[ידיעה מרעישה, בדחוף, בדרך נורפולק! – האוקינוס האטלנטי נחצה בשלשה ימים! נצחון נכבד של מכונת התעופה של מר מונק מייסון! — אל אי־סאליבן סמוך לצ’ארלסטון, דרום־קרולינה, הגיעו מר מייסון, מר רוברט הולנד, מר הנסון, מר הריסון איינסוורת, וארבעה זולתם, בכדור הפורח ״ויקטוריה", לאחר מעוף שבעים־ושתים שעות מיבשת אל יבשת! פרטים מלאים על המסע!

הדברים המובאים למטה, ועליהם הכותרת המקדימה באותיות־אדירים, זרועים היטב הערות התפעלות, נתפרסמו, בחינת עובדות, ב״ניו־יורק סאן", עתון יומי, ובכך שמשו גם שמשו ליצור מזון בל־יעוכל ליושבי־קרנות משך מספר השעות בין המפסיקות מטעני הדואר הבא מצ’ארלסטון. ההסתערות על ״העתון היחיד המביא את הידיעה" היתה דבר שאין לה שעור; ובעצם, אם (כפי שטוענים) לא בצעה “ויקטוריה” בתכלית את המסע האמור, הנה יקשה לקבוע טעם לכך שלא תהיה מבצעתו.]

הבעיה הגדולה נפתרה סוף־סוף! האויר, כמוהו כאדמה וכאוקינוס, הדבירהו המדע, ועתיד הוא להיות לאדם דרך־מלך רגילה ונוחה. בכדור־פורח חצו בפועל ממש את האטלנטי! וזאת גם בלי קושי – בלא סכנה גדולה הנראית־בעליל – אגב שליטה גמורה במכונה – ובפרק־הזמן הקצר לאין־תאֵר של שבעים־ושתים שעות מחוף אל חוף! תודות לחריצותו של כַּתָּב בצ’ארלסטון, ד. ק., יש ביכלתנו להמציא ראשונים לקהל דין־וחשבון מפורט מהמסע הזה המופלא ביותר, אשר נתקים בין יום השבת, ה־6 לח. ז., ב־11 לפה“צ, ל־2 אחה”צ ביום השלישי, ה־9 לח. ז., על־ידי סֵר אוורארד בְּרִינְגְהֶרְסְט; מר אוסבורן, אַחְיָן ללורד בֶּנְטִינְק: מר מונק מייסון ומר רוברט הולנד, המעופפים המפורסמים: מר הריסון איינסוורת, המחבר של ‘גֶ'ק שֶׁפֶרְד’ , וכו‘; ומר הנסון, מפריח מכונת־הטיס הכושלת האחרונה – עם שני ימאים מווּליץ’ – סך־הכל, שמונה נפשות. הפרטים המובאים מטה אפשר לקבלם כמהימנים ומדויקים, מכל הבחינות, הואיל ופרט ליוצא־מן־הכלל קטן, נעתקים הם מלה־במלה מיומניהם המשותפים של מר מונק מייסון ומר הריסון איינסוורת, אשר לאדיבותם אסיר־תודה הוא כַּתבנו על הרבה ידיעות שבעל־פה הנוגעות בכדור עצמו, בבנינו, ובשאר נקודות מענינות. השנוי היחיד בכתב־היד שנתקבל, נעשה על־מנת לשוות רציפות וברירות לדו"ח החפוז של בא־כוחנו, מר פורסיית.

״הכדור הפורח"

״שני כשלונות נחרצים מאד, זה־מקרוב, – אותם של מר הנסון וְסֵר ג’ור’ג קיילי, – רִפו הרבה את התענינות הצבור בשאלת התעופה. תכניתו של מר הנסון (שבתחלה נראתה מעשית מאד אף בעיני אנשי־מדע) יסוּדה היה על העקרון של מישור נטוי, המותנע מגבוה על־ידי כח מבחוץ המופעל ומתקים על־ידי סבובן של שַׁבְשָׁבוֹת מתנגשות, אשר בתואר ובמספר תדמינה לשבשבות אשר לטחנת הרוח. אולם בכל הנסיונות שנעשו בדגמים באולמות ״אָדֶלָאִיד״, נמצא כי פעולת המניפות האלו לא די שאינה מְדַחפת את המכונה, כי אף גם מונעת היא את מעופה. כח־הדְּחָף היחיד אשר נראה בה בכלל היה אך כח התנועה שהופק מירידת המישור הנטוי; וכח תנועה זה הרחיק יותר לשאת את המכונה שעה ששבתו השבשבות מבשעה שנעו – עובדה שדי בה להדגים את אפס־התועלת שבהן; ובהעדר כח הדחף, שהוא גם הכח המחזיק, בהכרח היה כל המנגנון נוחת. שקול זה גרם לסר ג’ורג' קיילי שיחשוב רק על התאמת מַדְחֵף לאיזו מכונה אשר היא כשלעצמה יש בה כח החְזקה משלה – בקצור, לכדור־פורח; אכן לגבי סר ג’ורג' היה הרעיון חדש, או מקורי, רק במה שנוגע לאורח גשומו למעשה. הוא הציג דְגם של המצאתו במכון הפוליטכני. עקרון, או כח, הדְחף, הנזקק כאן גם אל משטחים פסוקים או שַׁבְשָׁבוֹת, שסובבו. שבשבות אלו ארבע היו במספר, אולם נמצא כי יפות כל עיקר להזיז את הכדור־הפורח, או לסיע לכח התרוממותו. התכנית כולה נכשלה בכך כשלון חרוץ.

