על פי: נ.ס. קרלסון

יַן לַבַּדִּי הָיָה מֵיטִיב לְסַפֵּר סִפּוּרִים מֵאֵין כָּמוֹהוּ בְּכָל הַמָּחוֹז כֻּלּוּ. כַּאֲשֶׁר סִפֵּר עַל מַפְּלֵי נִיאַגָרָה, לְמָשָׁל, הָיָה מְנַפְנֵף בְּאֶצְבְּעוֹתָיו הַאֲרֻכּוֹת, מְפַזֵּר אֶת שַׂעֲרוֹתָיו הָעֲבֻתּוֹת וּמְנַהֵם וְשׁוֹאֵג – עַד כִּי שׁוֹמְעָיו הֶאֱמִינוּ אֱמוּנָה שְׁלֵמָה שֶׁהַנִּיאַגָרָה בִּכְבוֹדוֹ וּבְעַצְמוֹ גּוֹעֵשׁ לִפְנֵיהֶם. וְכַאֲשֶׁר סִפֵּר עַל נָמֵר צָמֵא־דָּמִים, הָיָה מִשְׁתּוֹפֵף עַל אַרְבַּעְתָּיו וְחוֹשֵׂף אֶת שִׁנָּיו – וְשׁוֹמְעָיו הָיוּ נִמְלָטִים מִזֶּה הַמָּקוֹם מֵרֹב הָאֵימָה שֶׁסִּפּוּרוֹ הֵפִיחַ בָּהֶם.

אַךְ בְּעַרְבֵי הַחֵרֶף הָאֲרֻכִּים הָיוּ חוֹזְרִים אֵלָיו לִשְׁמֹעַ סִפּוּרִים מִפִּיו. גַּם לוֹ עַצְמוֹ, לְיַן לַבַּדִּי, לֹא הָיָה פְּנַאי לְסַפֵּר אֶת סִפּוּרָיו אֶלָּא בְּעַרְבֵי הַחֹרֶף בִּלְבַד; בִּשְׁאָר יְמוֹת הַשָּׁנָה טָרוּד הָיָה אֵצֶל פָּרוֹתָיו וְתַרְנְגוֹלוֹתָיו.

בָּאָבִיב הִבְחִין יַן לַבַּדִּי שֶׁמִּסְפַּר הַתַּרְנְגוֹלוֹת בְּלוּלוֹ הוֹלֵךְ וּפוֹחֵת מִיּוֹם לְיוֹם. הוּא הִתְחִיל לַחֲשֹׁד בְּאַנְדְרֵי דִּירוֹלִינְג שְׁכֵנוֹ, שֶׁהוּא־הוּא הַגּוֹנֵב אֶת תַּרְנְגוֹלוֹתָיו. עַל־כֵּן נָטַל אֶת רוֹבֵהוּ וּבְמֶשֶׁךְ שְׁלֹשָׁה לֵילוֹת רְצוּפִים הָיָה יָשֵׁן בַּלּוּל יַחַד עִם תַּרְנְגוֹלוֹתָיו. אִישׁ לֹא בָּא לִגְנֹוב אֶת תַּרְנְגוֹלוֹתָיו בְּאוֹתָם לֵילוֹת, אוּלָם נוֹכְחוּתוֹ הִפְרִיעָה לָהֶן לִישֹׁון כַּהֲלָכָה, וְעַל כֵּן מִעֲטוּ לְהַטִּיל אֶת בֵּיצֵיהֶן. כֵּיוָן שֶׁכָּךְ, תָּלָה יַן לַבַּדִי אֶת רוֹבֵהוּ בַּחֲזָרָה עַל הַקִּיר, וְשָׁב לִישֹׁון בְּמִטָּתוֹ כְּבָרִאשׁוֹנָה.

יוֹם אֶחָד אַחַר־הַצָּהֳרַיִם, כַּאֲשֶׁר סִיַּע יַן בִּידֵי שְׁכֵנוֹּ לְבַעֵר אֶת עִשְׂבֵי הַפֶּרֶא מִסָּבִיב לַמַּתְבֵּן, מָצָא שָׁם לְיַד הַגָּדֵר קֹמֶץ שֶׁל נוֹצוֹת־תַּרְנְגֹלֶת אֲפֹרוֹת. עַתָּה בָּטוּחַ הָיָה כִּי שְׁכֵנוֹּ גּוֹנֵב מִמֶּנּוּ אֶת תַּרְנְגוֹלוֹתָיו, שֶׁכֵּן כָּל הַתַּרְנְגוֹלוֹת שֶׁלּוֹ עַצְמוֹ, כְּלוֹמַר שֶׁל הַשָּׁכֵן, הָיוּ כָּל כֻּלָּן צַחוֹּת־נוֹצָה כַּשֶּׁלֶג.

יַן לַבַּדִי לֹא יָדַע כֵּיצַד יוֹכִיחַ אֶת אַנְדְרֵי עַל גְּנֵבוֹתָיו בְּלִי שֶׁאַנְדְּרֵי יַהֲפֹךְ לְאוֹיֵב לוֹ. שֶׁכֵּן, אֲבוֹי לְךָ, אִם בִּכְפָר קָטָן תַּהֲפֹךְ אֶת שְׁכֵנְךָ הַקָּרוֹב בְּיוֹתֵר לְאוֹיֵב לְךָ. כִּי בְּלִי סִיּוּעַ הֲדָדִי, קָשֶׁה מְאֹד־מְאֹד לְהִתְקַיֵּם בַּמָּחוֹז הַהוּא. יַן לַבַּדִי חָשַׁב וְחָשַׁב וּלְבַסּוֹף מָצָא אֶת אֲשֶׁר עָלָיו לַעֲשׂוֹת.

– הַאִם רָאִיתָ אֶת הַכֶּלֶב הַגָּדוֹל הַשָּׁחֹר שֶׁלִּי? – פָּנָה יַן אֶל אַנְדְּרֵי שְׁכֵנוֹ וּשְׁאָלוֹ.

– אֵיזֶה כֶּלֶב שָׁחֹר גָּדוֹל? – הִתְפַּלֵּא אַנְדְּרֵי – בִּכְלָל לֹא יָדַעְתִּי שֶׁיֵּשׁ לְךָ כֶּלֶב!

– אַךְ זֶה־עַתָּה הִגִּיעַ אֵלַי מִן הָאִיִּים – אָמַר יַן – נוֹכַחְתִּי לָדַעַת שֶׁמִּישֶׁהוּ גּוֹנֵב אֶת תַּרְנְגוֹלוֹתַי, לָכֵן הִשַּׂגְתִּי אֶת הַכֶּלֶב הַשָּׁחֹר הַגָּדוֹל הַזֶּה, כְּדֵי לִשְׁמֹר עֲלֵיהֶן, זֶהוּ כֶּלֶב עֲנָק, גָּדוֹל מִזְּאֵב וּכִפְלַיִם פְּרָאִי מִמֶּנּוּ.

וּבְדַבְּרוֹ, הוֹשִׁיט לְפֶתַע יַן אֶת יָדוֹ, הוֹרָה לְעֵבֶר הַמַּתְבֵּן וְקָרָא:

– הִנֵּה שָׁם הוּא הוֹלֵךְ, רוֹאֶה? לְשׁוֹנוֹ הָאֲדֻמָּה מִשְׁתַּרְבֶּבֶת מִפִּיו, רוֹאֶה – שָׁם?!

אַנְדְּרֵי הִבִּיט אֲבָל לֹא רָאָה שׁוּם כֶּלֶב.

– מָה פֵּרוּשׁ אֵינְךָ רוֹאֶה?! – הִתְרָעֵם יַן בִּפְלִיאָה – הִנֵּה עַכְשָׁו הוּא רָץ שָׁם בְּכָל כֹּחוֹ, מֵטִיל אֶת כַּפּוֹתָיו אַחַת הֵנָּה וְאַחַת הֵנָּה!

וּבְאָמְרוֹ כֵּן, הִשְׁתּוֹפֵף יֵן עַל אַרְבַּעְתָּיו וְהָיָה רָץ וּמֵטִיל אֶת כַּפּוֹת יָדָיו בִּכְפָפוֹת שְׁחוֹרוֹת, אַחַת הֵנָּה וְאַחַת הֵנָּה. וּבַעֲשׂוֹתוֹ כֵּן, הִשְׁמִיעַ מִינֵי נְבִיחוֹת שֶׁל כֶּלֶב. אַנְדְּרֵי הִסְתַּכֵּל בּוֹ וּבְכַפּוֹת יָדָיו שֶׁנִּרְאוּ בְּדִיּוּק כְּמוֹ כַּפּוֹתָיו הַגְּדוֹלוֹת שֶׁל כֶּלֶב גָּדוֹל, וְאָז נָשָׂא אֶת עֵינָיו וְקָרָא בְּהִתְלַהֲבוּת:

– כֵּן, כֵּן! עַכְשָׁו אֲנִי רוֹאֶה אוֹתוֹ! הוּא רָץ לוֹ לְאֹרֶךְ הַגָּדֵר וּמֵטִיל אֶת כַּפּוֹתָיו אַחַת הֵנָּה וְאַחַת הֵנָּה, זֶה הַכֶּלֶב הַגָּדוֹל הַשָּׁחֹר שֶׁלְּךָ!

יַן קָם עַל רַגְלָיו. הוּא הָיָה מְרֻצֶה וְהֶחֱזִיק טוֹבָה לְעַצְמוֹ עַל כִּי מִשְׂחָקוֹ הַמֻּשַׁלֵּם אִלֵּץ אֶת אַנְדְּרֵי לִרְאוֹת כֶּלֶב, שֶׁלֹּא הָיָה וְלֹא נִבְרָא אֶלָּא בְּדִמְיוֹנוֹ בִּלְבַד.

– עַכְשָׁו, שֶׁרָאִיתָ אוֹתוֹ בְּמוֹ־עֵינֶיךָ – אָמַר יַן בְּנַחַת – אֶל־נָכוֹן תַּכִּירֵהוּ כַּאֲשֶׁר תִּפְגְּשֵׁהוּ בַּדֶּרֶךְ. הִשָׁמֵר לְךָ מִפָּנָיו וְחָלִילָה לְךָ לַעֲשׂוֹת דָּבָר שֶׁיְּעוֹרֵר אֶת זַעְמוֹ. כִּי זֶהוּ כֶּלֶב־שְׁמִירָה עַז וּפְרָאִי שֶׁאֵין כָּמוֹהוּ.

– אֶתְרַחֵק מִמֶּנּוּ כְּכָל שֶׁאוּכַל, אִם אַבְחִין בּוֹ – הִבְטִיחַ אַנְדְּרֵי.

מֵאוֹתוֹ יוֹם וְאֵילָךְ שׁוּב לֹא פָּחַת מִסְפַּר הַתַּרְנְגוֹלוֹת בְּלוּלוֹ שֶׁל יַן לַבַּדִי. יַן הִתְגָּאָה בִּפְנֵי עַצְמוֹ עַל כֹּחַ הַצָּגָתוֹ וְעַל כֹּשֶׁר הַשִּׁכְנוּעַ שֶׁל מִשְׂחָקוֹ.

בֹּקֶר אֶחָד פְּגָשׁוֹ אַנְדְרֵי, בֵּרְכוֹ לְשָׁלוֹם וְאָמַר לוֹ:

– אֶתְמוֹל פָּגַשְׁתִּי אֶת הַכֶּלֶב הַגָּדוֹל הַשָּׁחֹר שֶׁלְּךָ. הוּא רָץ לְאֹרֶךְ הַדֶּרֶךְ, בַּהֲטִילוֹ אֶת כַּפּוֹתָיו אַחַת הֵנָּה וְאַחַת הֵנָּה. כָּל עוֹד רוּחִי בִּי מִהַרְתִּי לָסוּר מִדַּרְכּוֹ.

– יָפֶה עָשִׂיתָ – שִׁבְּחוֹ יַן לַבַּדִי, וְהוּא שָׂמַח בְּלִבּוֹ שֶׁאַנְדְרֵי מַאֲמִין אֱמוּנָה שְׁלֵמָה בְּקִיּוּמוֹ שֶׁל הַכֶּלֶב הַגָּדוֹל וְהַשָּׁחֹר עַד כְּדֵי כָּךְ, שֶׁעֵינָיו רוֹאוֹת אוֹתוֹ בְּמָקוֹם שֶׁאֵינוֹ מָצוּי כְּלָל. אֲבָל מִצַּד שֵׁנִי דָּאַב בּוֹ לִבּוֹ שֶׁאַנְדְרֵי רוֹאֶה אֶת הַכֶּלֶב מְשׁוֹטֵט בַּדְּרָכִים וְלֹא בַּמָּקוֹם שֶׁהוּא חַיָּב לִהְיוֹת כְּדֵי לִשְׁמֹר עַל תַּרְנְגוֹלוֹתָיו.

פַּעַם אַחֶרֶת נִרְכַּן אַנְדְרֵי עַל פְּנֵי הַגָּדֵר, בֵּרַךְ אֶת יַן לַבַּדִי בְּבֹקֶר־טוֹב, וְאָמַר לוֹ:

– זֶה עַתָּה רָאִיתִי אֶת כַּלְבְּךָ הַגָּדוֹל הַשָּׁחֹר בַּקָּצֶה הַשֵּׁנִי שֶׁל הַכְּפָר. הוּא קָפַץ וְדִלֵּג עַל פְּנֵי גְּדֵרוֹת וְשִׂיחִים. סְבוּרָנִי שֶׁאֵין זֶה טוֹב בִּשְׁבִילוֹ לְשׁוֹטֵט הַרְחֵק כָּל־כָּךְ מִבֵּיתוֹ. מַרְאֵהוּ מֵטִיל־אֵימָה עַל הַבְּרִיּוֹת.

דִּמְיוֹנוֹ הַמְּשֻׁלְהָב שֶׁל שְׁכֵנוֹ דִּכְדֵּךְ אֶת רוּחוֹ שֶׁל יַן לַבַּדִי.

– שְׁמַע־נָא, אַנְדְרֵי שְׁכֵנִי – אָמַר – הֲכֵיצַד יָכוֹל כַּלְבִּי לְשׁוֹטֵט בְּקָצֵהוּ הַשֵּׁנִי שֶׁל הַכְּפָר, בְּעוֹד הוּא מַפְסִיעַ לוֹ בְּנַחַת כָּאן בֵּין הָעֵצִים שֶׁלִּי, בַּהֲטִילוֹ אֶת כַּפּוֹתָיו אַחַת הֵנָּה וְאַחַת הֵנָּה?! כְּלוּם אֵין עֵינֶיךָ רוֹאוֹת אוֹתוֹ, אַנְדְרֵי?

– אָכֵן, אֲנִי רוֹאֶה אוֹתוֹ – הֵשִׁיב אַנְדְרֵי בִּמְבוּכָה – הוּא קַל־רַגְלַיִם כַּצְּבִי, אִם הִסְפִּיק לְהַגִּיעַ לְכָאן בִּמְהִירוּת כָּזֹאת! עָלֶיךָ לְקָשְׁרוֹ בְּשַׁרְשֶׁרֶת, יַן לַבַּדִי, לְבַל יְשׁוֹטֵט בַּדְּרָכִים וּלְבַל יָטִיל אֵימָה עַל הַבְּרִיּוֹת.

– טוֹב־טוֹב – קָרָא יַן לַבַּדִי בְּרֹב יֵאוּשׁ – אֶקְשֹׁר אוֹתוֹ אֶל לוּל הַתַּרְנְגוֹלוֹת שֶׁלִּי.

– הוֹי, זוֹ תִּהְיֶה בְּשׂוֹרָה טוֹבָה בִּשְׁבִיל הַבְּרִיּוֹת – שָׂמַח אַנְדְרֵי – שֶׁכֵּן, כָּל אֶחָד כְּבָר מְפַחֵד מִפְּנֵי כַּלְבְּךָ הַשָּׁחֹר הַגָּדוֹל. אֲנִי עַצְמִי סִפַּרְתִּי לָהֶם עַל כַּלְבְּךָ הַנּוֹרָא וְכַמָּה הוּא גָּדוֹל וְאֵימְתָנִי וּמָה אֲדֻמָּה לְשׁוֹנוֹ הַמִּשְׁתַּרְבֶּבֶת וְכֵיצַד הוּא מַפְסִיעַ בַּהֲטִילוֹ כַּפּוֹתָיו אַחַת הֵנָּה וְאַחַת הֵנָּה!

עַתָּה הִגִּיעַ יַן לַבַּדִי לִכְלַל כַּעַס שֶׁל מַמָּשׁ.

– אֲנִי אוֹדֶה לְךָ, אִם תַּנִּיחַ אֶת כַּלְבִי לְנַפְשׁוֹ, אַנְדְרֵי דִירוֹלִינְג – אָמַר בְּקוֹל שָׁקֵט וּמְאֻפָּק.

– בְּחֵפֶץ־לֵב אֲנִיחֶנּוּ, בְּחֵפֶץ־לֵב גָּדוֹל מְאֹד! – קָרָא אַנְדְרֵי – אֲבָל הוּא אֵינוֹ מַנִּיחַ לִי, זֶה הַכֶּלֶב הַגָּדוֹל הַשָּׁחֹר שֶׁלְּךָ! הַיּוֹם רִחְרַח אוֹתִי בִּלְשׁוֹנוֹ הָאֲדֻמָּה וְלֹא הָיִיתִי עוֹמֵד עַתָּה חַי לְפָנֶיךָ, לוּלֵא מִהַרְתִּי וְטִפַּסְתִּי עַל עֵץ גָּבוֹהַּ שֶׁצָּמַח שָׁם בַּדֶּרֶךְ.

– תֵּכֶף וּמִיָּד אֶקְשְׁרֶנּוּ בְּשַׁרְשֶׁרֶת, הָא, בַּחוּרִי, הֵנָּה! – קָרָא יַן לַכֶּלֶב.

אַנְדְרֵי נָשָׂא רַגְלָיו וְנִמְלַט כָּל עוֹד רוּחוֹ בּוֹ וְיַן לַבַּדִי סָבוּר הָיָה, כִּי בְּכָךְ נִסְתַּיֵּם הָעִנְיָן וְשׁוּב לֹא יִרְאֶה שְׁכֵנוֹ שׁוּם כֶּלֶב גָּדוֹל שָׁחֹר מְשׁוֹטֵט בְּקָצֵהוּ הַשֵּׁנִי שֶׁל הַכְּפָר. אוּלָם – אוֹיָה לְצָרָה זוֹ! – יוֹם אֶחָד מִשֶּׁהָלַךְ לַכְּפָר לִקְנוֹת וָוִים לְחַזֵּק אֶת גַּגּוֹ, פָּגְשָׁה אוֹתוֹ אִשָּׁה תּוֹקְפָנִית אַחַת, מַרְגָרֵיט ווּלְנְבּוּ שְׁמָהּ.

– יַן לַבַּדִי! – קָרְאָה בְּהִתְרַגְּשׁוּת וּבְרֻגְזָה – אֵיךְ זֶה יָכֹלְתָּ לְהַנִּיחַ לְכַלְבְּךָ הַנּוֹרָא לְשׁוֹטֵט בִּשְׁבִילֵי הַכְּפָר?! בּוֹשׁ וְהִכָּלֵם לְךָ, יַן לַבַּדִי!

– אֲבָל כַּלְבִּי הֲרֵי קָשׁוּר בְּשַׁרְשֶׁרֶת בַּחֲצַר בֵּיתִי – קָרָא יַן בְּהַפְתָּעָה גְּדוֹלָה.

