¹

סוּסוֹ שֶׁל הַקֵּיסָר זָכָה לְקַבֵּל פַּרְסוֹת זָהָב לְרַגְלָיו, פַּרְסַת זָהָב אַחַת לְכָל רֶגֶל.

בַּמֶּה זָכָה לְקַבֵּל פַּרְסוֹת זָהָב?

הוּא הָיָה הַיָּפֶה בְּכָל הַסּוּסִים, וְלוֹ רַגְלַיִּם נָאוֹת, עֵיַניִם נְבוֹנוֹת וְרַעְמָה אֲשֶׁר הָיְתָה תְּלוּיָה לוֹ סָבִיב לְצַוָּארוֹ כַּאֲרִיג מֶשִׁי מְפֹאָר. עָלָיו רָכַב אֲדוֹנָיו הַקֵּיסָר בְּעֵת אֲשֶׁר עַל סְבִיבוֹתָיו הִשְׁתּוֹלְלָה סוּפָה שֶׁל אֲבַק שְׂרֵפָה וּמְטַר כַּדּוּרִים מִקְּנֵי רוֹבִים נִתַּךְ עָלָיו, וְהַסּוּס שָׁמַע אֶת שִׁירָתָם וּשְׁרִיקָתָם שֶׁל הַכַּדּוּרִים וְלֹא נִבְהָל. הוּא נָשַׁךְ עַל כָּל צַעַד, בָּעַט בְּרַגְלָיו וְנִלְחַם כְּגִבּוֹר בְּעֵת שֶׁהָאוֹיֵב פָּרַץ קָדִימָה. בִּקְפִיצָה אַחַת דָּלַג עַל פְּנֵי סוּסוֹ שֶׁל הָאוֹיֵב שֶׁנָּפַל אַרְצָה, הִצִיל אֶת כֶּתֶר הַזָּהָב הָאָדֹּם אֲשֶׁר לַקֵּיסָר אֲדוֹנָיו, הִצִּיל אֶת חַיֵּי הַקֵּיסָר, שֶׁהָיוּ יְקָרִים הַרְבֵּה יוֹתֵר מִזָּהָב אָדֹם, וְלָכֵן זָכָה סוּסוֹ שֶׁל הַקֵּיסָר לְקַבֵּל פַּרְסוֹת זָהָב לְרַגְלָיו, פַּרְסַת זָהָב לְכָל רֶגֶל.

וְהַזַּבְלָן זָחַל וְעָלָה מִן הַזֶּבֶל.

– הַגְּדוֹלִים תְּחִלָּה, וְאַחֲרֵיהֶם הַקְּטַנִּים, – אָמַר, – אֲבָל לֹא הַגֹּדֶל הוּא הַמַּכְרִיעַ, – וּבְדַבְּרוֹ כָּכָה פָּשַׁט אֶת רַגְלָיו הַדַּקּוֹת.

– מַה חֶפְצְךָ? – שָׁאַל הַנַּפָּח.

– פַּרְסוֹת זָהָב! – עָנָה הַזַּבְלָן.

– אֵין זֹאת כִּי דַעְתְּךָ נִטְרְפָה עָלֶיךָ! – עָנָה הַנַּפָּח, – אַף אַתָּה רוֹצֶה לְקַבֵּל פַּרְסוֹת זָהָב?

פַּרְסוֹת זָהָב! – הֵשִׁיב הַזַּבְלָן מִתּוֹךְ עַקְשָׁנוּת, – הָאִם גָּרוּעַ אֲנִי מִן הַבְּהֵמָה הַגַּסָּה הַזֹּאת, אֲשֶׁר תָּמִיד מֻכְרָחִים לְשָׁרְתָהּ, לְקַרְצְפָה, לְטַפֵּל בָּה וּלְהַמְצִיא לָהּ מָזוֹן וּמַשְׁקֶה לִזְלוֹל וְלִסְבּוֹא? הַאֵינֶנִּי גַם אֲנִי מִן הַיּוֹשְׁבִים בְּאֻרְוַת הַקֵּיסָר?

– אֲבָל בַּמֶּה זָכָה הַסּוּס לְקַבֵּל פַּרְסוֹת זָהָב? – שָׁאַל הַנַּפָּח, – הַאִם לֹא תוּכַל כְּלָל לְהָבִין זֹאת?

– לְהָבִין? לְכָל הַפָּחוֹת אֲנִי מֵבִין שֶׁזֶּה הוּא זִלְזוּל בִּכְבוֹדִי, – הֵעִיר הַזַּבְלָן, – עָוֶל הוּא שֶׁנַעֲשָׂה לִי, – וּמִשּוּם כָּךְ הִנְנִי לָלֶכֶת לִי מִזֶּה אֶל רַחֲבֵי הָעוֹלָם.

– לֵךְ לְךָ מִזֶּה! – קָרָא הַנַּפָּח מִתּוֹךְ צְחוֹק.

– אָדָם גַּס אַתָּה! – אָמַר הַזַּבְלָן וְיָצָא מִפֶּתַח הָאֻרְוָה. הוּא לֹא הִרְחִיק לָעוּף וְהִנֵה נִמְצָא בְגַן פְּרָחִים קָטָן וְנָאֶה, שֶׁכֻּלּוֹ הָיָה מָלֵא רֵיחַ שׁוֹשָׁנִּים וּפְרָחִים.

– הַאִם לֹא נֶהְדָּרָה הִיא הַסְּבִיבָה הַזֹּאת? – אָמְרָה תַּרְנְגֹלֶת קְטַנָה וּמְנֻמָּרָה, – מַה נָעִים הָרֵיחַ וּמַה יָפֶה הַמָּקוֹם!

