מחזה בארבע מערכות
פרולוג 🔗
שֶׁקֶט, הַקְשִׁיבוּ, הִנֵּה מַתְחִילִים:
הַעוֹד תִּזְכְּרוּנוּ, קְטַנִּים וּגְדוֹלִים?
נִפְגַּשְׁנוּ שֵׁנִית וְנִשְׂמַח עַד אֵין קֵץ
לִשְׁמֹעַ שְׁלוֹם לַהֲקַת הָעֵץ,
לְהַבִּיט בַּקָּהָל, שָׁם יוֹשֵׁב אֵיזֶה יֶלֶד,
וְלוֹ תַּלְתַּלִּים וְעֵינַיִם שֶׁל תְּכֵלֶת,
נִדְמֶה כְּבָר רָאִינוּ אוֹתוֹ בַּקָּהָל –
אַךְ לֹא, זֶה לֹא הוּא, הוּא בֵּינְתַיִם גָּדַל.
וְאָנוּ בִּכְלָל לֹא גָּדַלְנוּ כֻּלָּנוּ,
תִּרְאוּ עוֹד הַיּוֹם אֶת נָעֳמִי שֶׁלָּנוּ,
הַיּוֹם הִיא כְּאָז עַלִּיזָה וְטוֹבָה,
עִתִּים צַיְתָנִית וְעִתִּים שׁוֹבָבָה.
וְכָל חֶבְרָתֵנוּ הַפַּעַם תּוֹפִיעַ,
תָּשִׁיר וְתִרְקֹד, וּבִצְחוֹק תָּרִיעַ
וּקְצָת תִּתְעַצֵּב וְתִשְׂמַח עַד מְאוֹד,
תִּרְאוּ כִּי גַּם לָנוּ בִּינָה בַּקָּדְקוֹד.
וּלְכָל הַמְּבַקֵּשׁ הַצָּגָה מְרַתֶּקֶת
אַחַת עֲצָתֵנוּ: לָשֶׁבֶת בְּשֶׁקֶט.
מערכה א' 🔗
נעמי:
הי, פסתוק, לאן אתה רץ? (פסתוק נובח) אין לך מה לנבוח – ראשית, כאן יפה מאוד, ושנית, שנית, אני רוצָה לשכב פה, דווקא פה בשמש. כן, אני יודעת ששעת צהריים עכשיו והיום חם ואסור לשכב כאן, אבל דווקא כך כה יפה – בוא מהר הנה, ארצה.
עֲנָנִים שָׁטִים מֵעָל
גַּל אֶל גַּל, גַּל אֶל גַּל,
רֵיחַ דֶּשֶׁא כֹּה דָּשֵׁן
מְיַשֵּׁן, מְיַשֵּׁן.
וְנִדְמֶה לִי, וְנִדְמֶה לִי:
הַפְּרָחִים גָּדְלוּ פִּתְאוֹם
הָעוֹלָם יָפֶה וּפֶלִאי
וּמַזְהִיר לְאוֹר הַיּוֹם.
אִם אַשְׁפִּיל הָעַפְעַפַּיִם
וְאַבִּיט בְּסֶדֶק צַר
אֲדָמָה וְהַשָּׁמַיִם –
אֵיזֶה קֶסֶם נֶהְדָּר!
עֲנָנִים שָׁטִים מִמַּעַל
וכו'…
נעמי:
מה יש? מדוע אתה מפריע לי? הן זו היא רק חיפושית, אינה עוקצת. אבל רְאה כמה צבעונית היא, בטנה כחול וצהוב, וצבע כנפיה חום, והראש, ראה: הראש אדום! אך, פסתוק, צדקת, הרי זה, הרי זה איש קטן! חדל לנבוח: כה יפה הוא!
מִי אַתָּה זָקֵן נֶחְמָד,
שַׂר הַיַּעַר אוֹ גַּמָּד?
אֵי מִזֶּה הוֹפַעְתָּ,
וּמֵאַיִן בָּאתָ?
רבי חלום טוב:
הֲרֵי בָּזֶה הוּא הָעִנְיָן,
כְּבָר לֹא אַחַת הָיִיתִי כָּאן,
אֲבָל קוֹסֵם גָּדוֹל אֲנִי,
עַל כֵּן אוֹפַע כְּאַלְמוֹנִי.
נעמי:
קוסם גדול, וכה קטן!
רבי חלום טוב:
קוראים לי רבי חלום טוב. אני קוסם. אמנם ממנהגי להראות את פלאַי רק לילדים טובים, ואלייך באתי אם כי שכבת בדשא בחום הצהריים, מדוע עשית זאת?
{פסתוק נובח)
נעמי:
צדקת פסתוק. הוא לא רצה בזה, אולם אני חשבתי: “הכול יפה כל כך.” אל נא תכעס, רבי חלום טוב. והראה לנו מפלאיך.
רבי חלום טוב:
כך, “הכול יפה כל כך”, חשבת, הרי על כן סלחתי לך הפעם ובאתי. שימי לב, אראה לך פלא. (הצידה):
פִיפְט טִיפָט וּמוּרִיפָט,
כֹּה שָׂחָה הַדּוּכִיפַת,
שֶׁרֶץ, חֶרֶק, יֶרֶק צִיץ –
בּוֹאוּ בּוֹאוּ וְנָצִיץ!
