צ’וּאֶה־צ’וּן הָיָה מִין אָדָם מְשֻנֶה שֶׁכָּזֶה אֲשֶׁר עָשָׂה כָּל דָּבָר לְהֵפֶךְ. עַל־כֵּן קָרְאוּ לוֹ אִפְּכָא מִסְתַּבְּרָא.
בְּאוֹתָם יָמִים הִתְגּוֹרֵר אִפְּכָא מִסְתַּבְּרָא בִּכְפָר טְיֶן־טִינְג, מֶרְחָק שֶׁל כְּמַחֲצִית הַשָּׁעָה בִּרְכִיבָה עַל חֲמוֹר מֵהַחוֹמָה הַסִּינִית הַמְּהֻלֶּלֶת.
תְּחִלָּה נִקְרָא צ’וֹאֶה־צ’וּן בְּשֵׁם מַטְזוּ, שֶׁפֵּרוּשׁוֹ: מִכֹעַר־הַפָּנִים. אוּלָם לְיָמִים שִׁנָּה אֶת שְׁמוֹ לְצ’וּאֶה־צ’וּן שֶׁפֵּרוּשׁוֹ – הַיְפֵהפֶה.
תּוֹשָׁבֶיהָ הַטּוֹבִים שֶׁל טְיֶן־טִינְג הִתְגּוֹרְרוּ בִּבְקָתוֹת מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה – וְאִלּוּ אִפְּכָא מִסְתַּבְּרָא הִתְגּוֹרֵר בִּמְאוּרַת שׁוּעָל, עָמֹק בְּתוֹךְ הָאֲדָמָה. כָּל הַתּוֹשָׁבִים נָהֲגוּ לַחֲבֹושׁ מִינֵי כּוֹבָעִים עֲגֻלִּים לְרֹאשָׁם וְלִנְעֹול סַנְדָּלִים לְרַגְלֵיהֶם; וְאִלּוּ אִפְּכָא מִסְתַּבְּרָא נָהַג לְהֵפֶךְ: אֶת הַסַּנְדָּלִים חָבַשׁ לְרֹאשׁוֹ וְאֶת הַכּוֹבָעִים – עַל כַּפּוֹת רַגְלָיו. בַּחֹרֶף כּוֹבָעִים שֶׁל קַשׁ, בִּימֵי הַקַּיִץ – כּוֹבָעִים שֶׁל לֶבֶד.
– כָּכָה יָאֶה לִי וְכָכָה נָאֶה לִי – הִכְרִיז בְּקוֹל רָם – הַכּוֹבָעִים שׁוֹמְרִים עַל כַּפּוֹת רַגְלַי לְבַל אֶצְטַנֵּן, וְהַסַּנְדָּלִים מְצִלִים עַל עֵינַי וּמְצַנְּנִים אֶת שַׂעֲרוֹתַי.
כַּאֲשֶׁר תּוֹשָׁבֵי הַכְּפָר נֶאֶלְצוּ לַעֲשׂוֹת דֶּרֶךְ אֲרֻכָּה, הָיוּ עוֹלִים וְרוֹכְבִים עַל סוּסֵי הֶהָרִים שֶׁלָּהֶם. וְאִלּוּ אִפְּכָא מִסְתַּבְּרָא – מֶרְחַקִּים אֲרֻכִּים הָיָה עוֹשֶׂה בָּרֶגֶל, אֲבָל אֶת כִּבְרַת הַדֶּרֶךְ הַקְּצָרָה בֵּין מְאוּרָתוֹ לְבֵין הַלּוּל – עָשָׂה בִּרְכִיבָה עַל חֲמוֹרוֹ הַקָּטָן.
לָמָּה?
כִּי אִפְּכָא מִסְתַּבְּרָא הָיָה אִפְּכָא מִסְתַּבְּרָא, אִישׁ הָעוֹשֶׂה הַכֹּל לְהֵפֶךְ.