– אֲנִי הִסְכַּנְתִּי מֵעוֹדִי לְטוֹב מִזֶּה, – הֵשִׁיב הַזַּבְלָן. – הַאִם כָּל זֶה יָפֶה הוּא בְּעֵינָיִךְ? הֲלֹא אֲפִילוּ עֲרֵמַת זֶבֶל אֵין פֹּה.

בַּדְבָרִים הָאֵלֶּה הוֹסִיף לִפְסוֹעַ וְהִגִּיעַ עַד לַצֵּל שֶׁל פֶּרַח הַקַּרְפּוֹל; וְזַחַל אֶחַד זָחַל לוֹ עַל הַפֶּרַח.

– מַה נָאֶה הוּא הָעוֹלָם! – אָמַר הַזַּחַל. – הַשֶּׁמֶשׁ חַם כָּכָה! שִׂמְחָה וְנַחַת רוּחַ שׁוֹרָה עַל הַכֹּל, וְיוֹם אֶחָד, כַּאֲשֶׁר אֵרָדֵם אוֹ אָמוּת, כְּפִי שֶׁהֵם קוֹרְאִים לְכָךְ, הִנֵּה אָקִיץ מִשְׁנָתִי – וְהִנֵּה אֲנִי פַּרְפַּר.

– אַל תִּשְׁגֶּה בַּהֲזָיוֹת! – אָמַר הַזַבְלָן, – עַתָּה אָנוּ עָפִים אָנֶה וָאָנָה כְּמוֹ פַּרְפָּרִים! אֲנִי מֵאֻרְוַת הַקֵּיסָר אֲנִי בָּא, אֲבָל אֵין שָׁם אַף אֶחָד שֶׁיִּשְׁגֶּה בַּהֲזָיוֹת כָּאֵלֶה; וַאֲפִילוּ סוּסוֹ שֶׁל הַקֵּיסָר עַצְמוֹ, אֲשֶׁר כָּעֵת הוּא מִתְגָּאֶה בְּפַרְסוֹת הַזָּהָב אֲשֶׁר הֲסִירוֹתִי מֵרַגְלַי, אַף הוּא לֹא יַחֲלוֹם חֲלוֹמוֹת כָּאֵלֶּה, כִּי כְנָפַיִם יִצְמְחוּ לוֹ! וְכִי יָעוּף! כֵּן, עַתָּה אֲנוּ עָפִים! – וּבַדְּבָרִים הַאֵלֶּה עָף קְצָת לְמָעְלָה, – אֵין אֲנִי רוֹצֶה לְהִתְרַגֵּז, אֲבָל בְּכָל זֹאת אֲנִי מְרֻגָּז.

הוּא נָפַל עַל עֲרוּגַת דֶּשֶא גְּדוֹלָה, פֹּה שָׁכַב זְמַן מָה וְנִרְדָּם.

אוֹי וַאֲבוֹי! מָה עַז הוּא הַגֶּשֶׁם הַיּוֹרֵד! הַזַּבְלָן הֵקִיץ מִשְּׁנָתוֹ לְקוֹל שִׁקְשׁוּק הַמַּיִם וּמִיָּד רָצָה לִזְחוֹל וּלְהִסְתַּתֵּר בְּתוֹךְ הָאֲדָמָה, אֲבָל לֹא יָכוֹל לַעֲשׂוֹת זֹאת. הוּא הִתְגּוֹלֵל וְהִתְפַּלֵּשׁ, הוּא שָׂחָה עַל גְּחוֹנוֹ וְעַל גַּבּוֹ, אֲבָל אַף לֹא עָלָה עוֹד בְּדַעְתּוֹ לָעוּף, בָּרוּר הָיָה לוֹ כִּי לֹא יָזוּז עוֹד חַי מִן הַמָּקוֹם הַזֶּה. בִּמְקוֹם שָׁכַב, שָׁם שָכַב וְהוֹסִיף לִשְׁכַּב.

כַּאֲשֶׁר חָדַל קְצָת הַגֶּשֶׁם וְהַזַּבְלָן מִצְמֵץ בְּעֵינָיו עַד אֲשֶׁר סָחַט מֵהֶן אֶת הַמַּיִם, רָאָה לְפָנָיו דְּבַר מָה לָבָן נוֹצֵץ; זֶה הָיָה בַּד שָׁטוּחַ לְשֵׁם הַלְבָּנָה. מִהֵר הַזַּבְלָן לִזְחוֹל וּלְהִסְתַּתֵּר בְּאֶחָד מִקִפְלֵי הַבַּד הָרָטֹב. אָמְנָם שְׁכִיבָתוֹ שָׁם לֹא הָיְתָה נוֹחָה כְּמוֹ בַּזֶּבֶל הַחַם שֶׁבָּאֻרְוָה; אֲבָל מָקוֹם טוֹב מִזֶּה לֹא הָיָה לוֹ, וְלָכֵן נִשְׁאַר שָׁם יוֹם אֶחָד וְלַיְלָה אֶחָד, וְגַם הַגֶּשֶׁם לֹא חָדַל לָרֶדֶת בְּזָעַף. בַּבֹּקֶר הַשְׁכֵּם זָחַל הַזַּבְלָן וְיָצָא; הוּא הִתְרַגֵּז מְאֹד עַל מֶזֶג הָאֲוִיר הָרָע.

שְׁתֵי צְפַרְדְּעִים יָשְׁבוּ עלַ הַבַּד; עֵינֵיהֶן הַבְּהִירוֹת הִזְהִירוּ מֵרֹב הִתְפַּעֲלוּת.

– מֶזֶג אֲוִיר נֶהְדָּר כָּזֶה! – אָמְרָה הָאֶחָת, – עַד כַּמָּה הוּא מְרַעֲנֵן! וְהַבַּד מַה מֵיטִיב הוּא לְהַחֲזִיק אֶת הַמַּיִם יָחַד. אֲנִי מַרְגִּישָׁה דִגְדּוּג וְרִשְׁרוּשׁ בְּרַגְלַי הָאֲחוּרוֹת, כְּאִלּוּ אֲנִי הוֹלֶכֶת לִשְׂחוֹת.

