אלתר קאציזנה מפרסם עתה ספר אחד משלו והוא ספר בלדות וגרוטסקות. ענין הבלדה והגרוטסקה הוא עתה מן הסוגים החביבים והמצויים ביותר בשירה – ואף על פי כן או בגלל־כן ראה המחבר לצרף לספרו הקדמה “בענין הבלדות שלי” שנתפרסמה תחילה ב“ליטערארישע בלעטער: (גל. 40), שתחילתה בהודייה: “בקובץ הזה הריני מכריז עצמי כתלמיד מסקני של פרץ – – שהקדיש זמן רב להשכלתי הספרותית”, וכדי להעמיד על כך שלא נערבבו, חלילה, בשאר תלמידיו של פרץ הוא מבאר ואומר: “אין פרץ חסר תלמידים בספרותנו. בלא פרץ כמורה לא ישוער לא “ר' אבא” של אנוכי, לא “הדיבוק” של אנסקי, לא “קידוש השם” של אַש, לא “הגולם” של לייוויק, לא “משיח בן אפרים” של קולבאק”, אולם “אנוכי עושה פראפרזה פרימיטיבית למדי לפתוס החסידי של אביו זקנו, אנסקי סומך יותר מדי על המופתים של ר' עזראלקי ב”דיבוק”, לייוויק ב“גולם” הוא מיסתורי יותר מדי, אַש ב“קידוש השם” הוא שוביניסטי יותר מדי וב“משיח בן אפרים” טראגית היא התאבקותו של קולבאק שבין הליריזם העממי ובין הגרוטסקה הדוחה של הפארסערכעטע למדוואָווניקעס ומכיוון שאלה קלקלו, במדות גדושות של פרימיטיביות, נפלאות בית צדיק, מסתורין ושוביניזם הוא בעירוב־מידות משונה נתגברה “האימה מפני המומנט הריאקציוני ועקרה באמן־המלה היהודי כל חשק לילך בדרכי פרץ”.
ב 🔗
אין צורך לומר שהמצב, שתיאורו כן, אין בו כדי להטיל שמחה יתירה. הנה היה פרץ שהעלה אבוקה גדולה ומאירה, דרך של עממיות, באו תלמידיו הכהו אורה של האבוקה, וסכסכו ושיבשו את הדרך. אלא עד שאתם מתעצבים, עומד הכותב ומנחמכם נחמה גדולה “אך לאשרנו יישאר העממיי בעממיותו ימים הרבה לאחר כך שהשלמהלעך והעזריאלקעס ירדו כגיבורים דרמטיים מעל הבימה הספרותית שלנו; אך הם ייכנסו לתוך הגרוטסקה”. ומשנאמרו הדברים האלה, אין אתה צריכים הסברה יתירה להבין, שהכותב שהפליג לדרך הגרוטסקה הוא שמציל את העממי שיהא קיים ומשתמר בעממיותו, מתוך שהוא נוטל לאותם גיבורים שהיתה בהם מידה גדושה של פרימיטיביות וכו' וכו' ומכניסם לתחום הגרוטסקה ואם תאמרו שלמה הכותב רואה עצמו כדרכו זו דוקא כתלמיד שאינו מקלקל הריהו מקדים ואומר: “אמנם אין זה מתאים לעממיות הפרצית הלמדנית־חסידית אך זה מתאים לחוק ההשתלשלות וזה מתאים לכלל, שהעם הוא בכל הזמנים לא בלבד חסיד ולמדן גדול אלא גם שקץ גדול”. לאמור, שאם פרץ ביטא את העם כחסיד ולמדן גדול ותלמידיו שקלקלו במידה גדושה לא קלקלו אלא מתוך שמתחו שיעורו של צד החסידות והלמדנות שבעם, בא עתה קאציזנה ומבטא את העם כשקץ גדול, ונמצא כלל גדול וחוק השתלשלות באים על סיפוקם. “הקומפלכס של המוטיבים העממיים נפתח כמניפה. קצה האחד נעוץ בקלריקליזם, קצה האחר – בביקורת האירונית ביחס לקלאפער־געצייגן של הקלריקליזם. אך המפתח במרכז המניפה העממיית נשאר י. ל. פרץ. אמן־המלה, הרי הריאקציוני כהרי הפרוגרסיבי, המתעסקים במוטיב העממיי, נשארים שניהם תלמידיו”.
ג 🔗
אם לענין חוק־השתלשלות הרי הביקורת האירונית ביחד לקלאפר־געצייג הקלריקלי קדמה, בהרבה לפרץ והיא הגיעה גם בלבושה המשכילי וגם בלבושה העממי לגודש ולהפלגה ודוקא פרץ הוא שיצא לעיין את המאזנים שלא יהיו כמאזני מרמה אלה. ומפי קאציזנה נמצאנו למדים שתלמידיו שהלכו בעקבותיו המפורשים, הם עקבות העממיות הלמדנית־חסידית לקו בהפלגה וגודש ושוב צריך לעיין את המאזנים שלא יהיו כמאזני מרמה והרי לפנינו – הגרוטסקה. אך רבותי, כלום לא ידוע לכם שאין כגרוטסקה למידה גדושה, לאמור ששוב לפנינו אותו ליקוי המערער את המאזנים עד שהם נעשים כמאזני מרמה ושוב צריך הצלה מפני הפלגה ומידה גדושה – וחוזר חלילה.
האומנם חוק־ההשתלשלות אינו אלא כמין קפיצת־שעשועים בין קצוות המניפה? קציזנה שבא לפנינו והנחה בידו בענין אותם התלמידים שקלקלו בהפלגה בגודש ונאחז בהנחה־שכנגד שאינה, בעצם, אלא הפלגה־שכנגד וגודש־שכנגד, לא ראה מעודו מניפה ממש ואם ראה לא עמד על כך שכל עיקרה ועצמה הוא בחלל המתפשט ברוב מתיחות בין הקצוות?
[כ“ו תשרי תרצ”ו]
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.