¹

תנועת השחרור הציונית נמצאת עתה במצב חמור המחייב את כל הציונים המתקדמים, שהציונות אינה להם ענין של בילוי־זמן, אלא ענין שבכובד־ראש של קדושה, להעמיק עיון בתכנה של התנועה. עינינו רואות, כי רעיון החירות היהודית יצא טיבו כמעט בכל העם היהודי, כי נוצרו הכלים, כדי להתחיל בהגשמת הרעיון: נציגות־עם, קרן לאומית וכיו"ב. ועוד רואים אנו, כי הכוחות החיצוניים, ממשלות אירופה והשלטון התורכי, אינם נותנים לפנינו אותם המכשולים, שמפניהם יראו כל כך לכתחילה; כי דעת־הצבור המתקדמת הוגה חיבה לתנועה זו, באופן שהציונות תוכל להישען עליה בהמשך הזמן. ואולם מצד שני אנו רואים, כי העם היהודי שקוע בשינה ואין מתעוררים בו הכוחות שיוכלו להגשים את הציונות; כי כל אותם הכלים שנוצרו אין להם ערך כלל, מכיוון שאין בהם כוחות חמריים ומדיניים במידה המספיקה להגשמת הציונות; כי כל החיבה הנודעת לציונות מן העולם שאינו יהודי אין תועלת בה, שהרי בקרב העם היהודי אין קמים הכוחות הדרושים כדי להשתמש במצב זה ובגילויי חיבה אלה. עוד לא היתה שעה יפה ורבת־תוחלת לציונות כשעה זו, ובכל זאת לא קם כל העם כאיש אחד, ברצון מדיני וברוב כוח, כדי להשיג את חירותו.

סיבת הדבר נתונה בכל התפתחותה של הציונות, בצורת התפיסה שתפסו את רעיון החירות היהודית, במהות הכוחות שביקשו לעורר ובדרך שאמרו להגשים בה את הרעיון. במשך עשרים השנה, שעברו מאז קמה חיבת ציון ואחריה הציונות המדינית, לא עלה בעצם הדבר לעורר את המוני ישראל, שמוכרחים, ע"פ כל מצבם החמרי והתרבותי, לבקש בציונות את הצלתם ושיחרורם ושצריכים להרגיש חירות זו כענין הגדול ביותר שבחייהם. הציונים המסורים המעטים, שציוניותם נובעת מרגשותיהם הלאומיים החזקים, נקלעו לטעותם של כל בעלי האוטופיה. לכן סבורים היו, כי האמת הפנימית של הציונות דיה כשהיא לעצמה, כדי שכל שדרות היהודים יצטרפו לה ויגשימוה. ומכיוון שהיו מדמים בנפשם, כי כל הציונות אינה אלא שאלת ממון, ממילא ביקשו למשוך אל הציונות רק את מעמד העשירים, החל בגבירי העיר וכלה בבעלי המיליונים והמיליארדים שבין היהודים. אל הגבירים והמיליונאים ניסו הציונים דבר בכל האפנים: ביקשו להעיר את רגשותיהם הלאומיים; דיברו באזניהם על כבוד וחירות לאומיים; ביקשו להוכיח להם, כי מהציונות תצמח להם רק טובה, שהרי היא מעתיקה את הפרוליטריון היהודי לארצות אחרות ומניחה להם, לגבירים, לישב בשלווה; זחלו לפניהם על ארבע, העתירו עליהם כבוד, העניקו להם גבאות ועליות “שלישי”, בשעה שהגבירים הללו לעגו לציונות בלבם; בשל דבר של מה בכך הרימו הציונים כל בעל־צרורות למדרגת שר ונדיב ליהודים, – ואחרי כל אלה רואים אנו, כי מעמד העשירים רחוק מן הציונות כשהיה; כי הבורגנות היהודית באירופה המערבית לא רק שאין היא רוצה להגשים את הציונות, אלא שאין היא מניחה להוציא לצרכי הציונות את ממון ישראל, – אלה קרנות יק"א, חברת כי"ח וכו', שנועדו לכתחילה להתישבות; כי הגבירים ואילי־הממון היהודים, ביחוד באירופה המערבית, נוח להם לשים כל מיני מכשולים אפשריים על דרך הציונות מלהגשימה. לא מעטות השגיאות ששגתה הציונות בארגון ובתעמולה שלה, שכן ביקשה להתאים את הארגון לדעותיה והרגשותיה הריאקציוניות של הבורגנות, כדי שתדבק זו בציונות ביתר קלות. ואולם רק השגיאות לבדן נשארו לה. מעמד עשירי ישראל לא דבק בציונות.