– וַאֲנִי רַק אַחַת חָפַצְתִּי לָדָעַת! – אָמְרָה הַשְּׁנִיָה: – הַסְּנוּנִית אֲשֶׁר דַּרְכָּהּ לְשוֹטֵט בְּמֶרְחָקִים, הָאִם מָצְאָה בְּכָל מַסָּעֶיהָ הַמְּרֻבִּים בְּחוּץ לָאָרֶץ אֲוִיר יָפֶה מִן הָאֲוִיר שֶׁלָּנוּ פֹּה? גֶּשֶׁם כָּזֶה, רְטִיבוּת כָּזֹאת; הֵן יָכוֹל תּוּכְלִי לְדַמּוֹת בְּנַפְשֵׁךְ כְּאִלּוּ אַתְ שׁוֹכֶבֶת בִּתְעָלָה רְטֻבָּה. מִי שֶׁדָּבָר כָּזֶה אֵינוֹ מְמַלֵּא אֶת לִבּוֹ שִׂמְחָה רַבָּה, בָּרִי לִי שֶׁאֵין הוּא אוֹהֵב אֶת מוֹלַדְתּוֹ.

– נִכָּרִים הַדְּבָרִים, כִּי מֵעוֹלָם לֹא הֱיִיתֶן בְּאֻרְוַת הַקֵּיסָר! – אָמַר הַזַּבְלָן אֲלֵיהֶן. – שָׁם הָרְטִיבוּת גַּם חַמָּה וְגַם מַעֲלָה רֵיחוֹת נְעִימִים. לִרְטִיבוּת כָּזֹאת הִסְכַּנְתִּי מֵעוֹדִי, וְהִיא הִיא הָאֲוִיר הָרָצוּי לִי, אֲבָל לְדַאֲבוֹנִי לֹא יָכֹלְתִּי לְקַחְתּוֹ אִתִּי בְּצֵאתִי לְמַסָּעָי. הַאֵין פֹּה בַּגָּן אַף עֲרוּגַת זֶבֶל אַחַת, אֲשֶׁר בָּה תּוּכַל לְהִתְגּוֹרֵר אִישִׁיּוּת נִכְבָּדָה שֶׁכְּמוֹתִי וּלְהַרְגִּיש אֶת עַצְמָה כְּמוֹ בְּבֵיתָהּ מַמָּש?

אֲבָל הַצְּפָרְדְּעִים לֹא הֵבִינוּ אֶת דְּבָרָיו אוֹ לֹא חָפְצוּ לַהֲבִינָם.

– מֵעוֹדִי לֹא שָׁאַלְתִּי שְׁאֵלָה אַחַת פַּעֲמָיִם, – אָמַר הַזַּבְלָן לְאַחַר שֶׁשָׁאַל אֶת שְׁאֵלָתוֹ שָׁלֹשׁ פְּעָמִים וְלֹא קִבֵּל תְּשׁוּבָה.

כַּאֲשֶׁר הוֹסִיף לָלֶכֶת מֶרְחַק מָה פָּגַשׁ בְּדַרְכּוֹ חֶרֶס שֶׁל קְדֵרָה; עַל פִּי הָאֱמֶת לֹא הָיָה צָרִיךְ הַחֶרֶס לְהִמָּצֵא בַּמָקוֹם הַזֶּה, אֲבָל מִכֵּיוָן שֶׁנִּמְצָא פֹּה הִנֵּה יָכֹל לְשַׁמֵּשׁ מַחְסֶה. תַּחְתָּיו הִתְגּוֹרְרוּ כַּמָה מִשְׁפָּחוֹת שֶׁל תּוֹלְעֵי הָאֹזֶן. אֵין הֵם דּוֹרְשִׁים לְעַצְמָם חֲדָרִים מְרֻוָּחִים, וּבְלְבַד שֶׁיּוּכְלוּ לִחְיוֹת יַחְדָּו חַיֵּי רֵעוּת. הַנָּשִׁים שֶׁלָּהֶן מִצְטַיְּנוֹת בְּיִחוּד בְּאַהֲבָתָן הַרַבָּה לְיַלְדֵיהֶן, וְלָכֵן כָּל אַחַת מֵהֶן חוֹשֶׁבֶת, כִּי יְלָדֶיהָ הֵם הַיָּפִים וְהַחֲכָמִים בְּכָל הָעוֹלָם.

– בְּנֵנוּ הִתְאָרֵשׂ, – אָמְרָה אֵם אֶחָת, – תְּמִימוּת נְעִימָה שֶׁכְּמוֹתוֹ! שְׁאִיפָתוֹ הָעֶלְיוֹנָה הִיא שֶׁיִּזְכֶּה לְהִכָּנֵס וְלִשְׁכֹּן בְּאָזְנוֹ שֶׁל כֹּהֵן. הוּא נֶחְמָד וְיַלְדּוּתִי כָּל כָּךְ, וְהִתְאַרְשׂוּתוֹ שׁוֹמֶרֶת עָלָיו מִכָּל מִינֵי הוֹלֵלוּת וּפְרִיצוּת. אֵין דָּבָר מְשַׂמֵּחַ לֵב אֵם כַּדָּבָר הַזֶּה.

– וּבְנֵנוּ, – סִפְּרָה אֵם שֵׁנִית: – אַךְ יָצָא מִבֵּיצָתוֹ מִיָּד הִתְחִיל לְשַׂחֵק בְּחֶדְוָה רַבָּה, כְּמוֹ אֵש לֶהָבָה יוֹשֶׁבֶת בְּקִרְבּוֹ וּמַרְקִידָה אוֹתוֹ. אָמְנָם בֵּן כָּזֶה שִׂמְחָה גְּדוֹלָה הוּא לְאִמּוֹ! הַאַף אֵין זֹאת, אֲדוֹנִי הַזַּבְלָן? – הֵן הִכִּירוּ אֶת הַזָּר עַל פִּי מַרְאֵהוּ.

