בְּבֵית אִכָּרִים קְטַנְטַן בַּכְּפָר יָשְׁבוּ אִכָּר זָקֵן וְאִשְׁתּוֹ הַזְּקֵנָה. מְעַט וְדַל הָיָה רְכוּשָׁם, וּבְכָל זֹאת עוֹד נִמְצָא אֶצְלָם דָּבָר שֶׁנִּרְאָה בְּעֵינֵיהֶם כְּמוֹתָר, וְזֶה הָיָה סוּס שֶׁהָיָה רוֹעֶה עַל שְׂפַת הַתְּעָלָה לְיַד דֶּרֶך הַמֶּלֶךְ. פְּעָמִים הָיָה הָאִכָּר רוֹכֵב עַל סוּסוֹ זֶה הָעִירָה, פְּעָמִים הָיָה מַשְׁאִילוֹ לִשְׁכֵנָיו, וּבִשְׂכַר זֶה הָיָה מְקַבֵּל טוֹבוֹת גַּם מֵהֶם; אֲבָל לַסּוֹף בָּאוּ לִידֵי מַסְקָנָה, כִּי מוּטַב לָהֶם לִמְכּוֹר אֶת הַסּוּס אוֹ לְהַחֲלִיף אוֹתוֹ בְּאֵיזֶה דָּבָר אַחֵר שֶׁיוּכְלוּ לְהָפִיק מִמֶּנּוּ תוֹעֶלֶת יְתֵרָה. אֲבָל מַה יִהְיֶה הַדָּבָר הַהוּא?
– אֶת זֶה תֵּיטִיב אַתָּה לָדַעַת מִמֶּנִּי, אַבָּא! – אָמְרָה אֵלָיו אִשְׁתּוֹ. – הִנֵּה הִגִּיעַ יוֹם הַשּׁוּק בָּעִיר הַסְּמוּכָה, תֵּשֵׁב עַל סוּסְךָ וְתִרְכַּב הָעִירָה וְתּמְכּוֹר אֶת הַסּוּס בִּמְזֻמָּנִים אוֹ תַעֲשֶׂה אֵיזֶה חִלּוּף נָאֶה. כָּל מַה שֶׁאַתָּה עוֹשֶׂה, אַבָּא, לְטוֹב אַתָּה עוֹשֶׂה. צֵא וּרְכַב לְיוֹם הַשּׁוּק!
בַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה קָשְׁרָה לוֹ אֶת הַמִּטְפַּחַת סָבִיב לְצַוָּארוֹ, כִּי דָבָר זֶה הֵיטִיבָה הִיא לְהָבִין מִמֶּנּוּ. הִיא קָשְׁרָה לוֹ עֲנִיבָה כְּפוּלָה, אֲשֶׁר שִׁוְּתָה לוֹ מַרְאֶה שֶׁל עַסְקָן חָרוּץ בְּיוֹתֵר, נִקְּתָה לוֹ אֶת הַכּוֹבַע בְּיָדָהּ הַשְּׁטוּחָה בִּמְקוֹם מִבְרֶשֶׁת, נָשְׁקָה לוֹ עַל שְׂפָתָיו הַחַמּוֹת, וְאַחַר רָכַב לוֹ עַלִּיז עַל סוּסוֹ שֶעָמַד לְהִמָּכֵר אוֹ לְהֵחָלֵף. כֵּן, הוּא הֵבִין יָפֶה עִנְיָן זֶה.
הַשֶּׁמֶשׁ לִהֵט, אַף עָב קַל לֹא נִרְאָה בַשָּׁמָיִם. אָבָק רָב הִתְרוֹמֵם עַל פְּנֵי הַדָּרֶךְ. מְרֻבִּים הָיוּ אַנְשֵׁי הַשּׁוּק שֶׁעָבְרוּ עַתָּה דֶרֶךְ זוֹ, שֶׁהָיְתָה שׁוֹמֵמָה עַל פִּי הָרֹב; מֵהֶם נָסְעוּ בַעֲגָלוֹת, מֵהֶם רָכְבוּ עַל סוּסִים וּמֵהֶם הָלְכוּ בְּרָגֶל. גָּדוֹל הָיָה חֹם הַיוֹם, וּבְכָל הַדֶּרֶךְ אֵין לִמְצוֹא אַף נְקֻדַּת צֵל אֶחָת.
