חיפה, 10 באוגוסט.

ספק אם יש עוֹד עיר בתחוּמי ממשלתוֹ של הסֻלטאן שהייתה נתוּנה לתמוּרוֹת כה־רבוֹת בשנים האחרוֹנוֹת כירוּשלים העיר. מאחר שכל תמוּרה כרוּכה בהתקדמוּת, הרי היא כרוּכה גם בהרחבתהּ של ההשפעה מן החוּץ, וזוֹ עוֹררה מאז־ומתמיד חשדוֹת גדוֹלים בלב אנשי הממשלה. לפיכך מתבוֹננים המדינאים התוּרכים בהתפתחוּת המאוֹרעוֹת בארץ מתוֹך קנאה שביטוּיהּ המעשׂי הוא מאמצים עקשניים לחסוֹם את דרכהּ. אולם מאחר שתנוּעה זוֹ, המרחיבה וּמגדילה את ירוּשלים, צוֹמחת מתוך קרקע דתית ונזונה מרגשוֹת הגוֹברים וּמתעצמים ככל שגדלה ההתנכלוּת אליהם, הרי כל הניסיוֹנוֹת והמאמצים לשכך את גלי האנשים וההוֹן, הזוֹרמים אל העיר הקדושה, עלוּ בתוֹהוּ. בזכות השיפוּר באמצעי־התעבוּרה גדל שיעוּר העלייה־לרגל מקרב העדוֹת הנוֹצריוֹת, גם היונית וגם הקתולית. אנוּ עדים גם לתוֹפעה חדשה, שעוֹלי־רגל עשירים מוֹצאים לפעמים צוֹרך להתיישב בעיר דרך־קבע. בייחוּד אמוּרים הדברים ברוּסים, מאנשי הכנסייה היונית. גם נהירת היהוּדים גדלה והתעצמה מאוֹד. העדוֹת הפרוֹטסטנטיוֹת מגדילוֹת ללא־הרף את תחוּם פעוּלתן, וּמשנה לשנה צצים ועוֹלים מוֹסדוֹת חדשים של צדקה ושל חינוּך. איגוּד אמריקני של כת “ההתגלוּת השנייה” יוֹשב בירוּשלים זה שנים אחדוֹת, ויש גם כמה וכמה תמהוֹנים דתיים שאיווּ להם את עיר־הקודש למשכן מתוֹך נימוּקים הידוּעים רק להם.

כתוֹצאה מכל אלה שוּנוּ פני־העיר. כשהייתי כאן לאחרונה, לפני שש שנים, עמדוּ רק בתים אחדים על דרך יפוֹ, מחוּץ לחוֹמוֹת העיר העתיקה, ואילוּ כיוֹם יש שם פרבר אירוֹפי ההוֹלך ומתרחב. מחיר הקרקע גדל כפליים, ועדיין הוּא נמצא בקו עלייה. מלוֹנוֹת וחנוּיוֹת חדשים נפתחוּ כדי לספק את הצרכים הגדלים והוֹלכים של האוכלוסייה.

משכנות־שאננים – מחוץ לחומה

Ninck C.: Auf Biblischen Pfaden, Hamburg 1884.

בית־היתומים הסורי (“מחנה שנלר”)

Ninck C.: Auf Biblischen Pfaden, Hamburg 1884.