– צָדְקוּ דִבְרֵי שְׁתֵיכֶן גַּם יָחַד! – אָמַר הַזַּבְלָן, וּלְשֵׁמַע הַתְּשׁוּבָה הַזֹּאת הִזְמִינוּ אוֹתוֹ הַנָּשִׁים לְהִכָּנֵס פְּנִימָה אִם רַק יַעֲלֶה בְּיָדו לִזְחוֹל וְלִדְחוֹק אֶת עַצְמוֹ תַּחַת חֶרֶס הקְּדֵרָה.

– וְעַתָּה יוֹאֶל נָא הָָאָדוֹן לִרְאוֹת גַּם אֶת תּוֹלְעֵי הָאֹזֶן הַקְּטַנִּים שֶׁלָּנוּ, – אָמְרָה אֵם שְׁלִישִׁית וּרְבִיעִית, – הֲלֹא הֵם הַיְלָדִים הַנֶּחֱמָדִים בְּכָל הָעוֹלָם, וְכַמָּה הֵם מַצְחִיקִים! לְעוֹלָם אֵין הֵם שׁוֹכְחִים אֶת הַנִּמּוּס הַיָּפֶה, חוּץ מִבַּשָּׁעָה שֶׁיֵּש לָהֶם כְּאֵב בֶּטֶן, אֲבָל בְּגִילָם הֵם, הֲרֵי זֶה דָבָר מָצוּי כָּל כָּךְ.

וְאַחַר כָּךְ סִפְּרָה כָּל אֵם וָאֵם עַל דְּבַר יְלָדֶיהָ, וְהַיִּלָדִים הִתְעַרְבוּ בַּשִׂיחָה, וְגַם שָׁלְחוּ אֶת הַמַּזְלֵג שֶׁיֵּשׁ לָהֶם בִּזְנָבָם מֵאֲחוֹרָם, וְצָבְטוּ אֶת סִיבֵי הַזָּקָן שֶׁל הַזַּבְלָן.

– פִּקְחִים קְטַנִּים שֶׁכְּמוֹתָם, הַכֹּל הֵם רוֹאִים וְיוֹדְעִים! – אָמְרוּ הָאִמּוֹת וְהִתְמוֹגְגוּ מֵרֹב אַהֲבָה לִבְנֵיהֶן. וְאוּלָם הַזַּבְלָן הִתְרָעֵם בְּלִבּוֹ עַל הַדָּבָר, וְלָכֵן שָׁאַל אִם אֵין עֲרֵמַת זֶבֶל בְּקִרְבַת הַמָּקוֹם.

– לֹא, עֲרֵמַת הַזֶּבֶל נִמְצֵאת הַרְחֵק הַרְחֵק מְאֹד מִזֶּה, מֵעֵבֶר לַתְּעָלָה, – אָמַר אֶחָד מִתּוֹלְעֵי הָאֹזֶן, – הַרְחֵק כָּל כָּךְ, שֶׁאֲנִי מְקַוֶּה כִּי אַף אֶחָד מִילָדַי לֹא יַרְחִיק לָלֶכֶת עַד הַמָּקוֹם הַהוּא, שׁכֵּן אִלּוּ קָרָה חָלִילָה דָבָר כָּזֶה הָיִיתִי מֵת מִצָּעַר.

– וּבְכָל זֹאת אֲנָסֶּה לְהַגִּיעַ שָׁמָהּ, – הֵשִׁיב הַזַּבְלָן וְיָצָא בְּלִי בִּרְכַּת שָׁלוֹם. זֶהוּ מִנְהָג שֶׁל מְהַדְּרִים.

לְיַד הַתְּעָלָה פָּגַשׁ הַרְבֵּה מִבְּנֵי מִינוֹ, כֻּלָּם זַבְלָנִים.

– פֹּה אָנוּ מִתְגּוֹרְרִים! – אָמְרוּ אֵלָיו, – פֹּה חַם לָנוּ מְאֹד! הַאִם נוּכַל לְהַרְשׁוֹת לְעַצְמֵנוּ לְהַזְמִין אֶת כּבוֹדוֹ? אֵין זֹאת כִּי עָיַף כְּבוֹדוֹ מִן הַנְּסִיעָה.

– אָמְנָם כֵּן, – אָמַר הַזַּבְלָן, – בִּשְׁעַת הַגֶּשֶׁם הַגָּדוֹל שָׁכַבְתִּי עַל בַּד, וְהַנְּקִיּוּת מַזִּיקָה לִי בְּיִחוּד. חוּץ מִזֶּה אָחַז שִׁגְדּוֹן אֶת אֶחָד מִפִּרְקֵי כְּנָפָי, כִּי הָכְרַחְתִּי לַעֲמֹד תַּחַת חֶרֶס שֶׁל קְדֵרָה בְּרוּחַ פְּרָצִים. אָמְנָם, אַתָּה מַרְגִּישׁ נַחַת רוּחַ אֲמִתִּיוּת כְּשֶׁאַתָּה נִמְצָא שׁוּב בֵּין אַנְשֵׁי מִינֶךָ.

– כְּבוֹדוֹ אוּלַי בָא הֵנָּה מֵעֲרֵמַת הַזֶּבֶל? – שָׁאַל הַזָּקֵן שֶׁבַּחֲבוּרָה.

