חיפה, 13 ביוני.

משחזה תקריי, כי בוֹא יבוֹא היוֹם ששריקוֹת קטרים תהדהדנה בארץ־הקוֹדש, וכי יישמע ברמה קוֹל מבקר־הכרטיסים הקוֹרא, “עוצרים כאן! עוֹצרים כאן! מי יוֹרד ביוֹפָּה?”; יש להניח כי ראה זאת כחזוֹן עטוּף ערפילי עתיד רחוק, או כחלק ממהפכה חברתית גדולה שהעתיד טומן בחוּבוֹ. אולם הגשמתוֹ של חזוֹן זה ממשמשת וּבאה. זה עתה הוּשלם, בוֹאכה נהר־הירדן, סקר התואי של המסילה החמידית, או מסילת־הברזל עכוֹ־דמשׂק, המבשׂר את עידנהּ של מסילת־הברזל הראשוֹנה בארץ־ישׂראל.

המסילה תיקרא הקו החמידי, על שמוֹ של הוֹד מעלתוֹ הסֻלטאן אבוּ־חמיד. האישוּר להקמתהּ ניתן בנקל, משוּם שהיא עוֹברת רוּבהּ בשטחים שהסֻלטאן רכש לאחרוֹנה במזרחו של עמק־יזרעאל. הזיכיוֹן ניתן בידי עשׂרה, או שנים־עשׂר אדוֹנים נכבדים, מהם מוּסלמים ומהם נוֹצרים, אך כוּלם נתינים תוּרכיים, המתגוֹררים בסוּריה. האדירים שבחבוּרה הם הבנקאים של חברת סורסוק, בעלי רוּבוֹ הגדוֹל של עמק־יזרעאל, שעקב בעלוּתם זוֹ הם מעוּניינים מאוֹד בהצלחתוֹ של הקו. מכאן מסתבר, שאין זה מעלל ספסרוּת של בעלי־הוֹן מערביים אלא מפעל אמיתי ובעל כונוֹת טוֹבוֹת, העשׂוּי להיוֹת מקוֹר לרוח גדוֹל לכל בעלי־הזיכיוֹן וּבעלי־המניוֹת, שכן ישמש מוֹצא לאחד האזוֹרים העשירים ביוֹתר ביבוּלים בכל המזרח.

אני עצמי רכבתי זה עתה לאוֹרך הקו, למרחק של עשׂרים המילין הראשוֹנים, ושׂוֹחחתי עם קבוּצת המהנדסים, והם היוּ מרוּצים מאוֹד מן הסיכוּיים הנשקפים למפעל מנקוּדת־ראוּת הנדסית. המסילה תצא מעכוֹ ותתמשך לאוֹרך עיקוּלוֹ של המפרץ כדי עשׂרה מילין כלפי דרוֹם, בריחוּק כשני מילין מהחוֹף. לאחר שתעבוֹר על נחל־הקישוֹן, על־גבי גשר שאוֹרכוֹ שישים רגל, תפנה מזרחה, לאחר שתוֹציא קו־מִסעף קצר, כשני מילין אוֹרכוֹ, שיסתיים בחיפה. במהלכהּ מזרחָה תהיה המסילה צמוּדה אל רכס-הכרמל; כדי להתרחק מביצוֹת נחל-קישוֹן תעבוֹר בגיא הצר, המפריד בין הר-הכרמל לבין רכס הרי-הגליל, וּמשם תשפיל אל עמק-יזרעאל ותחצה אוֹתוֹ לכל-אוֹרכוֹ. התחנה, שיוֹעדה לעיר נצרת, תוּקם בריחוק שנים־עשׂר מילין מהעיר, וייתכן שייבנה ממנה קו־הסתעפוּת קצר, שיוֹביל עד למרגלוֹת ההרים. בדרכהּ אל הירדן, לאוֹרך עמק־יזרעאל, תעבוֹר המסילה בואדי ג’אלוד¹, המתרוֹמם קלוֹת עד ביסאן, היא בית־שאן העתיקה. כל הדרך עוֹברת המסילה באדמוֹת פרטיוֹת שרוּבן מעוּבדוֹת. ליד בית־שאן היא נכנסת אל תוֹך שטח שהוּפקר לידי הערבים בעטיהּ של המלריה וּבעטיוֹ של הביטחוֹן המעוּרער בוֹ. אך דוקא בשטח זה עשׂוּי מעברהּ של רכבת לחוֹלל תמוּרה גדוֹלה, שכן בזכוּת שפע המים שבוֹ, הנשפכים כיוֹם אל השדוֹת וּמצטברים בביצוֹת מצחינוֹת וּמפיצוֹת מחלוֹת, הוא עתיד להסב את תשׂוּמת־הלב לפוֹריוּתוֹ של האזוֹר וּליתרוֹנוֹתיו הטבעיים. לאחר ניקוּז והשבחה ראוּיים לשמם, עשׂוּי אזוֹר זה ליהפך לאחד העשירים והמעשירים שבכל ארץ־ישׂראל. בגלל רוּם מקוֹמם של המעיינוֹת, המזרימים נחלי־מים גדוּשים אל סביבות בית־שאן, אפשר להשקוֹת היטב את כל השפלה הפוֹרייה, המשתפלת אל הירדן, חמש־מאוֹת רגל מתחתיה. “למעשה”, אומר ד"ר תומסון, בתארוֹ אזוֹר זה בספרוֹ הארץ והספר, “יש מעט מקוֹמוֹת על־פני האדמה, ואף לא אחד בארץ זוֹ, הצוֹפנים יתרוֹנוֹת חקלאיים ותעשׂייתיים כעמק הזה, ובכל־זאת עדיין הוּא שוֹמם לחלוּטין”.

