חיפה, 27 בנובמבר.

התרגשוּת גדולה ירדה על כל תוֹשבי העיירה כאן לשמע חדשוֹת שהגיעוּנוּ זה עתה. השמוּעה אוֹמרת כי הממשלה מתכוונת להעביר הנה את מוֹשב השלטוֹן המחוֹזי מעכוֹ. הוּמלץ על חילוּפי־מקום אלה בגלל עדיפוּתוֹ של נמל־חיפה, בגלל הגידוּל המהיר והרב של היצוּא ממנו ושל אוּכלוּסיית העיר, ויוֹתר מכל בגלל ריכוּזה וגידוּלה של השפעת התוֹשבים הזרים, שהיא תוֹצאה טבעית של זרימת הוֹן ושל חריצוּתם ויזמתם.

המצוּדה העתיקה של עכוֹ, המשמשת כיוֹם מוֹשבוֹ של המוֹשל מחזיקה אוּכלוּסייה של כשמונת־אלפים נפש, הדחוּסים בתוֹך חוֹמותיה, בשטח שאינוֹ גדול הרבה מחמישים אקרים. רוֹב התוֹשבים הם מוּסלמים קנאים, עוּבדה שמשמעהּ מצב של קיפאון בכל הנוֹגע למסחר ולתעשׂייה. יתר־על־כן, מחמת אוֹפיו של השלטוֹן הצבאי, האוסר על התפשטוּת היישוּב מחוּץ לחוֹמוֹת המצוּדה, נמנע כל סיכוּי מן האוּכלוּסייה להרחיב את תחומי מגוּריה. לעוּמת־זאת הוֹלכת אוּכלוּסיית חיפה וּגדלה במהירות; העיירה שוֹקקת חיים, והלמות פטישי הבוֹנים מנסרת בהּ מראשהּ ועד סוּפהּ, וּבתים חדשים צצים בה מכל עבר. אך לא חישוּבים אלה להבדם הביאוּ את הממשלה לידי החלטה זוֹ.

מכל אוּכלוּסייתה של חיפה, כשלוֹשה־רבעים הם קתוֹלים או יונים קתוליים; במלים אחרות, כל אלה נהנים מחסוּתוֹ של הקוֹנסוּל הצרפתי בכל הנוֹגע לבעיוֹת דתיוֹת; והממשלה הצרפתית נהגה מאז־וּמתמיד מדיניוּת של הרחבת החסוּת לתחוּמים פוֹליטיים וחילוֹניים, באוֹרח ובמידה המעוֹררים כל־העת בעיוֹת מביכוֹת וסיבוּכים הגוֹבלים בסכנה ממשית.

חלק גדוֹל מבתיה של חיפה הוא רכוּשם של נזירי הר־הכרמל, הרוֹאים בכל הכרמל מעין שמוּרה פרטית שלהם. הם מפריזים כל־כך בתביעוֹתיהם הדתיוֹת, עד שהם מביטים בקנאה עוֹינת על כל זר המנסה לקנוֹת אדמה בהר ושׂמים מכשוֹלים על דרכוֹ בכל האמצעים העוֹמדים לרשוּתם. גם הממשלה התורכית נוֹקטת אמצעים למנוֹע קניית אדמה על־ידי זרים, גם בכרמל וגם בכל מקוֹם בארץ־ישראל, אף־על־פי שכל אזרח זר זכאי לקנוֹת אדמוֹת כחפצוֹ, כאמוּר בהסכם אשר הממשלה התורכית חתמה עליו. כדי לקיים מדיניוּת זוֹ ציווּ השלטוֹנוֹת המקוֹמיים לערוֹם מכשוֹלים רבים ככל אשר יוכלו בדרכן של יזמות־פיתוּח שוֹנוֹת, אך במיוּחד מצוּוים הם למנוֹע כל אפשרוּת מאנשים שאינם אזרחים תורכיים לרכוֹש אדמה וּנכסים בארץ. לכן עשׂוּ השלטוֹנוֹת מאמצים נוֹאשים להרוֹס את המוֹשבה היהוּדית בזמרין, הסמוּכה לחיפה, על־ידי הטלת איסוּר על המתיישבים לבנוֹת בתים למגוּריהם, משוּם שאין להם, כביכול, זכוּיות על האדמה. לחיזוק טענתם אמרוּ השלטוֹנוֹת כי היהוּדי האוֹסטרי, אשר בשמוֹ נקנתה האדמה בשביל המתיישבים, מת ערירי, ולפי החוֹק התוּרכי – הממשלה התוּרכית היא היוֹרשת היחידה של כל רכוּשוֹ. אולם לאמיתוֹ־של־דבר לא מת האיש ערירי. אני מכיר היטב את בנוֹ, אך בעניין זה מסרבת הממשלה לקבל עדוּתוֹ של אדם, זולת זה שהוא מוסלמי, ומאחר שהמנוֹח לא התגוֹרר בתוּרכיה, ברוּר שאי־אפשר כלל המציא עדוּת כזאת. לפיכך עוֹמדת הבעיה תלוּיה בין הברוֹן רוטשילד, שנטל את הבעלוּת על האדמוֹת לאחר מוֹת בעליהן, לבין הממשלה התוּרכית. אך לאחרוֹנה שמעתי כי אכן ניתנה סוֹף־סוֹף הרשוּת למתיישבים להקים בתים, והמחלוֹקת יוּשבה.