– לְמַעְלָה מִזֶּה! – עָנָה הַזַּבְלָן. – אֲנִי בָּא מֵאֻרְוַת הַקֵּיסָר, שֶׁשָּׁם נוֹלַדְתִּי עִם פַּרְסוֹת זָהָב לְרַגְלָי. אֲנִי עוֹשֶׂה אֶת דַּרְכִּי בִּשְׁלִיחוּת חֲשָׁאִית מְיֻחָדָה, וְלָכֵן אֵין לָכֶם לְהַקִּיפֵנִי בִּשְׁאֵלוֹת, כִּי אֲנִי אֶת סוֹדִי לֹא אֲגַלֶּה.

בַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה יָרַד הַזַּבְלָן אֶל תּוֹךְ הַטִּיט הַשַּׁמְנוּנִי. שָׁם יָשְׁבוּ שָׁלֹשׁ עֲלָמוֹת זַבְלָנִיּוֹת צְעִירוֹת, אֲשֶׁר גִּחֲכוּ מִתּוֹךְ בַּיְשָׁנוּת, מִשּׁוּם שֶׁלֹּא יָדְעוּ מָה עֲלֵיהֶן לֵאמֹר.

– הֵן עֲדַיִן לֹא אֲרוּסןֹת, – אָמְרָה הָאֵם, וְשׁוּב הֵחֵלוּ הַבְּתוּלוֹת לְגַחֵךְ, אֲבָל הַפַּעַם גִּחֲכוּ מִתּוֹךְ מְבוּכָה.

– אֲפִילוּ בְּאֻרְוַת הַקֵּיסָר לֹא רָאִיתִי יָפוֹת מֵהֶן! – הֵשִׁיב הַזַּבְלָן הַתַּיָּר בְּהִדוּר רָב.

– אַל נָא יַשְׁחִית כְּבוֹדוֹ בִּדְבָרָיו אֶת רוּחַ נַעֲרוֹתַי וְאַל נָא יְדַבֵּר כְּבוֹדוֹ עִמָהֶן אִם אֵין בְּלִבּוֹ מַחֲשָׁבוֹת רְצוּיוֹת מַמָּשׁ; – אֲבָל אָמְנָם יֵשׁ בְּלִבְּךָ מַחֲשָׁבוֹת רְצוּיוֹת וַאֲנִי נוֹתֶנֶת לְךָ אֶת בִּרְכָתִי.

– הֵידָד! – קָרְאוּ כָּל שְׁאָר הַזַּבְלָנִים, וְכָכָה רָאָה הַזַּבְלָן פִּתְאֹם אֶת עַצְמוֹ אָרוּס. תְּחִלָּה הַתְּנָאִים, אַחַר כָּךְ הַחֲתֻנָּה; הֵן בֶּאֱמֶת לֹא הָיְתָה שׁוּם סִבָּה לִדְחוֹת אֶת הַדָּבָר.

יוֹם הַמָּחֳרָת הָיָה נָעִים מְאֹד, הַיּוֹם הַשֵּׁנִי הָיָה פָחוֹת נָעִים, אֲבָל בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בָּא הָהֶכְרַח לְחַפֵּשׂ מָזוֹן לָאִשָּׁה, וְאוּלַי גַּם לַצֶּאֱצָאִים הָעֲתִידִים לָבוֹא.

– הִנֵּה נָפַלְתִּי בַּפָּח! הֵם רִמּוּנִי! – אָמַר לְעַצְמוֹ. – הֵם עָשׂוּ בְּעָרְמָה וְרִמּוּני, אִם כֵּן יֵשׁ גַּם לִי הַזְּכוּת לַעֲשׂוֹת בְּעָרְמָה – –

וְכָךְ עָשָׂה. הוּא יָצָא וְלֹא חָזַר; לֹא חָזַר כָּל הַיּוֹם, לֹא חָזַר כָּל הַלַּיְלָה – וְהָאִשָּׁה יָשְׁבָה אַלְמָנָה חַיָּה. שְׁאַר הַזַּבְלָנִים אָמְרוּ, כִּי לְדַאֲבוֹנָם הַגָּדוֹל קִבְּלוּ לְתוֹךְ מִשְׁפַּחְתָּם אוֹרֵחַ פּוֹרֵחַ, רַמָּאי גָמוּר. הָאִשָּׁה הָיְתָה לָהֶם עַתָּה לְמַעֲמָסָה.

– אִם כֵּן תּוּכַל שׁוּב לְהִשָּׁאֵר אֶצְלִי כְעַלְמָה, – אָמְרָה הָאֵם, – הֵן יַלְדָּתִי הִיא וְאֶצְלִי תִּשָּׁאֵר. בּוּז לוֹ לְאוֹתוֹ הַמְּנֻוָּל אֲשֶׁר עָזַב אוֹתָה וְהִנִּיחָה עֲגוּנָה!

וְהוּא נִמְצָא בֵינָתַיִם בַּדֶּרֶךְ; עַל גַּבֵּי עָלֶה שֶׁל כְּרוּב עָבַר אֶת הַתְּעָלָה כְּמוֹ בָאֳנִיַַּת מִפְרָשׂ. לִפְנוֹת בֹּקֶר בָּאוּ פִתְאֹם שְׁנֵי בְנֵי אָדָם, הֵם רָאוּ אֶת הַזַּבְלָן, הֱרִימוּהוּ, הֲפָכוּהוּ לְכָל צַד, וּשְׁנֵיהֶם הָיוּ מְלֻמָּדִים לְהַפְלִיא, בְּיִחוּד הַנָּעַר.

– “אַלָּה רוֹאֶה אֶת הַזַּבְלָן הַשָּׁחוֹר בְּתוֹךְ הָאֶבֶן הַשְּׁחוֹרָה שֶׁל הַסֶּלַע הַשָּׁחוֹר!” הַאִם לֹא כָךְ כָּתוּב בַּקֹרַאן? – שָׁאַל וְתִרְגֵּם אֶת שְׁמוֹ שֶׁל הַזַּבְלָן לַלָּשׁוֹן הָרוֹמָאִית וְתֵאַר אֶת מִשְׁפַּחְתּוֹ וְאֶת טִבְעוֹ.

