I . ר' אליעזר בן הורקנוס.    🔗

 

1: דעותיו הדומות לדעות בית שמי.    🔗

חומרי המחשבה:

[האשה שאמרה] התקבלי גטי במקום פלוני - - ר"א אוסר מיד [לאכול בתרומה] (גטין ס"ה.)

נכנס לכפר אע“פ שלא כפר פסול דברי ר”א (זבחי פ“ב פ”ג.)

החושב לשתות מי חטאת רא"א פסול (פרה ט‘, ד’)

בש"א – שחיב על המחשבה במעשה (ב“מ מ”ד)

וסיג לדבריו אלה ולדברי ב"ש רבותינו העושים מחשבה כמעשה. הוא מאמר "שהיה ר'אליעזר אומר: “לעולם יהא אדם בורח מן הכיעור ומן הדומה לכיעור” (תוספ' חולין ב‘, ו’)

מצות פו"ר:

כל מי שאינו עוסק בפו"ר כאלו שופך דמים (יבמ' ס"ג:)

אל תחלל את בתך להזנותה - - זה המשיא בתו לזקן (סנהד' ע"ו)

בש“א וכו' והלא לא נברא האדם אלא לפו”ר (גטין מ"א.)

יתרון הקדשים שאינם נאכלים על הנאכלים:

אע"פ שאין בשר יש דם

נטמא בשר או שנפסל רא"א יזרוק (תוספ' זבח' ב‘, א’)

אע"פ שאין שיריים יש קומץ (ה')

נטמאו שיריים או שנפסלו רא"א יקטיר את הקומץ (ו)

בש"א הראי' ב' כסף והחגיג' מעה כסף. שהראי' כלה לגבוה (חגיג' ו').

בש"א מרבין בעולות וממעטין בשלמים

הוראת הבאת קדשים מן החולין:

אף פסח האמור לדורות אינו בא אלא מן החולין (מנחם פ"ב)

וחגיגת י“ט הראשון ש”פ בש"א מן החולין (חגיג' ז' 4)

קולות בסתירת ימי נזירות:

נטמא יום ל' סותר את הכל רא"א אינו סותר אלא ז' (נזיר ט"ז.)

נטמא יום ק' סותר את הכל רא"א אינו סותר אלא ל' (שם)

נטמא יום ק“א סותר ל' יום רא”א אינו סותר אלא ז' (שם)

ומביא קרבן טומאה רא"א לא בן ביום (וע' שם)

מי שגזר גזירות מרובה והשלים את נזירותו ואח“כ בא לארץ. בית שמאי או' נזיר שלשים יום וב”ה או' נזיר בתחילה (נזיר י“ט. ע”ש ובמשנה שלאחריה)

תקנת עבדים:

אם הי' גנבו כנגד ממכרו נמכר ואם לאו אינו נמכר (קדושין י"ח).

כיון שבגד בה שוב אינו רשאי למוכרה

בש"א תקנתם את רבו את עצמו לא תקנתם (גטין מ"א).

נקיפת הלב לסייע במעשה לדבר המטמא מאליו:

אם היתה מונחת במקום התרופה יניחנה במקום המוצנע

ואם היתה מגולה יכסנה (תרומ' ח‘, ה’)

תרד ותטמא ואל יטמאנה בידיו (י')

יטמא את כלן ואל יתן לו אחת מהן ויטמא (י"א

– על התלוי' ועל הטמאה שרא"א תשרף זו לעצמה וזו לעצמה (פסח' י"ד.)

דמיונות בודדים של דברי ר“א לדברי ב”ש:

1) המגרש את אשתו וא' הרי את מותרת לכל אדם אלא לפלוני ר"א מתיר וחכמים אוסרים (גטין פ"ב).

2) ר"א ד' נשים דיין שעתן (נד' ז'.)

3) ביצ' שנולד' ביו“ט – תוספ' ביצ' א' א' – אחרים או' משום ר”א תאכל היא ואמה (שם ביצ' ד')

1. מכאן אר“א אין אופין אלא על האפוי ואין מבשלין אלא על המבושל (ביצ' ט"ו:) המילל מלילות מעיו”ט וכו' רדב“י אומר משום ר”א מוללין את המלול ומציעין את המוצע ואופין את האפוי ומבשלין את המבושל (תוספ' שבת ט“ו, י”ד)

5) קיים כפיית הממה ג' ימים קודם הרגל א"צ לכפותה (מ"ק כ'.)

1) בש“א הפקר לעניים הפקר ובה”א אינו הפקר עד שיופקר אף לעשירים (פאה ו‘, א’)

2) שמאי או' כל הנשים דיין שעתן (בר' ב'.)

3) ביצה שנולדה ביו“ט בש”א תאכל (ביצה, ב'.)

4) חנני' או בש“א אן אופין אא”כ ערב בפת ואין מבשלין אא“כ ערב בתבשיל ואין טומנין אא”כ היו חמין טומנין מעיו"ט (ביצ' י“ז כ”ב.)