חיפה Farrar F. W.: The Life of Christ, London 1874

מכל־מקום, העוּבדה שדוקא בחיפה מתעוֹררוֹת כל־העת בעיוֹת ומחלוֹקוֹת עם אזרחים זרים, בין שאלה תביעוֹת וּטענוֹת של הצרפתים ובין שאלה תביעוֹת של מתיישבים יהוּדים או גרמנים (בעוד שבעכוֹ אין בעיוֹת כאלה עלוּלות להתעוֹרר, משוּם שיש בהּ נוֹצרים וזרים מעטים בלבד), המריצה את המוֹשל הכללי של סוּריה להציע את העברת מוֹשב השלטוֹן במחוֹז מעכו לחיפה. עניין זה עדיין לא אוּשר בקונסטנטינופל, ותוֹשביה של עכו, העתידים להפסיד מירידת ערך נכסיהם עקב ההעברה, החלו מציפים את משׂרדי הממשלה בקונסטנטינופל בים של מחאוֹת.

בינתיים ניצלה הממשלה המרכזית את ההזדמנות והחליפה את המוֹשל הנוֹכחי במוֹשל חדש, שהוּא יוֹתר נבוֹן ויוֹתר פעיל. חילופי־גברא אלה גרמוּ סיפוּק רב גם למוּסלמים וגם לנוֹצרים, שכן לא היה המוֹשל הקוֹדם אהוּד עליהם כלל. אך מה שהכריע בעניין זה הוּא מנהגהּ של הממשלה התוּרכית, שלא להשאיר פקידים על מכוֹנם זמן ארוֹך במקום אחד.

יש לחיפה מגרעת אחת הפריעה את התפתחוּתהּ, והיא דלוּת הספקת המים. כיוֹם תלוּיה צריכתה של העיירה תלוּת מוחלטת בבוֹרוֹת־המים שלהּ, ואף־על־פי שאפשר למצוֹא שפע של מים סמוּך מאוֹד לפני־הקרקע, הרי מים אלה לרוֹב מלוּחים במקצת ואינם טעימים לחיך כלל. עתה, מפאת השינוּי המוּצע, מן ההכרח לנסוֹת ולמצוֹא מעיין שתפוּקתוֹ מספקת לצוֹרכי העיירה והוּא קרוֹב אליה, כדי לא לפגוֹם בכדאיוּת של ניצוּל מימיו. בדעת חברי ובדעתי עלתה המחשבה כי יש אוּלי מעיין כזה ברושמיה, במקוֹם שעוֹמדוֹת חוּרבותיו של מבצר צלבני עתיק, בריחוּק של כשעה מן העיר וברוּם של כשבע־מאות רגל מעל פני־הים. יש שם באר הקרוּיה בארוֹ של אליהוּ, ופעם ירדתי לתוֹכהּ ומצאת כי המים מגיעים אליה מתוך מנהרה שבסלע, אלא שלא היה להם מוֹצא ממנה. הרוֹעים במקוֹם סיפרוּ לי כי כל כמה שהם משקים את עדריהם ממנהּ אין המים נחסרים, ואילוּ בחוֹרף הם עוֹלים וּפוֹרצים מפתחהּ, אף־על־פי שהיא עמוּקה כדי שמוֹנה רגליים. מכל־זאת הסקתי כי באר זוֹ אינהּ אלא מקוה של זרם תת־קרקעי, שמצא לעצמו נתיבוֹת במעבה האדמה. החלטנוּ לבחוֹן השערה זוֹ על־ידי חפירת המקום.