אין צוֹרך אלא בניהוּל טוֹב יוֹתר מטעם הממשלה וּבקישוּר אזוֹר זה עם הים על־ידי מסילת־ברזל כדי להפוֹך את בית־שאן למרכז מסחרי ותעשייתי חשוּב. בהוֹצאוֹת קטנוֹת אפשר להניע מכוֹנוֹת שוֹנוֹת, על־ידי שפע המים הזוֹרמים שם, ואז יוּכלוּ גם עמק־יזרעאל שמעליו, אשר יוּשקה על־ידי נחל ג’אלוד, וגם עמק בית־שאן שמתחתיו, אשר יוּשקה מן המעיינוֹת השוֹפעים בתחומו, לספק על־נקלה את כל צרכיה של אוּמה שלמה, קטנה. יש צוֹרך בעיבוּד הנדסי מוּעט כדי להוֹליך את מסילת־הברזל למטה אל עמק־הירדן, המשׂתרע במקום זה כשמונה־מאות רגל מתחת לפני־הים, וּמשם להפנוֹתהּ צפונה עד לגִ’סְר אלמַגָ’אמִע². ליד גשר רומאי עתיק זה, בעל שלוֹש הקשתוֹת, המשמש עד עצם היוֹם הזה מעבר לשיירוֹת גמלים, הנוֹשׂאים את יבוּלוֹ של אזוֹר החוֹרן אל החוֹף, יימתח גשר־הרכבת החדש על־פני הירדן. אין ספק כי יהיה זה הגשר היחיד בעולם שיעמוֹד בשכנוּתוֹ של גשר ששימש בפוֹעל את הרוֹמאים ואף נבנה על־ידיהם. בכך תיגענה זוֹ בזוֹ תרבוּת עתיקת־יוֹמין ותרבוּת חדשה, בארץ פראית־למחצה זוֹ. לאחר שתעבוֹר על־פני הירדן תמשיך המסילה לחוֹפוֹ של הנהר, אל המקוֹם אשר בוֹ נשפך אליו הירמוך. המסילה תעבוֹר גם על־פני נהר זה, ואחרי־כן תעשׂה דרכהּ בשפלה הפוֹרייה, העשירה בסחף, שאוֹרכהּ כחמישה מילין ורוֹחבהּ כארבעה מילין, עד למרגלוֹת הרכס הצוֹפה אל חוֹפוֹ המזרחי של ים־טבריה.

מכאן יצטרך קו־המסילה לטפס כדי שלוֹשת־אלפים רגל, על־פני דרך של חמישה־עשר מילין. זוֹ היא בעיה מבחינה הנדסית, אך לאחר שתגיע המסילה לרמה, תחצה את שטחי־המרעה המרהיבים של רמת־הגולן, שסיירתי בה רבוֹת לפני כארבע שנים ועוֹדני זוֹכר את גלי השיבולים הגבוהות, שהגיעו כמעט עד אל כרסוֹ של סוּסי.