אין ספק כי בתוך עשׂרים השנים האחרוֹנוֹת הוּכפלה אוּכלוּסייתהּ של עיר־הקוֹדש, אך תוֹספת אוּכלוּסין זוֹ כּולהּ על טהרת היהוּדים והנוֹצרים. מלבד הקשרים והרגשוֹת הדתיים אין בעיר דבר שיש בוֹ כדי למשוֹך אנשים להתיישב בהּ. לעוּבדה זוֹ נוֹדעת חשיבוּת פוֹליטית גדוֹלה ביותר, שכן ברוּר הדבר שככל אשר גדלים האינטרסים של העדוֹת והדתוֹת היריבוֹת במקום כן גדל הסיכוּי כי יוֹם אחד תיהפך העיר לסלע־מחלוקת ביניהן. קרוב לודאי שזוֹ העיר היחידה בעוֹלם אשר מבוּזבזים בהּ הוֹן תוֹעפוֹת ומאמצים כבירים למטרוֹת שאין כל רוח בצדן. ביחס לגוֹדלהּ אין עוֹד עיר בעוֹלם שבה ניתנים חינם שנה־בשנה סכוּמים גדוֹלים כל־כך בצוּרת מתנוֹת־חסד, אוֹ תרוּמוֹת, מטעמים דתיים. אין לך דבר מרשים יוֹתר מן היחס המספרי שבין בתי־ציבוּר לבין בתי מגוּרים בעיר. השנה עתידוֹת הכנסיוֹת היונית והלטינית להוֹציא יוֹתר משש־מאוֹת אלף דוֹלר לצוֹרך בנייה בלבד. מספר עוֹלי־הרגל הרוּסים המבקרים בירושלים מדי שנה בשנה מגיע לחמשת אלפים והוא נמצא בקו עלייה. עוֹלי־רגל אלה מתאכסנים בשטח רחב־ידיים השייך לממשלה הרוּסית. במרכזוֹ של שטח זה עוֹמדת הקונסוליה הרוּסית, וכוּלוֹ משמש מעין פרבר רוּסי של העיר הקדוֹשה. בלכתך שם חש אתה כאילוּ יד נעלמה העבירה אוֹתך אל מחוֹזוֹת שלטוֹנוֹ של הצאר. מכל העברים מגיעים לאוֹזניך צלילי הלשון הסלבית, ואתה מוֹצא עצמך נדחק ונדחף בידי גברים ונשים בלבוּש איכרים של ארץ־מוֹלדתם. הם מתדיינים וּמתמקחים על מחירן של סחוֹרוֹת, שייבאוּ הנה החרוּצים והממוּלחים שבהם, ואף בנוּ לעצמם בקתוֹת וּצריפוֹנים להעמיד בהם את מרכוֹלתם.

תוֹעפוֹת הכסף הזוֹרם לירושלים מידי צליינים ותיירים העשירוּ והאדירוּ כמה וכמה מבני־המקוֹם, ושמע־הצלחתם משך ועוֹדוֹ מוֹשך רבים מבני־המזרח לבוֹא אל העיר וּלנסוֹת את מזלם.

משפחה יהודית בהר־ציון

Porter J.L.: Jerusalem, Bethany and Bethlehem, London 1887.

בין הרבים אשר זה מקרוֹב באוּ יש קבוּצה מעניינת מאוֹד של יהוּדים מתימן. עד היוֹם לא ראה אוֹתם ולא שמע עליהם איש חוּץ משניים־שלוֹשה נוֹסעים שאפתנים, שחדרו מעדן אל תוֹך מדבריוֹתיו המערביים של חצי־האי ערב. סוּפר לי כי הם רוֹאים עצמם כבני שבט דן. לאחרוֹנה הגיעוּ לירוּשלים הפליטים שנמלטוּ מתימן, שבהּ סבלוּ עוֹני ומרוֹרוֹת בימי המלחמוֹת האחרוֹנוֹת בין השבטים הערבים, המאכלסים פרוֹבינציה זו, לבין גיסוֹת התוּרכים. לאחר שהגיעוּ עד פת־לחם בגלל מעשׂי שוֹד וביזה שעשׂוּ בהם שני הצדדים היריבים, החליטוּ לחפשׂ מקלט בעיר הקדוֹשה, והגיעוּ אליה בכוּתוֹנת קרוּעה על עוֹרם וּבבטן הוֹמה מרעב. מאז הגיעוּ הם מתקיימים על תרוּמוֹת שנאספוּ בין בני־דתם באירופה. יוֹם אחד פגשתי אחדים מהם אצל הכוֹתל המערבי והתרשמתי עמוּקוֹת מנוֹעם־דרכיהם ומאצילוּת פניהם. יצאוּ להם מוֹניטין על בקיאוּתם בתורת אבוֹתיהם ועל שאדוּקים הם בדתם בלי שיהיוּ צבועים – מה שאי־אפשר לומר על היהוּדי הארץ־ישׂראלי ככלל. אף־על־פי שעסקוּ במסחר וּבמלאכה זעירה בערי דרוֹם־ערב, יוֹדעים הם לספר כי בין הנוודים שבמדבריוֹת הארץ נוֹדדים שבטים של יהוּדים טהוֹרים, שאינם שוֹנים במראם החיצוֹני משאר שבטי הנוודים הערבים.