וִידִידֵנוּ הָאִכָּר הַזָּקֵן נִפְגַּשׁ עִם אֶחָד מִבְּנֵי סְבִיבָתוֹ, אֲשֶׁר נָהַג פָּרָה, וְהַפָּרָה נָאָה כְּכָל אֲשֶׁר תּוּכַל פָּרָה לִהְיוֹת נָאָה.
– וַדַּאי הוּא שֶׁפָּרָה זֹאת נוֹתֶנֶת חָלָב מְשֻׁבָּח! – חָשַׁב הָאִכָּר שֶׁלָּנוּ. – אִם כֵּן אוּלָי יַעֲלֶה בְּיָדִי לַעֲשׂוֹת חִלּוּף טוֹב! שְׁמַע נָא, אַתָּה בַּעַל הַפָּרָה! – קָרָא: – הַאִם לֹא תֵּאוֹת לְהִכָּנֵס עִמִי קְצָת בְּשִׂיחָה? רְאֵה נָא אֶת הַסּוּס, חוֹשְׁבַנִי כִי עֶרְכּוֹ שֶׁל סוּס רַב הוּא מֵעֵרֶךְ פָּרָה; אֲבָל לֹא אִכְפַּת לִי. אֲנִי יָכוֹל לְהָפִיק מִפָּרָה תּוֹעֶלֶת יְתֵרָה. הֲמַסְכִּים אַתָּה לְהַחֲלִיף זֶה בָּזוֹ?
– בְּרָצוֹן רָב! – עָנָה הָאִישׁ בַּעַל הַפָּרָה, וּמִיָּד הָחֱלִיפוּ.
הָעֵסֶק נִגְמָר, וְעַתָּה הִנֵּה יָכוֹל הָאִכָּר שֶׁלָּנוּ לַחֲזוֹר הַבַּיְתָה, כִּי הֲלֹא הִשִּׁיג אֶת מַטָּרַת נְסִיעָתוֹ, אֲבָל מִכֵּיוָן שֶׁמִּלְּכַתְּחִלָּה הָיָה בְּדַעְתּוֹ לָבוֹא אֶל הַיְרִיד, רָצָה גַם עַתָּה לָבוֹא אֶל הַיְרִיד, וְלוּ רַק לִרְאוֹתוֹ בִּלְבָד; וּבְכֵן הוֹסִיף מוֹדָעֵנוּ לִנְהוֹג אֶת פָּרָתוֹ. הוּא פָסָע פְּסִיעוֹת מְהִירוֹת וְגַם הַפָּרָה פָּסְעָה פְּסִיעוֹת מְהִירוֹת, וְלָכֵן הִדְבִּיקוּ עַד מְהֵרָה אָדָם אֶחָד שֶׁהוֹלִיךְ אִתּוֹ כִּבְשָׂה. הַכִּבְשָׂה הָיְתָה טוֹבָה, כִּי גַם בְּשָׂרָהּ הָיָה שָׁמֵן וְגַם צַמְרָהּ הָיָה רָב.
– כִּבְשָׂה כָזֹאת רְצוּיָה לִי מְאֹד! – חָשַׁב הָאִכָּר. – עַל שְׂפַת הַתְּעָלָה שֶׁלָּנוּ תִמְצָא לָהּ דֵּי עֵשֶׂב לְמִרְעֶה, וּבַחֹרֶף אֶפְשָׁר לְהַכְנִיסָהּ הַבָּיְתָה. עַל פִּי הָאֱמֶת נוֹחַ לָנוּ יוֹתֵר לְהַחֲזִיק כִּבְשָׂה מֵאֲשֶׁר פָּרָה. הֲיֵשׁ בִּרְצוֹנְךָ לְהַחֲלִיף?