נעמי:
איזה יופי! אדום צהוב ירוק – מהו הדבר?
רבי חלום טוב:
הסתכלי היטב, כבר פעמים רבות ראית כמוהו.
נעמי:
נכון, עכשיו אני יודעת, צבעוני הוא זה. אך הרי תמיד אינו גדול מהזרוע שלי, ועכשיו, איזה גודל! הֲמעשה ידיך הוא, רבי חלום טוב?
רבי חלום טוב:
כן, נעמי, היום אגדיל הכול למענך, ותראי את הדברים כפי שהם באמת!
יַלְדָּה קְטַנָּה, הֵיטֵב לִשְׁאֹל:
הֵן בָּעוֹלָם הַכֹּל גָּדוֹל,
רַק בְּעֵינֵי חַסְרֵי עִנְיָן
כָּל חֵפֶץ בָּעוֹלָם יִקְטַן,
וְאֵין בִּכְלָל דָּבָר פָּעוּט
לָאַהֲבָה, לַסַּבְלָנוּת.
לְעַיִן טְהוֹרָה צְלוּלָה
נִגְלֶה הַטֶּבַע בִּגְדֻלָּה!
נעמי:
אבל כיצד ייתכן הדבר? הרי הוא צריך להיות תקוע באדמה, יש לו שורשים, ומי הרשה לו לרוץ?
רבי חלום טוב:
תכף יספר לך בעצמו. ספר לה, צבעוני חביבי!
צבעוני:
כָּל הַשָּׁנָה, כָּל הַשָּׁנָה
אֲנִי שָׁקוּעַ בְּשֵׁנָה,
עָמֹק עָמֹק בָּאֲדָמָה
יָשֵׁן הַשֹּׁרֶשׁ בִּדְמָמָה,
רַק בָּאָבִיב גְּשָׁמִים דּוֹפְקִים,
אוֹמְרִים לִי: “צֵא מִמַּעֲמַקִּים”,
אֲזַי אֶשְׁתֶּה, אֶרְוֶה עָסִיס,
אֶלְבַּשׁ שַׂלְמָה יְפַת גְּוָנִים,
וּלְיוֹם הֻלֶּדֶת הַנַּרְקִיס
אָבוֹא עִם כָּל הַמֻּזְמָנִים.
וכעת רבי חלום טוב, בקשה לי אליך: עלי למסור הודעה מאת הוד מלכותו לבן דודי הצבעוני הצהוב, אבל אינני יכול למוצאו. אנא, רבי חלום טוב, מסור לו את הידיעה כי יבוא לחג.
רבי חלום טוב:
בחפץ לב. אך אם כך, נעמי, יהיה עלי לעזוב אותך כאן. את המשיכי לחלום בשקט ובסוף נחזור ונתראה. שימי לב, עוד רבות תראי ותתפלאי, ואם גם לא ייראה הכול חלק ונוח, עוד יתבהר הכול, זאת לא לשכוח.
נעמי:
אוי, גמל שלמה! גם הוא גדול כל כך – זה איום! אני מפחדת!
צבעוני:
כיצד את יכולה לפחד? האם שכחת את דברי רבי חלום טוב? זוהי ידידתי שולמית, לה חיכיתי על מנת שתמסור את ההודעה לחרקים. ראי, יצור מושלם. הביטי, כעת היא מתפללת. בְּרוך היא מניעה את ראשה ואת גופה אנה ואנה, הנה היא זוקפת את ידיה למרום. את גאה על שתי רגלייך, נעמי, ולפעמים אני מקנא בך, אך ראי את ידידתי – לה ארבע רגליים, נוסף על כך זוג כנפיים נוצצות. לעומתה כולנו עניים ואביונים.
(פסתוק נוהם בפחד.)
נעמי:
אינך מתבייש, פסתוק? כיצד תוכל לומר שהיא מכוערת? איך אפשר לפחד…
שולמית:
הצדק איתו, הצדק איתו. מהרו ונוסו, העקרב הולך!
עקרב:
הָרֵיחַ עוֹלֶה בָּאַף,
יְצוּר אֱנוֹשִׁי כָּאן, נְאוּם הָעַקְרָב!
שולמית:
שלום אדוני הקפיטן, מה שלומו? וכיצד עלה הציִד?
עקרב:
מה זה נוגע לך? האם שאלתי אותך לשלומך, מה?
שולמית:
שים לב, אדוני הקפיטן, דומני ששָׁם בוער העשב.