יוּ־יוּץ’־יֵנְג, דּוֹדָתוֹ שֶׁל אִפְּכָא מִסְתַּבְּרָא, הוֹרִישָׁה לוֹ שְׁלֹשִׁים אֶלֶף שֶׁקֶל כֶּסֶף, בְּדִיּוּק כַּאֲשֶׁר לֹא הָיָה לוֹ בְּאַרְנָקוֹ פְּרוּטָה לְפָרְטָהּ. הִקִּיפוּהוּ הַשְּׁכֵנִים לְבָרְכוֹ וְקָרְאוּ:
– בַּר־מַזָּל אַתָּה, צ’וּאֶה־צ’וּן! בְּעֶזְרַת שְׁלֹשִׁים אֶלֶף שֶׁקֶל כֶּסֶף שֶׁדּוֹדָתְךָ הוֹרִישָׁה לְךָ, תּוּכַל לְהֵיטִיב אֶת מַעֲמָדְךָ עַד לְאֵין שִׁעוּר! שָׂא תּוֹדָה לַגּוֹרָל, יְדִידֵנוּ הַיָּקָר, שֶׁהֵאִיר לְךָ פָּנִים הַפַּעַם!
אוּלָם אִפְּכָא מִסְתַּבְּרָא הֵנִיד בְּרֹאשׁוֹ וְקָרָא:
– דַּוְקָא לְהֵפֶךְ, שְׁכֵנַי הַמְכֻבָּדִים! כְּשֶׁלְּעַצְמִי, סָמוּךְ אֲנִי וּבָטוּחַ שֶׁאַךְ רָעָה חוֹלָה תַּצְמִיחַ לִי כָּל הַיְרֻשָׁה הַזֹּאת. שְׁלֹשִׁים אֶלֶף שֶׁקֶל כֶּסֶף הֵם סְכוּם כָּבֵד מְאֹד וְאֶצְטָרֵךְ לְכַתֵּת רַגְלַי לְפָחוֹת פַּעֲמַיִם, כְּדֵי לְהָבִיא אֶת כֻּלּוֹ לְבֵיתִי. וּפוֹשְׁטֵי יָד הַטַּרְדָנִיִּים לֹא יִתְּנוּ לִי מְנוּחָה עַד שֶׁאֵאָלֵץ לְהַכּוֹת עַל יְדֵיהֶם כְּדֵי לְהִפָּטֵר מֵהֶם. שֶׁלֹּא לְדַבֵּר עַל הַגַּנָּבִים וְהַשּׁוֹדְדִים לְמִינֵיהֶם וּלְסוּגֵיהֶם. הוּא אֲשֶׁר אָמַרְתִּי: אַךְ רָעָה חוֹלָה וּכְאֵב־לֵב תַּצְמִיחַ הַיְרֻשָׁה הָאֲרוּרָה הַזֹּאת.
כֹּה אָמַר אִפְּכָא מִסְתַּבְּרָא וְצָחַק בְּכָל לִבּוֹ. שֶׁזּוֹ הָיְתָה דַּרְכּוֹ לְבַטֵּא צַעַר וְדַאֲבוֹן־לֵב.
אִשְׁתּוֹ הַנְּבוֹנָה שֶׁל אִפְּכָא מִסְתַּבְּרָא, הִיא בִּלְבַד יָדְעָה כֵּיצַד לְטַפֵּל בּוֹ.
– צָדַקְתָּ, בַּעֲלִי – קָרְאָה – לוּ אֲנִי בִּמְקוֹמְךָ, בְּשׁוּם פָּנִים לֹא הָיִיתִי מַטְרִיחָה אֶת עַצְמִי לִרְכַּב עַל הַחֲמוֹר מַהֲלָךְ שֶׁכְּזֶה בִּשְׁבִיל הַיְרֻשָׁה הָאֲרוּרָה.