מוּבָן מֵאֵלָיו, כִּי הָאִישׁ בַּעַל הַכִּבְשָׂה הִסְכִּים לְהַחֲלִיף, וּמִיָּד נַעֲשָׂה הַחִלּוּף, וְהָאִכָּר מוֹדָעֵנוּ הוֹסִיף לָלֶכֶת בַּדֶּרֶךְ עִם כִּבְשָׂתוֹ. עַל אַחַד הַשְּׁבִילִים שֶׁחָצָה אֶת הַדֶּרֶךְ רָאָה אִישׁ אֶחָד בָּא וְהוּא נוֹשֵׂא אַוָּז תַּחַת זְרֹעוֹ.
– חֵי נַפְשִׁי, כָּבֵד הוּא הָאַוָּז הַזֶּה שֶׁאַתָּה נוֹשֵׂא! – פָּנָה אֵלָיו הָאִכָּר. – כַּמָּה שֻׁמָּן וְכַמָּה נוֹצוֹת יֵשׁ לוֹ! אַוָּז כָּזֶה, קָשׁוּר לְחֶבֶל לְיַד שְׁלוּלִית הַמַּיִם שֶׁלָּנוּ, מַה יָפֶה יִהְיֶה מַרְאֵהוּ! וּלְאִמָּא יִהְיֶה דְבַר מָה שִׁכְּדַאי יִהְיֶה לָהּ לְטַפֵּל בּוֹ! כַּמָּה פְּעָמִים אָמְרָה: “אִלּוּ הָיָה לָנוּ אַוָּז!” וְעַתָּה הִנֵּה יֵשׁ לָהּ הַיְכֹלֶת לְקַבֵּל אַוָּז – וְאַף גַּם קַבֵּל תְּקַבְּלֵהוּ! הֲמַסְכִּים אַתָּה לְהַחֲלִיף? אֲנִי אָתֵּן לְךָ חֵלֶף הָאַוָּז שֶׁלְּךָ אֶת הַכִּבְשָׂה וְעוֹד גַּם תּוֹדָה רַבָּה!
אַךְ לְמוֹתָר הוּא לְהַגִּיד, כִּי בַעַל הָאַוָּז הִסְכִּים מִיָד לַחִלּוּף וְהֵם הֶחֱלִיפוּ, וְהָאִכָּר קִבֵּל אֶת הָאַוָּז. עַתָּה כְּבָר הָיָה קָרוֹב אֶל הָעִיר, הַדֹּחַק עַל הַדֶּרֶךְ נִתְרַבָּה, אֲנָשִׁים וּבְהֵמוֹת וְעוֹפוֹת הִתרוֹצְצוּ לָרֹב. לְיַד הַדֶּרֶךְ נִמְצָא שְׂדֵה תַפּוּחֵי אֲדָמָה, וּבַעַל הַשָּׂדֶה, אֲשֶׁר הָיָה גּוֹבֶה מִסֵּי הַכְּבִישׁ, עָמַד שָׁם, וּלְיָדוֹ עָמְדָה הַתַּרְנְגֹלֶת שֶׁלּוֹ, וְהִיא הָיְתָה קְשׁוּרָה לְבַל תִּתְעָרֵב בְּתוֹךְ הֶהָמוֹן הָרַב וּלְבַל תֵּעָלֵם לְעוֹלָם. וְלַתַּרְנְגֹלֶת אֵין זָנָב, וְהִיא מִצְמְצָה בְּעֵינָהּ הָאַחַת, וּמַרְאֶיהָ – יְפֵהפִיָּה מַמָּשׁ!
– קוּר־קוּר־קוּר! – קָרָאָה. לֹא אוּכַל לְהַגִּיד מַה שֶּׁהִיא נִתְכַּוְּנָה לֵאמֹר בָּזֶה, אֲבָל כַּאֲשֶׁר רָאָה אוֹתָהּ הָאִכָּר חָשַׁב: זוֹ הִיא הַיָּפָה בְּכָל הַתַּרְנְגֹלוֹת שֶׁרָאִיתִי בְּכָל יְמֵי חַיַּי, הִיא יָפָה אֲפִילוּ מִן הַתַּרְנְגֹלֶת הַגִּזְעִית שֶׁל הַכֹּהֵן; מְאֹד מְאֹד הָיִיתִי רוֹצֶה שֶׁתִּהְיֶה שֶׁלִּי. תַּרְנְגֹלֶת תִּמְצָא לָהּ תָּמִיד גַּרְעִין בַּשָּׂדֶה, כִּמְעַט שֶׁהִיא יְכוֹלָה לִדְאוֹג בְּעַצְמָהּ לְכַלְכָּלָּתָהּ! חוֹשְׁבַנִי שֶׁזֶּה יִהְיֶה חִלּוּף יָפֶה, אִם אֲקַבֵּל אֶת הַתַּרְנְגֹלֶת חֵלֶף הָאַוָּז.
