I. רשב"ג    🔗

תוקף הלכותיו

חשיבות כל דבר ביחודו

הל' כרשב"ג בטרפות (מ“ק כ”ב)

בכ“מ ששנה רשב”ג במשנתנו הל' כסותו חוץ וכו' (כתוב' ע"ו)

הכל לפי הזית (שביעית ד‘, י’,)

לא כל הביברין שוין (שבת ק"ו)

שהכל לפי מנהג המדינה (ב“מ פ”ג. ב“ב צ”ג)

לא כל החצרות ראויות לבית שער (ב"ב ז':)

לא כל העירות ראויות לחומה (שם)

 

דעת ישרה    🔗

מפני מה ס' רה“י טמא וס' רה”ר טהור מפני שאפשר לשאול ליחיד וא"א לשאול לרבים (תוספ' טהרות ו‘, ט’).

 

מאמרי מדע    🔗

1) על תבנית היצורים: אן לך מרובע מששת ימי בראשית (תוספ' מעשרות ג', י"ד)

2) על חוקות השמים: מי שרוצה לידע שימות החמה יתרים על ימות הלבנה י"א יום יסרו וכו' (ב“ר ל”ג)

3) על טבע האדמה ועבודתה: סמן להרים מילין סימן וכו' (פסח' נ"ג:); ד' שמות נקראו לארץ כנגד ד' תקופותיה וכו‘; (ב“ר י”ג) מהוצאת העלין עד הפגין ג’ יום (תוספ' שביעית ד‘, כ’) כיצד מחריבין חורי נמלים וכו' (מ"ק ו':) כיצד מחריבין חורי נמלים וכו' (מ"ק ו':)

4) על טבע גוף האדם ורוחו: סנדל דומה ללשון של שור גדול (גד' כ"ה); שליא דומה לקורקבן של תרנגולים (נדה כ"ו. וע' ירש' שם ג‘. ד’); איזהו סריס חמה וכו' (יבמ' פ') ואין שילי' פחותה מטפח (ירש' שם); איזוהו אילונית וכו' (שם); כ“ד [מיני] מוכי שחין וכו' (ב“ר מ”א); עמוד החוזר מביא את האדם לידי הדרקן סילון החוזר מביא את האדם לידי ירקון (ברכ' כ"ה); שהנוה היפה בודק (כתוב' ק"י); שאין החלב נעכר אלא אחר ג' חדשים (תוספ' נד' ב‘, ב’); שהבטלה מביאה לידי שעמום (ג"ט); הרוצה שיתעצמו עינו של מת נופח לו וכו' שבת קנ”א:)

5) על טבע בלי החיים וגדולן: שברי זכוכית מאכל לנעמיות (שבת קכ“ח. תוספ' שם י”ד, ה'); לא כל הביברין שוין (שבת ק"ו:); כל שהוא מבדיית המים וכו' (מקואות ו‘, ז’); גמל לפי שהוא צנוע וכו' (ב“ר ע”ז); משבחת והולכ' כידוע שהיא כשרה (חולין נ"ז) – והכשר הלא הוא הבריא בבנין הפנימי של גופו.

 

זכרונות וקדמוניות    🔗

לא היו י"ט לישראל (תעני' כ"ו.)

כך היו נוהגין ביבנה (ר“ח ל”ב.)

מן הסכנה ואילך (כתובי' פ"ט.)

כל הפרצופות היו בירושלים חוץ וכו' (תוספ' ע"ז ה', ')

של בית דוסאי היו מגדלין מהן עדרי' עדרי' (חולין פ'.)

שלוח הי' מקלח מים בכאיסר צוה המלך והרחיבוהו (ערכין י':)

הרדולים לא היו במקדש (שם) זנב הסוס היתה נקראת (שם כלאים א‘, ז’)

מעשה בקולר של ב"א, שהלכו לאנטוכיא (שם יבמ' י"ד ז')

בראשונה כשהי' הטל יורד וכו' (שם סוט' ט"ו, ב')

הלכה אין לי, אלא מעשה בגינתו של מציק ברימון שהי' כהג' כובשין וכו' (שם מקואות ו‘, ח’)

 

מקבילות    🔗

על ג' דברים העולם קיים על האמת ועל הדין ועל השלום (אבות א', י"ח)

אל תהי מלגלג על הדין, שהוא או' א' מג' רגלי עולם (דבר' רב' ה').

 

II ר' יהודה ברבי אלעאי    🔗

 

משנתו ותוקף הלכותיו    🔗

סתם ספרא מני ר"י (שביעות י“ג, בכורות ס”א, יבמ' נ“ג, סנהד' פ”ו.).

הל' כר"י הואיל ותנתן בבחירתא כותי' (ברכ' כ"ז)

כ“מ ששנה ר”י בערובין הל' כמותו (ערובין פ"א).

 

להכנסת כלה, לחבוב אשה על בעלה, כבוד הנשים והלכות נשואין    🔗

חתן שנולד בו נגע נותנין לו ז' ימי המשתה (מ"ק ז'.)

אינו כופה את אשתו לעשות בפשתן מפני שמסריח את הפה ומשרבט את השפתים (ס"א).

אשה לא תסוד מפני שניוול הוא לה (ח':)

וה' ברך את אברהם בכל שהיתה לו בת (ב“ב ט”ז:)

מי שמתה אשתו וכו' ר' יהודה או' רלג ראשון ושני אסור לשא אשה (כ"ג:)

מצוה לזון את הבנים ק"ו לבנות משום זילותא (כתוב' מ"ט.)

יוצאין אפי' חתן מחדרו וכלה מחופתה (סוט' מ"ח.)

 

מאמריו על דבר הלשון    🔗

מה הל' דרור דמרייר כי דיירא ומוביל סחורה לכל מדינה (ר"ה ט':)

לצמיתות: לחלטנות (ת“כ ויקר' כ”ה, כ"ג).

למה נקרא שמו אמר כל מפני שמר על הכל (תוספ' שקל' ב', מ"ז)

שמיר זה ביריא (שם סוט' ט"ו, א').

 

חומר משפטיו על גדולי האומה    🔗

כעס הי' לא“א בשעה שפי' לוט. א' הקב”ה לכל הוא מדבק וללוט אחיו אינו מדבק (ב“ר מ”א)

שעשה [שמעון] מעשה כנענים (ע"ט)

אזלת למצרים סחרת בה אזלת להכא סחרת בה וכו'.

ויאמר המלך גזרו את הילד אריב"א אלו הייתי שם פוקרין הייתי כורך על צוארו וכו' ועל אותה שעה הוא אומר “אי לך ארץ שמלכך נער” (קהל' רב' י', ט"ז)

על אלה אני בוכי‘: על סלוק דעת ועל סלוק שכינה. אפשר שהי’ צדקי' רואה שהיו אחרים מנקרי' את עיניו ולא היתה לו דעה להטיח ראשו בכותל וכו' על אותה נאמר יאבד לב המלך וגו' ירמ' ד‘, ט’ – (איכ' רב' א', ט"ז).

 

כף זכות    🔗

בשבח יהוד' הכתוב מדבר (ב“ר פ”ד)

מנשה יש לו חלעה"ב (סנהד' צ')

לא נחשדו ישראל על כך (תוספ' תרומ' ב‘, א’, ב'.)

לנשים צדקניות שלא היו בפתקה של חוה (שמ"ר א')

שלא נחשדו עליהן עוברי עברה (שביעית ט‘, א’).

דַיֶךָ אין דורשין שח“ש לגנאי אלא לשבח, שלא נתן שה”ש אלא לשבחן של ישראל (שה“ש רב' א', י”ב.)

כמה נאים מעשיה של אומה זו (שבת ל"ג (:.

 

הכרה מפורשת    🔗

הנקיבה המבוארת: צריך לפרש (מע“ש ד‘, ז’ [ב”ט]; קרא ולא דקדק לא יצא (ברכ' ט"ו.); הרי הוא או' כה עד שיאמר בל' הזה (סוטה ל"ח.)

הכר ברכות לכל מין ומין: מ“ט דר”י: ב"ה יום יום וכו' כל מין ומין תן לו מעין ברכותיו (ברכ' מ'.); בורא מיני דשאים (ברכ' ל“ה. ע”ש); ברוך שעטני מעיל (גדר' מ"ט:); הרואה את הים הגדול או' ב' שעשה את הים הגדול (ברכ' נ"ד.)

אהבת הברור: התראת ספק לא שמה התראה (חולין צ"א.); אין שוחטין את הפסח עד שיוכל לברר אכילה (סכ' מ“ב: וע' מכיל' דרשב”י צד 9); ידים שאין מוכיחות לא חוין ידים (גטין פ"ה:)

יחוד כל דבר לעצמו: - - מין אחד, ר' יהוד' אומרשני מינין (תרומ' ב‘, ו’); מברך על כל אחד ואחד בפני עצמו (סכ' מ"ב.); תורה בפני עצמה נביאים בפ“ע כתובים בפ”ע (ב“ב י”ג:); אין אדם מתנה על שני דברים כאחד (ערובין ל“א, ל”ו); אין שתי ידים זוכות כאחד (קדושין מ"ג); אין משקין ב' סופות כאחד (משום שנא' והשקו אותה לבדה (סוט ח'); זאת: שאין האשה שותה ושונה (סוט' י"ח:);

אהבת המוחש: דאזל בתר נשתא (שבת ק"ז:)

 

המעוט בשעורים    🔗

עד ד' שעות (ברכ' כ"ו) עד פלג המנחה (שם) אם שייר קלח אחד וכו' (פאה א‘, ג’) גרגיר יחידי רי“א אשכול (ז‘, ד’) כל הרכבה שאינה קולטת לג' ימים (שביעית ב' ו'). מיד (ה‘, ה’). בפחמין כל שהוא (שבת כ'). משמשי ע”ז כל שהוא (צ'). חגב חי כל שהוא (:) מצינו שם קטן משם גדול (ק"ג) בכל יום ב' והיום ג' (יומא מ“ג: וע”ש דעת חבריו). לא היה שם אלא כן א' בלבד (נ"ג) רביעית (נזיר ל"ח). כל עצמו אינו כותב אלא יתן ה' אותך (סיט י"ז.). דיו שיקנה כנגד ערבונו (ב“מ מ”ח:). אפי' לא טבל עמו אלא בציר ולא אכל עמו אלא כגרוגרת וכו' (ס"ח:) סנהדרי גדולה היתה של ע' (סנהד' ב' וע' דעת חבריו). אינו חיב אלא על האם בלבד (נ"נ). אלא משום האב בלבד (שם). אדה“ר לא נצטוה אלא על ע”ז בלבד (נ"ו). אינו חיב אלא עד שיאמר “אעבוד וכו'” (ס"א). אם לא היתה אמו ראוי' לאביו אינו נעשה בן סורר ומורה (ס"א). אלהיא שוה וכו' אינו נעשה בסו“מ (ע"א) אינה נהרגת אלא כת הראשונה בלבד סכות ה‘). שנת נ’ עולה לכאן ולכאן)רבין כ”ד). זאת היא הועלה הרי ג' מעופין (זבח' כ"ד). האו' רגלה של זו עולה כולה עולה (חולין מ"ט). איש איש לרבות קטן בן יומו וכו' (בכורות ו' ערכין ג'). דיה שעתה (גד' ט'). כמה קשוי דיה חדשה (ל"ו). הרי אלו ג' מעופטין (מ'). כאגוזים (כלים ג‘, ב’). תחלתו כל שהוא ושיריו רובו (ד‘, א’). הרבצל והמזודה אפילו כל שהן (כלים כ‘,א’). קרובה שאין קרובה ממנה וישנה שאין אדם זוכרה (אהלות ט,ז, ב'). אפי' ראה בהמ' וחי' - - אפי' ראה בגדי צבע האשה (זבים ב‘, ב’). שביאור לקו [ולא יותר] (שמ"ר ט'). אם כיון לבו בפרק א' יצא (תוספ' ברכ' ב‘, ב’). אין לך מיני חרסיות אלא קפלוט (שם תרומה ט‘, ג’). לא אמרו אלא זרעוני גנה בלבד (שם סוף מעשרות) אף השובט והמדקדק בכל שהוא (שם תוספ' שבת ח‘, ב’) קשור אע“פ שאינו תלוי (שם ערובין י“א י”ז). נקמו אע”פ שאינו נשמט (י"ח). היחיד מכריע את הפסח לעשותו כטומאה (שם פסח' ו‘, ד’). אפי' לא אכל אלא חזרתא (י‘, ט’). לעולם ניתן לו כשער הזול (שם ב“מ ו', ט”ו). בשעת משלחת זאבים אף זאב אחד ה“ו אונס אם הי' ליסטים מזוין אף גנב א' ה”ו אונס (ח', ט"ז). אין נוהג אלא באחת (שם חולין ז‘, א’), - ואולי נאמר בדרך כלל: “לממרא דשעורא דר”י נפיש וה“א ק”ל דשעורא דרבנן נפיש" (שבת פ' פ"א.) ¹