״בשלב זה הגה מר מונק מייסון (אשר מסעו מדוֹבֶר אל ויילבורג בכדור־הפורח ״נַסַאו" הסב התרגשות כה מרובה ב־1837) את רעיון השמוש בעקרון בּוֹרג־אַרְכִימֵדִס לצורך הדחוף באויר – מתוך שבצדק תלה את כשלון תכניותיהם של מר הנסון וסר ג’ורג' קיילי בפִסוק המשטח בשבשבות הנבדלות. נסוי ראשון בפומבי נסה באולמות ויליס, אך לאחר־מכן העתיק את דְגמו אל אולמות אדלאיד.

״בדומה לכדור של סר ג’ורג' קיילי, היה כדורו בֵּיצי. ארכו היה שלש־עשרה רגל ושש זרתות גבהו, שש רגלים ושמונה זרתות. הוא הכיל כשלש־מאות ועשרים רגל־מעוקבת גז, אשר, אם מימן טהור הוא, ישא עשרים־ואחת ליטרה עם נפוח ראשון, בטרם יספיק הגז להתמעט או להתמלט. משקל כלל המכונה והמנגנון היה שבע־עשרה ליטרה – ובכך נותר עודף של כארבע ליטרות. למטה ממרכז הכדור היתה תבנית עץ קל, כתשע רגלים ארכה, והיא אחוזה בכדור עצמו במעשה־רשת, כפי הדוגמה המקובלת. מתבנית זו נסרח היה סל, או מֶרְכָּב, נְצרים.

הבורג מורכב ציר העשוי שפופרת פליז חלולה, שמונה־עשרה זרתות ארכה, אשר בעדה, על גבי כעין־סְלִיל הנטוי בזוית חמש־עשרה מעלות, עוברים כמה־וכמה חצאי־קוטר של תיל־פלדה, שארכם שתי רגלים, וככה נבלטים הם כדי־רגל מזה ומזה. חצאי־קוטר אלה מחוברים בקצותיהם החיצוניים בשתי משיחות של תיל רקוע – ובדרך כך יהיה הכל מסגרתו של הבורג, אשר ישלימנה מעטה משי משומן הגזור למשולשים, ומהודק להיותו משטח אחיד למדי. בכל קצה מקצות צירו נסמך הבורג על עמודים מעשה שפופרת פליז חלולה היורדים מן החשוק. בקצוות התחתיים של שפופרות אלו יש חורים בהם יסובו סרני הציר. מקצה הציר אשר אצל הרכב נמשך גליל של פלדה, המקשר את הבורג אל גלגל־שנים של כמין מעשה־קפיץ הקבוע במרכב. כשמפעילים קפיץ זה, סובב הבורג ברהיטות רבה, ומַקנה תנועה גוברת־ומוסיפה למנגנון כולו. באמצעות ההגה הוטתה המכונה על־נקלה לכל עבר. הקפיץ רב־עָצמה היה, בהשואה אל מדותיו, כי היה בכוחו להרים ארבעים־וחמש ליטרה על־גבי אצטונה בקוטר ארבע זרתות אחרי תסובה ראשונה. וככל אשר יכונונהו יגַבר און. משקלו היה, בסך הכל, שמונה ליטרות ושש אונקיות. ההגה היה מעשה־קנֶה קל, נחפֶּה משי, דומה בתבניתו כלשהו לכף־קלע, ארכו כשלש רגלים, וּמֵירַב רחבו רגל אחת. משקלו היה כשתי אונקיות. אפשר היה להישיר בו, להטותו מעלה או מטה, כמו גם לימין או שמאל; וככה יכול המעופף להעתיק את כח־ההתנגדות של האויר, – אשר אותה יחולל בהכרח בעברו, משום מצבו הנטוי, – אל כל צד אשר יחפץ; ובכך יקבע את הכדור בכוון הנגדי.

