חיפה, 16 במאי.

בהתחשב במספר הגדוֹל של תיירים אמריקנים ואנגלים, המבקרים בארץ־הקוֹדש בכל שנה, מוּפתע אני מאוֹד כי עדיין יש מהלכים לרוֹשם המוטעה בדבר יכוֹלתהּ של הארץ לשמש כר להתיישבוּת וּפתח ליזמה והוֹן מן החוץ.

לאחרוֹנה התנהל ויכוּח מעל דפי העיתוֹנוּת היהוּדית משני צדי האוֹקינוּס האטלנטי, אשר בהּ נסקרוּ מעלוֹתיה של ארץ־ישׂראל מבחינוֹת אלה, ויכול אני להעיד על חוֹסר הדיוּק המוּפלא, שבסימנוֹ עמדוּ ויכוּחים אלה. לא נוֹתר לי אלא להניח, כי בעלי הפלוּגתא שוֹאבים את המידע שלהם ממקוֹרוֹת שהתיישנוּ זה מכבר, עקב השינויים הגדוֹלים שחלוּ בארץ בשנים האחרוֹנוֹת.

אל־נכוֹן יתפלאוּ הקוֹראים לשמוֹע, כי כמעט כל אקר בעמק יזרעאל מעוּבד כיום עיבוּד חקלאי מעוּלה; כי אפשר לרכב אל כל מקוֹם ברחבי העמק בבטחה שלמה כפי שחזיתי מבשׂרי; כי לא זוֹ בלבד שאין הבדוּאים שוֹדדים ועוֹשקים את הכפרים אלא שבדוּאים אלה, שאוהלי־קידר שלהם דחוּקים כיוֹם אל פאתוֹ הדרוֹמית של העמק, הפכו עצמם להיוּת גזוּלים ונעשקים בידי בעלי־אדמוֹת חמסנים, המוֹצצים את לשדם בעבוּר הקרקע שהם יושבים עליה. הם נאלצים לשלם כסף רב במזוּמן, שאם־לא־כן ייענשוּ בגירוּש לאלתר מעל אדמוֹתיהם, באכזריוּת וללא פשרוֹת. לפיכך חיים תוֹשביהם של הכפרים, הזרוּעים על־פני כל העמק, בבִטחה שלמה, אף־על־פי שיוֹתר מעשׂרים שנה חלפו מאז התנבא מישהוּ, כי “בעוֹד עשר שנים לא יישאר אף כפר אחד מיוּשב בעמק־יזרעאל.” כיוֹם דוֹמה העמק לאגם ירוֹק ורחב־ידיים של תבוּאה משׂגשׂגת, אשר מתוֹכוֹ מבצבצים, כמוֹ איים, הכפרים היוֹשבים בראשי־גבעות, ואכן זהוּ מחזה מרשים של שפע ופוֹריוּת שאין רבים כמוֹתוֹ.

לכן, משקראתי לפני ימים אחדים תיאוּר של הסכנוֹת הצפוּיות למתיישבים, כחלק מטיעוּן נגד הקמת מוֹשבוֹת בחלק זה של הגליל, נתמלאתי תמיהה גדוֹלה על עזוּת־המצח שבהעמדת הדברים באוֹר כזה. אך מאחר שמוּקדשת בעת האחרוֹנה תשׂוּמת־לב כה רבה לבחינת האפשרוּיוֹת של ארץ־ישׂראל בתחום החקלאוּת, סבוּרני כי נכון יהיה לפזר את האשליוֹת וּלהפריך את הדעוֹת המוּטעוֹת בעניין זה מהר ככל־האפשר. לאמיתו של דבר מחוּלק כמעט כל עמק־יזרעאל בין שני בעלי הון גדוֹלים: הסֻלְטאן עצמוֹ, שרכש לאחרוֹנה חלק נכבד מאזוֹרוֹ המזרחי של העמק, והסוּרסוּקים, שהם הבנקאים העשירים ביוֹתר בסוּריה. הם יושבים בבירוּת, וקניינם מקיף כמעט את כל הכפרים, מרגלי הרי נצרת ועד הים. על גוֹדל כמוּתהּ של התבוּאה, המוּפקת מדי שנה בשנה מהשטח שבבעלוּת הסוּרסוּקים בעמק־יזרעאל בלבד, אפשר ללמוֹד מתוֹך דברים, שאמר לי מר סורסוק עצמו לפני שבוּעוֹת אחדים. לדבריו, ההוֹצאוֹת הכרוּכוֹת רק בהעברת היבוּל השנתי מאדמוֹתיו לחיפה וּלעכוֹ מסתכם בחמישים־אלף דולר לשנה. הוּא אמר דברים אלה, כשביקש לתאר את הנחיצוּת במסילת־ברזל, שתחצה את העמק, כדי להוֹזיל את מחיר ההובלה, דבר שגם הסֻלְטאן מעוּניין בוֹ, מאחר שגם הוא, כאמור, בעל שטחי־קרקע עצוּמים באזוֹר. לאחרוֹנה הוֹענק לבעלי־הון בירוּתיים אלה זיכיון להקמת מסילת־ברזל, שתחבר את מפרץ־עכוֹ, על שני נמליו, עם חבל הארץ העשיר בתבוּאוֹת שממזרח לירדן, המכוּנה החוֹרן. כיום מועבר יבוּל התבוּאה על גבם של אלפי גמלים, העושים דרכם מדי שנה בשנה אל עכוֹ ואל חיפה.