 

פלוגי ותנויי בדידיה    🔗

באמצע שואל מפני הכבוד ומשיב מפני היראהובפרקים שואל מפני הכבוד ומשיב שלום לכל אדם (ברכ' י"ג). כל השיתין פטורין חוץ משל דופרה כל הרימון פ' חוץ משל שקמונה כל בנות שקמה פטורות חוץ מן המוסטפות (דמאי א‘, א’). לאכול חיב לקצות פטור (מעשרות ב‘, ח’). הפנימית ח' והחיצונה פ' (ג‘, ה’). בבית המשתה אבל לא בבית האבל (תרומ' י"א, י'). אם היה של חרם הוא חולין ומה שבתוכו קרבן ואם היה של מתכת הוא ק' ומה שבתוכו ח' (מע"ש ד‘, ט’). השתי משישלהו הערב מיד והאונין של פשתים משיתלבנו (שבת כ"ז:). בחמין אסור בצונן מותר (שבת ל"ט). אוסר בדקה ומתי בגסה (מ"ט) נפסק הפנימי טמא החיצון טהור (קי"א). בשבת בכוס בי“ט בלגיןובמועד בחבית (קל"ט):). אמת בנין באמת ו' ואמת כלים באמת ה' (ערובין ז'). אוסר בחדשות ומתיר בישנות (צ"ו). העליון במקדש והתחתון במדינה (ק"ב). אוכלין כל ד' ותוין כל ה' ושורפין בתחת ו' (פסח' י"א). מתיר בשחור ואוסר בלבן (ביצ' ט"ו). בר”ה תוקעין בשל זכרים וביובלות בשל יעלים (ר“ה כ”ו). בשבת מכזירין בי“ט מוסיפין ובמועד מחליפין (סכ' מ"ב). אגוד כשר ושאינו אגוד פסול (ל"ג). הנכנס נוטל ז' והיוצא נוטל ה' (סכ' נ"ז). נאמן אדם לומר על בנו קטן ואינו נאמן לומר על בנו גדול (יבמ' מ"ז:). עמוני ולא עמונית (ע"ו). בישראל אם א' יקיים ב' יוציא וכו' ובכהן ב' יקיים וג' יוציא וכו' (ע). מועלין בחדתין ואין מועלין בעתיקין (קדושין נ"ד), המטמא - - בשוגג פ' במזיד ח' (גטין נ"ג.). בימות החמה אבל לא בימות הגשמים (נדר' מ"א). גדולה בימות הגשמים וקטנ ' בימה”ח (שם). שהכותב לנשיא א“צ א”צ לזכות והכ' להדיוט צ' לזכות (מ"ח). במתכוֵן חיבבאינו מתכון פ' (כ“ק כ”ח). תם ח' ומועד פ' (מ"ה:), משיכ' בגמל והנהנה בחמור (ב"מ ח'). מן הגזע של בעל האילן ומן השרשים של בעל הקרקע (ב“ב קי”ח). לנכרי במכירה ולגר בנתינה (ע"ז כ'). הגדולה טפח והקטנה ברובה (חולין מ"ב). דרוסת הזאב בדקה ודיהארי בגסה וד' הנץ בעוף הדק וד' הגז ² בעוף הגס (שם). על היין במיתה ועלשאר משקין באזהרה (בריתות י"ג). מבפנים ממאהומחוץ מהורה (כלים ה', י"א). של רוכלים שלפניו טמאה ושלאחריו טהורה (כלים י"א, ב'). השותת טהור והמנטף טמא (אהלות ג‘, ה’). אם העלהו פסולה ואם מעצמו בשדה (פרה ב‘, ד’). דבר שהוא משום מלאכה בין עמד בין לא עמד פסול ודבר שאינו פשוט מלאכ' אם עמד פ' ואם לא עמד כשר (ז‘, ט’). שה“ש מטמא את הידים וקהלת מחלוקת (ידים ג‘, ה’). כל שהיא כנגד המים בכי יותן וכל שאינו כנגד המים אינו בכ”י (מכשירין ג‘, א’). כבר לבין המפתחות טמא מפתח לבין הכברות טהור (טהרות ד‘, א’). ספק ירידתו טמא, ס עליתו טהור (ד‘, ח’). אם נשאלו זה בפ“ע וזה בפ”ע טהור ואם נשאלו שניהם באחת טמא (ה' ו'). אם עובר הוא וכו' רה“י לכך ולכך ואם לאו רה”י לשבת והר“ה לטומאה (ו‘, ו’). שרש צנון גדול מצטרף והסיב שלו אינו מצטרף (עוקצין א‘, ב’). ג' קליפין בבצל הפנימית וכו' האמצעית וכו' החיצונה וכו' (ב‘, ד’). העומדים לשם כבוד חיבין לשום אבל פטורין (תוספ' ברכ' ב‘, א’). עד שיתחילו בו נאמנים משיתחילו בו א”נ (שם תרומ' ב‘, ג’.). בשוגג עד שלא הביאו שליש וכו' במזיד זה וזה יופך (ה‘, א’, ע' שם) העולה מן הגזע ה' מן השרשים פ' (שם ערל' א‘, ז’). חזרו בהן בפרהסיא מקבלין אותן במטמוניות אמק“א (שם דמאי ה‘, ט’). אם נותן לו מאותו השדה וכו' תורם ונותן לו ואם משדה אחר וכו' מעשר ונ”ל (ו‘, ה’). בשוגג אינו אוסר במזיד אוסר (שם פסחים ב', י"ח). עד שלא יתחילו בו נאמן משיתחילו בו אינו נאמן (ג‘, ו’). כנגד שער השתחויה וכנגד פרצה שהיה (שם שקל' ב', י"ח). בר“ה תוקעין בשל זכרים וביובל בשל יעלים (שם ר"ה ב‘, ג’). אם באו פנים חדשות או' - - ואם לאו א”א (שם מגילה ד', י"א), אם יש לו ממי ללמוד ה“ז לא יטמא ואם לאו ה”ז יטמא (שם מ"ק ב‘, א’). אמר הרגתיו לא תנשא אשתו הרגנוהו תנשא אשתו (שם יבמ' ד‘, ה’). לוקחין מהן ביתיות ואין לוקחין מהן מדבריות (שם ב“ק י”א, ט'). מין אחד המשביח את חבירו מותר ב' מינין המשביחין את א' אסור (שם ב"מ ג‘, כ’). מסרם זכרים ח‘. מסרםנקבות פ’ (שם מכ' ה‘, ז’.). האיש ברעי והאשה במים (י"ד). ע“פ הקדש במיתה ושאר כל הבית באזהרה (שם כלים ב"ק א‘, ה’). בתחלה טפח בשניה טפחיים ובשבעה נ”ט (ירש' ברכ' ט'). מבפנים אם להטיחו לעמוד בפ"ע טהור ואם לאו טמא (שם תוספתא כלים ב“ק ד', י”ט), אם נטלת כאחת טמא ואם לאו טהור (ה‘, ב’).

 

אהבת המשובח שבמינו    🔗

לעולם הוא תורם מן היפה (תרומ' ב‘, ד’) - - מפני שהוא ממעיטו ר“י מתיר מפני שהוא משביחו (י"א, א'). השאור בודה וכו' רי”א, אף הוא אינו מן המובחר (מנח' כ"ב). המיומנת שבירך (חולין צ"א). והדעת מכרעת של ימין (צ'). גדול הייתי מבקש והבאת לי קטן ורע (מעילה כ"א.). כל בית שאינו עשוי עשוי לימות החמה ולימות הגשמים אינו בית (יומ' י'). סוכ' סירת קבע בעינן (סוכ' ז':). כל פינות שאתה פונה לא יהו אלא דרך ימין למזרח (זבח' ס“ב: השוב עדיף (ברכ' ל"ט:) כל שהוא מין קללה אין מברכין עליו (מ"ז). אם יש ביניהן מין שבעה עליו הוא מברך (מ:). לא כי אלא חצי בצל גדול (תרומ' ב‘, ה’). מבוי שהוא גבוה למעלה מעשרים אין צ' למעט (ערובין ב'). לא אתי אהל ארעי ומבטל אהל קבע (סוכ' י"א). כל אהל שאינו עשוי בידי ב”א אינו אהל (ב: אהלות ג‘, ז’). ס"ת בהמה ומרגלית אין להם אונאה (ב“מ נ”ו). אם חסר א' מכל המתנות לא עשה ולא כלום (זבח' נ"ב). בימינו הי' מקבל - - ומזה בימינו (פרה ג‘, ט’) ושאין בו יין הרי זה דורקטי (נדה ד‘, ט’). ובלבד שיהו עושין מעין מלאכתן (תוספ' שבת י"ד ו'). מתיר קשה ברך מפני שהוא משביחו (שם ב“מ ג', כ”ו). בימינו הי' שוחט (שם זבח' א‘, ט’, פרה ג‘, י’). כבשים שגביהם רחבים (שם מנחות ט', י"ב). אם היה בנו זריז ותורתו מתקימת בנו קודמו (שם בכור' ו‘, י’).

 

