א 🔗
יִשׂראֵל־אִיסר קראֶפּלין, בּעל־בּית חָשוּב בּברוֹנזוויל, יהוּדי החוֹבש לקדקדוֹ כּיפּת־משי קטנה ולוֹבש קפּוֹטה של אַלפּקה בּין בּימוֹת הקיִץ וּבין בּימוֹת החוֹרף, קיבּל בּביתוֹ בּראשית ימי המלחָמה פּני אוֹרח הבּא מאֵירוֹפּה – את בּן אָחיה של אִשתּוֹ. אוֹרח זה בּרייה משוּנה היה, אַחַת הבּריוֹת המשוּנוֹת, שאֵינן נראוֹת בּברוֹנזוויל אֶלָא לעתּים רחוֹקוֹת מאוֹד: תּלמיד האוּניברסיטה הבּרלינית, שמתּחילָה, בּפרוֹץ המלחָמה בּאֵירוֹפּה, אסרוּהוּ הגרמַאנים וחבשוּהוּ בּמַחנה־הסגר עם שאָר חביריו הסטוּדנטים יוֹצאֵי רוּסיה; אַחַר־כּךְ שיחררוּ אוֹתוֹ ושילחוּהוּ בּתוֹךְ חבוּרת יהוּדים לקוֹפּנהאגן של דאניה; בּקוֹפּנהאגן התהלךְ כּמה וכמה חדשים בּוֹדד וחסַר־יֶשע, בּאֵין עבוֹדה וּבאֵין מַטרה, עד כּי קצה נַפשוֹ בּחַיֵי בּטלה ושיעמוּם, ואָז נמלךְ וּבא לאמריקה.
לאַחַר ששמע יִשׂראֵל־אִיסר מפּי אוֹרחוֹ אֵת כּל הנסים והנפלָאוֹת, שנַעשׂוּ לוֹ בּמדינַת אַשכּנַז בּהיוֹתוֹ חָבוּש בּמַחנה־ההסגר, וּלאַחַר שהתבּוֹנן אֵלָיו מכּף רגלוֹ ועד קדקדוֹ וּבחן בּעֵיניו אֵת תּלבּשתּוֹ האֵירוֹפּאִית שכּבר נפסלה משימוּש, את מעילוֹ עגוֹל־הכּנפוֹת המרוּפּט ואֶת מכנסיו הצרים והדהוּיִים, – נאנַח אנחה קלה של בּעל־בּיִת שוֹקט על מכוֹנוֹ ואָמַר:
– כּן, כּן. גדוֹלים מַעשׂי אלוֹהינוּ! אֵין זאת כּי־אִם קץ־הפּלָאוֹת הגיע! ואַף־על־פּי־כן, אַל תּתעצב. הנה יצאת בּעֶזרת השם יִתבּרךְ משיעבּוּד לגאוּלָה וּבאת לאמריקה, לאֶרץ החוֹפש. וּלפיכךְ עליךָ החוֹבה, ראשית חָכמה, להסיר את ירקוּתךָ מעליךָ, ואָז נראֶה אֵיךְ יִפּוֹל דבר. מוּבטח לךָ, כּי רעה לא תּעשה לךָ אמריקה, וּבלבד שתּשתּדל להיוֹת אִיש.
– מַה פּירוּש? – שאל הסטוּדנט הבּרליני בּבת־צחוֹק קלה של נעלָב והעיף דרךְ אַגב עין אַחַת על פאֶני בּת־דוֹדוֹ, שהיטיבה פּניה כּנגד הראִי בּזרוֹעוֹת חשׂוּפוֹת. – אֵיךְ זה אֶשתּדל להיוֹת אִיש? וכי עד עכשיו לא היִיתי קרוּא אִיש?