אבל בשעה שרדפו אחרי הבורגנות העשירה, שאינה יכולה להצטרף לציונות מרצונה, משום שכל עניניה החמריים והרוחניים מתנגדים לציונות, – באותה שעה לא ביקשו לקנות לציונות את לב ההמון, המון בית ישראל, שבו, להיפך, מצויות כל התכונות הדרושות כדי להצטרף לציונות, שכל תנאי חייו, נוּעוֹ ונוּדוֹ, אי האפשרות למצוא לו לחם ועבודה בעולם, דיכויו המדיני, ויתר מזה החברתי, בכל הארצות, ואף בחפשיות שבהן, – שכל התנאים החמריים והרוחניים של חייו מכריחים אותו להיספח על התנועה הציונית ולראות בה את הדרך לחירות ולצורות חיים מתוקנות. אכן, משגה גדול זה שגתה הציונות עד כה, מה שלא החייתה את ההמון היהודי, שיוכל להילחם לציונות ויטרח בהגשמתה, שעניני חייו יהיו דבוקים בחירות הציונית, – הוא סיבת הדבר, שאין עתה כוחות להגשמת הציונות, בשעה שישנה בפועל האפשרות ליסד את חירות ישראל. בעלי המיליונים והמיליארדים היהודים שבאירופה המערבית, גבירי רוסיה, הקהילות העשירות, חברות ההתישבות של היהודים, כגון יק"א חברת “כל ישראל חברים”, חברת “בני ברית” באמריקה, שכולם היו יכולים להגשים את הציונות ולהביא אושר וחירות לעם היהודי, להמוני ישראל, הם כולם מתנגדים הם לתנועה, שכן היא היפוכם של עסקיהם ונכליהם האסימילטוריים; ואילו ההמון היהודי, הוא העם היהודי, אין בו הרצון להגשים את הציונות ואינו יודע את הדרך בה ילך, לכשירצה להגשים את הציונות.

על כן זאת התעודה, שמצווים עליה עתה כל הציונים הרציניים והמתקדמים: לחזק את רצון החירות הציוני בעם היהודי ולהנחות את העם אל הדרך, שבה יגשים את הציונות בכוחותיו הוא. והא בהא תליא: בחזקנו את תשוקת העם לחירות, הרי אנו דוחפים אותו לחפש דרכים ואמצעים להגשים את החירות, ובהורותנו לפניו את הדרך, כיצד להגשים את הציונות, הרי אנו מחזקים את תשוקת החירות בקרבו ומעוררים את כוחותיו הפנימיים. על העם להבין – ועל האינטליגנציה לסייע לו בכך, – כי הציונות אינה רק גאולה להמון ישראל מצרות הגלות, אלא גם מכל צרותיו בחברה הקיימת. בשעה שעומדת להיוסד חברה חדשה בעזרת ההמון וכוחותיו, הרי אין זו יכולה להיות אלא חברה חפשית, בלא הניגוד האנוש שבין עשיר לרש, שבין אדון לעבד, – חברה חפשית, שכל בני אדם בה יהיו אחים, ויחיו יחד למען העבודה הקדושה לשם האמת, הצדק והיושר.