״הדְגם הזה (אשר, מחסרון פנאי אנוסים היינו לתארו תאור פגום) הופעל באולמות אדלאיד, מקום שהגיע למהירות של חמשה מילין לשעה; אף כי, מוזר לאמר, העיר ענין מועט מאד בהשואה למכונה המסובכת הקודמת של מר הנסון – כה נחרץ הוא העולם לבוז לכל אשר יש עמו מראית פשטות. ההנחה הרווּחה מאד היתה כי על־מנת להשיג את הטיסה המאוּוָה, תדרש איזו תשומה מסובכת־להפליג של איזה עקרון עמוק למעלה מהרגיל בדינמיקה.

״מר מייסון, מכל מקום, משוכנע היה בהצלחתה הסופית של המצאתו עד כי גמר אומר להקים מיד, אם אפשר, כדור פורח בעל קבולֶת מספקת על־מנת לבחון את השאלה אגב הפלגה למרחק־מה – מתחלה היתה הכונה לעבור את התעלה הבריטית, כקודם, בַּכדור ״נסאוּ״, לצורך הגשמת רעיוניו בקש והשיג את חסותם של סר אווררד בְּרִינְגְהֶרְסְט ומר אוֹסְבּוֹרן, שני אדונים נודעים בבינתם במדעים, ובמיוחד בהתענינותם בהתקדמות האֲוִירוֹסְטַטְיָּה. כפי משאלת מר אוסבורן, נשמרה התכנית בסוד כמוס מידיעת הצבור – והיחידים אשר נגלה להם דבר התרשים היו אותם אשר הועסקו בפועל בבנין המכונה, שהוקמה (בהשגחת מר מייסון, מר הולנד, סיר אווררד ברינגהרסט, ומר אוסבורן) במושבו של זה האחרון בקרבת פֶּנְסְתְרוּתַל, בוֶלְס. מר הנסון, בלוית ידידו מר איינסוורת, הורשה לסקור את הכדור בחשאי, ביום השבת שעברה – כאשר קבעו השנים סדורים אחרונים להיותם מצורפים להרפתקה. לא נודע לנו מה טעם צורפו שני הימאים אף הם לחבורה – אולם, בתוך כדי יום־יומים. נִתֵּן בידי קוראינו את פרטי הפרטים הנוגעים במסע הזה המופלא.

״הכדור מרכב משי, משוח בנָטָף הנוזל קאוצ’וק. מדותיו כבירות, ומכיל הוא יתר על 40,000 רגל־מעוקבת גז; אבל הואיל ונזקקו לגז־הפחם תחת המימן, שיָקָר הוא יותר ואינו נוח, הרי כח־ההחזקה של המכונה, כהיותה מנופחת תומם, ותכף לאחר נפוחה, אינו עולה על 2500 הליטרה לערך. גז הפחם לא די שמחירו זול הרבה יותר, גם יקל להשיגו ולעשות בו.

״על הכנסתו לשמוש רגיל לצרכי האוירוסטטיה, חבים אנו תודה למר צ’ארלס גרין. עד לתגליתו היה מעשה הנפוח לא רק יקר־להפליג אלא גם בלתי־בטוח. יומים גם שלושה שוחחו תכופות בטרחות־שוא להשיג מימן די־צורך מלויו של כדור פורח, אשר ממנו נטה זה מאד להתמלט. עקב דקותו היתרה, ומשיכתו אל האויר אשר סביב. בכדור, שמושלם הוא די שַׁמֵּר את גז־הפחם אשר בקרבו, בלא שתשתנה איכותו או כמותו, כימות ששה חדשים, לא יותן להחזיק גם ששה שבועות כמות שוה של מימן באותו שעור טהרה.

