III    🔗

מֵאֵל לֹא יִבָּצֵר זֶה. אַךְ אָדָם

אֵיךְ יַעֲבֹר עִמּוֹ בְמֵצַר הַנֵּבֶל?

לִבּוֹ חָלוּק. עַל אֵם דַּרְכֵי הַסֵּבֶל

מִקְדָּשׁ לִכְבוֹד אַפּוֹלוֹ לֹא יוּקַם.

הַשִּׁיר אֲשֶׁר תּוֹרֶה אֵינוֹ תָאֵב,

אֵינוֹ חוֹתֵר לְהַגִּיעַ לַגָּבוֹהַּ.

שִׁיר הוּא קִיּוּם. נָקֵל זֶה לֶאֱלֹהַּ.

אֲבָל מָתַי קַיָּמִים אָנוּ? וְהַיְסוֹבֵב

עוֹלָם וּמְלֹאוֹ אֶל קִיּוּמֵנוּ?

זֶה לֹא הַיֵּצֶר, נַעַר, הַלּוֹהֵט

וּפִיךָ זֶמֶר מְמַלֵּא. עָלֵינוּ

לְלְמֹד לִשְׁכֹּחַ זֶמֶר. זֶה חוֹלֵף.

כִּי לֹא כָזֹאת תִּהְיֶה שִׁירַת אֱמֶת.

מַשָּׂב לָרִיק הִיא. רוּחַ יָהּ מְרַחֵף.

 

VI    🔗

הֲמִשֶׁלָּנוּ הוּא? לֹא, כִּי מֵעֵבֶר

מִזֶּה וּמִזֶּה רֹחַב לִבּוֹ צָמַח.

אֶת הָעֲנָפִים יֵיטִיב כֹּף לְנֵבֶל

מִי שֶׁחָשׁ אֶת שָׁרְשֵׁיהֶם בָּרְמַ"ח.

בְּשָׁכְבְּכֶם אַל־נָא מְגֻלִּים תַּשְׁאִירוּ

לֶחֶם וָיַיִן – פִּתָּיוֹן לַמֵּתִים;

אֲבָל הוּא, בַּעַל הָאוֹבוֹת, בִּדְחִילוּ

וּבִרְחִימוּ לַמַּרְאוֹת הַפְּשׁוּטִים

גַּם מִדְּמוּתָם יוֹסִיף נֹפֶךְ שֶׁל תְּכֵלֶת;

וּמִקְסְמֵי אֵדֵי אֶרֶץ וּשְׁחֵלֶת

יִהְיוּ אֱמֶת לוֹ כְּיַחַס קַיָּם.

מְאוּם לֹא יוּכַל מַרְאִיתֹו לְהָרֵעַ;

בַּבָּתִּים וְגַם בִּקְבָרִים יִתְרוֹעֵעַ

וִיהַלֵּל כַּד וְאַבְנֵט וְחוֹתָם.

 

VII    🔗

כֵּן, לְהַלֵּל! מְצֻוֶּה לְשַׁבֵּחַ

גָּח הוּא כְּבַרְזֶל מִתּוֹךְ אֶבֶן דוּמָם.

הוֹ, לִבּוֹ יֶקֶב כַּלֶה, הַקּוֹלֵחַ

יַיִן שֶׁהוּא אֵינְסוֹפִי לָאָדָם.

רָם קוֹלוֹ וְלֹא יַכְזִיבֶנּוּ בְּקֶרִי

כְּכֹל שֶׁמּוֹפֵת אֱלֹהִי יְפֲעֲמוֹ.

לְכֶרֶם הַכֹּל נֶהֱפָך וּלְפֶרִי

בְּהַבְשִׁילוֹ בְרִגְשַׁת דְּרוֹמוֹ.

הָרִמָּה בְקֶבֶר הַמֶּלֶךְ אֵינֶנָּה

מַכְחִישָׁה תִשְׁבַּחְתּוֹ וְלֹא יְזִימֶנָה

כִּי צֵל יוּכַל מִן הָאֵלִים לִפֹל.

הוּא אֶחָד מִן הַמַּלְאָכִים אֵלֵינוּ

וּבְיָדוֹ פְּרִי הִלּוּלִים לְחַזְּקֵנוּ

גַּם בְּבוֹאֵנוּ בְשַׁעֲרֵי שְׁאוֹל.

 

VIII    🔗

רַק בִּתְחוּם הַלֵּל תּוּכַל לָנוּעַ

הַקִּינָה, בְּתוּלַת עֵין הַדִּמְעָה,

לְשָׁמְרָה עָלֵינוּ, כִּי מַבּוּעַ

זַךְ נִהְיֶה בְצַלְעָהּ שֶׁל הַגִּבְעָה

שֶׁבָּמוֹת וּשְׁעָרִים עָלֶיהָ.

