א    🔗

אֶסְתֵּר, אֲחוֹתוֹ הַצְעִירָה שֶׁל סֶבֶק, הָיְתָה בַּת־גִילִי. אָנוּ, יַלְדֵי הֶחָצֵר, קָרָאנוּ לָה בְּשֵׁם־חִבָּה: אֶסְתּוּשָׁה. הָיְתָה זוֹ יַלְדָה צְנוּמָה, עֵינֶיהָ כְּחֻלוֹת וְשַׂעֲרוֹתֶיהָ הַשְׁחוֹרוֹת קְלוּעוֹת בִּשְׁתֵּי צָמוֹת. אֶסְתּוּשָׁה לֹא הָיְתָה הַיַלְדָה הַיְחִידָה בְּחָצֵר. אַךְ אָנוּ, הַבָּנִים, לא גִלִינוּ עִנְיָן בַּבָּנוֹת וְלֹא עָלָה עַל דַעְתֵּנוּ לְשַׁתֵּף אוֹתָן בְּמִשְׂחָקֵינוּ. לֹא בְּמִשְׂחַק הַכַּדוּרֶגֶל, שֶׁבּוֹ הִשְׁתַּמַשְׁנוּ בְּגֶרֶב יָשָׁן, מְמֻלָא בְּעָפָר, לא בְּהַחֲלָקָה עַל הַקֶרַח וְלא בְּמִשְׂחַק שוֹטְרִים וְגַנָבִים. הֵן, הַיְלָדוֹת, חָיוּ בְּעוֹלָמָן שֶׁלָהֶן: לְכָל אַחַת הָיָה יוֹמָן, שֶׁבּוֹ רָשְׁמוּ חֲבֵרוֹתֶיהָ דִבְרֵי־חִבָּה מְחֹרָזִים; בֻּבּוֹת לְמִינֵיהֶן, מַהֶן זוֹלוֹת, עֲשׂוּיוֹת סְמַרְטוּטִים וּמֵהֶן יְקָרוֹת, שֶׁיָדְעוּ לַעֲצֹם וְלִפְקחַ עֵינַיִם; אֵלֶה אָסְפוּ “זְהָבִים”, כְּלוֹמַר נְיָרוֹת כֶּסֶף הַמְשַׁמְשִׁים לַעֲטִיפַת שׁוֹקוֹלָד וְסֻכָּרִיוֹת, וְאֵלֶה – כַּפְתּוֹרִים נָאִים. אָנוּ, הַבָּנִים, בַּזְנוּ לַבָּנוֹת וּלְעִסוּקֵיהֶן.

יוֹם אֶחָד בָּאתִי לְבַקֵר אֶת סֶבֶק. אֶת הַדֶלֶת פָּתְחָה לִי אֶסְתּוּשָׁה.

– סֶבֶק אֵינֶנוּ בַּבַּיִת – אָמְרָה לִי – אַבָּא שָׁלַח אוֹתוֹ לְבֵית־הַחֲרֹשֶׁת לְהָבִיא סִיגָרִיוֹת.

לְעִתִּים קְרוֹבוֹת הָלַךְ סֶבָק בִּשְׁלִיחֻיוֹת, שֶׁכֵּן אָבִיו נְכֵה־מִלְחָמָה הָיָה וְרַגְלוֹ הַתּוֹתֶבֶת, רֶגֶל עֵץ, הִקְשְׁתָה עָלָיו אֶת הַהֲלִיכָה.

– גַם אִמָא אֵינֶנָה בַּבַּיִת – אָמְרָה אֶסְתּוּשָׁה – הִיא מְכַבֶּסֶת, כָּרָגִיל, בְּבָתֵּי הַשְׁכֵנִים. אוּלַי תִּכָּנֵס? עָצוּב לִי לְבַד.

הַבָּעָתָה שֶׁל אֶסְתּוּשָׁה הֵטִילָה בִּי מְבוּכָה. הֲרֵי אָנוּ, הַבָּנִים, רָאִינוּ פְּחִיתוּת כָּבוֹד לְעַצְמֵנוּ לְשַׂחֵק עִם בָּנוֹת! אַךְ עֵינֶיהָ הַתְּכֻלוֹת הֵצִיצוּ בִּי בִּתְחִנָה אִלֶמֶת. לֹא יָכֹלְתִּי לְסָרֵב. נִכְנַסְתִּי פְּנִימָה וְכַעֲבֹר שָׁעָה קַלָה יָשַׁבְנוּ לְיַד הַשֻׁלְחָן, מְשַׂחֲקִים בְּשַׁח. לְאַחַר כַּמָה מַהֲלָכִים הֻפְתַּעְתִּי. הֵיטַבְתִּי לְשַׁחֵק בְּשַׁח וּבַתַּחֲרוּת הָאַחֲרוֹנָה הֻכְרַזְתִּי כְּאַלוּף הֶחָצֵר, וְהִנֵה נוֹכַחְתִּי לָדַעַת שֶׁאֶסְתּוּשָׁה הִיא יָרִיב רְצִינִי, מְקַדֶמֶת אֶת כֵּלֶיהָ בִּזְהִירוּת וּבְשִׁקוּל־דָעַת וּמִשְׂחָקָה עוֹלֶה עַל זֶה שֶׁל רֹב הַבָּנִים.

עִם שֶׁאָנוּ מְשַׂחֲקִים וְאֶסְתּוּשָׁה שׁוֹקֶלֶת אֶת הַמַהֲלָךְ הַבָּא, הֵצַצְתִּי בְּפָנֶיהָ.