״הואיל וכח ההחזקה נאמד ב־2500 ליטרה, וסכום משקלם של אנשי החבורה עלה אך כדי 1200 לערך, נותר עודף של 1300, ואלו מזה נתפסו 1200 על־ידי הזברית,¹ ערוכה בשקים נבדלים במדותיהם, שק־שק ומשקלו רשום עליו – על־ידי עבותים, מַדֵּי־לַחַץ, שעונים, צקלונים, ושאר חפצים שאי־אפשר בלעדיהם, כולל מֵחַם־קפה העשוי לחמם קפה על־ידי סיד כבוי, למען יותן לותר על אש כליל, אם יראה הדבר לנכון. כל הדברים האלה, לבד מן הזברית, וקצת זוטות, תלוים היו בחשוק מעל. המרכב קטן וקל הוא בהרבה, ביחס, מאותו שצורף אל הדְגם. עשוי הוא נצרים קלים, וחזק הוא להפליא, לגבי מִתְקָן כה שָׁביר־למראה. עומק שפתו כארבע רגלים. ההגה אף הוא גדול בהרבה, ביחס, מזה אשר לדְגם; והבורג קטן יותר במדה נכרת. לבד מכך מצויד הכדור בעוגן קטן וחבל־נוֹהֵג: זה האחרון חשוב הוא לאין־ערוך. כמה מלות הסבר תדרשנה פה בשביל אותם מקוראינו שאין פרטי האוירוסטטיה נהירים להם.

״אך יטוש הכדור את האדמה, נתון הוא להשפעת הרבה מסבות השואפות לחולל תמורה במשקלו; להרבות או להמעיט את כח־התרוממותו. אפשר, למשל, כי יהיה כובד טל על המשי, אף עד כדי כמה מאות ליטרה; או אז יש להשליך מן הזברית, שאם לא כן אולי תנחת המכונה. כיון שהושלכה הזברית, ואור שמש בהיר נדף את הטל, ובאותה עת פשֵּׁט את הגז במשי, שוב יעלה הכל והתרומם חיש. הדרך היחידה לבצור את ההתרוממות הזאת הנה (או, ביתר דיוק, היתה, עד אשר המציא מר גרין את החבל הנוהג) להניח לגז להתמלט מן השסתום; אולם כאבוד הגז, יאבד, במקביל, כח ההתרוממות; הנה כי כן מן ההכרח הוא כי, בפרק־זמן קצר ביחס, יוצרך הכדור המשוכלל ביותר לרדת ארצה. זה היה המכשול הגדול בפני הפלגות ממושכות.

״החבל־הנוהג רופא את הקושי בדרך הפשוטה מכל שיותן לשער. אין הוא כי אם חבל ארוך מאד אשר ישתלשל מן המרכב. ופעולתו להניא את הכדור משַׁנות רמתו בשעור ממשי כלשהו. אם, דרך משל, יהיה כובד לחות על המשי, ועקב זאת תחל המכונה לשפל, לא יהיה צורך לפרוק מן הזברית על־מנת לִתְקוֹן את גדול המשקל, כי על כן יתָּקן. או יסָּתר, בשעור מתאים בדיוק, על־ידי שיונח מקצה החבל על הקרקע בדיוק ככל הנחוץ. אם, כנגד זאת, תגרם משום־מה קלות יתרה, והתרוממות בעקבותיה, תסתר קלות זו מיד על־ידי כובד החבל המוסף אשר יוגבה מן האדמה. הנה כי כן לא יוכל הכדור לעלות או לרדת, כי אם בגבולות מצומצמים מאד, ועתודותיו, בין בגז בין בזברית, נשארים שלמים ביחס. בעת מַעֲבר על פני מרחב מים, יקום הצורך להשתמש בחביונות נחושת או עץ, ממולאות זברית נוזלת, קלה בטבעה מן המים. אותן חביונות תצפנה ותשמשנה ככל אשר ישמש חבל רגיל על היבשה. עוד תפקיד חשוב ביותר אשר לחבל־הנוהג הוא להורות את מגמת הכדור. החבל נגרר, אם על פני היבשה ואם על פני הים, שעה שהכדור חפשי; אשר על כן יהיה זה האחרון בראש תמיד, בכל התקדמות שהיא; השואה, באמצעות המצפן, בין המצבים היחסיים של השְׁנים, תוֹרָה אפוא תמיד על המַהֲלך. באותה אופן תורה הזוית הנוצרת בין החבל לציר האנכי של המכונה על המהירות. כאשר אין זוית – לשון אחר, בהיות החבל תלוי אנכית, – ונח המנגנון כולו; אולם ככל אשר תגדל הזוית, לאמר, ככל אשר ירחיק הכדור להקדים את קצה החבל, כן תגדל המהירות; וכן להפך.

הואיל ותחלה היתה הכונה לצלוח את התעלה הבריטית, ולנחות סמוך ככל האפשר לפאריס, ראו הנוסעים להצטיד בדרכונים לכל מדינות היבשת, המפרשים את אופי המסע. כבמקרה מסע “נסאו”, ופוטרים את ההרפתקנים מגנוני הרשמיות הרגילים; אכן, עקב מקרים בלתי־צפויים נעשו דרכונים אלה מיותרים.