– אָכֵן, כָּכָה סִפֵּר לִי אַנְדְרֵי דִּירוֹלִינְג שְׁכֵנְךָ – הֵשִׁיבָה הָאִשָּׁה הַתּוֹקְפָנִית – אֵין זֹאת כִּי קָרַע אֶת הַשַּׁרְשֶׁרֶת. עַכְשָׁו, מִכָּל מָקוֹם, מְשׁוֹטֵט לוֹ הַכֶּלֶב הָאָיֹם שֶׁלְּךָ חָפְשִׁי בְּכָל הַכְּפָר, בַּהֲטִילוֹ אֶת כַּפּוֹתָיו אַחַת הֵנָּה וְאַחַת הֵנָּה וְהַשַּׁרְשֶׁרֶת נִגְרֶרֶת אַחֲרָיו בַּחוֹל. הוּא נָעַץ בִּי אֶת עֵינָיו וְהִשְׁמִיעַ מִן גִּרְגּוּר שֶׁל אֵימָה, מַזָּלִי שֶׁהַשַּׁרְשֶׁרֶת הִסְתַּבְּכָה בַּשִּׂיחַ שֶׁהָיָה שָׁם, אַחֶרֶת לֹא הָיִיתָ זוֹכֶה לִרְאוֹתֵנִי עַתָּה חַיָּה לְפָנֶיךָ.

– כֵּיוָן שֶׁקָּרַע אֶת הַשַּׁרְשֶׁרֶת – אָמַר יַן לַבַּדִי – אֶמְסְרֵהוּ לָאִינְדִיאַנִים וְאֶפָּטֵר מִמֶּנּוּ אַחַת וּלְתָמִיד!

לְמָחֳרַת בַּבֹּקֶר רָתַם יַן לַבַּדִי אֶת סוּסוֹ לַכִּרְכָּרָה וּמִשֶּׁרָאָה אֶת אַנְדְרֵי דִירוֹלִינְג יוֹצֵא לַעֲבוֹדַת יוֹמוֹ, צָעַק בְּקוֹל רָם, לְמַעַן יִשְׁמַע שְׁכֵנוֹ:

– הִנֵּה בַּחוּרִי! כָּאן! עֲלֵה לְמַעְלָה, חִישׁ! כֵּן, כָּכָה. עַכְשָׁו שֵׁב בְּשֶׁקֶט.

– לְאָן אַתָּה נוֹסֵעַ, יַן לַבַּדִי? – שְׁאָלוֹ אַנְדְרֵי מֵחֲצֵרוֹ.

– אֲנִי נוֹסֵעַ לִמְסֹר אֶת כַּלְבִּי הַגָּדוֹל הַשָּׁחֹר לְאִינְדִיאַנִים – הֵשִׁיב יַן לַבַּדִי – אֱמֹר שָׁלוֹם לְאַנְדְרֵי, בַּחוּרִי, כִּי לֹא תִּרְאֶנּוּ עוֹד לְעוֹלָם.

כָּכָה דִּבֵּר יַן לְעֵבֶר הַכֶּלֶב שֶׁלֹּא הָיָה וְלֹא נִבְרָא וּבִשְׁעַת־מַעֲשֶׂה הִשְׁמִיעַ נְבִיחָה מְמֻשֶּׁכֶת, שֶׁדָּמְתָה בַּכֹּל לִנְבִיחַת כֶּלֶב אֲמִתִּית.

– בַּחוּרִי אוֹמֵר לְךָ שָׁלוֹם, אַנְדְרֵי, שָׁמַעְתָּ?!

יַן לַבַּדִי נָסַע אֶל הַכְּפָר הָאִינְדְיאַנִי הַסָּמוּךְ וּבִלָּה שָׁם עִם הָאִינְדִיאַנִים יְדִידָיו כָּל אוֹתוֹ יוֹם בַּאֲכִילָה וּשְׁתִיָּה וּבְשִׂיחַת רֵעִים. אָמְנָם, דָּאַב לִבּוֹ עַל שֶׁהוּא יוֹשֵׁב לוֹ כָּאן בְּאֶפֶס־מַעֲשֶׂה, כַּאֲשֶׁר בְּבֵיתוֹ מְצַפָּה לוֹ עֲבוֹדָה רַבָּה כָּל כָּךְ אוּלָם הִתְנַחֵם בְּתִקְוָה, כִּי הֶפְסֵדוֹ שֶׁל יוֹם זֶה יֵצֵא בִּשְׂכַר הִסְתַּלְּקוּתוֹ הַגְּמוּרָה וְהַסּוֹפִית שֶׁל הַכֶּלֶב הַשָּׁחֹר הַגָּדוֹל.

בְּשׁוּבוֹ לְעֵת־עֶרֶב הַבַּיְתָה, רָאָה אֶת אַנְדְרֵי מְצַפֶּה לוֹ לְיַד הַגָּדֵר וּפָנָיו קוֹדְרוֹת.

– מָה יֵשׁ, אַנְדְרֵי? מָה קָרָה?

– הַכֶּלֶב הַגָּדוֹל הַשָּׁחֹר שֶׁלְּךָ! – מִלְמֵל אַנְדְרֵי בְּיִרְאָה וּפַחַד – הוּא חָזַר הַבַּיְתָה. כַּעֲבוֹר שָׁעָה לְאַחַר שֶׁנָּסַעְתָּ מִכָּאן, רְאִיתִיו פּוֹנֶה בִּמְרוּצָה לְעֵבֶר הֶחָצֵר שֶׁלְּךָ, לְשׁוֹנוֹ הָאֲדֻמָּה מִשְׁתַּרְבֶּבֶת מִפִּיו, וְהוּא מֵטִיל אֶת כַּפּוֹתָיו אַחַת הֵנָּה וְאַחַת הֵנָּה.

יַן לַבַּדִי לֹא יָדַע אֶת נַפְשׁוֹ. הוּא מִלֵּא אֶת מִקְטַרְתּוֹ טַבָּק, כָּבַשׁ אֶת רוּחוֹ וְאָמַר:

– אַנְדְרֵי דִּירוֹלִינְג, אַתָּה מְשַׁקֵּר לְלֹא בּוּשָׁה! זֶה עַתָּה הִשְׁאַרְתִּי אֶת הַכֶּלֶב אֵצֶל הָאִינְדִיאַנִים וְהָאִינְדִיאַנִים קְשָׁרוּהוּ אֶל יָתֵד הַוִּיגְוַם שֶׁלָּהֶם.

– מְשַׁקֵּר, אַה? אַתָּה טוֹעֵן שֶׁאֲנִי שַׁקְרָן, אָה? נְחַכֶּה וְנִשְׁמָע שֶׁכָּל הָאֲחֵרִים יִרְאוּ אֶת כַּלְבְּךָ הַשָּׁחֹר הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא מְשׁוֹטֵט לוֹ בַּדְּרָכִים, אוֹ־אָז נֵדַע אֲנַחְנוּ וְיֵדְעוּ כֻּלָּם מִי מְשַׁקֵּר!

יַאן הָיָה אוֹבֵד־עֵצוֹת. הִנֵּה עַתָּה הָיָה אַנְדְרֵי שְׁכֵנוֹ לְאוֹיְבוֹ. מִמֵּילָא יָכוֹל הָיָה מִלְּכַתְּחִלָּה לְהַגִּיד בְּפָנָיו כִּי הוּא גּוֹנֵב תַּרְנְגוֹלוֹתָיו, הַיְנוּ הַךְ. אַךְ לַשָּׁוְא וּלְחִנָּם בָּדָה אֶת הַכֶּלֶב הַגָּדוֹל, כְּדֵי לְקַיֵּם אֶת יְדִידוּתוֹ לְאַנְדְרֵי. מָה יַּעֲשֶׂה כָּעֵת?

וּלְאַחַר־מִכֵּן קָרָה בְּדִיּוּק כַּאֲשֶׁר נִבָּא אַנְדְרֵי שְׁכֵנוֹ. מַרְגָּרֵיט ווּלְנְבּוּ רָאֲתָה אֶת הַכֶּלֶב הַגָּדוֹל וְהַשָּׁחֹר מֵאֲחוֹרֵי בֵּיתָהּ, הֶנְרִי דוֹפוֹאִים הִבְחִין בּוֹ מֵאֲחוֹרֵי הַפִּנָּה שֶׁל הַשּׁוּק, אֲפִלּוּ דָלְפִין לַנְגוּאִים רָאָה אוֹתוֹ חוֹמֵק וְעוֹבֵר בֵּין סַלְעֵי הַמַּחְצֵבָה. וְתָמִיד הָיָה מֵטִיל בִּמְרוּצָתוֹ אֶת כַּפּוֹתָיו אַחַת הֵנָּה וְאַחַת הֵנָּה, בְּדִיּוּק כַּאֲשֶׁר הִצִּיג יַן לַבַּדִי לְאַנְדְרֵי בְּפַעַם הָרִאשׁוֹנָה.

יַן וְאַנְדְרֵי שׁוּב לֹא דִּבְּרוּ אִישׁ עִם רֵעֵהוּ. מִשֶּׁנִּפְגְּשׁוּ, הָיוּ מַפְנִים רָאשֵׁיהֶם זֶה מִזֶּה.

יוֹם אֶחָד יָשַׁב יַן לִפְנֵי הַנַּפָּחִיָּה וְצִפָּה שֶׁהַנַּפָּח יְסַיֵּם לְפַרְזֵל אֶת פַּרְסוֹת סוּסוֹ. לְפֶתַע בָּא בִּמְרוּצָה אַנְדְרֵי דִירוֹלִינְג, בְּהַחֲזִיקוֹ זְרוֹע שְׂמֹאלוֹ בִּימִינוּ. דָּם נָטַף מִמֶּנָּה.

– מָה קָרָה אַנְדְּרֵי? – שְׁאָלוֹ הַנַּפָּח.

– הַאִם מִישֶׁהוּ מִכֶּם רָאָה אֶת ד"ר בְּרִיסוֹן? מַהֵר, הַזְעִיקוּ אֶת ד"ר בְּרִיסוֹן!

וּבְהַצְבִּיעוֹ בִּזְרוֹעוֹ הַפְּצוּעָה לְעֵבֶר יַן לַבַּדִי, הוֹסִיף וְאָמַר:

– הַשָּׁחֹר הַגָּדוֹל שֶׁלְּךָ נָשַׁךְ אוֹתִי! לְלֹא כָּל אַזְהָרָה קָפַץ עַל פְּנֵי הַגָּדֵר מִיָּד לְאַחַר שֶׁיַּן לַבַּדִי נָסַע מִשָּׁם, וְנָעַץ אֶת שִׁנָּיו בִּזְרוֹעִי!

דְּבָרָיו שֶׁל אַנְדְרֵי עוֹרְרוּ אֶת כַּעֲסָם שֶׁל הָאֲנָשִׁים שֶׁנִּתְקַהֲלוּ בְּפֶתַח הַנַּפָּחִיָּה וְכֻלָּם נָתְנוּ עֵינַיִם זוֹעֲמוֹת בְּיַן לַבַּדִי. יַן קָם מִמְּקוֹמוֹ וְהִסְתַּכֵּל בְּפֶצַע הַנּוֹטֵף־דָּם בִּזְרוֹעוֹ שֶׁל אַנְדְרֵי.

– נִרְאֶה כְּמוֹ פֶּצַע שֶׁל מַכַּת גַּרְזֶן – אָמַר לְאִטּוֹ.

דְּבָרִים אֵלֶּה עוֹד הִגְבִּירוּ אֶת זַעְמָם שֶׁל הָאִכָּרִים וְכֻלָּם כָּעֲסוּ מְאֹד עַל יַן וְעַל כַּלְבּוֹ הַגָּדוֹל וְהַשָּׁחֹר. יַן הֶחֱלִיט לְגַלּוֹת לָהֶם אֶת הָאֱמֶת.

– הַקְשִׁיבוּ, יְדִידַי בְּנֵי כְּפָרִי! – פָּתַח וְאָמַר – הָאֱמֶת הִיא שֶׁהַכֶּלֶב הַשָּׁחֹר הַגָּדוֹל לֹא הָיָה וְלֹא נִבְרָא אֶלָּא הֲלָצָה הָיְתָה.

– אֲהָהּ! – צָעַק אַנְדְרֵי – עַכְשָׁו הוּא טוֹעֵן כִּי מֵעוֹלָם לֹא הָיָה לוֹ שׁוּם כֶּלֶב שָׁחֹר וְגָדוֹל, כְּדֵי לִרְחֹץ בְּנִקְיוֹן כַּפָּיו. אֲבָל אֲנִי רְאִיתִיו בְּמוֹ עֵינַי, כֵּיצַד הוּא מְשׁוֹטֵט בִּדְרָכִים בַּהֲטִילוֹ אֶת כַּפּוֹתָיו אַחַת הֵנָּה וְאַחַת הֵנָּה!

– גַּם אֲנִי רְאִיתִיו בְּמוֹ־עֵינַי! – קָרְאָה מַרְגָּרֵיט ווּלְנְבּוּ – הוּא רָץ אַחֲרֵי וְנָבַח עָלַי.

– גַּם אֲנִי!

– גַּם אֲנִי!

– טוֹב, יְדִידַי – הִפְטִיר יַן לַבַּדִי – וּפָרַשׁ אֶת זְרוֹעוֹתָיו בְּחֹסֶר־אוֹנִים – כֵּיוָן שֶׁכָּכָה, אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ מֶה עָלַי לַעֲשׂוֹת. אֲנִי חוֹשֵׁשׁ שֶׁהַכֶּלֶב הַגָּדוֹל הַשָּׁחֹר הַזֶּה יַעֲקֹר אוֹתִי מִבֵּיתִי וּמִכְּפָרִי עַד סוֹף חַיַּי.

– כָּכָה?! – צָעַק אַנְדְרֵי – וּמַה יְהֵא עַל יָדִי הַפְּצוּעָה כֵּיצַד אוּכַל לַעֲבֹד אֶת כָּל הָעֲבוֹדָה הָרַבָּה דַּוְקָא עַכְשָׁו, לְעֵת הַסְּתָו?

– וּמָה רְצוֹנְךָ מִמֶּנִּי? – שָׁאַל יַן לַבַּדִי.

– רְצוֹנִי שֶׁתְּפַצֶּה אוֹתִי עַל נְשִׁיכַת כַּלְבְּךָ וְּתַעֲבֹד עִמִּי שָׁבוּעַ יָמִים בַּמֶּשֶׁק שֶׁלִּי!

– טוֹב, יְהֵא כִּדְבָרֶיךָ – הִסְכִּים יַן לַבַּדִי – וּבִלְבַד שֶׁתֶּחְדַּל מִכַּעַסְךָ וְנָשׁוּב לִהְיוֹת יְדִידִים כַּיָּאֶה לִשְׁנֵי שְׁכֵנִים טוֹבִים.

כֻּלָּם הִלְּלוּ אֶת נְדִיבוּת־רוּחוֹ שֶׁל יַן לַבַּדִי וּכְהֶרֶף עַיִן נִשְׁתַּכַּח מִלִּבָּם כַּעֲסָם הַקּוֹדֵם עָלָיו וְעַל כַּלְבּוֹ. הֵם לִוּוּ אֶת יַן וְאֶת אַנְדְרֵי לְבֵיתָם. לְהָרִים כּוֹס יַיִן לִכְבוֹד הַפִּיּוּס וְהַיְדִידוּת. וּכְטוֹב לֵב כֻּלָּם בַּיַּיִן, הוֹצִיא יַן לַבַּדִי אֶת רוֹבֵהוּ הַחוּצָה וְקָרָא:

– אַתֶּם כֻּלְּכֶם תִּהְיוּ עֵדִים לְמַּעֲשֶׂה שֶׁבְּדַעְתִּי לַעֲשׂוֹת בָּזֶה. פִּקְּחוּ עַיִן וּרָאוּ, בְּדַעְתִּי לַהֲרֹוג אֶת הַכֶּלֶב הַשָּׁחֹר הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא שֶׁלִּי. שִׂימוּ לֵב, הִנֵּה הוּא בָּא מֵאֲחוֹרֵי הַמַּתְבֵּן! רְאוּ־נָא כֵּיצַד לְשׁוֹנוֹ הָאֲדֻמָּה מִשְׁתַּרְבֶּבֶת מִפִּיו וְהוּא אָץ־רָץ בַּהֲטִילוֹ אֶת כַּפּוֹתָיו אַחַת הֵנָּה וְאַחַת הֵנָּה!

יַן לַבַּדִי הוֹסִיף לְתָאֵר אֶת מְרוּצָתוֹ שֶׁל הַכֶּלֶב בִּפְרָטֵי פְּרָטִים, עַד כִּי כָּל אֶחָד יָכוֹל הָיָה לִרְאוֹתוֹ בְּבֵרוּר בְּמוֹ־עֵינָיו.

וְאָז נָשָׂא יַן לַבַּדִי אֶת רוֹבֵהוּ אֶל שִׁכְמוֹ כִּוֵּן וְיָרָה וּ – – – פָגַע.

– כָּךְ – אָמַר יַן לַבַּדִי – זֶה סוֹפוֹ שֶׁל הַכֶּלֶב הַשָּׁחֹר הַגָּדוֹל שֶׁלִּי, כֻּלְּכֶם הֲיִיתֶם עֵדִים כֵּיצַד הֲרַגְתִּיו.

וְאָכֵן, מֵאוֹתוֹ יוֹם וְאֵילָךְ שׁוּב לֹא רָאָה אַף לֹא אֶחָד אֶת הַכֶּלֶב הַשָּׁחֹר וְהַגָּדוֹל שֶׁל יַן לַבַּדִי…

מעשיה סינית

צ’וּאֶה־צ’וּן הָיָה מִין אָדָם מְשֻנֶה שֶׁכָּזֶה אֲשֶׁר עָשָׂה כָּל דָּבָר לְהֵפֶךְ. עַל־כֵּן קָרְאוּ לוֹ אִפְּכָא מִסְתַּבְּרָא.

בְּאוֹתָם יָמִים הִתְגּוֹרֵר אִפְּכָא מִסְתַּבְּרָא בִּכְפָר טְיֶן־טִינְג, מֶרְחָק שֶׁל כְּמַחֲצִית הַשָּׁעָה בִּרְכִיבָה עַל חֲמוֹר מֵהַחוֹמָה הַסִּינִית הַמְּהֻלֶּלֶת.

תְּחִלָּה נִקְרָא צ’וֹאֶה־צ’וּן בְּשֵׁם מַטְזוּ, שֶׁפֵּרוּשׁוֹ: מִכֹעַר־הַפָּנִים. אוּלָם לְיָמִים שִׁנָּה אֶת שְׁמוֹ לְצ’וּאֶה־צ’וּן שֶׁפֵּרוּשׁוֹ – הַיְפֵהפֶה.

תּוֹשָׁבֶיהָ הַטּוֹבִים שֶׁל טְיֶן־טִינְג הִתְגּוֹרְרוּ בִּבְקָתוֹת מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה – וְאִלּוּ אִפְּכָא מִסְתַּבְּרָא הִתְגּוֹרֵר בִּמְאוּרַת שׁוּעָל, עָמֹק בְּתוֹךְ הָאֲדָמָה. כָּל הַתּוֹשָׁבִים נָהֲגוּ לַחֲבֹושׁ מִינֵי כּוֹבָעִים עֲגֻלִּים לְרֹאשָׁם וְלִנְעֹול סַנְדָּלִים לְרַגְלֵיהֶם; וְאִלּוּ אִפְּכָא מִסְתַּבְּרָא נָהַג לְהֵפֶךְ: אֶת הַסַּנְדָּלִים חָבַשׁ לְרֹאשׁוֹ וְאֶת הַכּוֹבָעִים – עַל כַּפּוֹת רַגְלָיו. בַּחֹרֶף כּוֹבָעִים שֶׁל קַשׁ, בִּימֵי הַקַּיִץ – כּוֹבָעִים שֶׁל לֶבֶד.

