א. לוּלֵא מסְפִּיק זֶה!    🔗

מֵרֵאשִׁית הַשָּׁנָה הַחֲדָשָׁה הֶחְלִיט מָנוֹחַ לִהְיוֹת יֶלֶד טוֹב בֶּאֱמֶת וְלִשְׁקוֹד בֶּאֱמֶת עַל לִמּוּדָיו בְּבֵית־הַסֵּפֶר. – זֹאת אוֹמֶרֶת, לִשְׁקוֹד עַל כָּל לִמּוּדָיו, כִּי בְדֶרֶךְ כְּלָל אֵין מָנוֹחַ עַצְלָן כָּל עִקָּר. חַס וְשָׁלוֹם! הַכֹּל יוֹדְעִים, שֶׁמָּנוֹח תַּלְמִיד מַקְשִׁיב וְעַד כַּמָה שֶׁיָדוֹ מַגַּעַת הוּא גַם שַׁקְדָּן. רַק חֶסְרוֹן אֶחָד מָנוּ בּוֹ מוֹרָיו – שֶׁאֵינוֹ מִצְטַיֵּן בְּחֶשְׁבּוֹן. מַה לַעֲשׂוֹת? בְּעִבְרִית הוּא מְקַבֵּל תָּמִיד טוֹב־מְאֹד. בְּתוֹלְדוֹת יִשְׂרָאֵל וּבְטֶבַע הוּא מְקַבֵּל כִּמְעַט־טוֹב־מְאֹד. וַאֲפִילוּ בְּהַנְדָּסָה, שֶׁגַּם הִיא אֵינָהּ קַלָּה עָלָיו בְּיוֹתֵר, נוֹתְנִים לוֹ כִּמְעַט־טוֹב. רַק בְּחֶשְׁבּוֹן, לְצַעֲרוֹ הָרַב, הוּא מְפַגֵּר כָּל הַשָׁנִים, וּמְקַבֵּל מַסְפִּיק.

“מַסְפִּיק” זֶה מְמָרֵר תָּמִיד אֶת חַיָּיו שֶׁל מָנוֹחַ. הַתְּעוּדָה מְנֻמֶּרֶת כֻּלָּהּ בְּצִיּוּנִים חֲמוּדִים: טוֹב־מְאד וְכִמְעַט־טוֹב־מְאֹד וְכִמְעַט־טוֹב. שִׂמְחָה לָעֵינַיִם לִרְאוֹת אֶת הַמִּלָּה טוֹב, הַמְאִירָה מִתּוֹךְ כָּל שׁוּרָה וְשׁוּרָה. וְרַק מַסְפִּיק זֶה מוּטָל בְּאֶמְצַע כְּכֶתֶם, כְּעָנָן שָׁחוֹר עַל פְּנֵי שָׁמַיִם בְּהִירִים.

מָנוֹחַ הוּא מִטִּבְעוֹ יֶלֶד שָׂמֵחַ, וְהוּא שׁוֹכֵחַ מַהֵר אֶת הַצִּיּוּן הַמַעֲלִיב הַזֶּה. אֲבָל בְּכָל שְׁלִישׁ שֶׁהוּא מֵבִיא אֶת הַתְּעוּדָה הַבַּיְתָה, וְאָבִיו חוֹבֵשׁ אֶת הַמִּשְׁקָפַיִם, כְּדֵי לִרְאוֹת אֶת הַצִיּוּנִים שֶׁקִּבֵּל נַעֲרוֹ הֶחָבִיב, עֵינֵי מָנוֹחַ מִתְמַלְּאוֹת דְּמָעוֹת:

– הָהּ, אַבָּא, שׁוּב… שׁוּב מַסְפִּיק בְּחֶשְׁבּוֹן!

