין פה בארצנו, אשר לעיתים קרובות אתה שומע בה את הדעה, שגם בעל-מלאכה וגם פועל מעונינים בנכיון שטרות, כי גם להם שטרות, כגון: במקום שנוהגים לשלם שכר מלאכה לא בכסף אלא בשטר. האנשים הטוענים טענה זו אינם מבינים, שמציאות שטרות בידי פועל ובעל-מלאכה אינה אלא סימן לאי-נורמליות שבמשק שלנו. על כל פנים הקואופרטיב, אם לא הבנקים שלנו, צריך לפעול נגדה. תופעה זו מראה, שנותני-העבודה שלנו מחפשים כל מיני דרכים להרחיב את האשראי שלהם, ואפילו דרכי-עקיפים, והם מוכנים ומזומנים – וזה עולה בידם שהרי הם חזקים יותר – להעמיס על מקבלי-העבודה את הדאגה לקבלת אשראי בשבילם. כי מהו המנהג שהשתרש בארץ לשלם לעובד את שכר עבודתו בשטרות, אם לא הטלת הדאגה לאשראי של נותן-העבודה על מקבליה?

אך כשם שהמשק הקואופרטיבי נבדל מן המשק הקפיטליסטי במגמתו הסוציאלית, כך הוא רחוק, כרחוק מזרח ממערב, מן המוסד הפילנטרופי במגמתו המשקית. אמנם, גם הפילנטרופיה דואגת לאלמנט הסוציאלי החלש, אך היא אינה יודעת אלא מקבלי צדקה ונותני צדקה ומטפלת באלמנטים הנמצאים לגמרי מחוץ למחנה המשקי. לא כן הקואופרציה שהיא משרתת את היחידה המשקית. הפילנטרופיה מטפלת בסיפוק צרכים לנצרך, והקואופרציה משרתת על יסודות של עזרה הדדית; לא פלוני נותן ואלמוני מקבל, אלא הנותן והמקבל – חד הוא.

הישג חשוב הוא של הקואופרציה, שחוקי המדינה ברובם אינם מכבידים על אנשים שבאים לייסד אגודה קואופרטיבית. מספיק שמספר לא גדול של אנשים (על-פי-רוב שבעה) יגישו בקשה לפקיד הממונה על כך או לבית המשפט, ואם תקנות האגודה מתאימות לחוק הריהו מאשר אותן ורושם את האגודה.

הכניסה לאגודה והיציאה ממנה חפשיות בהחלט. ואף-על-פי-כן מעטים הזעזועים בהרכב האגודות. מספר החברים הולך וגדל באופן אטי, ובמקום החבר העוזב בא תמיד חדש.

כידוע, נושאים חברי הקואופרטיב באחריות הדדית לעסקי האגודה. האחריות יכולה להיות מוגבלת או בלתי-מוגבלת, הכל לפי התקנות. אחריות בלתי-מוגבלת משמעותה – אחריות החבר לא רק בתחום חלקו בהון האגודה ולא בסכום קבוע מראש, אלא בכל רכושו ובכל מקום שיימצא. צורה זו של אחריות היתה מקובלת בראשית צעדיה של הקואופרציה, ביחוד של הקואופרציה האשראית. האחריות הבלתי-מוגבלת הוסיפה משקל לאגודה, הרחיבה את בסיס האשראי שלה והגבירה את האמון בה מצד הקהל ומצד המוסדות הכספיים. לאחר שהקואופרציה התגברה ונעשתה פופולרית יותר והקהל הרחב הכיר בסולידיות שלה – פחתה צורת האחריות הבלתי-מוגבלת, ועכשיו היא נדירה מאוד.

 

קואופרטיב לאשראי    🔗

האחריות ההדדית של החברים היא היא המאפשרת לקואופרציה האשראית להסתפק – שלא כבנק המסחרי – בהון לא גדול וליהנות בכל זאת מאשראי בקנה-מידה גדול.

