חיפה, 20 בינואר 1885.

לגבי מי שלבוֹ הוֹלך שבי אחר הקסם שזיכרוֹנוֹת היסטוֹריים מאצילים למקוֹמוֹת המקוּדשים, נמצא המקוֹם הקוֹסם ביוֹתר בתבל על גבעה שוֹממה וּזרוּעת־טרשים בחוֹף הצפוני־מערבי של אגם־טבריה. בין ציבוּרים של אבני־גזית מבזלת שחוֹרה עדיין נמצאוֹת חוּרבוֹתיו של בית־כנסת גדוֹל, אשר בין כתליו נאספוּ ההמוֹנים שנהרו להאזין לדרשוֹתיו של ישוּ. בעוֹד התיירים של ימינוּ נוֹהרים בהמוֹניהם לירוּשלים, כדי לבקר שם באתרים שרק השערוֹת המסתמכוֹת על מסוֹרוֹת־דתיוֹת מעוּרפלוֹת מקשרוֹת אוֹתם עם מאֹרעוֹת בחייו של ישוּ, אין כמעט אף אחד שיטריח עצמוֹ להגיע לאתר החוּרבה של בית־הכנסת הנזכר לעיל. אתר זה מרוּחק מן המסלוּל החבוּט, שחברת קוּק מוֹבילה בוֹ את עדרי התיירים שלה, אף־על־פי שסביר להניח כי רוֹב ימי־חייו של ישוּ, שדבריהם מסופרים בארבעת ספרי הבשׂוֹרה, עברו עליו בכפר־נחוּם. החקירה המדוּקדקת ביותר, שערכוּ בני־הסמכא החשוּבים ביוֹתר בתחוּם זה, מזהה את כפר־נחוּם עם חורבוֹתיה של תל־חוּם, שרגלי עוֹמדוֹת בהּ כעת. אין ספק כי ראוּי גם ראוּי המקוֹם הזה, יוֹתר מכל מקוֹם אחר, להיקרא ערשׂ־הוּלדתהּ של הדת, שחוֹללה מהפכה בדמוּתוֹ של העולם. ואכן, לא מעט תמהתי שגם הכנסייה היונית וגם הכנסייה הקתוֹלית לא ניסו עדיין להשתלט על המקוֹם הזה, אף־על־פי שהן להוּטוֹת תמיד לגלוֹת מקוֹמוֹת קדוֹשים, שישמשוּ להן קרדוֹם לחפוֹר בו בשׂדה התככנוּת הפוֹליטית. אוּלי עלוּל הדבר לגרוֹר השוָאה בין מעשׂיהן כיוֹם לבין עיקרי־המשנה שהוּשמעוּ במקוֹם הזה, ויתעוֹררוּ על־ידי־כך כמה וכמה הרהוּרים בלתי־נוֹחים לגבי כנסיוֹת אלה.

חורבות כפר־נחום

חורבות בית־הכנסת בכפר־נחום

לבד מחשיבוּתן הדתית אין בחוּרבוֹת אלה דבר מרשים במיוּחד. הן משׂתרעוֹת על שטח שאוֹרכוֹ כמחצית־המיל ורוֹחבוֹ כרבע־המיל, ויש בהן בעיקר אבני־גזית מבזלת שחורה, שעמדוּ פעם בקירוֹת הבתים. אוּלם שׂרידיו של בית־הכנסת ברוּרים כל כדי הצוֹרך לתאר את צוּרת הבית. אין זאת כי בית־הכנסת, שנבנה אבני־גיר לבנוֹת, הזדקר וּבלט מתוֹך הבזלת השחוֹרה שהקיפה אוֹתוֹ מכל עבר. מידוֹתיו היוּ שבעים־וחמש רגל על חמישים־ושבע רגל מצפוֹן לדרוֹם, ובקירוֹ הדרוֹמי היוּ שלוֹשה שערים. רוֹב העמוּדים ורוֹב הכוֹתרוֹת נלקחוּ משם, אך מאלה שנשארו עדיין אפשר ללמוֹד על מבנהוּ ועל חזוּתוֹ הכללית של הבניין. כוֹתרוֹת העמוּדים היוּ מטיפוּס קוֹרינתי, ועליהן כרכוֹבים ארוּכים, שכפי־הנראה נשענוּ עליהן קוֹרוֹת של עץ. כמוֹ־כן, יש במקוֹם שׂרידים של עטרה כבדה ושל חוֹגרים. יש להניח שגם קירוֹתיו החיצוֹניים של הבניין היוּ מקוּשטים בתבליטים של עמוּדים.

