לפני שבועות אחדים אפשר היה למצוא בעיתונות, בפרק זמן של מספר ימים, את הידיעות הבאות:
חללית המחקר ‘פאיוניר’ התקרבה אל כוכב־הלכת שבתאי, חלפה בהצלחה דרך טבעותיו, ושידרה (באופן בלתי צפוי, כמעט) סדרת תמונות מעולות ומרהיבות מכוכב הלכת המסתורי.
בכינוס מדעי שהתקיים לאחרונה הוצגו טענות כבדות משקל המבססות את התיאוריה על התהוות החיים מחוץ לכדור־הארץ.
במהרה נוכל לקלוט באמצעות מכשירי טלוויזיה ביתיים (שעוביים יצטמק, כנראה, לסנטימטרים ספורים) שידורים מכל רחבי כוכב־לכת זה (בינתיים…)
חלקים מעמוד־שדרה אנושי הוחלפו בהצלחה באברי־מתכת תותבים.
ד"ר פטריק סטפטו, האיש שהביא לאוויר העולם אשתקד את ‘תינוקת המבחנה’ הראשונה, טוען שכבר היום אין בעיה להשתיל ביצית מופרית של אישה ברחמה של אישה אחרת – ושם יימשך ההריון כרגיל.
אין זה ‘שלל’ יוצא דופן. כמעט בכל שבוע אפשר למצוא ידיעות ברוח זו. ללא ספק חיים אנו בתקופה בה קצב ההתפתחות המדעית־טכנולוגית עולה על כל מה ששוער רק לפני עשרות שנים. קשה היה למצוא ידיעות כאלה בעתונות של ימי ז’ול וורן או ה.ג'. וולס… מה עוד צופן לנו העתיד?
מאז ומעולם היו שתי פנים לכל הישג מדעי־טכנולוגי: השימוש לתועלת האדם ורווחתו – מול ניצול לרעה או תופעות לוואי שליליות. האם בגלל הסבל שהסבו, לכאורה, ‘הזמנים המודרניים’ לאדם, עלינו להחזיר את הגלגל אחורנית ל’חיי־טבע' שלווים? יש הסבורים שכן. לא כך סבור איזאק אסימוב, המגן הפעם בלהט על הישגי הטכנולוגיה המודרנית במאמרו ‘בצעד גדול לאחור’.
עם כל הישגי המדע המרשימים דומה שלא התקדמנו רבות בשאלות עתיקות יומין ויסודיות על מהות החיים והמוות, מהות הנפש, מקור החיים וכדומה – שאלות המצויות (כדברי מר נחמן גבעולי במאמרו בחודש שעבר) בתחום שהוא “ספק מדע, ספק פילוסופיה וספק אמונה.” שאלות אלה קשורות קשר הדוק לאותו תחום הקרוי ‘פאראפסיכולוגיה’, על כל התופעות השנויות במחלוקת כ’תפישה־על־חושית‘, חיים לאחר המוות וכו’. על תופעות מופלאות אלה ועל גישה השונה תכלית שינוי מגישתו של אסימוב ל’הבדל הקטן' בין חיים ומוות – תוכלו לקרוא בסדרת מאמרים מאת עמיחי ישראלי, שהראשון בהם מופיע בגליון זה. עמיחי ישראלי, בן 33, הינו עורך ראשי ב’אוניברסיטה הפתוחה', ובשנים 69–72 ערך, ביחד עם מרגוט קלאוזנר ז"ל, את ‘עולם המסתורין’ – בטאון האגודה לפאראפסיכולוגיה בישראל.
ומנושאים רציניים – לרציניים פחות.
‘מעשה בקוגלמס’ הוא סיפור פנטסיה משעשע וקליל, שאפשר להינפש עימו מהאווירה ה’מדעית' של יתר הסיפורים. המיוחד בסיפור הוא, כמובן, מחברו, וודי אלן, הידוע כחובב מד"ב ופנטסיה מושבע (הדבר מורגש בברור בסרטיו ‘ישנוני’, ו’כל מה שרצית לדעת על המין…' ועוד).
גם הפעם תמונת השער הינה יצירה ישראלית מקורית – מעשה ידי האמנים רוני אורן ומני סלמה, שמאחוריהם נסיון עשיר של הסרטת סרטי אנימציה קצרים בחו"ל, וסרטוני פרסומת בארץ – כשהמייחד את עבודתם הוא שכל העצמים המצולמים בסרטיהם (ובתמונת השער שלנו) עשויים מפלסטלינה. רוני ומני מתכננים גם ‘סרט פלסטלינה’ באורך מלא – ואנו מאחלים להם הצלחה.
שלכם
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.