5) א' ראב“ש הן הן דברי ב”ש (מ"ק כ')

 

2: דמיון תולדה לאב ומכשירי מצוה לגוף המצוה וטפל לעבר    🔗

אם לא הביאו מע"ש מביא בשבת (שבת ק"ל.)

כורתים עצים לעשות פחמים וכו' (שם)

מנין למכשירי שני הלחם שדוחין את השבת וכו' (קל"א).

לולב וכל מכשיריו דוחין את השבת (שם)

סכה וכל מכשירה דוחין את השבת מצוה וכ“מ דאה”ש (שם)

שופר וכל מכשיריו דוחין את השבת (קל"א)

הרכבתו והבאתו מחוץ לתחום וחתיכת יבלתו - - רא"א דוחין (פסח ס"ה)

דמחייב אתילדה במקום אב (שבת ע"ה:)

היוצא מן הגפן אפי' עלין ולולבין במשמע (נזיר ל“ד: וע' – ספרי במד' כ”ד)

 

II . ר' ישמעאל    🔗

 

דעותיו על ע"ז ועל עובדיה    🔗

תני דבי ריש“מ וכו' איזוהי מצוה שנאמרה בתחלה הוה או' ע”ז (הוריות ח':)

בע"ז הכתוב מדבר שנאמר את דבר ה' בזה, בזה הדבור הראשון וכו' (ספרי במדבר קי"ב)

תני דבי ריש“מ השחתה אינה אלא דבר ערוה וע”ז (תמורה כ"ח:)

אין בלשון הזה של צחוק אלא ע"ז (ב“ר מ”ו)

יכול אפי' ע“ז נפקדת על בנים וכו' ת”ל עונה בה (ספרי שם)

כל המתים במיתתם מתכפרים אבל זו עונה בה (ספרי שם)

חוץ מן המסית (סנהד' פ"ה)

יש שמחה לפני המקום כשיאבדו מכעיסין מן העולם (ספרי שם קל"ז)

ג' ימים לפניהם וג' ימים לאחריהם (ע"ז ז':)

ישראל שבחו“ל עע”ז בטהרה הן (ח:)

 

דעותיו על המינים    🔗

ס' מינים וכו' (במדבר ט"ז)

הללו שמטילין קנאה בין ישראל לאביהן שבשמים (שבת קט"ז)

 

דעותיו על הגויים    🔗

גוי אחד פגע בריש"מ וברכו אמר לו כבר מלתך אמורה וכו' (ירש' ברכ' ח' ח')

 

III. ר' אלעזר בן עורי.    🔗

 

שבח מי שמעשיו מרובין מחכמתו.    🔗

תולדות לזה : “שלא יאמר אדם אי אפשי ללבוש שעטנז וכו' אבל אפשי ומה אעשה ואבי שבשמים גזר עלי כך וכו'” (ת“כ ויקרא כ', כ”ו).

• ובכן גדלה המשמעת, שהיא סיג למעשה, מן הרצון שסתמו הוא סיג לחכמה. –

“ושכחת עומר וגו' לא תשוב לקחתו וגו' למען יברכך וגו' קבע הכ' ברכה למי שבאה לידו. מצוה בלי ידיעה וכו'” (ה', י"ז).

 

IV. ר' יוחנן בן נורי    🔗

 

נטיתו לב"ש בדבר משפט האשה לענין גרושין    🔗

א“כ לא הנחת בת לא”א יושבת תחת בעלה, והתו' אמרה, כי מצא בה ערות דבר ולהלן ה“א ע”פ שנים עדים יקום דבר מה להלן דבר הברור, אף כאן דבר הברור (גטין פ"ט) – וזהו סיג ותוספת חזוק לדעת ב"ש (שם צ'). –

יפר שמא יגרשנה ותהא אסורה עליו (נדר' פ"ה) – גם זהו סיג למשמרת האשות בטעם ב"ש. –

מפני מה האשה שנתחרשה יוצאה והאיש שנתחרש אינו יוצא (יבמ' קי“ב(- מאמר זה מראה על סברתו, כי אין האשה נופלת הרבה מן האיש במשפט הגרושין כדב”ש.

 

רבוי הוראותיו בדבר הצרוף החבור והחלוק.    🔗

שאר המינים מצטרפין זע"ז (חלה ד‘, ב’)

בשר הקדש שקרם עליו הקיפה - - שניהם חבור זה לזה (טבו"י ב‘, ה’)

שמן שהוא צף ע“ג היין - - שניהם חבור זל”ז (שם)

אפי' על גבה רום קומה ונגע כנגד פיה חבור (ו')

אף החרוקות [חבור ] (פרה י"ב, ח')

חולקין את עביו (כלים ב', ז).

 

מקבילות    🔗

אורז מן דגן (פסח' ל"ה)

אף הקרומית חייבת בחלה (תוספ' חלה א‘, א’)

אף הקרומית יוצא אדם י"ח בפסח (שם).

 

V . אבא שאול    🔗

 

תשלום למאמרי מדע בתורת הנטיעה שבגוף הספר    🔗

כל אילן סרק חמשים אמה (ב“ב כ”ד (.