סְפִינַת־רָע: ספינת השמש של האל רע (ראה להלן). תנועת השמש סימלה את חיי האדם, ושקיעתה – את מותו. ספינת רע מטילה עוגן לאחר השקיעה בארץ המתים.  ↩︎

הַבֵּן: כאשר הנפטר בא אל העולם שמעבר (tuat) כנפש חיה, הוא אחד מאלה “שאכלו את עינו של חֶ’רוּ” (= חֹר, הוֹרוּס); הנפטר חי שם חיים פיסיים ורוחיים גם יחד. הוא נעשה “אל, בנו של אל”; איבריו מזוהים עם האלים, והאלים קוראים לו בשמו. הנפטר הופך לח’רו, בנם של אסת ואוסיר, בכך שח’רו מעניק לו את ה"קא" שלו. ח’רו הוא זריחת השמש והיום, המושיע של העידן לעתיד לבוא.  ↩︎

נוּ: מֵי הראשית שמהם נוצרו האלים, ועליהם שטה ספינת השמש.  ↩︎

דִסְקַת־רָע: השמש נחשבה לדמות, שבה גילה את עצמו האל בעולם. לדסקת־השמש קראו המצרים “רע”, וכל שאר האלים והאלות נתפסו כצורותיו או כהיבטיו. רע הוא האל של היקום הזה, שבזריחתו החל זמן העולם.  ↩︎

חַתְחֹר: אֵלת המיניות והיופי. מילולית: “בית ח’רו” (חֶ’ת־חֶ’רוּ) – השמים שבהם זורח ושוקע ח’רו, האל הסולארי של היום.  ↩︎

אָסֶת (אִיסִיס): אשת אוסיר ואמו של ח’רו, אלת השחר, האֵם הגדולה וגברת הלחשים והכישופים.  ↩︎

תְּחוֹת (תְח’וּתִי, תוֹת): “סופר האלים”, מגלם את התבונה האלוהית, וממציא האמנויות והכתב.  ↩︎