הַגָּדוֹל בִּשְׁנֵי הַמְּלֻמָּדִים חִוָה אֶת דַעְתּוֹ, כִּי לֹא כְּדַאי לָהֶם לָקַחַת אֶת הַזַּבְלָן אִתָּם הַבַּיְתָהּ; לְפִי דַעְתּוֹ כְּבָר יֵשׁ לָהֶם בַּבַּיִת דֵי זַבְלָנִים כְּמוֹתוֹ, – וְנִרְאֶה לו לַזַּבְלָן, כִּי דְּבָרִים אֵלֶּה נֶאֶמְרוּ מִתּוֹךְ חֹסֶר נִמּוּס, וְלָכֵן הִתְעוֹפֵף לוֹ מִתּוֹךְ יָדוֹ, וְאַחַר שֶׁכְּנָפָיו כְּבָר נִתְיַּבְּשׁוּ בֵּינָתַיִם הוֹסִיף לָעוּף מֶרְחַק מָה עַד שֶׁהִגִּיעַ לַחֲמָמָה; וּמִכֵּיוָן שֶאַחַד הַחַלּוֹנֹות הָיָה שָׁם מוּרָם לְמַעְלָה יָכוֹל הַזַּבְלָן לְהִתְגַּנֵּב פְּנִימָה בְּקַלּות רַבָּה וּלְהִתְכַּנֵּס שָּם בְּתוֹךְ הַזֶּבֶל הֶחָדָשׁ.

– הִנֵּה מָקוֹם נֶהְדָּר וּמָלֵא טָעַם! – קָרָא בְּשִׁמְחָה.

עַד מְהֵרָה נִרְדַּם וְחָלַם חֲלוֹם, כִּי סוּסוֹ שֶׁל הַקֵּיסָר נֶהֱרַג וְהָאָדוֹן הַזַּבְלָן קִבֵּל אֶת פַּרְסוֹת הַזָּהָב שֶׁלּוֹ, וְאַף גַם הִבְטִיחוּ לוֹ לְהוֹסִיף לוֹ עוֹד שְׁתֵּי פַּרְסוֹת זָהָב. מַה יָפֶה וּמַה נָעִים חֲלוֹם שֶׁכָּזֶה. וְכַאֲשֶׁר הֵקִיץ הַזַּבְלָן זָחַל וְיָצָא וְהִבִּיט עַל סְבִיבָיו. מָה רַבָּה פֹּה הַתִּפְאֶרֶת בַחֲמָמָה זוֹ! דְקָלִים גְּדוֹלִים הִתְרוֹמְמוּ לְמַעְלָה, הַשֶּׁמֶשׁ עָשָׂה אוֹתָם כְּאִלּוּ שְׁקוּפִים, וְתַחַת הָעֵצִים גָּדְלוּ בְּשֶפַע רַב יָרָק וּפְרָחִים מַזְהִירִים, אֲדֻמִּים כְּאֵש וּכְתֻמִּים כְּעֵין הַחַשְׁמַלָּה וּלְבָנִים כַּשֶּׁלֶג שֶׁאַךְ זֶה יָרַד אָרְצָה.

– תִּפְאֶרֶת זֹאת אֵין דּוֹמֶה לָהּ בְּכָל הָעוֹלָם! וּמֶה עָדִין וְעָנֹג יִהְיֶה הָרֵיחַ בְּעֵת שֶׁכָּל הַצְּמָחִים הָאֵלֶּה יֵהָפְכוּ לְרָקָב! – אָמַר הַזַּבְלָן, – זֶהוּ חֲדַר מַכֹּלֶת מְשֻׁבָּח. בָּרִי לִי כִּי פֹה מִתְגּוֹרְרִים כַּמָּה מִבְּנֵי מִשְׁפַּחְתִּי. הָבָה אָתוּר קְצָת וְאֶרְאֶה אִם אוּכַל לִמְצוֹא אֶחָד מֵהֶם, אֲשֶׁר אוּכַל לְהִתְרָעוֹת עִמוֹ. זַבְלָן הָגוּן אֲנִי, וְעַל זֶה גַאֲוָתִי! – וְהוּא חִפֵּשׂ אֶת כָּל הַמָּקוֹם וְנִזְכַּר אֶת חֲלוֹמוֹ עַל דְּבַר הַסּוּס הַמֵּת וְעַל דְּבַר פַּרְסוֹת הַזָּהָב שֶׁעָבְרוּ אֵלָיו.

וּפִתְאֹם סָגְרָה יַד אָדָם עַל הַזַּבְלָן; הוּא נִלְחַץ וְנִכְוַץ וְנֶהְפַךְ מִצַּד לְצַד.

בְּנוֹ הַקָּטָן שֶׁל הַגַּנָּן וְאֶחָד מֵרֵעָיו נִמְצְאוּ בַחֲמָמָה. הֵם רָאוּ אֶת הַזַּבְלָן וְרָצוּ לְהִשְׁתַּעֲשֵעַ בּוֹ. הוּא נֶעֱטַף בַּעֲלֵה גֶפֶן וְהוּשַׂם בְּכִיס חַם שֶׁל מִכְנָסָיִם. שָׁם רָמַשׂ וְשָׁרַץ, וּבִשְׂכַר זֶה קִבֵּל לְחִיצַת יַד עַזָּה שֶׁל הַנַּעַר, אֲשֶׁר מִהֵר לָלֶכֶת עִמּוֹ אֶל נָהָר גָּדוֹל אֲשֶׁר בִּקְצֵה הַגָּן. פֹּה הוּשַׁב הַזַּבְלָן בְּנַעַל שֶׁל עֵץ יְשָׁנָה וּשְׁבוּרָה, אֲשֶׁר חֶלְקָהּ הָעֶלְיוֹן נִקְרַע מִמֶּנָּה. גַּם בּוּל שֶׁל עֵץ הוּשַׂם שָׁם לְשַׁמֵּשׁ תֹּרֶן לָאֳנִיָּה הַמְּשֻנָּה, וְאֶל הַבּוּל הַזֶּה נִקְשַׁר הַזַּבְלָן בְּחוּט שֶׁל צֶמֶר. עָלָיו לִהְיוֹת הַסַּפָּן וּלְהַפְלִיג בַּנָּהָר.