בשעה ששהיתי בירוּשלים, פגשתי גם יהוּדי מקוצ’ין שבהוֹדוּ, שיהוּדים התיישבוּ בהּ בימים קדמוֹנים ביוֹתר. אך הוּא לא ידע לוֹמר דברים ברוּרים על מוֹצאם ועל תוֹלדוֹתיהם.

ראוּיה לציוּן מיוּחד תוֹפעה מעניינת המשוּתפת לכל האוּמוֹת וּלכל הכיתוֹת והעדוֹת של ירוּשלים. אף־על־פי שבדרך־כלל שׂוֹררת ביניהן שׂנאה וקנאה קשוֹת כשאוֹל, דוֹמה כאילוּ כוּלן יחד מחזיקוֹת במין אמוּנה, במין תקוה, כי לא ירחק היוֹם שתחוּל בעיר הקדוֹשה תמוּרה מסוּימת. טיבהּ של תמוּרה זוֹ תלוּי כמוּבן בשאיפוֹת הלאוּמיוֹת אוֹ בנטיוֹת דתיוֹת של כל אחת מהן. לגבי הרוּסים והצרפתים מסתמכת תמוּרה זוֹ בביטוּי פוֹליטי ברוּר וּפשוּט, שאפשר לסכמוֹ במלה אחת – סיפוּח. רעיוֹן זה נטוּע בלב הרוּסים עמוֹק יוֹתר מאשר בלב הצרפתים. לאמיתוֹ־של־דבר ממלאה עיר־הקוֹדש תפקיד הרבה יותר גדול בכנסייה היונית מאשר בכנסייה הלטינית, וּמעייניהם של היונים האוֹרתוֹדוֹקסים נתוּנים למקדשיה של ירוּשלים בעצמהּ וּבדבקוּת שאין למצוֹא כמוֹתן אצל נוֹצרים בני העדוֹת האחרוֹת. כמעט אין לך כפר ברוּסיה שלא תמצא בוֹ בקבוּק־מים מן הירדן, והרגשוֹת הדתיים העזים ביוֹתר של האיכרים מכוּונים היטב על־ידי הכנסייה, שחשיבוּתהּ וּמעמדהּ ברוּסיה זהוֹת לאלה של הממשלה. רגשוֹת אלה מכוּונים על־ידי הכנסייה למקוֹמוֹת הקדוֹשים בארץ־ישׂראל בטענה שיש למקוֹמוֹת אלה חשיבוּת דתית ורוּחנית שהכנסיוֹת האחרוֹת אינן יוֹדעוֹת להעריכן כראוּי, ולכן כשתגיע העת לכך זכאית הכנסייה הרוּסית לבעלוּת מוּחלטת עליהם. במלים אחרות, אין עוֹלה־רגל רוּסי המבקר בירוּשלים שאינוֹ חדוּר־תקוה כי עוֹד יזכה בחייו ליוֹם שהיא תהיה עיר רוּסית ואינוֹ מצפה לקריאה שתזעיק אוֹתוֹ למלחמת־מצוה שתכליתהּ השתלטוּת רוּסיה על כנסיית הקבר הקדוש ועל העיר שבהּ היא עוֹמדת.

כתבו של העתון “דיילי ניוז” בסט. פטרסבורג מספר: “הדת האוֹרתוֹדוֹקסית וההשפעה הרוּסית הוֹלכוֹת וגדלוֹת בארץ־ישׂראל. לפני ימים אחדים חגגה האגוּדה האוֹרתוֹדוֹקסית לארץ־ישׂראל את יוֹם השנה לייסוּדהּ. אגוּדה זוֹ פוֹעלת בחסוּתה של הממשלה, ונשׂיאהּ הוּא אחד מדוֹדיו של הצאר, הנסיך הגדוֹל ניקולי ניקולייביץ'. הוּא הוֹדיע בהזדמנוּת זוֹ כי האגוּדה הקימה כנסייה בנצרת, היא בוֹנה כנסייה במֻגַ’ידִל¹ ואף רכשה שטח־אדמה בירוּשלים. מנהיגיה של האגוּדה מודיעים בחגיגיוּת כי חקירוֹתיהם הוֹכיחוּ באורח שאינוֹ ניתן לערעור כי ישוּ עבר בשטח האדמה שנקנה זה עתה על־ידי האגודה בדרכוֹ לגלגלתא. אחת המשׂימוֹת העיקריוֹת של האגוּדה היא לסייע לעולי רגל רוּסים ללכת לארץ הקדוֹשה. הקיסר נתן לאחרוֹנה את הסכמתוֹ לייסוּד סניפים לאגוּדה בכל עריה של האימפריה הרוסית”.