אַבָּא קָם מִשֻּׁלְחַן עֲבוֹדָתוֹ, מַחֲלִיק עַל לְחָיֵי הַנַּעַר בְּחִבָּה וּמְנַחֵם אוֹתוֹ:

– אֵין דָּבָר, יַלְדִּי! גַם אֲנִי, כְּשֶׁהָיִיתִי קָטָן, הָיִיתִי מְקַבֵּל מַסְפִּיק בְּחֶשְׁבּוֹן. תַּחַת זֹאת כַּמָּה טוֹב־מְאֹדִים כָּאן וְכִמְעַט־טוֹב־מְאֹדִים! רוֹאֶה אֲנִי כִּי אַף־עַל־פִּי־כֵן עָלִיתָ, מָנוֹחַ! אַל־נָא תִתְעַצֵּב אֵפוֹא אֶל לִבֶּךָ. הַלְוַאי שֶׁיּוֹחַי וְעַמִּי יְקַבְּלוּ צִיּוּנִים לֹא רָעִים מִשֶּׁלְךְ…

אוֹתָהּ שָׁעָה מָנוֹחַ מוּכָן לְנַשֵּׁק וּלְחַבֵּק אֶת אַבָּא הַטוֹב, וְרַק שֶׁזֶה כְּבָר שָׁכַח אוֹתוֹ וְהוּא שׁוֹקֵעַ כֻּלּוֹ שׁוּב בַּעֲבוֹדָתוֹ, כְּאִלּוּ אֵין לְגַמְרֵי תְּעוּדוֹת וּמַסְפִּיקִים בָּעוֹלָם, הַמְמָרְרִים אֶת חַיֵּיהֶם שֶׁל הַיְלָדִים הַקְּטַנִּים.

כֵּן, לוּלֵא מַסְפִּיק נִבְזֶה זֶה וַדַּאי שֶׁלֹא הָיָה יֶלֶד מְאֻשָּׁר מִמָּנוֹחַ בָּעוֹלָם הַזֶּה!

ב. עוֹלִים    🔗

עוֹד בַּסְּתָו הִתְחִיל מָנוֹחַ מְבַקֵשׁ עֵצָה: מַה יַעֲשֶׂה, כְּדֵי לְקַבֵּל צִיוּן טוֹב בְּחֶשְׁבּוֹן? מָנוֹחַ לֹא הָלַךְ בִּגְדוֹלוֹת. לְטוֹב מְאֹד וַאֲפִילוּ לְכִמְעַט טוֹב מְאֹד גַם לֹא קִוָּה. לוֹ יַסְפִּיק גַּם טוֹב – צִיוּן זֶה הוּא מֻכְרָח הַשָּׁנָה לְקַבֵּל בְּחֶשְׁבּוֹן; וְאִם יוּרַע מַזָלוֹ – כִּמְעַט טוֹב! רַק לֹא מַסְפִּיק! חָלִילָה לוֹ הַשָּׁנָה לְקַבֵּל מַסְפִּיק.

מֶה עָשָׂה? עָמַד וּמָצָא לוֹ חָבֵר, הַמִּצְטַיֵּן תָּמִיד בְּחֶשְׁבּוֹן. זֶה הָיָה יִגְאָל, בֶּן כִּתָּתוֹ שֶׁל מָנוֹחַ, – יִגְאָל הַשָּׁמֵן, הַמְקַבֵּל תָּמִיד טוֹב־מְאֹד בְּחֶשְׁבּוֹן. מַזָּלוֹ שֶׁל בָּחוּר: תָּמִיד טוֹב־מְאֹד בְּחֶשְׁבּוֹן! מָנוֹחַ הָיָה בָטוּחַ, שֶׁקְסָמִים בְּיָדוֹ שֵׁל יִגְאָל. אֵיךְ אֶפְשָׁר בְּדֵרֶךְ הַטֶּבַע לְקַבֵּל תָּמִיד בְּחֶשְׁבּוֹן טוֹב־מְאֹד?

יִגְאָל שָׂמַח מְאֹד עַל הַצָּעָתוֹ שֶׁל מָנוֹחַ שֶׁיִּהְיוּ מְכִינִים תָּמִיד אֶת שִׁעוּרֵיהֶם יָחַד. מָנוֹחַ מִצְטַיֵּן תָּמִיד בְּעִבְרִית, וְדַוְקָא בָּזֶה רַע כֹּחוֹ שֶׁל יִגְאָל הַשָׁמֵן. בְּחֶשְׁבּוֹן הוּא עוֹשֶׂה נִפְלָאוֹת. אֵין שְׁאֵלָה שֶׁתִּכְבַּד מִמֶּנּוּ. אֲבָל עַל חִבּוּרָיו הָעִבְרִיִים הוּא מֵזִיעַ עֲרָבִים שְׁלֵמִים וְאֵינוֹ רוֹאֶה בְרָכָה בַּעֲבוֹדָתוֹ. כְּלוּם לֹא יֵצֵא. לַחֲלוּטִין. בְּעִבְרִית מְקַבֵּל יִגְאָל תָּמִיד מַסְפִּיק. וְלִפְעָמִים, אוֹי לְאוֹתָהּ בּוּשָׁה! – גַּם מַסְפִּיק בְּקשִׁי.