– לשוֹן בּני־אָדם היא כּךְ! – הסבּיר לוֹ דוֹדוֹ בּנעימה של גָדוֹל המדבּר אל קטן ממנוּ. – כּךְ נוֹהגים אֶצלנוּ בּאמריקה. ירוֹק שבּא לכאן מעֵבר לים, מאַרצוֹת יוּרוֹפּ, אוֹמרים לוֹ: טוֹל ירקוּתךָ מעליךָ והיֵה כּאַחַד האָדם. כּלוֹמַר: חַייב הוּא ללמוֹד אֶל דרכי המדינה ולילךְ בּנימוּסיה, על־פּי חוּקי הפּוֹליטיקה שלה.
– למשל? – שאל האוֹרח הצעיר בּבת־צחוֹקוֹ הקוֹדמת.
– למשל, נקח־נא אפילו דבר קל שבּקלים. הנה מַלבּוּש יוּרוֹפּי זה עם הכּנפוֹת הקצוּצוֹת, שאַתּה לוֹבש כּאן, לא יוֹסיף לךָ כּבוֹד בּאמריקה. חוֹששני, שצריךְ אַתּה למַהר וּלהיפּרד ממנוּ, להשליכוֹ, בּמחילה מכּבודךָ, אֶל סַל האַשפּה. שאִם לא כּן, תּהיֶה לצחוֹק, משוּל כּ… כּ… כּפריץ אֶביוֹן, שירד מנכסיו…
הדברים האֵלה פּגעוּ פּגיעה קשה בּכבוֹדוֹ של הסטוּדנט.
– האוּמנם? – אָמַר בּגָאון נעלָב. — תּלבּשתּי הבּרלינית לא לרצוֹן היא לאמריקה, ואני לא ידעתּי! לָכן תּדע, כּי אני לא אַחליף את מַלבּוּשי הבּרליניים בּסַרבּלי אמריקה הרחָבים בּכל הוֹן שבּעוֹלָם! מכּמה וכמה טעמים. ראשית, משוּם שאֵינני, כּמוֹ שאַתּם קוֹראִים לזה, ירוֹק – בּא אני, עליךָ לָדעת, מעיר גדוֹלה אשר שמה בּרלין! ושנית, אֵין לבּי הוֹלךְ עתּה אַחרי הבלים אֵלוּ כּלָל. חַיִים אנַחנוּ עתּה, עליךָ לָדעת, בּתקוּפה גדוֹלה ונפלָאָה, עֵת העוֹלָם כּוּלוֹ חוֹזר לתוֹהוּ וָבוֹהוּ…
יוֹתר מכּל בּני־הבּיִת שׂמחה על האוֹרח דוֹדתוֹ, היא אִשתּוֹ של יִשׂראֵל־אִיסר. זוֹ חָבשה לראשה מטפּחת לבנה, הבליטה מתּוֹכה אֶת אָזניה ועמדה לטגן מיני מרקחת לכבוֹדוֹ.
– היוֹדע אַתּה, יִשׂראֵל־אִיסר? – פּתחה ואָמרה בּפנים מַבהיקוֹת אֶל בּעלה, לאַחַר שיצא האוֹרח עם בּניה להתהלךְ בּעיר ולראוֹת את חמוּדוֹתיה. – היוֹדע אַתּה, מה עלה על דעתּי? הלא תּצחק לי, ואוּלָם דרכּה של אֵם לָלכת אַחרי הירהוּרי לבּה. לפי דעתּי, דעת נשים, נראֶה בּן־אָחי זה למַראִית־עין כּעניין ישר מאוֹד לפני פאֶני שלָנוּ… הא? האֵין זה ישר גם בּעֵיניךָ?
– ישר כּיעֶה! – ענה יִשׂראֵל־אִיסר ואָמַר בּעקימת פּה.
– וכי מה? כּלוּם יִיחוּס־אבוֹתיו לא לכבודךָ הוּא? אֶפשר אֵין דעתּךָ נוֹחָה להתחַתּן עם נכדוֹ של רב אָשר הדיין?