“הנפוח החל בחשאי־חשאים עם־הנץ, בבוקר יום־השבת, ב־6 לח. ז., בחצר בית ויל־ווֹר, מושב מר אוסבורן, מרחק מיל לערך מפסנתרותל, בצפון וֶלס; שבע דקות אחר השעה האחת־עשרה, בהיות הכל נכון להמראה, שוּלח הכדור־הפורח. וינשא, לאט אך בטח, בכוון דרומי בקֵרוב, במחצית השעה הראשונה לא נעשה כל שמוש לא בבורג ולא בהגה. כאן ממשיכים אנו ביומן, כפי שנעתק בידי מר פורסיית מכתבי־היד המשותפים של מר מונק מייסון ומר איינסוורת. גוף היומן, כנתינתו, כתוב בידי מר מייסון, ובכל יום מוסף נספח בידי מר איינסוורת, אשר עתה הוא מכין – ובמהרה יביא לפני הצבור – דו”ח מדוקדק יותר, ובלי־ספק: מעַנְיַן־לרַתֵּק.

״היומן"

״שבת, ה־6 באפריל. – עם שכל ההכנות נעשו בן־לילה, החלונו בנפוח הבוקר עם־הנץ; אולם לפי שמחמת ערפל עב כבדו קפלי המשי ואי־אפשר היה לעשות בו, לא סיַמנו אלא סמוך לשעה אחת־עשרה. אז נתקנו בלב שמח ונעלה לאט אך בטח, ובְריזה קלה אשר נשבה מצפון נשאתנו לעבר התעלה הבריטית. מצאנו את כח ההתרוממות גדול מכפי המצופה; וכאשר הגבהנו ונפסח על הצוקים, וקרני השמש שטפונו, הואצה עליתנו במאד. לא חפצתי, מכל מקום, לאבד גם בשלב כה מוקדם של ההרפתקה, ולכן גמרתי אומר להתרומם לפי שעה. מהרה התמנו את חבל־ הנוהג שלנו; אבל אף כאשר הרימונו אותו כולו מן האדמה ומעלה, הוספנו להתרומם חיש־קל. הכדור יציב היה למעלה־מהרגיל, ויפה היה למראה. כעשר דקות אחרי־הַמרא, הורה מד־הלחץ על גובה 15,000 רגל. מזג האויר נאה היה להפליא, ומראה הארץ הפרושה מתחת – זו אשר רומנטית ביותר תֵּראה מכל עבר – עתה היה נשגב במיוחד. הנקיקים העמוקים המרובים כמראה אגמים היה להם, וזאת בגלל האדים הדחוסים אשר מלאו אותם, וצוקי הסלע והטֶרש אשר לפאת דרום־מזרח, מגובבים בערבוביה שאין־לה־תקנה, נדמו אך ככרכי־הענק אשר באגדות המזרח. קרֵבים היינו חיש אל ההרים בדרום, אולם גבהֵנו די היה בו להניח לנו לעברם בבטחה. מקץ דקות אחדות הרקענו מעליהם בשופי; ומר איינסוורת. עם הימאים, נפתעו כי הנה לא גובה להם, לכאורה, כאשר יֵרָאו מן המרכב, וזאת באשר התרוממות רבה בכדור־פורח מגמתה למעט הבדלים שבפני השטח מתחת, עד כדי לבטלם כמעט. באחת־עשרה וחצי, בעודנו ממשיכים דרומית בקֵרוב, נראתה לנו לראשונה תעלת בריסטול; וכעבור חמש־עשרה דקות הופיע טור מִשברי החוף ממש מתחת לנו, ונהי מגמאים ים. עתה גמרנו אומר למלט גז די הטל את חבל־הנוהג אשר לנו, והמצופים קבועים בו, לתוך המים. הדבר הזה נעשה מיד, ונחל לרדת מעט מעט. מקץ כעשרים דקה טבל מצוֹפנו הראשון, ואחרי געת השני מהרה אחריו, נשארנו במנוחה במה שנוגע לגובה. עתה להוטים היינו כולנו לבדוק את צְלֵחות ההגה והבורג, גם מהרנו להפעילם, לצורך הסחת כווננו מזרחית יותר, חתור אל פריס, באמצעות ההגה בצענו כהרף־עין את שנוי־הכוון הנחוץ, ויהי ארחנו נטוי בזוית ישרה כמעט אל אורח הרוח: או אז הפעלנו את קפיץ הבורג, ונעלוץ למצוא כי מְדַחֵף