בצרפת אין ההתלהבוּת הדתית גוֹאה עד כדי־כך. אף־על־פי שכיבוּשן של סוּריה וארץ־ישׂראל כלוּל בתכניתהּ של הממשלה וחסוּתה הדתית של הכנסייה הלטינית מקנה לה נקוּדת־מוֹצא איתנה למדי, הרי ההתלהבוּת הדתית אינה זוֹכה לחיזוּק רב בגלל העוּבדה שהממשלה שם אנטי־קתוֹלית מוּשבעת. אך אפילוּ לא כך היוּ פני הדברים, ממילא יחסם של הקתוֹלים אל המקוֹמוֹת הקדוֹשים אינוֹ כה סוֹער ועמוֹק כיחסם של האוֹרתוֹדוֹקסים. מה שנוֹגע לפרוֹטסטנטים, יש בתוֹכם קבוּצה גדוֹלה המבססת את אמוּנתהּ בדבר תמוּרה, הממשמשת וּבאה במצב הפוֹליטי של ירושלים, על פירוּש מיוּחד שחבריה מפרשים כל מיני נבוּאוֹת שמצאוּ בתנ"ך. הם טוֹענים כי מצאוּ דברים ברוּרים בנבוּאוֹת של יחזקאל ושל דניאל וגם במקוֹמוֹת אחרים בכתבי־הקודש. לפי “דברים ברוּרים” אלה עתידה החסוּת על ארץ־ישׂראל להינתן בידי אנגליה. גם בין היהוּדים יש רבים המסתמכים על נבוּאוֹת, אף־על־פי שהם מפרשים אוֹתן ברוּח שוֹנה לחלוּטין. הם מאמינים שהתגשמוּת הנבוּאה, האוֹמרת כי הם עתידים לחזוֹר לארץ אבוֹתיהם וּלעיר־הקודש, ממשמשת ובאה. אשר למוּסלמים, כל המסוֹרוֹת שלהם מציינוֹת כי תקוּפתנוּ היא תקוּפה הרת־גוֹרל לעתידוֹ ולהצלחתוֹ של האִסלאם, ועתידהּ של ירוּשלים, הקדוֹשה גם להם, שזוּר וטבוּע בגוֹרל האסלאם.

בין שאנוּ אוֹהדים ובין שאיננוּ אוֹהדים השקפה מן ההשקפוֹת האלה, עצם העוּבדה שעיר זוֹ משמשת מוֹקד לשאיפוֹתיהם הדתיוֹת של אוּמוֹת ואמוּנוֹת כה־רבוֹת וכה־שוֹנוֹת, הוֹפכת אוֹתהּ לעיר המעניינת ביוֹתר עלי־אדמוֹת. אין עוֹד עיר בעוֹלם שהמחלוֹקת, העתידה להתגלע בבוֹא העת על בעלוּתהּ, תלהיב רגשות דתיים, מאויים ויצרים כה־אדירים וכה־מנוּגדים. וכשהרהרתי בכל הדברים האלה, עלתה בדעתי המחשבה כי הרהוּרים אלה נעשים מעניינים כפל־כפליים, כשאני משלב אוֹתם במסכת המאורעות המתרחשים כיוֹם במזרח כוּלוֹ.

הר הזיתים

Wilson E.L.: In Scripture Lands, London 1891.

