הַגָּן הָיָה מֻקָּף מְשׂוּכָה שֶׁל שִׂיחֵי אֱגוֹז הַלּוּז, וּמֵעֵבֶר לַמְּשׂוּכָה הִשְׂתָּרְעוּ שָׂדוֹת וָאֲפָרִים, וְשָׁם רָעוּ פָּרוֹת וְצֹאן, אֲבָל בְּלֵב הַגָּן עָמַד שִׂיחַ וְרָדִים פּוֹרֵחַ, וְתַחְתָּיו יָשֵׁב שַׁבְּלוּל, אֲשֶׁר הֵכִיל הַרְבֵּה בְּקִרְבּוֹ, כִּי הֵכִיל בְּקִרְבּוֹ אֶת עַצְמוֹ.
– חַכּוּ נָא עַד אֲשֶׁר תַּגִּיעַ שְׁעָתִי, – אָמַר הַשַׁבְּלוּל: – אֲנִי אֶפְעוֹל דָּבָר נִכְבָּד הַרְבֵּה מִגִּדּוּל וְרָדִים, מַעֲשִׂיַּת אֱגוֹזִים וּמִנְּתִינַת חָלָב, מַה שֶׁעוֹשׂוֹת הַפָּרוֹת וְהַצֹּאן.
– אֲנִי מְקַוֶּה לִגְדוֹלוֹת וְנִפְלָאוֹת מִמֶּךָ, – הֵשִׁיב שִׂיחַ הַוְּרָדִים. – הֲיֵשׁ לִי רְשׁוּת לִשְׁאוֹל, מָתַי נִזְכֶּה לִרְאוֹתָן?
– אֵין אֲנִי דּוֹחֵק אֶת הַשָּׁעָה, – אָמַר הַשַּׁבְּלוּל. – אַתָּה נֶחְפָּז תָּמִיד עַד לְהַבְהִיל! הַחִפָּזוֹן מְקַלְקֵל אֶת הַהֲנָאָה שֶׁאָנוּ נֶהֱנִים מִן הַתִּקְוָה.
בַּשָּׁנָה הַבָּאָה רָבַץ הַשַּׁבְּלוּל בְּעֵרֶךְ בְּאוֹתוֹ הַמָּקוֹם בְּזֹהַר הַשֶּׁמֶשׁ תַּחַת שִׂיחַ הַוְּרָדִים, אֲשֶׁר הוֹצִיא פְּקָעִים וְעָשָׂה וְרָדִים, בְּכָל פַּעַם רַעֲנַנִּים, בְּכָל פַּעַם חֲדָשִׁים. וְהַשַּׁבְּלוּל זָחַל וְהוֹצִיא אֶת עַצְמוֹ עַד חֶצְיוֹ מִבֵּיתוֹ, פָּשַׁט אֶת קַרְנֵי הַמִּשּׁוּשׁ שֶׁלּוֹ וְשָׁב וְאָסַף אוֹתָן לְתוֹכוֹ.
– הַכֹּל נִרְאֶה כְּמוֹ שֶׁהָיָה בַּשָּׁנָה שֶׁעָבְרָה! אֵין שׁוּם הִתְקַדְּמוּת בְּמַהֲלַךְ הַדְּבָרִים. שִׂיחַ הַוְּרָדִים מוֹסִיף לַעֲשׂוֹת וְרָדִים, וְחוּץ מִזֶּה אֵין בִּיכָלְתּוֹ לַעֲשׂוֹת מְאוּמָה!
הַקַּיִץ חָלַף, הַסְּתָו הִגִּיעַ; שִׂיחַ הַוְּרָדִים הוֹסִיף לַעֲשׂוֹת בְּלִי הֶפְסֵק נִצָּנִים וּפְקָעִים, עַד אֲשֶׁר יָרַד הַשֶּׁלֶג וּמֶזֶג הָאֲוִיר נַעֲשָׂה רַע וְלַח, הַוֶּרֶד כָּפַף אֶת רֹאשׁוֹ לָאָרֶץ, הַשַּׁבְּלוּל זָחַל וְהִסְתַּתֵּר בְּתוֹךְ הָאֲדָמָה.
וְהִנֵּה הִתְחִילָה שָׁנָה חֲדָשָׁה, וְהַוְּרָדִים נִגְלוּ לָעַיִן וְהַשַּׁבְּלוּל נִגְלָה לָעָיִן.
