ערך הסמיכות 🔗
הסמיכות היא מצבת אבנים מוטלות זו על זו ללא מלט. יציבות המבנה תלויה פה במדת האבנים ובגזרתן, בטבע שטחיהן המתחככים זה בזה, וביחוד – במספר: שתים מתאַחות יפה, בשלוש מורגשת ההתרכבות, בארבע יתרופף העמוד, מכאן ומעלה סכנת מפולת. אולם כף טיט קלה כי תנתן באחת מנקודות החיבור תחַזק את המערכה כולה ותאחדֶנה. כגון: 1
עריכת רשימת שכר העובדים = עריכת רשימה לשכר העובדים. לצורך הבדלת תמונות-הלשון = לצורך ההבדלה בין תמונות הלשון. פרטי חוקי השתנות התנועות = פרטי החוקים להשתנות התנועות. בתור תוצאת תנועת הגופים = בתור תוצאה מתנועת הגופים. ספר דקדוק לשון תלמוד בבלי = ספר דקדוק ללשון התלמוד הבבלי.
אבל יש אשר אף נסמך יחידי אינו הולם את הסומך כראוי וזקוק לטיפת דבק:
שולחנות תלמידים, כסאות תלמידים, לוחות כתיבה = שולחנות לתלמידם, כסאות לתלמידים, לוחות לכתיבה.
מפני היתושים קבעו בבית שבעה חלונות וארבע דלתות-רשת = מפני היתושים קבעו בבית מִכְבָּרִים לשבעה חלונות ולארבע דלתות.
סמיכות במקום תואר 🔗
“הנאצים פרסמו כרוזים נגד הממשלה האוסטרית בעד עמדתה הידידותית כלפי איטליה”.
“עמדה ידידותית” – מן השם ידידות. צורה זו לגזירת תואר משֵם קבועה ליחס המקום, המשפחה, השבט, העם: הגלילי, בית-הגחמי, צפוני, הימיני, רביעי, העמרמי, הראובני, מואבי, אדומי; אבל נדירה היא בתארים לאיכות.
אמנם, עניה העברית בתארים לתכונות הדברים, אבל עשירה היא בסגולות הסמיכות השקולה כנגדם. למשל, אין בשפתנו מלה מיוחדת כנגד:
Bergig = ____ = montagneux; unaufhorlich = _____ = continuel; tapfer = _____ = courageux.
אבל נאמר פשוט ובקיצור ארץ הרים, נר תמיד, איש חיל.
הסמיכות המתארת היא אחת הסגולות המציינות את העברי לעומת לשונות המערב, כבדוגמאות שלקמן עם סומך בריבוי:
לשון לימודים = eine redegewandte Zunge = _______ une langue exercee.
ברית אחים = bruderlicher Bund = ______ = une alliance
עד אמונים = ein treuer Zeuge = ______ = un temoin fidele.
צדק עולמים = die ewige Gerechtigkeit = ______ = la justice eternelle.
ברם, בהשפעת המערב, שבדרכי מחשבתו חונכו, אנו מרבים ליצור תארי-איכות בצורת תארי-יחס, כגון: גלותית, הסתדרותית, התישבותית; ואת הסמיכות המתארת – מקור שפע זה ללשון – הזנחנו.
וכרוזי הנאצים יוכיחו. בבואנו לציין יחס של ידידות יעלה הרגלנו, כאילו שלא מדעת, ידידותי, בפרט בהיות לעינינו ________ freundlich, amical.
כדאי להעיר שכיום הזה פועלת כאן לא רק הרגילות מתוך הלעזים בלבד, אלא אף המון צורות החיקוי שבעברית החדשה.
וחבל. הפעם תכבד המלה ביתר יחוד על המבטא ולא תערב גם לאוזן: ידי-דו-תי-ת (בטא לאט והשמע): שני ד ושני ת רצופים. והלא הצורה העברית פשוטה, נוחה ונאה: עמדת ידידים או, לפחות, עמדה של ידידות, עמדה שבידידות, כמו דבר שבקדושה, ענין שבמחלוקת.