זכרונות וקדמניות    🔗

מעשה בהלני המלכה (סוכ' ג‘. תוספ’ שם). מעשה בהליני המלכה, שהיתה נזירה וכו' (נזיר י"ט). מעשה בביתוס בן זוגין (ערבן ל"א). בא וראה שלא כדורות הראשונים וכו' הראשונים וכו' (ברכות ל"ו:). מעשה בצלמון בא' שנטע וכו' (כלאים ז‘, ט’). מעשה בגינת ורדים בירושלם (מעשרות ב‘, ח’). בראשונה היו שולחין (מע"ש ה‘, ח’). נ“ב שנה לא עבר איש ביהודה (שבת קמ"ה). עיר אחת היתה ביהודה (ערובין מ.). בראשונה הלוקח חומץ וכו' ועכשו (פסח' מ"ב:). ביהו' היו עושין מלאכ' (נ"ח). מפסיקין היו (נ"ו). מימיהן של כת ג' (ס"ד). כוס היה ממלא (שם) עד שיהא שם זקן א' או תלמיד א' לפי אין הכל בקיאין וכו ³ (מ"ק ה'). של סיר היה וכו' (סכ' מ"ה,) בלוג הי' מנסך כל ח' (:) בני עדין בני יהודה הן הן וכו' (תעני' כ"ח.). והלא לשכת בלווטי היתה וכו' (יומ' ח'). והלא כמה לשכות היו במקדש שלא היתה להן מזוזה (י). לא שמעתי אלא מקום מקודש בלבד (י"ב) לא היה פייס למחתה (כ"ה). מזבח ממוצע ועומד באמצע העזרה (ט"ז). לא מצורעים בלבד טבלו בלשכת וכו' (ל'). עששיות של ברזל היו מחמין (ל"ה). בכל יום היו בית גרמו (ל"ח). בב”י היו בית אבטינס (שם). לא היה שם אלא כן א' בלבד (נ"ג). לא בבלים היו אלא אלכסנדריין (ס"ו). נוהגין היינו לישון תחת המטה בפני הזקנים (סוכ' י"א). ב' קשואות היו שם (:) היו שונין ואומרין (נ"א.) מי שלא ראה דיופלוסטון (שם) בראשונה היו עוקרין ומשליכין לפניהם משרבו עוברי עבירה וכו' (שקל' א‘, ב’). אח“י העיד בן בוכרי ביבנה (שם). שכשעלו ישראל מן הגולה היו וכו' (ג'). כשהתירו רבותינו לא התירו וכו' ומשום מעשה בלתמי (מגל' ט'). ביהוד' בראשונ' היו מיחדין את החתן וכו' (כתוב' י"ב). חסידים הראשונים היו מתאוין להביא חטאת (נדר' י'). אין אנשי גליל צ' לכתוב שכבר כתבו אבותיהן על ידיהם (מ"ח), אנשי גלין קנטרגין היו עמדו אבותיהן וכתבו חלקיהו לנשיא (שם). מעשה והעיד לפנינו נחוניא חופר שיחין (סוט' י"ח). אף כ”ג מגביה ידיו למעלה מן הציץ (סוט' ל"ח), שע“מ כך הנחיל יהושע את הארץ (ב“ק פ”א). בראשונה לא היו פוחתין מי' מעאמדות (ב"ב צ'). אף דמות מניקה וסר אפיס (ע“ז מ”ג.) כוס היה ממלא מדם התערובת (פסח' ס"ד). מזבח שעשה שלמה קטן הי' (זבח' ס'). משקרב העומד יוצאין ומוצאין שוקי ירושלם (מנח' מ"ז). ואותו הפרק פסח הי' (מ"ח:). מדות של לח היו (ע"ז). פשפש קטן הי' שבו נכנסין לבלוש את העזרה (מדות א‘, ז’). העליונה אמה אמה (נ‘, ו’). בתוך הפתח היו עומדות (ד' א'). מתוך עביו של כותל הי' מהלך (ב'). לא הי' כלה עורב (ו'). בית הטומאות של כותים מפני שמשליכים שם את הנפלים (נדה ס"ג). מעשה שהיו אגרות באות ממדה”י לבי כ“ג (אהל' מ"ז, ה'). מפני שהן גרים וטועין (נד' ז‘, ג’). עיר היא בתחום בית שאן ושמה עורבו (ב“ר ל”ג). בין הנהרות גולה ליוחסין (ל"ז). מעשה בבניו של ריוח”ב גוגדא (תוספ' תרומ' א', א). מעשה בשנביון ראש ביה“כ של אכזיב (ב', י"ג). כופת היוש וכו' בראשונה היה דמאי וכו' עכשו (שם דמאי א', י"א). מעשה והיינו בעין כושי (שם שביעית ד‘, ד’). מעשה במרחץ של בני ברק (תוספ' שבת ג‘, ג’). מעשה בבייתוס בן זונין (ד'). מעשה בהורקנוס בנו של רא”ב הורקנוס (ה', י"ב). מעשה בר“ט (י"ג). מעשה בבית ממל ובית גוריון בדרומא (שם ערובין ד', י"ז). מעשה ברי”צ נפחא שהיו לו ח' חצרות באושא (שם ערובין ז‘, ז’). מעשה בשעת הסכנה וחיינו מעלין ס“ת (תוספ' ערובין ח‘, ו’). כשהיינו שריין בחצר בית גלודה (ט‘, ב’). מעשה באמת המים שהיתה באה מאבל צפורי (ט' כ"ו). לא ה' שם שופר לקונן (שם שקלים ג‘, ג’) זו שהיו מוציאין לפנים היתה מקופלת, (ג', י"ג). כ”ד מנה היו נוטלין חזרו להיות גומלין מ“ח מנה (שם יומ' ב‘, ה’). זה שהי' מחלק לחה”פ היה עומד וכו' (שם סוכה ד', כ"ג). דברים אלו הנהיג בעולם ריב“ז (שם ר"ה ד‘, ד’). מעשה בראב”צ (שם מגל' ג‘, ו’). שחסידים הראשונים מתנדבים נזירות (שם נזיר א', א). מעשה שהביאו לפני ר“ג בכפר עותני (שם גטין א‘, ד’) מעשה בבן קראדה וכו‘. כך הי’ בייתוס בן זונין עושה ע”פ ח' (שם ב"מ ג‘, ב’). א“ל ר”י מעשה בא לפניך והכשרתה (שם מכות ג‘, א’.). לא הי' טוכנן בריחים אלא כושתן במכתשת (שם מנח' ט‘, י’). מצא אדם את חבירו בירושלם (שם בכורת ג‘, ד’). מעשה בא לפני ר“מ (ה‘, ז’). עבדי לויה (שם ערכין א', ט"ו). מימיהן של כהנים (שם כלים ב"ב ג‘, ד’). מעשה בא' שחרש וכו' [ב”פ] (שם אהלות ט“ו י”ג). מעשה משפחתו של מציג א' ברימון (ט“ו, י”ג). מעשים אלו עשו כשעלו מן הגולה (שם פרה ג, ה'). אף כשהיו מרבין לא היו מרבין וכו' (ד‘, י’). יורדת הצלמון אסורה מפני שכזבה בשעת פולמוס (ט‘, ב’). מעשה במקום שבין אושא לשפרעם (שם מקואות ו‘, כ’). מעשה בבני כרכין שהיו מורישים לולביהם לבני בניהם (סכ' ל"א). פ"א שבתנו בעליית בית נדזה בלוד (שבת נ"ט).

 

דמיון לדבריו ולדברי רא“ב הורקנוס ולדברי רא”ב עזרי'    🔗

א"ר אליעזר וכי היאך העני הזה מחליף דבר שלא הי' ברשותו אלא וכו' (פאה ה' ב')

א"ר יהודה האיך זה זוכה בדבר שאינו שלו אלא וכו' (תוספתא יבמ' א, י"ז.).

ראבע"א: אין חיב עד שיאכל ב' חרצנים וזוג (נזיר ל"ד:)

ר' יהוד' או‘: אינו כלאים עד שיהו ב’ חיטים ושעורה או חטה וב' שעורים וכו' (כלאים א‘, ט’.).

 

מדע    🔗

שרשי חטה בוקעין בצור ג' אמה שרשיו וכו' (ירש' ברכ' ט‘, ב’.).

גלגל חמה ולבנה שוקע מאחורי כפה ולמעלן (ב“ר ל”ו.).

 

מקבילות    🔗

מחלקותיו עם חבריו בדבר טמון:

כל שהוא מין קללה אין מברכין עליו (ברכ' מ':)

ואין קללה הוה במקום ברכה (ב“ר ל”ו)

עד כביצה (ברכ' מ"ה.)

שעורן כביצה (שבת פ"א)

שעור אתרוג קטן כביצה (סכ' ל"א.).

הרואה את הים הגדול או' וכו' (ברכ' נ"ד.)

הים הגדול כמקוה (פרה ח' ח‘: מקואות ה’, ד')

כל הטמונים בארץ אין להם שכחה (פאה ו‘, י’)

ולר' יהודה דמחייב אנזקי טמון באש (ב"ק ה':)

לכל הוא נותן חוץ מדבר שיש בו חומץ וציר (מעשרות ד‘, ז’)

לכל הוא נותן חוץ מדבר שיש בו חומץ וציר (שבת ס"ב).

הוא לבדו יעשה לכם: לכם לכל צרכיכים (ביצ' כ"ט)

יהי לך מקודש הקדשים: לך ולכל צרכיך (קדושין ג"ב:)

בכל יום הי' כ"ג מקדש ידיו ורגליו בקיתון של זהב (יומ' מ"ג)

לא הי' טוחנן ברחיים אלא כותשן במכתשת (תוס' מנח' ט', ו) ⁴

למעלה מכ' אמה ימעט ורי"א אינו צריך (ערובין ב'.)

למעלה מכ' אמה פסולה ור"י מכשיר (סכ' ב'.)

כלים וכו’למעלה מי' טפחים מהודים רי"א אף למעלה מק’אמות

טמאים (תוספ' טהרות ט‘, י’)

והדין נותן (סכ' ל"ו:)

והדעת מכרעת (חולין צ')

אין אוגדין את הלולב אלא במינו (סכ' ל"ו:)

מין במינו לא בטל (חולין צ"ט:)

הגדולה מפח והקטנה ברובה (חולין מ"ב.)

בד"א בגדול אבל בקטן וכו' ושידיו ברובו (כלים ח‘, א’)

בכלי גדול ד"ט ובקטן רובו (מקואות ו‘, ה’).

ואם תקריב מנחת בכורים רי"א עתידה מנחת בכורים לפסוק ולחזור (ת"כ ויקר' ג‘, א’)

אם יהי' היובל לבני ישראל עתיד היובל לפסוק ולחזור (שם)

למעשיו ולמאמריו ע"ד הוצאת המת והכנסת כלה (מגל' כ“ט. כתוב' י”ז. ירש' חגיג' א‘, ד’. אדר"נ ד‘, ב’-ג') יש לסמוך “אפי‘, עני שבישראל לא יפחתו לו מב’ חלילין ומקוננת” (כתוב' ט"ו:)

 

III . ר' מאיר    🔗

 

תוקף הלכותיו    🔗

סתם מתני' ר"מ (סנהד' פ"ו.).

 

בשיטת ר' ישמעאל    🔗

לענין י“ג מדות: ב' כ' הבאים כ”א אין מלמדין (קדושין ל"ה)

לענין חומר ע“ז ומשמשיה ועובדיה: עיר שיש בה ע”ז עסור ליכנס אל תוכה (ע“ז י”ב); מפני שהוא נראה הולך ליריד וכו' (תוס' שם א‘, ח’); ההולך לתיאטראות של גוים אסור משום ע"ז (ב‘, ח’); כיצד מבטלה - - עד שיכה קורנוס (ה‘, ז’); אף יום שעמד מחליו אסור (א‘, ב’); מפני שחשודין על הנפשות (ג‘, א’)

 

חיוש למעוט    🔗

שספק לקט לקט (פאה ד', י"א)

נתערבו באחרים כולם ידלקו (ערלה ג‘, א’)

ומהיכן קורא אדם את המגלה ויוצא בה ידי חובתו רמ"א כולה (מגל' י"ט.)

כלן אסורות חוץ מן הקטנה שבקטנות (קדושין נ"א)

כל תנאי שאינו כתנאי בגוב"ר אינו תנאי (ס"א)

בעינן תנאי כפול (גטין ע"ה)

ר"מ חיש למיעופא (ע“ז ל”ד)

 

המועט והמרובּה    🔗

שבשביל יחיד שעשה תשובה טוחלין לכל העולם כלו (יומ' פ"א)

את שדרכו למנות מקדש (ז)

כל מחיצה שהיא עומדת ברוח אינה מחיצה (סכ' כ"ד)

כאגוז (ל"א)

מכ' של כל דבר (ל"ו)

מתאים אינש במידי דסמך לי' (נזיר ג')

 

זכרונות וקדמניות    🔗

מעשה באנשי ירושלם שהיו אוגדין (תוספ' סוכ' ב‘, י’)

המכים בחליל עבדי כהנים היו (ערכין י')

[פרה] הא' עשה משה והב' עשה עזרא וחמש מעזרא (פרה ג‘, ה’)

"מעשה בשקמה שבכפר סבא (תוספ' נדה ח‘, ה’)

 

מדע    🔗

שאין לך כל סדק וסדק מלמעלה שאין לו כמה סדקים מלמטה (פסח' מ"ח).

ט' חדשים שאין האשה רואה דם וכו' (ויקר' י"ד)

 

ידיעות הלשון    🔗

אשא דרי – איוב ל"ו, ג' – הלשון כזה משמש ב' לשונות ל' שירה ול' דבור (ויק“ר י”ד)

 

נסיעותיו    🔗

שהלך לעבר שנים בעסיא (מגל' י"ט)

כשהלכתי לערדסקיא מצאתי וכו' ודן לפני ר"מ (נזיר נ"ו, תוספ' שם ה',ב)

שקל תרקבא וכו' ואזל [לרומי] (ע“ז י”ה.)

 

מקבילות    🔗

אסור לדבר אחר אסור לכל התו' כלה (ערובין ס"ט)

נחשד לדבר אחד נחשד לכל התור' כלה (בכורות ל')

מצוה לזון את הבנות ק"ו לבנים דעסקי בתו' (כתוב' מ"ט)

בכל שלא היתה לו בת (ב“ב י”ז)

עבד דיעבד לך - - ספור דיספודנך (תוספ' כתוב' ז' ו')

שבמדה שאדם מודד וכו' (סוט' ח')

קטן מאימתי בא לחהעה"ב משיאמר אמן (סנהד' ק"י)

מנין שאפי' עוברין במעי אמן וכו' (ברכ' נ')

ר' נהוראי אומר: איני מלמד בני אלא תו' שאדם אוכל משכרה וכו' (קדושין פ"ב)

ר' מאיר אומר: אי הוון צדיקים ולא ראיתי צדיק נעזב וגו' (קהל' רב' ב', י"ח).

 

IV    🔗

 

ר' שמעון בן יוחי    🔗

 

תוקף משנתו    🔗

סתם ספרי ר"ש (סנהד' פ"ו).

