במחברת ד' של קרית ספר, צד 491–4921, השיג מר מיכאל וילנסקי על החלטתו של החכם טויבר במחקרים ביבליוגרפיים שלו עמוד 64, ששם משפחה של הרב יוסף דוד היה פילוסוף, והוציא כן ממ"ש בספרו בית דוד ח"א חלק יו"ד סימן ל"ט בשם הרב מהרש"ג: “ראיתי דברי החכם השלם ענותן כהלל עסוק בתורה תדירא כמה”ר יוסף פילוסוף נר"ו". ומר טויבר שיער שדברי מהרש"ג אלו מתכוונים על המחבר עצמו ומר וילנסקי הוכיח בראיה ברורה שאין להניח שמהרש"ג שמת לערך שבעים שנה קודם רי"ד ישיב על תשובתו, ועכ"פ היה רומז בתואריו לגילו הצעיר. ומה שנוגע לההערה שלפני התשובה ל"ט, ששימשה יסוד להחלטת מר טויבר, אינה שייכת להתשובה הקודמת עצמה כי אם רק להענין שהתשובה הקודמת דנה בו.
החכם טויבר ומשיגו גם שניהם לא עיינו כל צרכם במקורות שמהם שאבו ידיעתם, ולולי כן לא בא הראשון לידי טעותו ולא היה צריך מר וילנסקי להביא ממרחק לחמו ולהוכיח בדרך השערה שאין כוונת מהרש"ג על הרי"ד, כי המעיין היטב בדברי מהרש"ג יוכח לדעת שאין לדבריו שום שייכות ישרה לדברי התשובה הקודמת, וכל מה שמצטט בשם “ה”ה" או בשם “החכם השלם” לא נמצא בתשובת הרי"ד ומיסודי הרי"ד בתשובה הקודמת לא נמצא כלל בדברי מהרש"ג, והיא ראיה נוכחת שאין דברי מהרש"ג מתכוונים על תשובת רי"ד הקודמת. אבל יש עוד ראיה גדולה מזו, שבסוף סימן ל"ז הביא את דברי מהרש"ג וכתב: “ובמפתחות מהרש״ג ז”ל ראיתי כתוב בזה הלשון: כתבתי על דברי חכם שלם אחד וכו'“, ואחר שהביא את דברי מהרש”ג, כתב הוא עצמו: “ומ”ש החכם השלם וכו'“, ומזה נראה בעליל, שהחכם השלם שהוזכר בדברי מהרש”ג ואשר השיב על דבריו לא רי"ד היה כי אם חכם אחר.
פנחס יעקב הכהן (לייפציג)
תשובה להערה הקודמת 🔗
אלו היה משיגי הנכבד טורח לקרוא את דברי ב"קרית ספר" במקום שהזכיר, עד תומם, שורות אחדות בס"ה, בוודאי לא היה כותב: “ולא היה צריך מר וילנסקי להביא ממרחק לחמו ולהוכיח בדרך השערה (אמנם אי אלו שורות קודם לכן כתב: “ומר וילנסקי הוכיח בראיה ברורה”…) שאין כוונת מהרש”ג על הרי"ד", לפי שהיה יודע שדברי כוללים בתוכם לא רק ידיעה שלילית זו, אלא גם הידיעה החיובית על דבר זהותו של ר"י פילוסוף, ידיעה שאינה במקורות. משיגי הנכבד לא הרגיש גם בזה, שלאחרי שהוכחתי שרי"ד ורי"ף הם שני אנשים, אפשר לו לכל איש לכתוב בלב בטוח בלשונו ממש: “כי המעיין היטב בדברי מהרש”ג יוכח לדעת שאין לדבריו שום שייכות ישרה לדברי התשובה הקודמת", בלא עיון במקור כלל, שהרי אין להעלות על הדעת, ששני אנשים יכתבו את דבריהם בסגנון אחד ממש, וממילא גם אני הייתי יכול לכתוב כך, אלא דוקא העיון במקור מנעני מלעשות זאת. צריך לדעת כי רבני שלוניקי לא כתבו את דבריהם בסגנונו של אחד העם, למשל, וכי גם עריכת הספר, שנדפס לאחר פטירתו של מחברו, נופלת בערכה מעריכתו של ספר בימינו.
דוגמה של עריכת הספר הביא לנו מר פ"י הכהן בעצמו. הוא מספר לנו שבסוף סימן ל"ז (העוסק בשאלת טרי (מין לחם) שחתכוהו בסכין של בשר אם מותר לבשלו בחלב) נמצאת (בלא שום קשר וחיבור עם הקודם) פסקא על בשר שחתכוהו דק דק וכו', שמקומה בלא שום ספק בסימן ל"ח, במקום שהמחבר עוסק בשאלה זו באריכות יתרה, לא כאן. במצב כזה של המקור אי אפשר לקבוע מסמרות בדבר בהחלט, ואין פלא שלא רציתי להאשים את מר טויבר בחטא שאין וודאות גמורה שחטא בו.
הנני משתמש בהזדמנות זו להעיר, שבספרו של רוזאניס נפלה טה"ד קטנה בדבריו שהבאתי במאמרי בק"ס הנ"ל (שנה ט"ו, עמ' 494, הערה 1); הם נעשו ע"י תיקון זה מובנים, אבל לא נכונים. שם צ"ל “ובדרושי הארכתי”, במקום: “ובדרשותי הארכתי”. המלים: ובס' שערי צדק לר' יוסף הכהן ן' ארדוט (תקנ"ב) הן אפוא דבריו של רוזאניס, לא של ר' חיים מודעי, אבל הס' שערי צדק מכיל כידוע תשובות של גאונים קדמונים, ואין לר"י הכהן חלק בו.
וכן אשתמש בהזדמנות כדי לתקן כאן את שבושי־הדפוס הקשים ביותר שנפלו בהדפסת מאמרי2: עמ' 491 שורה 8: “אל הרב כמהרש”ג ז"ל שייך לאיש הנ"ל" צ"ל: “של הרב… לענין הנ”ל". – שם שורה 11 מלמטה: “ד”ר" צ"ל “ר”ד". – עמ' 493 שורה 7 מלמטה: “פשעים” צ"ל “פושעים”. – עמ' 495 שורה 2: “הקטנים” צ"ל: “הקטנים6)”. – עמ' 496 שורה 6 מלמטה: “ארדוטים” צ"ל “ארדוט הם”.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.