הפעמוֹן שראיתי נגרר לירוּשלים בידי עוֹלי־הרגל הרוּסים נוֹעד לכנסיה רוּסית חדשה, שנבנתה לאחרונה על הר־הזיתים. מאחר שלהוּט הייתי לחזוֹת בטקס קבלת־הפנים של הפעמוֹן, יצאתי אל הר־הזיתים. הגעתי אל פסגתוֹ בעוד־מועד והספקתי לראוֹת את מפלצת הברוֹנזה, שמשקלה כשמונה טוֹנוֹת, מגיעה אל המקוֹם המיועד להּ. המון גדול של רוסים, גם גברים וגם נשים, גרר את הפעמוֹן אל הרחבה שיוֹעלה ממנהּ אל המגדל המיוּחד לו. לאחר שעמלוּ, משכוּ ודחפוּ, הצליחוּ להעמידו על הרחבה. מיד אחרי־כן ערכוּ טקס דתי חגיגי מאוֹד. כל איש ואישה בנאספים נדחקוּ קדימה כדי לנשק את הצלב שנשׂא הכומר לפניהם. הם הצטלבוּ והשתחווּ ארצה, ואחרי־כן הצטוֹפפוּ סביב הפעמוֹן כדי לנשק את הכתוֹבוֹת ואת הדמוּיוֹת שעיטרוּ אוֹתוֹ. לבסוף, לאחר שנתנוּ קוֹלם בלחן דתי ערב ובמקהלה גדוֹלה ונרגשת, נתן הכוֹמר אוֹת להשמעת שלוֹש תרוּעוֹת־הידד. כל הנאספים נענו והריעוּ בהתלהבות רבה, ובכך נסתיים הטקס.

אז הלכתי לבחוֹן את תוֹכהּ של הכנסייה החדשה ושׂמחתי כשהסתבר לי שיד־המקרה, אשר הביאני הלוֹם כדי לחזוֹת בטקס הפעמוֹן, זימנה אוֹתי להתבוֹנן בתגלית מעניינת ביוֹתר שנתגלתה לאחרונה. בשעה שחפרוּ הרוסים יסוֹדוֹת לכנסייתם החדשה, נתקלוּ ברצפה ובשׂרידים אחרים של בית עתיק־יומין. לשבחם ייאמר שהקפידוּ מאוֹד לשמוֹר את אשר מצאוּ, ורוֹב המִמצאים המעניינים הוּשׂמוּ בארוֹן מיוּחד. בפרוֹזדוֹר ביתוֹ של הכוֹמר, העוֹמד סמוּך לכנסייה, יש רצפת־פסיפס נהדרת, וּבהּ דמוּיוֹת של חיוֹת, דגים, תפוּחים וצוּרוֹת גיאוֹמטריוֹת שוֹנוֹת, לרבוֹת כתוֹבת בארמנית. כל אלה עשׂוּיים אבני־פסיפס צבעוֹניוֹת. ממזרח לשער הגינה, סמוּך אל הבית, יש חדר־קבוּרה חצוּב בסלע, בעל כיפה בנוּיה אבנים חדשות. מידוֹתיו של החדר כעשׂרים־וארבע רגל והוּא מכיל שישה־עשׂר ארונות־קבורה מאבן, שהוּצבוּ בקבוּצוֹת של ארבעה. הארוֹנוֹת היוּ מכוּסים לוּחוֹת־אבן, ועל שלוֹשה מהם היוּ כתוֹבוֹת מטוּשטשוֹת מאוֹד. מצפוֹן לחדר־הקבורה נמצאוּ יסוֹדוֹתיו של בית, כפי־הנראה בית־תפילה (קפלה), וּבוֹ רצפת־פסיפס ושוּרה של עמוּדים מרובעים. סמוּך לאוֹתוֹ מקוֹם יש מערה וחדר מקומר. החדר הוּא בן־זמננוּ שכן יש בוֹ שער־ברזל שהוּצב שם כנראה כדי להגן על כתובת שנמצאה שם, זוֹהי כתוֹבת ארוּכה באוֹתיוֹת ארמניוֹת עתיקוֹת, שגם היא עשׂויה אבני־פסיפס, אלא שלא הצלחתי להבין מה משמעוּתהּ. מתחת לרצפתו של הבית, כך נאמר לי, יש עוֹד קברים שאפשר להגיע אליהם דרך פתח שברצפה. יש להניח כי כל אלה שׂרידים של מנזר ארמני מימי־הביניים. האתר, שנרכש לאחרוֹנה על־ידי הרוסים, נמצא בריחוּק כמאה ירד מן הרכס הגבוֹה ביוֹתר של הר־הזיתים, מקוֹם שם עוֹמד בית־תפילה קתולי שתיירים מבקרים בוֹ כדי לראות את עקבוֹת רגלוֹ של ישוּ. הנוֹף הנשקף משם הוּא מרהיב־עין, והכנסייה הרוּסית החדשה תוֹסיף תפארת לציבוּר הגדל והולך של בתי־קוֹדש באוֹתהּ סביבה.