הַנָּהָר הָיָה גָּדוֹל, וּבְעֵינֵי הַזַּבְלָן נִרְאָה כַּיָּם הַגָּדוֹל הַסּוֹבֵב אֶת כָּל הָעוֹלָם, וְהוּא נִשְׁתּוֹמֵם עַד כְּדֵי כָךְ שֶהוּא נָפַל עַל גַּבּוֹ, וּפִרְכֵּס בְּרַגְלָיו.

נַעַל הָעֵץ הִפְלִיגָה בַּנָּהָר, וְזֶרֶם הַמַּיִם הָיָה חָזָק לְמַדָּי; אֲבָל בְּכָל פַּעַם שֶׁהַסְּפִינָה הִתְרַחֲקָה מִן הָחוֹף יוֹתֵר מִדַּי, מִיָּד הִפְשִׁיל אַחַד הַנְּעָרִים אֶת מִכְנָסָיו לְמַעְלָה, נִכְנַס בַּמַּיִם וְהֶחֱזִירָה. אֲבָל פַּעַם אַחַת, כַּאֲשֶׁר נִמְצְאָה הַסְּפִינָה שׁוּב בְּעֶצֶם מְרוּצָתָהּ, נִקְרְאוּ הַנְּעָרִים לָשׁוּב הַבַּיְתָה, וְנִקְרְאוּ בְּכָל תֹּקֶף. הֵם מִהֲרוּ לָלֶכֶת מִזֶּה וְעָזְבוּ אֶת נַעַל הָעֵץ לְנַפְשָׁהּ. וְנַעַל הָעֵץ הוֹסִיפָה לְהִתְרָחֵק מִן הַיַבָּשָׁה מַצַּב רוּחוֹ שֶׁל הַזַּבְלָן. לָעוּף לֹא יָכוֹל, שֶׁכֵּן הָיָה קָשׁוּר בְּחָזְקָה אֶל הַתֹּרֶן.

וְהִנֵה בָא זְבוּב אֶחָד לְבַקְּרוֹ.

– מֶזֶג הָאֲוִיר יָפֶה הַיּוֹם מְאֹד, – פָּתַח הַזְּבוּב בְּשִׂיחָה, – פֹּה אוּכַל לָנוּחַ יָפֶה וּלְהִתְחַמֵּם בַּשֶּׁמֶשׁ. אָמְנָם כְּבוֹדוֹ נִמְצָא פֹּה בְּמַצָּב נוֹחַ וְנָעִים מְאֹד!

– אֵין כְּבוֹדוֹ מְפַטְפֵּט אֶלָּא כְּפִי הֲבָנָתוֹ! הַאֵין כְּבוֹדוֹ רוֹאֶה שֶׁאֲנִי כָּבוּל פֹּה?

– אֲבָל אֲנִי אֵינִי כָּבוּל פֹּה, – הֵשִׁיב הַזְּבוּב וְהִתְעוֹפֵף.

– עַתָּה הִנֵּה אֲנִי יוֹדֵעַ אֶת הָעוֹלָם, – אָמַר הַזַּבְלָן. – עוֹלָם שָׁפָל הוּא, וַאֲנִי הִנְנִי הַיְּצוּר הֶהָגוּן הַיָּחִיד בָּעוֹלָם הַזֶּה! בַּתְחִלָּה מָנְעוּ מִמֶּנִּי אֶת פַּרְסוֹת הַזָּהָב, אַחַר כָּךְ נֶאֱלַצְתִּי לִשְׁכַּב עַל בַּד רָטֹב, לַעֲמֹד בְּרוּחַ פְּרָצִים, וְלַסּוֹף גַּם הִשִּׂיאוּנִי אִשָּה בְּעַל כָּרְחִי. וְכַאֲשֶׁר נִסִּיתִי לַעֲשׂוֹת צַעַד מָהִיר אֶחָד לְתוֹךְ רַחֲבֵי הָעוֹלָם, כּדֵי לִרְאוֹת אֵיךְ הַבְּרִיּוֹת מִתְקַיְמִים וְאֵיךְ אֶפְשָׁר לִי לְהִתְקַיֵּם כְּרָאוּי לְפִי כְּבוֹדִי, וְהִנֵּה בָּא אֲסַפְסוּף זֶה שֶׁל בְּנֵי אָדָם וּמַפְקִיר אוֹתִי, כְּשֶׁאֲנִי כָבוּל, לְסַעֲרוֹת הַיָּם הַנּוֹרָא. וּבְשָׁעָה זוֹ פּוֹסֵעַ לוֹ סוּסוֹ שֶׁל הַקֵּיסָר בְּפַרְסוֹת זָהָב! דָּבָר זֶה מַרְגִּיזֵנִי יוֹתֵר מִכֹּל. אֲבָל בָּעוֹלָם הַזֶּה אִי אֶפְשָׁר לְצַפּוֹת לְתוֹדָה וּלְחֶמְלָה. קוֹרוֹת חַיַּי מְאַלְּפוֹת וּמְעַנְיְנוֹת מְאֹד, אֲבָל מַה תוֹעֶלֶת יֵשׁ בָּהֶן, אִם אִישׁ לֹא יֵדָעֵן עַד עוֹלָם, וְאַף גַּם אֵין הָעוֹלָם כְּדָאי, שֶׁיִּלְמַד לָדַעַת אֶת קוֹרוֹת חַיַּי, שֶׂכֵּן אִלּוּ הָיָה כְּדָאי הָיָה צָרִיךְ לְכַבְּדֵנִי בְּפַרְסוֹת זָהָב בָּעֵת שֶׁנִּמְצֵאתִי בְּאֻרְוַת הַקֵּיסָר בּוֹ בָּרֶגַע שֶׁכִּבְּדוּ אֶת סוּסוֹ שֶׁל הַקֵּיסָר כְּשֶׁפַּשַׁט אֶת הָרֶגֶל. אִלּוּ נִתְּנוּ לִי פַרְסוֹת זָהָב הָיִיתִי לְכָבוֹד וּלְתִפְאֶרֶת לְכָל הָאֻרְוָה. וְאִלּוּ עַתָּה אָבוּד אֲנִי לָאֻרְוָה וְאָבוּד אֲנִי לָעוֹלָם, בָּא הַקֵּץ!