עקרב:
השתגעת? אש, היכן? לא נעים בהחלט! הי, מי שם? הסִסמה! מה זה, כבר חשבתי שפרצה שרֵפה. אל תחייך, כן, אני ירא את האש, אבל מפניך אינני מפחד, ברור? חד־רגל שכמותך, עלה צלוי, עמוד דום! עקבים הצמד! אך שכחתי כי אין לך כאלה. כיצד אתה מעז לעזוב את משמרתך ולהתרוצץ ככה בלי סדר, מה? הה, ידעתי! שוב יום ההולדת הארור של המלך. לוּא הייתי במקום מלככם הטיפש… כלומר, לוא הייתי טיפש כמלככם… כלומר, לולא הייתי טיפש…
צבעוני:
אבל הירגע, אדוני הקפיטן, כרגע רציתי להזמינו להשתתף בחגיגות. המלך ישמח מאוד לראות את בא כוחה של מעצמה חשובה כזאת, אלא שאז יצטרך אדוני להשאיר את עוקצו בבית, כי אסור לשאת נשק במחיצתו של המלך.
עקרב:
את העוקץ להשאיר בבית? מי? אני? קצין בלי חרב, מה יישאר ממני? או חושב הוא אולי שאני חרק פשוט כמו ההוא שׁם. יש לי שמונה רגליים, שמונה! ברור? ולא שש בזוּיות כמו לצדיק הזה או שתיים כמו לבני האדם המגוחכים או אחת כמו לך.
לָאו, לָאו, לָאו,
נְאוּם הָעַקְרָב!
אֲנַחְנוּ אַנְשֵׁי הַמָּדוֹן וְהַקְּרָב,
לֹא עֵת חֲגִיגוֹת הִיא,
נְאוּם הָעַקְרָב!
לָבֶטַח הִזְמַנְתֶּם עֵרֶב רַב!
לֹא עֵת לִשְׁלוֹמִים הִיא,
נְאוּם הָעַקְרָב!
דָּמִי לְדָמוֹ שֶׁל אָדָם יִרְעַב!
יְצוּר אֱנוֹשִׁי פֹּה,
נְאוּם הָעַקְרָב!
נעמי:
רחמים, אדוני הגנרל.
עקרב:
אין רחמים. אתמול דרך לי בן אדם על רגלי השביעית. על כן אדקור אותך בלי רחם.
שולמית:
אכן, לא נעמי עשתה זאת.
עקרב:
מעשה אדם הוא, והיא מִשלהם, ודי.
שולמית:
אדוני הקפיטן, הרי הוא קצין! כיצד לא יתבייש לתקוף גברת? את עוקצו הוא מבייש! לעקוץ גברת – חרפה!
עקרב:
מאין שאבת את חוכמתך זו? אף על פי כן, הצדק איתה: כלימה היא. הגברת תסלח, שמאל ימין שמאל…
נעמי:
סוף סוף הסתלק. כל כך פחדתי. צבעוני, מה הוא עניין החג שרצית למסור לשולמית ולצבעונים הצהובים?
צבעוני:
הֵי רוּצִי אַתְּ וּבַשְׂרִי הַבְּשׂוֹרָה –
זֶה חָג הַשָּׁלוֹם, זֶה חַג הָאוֹרָה!
הַמֶּלֶךְ נַרְקִיס, הַנָּסִיךְ פַּרְפַּר
יַכְרִיזוּ הַיּוֹם עַל דָּבָר נֶהְדָּר,
כִּי זֶה הַיּוֹם, בְּזֶה הַיּוֹם
חָרָק וְכָל צֶמַח כּוֹרְתִים בְּרִית שָׁלוֹם!
גַּם אַתְ תָּבוֹאִי, כֵּן צֻוֵּיתִי
לְבַל אָשׁוּב עַד כִּי הֵבֵאתִי.
בּוֹאִי לִרְאוֹת, לָשִׁיר, לִרְקֹד
לָךְ מְצַפֶּה מוֹשַׁב כָּבוֹד!
נעמי:
כמה נאה מצדו של רבי חלום טוב, וכמה נאה מצד המלך. כל כך הרבה נוכל לספר אחר כך. אני כבר סקרנית מאוד. צבעוני, היכן החג, היכן?
צבעוני:
עַל אִי הַפְּרָחִים בְּמֶרְכַּז הָאֲגַם,
בּוֹאִי אִתִּי, נָעֳמִי, אוֹבִילֵךְ לְשָׁם.
שולמית:
בְּמַשַּׁק כְּנָפַיִם, בְּזִמְזוּם, בְּרִנָּה,
אָעוּפָה מִפֹּה וְאֶקְרָא לָעֵדָה,
אָעוּפָה אֶקְפֹּצָה, אַמְרִיאָה אֶל עָל,
אַשִּׂיג אֶתְכֶם לְיַד הַמַּפָּל.
עקרב:
הֲרֵי זֶה הָיָה מְעַנְיֵן עַד מְאוֹד,
חֶבְרָה מְצֻיֶּנֶת, רָאוּי לְהוֹדוֹת.
שָׁלוֹם (שֹׁמּוּ שָׁמַיִם וְאֶרֶץ!)
בֵּין צֶמַח מִסְכֵּן וְחֶרֶק וְשֶׁרֶץ
וְכָל גִּבּוֹרַי שֶׁהֵם בְּנֵי גִּבּוֹרִים,
עִם אֵלֶּה יֵשְׁבוּ בְּמוֹשַׁב חֲבֵרִים?
בּוּשָׁה וְחֶרְפָּה הִיא, לָעַד לֹא יָקוּם
וְעֵד לִדְבָרַי כָּל הַיְּקוּם!
