קילוגרם אחד של קריליום שווה הון עתק, ובשבילו כדאי להסתכן אפילו ב’דילוג' אקראי דרך העל־חלל. האמנם?
* * *
ארתור טרנט שמע אותם בברור. המלים המתוחות, הזועמות, נורו מתוך מַקְלֵטו.
“טרנט! לא תוכל להימלט. נחצה את מסלולך בעוד שעתיים, ואם תנסה להתנגד נפוצץ אותך לכל רוחות החלל.”
טרנט חייך ולא אמר דבר. לא היה לו נשק כלשהו, ולא צורך להילחם. בעוד הרבה פחות משעתיים תבצע חלליתו את ‘הדילוג’ דרך העל־חלל, ואז לא יוכלו למצוא אותו לעולמי־עד. יהיה עימו קרוב לקילוגרם אחד של קריליום, כמות מספקת לבניית מעגלי־מוח של אלפי רובוטים, ושוויה בערך עשרה מיליון אשראים על פני כל עולם שהוא בגלקסיה – מבלי שתשאלנה שאלות כלשהן.
ברנמייר הקשיש תכנן את כל העניין. שלושים שנה ויותר עמל על התכנון. היתה זו עבודת חייו.
“הבעייה היא הבריחה, אישי הצעיר,” אמר בזמנו, “לשם כך אני זקוק לך. אתה מסוגל להרים ספינה מהאדמה אל החלל, לא אני.”
“להמריא אל החלל לא יהיה מעשה נבון, מר ברנמייר,” אמר לו טרנט. “ניתפס תוך חצי יום.”
“לא,” אמר ברנמייר בערמומיות, “לא אם נבצע את ‘הדילוג’. לא אם נשעט דרך העל־חלל עד שנימַצֵא שנות־אור רבות מכאן.”
“ייקח חצי יום להתוות את הדילוג, ואפילו אם יהיה הזמן ברשותנו, תזעיק המשטרה את כל המערכות הכוכביות.”
“לא, טרנט, לא.” ידו של הזקן נחה על שלו, לופתת אותה ברעד של התרגשות. “לא כל המערכות הכוכביות; רק התריסר שבשכנותנו. הגלקסייה היא רחבת־ידיים, והמתנחלים של חמישים אלף השנים האחרונות איבדו את הקשר זה עם זה.”
הוא דיבר בשקיקה בתארו את תמונת המצב. הגלקסיה דמתה כעת לפניו של כוכב־הלכת המקורי של האדם – ‘ארץ’, כך כינו אותו – בתקופות הפרהיסטוריות. אז התפזר האדם על פני היבשות, אך כל קבוצה ידעה רק את סביבתה הקרובה.
“אם נבצע את הדילוג באופן אקראי,” אמר ברנמייר, “נמצא את עצמנו במקום בלתי צפוי מראש, אולי אפילו במרחק חמישים אלף שנות־אור, ואז הסיכוי למצוא אותנו יהיה כמו למצוא אבן חצץ בתוך נחיל מטאוריטים.”
טרנט הניד בראשו לשלילה, “ואז גם אנו לא נמצא את עצמנו. לא תהיה לנו כל דרך, ולו המעורפלת ביותר, להגיע לכוכב־לכת מיושב.”
עיניו המתרוצצות של ברנמייר בלשו את סביבתו. איש לא נמצא לידו, אך קולו דעך ללחישה. “ביליתי שלושים שנה באיסוף נתונים על כל כוכב־לכת בר־יישוב בגלקסיה. חקרתי את כל הרישומים הישנים. נסעתי אלפי שנות־אור, יותר מכל טייס חלל. וכעת מאוחסן מיקומו של כל כוכב־לכת בר־יישוב בתוך מאגר הזכרון של המחשב הטוב בתבל.”
טרנט הרים את גבותיו בנימוס.
ברנמייר המשיך, “הנני מתכנן מחשבים, וברשותי הטוב ביותר. רשמתי את מיקומו המדוייק של כל כוכב קורן בגלקסיה, כל כוכב בעל דרגה ספקטראלית F, B, A ו־O והזרמתי אותם אל זכרון המחשב. מייד לאחר שנבצע את הדילוג, יסרוק המחשב את השמיים באופן ספקטרוסקופי וישווה את התוצאות למפת הגלקסייה שבזכרונו. ברגע שיגלה את ההתאמה הנכונה, והרי במוקדם או במאוחר יעשה זאת, תתאכֵּן הספינה בחלל ואז תנווט אוטומטית, ב’דילוג' נוסף, אל קרבת כוכב־הלכת המיושב הסמוך ביותר.”
“נשמע מסובך מדי.”
“זה חייב לפעול. אחרי כל השנים שעבדתי על זה, לא ייתכן שהמחשב יחטיא. נותרו לי עוד עשר שנים להיות מיליונר. אבל אתה צעיר; תהיה מיליונר במשך פרק זמן ארוך בהרבה.”
“אם מבצעים דילוג אקראי, אפשר לגמור בתוך תוכו של כוכב.”
“אף לא סיכוי של אחד למאה טריליון, טרנט. באותה מידה אנו עלולים להגיע למרחק גדול כל כך מכל כוכב קורן, עד שהמחשב לא יוכל למצוא דבר שיוכל להשוותו לתכנית שבזכרונו. אנו עלולים גם לגלות שדילגנו רק שנת־אור אחת או שתיים והמשטרה עדיין בעקבותינו. הסיכויים לכל אלה קטנים עוד יותר. אם רצונך לדאוג, מוטב שתדאג שמא תמות משבץ־לב ברגע ההמראה. הסיכויים לכך גבוהים הרבה יותר.”