– כָּכָה יָאֶה לִי וְכָכָה נָאֶה לִי – הִכְרִיז בְּקוֹל רָם – הַכּוֹבָעִים שׁוֹמְרִים עַל כַּפּוֹת רַגְלַי לְבַל אֶצְטַנֵּן, וְהַסַּנְדָּלִים מְצִלִים עַל עֵינַי וּמְצַנְּנִים אֶת שַׂעֲרוֹתַי.

כַּאֲשֶׁר תּוֹשָׁבֵי הַכְּפָר נֶאֶלְצוּ לַעֲשׂוֹת דֶּרֶךְ אֲרֻכָּה, הָיוּ עוֹלִים וְרוֹכְבִים עַל סוּסֵי הֶהָרִים שֶׁלָּהֶם. וְאִלּוּ אִפְּכָא מִסְתַּבְּרָא – מֶרְחַקִּים אֲרֻכִּים הָיָה עוֹשֶׂה בָּרֶגֶל, אֲבָל אֶת כִּבְרַת הַדֶּרֶךְ הַקְּצָרָה בֵּין מְאוּרָתוֹ לְבֵין הַלּוּל – עָשָׂה בִּרְכִיבָה עַל חֲמוֹרוֹ הַקָּטָן.

לָמָּה?

כִּי אִפְּכָא מִסְתַּבְּרָא הָיָה אִפְּכָא מִסְתַּבְּרָא, אִישׁ הָעוֹשֶׂה הַכֹּל לְהֵפֶךְ.

יוּ־יוּץ’־יֵנְג, דּוֹדָתוֹ שֶׁל אִפְּכָא מִסְתַּבְּרָא, הוֹרִישָׁה לוֹ שְׁלֹשִׁים אֶלֶף שֶׁקֶל כֶּסֶף, בְּדִיּוּק כַּאֲשֶׁר לֹא הָיָה לוֹ בְּאַרְנָקוֹ פְּרוּטָה לְפָרְטָהּ. הִקִּיפוּהוּ הַשְּׁכֵנִים לְבָרְכוֹ וְקָרְאוּ:

– בַּר־מַזָּל אַתָּה, צ’וּאֶה־צ’וּן! בְּעֶזְרַת שְׁלֹשִׁים אֶלֶף שֶׁקֶל כֶּסֶף שֶׁדּוֹדָתְךָ הוֹרִישָׁה לְךָ, תּוּכַל לְהֵיטִיב אֶת מַעֲמָדְךָ עַד לְאֵין שִׁעוּר! שָׂא תּוֹדָה לַגּוֹרָל, יְדִידֵנוּ הַיָּקָר, שֶׁהֵאִיר לְךָ פָּנִים הַפַּעַם!

אוּלָם אִפְּכָא מִסְתַּבְּרָא הֵנִיד בְּרֹאשׁוֹ וְקָרָא:

– דַּוְקָא לְהֵפֶךְ, שְׁכֵנַי הַמְכֻבָּדִים! כְּשֶׁלְּעַצְמִי, סָמוּךְ אֲנִי וּבָטוּחַ שֶׁאַךְ רָעָה חוֹלָה תַּצְמִיחַ לִי כָּל הַיְרֻשָׁה הַזֹּאת. שְׁלֹשִׁים אֶלֶף שֶׁקֶל כֶּסֶף הֵם סְכוּם כָּבֵד מְאֹד וְאֶצְטָרֵךְ לְכַתֵּת רַגְלַי לְפָחוֹת פַּעֲמַיִם, כְּדֵי לְהָבִיא אֶת כֻּלּוֹ לְבֵיתִי. וּפוֹשְׁטֵי יָד הַטַּרְדָנִיִּים לֹא יִתְּנוּ לִי מְנוּחָה עַד שֶׁאֵאָלֵץ לְהַכּוֹת עַל יְדֵיהֶם כְּדֵי לְהִפָּטֵר מֵהֶם. שֶׁלֹּא לְדַבֵּר עַל הַגַּנָּבִים וְהַשּׁוֹדְדִים לְמִינֵיהֶם וּלְסוּגֵיהֶם. הוּא אֲשֶׁר אָמַרְתִּי: אַךְ רָעָה חוֹלָה וּכְאֵב־לֵב תַּצְמִיחַ הַיְרֻשָׁה הָאֲרוּרָה הַזֹּאת.

כֹּה אָמַר אִפְּכָא מִסְתַּבְּרָא וְצָחַק בְּכָל לִבּוֹ. שֶׁזּוֹ הָיְתָה דַּרְכּוֹ לְבַטֵּא צַעַר וְדַאֲבוֹן־לֵב.

אִשְׁתּוֹ הַנְּבוֹנָה שֶׁל אִפְּכָא מִסְתַּבְּרָא, הִיא בִּלְבַד יָדְעָה כֵּיצַד לְטַפֵּל בּוֹ.

– צָדַקְתָּ, בַּעֲלִי – קָרְאָה – לוּ אֲנִי בִּמְקוֹמְךָ, בְּשׁוּם פָּנִים לֹא הָיִיתִי מַטְרִיחָה אֶת עַצְמִי לִרְכַּב עַל הַחֲמוֹר מַהֲלָךְ שֶׁכְּזֶה בִּשְׁבִיל הַיְרֻשָׁה הָאֲרוּרָה.

אַךְ שָׁמַע אִפְּכָא מִסְתַּבְּרָא אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה – מִיָד קָפַץ מִמְּקוֹמוֹ וְקָרָא:

– דַּוְקָא כֵּן אֶרְכַּב עַל הַחֲמוֹר וְכֵן אָרוּץ וְכֵן אָבִיא אֶת הַיְרֻשָׁה הַגְּדוֹלָה!

וּבְעוֹד הָאִשָּׁה הַנְּבוֹנָה מַבְלִיעָה חִיּוּךְ בֵּין שְׂפָתֶיהָ. קָפַץ וְעָלָה עַל חֲמוֹרוֹ וְרֶכֶב לְעֵבֶר טְסוֹן־פוּ, מְקוֹם שָׁם הִשְׁאִירָה דּוֹדָתוֹ אֶת כָּל רְכוּשָׁהּ וְהוֹנָהּ.

בַּכְּנִיסָה לַכְּפָר נֶאֱלַץ לַחֲצוֹת נָהָר. מֵי־הַנָּהָר הַזּוֹרְמִים שָׁטְפוּ וְגָרְפוּ עִמָּהֶם אֶת מִגְבְּעוֹת־רַגְלָיו שֶׁל אִפְּכָא מִסְתַּבְּרָא, הַנְּתוּנוֹת (זוֹכְרִים?) עַל רַגְלָיו. רָאוּ תּוֹשָׁבֵי־הַכְּפָר אֶת הַכּוֹבָעִים נִשָּׂאִים בְּזֶרֶם הַנָּהָר וְקָרְאוּ:

– הוֹי, צ’וּאֶה־צ’וּן הַיָּקָר! אֲנַחְנוּ כָּל־כָּךְ מִצְטַעֲרִים שֶׁאָבְדוּ לְךָ מִגְבָּעוֹת־רַגְלֶיךָ, הוֹי שֹׁד וָשֶׁבֶר! עֵינֵינוּ מְלֵאוֹת דִּמְעָה, פִּינוּ הִי וּמִסְפֵּד עַל בִּישׁ מַזָּלְךָ!

– מַדּוּעַ זֶה בִּישׁ־מַזָּל? – הֵשִׁיב לָהֶם אִפְּכָא מִסְתַּבְּרָא בִּתְמִיהָה – דַּוְקָא לְהֵפֶךְ! בַּר־מַזָּל אֲנִי, שֶׁסּוֹף־סוֹף נִפְטַרְתִּי מֵהַמִּגְבָּעוֹת הַמְּזֹהָמוֹת הָאֵלֶּה וְעַתָּה הִנֵּה אֲאַוְרֵר־נָא מְעַט אֶת אֶצְבְּעוֹת רַגְלַי!

כֹּה אָמַר אִפְּכָא מִסְתַּבְּרָא וְהֵנִיעַ אֶת אֶצְבְּעוֹת רַגְלָיו וּבִשְׁעַת מַעֲשֶׂה נָתַן קוֹלוֹ בִּבְכִי לְהַרְאוֹת אֶת גֹּדֶל הֲנָאָתוֹ.

אוּלָם מִשֶּׁנֶּעֶלְמוּ מִגְבְּעוֹת־הָרַגְלַיִם בְּמוֹרַד הַנָּהָר, הֵרִים קוֹל צְעָקָה וְהָיָה מִתְרוֹצֵץ לְאֹרֶךְ הַחוֹף וּבוֹלֵשׁ וּמְחַטֵּט וּמְחַפֵּשׂ אֶת עִקְבוֹתֵיהֶן. תּוֹשָׁבֵי הַכְּפָר אָצוּ־רָצוּ אַחֲרָיו וְהַחֲמוֹר הַקָּטָן קָפַץ לוֹ בְּעִקְּבוֹתֵיהֶם. בִּמְרוּצָתוֹ הַמְּבֹהֶלֶת לֹא הִבְחִין אִפְּכָא מִסְתַּבְּרָא בְּסִירָה הֲפוּכָה שֶׁהָיְתָה מֻטֶּלֶת שָׁם עַל הַחוֹל, מָעַד עָלֶיהָ וְנָפַל וְנִשְׁתַּטַּח אַפַּיִם אַרְצָה.

– וַי וַי לְךָ, צ’וּאֶה־צ’וּן הַמִּסְכֵּן! מָה גָּדוֹל הַכְּאֵב! מָה רַב הַצַּעַר! לִבְּנוּ־לִבֵּנוּ לְךָ, צ’וּאֶה־צ’וּן, שֶׁהַגּוֹרָל הֵמַר לְךָ כָּל־כָּךְ!

וְאִלּוּ אִפְּכָא מִסְתַּבְּרָא, כְּמוֹ שֶׁהוּא שָׂרוּעַ עַל הַחוֹל, הִבְחִין בְּמִגְבְּעוֹת־רַגְלָיו שֶׁנֶּעֶצְרוּ לְיַד הַסִּירָה. הוּא הוֹשִׁיט יָדוֹ, אָסַף אֵלָיו אֶת מִגְבְּעוֹת־רַגְלָיו הִלְבִּישָׁן בְּנַחַת עַל כַּפּוֹתָיו וְקָרָא:

– דַּוְקָא לְהֵפֶךְ, אֲנָשִׁים מְכֻבָּדִים! נְפִילָתִי הֵבִיאָה לִי אַךְ מַזָּל וּבְרָכָה, שֶׁמָּצָאתִי אֶת נְעָלַי הָאֲבוּדוֹת. אַחֶרֶת לֹא הָיִיתִי מוֹצֵא אוֹתָן לְעוֹלָם!

כָּכָה אָמַר וְהָיָה מִתְאַנֵּחַ וְגוֹנֵחַ, לְהַרְאוֹת אֶת גֹּדֶל שִׂמְחָתוֹ.

אוּלָם זֹאת הַפַּעַם לֹא הִבְחִינוּ הָאֲנָשִׁים בְּגִלּוּיֵי הַשִּׂמְחָה הַמּוּזָרִים שֶׁל אִפְּכָא מִסְתַּבְּרָא, שֶׁעֵינֵיהֶם רְתוּקוֹת הָיוּ אֶל הַסִּירָה הַהֲפוּכָה, שֶׁבַּדֵּי מֶשִׁי הֵצִיצוּ מִתַּחְתִּיתָהּ. בַּדֵּי מֶשִׁי אֵלֶּה הָיוּ יִקְרֵי מְצִיאוּת עַד מְאֹד וְהֵם נוֹעֲדוּ אַךְ וְרַק לְהוֹד רוֹמְמוּתוֹ הַקֵּיסָר וְלִבְנֵי־בֵּיתוֹ.

מִשֶּׁהֵצִיצוּ לְתוֹךְ הַסִּירָה פְּנִימָה, נִדְהֲמוּ לִמְצֹא בְּתוֹכָהּ גְּלִילִים רַבִּים וּכְבֵדִים שֶׁל בַּדֵּי מִשִׁי – ¹אָדֹם וְיָרֹק וְסָגֹל, חוּם וְשָׁחֹר וְזָהֹב.

– הַפְלֵא וָפֶלֶא! – קָרְאוּ תּוֹשָׁבֵי הַכְּפָר – שׁוּב הֵאִיר לְךָ הַמַּזָּל פָּנִים, צ’וּאֶה־צ’וּן הַיָּקָר! בַּר־מַזָּל אַתָּה, יְדִידֵנוּ. אָנוּ שֶׁרְאִינוּךְ בְּסִבְלְךָ וּבְעָנְיְךָ – שְׂמֵחִים עַתָּה מְאֹד־מְאֹד בְּשִׂמְחָתְךָ!

בְּדִיּוּק לְהֵפֶךְ הֵשִׁיב לָהֶם אִפְּכָא מִסְתַּבְּרָא – דַּוְקָא לֹא שָׂמֵחַ לִי בִּכְלָל עַל הַלֵּב לִמְצֹא אֶת הַמְּצִיאָה הַזֹּאת בְּסִירָה. הַמַּזָּל הַטּוֹב שֶׁלִּי בִּכְלָל אֵינֶּנּוּ טוֹב. הוּא אֲפִלּוּ רַע מְאֹד־מְאֹד, אִם אַתֶּם רוֹצִים לָדַעַת.

– הוֹי, מַה חֲבָל שֶׁאֵינְךָ רוֹצֶה לָקַחַת אִתְּךָ אֶת הָאוֹצָר הַיָּקָר הַזֶּה – הֵשִׁיבוּ וְאָמְרוּ לוֹ הָאֲנָשִׁים – מִכָּל מָקוֹם, כֵּיוָן שֶׁכָּךְ, נִקַּח אֲנַחְנוּ אֶת גְּלִילֵי הַבַּד וְאָנוּ כְּבָר נֵדַע מָה לַעֲשׂוֹת בָּהֶם!

כִּשְׁמוֹעַ אִפְּכָא מִסְתַּבְּרָא אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, הֶעֱמִיס כְּהֶרֶף־עַיִן אֶת כָּל גְּלִילֵי הַבַּד עַל הַחֲמוֹר, נִתְעַטֵּף בְּבַד מֶשִׁי סָגֹל עָלָה וְיָשַׁב עַל גְּלִילֵי הַבַּד שֶׁעַל הַחֲמוֹר וְיָצָא לַדֶּרֶךְ.

אוּלָם הוּא לֹא הִרְחִיק יוֹתֵר מִשְּׁנֵי “לִי”, כַּאֲשֶׁר כְּנֻפְיָה שֶׁל שׁוֹדְדִים הֵגִיחָה מִמַּחְבּוֹאָה וְהִקִּיפָה אוֹתוֹ מִכָּל עֵבֶר. אֲבָל כַּאֲשֶׁר הִכִּירוּ בָּרוֹכֵב כִּי אֵינוֹ אֶלָּא אִפְּכָא מִסְתַּבְּרָא הַנּוֹדָע צָחֲקוּ וְאָמְרוּ:

– הֲרֵי זֶה בְּסַךְ הַכֹּל אִפְּכָא מִסְתַּבְּרָא הַמִּסְכֵּן וְהָאֶבְיוֹן.

– אֵין לָנוּ מָה לִּשְׁדֹּוד מִמֶּנּוּ, אַחִים!

– שֶׁמָּא אֶת הַחֲמוֹר שֶׁלּוֹ?

– הַחֲמוֹר הַזֶּה זָקֵן יוֹתֵר מֵאַב־אַב־אָבִי הַיָּקָר!

אוּלָם רֹאשׁ הַשּׁוֹדְדִים חָשַׁב אַחֶרֶת:

– הֶבֶל הֲבָלִים! – צָעַק – כְּלוּם אֵינְכֶם רוֹאִים אֶת בַּד הַמֶּשִׁי הַיָּקָר, בּוֹ הִתְעַטֵּף הַמִּסְכֵּן שֶׁלָּנוּ?! וּרְאוּ־נָא אֶת גְּלִילֵי הַמֶּשֶׁי² שֶׁאִפְּכָא מִסְתַּבְּרָא מוֹאִיל לָשֶׁבֶת עֲלֵיהֶם! הוֹי טִפְּשִׁים חַסְרֵי בִּינָה – צָעַק רֹאשׁ הַשּׁוֹדְדִים – אֲפִלוּ אִם נִפְתַּח אֶת בָּתֵּי הָאוֹצָר שֶׁל הַקֵּיסָר שֶׁלָּנוּ, יָרוּם הוֹדוֹ, לֹא נִמְצָא בָּהֶם אֶת אֲשֶׁר נִמְצָא בִּגְלִילֵי בַּד יְקָרִים אֵלֶּה!

מִיָּד הִתְנַפְּלוּ עָלָיו הַשּׁוֹדְדִים וְלָקְחוּ מִמֶּנּוּ כָּל אֲשֶׁר לוֹ, אֲפִלוּ אֶת הַחֲמוֹר.

מִשֶּׁחָזַר אִפְּכָא מִסְתַּבְּרָא עָרֹם וַחֲסַר־כֹּל לִכְפָרוֹ טְיֶן־טִינְג וְסִפֵּר לִשְׁכֵנָיו אֶת אֲשֶׁר אֵרַע לוֹ, סָפְקוּ הַתּוֹשָׁבִים כַּפֵּיהֶם וְקָרְאוּ:

– וַי וַי, צ’וּאֶה־צ’וּן הַמִּסְכֵּן! לִבֵּנוֹ־לִבֵּנוּ לְךָ, שְׁכֵנֵנוּ הַנִּכְבָּד! הוֹי, כַּמָּה הֵמַר לְךָ הַגּוֹרָל הָאַכְזָרִי! מַה גָּדוֹל סִבְלְךָ! צַעַרְךָ צַעֲרֵנוּ, צ’וּאֶה־צ’וּן אֲהוּבֵנוּ!

אוּלָם אִפְּכָא מִסְתַּבְּרָא, עִקְּשׁוּתוֹ לֹא עָזְבָה אוֹתוֹ אֲפִלוּ הַפַּעַם, וְהוּא קָרָא:

– דַּוְקָא לְהֵפֶךְ! הַגּוֹרָל הַטּוֹב הֵאִיר לִי פָּנִים מְאֹד־מְאֹד. לֹא בִּישׁ־מַזָּל, כִּי בַּר־מַזָּל הִנְנִי! תְּנוּ דַּעְתְּכֶם לוּ הִמְשַׁכְתִּי לְטַפֵּס בֶּהָרִים, הָיוּ נוֹפְלִים עָלַי גּוּשֵׁי סְלָעִים מִמְּרוֹמֵי הֶהָרִים וּמְמִיתִים אוֹתִי וְאֶת חֲמוֹרִי. אֵין סָפֵק שֶׁאוֹתָם שׁוֹדְדִים חֲבִיבִים הִצִּילוּ אֶת חַיַּי. וְאַתֶּם, טִפְּשִׁים שֶׁכְּמוֹתְכֶם, טוֹעֲנִים כִּי בִּישׁ־מַזָּל אֲנִי!