חַכֵּה נָא אַתָּה, יָדִיד וָרֵעַ,
מָה טוֹב שֶׁנּוֹדַע הַדָּבָר מִלְּמַפְרֵעַ.
כָּעֵת אֶשָּׂא אֶת רַגְלַי בָּרָמָה,
אֶחָד הוּא דְּבָרִי: נְקָמָה, נְקָמָה!
מערכה ב' 🔗
עקרב:
הי תולעת, קטנטונת – היכן היא? הא!
גזם:
לפקודתו, אדוני הקפיטן.
עקרב:
אני רוצה שתשעשעי אותנו. הרי אתם התולעים יודעים כך, נו, להתנועע עם המוזיקה, את כבר יודעת…
גזם:
לרקוד, אדוני הקצין?
עקרב:
ברור. נו, התחילי כבר!
צפרדע:
מה את רועדת, תולעת שכמותך? לא אטרוף אותך. אינך מעוררת בי כל תיאבון, זבובים טעימים הרבה יותר, הרבה יותר…
עכבר:
נדמה לְךָ שהיא רועדת. הרי זאת רק תולעת אחת, והיא נראית לך כפולה כי שיכור אתה. אינך יודע לשתות יין, ואין פלא, הן כל השנה אתה גומע מים.
צפרדע:
ואתה, מוטב שתפתח את עיניך המגוחכות והקטנות ותסתכל היטב. תראה שהצדק איתי, הרי היא רועדת מכף רגל ועד ראש, עיוור עלוב שכמותך.
עכבר:
אולי מתגאה אתה בעיני הפרה שלך, פרצוף ממושקף!
צפרדע:
סתום פיך, גורף ביבים!
עכבר:
אתלה אותך בשמש בכדי שתתייבש, פטרייה טחובה שכמותך.
צפרדע:
ואני…
עקרב:
שקט! סדר, משמעת, דום! בריונים שכמותכם – מה זה עלה בדעתכם לריב כאן במחיצתי?
צפרדע:
לפקודתו, אדוני העקרב.
עקרב:
מה?
עכבר:
לפקודתו, אדוני הקצין.
עקרב:
כך, ומה אתך? מדוע אינך רוקדת?
גזם:
אינני יכול.
עקרב:
מה פירוש אינני יכול?
גזם:
מודיע בהכנעה, אדוני המפקד, אינני יכול.
עקרב:
מדוע לא, עלובה?
גזם:
אני ירא.
עקרב:
מפחד, מה? שומו שמים – הרי תולעת את, יצור מזיק. חדלי להתנועע כך. מזגי עוד כוס, ושתקי.
גזם:
לפקודתו.
עקרב:
ובכן, רבותי, נדמה לי כי העניין ברור למדי.
עכבר:
רק עוד שאלה אחת: איפה היא החגיגה הזאת?
עקרב:
הרי אמרתי, את יום הולדתו של המלך נרקיס יחוגו על האי שבאגם.
צפרדע:
לי לא יקשה להגיע לשם. הרי אני מיטיב לשחות. אבל מה יהיה על ידידנו העכבר אשר איננו יודע לשחות? מה תשלם לי אם אתן לך שיעורים בשחייה עד יום הקְרב?
עכבר:
את אוזניך הייתי קוטף, לו היו לך כאלה, בריה בזויה.
צפרדע:
אך בזאת לא היית לומד לשחות.
עכבר:
אבל אתה היית לומד כיצד מדברים אל עכבר נכבד כמוני!
צפרדע:
כמו עם יצור אשפתות…
עכבר:
טובל ביצות!
צפרדע:
עיוור!
עכבר:
בול עץ!
עקרב:
שקט, רבותי! אחדוּת, חבר בריונים! הן אין כל טעם בריב הזה, אין כלל צורך לשחות, יש שם גשר, ונעבור בו – העיקר שלא ייוודע הדבר. נעשה התנפלות פתאומית, מפתיעה, ונשתלט על האי, אחרי זה לא תהיה המלאכה קשה. עניין גדול להילחם נגד פרחים וחרקים, אבל עלינו לעשות הכול כשורה. השחז את שיניך העכבר, לעקירת הצמחים.
עכבר:
לפקודתו, אדוני העקרב.
עקרב:
ואתה, הצפרדע, הרי אֶת הכול יודע, עליך הוטל להשמיד את גדודי החרקים.
צפרדע:
לפקודתו, אדוני העקרב.
עקרב:
ואֶת הילדה, אֶת נעמי זו, אחטוף אני. היא השלל שלי. אך זה תבוא למשתה – אחטפנה, בנתם?
עכבר:
ברור כשמש, אדוני העקרב.
עקרב:
הִכּוֹנוּ, הִכּוֹנוּ, הִכּוֹנוּ לַקְּרָב!
נָבוֹא אַף נַכְרִיעַ, נְאוּם הָעַקְרָב!
וְאַל נְאַבֵּד אֶת זְמָנֵּנוּ לַשָׁוְא!
נָבוֹא וְנַכְרִיעַ, נְאוּם הָעַקְרָב!