– הֲיֵשׁ בִּרְצוֹנְךָ לְהַחֲלִיף? – שָׁאָל.
– לְהַחֲלִיף? – הֵשִׁיב הַלָּז. – וַדַּאי שֶׁזֶּה יִהְיֶה לִי חִלּוּף יָפֶה.
וְהֵם הֶחֱלִיפוּ. גּוֹבֶה מִסֵּי הַכְּבִישׁ קִבֵּל אֶת הָאַוָּז וְהָאִכָּר – אֶת הַתַּרְנְגֹלֶת.
וְהִנֵּה הִרְבָּה הָאִכָּר לַעֲשׂוֹת עֲסָקִים בְּמֶשֶׁךְ נְסִיעָתוֹ הָעִירָה. חוּץ מִזֶּה נִתְחַמֵּם מְאֹד מֵחֹם הַיּוֹם וְגַם עָיַף לְמַדָּי. הוּא הִרְגִּישׁ צֹרֶךְ גָּדוֹל לִגְמוֹעַ גְּמִיעָה אַחַת שֶׁל יַיִן שָׂרוּף וְלֶאֱכוֹל פְּרוּסַת לֶחֶם קְטַנָּה. וּבְמִקְרֶה נִמְצָא אָז לְיַד בֵּית מַרְזֵחַ, וּבְכֵן רָצָה לְהִכָּנֵס שָׁמָּה, אֲבָל בְּרֶגַע זֶה רָצָה בַּעַל הַבַּיִת לָצֵאת מִשָּׁם; וְהוּא נִפְגַּשׁ עִם בַּעַל הַבַּיִת אֲשֶׁר נָשָׂא עַל כְּתֵפָיו שַׂק מָלֵא וְכָבֵד.
– מַה יֵשׁ לְךָ בַּשָּׂק? – שָׁאַל הָאִכָּר.
– תַּפּוּחִים רְקוּבִים! – עָנָה הָאִישׁ. – שַׂק מָלֵא תַפּוּחִים רְקוּבִים בִּשְׁבִיל הַבְּהֵמוֹת.
– אֲבָל הֲרֵי זֶה שֶׁפַע לְהַפְלִיא! לוּ רַק יָכְלָה אִמָּא לִרְאוֹת אֶת זֶה. בַּשָּׁנָה שֶׁעָבְרָה הָיָה לָנוּ רַק תַּפּוּחַ אֶחָד עַל הָעֵץ הַיִָּשָׁן שֶׁלְִּיַד צְרִיף הַכָּבוּל. אֶת הַתַּפּוּחַ הַזֶּה שָׁמַרְנוּ כְּאוֹצָר יָקָר, וְהוּא עָמַד עַל הָאָרוֹן עַד אֲשֶׁר נִתְקַלְקֵל. מַרְאֵה תַּפּוּחַ כָּזֶה יֵשׁ בּוֹ תָמִיד מִמִּדַּת הָעֲשִׁירוּת! כָּךְ הָיְתָה אוֹמֶרֶת הַזְּקֵנָה שֶׁלִּי. וְהִנֵּה פֹּה נִתֶּנֶת לָהּ הָאֶפְשָׁרוּת לֵיהָנוֹת מִמִּדַּת הָעֲשִׁירוּת לְאֵין שִׁעוּר! בֶּאֱמֶת הָיִיתִי רוֹצֶה לְזַכּוֹתָהּ בְּמַתָּנָה כָּזֹאת.
– וּבְכֵן, מָה אַתָּה רוֹצֶה לָתֵת בִּמְחִירָהּ? – שָׁאַל הָאִישׁ.