– אבל כּמה משוּנה טבעה של אִשה יהוּדית זאת! – נתעוֹרר יִשׂראֵל־אִיסר וקם בּחמתוֹ מעם השוּלחָן. – כּיוָן שפּגעתּ בּה בּאֶצבּע קטנה, שוּב חַיֶיךָ אֵינם חַיִים! מיד היא יוֹצאת כּנגדךָ בּשלשלת־היוֹחסין שלָה! מי מדבּר כּאן בּיִיחוּס־אָבוֹת, בּהמה שכּמוֹתךְ, אַל־נא יִחַר אַפּךְ בּי? מדבּרים אָנוּ כּאן בּתכלית מדבּרים אָנוּ! פאֶני נַערה אמריקאִית היא, בּלא עֵין־הרע, חָרוּצה והדוּרה בּלבוּשה, מלוּמדת בּבתּי־ספר, מדבּרת צחוֹת בּלָשוֹן אַנגלית כּאמריקאִית מלידה וּמבּטן, משמשת קצרנית בּמשׂרד גָדוֹל, משׂתּכּרת שמוֹנה־עשׂר דוֹלָרים מדי שבוּע בּשבוּע. ועוּבּר זה מַה טיבוֹ? נַער מפוּנק והוֹלךְ בּטל, אוֹכל לחם אָביו, פּרינץ־אַלבּרט ודוֹקטוֹר־פּילוּסוּף. ולא עוֹד, אֶלָא שירוֹק הוּא… אִמרי־נא לי, בבקשה ממךְ, מהיכן יהא יֶרק זה חָי?
– אִם משוּם שירוֹק הוּא, אֵין בּכךְ כּלוּם! – ניסתה הדוֹדה להגן על בּן־אָחיה. – הלא אִי־אֶפשר לאָדם חָדש, שזה עתּה ירד מעל האנייה, להפוֹךְ אֶת עוֹרוֹ בּיוֹם ולילה אֶחָד! חַכּה כּמעט רגע. עוֹד יבוֹא יוֹמוֹ. עד שיגיע זמַן החוּפּה עוֹד יצהיב, אִם יִרצה השם, כּכל הצהוּבּים בּאמריקה!
– אַךְ דברי־הבל הם! – הפסיקה יִשׂראֵל־אִיסר בּתנוּעת־יד אֶחָת. – אני לא אֶתּן אֶת בּתּי להפקר! את פאֶני אַשׂיא בּעֶזרת השם לאָדם הגוּן, לאִיש־בּיזנס. עתידה פאֶני שתּילָקח אַחַר כּבוֹד לביִת יפה עם חוֹם־קיטוֹר ועם מַיִם רוֹתחים, עם מכוֹנית שלָה ועם שאָר המַכשירים… יֶס מאֶם1!
ב 🔗
בּעֶרב חָזרוּ הבּנים עם האוֹרח מטיוּלָם בּעיר. כּוּלָם היוּ עליזים וּזחוּחי־דעת. ורק האוֹרח בּלבד פּרש לקרן־זוית וישב על כּיסא ישיבת בּוֹדד וזר, עיֵיף וּמדוּכדךְ וּתפוּשׂ־הירהוּרים.
– וּבכן, מה אמריקה בּעֵיניךָ? – שאל יִשׂראֵל־אִיסר את אוֹרחוֹ, הרים את ראשוֹ מעל העיתּוֹן אשר לפניו וניפנף בּכיפּת־המשי הקטנה על קדקדוֹ.
– מדינה! – ענה אוֹתוֹ הסטוּדנט בּלא רצוֹן.
– וּניוּ־יורק?
– עיר!
– מַה מַשמעה של מדינה? וּמַה פּירוּשה של עיר? – נתעוֹרר יִשׂראֵל־אִיסר וזקף על הסטוּדנט שתּי עֵינַיִים דוֹרסוֹת. – הרי לא כּל המדינוֹת שווֹת! הנה רוּסיה אַף היא קרוּאָה מדינה, דרךְ משל.