זֶה הָיָה זוּג מִן הַשָּׁמָיִם: מַה שֶׁאֶחָד חָסֵר, הָיָה מְמַלֵּא הַשֵּׁנִי. שְׁנֵי הַחֲבֵרִים הָיוּ מְסַיְּעִים זֶה לָזֶה בְּלִמּוּדֵיהֶם, וְהָיוּ שׁוֹקְדִים עַל שִׁעוּרֵיהֶם לְאוֹר הַמְּנוֹרָה עַד שָׁעָה עֶשֶׂר בָּעָרֶב. בְּאָמְנָה, מִי שֶׁלָּא רָאָה אֶת מָנוֹחַ וְיִגְאָל כְּשֶׁהֵם עוֹסְקִים בַּתּוֹרָה, לֹא רָאָה נְעָרִים שַׁקְדָּנִים מִיָּמָיו.

וַעֲבוֹדָתָם הַיְשָׁרָה אָמְנָם נָשְׂאָה פְּרִי. בַּשְׁלִישׁ הָרִאשׁוֹן הֵבִיא מָנוֹחַ תְּעוּדָה כָזוֹ, שֶׁכָּמוֹהָ עוֹד לֹא הֵבִיא מִיָּמָיו: בִּמְקוֹם מַסְפִּיק בְּחֶשְׁבּוֹן הָיָה כָתוּב הַפַּעַם בְּאוֹתִיּוֹת מְאִירוֹת: חֶשְׁבּוֹן – טוב! לֹא יֵאָמֵן כִּי יְסֻפָּר!

וְגַם עֲמַל יִגְאָל לֹא הָיָה לְחִנָּם. בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה הֵבִיא יִגְאָל הַבַּיְתָה תְּעוּדָה שֶׁכָּמוֹהָ לֹא הֵבִיא עוֹד מִיָּמָיו: בִּמְקוֹם מַסְפִּיק בְּעִבְרִית, הָיָה כָּתוּב הַפַּעַם: עִבְרִית – טוֹב! מִי הָיָה מַאֲמִין, שֶׁיִּגְאָל יְקַבֵּל צִיּוּן “טוֹב” בְּעִבְרִית!

ג. וְשׁוּב יוֹרְדִים    🔗

אִלּוּ נִמְשַׁךְ הַדָּבָר כָּךְ! אֲבָל הִנֵּה בָּא הָאָבִיב, הָאָבִיב הַנִּפְלָא שֶׁל אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל. הַשְׁקֵדִים הִלְבִּינוּ וְלִבְלְבוּ תַפּוּחֵי־הַזָּהָב. הָאֲוִיר הָיָה מָלֵא עֶדְנָה וְהָרֵיחוֹת הִשְׁפִּיעוּ שִׁכָּרוֹן. אַךְ יָצְאוּ הַנְעָרִים מִן הַבַּיִת, מִיָּד שָׁטַף אוֹתָם הָאוֹר, שָׁטְפוּ אוֹתָם הָרֵיחוֹת הֶחָרִיפִים. זֶה הָיָה לְמַעְלָה מִכֹּחוֹת הַיְלָדִים: לָשֶׁבֶת בַּבַּיִת וְלִפְתּוֹר שְׁאֵלוֹת בְּחֶשְׁבּוֹן וְלַעֲשׂוֹת תַּרְגִילֵי־דִקְדוּק, בְּשָׁעָה שֶׁהָאָרֶץ פּוֹרַחַת מִקָּצֶהָ וְעַד קָצֶהָ. הַיְלָדִים הִתְרַפּוּ כִמְעָט. וּמִי הָאִישׁ אֲשֶׁר יָקוּם בּוֹ רוּחַ לְהַאֲשִׁים אוֹתָם, אִם יָצְאוּ בָעֲרָבִים לְטַיֵּל וְהִסִּיחוּ אֶת דַּעְתָּם קְצָת מִן הַלִּמּוּדִים. הֲלֹא רַק נְעָרִים בְּנֵי אַחַת־עֶשְׂרֵה הָיוּ, הַלוֹמְדִים בְּכִתָּה דָלֶת!

