דאלית אלכרמל, 2 באוֹקטוֹבר

בגלל מנהגם של תיירים לבקר רק במקוֹמוֹת מסוּימים בארץ־ישראל, המכוּנים מקומוֹת קדוֹשים, אוֹ במקוֹמוֹת הקשוּרים בכתבי־הקוֹדש, הרי הם מתעלמים מחוּרבוֹת בעלוֹת עניין היסטוֹרי רב ביותר, הראוּיוֹת פי־כמה־וכמה שיבקרוּ בהן, גם משוּם יוֹפיין הציוּרי וגם משוּם ערכן הארכיאוֹלוֹגי. תיירים טוֹרחים טרחה יתרה כדי להגיע לנצרת, שאינהּ שוֹנה במאוּמה מכל עיירה סוּרית רגילה ואין בהּ אפילוּ עצם אחד בעל ערך בתחוּם העתיקוֹת. בהּ באוֹתהּ שעה הם מחסירים מתכנית המסע שלהם חוּרבוֹת כחוּרבוֹתיה של קיסריה, העיר שלא הייתה כמוֹה להדר וּלתפארת בכל ארץ־ישראל, באוֹתם ימים שהוֹרדוס טיפחהּ ורוֹממהּ למעמד של מטרוֹפוֹלין, ומקוֹם שבוֹ התרחשוּ מאוֹרעוֹת דתיים והיסטוֹריים חשובים ביוֹתר. כאן הטביל פטרוֹס את הגוֹי הראשון והכניסו תחת כנפי הנצרוּת; כאן התגוֹרר פיליפוס עם ארבע בנוֹתיו ועסק בהטפה למען הנצרוּת; כאן נשא פאולוס את דרשתו לפני פליקס ו“כמעט שכנע” את אגריפס לקבל עליו את הנצרוּת. בתיאטרונהּ של העיר, ששרידיו עדיין עוֹמדים על תלם, נשא הורדוס את דברוֹ לפני ההמוֹן עת “היכהוּ מלאך האלוֹהים ויהי למאכל רימה ותולעה.” ברחוֹבוֹתיה של קיסריה זוֹ נשחטו עשרים־אלף יהוּדים בעקבוֹת תגרה שפרצה בין יונים ליהוּדים תושבי העיר. כאן נוֹלדוּ ההיסטוֹריונים המהוֹללים אוסביוס ופרוקופיוס, וכאן מצאוּ הצלבנים, כשכבשוּ את העיר, את האגרטל המשושה העשוּי גביש ירוק, אשר בוֹ אמוּר היה להיוֹת הגביע הקדוש¹.

יכוֹל אתה למצוֹא כאן את שרידיה של החוֹמה הרוֹמאית לאוֹרך כמיל־וּמחצה, כשהיא מקיפה שטח גדוֹל, המכיל שרידים של תיאטרוֹן, היפודרום, מקדש, מוֹביל־מים ושוֹבר־גלים. קו־ביצורים שני, עדיין שמוּר להפליא, שמידוֹתיו יותר ממיל־ומחצה, מציין את היקפהּ של המצוּדה הצלבנית העתיקה, על המגדל, הצריח, הקתדרלה, הכנסייה הצפונית והנמל שלה.

הוֹקרת רגליהם של תיירים ממקום זה מצערת עוֹד יוֹתר, אם ניקח בחשבוֹן כי האפשרוּת לחזוֹת בכל אלה הוֹלכת ומגיעה אל קצהּ, וּלעולם לא תחזוֹר.