אֲבָל הַקֵּץ לֹא בָּא, הִנֵּה הִתְקַרְבָה סִירָה וּבָהּ יָשְׁבוּ מִסְפַּר נְעָרוֹת צְעִירוֹת.

הֵן רָאוּ אֶת נַעַל הָעֵץ וּמָשׁוּ אוֹתָהּ מִן הַמַּיִם, וְאַחַת הַנְּעָרוֹת הוֹצִיאָה מִסְפָּרַיִם קְטַנִּים, גָּזְרָה אֶת חוּט הַצֶּמֶר, בְּלִי לְהַזִּיק לַזַּבְלָן, וְכַאֲשֶׁר הִגִּיעוּ לַיַּבָּשָׁה הוֹשִׁיבָה אוֹתוֹ בָעֵשֶׂב.

– רְמֹשׂ וּשְׁרֹץ! עוּפָה, עוּף אִם תּוּכָל! – אָמְרָה,– נָאֶה הוּא הַחֹפֶשׁ!

וְהַזַּבְלָן עָף יָשָׁר וְנִכְנָס בַּחַלּוֹן הַפָּתוּחַ שֶׁל בִּנְיָן גָּדוֹל אֶחָד; עָיֵף וְיָגֵעַ יָרַד וְרָבַץ עַל רַעְמָתוֹ הַנָּאָה, הָרַכָּה וְהָאֲרֻכָּה שֶׁל סוּסוֹ שֶׁל הַמֶּלֶךְ שֶׁעָמַד בָּאֻרְוָה, הִיא הָאֻרְוָה שֶׁהָיְתָה מִבַּתְחִלָּה מִשְׁכָּנָם שֶׁל הַסּוּס וְשֶׁל הַזַּבְלָן גַּם יָחַד. הוּא נֶאֱחַז בְּחָזְקָה בַּרַעְמָה, יָשַׁב שָׁם שָׁעָה קַלָּה וּלְאַט שָׁב לְאֵיתָנוֹ.

– הִנֵּה אֲנִי יוֹשֵׁב פֹּה עַל סוּסוֹ שֶׁל הַקֵּיסָר, יוֹשֵׁב וְרוֹכֵב עָלָיו! מַה זֶה אָמָרְתִּי! אָמְנָם כֵּן, עַתָּה הִנֵּה מִתְבָּרֵר לִי הַדָּבָר! זֶהוּ רַעְיוֹן טוֹב וַאֲמִתִּי בְּהֶחְלֵט. מִשּׁוּם מָה זָכָה הַסּוּס לְקַבֵּל פַּרְסוֹת זָהָב? הֵן גַּם הַנַּפָּח שְאֵלַנִי שְׁאֵלָה זֹאת. וְעַתָּה הִנֵּה בָּרוּר לִי הַדָּבָר; בִּגְלָלִי זָכָה הַסּוּס לְקַבֵּל פַּרְסוֹת זָהָב!

וּמִתּוֹךְ הָרַעְיוֹן הַזֶּה בָּא הַזַּבְלָן לִידֵי מַצַּב רוּחַ מְצֻיָּן.

– מַסָּעִים מַחְכִּימִים! – אָמָר.

קַרְנֵי הַשֶּׁמֶשׁ נָפְלוּ יָשָׁר עָלָיו, וְהַשֶּׁמֶשׁ נִרְאָה נֶהְדָּר כָָּכָה.

וּבְכָל זֹאת אֵין הָעוֹלָם גָּרוּעַ כָּל כָּךְ, – אָמַר הַזַּבְלָן, – אֶלָּא שֶׁיֵּש לָדַעַת כֵּיצַד לְכָבְשׁוֹ.

שׁוּב הָיָה הָעוֹלָם יֶָפֶה, יַעַן אֲשֶׁר סוּסוֹ שֶׁל הַקֵּיסָר זָכָה לְקַבֵּל פַּרְסוֹת זָהָב, מִשּׁוּם שֶׁהַזַּבְלָן עָתִיד הָיָה לִרְכַּב עָלָיו.

– וְעַתָּה הִנְנִי לָרֶדֶת לְמַטָּה וּלְסַפֵּר לִשְׁאָר חַבְרֵי הַמִּשְׁפָּחָה, כַּמָּה הִרְבּוּ לַעֲשׂוֹת בִּשְׁבִילִי. אֲנִי אֲסַפֵּר לָהֶם עַל כָּל הַדְּבָרִים הַנְּעִימִים שֶׁנֶהֱנֵיתִי מֵהֶם בְּעֵת מַסָּעַי בְּחוּץ לָאָרֶץ, וְאַף גַּם אַגִּיד לָהֶם, כִּי מֵעַתָּה הִנְנִי לְהִשָּאֵר בְּבֵיתִי עַד אֲשֶׁר יְבַלֶּה הַסּוּס אֶת פַּרְסוֹת הַזָּהָב שֶׁלּוֹ.