– וְעַתָּה הִנֵּה אַתָּה שִׂיחַ וְרָדִים זָקֵן, – אָמַר הַשַּׁבְּלוּל. – לֹא יֶאֶרְכוּ הַיָּמִים, וְעָלֶיךָ לַעֲבוֹר וּלְהִבָּטֵל מִן הָעוֹלָם. אַתָּה נָתַתָּ לָעוֹלָם אֶת כָּל מַה שֶׁנָּשָׂאתָ בְּקִרְבֶּךָ. אִם יֵשׁ לְכָךְ אֵיזֶה עֵרֶךְ עֲדַיִן הַדָּבָר מֻטָּל בְּסָפֵק; לֹא הָיָה לִי פְּנַאי לַחְשֹׁב עַל הַדָּבָר הַזֶּה. אֲבָל נַעֲלֶה מֵעַל כָּל סָפֵק הוּא, כִּי לֹא עָשִׂיתָ כְּלוּם לְשֵׁם הִתְפַּתְּחוּתְךָ הַפְּנִימִית, שֶׁאִלוּלֵא כֵן הָיִיתָ מְבַצֵּעַ דְּבָרִים אֲחֵרִים! בַּמֶּה תּוּכַל לְהַצְדִּיק אֶת נַפְשֶׁךְ? עוֹד מְעַט וְאַתָּה תַהֲפוֹךְ בּוּל עֵץ! הֲתוּכַל לְהַשִּׂיג אֶת אֲשֶׁר אֲנִי דוֹבֵר אֵלֶיךָ?
– אַתָּה מַפִּיל אֵימָה עָלָי! – עָנָה שִׂיח הַוְּרָדִים. – עַל דָּבָר זֶה לֹא חָשַׁבְתִּי מֵעוֹדִי!
– וַדַּאי, מֵעוֹלָם לֹא הִרְבֵּיתָ לַעֲסֹק בְּמַחֲשָׁבָה. הַאִם עָשִׂיתָ פַּעַם אַחַת אֶת חֶשְׁבּוֹן הַנֶּפֶשׁ שֶׁלְךְ, כְּדֵי לָדַעַת לְשֵׁם מָה אַתָּה פּוֹרֵחַ וּמָהוּ בְּעֶצֶם עִנְיַן הַפְּרִיחָה הַזֶּה? מַדּוּעַ זֶה יִקְרְךְ דַּוְקָא מִקְרֶה זֶה וְלֹא אַחֵר?
– לֹא. – אָמַר שִׂיחַ הַוְּרָדִים. – אֲנִי פָּרַחְתִּי בְּאשֶׁר וּבְחֶדְוָה, כִּי אַחֶרֶת לֹא יָכֹלְתִּי לַעֲשׂוֹת. הַשֶּׁמֶשׁ הָיָה חַם כָּכָה וְהָאֲוִיר מְרַעֲנָן כָּכָה; וַאֲנִי שָׁתִיתִי אֶת הַטַּל הַזַּךְ וְאֶת הַגֶּשֶׁם הָעָז, אֲנִי נָשַׁמְתִּי, אֲנִי חָיִיתִי! מִתּוֹךְ הָאֲדָמָה עָלָה כֹּחַ לְתוֹכִי, מִמַּעְלָה יָרַד כֹּחַ עָלַי, וַאֲנִי הִרְגַּשְׁתִּי אֹשֶׁר, חָדָשׁ בְּכָל פַּעַם, גָדוֹל בְּכָל פַּעַם, וְלָכֵן נֶאֱלַצְתִּי בְּכָל פַּעַם לִפְרֹחַ. אֵלֶּה הָיוּ חַיַּי, וְשׁוּם דָּבָר אַחֵר לא הָיָה בִיכָלְתִּי לַעֲשׂוֹת!
– אַתָּה חָיִיתָ חַיִּים נוֹחִים עַד מְאֹד! – הֵעִיר הַשַּׁבְּלוּל.
– נָכוֹן הַדָּבָר! הַכֹּל כְּאִלּוּ נִתַּן לִי מַתָּנָה מִן הַשָּׁמָיִם! – עָנָה שִׂיחַ הַוְּרָדִים. – וְאוּלָם אַתָּה קִבַּלְתָּ מַתָּנָה יוֹתֵר נִכְבָּדָה! אַתָּה הֲלֹא אֶחָד מֵאוֹתָם בַּעֲלֵי הַמַּחֲשָׁבוֹת הַגְּדוֹלִים הַמַּרְבִּים לַחְשֹׁב, וּמַחְשְׁבוֹתֵיהֶם עֲמֻקּוֹת וְנַעֲלוֹת; אֶחָד מֵאוֹתָם בַּעֲלֵי הַכִּשְׁרוֹנוֹת הַגְּדוֹלִים הַשּׁוֹאֲפִים לְעוֹרֵר הִשְׁתּוֹמְמוּת בְּלֵב כָּל הָעוֹלָם!
– דָּבָר כָּזֶה לֹא עָלָה מֵעוֹלָם עַל דַּעְתִּי, – אָמַר הַשַׁבְּלוּל. – הָעוֹלָם אֵינוֹ מְעַנְיַן אוֹתִי כְּלָל! מַה לִּי וְלָעוֹלָם? יֵשׁ לִי דֵי עִנְיָן בִּי בְּעַצְמִי וַאֲנִי מוֹצֵא אֶת סִפּוּקִי בִּי בְּעַצְמִי.