על אחת־כמה־וכמה חובה שיתקיימו אלה האידיאלים הנעלים ביותר שבדברי ימי אדם בחברה היהודית, בעם היהודי בציון. שכן העם הזה הוא שאמר עוד לפני אלפי שנים: “אפס כי לא יהיה בך אביון”, ותיקן חוקים חברתיים כיובל, שמיטה, לקט, פאה, כדי שישלוט צדק בעולם. העם היהודי נושא בנפשו כל ימי גלותו את האידיאל הקדוש של עולם אמת שכולו חירות ואהבה ומקוה להתגשמותו בימות המשיח. בציונות יכול להתגשם, אף יתגשם עולם אמת חדש זה. הקרקע בארץ־ישראל, שתיקָנה ע"י הקרן הלאומית, חובה שתהיה שייכת לכלל האומה. כל העושר והאוצרות יהיו רכוש האומה, העבודה תהיה בשיתוף, ואיש את איש לא ידכא, אך תמוך יתמוך בו. כבר עתה מתחילים כל הציונים המסורים ובני־הדעת להבין, כי החברה היהודית החדשה על יסודות חדשים תיבנה, על בנין לאומי ועבודה שיתופית, ורעיונות אלה נידונים בעתונות הציונית ורווחים בקהל המתוקנים שבציונים. ואולם רעיונות אלה יצאו אל הפועל ואידיאל זה יתגשם בשעה שההמון היהודי יתיצב במרכז התנועה הציונית. ככל אשר ירבה העם היהודי להרגיש בצרתו ההיסטורית, במצבו הכלכלי והמדיני חסר־התקוה, בהיותו עם ללא ארץ, ללא עבודה, ללא לשון, ללא תרבות וללא כבוד, ככל שירבה להרגיש, מה גדול האידיאל הצפון לו בציונות, שבכוחה לעשות את עם ישראל ל"נס עמים", לעליון ולחפשי שבעמי תבל, לעם שחייו מלאים אושר ויופי, – ככל אשר ירבה להרגיש בכל אלה, כן יעצם וכן ישגה בו הרצון להגשים את הציונות, להילחם לציונות, לחיות ולמות למענה.

אם רק יחזק הרצון בהמון היהודי, בעם היהודי, להגשים את הציונות, מצוא ימצא גם את האמצעים להוציא את הדבר אל הפועל. בידי עשירי ישראל שבאירופה המערבית מצויות קרנות גדולות השייכות לכלל ישראל והמיועדות לצרכים יהודיים כלליים; קרן היק"א לבדה יש ברשותה 260 מיליון פרנק, ואם נצרף לחשבון את המיליונים של חברת כי"ח, של אגודות ה"אליאנס" השונות ושל “בני ברית” באמריקה, הרי ישנם בעין סכומים העולים למאות מיליונים. שאינם שייכים לפרטים, אלא לכלל, ומיועדים להתישבות ולתמיכה ביהודים. לוּ אבה מעמד העשירים בישראל, שהוא, להַוָתנו, השורר בקרנות אלו, – לוּ אבה למסור את הכספים הללו לציונות כרצון העם היהודי, כי עתה אפשר היה לכונן את חירות ישראל בא"י. ואולם המיליונאים היהודים ועשירי ישראל כולם חרדים מפני הציונות, שממנה תצמח חלילה סכנה לעמדתם עתירת הזכויות בעולם. ההתבוללות מועילה למעמד העשירים, היא נותנת לו אחיזה, פותחת לפניו שער אל העולם הנוצרי, לעושר ולשלטון מדיני; מעמד העשירים מוכרח לקרוא בגרון, כי הארצות, שבהן הוא יושב, מולדת הן ליהודים, כי היהודים אין לפניהם עתידות אחרים, אינם תרים אחר ארץ אחרת והם דבקים, לבלי היפרד, בעם שבתוכו הם יושבים. וכל כך למה? כדי להפיק תועלת מרובה יותר מכוח שלטונו המדיני, מעשרו ומזכויותיו בארצות מושבו. על כן אין עשירי ישראל חפצים לתמוך בציונות, אפילו במקום שאין זו דורשת מהם כל קרבן, והם מוכנים להפריע לציונות בכל מה שידם משגת, כמקרה שראינו ביק"א, שהעניקה למתישבים יהודים בא"י כספים על מנת שיעזבו את הארץ, יותר משהיתה צריכה לתת להם כדי שיאחזו בארץ ויתפרנסו בה. על כל צעד מדיני או דיפלומטי לשם פתיחתה של א"י עומדים עשירי ישראל ומוסיפים מכשול על מכשול.