אין דבר בעוֹלם שירגיז את אנשי הכנסיות, גם היונית וגם הקתוֹלית, יותר מאשר הידיעה כי הכת היריבה זכתה לבעלוּת בלעדית על מקוֹם קדוֹש. ידיעה כזוֹ משמשת אוֹת־אזעקה שבעקבוֹתיה נחפזת הכנסייה היריבה לקנוֹת שטח־אדמה קרוב ככל־האפשר אל נכס יריבתהּ וּלהקים עליו בית־שכנגד. אין לך אדם מאוּשר וּבר־מזל מבעל־קרקע בירוּשלים שנתקל בשׂדהוּ בשׂרידים המעידים כי נוֹצרים קדמוֹנים ישבוּ על אדמתוֹ. אז רשאי הוּא לנקוֹב מחיר ככל העולה על רוּחוֹ. הוּא עשׂוּי לקבל אלף נפוֹליוֹנים בעבוּר פיסת־קרקע שעלתה לוֹ חמישים נפוֹליוֹנים לפני זמן קצר. כך ארע לאוֹתוֹ בר־מזל שהיה בעל הקרקע שעליה מתכוֹננים הצרפתים לבנוֹת כיום את כנסיית סטפן הקדוש.

בטרם אפרד מירוּשלים מן־הראוּי שאציין כמה מהתגליוֹת החשוּבוֹת שנתגלוּ בשנתיים האחרוֹנוֹת, ולפיכך לא תימצאנה בשוּם מדריך לתיירים. אני חב חוֹב של תוֹדה לפרסוּמיה של הקרן לחקירת ארץ־ישׂראל על רבים מן הפרטים שאציין להלן. יש בין אלה קברים רבים שאחדים מהם מעניינים מאוד, אך המעניין בכולם הוּא הקבר שכבר הזכרתי לעיל בהנחה שזהו כנראה קברו של ישוּ. באחד המכתבים הקוֹדמים הסברתי באריכוּת את נימוקי לחיזוּק סברה זו. לפני הכניסה לחדר־הקבוּרה יש חצר קטנה חצובה בסלע, ששטחהּ שבע רגליים־רבוּעוֹת. מימין יש פתח צדדי המוֹליך אל חדר, שבוֹ תא־קבורה אחד, משם יש פתח למערה שמידותיה שמוֹנה רגליים על עשר רגליים. אם נפסח על מערה זוֹ ונמשיך ללכת ישר נגיע, לאחר ירידה בשתי מדרגות, אל חדר שמידותיו שש רגליים על שמוֹנה רגליים, בשני הקירוֹת הצדדיים וּבקיר האחוֹרי של חדר זה יש שלושה מעברים נמוּכים. אלה מוֹליכים לשלוֹשה חדרים קטנים, שכל אחד מידוֹתיו שבע רגליים לאוֹרך ושש רגליים לרוֹחב. לצדי הקירוֹת בכל אחד מחדרים אלה עוֹמדים ספסלי־אבן, להנחת גוּפוֹת. יוֹצא אפוא כי למעשׂה יש באתר־קבוּרה זה מקוֹם לשש גוּפוֹת. אפילוּ אין זה הקבר הקדוֹש האמיתי, הוא מענין מאוֹד בזכוּת היוֹתוֹ הקבר היהוּדי היחיד שנמצא עד היום קרוֹב כל־כך אל חוֹמוֹתיה של העיר החדשה בצפון ואל האתר שאפשר לזהוֹתוֹ בודאוּת מסוּימת כגלגלתא. הוּא נמצא לא־הרחק מהמגרש שקנה אותו איש לפני שנה בעבוּר חמישים נפוֹליוֹנים. כשהחל חוֹפר יסוֹדוֹת לביתוֹ נתקל ברצפת־פסיפס ובשאר שׂרידים שהעידו על חשיבותוֹ של המקוֹם. הוּא לא התמהמה ודאג לפרסם את תגליתוֹ ברבים, וּלאחר שגילוּ הקתוֹלים כי זהוּ האתר שעמדה בוֹ הכנסייה הנוֹצרית העתיקה של סטפן הקדוש, נתנוּ לאיש אלף נפוֹליוֹנים בעבוּר אדמתו וחשׂפוּ את השׂרידים כדי לבנוֹת כנסייה חדשה עליהם. בחנתי שׂרידים אלה ברוֹב־עניין, אף־על־פי שעתיקוּתם אינה גדוֹלה, שכן הכנסייה נבנתה בשנת 400 לספירה על־ידי הקיסרית אֵדוֹקְסָה. הצלבנים מצאוּהּ הרוסה, ומאז נקברה תחת עייה ונשתכחה כליל. כעת נחשׂפוּ יסוֹדוֹתיה, ויש בהּ שׂרידים רבים, שלמים ויפים. שניים מהם מענינים במיוּחד: האחד לוּח אבן־גיר שעליו דמוּיוֹתיהם של שנים־עשר השליחים, איש איש מוקף מין אפיריוֹן. הם עוֹמדים בקבוּצות של שישה משני צדיה של דמוּתוֹ של ישו וּלראשו עטרה. מלאכת ציוּר הדמוּיוֹת אינה מצטיינת בעדינוּת. הן לבוּשוֹת גלימוֹת ארוּכוֹת, וּבשעה שנתגלתה לוּח־האבן היוּ קויהן ברוּרים מאוֹד. אולם במקוֹם לשׂים את לוח־האבן במקוֹם־מחסה, הזניחוּהוּ חשׂוּף לסערוֹת החוֹרף. ומחמת זאת נטשטשוּ הקוים, שהיו צבעוֹניים במקוֹרם, וכיוֹם כמעט אי־אפשר להבחין בהם. הממצא האחר הוּא כתוֹבת המשמשת עד היוֹם חידה בעיני המוּמחים. אף־על־פי שניכרוֹת אוֹתיוֹתיה היוניות, חלקה הגדוֹל נמחק.