חִוְרוֹת הָיוּ, אַךְ הָיָה זֶה חִוָרוֹן חֲלַקְלַק כְּשֶׁל שַׁיִשׁ לָבָן, פִּיהָ קָטָן הָיָה וְעָגֹל וְשִׁנֶיהָ הַלְבָנוֹת נוֹשְׁכוֹת אֶת שְׂפָתָה הַתַּחְתּוֹנָה מֵחֲמַת הַמַאֲמָץ. מִשֶׁהֶחְלִיטָה וְהֵזִיזָה אֶת הַכְּלִי שֶׁבְּיָדָה, שִׁלְחָה בִּי מַבָּט וּפִתְאֹם הִרְגַשְׁתִּי שֶׁלִבִּי נִצְבָּט בְּקִרְבִּי. הָיָה בְּעֵינֶיהָ מִכְּחוֹל הַשָּׁמַיִם בְּיוֹם אָבִיב נָאֶה. גְדוֹלוֹת, פְּתוּחוֹת לִרְוָחָה וּמַבְרִיקוֹת מְאֹד. יָשַׁבְתִּי כִּמְסֻמָר לִמְקוֹמִי, מַבִּיט לְתוֹךְ עֵינֶיהָ, עַד שֶׁהֵעִירָה לִי:

– נוּ עַכְשָׁו תּוֹרְךָ. מַדוּעַ אֵינְךְ מְשַׂחֵק?

הִשְׁפַּלְתִּי אֶת עֵינַי.

– אֲנִי חוֹשֵׁב – אָמַרְתִּי. וְאָמְנָם, הֵזַזְתִּי אֶת אַחַד הַכֵּלִים, אַךְ לְמִן אוֹתוֹ רֶגַע לא יָכֹלְתִּי עוֹד לְהִתְרַכֵּז בַּמִשְׂחָק. מַבָּטִי נִמְשַׁךְ לֹא אֶל הַלוּחַ הַמְשֻׁבָּץ, אֶלָא אֶל עֵינֶיהָ שֶׁל אֶסְתּוּשָׁה. הֵן חִמְמוּ אֶת לִבִּי. הֵן שִׁלְחוּ בִּי צְמַרְמֹרֶת מְשֻׁנָה.

בְּשֶׁל עֵינֶיהָ שֶׁל אֶסְתּוּשָׁה הִפְסַדְתִּי בַּמִשְׂחָק. הָיָה זֶה הַהֶפְסֵד הָרִאשׁוֹן שֶׁלִי מֵאָז יָמִים רַבִּים. אֲנִי, הַבֵּן, אַלוּף הַשַׁחְמַט בֶּחָצֵר, נֻצַחְתִּי עַל־יְדֵי יַלְדָה! אַךְ לא הִצְטַעַרְתִּי. בְּסֵתֶר לִבִּי שָׂמַחְתִּי אֲפִילוּ עַל הַהֶפְסֵד. אָמְנָם, בְּרֶגַע שֶׁהִכְרִיזָה אֶסְתּוּשָׁה “מַט!” חַשְׁתִּי אַכְזָבָה, כְּכָֹל שַׂחְקָן הַמַפְסִיד בְּהִתְמוֹדְדוּת, אַךְ לְהַכְרָזָתָה שֶׁל אֶסְתּוּשָׁה נִתְלַוָה מַבָּט שֶׁשִׁמֵשׁ לִי פִּצוּי. עֵינֶיהָ הַיָפוֹת זָהֲרוּ, פָּנֶיהָ הַחִוְרוֹת חִיְכוּ. וַאֲנִי, עַל אַף הַהֶפְסֵד, שָׂמַחְתִּי עַל הָאוֹר שֶׁבְּעֵינֶיהָ, עַל הַשִׂמְחָה שֶׁבְּפָנֶיהָ.

אוֹתוֹ לַיְלָה, עַל מִשְׁכָּבִי, הִרְהַרְתִּי בְּבִקוּרִי אֵצֶל אֶסְתּוּשָׁה. טוֹב הָיָה לִי בִּמְחִצָתָה. בּשְׁתִּי לְהוֹדוֹת בִּפְנֵי עַצְמִי, שֶׁהָיִיתִי מַעֲדִיף גַם לְהַבָּא לְשַׂחֵק אִתָּה בִּמְקוֹם לְהִתְרוֹצֵץ עִם הַבָּנִים אַחֲרֵי הַכַּדוּרֶגֶל. אַט־אַט נִרְדַמְתִּי, מְהַרְהֵר בְּאֶסְתּוּשָׁה, וּכְשֶׁשָׁקַעְתִּי בְּשֵׁנָה, דוֹמֶה הָיָה עָלַי שֶׁאֲנִי שׁוֹקֵעַ בַּכְחוֹל עֵינֶיהָ. כָּחוֹל עָמֹק וּמַרְגִיעַ.

ב    🔗

מֵאָז חִפַּשְׂתִּי לִי אֲמַתְלוֹת שׁוֹנוֹת כְּדֵי לְבַקֵר בְּבֵיתוֹ שֶׁל סֶבֶק. קִוִיתִי שֶׁאֶזְכֶּה לִרְאוֹת אֶת אֲחוֹתוֹ. לֹא סִפַּרְתִּי לְסֶבֶק עַל מִשְׂחַק־הַשַׁחְמַט עִם אֶסְתּוּשָׁה, וְכֵיוָן שֶׁסֶבֶק לא דִבֵּר אִתִּי עַל כָּךְ, שִׁעַרְתִּי, שֶׁגַם אֶסְתּוּשָׁה לֹא גִלְתָה לוֹ מְאוּם. אֵין זֹאת וְהַשָׁעָה שֶׁבִּלִינוּ יַחְדָו, אֶסְתּוּשָׁה וַאֲנִי, נֶהֶפְכָה לְסוֹד שֶׁלָנוּ, שֶׁיֵשׁ לְהָגֵן עָלָיו מִפְּנֵי עֵין זָרִים.

בִּשְׁעַת בִּקוּרַי הָיְתָה אֶסְתּוּשָׁה עַל פִּי רֹב בַּבַּיִת, אַךְ הֶעֱמִידָה פָּנִים כְּאֵינָה מַשְׁגִיחָה בִּי. בְּבוֹאִי, הָיְתָה פּוֹרֶשֶׁת לַפִּנָה וּמִתְעַסֶקֶת בְּעִנְיָנֶיהָ. אוּלָם מִדֵי פַּעַם הִצְטַלְבוּ מַבָּטֵינוּ וְדִבְּרוּ בְּאֵין־מִלִים.