העם היהודי, שמבלעדי הציונות סופו ללכת לאבדון, חייב על כן לאסור מלחמה על מעמד עשירי ישראל, על הגבירים ובעלי המיליונים, למען הציונות. המוני ישראל הרשות בידם לכפות על אלה את הגשמת הציונות. הם, העשירים, מעוררים בעשרם, התבוללותם ונכליהם, שנאה ורדיפות על ישראל, החלות רק על ראש העם; כי רק ההמון סובל מן האנטישמיות שמקורה במצבם של עשירי ישראל. ההמון רשאי, איפוא, לדרוש מהם, כי יתנו לו את האמצעים לשיחרורו הציוני, וחובה עליו לאסור מלחמה שיטתית עליהם. אך אין ספק בדבר, כי ההון היהודי, קרנות יק"א, חכי"ח וכו', השייכים לעם ישראל, הכרח להשתמש בהם לטובת הציונות, כרצון העם. ההון הרב הזה שייך באמת לעם היהודי, ועל העם היהודי להיות אדון לכסף הזה. מלחמת העם היהודי לציונות צריכה להתחיל, איפוא, במלחמה על יק"א, והיא צריכה ללכת הלוך וגדול עד היותה למלחמה כללית.

כיצד תהיה המלחמה הכללית של העם היהודי למען הציונות, מה צורה ודמות תלבש, – זה אי אפשר לומר עדיין. אך כיצד צריכה להתנהל המלחמה ביק"א, – זה נוכל להתוות גם כיום. יק"א לשכתה הראשית היא בלונדון; חברה אנגלית היא, הנתונה לחסות החוק האנגלי, ועיקר ההשפעה בה ליהודי אנגליה, כלומר: יהודי לונדון, והיא כפופה לדעת־הקהל של העולם האנגלי. והנה, בלונדון נמצא המון יהודי רב־מספר, שבניָנוֹ פועלים, חנונים זעירים, תגרים ורוכלים ואלפי אומללים, שהם תמונתו החיה של היהודי הנצחי הנע ונד בעולם. ההמון היהודי בלונדון הוא ציוני מאוד ואפשר לו להיות לבעל הרגשה ורצון ציוניים חזקים עוד יותר, לכשתקום שם תנועה חזקה ולכשיבארו להמון, מה רב האושר, החמרי והרוחני, הצפון להמון בציונות. על ההמון היהודי בלונדון להכריז מלחמה על יק"א, למען הציונות, ולחולל תנועה שלא תשקוט עד שתשיג את המטרה, והיא: שיק"א תמסור את כספיה לקרן הלאומית היהודית. על ההמון היהודי בלונדון לקרוא אסיפות רבות, להפגין הפגנות, עליו להתאחד עם כל היסודות הדימוקרטיים וההוגים חיבה לציון שבעולם הנוצרי, ולתבוע יחד מהמיליונאים היהודים את זכותו ואת הונו לטובת הציונות. התנועה צריכה להימשך בלא הפסק ומתוך שיטה, לגדול ולהתחזק מיום ליום, עד שתכריח את אדוני השוא של יק"א לקיים את רצון העם היהודי. ההמון היהודי ישָען במלחמה זו על חיבה ורגשות עמוקים וחזקים בעולם האנגלי. מטעמים רבים, שלא כאן המקום לעמוד עליהם, יש לו לעולם האנגלי חיבה לציונות; הוא רואה תנועה זו בעם היהודי כתנועה שאמת בה ותועלת בצדה. ככל שירבו להאיר לפני העולם את אופיה האמתי של הציונות, את שורש הקידמה אשר לה, את הכרחיותה ליהודים, כן תגדל החיבה של כל השדרות המתקדמות שבעולם והן תעזורנה להמון היהודי במלחמה לחירותו.

