על פי: אליס קריידל

– תַּאֲמִינוּ אוֹ לֹא, אֲבָל הַדָּבָר קָרָה בְּדִיוּק כְּפִי שֶׁתֵּכֶף אֲסַפֵּר בְּאָזְנֵיכֶם – אָמַר הַנְק הִיגִינְס בְּנַחַת – לְעוֹלָם אֵינֶנִּי מְשַׁקֵּר, כְּפִי שֶׁיָדוּעַ לָכֶם, וְגַם הַפַּעַם לֹא אֲשַׁקֵּר. אוֹתוֹ יוֹם קָנִיתִי לִי נֵתַח קָטָן שֶׁל בָּשָׂר, וּבְכָךְ, אִם תִּרְצוּ, הִתְחִיל כָּל אוֹתוֹ מַעֲשֶׂה.

בַּיָמִים הָהֵם גַּרְתִּי, כְּפִי שֶׁיָדוּע לָכֶם, מֵהָעֵבֶר הַהוּא שֶׁל הָהָר. בְּשִׁלְהֵי הַשָּׁנָה, כַּאֲשֶׁר תַּפּוּחַי הִבְשִׁילוּ, מִלֵּאתִי בָּהֶם שְׁנֵי שַׂקִּים, הֶעֱמַסְתִּים עַל הַחֲמוֹר הַטּוֹב שֶׁלִי וְרָכַבְתִּי הָעִירָה לְמָכְרָם בַּשּׁוּק.

תַּפּוּחַי הָיוּ נָאִים־לְמַרְאֶה וּטְעִימִים לַחֵךְ וְחִיש מַהֵר נֶחְטְפוּ מִיָּדִי. הַשַּׂקִּים הָיוּ עַתָּה רֵיקִים, אֲבָל כִּיסַי – מְלֵאִים כֶּסֶף. בְּכֶסֶף זֶה קָנִיתִי לִי דְּבָרִים שֶׁהָיִיתִי צָרִיךְ לָהֶם: מֶלַח, מַסְמְרִים וְכַיּוֹצֵא בְּאֵלֶּה.

וְאָז אָמַרְתּי לְעַצְמִי: “וְעַתָּה, הַנְק, מַהוּ שֶׁתִּקְנֶה בִּשְׁבִיל זוּגָתְךָ שֶׁתִּחְיֶה?” חָשַׁבְִתִּי כֹּה וָכֹה וּלְפֶתַע עָלָה בְּדַעְתִּי שֶׁזֶּה יָמִים רַבִּים לֹא בָּא טַעַם שֶׁל אֻמְצַת־בָּשָׂר אֶל פִּיהָ.

פָּנִיתִי, אֵפוֹא, אֶל הָאִטְלִיז הַקָּרוֹב וּבִקַשְׁתִּי מֵהַקַּצָב נֵתַח הָגוּן, שֶׁרָאוּי לְהִתְכַּבֵּד בּוֹ, שֶׁל אֻמְצַת־בָּשָׂר. “אֲבָל מִן הַמְשֻׁבָּח, כִּי זֶה בִּשְׁבִיל זוּגָתִי שֶׁתִּחְיֶה” – הוֹסַפְתִּי.

הֵטַלְתִּי אֶת אֻמְצַת־הַבָּשָׂר בְּתוֹךְ אַחַד הַשַּׂקִּים שֶׁקֹדֶם־לָכֵן מָלֵא הָיָה תַּפּוּחִים, וְרָכוּב עַל חֲמוֹרִי הַטּוֹב – יָצָאתִי לָשוּב הַבַּיְתָה.

זוֹהִי דֶּרֶך סַלְעִית קָשָׁה, כַּיָדוּע לָכֶם. לֹא דֶּרֶך, כִּי אִם שְׁבִיל הָרִים צַר. וְלִפְעָמִים נֶעֱלָם אֲפִלּוּ הַשְּׁבִיל וְעָלֶיךָ לְכַוֵּן אֶת הַחֲמוֹר לְפִי הַהַשְׁעָרָה בִּלְבַד. וְלִמְלוֹא אֹרֶךְ הַדֶּרֶך – אַף לֹא נֶפֶשׁ חַיָּה, מַשְׁמִים וּבוֹדֵד וְעָזוּב.

וּבְכֵן, יְדִידַי הַטּוֹבִים, בְּדֶּרֶך־לֹא־דֶּרֶך זוֹ הִתְנַהַלְתִּי לִי לְבַדִּי רָכוּב עַל חֲמוֹרִי הַטּוֹב. אוּלָם לְפְנוֹת עֶרֶב נִכְנְסָה מִין רוּחַ תְּזָזִית בַּחֲמוֹר וְהוּא הֵחֵל מְקַרְטֵעַ תַּחְתָּיו, שְׁתֵּי פְּסִיעוֹת לְפָנִים וְאַחַת אָחוֹרָה.

“אַהּ!” – אָמַרְתִּי לְעַצְמִי. – הָרוּחַ הַבּוֹגְדָנִית כְּבָר הֵפִיצָה אֶת נִיחוֹחַ אֻמְצַת־הַבָּשָׂר שֶׁל זוּגָתִי וְאֵיזֶה שֶׁרֶץ נִתְעָב כְּבָר הֵרִיַח אוֹתָהּ, מִן הַסְּתָם!"

הִסְתַּכַּלְתִּי כֹּה וָכֹה וְנִדְמֶה הָיָה לִי כִּי אָכֵן מַשֶּׁהוּ נָע וּמְאַוֵּשׁ שָׁם בַּשִׂיחִים שֶׁלְּאֹרֶךְ הַדֶּרֶך.