סֶבֶק לא הִבְחִין בַּמִתְרַחֵשׁ. מִכָּל־שֶׁכֵּן שֶׁלֹא הֶעֱלָה עַל דַעְתּוֹ שֶׁאֲנִי עוֹקֵב אַחֲרָיו וְכָל־אֵימַת שֶׁרְאִיתִיו יוֹצֵא בִּשְׁלִיחוּת אָבִיו וְהַמִזְוָדָה הַגְדוֹלָה בְּיָדוֹ – חָמַקְתִּי אֶל בֵּיתוֹ וְשִׂחַקְתִּי עַם אֶסְתּוּשָׁה. פַּעַם בְּדַמְקָה, פַּעַם בְּשַׁח, וּפַעַם הָיִיתִי מְסַפַּר לָהּ עַל הַסְפָרִים שֶׁקָרָאתִי. אֶסְתּוּשָׁה יָדְעָה לְהַקְשִׁיב יָפֶה. עֵינֶיהָ הַכְּחֻלוֹת דוֹבְבוּנִי וּדְבָרַי זָרְמוּ בְּשֶׁטֶף, בְּאֵין־מַעֲצוֹר.

בַּלֵילוֹת, עַל מִשְׁכָּבִי, הָיִיתִי חוֹשֵׁב עַל אֶסְתּוּשָׁה. בְּעֵינַיִם פְּקוּחוֹת, נְעוּצוֹת בַּחֲשֵׁכָה, חָלַמְתִּי חֲלוֹמוֹת לָרֹב: הִנֵּה אָנוּ מַפְלִיגִים בִּסְפִינָה וּלְפֶתַע פִּתְאֹם פּוֹרֶצֶת סְעָרָה, הַסְפִינָה שׁוֹקַעַת לִתְהוֹמוֹת. וַאֲנִי שׂוֹחֶה בַּיָּם הַמַקְצִיף, מַצִיל אֶת אֶסְתּוּשָׁה וּמֵבִיא אוֹתָהּ לְאִי שׁוֹמֵם. וּבָאִי – חַיוֹת טוֹרְפוֹת וְאוֹכְלֵי־אָדָם, אַךְ אֲנִי נִלְחָם בִּגְבוּרָה, הוֹרֵג אֶת הַטוֹרְפִים וְגוֹבֵר עַל הָאוֹיְבִים הַמִתְנַכְּלִים לָנוּ.

טוֹב הָיָה לַחֲלֹם. בִּשְׁעַת מַעֲשֶׂה שָׁכַחְתִּי שֶׁאֵינִי יוֹדֵעַ לִשְׂחוֹת. שֶׁפּוֹחֵד אֲנִי מִרֶקְס, כַּלְבּוֹ שֶׁל הַשׁוֹעֵר אֲשֶׁר בְּבֵיתוֹ שֶׁל דוֹדִי גְדַלְיָה. מִסְטַשֶׁק, עוֹזְרוֹ שֶׁל הַשׁוֹעֵר שֶׁלָנוּ. מִכָּל שׁוֹטֵר הַמִתְהַלֵךְ בָּרְחוֹב וְאֶקְדָח חָגוּר לְמָתְנָיו. עֵינֶיהָ שֶׁל אֶסְתּוּשָׁה מָסְכוּ בַּי אֹמֶץ וְהִצְמִיחוּ כְּנָפַיִם לְדִמְיוֹנִי.

לְמַעֲנָהּ חָלַמְתִּי לִהְיוֹת גִבּוֹר. לְמַעֲנָה רָצִיתִי לִהְיוֹת טוֹב יוֹתֵר. נָשָׂאתִי נַפְשִׁי לְהַדְלִיק נִיצוֹץ הַעֲרָצָה בְּעֵינֶיהָ הַכְּחֻלוֹת. עִם בֹּקֶר הֱקִיצוֹתִי לְקוֹל צִפּוֹר שֶׁסִלְסְלָה אֶת שִׁירָהּ בֵּין עַנְפֵי עֵץ הָעַרְמוֹן, וְהַשִׁיר יָפֶה וּמְרַגֵשׁ. מִיָד חָשַׁבְתִּי: הָאִם שוֹמַעַת גַם אֶסְתּוּשָׁה אֶת הַשִׁיר? בָּעֶרֶב רָאִיתִי אֶת הַשֶׁמֶשׁ הַשׁוֹקַעַת וְהִיא כְּגַלְגַל עָצוּם, סָמוּק. מִיָד חָלַף בִּי הִרְהוּר: הַרוֹאָה גַם אֶסְתּוּשָׁה אֶת הַשְׁקִיעָה?

כְּכָל שֶׁעָבְרוּ הַיָּמִים, נִמְשַׁכְתִּי יוֹתֵר וְיוֹתֵר אֶל אֶסְתּוּשָׁה. עַתָּה לֹא יָכֹלְתִּי עוֹד לְהַסְתִּיר אֶת סוֹדִי. פּוֹרֵשׁ הָיִיתִי מִמִשְׂחָקֵי הַחֲבוּרָה בֶּחָצֵר וּמְבַלֶה אֶת רֹב זְמַנִי בְּבֵיתוֹ שֶׁל סֶבֶק. שָׂבַעְתִּי בִּזְיוֹנוֹת. מְנֻדֶה הָיִיתִי מֵחֲבֵרַי. הַלָלוּ הִדְבִּיקוּ לִי כִּנוּי “הֶחָתָן”. אֶסְתּוּשָׁה סִפְּרָה לִי שֶׁגַם חֲבֵרוֹתֶיהָ קוֹרְאוֹת לָה “הַכַּלָה”. אַךְ קִבַּלְתִּי הַכֹּל בְּאַהֲבָה. דַי הָיָה בְּמַבָּט אֶחָד שֶׁל עֵינֶיהָ, כְּדֵי לְפָצוֹת אוֹתִי עַל כָּל הָעֶלְבּוֹנוֹת שֶׁסָפַגְתִּי. דַי הָיָה בִּצְחוֹק אֶחָד שֶׁל אֶסְתּוּשָׁה, שֶׁהֵעֱלָה סֹמֶק עַל לְחָיֶיהָ הַחִוְרוֹת, כְּדֵי לְחַמֵם אֶת לִבִּי.