– אני אֵינני בּא עתּה מרוּסיה, – ענהוּ הסטוּדנט קשוֹת. – מבּרלין אני בּא!
– אִם כּן, שמא רצונֹךָ לאמוֹר, כּי בּארלין גדוֹלָה מניוּ־יוֹרק?
– אִם גדוֹלָה היא אוֹ קטנה – אֵינני יוֹדע. אֵין מוֹדדים ערים בּאַמַת־המידה. ואוּלָם יפה היא שבעתיִים ממנה! ניוּ־יוֹרק בּפני בּרלין כּבוֹר אָפל היא, כּמַרתּף לח, כּקוּפּה של אַשפּה… מַה דמוּת תּדמה אוֹתה לברלין? הלא בּרלין עיר־שעשוּעים היא, חמדת הערים, כּלילת־יוֹפי! הכּל מַזהיר בּה, הכּל מאִיר את העֵינַיִים וּמַרנין את הלב! מַרצפת הרחוֹבוֹת מַבריקה כּאַספּקלָרייה מאִירה. והיכלי־המַדע, והמוּזיאוֹת, וּבתּי־התּיאַטראוֹת, וּבתּי־הקהוָה הגדוֹלים, ו“שׂדרוֹת־הנצחוֹן”… וכי קלה בּרלין בּעֵיניכם?… ורוּח הקוּלטוּרה, השפוּכה על כּל מדרךְ כּף־רגל…
– טֶה־טֶה־טֶה! – ניענַע יִשׂראֵל־אִיסר בּראשוֹ. – יפהפיה כּזאת היא בּארלין שלךָ – ואני לא ידעתּי עד היוֹם הזה! אִם כּן, אמוֹר־נא לי, יקירי הדוֹקטוֹר־פּילוּסוּף, מַה נשמע שם אֶצלךָ בּבארלין בּדבר מוּבינג־פּיקצוֹת2?
– בּדבר מה? – שאל הסטוּדנט בּתהייה.
– בּדבר מוּבינג־פּיקצוֹת! אִם שמעוּ שם, בּבארלין המַעטירה שלךָ, כּי אֶצלנוּ בּאמריקה יֵש דבר, מין תּיאטרוֹן עם יריעת־בּד לבנה, וּמוּבינג־פּיקצוֹת שמוֹ?
– אָה! וַדאי מתכּוון אַתּה לקינימַאטוֹגראף? חַה־חַה־חַה – נתן הסטוּדנט אֶת קוֹלוֹ בּצחוֹק. – חַיֶיךָ, שאֵלה יפה שאַלתּ! אִם יֶש בּברלין תּיאַטראוֹת הקינימַאטוֹגראף? מוֹצא אַתּה אוֹתם בּכל רחוֹב לעשׂרוֹת! “קינטוֹפּים” יִיקרא להם שם. קינטוֹפּים גדוֹלים ויפים ונהדרים, כּאֵלה אשר בּברלין, אֵין דוּגמתם בּכל העוֹלָם כּוּלוֹ!
– האוּמנם? – שאל יִשׂראֵל־אִיסר בּתמהוֹן קל והרךְ את קוֹלוֹ, כּאָדם החוֹשש לתבוּסה, ואוּלָם מיד התאוֹשש ועוֹז־רוּחוֹ שב אֵלָיו. – אבל אמוֹר־נא לי, אדוֹני האַשכּנַזי היקר, מאַיִן לָקחה בּארלין שלךָ את כּל הקינפּוֹטים האֵלה, כּמוֹ שאַתּה קוֹרא לָהם שם, – האִם לא מידינוּ? לא מידי אֶדיסוֹן שלָנוּ בּאה לה כּל הטוֹבה הזאת? אוֹ אֶפשר כּבר העמידה שם בּארלין שלךָ אֶדיסוֹן אַשכּנַזי משלָה? הלא האַשכּנַזים עוֹשׂי־נפלָאוֹת הם, והכּל בּידיהם לעשׂוֹת!