המתיישבים הסלבים, אשר את הגירתם תיארתי במכתבי הקוֹדם, סוֹללים רחוֹבוֹת רחבים, ממש על פני העתיקוֹת המעניינוֹת ביוֹתר, משתמשים ביסוֹדוֹת ישנים ונוֹטלים לצוֹרכיהם אבני־גזית נהדרוֹת; אבנים לבנוֹת, שפעם עמדוּ במקדש שהקים הורדוס, ואבנים חוּמוֹת מן הקתדרלה של הצלבנים. הם חוֹפרים באדמה וּמעלים אבנים מבניינים עתיקים הקבורים בה. הם הורסים חורבוֹת ומיישרים את הקרקע, אוֹ בוֹנים בניינים חדשים על גבי חורבוֹת ישנוֹת ובכך משנים לחלוּטין את מראה העיר כולהּ, ועד מהרה לא יישאר זכר לציוּריוּתהּ. תוֹך חמישה חודשים הקימוּ יוֹתר מעשרים בתי־אבן גדוֹלים וּמוּצקים, בהם בתים בעלי שלוֹש קוֹמוֹת וּבניינים מקוּמרים, שנוֹעדוּ לצוֹרכי החסנת סחוֹרוֹת וּתבוּאה. במקוֹמוֹת אחרים הכשירוּ לצרכים אלה מחסנים עתיקים, שנבנוּ על־ידי הצלבנים. בתי־המגוּרים שלהם נבנים לפי השיטה והחזוּת הנהוּגוֹת אצלם, המשַווֹת לערים של המוּסלמים־סלבים בתוּרכיה האירוֹפית מראה כה קוֹדר וּמשעמם. הם מוקפים חצרוֹת, שביניהן מפרידוֹת חומוֹת־אבן גדוֹלוֹת, המסתירוֹת בקנאוּת וצרוּת־עין את מדוֹר־הנשים של בעליהן. מבחינה זוֹ מחמירים המוּסלמים המערביים הרבה יוֹתר מבני דתם המקוֹמיים, המתירים חירוּת יחסית לנשים שלהם. במשך כל ימי שהוּתי בקיסריה לא ראיתי אף פעם אחת אישה מבנוֹת המתיישבים.

לעומת־זאת נהגוּ בי הגברים הכנסת־אורחים נאה ביותר, בייחוּד לאחר שנסתבר להם כי מכיר אני את ארץ־מולדתם והייתי במוסטר ובקוגניצה, שתי העיירוֹת אשר לידן התגוֹררוּ בטרם היגרוּ הנה. בארץ־מולדתם נמנוּ הם עם האצוּלה של האיכרים, ולפיכך הביאוּ עמם רכוּש ועוֹשר רב. הממשלה התוּרכית העניקה להם שטחי־אדמה גדוֹלים, מן הפוֹריים שבשפלת־השרון, ואין ספק עמי כי הארץ תצא נשׂכרת מהתיישבוּתם בהּ. גם במנהגיהם וגם בלבוּשם שוֹנים הם בתכלית מן הערבים בני־הארץ הרוֹאים בהתפעלוּת את עוֹשרם ואצילוּתם.

בני המעמד הנמוֹך, אוֹ מעמד האיכרים של בוסניה והרצגובינה, לא אוּלצוּ להמיר את דתם, משנכבשה ארצם על־ידי המוּסלמים והמשיכו בנצרוּתם, בעוֹד יוצאי־חלציהם של אדוֹניהם, שנשארוּ בעלי־האדמה, נעשוּ מוּסלמים קנאים. מכל־זאת יצא שכעת, משנמסרה הארץ לידי האוֹסטרים, מצאוּ האיכרים בשלטוֹנוֹת החדשים מגן ומחסה מפני שעבוּדם של אדוֹניהם הקוֹדמים, אשר לא יכלוּ לעמוֹד בהשפלה שבהיפוּך היוֹצרוֹת, כשמשרתיהם מקדם מעזים להמרוֹת פיהם במצח־נחוּשה. לפיכך עמדוּ ומכרוּ את כל רכוּשם והיגרוּ אל מחוֹזוֹת שלטוֹנוֹ של הסֻלְטאן. לדבריהם מוּטב להם בשלטוֹן התוּרכים מאשר לשׂאת את העלבוֹנוֹת שמספיגים אוֹתם הנוֹצרים – הן אדוֹניהם החדשים והן צמתיהם הקוֹדמים. כדבר הזה בדיוּק קרה עם בעלי קרקעוֹת עשירים בדרוֹם ארצוֹת־הברית לאחר שחרוּר עבדיהם. כיצד יסתדרוּ יחסיהם עם שכניהם הצ’רקסים, ימים יגידוּ. הם משמשים מעין חיל־חלוץ של גל־הגירה גדול הרבה יוֹתר, העתיד לבוֹא בעקבוֹתיהם, מיד לאחר שיוּכשר המקוֹם לקלוֹט אוֹתם. אחד מנכבדיהם, אשר פתח חנוּת במוֹשבה, הקצה לי למגורים בית לא־גמוּר ואמר כי יש בדעתוֹ להגדילוֹ ולעשוֹת אותוֹ מלוֹן לעוֹברי־אוֹרח ותיירים.