אָכֵן, לְחָיֶיהָ שֶׁל אֶסְתּוּשָׁה הָיוּ חִוְרוֹת תָּמִיד. אֶסְתּוּשָׁה הָיְתָה חוֹלָה. לִפְנֵי שְׁנָתַיִם, בִּהְיוֹתָהּ בַּת שְׁמוֹנֶה, לָקְתָה בְּדַלֶקֶת רֵאוֹת. יָמִים רַבִּים רְתוּקָה הָיְתָה לְמִטָתָה, אַךְ גַם כְּשֶׁהֶחֱלִימָה לֹא יָרַד חֻמָה. הָרוֹפֵא קָבַע שֶׁהַיַלְדָה חוֹלַת־שַׁחֶפֶת.

בְּאוֹתָם יָמִים טֶרֶם הֻמְצְאוּ הַתְּרוּפוֹת הַיְעִילוֹת שֶׁל יָמֵינוּ. אָמַר הָרוֹפֵא: הַיַלְדָה צְרִיכָה לִשְׁתּוֹת הַרְבֵּה חָלָב, לֶאֱכֹל בָּשָׂר וְהָעִקָר – לְבָלוֹת בַּכְּפָר, בַּאֲוִיר צַח. מִשְׁפַּחְתּוֹ שֶׁל סֶבֶק הָיְתָה עֲנִיָה. הָאָב לא הִשְׂתַּכֵּר דֵי צָרְכּוֹ. לַשָּׁוְא כִּתֵת רַגְלָיו, נוֹקֵשׁ בְּרַגְלוֹ הַתּוֹתֶבֶת, רֶגֶל עֵץ, עַל גַבֵּי מַדְרֵגוֹת, מִתְדַפֵּק עַל פִּתְחָם שֶׁל מוֹסְדוֹת צְדָקָה. הוּא לֹא מָצָא אֹזֶן קַשֶׁבֶת.

וְאָז נֶחְלְצָה לִפְעֻלָה גִיטְל, אִמוֹ שֶׁל חֲבֵרִי שִׁימֶק. הָיְתָה זוֹ אִשָּׁה צַדְקָנִית, שֶׁלִבָּהּ לֵב־זָהָב. בֹּקֶר אֶחָד עָבְרָה בַּחֲצֵרֵנוּ מִדִירָה לְדִירָה וְעָרְכָה מַגְבִּית: כָּל שָׁכֵן יִתְרֹם כְּכָל שֶׁיִדְבֶנוּ לִבּוֹ וְהַכֶּסֶף יְאַפְשֵׁר לִשְׁלֹחַ אֶת אֶסְתּוּשָׁה לְבֵית־מַרְפֵּא לְשַׁחֶפֶת אֲשֶׁר בְּאוֹטְווֹצְק. הָיְתָה זוֹ עֲיָרָה הַמְרֻחֶקֶת כְּ־40 קִילוֹמֶטֶר מֵעִירֵנוּ. מֻקֶפֶת יַעֲרוֹת־אֹרֶן, שֶׁתּוֹשָׁבֶיהָ הִתְפַּרְנְסוּ מִבָּתֵּי הַבְרָאָה לְחוֹלֵי־שַׁחֶפֶת אֲשֶׁר הוּקְמוּ בִּסְבִיבָתָה.

דַיָרֵי הֶחָצֵר לֹא הָיוּ מְשֻׁפָּעִים בְּכֶסֶף, אַךְ בְּשָׁמְעָם אֶת סִפּוּרָהּ שֶׁל גִיטְל, לא הֵשִׁיבוּ אֶת פָּנֶיהָ רֵיקָם. בָּעֶרֶב בָּאָה גִיטְל אֶל הוֹרָיו שֶׁל סֶבֶק, הִנִיחָה צְרוֹר כֶּסֶף עַל הַשֻׁלְחָן וְאָמְרָה: – מָחָר תִּסַע אֶסְתּוּשָׁה לְאוֹטְווֹצְק!

אִמָא שֶׁל סֶבֶק חִבְּקָה אֶת גִיטְל וְנִשְׁקָה לָהּ. אָבִיו הִרְכִּין ראשׁוֹ וְשָׁתַק. כָּל זאת סִפְּרָה לִי אֶסְתּוּשָׁה לְמָחֳרָת הַיוֹם, כְּשֶׁנִפְרַדְנוּ בַּחֲדַר הַמַדְרֵגוֹת, שָׁעָה קַלָה לִפְנֵי צֵאתָה לַדֶרֶךְ אֶל בֵּית־הַמַרְפֵּא. הוֹי, מָה רָצִיתִי לְלַווֹתָה אֶל הָרַכֶּבֶת! אַךְ לֹא הֵעַזְתִּי לַעֲשׂוֹת זֹאת.

– שָׁלוֹם לָךְ, אֶסְתּוּשָׁה! – אָמַרְתִּי. וּפִתְאֹם הוּשְׁטוּ יָדַי וְאָחֲזוּ בִּכְתֵפֶיהָ וּשְׂפָתַי דָבְקוּ לְלֶחְיָה. הָיְתָה זוֹ הַנְשִׁיקָה הָרִאשׁוֹנָה שְׁנָשַׁקְתִּי לְיַלְדָה.

– תִּכְתֹּב לִי? – שָׁאֲלָה אֶסְתּוּשָׁה.

לא הִסְפַּקְתִּי לַעֲנוֹת לָה, שֶׁכֵּן אוֹתָהּ שָׁעָה הוֹפִיעַ לְיָדֵנוּ סֶבֶק. יָרַדְתִּי בִּמְרוּצָה מִן הַמַדְרֵגוֹת, פָּרַצְתִּי לֶחָצֵר וְכָבַשְׁתִּי פָּנַי בַּגֶזַע שֶׁל עֵץ־הָעַרְמוֹן.