“אתה צריך לדאוג, מר ברנמייר. אתה זקן ממני.”
הגבר הקשיש משך בכתפיו. “אני לא נחשב. המחשב יעשה הכל באופן אוטומטי.”
טרנט הנהן ולקח זאת לתשומת ליבו. בחצות אחד הלילות, כשספינת־החלל היתה מוכנה וברנמייר הגיע עם הקריליום בתיקו – לא היה לו כל קושי שכן היה אדם שנהנה מאמון רב – נטל טרנט את התיק בידו האחת, שעה שהשנייה נעה מהר ובביטחה.
סכין היה עדיין הכלי הטוב ביותר, מהיר בדיוק כמו שולל־קטביות מולקולרי, קטלני בדיוק כמוהו, ושקט בהרבה. טרנט השאיר את הסכין נעוץ בגופה, עם טביעת אצבעותיו. מה זה משנה? הרי לא יתָפֵס לעולם.
כעת, הרחק במעמקי החלל, כשחלליות־השיטור רודפות בעקבותיו, חש במתיחות הגואה שתמיד קדמה ל’דילוג'. אף פסיכולוג לא היה מסוגל להסביר אותה, אך כל טייס למוד־חלל הכיר את התחושה.
היתה הרגשה רגעית של היפוך, כאשר ברגע קצרצר של אי־מרחב ואי־זמן הפכו הוא וספינתו לאי־חומר ואי־אנרגיה, ואז הרכיבו עצמם מחדש באופן מיידי, בחלק אחר של הגלקסיה.
טרנט חייך. הוא נשאר בחיים. אף כוכב לא היה קרוב מדי, והיו אלפים שהיו קרובים במידה מספקת. השמיים שפעו כוכבים, ומערכם היה שונה עד כדי כך שהבין ש’הדילוג' הרחיק לכת. אחדים מהכוכבים היו בוודאי מסיווג ספקטראלי F ומעלה. למחשב תהיה תבנית נאה ועשירה לשם השוואה לנתונים שבזכרונו. זה לא יקח זמן רב.
הוא נשען אחורה בנינוחות וצפה במערך הכוכבים הזוהר הנע עם סיבובה האיטי של החללית. כוכב בהיר נכנס לשדה הראייה, כוכב בהיר באמת. הוא לא נראה מרוחק יותר משנות־אור ספורות, וחושו של הטייס אמר לו שזהו כוכב חם, טוב וחם. המחשב ישתמש בו בוודאי כבסיס וישווה את המערך המרוכז סביבו. פעם נוספת חשב: זה לא יארך זמן רב. אך זה ארך. הדקות חלפו. גם השעות. ועדיין תקתק המחשב בחריצות ונוריותיו הבהבו.
טרנט קימט את מצחו. מדוע לא איתר המחשב עדיין את המערך?
הוא היה חייב כבר לזהותו. ברנמייר הראה לו את שנות עבודתו הארוכות. לא ייתכן שפסח על כוכב או שרשם אותו במקום הלא נכון.
כמובן שכוכבים נולדו וגוועו ונעו דרך החלל, אך שינויים אלה הם איטיים, איטיים מאד. אפילו במיליון שנים לא ייתכן שהמערך שרשם ברנמייר….
אימה פתאומית אחזה בטרנט. לא! זה לא ייתכן! הסיכויים לכך היו קלושים אף יותר מהסיכויים לדלג אל תוכו של כוכב.
הוא המתין עד שהכוכב הזוהר הופיע שוב, ואז, בידיים רועדות מיקד עליו את הטלסקופ. הוא הפעיל את ההגדלה המירבית שיכול, ואז הבחין, סביב כתם האור הזוהר, בערפל הגזים המתערבלים שגילה את סודו של הכוכב.
היתה זו נובה!
מאפלולית אלמונית התעלה הכוכב והיה לאור־נגוהות, אולי רק חודש קודם לכן. הוא טיפס מדרגה ספקטראלית נמוכה עד כדי התעלמות המחשב ממנו, לדרגה שלבטח תובא בחשבון.
אבל הנובה שזרחה בחלל לא היתה קיימת בזכרונו של המחשב, כי ברנמייר לא הזין אותו בה. היא לא היתה קיימת כאשר אסף ברנמייר את נתוניו – לפחות לא בתור כוכב זוהר בעוצמה…
“אל תתחשב בו,” צווח טרנט. “התעלם ממנו!”
אך הוא זעק אל מנגנון אוטומטי אשר ינסה להשוות ולהתאים את מערך הכוכבים שהנובה במרכזו אל התרשים הגלקטי, ולא ימצא אותו לעולם. חרף זאת ימשיך להשוות, ולהשוות ולהשוות, עד שיאזלו מקורות האנרגיה המפעילים אותו.
מלאי האוויר יאזל הרבה לפני כן. חייו של טרנט יקופחו הרבה לפני כן.
בחוסר ישע שקע טרנט במושבו, מתבונן בזוהר הכוכבים המלגלג והחל את הציפיה הארוכה והמייסרת למוות. אילו רק שמר עימו את הסכין…
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.