בְּשָׁעָה מֻקְדֶּמֶת מְאֹד שֶׁל יוֹם הַמָּחֳרָת חָזַר אַף הַחֲמוֹר לַכְּפָר. בַּלַּיְלָה, כַּאֲשֶׁר הַשּׁוֹדְדִים שָׁקְעוּ בְּשֵׁנָה עֲמֻקָּה, קָרַע הַחֲמוֹר אֶת הַחֶבֶל שֶׁקְּשָׁרוֹ לָעֵץ, נִמְלַט וְהִגִּיעַ לַכְּפָר וְכָל גְּלִילֵי הַבַּד עַל גַּבּוֹ.

– עוּרָה, צ’וֹאֶה־צ’וּן! – הָלְכוּ הַשְּׁכֵנִים וְהֵעִירוּ אֶת אִפְּכָא מִסְתַּבְּרָא בְּקוֹל צְעָקָה – פְּקַח עֵינֶיךָ וּרְאֵה: חֲמוֹרְךָ חָזַר אֵלֶיךָ וְכָל אוֹצָרְךָ עִמּוֹ! אִם לֹא תִּתְעוֹרֵר, לֹא תֵּדַע עַד כַּמָּה מַזָּלְךָ הַטּוֹב הֵאִיר לְךָ פָּנִים!

– חוֹשֵׁשׁ אֲנִי שֶׁזֶּהוּ מַזָּל רַע מְאֹד – פָּקַח אִפְּכָא מִסְתַּבְּרָא עַיִן אַחַת וְקָרָא – וְכִי מָה־טּוֹבָה יְכוֹלָה לִצְמֹחַ מִכָּךְ? וַי לִי, אֲבוֹי לִי!

כֹּה קָרָא אִפְּכָא מִסְתַּבְּרָא וְלֹא יָדַע עַד מַה צָדַק הַפַּעַם. שֶׁכֵּן, אוֹתוֹ בֹּקֶר עַצְמוֹ, כַּאֲשֶׁר אִפְּכָא מִסְתַּבְּרָא נָגַע בְּלִי־מֵשִׂים בַּפֶּצַע הַפָּתוּחַ בְּגַבּוֹ שֶׁל הַחֲמוֹר. נִרְתְּעָה הַבְּהֵמָה וְהֵנִיפָה אֶת רַגְלָהּ הָאֲחוֹרִית וְזוֹ פָּגְעָה וְשָׁבְרָה אֶת רַגְלוֹ שֶׁל צ’וֹאֶה־צ’וּן.

– אוֹי אוֹי אוֹי – יִלְּלוּ הַתּוֹשָׁבִים – הַבְּהֵמָה חַסְרַת הַבּוּשָׁה הַזֹּאת פָּגְעָה בַּשָּׁכֵן הַנִּכְבָּד שֶׁלָּנוּ!

– וּמָה בְּכָךְ? – צָחַק אִפְּכָא מִסְתַּבְּרָא – עַד כַּמָּה שֶׁאֲנִי מֵבִין, נִשְׁבְּרָה בְּסַךְ־הַכֹּל אַךְ וְרַק הָרֶגֶל שֶׁלִּי.

– הוֹי פֶּגַע כָּל פֶּגַע צ’וֹאֶה־צ’וּן הַמִּסְכֵּן, אֲסוֹן כָּל הָאֲסוֹנוֹת! – יִלְּלוּ וְצָוְחוּ הַתּוֹשָׁבִים.

– בִּכְלָל לֹא – הֵשִׁיב לָהֶם אִפְּכָא מִסְתַּבְּרָא – לְהֵפֶךְ. לְפִי עֲנִיּוּת דַּעְתִּי, צָפוֹנָה בְּרַגְלִי הַשְּׁבוּרָה בְּרָכָה רַבָּה!

הַתּוֹשָׁבִים שְׁאָלוּהוּ מָה בְּרָכָה יְכוֹלָה לִהְיוֹת צְפוּנָה בְּרֶגֶל שְׁבוּרָה, אוּלָם אִפְּכָא מִסְתַּבְּרָא הִתְעַקֵּשׁ וְלֹא גִּלָּה לָהֶם. לוּ הָיָה מְגַלֶּה לָהֶם, לֹא הָיָה אִפְּכָא מִסְתַּבְּרָא אִפְּכָא מִסְתַּבְּרָא. אוּלָם מִן־הַסְּתָם צָדַק גַּם הַפַּעַם כַּאֲשֶׁר צָדַק בְּכָל מַעֲשָׂיו אֲשֶׁר עָשָׂה.

וְאַתֶּם חֲבִיבַי, אִם תִּפְגְּשׁוּהוּ בַּמָּקוֹם מִן הַמְּקוֹמוֹת וְתִרְצוּ מִמֶּנּוּ דָּבָר, אוֹ תְּבַקְּשׁוּ כִּי יַעֲשֶׂה מַעֲשֶׂה – אַל־נָא תִּשְׁכְּחוּ לוֹמַר לוֹ בְּדִיּוּק אֶת הַהֵפֶךְ – – –

 על פי: אליס קריידל

קְלִינְט דִילִינְג הָיָה בַּעַל מֹחַ חָרִיף וְנִמְרָץ, שֶמַּמְצִיא בְּלִי־הֶרֶף כָּל מִינֵי הַמְצָאוֹת שׁוֹנוֹת וּמְשֻׁנּוֹת. לְכָל דָּבָר שֶעֵינָיו רָאוּ, מִיָד הִמְצִיא לוֹ הַמְצָאָה כְָּלְשֶׁהִי.

לְאַחַר שֶסִּיֵם אֶת בֵּית־הַסֵפֶר הָעֲמָמִי בַּכְּפָר, שְׁלָחוּהוּ הוֹרָיו לַמִּכְלָלָה אֲשֶׁר בָּעִיר הַסְּמוּכָה. לְאַחַר אַרְבַּע שָׁנִים סִיֵם אֶת חֹק לִמּוּדָיו בַּמִּכְלָלָה וְחֶָזַר הַבַּיְתָה – חֲרִיף שֵׂכֶל מִשֶּׁהָיָה, חָכָם וּמְחֻכָּם מִשֶּׁהָיָה, רוֹחֵש הַמְצָאוֹת יוֹתֵר מִשֶּׁהָיָה.

הוּא חָזַר הַבַּיְתָה וּמִיָּד הִתְחִיל לְהַשִׂיא עֵצוֹת לְָאֲנָשִים: כֵּיצַד לַעֲבוֹד פָּחוֹת, יוֹתֵר קַל, אוֹ לֹא לַעֲבוֹד בִּכְלָל.

פַּעַם אַחַת רָאָה אֶת אִמּוֹ עוֹמֶדֶת וְחוֹבֶצֶת חֶמְאָה. הָיְתָה עוֹמֶדֶת וּמִתְיַגַּעַת וְחוֹבֶצֶת הֵנָּה וְחָזוֹר, הֵנָּה וְחָזוֹר.

– הוֹי, אִמָּא – קָרָא קְלִינְט דִילִינְג לְאַחַר שֶהִסְתַּכֵּל בָּה שָׁעָה קַלָּה – וְכִי אִי אַתְּ יְכוֹלָה לִמְצוֹא דֶּרֶך אַחֶרֶת לַחֲבוֹץ חֶמְאֶָה, מֵאַשֶׁר לְהִתְיַגֵּע יוֹם־יוֹם שָׁעָה אֲרֻכָּה עַל מַעֲשֶׂה הַחֲבִיצָה הֵנָּה וְחָזוֹר הֵנָּה וְחָזוֹר?!

– וְכִי מְצוּיָה דֶרֶך אַחֶרֶת, בְּנִי? – הִתְפַּלְאָה אִמּוֹ – אֲנִי מְסִירָה אֶת הַשַּׁמֶּנֶת מֵהֶחָלָב, אוֹסֶפֶת אוֹתָה בְּתוֹךְ הַמַּחְבֵּצָה וְחוֹבֶצֶת הֵנָּה וְחָזוֹר הֵנָּה וְחָזוֹר – עַד שֶׁהַשַּׁמֶּנֶת נֶהְפֶּכֶת לְחֶמְאָה. כֵּן עָשְׂתָה אִמִי וְסָבָתִי לָפָנַי, וְאֵינִי סְבוּרָה כִּי יֶשְׁנָה דֶּרֶךְ אַחֶרֶת לַחֲבוֹץ חֶמְאָה.

– הָא כֵּן, יֶשְׁנָה! – קָרָא קְלִינְט – עָלַיִךְ רַק לְאַמֵּץ אֶת מֹחֵךְ כְּדֵי לְגַלּוֹתָהּ.

– לֹא לָמַדְתִּי בְּשוּם מִכְלָלָה וְאֵינֶנִּי יוֹדַעַת כֵּיצַד מְאַמְצִים אֶת הַמֹּחַ – הֵשִיבָה הָאֵם בְּרֻגְזָה – אֲבָל אִם אַתָּה חָכָם מְחֻכָּם שֶׁכָּזֶה, אַדְרַבָּא וְאַדְרַבָּא – חֲשֹׁב וּמְצָא!

– וְכֵן אֶעֱשֶׂה! אִסְפִי מָחָר אֶת שַׁמֶּנֶת־הֶחָלָב לְתוֹךְ הַמַּחְבֵּצָה וְכָל הַשְּׁאָר – עָלַי וְעַל צַוָּארִי!

וְכָךְ אָמְנָם עָשְׂתָה הָאֵם לְמָחֳרַת הַיּוֹם. הִיא אָסְפָה אֶת שַׁמֶּנֶת־הֶחָלָב בַּמַחְבֵּצָה וְהָלְכָה לִקְטֹף עַגְבָּנִיּוֹת בְּגַן־הַיָּרָק.

מִשֶׁחָזְרָה כַּעֲבוֹר שָׁעָה אֲרֻכָּה וְסִנָּרָהּ מָלֵא עַגְבָּנִיּות וּמְלָפְפוֹנִים – רָאֲתָה וְהִנָּה הַמַּחְבֵּצָה עוֹמֶדֶת לָהּ בְּאֶמְצַע הַחֶדֶר, מִתְנַדְנֶדֶת וּמְכַרְכֶּרֶת וּמְפַרְפֶּרֶת מִכֹּחַ עַצְמָהּ. הָאֵם הִתְפַּלְאֶָה מְאֹד וְהִתְקָרְבָה בִּמְרוּצָה וּבִקְשָׁה לְהָסִיר אֶת הַמִּכְסֶה מְהַמַּחְבֵּצָה, כְּדֵי לִרְאוֹת מַהוּ הַדָּבָר הַמְנַעְנֵעַ אוֹתָהּ.

– לֹא, לֹא! – קָרָא קְלִינְט – חָלִילָה לָךְ לִנְגּוֹעַ בָּהּ! אַתְּ רוֹאָה? עַתָּה נַעֲשֵׂית מְלֶאכֶת הַחַבִיצָה מֵעַצְמָהּ. כַּאֲשֶׁר הַמַּחְבֵּצָה תֶּחְדַּל לְכַרְכֵּר וּלְהִתְנוֹעֵע – יִהְיֶה לָךְ סִימָן, כִּי הַשַּׁמֶּנֶת נֶהֶפְכָה לְחֶמְאָה. אָז תִקְרְאִי לִי וַאֲנִי אָסִיר מִמֶּנָּה אֶת הַמִּכְסֶה.

כֹּה אָמַר קְלִינְט וְיָצָא בְּנַחַת אֶת הַבַּיִת. אִמּוֹ פָּנְתָה לַעֲסָקֶיהָ – רָחֲצָה אֶת הַכֵּלִים, כִּבְּדָה אֶת הָרִצְפָּה, קִלְּפָה תַּפּוּחֵי־אֲדָמָה וְכָל הָעֵת הַהִיא לֹא חָדְלָה הַמַּחְבֵּצָה לְהִתְנוֹעֵע וּלְהִתְנַדְנֵד וּלְרַטֵּט. וְכָל הָעֵת הַהִיא הָלְכָה סַקְרָנוּתָה שֶל הָאִשָּׁה וְגָבְרָה מִרֶגַע לְרֶגַע. “מַה מְּנַדְנֵד אֶת הַמַּחְבֵּצָה? – הִתְפַּלְּאָה – וְכִי מָה־רַע יָכוֹל לִהְיוֹת אִם אָרִים אֶת הַמִכְסֶה, רַק קְצַָת, רַק טִפּ־טִפָּה, רַק כְּדֵי לִרְאוֹת מָה רוֹחֵש שָׁם בִּפְנִים!”

וְעַל קְצֶה אֶצְבְּעוֹתֶיהָ קָרְבָה אֶל הַמַּחְבֵּצָה וּבִזְהִירוּת־בִּזְהִירוּת הֵסִירָה אֶת הַמִּכְסֶה.

וְאָז – – –

אָז נִתְמַלְּטָה מִפִּיהָ צַעֲקַת אֵימִים וְהִיא נָפְלָה אַחוֹרַנִּית בְּבֶהָלָה גְּדוֹלָה.

כָּל־כָּךְ לָמָּה? כִּי אַךְ הֵסִירָה אֶת הַמִכְסֶה, קָפְצוּ מִתּוֹךְ הַמַּחְבֵּצָה – וְיָשָׁר אֶל תּוֹךְ פָּנֶיהָ – שָׁלֹשׁ צְפַרְדְּעִים עֲנָקִיוֹת. מְכֻסוֹת וּטְבוּלוֹת הָיוּ בְּשַׁמֶּנֶת וְכַאֱשֶׁר הֵחֵלּוּ לְקַפֵּץ בַּחֶדֶר כֹּה וָכֹה, טִנְּפוּ בְּשַׁמֶּנֶת לְבָנָה אֶת הַשָּׁטִיח וְאֶת הַכֻּרְסָה וְאֶת הַסַּפָּה.

– הַצִילוּ! הַצִילוּ! – צָעֲקָה הָאִשָּׁה בְּקוֹל גָדוֹל.

לְשֵׁמַע צַעֲקָתָהּ מִהֲרוּ וּבָאוּ בִּמְרוּצָה אָבִיו שֶׁל קְלִינְט וְאַף קְלִינְט עַצְמוֹ. הוֹי, שֹׁד וָשֶׁבֶר – אֵיזֶה מַרְאֶה נָאֶה נִתְגַלָּה לְעֵינֵיהֶם: שָׁלֹש הַצְפַרְדְּעִים הַלְבָנוֹת הָיוּ מְקַפְּצוֹת כֹּה וָכֹה, מַשְׁאִירוֹת בְּכָל מָקוֹם עֲקֵבוֹת שֶׁל שַׁמֶּנֶת.

קְלִינְט וְאָבִיו שֶׁל קְלִינְט הֵחֵלּוּ לִרְדוֹף אַחַר הַצְפַרְדְּעִים לְתָפְסָן. אוּלָם הַלָּלוּ – חַמְקָנִיוֹת שֶּכְּמוֹתָן! – הָיוּ נִשְׁמָטוֹת מִיְדֵיהֶם וּמוֹסִיפוֹת לְקַפֵּץ וּלְכַרְכֵּר בְּבֶהָלָה גְּדוֹלָה. הִנֵּה־הִנֵּה עָלָה בְּיָדוֹ שֶׁל הָאָב לִתְפּוֹס אַחַת, אֲבָל – הוֹפּ! – כְּבָר הִתְחַלְּקָה מִיָדוֹ וְנִתְחַבְּאָה מִתַּחַת לַמִּטָּה.

לְבַסּוֹף, כַּעֲבוֹר שָׁעָה אֲרֻכָּה, עָלוּ בְּיָדָם לִתְפֹּס אֶת כָּל שְׁלֹש הַצְפַרְדְּעִים וּלְהָטִילָן הַחוּצָה.

– אַתָּה וְרַעְיוֹנוֹתֶיךָ הַגְּאוֹנִיִּים, הֲרֵי לְךָ! – כָּעֲסָה הָאֵם – הַחֶדֶר נִרְאֶה עַכְשָׁו כְּמוֹ אַחֲרֵי רְעִידַת־אֲדָמָה!

– אֲבָל אִמָּא, אֵין זוֹ אַשְׁמָתִי כִּי אִם אַשְׁמָתֵךְ! – הִתְגּוֹנֵן קְלִינְט – כְּלוּם לֹא בִּקַּשְׁתִּי מִמֵּךְ לֹא לְהָסִיר אֶת הַמִּכְסֶה מֵהַמַּחְבֵּצָה? הָיָה בְּדַעְתִּי לְהָבִיא אֶת הַמַּחְבֵּצָה אֶל שְׂפַת הַנָּהָר וּלְשַחְרֵר שָׁם אֶת הַצְּפַרְדֵּעִים, לְאַחַר שֶׁתְּסַיֵּמְנָה אֶת מְלֶאכֶת הַחֲבִיצָה!

– אֲפִלוּ כָּךְ – לֹא נִרְגְעָה הָאֵם – מִי הָיָה טוֹעֵם מִן הַחֶמְאָה, לְאַחַר שֶׁנֶּחְבְּצָה עַל־יְדֵי שָׁלֹש צְפַרְדְּעִים מְלֻכְלָכוֹת?!

– מַדּוּע מְלֻכְלָכוֹת? – הִתְפַּלֵא קְלִינְט – מֵאַחַר שְהַצְפַרְדֵּעִים מִתְרַחֲצוֹת כָּל הַיּוֹם בְּמֵי־הַנָּהָר, כֵּיצַד הַן יְכוֹלוֹת לִהְיוֹת מְלֻכְלָכוֹת?!

בְּלֹא לְזַכּוֹתוֹ בִּתְשׁוּבָה, הִפְשִילָה הָאֵם אֶת שַׁרְווּלֶיהָ וְהֵחֵלָּה בִּשְׁקִידָה רַבָּה לְנַקּוֹת אֶת אֲשֶׁר טִנְּפוּ הַצְפַרְדֵּעִים. וְאִלּוּ קְלִינְט וְאָבִיו פָּנוּ אֶל הָרֶפֶת לַחֲלוֹב אֶת הַפָּרָה. אָבִיו שֶׁל קְלִינְט יָשַׁב לוֹ עַל שְׁרַפְרַף קָטָן וְסָחַט אֶת חֲלֵב־הַפָּרָה אֶל תּוֹךְ הַדְּלִי, וּקְלִינְט עָמַד לְיָדוֹ כְּדֵי לְהִסְתַּכֵּל בּוֹ וּלְהַשִּׂיא לוֹ עֵצוֹת.

וּמֶה עָשְׂתָה הַפָּרָה? הַפָּרָה הַנִיפָה מִדֵּי פַּעַם אֶת זְנָבָהּ כְּדֵי לְגָרֵשׁ אֶת הַזְּבוּבִים הַטַּרְדָנִים. וְכָל פַּעַם כַּאֲשֶׁר עָשְׂתָה כֵּן, פָּגְעָה צְלִיפַת זְנָבָהּ בִּפְנֵי אָבִיו שֶׁל קְלִינְט. אָבִיו שֶל קְלִינְט גָּעַר בָּהּ, צָעַק עָלֶיהָ, חֵרֵף וְגִדֵּף אוֹתָהּ – אַךְ לְלֹא הוֹעִיל. הַזְבוּבִים הָיוּ עוֹקְצִים אוֹתָהּ וְהִיא הָיְתָה מְנִיפָה אֶת זְנָבָהּ כְּדֵי לְגָרַשָׁם, וְהַזָּנָב הָיָה חוֹזֵר וּפוֹגֵע בִּפְנֵי אָבִיו שֶׁל קְלִינְט.