כל הנוֹסעים, המתכוֹננים לתוּר בארץ־ישראל בעוֹנה הבאה, ראוּי להם שישׂימו לב לעוּבדה כי מהיוֹם יכוֹלים הם לעשוֹת את כל דרכם, אם ירצוּ בכך, במרכבוֹת של המתיישבים הגרמנים. הם יכולים לנסוֹע מירוּשלים לנצרת בארבעה ימים קלים וּנעימים, במקום לנסוֹע ולחנוֹת בלילוֹת באוֹהלים, כפי שהיה נהוּג בעבר. יש מלוֹנוֹת מצוּינים ביפו. את תחנתם השנייה יוּכלוּ לעשוֹת בקיסריה, מאחר שמעתה מובטח להם מקום־לינה שם. ביוֹם הבא יוּכלוּ ללוּן בחיפה, מקוֹם שם מרחיבים עתה את המלוֹן ומציידים אוֹתוֹ בכל הנוֹחוּת לפי רמה אירופית, וביוֹם שלאחרי־כן יוּכלו ללוּן בנצרת, מקום שם אפשר להתאכסן במנזר. אין ספק כי גם בנצרת יוּקם מלון בקרוב, אם אמנם ייקבע ויתקבל המסלול שאני מתאר. מרגע שיחדלוּ הנוֹסעים משיטוֹת־הנסיעה היקרוֹת הנהוגוֹת כיוֹם והכרוּכוֹת בחניה באוֹהלים לאוֹרך נתיבוֹת הארץ, אין ספק כי יתרבוּ מקוֹמוֹת־האכסוּן במלוֹנוֹת וישוּפרוּ גם המרכבוֹת וגם דרכי־הנסיעה. לאחרוֹנה החליטה הממשלה לסלוֹל דרך למרכבוֹת לאוֹרך החוֹף, מעכוֹ עד בירוּת וּטריפוֹלי. אם אמנם תוּצא התכנית אל הפוֹעל, יחוֹלל הדבר שינוי עצוּם בתעבוּרה של ארץ־ישראל.

שני הדברים המרשימים ביותר בחוּרבוֹתיה של קיסריה הם המצוּדה הצלבנית והמזח הרוֹמאי העתיק. המצודה נבנתה על גבי שוּנית ארוּכה וצרה, מלאכוּתית בחלקה, המתמשכת אל תוֹך הים, לאורך מאה־ושישים ירד, ודוֹמה לשוֹבר־גלים. היא יוֹצרת את הזרוֹע הדרוֹמית של הנמל, בעוד הזרוֹע הצפוֹנית נוֹצרת על־ידי מין מזח, שאוֹרכוֹ יוֹתר ממאתיים ירד והוּא מוּרכב משישים־שבעים עמוּדי־אבן, המוּנחים במים, זה לצד זה, בשורה ארוכה. אלה הם עמוּדים מוצקים, שאורכם מחמש־עשרה עד עשרים רגל וקוטרם שמונה־עשר אינץ' בממוּצע. מעודי לא ראיתי ריכוּז כזה של עמוּדי־גרנית, מצוּפפים כל־כך או מנוּצלים לצוֹרך כזה. אכן, אם נשפוֹט לפי מספר העמודים שנותרוּ כאן, הרי ללא־ספק הייתה קיסריה עיר שכוּלהּ עמוּדים. הצלבנים השכילוּ להשתמש בהם גם כדי לחזק את חוֹמוֹתיהם, ואמנם קצוֹת העמוּדים מזדקרים מתוֹך החוֹמוֹת כשוּרוֹת תוֹתחים בירכתיה של ספינת־מלחמה. מאוֹת רבוֹת של עמוּדים רוֹמאיים שוּלבוּ כך בתוך ביצוּרי הצלבנים.