– אָמנם אֵין להאַשכּנַזים אֶדיסוֹן משלָהם, אבל כּנגד זה יֵש להם אַנשי־שם אחרים, מוּמחים גדוֹלים וּמפוּרסמים.
– למשל?
– למשל, הבה נקח לָנוּ… – הסטוּדנט הרים עֵיניו אֶל התּקרה וחָשב רגע. – נקח לוּא אֶת אֶהרליךְ.
– אֶת מי?
– אֶת אֶהרליךְ. אֶת הפּרוֹפיסוֹר אֶהרליךְ המפוּרסם!
– מי הוּא אֶהרלאךְ? מַה טיבוֹ של מפוּרסם זה?
– וכי לא שמַעתּ מימיךָ את שמע אֶהרליךְ הידוּע? יהוּדי הוּא, זה שמצא רפוּאָה לאוֹתה… להמַחלָה… להמַחלָה הבּזוּיה. וַדאי יוֹדע אַתּה למה אני מתכּוון…
– טפוּ! – ירק יִשׂראֵל־אִיסר מתּוֹךְ כּעס. – מה עניינוֹ של מנוּוָל זה לכאן?
– נוּ, וצאֶפּאֶלין מַה תּאמַר עליו?
– מי? לסטים מזוּיין זה, רוֹצח־היער שכּמוֹתוֹ, המעוֹפף על־פּני חוּצוֹת ווארשה וזוֹרק פּצצוֹת מן השמַיִים על ראשי תּינוֹקוֹת שלא חָטאוּ? ואֶת זה אַתּה אוֹמר לדמוֹת לאֶדיסוֹן שלָנוּ? וכי יצאת מדעתּךָ?! גזירה שוה מצא – צאֶפּאֶלין ואֶדיסוֹן! אוֹתוֹ רשע בּרא מכוֹנה להשמיד ולהרוֹג וּלאַבּד וּלהעביר אנוֹש מן האָרץ, וזה יוֹשב יוֹמם ולילה על ספריו הגדוֹלים, כּצדיק תּמים, אֵינוֹ אוֹכל ואֵינוֹ שוֹתה ואֵינוֹ נוֹתן שינה לעֵיניו, אֶלָא חוֹקר וּבוֹדק, מאַזן וּמתקן וּמוֹגיע אֶת מוֹחוֹ להוֹציא מתּחת ידוֹ דבר מתוּקן, שיֶש בּוֹ טעם ויֶש בּוֹ תּכלית, דבר המוֹעיל למסחָר, לביזנס, וכי קל בּעֵיניךָ עֵסק זה של מוּבינג־פּיקצוֹת? הלא אוֹצרוֹת זהב צפוּנים בּוֹ. כּמה וכמה יהוּדים התעשרוּ עוֹשר רב…
– אַהא, בּיזנס! – נתעוֹרר הסטוּדנט ואֵש־בּוּז ניצתה בּעֵיניו. – כּמעט שכחתּי, כּי עיקר כּל העיקרים בּאמריקה הוּא בּיזנס. ואוּלָם חַייב אני לאמוֹר לךָ, כּי אֶצלנוּ בּאֵירוֹפּה אֵין מַשגיחים בּביזנס כּלָל. הבּיזנס כּאַיִן וּכאֶפס הוּא בּעֵינינוּ. עיקר החַיִים אֶצלנוּ היא הקוּלטוּרה!