נָרִימָה עוֹד כּוֹס לְצֵאתֵנוּ לַקְּרָב,
נִשְׁתֶּה לְחַיֵּינוּ, נְאוּם הָעַקְרָב!
ועתה צאו ונלכה!
גזם:
בבקשה…
עקרב:
מה חפצך?
גזם:
האם יואיל אדוני הקצין בטובו הרב לקבל לתשומת לבו, שבכל ההכנעה הרשיתי לעצמי לבקש מן החֶברה הנעלה לסלוח בטובם הרב…
עקרב:
מה את מפטפטת? מה דברי הסרק האלה? דַברי ברורות.
גזם:
אבל האדונים שתו פה יין, ועלי לגבות את הכסף.
עקרב:
מה? לשלם בכסף? קחי חלק בבז אם אינך יכולה להזיק באופן פעיל, ויצא שכרך בהפסדך. שלום! כלומר, מלחמה!
הַשּׁוֹדְדִים הַשּׁוֹדְדִים
הֵם עַם אַמִּיץ לֵבָב,
הֵם לִגְדוּדִים מִתְגּוֹדְדִים,
יֵלְכוּ יַחְדָּו הַשּׁוֹדְדִים,
רֹאשָׁם הוּא הָעַקְרָב.
וְהָבוּ עוֹד חָמָס וָשֹׁד,
אֲנַחְנוּ גְּדוּד גָּדוֹל מְאוֹד,
אַנְשֵׁי חָמָס וָשֹׁד!
הַשּׁוֹדְדִים, הַשּׁוֹדְדִים,
הִכּוֹנוּ נָא לַקְּרָב!
הַכֹּל יוֹדְעִים, הַכֹּל יוֹדְעִים
מָה אַמִּיצִים הַשּׁוֹדְדִים,
יְחִי מַנְהִיג עַקְרָב!
וְהָבוּ עוֹד חָמָס וָשֹׁד,
הָרִימוּ כּוֹס, הַמְתִּיקוּ סוֹד!
גזם:
ונוסף לכול, קָראו לי תולעת.
צבעוני:
הירגע, גזם יקר, אנו יודעים שאינך תולעת אפילו אם כרגע יש לך צורה כזאת. גזם אתה, בן לפרפר, ובסופו של דבר תהיה פרפר יפה, יפה בהרבה מכולנו, ואז תוכל לבוא ולהשתתף ביום הולדתו של המלך.
גזם:
אבל לא זה הוא הדבר האיום ביותר, שהוא קרא לי תולעת.
צבעוני:
ובכן מי או מה הוא הדבר שבגללו בכית?
גזם:
אתגבר ואספר בשקט. בעצם, טוב שהוא חשבני לתולעת. אתם הולכים אל החג? אולי תוכלו עוד להציל…
צבעוני:
להציל? מה קרה? סַפֵּר!
גזם:
היו פה שודדים, העקרב וסיעתו, העכבר והצפרדע. הם זוממים התנפלות על אי הפרחים. כן, כאשר הגשתי להם יין, שמעתי כי רוצים הם עוד היום להתנפל עליכם. כן, הם דיברו הכול בפנַי ולא התביישו. אני כל כך דומה לתולעת, שהם חשבו כי אחד משלהם אני. שמעתי כל מילה. הם רוצים להרוס את מדינתכם, והעקרב רוצה לגזול את הילדה הנחמדה הזאת ולהרעיל אותה.
צבעוני:
מה? עלינו למהר, עלינו למהר, בואו, רוצו! עלינו להגיע לפניהם, יש להודיע למשמר! נעמי, הישארי כאן עם פסתוק, מקום מבטחים הוא. העקרב חזק מאוד ואם ינצח לא נוכל להגן עלייך עוד. אמנם עם עז אנחנו, והעקרב, הירא את האש יותר מכל דבר בעולם, ורואה כל צל אדום כשרֵפה, ייבהל מאיתנו, כי בינינו יש כל כך הרבה אדומי ראש, אך בכל זאת, נעמי, הישארי כאן עד תום הקרב.
נעמי:
לא יקום ולא יהיה! אני רוצה לעזור! אחרי הכול, דומני שאני אשמה. הן אני הרגזתי את העקרב. עלי להיות אמיצה ולא לברוח, ואז אולי אוכל לרמוס את העקרב בנעלַי החזקות. בואו מהר!
גזם:
תולעת, תולעת!
נעמי:
מה יש?
גזם:
נשיקה!
צבעוני:
חן־חן, גזם יקר, כי הזהרתנו.
גזם:
מהרו, חושו, אל תאחרו את המועד, ויצליח האל בידכם, תולעת.
מערכה ג' 🔗
דרדר:
כָּאן אֵין, כָּאן אֵין, כָּאן אֵין מַעֲבָר,
כָּאן אֵין מַעֲבָר, כָּאן אֵין מַעֲבָר.
עַל הַמִּשְׁמָר, עַל הַמִּשְׁמָר עוֹמֵד הַיּוֹם דַּרְדַּר!