מכאן: “הנאצים פרסמו כרוזים נגד הממשלה האוסטרית בגלל עמדתה שבידידות כלפי איטליה”, או: “על עמדתה של ידידות…”
וכן:
המוסדות ההסתדרותיים = מוסדות ההסתדרות.
המוסדות ההתישבותיים = המוסדות להתישבות.
שאלות ארגוניות ותקציביות = שאלות ארגון ותקציב.
הצבאות היבשתיים = צבאות היבשה.
התקדמות האגודה בפעולה הספורטיבית וההתעמלותית = התקדמות האגודה בפעולתה לספורט ולהתעמלות.
נעשו פעולות ימיות ואויריות = פעולת בים ובאויר.
פעולותיו האויריות של האויב = פעולות האויב באויר.
הפעולה התעמולתית של הנאצים = פעולת הנאצים לתעמולה.
דליקת פתאום או דליקה פתאומית? 🔗
“המאורעות פרצו כדליקה פתאומית” – “הכל בא באופן פתאומי”.
בעברית החדשה גברה הנטיה ליצור תארים בדמות חפשי, רגלי, נכרי, אכזרי. נטיה זו, הנובעת כנראה מרגילותנו בתואר הרוסי והגרמני יחיד-הצורה, תסיע את דעתנו ממיטב דרכי העברית להביע את תכונות העצמאים – הסמיכות: אבן חן, עץ פרי, עוף כנף, אשת חיל.
פעמים נוהגת הסמיכות לצורך זה – אולי כדי להבליט את התכונה – אפילו בזמן שנמצא תואר כהלכה שגור מאד: אדמת קודש – הארץ הקדושה; משפט צדק – “משפטים צדיקים” (דברים ד' ח'); “גומל נפשו איש חסד” (משלי י“א י”ז); "איש חסיד היה" (זמירות למוצאי שבת); “ואָרח לחברה… ללכת עם אנשי רֶשע” (איוב ל"ד ח'); “סורו נא מעל אהלי האנשים הרשעים האלה” (במדבר ט“ז כ”ו); “וכלי יקר שפתי דעת” (משלי כ' ט"ו); לא תסולה [החכמה]… בשוהם יקר" (איוב כ“ח ט”ז).
איכות שהזמן גורם תסומן בעברית רק בדרך הסמיכות בלבד: חיי שעה; כוכבי בוקר; “משכב הצהרים” (שמואל ב' ד' ה'); צללי ערב; חזיון לילה; “יום מחר” (בראשית ל' ל"ג); יום אתמול (תהלים צ' ד'); שכיר יום; שכיר שבת (=שבוע); שכיר חודש; שכיר שנה; שכיר שבוע (=לשבע שנים – בבא מציעה ט' י"א); נר תמיד; עם עולם; משואות נצח (= חרבות עולם – תהלים ע"ד ג').
וכן: “אל תירא מפחד פתאום” (משלי ג' כ"ה); “וַיוֹרֵם אלהים חץ פתאום” (תהלים ס"ד ח').
ועוד: פתאום הוא בעיקרו תואר הפעל הנבנה בפתע על ידי הוספת מ חותמת, כמו ריק-רים, חן-חנם, יום-יומם, שוש-שלשום; ובאלה נמצא דוגמאות לתואר שבסמיכות: “על חטא שחטאנו… בשנאת חנם” (תפילת יום הכיפור). “קללת חנם לא תבוא” (משלי כ"ו ב'). “וסוכה תהיה לצל-יומם” (שתי המלים מחוברות במקף ונגינתן המפסקת המשותפת היא תחת המ' – ישעיה ד' ו').
ובכן נאמר: המאורעות פרצו כדליקת פתאום; הכל בא כאילו לפתע פתאום.
של תחת סמיכות 🔗
הצמצום מאונס2 המחמיר והולך בכל תחומי החיים פגע גם בעתונות, ובה מתבלט השינוי הואיל ובימים כתיקונם היא נוהגת פזרנות מנדיבוּת בחומר ובסידורו. בשתים מתגלה כאן הקימוץ: הדפסת מקצת המאמרים בכתב זעיר וויתור על נושאים דחוקים מעניני השעה. צריך להודות כי הכתב המוקטן יצא שכרו בהפסד עיני הקורא.