הוא יפה כמאוּוָּה. לזאת הריעונו תשע תרועות גיל, ונטיל הימה בקבוק, ובתוכו פסת קלף אשר עליה תאור קצר של עקרון ההמצאה. אכן, אך כלינו תרועותינו, והנה נפל דבר לא צפוי אשר רִפה את ידינו לא מעט. מוט הפלדה המחבר את הקפיץ אל המדחף נטלטל פתע ממקומו בקצה המרכב (כיון שכנוע המרכב בעטי איזו תנועה של אחד הימאים השנים אשר העלינו אתנו), ובן־רגע היה דלוי ומִדלדל, מכדי הֶשֵּׂגנו והלאה, מסרנוֹ של ציר הבורג. עוד אנחנו מתאמצים לשוב לתפסו, שקועים כולנו בדבר הזה, נלכדנו בזרם חזק של רוח מן המזרח, אשר נשאנו, בעצמה גוברת והולכת לעבר האטלנטי. מהרה מצאנו עצמנו נסחפים ימה בשעור לא פחות מחמשים־ששים מיל לשעה, עד כי הגענו אל מעל לקייפ־קְליר, מרחק כארבעים מיל לצפוננו, בטרם נתפוס במוט בטח, ובטרם נהיה מספיקים לחשוב מה נעשה. לעת הזאת העלה מר איינסוורת הצעה יוצאת־מגדר־הרגיל, אלא שלפי עניות דעתי, לא היתה כלל חסרת־שחר או דמיונית, ובה תמך בו כהרף־עין מר הולנד – לאמר: כי נִוָּעֵל בסופה החזקה אשר צררתנו, ותחת לחתור בחזרה לפריס, ננסה להגיע אל חוף צפון־אמריקה. לאחר עיון־מה נעניתי ברצון להצעה הנועזה הזאת, אשר (מוזר לאמר) נתקלה בהתנגדות אך מצד הימאים השנים. מכל־מקום, מהיותנו הרוב, בטלנו את חששותיהם, וחֲלֵטים המשכנו בדרכנו, נהגנו הַיְשר מערבה; אולם מאחר שהִסָּרחות המצופים עכבה מאד את התקדמותנו, ואלו בכדור שררנו כחפצנו, אם להתרומם בו ואם להשפיל, השלכנו תחלה חמשים ליטרה מן הזברית, ואחר שלשלנו (במַחֲלָץ) את החבל עד סמוך לפני הים. בתוצאת התחבולה הזאת נוכחנו מיד, שכן גבר שעור התקדמותנו בעצום; וכהתעזז הסופה, טסנו במהירות לא תצויר כמעט; ויהי החבל־הנוהג מתעופף מאחרי המרכב, כשָׁבְלה של שמלה מבודרת. למותר לאמר כי מקץ שעה קלה נתעלם החוף מעינינו. חלפנו על פני ספינות אין־מספר מכל המינים, קצתן טורחות לשוט כנגד הזרם, אך מרביתן שוהות תחתיהן. על ספוני כולן גרמנו רִגשה גדולה ביותר – רגשה אשר עליה התענגנו כולנו עד מאד, ובמיוחד שני אנשינו, אשר, מהיותם נתונים עתה להשפעת לגימה משרף־זֶנֶכָה, דומה היה כי נמנו וגמרו לזרות כל הסוס ופחד לרוח. הרבה מן הספינות ירו בתותחים לאות שועה לעזרה; ובכולן קדמונו בתרועות רמות (אשר שמענון בברירות מפתיעה) ובנפנוף מצנפות ומטפחות. בדרך כך המשכנו כל היום כולו בלא כל מאורע של ממש, וכסגור עלינו צללי חליל אמדנו אומדן גם את המרחק אשר עברנו. מרחק זה לא נפל מחמש מאות מיל, ומסתבר שגדול היה מכך בהרבה. המדחף פעל בלי הפוגות, ובלי ספק סיע להתקדמותנו בנכר. כערוב השמש התעזזה הסופה עד היותה לעלעול לכל סמניו ודקדוקיו, והאוקינוס מתחת נראה ברור משום זהרירותו. הרוח נשבה ממזרח כל הלילה, ותהי לנו אות ההצלחה המובהק ביותר. מן הקור סבלנו לא מעט, ולחות האויר מציקה היתה ביותר; אולם משום הרְוָחה היתרה במרכב יכלנו לשכב, ואדרות ושמיכות מספר הֵחמו לנו די־סִפְקנו.