… אבל מַה יוֹעילוּ הדיבּוּרים, ואַתּם כּלוּם מסוּגָלים לעמוֹד על טיבה של קוּלטוּרה? מַה לָכם וּלעניינים דקים אֵלו? יוֹשבים אַתּם בּפינה נידחת, בּקצוי תּבל, שקוּעים עד צוָאר בּרפש, חבוּיִים מעֵין העוֹלָם, כּתוֹלעת זוֹ בּחזרת, ועדיִין אַתּם מתבּרכים בּלבּכם, כּי אֵין עוֹד בעוֹלָמוֹ של הקדוֹש־בּרוּךְ־הוּא דבר טוֹב ויפה ונחמד מאמריקה וּמהבּיזנס שלָה! ואת הדברים האֵלה אַתּם מעיזים לדבּר באָזני אִיש, שישב בּברלין, בּירת אֵירוֹפּה הגדוּלה, וראה שם את המַראוֹת הגדוֹלים, ולָמַד שם אֶל דרכי הקוּלטוּרה הגדוֹלָה!…
ג 🔗
– נוּ, יִשׂראֵל־אִיסר? מַה תֹּאמַר מעתּה? האוּמנם האמַנתּ, כּי אֶת נכדוֹ של רב אָשר הדיין תוּכל לנַצח בּדברים? – פּתחה ואָמרה דוֹדתוֹ של הסטוּדנט אֶל בּעלה בּפנים מַבהיקות, לאַחַר שיצא האוֹרח שוּב לטיֵיל בּחוּץ עם בּניה. – ואני הכּרתּי בּוֹ בּטביעוּת־עין ראשוֹנה, כּי אִיש־המוֹחַ הוּא, חָכם ונבוֹן וּמלוּמד גָדוֹל!
– מנוּוָל גָדוֹל הוּא! – הרעים פּתאוֹם יִשׂראֵל־אִיסר את קוֹלוֹ בּחימה שפוּכה. – מנוּוָל ושקץ וריקא ומחוּצף ועז־פּנים!
– זוֹ מה היא? – שאלה אִשתּוֹ בּפנים נבהלים.
– הראִיתם מנוּוָל כּמוֹתוֹ?! – התקצף יִשׂראֵל־אִיסר בּקוֹל דק, כּוּלוֹ רוֹתח, מתרוֹצץ בּחדר בּפסיעוֹת קטנוֹת וּמנַפנף על קדקדוֹ בּכיפּת־המשי הקטנה. – בּאת לאמריקה, לאָרץ שאֵין כּמוֹה לחוֹפש, לאָרץ טוֹבה וּברוּכה, לאָרץ אשר לא יֶחסַר כּל בּה, הפּוֹתחת שעריה לָרוָחָה וּמקבּלת את פּניךָ בּכבוֹד גָדוֹל, – ועוֹדךָ מסתּוֹלל וּבוֹעֵט! פּינה נידחת מצא פּה! שקוּע הוּא פּה עד צוָאר! מתגעגע הוּא על אֶהרלאךְ המזוּהם! נַפשוֹ חָשקה בּקאלטוּרה – בּקאלטוּרה חָשקה נַפשוֹ בּאמריקה!… הלא הוֹרתוֹ ולידתוֹ של זה בּבית־אָביו לא היוּ אֶלָא בּקאלטוּרה דווקא!… לא, אִמרי מַה שתֹּאמרי, הרשוּת בּידךְ להיעלב, הלא בּן־אָחיךְ הוּא, – ואוּלָם אני אֵין חפצי, כּי יִישאֵר פּה בּביתי! יוֹשב אני בּאמריקה, בּאֶרץ החוֹפש, ואֶזרח אני פּה, בּרוּךְ השם, סיטיזאֶן אמריקאִי נאמן למדינה ולפּרזידנט שלָנוּ… כּן, כּן! אֶזרח אני פּה בּעֶזרת השם יִתבּרךְ!… יֵלך־לוֹ למקוֹם אַחר, אֶל אשר יִשׂאֶנוּ הרוּחַ. פּה לא יכּירהוּ מקוֹמוֹ. אֵין לי פּה קאלטוּרה בּשבילוֹ! אֵין לי!…
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.