אבל יש עוד אפשרות לצמצם מצד הסגנון. לרעיון פנים הרבה, שונות לגבי הדיוק, הפשטות והטעם. ברם פעמים נוכל לקצר את האמרה בלי פגוֹם כל שהוא בתוכן או בקלות ההנה; יתר על כן, יש קיצור משביח את המובן ומקל את התפיסה.
דוגמה לאמצעי צמצום מסוגים אלה מוצגת בטורים הבאים. האמרות שאולות מן העתונות היומית. נעירה כי המחסך מלה בדפוס שכרו כפול: היא עצמה ואחד מן הרוָחים המבדילים בינה ובין שכנותיה. מכאן קימוץ בנייר וחיסכון למסדר, לזמן הקורא ולמאמציו.
חלף של – סמיכות בכל מקום שהיא קצרה וברורה:
שרות של חובה = שרות חובה. בתלמוד: מלחמת-חובה, מלחמת-רשות; נזיר-חובה, נזיר-נדבה. “יש להביא בחשבון את נפשו של התורם” (את נפש התורם); “חשבונות של העבר”, “רוחו של האויב”; “יבשת של אמריקה”, “תשובתה של גרמניה”, – חשבונות העבר, רוח האויב, יבשת אמריקה, תשובת גרמניה. "כמות יותר גדולה של אוירונים וטאנקים מבכל שאר המדינות – כמות אוירונים וטאנקים גדולה יותר מכל… "הוא בטוח שלבם של הבלגים – שלב הבלגים עודו עם בריטניה. ושל גורר את: “במכונית מצאו את גופתו של אדם” = מצאו גופת אדם.
ומצוי של כפרי הלעז; אז חובה להמירו באחד מהגאי היחס ב-ל-מ, והם מניחים את הדעת ומאירים את העינים.
“הממשלה אשרה הגבלות חמורות של זכויות היהודים” – לזכויות היהודים, “תנאים של שביתת נשק” – לשביתת-נשק; “מרכזי אספקה של נפט” – מרכזים לאספקת נפט; “בית זיקוק של נפט” – בית זיקוק לנפט; טלגרמות של הבעת צער" – להבעת צער; “אפשרות של פלישה” אפשרות לפלישה.
“סכנה של פלישה גרמנית”. הפלישה היא הסבה לסכנה, ואת יחס המוצא לתוצאה נביע ב מ: “אדאג מחטאתי”, “לא תירא משוא”, “איש חרבו על ירכו מפחד בלילו”, לפיכך: סכנה מפלישה.
“מכתב של אבי-משה”. ברם המכתב נערך למערכת, והוא מאבי-משה; “אחד המנהיגים נהרג ברסיס פצצה של אוירון בריטי” – מאוירון בריטי; ושל מבדח: “פרופ. ד. מנהל המחלקה לחקר הסרטן של האוניברסיטה העברית”… (באוניברסיטה).
ל… תחת סמיכות 🔗
“עתון התאחדות האכרים”.
הסמיכות היא אליה וקוץ בה. על ידיה נביע בקיצור מושגים מרוכבים, נסמן יחסים שונים מאד ונרפא את מסכנוּת לשוננו בשמות לואי (תארים). אפס כי לא בכל צורותיה ירוץ השומע או הקורא, יען כרבות הנסמכים כן יורגש חוסר דבק בין המושגים וכן יכבד מהלך הרעיון:
“אפקד על פרי גודל לבב מלך אשור” (ישעיה י' י"ב).
“זאת תורת נגע צרעת בגד הצמר או הפשתים או השתי או הערב או כל כלי עור” (ויקרא י“ג נ”ט).
מבחינה זו כדאי להבחין בסמיכות בין גונים שונים: הפשוטה, או יחידת הנסמך: כרם זית, אשכול ענבים; הכפולה, או בעלת שני הנסמכים: “ארץ זית שמן”, “נושא משך הזרע”; המכופלת, בעלת יותר משני נסמכים: “ואיש כי ימכר בית-מושב עיר חומה” (ויקרא כ“ה כ”ט); “ושאר מספר קשת גבורי בני קדר ימעטו” (ישעיה כ“א י”ז).
