אתם מכירים את הבדיחה על האם היהודיה? היא קנתה לבנה שתי חולצות, חיכתה עד שלבש אחת מהן ואחר הפטירה בקול רווי עלבון: “ככה, זאת אומרת, שהשניה אינה מוצאת חן בעיניך”…

סופר יהודי אמריקני צעיר, ליקט את כל הסיפורים המהלכים על האם היהודיה, הוסיף משלו ופירסמם בספר שזכה להד נרחב בארה"ב. עתה הוא יופיע גם בעברית, בתרגומו של דן אלמגור ובעיטוריו של דוש בהוצאת “המכון להוצאה לאור”. מסתבר כי ה"יידישע מאמע" אחת היא, בארה"ב, בישראל ובכל אתר ואתר.

כמה הנחות יסוד    🔗

כדי להיות “אם יהודיה”, אין זה די להיות רק אם ויהודיה. רק לאחר אמונים ותרגולים מתאימים, הופכת האמהות היהודית לאמנות של ממש – למערכת מורכבת ומסובכת של טכניקות עדינות ביותר.

אם תצליחי להשתלט על כל הטכניקות הללו, תזכי מיד בהצלחה שאין דומה לה, ותהפכי לנושא קנאתם של כל ידידיך ולעמוד השדרה של משפחתך. אם תיכשלי, חס וחלילה, ולא תצליחי לרכוש את הטכניקות הבאות – הרי את מחישה בזה במו ידייך את היום המר והשחור, בו תגלי לפתע שילדיך יכולים להסתדר יפה מאד גם בלעדיך.

ניצול רגשות אשם    🔗

מתחת לכל הטכניקות של האמהות היהודית מצוייה היכולת הנפלאה לשתול, לטפח ולקצור בלב הילד רגשות אשם כלפי אמו. אם תצליחי לטעת רגשות כאלה בלבו – הרי הוא בידייך!

פתגם עתיק אומר: “הכה את הילד יום יום. גם אם אתה אינך יודע מדוע הוא ראוי למכות – הוא כבר יידע!”. בשינוי קל נוכל לנסח את חוק היסוד של האם היהודיה:

“הניחי לבנך לשמוע אותך נאנחת יום יום. אפילו אם את עצמך אינך יודעת איזה דבר־ראוי־לגניחה הוא עשה – הוא כבר יידע זאת ללא כל קושי!”.

זכרי תמיד שהילד הוא יצור רגיש, בלתי מגובש, בלתי יציב מבחינה רגשית, ובכלל – מה כבר הוא יודע? כדי להעניק לו קצת בטחון עצמי עליך להזכיר לו שוב ושוב את כל הדברים הרבים שהקרבת למענו. בעיקר רצוי להזכיר לו כל זאת בנוכחות זרים.

מדריך לבידור אורחים    🔗

גם לאחר שאורחייך הולעטו במידה מספקת, עדיין לא תם תפקידך כמארחת. עליך לדאוג גם לכך שהם יזכו לבידור המתאים. הנה כמה הצעות מצויינות לבידור־שאחרי־הארוחה:

8.30 בערב: בקשי מבנך לנגן קצת לאורחים בכינור. (אם אין לכם כינור, תוכלי להסתפק גם באקורדיון, מנדולינה או חליל).

9.00 בערב: בקשי מבתך לנגן להם קצת על הפסנתר.

9.30 בערב: בקשי מבתך שתראה לאורחים מה למדה בשיעורי הבאלט שלה.

9.45 בערב: בקשי מבנך לקרוא את החיבור־שהיה־צריך־לקבל־ציון־יותר־טוב־ולא־קיבל.

10.00 בערב: ספרי לאורחים בדיחה.