 

דברי ימי תלמודו    🔗

כששבתי בכפר בית פאני מצאני תלמיד א' מתלמידי רע“ק ומשבאתי והרציתי הדברים לפני חברי בגליל וכו' ובאתי והרציתי הדברי' לפני רע”ק וכו' (תוספ' מעילה א‘, ב’. וע' גמ' מעיל' ז')

רע“ק שאל את רשב”י מבדקיני' (ירש' תרומ' ט‘, א’)

 

אהבת הבנים והבנות והמשפחה    🔗

כל שאינו מניח בן ליורשו (ב“ב קט”ז.)

א' הבן וא' הבת שוין בנכסי האם (תוספ' ב"ב ז‘, י’).

כדי שיקפוץ האדם ויכתוב לבתו בבנו (כתוב' נ"ב)

קשה תרבות רעה בתוך ביתו של אדם (ברכ' ז')

 

מתכונתו לאחרים    🔗

כל השטרות העולין בעש"נ שאינן של הדיוטות - - אפי‘, גט’ נשים וכו' בשרים (גטין ו').

 

טעמא דקרא וטעמא דמילתא    🔗

 

1 טעמא דקרא    🔗

(ב“מ קט”ו. גטין מ“ט: סוט' ח‘. סנהד’ מ”ז. וע' בכל המקומות)

מפני מה אמר' תורה כי יקח איש אשה וכו' מפני שדרכו של איש (קדושין ב') בשביל ד' דברי אמרהתו, להניח פאה בסוף שדהו מפני - - ומפני - -) ומפני ומשום וכו' (שבת כ"ג.)

מפני מה בהדיוט לא דחק הכתוב וכו' ומפ"ט בהקדש דחק הכתוב (תוספ' ערבין ה, ב)

חטאת למה באה לפני עולה וכו' (זבח' ז':)

 

2. טעמא דהלכתא    🔗

מפמ"א אוכל נטמא וכו' ומפמ"א השרץ וכו' (תוספ' טהרות א‘, א’)

מפמ"א הנזקן שמין וכו' ומפמ"א כתובת אשה אשה וכו' (גטין מ"מ:)

מפ"מ התקינו כתוב' בגין דברין (כתוב' נ"ב:)

 

קולי רשב"י    🔗

ב' אחים - - אינו חיב אלא וכו' (יבמ' ל"ב). זר ששמש בשבת ובע“מ אין כאן לא משום זרות ובע”מ בלבד (ל"ג). מכשירין (נ"ו). מתירין (נ"ט) גיורת פחותה מבת נ‘… כשר הא לכהונה (ס'). קברי גוים אינן מטמאין באהל (מ"א). מתיר נקבות – מצרי ואדומי – מיד (ע"ו). - - ואין דרכה של אשה לקדם; בנים אשר יולדו ולא בנות (ע"ו). אנדרוגינוס כהן מאכילה בתרומה (פ"א). ואין הולד ממנו ממזר (פ"ז). לא פוסל - - לא פוסל - - טיבם לאיזו מהן שירצה (צ"ז). מכשירין (ק"ד). ינשאו (קי"ז). אינו משלם את הצער (כתוב' ל"ח). אף בושת פגם אינו משלם ע“פ עצמו (מ"א). פוטר (מ"ב). מותרות (קדושין ל"ו). כל צפור טהורה תאכלו לרבות את המשולחת ארשב”י לפי שלא מצינו בעה"ח שאסורין (ל"ז). פטר חמור מותר בהנאה (ל"ז). מתיר בהנאה (ל"ח). אינו נזיר עד שידור מכולן (נזיר ג'). הריני נזיר שמשון לא אמר כלום (ד'). שתיהן מותרות (כ"ב). טהור (ס'). טהורה (ס"ג). מכשיר (סוטה ט"ז). שתיהן אינן שכחה (מ"ה). אינה משלמת אלא וכו’ (ב"ק ב'), פוטר (מ"ד). אפי' נתכַוֵן וכו' פטור (שם), לא נאמרו שעורין הללו אלא שאם הזיק פטור מלשלם (ס"א). אין חומש משתלם אלא וכו' (ס"ה). גנב וכו' פוטר מתשלומי ד' וה' (ע'). עשירים רואין אותם וכו' עניים כפחותין שבהן (פ"ו): להקל (רש"י) אבדה ששטפה נהר מותרת (ב“מ כ”ז) אין אדם מקדש דבר שאינו שלו (כלאים ז‘, ד’). אף על ח' אמות מותר (ד‘, ט’). כשם שאמרו להחמיר כך אמרו להקל (ב‘, ב’). פחות מד“א אינו כרם (ח‘, ב’). אף נוטל את העלה מן האשכול בשביעית (שביעית ב‘, ג’). מתיר באילן (ה'). מוסיפין אף על האשפתות (ג‘, ב’). אין לקטף שביעית מפני שאינו פרי (ז' י'). אף טוחן הוא וכו' (ח‘, ו’). מתיר (ז'). פוטר (תרומ' ג' ט'). אפי' הן מב' עירות מעלות זא”ז (ד‘, ה’). מתיר (ה' ח'). מתיר כאן וכאן (י"א, י'). פוטר את האתרוגים בקטנן (מעשרות א‘, ד’). מתיר (ב‘, ד’). א' בימינו וא' בשמאלו וא' בפיו (ג‘, ח’). מתיר (מע"ש ג‘, ב’). יפדה (ג', י"א). אף יצא קנקן לחולין (י"ג). הבכורים נתנין לכהני' (ה' ו' ע"ש). מתיר (ערלה ב' ט'). מתיר לזרים ולכהנים (י“ד. ט”ו. ט"ו). מתיר (בכורים ב‘, ב’). גורר א' כסא וכו' ובלבד שלא יכון (שבת י"ב). מתיר להסיך בשברי כלים (כ"ו). בתמרים (שם) בגרעיניהן (שם) בקלפי אגוזים (שם). כל היכא דהוי קשי טהרי' וכל היכא דהוי רפי צייני' א' ההוא סבא טהר בן יוחי ביה“ק (ל"ד). מתיר להשתטף כל גופו בין בחמין בין בצונן (ל"ט). ד' שאינו מתכון מותר (מ"א). מותר השמן וכו' מתיר (מ"ד). כל הנרותמטלטלין חוץ וכו' (מ"ד) אין מוקצה לר”ש אלא שמן שבגר (מ"ה) מותר ליטול עצים מן הסוכה אף וכו' אין מוקצה לר“ש אלא גרוגרת וכו' (מ"ה). אף אין בהן משום עמרות כלות (נ"ז:). הנוגע ברצועה טהור (ע"ה), לא יכול א' להוציאו והוציאוהו שנים ר”ש פוטר (כ"ב). ג' שהוציאו קנה של קרדום ר“ש פוטר - - ג' טליות תחת רגלי המטה ר”ש מטהר המוציא כזית מן המת וכו' ר“ש פוטר (צ"ג). פוטר בזה ובזה (צ"ה). מלאכ' שאינה צ' לגופה פטור עליה (ק"ה). וגעלו בו ר”ש פוטר (ק"י). יצאו מעצמן,ור“ש מתירין (קמ"ה). מסתפג באלונטית ומביאה (קמ"ו). מניח ראשו תחתיה ומסלקו לצד אחר (קנ"ד:), הקש שעל גבי שדה - - ור”ש מטהרן (ערובין ל"ה). ספק ערוב כשר (שם). הריני מערב לשבתות של כל השנה משחשֵכה ערובו ערוב (ל"ז). אפי' הניח ביתו והלך וכו' אינו אוסר (מ"ו). נתנו לחבירו וה' לח' עד שהוא מגיע לחצר החיצונה (צ"ה). והאידנא דק“ל כר”ש כולהו שרו (ק'). בעה“ב שהיה שותף א' זה וא”ז א“צ לערב (ע"א). בן לויט שנפסקה לו נימ' רש”א עונבה (ק"ג). אף ג' אמה יכנס שאין המשוחות ממצין את המדות (ק"ה), אוכל ושותה עד קרות הגבר (פסח' ב'). פוטר (כ"ב). אין אסור חל על אסור (ל"ו). ור“ש סבר לא גזרינן ספיחי כרוב אטו ס' דעלמא (נ"א). בין שישנו על מצחו ובין שאינו ע”מ מרצה (ע"ז). שהאוכל אוכל את הפסח בב' מקומות (פ"ו). משלחין תבואה בי“ט (ביצ' י'). מחתכין את הדלועין לפני וכו' (כ"ו). מתיר לסמוך את הקדרה וכו' (ל"ג). אפי' באביום ז' ממקום קרוב מונה עמהם (מ“ק כ”א). אתרוג בתו' שנכנסה לז' פטור מן המעשרות ומן הבעור (ר“ה ט”ו). אב ובנו וכל הקרובים כשרים לעדות החדש (כ"ב). נשים סומכות רשות (ל"ג). מהיכן קורא מבלילה ההוא (מגלה י“ט ע”ש). פרות המרכסות אינו עובר משום כל החסום (ב"מ צ'). מתיר (ע"ז ס'). לפגם מתיר (ס"ז). מתיר (ע"ח). מתיר (שם), פוטר (סנהד' צ'). פוטר (הוריות ג'). מה ב' ובו' אף ג' אינן נהרגין עד וכו' (שם). שאין האשה טמאה עד וכו' (י"ד). כ' קעקע אינו חיב עד וכו' (כ"א). אין ה' עליהן כרת (שבועות ז'). אין ח' עליהן משום פיגול (שם). פוטר (י"ט). ורש”ב יהוד' פוטר בכולן משום ר“ש (שם). אינו מביא אלא אשם תלוי א' (:) האוכל נבלה ביה”כ פטיור (כ"ב). פוטר (כ"ב). ואת שאינו עליו אינו חיב (זבח' ד'). המנחות שנקמצו שלא לשמן כשרות (ט'). מכשיר (י"א). מכשיר (י"ג). מכשיר (י"ד). אן ה' עליו משום פגול (מ"ג). כל שאינו וכו' אין חיבין אליו משום פגול (שם). כל הנשרפים א“ח עליו משום פיגול (מ"ד). קדשי גוים אהע”מ פיגול (מ"ה). מתיר וכו' (ע"ו). מתיר וכו‘. (שם). אין פסול עד וכו’ (פ"ב). כל הכהנים כשאין וכו' (צ'). בין שהיתה וכו' אין דמה טעון כבוס (צ"ג). קק“ל אין טעונין מרוש”ט (צ"ה) אין אנינות מד“ת (צ"ח). אין מטמאין עד שיצת האור (שם). נתך הבשר אין השורף מטמא בגדים (שם). דם המת אינו מכשיר (חולין ל"ה). דם מגפתו אינו מכשיר (שם) כשרה (ל"ז) מכשיר (מ"א). עד שתינקב לבית וכו' (מ"ב). אין אותו ואת בנו נוהג בקדשים (ע"ח). פוטר (פ"א). מטהר (קכ"ו). פוטר (קל"ו). ומאכיל לבהמתו אף משהביא שלש (מנח' ע"א). הערלה וכו' אינן מטמאין ט' אוכלין (ק"א). בשר בחלב וכו' ומותר בהנאה ק”ד פטורה מן הבכורה עד (בכור' ז'). מתיר וכו' (י'). יפדו (י“ד(אנדרוגינוס אין קדושה חלה עליו (מ"ב). מביאין ק' לבית הפסול (מ"א). הבית טהור (נדה כ"ז). מטהר (שם). טהור (שם). טהור (מ"ד). פוטר וכו' (מ"ו). מטהר (כלים ז‘, ח’). מטהר – בב' אלו (ט, ד'). [אינו טמא] עד שיעשה בו ג' דברי' (י"ד, ד'). אם אינו יכו' טהורה (י"ז, ג'). ר' יוסי ור”ש מטהרין (י"ח, ד'.) מטהר (כ"ז, ד'). כולן טהורין (י"ב). מטהר (כ"ח, ו'). מטהר (אהלות ב, ב'). מטהר (ז'). מטהר (ג‘, ב’). טהור (י"ח, ה') מטהר (נגעים ד‘, ו’). אינו מטמא אלא וכו' (י‘, ב’) כל שאינו סימן טומאה בנתק הרי הוא סימן טהרה (ד'). כל שער צהוב שטהר שעה א' אין לו טומאה לעולם (ח'). מטהר בכולן חוץ (זכים ג',ב '). ר' נחמי' ור“ש מטהרין (ג'). טהורין (ד). מטהר (ז). מקצת טהור על הטמא טהור (ה‘, ד’). כשרין וכו' (מקואות א‘, ח’). מכשיר וכו' (כ‘. ה’). מכשיר וכו' (ו'). אינן בכי יותן (מכשירין א‘, ו’). אם וכו' טהורי' (ד‘, י’). דם המת אינו מכשיר (מכשירין ו‘, ו’). לא נחלקו וכו', שהוא טהור (טהרות ט‘, ג’). אינן מטמאות את הידים (ידים ג‘, ג’), אינן מטמאין רש”א אף פקועות כיו“ב (עוקצין ג‘, ד’), אפי' לא עלה בידו אלה א' משפטים יצא (תוספ' הלה א‘, א’). יכולני להאכיל את הכהנים טהרות בבורסקי שבצידון וכו' מפני וכו' (שם אהלות י"ח, ב'). מקום שהתירו לך ח' משלך נתנו לך (ערובין ק"ד:). כל שהכסף בידו ידו על העליונה (כ“ט מ”ד), תמים יהיה לרצון כל מום לא יהיה בו בשעה שאינו לרצון אתה רשאי ליתן בו מום (ירש' תרומ' ח‘, ד’). ר”ש דרש ב' דברים לקולא של בעה"ב (ירש' פאה א‘, ב’). לא קנסו ח' בחוכר מן הגוי לפיכך אם חזר הגוי ונתגייר, או שמכרן לישראל אחר מותר (ירש' דמאי ו‘, ב’).