אַךְ שָׁמַע אִפְּכָא מִסְתַּבְּרָא אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה – מִיָד קָפַץ מִמְּקוֹמוֹ וְקָרָא:
– דַּוְקָא כֵּן אֶרְכַּב עַל הַחֲמוֹר וְכֵן אָרוּץ וְכֵן אָבִיא אֶת הַיְרֻשָׁה הַגְּדוֹלָה!
וּבְעוֹד הָאִשָּׁה הַנְּבוֹנָה מַבְלִיעָה חִיּוּךְ בֵּין שְׂפָתֶיהָ. קָפַץ וְעָלָה עַל חֲמוֹרוֹ וְרֶכֶב לְעֵבֶר טְסוֹן־פוּ, מְקוֹם שָׁם הִשְׁאִירָה דּוֹדָתוֹ אֶת כָּל רְכוּשָׁהּ וְהוֹנָהּ.
בַּכְּנִיסָה לַכְּפָר נֶאֱלַץ לַחֲצוֹת נָהָר. מֵי־הַנָּהָר הַזּוֹרְמִים שָׁטְפוּ וְגָרְפוּ עִמָּהֶם אֶת מִגְבְּעוֹת־רַגְלָיו שֶׁל אִפְּכָא מִסְתַּבְּרָא, הַנְּתוּנוֹת (זוֹכְרִים?) עַל רַגְלָיו. רָאוּ תּוֹשָׁבֵי־הַכְּפָר אֶת הַכּוֹבָעִים נִשָּׂאִים בְּזֶרֶם הַנָּהָר וְקָרְאוּ:
– הוֹי, צ’וּאֶה־צ’וּן הַיָּקָר! אֲנַחְנוּ כָּל־כָּךְ מִצְטַעֲרִים שֶׁאָבְדוּ לְךָ מִגְבָּעוֹת־רַגְלֶיךָ, הוֹי שֹׁד וָשֶׁבֶר! עֵינֵינוּ מְלֵאוֹת דִּמְעָה, פִּינוּ הִי וּמִסְפֵּד עַל בִּישׁ מַזָּלְךָ!
– מַדּוּעַ זֶה בִּישׁ־מַזָּל? – הֵשִׁיב לָהֶם אִפְּכָא מִסְתַּבְּרָא בִּתְמִיהָה – דַּוְקָא לְהֵפֶךְ! בַּר־מַזָּל אֲנִי, שֶׁסּוֹף־סוֹף נִפְטַרְתִּי מֵהַמִּגְבָּעוֹת הַמְּזֹהָמוֹת הָאֵלֶּה וְעַתָּה הִנֵּה אֲאַוְרֵר־נָא מְעַט אֶת אֶצְבְּעוֹת רַגְלַי!
כֹּה אָמַר אִפְּכָא מִסְתַּבְּרָא וְהֵנִיעַ אֶת אֶצְבְּעוֹת רַגְלָיו וּבִשְׁעַת מַעֲשֶׂה נָתַן קוֹלוֹ בִּבְכִי לְהַרְאוֹת אֶת גֹּדֶל הֲנָאָתוֹ.
אוּלָם מִשֶּׁנֶּעֶלְמוּ מִגְבְּעוֹת־הָרַגְלַיִם בְּמוֹרַד הַנָּהָר, הֵרִים קוֹל צְעָקָה וְהָיָה מִתְרוֹצֵץ לְאֹרֶךְ הַחוֹף וּבוֹלֵשׁ וּמְחַטֵּט וּמְחַפֵּשׂ אֶת עִקְבוֹתֵיהֶן. תּוֹשָׁבֵי הַכְּפָר אָצוּ־רָצוּ אַחֲרָיו וְהַחֲמוֹר הַקָּטָן קָפַץ לוֹ בְּעִקְּבוֹתֵיהֶם. בִּמְרוּצָתוֹ הַמְּבֹהֶלֶת לֹא הִבְחִין אִפְּכָא מִסְתַּבְּרָא בְּסִירָה הֲפוּכָה שֶׁהָיְתָה מֻטֶּלֶת שָׁם עַל הַחוֹל, מָעַד עָלֶיהָ וְנָפַל וְנִשְׁתַּטַּח אַפַּיִם אַרְצָה.