איך לקנות בגדים חדשים?    🔗

רק לאחר שכלו כל הקצים, ואין לך כל אפשרות להשיג בגדים משומשים מקרובי המשפחה, תהיי נאלצת לחשוב על קניית בגדים חדשים בחנות. אם אין במשפחתך שום קרוב העוסק בטכסטיל, בקשי את הרוקח או הירקן שלך שימליצו לפניך על איזו חנות בגדים המוכרת להם אישית. אחרי הכל, הרי אין שום טעם ללכת לחנות שאיש לא המליץ עליה באופן אישי.

הדרך היעילה ביותר לקניית בגדים לילד מתחת לגיל עשרים ואחת היא לנהוג בו כאילו היה בובת־אימום למדידת בגדים, ולהפנות את כל השאלות ישר אל המוכר.

“תגיד לי, איך המכנסיים האלה? לא לוחצים קצת?”

“מה את מדברת, גברת? זה מונח עליו – משהו יוצא מן הכלל!”

אם, חס וחלילה, יתנגד הילד לבגד כלשהו שבחרת עבורו – שאלי מיד את הזבן אם גם הוא דיבר ככה אל אמא שלו כשהיה הוא ילד. אל תחששי. הזבן לא יאכזב אותך לעולם.

האם היהודיה ובעיות החינוך    🔗

כשיתקרב בנך לסיום בית הספר התיכון, גשי אליו, הניחי את שתי ידייך על כתפיו, חייכי בגאווה ואמרי לו:

“מארווין?”

“כן?”

“אבא ואני שוחחנו קצת בינינו”.

“כן?”

“והגענו להחלטה חשובה מאוד”.

“כן?”

“החלטנו שאינך תינוק עוד. כוונתי, אחרי הכל אתה עומד לסיים בקרוב את בית הספר התיכון, ותצטרך להחליט מה תעשה בעתיד”.

“כן?”

“רציתי רק שתדע שאבא ואני החלטנו לא להתערב. החלטנו להרשות לך לעשות כל מה שאתה רוצה, אם רק אתה רוצה בזה באמת. כל מה שתחליט לעשות נקבל באהבה, כל זמן שזה גורם לך אושר. מצדנו, אתה יכול להיות אפילו נפח, אם זה מה שיגרום לך אושר. (בישראל: “אתה יכול אפילו ללכת לקיבוץ”..). הדבר היחידי שחשוב הוא, אחרי הכל, שתעשה מה שיגרום לך אושר”.

“בסדר”.

“אז אבא ואני חושבים, בכל זאת, שמה שיגרום לך אושר יותר מהכל הוא שתלמד רפואה, או משפטים, או הנדסה, או הנהלת חשבונות”.

מדריך לבעיות הנישואין    🔗

לעולם אין זה מוקדם מדי להכין את בנך לנישואין. כבר בגיל שמונה או תשע שנים התחילי לפתח בו יחס של הערכה להרגלי טיפוח החן והגוף, שיסייעו לו לזכות בידה של בחורה מוכשרת ומסודרת ממשפחה טובה!

“פה! הסתכל באזניים שלך! איזו ילדה הגונה תסכים להתחתן עם ילד, שיש לו שעווה באזניים?”

גם את עמידתו תוכלי לפתח בדרך דומה:

“עמוד ישר! ישר, אמרתי! איזו ילדה הגונה תסכים להתחתן עם גיבן?”

בגיל שתים־עשרה או שלש־עשרה מוכן הילד לפגישה החברתית הראשונה עם המין שכנגד. ארגני בביתך מסיבה קטנה לצעירים ועקבי אחר התנהגותו של בנך. אם ייראה כמהסס לפגוש כמה מן הגבירות הצעירות במסיבה, דחפי אותו לעברן והפצירי בו בלחש הניתן לקליטה ממרחק כמה צעדים בלבד, שיציג את עצמו לפניהן. אם הוא ימשיך לעמוד מבלי להוציא הגה, עזרי לו להתגבר על רגעי המבוכה הראשונים הללו על ידי כך שתציגי אותו בעצמך לפני הילדות:

“זהו בני, מארווין, שעומד כפוף כמו גיבן”.