חפירוֹת שנחפרו לאחרוֹנה בתוך העיר חשׂפוּ גם שטח נרחב, המשוּקע במידה רבה מתחת לפני־הקרקע כיוֹם, שבעבר עמד בוֹ ציבוּר בניינים גדוֹל של אבירי סט. ג’ון. לפני זמן לא־רב נתנה הממשלה התוּרכית שטח זה ליוֹרש העצר של גרמניה, וּמאז פוּנה המקום ונוּקה מתוֹך כונה לשחזר את בתי־המידוֹת שלוֹ ברוֹב פאר והדר. אין ספק שלאחר שתוּשלם המלאכה יהיה זה אחד המפעלים הארכיטקטוֹניים הנהדרים ביוֹתר של ימינוּ בירוּשלים. נחשׂפוּ שם כמה וכמה בוֹרוֹת־מים מקוּמרים ועמוּקים מאוֹד, וּבהם קשתוֹת שגוֹבהן חמישים רגל, מלבד פרוֹזדוֹרים, חדרים מקוּמרים ותאי־נזירים. על שיעוּר גוֹדלו של קובץ־בניינים זה, שהאבירים המהוללים הקימוּ בירוּשלים, אפשר ללמוֹד מטיבן והיקפן של החוֹרבוֹת, המכסוֹת שטח של מאה־ושבעים ירד־רבוע. לרוע־המזל רק מחצית השטח הזה שייכת לממשלה הגרמנית.