אֲבָל שְׁלִישׁ זֶה, הַשֵׁנִי, לֹא נָתַן עוֹד פְּרִי הִלּוּלִים כַּשְׁלִישׁ הָרִאשׁוֹן. בַּתְּעוּדוֹת קִבְּלוּ שְׁנֵי הַחֲבֵרִים בִּמְקוֹם טוֹב, רַק כִּמְעַט־טוֹב. לַאֲמִתּוֹ שֶׁל דָּבָר, זֶה לֹא הָיָה כָל־כַּךְ רָע. כִּמְעַט טוֹב תִּמְצְאוּ גַם בַּתְּעוּדוֹת הַטּוֹבוֹת בְּיוֹתֵר, עַל כָּל פָּנִים אֵין לְהִתְבַּיֵּשׁ בִּתְעוּדָה, שֶׁיֵשׁ בָּהּ רַק כִּמְעַט־טוֹב אֶחָד. אֲבָל הַיְלָדִים הָיוּ עֲצוּבִים קְצָת שֶיָרְדוּ בִּשְׁלִישׁ זֶה.

הוֹי, תָּמִיד עָצוּב כְּשֶׁאָדָם יוֹרֵד!

ד. בַּשְּׁלִישׁ הָאַחֲרוֹן    🔗

מִשֶּׁעָבְרוּ יְמֵי הַחֹפֶשׁ שֶׁל פֶּסַח, נִגְּשׁוּ שְׁנֵי הַחֲבֵרִים אֶל הָעֲבוֹדָה בְּכֹחוֹת מְחֻדָּשִׁים. הַפַּעַם הֶחְלִיטוּ שְׁנֵיהֶם, עֲלֵיהֶם שׁוּב לַעֲלוֹת: לַעֲלוֹת – וִיהִי מָה!

הָיוּ הַיָּמִים הַטוֹבִים שֶׁלִפְנֵי לַ“ג בָּעֹמֶר. בָּאֲוִיר עוֹד הָיָה מִן הָרֹךְ שֶׁל פֶּסַח. הֶעָלִים עַל הָאִילָנוֹת עוֹד הָיוּ בְהִירִים־יְרֻקִּים, כְּאִלּוּ זֶה עַתָּה עָבַר עֲלֵיהֶם מִכְחוֹל שֶׁל צַיָּר. אַךְ הַיְלָדִים הָיוּ לוֹמְדִים עִבְרִית וְחֶשְׁבּוֹן, עִבְרִית וְחֶשְׁבּוֹן! הֵם הִרְגִישׁוּ שֶׁהַתּוֹרָה נִבְלַעַת בְּכָל אֶבְרֵיהֶם כַּיַּיִן הַטּוֹב. כָּל זֶה מִשּׁוּם שֶׁעָבְדוּ מֵאַהֲבָה. מָנוֹחַ אָהַב אֶת חֲבֵרוֹ יִגְאָל, אֶת הַבָּחוּר הַשָּׁמֵן וְהַמְבַדֵּחַ, שֶׁהִתְקַשָּׁה בְּדִקְדּוּק וְהָיָה חָרִיף בְּחֶשְׁבּוֹן. וְיִגְאָל הֶעֱרִיץ אֶת מָנוֹחַ שֶׁהָיָה יֶלֶד חַלָּשׁ, אֲבָל הָיָה בָקִי בְּתַנַּ”ךְ וּבִכְלָלֵי הַדִּקְדּוּק, כְּגָדוֹל. יִגְאָל לֹא הִשִּׂיג, אֵיךְ נַעַר קָטָן כָּזֶה קָלַט אֶל תּוֹכוֹ כָּל כָּךְ הַרְבֵּה דִקְדוּק!

כַּךְ עָבְרוּ הַיָּמִים. בֵּינָתַיִם נַעֲשָׂה חָם. לָאִילָנוֹת לֹא הָיָה עוֹד צִבְעָם הָרַעֲנָן, הָאֲבִיבִי. כַּמָּה שֶׁהִזּוּ עֲלֵיהֶם מַיִם מִן הַבְּרָזִים, רָבַץ עֲלֵיהֶם הָאָבָק הַלָּבָן. אֲפִילוּ הַצִפֳּרִים, שֶׁהָיוּ מְרַנְנוֹת וּמַרְתִּיעוֹת אֶת הָעֲנָפִים כָּל הַיּוֹם, נִרְאוּ עֲיֵפוֹת מִשֶּׁהָיוּ.