קיסריה Wilson C.: Picturesque Palestine Sinai and Egypt, London 1880. Vol 3

חוֹמת־הצלבנים המקיפה את העיר מתנשׂאת מעל־פני תעלת־מגן, שרוֹחבה כארבעים רגל ועוֹמקה גדוֹל אלא שבגלל האשפה שנצטברה בה אין היא עמוּקה כיום יוֹתר מחמש אוֹ שש רגליים. עוֹבי החוֹמה כתשע רגליים, ויש בה מתמכים, שאוֹרכם שלוֹשים עד חמישים רגל, והם בוֹלטים כדי עשׂרים עד עשרים־וחמש רגל. אך השימוּש שנעשה בעמוּדים לצוֹרך חיזוּק החוֹמה ניכר בעיקר במצוּדה וּבצריח, שנבנה על פני־המים, על־גבי השוּנית הבוֹלטת. חלק מן העמוּדים עשׂוי גרנית אדומה, והיתר גרנית אפורה. המתיישבים הבוסניים הקימו בית־קפה על מרוֹמי חוֹרבוֹתיו של הצריח העתיק, ישר מעל שני עמוּדים נפלאים של גרנית אדומה, שאורכם כתשע רגליים וקוֹטרם כארבע רגליים. כאן ראיתי גם גוּש גרנית אדומה ומלוּטשת להפליא, ששטחוֹ שש רגליים־רבוּעוֹת ועוביוֹ כשלוֹש רגליים ושישה אינצ’ים. מצאתי שם גם מדרכה מוזרה ומעניינת ביותר. היא עשויה שתי שכבוֹת של אבני פסיפס, כפי־הנראה משתי תקוּפוֹת שונוֹת – שכן, השכבה העליונה גבוֹהה כשישה אינצ’ים – מעל השכבה התחתוֹנה. מאחר שהבנאים הבוסניים עוֹבדים כיום במקום הנמצא ישירוֹת מעל מדרכה כפוּלה זו, חוששני כי לא יעבוֹר זמן רב והיא תיעלם כליל, ועמה תיעלם גם כוֹתרת שיש לבן, יפה להפליא, שראיתי שם. שוֹטטתי וטיפסתי אל מרוֹמי החוֹרבוֹת הציוּריוֹת האלה, מקוֹם שם עדיין מצויה קורת־שׂפה של תקרתוֹ המקוּמרת של האוּלם העִלי, כשהיא נתמכת על מסעד בדמוּת ראש־אדם. משם הבטתי החוּצה, מבעד לחלון מחוּדד וּמקוּשת, אל הים שהשׂתרע כשבעים רגל מתחתי, כשגליו מתחבטים על בסיסהּ של חומת־מים. פתחו של הנמל המלאכוּתי הקטן רחב כדי מאתיים ירד, אלא שהנמל חשוּף לגלי הים והוּא קטן מכדי שיוּכל להיוֹת לתוֹעלת כמקלט לסירוֹת.

מתוֹך שפע השׂרידים מתקוּפת הרוֹמאים מעניינים ביוֹתר ההיפודרום, התיאטרון וּמוֹביל־המים. ההיפודרום הוּא מִשטח משוּקע, שאוֹרכוֹ כשלוֹש־מאוֹת ירד ורוֹחבוֹ כמאה ירד, והוא מוּקף מעין דייק. במרכזוֹ יש שלוֹשה גוּשים קטוּעים של גרנית אדומה, אשר יחד יצרוּ, בעמדם זה על־גבי זה, עמוּד חרוּטי שגוֹבהוֹ כתשע רגליים וקוֹטר־בסיסו כשבע רגליים, ואף הוּא שבוּר. התיאטרוֹן הוּא מבנה עגוֹל־למחצה, בנוּי אבן וּמתנשׂא מעל תל מלאכותי ענק־מידוֹת, שצדוֹ הפוֹנה אל הים מוּקף חפֵרה עמוּקה. תיאטרוֹן זה נזכר בדברי יוספוּס, שאמר עליו כי מסוּגל הוא להכיל המוֹני־אדם. אכן, יש עניין רב בסיפוּרוֹ של היסטוריוֹן זה על בנייתה של העיר בידי הורדוס הגדול, אשר קראתי זה עתה. הבנייה נמשכה שתים־עשׂרה שנה ונסתיימה שלוֹש־עשׂרה שנה לפני הוֹפעתוֹ של ישו הנוֹצרי. יוספוס מספר כי האבנים, ששימשוּ לבניין חוֹמת־המים, היוּ ארוכוֹת כדי חמישים רגל, רחבוֹת כדי שמונה־עשׂרה רגל ועבוֹת כדי שמוֹנה רגליים.