ג    🔗

חָדְשַׁיִם יָמִים שָׁהֲתָה אֶסְתּוּשָׁה בְּבֵית־הַמַרְפֵּא. מִדֵי שָׁבוּעַ בְּשָׁבוּעַ כָּתַבְתִּי לָהּ מִכְתָּב. לְעוֹלָם לֹא אֶשְׁכַּח אֶת רִאשׁוֹן מִכְתָּבַי. בְּאוֹתָם יָמִים כּוֹתְבִים הָיִינוּ בְּעֵט טָבוּל בִּדְיוֹ וְכָל־כַּמָה שֶׁלֹא נִזְהַרְתִּי, לִכְלַכְתִּי אֶת הַכָּתוּב בְּכֶתֶם־דְיוֹ מִכֹעָר. הֶעְתַּקְתִּי אֶת הַמִכְתָּב כְּעֶשֶׂר פְּעָמִים עַד שֶׁהֵנִיחַ אֶת דַעְתִּי.

הָיָה זֶה הַמִכְתָּב הָרִאשׁוֹן בְּחַיַי. וּמַה כָּתַבְתִּי בּוֹ?

רָצִיתִי לִכְתּב מִלוֹת חִבָּה רַבּוֹת, אֶת כָּל הַמִלִים הַטוֹבוֹת, שֶׁהִתְדַפְּקוּ עַל פִּתְחֵי לִבִּי, אֲבָל הִתְבַּיַשְׁתִּי. עַל כֵּן סִפַּרְתִּי לָהּ בְּמִכְתָּבִי עַל יַלְדֵי הֶחָצֵר, עַל הַתַּעֲלוּלִים שֶׁלָנוּ בְבֵית־הַסֵפֶר. הָיְתָה זוֹ חֲלִיפַת־מִכְתָּבִים חַד־סִטְרִית, שֶׁכֵּן בְּמִכְתָּבִי הָרִאשׁוֹן בִּקַשְׁתִּי מֵאֶסְתּוּשָׁה שֶׁלֹא תִּכְתֹּב לִי. חוֹשֵׁשׁ הָיִיתִי מִלַעֲגָם שֶׁל חֲבֵרַי, שֶׁיַשְׁגִיחוּ לְלֹא סָפֵק בַּמִכְתָּבִים הַמַגִיעִים אֵלַי. אֲשֶׁר לָה, לְאֶסְתּוּשָׁה, אֵין לָה לַחֲשׁש מִלַעֲגָם שֶׁל הַבְּרִיוֹת. הָרֵי אִישׁ אֵינוֹ מַכִּיר אוֹתָהּ בְּבֵית־הַמַרְפֵּא.

כְּכָל שֶׁהוֹסַפְתִּי לִכְתֹּב לְאֶסְתּוּשָׁה, הִשְׁתַּחְרַרְתִּי מִן הָרְתִיעוֹת וַאֲפִילוּ הֵעַזְתִי וְסִיַמְתִּי כָּל מִכְתָּב בַּמִלִים: “אַתְּ זוֹכֶרֶת, אֶסתּוּשָׁה, אֶת פְּרִידָתֵנוּ?” הָיָה זֶה רֶמֶז לַנְשִׁיקָה שֶׁנִּשַׁקְתִּי לָהּ.

מְאֹד הִתְגַעְגַּעְתִּי וְלֹא פַּעַם, בְּכָתְבִי אֵלֶיהָ, נִכְמַר לִבִּי בְּקִרְבִּי וְדִמְעָה נָשְׁרָה מֵעֵינַי וְהוֹתִירָה עַל הַנְיָר כֶּתֶם. תְּחִלָה הָיִיתִי טוֹרֵחַ וּמַעֲתִּיק מֵחָדָשׁ. לְיָמִים הִשְׁאַרְתִּי אֶת כִּתְמֵי־הַדְמָעוֹת. אֶסְתּוּשָׁה תִּקְרָא בָּהֶם כְּמוֹ בְּמִלוֹתַי הַכְּתוּבוֹת.

אֶסְתּוּשָׁה חָזְרָה מִבֵּית־הַמַרְפֵּא בְּאֶחָד מִימֵי שִׁשִׁי, בִּשְׁעוֹת הַבֹּקֶר, כְּשֶׁהָיִיתִי בְּבֵית־הַסֵפֶר. בְּשׁוּבִי, נִתְקַלְתִּי בָּהּ בְּשַׁעַר הַבַּיִת: הִיא חִכְּתָה לִי. פָּנֶיהָ שְׁזוּפִים הָיוּ מְאֹד וְהַשִׁזָפוֹן הִבְלִיט עוֹד יוֹתֵר אֶת כְּחוֹל עֵינֶיהָ. עָמַדְתִּי וְהִבַּטְתִּי בָּהּ. רָצִיתִי לוֹמַר מַשֶׁהוּ, אַךְ מֵרֹב הִתְרַגְשׁוּת לֹא בָּקַע מִגְרוֹנִי כָּל הֶגֶה. רַק בִּשְׁעוֹת הָעֶרֶב דָפַקְתִּי עַל דַלְתָּהּ. שִׂחַקְנוּ בְּדַמְקָה וּבְשַׁח, אַךְ כָּל אוֹתָה עֵת הָיָה סֶבֶק בִּמְחִצָתֵנוּ וְלא יָכֹלְנוּ לִפְתֹחַ בְּשִׂיחָה. עֵינֵינוּ בִּלְבַד דִבְּרוּ.

הַשִׁזָפוֹן שֶׁל אֶסְתּוּשָׁה הָיָה בּוֹ כְּדֵי לְהַטְעוֹת. אָמְנָם, הִיא הִתְאוֹשְׁשָׁה מְעַט בְּבֵית־הַמַרְפֵּא וְאַף מִשְׁקָלָהּ עָלָה בְּמִקְצָת, אַךְ אֶסְתּוּשָׁה לֹא הֶחֱלִימָה מִמַחֲלָתָהּ. הַשַׁחֶפֶת הוֹסִיפָה לְקַנֵן בְּגוּפָהּ. עָבְרוּ יָמִים וְהַשִׁזָפוֹן נֶעֱלַם מִפָּנֶיהָ וְשׁוּב הָיוּ לְחָיֶיהָ חִוְרוֹת מְאֹד. בָּעֲרָבִים עָלָה חֻמָה וְאָז פָּרְחוּ לְחָיֶיהָ כִּשְׁנֵי וְרָדִים.