זהוּ האזוֹר הפוֹרה אשר בו רעה איוב את עדרי צאנוֹ וּבקרוֹ, לפי המסוֹרת המוּחזקת בידי בני־המקום. אזוֹר זה היה מאוּכלס כראוּי עד לפני זמן קצר יחסית. אך תוֹשבי־הקבע שלו, אשר חוּרבוֹת מגוּריהם זרוּעוֹת על־פני הארץ, גוֹרשוּ משם על־ידי הערבים. כיוֹם רוֹעים הערבים עדרים עצוּמים של בקר ושל סוּסים, שהוּבאוּ הנה לאביסה, לאחר שעשׂוּ דרכם הנה מארם־נהריים, וּבטרם יוּבאוּ מצריימה למכירה. בעלי הזיכיוֹן של המסילה רכשוּ גם את הזכוּיוֹת להשטת סירוֹת־קיטור בימהּ של טבריה, ואין ספק כי אמצעי־תחבוּרה חדש זה יחוֹלל תמוּרוֹת עצוּמוֹת על חוֹפיו השוֹממים של האגם. בקעת־גינוֹסר הגדוֹלה, אשר לאוֹרכהּ רכבתי לפני כחוֹדש ימים, משמשת כיוֹם שׂדה־פרא לגידוּלים שוֹנים וּמשוּנים. היא מוּשקית בשפע על־ידי שלוֹשה נחלים נחמדים, שלא לדבר על המעיינוֹת המוֹסיפים להּ את מימיהם. בימי־קדם יצאוּ לבקעה זוֹ מוֹניטין גדוֹלים בזכות שפע המינים שצמחו בהּ, ואין ספק עמי כי עתידה הוא לשוב אל תפארתהּ שמימי־קדם. הבקעה שבימי־קדם עמדוּ בה בית־צידה וכפר־נחום מכוסה עתה מעטה גבוֹה של צמחייה צפוּפה, המסתיר מעין רוֹאה את הריסוֹתיהם. היום יש על־פני האגם כחצי־תריסר סירוֹת־מפרשׂ, לעוּמת הימים הקדוּמים שיוספוס ריכז לא־פחוֹת ממאתיים וּשלוֹשים אניוֹת־מלחמה כדי לתקוֹף את טיבריוס במלחמה נגד הרוֹמאים. לעומת־זאת, הדגה שהייתה מצוּיה בשפע, שעה שחוֹלל ישוּ את נס הדגים, מצוּיה כיוֹם בשפע גדוֹל יוֹתר מתמיד, שכן הדיִג באגם פסק כמטע³ כליל, והדגה חיה באין מפריע זה דוֹרוֹת. ליד חוֹפי האגם מצוּיים כמה וכמה מרחצאוֹת־גפרית מפוֹרסמים, בריחוּק שני מילין מן העיירה טבריה, ובהם מבקרים מדי שנה בשנה אלפי אנשים מבקשי־מרפא. בעוֹנת הרחצה ראיתי אוֹתם חוֹנים באוֹהלים לשׂפת האגם, או שוֹכבים במערוּמיהם וּמעלים זיעה באוירוֹ המבאיש של אוּלם־הרחצה הגדוֹל.

אנשי חבוּרת המודדים, שעסקוּ בסקר תואי המסילה, סיפרו לי כי נתקבלו בחיבה ובסבר פנים יפות על־ידי הערבים שבבקעת־הירדן. היוּ אלה שבטים יוֹשבי־קבע, שעיבדוּ את האדמה באזוֹר וציפו בשׂמחה להנחת מסילת־הברזל ולסיכוּיי התעסוּקה הכרוּכים בכך. אכן, גם בני־הארץ וגם האנשים מן החוּץ נלהבים מן הסיכוּי הנפתח בפניהם כעת, סיכוּי הצוֹפן בחוּבוֹ הבטחה לכניסתה של תקוּפה חדשה, של רוָּחה ועוֹשר לארץ כוּלהּ.

Porter J.L.: Through Samaria to Galilee and the Jordan, London 1889.

בקעת גינוסר