חיפה, 10 בנובמבר

באחד ממכתבי הקוֹדמים תיארתי את טיבוֹ של הזיכיון שהוֹענק לאחדים מעשירי בירוּת לסלילת מסילת־ברזל מחיפה לדמשׂק. כן תיארתי את מלאכת המדידה והבדיקה שנערכה לגבי התואי, אשר הגיע עד מחצית דרכוֹ המתוּכננת. העניין נסתבך מאוֹד עקב כל מיני אינטריגוֹת כספיות, וההוֹן, אשר ביקשו לגייס לצוֹרך המפעל בלוֹנדוֹן, בוֹשש לבוֹא. גוֹרם חדש של אי־ודאוּת נשתרבב לתוך התכניוֹת בעטיהּ של מהוּמה, שנוֹצרה עקב הצעה לחבר את ים־סוף עם הים־התיכון בתעלה למעבר אניוֹת. תעלה זו אמוּרה הייתה להתחיל בחיפה, לחצוֹת את עמק־יזרעאל עד עמק־הירדן וּלהזרים את מי הים־התיכוֹן אל תוֹך עמק זה ואחרי־כן לחבר את קצהוּ התחתוֹן של ים־המלח עם ים־סוּף, על־ידי תעלה שתסתיים בעקבה.

פרויקט זה הגו בעיקר כמה וכמה בעלי אניוֹת ובעלי־הון בריטיים, שקיווּ לחסל בכך את המוֹנוֹפוֹל של מר דה־לספס לגבי התחבוּרה הימית בין הים־התיכון לבין ים־סוּף דרך תעלת־סואץ. מאחר שהתעלה המוּצעת לא תיגע כלל בתעלת־סואץ, הרי לא תהיה לחברה הצרפתית כל עילה לבוֹא בטרוּניוֹת. אוּלם מאחר שיש עדיין ספקוֹת רבים לגבי מעשיוּתהּ של התכנית, הקציבוּ היוֹזמים סכום של 10,000 לירוֹת שטרלינג כדי לערוֹך סקר מוּקדם ולקבל מן הסֻלְטאן רשוּת לעשוֹת זאת. לפי הידיעוֹת הראשוֹנוֹת שהגיעוּנוּ התנגד הוֹד־מלכוּתוֹ לעריכת הסקר המוּצע, אולם מאז יש ידיעוֹת חדשות, המעידוֹת כי הוּא נמלך בדעתוֹ, ולא זוֹ בלבד שהאישור המבוּקש ניתן אלא שגם יצאה קבוצת המוֹדדים לעריכת הסקר והיא נמצאת עתה בדרכהּ לפוֹרט־סעיד.

עתה מעניין יהיה לדוּן ולשקוֹל, לפי המידע שיש לנוּ בשעה זוֹ, מה הם סיכוּיי ההצלחה, מהוּ טיב המכשוֹלים שעלוּלה התכנית להיתקל בהם וכיצד היא רוֹאה דרך להתגבר עליהם. קוֹדם־כוֹל, עצם העוּבדה שהסֻלְטאן העניק רשיוֹן לעריכת הסקר, אין בהּ כדי להבטיח כי יסכים אחרי־כן להעניק פִרְמָאן להשלמת המפעל, אם אמנם יימצא הדבר מעשׂי. היתרונוֹת שיצמחוּ לו ממפעל זה הם: גישה נוֹחה למחוֹזוֹת שלטוֹנוֹ בערב, המשׂתרעים דרוֹמה עד עדן; הוֹן עתק, אשר תשלם לוֹ החברה כפיצוי על כאלף וחמש־מאוֹת מיל־רבוּע, של אדמה, אשר תכוּסה מי־ים, שהיא בעיקרהּ רכוּש ממשלתי; וּלבסוף, הכנסה שנתית עצוּמה שתוּפק מדמי השימוּש בתעלה ומפיתוּח שטחי־קרקע גדוֹלים ביוֹתר, בייחוּד בעבר־הירדן המזרחי, שעתה אין גישה אליהם ומשוּם־כך אין הם מנוּצלים כלל. יוֹצא אפוא, שאין כל ספק כי תעלה זוֹ תוסיף ותרבה את עצמתה הכלכלית של הקיסרוּת וּתשמש מקוֹר לרוחים גדוֹלים. לעוּמת־זאת עשׂוּיה היא להווֹת כמעט סיפוּח ממשי של ארץ־ישראל לאנגליה, אשר השפעתהּ בארץ תהיה מכרעת, עקב השקעת־ההוֹן העצוּמה הכרוּכה בכך. לכן נשאלת השאלה: האם, לדעת הסֻלְטאן, יהיה ביתרוֹן הכספי שיפיק מכך רוח שיש בוֹ כדי לפצוֹת אוֹתוֹ על ההפסד הפוֹליטי שייגרם לוֹ.

