יכוֹל הוּא להעיד על עצמוֹ בּפה מלא, כּי הוּא השׂיג, בּרוּךְ השם, את מַטרתוֹ בּאמריקה. ולא עוֹד, אֶלָא שעבר ממנה והלאָה. דוֹקטוֹר הוּא. כּך כּתוּב מפוֹרש על הטבלה, הדבוּקה לדלת בּית חוֹתנוֹ העשיר: דוֹקטוֹר גמליאֵל בּ. פּדהצוּר. ולא דוֹקטוֹר סתם, לא בּעל־מלָאכה, שאוּמנוּתוֹ לטפּל בּבני־מעֵיהם של חוֹלים וּלקבּל בּשׂכר בּיקוּר דוֹלָר אוֹ שני דוֹלָרים, אֶלָא דוֹקטוֹר לפילוֹסוֹפיה. הפּילוֹסוֹפיה חָכמה נאצלת היא, חָכמה נשׂגָבה מאוֹד המַרקיעה שחָקים, והוּא אֶחָד מנוֹשׂאֶיה, מאוּשר וּמקוּיים מטעם אוּניברסיטה מפוּרסמת בּמדינה. סימן לזה: תּעוּדת־הסמיכה, התּלוּיה בּמסגרת יפה על הקיר של חדר־עבוֹדתוֹ. וסימן שני: תּמוּנַת צלמוֹ בּאִיצטלה וּבתגא של תּלמידי־חכמים, אַף זוֹ נתוּנה בּמסגרת יפה ואַף זוֹ תּלוּיה לנוֹי על הקיר. וּמלבד זאת, בּכל פּינה שהוּא פּוֹנה – בּלכתּוֹ בּחוּץ וּבשבתּוֹ בּבּיִת, בּדבּרוֹ עם אִשתּוֹ וּבאָכלוֹ ארוּחַת־הבּוֹקר על שוּלחַן חוֹתנוֹ, בּשכבוֹ וּבקוּמוֹ וּבטיילוֹ בּטרקלין בּסַנדלי־בּיִת רכּים על רגלָיו – כּל עצמוֹתיו תֹּאמַרנה: דוֹקטוֹר אני! דוֹקטוֹר לפילוֹסוֹפיה! ויש אשר הוא מתפּלא על עצמוֹ, כּי לכאוֹרה עדיִין דוֹמה הוּא בּמַראֵהוּ החיצוֹני לשאָר בּני־האָדם: הפּנים פּני אָדם, העֵינַיִים עֵיני אָדם, והחוֹטם חוֹטם אנוֹשי. והוּא – הלא דוֹקטוֹר הוּא! והוּא מצטעֵר בּלבּוֹ, שעדיִין לא נהגוּ מנהג בּעוֹלָם, כּי הדוֹקטוֹרים, וּבפרט הדוֹקטוֹרים לפילוֹסוֹפיה, יִהיוּ מצוּיינים, לכל הפּחוֹת, בּבגדיהם: שיִהיוּ יוֹצאִים בּאִיצטלה וּבתגא כּל ימי חַיֵיהם. ולא יהא דוֹקטוֹר כּגיניראל?!