שני מילין מצפוֹן לכפר־נחוּם נמצאוֹת חוּרבוֹתיה של כורזין. לא קשה כלל לזהוֹת את האתר, גם בזכוּת רשוּמוֹתיהם של נוֹסעים קדמוֹנים וגם בזכוּת הדמיוֹן שבין השם העתיק של המקוֹם לבין שמוֹ כיוֹם – כָּרָאזה. השביל אל חוּרבוֹת אלה מטפס על מדרוֹנוֹ התלוּל של הר מטוֹרש, אך בגלל אוֹפיין המיוּחד של אבני־הבנייה במקוֹם, שממרחק מאה ירד קשה להבדיל בינן לבין יתר הסלעים שבסביבה, הרי היקפן וחישבוּתן של חוּרבות אלה נעלמוּ מעין הבריוֹת עד לעת האחרוֹנה. חוּרבות אלה משׂתרעוֹת על שטח גדוֹל יוֹתר משטח החוּרבוֹת של כפר־נחוּם; חלקן בגיא לא־עמוֹק, וחלקן על־פני כף מסוּלע, שנוֹצר על־ידי עיקוּל חד של ואדי כראזה, מקוֹם שם מגיע הערוּץ לעוֹמק של שמוֹנים רגל. נוֹף מרהיב־עין נשקף מנקוּדה זוֹ אל אגם־טבריה. גם כאן יש תל־חוּרבוֹת מעניין מאוֹד של כנסייה ובה כרכוֹבים קוֹרינתיים, אלא שאין הם מחוּטבים באבן־גיר כמוֹ אלה שבכפר־נחוּם, כי אם בבזלת שחוֹרה וקשה. מידוֹתיו של בניין זה כמידוֹתיו של בית־הכנסת בכפר־נחוּם, אלא שתוֹכוֹ של הבניין כוּלוֹ עיי־מפוֹלת. עדיין יש שם שני אדנים, העוֹמדים על כַּנם, וקטע של אחד הכתלים. התוֹפעה המייחדת את בית־הכנסת הזה היא שפע של קישוּטים מגוּשמים למדי. הגוּמחות מצטיינוֹת בעיבוד מדוּקדק וּמסוּבך, ועדיין קויהן חדים וּברוּרים, כפי שהיוּ שעה שנחרתוּ באבן הקשה. העיטוּרים שעל עמוּדי המזוּזוֹת דוֹמים לאלה המצוּיים בבתי־כנסת אחרים. על־פני האתר כוּלוֹ מפוּזרים שברים של כרכוֹבים, עטרוֹת ושאר חלקי־בניין טיפוּסיים.

חורבות כורזין

עד לעת האחרוֹנה היוּ רוֹב בתי־המגוּרים העתיקים במקוֹם שמוּרים באוֹרח מניח את הדעת. במקוֹמוֹת רבים התנשׂאוּ קירוֹתיהם לגוֹבה שש רגליים, וּמאחר שבתים אלה דוֹמים מאוֹד כנראה לבית שבוֹ התגוֹרר ישוּ הנוֹצרי, אפשר למצוֹא עניין בתיאוּרם. בדרך־כלל הם רבוּעים, בעלי מידוֹת שוֹנוֹת, אשר הגדוֹל בהם אינוֹ משׂתרע על יוֹתר משלוֹשים רגל־רבוּעה. יש בהם עמוּד אחר או שניים, הניצבים בתָוֶך, שנוֹעדו לתמיכת התקרה שהייתה, כפי־הנראה, שטוחה, כמוֹ זוֹ שיש בבתי הערבים כיוֹם. עוֹבי הקירוֹת כשתי רגליים, והם בנוּיים גוּשי אבן־בזלת. באמצע אחד הקירוֹת קבוע פתח, ובכל בית יש חלונות שגובהם כשנים־עשׂר אינץ' ורוֹחבם כשישה אינצ’ים. מצאתי שם בתים אחדים מחוּלקים לארבעה חדרים.