לקואופרטיב מותר לעשות עסקים אקטיביים אך ורק עם חברים. הסיבה מובנת: קודם-כל מחייב לכך הפרינציפ הקואופרטיבי ששמו “עזרה הדדית”. החברים ששילמו דמי-חבר, הם הם שנושאים באחריות הדדית לעסקי האגודה והם גם שצריכים להיות נהנים מהמוסד ומקבלים הלואות. מלבד זאת, כשהפעולה מוגבלת רק בחברים, יש יותר בטחון שמבקשי ההלואות יהיו ידועים להנהלה והיא תחלק את ההלואות ביתר זהירות.

תנאי חשוב מאוד בשביל אגודה קואופרטיבית לאשראי הוא שהרכבה יהיה רבגווני. אגודה שחבריה שייכים לסוג אחד – סכנת משבר צפויה לה. מה שאין כן באגודה שחבריה שייכים לסוגים שונים, שמשבר חלקי העובר על מקצוע אחד אינו פוגע במקצועות אחרים וממילא איננו משפיע ביותר על מצב האגודה.

האספה הכללית של חברי האגודה היא המוסד העליון והסוברני של האגודה כיאה למוסד דמוקרטי. כל החברים שווים בדעה ולכל חבר, בלי התחשב במידת השתתפותו בהון, יש דעה אחת. ומכיוון שקואופרטיב הוא התאגדות של אישים ולא של הון, אסור לחבר קואופרטיב להשתתף באספה כללית שלו על ידי בא-כוח, אלא הוא גופו מחויב להשתתף. חובת ההשתתפות האישית באספה כללית נובעת גם מעקרון העזרה ההדדית. החבר הוא לא רק בסיס לאשראי, לא רק מקבל הלואה, אלא גם משתתף בהנהלת העסק המשותף.

את העסקים שלה מנהלת האגודה ע"י הנהלה נבחרת באספה כללית, ותפקידיה, סמכויותיה וזמן כהונתה נקבעים בתקנות האגודה. על-פי-רוב בוחרים גם במועצה שתפקידה להשגיח על ההנהלה שתגשים את החלטות האספה הכללית ותשמור על החוק. לפעמים היא דנה יחד עם ההנהלה בדבר כיוון העבודה של האגודה ובשאלות עקרוניות. ברוב המכריע בוחרים גם בועדה לבקורת, שחבריה מומחים במקצוע הקואופרציה או בהנהלת פנקסים או בשניהם יחד, ותפקידה לבקר את פנקסי האגודה וגם את הנהלת העסקים.

הונה של האגודה בא קודם כל מדמי חבר. כל חבר מפריש להון זה אחוז ידוע מסכום ההלואה שהוא מקבל מהאגודה. יש גם צורות אחרות להשתתפות בהון האגודה, בהן גם החסכונות והפקדונות בעו“ש, שהם תופסים את המקום החשוב ביותר בפּסיבה של האגודות. הנסיון מוכיח, שהאגודות נהנות מאמון רב מצד הקהל; זה בגלל הנהלת העסקים הזהירה שהן מצוינות בה, הפיקוח המוגבר עליהן מצד החברים ומצד מוסדות-לבקורת שונים, פרסום דיני-וחשבונות שלהן ברבים וכו'. על האמון מצד הקהל לאגודות שבארץ-ישראל מעידים הסכומים הגדולים של חסכונות ופקדונות שרוכזו בידיהם, ומעידות גם בהלות-הבנקים שעברו על א”י בזמן קצר (1939–1935), – על כולן התגברה הקואופרציה האשראית, ואחר זמן קצר של בהלה חזרו הפקדונות והחסכונות לאגודות ולפעמים אף בסכומים גדולים יותר.

הפעולה האקטיבית העיקרית של אגודה קואופרטיבית לאשראי היא – הלואות לחברים. מכיון שהאגודות משרתות, בעיקר, את המעמד הבינוני של החברה – בעל-המלאכה, הסוחר-הזעיר, האיכר – עליהן להתאים את צורת ההלואות לצרכי הלווים הללו. האגודות נותנות על-פי-רוב את ההלואות בהתחייבות חתומה ע"י הלווה ושני ערביו; בעיר – בתשלומים לשיעורים לזמן של 12–10 חדשים, ובכפר – לזמן ארוך יותר ובתשלומים מותאמים לעונה או למטרה משקית אחרת.