 

מדע    🔗

כמה תשהה במעיו ג' ימים בעופון ובדגים וכו' (אהלות י"א, ז').

 

זכרונות וקדמניות    🔗

מעשה במנורה של דיסקוס ביבנה וכו' (תוספ' מקואות א' י"ז. וע' ירש' תרמ' ח').

חסידים הראשונים לא נדרו בנזיר וכו' (נדר' י')

עפרן ירד עמם לבבל ועלה (תוספ' פרה ג‘, ה’).

בדורות הראשונים שאין בנות ישראל פרוצות בכשפי (עירובין ס"ד).

בתחלה היו קורין אותן אוספי שביעית וכו' (סנהדר' כ':)

אם ראית שמן שמתחלק בעזרה (זבח' צ"א).

כשהלכתי לכפר פאגי (מעיל' ז').

כששבתי בכפר עכו (תוספ' שם א‘, ב’).

 

V . ר' יוסי בן חלפתא    🔗

 

תוקף משנתו    🔗

מאן תנא אהלות ר' יוסי (ערובין ע"ט).

מאן תנא ערובין ר' יוסי ( " שם)

אשריך כלים (כלים סוף).

 

תוקף הלכותיו    🔗

הל' כר' יוסי מחבריו ר“מ ור' יוסי הל' בר”י (ערובין מ"ו)

ר"י נמוקו עמו (נ"א)

לא זזו משם עד שקבעו הל' כר"י (פסח' ק').

 

מקור משפט ההלכה בכתובים    🔗

מנין לתרומה, שהיא א' מחמשים שנא' וממחצית בני ישראל תקח אחד אחוז מן החמשים וכו' – במד' ל"א, ל' – (תוספ' תרומ' ה‘, ח’).

ומנין שאם תרם ועלה בידו א' מששים שתרומתו תרומה שנא: זאת התרומה ששית האיפה מחומר החטים וששיתם האיפה מחומר השעורים – יחזק' מ“ה, י”ג – (שם, וע' החשבון המדוקדק בפי' מנחת בכורים).

מנין למילה שהיא במקוםפרי שנא' וערלתם את ערלתו את פריו – ויקר' י“ט, כ”כ – ונאמר: וכל ערל זכר אשר לא ימול בשר ערלתו וגו' – ברא' י“ן, י”ד – מה להלן דבר שעושה פרי וכו' (תוספ' שבת ט“ז ח‘. וע’ גמרא שם ק”ח).

מנין שחיי עיר הזאת קודמין לחיי עיר אחרת? א“ל תהיינה עיר ועיר – יהושע כ”א מ' – ואח"כ: ומגרשיה סביבותיה – שם – (ירש' שביעת ה‘, ה’.)

לא משום זה אלא משום שנאמר (פרה ג‘,ז’.)

 

רמז לטבע מן הכתוב    🔗

אין לך עשרים וחמשה [טפחים] שאין הארץ אוכלת ממנה טפח וכה“א: רמונים תשעים וששה רוחה – ירמ' נ”ב, כ“ג – ואומר: כל הרמונים מאה – שם – אי אפשר לומר ק' שהרי-נאמר צ”ו ואא“ל צ”ו שכבר נאמר ק' אמור מעתה ד' בלועין בכותל – (תוספ' אהלות י"ג, ז').

 

החזקה ותולדותיה    🔗

כל שהוא בחזקת טומאה לעולם הוא בפסולו עד שיוָדע שטהר (מקואות ב‘, ב’)

חזקת העצמות המכוסין הרי הן של אדם עד שיודע שהן של בהמה (תוספ' אהלות י“ז, י”ב)

מגולין הרי הן של בהמה עד שיודע שהן של אדם (שם)

כשרים מפני שלא נקרא עליהם שם פסול (מקואות ג‘, א’) – כלומר שלא יצאו עוד מחזקת כשרותם –

ספקו להטמא ולטמא טהור (ג‘, א’) – יען כי בספק אין הכרע לכאן ולכאן לפיכך אין דבר להוציאו מחזקת טהרתו –

גדולה חזקה שנא' וכו' א' להם הרי אתם בחזקתכם וכו' (קדושין כ"ט:)

הרי הוא בחזקתו (ב“מ ז' ל”ט).

לעולם הן כישראליות עד שיפרשו ללכת בדרכי אבותיהן (נדה ל"ג:) – וע' טעמא דר' יוסי בגמרא (שם) –

כביסתן קודמת לחיי אחרים (נדר' פ:) – ועל כרחנו טעם יתרון זכותם על בני עיר אחרת הוא מפני שהם מוחזקים בו. –

נדון בזיקה הראשונה הבאה עליו (סנהד' פ"א.) גם בזה יש מעין טעם חזקה – אפי' יש שם כ“ג אינו נשחט אלא ע”פ מומחה (בכור' ל"ו:)

אפי' רגלו קטועה ועינו סומא לא ישחוט אלא ע"פ מומחה (תוספ' סנהד' א‘, א’) – מפני שבכור בחזקת אסור הוא עומד –

כל המשנה ממטבע שטבעו חכמים לא יצא י“ח (ברכ' מ':) ואפשר מפני שמטבע זו הוחזקה מימות אכנה”ג.

ותולדה לחזקה היא חוזק התקנות הראשונות המקובלות ובאות לישראל מבתי דיניהם שבכל דור ודור שיש לסמוך עליהן. כגון:

לא יחשוך מפני שהוא תנאי בית דין (דמאי' ז‘, ג’)

תב“ד הוא שתהא תמ”ע משל בעה"ב (תוספ' שם ח‘, ו’)

בסמוך תב"ד הוא (ט)

כשר הוא תב"ד שאין המחשבה הולכת אלא אחרי העובד (זבח' מ"ו:)

בכלן אם הי' הדיוט ולא התנה תב"ד הוא (תוספ' יום ב‘, ח’)

ותנאי הי' אימתי שיבנה ביהמ"ק יחזור הדבר לכמות שהי' (מע"ש ה‘, ב’)

 

ברירה⁵    🔗

ראוי הי' עזר' שתנתן תו' על ידו (סנהד' כ"א)

עת היא מזומנת לפורענות (ק"ב)

מקום הוא מזומן וכו' (שם)

מגלגל זכות ליום זכות וחובה וכו' (ערכין ט"ו)

שבמדה שאדם מודד מודדין לו (ב"ר ט').

 

מדע    🔗

שמשענת הסוס על רגליו וחמור על ידיו (זבין ד‘, ז’)

נתן הקב"ה דעה כאדם מעין דוגמ' של מעלה והביא ב' אבנים וכו' וב' בהמות וכו' (פסח' נ"ד)

שהוא נותן ידו על העוקץ ושוקק ושוהא לחזור (נד' ט"ו)

משתקיף העטרה (מ"ז)

שהאור מעמידו אלא שופתה ע"ג הרמץ (מ"ט)

אנדרוגינוס ברי' בפ"ע וכר אבל טומטום וכו' (בכורים ד‘, ה’)

במקום שהחמה יוצאה ביום קצר זהו פני דרום וכו' (תוספ ערובין ו‘, ב’)

בין השמשות כהרף עין (ברכ' ב':)

אלפים בלח ג' אלפים ביבש (שם כלים, כ"ט ח‘, ב’)

אמור את היד כמה היא שוקלת (תוספ' ערובין ג‘, ב’)

החיצון זוג ופנימי ענבל (נזיר ל"ד).

 

זכרונות וקדמניות    🔗

מעשה בא' שזרע וכו' (כלאים ז‘, ה’) מעשה בא לפני רע“ק (תרומ' ד' י"ג). שוק של צמרים הי' (ערובן ק"ח). אסור נהגו בו ובא ר”ג וזקנים והתירו להן (שם). בראשונה היו נותנין פאה וכו' (פסח' נ"ו), לא גזרו תענית על שאכלו וכו' (תעני' י"ט). ז' שנים נתקיימה בהן גפרית וכו' (יומ' נ"ו), ט“ו סוכות וי' מילין היו מירושלם ועד צוק (ס"ו). ממשפחת בית הפגרים וממשפחת בית צפורייא ומאמאוס היו (סוכ' נ"א). מעשה בנפטית הגר וכו' (יבמ' צ"ח). אף מי שהוא חתום עד בערכי הישנה של צפורי (קדושין ע"ו). ראיתי צפורי בשלותה (ב“ב ע”ה) מתחלה לא היו מרבין מחלוקת בישראל (סנהד' פ"ח). מלואים הקריבו בימי עזרא וכו' (סנהד' מ"ח). לזה הכשירו הוראת שעה (פרה ז‘, ו’). מעשה שנכנס גורן א' של פול במירון ובאו ושאלו את רע”ק (תוספ' דמאי ג'. י"ג). בראשונה היא וכו' משחרב ביהמ"ק (שם נדר' ב‘, ז’). מעשה בפרה של בית מנחם (שם בכור' ה‘, ח’). שאל יונתן בן חרשא איש גינוסר לפני זקנים ביבנה (תוספ' כלים ב"ב ד‘, ו’): מעשה במערה בשיחין (תוספ' נ"ד ח‘. ו’), מעשה בסלע (ז). בראשונה היו - - קבלו עליהן אנשי צפורי (שם בכשירין ג‘, ה’). זקן א' מאנשי ירושלם (כתובי' ע"ז).

 

הלכות קדמניות    🔗

צוורי גזרות שבירושלם או' (ב“ק נ”ה)

מה לי נימוס אחיו של ר"י הגרסי (בכור' י‘, תוספ’ מכשירין ג', י"ג).

 

נסיעותיו    🔗

פ“א הייתי מהלך וכו (ברכ' ג'), פ”א הייתי מהלך וכו' (מגל' כ"ד). כי מטא למתא (יומא פ"ג).

 

מקבילות    🔗

בין השמשות כהרף עין זה נכנס וזה יוצא וא"א לעמוד עליו (ברכ' ב':)

מהו מכל א' ביום השביעי? אתמהה! אלא כזה שהוא מכה בקורנוס על הסדן, הגבוהה מבעוד יום והורידה משתחשך (ב"ר י)

הקורא את שמע ולא השמיע לאזניו לא יצא (ברכ' ט"ו)

לא יצא עד שיכון שומע ומשמיע (ר“ה כ”ט

שאין המחשבה הולכת אלא אחרי העובד (זבח' ט"ו)

אינו דין שיהא הכל הולך אחרי השוחט (חולין ל"ח:)

ומה אם במקום שהמחשבה פוסלת בחוץ (זבח' פ"ב)

מה במקום שהמחשבה פוסלת במוקדשין (חולין שם).

 

VI . ר' אלעזר בן שמוע    🔗

 

תוקף הלכותיו    🔗

דק"ל הלכתא כותי' בגטין (גטין ד').