אף בתקופות התנ"ך כבר היו הסופרים נחלצים מסבך הסמיכות היתרה, בהכניסם בין הנסמכים ל…, אשר ל…, של…:
“כל פטר רחך לכל בשר” (במדבר י“ח ט”ו); “ואת ראשי אבות המטות לבני ישראל” (שם ל“ב כ”ח); “ויתר דברי נדב… כתובים על ספר דברי הימים למלכי ישראל” (מלכים א' ט“ו ל”א); “ויבוא נעמן… ויעמוד פתח הבית לאלישע” (מלכים ב' ה' ט'); "ושם… דואג האדומי… אביר הרועים אשר לשאול (שמואל א' כ"א ח'); “הנה מטתו שָלִשלמה” (שיר השירים ג' ז').
בסגנון המשנה עוד מצויה הסמיכות הכפולה: “מקום ישיבת הבלן… מקום ישיבה של שולקי זיתים” (כלים ח' ח'). אולם גוון זה נוהג רק בנסמכים קצרים, תדירים בלשון, או בהיות הנסמך השני והסומך מהוים מונח מקובל: “כף לוקטי עצים” (שם כ"ו ט'); “חורבן בית המקדש”; “מלכות בית דוד”: “גדולה הכנסת אורחים כהשכמת בית המדרש” (שבת קכ"ז); “ואל תצריכנו לידי מתנת בשר ודם” (תפלת שחרית).
אכן הסמיכות מצרפת את אבריה לגוף אחד, לשם מרוכב ומאוחד, ולשם כך תעביר את הנגינה אל הסומך ותפחית את תנועות הנסמכים: כלומר, תתאמץ לצמצם ככל האפשר את השם המחודש. ברם לגבי צמצום זה שקול נסמך ארוך אחד כנגד שנים קצרים או יותר. לפיכך עלינו להמנע לא לבד מסמיכות מכופלת, אלא גם מכפולה – בהיות אחד מנסמכיה או שניהם מרובי תנועות": “עתון פועלי ארץ-ישראל”, “מרכז הסתתדרות המורים”, “הנהלת ארגון מורי ההתעמלות”. וכן תמאס כל אוזן בוחנת בשני נסמכים שוי החתימה, כלומר, החותמים בהברה שוה: “הנהלת קופת חולים", "לטובת ספרית התאחדות יהודי בוכרה בארץ-ישראל”.
נמצא כי את “עתון התאחדות האכרים” טוב להמיר ב“עתון להתאחדות האכרים”.
אגב, הצורה הראשונה יכולה להתפרש בשני פנים: העתון או עתון סתם; ואילו הנוסח השני פירוש יחיד לו – עתון ולא העתון. וכן מזמור לדוד – אחד המזמורים שחיבר דוד, אבל מזמור דוד – המזמור של דוד, היינו: המזמור היחיד. מטעם זה נאמר: “ויברחו שני עבדים לשמעי” (מלכים א' ב' ל"ט) – כלומר, שנים מעבדי שמעי, ולא שני עבדיו.
ל… תחת של… 🔗
במודעות ה“אהל” המופיעות ב“דבר” הסבה את עיני שורה קטנה – “הסתדרות העובדים העברים הכללית בארץ-ישראל”.
נוסחה כעין זו נדמתה לי כבלתי מצויה בעברית הנוהגת, אולם ליתר בירור הפכתי את הגליון, והנה מעל לשער, מעבר לקו שחור עבה, רשום באותיות מאירות: “ההסתדרות הכללית של העובדים העברים בארץ-ישראל”. לולא ידעתי את מצב הענינים כי עתה יכולתי להאמין במציאות שתי הסתדרויות מתחרות. על כל פנים חייבת הסתדרות רבת-עם לקבוע נוסחה מדויקת לשמה.
איזו נוסחה עדיפה?
לכל אחת חסרונה. בראשונה הרחיקה הכללית להפליג מן ההסתדרות, התואר מן המתואר; והאחרונה מזכירה את עוון העברית החדשה בה ירמשו של וש לאין נשוא.
אבל ישנה נוסחה שלישית, נבחרת מן הקודמות: ההסתדרות הכללית לעובדים העברים באר-ישראל.