האגודות מקדישות תשומת-לב מיוחדת לשאלת הליקבידיות (המזומנות). האגודות עובדות, בעיקר, בהון זר (חסכונות ופקדונות), וזה מטיל עליהן חובה לדאוג שתמיד יהיה בידיהן כסף מספיק כדי לעמוד בפני דרישות המפקידים, ואפילו אם תבואנה פתאום. כמובן, שפקדונות בצורת עו"ש דורשים ליקבידיות גדולה יותר. יש לציין בסיפוק רב, כי בכל בהלות-הבנקים שעברו על הארץ בשנות 1939–1935 עמדה הקואופרציה האשראית על הגובה במובן הליקבידיות.

הקואופרציה עובדת ב“דלתים פתוחות”. היא מעמידה את עצמה מרצונה הטוב לפיקוח ציבורי, ואחת הדרכים לזה היא הבקורת. הקואופרציה מצאה לה צורה של בקורת מתאימה לרוחה ולעקרון ההדדיות. ברוב הארצות קיים מוסד-לבקורת, כמו ברית-הפיקוח שלנו, מורכב מבאי-כוח האגודות השונות, כלומר הבקורת היא הדדית. בראש המוסד עומדים כרגיל עסקני הקואופרציה, בעלי מקצוע ונסיון העוקבים אחרי התפתחותן ופעולותיהן של האגודות. הבקורת אינה נושאת אופי של “חיפוש חטאים”, אלא – של הדרכה וחינוך. הנסיון מראה שהבקורת הידידותית רוכשת מכסימום של אמון ושל השפעה. בארץ-ישראל קיימות שתי בריתות-פיקוח של אגודות-לאשראי, אחת – ה“מרכז”, ברית-הפיקוח של הקואופרציה האשראית בא"י, המאחדת כ-43 אגודות, ואחת – ברית-הפיקוח של הקואופרציה העובדת, המאחדת כ-23 אגודות.

הבנין של הקואופרציה האשראית לא היה שלם בלי מוסד כספי מרכזי של האגודות. כל אגודה ואגודה כשהיא לעצמה, אפילו הגדולה ביותר, אין ביכלתה להיות מַסדר כספי בין האגודות, אף אין ביכלתה להתקשר עם שוק הכספים הגדול. בחיי כל אגודה יכולים להיות מקרים של עודף כסף, והיא מפסידה בהיותה אנוסה להחזיק כספים בבנקים אחרים; ובו בזמן יש אגודה אחרת הסובלת מחוסר כסף. אם שתיהן מאוחדות במוסד כספי מרכזי, הרי שתי הפרובלימות נפתרות. מוסד כזה נעשה הוא גופו כוח יוצר ערכים בשביל הקואופרציה. בארץ קיים מוסד כספי מרכזי בשביל האגודות האשראיות הכלליות ושמו בנק “זרובבל”; לקואופרציה האשראית העובדת משמש בנק הפועלים כמוסד כספי מרכזי.

 