דוקא בזמן האחרון נעשתה תנועה כזו בקרב יהודי לונדון לדבר שבגדר האפשרות הקרובה, גם תמיכת דעת־הקהל באנגליה והתקוה שיק"א תוכרח להיכנע, מובטחות עתה יותר מבכל שעה קודמת. כבכל מקום בעולם, שמתכנס שמה המון יהודי גדול, התחוללה גם בלונדון בזמן האחרון תנועה אנטישמית, והעם האנגלי קם נגד היהודים המהגרים. בכל מקום באנגליה, וביחוד בלונדון, מדברים ביהודים, – באסיפות־עם, בפרלמנט, בעתונות, בחוצות. רוצים לחוק חוק באנגליה שיאסור על יהודים חדשים את הכניסה לארץ. ודאי יתקבל החוק במשך הזמן. בינתיים הולך מצב ההמון היהודי בלונדון הלוך ורע בעטיה של האנטישמיות: אין עבודה, אין מקבלים פועלים יהודים לבתי־המלאכה, אין משכירים דירות ליהודי, ומביטים עליו ברוב שנאה ובוז. כל הדברים האלה מכשירים את ההמון היהודי לחולל תנועה למען הציונות ולדרוש מאת יק"א את מאות המיליונים, כדי להושיע את העם היהודי, ודעת־הקהל בלונדון תתמוך בתנועה זו ותראה בה את הדרך הנכונה לפתרון שאלות יהודיות.

האינטליגנציה הציונית, הן של הנוער האקדמי והן של הפועלים, החפצה לעשות את הציונות לאידיאל הגדול שבדברי ימי ישראל והכורכת באידיאל זה את חמדת התקוות הנעלות של האנושות, שאינה רוצה לדבר ולבלות זמנה בציונות, שאינה מסתפקת ברעיון שהציונות תתגשם בעוד אלפי שנים, – כל הכוחות האמיצים והנבונים בציונות חובה עליהם להתארגן עכשיו ולהשתמש בשעת הכושר כדי להוליך את המון בית ישראל בדרך הנאה של מלחמה לאידיאל הלאומי, המדיני, הכלכלי והתרבותי, הנעלה ביותר. כל הכוחות הללו חייבים להתארגן ולשקוד על הקמת תנועה של מלחמת ההמון היהודי לחירות ציונית נגד הכוחות החשוכים והמתבוללים, שיש בידם האמצעים והאפשרות, אך אין להם הרצון להגשים את הציונות. ינָשא הרעיון הזה של ציונות חדשה, של ציונות המלחמה והחירות, אל כל פינה בישראל ויובלע נא במוחו ודמו של ההמון היהודי. למעשה תוכל תנועה זו להתחיל, כפי שביארנו בדברינו, בלונדון. על כל הציונים המבינים לשאיפותינו ומטרותינו יהיה להתכנס שמה כדי להקים שם את תנועת ההמון היהודי ולאסור את מלחמת העם היהודי במיליונאים היהודים למען חירותו! משם תלך התנועה הלוך והתפשט עד שתקיף את כל הארצות, שבהן יש כספי־ציבור יהודיים, אילי־הון יהודים והמון יהודי הסובל ונמק ברעב ובחושך. מעולם לא הושגה החירות בהיסטוריה בלא מלחמה. גם חירות ישראל לא תִכּוֹן בלא מלחמה. מלחמה לחירות ישראל, מלחמה ביק"א למען הציונות, – כזו תהיה קריאתם הראשונה של כל הציונים המתקדמים, ולקול קריאה זו צריך לבוא ולהתכנס ההמון היהודי ליסד את אשרו ואת חירותו.