אשר לקשיים ההנדסיים הכרוּכים בביצוּע הפרוֹיקט, הרי העדוּיוֹת היחידוֹת, שיש לנוּ לגבי הפרשי־הגובה בין ים־סוף לבין ים־המלח, הן המדידוֹת שנעשו בזמנים שונים על ידי שלוֹשה צרפתים – האדונים לַרְטָה, וִינְיֶה וְלוּאִין. לפי עדוּתם של אלה הפרש־הגבהים הוּא כתשע־עשׂרה רגל הנקוּדה הנמוּכה ביוֹתר היא כשבע־מאוֹת ושמוֹנים ואחת רגל, והגבוֹהה ביותר כשמונה־מאוֹת רגל. אך יש לזכוֹר היטב כי נתוּנים אלה אינם תוֹצאה של מדידוֹת מעשיוֹת בשטח,

עמק הירדן

Porter J.L.: Through Samaria to Galilee and the Jordan, London 1889.

אלא מעין אוּמדן משוֹער, וייתכן מאוֹד כי יש שקעים ברכס המפריד, שנעלמו מעיניהם של האדונים הנכבדים הללוּ. כפי שצוּין עשוּי הרכס־המפריד סלעי אבן־גיר, וגוֹבה פסגתוֹ, בריחוּק כחמישים־ושניים מיל מים־סוף וחמישים־ושמונה מיל מים המלח, נמוך כאלף ושלוש־מאוֹת רגל מפני ים־סוף. ההנחה הרווחת היא כי העבודה ההנדסית תוּקל עקב השטף הגדול שייגרם על־ידי זרימת מי־הים בזוית תלולה כזאת למרחק של מאה מיל. אך יחד־עם־זאת, אין התכנית מציעה לאפשר את זרימת האוֹקיינוּס במלוֹא עצמתה מצד זה. פעולת הצפתוֹ של עמק־הירדן תיפתח מכיווּן חיפה. מנקודה זוֹ עד לגובה פני־הים בעמק־הירדן המרחק הוּא עשׂרים־וחמישה מיל. הנקודה הגבוהה ביותר בעמק־יזרעאל היא ברוּם של מאה חמישים־ושבע רגל מעל פני־הים. בשטח מוּגבה זה מציעים לחפוֹר תעלה, שרוֹחבה כמאתיים רגל ועוֹמקהּ כארבעים רגל. לפי החישובים שנעשוּ, כמוּת המים שתוּזרם באוֹרח זה תווּסת ותוֹעמד על זרימה השוה לזרימת הירדן כפוּל עשׂרים, ואם לוקחים בחשבון את שיעוּר ההתאדוּת, הרי מעריכים כי בתקוּפה של חמש שנים יהיוּ ים־המלח וכל עמק־הירדן מוּצפים מים בגובה פני־הים.