עָיְפוּ מְעַט גַם הַבַּחוּרִים שֶׁלָּנוּ. לֹא שֶׁהִתְרַשְּׁלוּ בְלִמּוּדֵיהֶם, חַס וְשָׁלוֹם! אֲבָל, הַגִּידוּ בְּעַצְמְכֶם, כְּלוּם אֶפְשָׁר בְּחֹם מַחֲנִיק לָשֶׁבֶת עַד הָעֶרֶב עַל הַלִּמּוּדִים וְשֶׁלֹּא לָלֶכֶת אֶל שְׂפַת־הַיָּם וְשֶׁלֹא לְהִתְרַחֵץ וְשֶׁלֹּא לְהִשְׁתַּטֵּחַ מְעַט בְּצֵל הַפִּקּוּס הַגָּדוֹל שֶׁבַּגִּנָה עִם קְרִיאַת “אִי הַתַּעֲלוּמוֹת”, אַף־עַל־פִּי שֶׁכְּבָר קָרְאוּ אוֹתוֹ כַּמָּה פְּעָמִים מִתְּחִלָּתוֹ עַד סוֹפוֹ?

אֲבָל הִנֵּה מִתְקָרְבִים יְמֵי הַחֹפֶשׁ. נַעֲשָׂה רֶוַח בָּעוֹלָם. אִם תִּשְׁאֲלוּ אֶת מָנוֹחַ וְיִגְאָל, יַגִּידוּ לָכֶם, שֶׁאֲפִילוּ הַחֹם אֵינוֹ מַחֲנִיק עַתָּה עוֹד כְּמִקֹּדֶם, שֶׁאֲפִילוּ הַצִפֳּרִים הֶחֱלִיפוּ כֹּחַ עַתָּה וְהֵן מַרְעִישׁוֹת אֶת הָאִילָנוֹת מַמָּשׁ כְּמוֹ בָאָבִיב.

מַה תִּהְיֶינָה הַתְּעוּדוֹת שֶׁל הַשְּׁלִישׁ הָאַחֲרוֹן? שְׁאֵלָה זוֹ הֶעֱסִיקָה אֶת שְׁנֵי הַבַּחוּרִים. מָנוֹחַ דָּאַג מְאֹד לְיִגְאָל חֲבֵרוֹ, שֶׁלֹא יָכֹל בְּשׁוּם אֹפֶן לְהַבְחִין בְּדִקְדּוּק בֵּין גִזְרַת הַ“כְּפוּלִים” וּבֵין “נָחֵי־עַיִן־וָאו”. רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, הֲרֵי הַדָּבָר פָּשׁוּט כָּל־כַּךְ לְמָנוֹחַ. אֲבָל יִגְאָל חוֹגֵר אֶת כָּל כֹּחַ שִׂכְלוֹ, כָּל גוּפוֹ הַשָּׁמֵן מֵזִיעַ מֵהִתְאַמְּצוּת, וּבְכָל פַּעַם הוּא שָׁב וּמְעַרְבֵּב בְּתַרְגִּילֵי הַפְּעָלִים אֶת נָחֵי־עַיִן־וָאו" בַּ“כְּפוּלִים”… וּבְעַד דִּקְדּוּק הוּא מְקַבֵּל כָּל פַּעַם רַק מַסְפִּיק.

תַּחַת זֹאת הִצְלִיחַ יִגְאָל בְּחִבּוּרָיו הָאַחֲרוֹנִים וּבְעַד “הַטִּיוּל אֶל הַיַּרְקוֹן” קִבֵּל טוֹב־מְאֹד – צִיוּן טוֹב כָּזֶה הוּא מְקַבֵּל בְּעַד חִבּוּר פַּעַם ראשׁוֹנָה בְּחַיָּיו.