– וַי וַי לְךָ, צ’וּאֶה־צ’וּן הַמִּסְכֵּן! מָה גָּדוֹל הַכְּאֵב! מָה רַב הַצַּעַר! לִבְּנוּ־לִבֵּנוּ לְךָ, צ’וּאֶה־צ’וּן, שֶׁהַגּוֹרָל הֵמַר לְךָ כָּל־כָּךְ!
וְאִלּוּ אִפְּכָא מִסְתַּבְּרָא, כְּמוֹ שֶׁהוּא שָׂרוּעַ עַל הַחוֹל, הִבְחִין בְּמִגְבְּעוֹת־רַגְלָיו שֶׁנֶּעֶצְרוּ לְיַד הַסִּירָה. הוּא הוֹשִׁיט יָדוֹ, אָסַף אֵלָיו אֶת מִגְבְּעוֹת־רַגְלָיו הִלְבִּישָׁן בְּנַחַת עַל כַּפּוֹתָיו וְקָרָא:
– דַּוְקָא לְהֵפֶךְ, אֲנָשִׁים מְכֻבָּדִים! נְפִילָתִי הֵבִיאָה לִי אַךְ מַזָּל וּבְרָכָה, שֶׁמָּצָאתִי אֶת נְעָלַי הָאֲבוּדוֹת. אַחֶרֶת לֹא הָיִיתִי מוֹצֵא אוֹתָן לְעוֹלָם!
כָּכָה אָמַר וְהָיָה מִתְאַנֵּחַ וְגוֹנֵחַ, לְהַרְאוֹת אֶת גֹּדֶל שִׂמְחָתוֹ.
אוּלָם זֹאת הַפַּעַם לֹא הִבְחִינוּ הָאֲנָשִׁים בְּגִלּוּיֵי הַשִּׂמְחָה הַמּוּזָרִים שֶׁל אִפְּכָא מִסְתַּבְּרָא, שֶׁעֵינֵיהֶם רְתוּקוֹת הָיוּ אֶל הַסִּירָה הַהֲפוּכָה, שֶׁבַּדֵּי מֶשִׁי הֵצִיצוּ מִתַּחְתִּיתָהּ. בַּדֵּי מֶשִׁי אֵלֶּה הָיוּ יִקְרֵי מְצִיאוּת עַד מְאֹד וְהֵם נוֹעֲדוּ אַךְ וְרַק לְהוֹד רוֹמְמוּתוֹ הַקֵּיסָר וְלִבְנֵי־בֵּיתוֹ.
מִשֶּׁהֵצִיצוּ לְתוֹךְ הַסִּירָה פְּנִימָה, נִדְהֲמוּ לִמְצֹא בְּתוֹכָהּ גְּלִילִים רַבִּים וּכְבֵדִים שֶׁל בַּדֵּי מִשִׁי – 1אָדֹם וְיָרֹק וְסָגֹל, חוּם וְשָׁחֹר וְזָהֹב.
– הַפְלֵא וָפֶלֶא! – קָרְאוּ תּוֹשָׁבֵי הַכְּפָר – שׁוּב הֵאִיר לְךָ הַמַּזָּל פָּנִים, צ’וּאֶה־צ’וּן הַיָּקָר! בַּר־מַזָּל אַתָּה, יְדִידֵנוּ. אָנוּ שֶׁרְאִינוּךְ בְּסִבְלְךָ וּבְעָנְיְךָ – שְׂמֵחִים עַתָּה מְאֹד־מְאֹד בְּשִׂמְחָתְךָ!