– אֲבָל הַאֻמְנָם אָנוּ כֻלָּנוּ אֵינֶנּוּ מְחֻיָּבִים לְהַעֲנִיק לְזוּלָתֵנוּ מִן הַמֵּיטַב שֶׁיֵּשׁ בָּנוּ, לְהַנְאוֹתָם בְּכָל מַה שֶׁיֵּשׁ בִּרְשׁוּתֵנוּ? – מוּבָן שֶׁאֲנִי לֹא יָכֹלְתִּי לָתֵת לַבְּרִיוֹת אֶלָא וְרָדִים בִּלְבָד, – אֲבָל אַתָּה? אַתָּה, אֲשֶׁר תַּרְבֶּה לָחוּשׁ כָּל כָּךְ, מַה נָּתַתָּ אַתָּה לָעוֹלָם, מָה אַתָּה נוֹתֵן לוֹ?
– מַה נָּתַתִּי לוֹ? מָה אֲנִי נוֹתֵן לוֹ? אֲנִי יוֹרֵק בְּפָנָיו. אֵין הוּא נֶחְשָׁב בְּעֵינַי מְאוּם, אֵין הוּא מְעַנְיֵן אוֹתִי. הוֹסִיפָה לַעֲשׂוֹת וְרָדִים, יוֹתֵר מִזֶּה לֹא תוּכַל לַעֲשׂוֹת עַד עוֹלָם! הָרְשׁוּת בִּידֵי שִׂיחִי אֲגוֹז הַלּוּז לַעֲשׂוֹת אֱגוֹזִים, בִּידֵי הַפָּרוֹת וְהַצֹאן לָתֵת חָלָב, כָּל אֶחָד מֵהֶם יִמְצָא אֶת הַקָּהָל הַמְיֻחָד הַזָּקוּק לְמַתְּנוֹתָיו; וְאִלוּ אֲנִי הַקָּהָל שֶׁלִי בִּי בְּעַצְמִי, אֲנִי מִתְכַּנֵּס בְּתוֹךְ עַצְמִי, וְשָׁם אֲנִי שׁוֹהָה לְאֹרֶךְ יָמִים, הָעוֹלָם אֵינוֹ מְעַנְיַן אוֹתִי!
הַשַׁבְּלוּל בְּתוֹךְ עַצְמוֹ וְסָגַר אֶת פִּתְחוֹ בְּדֶבֶק.
– זֶהוּ דָבָר עָצוּב וְהַרְבֵּה יֵשׁ לְהִצְטַעֵר עָלָיו! – אָמַר שִׂיחַ הַוְּרָדִים. – אִלּוּ גַם רָצִיתִי לֹא הָיִיתִי יָכֹל לְהַצְפִּין אֶת עַצְמִי וְלִהְיוֹת נֶחְבָּא אֶל הַכֵּלִים; נֶאֱלָץ אֲנִי בְּכָל פַּעַם לַעֲלוֹת וּלְהִתְלַבְלֵב, לִפְרֹחַ וְלַעֲשׂוֹת וְרָדִים. הֶעָלִים נוֹשְׁרִים וּמִתְעוֹפְפִים בָּרוּחַ; וְאוּלָם פַּעַם אַחַת רָאִיתִי, וְהִנֵּה אֶחָד מִוְּרָדַי הוּשַׂם בְּסִדּוּר הַתְּפִלּוֹת שֶׁל הַסָּבָה, וְעוֹד אֶחָד מִוְּרָדַי תָּפַס מָקוֹם עַל לוּחַ לִבָּהּ שֶׁל נַעֲרָה צְעִירָה וְיָפָה, וְאַף רָאִיתִי יֶלֶד אֶחָד נוֹשֶׁק בְּחֶדְוָה תְּמִימָה מִנְּשִׁיקוֹת פִּיו אֶת אֶחָד מִוְּרָדָי. מַחֲזֶה זֶה מִלֵּא אֶת לִבִּי עֹנֶג אֵין קֵץ וְהָיָה לִי לִבְרָכָה רַבָּה. אֵלֶּה הֵם זִכְרוֹנוֹתַי, אֵלֶּה הֵם חַיָּי!
וְשִׂיחַ הַוְּרָדִים הוֹסִיף לִפְרֹחַ בִּתְמִימוּתוֹ, וְהַשַּׁבְּלוּל יָשֵׁן לוֹ בְּבֵיתוֹ, וְהָעוֹלָם לֹא עִנְיַן אוֹתוֹ.
וְשָׁנִים עַל שָׁנִים חָלָפוּ.
הַשַּׁבְּלוּל הָפַךְ עָפָר שֶׁבְּעָפָר; שִׂיחַ הַוְּרָדִים הָפַךְ עָפָר שֶׁבְּעָפָר; וּוֶרֶד הַזִכָּרוֹן בְּסִדּוּר הַתְּפִלּוֹת נָבַל וְכָמַשׁ, – – אֲבָל בַּגָּן פָּרְחוּ שִׂיחִי וְרָדִים חֲדָשִׁים, וּבַגָּן גָּדְלוּ שַׁבְּלוּלִים חֲדָשִׁים; הֵם הִתְכַּנְסוּ בְּתוֹךְ בָּתֵּיהֶם, יָרְקוּ, – וְאִלּוּ הָעוֹלָם לֹא עִנְיַן אוֹתָם מִכֹּל וְכֹל.
הַאִם נָשׁוּב לִקְרֹא אֶת הַסִּפּוּר מִתְּחִלָּתוֹ? – הוּא לא יִשְׁתַּנֶּה.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.