הָרוֹפֵא אָסַר עָלֶיהָ לְבַקֵר בְּבֵית־הַסֵפֶר. לְיָמִים, כְּשֶׁהֶחְמִיר מַצָבָהּ, גָזַר עָלֶיהָ מְנוּחָה מֻחְלֶטֶת.

אֶסְתּוּשָׁה שָׁכְבָה לְיַד הַחַלוֹן שֶׁהִשְׁקִיף עַל הַגַגוֹת הַסְמוּכִים. לְכָל מְלֹא הָעַיִן – חוֹמוֹת דְהוּיוֹת. לֹא חֲתִימַת־יֶרֶק, לֹא בֶּן־כָּנָף. אֵינִי יוֹדֵעַ אִם יָדְעָה אֶסְתּוּשָׁה מַה חֲמוּרָה הִיא מַחֲלָתָה. אַךְ כָּל דַיָרִי הֶחָצֵר הִתְלַחֲשׁוּ: מַצָבָהּ שֶׁל אֶסְתּוּשָׁה אָנוּשׁ.

יוֹם־יוֹם בִּקַרְתִּי אֶצְלָהּ וְשָׁעוֹת אֲרֻכּוֹת יָשַׁבְתִּי לְיַד מִטְתָהּ. כְּכָל שֶׁהֶחְמִיר מַצָבָהּ, נִצְטַמְקוּ פָּנֶיהָ וְדָמוּ לִפְנֵי צִפּוֹר. רַק הָעֵינַיִם הַכְּחֻלוֹת לא הוּעַם זָהָרָן.

הָיִיתִי מֵבִיא סִפְרֵי־קְרִיאָה, מְסַפֵּר לָהּ סִפּוּרִים. מֵהֶם אֲמִתִּיִים, מֵהֶם שֶׁבָּדִיתי מִלְבִּי. מֵעוֹלָם לֹא בָּאתִי בְּיָדַיִם רֵיקוֹת. מִדֵי יוֹם בְּיוֹמוֹ הֵבֵאתִי לְאֶסְתּוּשָׁה פְּרָחִים שֶׁהָיִיתִי מְסַדְרָם בִּכְלִי חֶרֶס שֶׁעָמַד עַל אֶדֶן הַחַלוֹן.

תִּשְׁאֲלוּ: מֵאַיִן הִשַׂגְתִּי פְּרָחִים?

אָמְנָם, בִּרְחוֹב הַנוֹצְרִים, בִּקְצֵה הָרֹבַע שֶׁלָנוּ, מְצוּיָה הָיְתָה חֲנוּת פְּרָחִים, אַךְ אֲנִי, יֶלֶד בֶּן עֶשֶׂר, לֹא הָיָה בְּיָדִי כֶּסֶף. הַשָׂגַת הַפְּרָחִים כְּרוּכָה הָיְתָה בְּהַרְפַּתְקָה גְדוֹלָה, בְּסִכּוּן נֶפֶשׁ.

סָמוּךְ לְבֵיתֵנוּ הִשְׂתָּרֵעַ גַן צִבּוּרִי וּבוֹ עֲרוּגוֹת פְּרָחִים גְדוּרוֹת, שֶׁאָסוּר הָיָה לִדְרֹךְ עֲלֵיהֶן. הֻפְקַד עֲלֵיהֶן שוֹמֵר, גוֹי מְגֻדָל, שֶׁהִתְהַלֵךְ בַּגַן וְעֵינוֹ פְּקוּחָה עַל הַנַעֲשֶׂה בִּתְחוּם־מַמְלַכְתּוֹ. אַךְ הָרָצוֹן לְהָבִיא פְּרָחִים לְאֶסְתּוּשָׁה גְבַר עַל פְּחָדַי. יוֹם־יוֹם הָיִיתִי בָּא לַגַן, יוֹשֵׁב לְיַד הַשַׁעַר עַל סַפְסַל הַסָמוּךְ לַעֲרוּגַת פְּרָחִים וְעֵינַי עוֹקְבוֹת אַחֲרֵי הַשׁוֹמֵר. כְּשֶׁרְאִיתִיו מִתְרַחֵק לְקָצֵהוּ הַשֵׁנִי שֶׁל הַגַן, חֵרַפְתִּי נַפְשִׁי וְדִלַגְתִּי מֵעַל לַגָדֵר, קוֹטֵף פְּרָחִים מְלֹא חָפְנַי. בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה רָעַדְתִּי כֻּלִי. לְיָמִים פָּגוּ בְּמִקְצָת חֲשָׁשׁוֹתַי. אֵילוּ פְּעָמִים הִשְׁגִיחַ בִּי הַשׁוֹמֵר וְרָדַף אַחֲרַי, וַאֲנִי נִמְלַטְתִּי עַל נַפְשִׁי, כְּאִלוּ חַיַת־טֶרֶף דוֹלֶקֶת בְּעִקְבוֹתַי. פַּעַם אַחַת בִּלְבַד הִשִׂיגַנִי הַשׁוֹמֵר וְהַחַבּוּרוֹת, שֶׁהוֹתִיר מַקְלוֹ הַמְסֻמָר, קִשְׁטוּ יָמִים רַבִּים אֶת גַבִּי. הוּא פָּצַע גַם אֶת פָּנַי. בְּשׁוּבִי מֵהַגַן, הִסְתַּרְתִּי קֹדֶם־כֹּל אֶת הַפְּרָחִים בְּכוּךְ שֶׁבַּחֲדַר הַמַדְרֵגוֹת, וְרַק אָז נִכְנַסְתִּי לְבֵיתִי. רָאֲתָה אִמִי אֶת פָּנַי וְנִבְהֲלָה מְאֹד וְזָעֲקָה: – אוֹי וַאֲבוֹי לִי! אֵיפֹה נִפְצַעְתָּ?

– נָפַלְתִּי – גִמְגַמְתִּי.