מכאן המשכנוּ והלכנוּ כדי שלוֹשה מילין אל המקום שבוֹ נשפך הירדן אל האגם, שכן רק מעברוֹ האחר של הנהר עתיד הייתי להתחיל בחקירוֹתי. נמשכתי אל המקוֹם הזה בגלל שמוּעוֹת שהגיעוּ לאוֹזני בדבר לוּח־אבן מיוּחד במינוֹ. סוּפר לי שהוא נמצא בידי ערבי אחד, ויש עליו ציוּרים וכתוֹבוֹת שוֹנוֹת. מאחר שהמידע שלי בעניין זה היה מעוּרפל במקצת, רכבתי אל מחנה של בדוּאים, שלידוֹ עמדוּ כמה וכמה בקתוֹת־חימר של פלאחים. כמוּבן, היוּ הבדוּאים כה־חשדניים עד שבתחילה העמדתי פנים כאילוּ איני מבקש אלא מוֹרה־דרך שיראה לי היכן אפשר לצלוֹח את הנהר ברגל. אך איש מהם לא אבה לסייע לי במאוּמה, לפני שבא השיח' בכבוֹדוֹ וּבעצמוֹ. הם הביטוּ בי בפה פעוּר מרוֹב טפשוּת, אמיתית אוֹ מעוּשׂה, ואפילוּ מראה הכסף שבידי לא עוֹרר אוֹתם מאדישוּתם הסתוּמה. תגוּבתוֹ של השיח' הזקן, בעל עיני־הנשר, הייתה שוֹנה לחלוּטין. למראה החבוּרה שהקיפה אוֹתנוּ, יצא ועלה ממחנה הבדוּאים ונכנס מיד לעוֹבי־הקוֹרה של ענייני. לא זוֹ בלבד שהיה מוּכן להראוֹת לי את המעבר בנהר, אלא שגם ניאוֹת להוֹליך אוֹתי, בעבוּר תמוּרה נאוֹתה, אל אתר־עתיקוֹת בסביבה. הוּא טען כי הוּא מכיר היטב את המקוֹם, ואם אמתין לוֹ רגע קט ילך ויביא את סוּסוֹ. בשׂמחה המתנתי לוֹ, וכעבור רגעים אחדים הוֹפיע בדהירה, כשהכפייה והעבאייה שלוֹ מתנוֹפפוֹת ברוּח, כבן־מדבר אמיתי. צלחנוּ את הירדן, והמים מגיעים כמעט עד לשוּלי אוּכפינוּ, וּלאחר שרכבנוּ לאוֹרך החוֹף, כמהלך מחצית־המיל בשפלה גבוֹהת־עשׂב, הגענוּ לבית גדוֹל ורבוּע, שניצב בין עצים על שׂפת־המים. היה זה אסם־תבוּאה וּמחסן של ערבי עשיר, בעל אדמוֹת הסביבה כוּלהּ. זה היה הבית היחיד הראוּי לשמוֹ בכל האזוֹר, ונסתבר לי כי בעל האבן, שבגללה נסעתי דרך ארוּכה כל־כך, הוּא סוֹכן־ביתוֹ של האיש זה והוּא מתגוֹרר בדמשׂק. נקל לשער עד־מה גדלה אכזבתי, כשנאמר לי שהאיש נסע לדמשׂק ולא ישוּב לפני צאת השבוּע. שאט־נפש תקף אוֹתי, משרבצתי למרגלוֹת כוֹתלוֹ של הבית המכוֹער הזה, וסעדתי את לבי בביצים־שלוּקוֹת, כשמוֹחי חוֹרש מזימוֹת־פריצה אל תוֹך הבית. לא מצאתי שמץ־נחמה גם בעוּבדה שהבית עצמוֹ היה מוּקף עתיקוֹת, שכן לא היוּ שם אלא אבני־גזית גדוֹלוֹת מבזלת שחוֹרה ויסוֹדוֹת של הבית אשר ממנוּ לוּקחוּ. שם המקוֹם הזה “אלערג'”, שמשמעוֹ “הצוֹלע”, אוּלם לא יכוֹלתי לזהוֹת אוֹתוֹ עם אתר תנ"כי ידוּע.