לפיכך התחלנוּ חוֹפרים ליד הבאר, וּמשהגענו לעוֹמק שתי רגליים מעל פני־האדמה נתקלנו בתקרתוֹ של מוֹביל־מים תת־קרקעי. לאחר שחשׂפנו תקרה זוֹ, גילינוּ שתעלת המוֹביל סתוּמה כליל בבוץ. לאחר שסילקנו את הבוֹץ, נסתבר לנוּ כי נמצאים אנוּ במנהרה מקוּמרת, אשר אגפיה בנוּים אבן ורצפתה מרוּצפת אף היא בלוּחוֹת־אבן, אלא שמנהרה זוֹ נמצאת בגובה של כארבעה אינצ’ים מעל פני־מים שבבאר. לפיכך נאלצנו להעמיק חפוֹר. בסוֹפוֹ־של־דבר חפרנוּ תעלה שאוֹרכה כשלוֹשים ירד ועוֹמקה כשמוֹנה רגליים, וּלאחר שסילקנוּ את המים באמצעוּת תעלה זוֹ, גילינוּ את פתחהּ של המנהרה. הפתח היה גדוֹל כל כדי הצוֹרך להיכנס בוֹ, ואנו שלחנוּ אחד האנשים ובידוֹ פנס. לאחר שבוֹסס בבוֹץ צעדים אחדים הגיע האיש לתא גדוֹל וּמקוּמר, שהיה מטוּיח בידי אוּמן, ובכך מצאנוּ הוֹכחה, כי בימי־קדם השתמשוּ התוֹשבים במקוֹר־מים זה. אך מלאכת הניקוּי והפינוּי של כל המעברים והמקוים התת־קרקעיים שגילינוּ שם הייתה כרוּכה בהוֹצאה כספית גדוֹלה הרבה מכפי שיכוֹלתי להרשוֹת לעצמי, ללא סיוּעהּ של הקהילה, אשר למענה תיעשה המלאכה. מכל־מקום, מקוֹר המים שגילינוּ היה בעל תפוּקה שיש בהּ כדי להצדיק את כדאיוּת הובלת המים לחיפה, שהייתה מרוּחקת כשלוֹשה מילין משם, ואין ספק כי אפשר היה עוֹד להגדיל את התפוּקה.

רצוֹני עתה לחזוֹר וּלהקדיש משפטים אחדים לעניין התכנית של בניית מסילת־הברזל חיפה־דמשק. תוֹקף הזיכיון להקמת מפעל זה פג עקב שילוּב של תאות־בצע ואדישוּת שנשׂתררוּ בין בעלי הזיכיון. אך לאחרוֹנה נתעוֹרר העניין מחדש, לאחר שניתן בידיים אמוּנוֹת יותר, ועתה אין ספק כי חילוּפי־הגברא שחלו במוֹשב המוֹשל בחיפה יתנוּ לעניין דחיפה חדשה, ולא יעבוֹר זמן רב עד שהתכנית תוצא אל הפועל.

בינתיים מגלה הממשלה מרץ בלתי־מצוּי בכל הנוֹגע לשיפוּר דרכי התחבוּרה. לפני שבוּעוֹת אחדים נזדמן לי לרכב לבירוּת, וּבדרכי ראיתי מוֹדדים, העוֹסקים בקביעת תואי לדרך, שתחבר עיר חשוּבה זוֹ עם חיפה. המרחק ביניהן הוּא כשמוֹנים מיל, ואין בתואי מקוֹמוֹת הטענים פעוּלוֹת הנדסיוֹת מיוּחדוֹת במינן. יש נחיצוּת גדוֹלה בדרך זוֹ, בייחוּד בימים אלה כשהאניוֹת נמנעוֹת מעגינה בחיפה בדרכן לבירוּת, בעטיהּ של מגפת הכוֹלרה המשתוֹללת באירוֹפה. יש אנייה אחת היוֹצאת מבירוּת ועוֹגנת אצלנוּ אחת לשבועיים, לאחר ששהתה חמישה ימים בהסגר בבירוּת. למרבה־הצער נוֹקטים השלטוֹנוֹת נוֹהג משוּנה – הם סוֹללים דרך, אך דוֹחים לתקוּפה בלתי־מוגבלת את הקמת הגשרים הדרוּשים להּ, וּבכך הם מחבלים ביזמה ובכונוֹת הטוֹבוֹת שלהם עצמם. בלא גשרים אין הדרך עביִרה ברוֹב חוֹדשי השנה. לאחר שתסתיים סלילת הדרך, תחוּברנה בירוּת, דמשׂק, יפו, ירוּשלים, נצרת, חיפה, צוֹר וצידוֹן על־ידי רשת־דרכים שמרכבות ירוצו בה. הדבר יסייע הרבה להקלת הנסיעה בארץ־ישׂראל ויאפשר לתיירים לחדוֹל מהשימוּש באוֹהלים ובחניוֹני־לילה, הגוֹרם גם בזבוּז זמן לריק וגם הוֹצאוֹת מיוּחדות.