אִמִי רָחֲצָה אֶת פָּנַי, מָרְחָה בְּיוֹד וְכָרְכָה עֲלֵיהֶם תַּחְבֹּשֶׁת שֶׁל מַיִם קָרִים. וַאֲנִי שָׁתַקְתִּי. לֹא סִפַּרְתִּי עַל גַבִּי הֶחָבוּל, הַכּוֹאֵב וְצוֹרֵב. אֶת הַכֹּל קִבַּלְתִּי בְּאַהֲבָה. הֲרֵי הַפְּרָחִים, שֶׁהִסְתַּרְתִּי בַּכּוּךְ, יְשַׂמְחוּ אֶת לִבָּהּ שֶׁל אֶסְתּוּשָׁה!

ד    🔗

כְּכָל שֶׁהֶחְמִיר מַצָבָהּ, פָּסְקוּ חֲבֵרַי לְהָצִיק לִי. לֹא עוֹד הִלְעִיגוּ עָלַי. לֹא עוֹד כִּנוּנִי “הֶחָתָן”, לֹא עוֹד נִדוּ אוֹתִי מֵחֶבְרָתָם. וְנַהֲפֹךְ הוּא: חַשְׁתִּי בְּמַבְּטֵיהֶם אַהֲדָה סְמוּיָה. לֹא פַּעַם נִדְמֶה הָיָה לִי, שֶׁהֵם רוֹצִים לִפְתֹּחַ אִתִּי בְּשִׂיחָה עַל אֶסְתּוּשָׁה, אַךְ מַשֶׁהוּ עוֹצֵר בַּעֲדָם.

סֶבֶק, שֶׁהָיָה תְּחִלָה רֹאשׁ הַמַלְעִיגִים עָלַי, דָבַק בִּי כְּאָח. יוֹם אֶחָד, בִּשְׁעַת בֵּין עַרְבַּיִם, בָּא אֵלַי. הוֹרַי לא הָיוּ בַּבַּיִת. חָשַׁבְתִּי שֶׁסֶבֶק נִכְנַס כְּדַרְכּוֹ לְפַטְפֵּט קְצָת אוֹ לְשַׂחֵק, אַךְ פִּתְאֹם פָּרַץ בִּבְכִי. הוּא עָמַד עַל הַסַף מִתְיַפֵּחַ בְּקוֹל.

– מַה קָרָה, סֶבֶק? – שָׁאַלְתִּי.

סֶבֶק לֹא הָיָה מְסֻגָל לַעֲנוֹת לִי. רַק לְאַחַר שֶׁנִרְגַע מְעַט סִפֵּר לִי:

– הָרוֹפֵא בִּקֵר הַיוֹם אֶצְלֵנוּ. כְּשֶׁהָלַךְ, שָׁמַעְתִּי אֶת אִמָּא וְאַבָּא מִסְתּוֹדְדִים. יָמֶיהָ שֶׁל אֶסְתּוּשָׁה סְפוּרִים!

וְשׁוּב פָּרַץ בְּבֶכִי. גַם אֲנִי בָּכִיתִי. בְּאֵין מַעֲצוֹר, לְלֹא כָּל רְתִיעָה. לְבַסוֹף אָמַר סֶבֶק:

– חָלִילָה לְךָ לְגַלוֹת זֹאת לְאֶסְתּוּשָׁה. עָלֶיךָ לְהַעֲמִיד פָּנִים שֶׁאֵינְךָ יוֹדֵעַ מְאוּמָה.

סֶבֶק הָלַךְ לוֹ וַאֲנִי פָּרַצְתִּי בְּרִיצָה לַגַן הַצִבּוּרִי. הַדְמָעוֹת סִמְאוּ אֶת עֵינַי, וּפְלִיאָה הִיא שֶׁלֹא נִתְפַּסְתִּי עַל־יְדֵי הַשׁוֹמֵר. מִשֶׁחָזַרְתִּי הַבַּיְתָה, נָטַלְתִּי אֶת הָאוֹצָר הַיָקָר וְהַיָחִיד שֶׁלִי, אֶת אַלְבּוֹם־הַבּוּלִים, וְעָלִיתִי אֶל בֵּיתוֹ שֶׁל סֶבֶק.

– אֵיזֶה פְּרָחִים יָפִים! – קָרְאָה אֶסְתּוּשָׁה – אוּלַי תְּגַלֶה לִי סוֹף־סוֹף אֵיפֹה אַתָּה מַשִׂיג אוֹתָם?

– בֶּן־דוֹד שֶׁלִי פָּתַח חֲנוּת פְּרָחִים – עָנִיתִי – הוּא נוֹתֵן לִי בְּרָצוֹן אֶת הַפְּרָחִים שֶׁנִשְׁאֲרוּ מִיוֹם־אֶתְמוֹל.

– וְזֶה מָה? – שָׁאֲלָה אֶסְתּוּשָׁה לְמַרְאֵה הָאַלְבּוֹם שֶׁבְּיָדִי.

– זוֹ מַתָּנָה בִּשְׁבִילֵךְ – אָמַרְתִּי וְנִרְכַּנְתִּי מֵעַל מִטָתָהּ, מַגִישׁ לָה אֶת אוֹצָרִי. אֶסְתּוּשָׁה הוֹשִׁיטָה יָדֶיהָ. סָבוּר הָיִיתִי, שֶׁרוֹצָה לָקַחַת אֶת הָאַלְבּוֹם. אַךְ הִיא אָחֲזָה בְּרֹאשִׁי וּמָשְׁכָה אוֹתוֹ אֶל חָזָהּ. מִבַּעַד לְכֻתָּנְתָּה הַוְרֻדָה חַשְׁתִּי בְּחֹם גוּפָה. שָׁמַעְתִּי בְּבֵרוּר אֶת הֹלֶם לִבָּהּ הַמְפַרְפֵּר כְּצִפּוֹר כְּלוּאָה בְּחָזָהּ: טוּק־טוּק! טוּק־טוּק!