שׁוּר, כְּבָר עַל שִׁכְמָהּ מַשְׁכִּים דּוּמָם

חוּשׁ, כִּי הִיא הַצְּעִירָה הִנֶּהָ

בְּמִשְׁפַּחַת רַחֲשֵׁי אָדָם.

גִּיל יוֹדֵעַ וּמוֹדָה תוֹחֶלֶת,

רַק קִינָה לוֹמֶדֶת עוֹד; מַשְׁחֶלֶת

כְּנַעֲרָה בַלֵּיל עָבָר שֶׁל רֹעַ.

אַךְ פִּתְאֹם, לְכוּסָה, לֹא־אֲמוּנָה,

אֶת כּוֹכָב קוֹלֵנוּ לְגָבוֹהַּ

הִיא תָרִים, לְמֵעֵבֶר לִיגוֹנָה.

 

X    🔗

שְׂאוּ בְּרָכָה, גְּלֻסְקְמָאוֹת עַתִּיקוֹת,

הַמְלַוּוֹת לְבָבִי בְּכָל אַפְסַיִם,

וּכְזֶמֶר מְהַלֵּךְ אֶת הַמַּיִם

הַזַּכִּים שֶׁל רוֹמָא מְפַכּוֹת.

וְאוֹתָן הַפְּקוּחוֹת כְּעֵינָיו

שֶׁל רוֹעֶה הַבּוֹגֵר וְשָׂמֵחַ,

וְהַס בָּהֶן, וּדְבוֹרִים הַיּוֹנְקוֹת בִּיעָף,

וּנְחִיל פַּרְפָּרִים מִתְפַּרֵחַ.

אֶת כָּל הַנִּצּוֹלִים מִן הַסָּפֵק

אֲבָרֵךְ, פִּיּוֹת הַנִּפְתָּחִים מֵחָדָשׁ,

אֶת כָּל שֶׁהַשְּׁתִיקָה כְּבָר יָדָעוּ.

הֲנֵדַע זֹאת, רֵעִים, אוֹ הֲלֹא נֵדַע?

זֹאת הַשְּׁאֵלָה אֲשֶׁר בָּהּ נֶאָבֵק

וּבָהּ פְּנֵי כָּל אָדָם הָטְבָּעוּ.

 

XI    🔗

רְאֵה: הַאֵין מַזַּל “פָּרָשׁ” בַּשַּׁחַק?

כִּי הֵן זֶה חֻקֵּנוּ הַמּוּזָר:

הַגָּאוֹן בֶּן אֶרֶץ. וְעִמּוֹ יַחַד

הַדּוֹפְקוֹ וְאוֹחֲזוֹ וְעָלָיו נִשָּׂא.

הֲלֹא כַךְ, דְּחוּפָה וּמְרֻסֶּנֶת,

הַדְּרִיכוּת־כַּיֶּתֶר בְּקִיּוּמְךָ?

דֶּרֶך וּמִפְנֶה. אַךְ לַחַץ רֶמֶז.

וְשֶׁוֹּב מֶרְחָב. וְהַשְּׁנַיִם הֵם אֶחָד.

הַאֻמְנָם אֶחָד שְׁנֵיהֶם? וְשֶׁמָּא

אֵין דַּעְתָם לְדַרְכָּם הַמְּשֻׁתָּף?

מַה שׁוֹנִים הֵם: בַּיִת וּמִרְעֶה.

גַּם הַזּוּג הַשָּׁמַיְמִי כָזָב.

אַךְ לוּא רַק לִזְמַן־מָה נִתְנַחֵמָה

בֶּאֱמוּנַת תַּבְנִית. וְדַי בָּזֶה.

 

XII    🔗

שְׁבַח לָרוּחַ הַמְצָרֵף אוֹתָנוּ,

כִּי אָמְנָם נִחְיֶה בְּתַבְנִיּוֹת.

וְטָפוֹף יֵלְכוּ שְׁעוֹנִים שֶׁלָּנוּ

בְּצַד הַיּוֹם שֶׁבּוֹ נִכּוֹן לִהְיוֹת.

בְּלִי אֲשֶׁר נַכִּיר אֶת מְקוֹמֵנוּ

פּוֹעֲלִים אָנוּ מִתּוֹךְ יַחֲסֵי מַמָּשׁ.

חוֹשׁ תָּחוּשׁ אַנְטֶנָּה בְאַנְטֶנָּה

וּבְרֵיקָנוּת מֶרְחָק נִטָּשׁ…

טְהוֹר הַמֶּתַח. הוֹ, מְחוֹל הַכֹּחַ!

הֵן כָּל הָעִסּוּק וְהַפְּקַחְקֹחַ

מְפַנִּים מָקוֹם לְךָ בִּלְבַד.

לוּא גַּם הַיּוֹגֵב דּוֹאֵג, טוֹרֵחַ,

אֵיךְ בַּקַּיִץ הַמִּזְרָע צוֹמֵחַ

לֹא יָבִין. מ מֵאֶרֶץ כָּל מַתָּת.