בְּדִיּוּק לְהֵפֶךְ הֵשִׁיב לָהֶם אִפְּכָא מִסְתַּבְּרָא – דַּוְקָא לֹא שָׂמֵחַ לִי בִּכְלָל עַל הַלֵּב לִמְצֹא אֶת הַמְּצִיאָה הַזֹּאת בְּסִירָה. הַמַּזָּל הַטּוֹב שֶׁלִּי בִּכְלָל אֵינֶּנּוּ טוֹב. הוּא אֲפִלּוּ רַע מְאֹד־מְאֹד, אִם אַתֶּם רוֹצִים לָדַעַת.
– הוֹי, מַה חֲבָל שֶׁאֵינְךָ רוֹצֶה לָקַחַת אִתְּךָ אֶת הָאוֹצָר הַיָּקָר הַזֶּה – הֵשִׁיבוּ וְאָמְרוּ לוֹ הָאֲנָשִׁים – מִכָּל מָקוֹם, כֵּיוָן שֶׁכָּךְ, נִקַּח אֲנַחְנוּ אֶת גְּלִילֵי הַבַּד וְאָנוּ כְּבָר נֵדַע מָה לַעֲשׂוֹת בָּהֶם!
כִּשְׁמוֹעַ אִפְּכָא מִסְתַּבְּרָא אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, הֶעֱמִיס כְּהֶרֶף־עַיִן אֶת כָּל גְּלִילֵי הַבַּד עַל הַחֲמוֹר, נִתְעַטֵּף בְּבַד מֶשִׁי סָגֹל עָלָה וְיָשַׁב עַל גְּלִילֵי הַבַּד שֶׁעַל הַחֲמוֹר וְיָצָא לַדֶּרֶךְ.
אוּלָם הוּא לֹא הִרְחִיק יוֹתֵר מִשְּׁנֵי “לִי”, כַּאֲשֶׁר כְּנֻפְיָה שֶׁל שׁוֹדְדִים הֵגִיחָה מִמַּחְבּוֹאָה וְהִקִּיפָה אוֹתוֹ מִכָּל עֵבֶר. אֲבָל כַּאֲשֶׁר הִכִּירוּ בָּרוֹכֵב כִּי אֵינוֹ אֶלָּא אִפְּכָא מִסְתַּבְּרָא הַנּוֹדָע צָחֲקוּ וְאָמְרוּ:
– הֲרֵי זֶה בְּסַךְ הַכֹּל אִפְּכָא מִסְתַּבְּרָא הַמִּסְכֵּן וְהָאֶבְיוֹן.
– אֵין לָנוּ מָה לִּשְׁדֹּוד מִמֶּנּוּ, אַחִים!
– שֶׁמָּא אֶת הַחֲמוֹר שֶׁלּוֹ?
– הַחֲמוֹר הַזֶּה זָקֵן יוֹתֵר מֵאַב־אַב־אָבִי הַיָּקָר!
אוּלָם רֹאשׁ הַשּׁוֹדְדִים חָשַׁב אַחֶרֶת:
– הֶבֶל הֲבָלִים! – צָעַק – כְּלוּם אֵינְכֶם רוֹאִים אֶת בַּד הַמֶּשִׁי הַיָּקָר, בּוֹ הִתְעַטֵּף הַמִּסְכֵּן שֶׁלָּנוּ?! וּרְאוּ־נָא אֶת גְּלִילֵי הַמֶּשֶׁי2 שֶׁאִפְּכָא מִסְתַּבְּרָא מוֹאִיל לָשֶׁבֶת עֲלֵיהֶם! הוֹי טִפְּשִׁים חַסְרֵי בִּינָה – צָעַק רֹאשׁ הַשּׁוֹדְדִים – אֲפִלוּ אִם נִפְתַּח אֶת בָּתֵּי הָאוֹצָר שֶׁל הַקֵּיסָר שֶׁלָּנוּ, יָרוּם הוֹדוֹ, לֹא נִמְצָא בָּהֶם אֶת אֲשֶׁר נִמְצָא בִּגְלִילֵי בַּד יְקָרִים אֵלֶּה!