התגלית האחרוֹנה שעוֹררה עניין רב ביוֹתר היא הכתוֹבת שנמצאה בנקבה המחברת את מעיין־הבתולה עם בריכת־השילוח. חקירתה של נקבה זו, המתמשכת לאוֹרך שש־מאוֹת ירדים, הייתה כרוּכה בסכנוֹת ובקשיים רבים. קולונל וורן, עתה סר צ’רלס וורן, תיאר באוֹרח ציוּרי ביותר את תלאוֹתיו המחרידוֹת בהּ. לאוֹרך כברת־דרך ארוּכה היה חלל־הנקבה גבוֹה רק כדי רגל אחת וארבעה אינצ’ים, וּמאחר שהמים הגיעוּ בוֹ לגובה של רגל אחת, נאלצוּ החוֹקרים, שזחלוּ ערוּמים על בטנם, להתקדם כהם משוּקעים במים עד לסנטרם ולא נוֹתרוּ להם יותר מארבעה אינצ’ים של אויר לנשימה. על כל אלה נוֹספה סכנת טביעה בגלל גאוּת המים, שמוֹעדיה אינם קבועים ואינם צפוּיים מראש. לעתים קרוֹבוֹת היוּ גם פיוֹתיהם משוּקעים מתחת למים, והם הצליחוּ לנשוֹם רק על־ידי הגבהת פניהם וּמשיכת ראשם לאחוֹר. בתנאים קשים כאלה היוּ צריכים גם לקיים את הלהבה בפנסיהם, למדוֹד מדידות ולחקוֹר את סביבתם. אף־על־פי־כן, לאחר שזחלוּ בבוֹץ וּבמים ארבע שעוֹת תמימוֹת נפל כבוֹד גילוּי הכתובת בחלקוֹ של נער ערוֹם מנערי הרחוֹב. שנים אחדוֹת לאחר שסייר וורן בנקבה הכריז הברנש הצעיר כי ראה שם כתוֹבת על הקיר. מיד קמוּ פרופסור סַיְס, הר שִיק ודוֹקטוֹר גותֶה וזנקוּ ערוּמים אל תוֹך הנקבה המרוּפשת, מצוּידים בתמיסות־חוּמצה, נייר סוֹפג ושאר כלים הדרוּשים למלאכה, וּבסוֹפוֹ־של־דבר שבוּ ועלוּ רוֹעדים מקוֹר אך עטוּרי־ניצחון. הם העלוּ משם את הכתוֹבת העברית המעניינת ביוֹתר שנתגלתה אי־פעם בארץ־ישׂראל. מאז נכתבוּ עליה מאמרים וּמחקרים והתנצחוּ עליה מלוּמדים, אך כיוֹם מקוּבל על הכל כי היא עתיקה כימי שלמה המלך וכי כתוב בהּ לאמור:²

“(תמה) הנקבה. וזה היה דבר הנקבה. בעוד (מניפים החוצבים את) הגרזן אִש אל רעוֹ, ובעוד שלוש אמות להנ(קב־נשמ)ע קֹל אִש קֹרא אל רעו, כי היתה זֹדָה בצֹר מימן (ומשמ)אל. וביוֹם הנקבה הִכו החֹצבים. אִש לקרַת רעוֹ, גרזן על (ג)רזן. וילכו המים מן המוצא אל הברכה במאתיים ואלף אמה. ומ(א)ת אמה היה גֹבה הצֹר על ראש החוצ(בים)”.

כתובת השלוח

Geikie C.: The Holy Land and the Bible, London 1891

מדברים אלה מסתבר כי היוּ קבוּצוֹת של עוֹבדים שחצבוּ משני העברים, והחוֹקרים הנמרצים גילוּ למעשׂה את המקוֹם שבוֹ ככל־הנראה נפגשוּ שתי הקבוּצוֹת. רוֹב האנשים, שחקירת ארץ־ישׂראל אינהּ עוֹמדת בראש מעייניהם, יסתפקוּ אל־נכוֹן בהסתמכוּת בעלמא על דברי החוֹקרים, בלי ללכת לראוֹת את הדברים במוֹ־עיניהם. בכל־זאת אי־אפשר שלא להוֹדוֹת שמפעל הנדסי שבוּצע בימי שלמה וּכתוֹבת המתארת אוֹתוֹ הם בכל־זאת דברים בעלי עניין רב ביוֹתר. אפשר לקבוֹע בדיוּק סביר את זמן היכתבהּ של הכתוֹבת על־ידי השוואת האוֹתיוֹת עם האוֹתיוֹת שעל האבן המוֹאבית ושאר כתוֹבוֹת עתיקוֹת שיש בידינוּ.