שעה שאני כותב דברים אלה, מתחילים המהנדסים במדידתוֹ ובדיקתוֹ של התואי למסילה זוֹ, שתעבוֹר במרכז עמק־יזרעאל.

עמק יזרעאל

Farrar F. W.: The Life of Christ, London 1874.

מסילה זוֹ תפתח מוֹצא לשטחי־אדמה עצוּמים, המשׂתרעים מעבר להרים, ותעניק להם גישה קלה יוֹתר אל הים, בעוֹד אשר הגליל כוּלוֹ יצא נשׂכר מאמצעי־תחבוּרה חשוּב זה. אכן, עוּבדה מפתיעה היא כי בעוֹד כל מחוֹזוֹת השלטוֹן של תוּרכיה נתוּנים בתהליך של ירידה תמידית במשך השנים האחרוֹנוֹת, ידעה רק ארץ־ישׂראל גידוּל מהיר בחקלאוּת וּבשפע חוֹמרי. בחיפה וּבסביבתהּ עלה מחיר הקרקעות פי־שלוֹשה בתוֹך חמש השנים האחרוֹנוֹת, היצוּא והיבוּא התרחבוּ במהירוּת מפתיעה, וּמספר האוּכלוּסין הוּכפל בתוֹך עשׂר שנים. אכן, גידול רב ניכר באוּכלוּסייתהּ של כל ארץ־ישׂראל בתקוּפה זו, בעיקר הוֹדוֹת להגירה של השנה אוֹ השנתיים האחרוֹנוֹת. אף־על־פי שמבחינת ביטחוֹן החיים והרכוּש יש עדיין לעשוֹת רבוֹת, הרי בסיכוּמוֹ־של־דבר חלה התקדמוּת גדוֹלה מאוֹד, ואילוּ זכתה הארץ לשלטוֹן יוֹתר נמרץ וּפעלתן, יכוֹלה הייתה להיוּת מקוֹם בטוח לחיוֹת בוֹ ככל ארץ בעולם.

לפי מצב הדברים כיוֹם, הוֹלכים הבדוּאים ונדחפים בהדרגה אל עברוֹ המזרחי של הירדן, ומספר המאהלים שלהם, בסביבות האזוֹרים המיוּשבים והמשׂגשׂגים של הארץ, הוֹלך וקטן. כמובן יש עדיין כפרים שיוֹשביהם ידוּעים לשמצה כאנשי־חמס, ומקימיהן של מוֹשבוֹת חדשוֹת יוֹדעים כי שוֹמר נפשוֹ ראוּי לוֹ שירחק מהם. אך יש שפע של שטחים פוֹריים ליד כפרים שוֹחרי־שלוֹם, שאין נשקפת בהם סכנת פרעוֹת מידי הערבים, ואפשר לרכשם במחיר זוֹל למדי. אכן, אין אני יוֹדע השקעת כספים רִוחית יוֹתר מאשר רכישת שטח־אדמה כזה בהסכמתהּ של הממשלה, בין על־ידי יהוּדי ובין על ידי גוֹי, כהוֹכחה לכך ישמש ההוֹן העצום, אשר צברו הסורסוקים לבדם. כיום יש בבעלוּתם אלפי אקרים של העידית שבאדמות ארץ־ישׂראל, ועוֹד ידם נטוּיה, והם הוֹלכים ורוֹכשים הרבה כפרים חדשים מדי שנה בשנה.

