אבי אבותיו של אותו ז’אנר סיפורת הקרוי בימינו “סיפור בלשים” – אדגר אלן פו הקדים לסיפורו הנודע “הרציחות ברחוב מורג” מוטו מתומאס בראון בזו הלשון: “מה הם השירים ששרו הסירנות או מה היה השם שאכילס כינה בו את עצמו כשהסתתר בין הנשים – שאלות אלו, אף על פי שמביכות הן, אינן מעבר לתחום השגותינו”. מוטו זה, דומה, מקבל פיקנטיות־יתר על רקע סיפורו זה של אדגר פו, ש“התעלומה הבלשית” (מושגים ומונחים שעדיין לא היו קיימים בימיו של פו) נפתחת בו בדרך מיוחדת במינה: הרוצח שגרם למותם האכזרי של כך וכך מגיבורי הסיפור לא היה אדם, שמניעיו ראציונאליים או אי־ראציונאליים, כי אם קוף, אוראנג־אוטן שבדרך מקרה נזדמן תער בידו. תער בידו של קוף!
אדגר פו מת בשנת 1849 – כמה וכמה דורות לפני מלחמת העולם הראשונה, זו המלחמה שלאחריה שטף גל של פאציפיסם את אנשי הרוח של העולם, והוא שלדעתי הביא את מלחמת העולם השניה, האכזרית שבמלחמות תבל. ועם הפאציפיסטים שהתנבאו בפרוזה ובשירה בין שתי מלחמות העולם נמנה גם משורר עברי גדול, נתן אלתרמן, שעשה אז את צעדיו הראשונים בשירה. הנה שלושה בתים מאחד מראשוני שיריו “אל תתנו להם רובים”;
"… ונפרוץ קדימה אל המערבולת
מסכות הגז השוונו זה לזה.
לאחד קטן פגעתי בגולגולת
ושלושה גדולים דקרתי בחזה…
עוד אזכור, אחות… כי לא צריך לשכוח –
הם היו כמוני. הם היו טובים,
רק אסור היה אותם לקרב לשלוח,
רק אסור היה לתת להם רובים..
אחותי עוד רגע, שני בנים לי, שניים…
אהבתים מאד. לבותיהם טובים.
אך בבוא היום למען השמים
אל תתנו להם רובים!
שלא כאדגר פו כתב אלתרמן לא על קוף ותער כי אם על בני אדם ורובים, וזמן כתיבתם של הדברים הוא, כאמור, בתקופה שבין שתי מלחמות העולם. ואלו כותב השורות האלה, בסיפורו “דרגה שלישית מן האמת”, שנתפרסם באחד ממדורי הספרות שבעיתונות היומית במחצית השניה של שנות הארבעים ולימים נכלל ב“מסות בנימין החמישי” חזר אל הקוף. אלא שהפעם היה זה קוף ששוב לא היה מזוין בתער אלא באקדח. וזמן כתיבתם של הדברים – מיד לאחר מלחמת העולם השניה.
אני חוזר ומביאם:
“פצצת האטום שהוטלה על יפן החריבה את העיר הירושימה והפכה את הכימיה הפיסיקאלית למדע פופולארי. וכשם שאין אדם יכול לעסוק במסחר בלי שיידע את לוח הכפל, כך אין אדם בימינו יכול לעסוק, נאמר, בפוליטיקה בלי שיידע את מבנה האטום. מבנה זה פשוט הוא ביסודו: האטום – רובו ריקות, במרכזו גרעין קטן בעל מסה גדולה וסביבו, כלומר, מסביב לגרעין, נעים במסלוליהם גרגרים גדולים בעלי מסה קטנה המכונים אלקטרונים. כל דבר נע יוצר אנרגיה; בין שהוא אבן ובין שהוא אלקטרון. סוגי האנרגיה שהיו ידועים לנו עד כה, כגון חשמל וחום וכו' נוצרו על ידי תנועת האלקטרונים. מה עשו אותם המלומדים באמריקה? (נא לזכור: הדברים נכתבו ב־1946!) נטלו את הגרעין עצמו, הקטן והכבד, פיצלוהו והניעו את חלקיקיו. בדרך זו קיבלו אנרגיה חדשה הקרויה אנרגיה אטומית. מוטב, כידוע, לקבל מכה מגזר עץ גדול וקל מאשר מאבן קטנה וכבדה. בלשון המדע פירושו של דבר הוא שהאנרגיה תלויה במסה. ואיינשטיין ניסח תוצרת זו בנוסחה גאונית: 2E=MC, דהיינו: כמות האנרגיה המתקבלת מיחידת מסה שווה לאותה יחידת מסה כפול ריבוע מהירות האור, שהיא, כידוע כשלוש מאות אלף קילומטרים לשניה. צא, איפוא, וחשוב! מובן מאליו, שכל דוגמה מסוג הדוגמאות שהבאתי הרי היא הכללה גסה, כי הדברים מסובכים הרבה יותר וגדלם של הגרגרים הוא ענין שבהפשטה ולמטה מכושר התיאור של שכלנו. אף על פי כן השכילו המדענים לפצל את הגרעין בעזרת מכשירים מחוכמים ולהרכיב פצצת אטום, בעלת כוח נפץ אדיר. השאלה העומדת בפני האנושות היא כיצד לרסן את האנרגיה של האטום. וכבר עמדו החכמים על אי ההתאמה שבין המוסר והטכניקה בימינו והמשילונו לתינוקות המשחקים בגפרורים או לקופים המחזיקים באקדחים”.
והנה עתה, כעבור למעלה מעשרים שנה מיום שנכתבו הדברים, חזרה דמותו של הקוף המחזיק אקדח ובמלוא חיותה המבחילה והמאיימת התייצבה לעיני רוחי. הנה הוא איש האל־פתח, החזית לשחרור פלשתין, וכו' וכו' – ואני מודה שאיני בקי בשמותיהם של אלה – ה…סמל לעליבותו של גיבור מזויף, שלמעלה מתריסר מדינות ומעצמה אדירה על צבאותיהן עומדות לימינו, והוא חושש לצאת לקרב פנים אל פנים עם אויבו, אך כיוון שהיה מי שדאג לתת אקדח בידו הריהו מכוונו אל רקתו של טייס אזרחי, המוביל זקנים, נשים וטף אל בעליהם, הוריהם וילדיהם, ולולא דמסתפינא הייתי מתקן את סיום שיר הנעורים של אלתרמן ואף מוסיף עליו בית משלי בזו הלשון:
אחותי, עוד רגע, שני בנים לי. שניים…
אהבתים מאד, לבותיהם טובים.
אך היום, היום למען השמים!
תנו להם רובים!
אם אינך רוצה בעיי מפולת,
אם אינך רוצה כיליון וסוף,
תנו להם רובים, שיוכלו ליטול את
האקדח הזה מידיו של קוף!
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.