שְׂמֹאל יָמִין, שְׂמֹאל יָמִין, שְׂמֹאל יָמִין, שְׂמֹאל
כָּאן אֵין, כָּאן אֵין, כָּאן אֵין מַעֲבָר,
כָּאן אֵין מַעֲבָר, כָּאן אֵין מַעֲבָר.
עַל הַמִּשְׁמָר, עַל הַמִּשְׁמָר עוֹמֵד הַיּוֹם דַּרְדַּר!
הסִסמה!
צבעוני:
שלום ואהבה.
דרדר:
שלום ואהבה, רבותי.
צבעוני:
השומר, נודע לנו על תוכנית התקפה.
דרדר:
הו!
צבעוני:
אל תשאל לפרטים, כי האויב בעקבותינו, חששנו כבר פן נאחר. השמע מיד את אות האזעקה!
דרדר:
מיד! בּוּם!!
קצין:
שומר, מה קרה? מה הרעש? מי העז להעיר אותי? מי שם?
דרדר:
מודיע בהכנעה, אדוני הקצין, אורחים. ידעו את הסִסמה ומביאים בשורה רעה. סַפּרו לקצין.
צבעוני:
מודיע בהכנעה. העקרב מתקדם ואיתו כל החבורה.
נעמי:
אדוני הקצין, לפקודתו. הכול נכון.
קצין:
כולם אל המבצר! מצב צבאי! מהרו! אחרי שכולם יעברו, להעלות את הגשר!
עכבר:
שיגעון, אני אומר לך, זהו שיגעון בתכלית הפשטות.
צפרדע:
אדרבה, אמור לו, אמור אתה.
עקרב:
שקט! הס! דומו, הן יישמע קולכם!
עכבר:
אחת היא לנו אם יישמע ואם לא יישמע – בין כה וכה כבר נפלנו בפח.
צפרדע:
כמובן, בכלל אין בדעתנו להקריב את חיינו למען שטויות אשר כאלה.
עקרב:
אבל, נשבעתם בהן־צדק!
עכבר:
הן־צדק היום, הן־צדק מחר. אחרי שיהרגו אותנו, לא ישאלונו להן־צדק. כל התוכנית שלך אינה אלא שיגעון, והכול נודע באי. אין לנו עניין לריב עם כל הצמחים, ובכלל, אין רמשים מעניינים אותי, ואין לי כל צורך לסכן את עורי בגלל דבר שאינו טעים לי.
צפרדע:
זהו הדבר הנבון הראשון, אשר אני שומע מן היצור המתועב הזה. סליחה, ידידַי ורעַי, אל נריב עכשיו, ונסביר יחד לאדון הקצין את עמדתנו. צדק העכבר, זבובים טעימים למדי כשתופסים אחד מהם לפעמים, אבל לדבורים יש עוקץ מלא רעל, וזה אינו טעים כלל – השומע אתה את זמזומן מאחורי הגשר? אם נזוז, תזמזמנה לפני הגשר, כי הן יכולות לעוף ואתה אינך יכול, אם כי גם לך עוקץ, אבל רק אחד, והדבורים למאות.
עקרב:
לכך אתם חוששים? שודד אמיץ שׂשׂ למות למען כבודו. מתוקה הנקמה!
עכבר:
נקמה? האם לי דרכו על רגלי השביעית? לי, ברוך השם, רק ארבע, עטופות בכפפות רכות.
צפרדע:
בחפץ לב נמות למען הכבוד, אך קודם כל שַׁמֵש לנו דוגמה.
עקרב:
מה, חבר בוגדים, כך אתם עומדים בדיבורכם? כך תחרצו לשון נגד מפקדכם?
חַרְבִּי שְׁלוּפָה, לֹא תַּחֲזֹר לַשָּׁוְא!
דָּקוֹר אֶדְקָרְכֶם, נְאוּם הָעַקְרָב!
צפרדע:
ולשחות אתה יודע?
עקרב:
גם העכבר ברח. בוגדים, מוגי לב. אבל אני, חמתי בוערת בי כאש. מה אמרתי? בוערת בי הנקמה. אני עולה לבדי. אראה להם! הרי אני שקול כנגד כל שלושת העמים המגוחכים שם בפנים.
הוֹרִידוּ הַגֶּשֶׁר, אֲנִי הַצּוֹעֵד,
לְנַצֵּחַ אוֹתִי – בְּפָנַי אֵין עוֹמֵד:
לֹא חוֹמָה וְלֹא קִיר, לֹא בַּרְזֶל, לֹא פְּלָדָה,
אַךְ יִרְאוּ אֶת פָּנַי, יִבְרְחוּ בִּרְעָדָה.
גְּשׁוּ הֲלוֹם, מוּגֵי לֵב, כָּאן הָעֹז וְהָעָצְמָה,
הִכָּנְעוּ – וְאִם לֹא, מִבְצַרְכֶם לְחֻרְבָּה!
אָנֹכִי אֲנַצַּח, מִי יָעֵז לַעֲצֹר!
נְאוּם הָעַקְרָב! תְּנוּ לַעֲבֹר.
הֵם בָּאִים בְּזִמְזוּם, אֲסַפְסוּף נִבְעָר,
אֶעֶקְצֵם וְנִגְמָר!