אכן השכיחתנו השל את הל, התולדה – את האב; אולם עתים יפה כוח הנושן וכדאי לחדשהו. נזכירה כי היתה הצורה הנדונה נוהגת בתקופה עברית טהורה וארוכה מאד, כמוראה בדוגמאות הרבות האלה:
“ויראו הצופים לשאול בגבעת בנימין והנה…” (שמואל א' י"ד); “ותלך ותבא ותלקט בשדה. ויקר מקרה חלקת השדה לבעז” (רות ב'); “ויברחו שני עבדים לשמעי אל אכיש בן מעכה” (מלכים א' ב'); “ויבוא נעמן… ויעמוד פתח הבית לאלישע” (מלכים ב' ה'); “זה חלק שוסינו וגורל לבוזזינו” (ישעיה י"ז); “אל תצאי השדה ובדרך אל תלכי, כי חרב לאויב מגור מסביב” (ירמיה ו'); “מקול שעטת פרסות אביריו מרעש לרכבו… לא הפנו אבות אל בנים” (שם מ"ז); “ויאמר להם: אתם ראשי האבות ללוים, התקדשו” (דברי הימים א' ט"ו); “ופלשתים פשטו בערי השפלה והנגב ליהודה” (דברי הימים ב' כ"ח).
וכבר העיר שטיינברג (משפט האורים, עמ' 394) לגבי צורה זו, כי נוהגת היא בפרט כדי להפטר מנסמך אחר נסמך.
לפיכך יאה לאמר:
דבר, עתון לפועלי ארץ-ישראל.
מודעות של מבקשי עבודה במידת… = למבקשי עבודה, מודעות במידת…
היום… מסבת עתונאים בה ירצה… סגן היו“ר של הועד הפועל של ההסתדרות הציונית על הפרובלימות של הקונגרס היהודי העולמי. המסבה תהיה בנשיאותו של חבר האכסקוטיבה של הקונגרס היהודי… = בה ירצה… סגן היו”ר של הועד הפועל להסתדרות הציונית על בעיות הקונגרס… המסבה תהיה בנשיאותו של חבר האכסקוטיבה לקונגרס היהודי…
“יהודי מצרים מקימים שתי מושבות של יהודי גרמניה בארץ-ישראל”.
בכגון זה מביע של (=אשר ל…) את מושג הקנין. נמצא – הפסוק בא להגיד כאילו בארץ קיימות מושבות ליהודי גרמניה וכי יהודי מצרים עומדים להקים שתים מהן, ולא הוגד בשביל מי. ברם הכוונה היא: יהודי מצרים מקימים שתי מושבות ליהודי גרמניה = בשביל יהודי גרמניה.
“בסמינריון של הנוער העובד”.
סמינריון של הנוער הוא מוסד אשר יסד זה עצמו, אם לצרכו ואם בשביל אחרים; ואילו פה ידובר על מכון שכוננוהו הגדולים לטובת הנוער, ולפיכך הוא סמינר לנוער העובד. וכן: ביה"ס לבנות, בית המדרש למורות, מרפאה לחולי עינים.
“אחד מעמודי התוך של הציר באיטליה הוא מיניסטר הפנים… הידוע כאויב מושבע של צרפת ושל הכנסיה הקתולית”.
"של צרפת" = אשר לצרפת, כאילו מוכרח הוא, טבעי והגיוני כי יהיו אויבים לצרפת. ועדיף: הידוע כאויב מושב לצרפת ולכנסיה הקתולית. כמו: “וכי יהיה איש שונא לרעהו וארב לו” (דברים י"ט); “ואם בפתע בלא איבה הדפו… והוא לא אויב לו ולא מבקש רעתו” (במדבר ל"ה); “למה פניך תסתיר ותחשבני לאויב לך” (איוב י"ג); “בקרוב עלי מרעים… צרי ואויבי לי, המה כשלו ונפלו” (תהלים כ"ז); “כי אוהב היה חירם לדוד כל הימים” (מלכים א' ה').
“שרשרת הזהב של הקרן הקיימת”.
השרשרת מתרכסת מחוץ לקרן הקיימת לטובת המוסד הזה. לפיכך לא יתכן לאמר כי היא של הקרן; לפנינו: שרשרת זהב לקרן הקיימת.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.