אך יחד־עם־זאת, יש להוֹדוֹת כי מבחינה מעשׂית נתקלת רכישת קרקעות בארץ זוֹ בקשיים

זרעין–יזרעאל ליד הגלבוע

Manning S.: Those Holy Fields, London 1874.

רבים. האדמות יש שהן שייכוֹת במשוּתף לתוֹשבי כפר אחד, ויש שהן מחוּלקוֹת קטעים קטעים, ולכל קטע בעלים אחדים. אם שייכוֹת הן במשוּתף, יש צוֹרך לקנוֹת את כל הכפר, וזו עסקה הכרוכה בהשׂגת אישוּרים רשמיים למכביר ובהשׂגת הסכמתם של כל השוּתפים לחלקוֹת הקטנוֹת, הן לגבי המחיר והן לגבי הוֹכחת הבעלוּת והמצאת אישוּרים שאין הקרקע משוּעבדת אוֹ חייבת במסים. בדרך־כלל כרוּכה רכישתוֹ של שטח־אדמה גדוֹל במשׂא־ומתן מייגע, העלול להימשך חוֹדשים אחדים, וכל אדם זר, שאינו רגיל במנהגי הארץ ואינוֹ מכיר את הדרכים להחשת סילוּקם של מכשוֹלים שונים, צפוּי למפח־נפש גדוֹל, שכן ימצא עצמו נתקל בסדרה ארוכה של אכזבוֹת. לעומת־זאת, בעטיה של השחיתוּת, השוררת בין פקידי השלטוֹן, יש שטחים עצוּמים של קרקעוֹת ראוּיות לעיבוּד, שאינן מיוּשבות מחמת דלילוּתה של האוּכלוּסייה ובדרך־כלל אפשר לקנוֹתם במחיר זוֹל ביוֹתר, בעזרת משוֹא־פנים ומתן־בסתר, המכוּנה “בקשיש”.

הדעה המוּטעית, הרוֹוחת בעניין חוֹסר הביטחוֹן בארץ, רוֹוחת גם לגבי שוֹממוּתהּ של הארץ. הנוֹסעים בארץ, רוּבם ככוּלם עוֹשים דרכם בדרכים וּבשבילים סלוּלים, העוֹברים לרוֹב בין הרים צחיחים ושוֹממים. אך שיעוּרהּ הגדוֹל של האוּכלוּסייה, אשר מילאה את הארץ בימים קדמוֹנים, עשׂוּי לשמש עדוּת נאמנה ליכוֹלת הקליטה והפִרנוּס של הארץ. יכוֹלת זוֹ נדוֹנה בהרחבה ובאוֹרח משכנע בדבריהם של הפקידים, אשר ערכוּ סקר בעבוּר הקרן לחקירת ארץ־ישׂראל ואשר לרשוּתם עמדוּ דרכים וכלים שאין טוֹבים מהם כדי להוֹציא משפט בעניין זה. העוּבדה כי אוּכלוּסייתן של המוֹשבוֹת החקלאיוֹת באזוֹר הגליל בלבד מגיעה ליוֹתר מאלף נפש, תדהים אל־נכון את יהוּדי המערב יוֹתר מאשר כל אדם אחר. בדקתי את אמיתוּתהּ של עוּבדה זו, על־ידי ביקוּר בעצמי במקוֹמוֹת אלה, ולפיכך המספר שנקבתי לעיל מסתמך על ראיית הדברים במקוֹם. יש שלוֹש דעוֹת קדוּמוֹת, שחיבלוּ ביישוּבהּ של ארץ־ישׂראל על־ידי יהוּדים, ושלוֹשתן אין להן על מה להסתמך כלל. הראשונה, כי היהוּדי אינוֹ מסוגל להיות חקלאי; השנייה, כי הארץ שוֹממה, והשלישית כי אין היא בטוּחה ליוֹשבים בהּ. המכשוֹל האמיתי ביישוּבהּ של ארץ־ישׂראל על־ידי יהוּדים אין יסוֹדו בשוּם אחת מאלה אלא בעוּבדה הפשוּטה כי הממשלה המקוֹמית מתנגדת לכך התנגדות נמרצת וּנחוּשה.