דבורה:
אַחְדוּת, אַחְיוֹתַי, נַעֲלֶה וְנִפְרֹץ,
בֵּין קִפְלֵי הַשִּׁרְיוֹן נַעֲקֹץ, נַעֲקֹץ!
אִם גַּם עוֹר לוֹ עָבֶה
וְעֻקְצוֹ אֵימָה –
אַחְדוּתֵנוּ תִּגְבַּר לַמִּלְחָמָה.
עקרב:
לְהִלָּחֵם עִמָּדִי זוֹהִי שְׁטוּת וּמִשְׁגֶּה!
שׁוּבוּ, נוּסוּ, בִּרְחוּ מִזֶּה!
דבורה:
סְמֹךְ עָלֵינוּ, שׁוֹדֵד, לְדַבֵּר אַל תַּרְבֶּה.
יָדַעְנוּ חוֹבָה, וְאוֹתָהּ נְמַלֵּא.
עקרב:
הַמִּהַרְתִּי מִדַּי לָשִׂישׂ לְנִצָּחוֹן?
גַּם בָּעֹקֶץ עֲקָצוּנִי! אָסוֹן!
אוֹיָה, עֲקִיצָה בָּרֹאשׁ, בַּבֶּטֶן וּבַגָּרוֹן,
וְנוֹסָף לָזֹאת – תְּרוּעַת נִצָּחוֹן!
דבורה:
נְזַמְזֵם זוּמְזוּם זוּם, הִכָּנַע, הִכָּנַע!
בִּשְׁבִילְךָ, חֲבִיבִי נִגְמְרָה הַמִּלְחָמָה.
עקרב:
אוֹי, עֲקִיצָה זוֹ אוֹתִי מַכְרִיעָה…
אֲנִי נִכְנָע, אֲנִי נִכְנָע!
קצין:
הלכו להם. חוּצה, חוּצה!
עקרב:
הלכו להם, לבד נשארתי.
אָקוּם וְאֶבְרַח,
מָה אֲנִי שָׂח?
אֵין שׁוֹמְרִים עָלַי, הַאִם עַד כְּדֵי כָּךְ
נֶחֱלַשׁ הָעַקְרָב? נוֹקַשְׁתִּי בַּפַּח!
אֲבָל מָה מְנַצְנֵץ שָׁם?
מָה מִתְרַחֵשׁ?
אָדֹם, צָהֹב, כָּחֹל, אוֹיָה אֵשׁ!
הַמַּעְגָּל הוֹלֵך וָצַר, אָיֹם!
מַעְגָּל גְּבִיעֵי אַרְגָּמָן אוֹ לֶהָבוֹת צוֹעֲדות הֲלוֹם!
לֹא אוַּכל לְהַבְחִין, הַכֹּל מִתְנוֹצֵץ
מְחוֹל לֶהָבוֹת, בָּא הַקֵּץ!
קצין:
חוּצָה, חוּצָה הַשְׁלִיכוּהוּ, כְּלִי אֵין חֵפֶץ!
זִרְקוּהוּ הַחוּצָה, אֶת הַשְּׁלוּמִיאֵל,
זֶה סוֹף כָּל שׁוֹדֵד וְנוֹכֵל.
כרוֹז:
הִנֵּהוּ מוּטָל מֵפִיר הַשָּׁלוֹם,
סוֹף שִׁירוֹ הַיּוֹם!
פָּגְעָה בּוֹ הַנְּקָמָה, אֶת גְּזַר דִּינוֹ חָרַץ,
וְעֻקְצוֹ – חַרְבּוֹ. אֶת עַצְמוֹ עָקַץ!
שֶׁרָצָה אֶת חַגֵּנוּ לַשְׁבִּית
יִשָּׁכַח מַהֵר – וְתָקוּם הַבְּרִית!
נרקיס:
החלק הרציני שבחג נגמר. ובכן, שר החצר הנאמן, במה תשעשע אותנו כעת?
רפרפני:
כן, כן, מה הכנתם – הרי זה כמעט עוד יותר חשוב – הן כה שמחתי לחג!
כרוז:
הוד מלכותו, הוד רוממותו! תהלוכה אדירה בתוכנית, ומחולות פרחים, תאווה לעיניים – מפקד הצבאות המאוחדים – וכל זה בלוויית תזמורת הצרצרים!
נרקיס:
הבה ונצא…
כרוז:
עוד רגע, סבלנות, הוד מלכותו והוד רוממותו – אבקש להציג לפניכם שני אורחים אשר המליץ עליהם ידידנו רב היכולת רבי־חלום־טוב, והם גברת נעמי מארץ בני האדם ומר פסתוק מארץ הכלבים.
רפרפני:
שליחה נחמדה שלח הקוסם הזקן! ברוכה תהיי הבאה, חביבתי.
נרקיס:
לכבוד נחשב לי ולעַמי הדבר, גבִרתי והוד רוממותו, ניגש נא לראות את התהלוכה ולחוג את האירוע הגדול בחדווה.
רפרפני:
אָעוּף לִפְנֵיכֶם הָרִאשׁוֹן אֲנִי,
הַתְחִילוּ בֶּחָג! תִּזְמֹרֶת, נַגְּנִי!