כשהבת “מתעסקת” בחדר־האורחים    🔗

חכי עד שהבחור ילך הביתה, ואז לכי לחדרה של בתך ואמרי לה כדלקמן:

“מרים”.

“או, כן, אמא!”

“מרים, ראיתי. ראיתי מה עשיתם שם”.

“או”.

“מרים, מי לימד אותך את כל זה?”

“או, בשם אלוהים, אמא. אני כבר בחורה גדולה עכשיו”.

“מרים, אנחנו אנשים הגונים. תמיד ניסינו ללמד אותך רק דברים הגונים. איך יכולת לעשות לנו דבר שכזה?”

“אמא, בשם אלוהים. רק התנשקנו…”

“את יודעת מה יעשה אבא שלך כשאספר לו? את מתארת לעצמך מה הוא יעשה?”

“לא, אבל –”

“הוא יקבל התקפת לב, זה מה שהוא יעשה. אני מבטיחה לך”.

“תראי, אמא. את לא מוכרחה לספר –”

“לא רק זה. והשכנים? חשבי על השכנים. מה היו הם אומרים, אילו ידעו…”

“אמא –”

“ובשביל זה יישרתי לך את כל השיניים? ובשביל זה קניתי לך משקפי־מגע בשלש מאות דולאר? ובשביל זה הוצאתי כסף כדי שילמדו אותך צרפתית?”

“אמא –”

“אח, פשוט אינני יודעת מה לעשות אתך!”

כשהבן מתארס סוף־סוף    🔗

יום אחד, לפתע וללא כל אזהרה מוקדמת, יביא בנך הביתה נערה זרה, ויציג אותה לפנייך כארושתו.

מה תעשי אז?

ברכי אותה לשלום. שאלי אותה מה מזג האויר בחוץ, התנצלי באדיבות, הובילי את בנך לפינת החדר, התחילי לתפור לו כפתור על שרוול המעיל שהוא לובש, ואמרי לו כדלקמן:

“מארווין, אתה באמת מתכונן לשאת את הנערה הזאת?”

“כן. ששש… אמא, לא בקול רם”.

“היא יפה מאוד, מארווין”.

“כן. תראי, אמא. זה לא כל כך יפה ל־”

“בעצם, היא אולי יותר מדי יפה. אתה יודע למה אני מתכוונת?”

"אמא, תראי – "

"באמת שאיני יודעת מה לומר לך. (הפסקה. סיימי את תפירת הכפתור. התחילי לנתק את החוט בשינייך. חדלי. הסתכלי ישר בפניו).

“בעצם, הרי אתה עוד ילד. אתה יודע למה אני מתכוונת. אז לשם מה כל החפזון הזה, להתחתן ככה סתם, פתאם?”

איך להיות סבתא יהודיה    🔗

מחקר מפורט בתחום זה נמצא עדיין בשלבי הכנה. עד שיושלם ועד שיסוכמו המימצאים, הרי כמה הערות־בסיסיות־לידידים־בקשר־לנכד, שיסייעו לך להתגבר על החדשים הגורליים הראשונים של הסבתאות:

1) “הם פשוט לא נותנים לו מספיק אוכל”.

2) “הוא נראה בדיוק כמו שנראתה מרים, כשהיתה בגילו”.

3) “הם פשוט לא נותנים לו מספיק אוויר צח”.

4) “הוא נראה בדיוק כמו דודה גרטרוד”.

5) “הם פשוט לא נותנים לו מספיק מנוחה”.

6) “הוא נראה בדיוק כמו פינקלשטיין הזקן”.

7) “הם פשוט לא מקדישים לו מספיק תשומת־לב”.

8) “נשבעתי לעצמי שלא להתערב. אחרי הכל, זה התינוק שלהם. והם זוג צעיר ואינטליגנטי. טוב, אז הם עושים כמה שגיאות. הם עוד ילמדו. (הפסקה דרמאטית) אני רק מקווה שזה לא יהיה מאוחר מדי”.