קרוב לשש־מאוֹת שנה הייתה העיר נוֹצרית ושימשה מושב לארכיהגמוֹן נוֹצרי. אחרי־כן הייתה נתוּנה לשלטון מוּסלמי במשך חמש־מאוֹת שנה, ואחד הנוֹסעים הערבים, שביקר בה ב־ 1035, מתאר אוֹתהּ כ“עיר נעימה ונחמדה, מוּשקית בתעלוֹת של מים זוֹרמים וּמצמיחה תמרים ותפוּזים, מוּקפת חוֹמה חזקה, אשר בה שער־ברזל ובתוֹכה מסגד יפה”. אחרי־כן הייתה העיר מצוּדה צלבנית במשך מאה־וחמישים שנה, ולבסוף נחרבה כליל על־ידי הסֻלְטאן ביברס, בשנת 1265, ומאז היא עומדת בשממתהּ עד עצם היוֹם הזה. בכונה הרחבתי את הדיבוּר על מראה חוּרבוֹתיה כיום, משום שהתמוּרה החלה בהן, העשׂוּיה לשנוֹת את דמוּתה כליל, הולכת וקרבה אל קיצהּ.

מקיסריה הלכתי צפוֹנה לאוֹרך החוֹף, כשלימיני מתמשך מוֹביל־המים, אשר במקוֹמוֹת רבים היה עדיין שמוּר במצב מניח את הדעת. מוֹביל־מים זה שימש אמצעי עיקרי להספקת מים לתוֹשבי העיר. אוֹרכוֹ היה כשמוֹנה מילין, ובמקוֹם אחד עשׂה דרכו בתוך מנהרה חצוּבה בסלע ההר, לאוֹרך כרבע־מיל ובעומק שלוֹשים רגל מתחת לפני־הקרקע. היה עוד מוֹביל־מים נמוך יוֹתר, שאוֹרכוֹ כשלוֹשה מילין, והוא הוביל מים מנחל־התנינים. יש תקוּפוֹת מסוּימוֹת בשנה שצליחת נחל זה היא עניין מסוּכן, אף־על־פי שאני לא התקשיתי בכך. יש בידי עדוּת ניצחת כי שמוֹ אינו בבחינת גוזמה בעָלְמָא, שכן לפני שבוּעוֹת אחדים הראה לי אחד מידידי הערבים חתיכה גדולה של עור־תנין, כרגל רבוּעה גוֹדלהּ, שנחתכה מעוֹרו של תנין, אשר הוא עצמוֹ סייע בהריגתוֹ במימי הנחל. לאחר שעברנו את טנטורה, אשר גם בהּ יש חוּרבוֹת מימי הצלבנים וּקברים חצוּבים בסלע, הגעתי למוֹשבה היהוּדית זמרין, שלא ביקרתי בה יותר משנה־וחצי. שמחתי לראוֹת כי המוֹשבה משׂגשׂגת, מתיישביה מלאי תקווֹת, חרוּצים ומרוּצים, ויבוּלהּ נאה וצוֹפן סיכוּיים לעתיד. הדבר היחיד הבוֹלם את התקדמוּתהּ של המוֹשבה הוא סירוּבהּ של הממשלה להרשוֹת למתיישבים לבנוֹת להם בתי־קבע, וזוֹ מכשלה שהם מקוים להתגבר עליה על־ידי נקיטת עמדה נבוֹנה של תקיפוּת מלוּוה סבלנוּת ואוֹרך רוּח.