 

VII. ר' נחמי'    🔗

 

ידיעת הלשון    🔗

באורי מלין: אשל – ברא' כ“א, ל”ג – פונדקי (ב“ר נ”ד); אחוזת מרעהו – כ“ו כ”ו – סיעת מרחמוהי (ס"ד); עורות תחשים – שמות כ“ה, ה' – גלקטיגון (ירש' שבת ב‘, ג’); ויואל – שמות כ', כ”א – לשון ליגה (שמ"ר א'); איכה – איכ' א‘, א’ – ל' קינה (איכ' רב' א‘, א’)

דרכי המליצות: מוציא לחם מן הארץ (ברכ' ל"ה) – ע“ש – ויהי לי שור וחמור – ברא' ל”ב, ו' – לישנהון דברייתא חמרתא גמלתא (ב“ר ע”ה)

באורים מתוך לשונות הנכר: אנכי – שמות ג‘, ו’, - ל' מצרי וכו‘, בל’ מצרי אנכי: אגוך (ילקוט שמות רע"ו); [אסתר] היו אוה"ע קורין לה על שם אסתהר (מגל' י"ג)

כלל גדול בדקדוק: כל תיבה שצריכה למד בתחלתה, הפל לה הא בסופה (יבמ' י"ג): מכיל' שמות י"ב, ג')

 

דעותיו על תולדותינו    🔗

וכי גנאי הוא לנו שהיינו עבדים לעבדיהם של מצרים? והלא מעלה גדולה היא: (מכיל' דרשב"י 31).

 

זכרונות וקדמניות    🔗

כך הי' מנהגן של נקיי הדעת שבירושלם (סנהד' כ"ג).

 

VIII. ר' אלעזר בר' צדוק    🔗

 

זכרונות וקדמניות    🔗

זכרונות כוללים:

כשהיו עוסקין בעבור השנה ביבנה (שבת י"א)

זכרונות ירושלם ומקדשה:

כך הי' מנהגן של אנשי ירושלם: אדם יוצא מביתו ולולבו בידו (סוב' מ"א)

כך היו תגפי חרך שבירושלם (פסח' קט"ו).

כך היו כותבי ספרים שבירושלם עושים ספריהם (ב“ב י”ד)

והלא כל המטיל תכלת בירושלם אינו אלא מן המתמיהין (מנח' מ')

כך היו מפרשין בירושלם (בכורות כ"ב)

נוהגין היו הזקנים וכו' (מעילה י"ג)

כך היו חבורות בירושלם נוהגות (תוספ' מגל' ד', ט"ו)

כל הפרצופות היו בירושלם חוץ וכו' (תוספ' ע"ז ה‘, ב’)

לול קטן היה בן כבש למזבח וא' לע' שנה פרחי כהונ' וכו' (סכה מ"ט)

שנתות היו בהין ע“כ לפר ע”כ וכו' (מנח' פ"ז). טס של זהב הי' עלגבה (פ"ח)

ד' מדות של לח היו במקדש (תוספ' מנחות י‘, ה’)

ראשי כלונסאות היו בהר הבית שעליהן אומנים יושבים (שם כלים ב"ב ב‘, ב’)

זכרונות בית הנשיא:

פ“א נכנסתי אחר אבא לבית ר”ג (פסח' ל"ו)

פ“א שבת אבא ביבנה ובא זונין ממנוה של ר”ג (מ"ט)

כשהי' ר“ג וב”ד עוסקין בצ"צ (תוספ' ברכ' ה‘, ו’)

לא הי' ר"ג מחיב בסוריא אלא חלה וכו' (שם חלה ב‘, ה’)

שהי' ר“ג פוטר וכו' (שם של בית ר”ג היו מוליכין כלי לבן וכו' (שם שבת א', כ"ב)

של בית ר"ג היו ממלאין דלי עדשים (שם ביצ' א', כ"ב)

פעמים הרבה אכלתי בבית ר"ג ולא ראיתי מכבדין את המטות (ב', י"ג)

פעמים הרבה אכלתי בבית ר"ג ולא ראיתי שהיו מניחין את המוגמר (י“ד וע' בגמ' ביצ' י”ד: כ"ב):

פ“א נכנס אבא להסב בבית ר”ג (תוספ' שם):

זכרונות ביתו:

אני הייתי מבני סנאה בן בנימין פ"א וכו' (ערובין מ"א)

מימי ל אהעדתי אלא עדות זו ובקשו להעלות עבד לכהונה (יבמ' צ"ט:)

אם לא ראיתי בתו של נקדימון בן גוריון וכו' (כתוב' מ"ו)

אבא הי' מתפלל תפלה קצרה בליל שבת (תוספ' ברכ' ה‘, ו’)

וא' להם ראב"צ לתגרי לוד בואו וקחו לכם תבלין למצוה (שם פסח' י‘, י’)

שני כתיפין היו בבית אבא (שם כלים ב"ב ב' ב')

ב' מעשים הוליך אבא מטבעון ליבנה (שם גד' ד', ג)

מעשה בר“ח אראב”צ אני ראיתי (תוספ' גד' ה', ט"ו)

זכרונות סתם:

מקום הי' בתחום עזה והיו קורין אותו וכו' (סנהד' ע"א)

וכך היו מפרשין ביבנה (גד' מ"ח)

סתם חרמין בגליל מותרין (תוספ' נדר' א' ו')

כשהיו ב"ד בודקין ביבנה (שם נד' ו‘, ט’)

תקנה גדולה התקינו שאם היציאה וכו' (ב“ק ק”ג.)

זכרון “מדלגין היינו וכו'” (ברכ' ט':) וזכרון “זכורני שהייתי תינוק וכו'” (סנהד' כ"ב) כבר בררנו במ“ד “חכמי דור הראשון לחרבן” כי לראב”צ הראשון הם, שהיה בזמן הבית ואפשר כי גם כמה זכרונות ירושלם ומקדשה לו הם.

 

מדע    🔗

בטבע גופי החיים:

כל עוף החולק רגליו (חולין נ"ט.)

מותחין לו חוט (ס"ה)

כל עוף הקולט מן האויר (שם)

פתיחת הקבר לנפלים משיראו טפפיות (בכורות כ"ב)

סמני בגרות וכו' (נד' ט"ו)

עגוּל טהור משוך טמא (נ"ח)

בטבע האש:

שהוא מכבה עליונות ומבעיר תחתונות (בריתות ב'.)

 

IX . ר' נתן    🔗

ערך משנתו

רבותיו

סוף משנה ר' ור"נ (ב“מ פ”ו)

זו משנת ר"נ (תמורה ט"ז)

משמת ר"נ אבדה חכמתו עמו (מכיל' שמ' י“ח, ט”ו)

הלכות עלו בידו מן החכמים הזקנים;

מר' אליעזר (תוספ' תרומ' ז‘, י’)

" " (שם פסח' ג‘, ח’)

" " (שם ב"מ כלים ד‘, ו’)

מר"א חכמא (שם דמאי ג‘, א’; ו‘, ח’)

מר' דוסא (שם עדיות א', י"ב)

מר' טרפון (שם קרבנות ט‘, ו’)

 

חבריו    🔗

אר"נ שאלתי את סומכוס (כתוב' נ"ב.)

דא“ל ר”נ לר' שניתם משנתכם וכו' ואמר רבי ילדות היתה בי והעזתי פני בנתן הבבלי (ב“ב קל”א)

שאל ר“נ את רשב”י (מכיל' דרשב"י בבוא מכילתא של איש שלום צד II L )

 

דרכי למודו    🔗

החזרת ההלכה למקור המקרא:

מנין שלא יושיט וכו' ת"ל ולפני עוד וגו' (פסח' כ"ב:)

מנין לנושה וכו' ת"ל ונתן לאשר אשם לו (ל"א)

מנין שכל ישראל יוצאין בפסח א' ת"ל ושחטו אותו וגו' (ע"ח:)

מנין שלא יגדל וכו', ת"ל לא תשים דמים (ב“ק ט”ו:)

אזהרה למוציא ש“ר מגלן? דנ”א ונשמרת מכל דבר רע – דבר' כ"ג, י' (כתוב' מ"ו:)

המעטת ההקשה:

אינו צריך הרי הוא אומר, כי הוא יברך ואח"כ יאכלו (ברכ' מ"ח:)

א“צ הה”א וערל זכר אשר וכו' (שבת ק"ח)

א“צ הה”א לשרתו ולברך (סוט' ל"ח)

א“צ הה”א הוא ובניו (סוט' ל"ח)

השואת המחלוקת ומעוטה:

לא נחלקו ר“נ וח' - - עמ”נ (תוס' כלים ב"מ ב‘, ה’)

לא נחלקו ר“א וח' - -עמ”נ (תוספ' כלים ב"ב ד', א)

 

ערך האבות וישראל    🔗

אפי' הל' ערובי חצרות היה אברהם יודע (ב“ר מ”ט)

שמחשבין לשמו של א"א אותו שבא מרחיק (ויקר' רב' י"ד)

שה“ש הקב”ה בכבוד גדולתו אמרה (שה"ש רב' א‘, ב’)

 

דרשת המילין    🔗

ירט: יראה ראתה נטתה (שבת ק"ה)

מרדע: שמורה דעה (במד' רב' י"ד)

 

מדע    🔗

בטבע הגוף: חי נושא א"ע (עירובין ק"ג)

איזה סריס המה (יבמ' פ')

ראיתיו שהוא אדום אמרתי לה המתיני עד שיבלע בו דמו (שבת

קל"ד.)

ראיתיו שהו ירוק - - אמרתי לה "המתיני עד שיפול בו דמו (שם)

צ"ט בצנה וא' בידי שמים (ויק“ר מ”ז)

זו סניא דובי (חולין ג.)

בתכונת השמים: הישוב כלו תחת כוכב א' יושב (פסח' צ"ד.)

בימות החמה מהלכת בגובהה של רקיע (שם)

גלגל החמה שיש לו נרתק (קהל' רב' א‘, ה’)

בטבע הקים שבבריאה: אם נתקבצו כל באי עולם ובקשו להפוך את הבקר

לערב (במר“ר י”ח)

 

זכרונות וקדמוניות    🔗

כדרך שירדו בימי (הלני [שלמצי] המלכ' (ספרי דבק' מ"ב)

בקברניט של מלכי' הי' יוסף קבור (סוט' י"ג)

בשעה שהחניפו לאגריפס (מ"א)

מנרב לשילה ג' מילין (סנהד' ק"ג)

ב' צלצולין וב' מכתשות של נחשת היו במקדש (ערכין ט')

אריש“מ פ”א קראתי לאור הנר וכו' ר' נתן אומר קרא והטה (שבת י"ח)

ר' נתן או' אף נחום המדי מדייני גזרות היו (כתוב' ק"ה)

 

X    🔗

 

ר' יוסי בן כיפר    🔗

ריב“כ שנשלח עם בן בנו של זכרי' בן קבוטל לבבל, למחות ביד ר' חנני' בן אחיו של ר' יהושע, שלא יעבר חדשים בגולה (ברכ' ס"ג:), היה על כרחנו מן הצעירים שבחכמי דור רשב”ג. – ובן בנו של זכרי' בן קבוטל אפשר לו להיות דור רביעי או חמישי לז“ב קבוטל – כי כן אנו מוצאים אותו אומר שמועה משום ר”ש שזורי (ר“ה י”ג:), ורש“ש הלא עמד לפני ר' טרפון (מנחות ל"א). כרי”ב אלעאי, ובכן הוא בן דורם של תלמידי רי“ב אלעאי וחבריו, וכן אנו מוצאים אותו בחבורה אחת עם ר' דוסתאי ב”ר ינאי (ירש' קדושין ג‘, ד’), שהוא הי' תלמיד ר' מאיר (אבות ג‘, ח’). אף תלמיד מובהק הי‘. לפי המתקבל, לר’ אלעזר בן שמוע כעדות מאמרים אלה: “ריב”כ בשם רא“ב שמוע משקה את הגוף (ירש' ביצ' ב‘, ג’.) “מבקעין בקורדום ריבכ”א משום ראב”ש בש“א אזכרין” (שם ביצ' ד' ג') זה מדרש דרש ריב“כ בשם ראב”ש כל האסורות לו אסור ערוה וכו' (ד"א רב' א). ומן המפורש אנו לומדים את הסתום, כי ר' אלעזר סתם, שאמר רי“ב כיפר בשמו (תוספ' שביעית א‘, י"ח, שם נד’ ו‘, ג’. שם טהרות י“א, י' ספרי סרים ר”ע), הוא ר”א בן שמיע, וגירסת משום ר' אליעזר בשמועות ריב"כ (נד' מ"ו: תוספ' שביעית א‘, ח’) נראה משובשת.