– לָתֵת? הִנְנִי לָתֵת לְךָ תְּמוּרָתָהּ אֶת הַתַּרְנְגֹלֶת שֶׁלִּי! – וְהוּא נָתַן לְבַעַל בֵּית הַמַּרְזֵחַ אֶת הַתַּרְנְגֹלֶת וְקִבֵּל מִיָּדוֹ אֶת הַתַּפּוּחִים, וְהוּא נִכְנַס פְּנִימָה וְעָמַד לְיַד שֻׁלְחַן הַמַּשְׁקִים. אֶת הַשַּׂק הַמִָּלֵא תַפּוּחִים הִשְׁעִין אֶל תַּנּוּר הָרְעָפִים; וְהוּא לֹא הִכִּיר, כִּי הַתַּנּוּר הָיָה מֻסָּק מְאֹד. וּבַבַּיִת נִמְצְאוּ כַמָּה אֲנָשִׁים זָרִים, סוֹחֲרֵי סוּסִים וְסוֹחֲרֵי שְׁוָרִים וְגַם שְׁנֵי אַנְגְּלִים, וְהַלָּלוּ כֻלָּם עֲשִׁירִים הֵם, עַד שֶׁכִּיסֵיהֶם מִתְבַּקְעִים מֵרֹב מַטְבְּעוֹת הַזָּהָב שֶׁבָּהֶם. וְהֵם אוֹהֲבִים מְאֹד לְהִתְעָרֵב עַל כָּל דָּבָר, כַּאֲשֶׁר תִּוָּכְחוּ מִיָּד.
– “זְ־זְ־זְ־זְ! זְ־זְ־זְ־זְ!” – מָה הַקּוֹל הַמְשֻׁנֶּה הַזֶּה שֶׁנִּשְׁמַע מִצַּד תַּנּוּר הָרְעָפִים? הַתַּפּוּחִים הֵחֵלּוּ לְהִצָּלוֹת.
– מַה זֶּה? – וְעַד מְהֵרָה נוֹדַע לְכֻלָּם כָּל הָעִנְיָן, אוֹתוֹ מַעֲשֶׂה בְּסוּס שֶׁהָחֳלַף בְּפָרָה וְהַפָּרָה בְּכִבְשָׂה וְהַכִּבְשָׂה בְּאַוָּז וְהָאַוָּז בְּתַרְנְגֹלֶת וְהַתַּרְנְגֹלֶת בְּתַפּוּחִים רְקוּבִים.
– הַמְתֵּן אֵפוֹא עַד שֶׁתַּחֲזוֹר הַבַּיְתָה, כַּמָּה צְבִיטוֹת וּבְעִיטוֹת תַּעֲנִיק לְךָ הַזְּקֵנָה שֶׁלָּךְ. – אָמְרוּ הָאַנְגְּלִים.
– נְשִׁיקוֹת אֲקַבֵּל וְלֹא צְבִיטוֹת וּבְעִיטוֹת! – הֵשִׁיב הָאִכָּר. – הַזְּקֵנָה שֶׁלִּי תֹאמַר: כָּל מַה שֶּׁאַבָּא עוֹשֶׂה לְטוֹב הוּא עוֹשֶׂה!
– הַאִם מוּכָן אַתָּה לְהִתְעָרֵב? – שָׁאָלוּ. – אָנוּ נְכוֹנִים לָתֵת חָבִיּוֹת מְלֵאוֹת מַטְבְּעוֹת זָהָב!
– אֲנִי אֶהְיֶה מְרֻצֶּה מְאֹד אֲפִילוּ אִם אֲקַבֵּל קַב אֶחָד מָלֵא מַטְבְּעוֹת זָהָב! – הֵשִׁיב הָאִכָּר. – אֲבָל כְּנֶגֶד זֶה אֵינִי יָכוֹל לְהֵצִּיעַ מִשֶׁלִּי אֶלָּא קַב מָלֵא תַפּוּחִים וְגַם אוֹתִי עַצְמִי וְגַם אֶת הַזְּקֵנָה שֶׁלִּי, אֲבָל זוֹהִי יוֹתֵר מִמִּדָּה מְלֵאָה, זוֹהִי מִדָּה גְדוּשָׁה!