– הוֹי, אַבָּא – קָרָא קְלִינְט – מַדּוּעַ אֵינְךָ מְאַמֵּץ אֶת מֹחֲךָ כְּדֵי לְהַמְצִיא מַשֶּהוּ מוֹעִיל נֶגֶד זְנָבָהּ שֶׁל הַפָּרָה?!

– תַּמְצִיא מַשֶׁהוּ בְּעַצְמְךָ, אִם אַתָּה חָכָם וּמְחֻכָּם כָּל־כָּך – הֵשִיב לוֹ אָבִיו בְּכַעַס.

– כְּבָר מָצָאתִי – הֵשִׁיב קְלִינְט – קְשֹׁר אֶת זְנָבָהּ‏ שֶׁל הַפָּרָה אֶל הָרֶגֶל שֶׁלְךָ. אוֹ אָז שׁוּב לֹא תּוּכַל לְהָנִיפוּ וּלְהַצְלִיף בּוֹ עַל פָּנֶיךָ!

הָאָב הוֹסִיף לַחֲלֹב בִּשְׁקִידָה וְלֹא הִקְדִּיש לַעֲצָתוֹ שֶׁל בְּנוֹ תְּשׂוּמֶת־לֵב כָּלְשֶׁהִי. אֲבָל צְלִיפַת הַזָּנָב חָזְרָה וּפָגְעָה בְּפָנָיו שׁוּב וָשׁוּב, עַד כִּי קָפַץ מִמְקוֹמוֹ וְקָרָא:

– טוֹב, אֶקְשֹׁר אֶת הַזָּנָב לְרַגְלִי כַּאֲשֶׁר אָמַרְתָּ!

אָמַר וְעָשָׂה. עַתָּה, מֵאַחַר שֶׁהַזָּנָב נִקְשַׁר לְרַגְלוֹ שֶׁל הָאָב, הָיוּ הַזְּבוּבִים חָפְשִׁים לַעֲקוֹץ אֶת הַפָּרָה בְּלִי מוֹרָא. בִּקְּשָׁה הַפָּרָה לְהַנִיסָם בִּזְנָבָהּ, אֲבָל הַזָּנָב קָשׁוּר הָיָה לְרַגְּלוֹ שֶׁל הָאָב. וְהַזְּבוּבִים הוֹסִיפוּ וְעָקְצוּ בְּלִי רַחְמָנוּת. אוֹ־אָז קִרְטְעָה הַפָּרָה תַּחְתֶּיהָ לְכָאן וּלְכָאן, אֲבָל הַזְּבוּבִים הַחֲצוּפִים לֹא נִתְבַּהֲלוּ כְּלָל וְהוֹסִיפוּ לַעֲקוֹץ.

אָז מַה יָּכְלָה הַפָּרָה הִַמִסְכֵּנָה לַעֲשׂוֹת? מֵאַחַר שֶׁזְּנָבָהּ קָשׁוּר הָיָה, הֵנִיפָה אֶת רַגְלָהּ כְּדֵי לְהָנִיס אֶת הַזְּבוּבִים. אֲבָל לְרֹעַ הַמַּזָּל לֹא פָּגְעָה הָרֶגֶל הַגְּדוֹלָה בַּזְּבוּבִים הַקְּטַנִים, כִּי אִם… בְּגוּפוֹ שֶׁל הָאָב! נִתְּכַּעֵס הָאָב וְהָלַם בָּהּ, בַּפָּרָה, בְּאֶגְרוֹפוֹ. זִנְּקָה הַפָּרָה מִמְּקוֹמָה וּבִקְּשָׁה לְהִמָּלֵט. דְּלִי הֶחָלָב נִתְּהַפֵּךְ וְנִשְׁפַּךְ וְהָאָב הַמִּסְכֵּן, שֶׁרַגְלוֹ קְשּׁוּרָה הָיְתָה לִזְּנָבָהּ שֶׁל הַפָּרָה הַמִשְׁתּוֹלֶלֶת, הֻפַּל אַרְצָה וְנִגְרַר הַחוּצָה!

אוֹ־אָז פָּנָה מַשִׂיא־הָעֵצוֹת וְקָרָא לְאִמּוֹ וּשְׁנֵיהֶם פָּנוּ בִּמְרוּצָה גְּדוֹלָה וּבְדֵי עָמָל עָלָה בְּיָדָם לַעֲצוֹר, כַּעֲבוֹר שָׁעָה אֲרֻכָּה, אֶת הַפָּרָה הַמִשְׁתּוֹלֶלֶת.

– מַה זֶה עָלָה בְּדַעְתְּךָ לִקְשׁוֹר אֶת זְנָבָהּ שֶׁל הַפָּרָה אֶל רַגְלְךּ?! – הִתְפַּלְּאָה הָאֵם.

– הָיָה זֶה רַעְיוֹנוֹ הֶחָכָם הַמְחֻכָּם שֶׁל הַבֵּן הֶחָכָם הַמְחֻכָּם שֶׁלָּךְ! קָרָא הָאָב בְּכַעַס וְקָם עַל רַגְלָיו – רָאוּי אֲנִי כִּי אַלְקֶה אֶת עַצְמִי עַל שׁוּם שֶׁשָּׁלַחְתִּי אוֹתוֹ אֶל הַמִּכְלָלָה!

– וַאֲנִי רְאוּיָה כִּי אַלְקֶה אֶת עַצְמִי עַל שׁוּם שֶׁנָּתַתִּי אֶת הַסְכָּמָתִי לְכָךְ! – קָרְאָה אִמּוֹ שֶׁל קְלִינְט.

– הַא הַא הַא – קָרָא קְלִינְט מַשִׂיא־הָעֵצוֹת בְּהִתְלַהֲבוּת – הַהַלְקָאָה הָעַצְמִית שֶׁלָּכֶם הוֹלִידָה בִּי רַעְיוֹן כַּבִּיר!

– אֵינֶנִּי מִתְעַנְיֵן עוֹד בְּאַף רַעְיוֹן מְהָרַעְיוֹנוֹת הַכַּבִּירִים שֶׁלְךָ! קָרָא אָבִיו.

– אַף לֹא אֲנִי – אָמְרָה הָאֵם.

– אַין דָּבָר – אָמַר קְלִינְט מַשִיא־הָעֵצוֹת בְּנַחַת – אֲנִי הָגִיתִי אֶת הָרַעְיוֹן וַאֲנִי אַגְשִׁים אוֹתוֹ בְּמוֹ יָדַי.

וּקְלִינְט הִשְׁאִירָם לְבַדָּם וְנָטַל פַּטִּיש וּמַסְמְרִים וּמַסּוֹר וְהִתְחִיל לַעֲבוֹד.

– מַהוּ שֶׁאַתָּה עוֹשֶׂה, קְלִינְט? – שָׁאֲלָה אוֹתוֹ אִמּוֹ.

– בְּבוֹא הַזְּמַן תֵּדְעִי, אִמָּא – הֵשִיב לָהּ סְתוּמוֹת.

אוֹתוֹ יוֹם אַחַר־הַצָּהֳרַיִם, מִשֶּׁסִיֵּם אֶת מְלַאכְתוֹ, קָרָא קְלִינְט לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ. מִשֶּׁבָּאוּ, רָאוּ בְּחָצֵר בּוּל־עֵץ וְלוּחַ מוּטָל עָלָיו, כְּמוֹ נַדְנֵדָה־שֶׁל־יְלָדִים בְּמִגְרַשׁ הַמִּשְׂחָקִים. אֶלָּא שֶׁלְּקָצֵהוּ הָאֶחָד שֶׁל הַלּוּחַ מְחֻבֶּרֶת הָיְתָה רֶגֶל שֶׁל עֵץ – נְעוּלָה נַעַל גְּדוֹלָה וִישָׁנָה.

– מַה זֶּה? – שְׁאָלוּהוּ.

מַעֲבַר הַהַלְקָאָה־הָעַצְמִית! – הִכְרִיז מַשִׂיא־הָעֵצוֹת בַּעַל הַהַמְצָאוֹת הַמְחֻכָּם – נַסֵּה־נָא, אַבָּא, לַעֲבוֹר עַל פְּנֵי הַלּוּחַ, כְּמוֹ שֶׁעוֹבְרִים עַל פְּנֵי גֶּשֶׁר צַר.

הָאָב דָּרַךְ עַל רֶגֶל־הָעֵץ, וְהִפְסִיע וְעָלָה עַל הַלּוּחַ. כַּאֲשֶׁר עָבַר אֶת מַחֲצִיתוֹ, נָטָה הַלּוּחַ, מִכֹּבֶד שִׁוּוּי הַמִּשְׁקָל, אֶל הַצַּד הַשֵּנִי וְאִתּוֹ יַחַד – רֶגֶל הָעֵץ הַנְעוּלָה, שֶׁהִתְהַפְּכָה וּבָעֲטָה – אוֹי לְאוֹתָהּ בּוּשָּׁה! – יָשָׁר בְּגוּפוֹ שֶׁל אָבִיו.

– זֶה בּוֹעֵט בִּי! – קָרָא הָאָב בְּכַעַס.

– לֹא, אָבִי, אַתָּה עַצְמְךָ בָּעַטְתָּ בְּעַצְמְךָ! – הֵשִׁיב לוֹ קְלִינְט.

– צָדַקְתָּ, בְּנִי – הוֹדָה הָאָב וּפָרַץ בִּצְחוֹק.

גַם אִמּוֹ עָבְרָה עַל פְּנֵי־מַעֲבַר־הַהַלְקָאָה – מוּטָב, אוּלַי לִקְרוֹא לוֹ מַעֲבַר הַבְּעִיטוֹת – וְגַם הִיא פָּרְצָה בִּצְחוֹק. אַחֲרֶיהָ בָּאוּ הַשְּׁכֵנִים, אַחֲרֵיהֶם בָּאוּ כָּל תּוֹשָׁבֵי הַכְּפָר. כֻּלָּם עָבְרוּ עַל פְּנֵי מַעֲבָר־הַבְּעִיטוֹת וְכֻלָּם צָחֲקוּ מֵרֹב הֲנָאָה וְעַלִיזוּת וְכֻלָּם שִׁבְּחוּ אֶת חָכְמָתוֹ וְאֶת כֹּחַ הַמְצָאָתוֹ שֶׁל קְלִינְט הֶחָכָם הַמְחֻכָּם.

הַדַּעַת וְהַחָכְמָה שֶׁקָּנָה בַּמִּכְלָלָה שֶׁל הָעִיר, לֹא הָיוּ, כִּכְלוֹת הַכֹּל, לַשָׁוְא..

 על פי: אליס קריידל

– תַּאֲמִינוּ אוֹ לֹא, אֲבָל הַדָּבָר קָרָה בְּדִיוּק כְּפִי שֶׁתֵּכֶף אֲסַפֵּר בְּאָזְנֵיכֶם – אָמַר הַנְק הִיגִינְס בְּנַחַת – לְעוֹלָם אֵינֶנִּי מְשַׁקֵּר, כְּפִי שֶׁיָדוּעַ לָכֶם, וְגַם הַפַּעַם לֹא אֲשַׁקֵּר. אוֹתוֹ יוֹם קָנִיתִי לִי נֵתַח קָטָן שֶׁל בָּשָׂר, וּבְכָךְ, אִם תִּרְצוּ, הִתְחִיל כָּל אוֹתוֹ מַעֲשֶׂה.

בַּיָמִים הָהֵם גַּרְתִּי, כְּפִי שֶׁיָדוּע לָכֶם, מֵהָעֵבֶר הַהוּא שֶׁל הָהָר. בְּשִׁלְהֵי הַשָּׁנָה, כַּאֲשֶׁר תַּפּוּחַי הִבְשִׁילוּ, מִלֵּאתִי בָּהֶם שְׁנֵי שַׂקִּים, הֶעֱמַסְתִּים עַל הַחֲמוֹר הַטּוֹב שֶׁלִי וְרָכַבְתִּי הָעִירָה לְמָכְרָם בַּשּׁוּק.

תַּפּוּחַי הָיוּ נָאִים־לְמַרְאֶה וּטְעִימִים לַחֵךְ וְחִיש מַהֵר נֶחְטְפוּ מִיָּדִי. הַשַּׂקִּים הָיוּ עַתָּה רֵיקִים, אֲבָל כִּיסַי – מְלֵאִים כֶּסֶף. בְּכֶסֶף זֶה קָנִיתִי לִי דְּבָרִים שֶׁהָיִיתִי צָרִיךְ לָהֶם: מֶלַח, מַסְמְרִים וְכַיּוֹצֵא בְּאֵלֶּה.

וְאָז אָמַרְתּי לְעַצְמִי: “וְעַתָּה, הַנְק, מַהוּ שֶׁתִּקְנֶה בִּשְׁבִיל זוּגָתְךָ שֶׁתִּחְיֶה?” חָשַׁבְִתִּי כֹּה וָכֹה וּלְפֶתַע עָלָה בְּדַעְתִּי שֶׁזֶּה יָמִים רַבִּים לֹא בָּא טַעַם שֶׁל אֻמְצַת־בָּשָׂר אֶל פִּיהָ.

פָּנִיתִי, אֵפוֹא, אֶל הָאִטְלִיז הַקָּרוֹב וּבִקַשְׁתִּי מֵהַקַּצָב נֵתַח הָגוּן, שֶׁרָאוּי לְהִתְכַּבֵּד בּוֹ, שֶׁל אֻמְצַת־בָּשָׂר. “אֲבָל מִן הַמְשֻׁבָּח, כִּי זֶה בִּשְׁבִיל זוּגָתִי שֶׁתִּחְיֶה” – הוֹסַפְתִּי.

הֵטַלְתִּי אֶת אֻמְצַת־הַבָּשָׂר בְּתוֹךְ אַחַד הַשַּׂקִּים שֶׁקֹדֶם־לָכֵן מָלֵא הָיָה תַּפּוּחִים, וְרָכוּב עַל חֲמוֹרִי הַטּוֹב – יָצָאתִי לָשוּב הַבַּיְתָה.

זוֹהִי דֶּרֶך סַלְעִית קָשָׁה, כַּיָדוּע לָכֶם. לֹא דֶּרֶך, כִּי אִם שְׁבִיל הָרִים צַר. וְלִפְעָמִים נֶעֱלָם אֲפִלּוּ הַשְּׁבִיל וְעָלֶיךָ לְכַוֵּן אֶת הַחֲמוֹר לְפִי הַהַשְׁעָרָה בִּלְבַד. וְלִמְלוֹא אֹרֶךְ הַדֶּרֶך – אַף לֹא נֶפֶשׁ חַיָּה, מַשְׁמִים וּבוֹדֵד וְעָזוּב.

וּבְכֵן, יְדִידַי הַטּוֹבִים, בְּדֶּרֶך־לֹא־דֶּרֶך זוֹ הִתְנַהַלְתִּי לִי לְבַדִּי רָכוּב עַל חֲמוֹרִי הַטּוֹב. אוּלָם לְפְנוֹת עֶרֶב נִכְנְסָה מִין רוּחַ תְּזָזִית בַּחֲמוֹר וְהוּא הֵחֵל מְקַרְטֵעַ תַּחְתָּיו, שְׁתֵּי פְּסִיעוֹת לְפָנִים וְאַחַת אָחוֹרָה.

“אַהּ!” – אָמַרְתִּי לְעַצְמִי. – הָרוּחַ הַבּוֹגְדָנִית כְּבָר הֵפִיצָה אֶת נִיחוֹחַ אֻמְצַת־הַבָּשָׂר שֶׁל זוּגָתִי וְאֵיזֶה שֶׁרֶץ נִתְעָב כְּבָר הֵרִיַח אוֹתָהּ, מִן הַסְּתָם!"

הִסְתַּכַּלְתִּי כֹּה וָכֹה וְנִדְמֶה הָיָה לִי כִּי אָכֵן מַשֶּׁהוּ נָע וּמְאַוֵּשׁ שָׁם בַּשִׂיחִים שֶׁלְּאֹרֶךְ הַדֶּרֶך.

עוֹדֶנִּי זוֹקֵף אָזְנַי לְהִֵיטִיב לִשְׁמוֹעַ, וּכְבָר הִבְחִינוּ עֵינַי בַּחֲתוּל בָּר, שֶׁקָּפַץ בִּמְהִירוּת וְעָלָה עַל עָנָף גָבוֹהַּ, מוּכָן וּמְִזֻמָּן לְזַנֵּק עָלַי.

חֲתוּל־בָּר הוּא אַךְ מְעַט גָּדוֹל מֵחֲתוּלַת־בַּיִת רְגִילָה, כְּפִי שֶׁיָדוּעַ לָכֶם, אַךְ בְּכָל הָאֵזוֹר כֻּלּוֹ לֹא תִּמְצְאוּ חַיָּה אַכְזָרִית וּפְרָאִית מִמֶּנּוּ! בְּצִפָּרְנָיו הַחַדּוֹת כְּתַעַר הוּא עָלוּל לִקְרוֹעַ אָדָם לִגְזָרִים בְּמֶשֶׁךְ דַקּוֹת סְפוּרוֹת!

וּבְכֵן, יְדִידַי, בְּאוֹתוֹ הֶרֶף־עַיִן שֶׁרְאִיתִיו – וִיְכוֹלִים אַתֶּם לְשַׁעֵר כֵּיצַד הִתְהַפֵּךְ בִּי לִבִּי מִפַּחַד! – שָׁמְעוּ אָזְנַי שְׁאָגָה אַדִּירָה מֵהַצַּד הַשֵּׁנִי שֶׁל הַדֶּרֶך. הִפְנֵיתִי אֶת רֹאשִׁי מִסַכָּנָה אַחַת אֶל הַסַכָּנָה הַשְׁנִיָּה, וּמָה רָאוּ עֵינַי? אוֹי וַאֲבוֹי, בַּצַּד הַשֵּׁנִי שֶׁל הַדֶּרֶך עָמַד לוֹ, מוּכָן לְזִנוּק, הַדֹּב הַגָּדוֹל בְּיוֹתֵר וְהַשָּׁחֹר בְּיוֹתֵר וְהַמְאַיֵּם בְּיוֹתֵר שֶׁרָאִיתִי מֵעוֹדִי!

הַדֹּב הַשָּׁחֹר הַזֶּה הִתְקָרֵב אֵלַי בִּקְפִיצָה אַחַת, לֹעוֹ פָּעוּר לִרְוָחָה. כְּהֶרֶף־עַיִן הִתְקָרֵב אֵלַי חֲתוּל־הַבָּר מִן הַצַּד הַשֵּׁנִי. וַאֲנִי עַבְדְכֶם הַמִּסְכֵּן, בְּאֶמְצַע, רָכוּב עַל חֲמוֹר נִבְעָת וּמְבֹהָל.

חֲתוּל־הַבָּר הִשְׁמִיעַ קוֹל אֵימִים וְזִנֵּק בִּתְנוּפָה אַדִּירָה יָשָר…

לֹא, לֹא עָלַי זִנֵּק. הֲלֹא אֲנִי, כְּפִי שֶׁעֵינֵיכֶם רוֹאוֹת, חַי וְשָׁלֵם אֲנִי. מַשְׁמַע, לֹא עָלַי זִנֵּק הֶחָתוּל הַפְּרָאִי וְלֹא אוֹתִי קָרַע לִגְזִָרִים.

בְּאוֹתוֹ הֶרֶף־עַיִן, כַּאֲשֶׁר הָרוֹצֵח הַזֶּה זִנֵּק מִמְקוֹמוֹ, נִתֵּר הַחֲמוֹר הֶחָכָם שֶׁלִי נִתּוּר אֶחָד קָדִימָה, וְהֶחָתוּל הַנּוֹרָא – תַּאֲמִינוּ אוֹ לֹא – זִנֵּק בִּתְנוּפָה אַדִּירָה יָשָׁר לְתוֹךְ לֹעוֹ הַפָּעוּר שֶׁל הַדֹּב הַשָּׁחֹר, שְהִתְקָרֵב מִן הַצַּד הַשֵּׁנִי.