מִיָּד הִתְנַפְּלוּ עָלָיו הַשּׁוֹדְדִים וְלָקְחוּ מִמֶּנּוּ כָּל אֲשֶׁר לוֹ, אֲפִלוּ אֶת הַחֲמוֹר.
מִשֶּׁחָזַר אִפְּכָא מִסְתַּבְּרָא עָרֹם וַחֲסַר־כֹּל לִכְפָרוֹ טְיֶן־טִינְג וְסִפֵּר לִשְׁכֵנָיו אֶת אֲשֶׁר אֵרַע לוֹ, סָפְקוּ הַתּוֹשָׁבִים כַּפֵּיהֶם וְקָרְאוּ:
– וַי וַי, צ’וּאֶה־צ’וּן הַמִּסְכֵּן! לִבֵּנוֹ־לִבֵּנוּ לְךָ, שְׁכֵנֵנוּ הַנִּכְבָּד! הוֹי, כַּמָּה הֵמַר לְךָ הַגּוֹרָל הָאַכְזָרִי! מַה גָּדוֹל סִבְלְךָ! צַעַרְךָ צַעֲרֵנוּ, צ’וּאֶה־צ’וּן אֲהוּבֵנוּ!
אוּלָם אִפְּכָא מִסְתַּבְּרָא, עִקְּשׁוּתוֹ לֹא עָזְבָה אוֹתוֹ אֲפִלוּ הַפַּעַם, וְהוּא קָרָא:
– דַּוְקָא לְהֵפֶךְ! הַגּוֹרָל הַטּוֹב הֵאִיר לִי פָּנִים מְאֹד־מְאֹד. לֹא בִּישׁ־מַזָּל, כִּי בַּר־מַזָּל הִנְנִי! תְּנוּ דַּעְתְּכֶם לוּ הִמְשַׁכְתִּי לְטַפֵּס בֶּהָרִים, הָיוּ נוֹפְלִים עָלַי גּוּשֵׁי סְלָעִים מִמְּרוֹמֵי הֶהָרִים וּמְמִיתִים אוֹתִי וְאֶת חֲמוֹרִי. אֵין סָפֵק שֶׁאוֹתָם שׁוֹדְדִים חֲבִיבִים הִצִּילוּ אֶת חַיַּי. וְאַתֶּם, טִפְּשִׁים שֶׁכְּמוֹתְכֶם, טוֹעֲנִים כִּי בִּישׁ־מַזָּל אֲנִי!
בְּשָׁעָה מֻקְדֶּמֶת מְאֹד שֶׁל יוֹם הַמָּחֳרָת חָזַר אַף הַחֲמוֹר לַכְּפָר. בַּלַּיְלָה, כַּאֲשֶׁר הַשּׁוֹדְדִים שָׁקְעוּ בְּשֵׁנָה עֲמֻקָּה, קָרַע הַחֲמוֹר אֶת הַחֶבֶל שֶׁקְּשָׁרוֹ לָעֵץ, נִמְלַט וְהִגִּיעַ לַכְּפָר וְכָל גְּלִילֵי הַבַּד עַל גַּבּוֹ.
– עוּרָה, צ’וֹאֶה־צ’וּן! – הָלְכוּ הַשְּׁכֵנִים וְהֵעִירוּ אֶת אִפְּכָא מִסְתַּבְּרָא בְּקוֹל צְעָקָה – פְּקַח עֵינֶיךָ וּרְאֵה: חֲמוֹרְךָ חָזַר אֵלֶיךָ וְכָל אוֹצָרְךָ עִמּוֹ! אִם לֹא תִּתְעוֹרֵר, לֹא תֵּדַע עַד כַּמָּה מַזָּלְךָ הַטּוֹב הֵאִיר לְךָ פָּנִים!