אָמנם כּן. הוּא השׂיג, בּרוּךְ השם, את מַטרתוֹ בּאמריקה. ויֵש אשר בּחצי הלילה יִתעוֹרר פּתאוֹם על משכּבוֹ ולא יוּכל לישוֹן עוֹד. מַעלה הוּא בּזכרוֹנוֹ את העיר הליטאִית הקטנה ואת הישיבה המפוּרסמה ואת הליכוֹתיו עם חביריו בּחוּרי הישיבה, שהציצוּ ונפגעוּ. אִילו ראוּהוּ חביריו אֵלה עכשיו כּמוֹת שהוּא! אִילוּ ידעו הלָלוּ, כּי מוּכתר הוּא בּכתר דוֹקטוֹר לפילוֹסוֹפיה, וכי כּתב בּעֶצם ידוֹ דיסרטאצייה מַדעית בּחָכמַת־יִשׂראֵל: “עשׂרת הדיבּרוֹת בּיחס להציווּי המוּחלָט של קאנט”! וּבאיזוֹ לָשוֹן כּתב זאת? בּאַנגלית! בּלָשוֹן היוֹתר עשירה בּעוֹלָם! בּימים הרחוֹקים, ימי הישיבה, היוּ חביריו קוֹבעים בּסתר עתּים לסַפרוּת, היוּ קוֹראִים בּחבוּרה את אַחַד העם ואת בּרדיטשבסקי וּמתפּלפּלים וּמתלהבים יחד. והוּא – לבּוֹ לא הלךְ אַחרי קריאָתם ואַחרי התלהבוּתם. הוּא היה אוֹמר: טוֹבה ציפּרנוֹ של “מוֹרה הנבוּכים” מכּל הלחם הקלוֹקל הזה. אף כּי גם מן “מוֹרה הנבוּכים” לא קרא אֶלָא אֶת הפּרקים הראשוֹנים. ורק בּדרךְ אוּמדנה הבין, כּי הספר ספר חָשוּב הוּא. חָשוּב – מפּני שהוּא קשה־ההבנה. אָמנם גם את אַחַד העם היה מכבּד ימים רבּים בּלבּוֹ. אָמרוּ עליו על אַחַד העם, שקרא את ספּנסר בּמקוֹרוֹ האַנגלי. ואוּלָם מיוֹם שבּא לאמריקה ולָמַד את הלָשוֹן האַנגלית וראה בּעֵיניו מַמש את ספרי ספּנסר בּאַנגלית, וּביִיחוּד מיוֹם שנַעשׂה דוֹקטוֹר לפילוֹסוֹפיה – נקלָה בּעֵיניו כּבוֹדוֹ של אַחַד העם: הלא סוֹף כּל סוֹף דוֹקטוֹר אֵיננוּ! וּברדיטשבסקי – על זה הוּא כּוֹעֵס בּכלָל. אָדם זכה להיוֹת דוֹקטוֹר, דוֹקטוֹר מַמש, דוֹקטוֹר לפילוֹסוֹפיה – וחוֹתם אֶת שמוֹ בּפשטוּת: “מיכה יוֹסף בּרדיטשבסקי”. מַה זאת? ענוותנוּת? רשלנוּת? אוֹ אֶפשר אֵין האִיש חָכם בּיוֹתר? הלא גמרא מפוֹרשת היא: “אֵיזהוּ שוֹטה – המאַבּד כּל מַה שנוֹתנים לוֹ”… וּכנגד זה מכבּד הוּא כּבוֹד גָדוֹל את הדוֹקטוֹר יוֹסף קלוֹזנר. אַךְ זה דוֹקטוֹר כּהלכה! אָמנם כּוֹתב הוּא את ספריו רק בּלָשוֹן העברית, אבל יוֹדע הוּא, כּפי שנראֶה ממַאמריו, גם אַנגלית, וגם סַאנסקריטית. אָדם מלוּמד מאֵין כּמוֹהוּ בּיהוּדים!
את השׂפה העברית אָהב לפנים וגם שאף בּימי נעוּריו להיוֹת אֶחָד מסוֹפריה. ועד היוֹם הזה הוּא מכין עצמוֹ לכתּוֹב בּעברית ספרים מַדעיִים על עניינים בּיבּליים: “היסוֹד ההלניסטי בּנבוּאָתוֹ של בּלעם בּן בּעוֹר”, “ניצני הפיאוֹדליזם בּפדן־ארם בּתקוּפת לָבן הארמי”, “אֵשת לוֹט מנקוּדת־ההשקפה האַנתּרוֹפּוֹלוֹגית”. ואוּלָם בּעֶצם הדבר אֵין לבּוֹ עתּה אל הלָשוֹן העברית. מיוֹם שלָמַד לקרוֹא וּלהבין בּאַנגלית, פּנה הוֹדה, פּנה הדרה של הלָשוֹן העברית. לָשוֹן, שכּל מלמד תּינוֹקוֹת ציוֹני מתגדר בּה!… יֵש עתּים, שהוּא מתמַלא תּמהוֹן ורגש־כּבוֹד לעצמוֹ. נוֹטל הוּא ספר אַנגלי בּידוֹ, מן הספרים הגדוֹלים והעבים בּיוֹתר, פּוֹתחוֹ וּמַניחוֹ על בּרכּיו וּמעיף עֵינוֹ על אַחַד הדפּים מלמַעלָה למַטה. הספר ספר חָשוּב מאוֹד, הלָשוֹן לָשוֹן זרה וּמוּזרה, לשוֹן האַנגלים, עם עמקי־שׂפה, – ואַף־על־פּי־כן יֵש בּכוֹחוֹ להבין אֵת כּל הכּתוּב בּספר בּלָשוֹן העמוּקה הזאת. הלא דבר הוּא!