נָשָׂאתִי רֹאשִׁי. אֶסְתּוּשָׁה חִיְכָה וְאָמְרָה: – נוּ, הָבָה נְשַׂחֵק שַׁח. עָרַכְנוּ אֶת הַכֵּלִים וּפָתַחְנוּ בְּמִשְׂחָק. אַךְ לְאַחַר שָׁעָה קַלָה קָרְאָה אֶסְתּוּשָׁה:

– אֲנִי רוֹצָה שֶׁתְּשַׂחֵק בֶּאֱמֶת!

– הֲרֵי אֲנִי מְשַׂחֵק!

– לא! אַתָּה מַנִיחַ לִי לְנַצֵחַ!

וְאָמְנָם, בַּזְמַן הָאַחֲרוֹן רָצִיתִי לִגְרֹם לָהּ נַחַת רוּחַ וְשִׂחַקְתִּי בְּכַוָנָה מִתּוֹךְ רַשְׁלָנוּת. אֵילוּ פְּעָמִים, כְּשֶׁהִפְנְתָה אֶסְתּוּשָׁה לְרֶגַע אֶת רֹאשָׁהּ, הוֹרַדְתִּי לְעַצְמִי רָץ אוֹ צְרִיחַ. בָּטוּחַ הָיִיתִי שֶׁלֹא הִרְגִישָׁה בְּכָךְ. מִסְתַּבֵּר שֶׁטָעִיתִי.

– מַה פִּתְאֹם? – הִתְגוֹנַנְתִּי – הַאִם זוֹ אַשְׁמָתִי שֶׁאַתְּ מֵיטִיבָה לְשַׂחֵק? הַאֵינֵךְ זוֹכֶרֶת אֶת מִשְׂחָקֵנוּ הָרִאשׁוֹן? גַם אָז נִצַחְתְּ! כְּשֶׁתַּבְרִיאִי, אֶסְתּוּשָׁה, נַעֲרֹךְ תַּחֲרוּת וְאַתְּ תִּהְיִי מַלְכַּת־הֶחָצֵר, אַלוּפַת־הַשַׁחְמַט!

– כְּשֶׁאַבְרִיא – לָחֲשָׁה אֶסְתּוּשָׁה וְעֵינֶיהָ הַכְּחֻלוֹת, הַקְרוּעוֹת לִרְוָחָה, נִצְטַעֲפוּ בַּעֲרָפֶל.

ה    🔗

אוֹתוֹ לַיְלָה לָקְתָה אֶסְתּוּשָׁה בְּשֶׁטֶף־דָם וְנִלְקְחָה לְבֵית־הַחוֹלִים. לְמָחֳרָת סִפֵּר לִי סֶבֶק שָׁמַצָבָהּ אָנוּשׁ.

בַּיָמִים הָמוּם הָיִיתִי. בַּלֵילוֹת נָדְדָה שְׁנָתִי מֵעֵינַי. “אֵל נָא רְפָא נָא לָה” – הִתְפַּלַלְתִּי לְתוֹךְ הַחֲשֵׁכָה. הִתְפַּלַלְתִּי וְהִרְגַשְׁתִּי שֶׁאֵין אֹזֶן שׁוֹמַעַת. אוּלַי קִירוֹת הַחֶדֶר הֵם הַסוֹגְרִים עַל תְּפִלָתִי? קַמְתִּי וּפָתַחְתִּי אֶת הַחֲלוֹן. הַשָּׁמַיִם פְּרוּשִׂים הָיוּ מֵעַל, מְנַצְנְצִים בְּרִבּוֹא כּוֹכָבִים. מִי יוֹדֵעַ? אוּלַי הַכּוֹכָבִים הֵם נִשְׁמוֹת יְלָדִים שֶׁמֵתוּ בְּלא־עַת? הַאֻמְנָם תֵּהָפֵךְ אֶסְתּוּשָׁה לְכוֹכָב? וְאוּלַי תִּרְאֶה אוֹתִי מִמְקוֹם שִׁבְתָּה מֵעַל, תְּנַצְנֵץ אֵלַי וַאֲנִי לֹא אֵדַע?

אֶסְתּוּשָׁה מֵתָה כַּעֲבֹר שָׁבוּעַ. גוּפָהּ הֶחָלוּש לֹא עָמַד בּוֹ הַכֹּחַ לְהֵאָבֵק עוֹד.

לַהַלְוָיָה הָלְכוּ כָּל דַיָרֵי הֶחָצֵר. אֲנִי נִשְׁאַרְתִּי בַּבַּיִת. הִרְגַשְׁתִּי שֶׁלֹא אוּכַל לָלֶכֶת. חָשַׁשְׁתִּי שֶׁאֶתְמוֹטֵט.

שָׁעָה אֲרֻכָּה שָׁכַבְתִּי עַל מִטָתִי, כּוֹבֵשׁ פָּנַי בַּכַּר. לְבַסוֹף יָרַדְתִּי לֶחָצֵר וְיָשַׁבְתִּי מִתַּחַת לְעֵץ הָעַרְמוֹן. וּלְפֶתַע רָאִיתִי לְמַרְגְלוֹתָיו צִפּוֹר מֵתָה. אֵין זֹאת וְנָשְׁרָה מִן הָעֵץ. כְּנָפֶיהָ פְּרוּשׂוֹת הָיוּ לִצְדָדִים וּמַקוֹרָהּ הַזָעִיר פָּעוּר הָיָה כִּמְשַׁוֵעַ לְעֶזְרָה.

נִרְכַּנְתִּי וּבְכַפּוֹת יָדַי חָפַרְתִּי גֻמָה בָּאֲדָמָה סָמוּךְ לַגֶזַע – קֶבֶר לַצִפּוֹר. נָטַלְתִּי אוֹתָה בְּיָדִי, נָשַׁקְתִּי לָהּ בְּרֹאשָׁהּ וְהִרְגַשְׁתִּי אֶת הַפְּלוּמָה הָרַכָּה מְלַטֶפֶת אֶת שְׂפָתַי. וְאָז הִשְׁכַּבְתִּיהָ בַּגֻמָה וְכִסִיתִי אוֹתָה בֶּעָפָר. נִשְׁאֲרָה שָׁם תְּלוּלִית קְטַנָה, חוּמָה.

לא בָּכִיתִי. לֹא הָיָה לִי כֹּחַ לִבְכּוֹת.