– טוֹב אֵפוֹא! – קָרְאוּ הָאַנְגְּלִים, וְהַהִתְעָרְבוּת נֶעֱשָׂתָה.
וְהָעֲגָלָה שֶׁל בַּעַל בֵּית הַמַּרְזֵחַ הוּכְנָה לִנְסִיעָה, וְהָאַנְגְּלִים יָשְׁבוּ בָהּ, וְהָאִכָּר יָשַׁב בָּהּ, וְגַם הַתַּפּוּחִים הָרְקוּבִים נִטְעֲנוּ עָלֶיהָ, וְלַסּוֹף הִגִּיעוּ לְבֵיתוֹ שֶׁל הָאִכָּר.
– עֶרֶב טוֹב, אִמָּא!
– תּוֹדָה רַבָּה, אַבָּא!
– הֶחֱלַפְתִּי אֶת סוּסֵנוּ כָּרָאוּי!
– כֵּן, אַתָּה מֵבִין גָּדוֹל בְּעִנְיָנִים אֵלֶּה! – וְהִיא חִבְּקָה אוֹתוֹ וְלֹא שָׂמַה לֵב לֹא לַשַּׂק וְלֹא לָאֲנָשִׁים הַזָּרִים.
– הֶחֱלַפְתִּי אֶת הַסּוּס בְּפָרָה!
– מַה טּוֹב! שֶׁבַח לֵאלֹהִים עַל הֶחָלָב! – אָמְרָה הָאִשָׁה. – מֵעַתָּה יַעֲלוּ שׁוּב עַל שֻׁלְחָנֵנוּ מְזוֹנוֹת שֶׁל חָלָב, חֶמְאָה וּגְבִינָה. הֲרֵי זֶה חִלּוּף נָאֶה מְאֹד!
– כֵּן, אֲבָל אֶת הַפָּרָה הֶחֱלַפְתִּי שׁוּב בְּכִבְשָׂה!
– גַּם זוֹ לְטוֹבָה! – אָמְרָה הָאִשָּׁה. – וַדַּי שֶׁכִּבְשָׂה טוֹבָה מִפָּרָה. אַתָּה יוֹדֵעַ תָּמִיד לַעֲשׂוֹת עֲסָקִים טוֹבִים. בִּשְׁבִיל כִּבְשָׂה יֵשׁ לָנוּ עֵשֶׂב לָרֹב. מֵעַתָּה יִהְיֶה לָנוּ שׁוּב חֲלַב כְּבָשִׂים וּגְבִינַת כְּבָשִׂים וְגַרְבַּיִם שֶׁל צֶמֶר, וַאֲפִילוּ כָּתְנוֹת לַיְלָה שֶׁל צֶמֶר. אֶת אֵלֶּה לֹא תִתֵּן לָנוּ פָּרָה; הִיא מַשִּׁירָה אֶת שַׂעֲרוֹתֶיהָ. הֲרֵי אַתָּה אָדָם מְיֻשָּׁב וּפִקֵּחַ!
– אֲבָל אֶת הַכִּבְשָׂה הֶחֱלַפְתִּי שׁוּב בְּאַוָּז!
– גַּם זוֹ לְטוֹבָה! הַאֻמְנָם, אַבָּא, יִהְיֶה לָנוּ הַשָּׁנָה אַוָּז לִימֵי הֶחָג? לְעוֹלָם אֵין אַתָּה חוֹשֵׁב אֶלָּא לְהַמְצִיא לִי שִׂמְחָה וְעֹנֶג! הֲלֹא זֶה רַעְיוֹן נֶהְדָּר שֶׁעָלָה בְּדַעְתֶּךָ! אָנוּ יְכוֹלִים לִקְשׁוֹר אֶת הָאַוָּז בַּחוּץ עַל יַד הָעֵשֶׂב, וְעַד שֶׁיַגִּיעַ הֶחָג יַשְׁמִין עוֹד יוֹתֵר!
– אֲבָל אֶת הָאַוּז הֶחֱלַפְתִּי שׁוּב בְּתַרְנְגֹלֶת! – הוֹסִיף הַבָּעַל.