עוֹדֶנִּי זוֹקֵף אָזְנַי לְהִֵיטִיב לִשְׁמוֹעַ, וּכְבָר הִבְחִינוּ עֵינַי בַּחֲתוּל בָּר, שֶׁקָּפַץ בִּמְהִירוּת וְעָלָה עַל עָנָף גָבוֹהַּ, מוּכָן וּמְִזֻמָּן לְזַנֵּק עָלַי.

חֲתוּל־בָּר הוּא אַךְ מְעַט גָּדוֹל מֵחֲתוּלַת־בַּיִת רְגִילָה, כְּפִי שֶׁיָדוּעַ לָכֶם, אַךְ בְּכָל הָאֵזוֹר כֻּלּוֹ לֹא תִּמְצְאוּ חַיָּה אַכְזָרִית וּפְרָאִית מִמֶּנּוּ! בְּצִפָּרְנָיו הַחַדּוֹת כְּתַעַר הוּא עָלוּל לִקְרוֹעַ אָדָם לִגְזָרִים בְּמֶשֶׁךְ דַקּוֹת סְפוּרוֹת!

וּבְכֵן, יְדִידַי, בְּאוֹתוֹ הֶרֶף־עַיִן שֶׁרְאִיתִיו – וִיְכוֹלִים אַתֶּם לְשַׁעֵר כֵּיצַד הִתְהַפֵּךְ בִּי לִבִּי מִפַּחַד! – שָׁמְעוּ אָזְנַי שְׁאָגָה אַדִּירָה מֵהַצַּד הַשֵּׁנִי שֶׁל הַדֶּרֶך. הִפְנֵיתִי אֶת רֹאשִׁי מִסַכָּנָה אַחַת אֶל הַסַכָּנָה הַשְׁנִיָּה, וּמָה רָאוּ עֵינַי? אוֹי וַאֲבוֹי, בַּצַּד הַשֵּׁנִי שֶׁל הַדֶּרֶך עָמַד לוֹ, מוּכָן לְזִנוּק, הַדֹּב הַגָּדוֹל בְּיוֹתֵר וְהַשָּׁחֹר בְּיוֹתֵר וְהַמְאַיֵּם בְּיוֹתֵר שֶׁרָאִיתִי מֵעוֹדִי!

הַדֹּב הַשָּׁחֹר הַזֶּה הִתְקָרֵב אֵלַי בִּקְפִיצָה אַחַת, לֹעוֹ פָּעוּר לִרְוָחָה. כְּהֶרֶף־עַיִן הִתְקָרֵב אֵלַי חֲתוּל־הַבָּר מִן הַצַּד הַשֵּׁנִי. וַאֲנִי עַבְדְכֶם הַמִּסְכֵּן, בְּאֶמְצַע, רָכוּב עַל חֲמוֹר נִבְעָת וּמְבֹהָל.

חֲתוּל־הַבָּר הִשְׁמִיעַ קוֹל אֵימִים וְזִנֵּק בִּתְנוּפָה אַדִּירָה יָשָר…

לֹא, לֹא עָלַי זִנֵּק. הֲלֹא אֲנִי, כְּפִי שֶׁעֵינֵיכֶם רוֹאוֹת, חַי וְשָׁלֵם אֲנִי. מַשְׁמַע, לֹא עָלַי זִנֵּק הֶחָתוּל הַפְּרָאִי וְלֹא אוֹתִי קָרַע לִגְזִָרִים.

בְּאוֹתוֹ הֶרֶף־עַיִן, כַּאֲשֶׁר הָרוֹצֵח הַזֶּה זִנֵּק מִמְקוֹמוֹ, נִתֵּר הַחֲמוֹר הֶחָכָם שֶׁלִי נִתּוּר אֶחָד קָדִימָה, וְהֶחָתוּל הַנּוֹרָא – תַּאֲמִינוּ אוֹ לֹא – זִנֵּק בִּתְנוּפָה אַדִּירָה יָשָׁר לְתוֹךְ לֹעוֹ הַפָּעוּר שֶׁל הַדֹּב הַשָּׁחֹר, שְהִתְקָרֵב מִן הַצַּד הַשֵּׁנִי.

כָּל עוֹד רוּחִי בִּי נִמְלַטְתִּי מִן הַמָּקוֹם הַנּוֹרָא הַהוּא. אֲבָל מְבֹהָל כַּאֲשֶׁר הָיִיתִי, הָפַכְתִּי רֹאשִׁי וְרָאִיתִי אֶת חֲתוּל־הַבָּר וְהַדֹּב הַשָּׁחֹר נֶאֱבָקִים זֶה עִם זֶה בְּחֵמָה שְׁפוּכָה, נוֹשְׁכִים וְשׂוֹרְטִים וְשׁוֹאֲגִים וּמְיַלְּלִים.

כַּאֲשֶׁר שְׁנַיִם נִצִּים בֵּינֵיהֶם, הָרֶוַח וְהַהַצָּלָה עוֹמְדִים לַשְּׁלִישִׁי, כְּמַאֲמַר הַבְּרִיּוֹת. וְכָכָה חָזַרְנוּ כֻּלָּנוּ הַבַּיְתָה בְּרִיאִים וּשְׁלֵמִים – הַחֲמוֹר, אֲנִי וְאֻמְצַת־הַבָּשָׂר הַגְּדוֹלָה.

זוּגָתִי שֶׁתִּחְיֶה הִתְקִינָה מַטְעֲמֵּי מְלָכִים מִן הָאֻמְצָה, לְעַצְמָה וְגַם לִי. –