ה. יוֹם הַתְּעוּדוֹת    🔗

וְהִנֵּה הִגִּיעַ יוֹם מַתַּן־הַתְּעוּדוֹת. כָּל חֲדַר הַמּוֹרִים וְהַפְּרוֹזְדוֹר הוֹמֶה מִקְּטַנִּים וּמִגְּדוֹלִים, שֶׁזֶּה עַתָּה קִבְּלוּ בַלִשְׁכָּה אֶת הַתְּעוּדוֹת עִם צִיוּנֵי הַשָּׁנָה. אֶת תֹּכֶן הַתְּעוּדוֹת אַתָּה מַכִּיר עַל פְּנֵיהֶם שֶׁל מְקַבְּלֵיהֶן. כָּאן הָעֵינַיִם מְאִירוֹת מִשִּׂמְחָה, הַלָּשׁוֹן מְקַשְׁקֶשֶׁת כְּזוֹג, עַד שֶׁאִי אֶפְשָׁר לַעֲמוֹד בִּפְנֵי הָרַעַשׁ; וְשָׁם בַּפִּנָּה עוֹמֵד יֶלֶד שׁוֹתֵק, פָּנָיו חִוְרִים וְעֵינָיו מוּרָדוֹת, וְהוּא מְעַיֵּן בִּתְעוּדָתוֹ עִיּוּן חָטוּף, וּמוֹרִיד שׁוּב אֶת עֵינָיו… הִנֵּה יֶלֶד מַבִּיט מַאֲחוֹרֵי כִתְפֵי חֲבֵרוֹ בִּגְנֵבָה בִּתְעוּדָתוֹ, כְּדֵי לִרְאוֹת אִם צִיּוּנָיו שֶׁל זֶה טוֹבִים מִשֶּׁלּוֹ. לֹא תַאֲמִינוּ, שֶׁיֵּשׁ יְלָדִים כָּאֵלֶה, שֶׁאֵינָם מִצְטָעֲרִים כָּל־כַּךְ עַל זֶה שֶׁבְּעַצְמָם קִבְּלוּ צִיּוּנִים רָעִים כְּמוֹ עַל זֶה, שֶׁהָאֲחֵרִים קִבְּלוּ צִיּוּנִים טוֹבִים…

מָנוֹחַ כְּבָר קִבֵּל אֶת תְּעוּדָתוֹ, הִצְטָעֵר שֶׁלא הוֹעִילָה כָל שְׁקִידָתוֹ בַּשְּׁלִישׁ הָאַחֲרוֹן, וְשׁוּב קִבֵּל כִּמְעַט־טוֹב בְּחֶשְׁבּוֹן, אֲבָל עוֹד יוֹתֵר הָיָה לִבּוֹ מָלֵא דְאָגָה לְיִגְאָל: עִנְיַן הַ“כְּפוּלִים” וְ“נָחֵי־עַיִן־וָאו” לֹא נָתַן לוֹ מְנוּחָה. בְּלֵב חָרֵד חָשַׁב מַה יִהְיֶה אִם יִגְאָל יְקַבֵּל מַסְפִּיק בְּעִבְרִית? אֵיךְ יִשָּׂא אֶת פָּנָיו אֵלָיו?

אֲבָל הִנֵּה יִגְאָל וְהַתְּעוּדָה בְיָדוֹ. הוּא עוֹמֵד בַּפֶּתַח וַעֲדַיִן בּוֹחֵן, כַּנִּרְאֶה, אֶת צִיוּנָיו. עֵינָיו מַזְהִירוֹת וּמְחַיְכוֹת וְהוּא חוֹזֵר וּמְעַיֵּן שׁוּב בַּתְּעוּדָה – סִמָּן טוֹב!

פִּלְאֵי־פְּלָאִים! מָנוֹחַ נִגָּשׁ אֶל יִגְאָל וְרוֹאֶה, כִּי גַם הוּא קִבֵּל כָּמוֹהוּ כִּמְעַט־טוֹב בְּעִבְרִית. שְׁנֵיהֶם שָׁוִים בְּמַעֲלָה. מָנוֹחַ שָׂמֵחַ עַתָּה, שֶׁצִיּוּנוֹ בְחֶשְׁבּוֹן אֵינוֹ גָדוֹל מִזֶּה שֶׁל חֲבֵרוֹ בְּעִבְרִית. רַק אֱלֹהִים עָשָׂה זֹאת!

וּשְׁנֵי הַחֲבֵרִים רָצִים הַבַּיְתָה בְּלֵב קַל וּמָלֵא שִׂמְחָה.