כָּל עוֹד רוּחִי בִּי נִמְלַטְתִּי מִן הַמָּקוֹם הַנּוֹרָא הַהוּא. אֲבָל מְבֹהָל כַּאֲשֶׁר הָיִיתִי, הָפַכְתִּי רֹאשִׁי וְרָאִיתִי אֶת חֲתוּל־הַבָּר וְהַדֹּב הַשָּׁחֹר נֶאֱבָקִים זֶה עִם זֶה בְּחֵמָה שְׁפוּכָה, נוֹשְׁכִים וְשׂוֹרְטִים וְשׁוֹאֲגִים וּמְיַלְּלִים.

כַּאֲשֶׁר שְׁנַיִם נִצִּים בֵּינֵיהֶם, הָרֶוַח וְהַהַצָּלָה עוֹמְדִים לַשְּׁלִישִׁי, כְּמַאֲמַר הַבְּרִיּוֹת. וְכָכָה חָזַרְנוּ כֻּלָּנוּ הַבַּיְתָה בְּרִיאִים וּשְׁלֵמִים – הַחֲמוֹר, אֲנִי וְאֻמְצַת־הַבָּשָׂר הַגְּדוֹלָה.

זוּגָתִי שֶׁתִּחְיֶה הִתְקִינָה מַטְעֲמֵּי מְלָכִים מִן הָאֻמְצָה, לְעַצְמָה וְגַם לִי. –

על פי: מ.ו. בראון

פַּעַם אַחַת חַי בָּאָרֶץ יָשִׁישׁ אֶחָד, שָהִפְלִיא לְגַלֵּף בָּעֵץ. הוּא הִתְגוֹרֵר בְּעִיר קְטַנָּה, וּבֵית־הַמְּלָאכָה שֶׁלוֹ עָמַד סָמוּךְ לְכִכַּר הַשׁוּק. לְמִן זְרִיחַת הַחַמָּה וְעַד צֵאת הַכּוֹכָבִים הָיָה מְגַלֵּף בָּעֵץ וְכָל הָאִצְטַבּוֹת בְּבֵית־הַמְּלָאכָה מְלֵאוֹת וּגְדוּשׁוֹת הָיוּ פִּסְלֵי בַּרְוָזִים, כְּלַבְלָבִים, חֲתַלְתוּלִים, עִזִּים, דֻּבּוֹנִים – הַכֹּל מְלֶאכֶת מַחְשֶׁבֶת עֲשׂוּיָה לְהַפְלִיא.

מִשַּׁחַר נְעוּרָיו הוּא יוֹשֵׁב לוֹ כָּל יְמֵי חַיָּיו בְּבֵית־הַמְּלָאכָה הַזֶּה, סַכִּין־גִלּוּף בִּימִינוֹ וְּגְזִיר־עֵץ בִֹשְׂמֹאלוֹ וְעוֹבֵד בִּשְׁקִידָה וּמְזַמֵּר לוֹ בְּחֶדְוָה וּמְגַלֵּף בָּעֵץ מַעֲשֶׂה־אֻמָּן. לְאַחַר מִכֵּן הָיָה צוֹבֵעַ אֶת פִּסְלוֹנֵי הָעֵץ בִּצְבָעִים מַרְהִיבִים, מַעֲמִידָם עַל הָאִצְטַבּוֹת – וְהָאֲנָשִׁים הָיו בָּאִים מִקָרוֹב וּמֵרָחוֹק, מִסְתַּכְּלִים בָּהֶם וְקוֹנִים אוֹתָם לְעַצְמָם.

בְּחֵפֶץ־לֵב הָיוּ בָּאִים אֵלָיו הַבְּרִיוֹת – בֵּין אִם לִקְנוֹת אֶת פִּסְלוֹנָיו ובֵין אִם לְשׂוֹחֵח אִתּוֹ. כִּי הָיָה הָאֻמָּן יָשִׁישׁ שָׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ וּמְחַבֵּב־שִׂיחָה מְאֵין כָּמוֹהוּ.

אוּלָם מַעֲשֶׂה הַגִּלוּף הָיָה אָהוּב עָלָיו יוֹתֵר מִכֹּל. עַל־כֵּן תָּמְהוּ הָאֲנָשִׁים וְלֹא הַבִינוּ מַה־טַּעַם רָאָה הּיָּשִׁישׁ הֶחָרוּץ לִתְלוֹת שֶׁלֶט גָּדוֹל מֵעַל לְדֶלֶת הַכְּנִיסָה, שֶׁלֶט הַמַּכְרִיז בְּאוֹתִיוֹת גְּדוֹלוֹת לֵאמֹר:

 

גִ’ים בֵּילִי

מֵעוֹלָם לֹא עָבַד

וּלְעוֹלָם לֹא יַעֲבֹד

– הַכֵּיצַד! – קָרְאוּ הָאֲנָשִׁים בִּפְלִיאָה גְּדוֹלָה – כָּל הַיָּמִים מְגַלֵּף גִ’ים בֵּילִי הֶחָרוּץ בָּעֵץ דְּבָרִים נָאִים כָּל־כָּךְ, צוֹבַעַ אוֹתָם בִּשְׁקִידָה בִּצְבָעִים מַרְהִיבִים כָּל־כָּךְ לְהַנָאָתָם שֶׁל הַבְּרִיוֹת, הַכֵּיצַד יָכוֹל הוּא לְאַחַר כָּל אֵלֶּה לְהַכְרִיז בַָּרַבִּים כִּי מֵעוֹלָם לֹא עָבַד וּלְעוֹלָם לֹא יַעֲבֹד?!

– הַכֵּיצַד! – קָרְאוּ הָאֲנָשִׁים וְתָמְהוּ – הֲרֵי כָּל יְמֵי חַיָּיו הוּא שֹוֹקֵד עַל מְלַאכְתּוֹ לְמִן זְרִיחַת הַחַמָּה וְעַד צַאת הַכּוֹכָבִים – מַה טַּעַם רָאָה לְהוֹדִיעַ כִּי מֵעוֹלָם לֹא עָבַד וּלְעוֹלָם לֹא יַעֲבֹד?!

– הוֹי גִ’ים בֵּילִי – פָּנוּ אֵלָיו הַבְּרִיוֹת וּשְאָלוּהוּ – מַה פֵּרוּש הַכְּתוּב עַל הַשֶׁלֶט, “מֵעוֹלָם לֹא עָבַד וּלְעוֹלָם לֹא יַעֲבֹד”?!

– פֵּרוּש הַדָּבָר הוּא – הֵשִיב גִ’ים בֵּילִי בְּנַחַת – כִּי מֵעוֹלָם לֹא עָבַדְתִּי אֲפִלּוּ יוֹם אֶחָד בְּחַיַי, וּלְעוֹלָם לֹא אֶעֱבֹד אֲפִלּוּ שָׁעָה אַחַת!

– אַל תְּשַׁטֶה בָּנוּ, גִ’ים בֵּילִי – הִתְרְָעֲמוּ עָלָיו הָאֲנָשִׁים – הֲרֵי כָּל יְמֵי חַיֶּיךָ אַתָּה מְגַלֵּף בִּשְׁקִידָה בָּעֵץ, לְמִן זְרִיחַת הַחַמָּה וְעַד צֵאת הַכּוֹכָבִים?!

– מִצְטַעֵר – הֵשִיב לָהֶם גִ’ים בֵּילִי בְּנַחַת – אִם אֵינְכֶם יוֹרְדִים לְסוֹד כַּוָּנָתִי, לֹא אוּכַל לְהַסְבִּיר לָכֶם. מִכָּל מָקוֹם, אֱמֶת הִיא: מֵעוֹלָם לֹא עָבַדְתִּי וּלְעוֹלָם לֹא אֶעֱבֹד!

כֹּה אָמַר הַיָּשִׁיש וּפָרַץ בִּצְחוֹק רָם לְמַרְאֶה מְבוּכָתָם וּתְמִיהָתָם שֶׁל הַבְּרִיוֹת. וְהוֹסִיף וְצָחַק, מִשׁוּם שֶׁהָיָה יָשִׁישׁ שָׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ.

אוֹ־אָז נָטְלוּ הָאֲנָשִׁים מַה שֶׁקָנוּ אֵצֶל הַיָּשִׁישׁ – אֶת הכְּלַבְלָבִים, הַחֲתַלְתוּלִים וְהַבַּרְוְזוֹנִים וְהָלְכוּ לָהֶם, מְנִיעִים בְּרָאשֵֹיהֶם וּמוֹשְׁכִים בְּכִתְפֵיהֶם: “אֵין אָנוּ יוֹרְדִים לְסוֹד כַּוָּנָתוֹ. הַיָּשִׁישׁ עוֹבֵד קָשֶׁה יוֹתֵר מִכָּל אֶחָד מֵאִתָּנוּ, וְאַף־עַל־פִּי־כֵן הוּא טוֹעֵן כִּי לֹא עָבַד אֲפִלּוּ יוֹם אֶחָד בְּחַיָּיו וּלְעוֹלָם לֹא יַעֲבֹד אֲפִלּוּ שָׁעָה אַחַת!”

יוֹם אֶחָד נִתְקַהֲלָה בְּפֶתַח בֵּית־הַמְלָאכָה חֲבוּרָה שֶׁל נְעָרִים עַצְלָנִים הוֹלְכֵי־בָּטֵל. הֵם קָרְאוּ אֶת הַכָּתוּב בַּשֶּׁלֶט וְשָׂמְחוּ שִׂמְחָה גְּדוֹלָה.

– הִנֵּה אָדָם כִּלְבָבֵנוּ! – קָרְאוּ – אַף הוּא אַינֶנּוּ לָהוּט אַחַר הָעֲבוֹדָה!

אוּלָם כַּאֲשֶׁר עָקְבוּ שָׁעָה אַרֻכָּה אַחַר מַעֲשָׂיו וְרָאוּהוּ גוֹחֵן עַל גְזִיר־עֵץ וּמְגַלֵּף בִּשְׁקִידָה, נִכְנְסוּ לְבֵית־הַמְלָאכָה וְאָמְרוּ לוֹ:

– מְשַׁקֵּר אַתָּה, גִ’ים בֵּילִי! רְאִינוּךָ עוֹבֵד בִּשְׁקִידָה רַבָּה יוֹתֵר מִכָּל אָדָם אַחֵר בָּעִיר הַזֹּאת!

– לְכוּ לָכֶם, עַצְלָנִים הוֹלְכֵי־בָּטֵל – גָּעַר בָּהֶם הַיָּשִׁישׁ – אַינְכֶם מְבִינִים מַהוּ שֶׁכָּתוּב עַל הַשֶׁלֶט. לוּ יָרַדְתֶּם לְסוֹד כַּוָּנָתוֹ, הֲיִיתֶם אַף אַתֶּם פְּטוּרִים מִכָּל מְלָאכָה.

אוּלָם חֲבוּרַת הַצְּעִירִים הָעַצְלָנִים הָיוּ עַצְלָנִים מִדַּי מִשֶּׁיִטְרְחוּ וְיִתְאַמְּצוּ לְפַעְנֵח אֶת חִידָתוֹ הַמּוּזָרָה שֶׁל הַיָשִׁישׁ.

– מְשֻׁגָּע הוּא הַיָשִׁישׁ – אָמְרוּ זֶה לָזֶה – אֵין אָנוּ מְבִינִים מַהוּ שֶׁהוּא אוֹמֵר. מְשֻׁגָּע הַשּׁוֹקֵד כָּל הַיּוֹם עַל מְלַאכְתּוֹ וְטוֹעֵן כִּי אֵינוֹ עוֹבֵד וּלְעוֹלָם לֹא יַעֲבֹד.

לְמָחֳרָת בָּאוּ אֵלָיו נְעָרִים אֲחֵרִים. אַף הַלָּלוּ עָקְבוּ שָׁעָה אֲרֻכָּה אַחַר מַעֲשֶׂה־יָדָיו, כֵּיצַד הוּא מְגַלֵּף בְּחֶדְוָה מִן הָעֵץ חַיּוֹת וְעוֹפוֹת. הֵם נִכְנְסוּ אֵלָיו פְּנִימָה וְהִבִּיעוּ אֶת הִתְפַּעֱלוּתָם מִמַעֲשֶׂה יָדָיו.

הַיָּשִׁישׁ קִבֵּל אוֹתָם בִּמְאוֹר־פָּנִים וְהִנִּיחַ לָהֶם לִצְבּוּע אֶת הַחַיּוֹת וְהָעוֹפוֹת בְּצְבָעִים, לְפִי רְאוּת עֵינֵיהֶם. הֵם שָׂמְחוּ מְאֹד וְהָיוּ מוֹשְׁכִים אֶת הַמִּכְחוֹל בְּחֶדְוָה. וְכַאֲשֶׁר שְׁמָעוּהוּ מְזַמֵּר, צֵרְפוּ קוֹלָם לְקוֹלוֹ וְהַשִּׂמְחָה הָיְתָה רַבָּה.

כָּל־כָּךְ שְׁקוּדִים הָיוּ עַל מְלַאכְתָּם, עַד כִּי לֹא עָלָה כְּלָל עַל דַּעְתָּם לִשָׁאוֹל אֶת הַיָּשִׁישׁ לְכַוָּנַת הַכָּתוּב עַל הַשֶּׁלֶט. וּלְמַעַן הָאֱמֶת, הֵם לֹא חָשְׁבוּ כְּלָל אֶת עֱבוֹדָתָם לְעֱבוֹדָה.

עַל־כֵּן יָרְדוּ לְסוֹף כְַּוָּנָתוֹ שֶׁל הַיָּשִׁישׁ, וּבְלִי מֵשִׂים פִּעְנְחוּ אֶת חִידָתו.

על פי: ר. פיילמאן

בַּיָּמִים הָהֵם נָהֲגוּ הָרוֹקְחִים לְהַעֲמִיד בְּחַלּוֹן־הָרַאֲוָה שֶׁל בָּתֵּי הַמִּרְקַחַת שֶׁלָּהֶם שְׁלֹשָׁה בַּקְבּוּקִים גְּדוֹלִים. בְּאֶחָד הָיוּ מַיִם כְּחֻלִים, בַּשֵּׁנִי צְהֻבִּים וּבַשְּׁלִישִׁי – אֲדֻמִּים. כָּכָה נָהֲגוּ הָרוֹקְחִים בְּכָל הָעוֹלָם שָׁנִים עַל שָׁנִים. “מִנְהָג שֶׁל רוֹקְחִים הוּא – אָמְרוּ – וְאֵין אָנוּ יוֹדְעִים עַל שׁוּם מָה וְלָמָּה”.

אֲבָל אֲנִי חָקַרְתִּי וְדָרַשְׁתִּי וְהֶעֱלֵיתִי אֶת הַמַּעֲשִׂיָּה הַבָּאָה.

פַּעַם אַחַת הִתְגּוֹרֵר בְּעִיר הַבִּירָה רוֹקֵחַ צָעִיר. הָרוֹקֵחַ הַזֶּה הִתְאַהֵב בְּבִתּוֹ שֶׁל הַמֶּלֶךְ וְהִיא גַּם הֵשִׁיבָה לוֹ אַהֲבָה. הָרוֹקֵחַ והַנְּסִיכָה הָיוּ נִפְגָּשִׁים בַּסֵּתֶר וְהֵם הֶחְלִיטוּ בֵּינֵיהֶם כִּי בְּבוֹא הַיּוֹם, כַּאֲשֶׁר הָרוֹקֵחַ יִצְבֹּר סְכוּם כֶּסֶף גָּדוֹל יִבְרְחוּ הַשְׁנַיִם וְִיִנָשְׂאוּ זֶה לָזֶה בְּאֶרֶץ רְחוֹקָה שֶׁמֵּעֵבֶר לַיָּם.

– וְתַסְכִּימִי לְהַחְלִיף אֶת הַמַּלְכוּת וְאֶת חַיֵּי הַפְּאֵר אֲשֶר בַּחֲצַר אָבִיךְ הַמֶּלֶךְ, בְּבִקְתָּה קְטַנָּה וּבְחַיִּים פְּשוּטִים עִם רוֹקֵחַ אַלְמוֹנִי? – שָׁאַל אוֹתָהּ הָרוֹקֵחַ.

– מַה לִי פְּאֵר, מִי לִי מַלְכוּת, אִם אַתָּה לִי, אֲהוּב־לִבִּי?! – קָרְאָה הַנְּסִיכָה.

לְיָמִים נוֹדְעוּ לַמֶּלֶךְ פְּגִישׁוֹתֵיהֶם שֶׁל בִּתּוֹ עִם הָרוֹקֵחַ הַפָּשוּט.

הַמֶּלֶךְ קָצַף מְאֹד וְקָרָא:

– הָיֹה לֹא יִהְיֶה כַּדָּבָר הַזֶּה! לְחְֶרְפָּה הוּא לִי לָתֵת אֶת בִּתִּי, נֵצֶר לְמִשְׁפַּחַת מְלָכִים עַתִּיקָה, אִשָּׁה לְרוֹקֵחַ פָּשוּט מִבְּנֵי הָעָם!

וְהוּא אָסַר עַל בִּתּוֹ לְהִתְרָאוֹת עִם הָרוֹקֵחַ. אֲבָל שְׁנֵי הָאוֹהֲבִים וְהַנֶּאֱהָבִים הִתְחַכְּמוּ לִשְׁמור עַל הַקֶּשֶּׁר בֵּינֵיהֶם. כֵּיצַד? הִנֵּה כָּךְ:

בֹּקֶר־בֹּקֶר נָהֲגָה הַנְּסִיכָה לַצֵאת רְכוּבָה עַל סוּס לְטיוּל יוֹמִי קָבוּע בְּחוּצוֹת הָעִיר. חַיָּל וְאָמָה הָיוּ מְלַוִּים אוֹתָהּ, רְכוּבִים עַל סוּסִים אַף הֵם. וְהִנֵּה, הָרוֹקֵחַ הִצִּיב בְּחַלּוֹן־הָרַאֲוָה שֶׁל בֵּית־הַמִּרְקַחַת שֶׁלוֹ בַּקְבּוּק גָּדוֹל מָלֵא מַיִם כְּחֻלִים וְהוֹדִיעַ לְאֲהוּבַת־לִבּוֹ:

– כְּשֶׁתִּרְאִי בְּטִיוּל יוֹמֵךְ אֶת בַּקְבּוּק הַמַיִם הִַכְּחֻלִים בְחַלּוֹנִי, יִהְיֶה לָךְ סִימָן, כִּי אֲנִי הוֹגֶה בָּךְ וְאוֹהֵב אוֹתָךְ. כִּי כָּחֹל הוּא צֶבַע הַתִּקְוָה וְהַנֶּאֱמָנוּת. כַּאֲשֶׁר הַמַּיִם הַכְּחֻלִים יִתְחַלְפוּ בִּצְהֻבִּים, יִהְיֶה לָךְ סִימָן, כִּי כְּבָר צָבַרְתִּי אֶת סְכוּם הַכֶּסֶף הַדָּרוּשׁ וּשְׁעַת בְּרִיחָתֵנוּ קְרוֹבָה. וְכַאֲשֶׁר הַמַּיִם הַצְהֻבִּים יִתְחַלְפוּ בַּאֲדֻמִּים, אוֹ־אָז הִכּוֹנִי, אֲהוּבַת־לִבִּי, לִבְרִיחָה וּתְנִי בִּי אֶת אֱמוּנֵךְ וְכָל אֲשֶׁר אֹמַר לָךְ תַּעֲשִׂי. כִּי הָאָדֹם הוּא צֶבַע אֹמֶץ הַלֵּב וְהַסַּכָּנָה!