 

יא: בן תמליון    🔗

בדברי רבותינו יסופר, כי בימי רש“ב יוחאי, שהם ימי נשיאות רש”ב גמליאל, התחילו גזרות אדרינוס, שגזר על המצות להתחדש, ור' ראובן בן אצטרובלי בטלם לשעה קלה בחכמתו, וכשחזרו ונתחדשו, הלך רש“ב יוחאי ור' אליעזר בר' יוסי לרומא “יצא לקראתם בן תמליון”, ובעזרת בן תמליון זה ובסבת “ברתי' דקיסר” נתבטלה הגזרה (מעיל' י"ז). המפרשים אמרו על בן תמליון, כי שד הי' ונכנס אל נפש בת הקסר ונשתגעה, ורשב”י הוציא אותו מתוכה ונתרפאה, ובשכר רפואתו בטל אביה הקסר את הגזרה (ע' רש“י תו' ודנמ”ה). ולדבר זה הביאה אותם מליצת “על בברתי'” המתישבת יותר על מעשה שדים ורוחות, משהיא מתישבת על מעשה אדם. אולם מלבד שדבר זה מתמיה מצד עצמו, ומלבד שבעצם דברי המקור אין לו כל הכרע המצריך לפרש כן, ומלבד, כי לפי זה יקשה מאד איככה נרדף אח“כ ר' שמעון בידי המלכות ההיא (שבת ל"ג:), אחרי אשר הציל במעשה נפלאותיו את בת הקסר משגעון, הנה פירוש זה מופרך מתוכו, כי לפי דבריו נזדמן בן תמליון לרשב”י ויורהו להשתתף עמו במעשה הנפלאות בדרך זאת, כי הוא יכנס בתורת מחלת שגעון של נפש בת הקסר ורשב“י יצוהו לצאת ויצא, ואם כן, היש לך פלא גדול מזה, כי תבוא רוח שלוחה מאת ה' להציל את עמו ואת תורתו מיד צורריהם? לרוח כזאת לא יאמר שד מזיק, אף כי הציקה לבת הקסר, כי אם מלאך מושיע, ככל אשר לא נקרא שד, כי אם מלאך ה', לדוח המכה במחנה סנחריב (מ“ב י”ט, ל“ה, ישע' ל”ז, ל“ו. דהי”ב ל“ב, כ”א). וא”א כן מדוע זה “בכה ר' שמעון” אחר שנזדמן לו בן תמליון? ומדוע אמר “שפחה של בית אבא נזדמן לה מלאך נ”ט, ואני לא פ“א” היש לך מלאך גדול עושה נפלאות מזה? אלא על כרחנו בן תמליון זה אדם היה אשר הזדמן לפני רשב“י להשתדל לפני בת הקסר, בכבודו או בחכמתו, ורשב”י פקפק בזה, כי לא האמין, כי בן תמליון ראוי למלאכות זאת, ע"כ בכה ויתאונן על מעמד ישראל, כי מלאכים אינם מזדמנים להם עוד, אך באחרונה השליך על ה' יהבו ויאמר “יבא הנס מכל מקום”.

ועתה נחפשה נא אולי תעלה בידנו למצוא רושם כל שהוא לשם בן תמליון. – והנה לפי דרך למודנו, מצאנו שם אחד הדומה לשם בן תמליון בתורת בעל שמועה ואגדה על “סמליון” (סוט' י"ג:) פירש“י “שם חכם” (רש"י שם), ובעל הערוך פי' דם הוא כן ומוסיף ואומר “ואית דאמרי שם מלאך” (ערוך ע' “סמליון”), ואין טעם אחר מתקבל על הדעת להוציא חכם זה מכלל כל החכמים ולאמר עליו, שהוא רוח ולא בשר, כי אם דמיון שמו עם “בן תמליון”, שהוא כבר הוחזק ללא אדם, כי אם לאחד מצבא הרוחות – ולא הבדילו בין שניהם, בלתי אם בדבר זה, כי להכנס בבשר אדם ולהכותו בשגעון ראוי יותר לשד, ולאמר שמועה בדברי תורה נאה יותר למלאך – ואם יהיו סמליון ותמליון שני שמות לעצם אחד הלא יכשר יותר להחזיק בדעת רש”י הפשוטה, שהיא הדעה הראשונה של בעל הערוך, כי עצם זה אדם הוא, ולא מלאך ולא שד. ואם חכם הוא, אין לנו אלא לשאול לזמנו. והנה במס' סוטה לא נוכל להכריע. אם יש להשיב אף “סמליון” עם בעלי המאמרים שלפניו, שמואל ריו“ח ורב נחמן שהם אמוראים, או עם בעל המאמר שלאחריו, הלא הוא ר' אליעזר הגדול שהוא תנא. אולם מן התוספת שמאמר ר' אליעזר מוסיף על מאמר סמליון, יש לשמוע, כי סמליון היה בימי ר' אליעזר ומאמרו הי' ידוע לר”א. ומספרי, אשר שם נשתנו המאמרים גם בענינם גם בסדרם (ספרי דבר' שנ"ז), די לנו לשמוע, כי מכל מקום תנא הי‘, כי שם אין מקום למאמרי אמוראים. ובכן גוף זכרונו בספרי בצד ר’ אליעזר, יכריענו לקבוע זמנו בימי התנאים, ויהם מאמר ר“א למאמר הַמְחֻוָר יותר הרבה במס' סוטה, יורנו לצמצם את זמנו בימי ר' אליעזר, ואם סמליון, שהוא לדעתנו תמליון, בן דור היה לר' אליעזר, יש להחזיק, כי בנו שנקרא על שם אביו המפורסם בן תמליון, היה בימי רשב”י, ואם זכינו לקבוע זמנו, נקוה כי תמצא ידנו למצוא גם את מקומו. תכנית שם סמליון יונית ורומית היא מעין Semelius ובאמת כבר נמצאו לבני ישראל יושבי רומי, כי נקראו בשמות כאלה, שסופם “יון” כגון “פלטיון איש רומי” (שה"ש רב' ח' ח'). גם “אבטליון” שכן גרים היה לדעת רבותינו (גטין נ"ו:) ושאפשר ששמו היה אבטולמוס Ptolem ä us (ע' ח"ר 232 בהערה), היה לדעת קצת, איש רומי (אברבנאל אבות א‘, י’), ובכן קרוב הוא, כי סמליון ובנו, בן תמליון, בני ישראל אנשי רומי היו. וגם כגוי, שֶכִּנָה סמליון למשה רבנו “ספרא רבא דישראל” (סוטה שם), ראויה היא בפי איש הולך ובא בין גדולי רומי ויון, שאהבו תמיד לדבר עם משכיל- ישראל על סופריהם הקדמונים ועל סופרי קדשנו. ומליצה זו עצמה, הבא בתרגום תורתנו (אונקלוס דבר' ל“ב, כ”א), קרוב הוא, שהיא של עקילס הקר הצדיק היוני, אשר לפי דברינו, בן דורו של סמליון הי‘, ושהוא ודאי מצוי היה בין גדולי רומי ומתוכח עמם על דבר התורה. ואם כן, אין מליצת על “כברתי דקיסר” יכולה להתפרש עוד כמנהגה, כי אם יש לגרוס "לברתי’" בלמד תחת “בברתי” או “לבי ברתי'”, כלומר לבית בת הקסר. ויהיה סדר הספור כן: כי בבא רשב“י ורא”ב יוסי חכמי ארץ ישראל לרומי, יצא לקראתם בנו של החכם הנכבד סמליון, אשר יקרא פה ע“ש אביו, בן תמליון, וישם את נפשו אל משמעתם לצאת ולבא לפני גדולי רומי, אשר היה רגיל אצלם, ויאמר להם: “רצונכם אכא עמכם? קדים הוא על לברתי' דקיסר”, כלומר בא לבקש מלפניה על עמו, כדרך חכמי ישראל, שהיו מצוים לפני בנות בית הקיסר, כרי”ב חנני' (תעני' ז'.) וכר' יוסי בן חלפתא לפני המטרונית (ב“ר י”ז) ועוד ועוד. ופירוש מלת “קדים הוא”, כי הקדים אתכניסתו לבית הקסר לכל שאר המעשים. שאמר רשב“י לעשות. ויש להתבונן, כי בספור זה מכניסת בן תמליון ואילך, יש שם שלשה פעלים של אמירה וקריאה ואמירה, ואלו הן: “כי מטא להתם אמר בן תמליון צא, בן תמליון צא, וכיון דקרו לי‘, נפק ואזל אמר להון שאילו וכו’”, שני פעלי האמירה נאמרו בל' יחיד, ולפי הפירוש הנוהג, חוזרת אמירה ראשונה על רשב”י והאמירה השניה על הקיסר, והקריאה שביניהם נאמרה בל' רבים. ובעלי התוספות גורסים גם את האמירה הראשונה בל' רבים, שהם לדעתן רשב“י וראב”י ולפירוש זה הכריעה את בעלי התו' הני' שהיתה לפניה “אמרו” בל' רבים. אך נפלא הדבר, כי גם את “אמר” חנינא גורסים בל' רבים “אמרו”, וכן גורס גם בעל שטה מקובצת, ופעל “ואמרו” זה חוזר לדעתם על “בני בית המלך”, לאמר על השרים והיועצים. ואם לפי גירסה זו, יהיו כל פעלי הקריאה בל' רבים, מסתבר יותר, כי הרבים ההם הראשונים, הם הם האחרונים והבינונים, והם בני בית מלך. ויהיה הענין כך, “כי מטא לחתם”: בבא בן תמליון אל בת הקסר לבקש לבטל את רוע הגזרה: אמרו בני בית המלך “בן תמליון צא בן תמליון צא”, כלומר: לך עמנו; ויהי פי' יציאה זו כפי' היציאה המחוברת אל ההליכה במליצת “נפק ואזל”, כי נרצתה בת הקסר לבקשת בן תמליון ותדבר על לב שרי בית אביה, להשיב את מחשבתם הרעה. “וכיון דקרו לי' נפק אזל”. ואז אמרו “להון” לבן תמליון וחבריו העוסקים בטובת הכלל, שהם רשב“י וראב”י “שאלו וכו'”.

מלבד שהפשט מוכיח כן ומלבד שבכלל הדבר חבבי הפשוט מן הנפלא בחקר המאורעות, אין להבין איככה רדפה אח“כ קסרות רומי, אשר בימי חיי רשב”י עוד לא יצאה מבית האנטונימים, את רשב"י זה, אלו היה הוא הרופא, אשר הציל את אחת מן הנפשות היקרות לבית הקסר מאסון גדול כזה.

