II    🔗

יֵשׁ שֶׁדַּף מִקְרִי הוּא הַחוֹלֵץ אֶת

קַו אֲמִּתּוֹ שֶׁל הָאָמָּן הָאָץ

לְצַיֵּר, וְכַךְ יֵשׁ שֶׁמַּרְאָה קוֹלֶטֶת

אֶת קֹדֶשׁ חִיּוּכָן הַמְיֻחָד

שֶׁל נְעָרוֹת אֶל הַבֹּקֶר, לְבַדָּן,

אוֹ עִם פָּמַלְיָה שֶׁל אוֹרוֹת בָּעֶרֶב,

וְאַחַר כָּךְ, מַה שֶׁתַּגֵּשְׁנָה בְקֶרֶב

בְּנֵי־הָאָדָם הִיא רַק בָּבוּאָתָן.

כַּמָּה הִרְבּוּ אֶל הָאָח הַמְּבֹעֶרֶת

וְהַדּוֹעֶכֶת עֵינַיִם הַשְׁקֵף

מֶבָּטִים חַיִּים, שֶׁלְּעוֹלָם אָבָדוּ.

הָהּ, מִי יִמְנֶה אֶת אָבְדַנֵי הָאָרֶץ?

רַק מִי שֶׁבְּכָל זֹאת הַלֵּל שָׁר לַלֵּב,

יַעַן כִּי לְכַךְ, יַעַן לַכֹּל נוֹלַד הוּא.

 

III    🔗

מַרְאוֹת: מֵעוֹלָם תָּאֶרְכֶן לֹא הִשְׂכִּילוּ,

פָּרֵשׁ מַהוּתְכֶן בְּהֶסְבֵּר נֶאֱמָן.

אֵיךְ בִּנְקָבִים שֶׁל פִּי כְבָרָה תַחֲלִילוּ

אֶת הָרְוָחִים שֶׁבְּמַסֶּכֶת הַזְּמַן.

הֵן גַּם אוּלָם רֵיקָן תִּזְרוּ לָאָיִן –

עֵת דִּמְדּוּמִים מִתְאַבְּכִים מִמָּרוֹם…

וְהַנִּבְרֶשֶׁת מַקְרִינָה כְאַיִל

הָעוֹבֵר בָּכֵן בְּאֶפֶס מָקוֹם.

לְעִתִּים אַתֶּן מְלֵאוֹת דְּמֻיּוֹת.

יֵשׁ הַנִּרְאִים כְּמוֹ בָּאִים בָּכֶן הֵם –

אֲחֵרִים הִנַּחְתֶּן מִבְּלִי לִשְׁעוֹת.

אַךְ הַיְפֵהפָה תִשָּׁאֵר –, עַד כִּי

חָדַר שָׁם אֶל בְּתוּלֵי לְחַיֶיהָ

בִּבְהִירוּתוֹ הָרוֹגֵעַ נַרְקִיס¹

 

XII    🔗

שְׁאַף לְשִׁנּוּי, הָהּ, הֱוֵי מַעֲרִיץ הַשַּׁלְהֶבֶת,

בָּהּ גּוּף חוֹמֵק מִיָּדְךָ בְּהִתְפָּאֲרוֹ בַתְּמוּרָה.

הֵן הַהוֹגֶה הַגָּדוֹל שֶׁרוּחוֹ הַיְקוּם מְגוֹבֶבֶת

מִמְּעוֹפָהּ שֶׁל תַּבְנִית שָׂשׂ בַּנְּקֻדָּה, בְּצִירָהּ.

הַמִּסְתַּגֵּר בַּקַּיָּם כְּבָר מִתְאַבֵּן הוּא.

שֶׁמָּא יְקַו לְשַׁלֲוָה בְּאַפְרוּרִית הַשִּׁגְרָה?

רְאֵה, חַלָּמִישׁ מֵרָחוֹק בָּא בַקָּשֶׁה לְרֹעֶנוּ,

אוֹי –: הַפַּטִּישׁ הֶחָסֵר כְּבָר הוּרַם.

הַמִּתְעָרֶה כְמַעְיָן אוֹתוֹ הַדַּעַת יוֹדַעַת.

דֶּרֶךְ חֶדְוַת הַבְּרִיאָה הִיא בְשָׂשׂוֹן תּוֹלִיכֶנּוּ,

שֶׁרֵאשִׁיתָהּ הִיא תְּכוּפוֹת סִיּוּמָהּ וְהַסּוֹף לָּהּ פְּתִיחָה.

כִּי מְדוֹרוֹ שֶׁל כָּל אֹשֶׁר, בּוֹ יִדְרְכוּ בְּתִמְהוֹן צַעַד,

בֵּן הוּא אוֹ נִין לִפְרֵדָה. כְּרוּחַ עַתָּה תְּחַבֵּקֶנָּה,

דַּפְנָה² אַחֶרֶת, שֶׁקָּמָה חוּשׁ אֶת עָצְמָהּ בַּצְּמִיחָה.