– גַּם זוֹ לְטוֹבָה! תַּרְנְגֹלֶת! הִנֵּה זֶה חִלּוּף נָאֶה, אָמְרָה הָאִשָּׁה. – תַּרְנְגֹלֶת מְטִילָה בֵּיצִים, הִיא דוֹגֶרֶת אוֹתָן, וְיִהְיוּ לָנוּ אֶפְרוֹחִים, וּבְקָרוֹב חָצֵר מְלֵאָה תַּרְנְגֹלוֹת! הֲלֹא זֶה הוּא הַדָּבָר אֲשֶׁר אֵלָיו הִשְׁתּוֹקַקְתִּי בְּסֵתֶר לִבִּי!
– כֵּן, אֲבָל אֶת הַתַּרְנְגֹלֶת הֶחֱלַפְתִּי לַסּוֹף בְּשַׂק מָלֵא תַפּוּחִים רְקוּבִים!
– אִם כֵּן עָלַי לְנַשְׁקֶךָ! – קָרְאָה הָאִשָּׁה מֵרֹב חֶדְוָה. – תּוֹדָה רַבָּה לָךְ, בַּעֲלִי הָאָהוּב! הִנְנִי לְסַפֵּר לְךָ דָּבָר. כַּאֲשֶׁר יָצָאתָ לַדֶּרֶךְ עָלָה בְּדַעְתִּי לְהָכִין לְךָ סְעוּדָה יָפָה: חֲבִיתָה עִם שׁוּמָנִית. בֵּיצִים הָיוּ לִי, אֲבָל לֹא שׁוּמָנִית. מִשּׁוּם זֶה סַרְתִּי לְבֵית הַמּוֹרֶה. יָדוּעַ לִי בְּבֵרוּר כִּי יֵשׁ לָהֶם שׁוּמָנִית. אֲבָל אֵשֶׁת הַמּוֹרֶה קַמְצָנִית הִיא, חֲמוֹרָה שֶׁכְּמוֹתָהּ! בִּקַּשְׁתִּי שֶׁתַּלְוֶה לִי שׁוּמָנִית–! לְהַלְווֹת! קָפְצָה כְּנֶגְדִּי. שׁוּם דָּבָר אֵינוֹ גָדֵל בְּגַנֵּנוּ, אֲפִילוּ לֹא תַפּוּחַ רָקוּב. גַּם תַּפּוּחַ רָקוּב אֵין בִּיכָלְתִּי לְהַלְווֹת לָהּ! כָּךְ גָּעֲרָה בִי. וְאַתָּה הִנֵּה יֵשׁ בִּיכָלְתִּי לְהַלְווֹת לָהּ עֲשָׂרָה, וַאֲפִילוּ שַׂק מָלֵא תַפּוּחִים רְקוּבִים! הֵן זוֹ הִיא שִׂמְחָה אֲמִתִּית, אַבָּא! – וּבְדַבְּרָהּ כָּךְ נָשְׁקָה לוֹ בִשְׂפָתָיו.
– דָּבָר זֶה מוֹצֵא חֵן בְּעֵינָי! – אָמַר אַחַד הָאַנְגְּלִים. – בְּכָל פַּעַם יְרִידָה לְמַטָּה וּבְכָל פַּעַם אוֹתָהּ הַשִּׂמְחָה! אָמְנָם כְּדַאי לָנוּ לְהַפְסִיד אֶת כַּסְפֵּנוּ כְּדֵי לִרְאוֹת וְלִשְׁמֹעַ כָּל זֹאת!
וְהֵם שִׁלְּמוּ לָאִכָּר, אֲשֶׁר קִבֵּל נְשִׁיקוֹת וְלֹא צְבִיטוֹת וּבְעִיטוֹת, הֲמוֹן לִירוֹת אַנְגְּלִיּוֹת כְּפִי שֶׁהִבְטִיחוּ.
כֵּן, תָּמִיד כְּדַאי הוּא לָהּ לְאִשָּׁה שֶׁתָּבִין וְתוֹדֶה, כִּי אַבָּא הוּא הַטּוֹב בָּאָדָם, וְכָל מַה שֶּׁהוּא עוֹשֶׂה לְטוֹב הוּא עוֹשֶׂה.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.