 

יב: ר' יהודה הנשיא וחכמי דורו    🔗

 

I . ר' יהודה הנשיא    🔗

 

קולי הלכותיו    🔗

ולא העושה את מקצתה (שבת ג')

כל דבר הוא משום שבות לא גזרו עליו בין השמשות (ח)

לא חיב ר' אלא ברה"י מקורה (ה)

לא אסרואלא כלים חדשים בלבד (כ"ג)

נטע נטיע' בפורים ורחץ בקרונה של צפורי בי"ז בתמוז ובקש לעקור ט"ב (מגל' ה')

והעלהו ר' לכהונה על פיו (כתוב' כ"ה)

התיר ר' שיהו בני חמת עולין וכו' וכו' (ערובין ס"ח)

נאמן להתיר ואינו נאמן לאסור (קדושין ס"ד)

בתי, תורה התירך (נדר' י"ג)

ר' התיר בית שאן וכו' ר' התיר קסרין

ר' התיר בית גוברין ר' התיר כפר צמר

ר' התיר ליקח ירק במוצאי שביעית וכו'

(ירש' דמאי ב‘, א’. וע' חולין ו':)

אינו חל עד שיקבל עליו לשמור (ב“ק מ”ו)

ור' מתיר מהפרכיא להפרכיא (ב“ב צ': צ”א)

מתיר בנגוב (ע“ז ע”ד)

לי התיר ר' וכו' (מ"ו) ר' מתיר (ס"ד)

צפרנים, והתיר להם - - שפה, והתיר להם (מ“ק י”ח)

שמועה רחוקה שאינ' נוהגת אלא יום אחד (ב)

וכי מפני שוטה זה וכו' נאסור כל המקולין (חולין צ"ה)

מקולין וטבחי ישראל בשר הנמצא ביד גו' מותר (שם)

נטל צפור - - ר' פוטר (ק"ב)

או' אנו שזה כשר (מנח' י')

ותלה ר' את הכתם בשרף שקמה (נד' כ')

בטל ר' את המשואת והתיר את הרוצח והתיר עד מפי עד והתיר שיהיו יוצאין עליו מבערב בחזקת שנתקדש ירש' ר"ה ב‘, ה’. וע' מפרשים)

והמשפך של גוים ר' מתיר (תוספ' ע"ז ח‘, א’)

ר' פוטר (ו)

העור מותר (שם זבח' י“א, י', י”ג)

כמה נאה פת זו מה ראו חכמים לאוסרה (ע“ז ל”ה:)

 

משפט העבדים    🔗

אף הוא נותן דמי עצמו ויוצא (גטין ל"ח:)

אעשנו בן חורין קנה (מ:)

המשחרר חצי עבדו- - קנה (מ"א:)

לא תסגיר בלוקח עבד ע"מ לשחררו הכ' מדבר (מ"ה)

בכלם עבד יוצא בהן לחרות ר"א אף הסירוס (קדושין כ"ה)

אף רוב המדבר שבלשונו (שם)

היתה לו יותרת וחתכה עבד יוצא בה לחרות (כ“ד: כ”ה)

 

טהרת מוסרו    🔗

משל לב' ב"א שנכנסו לפונדק - - הואיל ואהרג יהרג חברי עמי וכו' (אדר“נ ט”ז, ג').

 

רוח פיוט    🔗

שוקעת במערב, כדי לתן שלום לקונה, שנאמ' וצבא השמים לד משתחוים – נחמ' ט' ו' – (סנהד' צ"א).

 

ידיעת המקומות    🔗

מקום הוא ששמו עינים (סוט' י')

על בסמוך (ל"ז)

 

קביעות חלקי הזמן    🔗

ג' משמרות הוי הלילה (ברכ' ג':)

העונה א' מכ"ר בשעה וכו' וכו' (תוספ' שם א‘, ג’).

 

מקבילות    🔗

ומפני מה חמה יוצאת (סנהד' צ"א)

ימות המשיח כמנין ימ' החמה (צ"ט)

שנה תמימ' ר“א מונה שס”ה ימים (ר"ה ו').

 

II. ר' שמעון בן מנסיא    🔗

 

מקבילות    🔗

ב' ערוגות זו למעלה מזו לא ידלה מן התחתונה וישקה את העליונה (מ"ק ד'.) ב' ברכות זו של חמין וזו של צונן נוטל את הפקק מבינתים כדי שירדו ח' לתוך הצ' וצ' לתוך הח' (תוספ' ערובין ח‘, ה’.)

 

III . יוסף הבבלי    🔗

רב אסי שבבבל חברו של רב שילא בר אבינא תלמידו של רב, בהיותם מתעצמים בדין הלכה אחת מהלכות רב, שם כל אחד הוראת שמו לרמז על רוב כחו לעמוד בפני חברו ולנצות אותו. רב אסי אמר: “אנא אמיתא דנהטא דלא שליט בה רוקבא”, לאמר: אני מכתשת נחושה, אשר כל רקב לא יעלה בה. – וחברו ענהו: “אנא שילא בר אבינא כוכנא דפרזלא דמחבר אמיתא דנחמוא”, לאמר: אני שילא בר אכינא מכתש ברזל אני, אשר ידוע בכחו את מכתשת הנחושת (נדה ל"ו: וע' פי' “בוכנא ואמיתא” (חולין נ"ב:). מה ענין שם שילא בר אבינא למלת “בובנא” לא זכינו לדעת אל נכון, לעומת זה שם אסי ומלת אסיתא לשון נופל על לשון הם.

תכלית דברינו במקום זה איננו בירור שמות שני חכמים אלה, כי זמנם הוא דור שלישי לדור זה, שאנחנו עסוקים בו.

אולם מתוך בירור זה, יצא לנו בירור שם חכם אחד בן דורו של רבה"ק, ובאור ברייתא שהדעות משתבשות בה מאד.

רב אסי בדברו על הדבר הרמוז בשמו, דבר גם על תולדות שמו ועל מבטאו הישר, כי איננו אסי, כי אם איסי, ויאמר: “אנא איסי בן יהודה דהוא איסי בן גור ארי' הוא איסי בן גמליאל דהוא איסי בן מהללאל אסיתא דנחשא וכו'” (נד' שם) – ואין ספק, כי למען התאים את משלו עם האיסית, באר, כי עקר שמו הוא איסי. הדומה יותר במבטאו לאיסית, משם אסי אשר נקרא בפי העם. – אך מליצת “אנא איסי בן יהודה” לאו דוקא הוא. כי גוף מאמר זה, החורז כמה שמות של איסי על חוט אחד, ברייתא היא, העוסקת בבירור שמות של תנאים והפותחת במלת “תנא” (פסח' קי"ג:) או “והתניא” (יומא נ"ב:). עקר ברייתא זו נשנית בביהמ“ד על מאמר, שנאמר בשם חכם אחד, אשר קרא לו הקורא “איסי” סתם, ובא בעל הברייתא ופירש, כי יש כמה חכמים, שנקראו בשם איסי סתם, ויפרוט לאמר, הוא איסי בן יהוד' וכו' וכו' הוא איסי בן מהלאל (שם ושם), וכלם אינם בעלי המאמר שנאמר אז כי אם “איסי בן עקביא”, וזהו פירושה של פסקה החותמת: “ומה שמו? איסי בן עקביא שמו” (שם ושם) כלומר: ומה שמו של מאמר זה, שאנו עסוקים בו עכשו? איסי בן עקביא הוא! ולא בן יהודה, או בן מהללאל. אל ברייתא זו של התנאים הבאה להודיע לתלמידים, כי שם “איסי” מיוחד לתנאים רבים, וכי יש להם לדיק בכל שמועה בשם אומרה, אם הוא איסי בן פלוני או איסי בן אלמוני, אל ברייתא זו של התנאים, על דבר התנאים, נסמך מאמר לאמוראים, על דבר האמוראים הנזכרים בשם ר' יצחק סתם, האומר “הוא ר' יצחק בן טבלא, הוא רי”צ בן חלקא הוא ריצ”ב אלעזר, הוא ריצ“ב אחא דשמעתא הוא ריצ”ב דאגדתא" (פסח' שם), כלומר רי“צ בן טבלא נקרא סתם רי”צ, וריצ“ב אלעזר וכו' וכו' נקראו סתם רי”צ, כדרך, שתנאים שונים בני אבות שונים ששמם איסי, נקראו איסי סתם.

יקר הוא בעינינו לפרש ברייתא זו ומאמר זה, שהקורא עלול לטעות ולהשתבש בהם, אולם אלו דברה הברייתא רק באיסי בן גמליאל ובבן מהללאל ובבן עקביא, כי עתה לא ראינו בה פרי לתולדותינו, כי שמועות כל החכמים האלה לבד של איסי בן עקביא, כמעט נשתכחו,ואין זכר לנו בלתי אם לשמותיהם שהשתמרו בברייתא זו. וגם המאמר ההוא של איסי בן עקביא שבשבילו נשנתה, לא נתקים בידנו. אבל שם חכם אחד נשמר לנו בראשית הברייתא, אשר עקבותיו נודעו מאד בתולדותינו ובתורתנו, הלא הוא איסי בן יהודה. הן אמנם, כי אלו נוצר רק שמו זה לבדו, לא הרוחנו הרבה, כי בלעדי זה גדול שמו בקרב רבותינו, אך הפסקה האחת הפותחת את הברייתא, משוה עליה יוקר גדול לעניננו. תחלת דבריה אלה הם: “הוא יוסף אי שהוצל הוא יוסף הבבלי, הוא איסי בן יהודה וכו'” (יומ' שם) ואין לאמר, כי התנא שונה פה זוגות זוגות ועושה את איש הוצל ואת הבבלי לזוג שמות של חכם אחד, ואת שם איסי בן יהוד' לשם של איסי אחר נבדל מיוסף הבבלי, כך אי אפשר לאמר, כי מוכרע ועולה מדברי הגמרה המקשה מאיסי בן יהודה על יוסף איש הוצל, כי שניהם שמות איש אחד הם. ובכן זכינו לדין כי “יוסף הבבלי יוסף איש הוצל ואיסי בן יהודה” כלם הם שמות לחכם אחר המפורסם ביותר בשם איסי בן יהודה. וקרוב הוא, כי הוא נקרא גם בשם בן גור ארי' על פי מליצת הכתוב “גור ארי' יהודה” (ברא' מ"ט, מ'). ושני שמות וארבעה כנויים אלה מצטרפים מאד באדם אחד, כי שֵם איסי, שהוא עקר שמו של ר' אסי, הוא בעקרו שם “יוסף” הלא ידוע גם לכל בקי רק מעט בדברי תלמוד ירושלמי, הקורא תמיד לסתם רב אסי ר' יוסה או ר' יוסי, שהוא יוסף. ו“הבבלי” הוא רק שם הארץ “והוצל” הוא שם העיר שנולד בה, “ויהודה” הוא שמו של אביו, ו“גור אריה” הוא כנויו של אביו. לא כן השמות הנותרים הנזכרים שם, מי שהוא בן גמליאל. אי אפשר לו להיות בן מהללאל או בן עקביא. ובכן שלשת או ארבעת השמות הראשונים הם לחכם אחר הידוע לנו היטב. והשמות הנותרים הם לשלשה חכמים אחרים, אשר את שנים מהם לא זכינו לדעתם.

ובדבר הזה חזרה אבדה גדולה לתולדות התנאים בכללן ולתולדות איסי בן יהודה בפרטן. הנה רבנו הקדוש מספר לנו גדולות ונכבדות על יוסף הבבלי ועל האהבה הגדולה, שאהב אותו רבו הגדול ר' אלעזר בן שמוע (מנחות י"ח). בכל דברי רבותינו אין כמעט זכר ליוסף הבבלי, עתה אנחנו יודעים, כי לא עברו רבותינו על חכם בבלי זה בשתיקה, כי אם קראוהו בשמו השגור בפיהם יותר, שהוא שם איסי בן יהודה, ובאיסי זה אנו יודעים את שם עירו ואת שם ארצו ואת החשוב לנו עוד יותר, את שם רבו.

עוד אבדה אחת חוזרת לנו בידי רבותינו. במשנתנו שנינו: “משמת ר' יוסי קטונתא, פסקו חסידים ולמה נקרא שמו קטונתא? שהיה קטונתא של חסידים”. (סוט' מ"ט.) ובברייתא: “משמת אבא יוסי בן קטונתא בטלו חסידים ולמה נקרא שמו אבא יוסי בן קטנותא? מפני שהי' מקטני חסידים” (:) ולפי זה פירש"י: “מקטניהם וסופם” (רש"י למשנה). אולם הירושלמי פירש "ולמה נקרא קטנותא שהיה תמציתן של צדיקים וחסידים (ירש' שם ט', ט"ז), ובכן אין ל' קוטן אלא ל' ענוה. אך אם מופלג חכם זה בשבחו, מדוע אבדו לנו שמועותיו? את האבדה הזאת מחזיר לנו מאמר אחד, אשר כל עין בוחנת תכירהו, כי ברייתא היא, ואלה דבריו: “אמרי, הוא יוסי הבבלי, הוא יוסי בן יהוד' הוא יוסי קטונתה, ולמה נקרא וכו'” (ירש' ב"ק ג‘, ז’).

ולפי אומדן דעתנו, הוא יוסי בר קוצרתה, שמאמר מוסרו נאה לחסיד (ע' ירש' שבת ב‘, ו’) כי ל' קוטן ול' קוצר קרובים במשמע.

ובכן זכינו למצא, כי התנא איסי בן יהודה הידוע לנו בשמו, הוא יוסף מארץ בבל מעיר הוצל תלמיד חביב לרא"ב שמוע, ועל חסידותו המופלגת נקרא “קטונתא” או “בן קטונתא”.

ולפי דרכנו למדנו עוד, כִי תחלת שם “אסי” הנמצא הרבה בתלמוד בבלי, הוא “איסי” ועקרו מראשיתו הוא יוסף.