 

XIII    🔗

דַּע לְהַקְדִּים כָּל פְּרֵדָה וְהָיְתָה אַחֲרֶיךָ

כְּמוֹ חֹרֶף זֶה שֶׁעַכְשָׁו פָּנָה.

כִּי יֶשְׁנוֹ חֹרֶף מִבַּעַד לְכָל חֹרֶף, לִבֶּךָ

בּוֹ כִּי יוּכַל לַעֲמֹד, יִתְקַיֵּם אֱמוּנָה.

מוּת בְּכָל עֵת בְּאֶבְרִידִיקָה³ וְשׁוּבָה בְזֶמֶר,

שׁוּבָה בְיֶתֶר הַלֵּל לַתְּפִישָׂה הַזַּכָּה.

עִם הַכַּלִים כָּאן הֱיֵה בְמֶמְשֶׁלֶת הַגֶּמֶר

וְכִזְכוּכִית מְצַלְצֶלֶת, שֶׁעִם צְלִילָהּ תִּבָּקַע.

עִם הֱיוֹתְךָ דַע הַתְּנַאי לָאִי־הֱיוֹת בְּלִי הֶרֶף,

אֶת הָאֵינְסוֹף שֶׁל עִלַּת תְּנוּעָתְךָ שֶׁמִּקֶּרֶב,

לְמַעַן בַּפַּעַם הַזֹּאת גַּם תְּבַצְּעֶנָּה עַד תֹּם.

אֶל הָאוֹצָר הבלום שֶׁל הַהוֹוֶה שֶׁבַּטֶּבַע,

אֶל הַמְעֻצָּב וְגַם אֶל הַהִיּוּלִי לִקְרַאת שֶׁפַע,

מְנֵה עַצְמְךָ בַּשָּׂשׂוֹן וְאֶת מִנְיָנְךָ זֶה חֲסֹם.

 

XV    🔗

הָהּ, פּוּם מַבּוּעַ, פֶּה שׁוֹפֵעַ, פֶּה

הַשָּׂח מִבְּלִי חָשָׂךְ מִלְּוֹת צְלוּלוֹת.

אַתָּה לִפְנֵי הַמַּיִם הַנּוֹזְלוֹת

מַסֶּכֶת אֶבֶן. וּמִמּוּל נִשְׁפֶּה

מְקוֹרָם שֶׁל הַשְּׁלָחִין. לְךָ מִשְּׂדֵי

הָאַפֶּנִין יִשְׂאוּ, מִמֶּרְחַקִּים,

עַל פְּנֵי קְבָרִים אֶת שִׂיחֲךָ, עֲדֵי

מִסַּנְטֵרְךָ, בּוֹ שְׁחוֹר מַזְקִין,

יִפֹּל אֶל הַקְּעָרָה הַתַּחְתּוֹנָה.

זוֹ אֹזֶן הַשְּׁכוּבָה מִתּוֹךְ שֵׁנָה.

שֶׁל שַׁיִּשׁ אֹזֶן, וְהִיא לְךָ מֻטֶּה.

אָזְנָהּ שֶׁל אָרֶץ. מְסַפֶּרֶת הִיא

אַךְ עִם עָצְמָהּ. נִכְנַס בַּתָּוֶךְ כְּלִי,

נִדְמֶה לָהּ, כִּי אַתָּה שֶׁהִפְסַקְתָּהּ.

 

XVI    🔗

בְּלִי חָשָׂךְ קָרוּעַ כְּמִגְרַעַת

אַל הוּא מְקוֹם עֲלוּת הָאֲרוּכָה.

אָנוּ חֲרִיפִים, תְּאֵבִים לָדַעַת,

אֲבָל הוּא עָלֶז בִּרְוָחָה.

אַף מִנְחָה טְהוֹרָה וּמְקֻדֶּשֶׁת

לֹא יִקַּח עִמּוֹ לְעוֹלָמוֹ,

אֶלָּא בְהִתְיַצְּבוֹ לְלֹא אֲרֶשֶׁת

נֶגֶד הַמּוֹצָא כְמוֹ.

רַק הַמֵּת שׁוֹתֶה

מִמַּעְיָן שֶׁאָנוּ נִשְׁמַעֶנּוּ,

כְּשֶׁהָאֵל רוֹמֵז לוֹ, אַחֲרֵי מָוֶת.

רַק קוֹל הַשָּׁאוֹן יַגִּיעַ הֵנָּה.

וְהַשֶּׂה, בּוֹ הַדְּמָמָה לוֹבֶבֶת,

אֶת מְצִּלָּתוֹ רוֹצֶה.