 

XIX    🔗

לוּא יִשְׁתַּנֶּה הַיְּקוּם

כַּדְּמֻיּוֹת שֶׁבָּעָב,

כָּל שֶׁהוּא מָשְׁלָם שָׁב

וְנוֹפֵל לַקָּדוּם.

וְעַל פְּנֵי תְּמוּרוֹת הָעֵת

בְּחֵרוּת נְדִיבָה

שִׁירָתְךָ עוֹד הֹוֹוָה,

אֶל הַשִּׁיר־הַמּוֹפֵת.

לֹא נָבִין יִסּורִים,

לֶאֱהֹב לֹא נִלְמַד,

מִן הַמָּוֶת הַמְמוֹגֵג

הַצָּעִיף לֹא נָרִים.

רַק שִׁיר בְּאֶרֶץ רַבָּה

מְקַדֵּשׁ וְחוֹגֵג.

 

XXIV    🔗

כְּלוּם הָרֵעוּת מִנִּי קֶדֶם נִטּשׁ, אֱלֹהֵינוּ

הַגְּדוֹלִים, שֶׁלְּעוֹלָם לֹא יִתְבָּעוּנוּ, יַעַן

לֹא תַכִּירֵם חֻמְרַת הַפְּלָדָה שֶׁיָּדֵינוּ

אִלְפוּהָ, אוֹ פֶתַע נְבַקֵּשׁ לָהֶם מַעַן?

רֵעֵינוּ אֵלֶּה, הָאַדִּירִים, שֶׁאֶת שֶׁמֵּתוּ

לוֹקְחִים מִמֶּנוּ, בַּגַּלְגַּלִים לֹא יִגָּעוּ.

אֶל הַמִּשְּׁתִּיִם, אֶל נְאוֹת־הַקַּיִט נִסָּעָה

הַרְחֵק מֵהֶם. שְׁלִיחֵיהֶם מֵעִמָּנוּ יָאֵטּוּ

וּמֵאָחוֹר נַשְאִירֵם. בּוֹדְדִים, רַק אִישׁ בְּרֵעֵהוּ

תְּלוּיִים, בְּלִי לְהַכִּיר זֶה אֶת זֶה, מוֹשְׁכִים אָנוּ

בְּקַו יָשָׁר אֶת שְׁבִילֵנוּ, לֹא עוֹד נְיַפֵּהוּ

בַּעֲקַלְקַלּוֹת. רַק בַּכִּבְשָׁנִים יֶעֱשָׁנוּ

אִשֵּׁי־הַתְּמוֹל וְקֻרְנָסֵי הַקִּיטוֹר יְרָמוּ

וְיִגְדְּלוּ. אַךְ כֹּחֵנוּ פּוֹחֵת כְּמוֹ נִשְׂחֶה הַיַּמָּה.

 

XXVI A    🔗

אֲבָל אַתָּה, אֱלֹהִי עַד לַקֵּץ, אֲבִישֶׁמַע,

בְּעֵת זוֹ סִיעַת הַמֵּנָדוֹת² עָלָיו הִתְנַפְּלָה,

עַל צַעֲקָן בְּמִכְלוֹל הִתְגַּבַּרְתָּ, בְּזֶמֶר,

מִן הַהוֹרֵס מִשְׂחָקְךָ הַבּוֹנֶה נִתְעַלָּה.

גַּם בַּחֲמַת טֵרוּפָן כָּל אַחַת מֵהֵן הָיְתָה מְנוּעָה

אֶת רֹאשְׁךָ, וְאֶת הַנֵּבֶל לְךָ, לַהֲרֹס. אַבְנֵי קֶלַע

חַדּוֹת, אֲשֶׁר בְּלִבְּךָ יִדּוּ בְּבֶלַע,

בְּךָ כֻּלָּן שָׁלוּ וְגַם נֵחַנּוּ בִשְׁמִיעָה.

וּלְבַסּוֹף הֵן נִפְּצוּ אוֹתְךָ, רְדוּפוֹת נָקָם.

אַךְ בִּסְלָעִים, בִּלְבִיאִים, עוֹד הִתְמִידוּ צְלִילֶיךָ,

וּבְצִפֳּרִים, בְּעֵצִים. וַעֲדַיִן שִׁיר תָּשִׁיר מִשָׁם.

הוֹ, אַתָּה, אֱלֹהַ אָבוּד! הוֹ, שָׂרִיד אֵינְסוֹפִי!

רַק יַעַן שִׁסְּעָתְךָ הָאֵיבָה וּפִלְּגָה אֶת אֲבָרֶיךָ

קַשּׁוּבִים אָנוּ עַתָּה וּלְמוֹ הַטֶּבַע פִּיו.

טירת מיזוֹ בואליס (בשויצריה) בין ה־2 וה־5 בפברואר 1922