נ. ב. [בידי מר איינסוורת]. תשע השעות האחרונות היו, בלי־תְפונה, המסעירות ביותר בחיי, לא אוכל לציר לעצמי דבר מרומֵם יותר מן החדוש והסכון המוזר אשר בהרפתקה מעין זו. יתן אלוהים והצלחנו! איני שואל הצלחה אך לבעבור תובטח אישיותי האפסית, כי אם למען דעת האדם ובעבור – עוֹצֶם הנצחון. ועם זאת אך ברורה היא האפשרות לבצע את המפעל עד כי הפלא היחיד הוא מפני מה הססו בני־האדם לנסות בו עד כה. רק סופה אחת מעין זו המסבירה לנו פנים עתה – יהי־נא סער שכזה גורף כדור־פורח משך ארבעה־חמשה ימים (הסופות האלו תכופות תארכנה יותר מכך) והנוסע נשא על־נקלה, בפרק זמן זה. מחוף אל חוף. נוכח סופה כזאת נהיה האטלנטי הנרחב אך אגם־מים בלבד. כרגע תפליאני הדממה הנעלה השוררת בים אשר תחתינו, חרף רתחתו, יָתֵר על כל תופעה אחרת הנגלית לעינינו. הגלים אינם נושאים דֳּכי אל השמים. האוקינוס הלוהב רחב־הידים מתעות ומתענה אין־תלונה. הררי המִשברים נדמים כשֵׁדֵי־אדירים אלמים אין־מספר הנפתלים ביסוריהם חדלי־כח. בְלילה כדוגמת הלילה הזה, יחיה איש – חיים השקולים כנגד שנות־מאה של חיים רגילים – אף גם לא אמיר חדות־התעלות זו במאת־שנים תמימה של הויה רגילה.

״יום ראשון, ה־7 בחודש. [כת"י מר מייסון]. הבוקר, בעשר, שככה הסופה כדי בְּריזה שמהירותה שמונה־תשעה קשרים (לגבי כלי שיט בים) והיא נושאתנו, אולי, במהירות שלושים מיל בשעה, או יותר. אכן מגמתה נטתה בנִכּר צפונה; ועתה, כערוב השמש, מישירים אנו ארחנו מערבה, בעיקר על־ידי הבורג וההגה, הממלאים תפקידיהם להלל. לפי ראות־עיני נעטרה התכנית בהצלחה גמורה והטיסה הנוחה באויר לכל עבר (לאו דוקא בעצומה של סופה) שוב אין בה משום בעיה. לא היינו יכולים לעמוד בפני הרוח החזקה של יום אתמול; אולם לוא הגבהנו אולי היינו נחלצים מתחום השפעתה, אלו הוצרכנו לכך. נוכח בריזה עזה למדי, ברי לי כי נוכל לעשות דרכנו בַמַדחף. בצהרי היום הרקענו לגובה 25,000 רגל בקֵרוב, על־ידי שפרקנו מן הזבורית. זאת עשינו מתוך חפוש אחר זרם מישיר יותר, אך לא מצאנו יפה מזה שבו אנו נתונים עתה. שפעת גז עמנו אשר דיה להעבירנו על פני זו הברֵכה הקטנה, ולוא תארך הדרך שלושה שבועות. אין בי חשש קל־שבקלים לאחרית הדבר. הקושי, הפריזו בו זָרָה גם טעו בו. בידי לבחור את הזרם היאה לי, ואם ארצה והנה כל הזרמים נגדי, יכול אוכל להתקדם די־ספק בעזרת המדחף. דבר לא אונה לנו שראוי לרשמו, הלילה נראה כי יהיה שפיר.

.נ. ב. [בידי מר איינסוורת]. לא רב עמי להעלותו על הניר, מלבד העובדה (שלגבי מפתעת היא למדי) כי, בגובה שוה לזה של הר קוטופַּקסי, לא ידעתי צנה עזה מאד, לא מחוש־ראש, גם לא קשי נשימה; נמצא שאת אלו לא ידעו אף מר מייסון, מר הולנד, וְסֶר אווררד, מר אוסבורן התאונן על התכוצות בבית החזה – אולם זו חלפה חיש. במרוצת היום טסנו במהירות גדולה, ואל נכון כבר צלחנו את האטלנטי כדי מחציתו. עברנו מעל עשרים או שלושים ספינות שונות ומשונות, ודומה כי הכל נתמהו גם תמהו. צליחת האוקינוס בכדור פורח אין הוא, ככלות הכל, מפעל קשה כל כך. Omne ignotum pro magnifico. ציון: בגובה עשרים וחמשה אלף רגל נראים השמים שחורים כמעט, והכוכבים יֵראו ברור; ואלו היום דומה כי לא יִקָּמֵר (כפי שנתן לשער) כי אם, בהחלט ובמפורש ביותר, יִקָּעֵר.²