כתוצאה מהצפה זו יהיה כמובן ים־המלח קבור מתחת לאלף־ומאתיים רגל של מי־ים, וייוצר ים פנימי, בתוך הארץ, שאורכו כשמוֹנים מיל ורוֹחבוֹ מארבעה עד שישה מילין. יריחו, בית־שאן וטבריה תהיינה העיירוֹת העיקריוֹת שיכוּסוּ בתהומוֹת הים, ועמן עוד כפרים אחדים. חוּץ מטבריה לא נוֹדעת חשיבוּת רבה אף לאחת מהן, שכן בהּ יש אוּכלוּסייה של יוֹתר משלוֹשת אלפים תוֹשבים, שעיקרם יהוּדים, ושני מנזרים – קתולי ויוני. מלבד הצוֹרך לפצוֹת אוּכלוּסייה זו וּלשלם בעבור האדמוֹת הפוריוֹת שברשוּתם מתעוררת בעיה פוליטית חשוּבה ביותר. צרפת פרשה את חסותה על המנזר הקתוֹלי שבטבריה עוד מימים קדמוֹנים, והרוסים פרשוּ את חסוּתם על המנזר היוני. האמנם תסכמנה שתי מעצמוֹת אלה, אשר האינטרסים שלהן ייפגעו קשוֹת מבחינוֹת רבוֹת על־ידי מימוּש התכנית, להיענוֹת להצעה הגוֹרסת פיצוּיים כספיים? הצלחתה של התכנית עלולה להרוס כליל את תעלת־סואץ ולחסל כמעט את כל השפעתה של צרפת בסוּריה. ואילו רוּסיה, העוֹשׂה כעת מאמצים גדולים לספח את ארץ־ישראל ולהשתלט על ירוּשלים, אשר השפעתה בה כיום גדולה מהשפעתה של כל מדינה אירופית אחרת – רוּסיה זו תמצא עצמה מנוּתקת למעשׂה מן הארץ על־ידי ים חדש, שהוּא רכוּשהּ הפרטי של אוֹיבתהּ המסוֹרתית. בשתי הארצוֹת גם יחד יכוֹלוֹת הממשלוֹת לפנוֹת אל הרגשוֹת הדתיים של העם ולבקש את תמיכתוֹ בהתנגדוּתן, ואם יהיה צוֹרך אף במלחמתן נגד הצפת המקוֹמוֹת הקדוֹשים בטבריה, שעליהם פרשׂוּ את חסוּתן זה מאוֹת שנים.

אין ספק כי ההתרגשוּת בעניין זה לא תצטמצם רק לצרפת ולרוסיה. אפילוּ באנגליה ובאמריקה עלוּלה להתעוֹרר התנגדוּת קשה לקבוּרתוֹ של אגם־טבריה, לרבוֹת האתר ההיסטוֹרי של כפר־נחוּם ויתר הערים שעל חוֹפיו, מתחת לחמש־מאוֹת רגל של מי־ים, מה־גם שרוֹב מקוֹמוֹת אלה קשוּרים במהלכיו החשוּבים ביוֹתר של ישוּ הנוצרי. מעניין לציין כי התכנית הזאת זכתה לתמיכתה של קבוצת־דתוֹת אחת, לא פחוֹת משזכתה להתנגדוּתה הנמרצת של קבוּצת־דתוֹת אחרת. המצדדים בהּ מסתמכים על הנבוּאה הכלוּלה בפרק מז בספר יחזקאל, פסוקים ח' עד י', אשר בה נאמר “והיה יעמדו עליו דוָגים מעין גדי ועד־עין עגלים.” אך גם זאת לא היה לא תהיה, אם תוּצא התכנית אל הפוֹעל, שכן עין־גדי תהיה אז מאוֹת־רגל מתחת לפני־הים.

תומכיה הנלהבים של התכנית טוענים כי אפשר לבצעהּ בהוֹצאה של שמוֹנה־מיליון לירוֹת שטרלינג, ואילו מתנגדיה ישבו וחישבוּ את ההוצאוֹת עד לפרטי־פרטים, כדי להוֹכיח כי ההוצאה תגיע לפחוֹת עד 225,573,648 לירוֹת שטרלינג וחצי־תריסר שילינגים. אם נניח כי הסכוּם האחד מופרז בקוֹטנוֹ והסכוּם האחר מוֹפרז בגוֹדלוֹ, ואפשר להקים את המפעל בהוֹצאה של חמישים־מיליון לירוֹת שטרלינג, עדיין יש בוֹ כדי להכניס הכנסה יפה. תעלת־סואץ, שהקמתה עלתה 20 מיליון, הכניסה בשנה שעברה סכוּם של 4.8 מיליון לירוֹת שטרלינג.

תעלת-סואץ

Amand v. Schweiger-Lerchenfeld: Der Orient, Wien 1882.

אורכה הכולל של התעלה המתוּכננת יהיה כמאתיים־וחמישים מיל, שמהם יהיה צורך למעשה לחפור רק מאה־ועשׂרים מיל, אך תהיה זוֹ חפירה שלא נוֹדע כמוה בדברי ימי ההנדסה. לדעתי, כל עניין חפירת התעלה אינוֹ מעשי, גם מבחינה פוֹליטית וגם מבחינה הנדסית. אך מי יכול לומר בימים אלה מה אין המדע מסוּגל לבצע, אוֹ איזה שילוב של אינטרסים במזרח אינוֹ עלוּל להיוצר ולסלק כל מיני קשיים פוֹליטיים?