מן הסַפרוּת מכבּד הוּא רק את הספרים העוֹסקים בּדברים נשׂגָבים, העוֹמדים למַעלָה מהבנתם של הרבּים. כּל ספר המַרבּה בּהערוֹת וציוּנים וּמַראֵי־מקוֹמוֹת – הרי זה משוּבּח. אֶת הסַפרוּת היפה מבזה הוּא בּכל לבּוֹ. אֵין זה עניין אֶלָא לנשים וּלעמי־האָרץ. אָמנם יֵש “פוֹיסט” של גיתּה, אשר קרוֹא לא קרא ממנוּ אֶלָא אֶת הליבּריטה, בּשבתּוֹ פּעם אַחַת בּבית־האוֹפּירה עם אִשתּוֹ (אָז עדיִין היתה ארוּסתוֹ). ואוּלָם “פוֹיסט” הוּא יוֹצא מן הכּלָל. יֶש לוֹ שייכוּת אל הפּילוֹסוֹפיה, וּמחַבּרוֹ, כּפי שמסַפּרים, היה גם מלוּמד גָדוֹל. ואִילוּ שאָר דברי סַפרוּת, העוֹסקים בּציוּר ושירה, נוֹחַ לָהם שלא נבראוּ משנבראוּ. הגע בּעצמךָ: יוֹדע הוּא כּמה וכמה סוֹפרים וּמשוֹררים בּרחוֹב היהוּדים, שלא גָמרוּ מימיהם אפילוּ בּית־ספר נמוּךְ! ואשר לכשרוֹן – הנה מתעֵב הוּא בּכל נַפשוֹ כּל אָדם, המתגדר בּ“כשרוֹן טבעי”, בּ“מַתּנַת־אלוֹהים”. אֵין כּשרוֹנוֹת טבעיִים בּעוֹלָם, ואֵין מַתּנוֹת־אלוֹהים. אבל יֵש התמדה וישיבה תּכוּפה ועמל־המוֹחַ והחפץ להיוֹת מלוּמד, להיחָשב בּין המלוּמדים. מבּשׂרוֹ חָזה זאת.
את אמריקה ואת יהוּדיה אֵיננוּ אוֹהב. אֶרץ אוֹכלת יוֹשביה היא (יוֹשביה – אֵלוּ המלוּמדים והדוֹקטוֹרים לפילוֹסוֹפיה). היהוּדים כּאן כּוּלָם אוֹ חַייטים אוֹ בּני חַייטים. והוּא – בּן רב הוּא, רב בּעיירה קטנה. מכּל היהוּדים מכבּד הוּא בּיוֹתר אֶת חוֹתנוֹ העשיר – מפּני שידע לבחוֹר לבתּוֹ בּטוֹב: בּנצר מגזע היחשׂ וּבדוֹקטוֹר לפילוֹסוֹפיה. אָמנם הבּת היתה בּתוּלה לאַחַר שלוֹשים וחָמש, וּלפי דיבּת רבּים – גם מכוֹעֶרת. אבל הוּא אֵיננוּ מבין, מַה זאת מכוֹעֶרת. דוֹמה, אִשה היא כּכל הנשים. כּלוּם לא יֶחסַר לה. אַדרבּה, אִשה נבוֹנה היא וּמַשׂכּילה. אִילוּ לָמדה פּילוֹסוֹפיה, כּדרךְ שלוֹמדוֹת הנשים בּגרמַאנייה, היה מבלה עמה אֶת עתּוֹ בּנעימים. ואוּלָם משתּדל הוּא עכשיו למַלא לה אֵת אשר החסירוּ ממנה בּנעוּריה: לפעמים, בּנוֹחַ עליו הרוּחַ, הוּא יוֹשב עמה עד חצוֹת הלילה וּמַסבּיר לה בּאריכוּת פּרק בּ“הציווּי המוּחלָט” של קאנט. והיא מנַמנמת מתּוֹךְ עייפוּת, ואַף־על־פּי־כן מקבּלת את הכּל בּאַהבה. אִשה כּשרה וּצנוּעה!