– חוֹשֵׁשׁ אֲנִי שֶׁזֶּהוּ מַזָּל רַע מְאֹד – פָּקַח אִפְּכָא מִסְתַּבְּרָא עַיִן אַחַת וְקָרָא – וְכִי מָה־טּוֹבָה יְכוֹלָה לִצְמֹחַ מִכָּךְ? וַי לִי, אֲבוֹי לִי!
כֹּה קָרָא אִפְּכָא מִסְתַּבְּרָא וְלֹא יָדַע עַד מַה צָדַק הַפַּעַם. שֶׁכֵּן, אוֹתוֹ בֹּקֶר עַצְמוֹ, כַּאֲשֶׁר אִפְּכָא מִסְתַּבְּרָא נָגַע בְּלִי־מֵשִׂים בַּפֶּצַע הַפָּתוּחַ בְּגַבּוֹ שֶׁל הַחֲמוֹר. נִרְתְּעָה הַבְּהֵמָה וְהֵנִיפָה אֶת רַגְלָהּ הָאֲחוֹרִית וְזוֹ פָּגְעָה וְשָׁבְרָה אֶת רַגְלוֹ שֶׁל צ’וֹאֶה־צ’וּן.
– אוֹי אוֹי אוֹי – יִלְּלוּ הַתּוֹשָׁבִים – הַבְּהֵמָה חַסְרַת הַבּוּשָׁה הַזֹּאת פָּגְעָה בַּשָּׁכֵן הַנִּכְבָּד שֶׁלָּנוּ!
– וּמָה בְּכָךְ? – צָחַק אִפְּכָא מִסְתַּבְּרָא – עַד כַּמָּה שֶׁאֲנִי מֵבִין, נִשְׁבְּרָה בְּסַךְ־הַכֹּל אַךְ וְרַק הָרֶגֶל שֶׁלִּי.
– הוֹי פֶּגַע כָּל פֶּגַע צ’וֹאֶה־צ’וּן הַמִּסְכֵּן, אֲסוֹן כָּל הָאֲסוֹנוֹת! – יִלְּלוּ וְצָוְחוּ הַתּוֹשָׁבִים.
– בִּכְלָל לֹא – הֵשִׁיב לָהֶם אִפְּכָא מִסְתַּבְּרָא – לְהֵפֶךְ. לְפִי עֲנִיּוּת דַּעְתִּי, צָפוֹנָה בְּרַגְלִי הַשְּׁבוּרָה בְּרָכָה רַבָּה!
הַתּוֹשָׁבִים שְׁאָלוּהוּ מָה בְּרָכָה יְכוֹלָה לִהְיוֹת צְפוּנָה בְּרֶגֶל שְׁבוּרָה, אוּלָם אִפְּכָא מִסְתַּבְּרָא הִתְעַקֵּשׁ וְלֹא גִּלָּה לָהֶם. לוּ הָיָה מְגַלֶּה לָהֶם, לֹא הָיָה אִפְּכָא מִסְתַּבְּרָא אִפְּכָא מִסְתַּבְּרָא. אוּלָם מִן־הַסְּתָם צָדַק גַּם הַפַּעַם כַּאֲשֶׁר צָדַק בְּכָל מַעֲשָׂיו אֲשֶׁר עָשָׂה.
וְאַתֶּם חֲבִיבַי, אִם תִּפְגְּשׁוּהוּ בַּמָּקוֹם מִן הַמְּקוֹמוֹת וְתִרְצוּ מִמֶּנּוּ דָּבָר, אוֹ תְּבַקְּשׁוּ כִּי יַעֲשֶׂה מַעֲשֶׂה – אַל־נָא תִּשְׁכְּחוּ לוֹמַר לוֹ בְּדִיּוּק אֶת הַהֵפֶךְ – – –
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.
אין עדיין קישוריות מאושרות