הקואופרציה האשראית בארץ    🔗

תולדותיה של הקואופרציה האשראית בארץ מתחילות מן הנסיונות שנעשו על-ידי בנק אנגלו-פלשתינה לפני המלחמה. הנסיונות האלה לא הצליחו, משום שביסוד הבנין הזה לא היו מונחים העקרונות החשובים של הקואופרציה: עצמאות ועזרה הדדית. הקופות שנוצרו על-ידי הבנק היו תלויות בו ולמעשה לא היו אלא קופות לחלוקת הלואות בין הלווים. מאותה תקופה ניצלו רק שתי אגודות שהן כיום מוסדות חשובים: הלואה וחסכון בזכרון-יעקב וקופת-מלוה ברחובות. לאחר המלחמה נוסדו מוסדות הלואה וחסכון בשלש הערים ואחר כך התפשטה התנועה בכל הארץ. דחיפה להתפתחות נתן גם החוק שהוּצא ע"י הממשלה בשנת 1921. לפיו פעלה הקואופרציה עד שנת 1933. ואולם החיים דרשו שינויים רדיקליים. הממשלה מנתה ועדה להכנת הצעת חוק קואופרטיבי חדש. הועדה, שבה היו פקידי הממשלה ובאי-כוח הציבור, הכינה הצעת חוק ומסרה אותה לממשלה. מטעמים ידועים לא ראתה הממשלה אפשרות להשתמש בה ומילאה ידי מומחה אנגלי, מר סטריקלאנד, להכין הצעת חוק חדשה; גם בעבודתו השתתפו באי-כוח מוסדות קואופרטיביים. בסוף 1933 התפרסם החוק הקואופרטיבי החדש, שתיקן כמה תקנות. בין החשובות שבהן – המוסד של ברית-פיקוח.

בהתחלת 1940 היו קיימות בארץ (לפי הביוליטין של רושם האגודות ליום 31.12.39) 113 אגודות לאשראי יהודיות.

שם	עירוניות	כפריות	סה"כ
מסונפות למרכז	22	18	40
מסונפות לברית-הפיקוח של הקואופרציה העובדת	4	18	22
אגודות בלתי-מסונפות	26	25	51
בס"ה	52	61	113

סכום האחריות של החברים בכל 113 האגודות האלו (נוסף להשתתפותם בהון) הוא 2,484.335 לא"י.

כפי שאפשר לראות מאותו ביוליטין היו:

האגודות הנ"ל גייסו אמצעים כספיים בצורות אובליגציות ופקדונות מכל הסוגים בסכומים ניכרים, כפי שאפשר לראות מהטבלא דלקמן:

האגודות נהנו מהלואות אצל בנקים, בהם גם בנקים מרכזיים של הקואופרציה ובשביל הקואופרציה.

לפי זה אפשר לראות מהו הרכב האמצעים הכספיים באגודות:

הטבלא הזאת מראה לנו שההון העצמי של האגודות הוא 22,3% מכל האמצעים של 113 האגודות ו-21% באגודות המרכז; שהפקדונות ואגרות-החוב הם 49,0% בכל האגודות ו-51,4% באגודות המרכז; שהמלוות מבנקים הן 28,7% בכל האגודות ו-27,6% באגודות המרכז. ומעניין גם להדגיש שסכום כל האמצעים העצמיים, כלומר הון שגויס ע"י האגודות עצמן (חוץ מהלואות מבנקים) הוא ב-113 האגודות 71,3% ובאגודות המרכז 72,4%.

הקואופרציה האשראית בארץ הקימה מוסד אשר יאחד את כל ענפיה. זוהי המועצה המאוחדת הכוללת את באי-כוח בריתות הפיקוח של הקואופרציה האשראית הכללית ושל הקואופרציה האשראית העובדת, הקואופרציה היצרנית, “תנובה”, בנק הפועלים, “ניר”, בנק “זרובבל”, הבנק המרכזי למוסדות שיתופיים והתאחדות האיכרים. המועצה מוּכרת ע“י ממשלת ארץ-ישראל כבא-כוחה החוקי של הקואופרציה על כל זרמיה וסוגיה, מלבד המועצה המאוחדת קיימת על יד רושם האגודות מועצה של 5 חברים שנתמנו ע”י הממשלה לפי המלצתה של המועצה המאוחדת. ואף שיש לה רק דעה מייעצת לא קרה כמעט שהממשלה תפעל נגד דעת באי-כוח הקואופרציה שבמועצה. בראש המועצה עומד רושם האגודות.

הנה כי כן, הוקמו בארץ כל המוסדות הנותנים לקואופרציה את האפשרות הארגונית להתפתח באופן נורמלי וללכת בצעדים בטוחים לקראת התפקידים הגדולים שהטילה על עצמה: לשפר את משק החברים, ולחנך אותם להנהלה עצמית, לפעולה עצמית ולעזרה הדדית.

ד"ר י. בעהם ²