הוּא אֵיננוּ אָדוּק בּדת, אבל גם ריפוֹרמי אֵיננוּ. וּמטעם זה לא רצה לקבּל על עצמוֹ משׂרת רבּנוּת, שהציעוּ לפניו בּהשפּעת חוֹתנוֹ העשיר, אף־על־פּי שקרוֹב הוּא לתיאוֹלוֹגיה וּכהוּנַת רב הוֹגנת בּיוֹתר לדוֹקטוֹר של פּילוֹסוֹפיה. אֵין הוּא מעשן בּשבּת, מפּני שאֵיננוּ מעשן בּכלָל. ואוּלָם מבּחינה פּילוֹסוֹפית וַדאי לוֹ, שהיה מחַלל שבּתוֹת – לא בּפרהסיה, כּמוּבן, אֶלָא בּצינעה, שלא להרגיז אֶת חוֹתנוֹ. בּדיעבד, מלא הוא שבח והוֹדייה להקדוֹש־בּרוּךְ־הוּא, שלא נתן דעה בּלבּו להתרגל בּעישוּן סיגָריוֹת מימי נעוּריו. גם שאָר מלאכוֹת אסוּרוֹת אֵיננוּ עוֹשׂה בּשבּת, מפּני שאֵין עסקוֹ בּכךְ. מה עניין דוֹקטוֹר לפילוֹסוֹפיה אֵצל מלָאכה בּכלָל?
לאַחַר שנשׂא את אִשתּוֹ ועבר לָדוּר בּבית חוֹתנוֹ העשיר, הביא אִתּוֹ אֶת אַרגז הספרים אשר לוֹ ועמד לסַדרם בּארון־הזכוּכית היפה אשר הכינוּ לוֹ. אִשתּוֹ הצעירה, בּרייה קטנה וּצנוּמה וּשחוֹרה, שזקנה ונצטמקה מתּוֹחלת ממוּשכה לאוֹשר־נשים, עמדה בּפנים מאִירים והבּיטה בּיִראַת־הכּבוֹד אֶל מַעשׂה בּחירה, אַחַר־כּךְ ניגשה אל האָרוֹן והתחילה לעיֶין בּכּתוֹבוֹת השוֹנוֹת אשר על גבּי הספרים. השגיחָה בּספר אֶחָד עבה־הכּרס, בּכריכה מהוּדרת, שעל גבּוֹ כּתוּב בּאוֹתיוֹת־זהב: “דוֹקטוֹר גמליאֵל בּ. פּדהצוּר”, וסמוּךְ לָזה: עשׂרת הדיבּרוֹת בּיחס להציווּי המוּחלָט של קאנט“. נטלה את הספר בּידה בּרגש של כּבוֹד והערצה, דיפדפה בּוֹ עֵת רבּה וחָזרה ודיפדפה – ונתנה אֶת עֵיניה בּבעלה מתּוֹךְ תּמהוֹן רב: הלא זאת הדיסרטאצייה שלוֹ, וּבה רק ל”ב עמוּדים – וכאן, בספר הזה, כּרוּכים יחד עֶשׂרים אֶכּסמפּלָרים בּזה אַחַר זה!
– אָמנם כּן, זוֹהי הדיסרטאצייה שלוֹ. מקווה הוּא, כּי אִשתּוֹ, אֵשת־נעוּריו, תֹּאבה לקרוֹא ולָדעת אֵת כּל אשר כּתב בּעלה. ואשר לעֶשׂרים האֶכּסמפּלָרים – אַל תּדאַג להם: תּקרא עֶשׂרים פּעם את הרעיוֹנוֹת אשר הגה. אוֹ־אָז תּעמוֹד על טיבם. אַל־נא תּשכּח, כּי אֵשת דוֹקטוֹר לפילוֹסוֹפיה היא, חָה־חָה!
האִשה הצעירה אָדמה כּוּלָה – מרוֹב אוֹשר.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.