 

XXI    🔗

שִׁירָה, לִבִּי, הַגַּנִּים הַבִּלְתִּי יְדוּעִים אֲשֶׁר רַק

נִשְׁקָפִים בְּאֵין לְהַשִׂיגָם, כְּמוֹ בִזְכוּכִית הוּצָקוּ.

שִׁיר אֶת הַוְּרָדִים שֶׁבְּאִסְפַּהַן וּבְשִׁירָס,

שִׁיר אֶת שִׁבְּחָם, אֶת הַלֵּל הַמְּגָדִים שֶׁרָחָקוּ.

בּוֹא, לִבִּי, הַרְאֵה כִּי לְעוֹלָם אוֹתָם לֹא תֶּחְסַר.

כִּי אֶת פֵּרוֹתֵיהֶם רַק לְמַעַנְךָ יַבְשִׁילוּ.

כִּי הָאֲוִיר שֶׁבֵּין בַּדֵּיהֶם, הַמְעֻלָּף כְּאִלּו

רְאוּת לוֹ, לְךָ לְשַׁעֲשׁוּעַ נִמְסַר.

אֶל נָא תִּטְעֶה לַחְשֹׁב כִּי יֵשׁ מַחְסוֹרִים בְּדֶרֶךְ

הַהַחְלָטָה הַזֹּאת אֲשֶׁר הֶחְלַטְתָּ: לִהְיוֹת.

חוּט צִבְעוֹנִי, מִשָּׁעָה שֶׁנִּכְנַסְתָּ לָאֶרֶג,

כְּכֹל שֶׁיִּהְיוּ הַתְּמוּנוֹת שֶׁבְּתוֹכָן תִּשְׁתַּלֵּב,

(וְלוּא גַּם זֶה רֶגַע מְסֻּיָּם בְּחַיִּים שֶׁל כְּאֵב)

חוּשָׁה כִּי הַכַּוָּנָה לִכְלָלוֹ שֶׁל שְׁטִיחַ הַכָּבוֹד.

 

XXII    🔗

קְרָא לִי לַשָּׁעָה אֲשֶׁר בְּלִי הֶרֶף

מְמָאֶנֶת לְךָ עוֹד וְעוֹד:

מִתְחַנֶּנֶת כְּפָנָיו שֶׁל כֶּלֶב

וְשׁוּב וְשׁוּב בְּךָ בָּגוֹד תִּבְגֹּד

עֵת תֹּאמַר כִּי סוֹף כָּל סוֹף צָרַרְתָּ.

הַמָּנוּעַ, דַּוְקָא הוּא שֶׁלְּךָ.

בְּנֵי־חוֹרִין אָנוּ. אַתָּה שֻׁחְרַרְתָּ

כְּשֶׁחָשַׁבְתָּ כִּי מְקַבְּלִים אוֹתְךָ.

מַשְׁעֵנָה אָנוּ מְבַקְשִׁים בְּפַחַד,

הַיָּשָׁן צְעִירִים מִדַּי לָקַחַת

וּזְקֵנִים מוּל זֶה שֶׁעוֹד לֹא בָא.

לֹא נִתְקֹן בִּלְתִּי אִם נְשַׁבֵּחַ.

כִּי עָנָף אָנוּ וְגַם מַגְדֵּעַ

וְגַם מִתְקָה שֶׁל סַכָּנָה קְרֵבָה.

 

XXIX    🔗

רֵע לִרְחָקִים אֵין חֵקֶר, חוּשָׁה

אֵיךְ זֶה נָשְמְךָ מַרְבֶּה מָקוֹם.

מִמַּחְשַׁךְ גָּבְהֵי צְרִיחִים הַחוּצָה

תְּנָה לְצַלְצֶלְךָ. עֵת כִּי עַד תֹּם

תְּאֻכַּל הֲרֵי תִגְבַּר כִּפְלַיִם.

בִּתְמוּרָה הֱוֵי יוֹצֵא גַם בָּא.

אִם מַר לְךָ שְׁתוֹת – הוֹי לְיַיִן.

הִקָּרֵה בִמְקוֹם כֻּלְּךָ תֻּרְפָּה.

לוּא תַּפְלִיא בְזֶה לֵיל הַהַגְדָּשָׁה

אֶת חוּשֶׁיךָ בְּבוֹאָם עַד פֶּרֶץ,

כְּנוֹתֵן טַעַם לְתֵמַה פְּגִישָׁתָם.

וְאִם אָמְנָם תֵּבֵל אוֹתְךָ נָטְשָׁה,

‘רְאִי אֲנִי נִגָּר’, אָמַר לָאָרֶץ,

וְלַזֶּרֶם ‘הִנְּנִי קַיָּם’.

טירת מיזוֹ בואליס (בשויצריה) בין ה־15 וה־22 בפברואר 1922