חָלְפוּ יָמִים. בֹּקֶר־בֹּקֶר הָיְתָה הַנְסִיכָה מְעִיפָה עַיִּן בַּבַּקְבּוּק הַגָּדוֹל וְכַאֲשֶׁר רָאֲתָה בּוֹ אֶת הַמַּיִם הַכְּחֻלִים, יָדְעָה כִּי הָרוֹקֵחַ הוֹגֶה בָּהּ וְאוֹהֵב אוֹתָהּ, וְלִבָּהּ נִתְמַלֵּא שִׂמְחָה רַבָּה.

מִשֶׁנִּתְחַלְפוּ הַמַּיִם הַכְּחֻלִים בַּצְהֻבִּים – הֵחֵל לִבָּהּ לְפַעֵם בָּהּ בְּחָזְקָה. שֶׁיָּדְעָה, כִּי שְׁעַת בְִּרִיחָתָם קְרוֹבָה.

אוּלָם מִשֶּׁנִתְחַלְפוּ הַמַּיִם הַצְהֻבִּים בַּאֲדֻמִּים – לֹא יָדְעָה אֶת נַפְשָהּ מֵרֹב הַהִתְרַגְשׁוּת וְאַךְ בְּקֹשִׁי כָּבְשָׁה אֶת סַעֲרַת־רוּחָהּ.

– לְמָחֳרָת הַיוֹם יָצְאָה הַנְּסִיכָה לְטִיּוּל הַבֹּקֶר הַקָּבוּעַ שֶׁלָהּ, כְּמִשְׁפָּטָה יוֹם־יוֹם. הַחַיָּל וְהָאָמָה לִוּוּ אוֹתָהּ מִזֶּה וּמִזֶּה. לְפֶתַע הֵגִיח מְסִּמְטָה צְדָדִית הָרוֹקֵחַ הַצָּעִיר, רָכוּב עַל סוּס אַף הוּא וּבַקְבּוּק יָרֹק בִּזְרוֹעוֹתָיו.

בְּהִתְקָרְבוֹ אֶל הַנְּסִיכָה וּמְלַוֶּיהָ, הִזָּה כִּבְדֶּרֶך־אַגַּב טִפּוֹת אֲחָדוֹת מְהַבַּקְבּוּק אֲשֶׁר בְּיָדוֹ עַל הַחַיָּל וְעַל הָאָמָה. הָיוּ אֵלֶּה טִפּוֹת חֲרִיפוֹת מְאֹד וְהַשְׁנַיִם, הַחַיָּל וְהָאָמָה, הַחַלּוּ לְהְתְעַטֵּשׁ וְהָיוּ מִתְעַטְּשִים וְהוֹלְכִים וְלֹא יָכְלוּ לְהַפְסִיק.

כְּהֶרֶף־עַיִן תָּפַס הָרוֹקֵחַ אֶת רְצוּעַת הַמֶּתָג שֶׁל סוּס הַנְּסִיכָה וּמָשַׁךְ אוֹתָהּ בִּמְהִירוּת אַחֲרָיו.

מִשֶּׁהִתְאוֹשְׁשׁוּ הַחַיָּל וְהָאָמָה מֵהָרֵיחַ הֶחֶָריף, כְּבָר הִרְחִיקוּ הָרוֹקֵחַ וְהַנְּסִיכָה מְאֹד. לֹא נוֹתַר לָהֶם אֶלָא לָשׁוּב לָאַרְמוֹן וּלְסַפֵּר לַמֶּלֶךְ הַנִּפְעָם אֶת אֲשֶׁר קָרָה.

בֵּינָתַיִם עָלוּ הַנְּסִיכָה וְהָרוֹקֵחַ עַל אֳנִיָּה וְהִפְלִיגוּ וְהִגִּיעוּ אֶל הָאָרֶץ הָרְחוֹקָה שֶׁמֵּעֵבֶר לַיָּם. הָרוֹקֵחַ פָּתַח בֵּית־מִרְקַחַת חָדָש וְהַנְּסִיכָה סִיְּעָה לוֹ בַּעֲבוֹדָתוֹ וּשְנֵיהֶם הוֹסִיפוּ לֶאֱהֹב זֶה אֶת זוֹ וְרָאוּ הַרְבֵּה נַחַת בְּחַיֵּיהֶם.

אֲבָל גַּם בָּעִיר הַחֲדָשָׁה הֵם לֹא שָׁכְחוּ לְהַצִיב בְּחַלּוֹן־הָרַאֲוָה בַּקְבּוּק גָּדוֹל מָלֵא מַיִם צִבְעוֹנִיִּים, זֵכֶר לִיְמֵי אַהֲבַת עֲלוּמֵיהֶם.

לְיָמִים הִתְפַּשֵּׁט מִנְהָג זֶה וְהָרוֹקְחִים בְּכָל הָעוֹלָם הָיוּ מַצִּיבִים בְּחַלּוֹנוֹתֵיהֶם בַּקְבּוּקִים גְּדוֹלִים מְלֵאִים מַיִם כְּחֻלִים, צְהֻבִּים וַאֲדֻמִּים.

וְאַתָּה, יְדִידִי הַצָּעִיר, אִם יִזְדַמֵּן לְךָ לִרְאוֹת בְּחַלּוֹן־הָרַאֲוָה שֶׁל בֵּית־מִרְקַחַת בַּקְבּוּק מָלֵא מַיִם צִבְעוֹנִיִּים – כְּחֻלִים אוֹ צְהֻבִּים אוֹ אֲדֻמִּים – שְׁאַל אֶת הָרוֹקֵחַ לְסִבַּת הַדָּבָר. אֶל־נָכוֹן לֹא יֵדַע לְהָשִיב לְךָ. אוֹ־אָז פְּתַח פִּיךָ וְסַפֵּר לוֹ אַתָּה, אִם אַךְ תִּזְכֹּר – אֶת הַמַּעֲשִׂיָּה הַיָּפָה הַזֹּאת עַל אוֹדוֹת אַהֲבָתָם הַנֶּאֱמָנָה שֶׁל הָרוֹקֵחַ וְהַנְּסִיכָה.

על פי: מעשיה עממית 

פַּעַם אַחַת יָצְאוּ שְׁנֵי סוֹחֲרִים לַדֶּרֶך. הָאֶחָד הָיָה נוֹכֵל עַרמוּמִי וְאִלּוּ הַשֵּׁנִי אִיש תָּם, פֶּתִי מַאֲמִין לְכָל דָּבָר. עוֹדָם הוֹלְכִים, מָצְאוּ נַרְתִּיק וּבוֹ אֶלֶף שְׁקָלִים. שָׂמְחוּ שְׁנֵיהֶם שִׂמְחָה גְּדוֹלָה וְהָאִיש הַתָּמִים אָמַר:

– הָבָה נְחַלֵּק אֶת הַכֶּסֶף בֵּינֵינוּ חֵלֶק כְִּחֵלֶק!

– לָמָּה לָנוּ? – הֵשִיב לוֹ הַנוֹכֵל – מוּטָב שֶׁנִּקַּח כָּל אֶחָד שְׁקָלִים אֲחָדִים לִצְרָכֵינו וְאֶת הַשְּׁאָר נַטְמִין בָּאֲדָמָה וְנָשוּב וְִנִקַּח לָנוּ שׁוּב שִׁקְלֵי כֶּסֶף כָּל אֵימַת שֶׁנִּזְדַּקֵּק לָהֶם.

– יְהִי כִּדְבָרֶיךָ – הִסְכִּים הַפֶּתִי הַתָּמִים.

טָמְנוּ הַשְׁנַיִם אֶת נַרְתִּיק הַכֶּסֶף בְּבוֹר אֲשֶׁר מִתַּחַת לְעֵץ גָּדוֹל, וְהִמְשִׁיכוּ דַּרְכָּם הָעִירָה. מִשֶּׁהִגִּיעוּ לָעִיר, מִהֵר הַנוֹכֵל וְנִפְרַד מִן הַפֶּתִי, חָזַר אֶל מְקוֹם הַמְַּטמוֹן אֲשֶׁר מִתַּחַת לְעֵץ הָאֵלָה, לָקַח אֶת הַנַּרְתִּיק וְחָזַר לְבֵיתוֹ.

חָלְפוּ יָמִים אֲחָדִים וְהַפֶּתִי בָּא לְבֵיתוֹ שֶׁל הַנוֹכֵל וְאָמַר לוֹ:

– הָבָה נֵלֵךְ אֶל מְקוֹם הַמַּטְמוֹן, נִקַּח אֶת הַכֶּסֶף וּנְחַלְקוֹ בֵּינֵינוּ חֵלֶק כְּחֵלֶק, כִּי זָקוּק אֲנִי לְכֶסֶף.

– הָבָה נֵלֵךְ – הִסְכִּים עִמּוֹ הַפַּעַם הַנוֹכֵל.

הָלְכוּ שְׁנֵיהֶם, הִגּיעוּ לָאֵלָה. חָפְרוּ וְחָפְרוּ אַךְ לֹא מָצְאוּ דָּבָר.

– אַתָּה גָּזַלְתָּ אֶת כַּסְפִּי! אַתָּה רִמִּיתָנִי! – צָעַק הַנוֹכֵל, בְּקוֹל גָּדוֹל,

– נִשְׁבָּע אֲנִי, כִּי לֹא לָקַחְתִּי אַף פְּרוּטָה אַחַת! – נִבְהַל הָאִיש הַתָּמִים וְקָרָא.

– לֹא, כִּי גָּזַלְתָּ אֶת הַכֶּסֶף! – צָרַח הַנוֹכֵל.

– נֵלְכָה־נָא אֶל הַשּׁוֹפֵט, וְיִשְׁפֹּט הוּא בֵּינֵינוּ – אָמַר הַפֶּתִי בִּכְאֵב וּבְעֶלְבּוֹן.

הָלְכוּ אֶל הַשּׁוֹפֵט אֲשֶׁר בְּעִירָם וְהִתְיַצְּבוּ לְפָנָיו.

אָדָם זֶה גָזַל אֶת כַּסְפִּי! – צָעַק הנוֹכֵל.

לֹא לָקַחְתִּי אַף פְּרוּטָה אַחַת! – נִשָׁבַּע הַפֶּתִי.

עַל אֵיזֶה כֶּסֶף אַתֶּם רָבִים? – שָׁאַל הַשּׁוֹפֵט.

סִפֵּר לוֹ הַנוֹכֵל עַל דְּבַר נַרְתִּיק הַכֶּסֶף שֶׁמָּצְאוּ וְהֶחְבִּיאוּ מִתַּחַת לָאֵלָה וְסִיֵּם בִּצְעָקוֹת:

– בָּטַחְתִּי בִּיְדִידִי, אֲבָל הוּא מַָעַל בָּאֵמוּן שֶׁלִי, גָזַל אֶת כָּל הַכֶּסֶף וְלֹא הִשְׁאִיר לִי אַף לֹא פְּרוּטָה אַחַת!

– כְּלוּם יֵשׁ לְךָ עֵדִים, הַיְכוֹלִים לְהוֹכִיחַ אֶת צִדְקַת טַעֲנָתְךָ? – שָׁאַל הַשּׁוֹפֵט.

– עֵץ הָאֵלָה הוּא עֵדִי, כִּי הַפֶּתִי הַזֶּה לָקַח אֶת הַכֶּסֶף! – קָרָא הַנוֹכֵל.

– יָפֶה – הֵשִׁיב הַשּׁוֹפֵט – מָחָר נִתְאַסֵּף לְיַד עֵץ הָאֵלָה וְשָׁם אֶשְׁפֹּט בֵּינֵיכֶם.

הָלַךְ הַנוֹכֵל אֶל אָבִיו וְאָמַר לוֹ:

– אָמַרְתִּי לַשּׁוֹפֵט כִּי עֵץ הָאֵלָה יָעִיד מָחָר כִּי הַפֶּתִי לָקַח אֶת הַכֶּסֶף.

– כֵּיצַד יְכוֹלָה אֵלָה לְהָעִיד? – הִתְפַּלֵא הָאָב.

– לֹא הָאֵלָה, אַתָּה תָּעִיד, אָבִי – אָמַר הַנוֹכֵל הָעַרְמוּמִי – הַגֶּזַע שֶׁל הָאֵלָה חָלוּל, אַתָּה תִּכָּנֵס לְתוֹכוֹ מִבְּעוֹד יוֹם, וְכַאֲשֶׁר יִשְׁאַל הַשּׁוֹפֵט אֶת הָאֵלָה מִי לָקַח אֶת הַכֶּסֶף, תַּעֲנֶה מִתּוֹךְ הָעֵץ: “הַפֶּתִי”.

– הוֹי בְּנִי בְּנִי, – נֶאֱנַח הָאָב הַזָּקֵן וְאָמַר. – לַשֶּׁקֶר אֵין רַגְלַיִם וְהַכּוֹרֶה שׁוּחָה לַחֲבֵרוֹ, הוּא עַצְמוֹ יִפֹּל בָּהּ.

– אַל דְּאָגָה, אָבִי – הֵשִׁיב לוֹ הַנוֹכֵל.

– לֹא, כִּי דוֹאֵג אֲנִי לְךָ מְאֹד מְאֹד – אָמַר הָאָב – הִנֵּה אֶמְשֹׁל לְךָ מָשָׁל: הָיֹה הָיָה בַּרְוָז אֶחָד וְלוֹ קֵן מְרֻוָּח. אַךְ רַע וָמַר הָיָה גוֹרָלוֹ שֶׁל הַבַּרְוָז, כִּי קִנּוֹ שָכַן סָמוּךְ לִמְאוּרַת צִפְעוֹנִי וְהַצִּפְעוֹנִי אָכַל אֶת בַּרְוְזוֹנָיו. וְלֹא יָדַע הַבַּרְוָז מַה לַעֲשׂוֹת וְהָיָה עָצוּב מְאֹד. יוֹם אֶחָד פָּגַש בּוֹ הַסַּרְטָן וְרָאָה כִּי פָּנָיו רָעוֹת.

– מַדּוּעַ זֶה נָפְלוּ פָּנֶיךָ? – שְׁאָלוֹ.

סִפֵּר לוֹ הַבַּרְוָז עַל הַצִפְעוֹנִי וּפָרַץ בִּבְכִי מַר עַל גּוֹזָלָיו שֶנִטְרְפוּ.

– אָכֵן, גָּדוֹל אֲסוֹנְךָ – הֵשִׁיב לוֹ הַסַּרְטָן – אַךְ שְׁמַע נָא לַעֲצָתִי וְיִיטַב לְךָ. דַע לְךָ, כִּי הָאַיָה הִיא אוֹיֶבֶת הַצִפְעוֹנִי וְטוֹרֶפֶת אוֹתוֹ. לָכֵן לֵךְ וְדוּג דִָּגִים רַבִּים, וּפַזֵּר אוֹתָם לְכָל אֹרֶךְ הַדֶּרֶך, מִקֵּן הָאַיָה עַד מְאוּרַת הַצִפְעוֹנִי. כְּשֶׁתִּרְאֶה הָאַיָה אֶת הַדָּגִים, הִיא תֵּלֵךְ בְּעִקְבוֹתֵיהֶם, תֹּאכְלֵם אֶחָד־אֶחָד עַד שֶׁתַּגִיעַ לִמְאוּרַת הַצִפְעוֹנִי וְתִטְרֹף אוֹתוֹ וְאֶת צֶאֱצָאָיו.

הוֹדָה הַבַּרְוָז לַסַּרְטָן וּמִהֵר לַעֲשׂוֹת כַּעֲצָתוֹ. דָּג דָּגִים וּפִזְּרָם לְכָל אֹרֶךְ הַדֶּרֶך מִקֵּן הָאַיָה עַד מְאוּרַת הַצִפְעוֹנִי.

מִשֶּׁרָאֲתָה הָאַיָה אֶת הַדָּגִים, הֵחֵלָּה לִטְרֹף אֶת הַדָּגִים אֶחָד אֶחָד עַד שֶׁהִגִּיעָה לִמְאוּרַת הַצִפְעוֹנִי. בִּרְאוֹתָהּ אֶת הַצִפְעוֹנִי, מִהֲרָה לְהִתְנַפֵּל עָלָיו וְטָרְפָה אוֹתוֹ וְאֶת כָּל בָּנָיו. אוּלָם בְּצֵאתָה מִמְאוּרַת הַצִּפְעוֹנִי, רָאַתָה אֶת הַבַּרְוָז בְּקִנּוֹ. מִהֲרָה הָאַיָה וְהִתְנַפְּלָה עָלָיו וְטָרְפָה אַף אוֹתוֹ.

– מָשָׁל יָפֶה – הוֹדָה הַנּוֹכֵל – אֲבָל מַהוּ הַנִּמְשָׁל?

– תַּחְבּוּלוֹת עָרְמָה, סוֹפָן שֶׁהֵן מְחַבְּלוֹת בְּבַעֲלֵיהֶן – הֵשִׁיב הָאָב – מְשֹׁךְ יָדְךָ מִמְּזִמָּתְךָ וְהָשֵב לִידִידְךָ אֶת כַּסְפּוֹ.

– יְדִידִי הוּא פֶּתִי מַאֲמִין לְכָל דָּבָר – קָרָא הנוֹכֵל – לֹא אָשִׁיב לוֹ אֶת הַכֶּסֶף.

וְהוּא הִפְצִיר בְּאָבִיו וְהִפְצִיר בּוֹ שָׁעָה אֲרֻכָּה, עַד כִּי נַעֲנָה הָאָב וְקָם בַּלַּיְלָה וְהָלַךְ אֶל עֵץ הָאֵלָה וְהִתְחַבֵּא בְּתוֹךְ הַגֶּזַע הֶחָלוּל.

לְמָחֳרָת בַּבֹּקֶר בָּאוּ אֶל הָאֵלָה ‏הַנּוֹכֵל וְהַפֶּתִי, ‏ הַשּׁוֹפֵט וְהַדַּיָּנִים, וְעִמָּם קָהָל רַב. פָּנָה הַשּׁוֹפֵט אֶל הָאֵלָה וְשָׁאַל:

– אֵלָה, אֵלָה, הַגִּידִי־נָא לָנוּ מִי לָקַח אֶת הַכֶּסֶף וּמִי גְּנָבוֹ.

– הַפֶּתִי – יָצָא קוֹל מִתּוֹךְ הָאֵלָה וְקָרָא.

כִּשֹׁמֹעַ זֹאת הַשּׁוֹפֵט וְהַדַּיָּנִים, תָּמְהוּ מְאֹד. הֵם הִקִּיפו אֶת הָאֵלָה וְהִנֵּה אֵין אִיש מִסָבִיב. אוֹ־אָז קָרָא הַשּׁוֹפֵט אֶל עוֹזְרָיו:

– חִטְבוּ עֵצִים וְהַעֲלוּ בָּאֵש אֶת הָאֵלָה!

מִהֲרוּ הָעוֹזְרִים לַעֲשׂוֹת כַּאֲשֶׁר צִוָּה עֲלֵיהֶם הַשּׁוֹפֵט.

כְּשֶׁהִגִּיעַ עֲשַן הַבְּעֵרָה אֶל הָאָב הַזָּקֵן, זָעַק זְעָקָה גְּדוֹלָה וּמָרָה. מִהֲרוּ וְהוֹצִיאוּהוּ וְהִכּוּהוּ מַכּוֹת נֶאֱמָנוֹת.