מערכה ד' 🔗
כרוז:
הַקְשִׁיבוּ כָּל הַמֻּזְמָנִים
הִתְקָרְבוּ, מַתְחִילִים –
שָׂרִים וְרוֹזְנִים, אֶזְרָחִים יְקָרִים,
אֶת חַג הַחַגִּים אָנוּ פּוֹתְחִים.
וְעִקַּר הָעִנְיָן: בְּמַעֲמָד זֶה
נִקְרָא וְנַחְתֹּם אֶת הַחוֹזֶה!
בשנת הניצחון ביום הולדתו של המלך נרקיס נחתם לנֶצח חוזה ידידות מצד אחד על ידי המלך נרקיס, המכונה “הנַעלה”, המולך על כל הנרקיסים, החבצלות והפֵּטוּניוֹת, הוורדים למיניהם וכל הכלניות והרקפות, שן הארי והדגניות למשפחותיהן, ומצד שני על ידי הוד מעלתו הנסיך פרפר, המכונה “רפרפני”, מושל ממלכת פרפרי היום והלילה למיניהם, גוניהם וגודליהם, הדבורים, הזבובים והיתושים. שני הצדדים מתחייבים לנהוג בידידות, שלום ועזרה הדדית ושיתוף פעולה במלחמה כבשלום, ביום ובלילה, בקיץ ובחורף, בשנות ברכה ובשנות בצורת, עד עולם; המוכנים האדונים הנכבדים הנעלים לחתום?
פרפר:
הֲרֵי לְךָ. חוֹתָמִי לָנֶצַח אֶנְצֹר,
אֶשְׁמֹר אֱמוּנִים בַּשָּׁרָב וּבַקֹּר!
נרקיס:
בַּאֲשֶׁר גַּם אֲנִי לַנָּסִיךְ נֶאֱמָן,
עַד קֵץ הַדּוֹרוֹת אֶהְיֶה לוֹ מִשְׁעָן!
כולם:
זֶה יוֹם שָׂשׁוֹן, זֶה יוֹם שִׂמְחָה
בְּכָל רַחֲבֵי הַמַּמְלָכָה,
כָּל צִיץ יָגִיל, כָּל צִיץ יִשְׂמַח,
עִבְרוּ עֲבֹרוּ נָא בַּסָּךְ!
נִצָּן וּפֶרַח וָחָרָק,
הַכֹּל, הַכֹּל שְׂמֵחִים לֶחָג.
הַיּוֹם צָלוּל, הָרוּחַ צַח,
עִבְרוּ, עֲבֹרוּ נָא בַּסָךְ!
וֶרֶד וּפַרְפַּר גָּדוֹל
יֵצְאוּ בְּיַחַד בְּמָחוֹל,
לְקוֹל תִּזְמֹרֶת צִרְצָרִים
נִרְקֹדָה שׁם, נָשִׁיר שִׁירִים.
נעמי:
תודה, הוד מלכותו, לעולם לא אשכח את המחזה הנהדר. שלום גם לו, הוד רוממות.
פרפר:
שָׁלוֹם לָךְ, נָעֳמִי הַקְּטַנָּה,
הַקְשִׁיבִי שִׁיר וּמַנְגִּינָה:
הֶחָג נִמְשָׁךְ, וְשָׁם הַכֹּל
עוֹדָם קוֹרְאִים לִי לְמָחוֹל.
המלך:
שָׁלוֹם, שָׁלוֹם לָךְ, חֲבִיבָה,
זִכְרִי אוֹתָנוּ לְטוֹבָה.
נעמי:
אך מה יפה היה הכול, אבל עייפתי. פסתוק, בוא נשב לנוח.
רבי חלום טוב:
מַגִּיע הַמַּסָּע לְסוֹף,
קָרוֹב הַסּוֹף, בֵּיתֵךְ קָרוֹב,
הַכֹּל אֲשֶׁר חָזִית הַיּוֹם,
אֵינוֹ סְתָם אַגָּדָה, חֲלוֹם.
בִּכְרִיתַת בְּרִית זוֹ בָּאֲגַם,
לָמַדְתְּ כִּי אַהֲבָה וְרֵעוּת יְסוֹד הָעוֹלָם.
הַחֲלוֹם נִשְׁלַם וְתַם,
הֲיָפֶה הוּא הָעוֹלָם?
ילדתי החמודה, מה אומרים עכשיו?
נעמי:
תודה. להתראות, רבי חלום טוב, אך רק חיפושית עפה לה שם.
אפילוג 🔗
אָכֵן הָדוּר הוּא הָעוֹלָם,
וְהַחֲלוֹם נִשְׁלַם וְתַם,
אַךְ, הֲתֵדְעוּ? גַּם בְּהָקִיץ
נָאִים פַּרְפַּר, אִילָן וְצִיץ,
לָכֵן כֻּלָּנוּ שֻׁתָּפִים
תָּמִיד בַּחֲלוֹמוֹת יָפִים.
הַבִּיטוּ וְנַסּוּ לִרְאוֹת!
שָׁלוֹם, שָׁלוֹם, לְהִתְרָאוֹת!
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.