״יום שני, ה־8 בחודש. [כת"י מר מייסון.] הבוקר שוב הטריח עלינו מעט מוטו של המדחף, אשר יש לצור לו צורה חדשה בתכלית, לבל תאונה תקלה רצינית – כונתי למוט הפלדה, לא לשַׁבְשָׁבוֹת. את האחרונות אין להיטיבן. הרוח מנשבת כל היום הכן ובחזק מפאת צפון־מזרח; ועד עתה דומה כי הגורל אומר לנטות חסדו אלינו. קצת בטרם־אור נחרדנו כולנו כלשהו מפני אי־אלה קולות ונפצים משונים בכדור, ועם אלה כמו החלה המכונה כולה צוללת חיש. תופעות אלו גרמתן התפשטות הגז, מחמת עלית דרגת־החום באויר, ובעקבותיה – התבקעות פרודות הקרח הפעוטות אשר קָרַם מעשה־הרשת משך הליל. הטלנו כמה בקבוקים אל הספינות תחתינו. ראינו אחד מהם נאסף על־ידי אניה גדולה – כנראה אחת אניות הדואר של קו ניו־יורק. נסינו לקרוא את שמה, אך לא יכולנו לקבעו בטח. לפי משקפתו של מר אוסבורן הרי זה משהו מעין אטָלַנְטָה. השעה עתה שעת חצות־הליל, ועדין אנו נוסעים מערבה בקֵרוב, חיש מהר. הים זהרורי במיוחד.

״נ. ב. [בידי מר איינסוורת.] השעה עתה שתים אחר־חצות, והרוח דמומה כמעט, ככל אשר בידי לשפוט – אולם זאת קשה מאד לקבוע, יען אשר כה שלם הלוכנו עם הרוח. לא עצמתי עין מאז צאתנו את ויל־ווֹר, אולם לא אוכל שאת עוד, ושומה עלי לנום קמעה. אי אפשר שרחוקים אנו עתה מחוף אמריקה.

״יום שלישי, ה־9 בחודש. [כת“י מר איינסוורת.] אחת אחה”צ. שְׁפל החוף של דרום קרולינה נשקף אלינו תומם. הבעיה הגדולה יוּשבה. צלחנו את האטלנטי – יפה ובנקל צלחנוהו בכדור־פורח! אלוהים ישתבח! מי יאמר כי יש עוד עתת דבר שמן־הנמנעות?

פה פוסק היומן. אכן, קצת מפרטי הנחיתה מסר מר איינסוורת למר פורסיית. הרוח עמדה מנשוב כמעט כאשר נגלה החוף ראשונה לעיני הנוסעים, החוף אשר תיכף הכירוהו שני הימאים, ומר אוסבורן. הואיל וזה האחרון מודָעים לו בפורט־מוֹלְטְרִי, הוחלט מיד לנחות בסביבתה. הכדור הובא אל מעל לחוף (גאות הים עברה והחול היה קשה, חלק, ויאה־להלל לנחיתה), והעוגן הקטן הוטל ובבת־אחת נאחז הכן. יושבי האי, והמצודה, יצאו כמובן בקהל לחזות בכדור; אולם אך בעמל רב ביותר נפתה איש להאמין כי הכדור אכן צלח את האוקינוס. העוגן הקטן נאחז בשעה שתים אחה"צ בדיוק; וככה הושלם המסע כולו בשבעים־ושתים שעות; ובעצם בפחות מכך, אם למנות מחוף עד חוף. לא ארעה כל תקלה רצינית. בשום שעה מן השעות לא נשקפה סכנה של ממש. הכדור רוקן בלא טורח; וכאשר שוּגר מצ’רלסטון כתב־היד אשר מתוכו נלקחה פרשת המעשה הזה, עדין היתה החבורה בפורט־מולטרי, כונותיהם להבא לא נקבעו; אולם יש בידנו להבטיח לקוראינו ידיעות נוספות ביום השני או, לכל המאוחר, במרוצת היום שלמחרתו.

אין כל ספק כי זהו האדיר, המעניין והחשוב במפעלות אשר בצע האדם או אשר נסה בהן מעודו. מה מאורעות מפוארים יחולו בתוצאת הדבר, זאת אך לשוא נאמר לקבוע עתה.