מִיָּד צִוָּה הַשּׁוֹפֵט לֶאֱסוֹר אֶת הַנּוֹכֵל וּלְהַכְנִיסוֹ לְבוֹר כֶּלֶא, וְאֶת הַכֶּסֶף פָּקַד עָלָיו לְהַחֲזִיר לָאִיש הַיָשָׁר.

מִשֶּׁאָסְרוּ אֶת יְדֵי הַנוֹכֵל וְהוֹבִילוּהוּ לַכֶּלֶא, הָלַךְ אַחֲרָיו הָאָב הַמֻּכֶּה כְּשֶׁהוּא בּוֹכֶה וּמְמַלְמֵל:

– הִזְהַרְתִּיךָ, בְּנִי, לַשֶּׁקֶר אֵין רַגְלַיִם! – – –

על פי: מעשיה עממית

הָיֹה הָיָה נָסִיךְ מַאוּרִי אֶחָד, מֻפְלָג בַּעֲשִׁירוּת וּמְשֻׁפָּע בְּנַחְלָאוֹת הַרְבֵּה. וּכְגֹדֶל עֲשִׁירוּתוֹ, כֵּן גֹּדֶל עֲנִיוּתָם שֶׁל אִכָּרֵי הַסְּבִיבָה. בְּדַחְקוּתָם נֶאֱלָצִים הָיוּ הָאִכָּרִים לִמְכּוֹר לַנָּסִיךְ אֶת אַדְמוֹתֵיהֶם, וְכָךְ נָטַל הַנָסִיךְ לְעַצְמוֹ אֶת כָּל הַחֶלְקוֹת כֻּלָּן, אַחַת לֹא הוֹתִיר. רַק חֶלְקָה אַחַת קְטַנָּה נִשְׁתַּיְרָה בְּלֶב נַחֲלָתוֹ הַגְּדוֹלָה, הִיא חֶלְקָתָהּ שֶׁל הָאַלְמָנָה.

בִּקֵּש הַנָסִיךְ לְסַפֵּחַ אֶת חֶלְקַת־הָאַלְמָנָה אֶל שְׂדוֹתָיו, הָלַךְ אֵלֶיהָ וְאָמַר לָהּ:

– מַה מְּחִיר תְּבַקְשִׁי בְּעַד שָׂדֵךְ, אִשָּׁה?

– אַדְמַת אֲבוֹתַי הִיא, לֹא אֶמְכְּרֶנָּה – הֵשִׁיבָה הָאַלְמָנָה.

– אֲשַׁלֵּם לָךְ מְחִיר כָּפוּל וּמְכְפָּל מִעֶרְכּוֹ שֶׁל שָׂדֵךְ – הִצִיע הַנָסִיךְ.

אַךְ הָאַלְמָנָה מֵאֲנָה לְהִפָּרֵד מֵאַדְמַת אֲבוֹתֶיהָ וְעָמְדָה בְּסֵרוּבָה. נִתְכָּעֵס הַנָסִיךְ עַל הָאַלְמָנָה וְקָרָא:

– אִם לֹא תֵּאוֹתִי לִמְכּוֹר לִי אֶת שָׂדֵךְ בְּכֶסֶף – בְּכֹחַ אֶקָּחֶנּוּ מִמֶּךְ!

וְאָמְנָם כֵּן, לְמָחֳרָת הַיּוֹם בָּאוּ אֶל הָאַלְמָנָה אַנְשֵׁי הַנָסִיךְ, גֵּרְשׁוּהָ מִבִּקְתָּתָהּ וְסִפְּחוּ אֶת הַשָּׂדֶה לְנַחֲלָאוֹתָיו שֶׁל הַנָסִיךְ.

הָלְכָה הָאַלְמָנָה וְתָבְעָה אֶת הַנָסִיךְ לְמִשְׁפָּט אֵצֶל הַקַּדִי. הַקַּדִי רָאָה מִיָד שֶׁעֶָוֶל גָּדוֹל נַעֲשָׂה לַאַלְמָנָה, אֲבָל פַּחַד גָּדוֹל פָּחַד מִפְּנֵי תַּקִיפוּתוֹ שֶׁל הַנָסִיךְ וְלֹא הִרְשִׁיעוֹ.

בִּרְבוֹת הַיָּמִים הֵחֵלָה הַחֲרָטָה מְכַרְסֶמֶת בְּלִבּוֹ שֶׁל הַקַּדִי עַל שֶׁעִוֵּת דִין אַלְמָנָה, וְהוּא בִּקֵּש לְתַקֵּן אֶת הַמְעֻוָּת. יוֹם אֶחָד רָאָה אֶת הַנָסִיךְ מְהַלֵּךְ לוֹ בְּשוּבָה וּבְנַחַת בְּשָׂדֵהוּ, הוּא הַשָׂדֶה שְֶׁהָיָה לְפָנִים חֶלְקַת־אַדְמָתָה שֶׁל הָאַלְמָנָה.

– הַתַרְשֵׁנִי, כְּבוֹד הַנָסִיךְ, לְמַלֵא שַׂק אֲדָמָה מֵחֶלְקָה זוֹ?

– בְּחֵפֶץ־לֵב – הֵשִׁיב הַנָסִיךְ בִּנְדיבוּת – אַךְ אֲדָמָה זוֹ לָמָּה לְךָ?

– אַדָמָה מְשֻׁבַּחַת הִיא. אֲמַלֵא בָּה חָבִית, אַעֲמִידָהּ בְִּמִרְפֶּסֶת בֵּיתִי וְאֶשְׁתֹּל בָּה תָּמָר.

מִלֵּא הַקַּדִי הַזָּקֵן אֶת שַׂקוֹ וּבִקֵּש מֵהַנָסִיךְ שֶׁיַעֲזֹר לוֹ לְהֲרִימוֹ עַל כְּתֵפוֹ. פָּשַׁט הַנָסִיךְ אֶת זְרוֹעוֹתָיו הַחֲסֻנּוֹת וְאָחַז בַּשַּׂק לַהֲרִימוֹ. אַךְ הַשַּׂק לֹא מָשׁ מִמְּקוֹמוֹ.

– אָכֵן, כָּבֵד הוּא! – הִתְפַּלֵּא הַנָסִיךְ.

נֶאֱנַח הַקַּדִי הַזָּקֵן וְאָמַר:

– אִם שַׂק קָטָן זֶה לֹא יָכֹלְתָּ לְהָרִים, כֵּיצַד תִּשָּׂא אֶת חַטַּאת הַחֶלְקָה כֻּלָה, כְּשֶׁתַּעַמְדוּ אַתָּה וְהָאַלְמָנָה בִּפְנֵי בֵּית־דִין שֶׁל מַעְלָה?

 על פי: משל־עם סיני

עֲשָׂרָה אִכָּרִים הָלְכוּ פַּעַם אַחַת יַחְדָּו בַּשָּׂדֶה. פִּתְאֹם פָּרְצָה רוּחַ סוּפָה וְגֶשֶׁם זַלְעָפוֹת נִתַּךְ אַרְצָה. הַבְּרָקִים הִבְרִיקוּ וְהָרְעָמִים הִרְעִימוּ וְכָל הָאָרֶץ הָיְתָה לַחֲרָדָה גְּדוֹלָה.

עֲשֶׂרֶת הָאִכָּרִים פָּנוּ בִּמְרוּצָה וּמָצְאוּ לָהֶם מִקְלָט בְּפָּגוֹדָה חֲרֵבָה־לְמֶחֱצָה וּמָטָה לִפּוֹל.

הַסּוּפָה נִתְגַּבְּרָה. הָרְעָמִים הִרְעִימוֹ וְהַבְּרָקִים הִתְעוֹפְפוּ לָהֶם מִסָּבִיב כַּחֲזִיזִים.

– אֵין זֹאת, כִּי מָצוּי בְּתוֹכֵנוּ חוֹטֵא, שֶׁהָרַעַם וְהַבָּרָק מְבַקְשִׁים לִפְגוֹעַ בּוֹ – אָמְרוּ הָאִַכָּרִים הַמְבֹהָלִים זֶה לָזֶה.

אֲבָל כֵּיצַד יָכְלוּ הָאִכָּרִים לָדַעַת מִי הוּא אוֹתוֹ חוֹטֵא, שֶׁבִּגְלָלוֹ סוֹבְלִים הָאֲחֵרִים, הַחַפִּים מִפֶּשַע וּנְקִיִּים מִכָּל עָווֹן?

נִמְנוּ הָאִכָּרִים וְגָמְרוּ לִתְלוֹת אֶת כּוֹבְעֵי הַקַּש שֶׁלָּהֶם, רַחֲבֵי הַתִּתּוֹרֶת, עַל שׁוּלֵי הַפָּגוֹדָה שֶׁמֵּעֵבֶר לַשַּׁעַר. אוֹתוֹ אָדָם, אֲשֶׁר אֶת כּוֹבָעוֹ תִּשָּׂא הָרוּחַ לָרִאשׁוֹנָה, הוּא־הוּא הַחוֹטֵא.

וְכָךְ עָשׂוּ. חִישׁ מְהֵרָה בָּאָה הָרוּחַ וְחָטְפָה כּוֹבַע אֶחָד.

– אַתָּה הָאִיש! – קָרְאוּ הָאִכָּרִים לְבַעַל הַכּוֹבַע, וּבְלֹא רַחֲמִים גֵּרְשׁוּ אֶת הָאֻמְלָל אֶל תּוֹך הַסּוּפָה הַמִּשְׁתּוֹלֶלֶת בַּחוּץ.

אוּלָם רְאוּ־נָא: אַךְ הִתְרַחֵק הָאִיש מִן הַשַּׁעַר, וּבָרָק גָּדוֹל פָּגַע בַּפָּגוֹדָה. הַפָּגוֹדָה הִתְמוֹטְטָה וְקָבְרָה תַּחְתֶּיהָ אֶת תִּשְׁעַת הָאִכָּרִים.

וְרַק הָאִכָּר הָאֶחָד, שֶׁגֹּרַש בְּאַכְזְרִיוּת הַחוּצָה, נִצַּל.

שֶׁמָא הָיוּ תִּשְׁעַת הָאִכָּרִים חוֹטְאִים וְהָאִכָּר הָעֲשִׂירִי נְקִי־כַּפַּיִם הָיָה, שֶׁרַק בִּזְכוּתוֹ לֹא פָּגַע הַבָּרָק בַּפָּגוֹדָה, כָּל עוֹד שָׁהָה בְּתוֹכָהּ?…

על פי: מעשיה מזרחית 

אַבּוּ־חָסָן פִּהֵק בְּפֶה פָּעוּר וְחִלֵּץ אֶת עַצַמוֹתָיו. הוּא פָּרַשׂ אֶת זְרוֹעוֹתָיו, מָתַח אֶת רַגְלָיו וְחָזַר וּפִהֵק בַּהֲנָאָה.

– הִנֵּה הִגִּיעָה הַשָּׁעָה לַעֲלוֹת עַל מִשְׁכָּבִי – אָמַר לְעַצְמוֹ – אַרְוֶה־נָא אֶת צִמְאוֹנִי בִּלְגִימַת מַיִם צוֹנְנִים מִן הַבְּאֵר וְאֵלֵךְ לִישׁוֹן.

אָמַר וְעָשָׂה. תָּקַע כַּפּוֹת רַגְלָיו לְתוֹךְ סַנְדָּלָיו הַמְחֻדָּדִים, וְיָצָא אֶל הַבְּאֵר שֶׁבַּחֲצַר בֵּיתוֹ. הֶחָצֵר הָיְתָה שְׁטוּפָה בְּאוֹר יָרֵחַ בָּהִיר וּמְכֻשָּׁף.

– אֵיזֶה לַיְלָה יָפֶה! – קָרָא אַבּוּ־חָסָן וְנָשַׁם עֲמֻקּוֹת אֶת אְוִיר הַלַּיְלָה הַצַּח וְהַבָּשׂוּם – פְּלִיאַנִי אִם בְּלֵיל יָרֵחַ שֶׁכָּזָה הַמַּיִם אֲשֶׁר בַּבְּאֵר כְּסוּפִים גַם כֵּן.

וְהוּא גָחַן עַל־פִּי הַבְּאֵר וְהִסְתַּכֵּל לְמַטָה.

– אוֹיָה, מַה קָּרָה?! – קָרָא בְּקוֹל רָם – פַטִימָה, חוּשִׁי מַהֲרִי! הַיָרֵחַ נָפַל לְתוֹךְ הַבְּאֵר! אוֹיָה, אֵיזוֹ צָרָה צְרוּרָה!

אַךְ פַטִימָה שְׁקוּעָה הָיְתָה בְּשֵׁנָה עֲמֻקָּה וְלֹא שָׁמְעָה אֶת קְרִיאָתוֹ, וְלֹא חָשָׁה לְהַצִיל אֶת הַיָרֵחַ שֶׁנָּפַל לְתוֹךְ הַבְּאֵר. בְּכָל הַסְּבִיבָה כֻּלָּה לֹא הָיָה אַף אֶחָד שֶׁעָשׂוּי הָיָה לַעֲזוֹר לוֹ לְהַעֲלוֹת אֶת הַיָרֵחַ מִתּוֹךְ הַבְּאֵר.

עוֹדוֹ עוֹמֵד כָּךְ גָחוּן עַל פִּי הַבְּאֵר, לוֹטֵש עֵינַיִם אֶל הַיָרֵחַ הַנִּשְׁקַף אֵלָיו מִמַּעֲמַקֵּי הַמַּיִם אֲשֶׁר לְמַטָּה, חָשַֹב לוֹ אַבּוּ־חָסָן בְּעֶצֶב: “מַה יִהְיֶה עַכְשָיו? עוֹלָם בְּלִי יָרֵחַ, עוֹלָם עָצוּב וְקוֹדֵר הוּא לִחְיוֹת בּוֹ! עָלַי לַעֲשׂוֹת מַשֶּׁהוּ כְּדֵי לְהַחֲזִיר אֶת הַיָרֵחַ לִבְנֵי הָאָדָם! וְתֵכֶף וּמִיָד! אֲבָל כֵּיצַד?! לוּ אַךְ יָדַעְתִּי כֵּיצַד! הָה, אִם דָּבָר זֶה יַעֲלֶה בְּיָדִי, אֶהְיֶה גִּבּוֹר גָּדוֹל בְּעֵינֵי הַבְִּרִיוֹת וְכֻלָּם יְשַׁבְּחוּנִי וִיהַלְלוּנִי!”

וְאַבּוּ־חָסָן שָקַל בְּדַעְתּוֹ כֵּיצַד לְהַעֲלוֹת אֶת הַיָרֵחַ מִתּוֹךְ הַבְּאֵר וּלְבַסּוֹף גָּמַר אֹמֶר בְִּנַפְשׁוֹ כִּי רֵאשִׁית חָכְמָה עָלָיו לָרְדֶת לְתוֹךְ הַבְּאֵר.

אָמַר וְעָשָׂה. הוּא אָחַז בַּחֶבֶל וְהָיָה גוֹלֵש וְיוֹרֵד לְמַטָּה וְעִם כָּל שָׁלָב וְשָׁלָב הִרְגִישׁ בְּעַצְמוֹתָיו כֵּיצַד הוּא הוֹלֵךְ וְנַעֲשֶׂה גִּבּוֹר יוֹתֵר וְיוֹתֵר.

– הַיָרֵחַ בְּיָדִי! – קָרָא בְּהִתְפָּעֲלוּת, מִשֶּׁהִגִּיעַ לִקְצֶה הַחֶבֶל וְהִבְחִין כִּי הַדְּלִי הָרֵיק קָשׁוּר אֵלָיו – אִם בִּדְלִי אֶפְשָׁר לְהַעֲלוֹת אֶת מֵי הַבְּאֵר, מַדּוּעַ זֶה אִי־אֶפְשָר לְהַעֲלוֹת בּוֹ גַּם אֶת הַיָרֵחַ?!

בְּהִתְרַגְּשׁוּת רַבָּה אָחַז בַּחֶבֶל וְהוֹרִיד אֶת הַדְלִי לְתוֹךְ מֵימֵי הַבְּאֵר. הַדְּלִי יָרַד וְיָרַד עַד שֶׁהִשְׁמִיעַ קוֹל נְפִילָה לְתוֹךְ מַיִם.

– אַל־נָא תִּפֹּל בְּרוּחֲךָ, יְרֵחִי הַטּוֹב! – קָרָא אַבּוּ־חָסָן לְתוֹךְ הַבְּאֵר – הִנְנִי עוֹמֵד כָּאן בְּתוֹךְ הַבְּאֵר כְּדֵי לְהַצִּילְךָ!

וְהוּא אָחַז בַּחֶבֶל וְטִלְטֵל אֶת הַדְּלִי אֲשֶׁר בְּתוֹךְ הַמַּיִם, הֵנָּה וְחָזוֹר, הֵנָּה וְחָזוֹר, כְּאִלּוּ בִּקֵש לְהַכְנִיס בּוֹ אֶת הַיָרֵחַ.

– עַכְשָׁו – קָרָא בְּקוֹל גָּדוֹל וּמָשַׁך בַּחֶבֶל. אוּלָם הַדְּלִי נִתְקַע בֵּין הַבְּלִיטוֹת הַחַדּוֹת אֲשֶׁר בְּכָתְלֵי הַבְּאֵר וְלֹא זָז מִמְּקוֹמוֹ.

– אַל דְּאָגָה, יְרֵחִי הָאַמִּיץ, מִיָּד אַעֲלֶה אוֹתְךָ!

וּבַמָּקוֹם שֶׁעָמַד עַל הַשְּׁלָבִּים הַתַּחְתּוֹנִים אֲשֶׁר בְּתוֹךְ הַבְּאֵר, מָשַׁך בְּכָל כֹּחוֹתָיו. מָשַׁךְ וּמָשַׁךְ – וְאָכֵן, עָלָה בְּיָדוֹ לְהַעֲלוֹת אֶת הַדְלִי לְמַעְלָה.

בְּלִי לְהִשְׁתַּהוֹת, טִפֵּס אַבּוּ־חָסָן וְיָצָא מִתּוֹךְ הַבְּאֵר וְנִתְפַּרְקֵד לוֹ עַל הָאָרֶץ לָנוּח מְעַט מֵהַיְגִיעָה שֶׁנִּתְיַגֵּעַ.

וְהִנֵּה – הוֹי פִּלְאֵי פְּלָאִים – מַה רָאוּ עֵינָיו? הַיָרֵחַ זָרַח מִמְּרוֹמֵי הַשָּׁמַיִם – עָגֹל, מָלֵא, מְכֻשָּׁף.

– הוֹי, יָרֵחַ־יָרֵחַ! – קָרָא אַבּוּ־חָסָן וּדְמָעוֹת שֶׁל גִּיל עָמְדוּ בְּעֵינָיו – הָיָה קָשֶׁה מְאֹד לִמְשׁוֹת אוֹתְךָ מִתּוֹךְ הַבְּאֵר, אֲבָל הִנֵּה יָכֹלְתִי וְעָשִיתִי! עַכְשָׁו שׁוּב תּוּכַל לִזְרוֹחַ בִּמְלוֹא הֲדָרְךָ וּלְהָאִיר אֶת הָעוֹלָם בַּלֵילוֹת. אֲבָל הִזָּהֵר וְהִשָּׁמֵר לְךָ לְבַל תִּפֹּל שֵׁנִית אֶל תּוֹךְ הַבְּאֵר!